ישמח משה, בלק ו׳

א

כי מראש צורים אראנו וגו' (במדבר כג ט). כבר כתבנו למעלה דקאי על יעקב שהיה בחיר שבאבות. וגם עתה נאמר על פי זה באופן אחר, והוא על פי מה שפירשתי (בפרשת שמות דף ק"כ ע"א) אני ה' לא שניתי וגו' (מלאכי ג' ו'), והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כג יג), על פי מה שכתב בפרקי דר"א (פל"ח) כי השי"ת השלים המנין של שבעים נפש הבאים את יעקב מצרימה (בראשית מו כז), ושל ששים רבוא ביציאתם, לקיים אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך (בראשית מו ד), עיין שם. וז"ש כי מראש צורים זה יעקב, אראנו ר"ל אראה אותו יתברך ביניהם, ומוסב על לא זעם ה' (במדבר כג ח), והבן. ומגבעות היינו ביציאת מצרים שהיה מקפץ על הגבעות כמבואר בשיר השירים (ב ח, עיין שמו"ר פט"ו ד'), אשורנו גם כן כאחד מהן, ומזה יובן הן עם לבדד ישכון, דודאי ובגוים לא יתחשב הוא יתברך ביניהם. וי"ל גם כן באופן אחר קצת, על פי הכוזרי דישראל הם מדריגה בפני עצמם, ואינם מתחלפים בפחות ויתר כמו האומות, והבן. והיינו (במדבר כג י) מי מנה עפר יעקב, היינו ירידתם שהם יורדין עד לעפר כנודע (מגילה ט"ז ע"א), דאז נאמר ואנכי ארד עמך והבן, על אחת כמה וכמה ומספר את רובע ישראל, והיינו השראתם בתוקף יקר גדולתם, דאם בירידתם כך, בשלותם על אחת כמה וכמה, ומזה נמשך דאם הדבקות בחיים כך, בהפרדם על אחת כמה וכמה כמ"ש העקדה על הפסוק (דברים ד ד) ואתם הדבקים וגו', ולכך אמר תמות נפשי מות ישרים, והבן.

ב

(ב) עוד פירוש על הפסוק (במדבר כג ט) כי מראש צורים הן עם לבדד ישכון וגו', ועל הפסוק (במדבר כג י) תמות נפשי וגו'. על פי מה שנ"ל לפרש הפסוק (במדבר כד ה-ו) כנחלים נטיו (במדבר כד ו) הסמוך למה טובו (במדבר כד ה), על פי שכתב בשפת אמת (סימן ט"ו בפסוק (משלי כא כז) זבח רשעים), הטעם דכולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות (סנהדרין ק"ה ע"ב), וז"ל: כי הנה בעת הארת רצון עליון, אתכפיין כל מרי דדינין, ובזה אסתלק משה נביאינו, כי רצון עליון ממתיק כל הדינין ומיטיב לרעים ולטובים, מה שאין כן עולמות של מטה טוב לטובים ולא לרעים, ואם כן על אותה רגע שהוא יתברך זועם (ברכות ז' ע"א), היה צריך להאיר הרצון, דאז התחיל בלעם לברך מה טובו, ונמתק בשורש רצון העליון והוא בלא תנאי. מה שאין כן אחר שעבר זמן זעם, אז נסתם הארה ההיא כי לא עביד קב"ה ניסא למגנא, שוב היה על תנאי, לכן נהפכו לקללה תוך כדי דיבור. והנה ידוע דאין בעולם הפקר כמו מים ששואבין מן הנהר, ולכך נמשלה התורה למים (נדרים נ"ה ע"א), כמו שדרשו (תענית ז' ע"א) וממדבר מתנה (במדבר כא יח), והיינו שהתנבא על בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טובו וגו', וטעם לזה כנחלים נטיו, היינו בעת הרצון הגמור שהוא בחנם, והבן. וז"ש כאן כי מראש צורים, היינו מראשית גלוי הרצון אראנו, הן עם לבדד ישכון, על דרך שאמר להלן מה טובו וגו' משכנותיך וגו'. וידוע דמיתת הצדיקים הגמורים הוא בעת רצון, ואז אין דין שולט בו, וכדאיתא בזוהר (ח"ב פ"ח ע"ב) ביומא דשבתא כד דמטא עידן דצלותא דמנחה, רעוא דרעוין אשתכח ובהאי רצון אסתלק משה, בגין למנדע דלאו בדינא אסתלק וכו', עיין שם. ואז כאשר ראה בלעם גודל יקר הרצון בעת אמרו מה אזעום לא זעם ה' (במדבר כג ח), כי הוא מבטל אותו הזעם הגדול והנורא אשר היה ראוי בו לכלות אומה קדושה ח"ו, וידע והשיג דהישרים נפטרים באותו הרצון, נתקנא בהם ואמר תמות נפשי וגו' ותהי אחריתי וגו', דדינא לא ישלוט ביה לעלמין, אבל עפרא לפומיה ולא זכה ולא יזכה לזה, והבן.

