א לולי ה' הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו (ישעיה א ט). איתא במדרש (איכה ה' ב') (איכ"ר פ"ה ב') נחלתנו נהפכה לזרים, נהפכה כמהפכת סדם, (הובא ביערות דבש חלק שני דף ל' ע"א ובדפוס ווין דף כ"ח). והוא משולל הבנה. וגם לבאר הטעם על שהמלוה בריבית לא יזכה לעמוד בתחיית המתים (ילקוט שמעוני ח"ב … להמשך קריאה
א ארצכם שממה עריכם שרופות אש אדמתכם לנגדיכם זרים אוכלים אותה (ישעיה א ז). נראה לפרש ונקדים דמהר"ם אלשיך פירש לנגדכם כמו התנגדות, וידוע דכתיב (דברים יא יז) ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ובודאי דנתקיים הכל קודם החורבן. וזה פירוש ארצכם, פירוש כל זמן שהוא ארצכם הוא שממה, אבל … להמשך קריאה
א על מה תכו עוד וגו' (ישעיה א ה). בהקדים לפרש הא דכתיב (ישעיה נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב. על פי המבואר בספר הקנה, שכל ספירה משמש באלף שלו, והתחלה משבעת ימי הבנין. והנה באלף החמישי היו כולן זמן גלות חורבן הבית, והוד נהפך לדוה כל היום דוה (איכה א יג), … להמשך קריאה
א נאצו את קדוש ישראל (ישעיה א ד). ונראה על פי המדרש (פסי"ר פמ"א) שהביא ביסוד התשובה ריש פרק ט"ו, אמר הקב"ה כל מה שאתם מתרבים בעולם וכו', עיין שם. ונמצא בכל יום כשמכניסים רשעים חדשים, כי ששים ריבוא מתים בכל יום, ומהן ודאי כמה אלפים רשעים, מתרחב. נמצא אלו שהן מכבר, נדחפין לאחור בכל … להמשך קריאה
א עזבו את ה' וכו' נזורו אחור (ישעיה א ד). על פי התניא פרק ו' חלק א', כי מי שאינו דבר נפרד ובטל אצלו יתברך, כמו שהוא בקדושת ישראל בטבע שבטל אצלו בכח, אזי שואב ומקבל חיותו מקדושתו יתברך מבחינת פנים. אבל מי שהוא דבר נפרד, מקבל מבחינת אחוריים. והיינו עזבו את ה' דייקא והוא … להמשך קריאה
א זרע מרעים בנים משחיתים (ישעיה א ד). פירוש הזרע של המרעים שיצא מהן לבטלה בנים משחיתים והבן, כי סוחטי הילדים הם שוחטין הילדים, והיינו אל תקרא שוחטי (ישעיה נז ה), אלא סוחטי (נדה י"ג ע"א). ובזה הם שוחטין, והבן. הסבר על זכויות יוצרים ישמח משהרשיון: Public Domainמקור: www.sefaria.org מצווה לשתף את האתר בכל צורה … להמשך קריאה
א ישראל לא ידע עמי לא התבונן (ישעיה א ג) הוי גוי חוטא עם כבד עון (ישעיה א ד). מה שכפל הדבר במילות שונות, נראה לפרש על פי מאמר חז"ל (ב"מ דף ל"ג:) שגגת תלמוד עולה זדון. ושמעתי על זה הפירוש כיון שהתלמיד חוטא בשוגג, ורואה ממנו עם הארץ ואינו מבין שהוא בשוגג, סובר שהותרה … להמשך קריאה
א בהפטורה (ישעיה א' ג) ידע שור קוניהו וגו'. יבואר בלשון חכמה, כי הדבק מאד בהתורה יקרא חמור, כעין יששכר חמור גרם (בראשית מט יד), שהוא כחמור למשא. וזה לעומת זה והוא חמור דים שהוא טהור (כלים פי"ז מי"ג), שהתורה נמשל למים (תענית ז' ע"א), וכעין שדרשו (רעיא מהימנא תצא, זוהר ח"ג רע"ט ע"א) בנוטריקון … להמשך קריאה
א דברים ואתחנן. נ"ל רמז על פי האלשיך הקדוש על פסוק (ישעיה א יב) כי תבאו לראות פני כו', ועל הפסוק (שיר השירים ב יד) הראיני את מראיך וגו'. ותורף הדברים כי להשמיע קולו לפניו ית', צריך מתחילה לשוב אל ד' כדי שיהיה מראהו נאוה מעוטף בצלם אלקים. וזה שאמר תחילה הראיני את מראיך המיוחד … להמשך קריאה
