ישמח משה, בלק י׳

א

נאום בלעם בנו בעור ונאום הגבר שתום העין (במדבר כד ג), נאום שומע אמרי אל וגו' נופל וגלוי עינים (במדבר כד ד), מה טובו וגו' (במדבר כד ה), כנחלים נטיו וגו' (במדבר כד ו). בהקדים פירוש הנזר הקודש (בפרשה כ"ב סימן י"א) על הפסוק (ישעיה ו ט-י) שמעו שמוע וגו' (ישעיה ו י) השמן וגו'. על פי מ"ש (דברים כט ג) לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע, לפי שהאדם קונה יראת ה' באלו ג' דרכים ראיה שמיעה והשכלת הלב. וזה שאמר מתחילה השמן לב העם, ואחר כך נכשל עד שאזניו הכבד, ואחר כך עד גדר שעיניו השע מלהביט, עד כאן דבריו בקצרה ועיין שם. ובהקדים דברי נזר הקודש בענין בלעם ואתונו (בפרשה י"ט סימן כ'), עיין שם. והנה אוסיף נופך, דבלעם נפל ממדריגתו בהדרגה כנ"ל, דהיה שלם בהשגה בבחינת השכלת הלב עד שהגיע למדריגת הנבואה, דהא אינו שורה רק על חכם (שבת צ"ב ע"א), ואף דהיה קוסם קודם, מכל מקום הא לא נצטוה על האיסור, והבן. ואחר כך נפל מהשכלה ראשונה, על ידי שחפץ היה באיבודן של ישראל עם קרובו, והבין שכל זה ודאי לא לרצון לפניו יתברך, ונעשה כגונב דעת העליונה ולמשוך רצון העליון לדעתו, על כן נענש שניטל ממנו ההשכלה באמור לו מי האנשים וגו' (במדבר כב ט), חישב שאין הכל גלוי לפני השי"ת כפירוש רש"י (ד"ה מי), וכמ"ש על המדרש (ברכות ל"ג ע"א) כל מי שאין בו דעה וכו'. ואחר כך נפל עוד יותר אף ממדריגת השמיעה, שאמר לו השי"ת לא תלך עמהם (במדבר כב יב), והיינו כפי הנזר הקודש לפי שהם קוסמים, ואז לא יחול עליו רוח הקודש ולא יתפרסם כבודן של ישראל, דאי על כבודו היה חס, מה נתינת טעם כי ברוך הוא. והוא לא הבין מה ששמע, ואמר עמכם כפירוש רש"י (ד"ה להלך) והזוהר הק' שהיה סובר שזה אינו לפי כבודו אלא עם שרים גדולים מהם. ואחר כך נפל עוד גם ממדריגת הראיה, כי גם מה שראה האתון, בודאי היה לבוש גשמי כמבואר באברבנאל, לא ראה הוא, והבן. אך לפי זה יפלא כיון שנפל כל כך, איך התנבא אחר כך. וצריך לומר דבאמת שוב לא היה נביא בטבעו, רק השי"ת נתן לו נבואה שלא כטבעו לפי שעה לכבודן של ישראל, וכדברים האלה ניבא אותו רשע אחר כך. וזה אמרו נאום בלעם בנו בעור, כפירוש רש"י (ד"ה בנו) שאביו בנו היה בנביאות, כנראה מזה שאביו היה מוחזק ומפורסים לנביא בין האומות והוא היה גדול ממנו, ונמצא היה במדריגה גדולה של נבואה, ונאום הגבר הזה בעצמו שתום העין דייקא אף מגדר הראיה שהיא מדריגה הפחותה נפל, ונמצא נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, והיינו מחמת שרצה להרע לישראל, ונאום האיש הזה אחר נפלו שומע אמרי אל וגו', והוא נס בתוך נס פלא בתוך פלא נופל ממדריגתו ואף על פי כן גלוי עינים, רק שהיא לכבודן של ישראל, מזה יובן מה טובו וגו' כנחלים נטיו, כדרש רז"ל (ברכות ט"ז ע"א) מה נחלים מעלין מטומאה לטהרה אף הם, כי לכבודן הועלה הטמא הזה לטהרה למדריגת נבואה, והבן כי נכון הוא בס"ד.