ג

(ג) או יאמר כי מראש צורים אראנו וגו' (במדבר כג ט), על פי הנזר הקודש (פרשה י"א סי' ח') בשם שערי אורה, שכתב הטעם על שזכה יעקב דוקא לנחלה בלי מצרים, לפי שאברהם נאחז בקו הימיני, ויצחק בקו השמאלי, ויש בהם אחיזת הע' שרים החיצונים ל"ה מימין ול"ה משמאל, ועל ידי כך יצאה מהם פסולת מזוהמת החיצונים. אבל יעקב נאחז בקו האמצעי שהוא למעלה מהע' שרים, ולכך היה מטתו שלמה. ולפיכך נחלת אברהם ויצחק יש להם מצרים, שהרי הע' שרים מקיפים אותם סביב, והם מצרים ומצירים דאינהו מתוקפא דדינא קשיא, וכך הוא טבע הדינים לתת לכל דבר גבול וקצבה. אבל יעקב שאין בו אחיזת השרים, זכה לנחלה בלי מצרים במדריגת רצון העליון המתפשט בלי גבול, עד כאן דבריו. וזה שאמר כי מראש צורים, היינו מהצורים שהם הראשים, דהיינו בקצוות דהיינו בימין ובשמאל, עדיין אני יכול לראותו כי שם סביב רשעים יתהלכון, וגם שם הן עם לבדד ישכון, כי רק סביב רשעים יתהלכון מבחוץ, אבל (במדבר כג י) מי מנה עפר יעקב, היינו מה שנאמר ליעקב והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד), ששם אין מצרים ולא שלט בו עין כלל.

ד

(ד) או יאמר כי מראש צורים וגו' (במדבר כג ט). היא הבחירה שבחר באברהם ובזרעו יצחק, כמו שנאמר (נחמיה ט ז) אשר בחרת באברם וגו', ונאמר (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק, ולא כל יצחק (נדרים ל"א ע"א), ועל ידי זה שהם נבחרו לחלק ה', לכך (במדבר כג ט) מי מנה עפר יעקב, כי הועיל לו זכות שבת להיות בלי מדה (עיין שבת קי"ח ע"א). והנה כשהברכה מתייחסת לבשר ודם, היא בגבול כמו שמבואר שם בנזר הקודש. וזה שאמר לו בלק (כג יא) והנה ברכתו ברך, ר"ל ברכת ברכה שאינה מתייחסת לך ולבשר ודם דהיינו בלי גבול. והשיב לו (במדבר כג יב) הלא אשר ישים ה' בפי אותו אשמור, והוא בלי גבול ותכלית, ועיין מ"ש הנזר הקודש (שם פרשה י"א) על הפסוק (ישעיה נח יד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר, עיין שם והבן. ועל פי זה יתבאר (במדבר כד יז-יח) אראנו ולא עתה וגו' דרך כוכב מיעקב דייקא, לכך ומחץ פאתי מואב היינו הגבול, כי אז יהיו בלי מצרים וקרקר כל בני שת (במדבר כד יח) והיה אדום ירשה, כי כל הגבולים יתבטלו וימשלו בכל העולם, והיינו וישראל עושה חיל, והבן.