סימן רפה – לקרא הפרשה שנים מקרא, ואחד תרגום – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רפה – לקרא הפרשה שנים מקרא, ואחד תרגום

א אַף עַל פִּי שֶׁאָדָם שׁוֹמֵעַ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כָּל שַׁבָּת בְּצִבּוּר, חַיָּב לִקְרוֹת לְעַצְמוֹ בְּכָל שָׁבוּעַ פָּרָשַׁת אוֹתוֹ הַשָּׁבוּעַ שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד א תַּרְגּוּם אֲפִלּוּ עֲטָרוֹת ב וְדִיבֹן. (בַּמִּדְבָּר לב, ג). ב אִם לָמַד הַפָּרָשָׁה ג בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י חָשִׁיב כְּמוֹ תַּרְגּוּם, וִירֵא שָׁמַיִם יִקְרָא תַּרְגּוּם וְגַם פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י. ג מִיּוֹם רִאשׁוֹן וָאֵילָךְ חָשׁוּב עִם הַצִּבּוּר. ד מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁיַּשְׁלִים אוֹתָהּ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל ד בְּשַׁבָּת, וְאִם לֹא הִשְׁלִים קֹדֶם אֲכִילָה יַשְׁלִים אַחַר אֲכִילָה עַד הַמִּנְחָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַד רְבִיעִי בְּשַׁבָּת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים ה עַד שְׁמִינִי עֲצֶרֶת { דְּהַיְנוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, שֶׁאָז מַשְׁלִימִים הַצִּבּוּר. } ה יָכוֹל לִקְרוֹת הַפָּרָשָׁה שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם בִּשְׁעַת קְרִיאַת ו הַתּוֹרָה { וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קמ"ו. } ו מְלַמְּדֵי ז תִּינוֹקוֹת אֵין צְרִיכִים לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת הַפָּרָשָׁה בְּשַׁבָּת. ז אֵין צָרִיךְ לִקְרוֹת ח פָּרָשַׁת יוֹם טוֹב. { הַגָּה: וְכֵן אֵין צָרִיךְ לִקְרוֹת הַהַפְטָרוֹת } (מָרְדְּכַי ה"ק), { וּמִכָּל מָקוֹם נָהֲגוּ לִקְרוֹת } ט { הַהַפְטָרָה; וּבְשַׁבָּת שֶׁל חֲתֻנָּה יִקְרָא הַהַפְטָרָה שֶׁל שַׁבָּת וְלֹא שׂוֹשׂ } י { אָשִׂישׂ } (פִּסְקֵי מהרא"י סי' ק"א).

באר היטב – סימן רפה – לקרא הפרשה שנים מקרא, ואחד תרגום

א א תרגום. כתב של"ה שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום עליה וכ"כ רש"ל. אבל הל"ח פסק דיקרא כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו וכ"כ בהגהות י"נ בשם האר"י וסדה"י וכ"כ בכתבים וכ"כ בספר נגיד ומצוה ובספר משנת חסידים והפסוק האחרון יאמר אחר התרגום כדי לסיים בתורה. ומי שהוא בקי בטעמים ונקודות בע"פ מצוה לקרות בספר תורה מהרדב"ז והאר"י ז"ל תלמיד א' היה לפניו החומש וקרא לפניו. ואיסור גדול להפסיק בקריאת שמו"ת בדיבור. ויקוץ הצפרנים קודם שמו"ת. ועיקר המצוה לקרות אחר חצות ואחר שקרא ילך לבית המרחץ ויטבול. הכוונות: ב עטרות ודיבון. ר"ל אע"פ שאין בו תרגום וה"ה ראובן ושמעון צריך לקרותו ג"פ עיין ט"ז: ב ג פירוש רש"י. היינו מי שיכול להבין אבל מי שאינו בר הכי ודאי ראוי לקרות בפי' התורה שיש בלשון אשכנז כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו כדי שיבין ענין הפרשה ולפי חכמי הקבלה משמע דוקא תרגום. מי שאין בידו תרגום יקרא ב"פ מקרא ואח"כ כשיהיה לו תרגום יקרא סדה"י: ד ד בשבת. היינו אם היה אונס גדול בע"ש. הכוונות: ה עד שמ"ע. פי' שיש לקרות אז ב' מקרא וא' תרגום ודלא כאותן שקורין המקרא לחוד: ה ו התורה. ואם שמע פעם אחד מש"ץ וקרא פ"א יצא אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה. ל"ח מ"א ועיין ט"ז: ו ז תינוקות. דוקא בימיהם שהיו לומדין פי' המקרא עם התינוקות אבל אם לומד פי' המלות לחוד לא יצא ומ"מ די שיקרא עוד פעם א' מקרא דזה עולה לו במקום מקרא. מ"א: ז ח פרשת י"ט. דהא כבר קרא כל התורה מידי שבת בשבתו ובערב ש"ת יקרא וזאת הברכה. הכוונות: ט ההפטרה. פעם א' מקרא וא' תרגום ועיין של"ה: י אשיש. ובד' פרשיות יקרא ההפטרה דד' פרשיות:

