א האשה שאמרה בפני בעלה גרשתני נאמנת אפי' לינשא לכתחלה ויוצאת בלא גט ונוטלת כתובה ולא תוספת, חזקה אין האשה מעיזה פניה נגד בעלה. ואפי' יש עדים שהיתה אשתו. ולפיכך אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני ומותרת לו בלא גט שהרי היא כמו שאמרה לבעלה גרשתני. ואף אם … להמשך קריאה
א ונראה לפי מה שהעליתי לעיל סי' מ"ב דאין לו גבורת אנשים אין כופים בשוטים להוציא, ה"ה דאין לנדותו עד שיתן גט. ואף על גב שהבאתי לעיל סי' ט"ו דברי הרא"ש פ' הבא על יבמתו דמשמע מדבריו דאפי' היכא דאין כופין בשוטים מנדינן ליה. מ"מ אין נראה כן הלכה למעשה, דהא אמרינן בעלמא (פסחים נב.) … להמשך קריאה
א ומ"ש הרב בהג"ה סי' קנ"ד ס"ז והבאתיו לעיל סימן א' וי"א דאפילו במקום שאין כופין אותו מ"מ אין כופין אותה להתפייס כו', נראה מדברי הרב דהיינו בתובעת כתובתה דאינה נאמנת ואין כופין או ברחמה צר והוא רך בשנים דאין כופין מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו. ומשמע ליה הכי מדברי הרשב"א דבכל מקום שאין … להמשך קריאה
א וא"כ נ"ל לענין דינא דהיכא דאמרה בפירוש איני רוצה כתובתי נאמנת אף בזמן הזה דהרי כל הפוסקים חולקים על מהר"ם, וגם מהר"ם יכול להיות דמודה באמרה כן בפירוש, ובפרט שיש להקל כיון שהעליתי לעיל סי' מ"ב דאין כופין בטענת גבורת אנשים א"כ ליכא כאן חשש איסורא דאורייתא. והיכא דתובעת גט סתם ולא הזכירה כתובה … להמשך קריאה
א ואני אומר מ"ש בתובעת כתובתה שהוא דבר בלתי מוסכם כו', מה בכך שהראב"ד ותוס' וכמה מפרשים כתבו בהפך, הלא הרמב"ם פט"ז מה' אישות (הכ"ו) כתב להדיא דאפי' תובעת כתובתה נאמנת. ומביאו מהרי"ק שם וכתב דאפשר דמהר"ם סובר כהרמב"ם. וגם מדברי הרב המגיד שם מבואר דיש פוסקים ס"ל הכי שכתב וז"ל, ומ"מ ראיתי מי שסובר … להמשך קריאה
א ומהר"ר משה אלשקר בתשו' סי' פ"ט השיג על מהרי"ק שלא כדת וכל דבריו אינם נכונים, ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. וז"ל מהר"ם אלשקר, ואל יבהלוך הויות ואריכות דברי מוהר"ר יוסף קולון בתשובתו בכענין זה עם בר פלוגתיה, דבעיקר הדין נראה ודאי דהדין עם בר פלוגתיה ותואנות הוא מבקש עליו כנהמת ים וגליו, … להמשך קריאה
א ומ"ש הרב בהג"ה וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות כו'. כ"כ במרדכי פ' י' יוחסין ובתשו' מיימוני (סדר נשים סי' ז) בשם מהר"מ, והוא בתשו' מהר"מ דפוס פראג ס"ס תתקמ"ז, ולא הוזכר זה בשום פוסק יותר, ואדרבא כל הפוסקים וכל האחרונים כתבו בסתמא נאמנת, וקצתם הורו כן הלכה למעשה בדורותיהם בתשובותיהם. ונראין לי דברי … להמשך קריאה
א ומ"ש הר"ב בהג"ה סי' קנ"ד סעיף ז' והבאתיו לעיל סימן א' אף על פי שיכול לבעול אחרת כו', פירושו שיש לו גבורת אנשים קצת ויכול לבעול אחרת, וזו אינו יכול לבעול מחמת שרחמה צר, ואילו היה לו גבורת אנשים ממש היה יכול לבעול גם את זו, לכך צריך ליתן לזאת כתובה. ולא מיירי שיש … להמשך קריאה
א מיהו נתבאר מכל הנך רבוותא שהבאתי לעיל סי' ס"א וס"ב דבתובעת כתובתה אינה נאמנת, ומשמע מדבריהם דאף להנשא אינה נאמנת באומרת גרשתני, וכן בטענת אינו יכול אינה נאמנת כלל כיון שתובעת כתובתה. ומהרי"ק שורש : דקדק מדכתבו התוספות פ' האשה שלום (יבמות קטז. ד"ה וליהמנא) וז"ל דכשתובעת כתובתה אינה נאמנת אלא דוקא לענין נשואין … להמשך קריאה
א עוד כתב הטור סי' קנ"ב שאפי' לא נשאת עדיין רק שנתקדשה לאחר שלא בפניו תו לא מהימנא לומר בפניו גרשתני, והש"ע סי' י"ז (ס"ב) הביאו בלשון יש מי שאומר, ומדברי הרא"ש שכתב בתשובה (כלל מד סי"ב) גבי נשאת שלא בפניו דאינה נאמנת שאומרת כן כדי שלא תעשה עצמה זונה כו', נראה דחולק וס"ל דבנתקדשה … להמשך קריאה
א וכיון שהעלינו דנאמנת אף לענין כתובה, הוא הדין דנאמנת בטענת גרשתני אף לכתחילה לינשא, והכי מוכח מדברי כל הפוסקים, ואפי' מאן דס"ל דלענין כתובה אינה נאמנת ס"ל דלינשא נאמנת, וכן עיקר, וכן פסק הב"ח בסי' י"ז ולא כנראה מדברי הרב בהג"ה שם דלכתחילה לא תנשא וכדעת הראב"ד בהשגות, אלא כהרמב"ם נקטינן בזה, וכבר חלקו … להמשך קריאה
א וכ"כ התוספות והר"ן סוף נדרים בשם ר"י דכשאינה תובעת כתובתה נאמנת ויוציא ויתן כתובה, וכ"כ הר"ף בהגהת סמ"ק סי' קפ"ג והכל בו סי' ע"ה בשם ר"י, וכן הוא בתשובת רמב"ן סי' קמ"א. ובתשו' רשב"א סי' אלף רנ"ה בשם ר"י. וכן נ"ל להוכיח מלשון התוס' פ' שנים אוחזין (ב"מ) דף י"ז: (ד"ה הוציאה גט) שכתבו … להמשך קריאה
א ולענין דינא נראה עיקר דבין לענין גרשתני ובין לענין טענת אין לו גבורת אנשים נאמנת אף לענין כתובה, שכבר הוכחתי כן מן הגמרא, וגם הבאתי שכ"כ הרמב"ן והר"ן והרא"ש גופיה בפסקיו, וכ"כ התוס' שם וז"ל, ויש ללמוד מכאן על אשה שטוענת שבעלה אינו יכול להתקשות או שאינו בקי בדרך ארץ דנאמנת דבדבר שיש לו … להמשך קריאה
א וא"כ קשה ג"כ על הטור היאך כתב בסתם דאינה נאמנת לענין כתובה, והיינו ע"פ דברי הרא"ש בתשובה, ולא תפס דברי הרא"ש בפסקיו, שהרי בחו"מ סוף סי' ע"ב כתב כדברי הרא"ש בפסקיו, שהם אחרונים ולא כדבריו בתשובה, וכן בסי' קנ"ד גבי ניסמו ב' עיניו פסק הטור כפסקי הרא"ש להקל באיסורי דאורייתא שכופין אותו להוציא ולא … להמשך קריאה
א כ"כ הר"ן שם (ד"ה ולענין הלכה) וז"ל, וקי"ל כרב המנונא דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת דסוגיין בכולא תלמודא כותיה ומדמדמינן ליה למתניתין, ש"מ שלא להתירה בלבד נאמנת אלא אף ליטול כתובה, דומיא דמתני' דקתני יוצאות ונוטלות כתובה. ועוד שהרי מספר כתובתה נלמד שכך כותב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי כדתנן בהאשה שהלכה … להמשך קריאה
א ומ"ש הש"ע שם והבאתיו לעיל סימן א' ולא יתן כתובה כו'. הנה לפי שאברר שדין זה אינו עיקר להלכה וגם הרבה פוסקים מאד אינם סוברים כן, וגם ממקום שיוצא דין זה הוא סתור מיניה וביה, על כן מוכרח אני להאריך. ב אמת שדין זה הוא מהטור שהוציא כן מתשו' הרא"ש כלל מ"ג סי' י"ב … להמשך קריאה
א ומ"ש הש"ע סימן קנ"ד והבאתיו לעיל סימן א' וכופין אותו להוציא מיד, כבר ביארתי לעיל סי' כ"ג וסימן מ"ב באריכות שרוב הפוסקים וכמעט כולם חולקים על זה וס"ל דאין כופין בכה"ג אלא בבאה מחמת טענה ושגם דעת הרא"ש כן, והטור והש"ע העבירו עין עיונם מזה ולא כוונו יפה בזה. ואולי גם הטור והש"ע מיירי … להמשך קריאה
