הַאִם נִתָּן לְהוֹצִיא אֶת הָרוּחַ לֹא רַק עַל יְדֵי הַשְׁבָּעוֹת וְיִחוּדִים, אֶלָּא גַּם עַל יְדֵי תְּפִלָּה וּתְשׁוּבָה בִּלְבַד?

——– בְּוַדַּאי! יֵשׁ כַּמָּה שִׁיטוֹת לְהוֹצָאַת רוּחוֹת. מהרח"ו מַזְכִּיר שִׁיטַת רַבּוֹ הָאֲרִ"י ז"ל וְשִׁיטַת חָכָם בְּשֵׁם ר' יְהוֹשֻׁעַ אֶלְבּוֹם. הֶחָפֵץ חַיִּים הוֹצִיא רוּחַ בִּזְמַנּוֹ בְּכֹחַ תְּפִלָּה פְּשׁוּטָה. גַּם בְּאִגְרוֹת החזו"א (לר' ישעיה אשר זעליג מרגליות) נִרְמַז שֶׁלֹּא כְּדַאי לְהִתְגָּרוֹת בָּרוּחוֹת בְּהַשְׁבָּעוֹת וְכוּ', כִּי הַדּוֹרוֹת נֶחְלְשׁוּ מְאֹד, וְאֵין יוֹתֵר טוֹב מִתְּפִלָּה. ——– לעילוי נשמת ולזכות כל … להמשך קריאה

נביאים – יחזקאל – פרק כ – חק לישראל

——– (ב) וַיְהִ&#1445י דְבַר-יְהוָ&#1430ה אֵלַ&#1445י לֵאמֹֽר: וַהֲוָה פִּתְגַּם נְבוּאָה מִן קֳדָםיְיָ עִמִּי לְמֵימָר: (ג) בֶּן-אָדָ&#1431ם דַּבֵּ&#1438ר אֶת-זִקְנֵ&#1444י יִשְׂרָאֵל&#1433 וְאָמַרְתָּ&#1443 אֲלֵהֶ&#1428ם כֹּ&#1444ה אָמַר&#1433 אֲדֹנָ&#1443י יְהוִ&#1428ה הֲלִדְרֹ&#1445שׁ אֹתִ&#1430י אַתֶּ&#1443ם בָּאִ&#1425ים חַי-אָ&#1433נִי&#1433 אִם-אִדָּרֵ&#1443שׁ לָכֶ&#1428ם נְאֻ&#1430ם אֲדֹנָ&#1445י יְהוִֽה: בַּר אָדָם אִתְנַבֵּי לְסָבֵי יִשְּׂרָאֵלוְתֵימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָאֱלֹהִים הַלְּמִתְבַּע אוּלְפַן מִן קֳדָמַיאַתּוּן אָתָן קַיֵּם אֲנָא אִםאֶשְׁתְּאֵל לְכוֹן בְּמֵימְרִי אֲמַר יְיָאֱלֹהִים: … להמשך קריאה

פרנסה – ספר פלא יועץ

ידוע שמפתח הפרנסה הוא ביד הקדוש ברוך הוא. הוא הזן ומפרנס לכל, מקרני ראמים ועד ביצי כנים, ונותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. אמנם חלוק יש בענין הפרנסה, לפי מעשיו של אדם ולפי מזלו ולפי ידיעת אל דעות. ומפלאות תמים דעים: יש שמזונותיו באים לו בנחת ולא בצער, ברוח ולא בצמצום, ובכל אשר יפנה … להמשך קריאה

סימן רפה – לקרא הפרשה שנים מקרא, ואחד תרגום – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רפה – לקרא הפרשה שנים מקרא, ואחד תרגום א אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כָּל שַׁבָּת בְּצִבּוּר, חַיָּב לִקְרוֹת לְעַצְמוֹ בְּכָל שָׁבוּעַ פָּרָשַׁת אוֹתוֹ הַשָּׁבוּעַ שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד א תַּרְגּוּם אֲפִלּוּ עֲטָרוֹת ב וְדִיבֹן. (בַּמִּדְבָּר לב, ג). ב אִם לָמַד הַפָּרָשָׁה ג בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י חָשִׁיב כְּמוֹ תַּרְגּוּם, וִירֵא שָׁמַיִם יִקְרָא תַּרְגּוּם … להמשך קריאה

ניצול הזמן בשבת

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– כל מי שקדושת השבת נוגעת אל ליבו, ישתדל שלא ידבר בשבת כי אם בדברי תורה ובדברים הצריכים לו. ואמרו במדרש: אמרה תורה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! כשישראל יכנסו לארץ, זה יהיה רץ לשדהו וזה לכרמו – ואני מה יהיה עלי?! אמר לה הקב"ה: בתי, יש לי זיווג … להמשך קריאה

משנה ברכות פרק ז – חק לישראל

——– א. שְׁלשָֹׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, חַיָּבִין לְזַמֵּן. אָכַל דְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי, מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם. אֲבָל אָכַל טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם: (א) שלשה שאכלו. לזמן. להזדמן יחד לברך בלשון רבים, נברך שאכלנו … להמשך קריאה

משנה שביעית פרק ז – חק לישראל

——– א. כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית, כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה וּמִמִּין הַצוֹבְעִים וְאֵינוֹ מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ, יֵשׁ לוֹ שְׁבִיעִית, וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית, יֵשׁ לוֹ בִּעוּר וּלְדָמָיו בִּעוּר. וְאֵיזֶה. זֶה עֲלֵה הַלּוֹף הַשּׁוֹטֶה, וַעֲלֵה הַדַּנְדַּנָּה, הָעֻלְשִׁין, וְהַכְּרֵישִׁין, וְהָרְגִילָה, וְנֵץ הֶחָלָב. וּמַאֲכַל בְּהֵמָה. הַחוֹחִים וְהַדַּרְדָּרִים. וּמִמִּין הַצוֹבְעִים. סְפִיחֵי אִסְטִיס, וְקוֹצָה. יֵשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, יֵשׁ לָהֶם … להמשך קריאה

ד. בטל רצונך מפני רצונו ואף כשנדמה לך שעדיף לעבור עתה על דבר קל

——– וזה הרי ציווי חז"ל: "בטל רצונך מפני רצונו". שנצטווינו על מה שכבר נעשה להיות שלמים ומרוצים אחר שכבר נעשה, ולהאמין שאז הנסיון הוא לקבל את הנעשה מבלי טרוניא וקובלנא על הנהגת ה'. וכמו שראיתי מעשה על אחד מהגדולים, שביקש ממשמשו להקיצו בבקר מוקדם כי היה נחפז לדבר מצוה והיה נצרך לנסוע מיד אחר התפילה, … להמשך קריאה

סימן שפז – שצריכים שניהם עירוב ושיתוף – ערוך השולחן

——– א העירוב והשיתוף כוונה אחת להן, דהעירוב – מחבר כל יושבי החצר, והשיתוף – מחבר כל יושבי המבוי. ודין אחד להם כמ"ש בסימן הקודם, אלא שנחלקים בשני דברים. במהות העירוב, שבחצר – אין מערבין אלא בפת, ובמבוי – אף ביין ובכל דבר, ובמקום הנחת העירוב, שבחצר – אין מניחין אותו אלא בבית שבחצר, ובמבוי … להמשך קריאה

פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רכה] – ספר מנורת המאור עם פירוש

אֵין מַעֲמִידִין דַּיָּנִין בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא רְאוּיִים לָדוּן וּשְׁלֵמִים בְּכָל דָּבָר, כִּדְגָרְסִינָן בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְּסַנְהֶדְרִין (יז, א): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מוֹשִׁיבִין סַנְהֶדְרִין אֶלָּא בַּעֲלֵי חָכְמָה וּבַעֲלֵי קוֹמָה וּבַעֲלֵי מַרְאֶה וּבַעֲלֵי כְשָׁפִים וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁלֹּא יִהְיוּ סַנְהֶדְרִין שׁוֹמְעִים מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן. בעלי קומה. ומראה שתהא אימתו מוטלת על הבריות: ובעלי כשפים. להמית המכשפים הבוטחים בכשפיהם … להמשך קריאה

סעי' ד' – הצמא והרעב, שאין ביכולתו לכוין דעתו הרי הוא בכלל החולים, ואם רצה אל יתפלל עד שיאכל – ספר מנחת שי

——– כתב הב"י, כתב הרמב"ם בפרק ה' מהלכות תפילה (ה"ב) הצמא והרעב הרי הן בכלל חולים אם יש בו יכולת לכוין את דעתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה. ולפי מה שכתב הטור בסימן צ"ח בשם הר"מ אהא דכל שאין דעתו מיושבת עליו לא יתפלל שאין אנו נזהרים עתה בכל זה לפי שאין … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק כו – חק לישראל

——– (יד) הַ&#1453דֶּלֶת תִּסּ&#1443וֹב עַל-צִירָ&#1425הּ וְ&#1437עָצֵ&#1431ל עַל-מִטָּתֽוֹ: הֵיךְ תַּרְעָא דִמְכָרַךְ עַל צִירְתָּהּהֵיכְנָא עַטְלָא עַל עַרְסֵיהּ: (טו) טָ&#1432מַ&#1444ן עָצֵ&#1443ל יָ&#1453דוֹ בַּצַּלָּ&#1425חַת נִ&#1437לְאָ&#1431ה לַֽהֲשִׁיבָ&#1445הּ אֶל-פִּֽיו: עַטְלָא מַטְשֵׁי אַיְדֵיהּ בְּשַׁחֲתָא לָעֵידְנֶהְפְכֵי לְפוּמֵי: בצלחת . ביורה חמה נותן ידו מפני הקור : (טז) חָכָ&#1443ם עָצֵ&#1443ל בְּעֵינָ&#1425יו מִ&#1437שִּׁבְעָ&#1431ה מְשִׁ&#1443יבֵי טָֽעַם: עַטְלָא חַכִּים בְּעַיְנוֹי טָב מִןשׁוּבְעָא יָהֲבֵי טַעֲמָא: משיבי טעם . … להמשך קריאה

סימן רפו – דיני תפלת מוסף בשבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רפו – דיני תפלת מוסף בשבת א זְמַן תְּפִלַּת מוּסָף מִיָּד אַחַר תְּפִלַּת הַשַּׁחַר וְאֵין לְאַחֲרָהּ יוֹתֵר מֵעַד סוֹף שֶׁבַע שָׁעוֹת. וְאִם הִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ אַחַר שֶׁבַע שָׁעוֹת נִקְרָא פּוֹשֵׁעַ וְאַף עַל פִּי כֵן יָצָא י"ח מִפְּנֵי שֶׁזְּמַנָּהּ כָּל הַיּוֹם. וְאִם שָׁכַח וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַד שֶׁעָבַר כָּל זְמַנָּהּ, אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין. וְיֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאָת כַּפַּיִם. … להמשך קריאה

הַאִם צָרִיךְ לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר בְּאָזְנוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה וּלְיַחֵד יִחוּדִים וּלְהַשְׁבִּיעַ אֶת הָרוּחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁקֶר?

——– כְּשֶׁעוֹסְקִים בְּיִחוּדִים חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת כָּל הַנַּ"ל. כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִים לְהַקָּבָּ"ה אֵין צָרִיךְ כְּלוּם. יֶשְׁנָם רוּחוֹת שֶׁאוֹמְרוֹת שֶׁקֶר וְיֵשׁ שֶׁלֹּא. ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל … להמשך קריאה

יח – סכנה גדולה להיות מפרסם ולהנהיג העולם – קיצור ליקוטי מוהר"ן

סַכָּנָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם, לֹא מִבָּעֲיָא כְּשֶׁאֵינוֹ רָאוּי כְּלָל וְלוֹבֵשׁ טַלִּית שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, רַק אֲפִלּוּ עוֹבְדֵי ה' בֶּאֱמֶת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר יֵשׁ עֲלֵיהֶם סַכָּנוֹת נוֹרָאוֹת בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם. כִּי בְּהַנְהָגַת הָעוֹלָם וּבְחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא שֶׁמְּחַדְּשִׁים יְכוֹלִים לַעֲבֹר מַמָּשׁ גָּנוֹב וְנָאוֹף וְרָצוֹחַ בְּכָל פַּעַם וּבְכָל רֶגַע רַחֲמָנָא לִצְלָן: לזכות נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו … להמשך קריאה