מגן אברהם רפ״ה – סימן רפה – לקרא הפרשה שנים מקרא, ואחד תרגום

א׳ שנים מקרא. כתב של"ה שיקרא כל פרשה ב"פ ואח"כ התרגום עליה וכ"כ רש"ל וכ"מ במגילה דף ד' אבל הל"ח סמ"א פסק דיקרא כל פסוק ב"פ והתרגום עליו וכ"כ בהג"ה י"נ בשם האר"י וסדה"י וכ"כ בכתבים וכ"מ סי' קמ"ה שהיו נוהגין כן בזמן שהיו מתרגמי' והפסוק האחרון אמרו אחר התרגום כדי לסיים בתורה אם הוא רגיל בטעמים יקרא בס"ת [רדב"ז ח"ב ועיין בס"ח סי' ש"א וש"ו] ויטבול אחר הקריא' [הכוונו'] עיין בשל"ה עניני טבילה ואין לי כאן עסק בנסתרות ויקוץ הצפרנים קודם הקריאה [של"ה]: ב׳ עטרות ודיבון. וה"ה ראובן ושמעון וכיוצא בהם [טור]: ג׳ בפירש"י. שהוא עיקר שהוא בנוי על יסוד התלמוד: ד׳ כמו תרגום. ומ"מ צריך לקרות ב"פ מקרא [רמ"מ פ"ז] מי שאין בידו תרגום יקרא ב"פ מקר' ואח"כ כשיהיה לו תרגום יקרא [סדה"י]: ה׳ מיום ראשון. ושל"ה כתב שיקרא אותה ביום ו' אחר חצות דוקא ויש עוד דיעות שונות: ו׳ קודם שיאכל. היינו אם היה אונס גדול בע"ש [הכוונות וב"י] ובמגימ"י במשלי כתב וז"ל ואיבעי להתחיל בע"ש ולמגמר בשבת קודם סעודת שחרית: ז׳ שמיני עצרת. פי' שיש לקרות אז ב' מקרא וא' תרגום ודלא כאותן שקורין המקרא לחוד [ב"י הג"מ]: ח׳ יכול לקרות. ואם שמע פעם א' מש"ץ וקרא פעם א' יצא אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה כמ"ש סי' נ"ט [ל"ח]: ט׳ מלמדי תינוקות. נ"ל דדוקא בימיהם שהיו לומדין פי' המקרא עם התינוקות אבל אם לומד פי' המלות לחוד לא יצא ומ"מ די שיקרא עוד פ"א מקר' דזה עולה לו במקום מקרא: י׳ א"צ לקרות כו'. דהא כבר קרא כל התור' מידי שבת בשבתו [ת"ה] וערב ש"ת יקרא וזאת הברכה [כונות]: י״א ההפטרה. פעם א' מקרא וא' תרגום ואח"כ מזמור מכתובים משיר של יום א' מקרא וא' תרגום או לעז אחר ואח"כ משנה א' [של"ה בשם מהרמ"ק] וטוב שלא יפסיק כלל בשיחה [כ"ה]: י״ב ולא שוש אשיש. דטעם חזרת ההפטרה שידע מה מפטירין למחר ואם יארע הרבה חתנות זו אחר זו וכי יחזור בכל שבת שוש אשיש [שם] וצ"ע דזהו לפי פי' ר"ח ולדידי' צריך לחזור פ' י"ט שיהא רגיל במה שהצבור קורין כמ"ש בת"ה סי' כ"ג וכבר פסק הרב"י שא"צ לחזור פ' י"ט וצ"ל דמ"מ ההפטרה צריך לחזור בשביל זה משום שהוא בעצמו מפטיר משא"כ בקריאה שהחזן קורא כנ"ל ובלבוש השמיט הג"ה זו דצ"ע דאם לא יחזור לעולם הפטרת שוש אשיש שמא יקראו אותו ולא יהא רגיל בה כמ"ש סי' קל"ט לכן נראה לי דיחזור אותה אך אם יש הרבה חתנות זו אחר זו שוב א"צ ומשמע דבד' פרשיות פשיטא דיקרא ההפטרת הד' פרשיות ובכ"ה כ' שמנהגו לחזור הפטורת הסדרה ולא ידעתי מה טעם:

טורי זהב על שולחן ערוך אורח חיים רפ״ה

א׳ אפי' עטרות ודיבון. לשון הטור פרש"י אע"פ שאין בו תרגום ולפ"ז אפי' ראובן ושמעון וכיוצא בזה צריך לקרותו ג"פ וי"מ דנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרי' שכתוב בהן תרגום ירושלמי ונקט עטרות ודיבון אע"פ שא"צ תרגום כ"כ ולפ"ז ראובן ושמעון א"צ לקרותו ג"כ ומ"מ נהגו להחמיר כפירש"י עכ"ל. וצריך לתרץ לפירש"י למה לא נקט בגמ' באמת ראובן ושמעון ונראה דיש רבותא בזה דלא מבעיא ראובן ושמעון שהם שמות השבטים ויש בהם ודאי קדושה בטעם שמות אלו אלא אפי' עטרות ודיבון שהם שמות ערי א"י ואפש' שקראו אות' העכו"ם אפ"ה צריך לקרות' ג"פ: ב׳ תרגום וגם פירש"י. כי התרגום יש לו מעלה שניתן בסיני ופירש"י יש לו מעלה שהוא מפרש יותר המקרא ממה שמפרש התרגום המקרא ועוד אני אומר על ירא שמים שיראה לקרות בפני עצמו בס"ת הסדרה לכל הפחות פעם א' ואח"כ עם החזן פעם שנית דהקריא' בחומש לבד אין יוצא בה שפיר דבעי' דברים שבכת' והיינו ס"ת שלימה כדינה ויש לו להשלים זה עד ש"ת וכך נהגתי מעודי. וכ' בטור אבל אם קרא בשאר לעז לא עכ"ל והיינו מי שיכול להבין בפירש"י כראוי פי' המקרא אבל מי שאינו בר הכי ודאי ראוי לקרות בפי' התור' שיש בל' אשכנז בזמנינו כגון ספר צאנה וראנ' וכיוצ' בו כדי שיבין ענין הפרש':

ספר מחצית השקל על אורח חיים רפ״ה

רפ״ה:ב׳תקכ״ו א׳ (ס"ק א) שנים כו' וכ"מ במגלה כו'. ר"ל כשל"ה שיקרא הפרשה כלה ואח"כ תרגום. דלא כל"ח שמביא אח"ז שיקרא כל פסוק ב"פ דאמרי' שם אריב"ל חייב אדם לקרות המגל' בלילה ולשנותה ביום סבר מיניה למיקרי בליליא ולמתני מתני' דידיה ליום. א"ל רב ירמיה לדידי מפרשי ליה מיניה דרחב"א כגון דאמרי אינשי אעבר פרשת' דא ואתני' ופירש"י דהתלמידים היו סוברים דלשנות' דאמר ריב"ל ר"ל ללמוד משניות של מגלה ביום וא"ל ר"י לא אלא כדאמרי אינשי אעבר כו' אסיים פרש' זו ואשנה אותה פעם שנית עכ"ל וע"כ מאי דאמר ר"י כדאמרי כו' אין רצונו על פרש' דעלמ' דאיך מבואר בלשון אתני' דאמרי אינשי דר"ל שיחזיר אותו פעם אחרת. דהא דגם ואתני' שר"ל ללמוד המשנ' שעלי' וגם אין זה מצוי' כ"כ שיאמרו אעבר כו' אע"כ נתכוין על קריאת שמו"ת וכשיאמר האומר אעבר כו ע"כ מה שאמר ואתני' ר"ל לחזור ולאמרה פעם שני דהא כן הדין שנים מקרא וכן ר"ל ריב"ל ומדאמר אעבר פרשת' דא משמע שצריך לקרות פ' שלמה ולא כל פסוק ב"פ. ואע"ג דבלא"ה היה יכול להביא ראיה משורש הדין דאמרי' בברכות דף ח' לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור הרי דנקט ג"כ פרשה אלא דמשם אין ראיה דר"ל פרשיותי' ר"ל הסדרות שיקר' כל שבוע הסדר' שבאותו שבוע אבל במגלה דאמר אעבר פרשת' דא ע"כ אין ר"ל הסדרה כולהו דזהו מלתא דפשיט' למ"א דכה"ג אין יוצאים ידי שמו"ת ולא בא כ"א להביא ראיה דלא כל"ח שיקרו כל פסוק ב"פ. ומביא ראיה מדאמר אעבר פרשת' כו' משא"כ בברכות כנ"ל י"ל כל הסדרה ולא דיבר שם בברכות מהסדר' איך יתנהג אם לקרות כל פסוק ב' פעמים או הפרשה ב"פ. ולא בא כ"א לאשמועינן שישלים כל הסדרו' עם הצבור: ב׳ שהיו נוהגין כן בזמן שהיו מתרגמין דהיינו שהיו מתרגמין בצבור דהקור' לא היה קור' כ"א פסוק א'. והמתורגמן היה מתרגם אותו פסוק וחזר הקור' וקרא פסוק א' והתורגמן תרגמו וכן עשו עד סוף הקריאה והטעם דיותר מפסוק א' קשה על השומעים להבין ע"י התרגום שתרגמו את פי' הפסוק וטעם זה שייך גם כן לכל א' בקריאת שמו"ת: ג׳ והפסוק האחרון כו' ר"ל תחלה יקרא שני פעמים מקרא גם פסוק האחרון ואח"ז פעם א' תרגום. ושוב יקרא שלישית פעם א' פסוק אחר מקרא כדי לסיים במקר' ועכ"פ צריך להסמיך תחלה ב"פ מקרא ולא יפסיק ביניהם בתרגום וכן נהגו ג"כ בשעה שהיה מתרגמים בצבור וכן מבואר בטור בסי' רפ"ד במקום שמתרגמין ההפטרה שנוהגין כן ע"ש: ד׳ ודע שכ' של"ה לפי שיטתו שיקר' כל פרשה ב"פ היינו פרשה פתוחה או סתומה ואפי' הפרשה מסיימת באמצע פסוק כגון בפ' פנחס ויהי אחרי המגפה ובפ' דברים ומעציון גבר וכדומה יפסיק שם באמצע פסוק ויקר' שמו"ת: רפ״ה:ב׳תקכ״ז א׳ (ס"ק ב) עטרות ודיבון וה"ה ראובן כו' ר"ל דאהא דאמרי' במסכת ברכות לעולם ישלים כו' אפי' עטרות ודיבון פירש"י דהרבותא הוא אע"פ דאין עליו תרגום צ"ל המקרא ג' פעמים. והתו' הקשו עליו דא"כ למה נקט עטרות ודיבון הוה ליה למימר ראובן ושמעון דאין בו תרגום ולכן פי' דנקט עטרות ודיבון שאין בהם תרגום אונקלוס אבל יש בהם תרגו' ירושלמי. וקמ"ל דאפ"ה צ"ל פעם ג' תרגום ירושלמי כיון שאין בהם תרגום אונקלום והטור והרא"ש כ' דנקט עטרות ודיבון לרבותא דס"ד כיון דהם שמות עיירות אע"ג דאית בה תרגום ירושלמי מ"מ א"צ לתרגמן קמ"ל דאע"פ שהן שמות עיירות צריך לתרגמן כיון דאית בהו תרגום. וכ' לפ"ז ראובן ושמעון דליכא להו תרגום כלל א"צ לקרות מקרא ג"פ מ"מ סיים הרא"ש להחמיר כרש"י וגם ראובן ושמעון צ"ל ג"פ מקרא. כ' של"ה מדכתבו תר"י על פרש"י וז"ל וזה אינו נראה שהרי מצינו פסוקי' אחרים הרב' שאין להם תרגום כגון פסוקים של ברכת כהנים ואחרים הרבה ולמה לא הזכירם כו' עכ"ל תר"י. וכ' של"ה ע"ז ואע"ג דנמצא בחומשי' שלנו תרגום על אלה הפסוקי' אפשר שזה התרגום אינו מקובל מסיני ע"כ יקרא המקרא ג"פ בברכת כהנים וגם אולי התרגום מקובל מסיני על ברכת הכהני' ולא הי' מגילה בימי תר"י לכן יקרא גם התרגום של ברכת כהנים עכת"ד וא"כ ה"ה בעטרו' ודיבון לדעת של"ה יש לקרות המקרא ב"פ כפירש"י וגם לקרות התרגום שלהם דשמא התרגום של עטרות ודיבון גם הוא מקובל מסיני אלא שלא נתגלה בימי רש"י כמ"ש לענין ברכת כהנים: רפ״ה:ב׳תקכ״ח א׳ (סק"ג) בפירש"י דהוא עיקר כו' ר"ל שפרש"י יותר עיקר מיתר פירושים לפי שפרש"י בנוי על יסוד התלמוד משא"כ פירושים אחרים ובחד צד עדיף מתרגום דפרש"י מבאר יותר מן התרגום ובחד צד תרגום עדיף דניתן מסיני ולכן כתב הרב"י דירא שמים יוצא י"ש יקרא תרגום וגם פירש"י. וכת' הט"ז דאם אין מבין פרש"י יקרא לעז אחר כמו צאינה וראינה: רפ״ה:ב׳תקל״ג א׳ (ס"ק ח) יכול כו' אבל אין לסמוך כו' כמ"ש סי' נ"ט סעיף ד' וע"ש בטור בשם הרא"ש הטעם דאין אדם יוכל לכוין תדיר עם הש"ץ בשתיק' וכ' עוד טעם אחר ע"ש ומ"מ לקרות עם החזן מלה במלה. עמ"ש מ"א סי' קמ"ו ס"ק ה' בשם של"ה: רפ״ה:ב׳תקל״ד א׳ (ס"ק ט) מלמדי כו' ומ"מ די שיקרא עוד פעם א' תרגום דזה כו' כצ"ל ר"ל דב"פ מקרא שצ"ל ודאי יוצאים במה שלמדו עם התינוק' דהא צריכי' לקרות עם התינוקות כל פסוק פעמים רבות כ"כ בספר ל"ח: ב׳ אבל מה שיצאו ע"י לימודם עם התינוקת גם ידי תרגם עז"כ מ"א דוקא בימיהם כו' אבל אם למד פי' המלות לחוד לא יצא ידי תרגום. ולכן בזמן הזה די שיקרא פעם אחד תרגום: רפ״ה:ב׳תקל״ז א׳ (ס"ק יב) ולא שוש כו' דטעם חזרת כו' דבטעם קריאת שמו"ת יש ב' טעמים א' שכל א' מישראל יקרא לעצמו כל שנה כל התורה מראשו לסופה ולפ"ז א"צ לקרות פ' י"ט כמ"ש מ"א ס"ק י' וגם א"צ לקרות ההפטרה דא"ל דעי"ז יקרא הנביאים בכל השנה דלזה אינו מספיק קריאת ההפטרה דההפטור' גם בצירופן יחד אינם עולים לחצי הנביאים. הגמ"יי כ' בשם ר"ח הביא בספר ת"ה דטעם קריאת שמו"ת כדי שיהיה רגיל במה שהצבור יקראו בשבת. ולפ"ז כ' בת"ה סי' כ"ג צריך לחזור פ' י"ט וגם ההפטרת ולפי זה הקשה מ"א כיון דהרב"י פסק דא"צ לחזור פ' י"ט וגם רמ"א לא חילק בזה ע"כ לא ס"ל כר"ח אלא כדאידך טעמא כדי שיקרא כל השנה כל התורה א"כ גם הפטור' א"צ לקרות כנ"ל. וא"כ למה כ' רמ"א ומ"מ נהגו לקרות ההפטר' ע"כ צ"ל דחשו להחמיר כשיטת ר"ח א"כ ה"ל לרמ"א לכתוב לקרות פ' י"ט דכן הדין לדעת ר"ח והא דציין מ"א על שוש אשיש משום דשם מבואר מחלוקת הטעמים הנ"ל בת"ה גבי פרשת שוש אשיש: ב׳ וצ"ל דמ"מ כו' ניהו דמעיקר הדין לא קי"ל כר"ח מ"מ בהפטרה הנהיגו להחמיר כר"ח משום שאם יעלה למפטיר יהיה צריך לקרות ההפטרה. ולכן יש לחוש שיהיה בקי בהפטרה שמא יקראוהו לעלות למפטיר וכמ"ש ריש סי' קל"ט במקום שהמנהג שהעולה קורא בעצמו אסור לעלות עד שיקרא הפרשה בינו לבין עצמו פעמים ושלש ע"ש. משא"כ בקריאת התורה שהחזן קורא לא חשו להחמיר כר"ח: ג׳ וצ"ע דאם לא כו' כצ"ל: ד׳ ובכ"ה כתב שמנהגנו כו' ולא ידעתי מה טעם ובספר ת"ש כ' וז"ל והטעם דהא בע"ש אין שום שייכות להפטרה של ד' פרשיות ע"ש שהאריך בזה עכ"ל. והכונה בשלמא הפטרת השבוע כיון דמיום א' ואילך מקרי עם הצבור כיון שכבר התחילו הציבור לקרות פ' השבוע במנחה של שבת א"כ גם הפטרת השבוע שיש לה שייכות להסדר' שמדבר' מענין הסדרה יש לה שייכות גם להפטרה כל ימות השבת כ"ש בע"ש משא"כ הפטרת ד' פרשיות שאין לארבע פרשיות גופייהו שייכות כ"א ביום השבת וכן ההפטרה של ד' פרשיות כן נלע"ד אלא שעדיין קשה ניהו שנתן טעם על מה שלא קרא בע"ש הפטרה ד' פרשיו' אבל אכתי לא נדע טעם למה קרא הפטרת הסדרה. דהא בקריאת הפטורה ליכא טעם אחר כ"א כמ"ש ר"ח שיהיה בקי במה שהצבור קוראים ושמא יקראו למפטיר ולא יהי' בקי וכמ"ש מ"א: ה׳ וכיון דבד' פרשיות אין קורין הפטרת הסדרה מה צורך לבקיאות. ועל מ"ש רמ"א בשבת ושל חתונה יקרא ההפטרה של שבת כו' לא קשיא מאי צורך בקריאת הפטרת של שבת. לק"מ לפי מ"ש הרב"י לעיל בסי' קמ"ד נוהגין בשבת שיש בו חתן לו' אחר הפטרת השבוע שנים או ג' פסוקים מהפטרת שוש אשיש עכ"ל וא"כ בשבת שיש חתונה מפטירים שניהם בהפטרת הסדרה וגם מקצת שוש אשיש לכן א"ש מ"ש רמ"א דלא יקרא כ"א הפטרת הסדרה שיהי' בקי בה כי למחר יקראהו משא"כ דברי כ"ה בד' פרשיו' צ"ב כנ"ל:

לזכות מרן רבם של כל ישראל רבי יוסף קארו בן הרב אפרים בן הרב יוסף בן הרב אפרים, רבי משה איסרלישׂ בן רבי ישראל ומלכה, רבי יהודה אשכנזי בן הרב שמעון סופר, רבי אברהם אבלי בן רבי חיים הלוי, רבי דוד הלוי סגל בן רבי שמואל, רבי שמואל הלוי קֶעלין בן רבי נתן נטע הלוי – ולזכות כל ישראל החיים והמתים ולתיקון כל ישראל החיים והמתים.

בס"ד –

שולחן עורך ובאר היטב: כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א