א במדרש (ילקו"ש תהלים קל"ו) הובא בע"ש, אמרו חכמים קשה היה סיחון ועוג יותר מפרעה וחילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת מצרים, כך היה ראוי לומר שירה על מפלת סיחון ועוג, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, שנאמר (תהלים קלו יז) למכה מלכים וכו' כי לעולם חסדו, עכ"ל. ב ויש לדקדק הלא על כל נס … להמשך קריאה
א אל תצר את מואב (דברים ב ט). עיין בסוף ספר המצות של הרמב"ם מה שהשיג הרמב"ן על הרמב"ם, במה שלא מנה אל תצר את מואב במנין המצות, באמרו בשורש השלישי הנ"ל שהן מצות שעה. והשיג עליו הרמב"ן מבראשית רבה סוף פרשת ויצא ([פע"ד] סי' ט"ו) ומתנחומא (דברים סי' ג') הובאו לקמן, שלא אמרו הסנהדרין … להמשך קריאה
א ויאמר ד' אל משה אל תצר את מואב וגו' (דברים ב ט). וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות, אלא נשא משה קל וחומר בעצמו, אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה (במדבר כה יז) צרור את המדינים והכיתם אותם, מואבים עצמן לא כל שכן, אמר … להמשך קריאה
א ה' אלקיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים (דברים א יא). עיין רש"י (ד"ה יוסף) שאמר זו משלי, אבל השי"ת יברך אתכם כאשר דבר לכם. והשורש הוא דאין יכול ליתן בלי תכלית, רק הבלי תכלית. והנה לכאורה מה ראה משה לקצבה זו דאלף פעמים. ועוד דתיבת ככם מיותר. והנ"ל על פי מה שראיתי כתוב בדור … להמשך קריאה
א ה' אלקיכם הרבה אתכם (דברים א י). במדרש (דב"ר פ"א י"א) זה שאמר הכתוב (תהלים ה' ח) אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. עיין בדן ידין מאמר יו"ד אות ט"ז מה שפירש בזה, ובמח"כ אומר דמשה אינו מבחינת עין רע, רק עין טוב, כמו שדרשו (נדרים ל"ח ע"א) טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט), … להמשך קריאה
א אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל (דברים א א). במדרש רבה (דב"ר פ"א ב') זה שאמר הכתוב (משלי כח כג) מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון. הנה הגם דאיתא שם בסמוך ר' פנחס וכו' אמר מוכיח זה משה וכו', עיין שם. מכל מקום ודאי דסתם המדרש ודאי כיון לכונה אחרת במה … להמשך קריאה
א (ירמיה ד' א') אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב. על פי הסברא שכתב בעל יפה מראה במסכת מכות שם על הירושלמי (פ"ב ה"ו) שאלו לחכמה וכו', שם בדרך השלישי שלו. עיין שם דאם היה העונש בבחינת המצוה ב"ה וב"ש, אם כן כל מה שיהיה העונש, הוא פוגם בכבודו כאלו זה די נגד כבודו, … להמשך קריאה
א מה מצאו אבותיכם בי עול וגו' (ירמיה ב ה). על פי היערות דבש דף ס"ה שפירש על אמרם (שבת פ"ח ע"א) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וכו' (שמות כד ז), מי גלה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו. כי דעת הפילסופים להשיג השגות אלקות ודבר נבואה, צריך הכנה בהתחכמות בחכמות ומושכלות הטבעית … להמשך קריאה
א בהפטורה (ירמיה ב' ד') שמעו דבר ה' בית יעקב כו' (ירמיה ב ט) לכן עוד אריב אתכם ואת בני בניכם אריב. על פי המדרש רבה בויקרא פרשה כ"ד סי' י', אמר ר' שמואל בר נחמן בג' מקומות בא הקב"ה להתווכח עם ישראל, ושמחו אומות העולם ואמרו עכשיו הוא מכלן מן העולם, כיון שראה הקב"ה … להמשך קריאה
א והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו' וישב בה עד מות הכהן גדול (במדבר לה כה). במסכת מכות דף ב' (ע"א) מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לגלות, אין אומרים יגלה זה תחתיו כו'. מנא הני מילי, ומסיק דדריש הוא ולא זוממין. והנה נ"ל ליתן טעם ע"ד דלא רצה התורה לחייב בזה דין הזמה, … להמשך קריאה
א ומצרים מקברים כו' ובאלהיהם וכו' (במדבר לג ד). עיין בברית שלום. ולי נראה דודאי כשמת איזה בכור, היו יכולין גם כן לעשות מהן תרפים, רק כשהיה צריכין ולא היה להם בכור מת, היה שוחטין. ולפי זה שיעור הפסוק ומצרים מקברים וכו' ולמה, הלא היה להם לעשות מהן תרפים, לזה אמר ובאלהיהם עשה ה' שפטים … להמשך קריאה
א אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים וגו' (במדבר לג א). ולהבין למאי הזכיר יציאת מצרים, אילו מי לא ידעינן זה עד עתה. על פי מה שפירשתי (איכה א א-ב) איכה ישבה וגו' (איכה א ב) בכה תבכה. על פי כי לא הזכיר המקונן רק הטפל מדברים הנוגעים אל שמחת העולם הכלה, ומניח … להמשך קריאה
א (ירמיה ב' ג) קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאום ה'. נ"ל על פי מ"ש בפרשת בא (שמות י כא-כג) בפסוק נטה ידך על ארץ מצרים ויהי חשך כו' (שמות י כג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם כו'. על פי מ"ש באהבת דודים דף מ"ג ע"ב, דעונות גורמים … להמשך קריאה
א אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך (ירמיה א ז). הקשה הרד"ק כי אל ראוי לומר, וכתוב על במקום אל. ולי נראה דעל, משמע כמה פעמים במקום בעבור זה, והנה כבר הקדמנו דאיתא בגמרא (ילקו"ש ירמיה) תבא ברא דמקלקלתא. ואם כן לפי זה היה כונת הש"י שילמדו ממנו קל וחומר, שהוא … להמשך קריאה
א בהפטורה (ירמיה א' א) דברי ירמיה בן חלקיה מן הענתות. עיין אלשיך ירמיה. ולי נראה על פי (הגמרא) (ילקו"ש ירמיה א') יבא בר מקלקלתא דמתקין עובדי', ולוכח בר מקלקלתא דמקלקל עובדי'. ועל פי מ"ש היערות דבש חלק א' (דף צ"ג ע"ב) ובדפוס ווין דף צ', לפרש הראיתם בן פוטי זה כו' (סנהדרין פ"ב ע"ב), … להמשך קריאה
א במסכת יבמות (דף ס' ע"ב) תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר גיורת פחיתה מבת שלשה שנים ויום אחד כשירה לכהונה, שנאמר (במדבר לא יח) וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם והרי פנחס עמהם כו', ושם תניא וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר כו' קברי כותים אין מטמאין באוהל, שנאמר … להמשך קריאה
א בפסוק (במדבר ל ב) וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל כו' איש כי ידור נדר לה' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. וי"ל בהקדים הגמרא (ריש חולין ב' ע"א) טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר כו', ואם כן לפי זה כל הנודר רעה עושה, כמו שאמרו ז"ל (נדרים כ"ב.) כל הנודר, … להמשך קריאה