שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית

לדעת הרב עובדיה זיע"א ——– בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלְּאַחַר הֶחָג מַתְחִילִים שׁוּב אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ וְקוֹרְאִים בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, וְטוֹב שֶׁקֹּדֶם הַקְּרִיאָה יָשִׁירוּ שִׁירִים לִכְבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמּוֹכְרִים אֶת הָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה בְּכֶסֶף רַב, וְנוֹתְנִים אֶת הַכֶּסֶף עֲבוּר הַמָּאוֹר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת. (רב האי גאון, מהר"י קולון) תָּם וְנִשְׁלָם שֶׁבַח לְאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם ——– לעילוי נשמת … להמשך קריאה

ב. המתת הרצונות – תפארת ישראל

——– המשנה באבות מונה מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, ומכללם: מעוט תענוג, מעוט שנה, מעוט שיחה, מעוט דרך ארץ. וכתב הרמב"ם (הלכות ל"ת הלכה יב) אין דברי תורה מתקימין באלו שלומדין מתוך עדון ומתוך אכילה ושתיה. ובאמת כל יסוד קיום הרוחניות שבאדם תלוי בשברו את החמר ובהתקדשו במתר לו. ואלו דברי הרב "נתיבות שלום" בענין … להמשך קריאה

נביאים – ישעיה – פרק ס – חק לישראל

——– ס (א) ק&#1445וּמִי א&#1430וֹרִי כִּ&#1443י בָ&#1443א אוֹרֵ&#1425ךְ וּכְב&#1445וֹד יְהוָ&#1430ה עָלַ&#1445יִךְ זָרָֽח: קוּמִי אַנְהֲרִי יְרוּשָׁלַיִם אֲרֵי מְטָאזְמַן פּוּרְקָנִיךְ וִיקָרָא דַיְיָ עֲלָךְיְתְגְּלִי: (ב) כִּֽי-הִנֵּ&#1444ה הַחֹ&#1433שֶׁךְ&#1433 יְכַסֶּה-אֶ&#1428רֶץ וַעֲרָפֶ&#1430ל לְאֻמִּ&#1425ים וְעָלַ&#1433יִךְ&#1433 יִזְרַ&#1443ח יְהוָ&#1428ה וּכְבוֹד&#1430וֹ עָלַ&#1445יִךְ יֵרָאֶֽה: אֲרֵי הָא חֲשׁוֹכָא יַחְפֵי אַרְעָאוְקָבְלָא לְמַלְכְּוָתָא וּבִיךְ יִשְׁרֵי שְׁכִנְתָּאדַיְיָ וִיקָרֵהּ עֲלָךְ יִתְגְּלִי: (ג) וְהָלְכ&#1445וּ גוֹיִ&#1430ם לְאוֹרֵ&#1425ךְ וּמְלָכִ&#1430ים לְנֹ&#1445גַהּ זַרְחֵֽךְ: וִיהֲבוּן עַמְמַיָּא לִנְהוֹרִיךְ … להמשך קריאה

בַּחֲנֻכָּה אֵרַע נֵס נִצְחוֹן הַחַשְׁמוֹנָאִים – מָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְכוּ'. שֶׁזֶּה בְּעֶצֶם עִקָּרוֹ שֶׁל הַנֵּס. וְאִלּוּ נֵס הַשֶּׁמֶן הָיָה נֵס נִסְפָּח שֶׁאֵרַע לְאַחַר כָּל מַעֲרֶכֶת הַנִּסִּים שֶׁל נִצְחוֹן קֹבֶץ הָאֲנָשִׁים מַתִּתְיָהוּ וּבָנָיו, אֶת יָוָן הָרְשָׁעָה.

——– וּבְכֵן יֵשׁ לְהָבִין לְשֵׁם מַה הֻצְרַךְ נֵס הַשֶּׁמֶן שֶׁיְּאָרַע, וַהֲלֹא הַקָּבָּ"ה אֵינוֹ עוֹשֶׂה נִסִּים בְּחִנָּם, וְנֵס הַנִּצָּחוֹן לְמַעֲשֶׂה כְּבָר הִסְתַּיֵּם, וּכְמוֹ שֶׁהֶעֱלִים הַבּוֹרֵא מֵהַיְּוָנִים פַּךְ קָטָן שֶׁהָיָה חָתוּם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל יָכֹל לְהַעֲלִים מֵהֶם פַּךְ גָּדוֹל שֶׁיַּסְפִּיק לִ- 8 יָמִים, וּלְשֵׁם מַה הֻצְרַךְ נֵס זֶה. וְעוֹד, הֵיאַךְ אֶת עִקַּר מַשְׁמָעוּת הַנֵּס מְבַטְּאִים אָנוּ … להמשך קריאה

ו. עדינות האמונה עד היכן?

——– האמונה היא נטיה עדינה ורגישה מעדינות הנפש, כלשון ה"חזון איש", (בתחילת ספרו "אמונה וביטחון") ומכל מקרה ולו הקטן ביותר עלולה האמונה להפגע ולהישרט בעוד שריטה ועוד שריטה עד שתהא מטושטשת לגמרי. נתבונן בדברי הגמרא ברכות (כ"ט ע"א), לראות עד היכן הרגישות של האמונה ובחזקת סכנה היא, והרבה עמל דרוש כדי שתהא האמונה מבוססת אצל … להמשך קריאה

ט. שם הגביע באמתחת בנימין להצריכם לנתקו מאביו ולמסור נפשם עליו, לתקן מה שנתקו את יוסף מאביו והתאכזרו עליו

——– ובסוף הגדיל יוסף לעשות כששלחם שוב לאביהם, לשים את הגביע באמתחת בנימין, כדי להצריכם להצטער בצער זה לנתקו מאביו בעל כרחם, שבזה יבואו לחשבון נפש כאמור לעיל, שנתגלגלה חובה זו על ידם על היותם חייבים מכבר בעוון הדומה לזה, וכמו כן נתכוון שיצטערו על כך ויוצרכו לחזור אליו בסיבת הגביע, ולמסור נפשם על בנימין, … להמשך קריאה

כתובים – תהילים – פרק ג – חק לישראל

——– (ז) לֹֽא-אִ&#1453ירָא מֵרִבְב&#1445וֹת עָ&#1425ם אֲשֶׁ&#1445ר סָ&#1437בִ&#1431יב שָׁ&#1443תוּ עָלָֽי: לָא תִדְחַל מִמַצוּתָא דְעָם דַחֲזוֹרחֲזוֹר אִתְכְּנַשׁוּ עֲלָי: שתו . לשון שאיה גאטירנ"ט בלעז ויש אומרים שתו כמו שמו כמו ( שמות י ) למען שיתי אותותי : (ח) ק&#1432וּמָ&#1444ה יְהוָ&#1448ה | הוֹשִׁ&#1432יעֵ&#1444נִי אֱלֹהַ&#1431י כִּֽי-הִכִּ&#1443יתָ אֶת-כָּל-אֹיְבַ&#1443י לֶ&#1425חִי שִׁנֵּ&#1430י רְשָׁעִ&#1443ים שִׁבַּֽרְתָּ: קוּם יְיָ פְּרוֹק יָתִי אֱלֹהָיאֲרוּם מַחֵיתָ כָּל … להמשך קריאה

כתובים – תהילים – פרק ח – חק לישראל

——– (ז) תַּ&#1453מְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂ&#1443י יָדֶ&#1425יךָ כֹּ&#1437ל שַׁ&#1443תָּה תַֽחַת-רַגְלָֽיו: אִשְׁלַטְתֵּהּ בְּעוֹבָדֵי יְדָךְ כֹּלָּא שַׁוִיתָאתְּחוֹת רַגְלוֹי: (ח) צֹנֶ&#1443ה וַאֲלָפִ&#1443ים כֻּלָּ&#1425ם וְ&#1437גַ&#1431ם בַּהֲמ&#1445וֹת שָׂדָֽי: עָאן וְתוֹרֵי כֻּלְּהוֹן וּלְחוֹד בְּעִירֵיחַקְלָא: צנה ואלפים . צאן ובקר כמו ( דברים כה ) שגר אלפיך , צנה לשון פעולה הוא כמו ( במדבר לב ) וגדרות לצנאכם , אוביילדי"ץ בלעז , יש … להמשך קריאה

יְרִידָה לְצֹרֶךְ עֲלִיָּה… – דובב שפתי ישנים

——– ט"ז, ט"ז: וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((יומא נ"ו ע"ב.))) אַף עַל פִּי שֶׁהֵם טְמֵאִים, שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם. אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, בִּהְיוֹתֵנוּ *(((תהלים ק', ג'.))) עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, *(((מלכים א', ח', … להמשך קריאה

ג. הכעס לעולם גרוע, ואף שיתכן שמחמת זה שתכעס תרוויח איזושהי מדריגה רוחנית

——– והדברים אמורים הן בתחום העשה טוב והן בסור מרע. אדם מעוניין לקום בהשכמה ולשם כך מחליט לישון מוקדם, והנה מופרע הוא מהסובבים אותו באופן שלא מתאפשר לו לישון מוקדם, הדבר מעורר את כעסו, מרשה הוא לעצמו לכעוס ולהקפיד כדי למנוע את ההפרעות על מנת לקיים את שאיפתו לקום בהשכמה. זו טעות, מעולם לא התיר … להמשך קריאה

שו. מצות ספירת העמר. – ספר החינוך

לספר תשעה וארבעים יום מיום הבאת העמר שהוא יום ששה עשר בניסן. שנאמר (ויקרא כג טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה. והמנין הזה חובה, ועלינו למנות בו הימים יום יום, וכן השבועות, שהכתוב אמר תספרו חמשים יום. ואמר גם כן (דברים טז ט) שבעה שבועות תספר לך, ובפרוש אמר אביי בגמרא … להמשך קריאה

הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי בְּאֵיכוּת הַמִּשְׁפָּט – ספר מנורת המאור עם פירוש

((( וְיֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה פְּרָקִים))) ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים. בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה … להמשך קריאה

שינה בשבת תענוג

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– כתב הרמ"א (סימן רצ ס"א): אם רגיל אדם בשנת צהריים, לא יבטלה, כי עונג היא לו. ואולם לא ירבה בשינה, שהרי לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה. וכמו כן, לא ירבה בסעודה במשקאות חריפים שיביאו לו שינה עמוקה. ושמא יפסיד גם תפילת מנחה ושיעורי … להמשך קריאה

הפסק באמצע העמידה

——– אסור להפסיק בעמידה בדיבור או ברמיזה, ואפילו אם עובר על ידו מלך ישראל ושואל לשלומו, לא ישיב לו. אך אם המלך גוי, ויש חשש שאם לא יענה לו, יהרגהו, יפסיק התפילה ויאמר לו שלום, שאין דבר העומד בפני פיקוח נפש. (ה תסז. ה"ב ה תטז) עניית קדיש וקדושה – השומע קדושה באמצע העמידה, ישתוק … להמשך קריאה

הַאִם יֵשׁ עִנְיָן לְהִתְבּוֹדֵד דַּוְקָא בַּשָּׂדֶה וּלְשׂוֹחֵחַ שָׁם עִם ה'?

——– הגר"א בביאורו לתיקו"ז (נשא ה' ע"ב) מבאר מדוע אבותינו הקדושים, כאשר היו קובעים מקום להשראת שכינה היו יוצאים אל השדה ומסתופפים בצל האילנות, "היות ולא רצו שיהיה בבית, שהוא מעשי בני אדם, שמא נבנה בכוונה שלא בקדושה, ולכן הסתופפו תחת מעשי השי"ת היינו תחת האילנות". וכן ידוע שהחפץ חיים כמו כן היה נוהג לצאת … להמשך קריאה

יב. ונהמת באחריתך

——– ועל זאת ינהם כל צורב באחריתו, בראותו כי התרשלותו ומחדליו בעמל תורה ויראת שמים היו בעוכריו. ובראותו חבריו בני גילו שהגיעו למדריגות נפלאות בתורה ויראה, ומתענגים המה על פרי עמלם בעונג שאין לו מתחרה בעולם, וגם כל צרכיהם מזומנים לפניהם כהבטחת התורה לעוסקים בתורה שסופם לקיימה מעושר, כמה ינהם באחריתו על כך. וזה עוד … להמשך קריאה

יז – צריך לזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת – קיצור ליקוטי מוהר"ן

א עַל-יְדֵי הַשִׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת זוֹכֶה לְחֵרוּת וְאָז הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת וְאֵינוֹ מְבֻלְבָּל. וְעַל-יְדֵי-זֶה יִזְכֶּה לְיִרְאָה עִם דַּעַת בְּלִי כְּסִילוּת. וּמַעֲלֶה כָּל הַיִּרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת שֶׁלֹּא יְהֵא מִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר לֹא מֵאֵיזֶה שַׂר וְאָדוֹן וְכַיּוֹצֵא רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ: ב וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב בְּשַׁבָּת. כִּי מַעֲלַת וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת גְּדוֹלָה וִיקָרָה מְאֹד כַּמְבֹאָר … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק ו – חק לישראל

——– (יז) עֵינַ&#1443יִם רָ&#1453מוֹת לְשׁ&#1443וֹן שָׁ&#1425קֶר וְ&#1437יָדַ&#1431יִם שֹׁפְכ&#1445וֹת דָּם-נָקִֽי: עֵינֵי רָמָתָא וְלִישָּׁנָא דְשִׁקְרָא וִידֵידְשָׁפְכָן דְּמָא זַכַּי: (יח) לֵ&#1431ב חֹ&#1453רֵשׁ מַחְשְׁב&#1443וֹת אָ&#1425וֶן רַגְלַ&#1445יִם מְ&#1437מַהֲר&#1431וֹת לָר&#1445וּץ לָֽרָעָה: לִבָּא דְחָשַׁל מַחֲשְׁבָתָא רָעָתָא וְרַגְלֵידְמִסְתַּרְהֲבָן לְמִרְהַט לְבִישְׁתָּא: (יט) יָפִ&#1443יחַ כְּ&#1453זָבִים עֵ&#1443ד שָׁ&#1425קֶר וּמְשַׁלֵּ&#1445חַ מְ&#1437דָנִ&#1431ים בֵּ&#1443ין אַחִֽים: סַהֲדָא דְשִׁקְרָא דְמָלֵל כַּדָבוּתָא וּמַןדְּרָמֵי תִגְרֵי בֵּין אַחֵי: יפיח . לשון דבור הוא כי … להמשך קריאה

ג. המתת הראיה – סומא חשוב כמת – תפארת ישראל

——– ובעוד אפן אפשר לפרש "אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה", על פי מה שאמרו חז"ל: סומא חשוב כמת, וזהו אין התורה מתקימת אלא במי שממית – עושה עצמו כסומא – החשוב כמת, העוצם עיניו מראות ברע יזכה לקנינה של תורה. ומדיקים הדברים בנסח התפלה, שהרי נסחו לנו רבותינו בבקשת "אהבת עולם" – … להמשך קריאה

לא לכל אחד ישנה הזכות לשוב בתשובה לפניו – אפיקי אליהו על התורה

——– א. וירא בלק בן ציפור את כל וכו'. ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל וכו'. ובלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא (כב.ב-ד) פירש רש"י – "בעת ההיא"- לא היה ראוי למלכות, ומנסיכי מדין היה, וכיוון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה. לכאורה מפירוש הרש"י מבואר, כי לא היה בלק ראוי למלכות. … להמשך קריאה

דעת בעל הפירות – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– אין לאדם להפריש את פירותיו של חברו, מבלי ליידע אותו ולקבל הסכמתו. אולם רשאי להביא מפירותיו שלו שהם טבל ולהפריש על פירות חברו. (סימן שלא סעיף ל) האשה רשאית להפריש את פירות ביתה, ואינה צריכה לבקש רשות מיוחדת מבעלה, שבודאי נתונה לה רשות על כך. (ב"ש קעח) ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל … להמשך קריאה

