שולחן ערוך, אורח חיים תע״ט: ברכת המזון על כוס שלישי ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

א

ברכת המזון על כוס שלישי ובו סעיף אחד:
אחר כך מוזגין כוס שלישי ומברך עליו ברכ' המזון ובורא פרי הגפן ושותיהו בהסיבה ולא יברך אחריו ולא ישתה יין בינו לכוס רביעי: הגה מיהו מכוס שלישי יכול לשתות כמה פעמים והכל מחשב שתייה אחת אע"ג דהפסיק בנתיים (מהרי"ל ומהר"י ותשב"ץ) מצוה לחזור אחר זימון: הגה והגדול שבהן אומר הודו ואנא והאחרים עונין אחריו (כל בו) . והגדול יכול ליתן לקטן רשות (מהרי"ל) ויכול לצרף לזימון לענין הלל אף על גב שלא אכל עמהם ונהגו שבעל הבית מברך ברכת המזון בליל פסח שנא' טוב עין הוא יבורך והוא מיקרי טוב עין שאמר כל דכפין ייתי ויכול וכו':

א

מוזגין. וצריך שטיפה והדחה אם אין הכוס נקי עח"י:

ב

יין. ה"ה שאר משקין המשכרין אבל משקה שאינו משכר מותר לשתות. ט"ז:

ג

יכול. ומ"מ לא ישתה כל כך שישכר. ח"י:

ד

והגדול. ומהרי"ל כתב קטן לא יאמר הודו אבל אנא אומר והיינו לכתחלה אבל אין קפידא כל כך דנשים מצטרפין לזה עיין מ"א ונשים חייבות ג"כ בהלל זה עח"י:

ה

שבע"ה. אף אם יש לו אורח ע' סימן ר"א. ח"י:

א

משנה פסחים קי"ז

ב

ציינתיו לעיל בסימן תע"ג ס"ב

ג

משנה קי"ז

ד

בשם מדרש תהלים

א

ס"א ובפה"ג. כמ"ש בסי' תע"ד:

ב

ושותהו. כמ"ש בסי' תע"ב:

ג

ולא. ע' סי' תע"ד:

ד

מיהו. דבירושלמי מפרש הטעם משום שלא ישתכר משא"כ באותו הכוס:

ה

מצוה כו'. משום הלל במדרש תהלים והקוראים צריך שיהיו שלשה כדי שיאמר לשנים הודו:

ו

והגדול כו'. כמ"ש בסוטה כגדול המקרא את ההלל אף ע"ג דפשטא דגמרא למעוטי קטן ע"ש:

ז

והגדול יכול כו'. עתוס' פ"ז דברכות מ"ז א' ד"ה והלכתא:

ח

ויכול לצרף כו' ע' ס"ס ת"פ ויכול כו':

ט

ונהגו כו' שנאמר. סוטה ל"ח ב' וכמ"ש סי' קפ"ג ס"ד:

א

ולא ישתה יין וכו' – עיין משנה ברורה מ"ש לענין חמר מדינה ודע דמסתימת לשון המשנה וכל הפוסקים משמע דאפילו מעט לא ישתה. אכן כ"ז לפי טעם הירושלמי משום שכרות להכי לא התירו חכמים אפילו משהו חוץ מד' כוסות. אכן לאידך טעם משום דנראה כמוסיף על הכוסות א"כ אפשר דלא שייך זה רק בשותה שיעור כוס ומש"כ הרמ"א והכל מחשב שתיה אחת ר"ל אפי' היה בהנשאר שיעור רביעית וצ"ע:

א

[א] כוס שלישי וכו'. וצריך שטיפה והדחה אף מי שאין נזהר בכל השנה (אחרונים):

ב

[ב] [לבוש] לא יצא וכו'. קשה דלעיל סימן תע"ב סעיף ד' פסק להיפך וכן עיקר:

ג

[ג] [לבוש] כדי שלא ישתכר וכו'. באליהו זוטא העליתי דמשקין דמשכרין אסור ומשקין שאין משתכרין מותר:

ד

[ד] הודו וכו'. הש"ר לא הניח לנשים וקטנים לומר הודו כי שהוא תחילת הפרק ואמרינן תבוא מאירה למי שאשתו ובני ביתו מקרין אותו אבל על אנא לא הקפידו (מטה משה), ועיין סוף סימן דלעיל:

