ישמח משה, פנחס ב׳

א

ברש"י (במדבר כה יא ד"ה פינחס) שהיו השבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה וכו', לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן, עד כאן. והקשו דהלא הם ידעו דיחסו אחר אהרן. אמנם לפי המבואר בזוהר הק' (ח"ג רי"ז ע"א) דיצאה נשמתו ונתגלגל בו נשמת נדב ואביהוא, ומפרשים הפסוק פנחס שהיה בן אלעזר עד עתה, עכשיו הוא בן אהרן, אם כן אתון דברי רש"י על נכון.

ב

ועוד נ"ל, על פי דאיתא בגמרא (יומא ל"ה ע"ב) יוסף הצדיק שחייב את הרשעים שלא יוכלו לומר אנוסים ביצרם היו. ונ"ל להמתיק הדבר, על פי דאיתא בב"ק (דף כ"ו.) בהמשנה אדם מועד לעולם וכו'. ובגמרא (ב"ק כ"ו ע"ב) תנא דבי חזקי' פצע תחת פצע וכו', ועיין בתוספת שם (דף כ"ז ע"ב [ד"ה ושמואל]), ובמ"ש שם בשם הירושלמי (ב"ק פ"ב ה"ח) בישן והניחו הכלים אצלו, ועיין בר"ן שם, ועיין בתשובת עה"ג סי' ס"ט, עיין שם. והנה המורה מכל זה, דאדם חייב בקרוב לאונס, ובאונס גמור פטור. ואם כן אלולי יוסף, הוי אמינא דאונס גמור הוא, אבל ביוסף שפטפט ביצרו ועמד אז בכל חומו שהיה בן י"ז שנה בארץ טמאה ואין רואה, מבואר דיש יכולת בחק אנושי למאן ביצרו ולאו אונס ממש הוי כנ"ל. והנה דעת לנבון נקל דלמאן דאמר (סוטה דף ל"ו:) לעשות מלאכתו (בראשית לט יא), היינו צרכיו נכנס, רק שבאת דמות דיוקנו של אביו וכו'. אין ראיה מיוסף, ובודאי גם יוסף עשה מה שביכלתו ואנוס גמור הוי, על כן סייעו השי"ת, ולהמאן דאמר הנ"ל ודאי באמת אמרינן דגלוי וידוע לפניו מי ומי אנוס ביצרו, ועיין במו"ק (דף י"ז.) בהאי דעיילוה למערתא דדייני וכו'. והנה על מיתת בית דין אין להקשות איך מענישין דילמא אנוס ביצרו היה, כמו שאין להקשות דילמא עשה תשובה, דמאי דמפקדי' איבעי לן למעבד. אבל בזה דאין מחויב מדין תורה רק דקנאין פוגעין בו, היינו המקנא קנאת ה' צבאות איך יקנא דילמא אנוס הוא, והבן כי סברא נכונה היא.

ג

ונקדים דאיתא בב"ב (פרק יש נוחלין דף ק"ט ע"ב) והובא במהרש"א בהסבר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי אהרן נשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס וכו', עיין שם עד אלא אי אבוה דאמיה מיוסף וכו', ועיין מה שפירש הרשב"ם, ומה שפי' התוספת (ב"ב ק"י ע"א, ד"ה אלא) ומה שפירש מהרש"א ז"ל. והנה אם נדרש על יוסף שפטפט ביצרו, מוכח דמלאכתו היינו מלאכתו ממש ולא כמאן דאמר הנ"ל, ואם כן שפיר קנאין פוגעין. ונקדים עוד דאיתא (ב"ר א' ט"ו) הוא אהרן ומשה וכלו (שמות ו כו), ללמדך ששניהם שקולין. ונקדים עוד דביונתן כתיב (שופטים יח ל) בן גרשון בן מנשה מפני כבודו של משה (ב"ב ק"ט ע"ב). והנה הם אמרו הראיתם בן פוטי וכו', דהיינו דאין הפירוש פוטיאל שפטפט ביצרו, דסברו כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס, ואם כן אין לקנא לפגוע והרג נשיא שבט מישראל והבן, ר"ל דאין זה בדין רק דרצח, דאתי מפוטיאל וכמו יהונתן. בא הכתוב ויחסו אחר אהרן, ואם היה כמו יהונתן, היה להכתוב לשנות כמו ששינה במשה וביהונתן, אלא ודאי דזכות שפטפט ביצרו דהוא בעל מעשה עמד לעומת זה כמ"ש מהרש"א, ולכך הוא פנחס הצדיק, וממילא כיון דיוסף פטפט ביצרו כדין עשה לקנאות כנ"ל, והוא נכון בס"ד.