גבורת אנשים ס״ב

א

וכ"כ התוספות והר"ן סוף נדרים בשם ר"י דכשאינה תובעת כתובתה נאמנת ויוציא ויתן כתובה, וכ"כ הר"ף בהגהת סמ"ק סי' קפ"ג והכל בו סי' ע"ה בשם ר"י, וכן הוא בתשובת רמב"ן סי' קמ"א. ובתשו' רשב"א סי' אלף רנ"ה בשם ר"י. וכן נ"ל להוכיח מלשון התוס' פ' שנים אוחזין (ב"מ) דף י"ז: (ד"ה הוציאה גט) שכתבו וז"ל, וי"ל אם תובעת כתובתה אינה נאמנת כו', משמע הא בסתמא נאמנת אף לענין כתובה. וכן פסק בתשו' מהר"ל ן' חביב סי' ל"ג דנאמנת אף לענין כתובה בטענת גרשתני ובטענת אינו יכול. רק דפסק שם כן משום דמשמע ליה דהרא"ש בתשו' אחרת ג"כ פסק כן, שכתב וז"ל ולענין הכתובה נלפע"ד שראוי לפסוק שתטול כתובה מנה ומאתים כדברי הר"ן ז"ל. ועם היות שכתב הרא"ש בתשובה דאין לה כתובה כיון שהוא מכחישה, וראוי לפסוק כמותו כיון שהוא ספק בממון והעמד ממון על חזקתו, דמספיקא לא מפקינן ממונא, עם כל זה כיון שהרא"ש ז"ל כתב בתשובה אחרת (בכלל מ"ג דין ה') אותה הסברא, ולא ידענא הי בתרייתא, וכל בעלי החדושים כן כתבו שיתן כתובה, ע"ז ראוי לסמוך ולעשות מעשה עכ"ל.

ב

ואין מזה ראיה דהרא"ש בתשובה אחרת שם מיירי שמודה, ואתא לאשמועינן דאעפ"כ לא יהיב תוספת כתובה. ודין זה הוא שם דין בפני עצמו ע"ש. ואף על פי שמהר"ל ן' חביב שם למעלה בתשובתו דחה זה ממ"ש נאמנת, לק"מ, דבריש התשובה מיירי הרא"ש בהכי, אבל אח"כ מייתי דברי ריצב"א והם בתוס' סוף פ' הבא על יבמתו דמיירי במודה, אבל באמת טפי הו"ל למהר"ל ן' חביב לאתויי ראיה מהרא"ש בפסקיו סוף נדרים, ומסתמא אישתמיטתיה למהר"ל בן חביב דברי הרא"ש בפסקיו שהרי לא הזכירם כלל בכל התשובה. ומ"מ לענין דינא יפה כיון מהר"ל ן' חביב דנאמנת אף לענין כתובה, (וכ"כ הב"ח בפשיטות בסי' י"ז גבי גרשתני דנאמנת אף לענין כתובה. מיהו מה שנראה מדבריו שם בפשיטות שכן דעת הרא"ש והטור ג"כ ליתא וכמבואר בהרא"ש וטור סי' קנ"ד, וגם בתשוב' ר"א ן' ששון סי' כ"ה דף מ"ב : כתב בפשיטות דנאמנת לינשא וליטול כתובה כו', והכי נקטינן. שוב מצאתי בתשו' מהר"י ן' לב ספר שלישי ס"ס ק"א שפסק ג"כ הכי וכתב דהכי הוי סוגיא דעלמא, אלא דכתב שם דהיינו לא כהרמב"ם פט"ו והראב"ד כו', וכבר כתבתי לעיל סי' נ"א דגם דעת הרמב"ם והראב"ד כן וע"ש).