א

א) [סעיף א'] אח"כ מוזגין כוס שלישי. וצריך שטיפה והדחה ואף מי שלא נזהר בכל השנה אם ראה שהכוס נקי אכן בזה הלילה יזהר ביותר כדי להדר המצוה רש"ל בתשו' סי' פ"ח. ב"ח. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' א' מיהו הט"ז סק"א כתב בשם רש"ל ואף מי שאין נזהר כל השנה לראות אם הכוס נקי וכו' ומשמע דר"ל דאף מי שאינו נזהר בכל השנה לראות אם הוא נקי בזה הלילה יזהר ביותר לראות ואם הוא נקי א"צ שטיפה והדחה וכ"כ ח"י או' א' וכ"כ קצת האחרונים ואפשר שגירסא אחרת היתה להם ברש"ל אכן בתשו' רש"ל שבידינו הוא כמ"ש הב"ח וכנה"ג והעו"ש דמשמע דאף אם הוא נקי בזה הלילה יזהר ביותר ויעשה לו שטיפה והדחה יעו"ש. ועיין לעיל סי' קפ"ג סעי' א' ובדברינו לשם או' ד' שכתבנו דלפי דברי הזוה"ק והתיקונים כוס של בהמ"ז צריך הדחה ושטיפה אף אם הוא נקי יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' תע"ג או' א' וסי' תע"ד או' ב'.

א

ב) שם. ומברך עליו בהמ"ז וכו' אפי' ביחיד דארבעה כוסית תיקנו אפי' ליחיד. תו' פסחים ק"ה ע"ב. וכ"כ הרא"ש פ' ע"פ סי' י"ד. ואפי' למ"ד בעלמא בהמ"ז אין טעונה כוס כמ"ש לעיל רסי' קפ"ב הכא ד' כוסות תיקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה. פסחים קי"ז ע"ב.

א

ג) שם. ומברך עליו בהמ"ז וכו' ובענין ברכת חתנים בליל פסח לנוהגים לברך אותם בב' כוסות אחד לשש ברכות ואחד לבהמ"ז כסברא א' שכתב בש"ע א"ה סי' ס"ב סעי' ט' כמו בא"י ומצרים ואשכנז וכו' וכדי שלא יהא מוסיף על הכוסות עיין בד"מ סי' תע"ג או' ד' שכתב בשם מנהגים שיברך בהמ"ז על כוס שלו וז' ברכות על כוס של חתן עכ"ל ור"ל ברכת חתנים על כוס של חתן ואח"כ בפה"ג על כוס המברך בהמ"ז וכמ"ש בא"ה שם שמברכין תחלה ברכת חתנים ואח"כ בפה"ג על כוס בהמ"ז יעו"ש. מיהו הרב חיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' ע"ד או' י"ג כתב דגם למנהגינו שמברכין ז' ברכות על ב' כוסות מ"מ בליל פסח וברך ז"ב על כוס בהמ"ז ויברך בפה"ג תחלה ושש ברכות אח"כ יעו"ש וכ"כ בספרו יוסף אומץ סי' מ"ז יעו"ש. אכן בס' ברכות המים על סי' זה כתב שלפי מנהגנו שנהגנו לברך שש ברכות על כוס א' המברך בהמ"ז וברך על היין אחר שאחד מן המסובין יברך שש ברכות על אותו כוס שהיה בידו לבהמ"ז והמברך בהמ"ז יברך על היין דבזה יצא י"ח דלא הוי מוסיף יעו"ש. והסכים לדבריו עיקרי הד"ט סי' י"ט או' ך' יעו"ש ועיין בס' כפי אהרן ח"ב סי' ז' מה שהאריך בזה והסכים ג"כ כדברו ברכות המים דיברך א' מהמסובין שש ברכות תחלה על כוס בהמ"ז שבידו ואח"כ אותו שבירך בהמ"ז מברך בפה"ג ועי"ש שכתב שאין חילוק דגם למברכין ז"ב על כוס א' יש לברך בפה"ג לבסוף וה"ה כשאין שם עשרה ומברכין רק אשר ברא יש לברך בפה"ג לבסוף דלא כרב חיד"א יעו"ש. ומיהו עיין בדברינו לעיל סי' ק"ן או' א' שכתבנו דגם לנוהגין לברך בפה"ג תחלה יש להם סמך ואין לשנות המנהג יעו"ש.

