שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ד: סדר תפלת חג השבועות. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

סדר תפלת חג השבועות. ובו ג סעיפים:
ביום חמשים לספירת העומר הוא חג שבועות וסדר התפלה כמו ביום טוב של פסח אלא שאומרים את יום חג השבועות הזה זמן מתן תורתינו וגומרים ההלל ומוציאין שני ספרים וקורין בראשון חמשה מבחודש השלישי עד סוף הסדר ומפטיר קורא בשני וביום הבכורים ומפטיר במרכבה דיחזקאל ומסיים בפסוק ותשאני רוח:

ב

ביום השני קורין בפרשת כל הבכור עד סוף סידרא ומפטיר קורא כמו אתמול ומפטיר בחבקוק מן וה' בהיכל קדשו עד למנצח בנגינותי:

ג

אסור להתענות במוצאי חג השבועות: הגה ואין אומרים תחנון מתחילת ראש חודש סיון עד ח' בו דהיינו אחר אסרו חג (הגהות מיימוני הלכות ברכות ומנהגים) ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים זכר לשמחת מתן תורה ונוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות ונראה לי הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחין בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השלחן שהוא במקום המזבח ויש בזה זכרון לשני הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים:

א

א"ח. ובירושלמי קורא אסרו חג בנה דמועד' פירש בן המועד (האגור):

א

שבועות. עיין מ"א במ"ש דלכ"ע נתנה התורה ביום נ"א לספירה למה קבע הש"י חג השבועות לדורות ביום נו"ן לספירה ע"ש ועח"י. ומהרש"א בח"א פרק א' דע"א בסוגי' שמים וארץ נוגעין בעדותן וכו' הקשה גם כן קושי' זו ומתרץ שם דכוונת הש"י בזה להורות דיראת חטא קודם לחכמה במעלה ובזמן ע"ש. ועפ"ז אמרתי דזהו כוונת רב יוסף דביומא דעצרת' עבדי ליה עגל' תלת' אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוק' עכ"ל עיין בפסחים פא"ד. דראוי לדקדק בו טובא. חדא מאי האי לישנא דקאמר אי לאו האי יומ' דקא גרי' דמשמע דיומ' קא גרים. הו"ל למימר אי לאו מתן תורה. ועוד אי לאו מתן תורה הוי מחזיר העולם לתוהו ובוהו דאמרינן התנ' הקב"ה עם מעשה בראשית אם מקבלין ישראל את התורה מוטב ואם לאו הריני מחזירן לתוהו ובוהו. ועוד אחרי שהיה רב יוסף עניו מכל אדם כדאמרינן בסוף סוט' משמת רבי בטלה ענוה א"ל רב יוסף לא תתני ענוה דאיכא אנא ע"ש. וכאן התפאר דמחמת נתינת התורה הוא עדיף משאר אינשי אין זה מגדר ענוה. ולפי מ"ש היה כוונתו כך מה דאמר אי לאו האי יומא וכו' דידוע מה שאמרו חז"ל ענוה מביאה לידי יראת חטא. וא"כ ר"י היה במעלה שהיה עניו היה גם כן במעלה שיראת חטאו קודם לחכמתו. וזהו שאמר ביומא דעצרת' ר"ל ביום נו"ן עביד ליה עגל' תלתא ואמר אי לאו האי יומא דקא גרים ר"ל אי לא היה יומא דעצרת' בהאי יומא אלא ביום נ"א לספירה לא היה מוכח דיראת חטא קודם לחכמה במעלה ובזמן ולא היה מעלה שלי כלום וכמה יוסף איכא בשוקא אבל השתא דיומא דעצרתא הוא ביום נו"ן ונתינת התורה היה ביום נ"א קשה הקושי' וצריך לתרץ כמ"ש המהרש"א ודו"ק וכתבו האחרונים שמאחרין להתפלל ערבית בכניסת שבועות כדי שיהיו תמימות ימי הספירה:

ב

השלישי. כתב המ"ב סי' ו' בשבועות קורין בטעם העליון שיש בעשרת הדברות. ובשבת פ' יתרו קורין בטעם התחתון ואז הוי לא תרצח סוף פסוק וקורא הצד"י בקמ"ץ. וה"ה שאר סופי פסוקים או אתנחת'. וכשקורין בטעם העליון אז קורא לא תרצח הצד"י בפתח ע"ש ועיין הלק"ט ס"פ. ובספר אור תורה כתב היחיד קורא התחתון ובצבור קורא העליון וכ"כ הכותב בע"י בירושלמי פ"ז דשקלים ע"ש. כתב הט"ז וז"ל מה שנוהגין במדינות אלו לקרות פסוק ראשון ואח"כ מתחילין אקדמות יש לתמוה היאך רשאים להפסיק וכו' ושמעתי מקרוב שהנהיגו רבנים מובהקים לשורר אקדמות קודם שיתחיל הכהן לברך על קריאת התורה וכן ראוי לנהוג בכל הקהלות גם ביציב פתגם שאומרים ביום שני אחר פסוק ראשון של הפטרה ראוי לנהוג כן עכ"ל ט"ז. אבל בתש"א חא"ח סי' י' האריך לקיים את המנהג ושאין כח ביד שום אדם לשנות המנהג וכן הסכים הח"י ע"ש (וכן הסכים בספר א"ר וע"ש לענין אמירת ארכין כפי מ"פ):

ג

במרכבה. ונהגו להפטיר דוקא גדול וחכם וכתב א"ז ואומרין אותו בעמידה:

ד

הבכור. ואם חל בשבת מתחילין עשר תעשר:

ה

במוצאי. מפני כשחל עצרת בשבת היה יום טבוח הקרבנות אחר שבת. והנשים מותרות במלאכה באסרו חג. ש"ג מ"א וע' יד אהרן:

ו

תחנון. וגם אין מתענין. אחרונים:

ז

עשבים. ואם חל ביום א' שוטחין בכניסת שבת מהרי"ל. אבל המנהג ששוטחין בי"ט ע' מ"א ונוהגין גם כן להעמיד אילנות בבה"נ זכר (שנידונו) [שנידונין] על פירות האילן ויתפללו עליהם. וכתבו האחרונים בשם של"ה מה שנוהגים לחלק עשבים בבה"כ לא יחלקו עד אחר תפלת י"ח כדי שיוכל לברך דאסור להפסיק מברוך שאמר עד אחר י"ח עכ"ל והח"י כתב שמותר לברך על הריח בין הפרקים ע"ש. צריך לטבול בערב שבועות. כל מי שלא ישן בלילה כלל ועוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק. ובבוקר אין לברך ענט"י ולא על טלית קטן. וברכת התורה צריך לברך אך הרוצה לצאת ידי ספק ישמע ברכת התורה מאחר ויתכוין לצאת י"ח מ"א ע"ש. ועיין סי' רל"ה דצריך לקרות ק"ש אחר צ"ה כיון שאין קורא על מטתו. ליל שבועות אסור בזווג ואם חל ליל טבילתה ישמש. ספר הכונות:

ח

חלב. יש הרבה טעמים ומ"כ הטעם בזוהר דאותן ז' שבועות היו לישראל שבעה נקיים דוגמת אשה מנידתה וידוע דדם נעכר ונעשה חלב. והיינו מדין לרחמים ומנהג אבותינו תורה היא. אך יש ליזהר שלא יבאו לידי איסור ועיין בי"ד סי' פ"ט דא"צ להפסיק בבה"מ אם אינו אוכל גבינה קשה. ויזהר ליקח מפה אחרת עכ"ל מ"א ובשכנה"ג כתב אני נוהג לאכול דבש וחלב ומברך ברכת המזון ואוכל בשר וכ"כ של"ה. וע"ל סי' תק"ה דחלב שנחלב בי"ט ע"י עכו"ם יש לנהוג בו איסור ואין לשנות אלא ביום טוב שני יש להתירו וכן הסכמת הט"ז והמ"א שם דלא כמהרש"ל שהתיר וכ"כ בתשובת חוט השני סי' ל"א ובתנ"ש סי' ל"ו וסיים מ"מ אם הייתי במקום שנוהגין היתר לא הייתי מוחה בידם. כתב א"ז בשם הכלבו דבשבועות יש נוהגין לאכול גבינה בסעודת מנחה אף שאין ו' שעות מסעודת שחרית ובלבד שירחץ פיו ויחצוץ שיניו להוציא הבשר ועיין ח"י. אין להתענו' בשבועות אפילו תענית חלום מהרי"ל והאחרונים. וכתב המ"א כשאופה פת עם החמאה יזהר להסיק התנור יפה וגם מרדה צריך חדשה דלא כקצת נשים שמהפכין אותה על צד השני ע"ש. ושמעתי שאוכלים חלב ואח"כ בשר דלא כמו שעשו המלאכים אצל אברהם שאכלו בשר בחלב שבעבור זה נתנה התורה לישראל ודו"ק:

א

לשון הטור

ב

ציינתיו לעיל ריש סימן תפ"ח

ג

גם זה ציינתיו שם

ד

משנה מגילה כ"א

ה

ברייתא שם ל"ח

ו

שם

ז

אגור בסי' תרנ"א בשם ר' ישעיה וכ"כ ר' יעקב בן חביב בפ"ב דחגיגה בעין יעקב בעובדא דעת אלכסנדרא בלוד

א

ס"א ביום. מפורש בתורה וס"ל דאינו תלוי במנין הימים בחדש כמ"ש בפ"א דר"ה עצרת פעמים חמשה כו':

ב

אלא שאומרים. מ"ס פי"ט הלכה ד':

ג

וגומרים. פ"א דערכין ופ"ד דתענית:

ד

ומפטיר קורא. כמש"ל סי' תפ"ח ס"ג:

ה

ומפטיר כו'. מגילה שם:

א

ס"ג אסור להתענות. כמ"ש בפ"ד דסוכה כל העושה איסור לחג כו' וכפי' השני של רש"י ובירושלמי קורא לאסרו חג בנה דמועדא וז"ל הירושלמי פ"א דע"ז סוף הלכה א' חברייא אמרו טעמא דר"י משום בריה דמועדא כו' א"ר יודן קרא מסייע למה דאמרו חברייא וביום עשרים וארבעה לחודש נאספו כו' ולמה לא אמר בכ"ג משום בריה דמועדא אין נימר דהוה בשבתא לית יכיל דאת מחשב ואת משכא צומא רבא בחד בשבא ומה בה ולית ר' הונא מקיל למאן דמעביר ליה מן אתריה א"ר יוחנן בר מרייא אנא חשבתיה ולא הוה בשבתא ובפ"ב דחגיגה מעשה ומת אלכסא בלוד ובאו כו' ולכן כ' כאן:

ב

וא"א תחנון. עמ"א:

ג

ונוהגין לאכול. עמ"א:

ד

וצריכין. עמ"א:

א

מבחודש השלישי – עיין מ"ב ואבאר קצת. דע שבעשרת הדברות יש ב' מיני נגינות הא' עושה מכל דיבור פסוק אחד אף שהוא ארוך או קצר מאד דהיינו שאנכי ולא יהיה לך ולא תעשה לך ולא תשתחוה ועושה חסד הם פסוק אחד שאנכי ולא יהיה לך בדיבור אחד נאמרו ולפיכך תיבת פני הנו"ן נקודה פתח ולא קמץ שהרי אין שם אתנחתא ולא סוף פסוק וכן זכור וששת ימים ויום השביעי וכי ששת הם פסוק אחד ולפיכך הכ' של תיבת כל הסמוכה לתיבת ועשית היא רפויה ולא דגושה וב' תיבות לא תרצח הם פסוק אחד שלם ולפיכך הצד"י היא נקודה קמץ כיון שיש שם סוף פסוק והתיו דגושה לפי שתיבת לא היא מוטעמת בטעם מפסיק דהיינו טפחא וכן לא תנאף הוא פסוק אחד שלם והתיו דגושה והאל"ף נקודה קמץ וכן לא תגנב התיו דגושה. והשני עושה מאנכי פסוק אחד ומלא יהיה לך פסוק ב' ולפי זה הנו"ן של פני הוא בקמץ שיש שם ס"פ וכן זכור הוא פסוק אחד וששת ימים הוא פסוק ב' ולפ"ז הכ"ף של תיבת כל היא דגושה לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב ולא תענה הכל פסוק א' ולפ"ז כל תיו מהם רפויה והצד"י של תרצח היא בפתח והאלף של תנאף היא בקמץ לפי שיש שם אתנחתא. וטעם ב' נגינות הוא שהראשון הוא מסודר לפי הכתוב שנכתב כל דיבור ודיבור בפרשה בפ"ע שמאנכי עד לא תשא היא פרשה אחת סתומה ודיבור אחד לכך נעשה ממנו פסוק אחד וכן מזכור עד לא תרצח אבל מלא תרצח עד לא תחמוד נכתב בד' פרשיות סתומות והם ד' דיבורים לכך נעשה מהם ד' פסוקים והשני הוא מסודר לפי הקרי שלענין הקריאה אין מלא תרצח עד לא תחמוד אלא פסוק אחד בלבד דהיינו שאסור להפסיק קריאתו לגמרי בתוך אמצע פסוק זה אפילו כשקורא ביחיד (שא"א לומר שתיבת לא תרצח הוא פסוק בפ"ע שאין לנו בכל התורה פסוק פחות מג' תיבות) וע"כ כשקוראין בפעם אחד הם נקראין בנגינה המחברת אותן דהיינו בטעם התחתון וכן מאנכי עד לא תשא ומזכור עד לא תרצח הן מופסקים לכמה פסוקים לכך הם נקראים בטעם התחתון שהוא גם כן נגינה המפסקת אותם שם. זהו תוכן שתי הנגינות וע"כ בשבועות נוהגין לקרות בצבור בהראשון דהיינו בטעם העליון לעשות מכל דיבור פסוק אחד לפי שבו ביום נתנו עשרת הדברות. ובפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן קורין אף בצבור בטעם התחתון ויש נוהגין לקרות בצבור לעולם בטעם העליון דהיינו אף בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן רק היחיד הקורא לעצמו קורא בשני. זהו תמצית דברי האחרונים:

א

בט"ז סק"א של קריאת התורה. נ"ב בספר א"ר וח"י מייתי תשובות שער אפרים סי' י' לקיים המנהג וכן נראה דעת המג"א לעיל ריש סי' קמ"ו ע"ש וק"ל. והיכא דנהוג נהוג ואריך ולכתחלה אין לנהוג כן וכ"כ בסידור מהריעב"ץ זצ"ל כי כל מעיין בשער אפרים סוף התשו' יראה כי כל ראיותיו הם צנומות דקות גם כי לא תי' אלא מ"ט אין אומרים בין ברכה לקריאה או אחר ב' או ג' פסוקים ודוקא בין ראשון לשני אבל היותר נכון לאומרו קודם ברכה כלל:

א

סעיף א' ביום חמשים לספירת העומר הוא חג השבועות וכו'. נ"ב עיין במג"א סק"א מה שהקשה למה אומרים בששה בסיון יום מתן תורתינו ועמ"ש בישוב זה בחיבורי מעשה ידי יוצר על הגדה של פסח בח"ש דע"ו בפיסקא ברוך שומר הבטחתו לישראל ע"ש דרך נכון בעזה"י ודוק ועיין בחיבורי קהלת יעקב בדרוש לשבועות שנת תרי"א מ"ש ליישב קושית המג"א הנ"ל ע"ש עוד כתבתי ליישב קושית המג"א הנ"ל וגם למה בתורה לא נזכר הזמן מתן תורה רק אנו אומרים כן בתפלה עיין בחיבורי על מגלת רות ושבועות בשנת תרח"י מ"ש שם בעזה"י ודוק:

א

[א] [לבוש] ולא עד וכו'. והרא"ש פירש דדרך המקרא למנות בסכום עשירי אף שהוא פחות אחד וכן כל הנפש הבאה למצרים שבעים ובכן ארבעים יכנו, עד כאן. וקשה מזה ממה שלמדו בבבא בתרא דף קכ"ג זו יוכבד שנולדה בין החומות ובאמת שם הוי נמי יותר בסכום יחידות דחשיב בני לאה שלושים ושלוש והם שלושים ושתים כדפירש רשב"ם שם ואם כן תימא מאי מייתי ראיה מכל נפש שבעים דעל כרחך צריך לומר דקאי על יוכבד:

ב

[ב] [לבוש] שהיה בו ביום וכו'. ומה שמקשין דהתורה ניתנה ביום נ"א לספירה עיין במחזור באריכות:

ג

[ג] [לבוש] ומקדשין וכו'. בבית ממתינין לקדש עד הלילה דבעינן שבע שבועות תמימות (משאת בנימין וט"ז), וט"ז כתב מאחרין להתחיל ערבית וכו' וצריך עיון. כתב בשולחן ערוך מהר"י לורי"א צריך לטבול בערב שבועות, ודע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר והיה עוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק, עד כאן, והטעם כתב מגן אברהם על פי פשוטו שישראל היו ישינים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם לכך אנו צריכין לתקן זה, וסדר הלימוד עיין שם בשל"ה דף ק"ס וכל זה אינן אלא ממדות פרישות וזהירות. דין ברכת התורה נתבאר סימן מ"ז. כתב רוקח מושיבין התינוקות ללמוד בשבועות והאריך מה שעושין לו, וכן בכלבו סימן ע"ד האריך אלא דמשמע דעושין כן בשאר ימים וסיים שביום שאדם מכניס בנו לתלמוד תורה הוא לפני ה' כיום שעמדו ישראל בחורב:

ד

[ד] [לבוש] ושהחיינו וכו'. ואם לא אמר שהחיינו בליל ראשון ושני מברך כל שבעה שהרי יש לה תשלומין כל שבעה (חק יעקב סימן תע"ג), וכן משמע במגן אברהם שם, וקשה דבעירובין דף ס' תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי פסח לשמנה אלו שמונה ימי חג כשהוא אומר וגם לרבות עצרת וראש השנה ויום הכפורים וסלקא דעתיה שם לזמן דאם לא מברך ליל ראשון מברך כל שבעה ואם איתא דעצרת נמי כל שבעה אם כן אמאי למדו מריבוי דוגם הא נכלל נמי בחלק לשבעה, ועוד קשה דבראש השנה דף ד' קאמר דשמיני של חג תשלומין דראשון הוא ואם איתא דדין תשלומין וזמן חדא הוא אם כן איך קאמר בסוכה דף מ"ז כשם ששבעת ימי החג טעונין קרבן וזמן כך שמיני טעון קרבן וזמן בפני עצמו הא דין שמיני גופיה לענין זמן כדין שבעת ימי החג אף שלא היה לו זמן בפני עצמו:

ה

[ה] [לבוש] אחר פסוק ראשון וכו'. בט"ז הקשה בזה ודעתו לומר אקדמות קודם שיתחיל לברכת התורה, וכבר תירץ הכל בתשובת שער אפרים סימן יו"ד ומקיים המנהג גם נמצא נדפס בלשון אשכנז ישן נושן מעשה באריכות דעל מה תיקנו אקדמות וסיים שכיון המעשה היה במדבר לכן תיקנו לומר אחר במדבר סיני זכר לנס. כתב בתשובת בית יעקב סימן קכ"ה יש מקומות נוהגין כשמגיע החזן לפסוק וידבר אלקים את כל הדברים האלה וכו' קורין הקהל עשרת הדברות ואחר כך החזן שאין לבטל מנהגם אבל בשאר שבתות שקורין עשרת הדברות יש לבטל מנהגם מפני התרעומת וכו' ובריש סימן קמ"ב נתבאר לקרות עליון בשבועות. כתב המנהגים אומר ארכין אחר וירד משם קודם וידבר אלקים ואומר אמר יצחק קודם כבד את אביך, עד כאן, ואף שאין אנו נוהגין באמר יצחק מכל מקום הבאתיו משום דזה על כרחך בתוך הקריאה אמרו שהרי כל עשרת הדברות קורא אחר כך ארכין דוקא בתוך הקריאה ולא שיאמר קודם שיתחיל ברכת התורה ומכל שכן שאין לאומרו אחר הברכה קודם התחלת הקריאה שזה הוי הפסק גמור גם אין לאומרו אחר וידבר וכו' לאמר דנשמע שאמר הקב"ה ארכין, לכן יש ליזהר לקרות על כל פנים בתחילה שלושה פסוקים קודם וידבר כי הוא סתומה ואחר כך ויאמר ארכין וכו' ויקרא וידבר וכו', ואם טעו וברכו ברכה אחרונה קודם וידבר וקראו אחר נראה יותר שיאמר ארכין קודם שיתחיל הברכה כן נראה לי, שוב ראיתי במהרי"ל שכתב זה לשונו ארכין אחר שקראו פסוק וידבר אלקים, עד כאן, וכדאי לסמוך עליו אבל לכתחילה אין לזוז ממנהגים וכדפירשתי:

ו

[ו] ובמרכבה דיחזקאל וכו'. ויאמרנה בעמידה:

ז

[ז] כמו אתמול וכו'. וכן נוהגים פה פראג:

ח

[ח] [לבוש] ואינו יודע וכו'. ובאמת במחזור עם מעגלי צדק נדפס אל נא קודם כאשר נגליתה וכן במהרי"ל כתב לאומרו מיהו אנחנו נמשכין אחר מנהגי מהרא"ט:

ט

[ט] [לבוש] ומברכין וכו'. בסימן ת"צ סעיף ה' נתבאר זה:

י

[י] [לבוש] מפני וכו'. ויש אומרים שמגילת רות מדברת מחסד ומתן תורה הוא חסד מתחילתו ובאמציעתו ובסופו, ויש אומרים לימדך שלא ניתנה התורה אלא על ידי יסורין. כתב רמ"א ונוהגין בכל מקום לאכול מאכל חלב יום ראשון של שבועות ונראה לי הטעם שהוא כמו שני תבשילין שלוקחין בליל פסח וכו' זכרון לשתי לחם וכו', עד כאן, ובכלבו סימן כ"ב זה לשונו, נהגו לאכול דבש וחלב בשבועות מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב ונהגו בכל ישראל גם כן לשום במצות זפרין לפי שמשמח הלב, גם נהגו הנשים לעשות לחם ארוך ולו ארבע ראשים זכר לשתי הלחם, ומשמע אפילו בשני או מפני מזל תאומים המשמש בסיון, עד כאן, ובספר צידה לדרך סיים חלב הוא מזון הנערים לפי לרבותן כנגדו תורה מצוות מעשיות שהם על הרוב מזון נפשות המון והדבש מתוק והנער לא יוכל לקבלו והגדול מעט, כן בתורה חכמה אמיתית שתי הלחם מחיטים נגד נעשה ונשמע והם לחם הנפש, והעומר משעורים בפסח לפי שהגופות לבד יצאו משיעבוד לגאולה לכן קרבנן מאכל שאר בעלי חיים עד כאן לשונו, ומגן אברהם כתב דאותן שבעה שבועות היו שבעה נקיים דוגמת אשה ימי טהרתה מנדתה וידוע שהדם נעכר ונעשה חלב והיינו מדין לרחמים. ועיין יו"ד סימן פ"ט דאין צריך להפסיק בברכת המזון אם אין גבינה קשה ויזהר ליקח מפה אחרת ולחם אחר, גם כתבתי שם דיש נוהגין לאכול גבינה בסעודה מנחה אף שאין שש שעות מסעודה שחרית ובלבד שיחצוץ שיניו. דין תענית בשבועות נתבאר בסימן תקכ"ט, וחלב שנחלב ביום טוב בסימן תק"ה:

יא

[יא] אסרו חג וכו'. יש נוהגין שלא יאמר תחנון עד י"ג בו ויש עד י"ד בו (שיירי כנסת הגדולה):

יב

[יב] עשבים וכו'. בשמים של עשבים ושושנים שמחת הרגל (מהרי"ל), כשחל ביום ראשון הנהיג לשטוח בהכנסת שבת ופורסין פרוכת של יום טוב בערב שבת, וטעמא נראה לי דעשבים לא היה אפשר לשטוח במוצאי שבת אחר שנכנסו לבית הכנסת וקודם שנכנסו הוי שבת ואין שבת מכין ליום טוב אבל משום טילטול ודאי לא שייך איסור דהא הם בשמים כדלעיל ועוד קחשיב עליהם מבעוד יום, ומגן אברהם לא דק בזה. כתב בשל"ה שלא יחלק השמש עשבים עד אחר תפילת שמונה עשרה ואם יחלק לא יברך, וחק יעקב כתב דמותר לברך דקיימא לן בין הפרקים שואל מפני הכבוד ולא נהירא דלא עדיף מברכת טלית בסימן ס"ו. נוהגים להעמיד אילנות בבית הכנסת ובבתים והטעם במגן אברהם שבעצרת נידונין על פירות האילן:

א

ומוציאין בכמה מקומות נהגו להתפלל ביום א' בשבועות בבה"כ כותיקין. ויהיו עכ"פ נזהרים שלא להוציא ס"ת להיות אין הציבור אח"כ רשאים להוציא פ"א ע' הטעם בכה"ג סי' קמ"ד: ובס' משפטי שמואל סי' ג':

א

א) [סעיף א'] ביום חמשים לספירת העומר וכו' מאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות כדי שיהיו ימי הספירה תמימות. ט"ז ריש הסי' ח"י או' א, וכ"כ קצת מאחרונים. אמנם השל"ה דף קע"ט ע"ב כתב דא"צ ליזהר רק בקידוש אבל מה שמתפללים מבע"י אינו כלום דהא ר' אושעיא צלי של מו"ש בשבת אע"ג דעדיין שבת גמור הוא יעו"ש. וע"כ מי שא"א לו לאחר בתפלה מ"מ לא יקדש עד הלילה כמ"ש באו' שאח"ז.

א

ב) בליל א' של חג השבועות ממתינין לקדש עד הלילה ממש שאם יקדש קודם הלילה יחסר מיום מ"ט לספירה וכתוב שבע שבתות תמימות תהיינה. משאת בנימין בסוף הס' בהגהות א"ח סי' ז' שכנה"ג בהגה"ט או' א' עו"ש או' א' מ"א סק"א. פר"ח. א"ר או' ג' חק יוסף או' א' שו"ג או' א' ר"ז או' ב'.

א

ג) שם. ביום חמשים לספירת העומר וכו' וכתב הריב"ש ס' צ"ו שלא תלה הכתוב חג שבועות ביום מתן תורה אלא ליום חמשים לעומר ואין הכרח שיהיה ביום שנתנה בו התורה לא פחות ולא יותר אלא שעתה לפי חשבונינו שניסן מלא ואייר חסר יבא כן לעולם שחמשים כלים בששה בסיון ולזה אנו מזכירין בתפלה זמן מ"ת יעו"ש. פר"ח. ח"י או' א' חק יוסף או' ג' ר"ז או' א'.

א

ד) שם. הוא חג השבועות. א"ר טוביהו ברבי אליעזר חזרתי על כל עניני המועדות ולא מצאתי חג שבועות שנקרא עצרת ורבותינו קראו בכ"מ עצרת לחג השבועות והוא לשון תרגום דאמר אנקלוס הגר בעצרתכון. פסיקתא זוטרתי פ' פנחס. ברכ"י או' א'.

א

ה) שם. הוא חג שבועות. ובענין כוונת הטבילה על ערב יו"ט כבר כתבנו לעיל ס" תס"ח או' ק"א יעו"ש. ובענין הקזה אם מותר בערב יו"ט ע"ש סעי' יו"ד בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

א

ו) שם. הוא חג שבועות. ואיתא בזוהר פ' אמור דצ"ח ע"א חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא והוו לעאן באורייתא ואמרי ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין וכו' יעו"ש. ובהקדמת הזוהר ח"א דף ח' ע"א כתב דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא וקב"ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' דף פ"ט ע"א שצריך האדם שלא ישן בלילה הזאת כלל ולהיות כל הלילה נעורים ועוסקים בתורה כנז' באורך בהק' ספר הזוהר פ' בראשית ופ' אמור. ודע כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל אפי' רגע אחד ויהיה עוסק בתורה כל הלילה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא וכו' ולא עוד אלא שהוראת חיי האדם בשנה ההיא תלויה בענין זה כ"א לא ישן כלל ודאי שלא ימות בשנה ההיא ודי בזה ולכן פשט המנהג הזה בישראל לעסוק בתורה כל ליל חג השבועות יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער כ"ג פ"א. וכ"כ מ"א סק"א וכבר נהגו' רוב התלמידים לעשות כן. וכ"כ ח"י או' א' פר"ח. א"ר או' ג' חק יוסף או' ג' ברכ"י או' ח' מאמ"ר או' א' דה"ח או' ב' ר"ז או' ג' והטעם כתב מ"א שם ע"פ הפשט לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם כדאיתא במדרש (פרקי ר"א פ' מ"א) לכן אנו צריכין לתקן זה עכ"ל. ועיין מ"ש על מדרש זה בסה"ק עדות ביעקב דרוש א' לשבת כלה יעו"ש.

א

ז) וסדר הלימוד לליל שבועות כתוב שם בהקד' הזוה"ק דאיהי אתתקנת למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא בגין דאלין אינון תיקון דילה ותכשיטהא יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' שם וז"ל וזהו סדר הלימוד של המקרא שתעסוק בו בלילה הזה כדי להמשיך הכתר הנז' תתחיל מפ' בראשית ותקרא פ' בראשית עד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' ואח"כ תדלג ותקרא ג' פסוקים האחרונים של בראשית. ומשם ואילך תקרא ג' פסוקים הראשונים וג' אחרונים מכל פרשה ופרשה משאר פרשיות ואם נזדמנה פרשה קטנה של ד' או' של ה' פסוקים הן בהתחלת איזה פרשה הן בסופה תקראנה כולה. וכשתגיע לפ' יתרו אז תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא מן בחדש השלישי לצאת בני ישראל עד סוף פ' יתרו. וכשתגיע לפ' משפטים תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא מן ואל משה אמר עלה אל ה' וכו' עד תשלום הפרשה. ובפ' פנחס תקרא וביום הבכורים וכו' וכשתגיע לפ' ואתחנן תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא עשרת הדברות השניות שהם מן ויקרא משה אל כל ישראל עד סיום פרשת ישראל שהוא עד ובשעריך ומשם תדלג ותקרא ג' פסוקים האחרונים. וכשתגיע לפ' ראה תקרא ג' פסוקים הראשונים ותדלג ותקרא מן שבעה שבועות תספר לך עד סוף הפ' וכשתסיים לקרוא כל הפרשיות על הסדר תקרא כל נביא ונביא וכל כתוב וכתוב מן הכתובים ע"ד הנז' ג' פסוקים ראשונים וג' אחרונים שבכל א' וא' מהם עד שתסיים כל הכ"ד ספרים. והפסוקים של מגלת איכה תקראם בלחש מפני שהוא יו"ט. ומגלת רות תקראנה כולה. ובהגיעך אל יחזקאל תקרא הפטרת יום א' של שבועות כולה שהיא מן ויהי בשלושים שנה וכו' עד תשלומה. ותדלג אל פסוק ותשאני רוח וכו' ומשם תדלג אל ג' פסוקים האחרונים שבו. ובהגיעך אל חבקוק תקרא ג' פסוקים ראשונים שבו ותדלג אל פ' וה' בהיכל קדשו וכו' תפלה לחבקוק וכו' עד סוף חבקוק כי זאת היא הפטרת יום ב' דשבועות וזהו הסדר המוכרח בענין המקרא ואח"כ בשאר הלילה בסודות התורה ובס' הזוהר כפי השגת שכלך. ובהגיע אשמורת הבוקר מעט קודם עה"ש בעת שמשחירין פני הרקיע במזרח אשר אז נקרא אילת השחר כנודע אז צריך שתטבול במקוה ותכוין אל מקוה העליון שהוא כתר עליון דז"א הנמשך לו בלילה הזה והוא נקרא שער החמשים כמ"ש ועליו נאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' (ויש לטבול ד"פ ויכוין בראשונה יו"ד ה"י דשם ע"ב ובשנייה יו"ד ה"י דשם ס"ג ובג' מילוי דע"ב ובד מילוי דס"ג שעולין גי' מקוה אם תסיר ב' כוללים כמ"ש בסידור הרש"ש ז"ל) ועי"כ אנו מקבלים תוספת קדושה מבחי' הכתר הזה יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שם. אלא שכתב שם בשם ע"ח ואחר כל הסדר נוהגים החברים לקרות אדרא רבא יעו"ש. והמנהג לקרות אחר סדר הנז' במדרש יתרו בענין מתן תורה ואח"כ אדרא רבא והוא ע"פ מ"ש לעיל בשם הזוהר מתורה לנביאים וכו' ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא דאדרא רבא הוא רזי דחכמתא. ויש נוהגין לומר אחרי סדר המקרא הנז' תרי"ג מצות ואח"כ המדרש וכו' ובאמירת תרי"ג מצות יכוין לקיים מצות תרי"ג מצות בדיבור שהוא א' מג' בחי' שצריך לקיים המצות במחשבה ודיבור ומעשה והם כנגד נפש רוח נשמה שע"י המעשה נתקן בחי' הנפש וע"י הדיבור נתקן בח' הרוח וע"י המחשבה נתקן בח"י הנשמה כנודע.

ב

ז) ועוד דע דכל מצוה כלולה מכל התרי"ג מצות כמ"ש הרש"ש בסוף הקד' רחובות הנהר יעו"ש וא"כ כשמקיים אדם איזה מצוה י"ל בלשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצוה פלונית וכל תרי"ג מצות הכלולום בה.

א

ח) והטעם לג' פסוקים שקורין מכל פ' בליל חג שבועות לפי שבשבעה שבועות ע"י ספירת העומר נתקנין ז' ספירות חב"ד חגת"ם דהיינו בשבוע ראשון לתקן בחי' חכמה ובשבוע שני בינה ובשבוע ג' חסדים דדעת ובשבוע ד' גבורות דדעת ובשבוע ה' חסד ובשבוע ו' גבורה ובשבוע ז' תפארת ומלכות. ונשאר בחי' הכתר ונצח הוד יסוד וזה נתקנים בליל שבועות ע"י לימוד התנ"ך וכ"ז בחי' אחוריים ובחי' הפנים נתקנים ע"י התפילות שחרית ומוסף. וכ"ז בבחי' הפנימיות ובחי' החיצוניות נתקנים ע"י שתי הלחם בסעודה כמבואר כ"ז בס' נה"ש דף כ"ט ע"א יעוש"ב. ונ"מ למי שא"א לו להיות ניעור כל הלילה מאיזה סיבה לפחות ילמוד התנ"ך כדי להשלים התיקון. ולפ"ז גם הנשים הנוהגות לספור העומר כמ"ש לעיל סי' תפ"ט או' ט' יעו"ש יכולין ללמוד התנ"ך ג"כ כיון שהוא תשלים התיקון של ספירת העומר כנז' אבל אם אינם סופרות העומר א"צ ללמוד התנ"ך אלא ילמדו דבר אחר. ועיין לעיל סי' א' או' ט"ו.

א

ט) וכתב השל"ה במס' שבועות דף ק"פ כי מנהג א"י לקרות מקרא ומשנה וכו' והביא שם מעשה נורא שהיה בזה בליל שבועות למרן ז"ל ומהר"ש אלקב"ץ ז"ל שנגלה להם אור השכינה ודברה עמהם יעו"ש. מיהו הגאון חיד"א בס' לב דוד פרק ל"א כתב בשם הרב טור ברקת שאין נכון ללמוד משנה בליל שבועות וכן נתפשט המנהג בעה"ק ירושת"ו וחברון יעו"ש. ובספרו לדוד אמת בקו' תורת השלמים סי' כ"א כתב כי גם בעה"ק צפת ת"ו נהגו כן מעת שנהגו כן בירושת"ו וחברון ת"ו יעו"ש. וכ"מ מדברי הזוהר והאר"י ז"ל שכתבנו לעיל שא"צ ללמוד משנה בלילה הזאת. וכ"כ בן א"ח פ' במדבר או' ד' ומ"מ נראה מי שדרכו ללמוד משניות על השלחן כדי ללמוד ד"ת בתוך הסעודה אין לבטל משום זה כי יש לסמוך על המתירים.

א

י) אור שני של חג השבועות ישתדל ג"כ לקבוע עת לתורה וכבר ידוע ממעשה שאירע למרן הק' ז"ל (כמ"ש באו' הקודם) שעשו לימוד גם בליל שני, כף אחת סי' כ"ב או' ט' וכ"כ בן א"ח פ' במדבר או' ז' דבליל שני של שבועות בחו"ל ילמוד התנ"ך המסודר בליל א' ואח"כ יישן ואם יוכל ללמוד גם תרי"ג מצות ואדרא רבא ולהיות ניעור כל הלילה אשריו ואשרי חלקו יעו"ש.

א

יא) יזהרו שלא לדבר שיחת חולין כל הלילה וכ"ש דברים בטילים ובפרט במקום שיש אסיפת אנשים שדרכו של יצה"ר להכשילם לדבר דברי חול ומדבר לדבר יבואו ח"ו לדברים אסורים או לדברי שחוק וק"ר כי גדולה קדושת זה הלילה והלימוד עושה פרי למעלה וע"כ צריך להיות זך ונקי בלי תערובת דברים אחרים וגם יהיה בחשק גדול ובשמחה רבה והתלהבות הלב כדי שיעשה יותר פרי למעלה ויגדל שכרו וכאשר האריכו האחרונים בזה ויעו"ש בדבריהם.

א

יב) ובענין ברה"ת מי שניעור כל הלילה כבר כתבנו לעיל סי' מ"ז או' כ"ו קחנו משם. ובענין ברה"ש כתבנו לעיל סי' מ"ו או' מ"ט יעו"ש. ואחר עמוד השחר יזהר שלא יאמר שום פסוק עד שלא יברך ברה"ת כמ"ש בכף אחת סי' כ"ב או' ד' יעו"ש. ומתפללים מיד כשיאיר היום אע"ג דראוי אחר הנץ מ"מ מקדימין מפני הטורח. א"א ריש הסי' ועיין לעיל סי' פ"ט או' ב' ויזהר שלא יתנמנם בק"ש ועמידה כלבי יקום וכארי לעבדת ה' כף אחת שם או' ה'.

א

יג) נהגתי למנוע תשמיש המטה ג' ימים קודם יום שבועות סמך למ"ש והיו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אל אשה. כנה"ג בהגה"ט. וי"א דיש לטבול ג"כ ג' ימים קודם שבועות כדי לקיים מצות פרישה. מיהו לפי דברי האר"י ז"ל אינו אסור הזיווג רק ליל שבועות כמ"ש לעיל סי' ר"מ או' ה' ובאו' שאח"ז.

א

יד) ליל שבועות כתבו גורי האר"י זצ"ל (וכ"כ בשער הכוו' ריש דף פ"ע ופע"ח שער כ"ג פ"א ושה"פ סוף פ' פנחס) שאסור בזיווג אם לא בליל טבילה. וליל יו"ט שני של שבועות ראיתי בתשו' כ"י למהר"ר ישראל שלמה לינגו שדעתו נטה להתיר והרצה דבריו לפני מהר"ם זכותו והסכים עמו להתיר אף לפי דרך האמת ונתן טעם לשבח בתשו' הרמתה כ"י. ברכ"י או' ט' מיהו בסי' תרס"ח כתב הברכ"י או' ו' בשם הרמ"ז דלבני חו"ל אסור הזיווג גם בליל ש"ת וז"ל בשם הרמ"ז אם למדת טעם יום ב' של גליות בדברו הרמ"ק תשכיל הטעם ועוד הזיווג הוא להוריד נשמה ובני חו"ל לא יוכלו להורידה אלא דרך נוגה והיא מקבלת אור ח' עצרת בש"ת עכ"ל וא"כ לפי הטעמים הנז' אין הפרש דבכל יו"ט שאסור הזיווג ה"ה ביו"ט ב' לבני חו"ל וא"כ מ"ש מהרי"ש לינגו שהסכים עמו הרמ"ז להתיר בליל ב' דשבועות נראה דזו היתה לכאורה וכ"נ מדברי שער הכוו' ופע"ח שם דלבני חו"ל גם בליל ב' אסור והוא מדכתבו הטעם דאסור הזיווג בליל שבועות משום דעדיין לא נגמר התיקון עד לאחר תפלת מוסף יעו"ש. וא"כ ה"ה לבני חו"ל לא נגמר תיקונם עד לאחר תפלת מוסף דיום שני כנודע ואיני חפץ לבאר עוד דברי הרב בזה ובלא"ה כבר כתבנו לעיל בסי' ר"מ או' ב' דאין זה כ"א למתחסד עם קונו ואינו בא לידי הרהור אבל למי שיצרו תוקפו ובא לידי הרהור שרי ואפי' בליל ראשון יעו"ש.

א

טו) שם. וסדר התפלה כמו ביו"ט של פסח וכו' עיין לעיל סי' תפ"ח סעי' א'.

א

טז) שם. זמן מתן תורתנו. עיין לעיל או' ג'.

א

טוב) שם. ומוציאין שני ספרום. עיין סי' קל"ד או' י"א מה שי"ל בעת הוצאת ס"ת ביום שבועות.

א

חי) שם. מבחדש השלישי וכו' אמרו בפסיקתא והובא בילקוט ס' יתרו ע"פ וישלח משה וכו' בחדש השלישי וכו' וז"ל אמר הקב"ה לישראל בני היו קורין את הפ' הזאת בכל שנה ושנה ואני מעלה עליכם כאלו אתם עומדים לפני ה"ס ומקבלים את התורה שנאמר ביום הזה באו מדבר סני אימתי בחדש הג' יעו"ש. רו"ח או' ב'.

א

יט) הנותן ס"ת חדש לביהכ"נ בעצרת כאלו הקריב מנחה חדשה לה' בזמנה. עוללות אפרים סי' ק"ס. ברכ"י או' י"ב. שע"ת או' ו'. ומיהו עיקר המצוהצריך לקנות מסופר אומן ובקי ויר"ש ומוגה כמה פעמים דאי לא"ה בא לתקן ונמצא מקלקל וכמ"ש בסה"ק קול יעקב על הל' סתו"מ סי' ל"ב או' קט"ו יעו"ש. ועוד עיין מזה בסה"ק חקי חיים דרוש א' לס"ת יעו"ש.

א

ך) שם. מבחדש השלישי וכו' כתב המ"ב סי' ו' בשבועות קורין בטעם העליון שיש בעשרת הדברות ובשבת פ' יתרו קורין בטעם התחתון ואז הוי לא תרצח סוף פסוק וקורא הצד"י בקמץ וה"ה שאר סופי פסוקים או אתנחתא וכשקורא בטעם העליון אז קורא לא תרצח הצד"י בפתח יעו"ש. ובחזקוני פ' יתרו כתב שבעצרת שהיא דוגמת מ"ת ומתרגמין הדברות קורין כל דבור לא יהיה לך ודבור זכור בנגינות גדולות לעשות מכל א' פסוק א' ודברות לא תרצח בנגינות קטנות אבל בשבת יתרו קורין לא יהיה לך וזכור בנגיגות קטנות ולא תרצח וכו' בנגינות גדולות לעשותם פסוק א' כי לא מצינו פסוק בתורה מב' תיבות וגם באנכי וגו' יש נגינה גדולה יעו"ש. ובס' אור תורה כתב היחיד קורא התחתון ובצבור קורא העליון וכ"כ בע"י בירושלמי פ"ז דשקלים יעו"ש. מ"א ריש הסי' וכ"כ הר"ז. וכ"כ בשע"א שער ח' או' כ"ט דבצבור קורא בטעם העליון. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' ס"ב דהמנהג הפשיט היום לקרות בס"ת בצבור בנגינות הגדולות בין בעצרת בין בשבת יתרו ולקרות גם פסוק אנכי עם נגינות גדולות כי כ"כ בכל ספרינו הנמצאים אצלנו היום בדפוס פסוק אנכי בשני מיני טעמים עכ"ל. והב"ד הש"ץ דף ר"ץ או' א'. אות אמת או' צ"ט. ועיין עוד מ"ש בזה בשו"ת בית יהודה ח"ב סי' כ"ו יעו"ש. אמנם המנהג הפשוט היום כמ"ש אור תורה וב"ד ושאר האחרונים.

א

כא) מה שנוהגים בקצת קהלות בחג השבועות שקורין הקהל עשרת הדברות כשמגיע החזן בפ' וידבר אלהים ואח"כ חוזר וקורא הש"ץ אין לבטל מנהגם דבחג השבועות ליכא תרעומת המינים שהכל יודעים מה שקורין עשרת הדברות באותו היום משום שבאותו היום שמעו עשרת הדברות מפי הקב"ה ולפ"ז בשאר שבתות השנה כשקורין עשרת הדברות בפ' יתרו יש לבטל מנהג לאומרם בצבור. שו"ת בית יעקב סי' קכ"ה. והב"ד י"א בסי' זה בהגה"ט ובסי' א' בהגב"י וכתב עליו שם דכפי טעמו אדרבא יותר יש לחוש לתרעומת המינים שיאמרו שאין שאר התורה אמת שאין קורין כ"א התורה ששמעי היום מפי הקב"ה אבל כפי מ"ש הדב"ש בסי' רע"ו אפי' בשאר שבתות השנה כגין בפ' יתרו ובפ' ואתחנן אין לבטל מנהגם יעו"ש. ועיין בדברינו לשם או' ל"ב.

א

כב) וכתב הט"ז סק"א מה שנהגים במדינות אלו לקרות פסוק ראשון ואח"כ מתחילין אקדמות יש לתמוה הרבה היאך רשאים להפסיק וכו'. ושמעתי מקרוב שהנהיגו רבנים מובהקים לשורר אקדמות קודם שיתחיל הכהן לברך על קריאת התורה וכן ראוי לנהוג בכל הקהלות. וגם ביציב פתגם שאומרים ביום ב' אחר פסיק א' של הפטרה ראוי לנהוג כן אלא שאין ההפטרה חמירא כ"כ כמו קריאת התורה עכ"ל. אכן בתשו' שע"א חא"ח סי' יו"ד האריך לקיים מנהג זה של ראשונים שהוא מנהג ותיקים ושאין כח ביד שום אדם לשנות המנהג הזה ויש לו על מה שיסמוך יעוש"ב. ח"י או' ג' א"ר או' ה'. אמנם חק יוסף או' ד' כתב להשיג על דברי השע"א הנז' והסכים לדברי הט"ז יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' א' דבהרבה מקומות נוהגים כמ"ש הט"ז יעו"ש. והר"ז או' ז' כתב דהנוהגים לשורר אחר שקראו פסוק א' אין למחות בידם אבל במקום שאין מנהג יותר טוב לשורר קודם שיתחיל הכהן לברך וכן ביציב פתגם ביום ב' טוב לומר קודם שיתחיל המפטיר לברך לפני הפטרה וכתב וכן נהגו עכשיו בהרבה מקומות יעו"ש.

א

כג) שם. מבחדש השלישי וכו' אם דילג מהקריאה קצת בתחלה או באמצע וקרא משם והלאה א"צ לחזור ולקרות הפסוק שדילג. ש"ץ דף ר"ץ או' ג' ועיין לעיל סי' קל"ז סעי' ג' ובדברינו לשם או' י"ד.

א

כד) אם עשה הפסקות קצרות ולא גמר הפרשה כולה עם המשלים וקודם גומרה ברך ברכה אחרונה ואמר קדיש אפי' שדילג קריאת העשר דברות א"צ לחזור ולקרות מה שדילג מיהו אם נזכרו קודם שאמר קדיש הנכון שיעלה עולה ויקרא שארות הפ' לדידן דנהגינן להוסיף על העולים בשבת ויו"ט, ש"ץ שם או' ד' לד"ח בתוה"ש סי' י"א או' א' אות אמת או' ק"א שע"א שער ח' או' כ"ט. ואעפ"י כן יש לקורא לקרות בקול רם ממקום שפסק עד סוף סדרא בלא ברכה. ואם רוצא לקרות עוד אחד ויקרא בברכותיה ויאמר קדיש אין מזניחין אותו. שע"א שם. ועיין לעיל סי' קל"ז או' ט"ו.

א

כה) ואם במקום בחודש השלישי טעה וקרא בפ' כל הבכור אם נזכר בעודו קורא או אפי' קודם שבירך המשלים ברכה אחרונה צריך לגלול הס"ת ולקרות פ' בחדש השלישי מיהו א"צ לעלות בה ה' עולים מחדש אלא מנין העולים שעלו בפ' כל הבכור מצטרפין לתשלום המנין. ואם לא נזכר עד לאחר שגמר המשלים ובירך ברכה אחרונה עלתה להם הקריאה. ובחו"ל יש לה תשלומין לפ' בחדש השלישי שיקראנה ביום שני במקום כל הבכור. ש"ץ שם או' ט' דל"א שם או' ה' או' אמת או' ק"ה. וה"ה נמי אם במקום מתן תורה טעה וקרא בפ' שור או כשב או בפ' אם כסף או בפ' פסל לך שאם כבר גמר המשלים ובירך שא"צ לחזור ולקרות פ' מתן תורה. ש"ץ שם לד"א שם או' ו' אות אמת שם. וכן הדין ביום שני אם במקום כל הבכור קדש פ' מתן תורה או שור או כשב שאם כבר גמר המשלים ובירך יצא ואם נזכר קודם צריך לגלול הס"ת ולקרות כל הבכור. ואולם אם טעה ביום שני וקרא בפ' אם כסף או פסל לך אפי' נזכר בעודו קורא לא יגלול הס"ת אלא יגמור קריאתו שם. ש"ץ שם או' יו"ד. לד"א שם או' ז' אות אמת שם. מיהו השע"א שם או' ל"ב כתב דבכל זה אפי' אם אמר קדיש צריך לחזור ולקרוא עוד אחד ולקרות עמו פרשת אותו היום יעו"ש.

א

כו) שם. ומפטיר קורא בשני וכו' כבר נתבאר לעיל סי' תפ"ח סעי' ג' לגבי פסח וה"ה לשבועות כ"כ האחרונים.

א

כז) שם. ומפטיר במרכבה דיחזקאל וכו' הטעם שכתוב בזוהר חדש דביום שבועות ראה יחזקאל המרכבה. מהר"י לינגו בכ"י. אבל דברי הזוהר אינם מובנים דכתיב ברביעי וכו' ברכ"י או' ג'. אמנם בספרו מחב"ר או' ג' כתב ליישב זה ע"פ מה שמצא בהגהות הרמ"ז על דברי הזוהר הנז' יעו"ש. ומיהו עוד י"ל הטעם דמפטירין במרכבה דיחזקאל לפי שכתוב בה מראות השכינה ואותו היום ראו ישראל ג"כ מראות השכינה במעמד הר סיני וא"כ הו"ל מענינא דיומא.

א

כח) שם. ומפטיר במרכבה וכו' ונהגו להפטיר דוקא גדול וחכם וסמך לדבר אין דורשין במעשה מרכבה אלא א"כ הוא חכם ומבין מדעתו. ח"י או' ה' חק יוסף או' ו' וכ"כ הר"ז או' ה' דנוהגין במקצת מקומות שגדול וחכם קורא זאת הפטרה וסמך לדבר וכו' וכ"כ מ"ב או' ד'. וכ"כ הש"ץ דף ר"ץ או' י"ג דראוי להיות המפטיר גדול וחכם ולא ע"י קטנים ותעלולים.

א

כט) שם. ומפטיר במרכבה וכו' ויאמרנה בעמידה. של"ה דף ק"פ ע"ב א"ר או' ו' וכ"כ בספרו א"ז. ח"י שם. חק יוסף שם. ש"ץ שם. וכ"כ הר"ז או' ו' דיש נוהגין לאומרה מעומד ולא המפטיר בלבד שהוא צריך לעמוד לכתחלה בכל ההפטרות מפני כבוד הצבור אלא אף כל מי שקורא אותה בלחש עם המפטיר קורא מעומד מפני כבודה עכ"ל. וכ"כ מ"ב או' ד'.

א

ל) וכתב שם הש"ץ דבעת קריאת הס"ת יהיו אזני כל העם אל הס"ת באימה וביראה מעין דוגמא מעמד הר סיני ואף כי לפי דברי הרב ז"ל אין לעמוד בעת קריאת ס"ת יש לעמוד היום בעת קריאת עשרת הדברות מעין דוגמת קבלתם בסיני והכי נהג מורי ז"ל וקהל עדתו עכ"ל ומיהו לא ראיתי נוהגין כן לעמוד בעת קריאת העשר דברות ואפשר לתת טעם למנהג משום כי יותר יהיה ישוב הדעת לאדם כשיושב מעומד כדי להבין.

א

לא) ונוהגין בכל המקומות לומר במוסף אחר חזרת התפלה אזהרות העשויות על מנין המצות וכל מקום ומקום לפי מנהגו. טור.

א

לב) מנהגן של ישראל ללמוד ביום שבועות אזהרות אשר יסד מהר"ש בן גבירול או אזהרות הרב יצחק בר ראובן וכיוצא וכבר ידוע שכל אלו אזהרות לא סלקי שפיר לדעת הרמב"ם ולכן טוב וישר ללמוד בתרי"ג מצות לדעת הרמב"ם. ומה נעים ללמוד איזה מצות שהם מתרי"ג לדעת הרמב"ן. ברכ"י או' יו"ד.

א

לג) מה טוב לעסוק בפ' שתי הלחם ביום א' דשבועות והוא בפ' אמור מפ' וספרתם לכם וכו' עד פסוק וקראתם. ויאמר אח"כ רבון וכו' הגהות יש נוחלין פת"ע או' ו' ונכון ללמוד ביום א' בדברי הימים א' סי' כ"ח וסי' כ"ט דדבר בעתו מה טוב. בן א"ח פ' במדבר או ו' ועיין לעיל סי' תכ"ט או' ו'.

א

לד) נכון ללמוד התהלים ביום חג השבועות כי דוד הע"ה היתה מנוחתו ביום הזה (כדאיתא בירוש' פ"ב דביצה ופ"ב דחגיגה) והיום הקדוש יומא דהלולא דיליה עוד יעלה לרצון ביותר אמירת תהלותיו. מו"ב או' רכ"ו. ויזהר לדלג לשון מחילה וסליחה של עונות ופשעים האמור בבקשות המתוקנים לאומרם קודם תהלים ואחר תהלים כי יו"ט הוא. בן א"ח שם. וגם יזהר שלא לומר ונזכה ונחיה שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה וכו' כי יש חיים יותר אלא יאמר סתם ונזכה ונחיה אורך ימים ושנות חיים בתורה ובמצות ובמט"ו וכו'.

א

לה) אי בר הכי הוא ישתדל לחדש איזה חידוש בתורה והוא סי' טוב להתחיל לחדש ביום מת"ת לכל השנה ואם לא ניסה באלה ישתדל לידע חידוש בתורה אשר לא ידעו מקודם. כף אחת סי' כ"ב או' ח'.

א

לו) הרמ"ק ז"ל כתב דביום שבועות היה עוסק בחכמת האמת והיה רואה סי' יפה במשנתו. כף אחת שם או' י"א. ואם לא יש לו יד בחכמת הקבלה ילמוד האדרא רבא או זוהר.

א

לז) גם ביום שני יתאמץ בתורה דלדעת ר' יוסי (שבת פ"ו ע"ב) ביום ז' בסיון נתנה תורה וכבר ידוע מ"ש הרמ"ע ז"ל. כף אחת שם או' יו"ד.

א

לח) אין להתענות ביום שבועות אפי תענית חלום. דרשות מהרי"ל בה' ימים נוראים. שכנה"ג בהגה"ט או ז' ח"י או' ח' וכתב שם ח"י כהא מר בריה דרבינא (פסחים ס"ת ע"ב) דיתיב בתעניתא כולי שתא היינו בתענית חלום לבד מערב יוה"כ ופורים ושבועות משום דאי לאו האי יומא וכו' וכ"כ הב"י סי' רפ"ח וכן הסכמת המ"א סי' תר"ד סק"א ודלא כעו"ש שמפקפק בזה עכ"ל וכ"כ הפר"ח בסעי' ג' דטעם מהרי"ל מהא דאמרינן בפסחים וכו' ומשמע דמסכים לדבריו יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ח"י. והגם דיש מפקפקים בזה וס"ל דיכול להתענות עיין ח"י או' י"ב וא"ר סי' תקכ"ט או' ז' מ"מ שב וא"ת עדיף ואין להתענות. ועיין לעיל סי' רפ"ח סעי' ד' וסעי' ה' ובדברינו לשם ודוק.

א

טל) [סעיף ב'] ביום השני קורין בפ' כל הבכור וכו' וכשחל בשבת מתחילין עשר תעשר. לבוש. מ"א סק"א. ועיין לעיל סי' ת"צ או' מ"א.

א

מ) ואם שכח בשבת ולא התחיל מן עשר תעשר רק כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת וקרא מן כל הבכור וכשגמר הפ' בעולה החמישי עלו השני עולים הנשארים וקראו למפרע מן עשר תעשר וכן בחול ג"כ אם טעה והתחיל הקריאה משמור את חדש וכו' ועלה החמישי וקרא למפרע כל הבכור אעפ"י שהיא קריאה למפרע עלתה להם הקריאה ויוכל לומר קדיש. ש"ץ דף ר"ץ או' ז' אות אמת או' ק"ג.

א

מא) וכשחל בשבת שקורין מן עשר תעשר אם סיים הז' בפסוק ועשית את החקים האלה ודילג פ' חג הסוכות אם לא אמר קדיש יעלה עולה אחר ויגמור הפ' ואם כבר אמר קדיש א"צ לחזור. אבל אם דילג פ' חובת היום שהיא שבעה שבועות אפי' אמר קדיש צריך לחזור ולקרות כל הפ' ולומר קדיש פעם אחרת. והנכון שיעלה עולה אחר ולא אותו שקרא קודם. ש"ץ שם או' ה' לד"א בתוה"ש סי' י"א או' ב' ואו' ג' אות אמת או' ק"א. שע"א שער ח' או' ל"א.

א

מב) ואם לא נזכרו מהדילוג עד שעלה המפטיר וקרא בספר ב' פ' המוספין אם לא בירך עדיין המפטיר ברכה אחרונה יגליל ספר ב' לפ' שבעה שבעות וקורא אותה ואח"כ יברך ואם כשנזכרו כבר בירך המפטיר ברכה אחרונה אז א"צ לחזור ועלתה להם הקריאה במוספין בדיעבד לחיוב קריאת חובת היום. ש"ץ שם ודף רצ"ב או' ג' מיהו האות אמת שם כתב דאפי' כבר בירך המפטיר ברכה אחרונה צריך לחזור ולקרות חובת היום בלא ברכה יעו"ש.

א

מג) ואם סיים הפרשה עם עולה הד' או עם הששי כשחל בשבת א"צ לעלות אחר לפי שהמפטיר שקורא בספר ב' משלים המנין דק"ל מפטיר עולה למנין ז' ואפי' טעה וסיים הפ' עם החמישי אכתי אפשר לעלות שנים בס' שני ש"ץ שם או' ו' לד"א שם או' ד' או' אמת או' ק"ב. ועיין לעיל סי' רפ"ב סו' ו' ובדברינו לשם בס"ד.

א

מד) שם ומפטיר בחבקוק וכו' שמדבר במתן תורה אלוה מתימן יבא וכו' רש"י מגילה ל"א ע"א. והלבוש כתב שהוא ג"כ מעשה מרכבה.

א

מה) שם וה' בהיכל קדשו וכו' ובמדינות אלו מתחילין תפלה לחבקוק. מ"א סק"ב. חק יוסף או' ח' ר"ז או' י"ב.

א

מו) [סעיף ג'] אסור להתענות וכו' מפני כשחל עצרת בשבת היה יום טבוח הקרבנות אחר השבת. מ"א סק"ג. חק יוסף או' ט' ולפ"ז משמע אבל במוצאי יו"ט אחרון של פסח ושל סוכות מותר להתענות מעיקר הדין וכ"כ הר"ז או' י"ט אלא שכתב דאסור רק מחמת מנהג בעלמא יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז.

א

מז) שם. אסור להתענות וכו' אפי' בזה"ז וזהו אסרו חג אמרה תורה עשו אסר לחג ובירוש' קורא לאסרו חג בנה דמועדה פי' בן המועד. ב"י בשם האגור. וכ"כ בביאורי הגר"א. ולפ"ז משמע דבכל אסרו חג אסור להתענות. וכ"כ ב"ד סי' רפ"ב דה"ה באסרו חג דפסח וסוכות אסור להתענות יעו"ש. וכבר כתבנו עוד מזה לעיל סס"י תכ"ט בהגה קחנו משם.

א

מח) שם. אסור להתענות וכו' וכ"ש שאין מספידין דתענית קיל מהספד אם לא לחכם בפניו. תשו' מאהבה פ"ת. ולענין צדוק הדין עוין לעיל סי' ת"ך או' ח'.

א

מט) שם. אסור להתענות וכו' והנשים מותרות במלאכה באסרו חג. שה"ג על המרדכי פ"ב דשבת. מ"א סק"ג. ומ"מ מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור משום דברים המותרים וכו' תורת חיים ח"ג סי' ח' זכ"ל ה' פסח סי' תכ"ט סעי' ב'.

א

נ) שם. הגה. ואין אומרים תחנון מתחלת ר"ח סיון וכו' דמיד בב' סיון א"ל להם משה לקדשם לתורה כדאיתא פ"ח דשבת. מ"א סק"ד. ר"ז או' ך'.

א

נא) וכתב בהגמ"נ סוף יוה"כ ג' ימים קודם שבועות אין מתענים דהוי ימי הגבלה משמע דבשני בסיון מותר להתענות אבל נהגי העולם שלא להתענות מטעם שכתבתי לעיל. מ"א שם. ח"י או' ו' חק יוסף או' יו"ד. ר"ז שם. מ"ב או' ז'.

א

בנ) שם בהגה. עד ח' בו וכו' וכ"כ בהגה לעיל סי' קל"א סעי' ז' וכ"כ הלבוש שם. וכ"כ הר"ז או' ך' מיהו השכנה"ג בהגה"ט או' ו' כתב דמנהגם שלא לומר נפילת אפים ותחנון עד י"ג בו ויש נוהגין עד י"ד בו. והב"ד א"ר או' י"א. וכ"כ הפר"ח. שו"ג או' ח' מל"ח סי' ח' או' מ"ד. יפ"ל ח"ב או' ו' ועיין בתשו' זכרון יוסף סי' ח"י שתמה על מנהג אשכנז האומרים תחנה בז' ימי תשלומין שלאחר עצרת וקצתם מתענין ומספידין והביא דברי האגודה בפ' אין דורשין שאין לומר בהם תחנה ושאסורין בהספד ובתענית אלא שבסי' י"ט הביא מהגאון ר' שמואל מאמשטרדם שהליץ בעד המנהג יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' קל"א או' ק"ז.

א

גנ) שם בהגה. ונוהגין לשטוח עשבים וכו' יש סמך למנהג זה ממ"ש באגדה דהמן אמר לאחשורוש דמנהג ישראל לשטוח עשבים בעצרת. ברכ"י או' ו' והלבוש כתב זכר לשמחת מ"ת שהיו עשבים סביב הר סיני שנאמר גם הצאן והבקר אל ורעו וכו' ש"מ שהיה שם מרעה.

א

דנ) שם בהגה. ונוהגין לשטוח עשבים וכו' בבשמים של עשבים ובשושנים. דרשות מהרי"ל ה' שבועות. א"ר או' י"ב.

א

הנ) ואם חל שבועות ביום א' שוטחן בכניסת שבת. דרשות מהרי"ל שם. והטעם משום דאין שבת מכין ליו"ט וע"כ כתב המ"א סק"ה דנהגו לשוטחן ביו"ט והב"ד ח"י או' ז' וכ"כ חק יוסף או' י"א דביו"ט מותר לשטוח רק בשבת אסור משום דאין שבת מכין ליו"ט. וה"כ הר"ז או' י"ד דאף ביו"ט עצמו מותר לשוטחן אפי' אה אינם ראויים למאכל בהמה ואין בהם מוקצה כיון שחישב עליהם מערב יו"ט לשוטחן ביו"ט וכמ"ש סי' ש"ח סעי' ך' אך אם חל שבועות אחר השבת לא ישטחם בשבת אף שמותר לטלטלם משום דאסור להכין משבת ליו"ט יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ט'.

א

ונ) נוהגין להעמיד אילנות בבהכ"נ ובבתים ונ"ל הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם. מ"א שם. ח"י שם. א"ר או' י"ב. חק יוסף שם. ר"ז או' ע"ו. והגר"א ביטל מנהג זה לפי שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם. ח"א כלל קל"א או' י"ג. מ"ב או' יו"ד.

א

זנ) כתב בשל"ה דף ק"ף ע"ב במקום שנוהגין בחג השבועות שהשמש מחלק עשבים המריחים לכל אחד ואחד אחר שהתחילו ברוך שאמר אינו נכון וע"כ יזהר כל א' שלא להריח בהם מיד בלקיחתן רק לאחר סיום התפלה יעו"ש. והב"ד מ"א סק"ט. וח"י או' ז' כתב דמותר לברך דק"ל בין הפרקים שואל מפני הכבוד ולא נהירא דלא עדיף מברכת עלית בסי' ס"ו סעי' ב' א"ר שם. א"א או' ה' וכ"ה דעת הר"ז או' י"ז דלא יפסיק לברך על הריח מברוך שאמר עד לאחר תפלת י"ח ואף אם מגיע לו הריח מאליו לא יתכוין להריח ולא יברך יעו"ש. ועיין לעיל סי' נ"א או' כ"ג.

א

חנ) יש נוהגים בחג השבועות לפזר שושנים בבהכ"נ ומשליכין על הס"ת בהוצאתו מן ההיכל ובחזרתו. גם יש נוהגים ליתן מיני שושנים בעששיות ותולין אותם בבהכ"נ ומחלקים לתינוקות שב"ר שקראו מגילת רות בבהכ"נ ביום שני ומוליכין התינוקות בביתם ויש סמך לזה ממ"ש בשבת פ' רע"ק אמר ריב"ל מאו דכתיב לחייו כערוגת הבושם כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים יעו"ש. רו"ח או' ד' אמנם מה שיש נוהגין לפזר עלי ורדים בין ס"ת שבהיכל בתוכו ביום ש"ת נ"ל דאסור משום אולידי ריחא דהא ודאי לא מכווני אלא לגמר הס"ת וליכא למימר שהוא לשם הדור כיון שהם עלין פרודים וגם אינם דרך הידור שהן מפוזרים בקרקעית ההיכל וגם אינו כדי להריח בני אדם כיון שהוא עמון בתוכו וסגור בהיכל ואין מכוונים אלא כדי שיקלעו המפות והס"ת ריח. ב"ד סי' רצ"ג שו"ג או' ו'.

א

טנ) מנהג ישראל תורה היא להכין שושנת ורדים ושאר עשבי בשמים בחג השבועית וגם מעטרין בהם את התורה. בני יששכר מאמר חודש סיון מאמר ד' או' ז' פת"ע או' יו"ד.

א

ס) שם. בהגה לאכול מאכלי חלב וכו' גם נהגו לאכול דבש וחלב בחג השבועות מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב כמ"ש דבש וחלב תחת לשונך. ונהגו בכל ישראל ג"כ לשום בעוגה זפר"ן והטעם לפי שמשמח הלב. גם נהגו הנשים לעשות בשבועות לחם ארוך ולו ארבע ראשים. ונראה לומר כי נמצא המנהג זכר לשתי הלחם הקרב בעצרת או אפשר מפני מזל תאומים המשמש בסיון. כלבו סי' נ"ב. ח"י או' ט' א"ר או' יו"ד. ובמנין הזפר"ן עיין לעיל סי' תס"ז או' פ"ב.

א

סא) שם. בהגה. לאכול מאכלי חלב וכו' יש הרבה טעמים ומ"כ הטעם דאי' בזוהר (פ' אמור צ"ז ע"ב) שאותן ז' שבועות היו לישראל ז' נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנידתה וידוע שדם נעכר ונעשה חלב והיינו מדין לרחמים ומנהג אבותינו תורה היא אך יש ליזהר שלא יבא לידי איסור. ועיין ביו"ד סי' פ"ט סעי' ב' דא"צ להפסיק בבהמ"ז אם אינו אוכל גבינה קשה יעו"ש. ויזהר ליקח מפה אחרת כמ"ש ביו"ד שם סעי' ד' מ"א סק"ו. א"ר שם. ואני אעפ"י שאני מן הנוהגין שלא לאכול גבינה ובשר בסעודה א' לקיים זה לאכול מאכל חלב ובשר ביום חג השבועות אני אוכל החלב עם הדבש קודם ואני מברך בהמ"ז ואח"כ אחר שעה אני אוכל מאכל בשר. שכנה"ג בהגה"ג או' ג' וכ"כ השל"ה דף ק"פ ע"ב. וכ"כ לעיל סי' קע"ג או' ב' בשם הזוה"ק יעו"ש.

א

סב) שם. בהגה לאכול מאכלי חלב וכו' ולענין חלב שנחלב ביו"ט ית' לקמן סי' תק"ה ובדברינו לשם בס"ד.

א

סג) שם. בהגה. שהוא כמו השני תבשילין וכו' כלומר כשם שבפסח עושין זכר לקרבן ה"ה בשבועות. מ"א סק"ז. ור"ל כמו שבפסח עושין שני תבשילין זכר לפסח וחגיגה הנאכלת עמו ה"ה בשבועות עושים זכר לקרבן שתי הלחם שהיו מביאים. ולכן כשאוכל חלב ואח"כ בשר דצריך לכ"א לחם מיוחד וצ"ל שני לחמים הוי זכר בזה. מחה"ש. ומ"מ חייב לבצוע על שתי ככרות כמ"ש לקמן סי' תקכ"ט סעי' א' אלא שאם א"צ אלא לאחת לאחר שבצע על שתי ככרות יסיר האחת מן השלחן קודם שיביאו לפניו מאכלי חלב כדי שלא יתלכלך.

א

סד) שם. בהגה. וצריכין להביא עמהם ב' לחם וכו' דאסור לאכול בשר וחלב מלחם א' ולכן נהגו לאפותו עם חמאה דאז בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר. ויזהר להסיק התנור יפה כמ"ש סי' תס"א וגם צריך מרדא חדשה כמ"ש סי' תנ"א סעי' י"ע ודלא כמקצת נשים שמהפכין אותה על צדה השני דהא בלוע מעבר אל עבר משמנונית. מ"א סק"ח. ר"ז או' ט"ז. ואע"ג דאין לשין עיסה בחלב מ"מ כה"ג מותר וכמ"ש ביו"ד סי' צ"ז דהוי דבר מועט וגם יש בו שינוי צירה יעו"ש ועכ"פ לא יברך על לחם זה המוציא וכדלעיל סי' קע"ח. מחה"ש. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

א

סה) יש. ליזהר בענין מאכלי בשר וחלב בכל מה שנזהרין בכל השנה המבואר ביו"ד סי' פ"ח ופ"ט ושלא לצאת שכרם בהפסדם ובעו"ה בגלות המר הזה כל מה שיכולין לגדור גדר יותר טוב וכ"ש מה שמדינא ומנהג שקבלו כבר הוי כנדר. מש"ז סוף הסי'.

א

סו) שם. בהגה. ויש בזה זכרון לב' הלחם וכו' וא"כ יהיו של חטים דוגמת שתי הלחם. מ"א סק"ט. ויכוין חט"ה גי' כ"ב והם רמז לכ"ב אותיות התורה שניתנו ביום זה.

א

סז) שם. בהגה זכרון לב' הלחם וכו' וגם ביום ב' בחו"ל יעשה זכר למ"ת וילמוד בו מענין היום ואם אפשר לו לחדש איזה חידוש בד"ת או ילמוד דבר חדש ויעסוק בסתרי תורה וכמ"ש לעיל או' ל"ה ול"ו ול"ז יעו"ש.

א

סח) בשגם אמרו כל המועדות בטלין חג השבועות אינו בטל ולמה אינו בטל לפי שמעלין בקודש ולא מורידין. זה הטעם אמרו בס' אמרי נועם סו"פ פנחס ולי נראה פשוט דכמו שהתורה היא נצחית דתו' לעולמים עומדת לעד כך חג שבועות שהוא בשביל התורה נצח סלה ועד שאין לו ביטול עולמית. יפ"ל ח"ב או' יו"ד. ולכן העוסק בתורה מאריך חיים.

א

מ"א סק"ו דא"צ להפסיק וכו'. ע' מ"י כלל ע"ו סק"ה:

א

קשה לי היאך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתינו הלא קי"ל כר"י דאמר בז' בסיון נתנה תורה דהא קי"ל דבעי לפרושי ו' עונות כמ"ש בי"ד סי' קצ"ו (וכמדומה שראיתי קושיא זו באיזו פוסק) ולדידן לעולם שבועות בו' בסיון ובאמת הרמב"ם פרק ה' מהלכות אבות הטומאה פסק דא"צ לפרוש רק ג' עונות וכתב הכסף משנה בגירסת הרמב"ם והרשב"א דחכמים סבירא להו ג' עונות ופסק כוותייהו ע"ש. וא"כ מנהגנו הוא על פי הרמב"ם ומ"ש בי"ד כר' יוסי היינו לחומרא ומה שקשה עוד דהתורה ניתנה ביום נ"א לספיר' דהא יצאו ממצרים ביום ה' והתורה ניתנה בשבת כבר תי' הי"מ דבא לרמוז לנו י"ט שני של גליות ואפשר דהיינו דקאמר יום א' הוסיף משה מדעתו ואין כאן מקומו, בליל שבועות אין מקדשין של הכוס עד צ"ה דכתיב תמימות תהיינה (ע"ה ומ"ב): איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתור' וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן ואפשר לתת טעם ע"פ פשוטו לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם כדאיתא במדרש לכן אנו צריכים לתקן זה: ועסי' ד' סי"ג שבבוקר אין לברך ענ"י וגם אין לברך על טלית קטן כמ"ש סי' ח': ולענין ברכת התורה אני מסופק דבסימן מ"ז סי"ב כתב אף אם למד בלילה וכו' א"צ לברך כל זמן שלא יישן משמע דאם נעור כל הלילה א"צ לברך ביום שלאחריו וכ"מ בגמ' פ"ד דסוכה סוכה דלא מפסקי לילות מימים א"צ לברך על הסוכה אלא פעם א' כל ז' ועססי' תרל"ט, מיהו קשה דהא אנן קי"ל שינה ביום לא הוי הפסק אפי' שינת קבע א"כ י"ל דגם בלילה השינה לא הוי הפסק אלא שמתחלה אין דעתינו לפטור רק ביום ולילה א' וכשקם בבוקר קודם ע"ה אזי נחשב ליום שאחריו, תדע דהא לר"ת א"צ לברך קודם ע"ה דנפטר בברכה של אתמול עד שיאיר היום א"כ לדידן נמי י"ל כיון שנוהגין לברך כל היום ברכת התור' א"כ מעיקרא לא היה דעתו לפטור רק ליום ולילה ולכן צריך לברך ברכת התורה כשיאיר היום וכן נראה עיקר אך הרוצה לצאת ידי ספק ישמע ברכת התורה מאחר ויתכוין לצאת י"ח: ועסי' רל"ה דצריך לקרות ק"ש אחר צ"ה כיון שאין קורא על מטתו: ואי' בכתבים שאם חל ליל טבילה בשבועות ישמש מטתו: כתב המ"ב סי' ו' בשבועות קורין בטעם העליון שיש בעשרת הדברות, ובשבת פ' יתרו קורין בטעם התחתון ואז הוי לא תרצח סוף פסוק וקורא הצד"י בקמ"ץ וה"ה שאר סופי פסוקי' או אתנחתא וכשקור' בטעם העליון אז קורא לא תרצח הצ"די בפת"ח ובחזקוני פ' יתרו כת' שבעצרת שהיא דוגמת מ"ת ומתרגמין הדברות קורין כל דבור לא יהיה לך ודבור זכור בנגינות גדולות לעשות מכל א' פסוק א' ודברות לא תרצח בנגינות קטנות אבל בשבת יתרו קורין לא יהיה לך וזכור בנגינות קטנות ולא תרצח וגו' בנגינות גדולות לעשותם פסוק א' כי לא מצינו פסוק בתורה מב' תיבות וגם באנכי וגו' יש נגינה גדולה ע"ש ובס' אור תורה כתב היחיד קורא התחתון ובצבור קורא העליון וכ"כ הכותב בע"י בירושלמי פ"ז דשקלים ע"ש: כל הבכור. ואם חל בשבת מתחילין עשר תעשר:

ב

וה' בהיכל. ובמדינות אלו מתחילין תפלה לחבקוק:

ג

אסור להתענות. מפני כשחל עצרת בשבת היה יום טבוח הקרבנות אחר השבת ועמ"ש ססי' תכ"ט הנשים מותרות במלאכה באסרו חג (ש"ג בהג"מר פ"ב דשבת):

ד

מתחלת ר"ח סיון. דמיד בב' בסיון א"ל משה לקדשם לתור' כדאי' פ"ח דשבת: כתב הגמ"נ סוף י"ה ג' ימים קודם שבועות אין מתענים דהוי ימי הגבלה משמע דבשני בסיון מותר להתענות אבל נהגו העולם שלא להתענות מטעם שכתבתי לעיל:

ה

לשטוח עשבים. ואם חל שבועות ביום א' שוטחן בכניסת השבת (מהרי"ל) דס"ל כיון שאין ראוי' למאכל בהמה אסור לטלטלן בשבת וי"ט ע' סימן ש"ח סכ"ח, ואפשר לומר כיון שחשב עליהם מבע"י שרי לטלטלן כמ"ש בסי' ש"ח ס"ח וכן נהגו לשוטחן בי"ט, ואפשר דגם מהרי"ל לא בא אלא למעוטי שלא ישטחם בשבת שכוונתו לצורך י"ט דאין שבת מכין לי"ט: נוהגין להעמיד אילנות בבה"כ ובבתים ונ"ל הטעם שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם:

ו

חלב. יש הרבה טעמים ומ"כ הטעם דאיתא בזוהר שאותן ז' שבועות היו לישראל שבעה נקיים דוגמת אשה המיטהרת מנדתה וידוע שדם נעכר ונעשה חלב, והיינו מדין לרחמים, ומנהג אבותינו תורה היא אך יש ליזהר שלא יבא לידי איסור ועבי"ד סי' פ"ט דא"צ להפסיק בב"ה אם אינו אוכל גבינה קשה, ויזהר ליקח מפה אחרת:

ז

כמו שני תבשילין. כלומר כשם שבפסח עושין זכר לקרבן ה"ה בשבועות:

ח

וצריכים להביא כו'. דאסור לאכול בשר וחלב מלחם א', ולכן נהגו לאפותו עם חמאה דאז בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר, ויזהר להסיק התנור יפה כמ"ש סי' תס"א וגם צריך מרדה חדשה כמ"ש סי' תנ"א סי"ט ודלא כמקצת נשים שמהפכין אותה על צדה השני דהא בלוע מעבר אל עבר משמנונית עבי"ד סי' ק"ח ס"ג:

ט

זכרון לב' הלחם. וא"כ יהיו של חטים דוגמת שתי הלחם, כתב בשל"ה שלא יחלקו עשבים להריח בבה"כ עד אחר תפילת י"ח כדי שיוכלו לברך על הריח דאסור להפסיק מברוך שאמר עד אחר י"ח:

א

{א} ביום נ' לספירת העומר וכו' – ומאחרין להתפלל ערבית בכניסת שבועות בצאת הכוכבים כדי שיהיו ימי הספירה מ"ט יום תמימות. איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתורה וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן ואיתא בשו"ע האר"י ז"ל דע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר והיה עוסק בתורה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק. והטעם כתב מ"א ע"פ פשוטו שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם לקבל התורה [כדאיתא במדרש] לכך אנו צריכין לתקן זה. וצריכין ליזהר אותם הנעורים כל הלילה שלא לברך על נטילת ידים בבוקר רק אחר שעשה צרכיו קודם התפלה ואז מברך על נט"י ואשר יצר וכמבואר לעיל בסימן ד' סק"ל ע"ש ולענין ברכה על טלית קטן יש דעות בין הפוסקים וע"כ יראה לכוין לפטור אותה בברכה שמברך על טלית גדול כמבואר לעיל סימן ח' במ"ב ס"ק מ"ב ולענין ברכת התורה עיין לעיל בסימן מ"ז במ"ב סקכ"ח ולענין ברכת אלהי נשמה וברכת המעביר שנה עיין בסימן מ"ו במ"ב סקכ"ד. נכון ליזהר ע"פ קבלה מלשמש בליל שבועות אם לא בליל טבילה ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן ר"מ במ"ב סק"ז ובה"ל שם:

ב

{ב} וקורין בראשון וכו' – והמנהג לומר אקדמות והסכימו כמה אחרונים לומר זה קודם שמתחיל הכהן לברך על התורה וכן המנהג כהיום בכמה קהלות אכן יציב פתגם שאומרים ביום שני בעת קריאת הפטרה נתפשט באיזה מקומות לאמרו אחר פסוק ראשון של הפטרה:

ג

{ג} מבחודש השלישי – וקורין הדברות בטעם העליון ועיין בבה"ל שביארתי בארוכה:

ד

{ד} במרכבה דיחזקאל – ונוהגין במקצת מקומות שגדול וחכם קורא זאת ההפטרה וסמך לדבר ולא במעשה מרכבה אא"כ היה חכם ומבין מדעתו וגם יש נוהגין שכל מי שקורא אותה עם המפטיר בלחש אומר אותה ג"כ מעומד מפני כבודה:

ה

{ה} כל הבכור – ואם חל בשבת שצריכין לקרות יותר דהא בשבת צריך ז' קרואים מתחילין עשר תעשר:

ו

{ו} במוצאי – מפני כשחל עצרת בשבת היה יום זביחת הקרבנות אחר השבת והוא כעין יו"ט [מ"א] ולפי טעם זה באסרו חג שאחר סוכות מותר להתענות אכן מדברי הגר"א משמע דגם שם אין להתענות וכ"מ בב"י:

ז

{ז} וא"א תחנון – וגם אין מתענים בם:

ח

{ח} מתחלת ר"ח סיון – דמיד בשני בסיון א"ל משה לקדשם לתורה כדכתיב אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו' ואח"כ מתחיל ג' ימי הגבלה:

ט

{ט} בשבועות – היינו בין ששוטחן בעיו"ט או ביו"ט גופא ואפילו אם אותן עשבים אין ראויין למאכל בהמה כיון שחשב עליהן מבעוד יום שרי לטלטלן כמש"כ סימן ש"ח ס"כ ובפרט אם הם עשבים המריחין אכן אם חל שבועות ביום א' אין לשוטחן בשבת כיון שכונתו לצורך יו"ט ואין שבת מכין ליו"ט אלא ישטחם ביו"ט גופא או בע"ש:

י

{י} זכר לשמחת מתן תורה – שהיו שם עשבים סביב הר סיני כדכתיב הצאן והבקר אל ירעו וגו'. כתבו האחרונים במקום שנוהגין לחלק עשבים המריחים בבהכ"נ לא יחלקו מברוך שאמר עד אחר תפלת י"ח כדי שיוכל לברך עליהן דבינתים אסור להפסיק. נוהגין להעמיד אילנות בבהכ"נ ובבתים זכר שבעצרת נידונו על פירות האילן [מ"א] והגר"א ביטל מנהג זה משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם:

יא

{יא} בכמה מקומות לאכול – ואם מותר להתענות תענית חלום בשבועות עיין לקמן בסימן תר"ד במ"א ובמה שכתבנו שם במ"ב:

יב

{יב} מאכלי חלב – עיין מ"א ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כ"א מאכלי חלב כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעל"ע נאסרו להם ע"כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה:

יג

{יג} ביום ראשון וכו' – גם נוהגין בקצת מקומות לאכול דבש וחלב מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב כמש"כ דבש וחלב תחת לשונך וגו':

יד

{יד} כמו השני תבשילין וכו' כן אוכלים וכו' – ר"ל כשם שבפסח עושין זכר לקרבן כן אנו צריכין לעשות בשבועות זכר לשתי הלחם שהיו מביאין וע"כ אוכלים מאכלי חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם שתי לחמים דאסור לאכול בשר וחלב מלחם אחד ויש בזה זכרון לשתי הלחם:

טו

{טו} ב' לחם וכו' – ולכן נהגו לאפות לחם אחד עם חמאה דאז בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר ויזהר אז להסיק התנור יפה בין לחם ללחם וגם צריך מרדה חדשה דלא כמקצת נשים שמהפכין אותה על צד השני דהא בלוע מעבר אל עבר משמנונית:

טז

{טז} על השלחן – ויזהר ליקח מפה אחרת כשרוצה לאכול בשר. וא"צ להפסיק בבהמ"ז אם אינו אוכל גבינה קשה אלא יקנח פיו יפה וידיח כדאיתא ביו"ד סי' פ"ט:

יז

{יז} זכרון לב' הלחם – וא"כ יהיו של חטין דוגמת שתי הלחם. כתב הפמ"ג יש ליזהר בענין מאכלי בשר וחלב בכל מה שנזהרין בכל השנה המבואר ביו"ד סי' פ"ח ופ"ט ושלא לצאת שכרם בהפסדם. עוד כתב בנוסח ברכת הפטרה על התורה ועל העבודה וכו' את יום חג השבועות הזה אבל אין מזכירין לומר מקרא קודש וכו'. ומזכירין נשמות ואומרים אב הרחמים ביום שני ובכל מקום שקורין כל הבכור מזכירין נשמות שיש בו מתנת יד ונודרים צדקה. כשחל שבועות ביום וי"ו זיי"ן אין אומרים פרקים וכשחל שבועות במו"ש אומרים פרקים במנחה בשבת:

א

(מ"א בהתחלה) מה שהקשה עוד. נ"ב ע' בראב"ח פ' אמור:

ב

(מ"א שם) בטעם התחתון בפתח. ובטעם העליון בקמץ כצ"ל:

א

ט"ז סק"א על מה שנוהגין במדינות אלו. והיכא דנוהגים כן אם מותר אז לצאת מבהכ"נ. ע' מג"א לעיל רס"י קמ"ו לאסור אבל בא"ר שם כ' כיון דצריך לגלול הס"ת בשעה שאומרים אקדמות דינו כמו בין גברא לגברא ומותר לצאת לצורך גדול:

ב

סעיף ג' אסור להתענות במוצאי חג השבועות. ובאגודה פ"א דחגיגה דכל ל' אסור בהספד ותענית. וע' במ"ל פ"ז מהל' כלי המקדש ה"ט.

ג

מג"א סק"ג דנשים מותרות במלאכה בא"ח. ע' ת' מהרח"ש סי' ח':

א

השלישי. עבה"ט וע' בפמ"א סי' ל"א החזיק המנהג ועיין בקונטרס שערי אפרים שער ד' סעיף ט"ו מ"ש בזה:

ב

עשבים, עבה"ט וע' בר"י בשם מהר"י לינזנו ומהר"ם זכותו שליל ב' מותר בזווג אף לפי דרך האמת ע"כ וע' לעיל ס"ס ת"ץ שנוהגין לו' רות בשבועות ואא"ז בבכ"ש דף קך"א כתב הטעם שלפי שדוד המלך ע"ה מת בעצרת והקב"ה ממלא שנותיהם כו' ובודאי בעצרת נולד ומגילת רות נכתב לייחס דוד ע"ש וע' בבר"י בשם עוללות אפרים כי הנותן ס"ת חדשה לבה"כ בעצרת כאלו הקריב מנחה לה' בזמנה ע"ש:

א

מאחרין להתחיל ערבית בכניסת שבועות כדי שיהיו ימי הספירה תמימות:
(א) וקורין בראשון מן בחדש השלישי. על מה שנוהגים במדינות אלו לקרות פסוק הראשון ואח"כ מתחילין אקדמות מילין כו'. יש לתמוה הרב' היאך רשאים להפסיק בקריאה דהא אפי' לספר בד"ת אסור כמ"ש בסי' קמ"ו וכל ההיתרי' הנזכרים שם אינם כאן כ"ש בשבח הזה שהוא אינו מענין הקריאה כלל למה יש לנו להפסיק. ושמעתי מקרוב שהנהיגו רבנים מובהקים לשורר אקדמות קודם שיתחיל הכהן הברכה של קריאת התורה וכן ראוי לנהוג בכל הקהילות וגם ביציב פתגם שאומרים ביום שני אחר פסוק ראשון של הפטרה ראוי לנהוג כן אלא שאין ההפטרה חמירא כ"כ כמו קריאת התורה:

א

ביום חמשים לספירת עומר. וכתבו האחרונים שמאחרין בתפלת ערבית כדי שיהיו תמימות ימי הספירה ומה שמקשה המ"א מי"ד סימן קצ"ו עיין ספרי תורת השלמים מ"ש שם ומה שמקשה עוד המ"א בשם עשרה מאמרות דכיון דביום חמישי יצאו בני ישראל ממצרים כדאי' בשבת וביום וי"ו התחילו לספור הספירה נמצא דיום החמישים הוא ביום וי"ו ולכ"ע בשבת ניתנה התורה נמצא דביום נ"א נתנה התורה ולמה עושין חג השבועות ביום החמישים ותירץ דבא לרמוז לנו שני י"ט של גליות עכ"ל תירוץ זה תמוה דא"כ יהיה יום השני עיקר הי"ט בתמי' ובני ארץ ישראל שעושין רק יום ראשון מאי איכא למימר. ועמ"ש על קושיא זו לעיל בסימן ת"ל ס"ק ב' ונ"ל מעיקרא לק"מ וכמ"ש הריב"ש סימן צ"ו שלא תלה הכתו' חג השבועות ביום מתן תורה אלא ביום החמשים לעומר אלא שבזמן הזה דידעינן בקביעא דירחי ולעולם ניסן מלא ואייר חסר נמצא דהשלמת חמשים יום הם ששה בסיון על כן אנו אומרין יום מתן תורתינו. וכן מבואר להדיא בפ"ק דר"ה דף וי"ו דתניא רב שמעי' עצרת פעמים חמשה בסיון פעמים ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהם מלאים ניסן ואייר חמשה. אחד מלא ואחד חסר ששה הרי להדיא כשהיו מקדשין ע"פ הראי' היו פעמים חל חג השבועות בחמשה בסיון אף שעדיין לא ניתנה התורה אליבא דכ"ע אלא בוי"ו כרבנן או בז' כר' יוסי אלא ודאי דאין נפקותא כלל בזה ועמ"ש לעיל סימן ת"ל בשם סדר עולם ודוק: עוד כתבו האחרונים שלא לישן בלילה רק לעסוק בתורה והשכר הוא גדול וכבר נתפשט המנהג הזה בעיני המון עם ללמוד יחד בעשרה ע"פ התקון ולומר קדיש וטובלין כשיאור היום ויש טובלין בערב הרגל ובבית מוח"ז הגאון לא נהגו כך ללמוד בעשרה רק כל אחד וא' לומד ביחידות כי עיקר תיקון לא תקנו רק בפני עמי הארץ שאינן יודעין ללמוד ע"כ אומרים התיקון ולענין ברכת התורה עיין במ"א וע"ל סימן מ"ו סעיף י"ב ועיין סימן רצ"ג ובכל בו סימן ע"ד כיצד עושין עם התינוק כשמחנכין אותו בחג השבועות ללמוד תורה והוא מנהג קדמונים ואל ישנה אדם מן המנהג כ"כ הרוקח וע"ש: וכתבו עוד האחרונים שיש לאסור הזיווג אם לא בליל טבילתה:

ב

הוא חג השבועות. במהרי"ל סוף הל' שבועות כ' וז"ל מהרי"ל לא היה מקדש הלבנה בשום י"ט שחל במ"ש כגון חג השבועות שחל בא' או בב' ויהיב טעמא כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה ואין לקבל פני השכינה בי"ט חוץ לתחום אמנם העיד על רבו המובהק דלא היה מקפיד והיה מקדשה אף בי"ט במוצאי שבת עכ"ל והובא בט"ז לעיל ר"ס תכ"ו וסיים וכן עיקר לקדשה אף בי"ט ע"כ לא הביאו רמ"א עכ"ל הט"ז ושלא בהשגחה כתב בזה ונעלם ממנו מה שכת' שם בש"ע סעיף ב' בהגהת רמ"א להדיא שאין מקדשין בי"ט ועיי' בתשובת מ"ע סימן ע"ח שפסק ג"כ שאין לקדש בליל י"ט ושבת וכת' שם הטעם דעדיף כבוד שבת מלכתא וקדושת י"ט מהקבלת פני לבנה ואין מערבין שמחה בשמחה:

ג

בראשון מן בחדש. כ' הט"ז וז"ל מה שנוהגים במדינות אלו לקרות פסוק ראשון ואחר כך מתחילין אקדמות יש לתמוה הרבה היאך רשאים להפסיק וכו' ושמעתי מקרו' שהנהיגו רבנים מובהקים לשורר אקדמות קודם שיתחיל הכהן לברך על קריאת התורה וכן ראוי לנהוג בכל הקהלות גם ביציב פתגם עד כאן לשונו: אכן בתשובת שער אפרים חלק א"ח סימן יו"ד האריך לקיים מנהג זה של ראשונים שהוא מנהג וותיקים ושאין כח ביד שום אדם לשנות המנהג ויש לו על מה שיסמוך ע"ש שהאריך וכן נהיגי פה מעולם ושנים קדמוניות ומקרוב היו רוצים לשנות המנהג בשביל דברי הט"ז ולא עלתה בידם לשנות המנהג ועמ"ש לעיל סימן תפ"ט ס"ק י"א בענין שינוי המנהגים:

ד

מבחודש הג'. וקורין הדברות בטעם העליון ועיין במ"א שכת' בזה איזה חילוקו דעות בענין הקריאה:

ה

ומפטיר במרכבה. ונהגו למפטיר דוקא גדול וחכם וסמך לדבר אין דורשין במעשה מרכבה אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו וכתב גיסי הרב בסא"ז ואומרים אותו בעמידה עכ"ל:

ו

וא"א תחנון וגם אין מתענין בו. מ"א:

ז

ונוהגין לשטוח עשבים. ואם חל ביום א' שוטחין בכניסת שבת מהרי"ל אבל המנהג ששוטחין בי"ט כ"כ המ"א ונוהגין גם כן להעמיד אילנות בבה"כ זכר שנידונו על פירות האילן. וכתבו האחרונים בשם השל"ה מה שנוהגין לחלק עשבים בבה"כ לא יחלקו עד אחר תפלת י"ח כדי שיוכל לברך דאסור להפסיק מברוך שאמר עד אחר י"ח עכ"ל ובאמת נוהגין לחלק מקודם והטעם אפשר דסומכין דבין הפרקים קי"ל שואל מפני הכבוד ומשיב לכל אדם וכ"ש שמותר לברך על הריח בין הפרקים:

ח

בכל מקום לאכול. וכתב מהרי"ל דאסור להתענות בשבועות תענית חלום כהא דמר בריה דרבינא דיתיב בתעניתא כולי שמא היינו בתענית חלום לבד מעי"כ ופורים ושבועות משום דאי לאו האי יומא וכ"כ הב"י סימן רפ"ח וכן הסכמת המ"א לקמן סימן תר"ד ס"ק א' ודלא כע"ש שמפקפק בזה:

ט

מאכל. וכת' הכל בו סימן נ"ב וז"ל גם נהגו לאכול דבש וחלב בחג השבועות מפני התורה שנמשלה לדבש וחלב כמו שנאמר דבש וחלב תחת לשונך ונהגו בכל ישראל לשום בעוגה זפר"ן והטעם לפי שמשמח הלב גם נהגו הנשים לעשות בשבועות לחם ארוך ולו ארבע ראשים ונראה לומר כי נמצא המנהג זכר לשתי לחם הקרב בעצרת או מפני מזל תאומים המשמש בסיון יעכ"ל:

י

חלב. עיין לקמן סימן תק"ה דחלב שנחלב ביום טוב על ידי עכו"ם יש לנהוג בו איסור ואין לשנות אלא בי"ט שני יש להתירו וכן הסכמת הט"ז והמ"א לקמן דלא כמהרש"ל שהתיר וכ"פ בתשובת חוט השני סימן ל"א ובתשובת נחלת שבעה שאלה ל"ו וסיים מ"מ אם הייתי במקום שנוהגין היתר לא הייתי מוחה בידם:

יא

ואח"כ מאכל בשר. בספרי מ"י כלל ע"ו ס"ק ה' כתבתי בשם הכל בו דיש אוכלין גבינה בסעודה של עצרת אף דליכא הפסק בשיעור ששה שעות מ"מ סומכין בשבועות לקיים המנהג וגם הוא תאב לאכול בשחרית כבר נתעכל המאכל אך יש לחצוץ שיניו גם כתבתי שם בשם זכרון משה דיש טעם להתיר בשבועות לאכול מאכל חלב ובשר בסעודה אחת ומ"מ שומר נפשו ירחק מהן וכן הסכמת האחרונים דגם בחג השבועות יש ליזהר בכל כמו בכל השנה וע"ש בי"ד סימן פ"ט:

יב

שתי לחם. א' למאכל בשר וכן צריך להיות לו שתי מפות ובשכ"ג כתב וז"ל והמהדרים זוכין לשתי שלחנות: