——–
א. ויבא אלקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך איתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה (כב.כ)
פירש רש"י – "ואך"- על כרחך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ואעפ"כ "וילך בלעם", אמר: שמא אפתנו ויתרצה.
ויש להבין, כיצד חשב בלעם ש"אפתנו ויתרצה" כלפי שמיא, וכי אפשר לפתות ולשקר את בורא העולם, שבתמורה לפיתויים יתן לקלל את ישראל!?
ב. עוד יש להבין, כיצד לבסוף ניסה לקלל שוב ושוב בעוד שאמר לו הקב"ה במפורש "אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה"?
ג. ותרא האתון את מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל (כב.כז)
צריך להבין, כיצד בלעם – נביאם של העכו"ם, לא ראה את מלאך ה'?
ד. עוד יש להבין, דלאחר שראה כי ג' פעמים מתנהגת בהמתו בצורה משונה, נוטה מן הדרך, לוחצת את רגלו אל הקיר, ורובצת תחתיו. כיצד לא הבין מעצמו שהכל מאת ה', על אשר הולך לשם מטרה שהינה נגד רצונו יתברך?
ה. ויפתח ה' את פי האתון וכו'. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך (כב.כח-כט)
צ"ב, כיצד המשיך בלעם ברשעותו, ולא התעורר לחזור בו מדרכו הרעה אף לאחר תוכחת האתון. ואף ביקש הוא להורגו "לו היתה חרב בידו"?
ו. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי וכו'. כי עתה גם אותכה הרגתי ואותה החייתי (כב.כט-לג)
פירש רש"י – ועתה, מפני שדברה והוכיחתך ולא יכולת לעמוד בתוכחתה, כמו שכתוב: "ויאמר לא". הרגתיה – שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה וכו'.
וצ"ע, הרי איתא בברכות (י"ב ע"ב) ד"בושה מכפרת עוונותיו של אדם". א"כ מדוע לא נתן ה' לבלעם זכות זו – להתבייש בראיית העולם את האתון המדברת, וע"י כך היו מתכפרים מקצת מעוונותיו?
ז. ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם. ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים (כב.מא כג.א)
יש להבין, כיצד בוחרים בלק ובלעם לקלל את ישראל, "בבמות בעל"- מקום ע"ז. כיצד מבקשים לקבל את הסכמת ה' לקלל את ישראל במקום ע"ז?
ח. עוד צ"ב, דמצינו כי בכל נסיון לקלל, הקריבו בלק ובלעם קורבנות לה'.
וצריך להבין הסתירה במעשיהם – כיצד מבקשים לעשות נגד רצון ה' (לקלל את ישראל) בעוד שמקריבים הם קורבנות מקודשים לה'?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של המשגיח הג"ר ירוחם ממיר זצ"ל בספרו דעת תורה (יתרו, ביאורים) בעניין מדרגות בתורה. וז"ל – צריכים להבין ענין החכמה. היודע סוד החכמה ומהותה, יודע כי גם לחכמה ישנן בחינה של -"כה אמר" ובחינה של "זה הדבר", כי גם לחכמה ישנה דרגה של איספקלריא מאירה, בבחינת "חכם עדיף מנביא" (ב"ב יב.), ועד הדרגה של איספקלריא המאירה ישנן מדרגות מדרגות, בחינות לאין שיעור, והכל תלוי לפי המוכן של כל חכם וחכם. וכשיודעים כן סוד החכמה, כבר מבינים היטב ענין של מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם. (אבות. ו), והם כולם רק כללים, והפרטים הנם ממש באין שיעור.
ועכשיו כבר נבין פשוט כי "המתיהר" של הלל מספיק כבר לשנות דרגת הלל בחכמה, כבר נגרע ערך המוכן שלו, כבר נסתלק ממנו בחינת "זה הדבר" שבחכמה, ואם אין החכמה בבחינת "זה הדבר", כבר לא יודעים ממש.
והענין נורא עד מאוד, כי חז"ל שם אמרו כזה גם במשה רבינו ע"ה, כל אדם שכועס אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו וכו'. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי ככל שהאדם יהיה במדרגה רוחנית גבוהה יותר, יהיה גם "חכם" יותר, וממילא יבין הוא ענייני הרוחניות יותר ויותר.
אך אם האדם פוגם במדרגתו הרוחנית, במידותיו או בקדושתו, ממילא מגרע מדרגת "חכמתו" הרוחנית, ולא יהיה מסוגל הוא להבין ענייני התורה והרוחניות כפי שיכל להבין קודם פגימתו.
מכאן אפשר להבין – כיצד פשוטי העם אינם מבינים את חומרות ודקדוקי הדינים של היראים לדבר ה', ואף מבזים אותם. הסבר הדברים הינו מפני שמי שטבוע בתוך תאוות העוה"ז לא יוכל להבין רוחניות, בהיות מידת "חכמתם" הרוחנית פחותה ביותר.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – חשב בלעם כי "אפתנו ויתרצה" כלפי הקב"ה – טומאת העבירות אשר טמטמה את ליבו, גרמה שהקדושה לא תוכל לפעול בו. באי הבינו את יסודות הקדושה – בהבנתו המוטעית, כביכול, יוכל לפתות את הקב"ה – כחברותא כלפי שמיא.
על אף שאמר לו הקב"ה: "אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה"- חשב בלעם מכח טמטום ליבו מטומאת עבירותיו, כי יוכל לקלל את עם ישראל בכל זאת.
לפ"ז גם הקושיות ג', ד' וה' מתורצות – טומאת העבירות טמטמה את לבו של בלעם לא להבין ברוחניות וקדושה. ע"כ לא ראה בתחילה את המלאך, לא הבין את ג' הפעמים בהן נהגה בהמתו בצורה משונה, ואף לאחר תוכחת האתון – המשיך ברשעותו ולא התעורר לשוב מדרכו הרעה. טומאת העבירות סימאה את ליבו מלחזות בקדושה.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – אמנם, בושה מכפרת עוונותיו של האדם, אך גבי בלעם הטמא – על אף שתישאר האתון בחיים, וירננו העם על בלעם – טומאת ליבו הטמא של בלעם, תסיר מליבו את הבושה – וכלל לא יהיה מתבייש על עוונותיו, לא יראה ולא יבין הוא בקדושה מכח טומאת ליבו.
ולפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – בלק ובלעם הקריבו בתחילה קורבנות לה' ברצונם לקלל את ישראל נגד רצון ה' "בבמות בעל"- מקום ע"ז. טומאת ליבם מכח עוונותיהם טמטמה ליבם מלחזות בקדושה. וע"כ היו מסוגלים הם לבקש בקשתם מאת ה' בהקרבת קורבנות במקום טמא, ובעשותם מעשה הסותר לרצון ה' המפורש – טומאת ליבם היא אשר לא נתנה להם לחזות בקדושה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5