——–
ובאפן אחר "אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה", הינו במאוס הממון, שהרי עני חשוב כמת, ובכך שיהא בבחינת עני – חסרון כיס – שמחסר ממונו לצדקה, וכל אשר לו יתן בעד נפשו, וימאס בכסף וזהב לכבוד התורה וימעט בדרך ארץ, וירבה בצדקה וחסד, וימעט במשא ומתן, ואף שלכאורה יתמעט ממונו, וזאת מפני אשר יבוז לכסף, בכך הרי הוא ממית עצמו – מעני את עצמו – לכבוד התורה, ותתקים בו.
עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי (כא, ח)
וכי נחש ממית או נחש מחיה? – אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבן לאביהן שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים.
ויש להבין, למה נצטוה משה לעשות צורת נחש מנחשת ולשימו על נס, וכי לא היה עדיף לעשות צורת שם הויה מנחשת ולשימו על נס כדי להקל על כל הרואה אותו לשעבד לבו לאביו שבשמים? ועוד, מה ענין בצורת הנחש דוקא?
הדברים נדרשו יפה בספר "נתיבות שלום":
ויש לבאר הענין, שגדל הפגם היה מה שלא קבלו את רצון ה' והנהגת הבורא. כמו שטענו ואמרו: "למה העליתנו וגו' במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל". שלא היתה כאן טענת רעב שאין להם מה לאכל ולשתות, שהרי היה להם את המן הקדוש לאכל, ומי הבאר לשתות, ומה זה שאמרו כי אין לחם ואין מים? אלא שלא היו מרצים מהנהגת הבורא, שאין זה בדיוק כפי רצונם, שנפשנו קצה בלחם הקלקל. וזה היה הפגם שלהם, שהיו מחלקים על הנהגת הבורא בבחינת לבך חלוק על המקום. והנה חז"ל אמרו (אבות ד) איזהו עשיר השמח בחלקו, התכלית היא שיהודי יהיה שמח בחלקו, חלק ה' עמו, שיהיה מרצה ושמח בהנהגת הבורא איך שמתנהג עמו, שאז הוא עשיר ואדם מאשר, ומאידך החטא הגרוע ביותר הוא לבך חלוק על המקום, שהוא חפץ אחרת ממה שהועיד לו הבורא יתברך, ותמיד אינו מרצה.
וזה גם באור ענין מאמר חז"ל (שם ה) עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכלם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו. דלכאורה בנסיונות שהיתה לו בחירה כמו באור כשדים ובעקדה, מובן החשיבות שעמד בנסיון, אבל בשאר הנסיונות שכלל לא היו בידו, כמו "ויהי רעב בארץ", וכן "ותקח האשה בית פרעה ובית אבימלך", הרי לא היתה לו בררה אחרת, ומה הנסיון בזה? אלא ענין הנסיונות האלו הוא הקבלה באהבה, כי אברהם אבינו לגדל אהבתו להשם יתברך בכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה עמו טוב לו, כאמרם להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו, הינו כמה גדולה חבתו ואהבתו להשם יתברך שבכל דבר קבל את רצון ה'. ונמצא שכל הנסיונות הללו הם בדרגה שוה כמו נסיון אור כשדים והעקדה, מה שיודע כי כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה ומתנהג עמו הוא טוב, כי מדרך הטוב להיטיב, וכל הנהגת הבורא בכל אפן שמתנהג עם יהודי זהו הטוב ביותר עבורו, גם אם אינו מבין זאת. והיצר הרע הגדול הקשה ביותר, הוא בענין זה, שיותר ממה שמפתה את האדם בקנאה תאוה וכבוד, הריהו מתגבר על יהודי שיהיה בלתי מרצה מהנהגת הבורא, אשר זהו הפגם הגדול ביותר. וזה היה גדל החטא בפרשה זו, שהיה לבם חלוק על המקום למרות שיש להם את כל צרכיהם.
