ישמח משה, בלק י״א

א

אראנו ולא עתה וגו' דרך כוכב מיעקב וגו' ומחץ פאתי מואב וגו' (במדבר כד יז), והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו (במדבר כד יח). ופירש רש"י (ד"ה והיה) אלו ישראל. והנה יש להבין מדוע קראן כאן בלשון אויביו. והנ"ל בהקדים להבין אומרו למעלה (במדבר כג ט) כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ולכאורה מה איכפת לבלק בזה אם יתחשב בגוים או לא. ולבאר זה נקדים מה שכתב מהרי"ט בתשובה דזרעו של עשו אינם נחשבין לזרעו וכן זרעו של לוט, דמשנת מ"ח לאברהם יצא הוא וזרעו וכל הנלוים אליו מכלל בני נח, וכיון דעשו ועמון ומואב נשאו נשים נכריות ולא גיירן, אם כן בנך הבא מן הנכרית איני קרוי בנך אלא בנה (יבמות י"ז ע"א), ולאו בניהם המה, עד כאן דבריו. ובזה כתבתי טעם נכון (בפרשת תולדות בפסוק ויהי עשו), אהא דלעתיד ירשו ישראל קני קנזי וקדמוני, והם עמון ומואב ואדום (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א), כיון שאין לעשו וללוט בנים לירש אותם כמ"ש מהרי"ט, אם כן ישראל הם היורשים אותם, דהא מבואר ברש"י פרשת לך על הפסוק (בראשית יג ז) והכנעני אז בארץ (ד"ה ויהי), שהיו אומרים כיון שאין לאברהם זרע, לוט יורש אותו, אם כן עתה נהפוך הוא, וכמו כן בעשו רק לעת עתה שיש שכר לעשו על כיבוד אב, וכן ללוט כמבואר ברש"י פרשת דברים (ב ה, ד"ה ירשה) שניתן לו בשכר שהלך עם אברהם במצרים ולא גילה ששרה אשתו של אברהם, אם כן מה דטבא להו וניחא להו, עבדי להו לתת לאותן שהן זרעם לפי דעתם. אבל אחר שיפסיק שכרם, אנחנו בני ישראל יורשיהם, ועיין שם שהארכתי, (ועיין עוד מ"ש ריש פרשת יתרו בזה). והנה מבואר במדרש (במ"ר פ"כ י"ט) כי מראש צורים, זה אברהם. ולפי זה הכי פירושו כי מראש צורים אראנו, שמאברהם נשתלשל ובגוים לא יתחשב, רק מאז יצאו מכלל בני נח ישראל יורשיו. וזה דבריו פה אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, רק כשיפסיק קיבול שכרו אז דרך כוכב מיעקב וגו' ומחץ פאתי מואב וגו', והיה אדום ירשה כי ישראל הם יורשיו, ואם תשאל אם הם יורשיו למה לא יזכו בירושתן עתה ומיד, לכך אמר והיה ירשה שעיר אויביו דייקא אלו ישראל כפירוש רש"י, אם כן עתה בעת קיבול שכרו מאי דניחא ליה עבדי ליה, ובודאי לא ניחא ליה לתת חלקו לאויביו, מה שאין כן אחר שישלים, ודוק.