פרשת פקודי א' – מאמר מה – נחיצות התורה ותועלתה

——– "אלה פקודי המשכן משכן העדות" (לח, כא) ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק טז – חק לישראל

——– (כט) אִ&#1443ישׁ חָ&#1453מָס יְפַתֶּ&#1443ה רֵעֵ&#1425הוּ וְ&#1437הוֹלִיכ&#1431וֹ בְּדֶ&#1443רֶךְ לֹא-טֽוֹב: גַּבְרָא חֲטוֹפָא מְשַׁרְגֵּג חַבְרֵיהּ וּמוֹבִיללֵיהּ בְּאָרְחָא דְלָא שַׁפִּירָא: (ל) עֹצֶ&#1443ה עֵ&#1453ינָיו לַחְשֹׁ&#1443ב תַּהְפֻּכ&#1425וֹת קֹרֵ&#1445ץ שְׂ&#1437פָתָ&#1431יו כִּלָּ&#1445ה רָעָֽה: רָמַז בְּעַיְנוֹי וְחָשֵׁב הֲפִיכָתָא גָזֵיםבִּשְּׂפְוַתֵיהּ וְגָמַר בִּישְׁתָא: עוצה עיניו . ל' קריצה וכן איעצה עליך עיני ( תהלים לב ) : כלה רעה . כמו כי כלתה אליו הרעה … להמשך קריאה

הַאִם יֶשְׁנָהּ קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ בַּעֲבוֹדַת ה' וּלְהָסִיר בְּאֹפֶן מְזֹרָז אֶת טִמְטוּם הַלֵּב?

——– בהחלט כן, והיא בדרך תחינה ותפילה מקירות לבו שה' יסיר ממנו הטמטום ויפתח לבו לאהבה וליראה את ה'. והיטיב לבאר זאת הרב "מכתב מאליהו" (ח"ד עמ' 261-262) ולנחיצות וחשיבות דבריו נצטט לשונו: דרך העקיפה של חיצוניות ודרך הישירה של תפילה: שני גדרים אלה יש גם אצל עבודת האדם, שיש דרך למלחמה ביצה"ר ע"י שלא … להמשך קריאה

ד. המתת -תאות הממון – עני חשוב כמת – תפארת ישראל

——– ובאפן אחר "אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה", הינו במאוס הממון, שהרי עני חשוב כמת, ובכך שיהא בבחינת עני – חסרון כיס – שמחסר ממונו לצדקה, וכל אשר לו יתן בעד נפשו, וימאס בכסף וזהב לכבוד התורה וימעט בדרך ארץ, וירבה בצדקה וחסד, וימעט במשא ומתן, ואף שלכאורה יתמעט ממונו, וזאת מפני … להמשך קריאה

שליח – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– מצוה על בעל הפירות שיפריש בעצמו, שכלל גדול בידינו: "מצוה בו יותר מבשלוחו". אולם במקום צורך, רשאי למנות שליח להפריש, ובלבד שיהא השליח בן י"ג שנה או בת י"ב שנה שהגיעו למצוות. ומכל מקום אם טעה והפריש ילד קטן בן י"ב שנה או ילדה קטנה בת י"א שנה, הפירות מתוקנים, אך פחות מגיל זה, … להמשך קריאה

הכל תלוי לפי המוכן של כל חכם וחכם – אפיקי אליהו על התורה

——– א. ויבא אלקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך איתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה (כב.כ) פירש רש"י – "ואך"- על כרחך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ואעפ"כ "וילך בלעם", אמר: שמא אפתנו ויתרצה. ויש להבין, כיצד חשב בלעם ש"אפתנו ויתרצה" כלפי שמיא, … להמשך קריאה

משנה תרומות פרק ז – חק לישראל

——– א. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל, מוֹחֵל: (א) האוכל תרומה מזיד. בלא התראה, דאילו אתרו ביה, לוקה ואינו משלם. ואף על גב דבלא התראה חייב מיתה בידי שמים, אינה פוטרת מן התשלומין: ואינו משלם את החומש. דלא חייבה תורה חומש אלא לאוכל תרומה … להמשך קריאה

י. בהכרח היתה כוונת יוסף טהורה – סופו מוכיח על תחילתו

——– וחייבים אנו לומר שכוונתו של יוסף היתה טהורה ולא חלילה לנקמה, שהרי סופו מוכיח שלאחר שהתוודע יוסף לאחיו הרגיעם מאד, ובבכי גדול דבר על לבם וניחמם, ולא עוד אלא שהשפיע עליהם את כל טוב ארץ מצרים והושיבם במיטב הארץ, והגלה את אנשי מצרים ממקום למקום כדי שלא יקראו לאחיו גרים, ולא עוד אלא שלא … להמשך קריאה

מַדּוּעַ הַמִּצְוָה שֶׁל הַשִּׂמְחָה בְּפוּרִים הִנָּהּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת, וַאֲפִלּוּ יוֹתֵר מִ"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" שֶׁבִּשְׁאָר הַמּוֹעֲדִים שֶׁהֵמָּה מִדְּאוֹרַיְתָא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא אַף הִקְדִּימוּ הַשִּׂמְחָה לְחַג זֶה מִתְּחִלַּת הַחֹדֶשׁ – מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה, וּמַדּוּעַ אֵינֶנּוּ עוֹשִׂים זֹאת כְּמוֹ כֵן בַּחֲנֻכָּה אוֹ בְּנִיסָן ?

——– וְעוֹד אָמְרוּ: מַאן דְּאִית לֵיהּ דִּינָא בַּהֲדֵי עַכּוּ"ם לִדַּיֵּן עִמּוֹ בַּאֲדָר, מַדּוּעַ חַג זֶה שׁוֹפֵךְ אוֹר שֶׁל נִצָּחוֹן וְשִׂמְחָה עַל כָּל הַחֹדֶשׁ. וְעוֹד, מַדּוּעַ נִכְתְּבָה הַמְּגִלָּה בְּסִגְנוֹן סִפּוּר דְּבָרִים מִקְרִי וְטִבְעִי לְלֹא הַדְגָּשַׁת אֵרוּעֵי הַנֵּס עַל-טִבְעִי שֶׁאֵרְעוּ בְּמַהֲלַךְ הַנֵּס, וּמִבְּלִי לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם. וְעוֹד, מַדּוּעַ הִצְמִידוּ חֲזַ"ל אֶת מִצְוַת "זָכוֹר" אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ … להמשך קריאה

ז. מינות תיתכן בהשתחלות מחשבה בעלמא

——– להיות מאמין שלם נצרך האדם להיות זהיר מאד ואפילו במחשבתו פן יהרוס אל ה', אם זה במחשבת כעס, הקפדה, קינאה, שנאה, גאווה, הרי אלו מחשבות שמתגנבות ומשתחלות במוחינו וכולם שורשם במינות. ומינות שורשה גם במחשבות דאגה ועצבות, שהרי מחשבות דאגה ועצבות באים לאדם מחוסר אמונתו באהבת הבורא כלפיו ושכחתו את השגחתו של הבורא מעליו, … להמשך קריאה

בְּרָא כַּרְעָא דַּאֲבוּהָ – דובב שפתי ישנים

——– ט"ז, ל"ב: וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((תורת כהנים פרק ח'.))) לְלַמֵּד שֶׁאִם בְּנוֹ מְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ – הוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם. יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁאַהֲבָתָם לַה' גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וְעַל כֵּן פּוֹעֲלִים הֵם לְלֹא לֵאוּת, רַבּוֹת וּנְצוּרוֹת, … להמשך קריאה

דילוג לתוכן