א וא"כ כיון שהוכחנו מן הגמרא דבטענת אינו יכול נאמנת, וכן פסק בתשובת ריצב"א שבתשו' מיימוני לספר נשים סי' ו', וכ"כ התוס' והר"ן סוף נדרים וכן פסק הרא"ש בתשובות בג' תשובות בכלל מ"ג בסי' י"א וסי' ה' וסי' י"ב, וכ"כ בתשו' רמב"ן סי' קל"ט וסי' קמ"א ובתשובת רשב"א סי' תרכ"ח (אלא שבסי' תרכ"ח חשש לבסוף … להמשך קריאה
א מ"מ יהיה כוונת הרב רמ"א איך שיהיה, העיקר כמו שכתבתי דכשטוענת שמורד מתשמיש אינה נאמנת, אבל בטוענת אינו יכול נאמנת. וגם בתשו' מהו' יוסף ז"ל ובתשו' ר"ש כהן סי' ק"ס האריך בזה והעלה דהירושלמי והרמב"ם מיירי כמ"ש הערוך והסמ"ג ורמב"ן שם ופסק דנאמנת. אך בתשו' מוהר"ר משה אלשקר סי' פ"ט האריך בזה ופסק שאינה … להמשך קריאה
א ואין להקשות לפי מה שכתבתי דגם הרמב"ם מודה בטענת אין לו גבורת אנשים דנאמנת, הא בטענת מורד ממני מתשמיש כתב דאינה נאמנת. הא ע"כ לאו קושיא היא, דהא הטור כתב בפשיטות בסי' קנ"ד בטוענת אין לו גבורת אנשים דנאמנת ובסוף סימן ע"ז העתיק בסתם דברי הרמב"ם דבטענת מורד אינה נאמנת, (וכן הש"ע כתב בס"ס … להמשך קריאה
א ומה שחששו הרמב"ן והרשב"א להירושלמי (נדרים פ"א ה"ב) נמי לאו מילתא היא, דאדרבה לפי הבנתם בירושלמי צריך להגיה בירושלמי וכדאיתא בתשו' ריצב"א שבתשוב' מיימוני לספר נשים סי' ו' שהירושלמי מיירי בטענת אינו יכול, ומה דאיתא בירושלמי כמה דרחיקא שמיא מן ארעא כך תהא ההיא איתתא רחיקא מבעלה כו', מלת תהא טעות הוא וצ"ל כך … להמשך קריאה
א וגם הטור נראה שהבין כן בדעת הרמב"ם, שהרי העתיק דבריו אלו בסתם בס"ס קנ"ד ולעיל בריש הסימן כתב בסתם דבטענת אינו יכול נאמנת, וכ"כ מהר"ל ן' חביב שם שכן כונת הטור. וראיתי להב"ח שכתב בס"ס קנ"ד אמה שהביא הטור דברי הרמב"ם דלעיל וז"ל, ואיכא לתמוה דלעיל ס"ו כתב רבינו בדין זה דכופין אותו להוציא … להמשך קריאה
א ומה שחששו הרמב"ן והרשב"א כן לדברי הרמב"ם והירושלמי נלפע"ד דליכא חששא כלל, ואדרבה מהרמב"ם והירושלמי משמע כמו בגמ' דילן וכמו שאבאר. וז"ל הרמב"ם פט"ו מה' אישות דין ט"ו האשה שבאתה לב"ד ואמרה בעלי אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שמוש שמוליד, או שאינו יורה כחץ, יעשו הדיינים פשרה כו' עד שתשהה י' שנים כו'. … להמשך קריאה
א ומ"ש הש"ע סי' קנ"ד ס"ז והבאתיו לעיל סי' א' יש אומרים שהיא נאמנת כו', כבר כתבתי לעיל סי' ב' דהיינו משום שהרמב"ן והרשב"א חששו כן לדברי הרמב"ם פט"ו מה' אישות ולדברי הירושלמי שנראה מדבריהם שאינה נאמנת בטענת אינו יכול. מיהו גם מדברי הרמב"ן והרשב"א מבואר דהעיקר דנאמנת. ב וכדמוכח להדיא בגמרא דילן שלהי נדרים … להמשך קריאה
א וא"כ גם מ"ש הרב רמ"א בהג"ה סי' קנ"ד ס"ג וז"ל וכן איש שרגיל לכעוס ולהוציא אשתו מביתו תמיד כופין אותו להוציא כי עי"ז אינו זנה לפעמים ופורש ממנה בתשמיש יותר מעונתה והוי כמורד ממזונות ותשמיש עכ"ל. נלפע"ד דאין להורות כן למעשה מטעם שכתבתי וגם דין זה דהרב רמ"א לקוח מתשובות רשב"א סי' תרצ"ג והמעיין … להמשך קריאה
א וגם קשיא לי על הרב בהג"ה דבראש סימן ע"ז ובסי' קנ"ד סתם כדברי הש"ע דבמורד מתשמיש כופין להוציא ואח"כ בסי' קנ"ד סעיף כ"א אחר מ"ש בעל הש"ע שם דאין לכוף אלא במקום שנאמר בפירוש לכוף כתב בהג"ה דה"ה דאין לנדות כמו שאין לכוף בשוטים ומסיים בהג"ה אבל מי שאינו מקיים עונה יכולין לנדותו ולהחרימו … להמשך קריאה