סימן שפו – דיני שיתופי מבואות – ערוך השולחן

——– א המבוי לחצרות כחצר לבתים, דמן התורה – מותר לטלטל מן הבתים ומן החצרות למבוי, אפילו כלים ששבתו בבתים, אלא שחכמים אסרו. וגם זהו מתקנת שלמה ובית דינו, מפני שהמבוי חשוב רשות משותפת כנגד החצרות, וגזרו – אטו מרשות הרבים לרשות היחיד. והתירוהו על ידי שיתוף, שכשם שעירובי חצרות מערב כל בתי החצר, כך … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ע-ע

——– [חבקוק פרק-א-ב]&nbsp עַד אָנָה יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס וְלֹא תוֹשִׁיעַ: [תהילים פרק-פא-ו]&nbsp עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע: [איוב פרק-לד-ו]&nbsp עַל מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב אָנוּשׁ חִצִּי בְלִי פָשַׁע: [איוב פרק-לו-לב]&nbsp עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ: [איכה פרק-ד-יז]&nbsp (עודינה) עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל בְּצִפִּיָּתֵנוּ … להמשך קריאה

נביאים – מלכים א – פרק ה – חק לישראל

——– (כו) וַיהוָ&#1431ה נָתַ&#1444ן חָכְמָה&#1433 לִשְׁלֹמֹ&#1428ה כַּאֲשֶׁ&#1430ר דִּבֶּר-ל&#1425וֹ וַיְהִ&#1443י שָׁלֹ&#1431ם בֵּ&#1444ין חִירָם&#1433 וּבֵ&#1443ין שְׁלֹמֹ&#1428ה וַיִּכְרְת&#1445וּ בְרִ&#1430ית שְׁנֵיהֶֽם: וַיְיָ יָהַב חוּכְמְתָא לִשְׁלֹמֹה כְּמוֹדְּמַלִּיל לֵיהּ וַהֲוָה שְׁלָמָא בֵּיןחִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וְגָזְרוּ קְיָיםתַּרְוֵיהוֹן: (כז) וַיַּ&#1448עַל הַמֶּ&#1447לֶךְ שְׁלֹמֹ&#1435ה מַ&#1430ס מִכָּל-יִשְׂרָאֵ&#1425ל וַיְהִ&#1443י הַמַּ&#1428ס שְׁלֹשִׁ&#1445ים אֶ&#1430לֶף אִֽישׁ: וּמָנֵי מַלְכָּא שְׁלֹמֹה מַסְקֵי מִיסִיןמִכָּל יִשְּׂרָאֵל וַהֲוָה מַסְקֵי מִסִּיןתְּלָתִין אַלְפִין גַּבְרָא: ויהי המס . … להמשך קריאה

אחדות פנימית באדם עצמו

——– מפי בעלי העבודה שמענו, שכשם שיש יחוד ואחדות לחבר את כל כנסת ישראל, כן יש יחוד ואחדות פנימית, האדם עם עצמו, והוא בבחינת "מנורת זהב טהור מקשה", שהכל אחד ואין שום נקודת פירוד בתוך האדם עצמו, ונבאר הדברים. כתב "החובת הלבבות" בשם אחד מן החסידים שבירך את חבירו "הרחמן יצילנו מפיזור נפש", נבאר את … להמשך קריאה

בהמשך – אסור לאכול או לשתות קודם התפלה, אבל לשתות מים וכן אוכלין ומשקים לרפואה מותר, גם בשבת וי"ט שיש בו קידוש – ספר מנחת שי

——– כתב הטור מגמ' ברכות י: ולא לאכול ולא לשתות ואם עשה כן עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אחר שנתגאה זה מקבל עליו עול מלכות שמים. וכתב אבי העזרי שמותר לשתות מים דלא שייך בהו גאוה. וכתב הב"י מה שכתב שמותר לשתות מים כן כתבו הרא"ש והמרדכי והגהו"מ. … להמשך קריאה

דילוג לתוכן