א

ד) ואם אין שם מי שיודע לברך שש ברכות כ"א המברך בהמ"ז אז יש לברך כולם על כוס בהמ"ז של המברך וכסברא שניה שכתב שם בש"ע וכמו שהסכים רב חיד"א ז"ל או שי"ל ו' ברכות על כוס בהמ"ז של חתן ואח"כ בפה"ג על כוס המברך בהמ"ז וכמ"ש לעיל בשם ד"מ דא"צ רק שני כוסות ולא שני בני אדם כמבואר שם בש"ע ומה שעושין בשני בני אדם היינו היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר יש לעשות כמ"ש בש"ע וא"צ להמצאות שכתב הזכ"ל בסי' תע"ב יעו"ש.

א

ה) שם. ושותהו בהסיבה. ואם שתה בלא הסיבה עיין לעיל סי' תע"ב סעי' ז' ובדברינו לשם או' מ"ח.

א

ו) שם. ולא יברך אחריו. אפי' שתה כל הרביעית דסומך על ברכה אחרונה שמברך אחר כוס רביעי כמ"ש לקמן סי' ת"פ.

א

ז) שם. ולא ישתה יין וכו' והטעם כתוב בירושלמי כדי שלא ישתכר דתו לא מצי למימר הלל. ופריך התם והלא כבר משוכר הוא ששתה כבר הרבה בסעודתו ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר שלאחר המזון משכר. וכתב רשב"ם בפסחים קי"ז ע"ב דה"ה נמי יין שלפני המזון אינו משכר יעו"ש. והמרדכי בסדר האחרון כתב הטעם משום דמחזי כמוסיף על הכוסות. ובתו' שם כתבו הטעם בשם י"מ שלא יבטל טעם מצה יעו"ש והב"ד הב"ח וכתב דלכל הטעמים מים מותר לשתות יעו"ש. וכ"כ הפר"ח. חק יוסף או' ג' ועיין לקמן רסי' תפ"א. וטעם בסוד כבר כתבנו לעיל סי' תע"ג או' ד' יעו"ש.

א

ח) וכתכ הט"ז סק"ג דלפי טעם הירושלמי כדי שלא ישתכר וכו' ה"ה דלא ישתה ג"כ מי דבש שקורין מע"ד כיון שהוא ג"כ משכר אבל שאר משקין שאינו משכר מותר עכ"ל. וכ"כ א"ר או' ג' ועיין לעיל סי' תע"ח או' ד' מ"ש בזה וית' עוד לקמן בסי' תפ"א בס"ד קחנו משם.

א

ט) שם הגה. מיהו מכוס שלישי יכול לשתות וכו' כשהיה דעתו ע"ז בשעת ברכה. מ"א סק"א. חק יוסף או' ד' דאם לא כן הוי היסח הדעת וצריך לברך והוי כמוסיף על הכוסות. מחה"ש. וסתמא דמילתא כשיברך על הכוס דעתו על כולו. ח"י או' ד' וכ"ז למנהג האשכנזים שמברכין על כל כוס וכוס כמ"ש לעיל סי' תע"ד אבל למנהג הספרדים שאין מברכין כ"א על כוס א' וכוס ג' בלא"ה ברכתו על כוס בהמ"ז היתה גם על כוס ד'.

א

י) שם בהגה. יכול לשתות כמה פעמים וכו' ואפי' שוהה מתחלת שתיית ראשונה עד סוף שתייה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס הכל נחשב לכוס אחד. ר"ז או' ד' ועכ"פ צריך לשתות בבת אחת רוב רביעית כמ"ש לעיל סי' תע"ב סעי' ט' מחה"ש.

א

יא) שם בהגה. יכול לשתות וכו' ואם הכוס גדול ומחזיק הרבה לא ישתה הרבה ממנו כדי שלא ישתכר. ח"י שם. ר"ז שם. מ"ב או' ז'.

א

יב) שם. מצוה לחזר אחר זימון. כדי שיהיו ג' גם בשעת קריאת הלל. לבוש. וכ"כ מט"מ סי' תרנ"ד דמצוה לחזר אחר זימון וכן להודו. והטעם כתב הדרישה או' א' אגב שמצריכין ג' משום הודו מצריכין נמי שיהיו הג' ג"כ בשעת הזימון דבזימון נמי אומר אחד לשנים נברך וכו' כמו בהודו יעו"ש. אבל הט"ז סק"ג כתב דמ"ש הטור מצוה לחזר אחר זימון לא נתכוון כלל לבהמ"ז אלא משום הודו לחוד אמר כן יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ב. ח"י או' ה' חק יוסף או' ה' ר"ז או' ו' ומ"מ טוב ליר"ש שיהיה לו זימון משעת אכילה אם אפשר כדי לצאת מצוה מן המובחר אליבא דכ"ע וכ"ש אם יהיו עניים אוכלי שלחנו לקיים מה שנאמר כל דכפין יתי ויכול וכו'.

א

יג) וכתב שם המ"א ויש שרוצים לצרף ג"כ לבהמ"ז וא"כ צריך שלא יאכל האפיקומן בביתו אלא במקום שמברך כמ"ש סי' קפ"ד דאה יאכל האפיקומן ב"פ הוי כאוכל שני פסחים וכ"כ הכלבו וכ"מ באבודרהם דהא זימון הוי כמו מצוה עוברת ומותר לעקור כמ"ש סי' קע"ח ססעי' ב' בהגה ונ"ל דאפי' להאוסרין לאכול ב' סעודות בלילה כמ"ש סי' תפ"ד היינו דוקא כשבירך בנתיים אבל כשלא בירך בנתיים אעפ"ו שהלך למקום אחר הוי כסעודה א' מיהו לפי מ"ש הרב"י שם בסי' קע"ח אסור לצאת באמצע סעודתו אלא א"כ בירך תחלה בהמ"ז יעו"ש ואנו נוהגין כמ"ש שם הרמ"א עכ"ל. וא"כ הרוצה לצאת אליבא דכ"ע יש לילך לשם מתחלת סעודה ויטול שם ידיו ויברך ענט"י וכו' ויענה זימון והודו. ואם א"א לו לילך לסעוד אצל חבירו ורק חפץ לילך שם לענות הודו אז ישלים סעודתו בביתו ויברך על כוס בהמ"ז ואח"כ ילך שם. ולמנהג ספרדים שאין מברכין בפה"ג על כוס ד' אם צריך לחזור ולברך משום שינוי מקום עיין לעיל סי' קע"ח או' ל"ד ודוק.

א

יד) שם. מצוה לחזר אחר זימון דאמרינן במדרש תהילים הקוראים צריך שיהו ג' כדי שיאמר אחד לשנים הודו. והעולם לא נהגו כך לחזור אחר זימון וההוא דמדרש תהילים עם אשתו וקטן שהגיע לחינוך יכול לומר הודו. הרא"ש פ' ע"פ סי' ל"ב. והב"ד הטור וב"י. ט"ז סק"ג. וכתב שם הט"ז ומ"מ טפי ניחא בתלתא גברי בני חיובא. וכ"כ האגור מצוה בג' גדולים בשני הלילות. והב"ד המ"א סק"ב וכתב דבודאי לכתחלה יש לעשות מצוה מן המובחר אבל אין קפידה כ"כ דנשים ג"כ מצטרפים לזה כנז' וכ"כ ח"י או' ה' חק יוסף או' ה' ר"ז או' ו' ח"א כלל ק"ל או' ח"י. ועיין במ"א סי' תכ"ב סק"ז מבואר דדוקא בהודו שבהלל צריך ג' משא"כ הודו שבהלל הגדול יעו"ש. ח"י שם. וכ"כ הר"ז או' ח'.

א

טו) שם. ואם לא יש ג' אומר אפי' אחד עמו והוא באחד מצי לקרות וכמ"ש האחרונים. ברכ"י או' ב'.

א

טז) שם הגה. והגדול שבהם אומר הודו ואנא וכו' ובדרשות מהרי"ל סדר האגדה כתב שרבו מהר"ש לא היה מניח נערים שאינם בני מצוה לומר הודו בליל פסח אבל אנא ה' הושיעה נא והצליחה נא הניחם לומר שאז יכולים להוציא הואיל ועונין אחריהן כל מלה ומלה משא"כ בהודו. וכתב עוד ואנא מניחים את הקטנים לומר כדי שלא ישנו וגם כדי לחנכם עכ"ל, והב"ד מ"א סק"ב וח"י או' ו' וכ"כ מהרי"ו סי' קצ"ג השר לא הניח לנשים ולקטנים לומר הודו כיון שהוא תחלת הפרק ואמרינן (סוכה ל"ח ע"א) תבא מארה למי שאשתו ובניו מקרין אותו אבל על אנא לא היה מקפיד משום דלא הוי תחלת הפרק עכ"ל והב"ד כנה"ג בהגה"ט סי' ת"פ. עו"ש. בסי' זה. א"ר או' ד' מיהו ח"י שם כתב דלענין נשים כתבו התו' שם בסוכה דדוקא בשאר ימים הם פטורות מהלל משא"כ בהלל והגדה דפסח אף נשים מחוייבים כמו ד' כוסות ולפ"ז נראה דנשים אומרין הודו ועונין אחריהן וכ"כ בדרשות מהרי"ל שם אך לפי מה שנוהגין לומר הודו בניגון נעימות קול יש לחוש למאי דאמרינן זמרי נשי ועניא גברא כאש בנעורת כדאיתא בסוטה פ' עגלה ערופה עכ"ל.