וכנגד זה היה הענש של "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים", דהנחש הוא מקור הרע של העולם. וענין הקללה שנתקלל כדכתיב (ישעיה סה) "ונחש עפר לחמו" הינו שמזונו מצוי לפניו תמיד, וכמו שבאר זאת מ רן אדמו" ר בספר "בית-אברה ם זי"ע בשם הגה "צ ר' משה מידנר זצ"ל, שאמ ר לו הקדוש ברוך הוא שאינו רוצה שיבקש ממנו מזון, בבחינת קח לך את לחמך הוא העפר שיהיה מצוי לך בכל מקום שאתה הולך, ולא תצטרך לבקש, כי איני רוצה לשמע את קולך. והנה אמרו חז"ל (תענית ח) לעתיד לבוא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש ואומרים לו: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל וכו', אתה מה הנאה יש לך? הינו שכל החיות דורסות וטורפות לצרך מאכלן, ואלו הנחש נושך בני אדם והורגן בלא שום צרך והנאה. והינו שהנחש הוא הרע הגרוע ביותר, שהרי יש לו תמיד מה לאכל ובכל זאת הוא מטיל ארס והורג בני אדם סתם ללא שום צרך, ובזה מתבטא הרע של הנחש, שאינו מכיר טובה ואינו מסתפק במה שנתן לו. וענש זה נתן הקדוש ברוך הוא לישראל מדה כנגד מדה, שהנחש מזונו מצוי לפניו תמיד, ובמקום להכיר טובה על כך הריהו משחית ומרע בהיותו הרע הגרוע ביותר, ודגמת זה הוא החטא של עם ישראל שיש להם את המן לאכל והבאר לשתות, ועם כל זה אינם מרצים בהנהגתו יתברך, וטוענים כי אין לחם ואין מים. ובפרט זה חטאם חמור יותר מכל שאר החטאים של ישראל במדבר, שכאשר התלוננו על חסרון אכל או מים אין זה דומיא דנחש ולכן לא נענשו בענש הנחש, אבל כאן היה להם כל מחסורם, ואף על פי כן לא היו מרצים והיה לבם חלוק על המקום, שזהו הפגם הגדול ביותר מה שיהודי אינו מקבל את רצון ה' איך שמתנהג עמו, והוא בדומה לנחש שעפר לחמו והורג בני אדם אף שיש לו כל צרכו.
וזהו שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שיעשה נחש הנחשת והיה כל הנשוך והביט אל נחש הנחשת וחי. כי בחטא זה אין אדם מכיר בחטאו, שלכאורה לא עשה מאומה, ומה בכך שאיננו מרצה? על כן היה צריך שיביט אל נחש הנחשת, שיתבונן ויכיר את גדל חמרת החטא בזה שאינו מרצה בהנהגת הבורא שהוא כדגמת הנחש, ורק כאשר הביט בכונה והכיר בחטאו, ושבר לבבו, ושעבדו לאביו שבשמים, אז נתקבלה תשובתו וחי, אבל ללא "והביט" אינו מכיר כלל שזה חטא.
ונסמכה פרשה זו למיתת אהרן, כי אהרן היה אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות, שמדה זו מביאה לאהבת ה', כמאמר צדיקים שאהבת ישראל היא סגלה לאהבת ה'. וכל ימי חיי אהרן שהיה בהם אהבת ישראל ואהבת ה', לא הגיעו לידי כך, אלא היו מרצים בהנהגת הבורא, דכאשר יש ליהודי אהבת ה', כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה עמו הוא הטוב ביותר בשבילו. אבל משמת אהרן ונטלה מהם אהבת ישראל, נטלה גם אהבת ה', ונפלו בחטא זה, שלא היו מרצים בהנהגת הבורא.
וזאת מלמדת לנו התורה הקדושה בפרשה זו, שיהודי יקבל את רצון ה', כדרך שמצינו באברהם אבינו שרב הנסיונות היו להודיע כמה חבתו שקבל את רצון ה' באהבה ובשמחה, אשר דבר זה יקר בעיני ה' והיצר הרע מתגבר ביותר בענין זה שיהודי לא יהיה מרצה מהנהגת הבורא, ויהא לבו חס ושלום חלוק על המקום. ואמנם כמו דכתיב בתחלה: "ותקצר נפש העם בדרך", שזה למוד זכות על ישראל, כפרוש רש"י: שקצרה נפשם בטרח הדרך, שכבר לא יכלו לסבל קשי הדרך, ומזה נבעו תלונותם שלא היו מרצים. אכן התורה מלמדת לנו, שאפלו כאשר יש סבה הגורמת שאינם מרצים, בכל זאת גדול החטא מאד, כי תכלית רצון ה' הוא שיהודי יקבל את רצון ה' איך שהוא, ואפלו בעת "ותקצר נפש העם בדרך" לא יהיה לבך חלוק על המקום.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5