א

טוב) שם. בהגה והאחרים עונין אחריו. ואם אין כאן רק שנים שניהם יאמרו הודו. ח"י או' ה' ח"א שם. מ"ב או' י"א.

א

חי) שם בהגה. והגדול יכול ליתן לקטן רשות. בד"מ כתוב ומהרי"ל כתב דאם אין הגדול רוצה לומר הודו נותן רשות לאחר עכ"ל וא"כ צ"ל דמ"ש כאן קטן ר"ל מן הגדול והוא בר חיובא דאי קטן ממש הא אסר בדרשות מהרי"ל לומר הודו כמ"ש לעיל או' ט"ז. וכ"כ המאמ"ר או' ג' דמ"ש כאן קטן ר"ל לקטן ממנו אבל מ"מ גדול הוא ובר חיובא. וכ"מ מדברי הר"ז או' ו'.

א

יט) שם בהגה. ונהגו שבעה"ב מברך וכו' אף אם יש לו אורח וכתב האגודה אמנם אין לחוש אם בירך אחר. ח"י או' ז' ר"ז או' ט'.

א

ך) שם בהגה. שאמר כל דכפין וכו' ובד"מ כתב עוד הטעם בשם האגודה כדי שיברך הוא על כל ד' כוסות. ובשם מהר"ש כתב עוד הטעם משום דנראה הוא גדול הבית הואיל שהוא עושה הסדר.

א

כמה פעמים. כשהיה דעתו על זה בשעת ברכה ע' סי' תע"ב ס"ז וס"ט:

ב

אחר זימון. משמע בטור דוקא להלל מצוה לחזור אבל ב"ה דינו כשאר ימות השנה עסי' קל"ז ויש שרוצין לצרף ג"כ לב"ה וא"כ צריך שלא יאכל האפיקומן בביתו אלא במקו' שמברך כמ"ש סי' קפ"ד דאם יאכל האפיקומן בפ"ע הוי כאוכל שני פסחים וכ"כ הכל בו וכ"מ באבודרהם דהא זימון הוי כמו מצוה עוברת ומותר לעקור כמ"ש סי' קע"ח סס"ב בהג"ה ונ"ל דאפילו להאוסרין לאכול ב' סעודות בלילה כמ"ש סי' תפ"ד היינו דוקא כשבירך בנתיים אבל כשלא בירך בנתיים אף על פי שהלך למקום אחר הוי כסעוד' א' (וכ"מ בטור) ומיהו למ"ש הרב"י סימן קע"ח אסור לצאת באמצע סעודתו אא"כ בירך תחלה ב"ה ע"ש ואנו נוהגין כמ"ש רמ"א, והטור כתב דאף בהלל דיו שיענו אחריו אשתו ובניו וכ"מ בתו' סוכה דף ל"ח שכתבו דהנשים חייבות בהלל זה ומהרי"ל כ' קטן לא יאמר הודו אבל אנא אומר דהרי עונין אחריו מה שהוא אומר וכ' מהרי"ו אף על גב דאמרי' בגמ' ותהי לו מארה שמבזה קונו לעשות שלוחים כאלה היינו דוקא בתחלת הפרק ובאגודה בסוטה סי' כ"א כ' דאם קטן אומר יאמר נא וגו' עונה אחריו מה שהוא אומר ובסוף פסחים כתוב דאם אין שם כ"א שנים שניהם יאמרו הודו והאגור כתב מצוה בג' גדולים בשני הלילות ע"כ ובודאי לכתחל' יש לעשות מצוה מן המובחר אבל אין קפידא כ"כ דנשים ג"כ מצטרפים לזה כמש"ל:

א

(א) מוזגין לו כוס שלישי – וצריך הדחה ושטיפה אם אינו נקי ואף מי שאינו נזהר בכל השנה לראות אם הוא נקי מ"מ בזה הלילה יזהר משום הידור מצוה:

ב

(ב) ומברך עליו בהמ"ז – אפילו אם מברך ביחידי ואפילו למ"ד בעלמא דבהמ"ז אינה טעונה כוס מ"מ הואיל שתקנו חכמים לשתות ארבעה כוסות בלילה זו יש לעשות מצוה בכל כוס וכוס להכי סומכין כוס שלישי לבהמ"ז [גמרא]:

ג

(ג) ושותהו בהסיבה – ואם שתה בלא הסיבה אם יחזור וישתה עיין לעיל בסימן תע"ב ס"ז ובהגה"ה:

ד

(ד) ולא יברך אחריו – אפילו שתה כל הרביעית דסומך על ברכה אחרונה שמברך על כוס רביעי:

ה

(ה) ולא ישתה יין – שמא ישתכר ויישן ולא יגמור את ההלל ויש שכתבו הטעם מפני שהוא נראה כמוסיף על הכוסות וכתבו האחרונים דלאו דוקא יין ה"ה שאר משקין המשכרין מיהו אם אינו משכר מותר והוא שלא היה חמר מדינה דאם היה חמר מדינה יש להחמיר ולחוש לטעם השני דנראה כמוסיף על הכוסות:

ו

(ו) מיהו מכוס שלישי וכו' – דלטעמא קמא משום שכרות בודאי לא שייך שהרי אינו שותה יותר מארבעה כוסות. ולטעמא דנראה כמוסיף נמי ליכא שהרי אינו אלא כוס אחת. ומ"מ אם לאחר ששתה רוב רביעית לא היה בדעתו לשתות יותר ואח"כ נמלך לשתות עוד דעת מ"א וח"י כיון שצריך לברך עליו מחדש מחזי כמוסיף על הכוסות ועיין לעיל בסי' תע"ב בבה"ל מה שכתבנו בזה:

ז

(ז) כמה פעמים – ומ"מ אם הכוס גדול הרבה יותר מדאי לא ישתנו כולו שלא ישתכר [אחרונים]:

ח

(ח) דהפסיק בינתים – ר"ל לאחר ששתה רוב רביעית בתחלה הפסיק הרבה יותר מכדי אכילת פרס:

ט

(ט) אחר זימון – הסכימו האחרונים דהאי זימון אינו לענין בהמ"ז דבשביל זה אינו מחוייב להדר יותר מבשאר ימות השנה והכא לענין הלל מיירי שמצוה להדר לומר הלל בשלשה כדי שיהא אחד אומר לשנים הודו והם יענו פסוק שאחר זה ואותו שיקראוהו לזימון זה לא יאכל ולא ישתה ולא יסייע לברך ברכת הזימון אלא ישמע הודו ויענה עמהם ויחזור לביתו וגם בזה הסכימו דאף שמצוה מן המובחר לומר הלל בשלשה גברים גדולים ועל כן אם יש בביתו על שולחן אחד גברא בר חיובא בודאי מהנכון לצרף אותו לאמירת הודו מ"מ אין קפידא כ"כ שיכול לצאת בזה באשתו ובניו (ואם בניו הם קטנים עיין לקמיה) דהיינו שהוא יאמר והם יענו [וה"ה שאשתו יכולה לומר הודו שהרי גם נשים מחויבות בהלל זה כמו שהם מחויבות בד' כוסות וכתב הח"י דלפי מה שנוהגין לומר הודו בניגון נעימת קול יש לחוש למאי דאמרינן בגמרא זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת] ואם רוצה לחזור אחר זימון לבהמ"ז ורוצה לילך לשכנו לברך שם לא יאכל האפיקומן בביתו דהא ע"כ יהא צריך לאכול שם דבר מה כדי להצטרף לבהמ"ז ואסור לאכול אחר האפיקומן שום דבר וגם האפיקומן גופא אסור לחלק ולאכול בשני מקומות וכדלעיל בסימן תע"ח אלא יאכל האפיקומן במקום שמזמן ומברך שם וגם ישתה שם הכוס וישאר שם עד גמר הסדר ואם רוצה יחזור לביתו אחר בהמ"ז ויגמור ההלל וישתה כוס רביעי אבל מ"מ לא נהגו עכשיו כן לילך לאכול האפיקומן בבית אחר וכ"כ טוב יותר לברך בביתו יחידי מלילך באמצע סעודתו לבית אחר ולחפש אחר זימון. אכן אם רוצה להדר ולקיים הכל מן המובחר ואין לו בביתו זימון שלם של ג' אנשים יראה להזמין לכתחלה לסעודה איזה אורח כדי שיהא לו זימון שלם לבהמ"ז וגם לאמירת הודו:

י

(י) אומר הודו ואנא וכו' – הוא רק מצוה לכתחלה ואינו לעיכובא [פר"ח]:

יא

(יא) והאחרים עונין אחריו – ואם אין שם כ"א שנים שניהם יאמרו הודו [אחרונים]:

יב

(יב) ליתן לקטן רשות – שהוא יאמר כדי שלא יישנו וגם כדי לחנכם במצות. וזהו דוקא באמירת אנא מפני שהם עונין אחריו אותו פסוק גופא אבל לא בהודו:

יג

(יג) שבעל הבית מברך – אף אם יש לו אורח ומ"מ אין קפידא בזה אם בירך אחר [ח"י]:

א

ושותהו בהיסב'. ואם לא שתה בהיסב' נתבאר בסי' תע"ב: כתב רש"ל וצריך שטיפ' והדח' וזה דעת כל האחרונים ואף מי שאין נזהר בו כל השנה לראות אם הכוס נקי מ"מ בזה הלילה יזהר כדי להדר המצו':

ב

ולא ישתה יין כו'. הטעם בירוש' שלא ישתכר ולא יוכל לגמו' הלל ופרכי' והלא כבר משוכר הוא ומשני יין שבתוך המזון אינו משכר וכ' רשב"ם וצ"ל דה"ה ביין שלפני המזון שאינו משכר מזה משמע לי דלא ישת' ג"כ מי דבש שקורין מע"ד כיון שהוא ג"כ משכר אבל שאר משקין שאינו משכר מותר:

ג

מצוה לחזור אחר זימון. בטור כתב ע"ז והכי אתמר במדרש תהילי' הקורא את הלל צריך שיהיה ג' שיהא אחד אומר לב' הודו וכתב א"א דלא נהגו כן ואי משום הודו לו' בג' סגי באשתו ובניו שהגיעו לחינוך עכ"ל פי' דהרא"ש כתב בסוף ע"פ שיש להוכיח דברכ' המזון טעון כוס דוקא בג' דאי אפי' ביחיד למה אמרו שיש חיוב בליל פסח ד' כוסו' הא כוס של ב"ה בכל יום טעון כוס אלא ודאי דבג' דוקא טעונ' כוס ובפסח צריך לחזור אחר ג' כדי שיהא לו ד' כוסות ואח"כ דחה הרא"ש הוכחה זאת דמ"מ יש ד' כוסות ביחד ביום זה וע"כ כתב הטור בשמו והעולם לא נהגו כן פי' מצד ב"ה דגם יחיד צריך כוס לב"ה וגם משום הודו סגי באשתו ובניו ונ"ל דמ"ש הטור מצוה לחזור אחר הזימון לא נתכוין כלל לב"ה דהא כבר פסק בסי' קפ"ב דב"ה טעון כוס אפי' ביחיד אלא ודאי משם הודו לחוד אמר כן וכמו שמסיים בשמיה דמדרש תהילים דהיינו שיקרא אליו זימון ואותו שבא לזימון לא יאכל ולא ישתה ולא יסייעו לברך ברכת הזימון שהוא נברך אלא ישמע הודו ויענה עמהם ויחזור לביתו וזה ג"כ כוונת הש"ע שכתב מצוה לחזור אחר הזימון היינו הזימון להודו וכמ"ש רמ"א על זה שהגדול אומר הודו ואע"ג דכ' הרא"ש באשתו ובניו סגי מ"מ טפי ניחא בתלת' גברי בני חיובא לזה אבל לענין זימון דב"ה אין נכון שיקרא לא' מבית אחר שיברך עמו אם לא אכל כאן דעל מה יסייע לברך ואפי' אם רוצה לשתות כאן כדי לצרף לזימון אין נכון דאם אכל אפיקומן בביתו אסור לו לשתות כאן ואם לא אכל בביתו אפיקומן יהיה אסור אח"כ לאכול אפיקומן בביתו כיון שכבר בירך וע"כ לא משכח' לה אלא שלא יאכל אפיקומן בביתו אלא יאכלנו כאן וא"צ לברך המוציא כאן שני' כמ"ש סי' קפ"ד (ס"ב) ועמ"ש בסי' תפ"ד ואין זה אסור משום איסור ב' חבורות דאין זה אלא משהתחיל באפיקומן אבל מצד המצוה שאכל בסעודה אין איסור מקומות וכמ"ש רמ"א בסי' תע"ח דשינה קודם לזה לא הוי הפסק וה"ה שינוי מקום דהא שינה הוי כמו שינוי מקום כמ"ש הטור שם ואחר שיאכל כאן אפיקומן יברך עמהם וישאר עמהם עד גמר הסדר ואם רוצה יחזור לביתו אחר ב"ה ויאמר עמהם הלל וישתם כוס רביעית וזהו אם יש בביתו ג' זולתו שיש שם זימון דאם לא כן ודאי אסור לו לקלקל זימון שלו ולפי מ"ש נחה שקטה תלונת מו"ח ז"ל וגם של מהר"ל מפראג שמביא שם מכח שיצטרך לברך שנית בביתו כו' ולא נהגו עכשיו כן לאכול אפיקומן בבית אחר גם אינו הכרח בשביל זימון דב"ה דאנו נוהגין בכוס אפי' ביחיד ואי משום הודו כבר כתב הרא"ש דסגי באשתו ובניו וטורח זה לקרות מבית אחר גברא בר חיובא הוא אינו הכרח אלא אם יש בביתו על שלחן אחר בר חיובא יצרפנו לאמירת הודו ותו לא כנלע"ד נכון ע"פ מנהג שלנו בזה:

א

מוזגין כוס ג' וצריך שטיפה והדחה אם אין הכוס נקי כדלעיל סי' קפ"ג וכת' מהרש"ל סי' פ"ו ואף מי שאינו נזהר בכל השנה לראות אם הכוס נקי מ"מ בזה הלילה יזהר משום הידור מצוה אבל אם רואה שהכוס נקי פשוט שאין צריך הדחה ושטיפה וכן המנהג דלא כמשמעות הב"ח בהעתקתו למהרש"ל:

ב

ושותה בהסיבה. ואם שתה בלא היסבה ע"ל סימן תע"ב סעיף ו'.

ג

ולא ישתה יין. ה"ה שאר משקים דמשכרין כ"כ הט"ז וע"ל סו' תע"ג ולקמן סימן תפ"א:

ד

יכול לשתות כמה פעמים וכת' המ"א והיינו דוקא שהיה דעתו על זה בשעת ברכה עכ"ל וסתמא דמילתא כשיברך על הכוס דעתו על כולו ואם הכוס גדיל ומחזיק הרבה לא ישתה הרבה ממנו כדי שלא ישכר:

ה

אחר זימון. דהיינו להלל כדי לומר הודו בג' שאחד יאמר לשנים והם עונין אחריו אבל מ"מ א"צ לטרוח אחר זה אם אין אצלו אנשים בר חיובי דסגי לצרף לזה אשתו ובניו שהגיעו לחינוך וכן הסכמת האחרונים ואם אין כאן רק שנים שניהם יאמרו הודו כ"כ האגודה ועיין בסימן תכ"ב במ"א ס"ק ז' מבואר דדוקא בהודו שבהלל צריך שלשה משא"כ הודו שבהלל הגדול ע"ש. ולענין צירוף לברכת המזון דינו כדין שאר כל השנה הסכמת האחרונים ואם רוצה לצרף אחד מבית אחר לבה"מ ע"ל סימן תפ"ד:

ו

ליתן לקטן רשות. ואיתא בש"ס פ"ג דסוכה דאם היה עבד או אשה וקטן מקרין עונה אחריהן מה שהם אומרין ותבא לו מאירה שעושה שלוחים כאלה וכתב מהרי"ל ואנו מניחים את הקטנים לומר כדי שלא ישנו וגם כדי לחנכם עכ"ל ולענין נשים כתבו התוספת שם דדוקא בשאר ימים הם פטורות מהלל מה שא"כ בהלל והגדה דפסח אף נשים מחוייבים כמו ד' כוסות ולפ"ז נראה דנשים אומרין הודו ועונין אחריהם וכ"כ במהרי"ל אך לפי מה שנוהגין לומר הודו בניגון נעימות קול יש לחוש למאי דאמרינן זמרי נשי ועני' גברא כאש בנעורת כדאיתא בסוטה פרק עגלה ערופה וע"ל סי' תכ"ב:

ז

שבעה"ב מברך. אף אם יש לו אורח ע"ל סימן ר"א וכתב האגודה אמנם אין לחוש אם בירך אחר: