שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג: דינים הנוהגים בימי העומר. ובו ד' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דינים הנוהגים בימי העומר. ובו ד' סעיפים:
נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו: הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם וב"י ומנהגים):

ב

נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר שאומרים שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר אלא אם כן חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרים בו מפני כבוד השבת: הגה ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים) ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל) מיהו אם חל ביום א' נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל) מי שהוא בעל) ברית או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה (הגהות מנהגים):

ג

יש נוהגים להסתפר בראש חדש אייר וטעות הוא בידם: הגה מיהו בהרבה מקומות נוהגין להסתפר עד ר"ח אייר ואותן לא יסתפרו מל"ג בעומר ואילך אף ע"פ שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו ואותן מקומות שנוהגים להסתפר מל"ג בעומר ואילך לא יסתפרו כלל אחר פסח עד ל"ג בעומר ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו וכ"ש שאין לנהוג היתר בשתיהן (ד"ע):

ד

נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך:

א

וא"א בו תחנון: מנהג ארץ ישראל שנוהגין לילך על קברי רשב"י ז"ל ור"א בנו ביום ל"ג העומר והעיד ר"א הלוי שהוא היה נוהג תמיד לומר נחם בברכת תשכון וכשסיים התפלה א"ל ר"י לוריא ז"ל משם רשב"י הקבור שם שאמר לו אמור לאיש הזה למה הוא אומר נחם ביום שמחתי ולכן הוא יהיה בנחם בקרוב וכן היה שמת לו בנו הגדול (מ"מ כונת האר"י ז"ל) הרי שאין לומר תחנה ביום הזה:

א

לישא. וכ' הב"ח ונ"ל דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו בנים או יש לו כי כן נהגו שלא לחלק עכ"ל. אבל מהר"ם לונזאנ"י בספר שתי ידות כ' דבזמן שיש סיבה כגון שלא קיים פו"ר או שאין לו מי שישמשו וכיוצא לא חיישינן למנהגא וכן הסכים הפר"ח. והריק"ש בספר ערך לחם כתב דלחזור גרושתו מותר:

ב

לארס. שמא יקדמנו אחר. וכתב המ"א ומותר לעשות גם כן סעודת אירוסין. ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפי' סעודת רשות נוהגין היתר רק לעשות שמחות יתירות בריקודין ומחולות נהגו איסור. מ"א וח"י ע"ש:

ג

שרי. היינו לאותן הנוהגין לספר מל"ג ואילך אבל לדידן שנוהגים איסור תספורת אסור גם כן לישא. ב"ח ולבוש ומנהגים וד"מ: וכתב בתשובת חינוך ב"י שמי שאין לו אשה ובנים שמותר לישא אשה אחר ל"ג בעומר. ובתשו' שבות יעקב ח"ב סי' ל"ה חולק עליו וכתב דחמירא סכנתא שפ"א הקיל חכם אחד להתיר בענין הנשואין ולא עלתה זיווגם יפה עיין שם. מיהו עד ראש חודש אייר מותרין לישא כשם שמותרין לספר כמו שכתב ס"ג מ"א. וכתב במנהגים וב"ח הסכמת אחרונים דאם חל ראש חודש אייר בשבת מותרין הכל לישא באותו שבת אף למנהגינו שאוסרין הכל קודם ראש חודש וכ"כ הח"י עיין שם: וא"ז כתב שזקינו הגאון הנהיג בפראג לאסור בנשואין וכן שלא להסתפר בר"ח רק בל"ג בעומר וערב עצרת דוקא ע"ש. ועיין ט"ז סעיף קטן ב' וכתב הח"י דכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר עיין שם. וכתב הכנה"ג מ"ש בש"ע אין עונשין אותו היינו דוקא בנשואין שעושה מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר נוהגין לקנוס ולענוש עיין שם:

ד

שמחה. וכתב בכוונות שגדול אחד היה רגיל לומר נחם בכל יום ואמרו גם בל"ג ונענש עיין שם:

ה

תחנון. גם בערב של יום ל"ב. ובאשכנז המנהג שבשחרית א"א תחנה משא"כ בערב אומרים תחנה וא"כ מ"ש הרב ג"כ דאין להסתפר עד ל"ג בעצמו הוא ע"פ המנהג אשכנזים אבל לאותן הנוהגין שלא לומר תחנה מבערב ה"ה דמותר להסתפר דהא בהא תלי' וכ"כ המי"ט. ח"י:

ו

שבת. זהו דעת מהרי"ו. ומהרי"ל אוסר וכן דעת מקצת אחרונים ומ"מ היכא דנהוג היתר נהוג ואין להחמיר בדינים אלו כמ"ש בסעיף קטן ג'. ח"י:

ז

ברית. ע"ל בב"י סימן תקנ"ט מבואר דבעלי ברית נקראים הסנדקים והמוהל ואבי הבן הנימול אף שאינו מל בעצמו. ומותרים להסתפר בערב קודם כניסה לבה"כ כ"כ במנהגים וכ"כ הח"י והפר"ח דלא כשכה"ג ע"ש וכן נוהגין:

ח

מקומות וכו'. הטעם דלכ"ע נוהגין איסור ל"ג יום וא"כ כשמספרין עד ר"ח אייר ור"ח בכלל נשארו ל"ג יום עד עצרת ואע"פ שמספרין ביום ל"ג וא"כ חסר יום אחד מ"מ קי"ל מקצת היום ככולו וכיון שנהגו איסור במקצת דיו וא"כ אסור להסתפר אפי' בר"ח סיון עד עצרת כ"כ הב"ח: וכתב המ"א אבל במדינה זו נהגו לישא ולהסתפר בשלשה ימי הגבלה לכן נ"ל דלא ישאו ויסתפרו בר"ח אייר ובראשון של ימי הגבלה אמרינן מקצת היום ככולו וכ"מ במהרי"ל עכ"ל ע"ש:

ט

מקצת. פי' שמקצת ב"א לא ינהגו כך ומקצת כך דהוי לא תתגודדו ועיין מ"א שהאריך בסוגי' דיבמות בחילוק דינים שלא תעשה אגודות אגודות ע"ש. מי שנהג לגלח ביום ל"ד כמו שנוהגין בני ספרד ואח"כ נהג להסתפר בל"ג כמנהג אשכנז אין כאן משום לא תתגודדו נ"ש סי' י':

י

בשתיהן. אבל אם נוהג איסור בשתיהן לא הוי ככסיל בחושך הולך כיון דאסתפק ליה הדין וכ"כ המ"א ס"ס זה:

יא

הנשים. ה"ה אנשים כנה"ג ולאחר שספרו מותר במלאכה תיכף. ט"ז ע"ש:

א

לשון טור

ב

בשם הרי"ץ גאות שכן הורו הגאונים

ג

טור והר"י בן שועב בדרשת י"ט א' של פסח

ד

שם בדרשה

ה

הרשב"ץ בתשובה

ו

בית יוסף

ז

טור ומסמיך למנהג מקרא דשבת שבתון וכו'

א

ס"א נוהגין כו'. כמ"ש בפ' הע"י ס"ב ב' תנא כולם:

ב

עד ל"ג. עבס"ב:

ג

אבל לארס כו'. כמ"ש שם ומ"ג א' ומארסין אבל לא כונסין:

ד

מי שקפץ עפ"ד דפסחים נ' ב' מאי אריא כו' התם סי' כו':

ה

מיהו מל"ג כו'. עס"ב:

א

ס"ב נוהגין. שבמדרש איתא שמתו עד פרוס העצרת והוא ט"ו יום קודם העצרת נשארו ל"ד יום ומקצת היום ככולו וז"ש ואין להסתפר כו'. ואמר בבקר כמ"ש בי"ד בסי' שצ"ה ס"א דלא אמרי' מקצת היום ככולו עד שתנץ החמה והביאו ראיה מספ"ב דמגילה וכן שומרת יום כו' ומ"ש נוהגים שלא להסתפר כו' הוא לשון הטור וע' בהג"ה:

ב

אא"כ. כמ"ש במ"ק י"ז ב' ומודים חכמים כו':

ג

ובמדינות כו'. כנ"ל בטור שאומרים שאז כו':

ד

ומרבים. כו' כמ"ש בסוף תענית שבו פסקו מתי מדבר:

ה

ואין להסתפר כו'. כנ"ל משום מקצת היום ככולו:

ו

מיהו כו'. כנ"ל ממ"ש במ"ק י"ז ב':

ז

ומי שהוא כו'. כמ"ש בפ"א דתענית י"ב א' מפני שי"ט שלנו היה:

א

ס"ג יש נוהגים כו' מיהו כו'. כי י"א כי ל"ג אינו להפסקה אלא לאותן ימים שא"א תחנון ז' ימי הפסח ו' שבתות וג"י ר"ח וי"א עד ר"ח אייר תקח ממנין הימים נשארו ל"ג ימים ועט"ז ס"ק א' ב' ומ"א ס"ק ה'.

ב

ולא ינהגו. יבמות י"ד א':

ג

וכ"ש. פ"א דעירובין מקולי ב"ש ומקולי ב"ה כו':

א

ס"ד נהגו. כמ"ש בסוף מ"ק כ"ז ועיין בה"ג:

א

נוהגים שלא להסתפר וכו' – ומ"מ אותן המותרין להסתפר בחוה"מ כבסימן תקל"א י"ל דגם בספירה שרי דלא עדיף מחוה"מ [פמ"ג]:

א

יש נוהגים וכו' וטעות הוא בידם – ביאור הענין דיש בזה שלש שיטות ונבאר שתים מהן שנקטום הפוסקים לדינא. וזהו. שיטה אחת דתלמידי ר"ע מתו ל"ד יום וראיה ממדרש שמתו מפסח עד פרוס עצרת והוא ט"ו יום קודם עצרת וכשתסיר ט"ו יום ממ"ט נשארו ל"ד יום שלמים שמתו אלא דמקצת היום ככולו ומשו"ה מסתפרין ביום ל"ד בבקר וה"ה לישא אשה מותר מכאן ואילך וזה דעת המחבר בס"א וס"ב אכן לדעת הרמ"א שם בס"ב משמע דס"ל דפסקו מלמות ביום ל"ג וכמו שכתב הגר"א שם ומקצת היום ככולו ולפי שיטה זו המנהג שאין מסתפרין מפסח עד יום ל"ג בבוקר ומשם והלאה עד עצרת מותר. שיטה שניה הוא מה שאומרים בשם התוספות דתלמידי ר"ע מתו ל"ג ימים שלמים דהיינו ביום שא"א תחנון לא מתו א"כ כשתוציא שבעת ימי הפסח דהיינו מיום שני של פסח ועוד ששה שבתות ושני ימים ר"ח אייר ויום א שלא מתו א"כ הרי נשארו ל"ג שלימין שמתו ולפ"ז מתו עד עצרת ולנגד אלו הל"ג ימים קבלו ישראל ע"ע קצת אבילות ל"ג ימים (אלא שיום אחד מהן יש להקל במקצת יום דהוא ככולו ובחרו ביום ל"ג בעומר ואולי מאיזה טעם. פמ"ג) לענין ספירה ונשואין דהיינו לנכות ממ"ט יום של העומר ט"ז ימים הראשונים דהיינו מיום שני של פסח עד יום שני של ר"ח אייר יש ט"ז ימים שאותן ימים מקילין בהן ונשארו ל"ג שלימין עד עצרת ומתאבלין בהן ולפ"ז אותן שמסתפרין מל"ג ואילך וגם בר"ח אייר טעות הוא בידם דליכא ל"ג יום וזהו כונת המחבר:

א

שם בהג"ה מיהו אם חל וכו'. נ"ב וע' מ"ש בשכנה"ג סי' זה ומכל מקום לא הקלתי ואסרתי בערב שבועות שחל ביום א' לגלח עש"ק שלפניו אע"ג דיש לחלק וק"ל וכן מילה ביום א' לא התרתי ביום ו' שלפניו שאינו דומה להנ"ל כיון שאינו אלא יו"ט שלו ולא לרוב הציבור ול"ג בעש"ק טוב לעשות נישואין בלילה מביום עש"ק ולבעול בליל שבת כנ"ל כוונת אלי' רבה.

ב

במחבר ס"ג בהג"ה ביום ל"ג. נ"ב ע' תשובות ח"ס או"ח סי' קמ"ב [שם הביא לשון הכרוז שהוכרז בקהלתו ק"ק פ"ב משמא דהגאון מוהר"ד משולם זצ"ל ושם נא' יען כי נהגו פה לעשות נישואין בר"ח אייר ול"ג בעומר וגם עושין נישואין בשלשה ימי הגבלה וכן לא יעשה דהוי ליה תרתי דסתרי ע"כ מכאן ואילך יהיה לחוק הקבוע לאסור הנשואין בשלשה ימי הגבלה וכ' על זה דהנראה מדברים אלו שלא הקפיד אלא זו שנהגו לישא בשני הזמנים והוי תרתי דסתרי אהדדי בפ"א כמובן דבקהלה גדולה כמו הנ"ל יארע בכל שנה ב' נישואין בשני הזמנים אבל אפשר באתר קטן שהנישואין הם לקמצין ואם יארע חתונה בר"ח אייר לא יארע בימי הגבלה א"כ אין כאן תרתי דסתרי בפ"א. ואפשר שאין קפידא כל כך וע"ש היטב בכל דברי התשובה]:

ג

(שם במג"א סעק"ו) ד"ה ויען וכו'. נ"ב עיין תשובות מעיל צדקה:

ד

(שם במג"א סק"ו) הרי"ף והרא"ש שלא כתבו. נ"ב ולפענ"ד נראה מדכתיב ויאסף כמו בחגיגה דף כ"ו ע"א:

א

סעיף ב' בהג"ה מיהו אם חל ביום ראשון נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת. נ"ב הנה אם חל ר"ח סיון באחד בשבת אם מותר להסתפר בע"ש. ראיתי בפרי מגדים שכתב שהוא מותר שהוא כמו בל"ג בעומר ותמה על הפר"ח דאוסר בחל ר"ח אייר באחד בשבת להסתפר ביום ו' וכתב ולא ידעתי טעמו ע"ש. ולפענ"ד נראה דבר"ח סיון וודאי לא צדקו דברי הפרי מגדים דאין ראיה מל"ג כעומר דהתם כיון דאם לא יסתפר בל"ג בעומר לא יוכל להסתפר אח"כ אף לשבת הבא ולכך חיישינן לנוול לב' שבתות ובל"ג בעצמו כיון דהוא יום אחד חיישינן לאונסא וכדומה ובפרט דבזיון הוא שעל שבת לא יגלח וביום א' אחר השבת יגלח לכך מותר לגלח בע"ש ובפרט דלא לשבת הזה חששו כיון דבו אסרו לגלח ולא חיישינן לנוולו אך לשבת הבאה חיישינן כיון דבו התירו לגלח קודם לו בל"ג בעומר ולא יהיה בנוול בשבת ואם לא יגלח עתה אולי בל"ג בעומר יוולד לו אונסא וכדומה וגם בזיון היא לשבת כנ"ל לכך התירו לגלח בע"ש אבל בר"ח סיון דאפשר לו לגלח אח"כ כל הימים לזמן מרובה לא חששו לאונסא ויכול לגלח קרוב לשבת הבאה ולא יהיה מנוול ובשביל אותו שבת אין לגלח דבי' לא חששו לניוול דהרי אסרו לגלח עד ר"ח יחול אימתי שיהיה. ועוד דבל"ג בעומר דהוא עצמו מותר מדינא לרוב הפוסקים לכך אם חל ביום א' מותר בסמוך לו. אך בר"ח סיון הרי מפורש במג"א דאין היתר רק בשלשה ימי הגבלה והפמ"ג עצמו כתב דלא ידע מנין נמשך המנהג להתיר בר"ח א"כ הבו דלא לוסיף עלה דוקא בר"ח אבל לא להתיר אף קודם לו. וזה הוי טעמו של הפר"ח כיון דבר"ח אייר רוב האוסרין והמחבר כתב שטעות הוא בידם ולכך אף הנוהגין להקל היינו בר"ח עצמו ולא להקל אף קודם לו ואינו דומה לל"ג בעומר דשם מותר לרוב הפוסקים כנ"ל. לכך בין בר"ח אייר בין בר"ח סיון יש לאסור לגלח בעש"ק כנלפע"ד נכון לדינא:

א

רמ"א וחתן בשבת שלפני חתונתו שקורין שפי"ן האל"ץ עמ"ש לקמן סי' תקנ"א במ"א ס"ק ו' מ"מ בספירה ובפרט אחר ל"ג בעומר נלענ"ד להתיר בע"ש של שבת שקורין שפינהאל"ץ:

א

[א] [לבוש] והטעם וכו'. בשבלי הלקט ותניא כתבו הטעם דמשפט רשעים בגיהנום שתים עשרה חודש ור' יוחנן בן נורי אמר מפסח ועד עצרת שנאמר מידי שבת בשבתו, ובספר אדם וחוה דף מ"ד כתב לפי שהם ימי דין כי העומר בא מן השעורים, ולפי זה היה ראוי לאסור אף בל"ג בעומר, וכתבתי באליהו זוטא שנראה מזה הטעם דמהרי"ל שנוהג בעצמו שלא לגלח עד ערב שבועות וכן משמע במעגלי צדק אלא שנהגו להקל:

ב

[ב] אבל לארוס וכו'. ומותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (מגן אברהם), משמע שאף ריקודין מותר אבל בשידוכין אסור ריקודין ומחולות ומכל שכן של רשות, מיהו עד אחר ראש חודש אייר, ומראש חודש סיון עד שבועות יש להסתפק אם יש להקל בריקודין ומחולות של רשות:

ג

[ג] אין עונשין וכו'. משום שחושב שמצוה עושה, אבל מי שמסתפר קונסין אותו (כנסת הגדולה):

ד

[ד] [לבוש] לישא אשה. גם כן אין ללמוד מזה למקומות שנוהגין להסתפר עד ראש חודש אייר שנישואין מותר דנישואין חמירי שנוהגין בכל המקומות ושאני אחר ל"ג בעומר שאז פסקו מלמות ודלא כב"ח (מלבושי יום טוב), וצריך עיון דבשבלי הלקט ותניא כתבו יש מקומות שנוהגין לישא עד ראש חודש אייר. שמעתי שהגאון זקיני זכרונו לברכה לא היה רוצה להתיר לעשות נישואין בראש חודש אייר שחל בשבת אף שהב"ח מתיר:

ה

[ה] ואין אומרים בו וכו'. והוא הדין ערב שלפניו כמו שנתבאר סעיף ד':

ו

[ו] [לבוש] ולא לפניו וכו'. משמע דסבירא ליה לנהוג במדינתינו שלא להסתפר מפסח ממש עד ערב עצרת ממש אם לא ל"ג בעומר וכן משמע במהרי"ל וכן הנהיג זקיני הגאון זכרונו לברכה וכן אנחנו נוהגין אחריו, ולפי זה אף בחול המועד אין להסתפר דלא עדיף מראש חודש, נפקא מינה לאבל שחל שמיני שלו בשבת ערב הרגל דמותר להסתפר מדין חול המועד מיהו בערב שביעי של פסח אפשר דמותר עיין בשיירי כנסת הגדולה:

ז

[ז] [לבוש] אבל לפי זה לא וכו'. דמקצת היום ככולו כמו שכתב בהגהות אשירי ומטעם זה פסק הב"ח שאין להסתפר בלילה, ובאליהו זוטא העליתי דמותר כמו שאין אומרים תחנון בערב, מיהו נישואין לא ראיתי נוהגין אלא ביום ממש, ומכל מקום כשחל ל"ג בעומר בערב שבת אפשר להקל בשעת הדחק לעשות ביום מלעשות בלילה:

ח

[ח] [לבוש] כשתסיר וכו'. שבעה ימי פסח וכו'. על כרחך חשוב גם שמיני דפסח דיום ראשון אינו נכלל בספירה וכן משמע במהרי"ל ולכן נשארו ל"ג, ואם כן קשה מה שכתב הלבוש אחר כך ואפשר וכו' דאכתי נשארו ל"ג, ונראה לעניות דעתי שהשתא לא חשיב רק ששה ימי פסח והא דנקט שבעה היינו עם אסרו חג, ואם כן כשלא מתו גם בשמיני כפי מנהג בני גולה חשבינן נמי אסרו חג והוי שמונה ימי פסח ונשאר ל"ב, והשתא ניחא עוד קושיא דלמה ליה ללבוש לדחוק שלא מתו בשמיני כמנהג בני גולה תיפוק ליה אפילו בארץ ישראל וכגון שחל שמיני דפסח בשבת ואם כן יש ארבע שבתות, אלא דאם כן חסר אסרו חג, אך תימא על מה שכתבו מהרי"ל ומטה משה והגהות מימוני זה לשונם דל מן המ"ט שבעה ימים דראש חודש ושבעה ימי שבתות פשו להו ל"ב עד כאן לשונם, הא אינם אלא ששה שבתות ואם נאמר דמיירי כגוונא דפירשתי שחל ראשון דפסח בשבת אם כן אכתי אינו אלא ששה ימי פסח ונראה לי דחשבי אסרו חג נמי לשבעה ימי פסח וכפי המנהג בני גולה ושבת נוטלו מפסח וכללו בשבתות ודו"ק:

ט

[ט] [לבוש] שאין הכותים וכו'. ורמ"א מתיר בכל ענין לכבוד שבת, ובאליהו זוטא העליתי להחמיר כמהרי"ל ומעגלי צדק בראיות ברורות אף בדין דלבוש ואין היתר אלא כשחל ל"ג בעומר בשבת:

י

[י] בעל ברית וכו'. פירוש מוהל או סנדק דשוין הם כמו שכתב בסימן תקנ"ט ובאליהו זוטא תמהתי על עולת שבת גם הקשיתי על שיירי כנסת הגדולה ועולת שבת שלא התירו אלא ביום המילה עצמו דליתא דמבואר בהגהות מיימוני דמסתפרין ביום שקודם המילה סמוך לערב קודם כניסה לבית הכנסת:

יא

[יא] הנשים וכו'. זכר לנשים צדקניות שהיו בדורו של ר' עקיבא שקדמו אצל תלמידיו להתעסק בהן (תניא), וכנסת הגדולה כתב הדבר בהווה שנשים שדרכן לעשות מלאכה בספירה והוא הדין אנשים וכן משמע מרבינו ירוחם ור' דוד אבודרהם:

יב

[יב] [לבוש] הטעם השני וכו'. לפי הטעם זה נראה דלאחר שספרו מותר במלאכה תיכף (ט"ז), ובטור ור' דוד אבודרהם משמע דאסור עד שחרית גם לטעם זה, ועוד דומיא דשנת השמיטה ככולו אסור וכן משמע בלבוש:

יג

[יג] [לבוש] אפילו בשבתות שמברכין וכו'. וכן נוהגין אבל לא בראש חודש אייר שחל להיות בשבת עיין סוף סימן תפ"ד:

יד

[יד] [לבוש] אופן ארוגי וכו'. וכן נוהגין פה פראג:

טו

[טו] [לבוש] ונראה לי הטעם וכו'. כן כתב אבודרהם דף צ' והוסיף גם זה הזמן הקציר הוא נוטה אחר רוב התאוה וצריך להשקיט במוסרים שבמסכת זאת:

טז

[טז] [לבוש] ונראה לי דהיינו וכו'. ובמנהגים שבסוף הספר סימן ד' כתב גם כן כשיש מילה דאין אומרים רק אופן דמילה ויום ליבשה קודם שירה חדשה ושאר השייך לאותו שבת וכשיש מילה וראש חודש גאולה דמילה, ומנהגים דכתבו שאומרים יוצר ואופן דראש חודש היינו לפי מנהגיו שאין אומרים יוצר וראיה לדברי לבוש נראה לי ממה שכתב במהרי"ל מילה שחל באלו ארבע שבתות שבין פסח לעצרת אומר יוצר ואופן וגאולה דמילה והשאר השייך לאותו שבת, עד כאן, קשה הלא ששה שבתות הם אלא נראה לי דסבירא ליה כמנהגים שלנו שאין אומרים יוצר אלא בשבת שאחר פסח וקודם שבועות, ואם כן נשארו ארבע שבתות שאין אומרים יוצרות לכך אומרים יוצר דמילה אבל בראשון ואחרון לא, והוא הדין בארצות שאומרים בכל השבתות שבין פסח לעצרת יוצרות שאין אומרים במילה רק אופן וגאולה דמילה, אך צריך עיון דבמנהגים כתב סתם כשיש מילה בשבתות אלו וכו' משמע אף בראשון ואחרון אומרים דמילה:

יז

[יז] [לבוש] שיפטירו בבני כושיים וכו'. באליהו זוטא כתבתי שכן עיקר וכן הסכימו כך אחרונים:

יח

[יח] [לבוש] מראש חודש וכו'. ומיד בב' סיון אמר להם משה לקדשם לתורה כדאיתא פרק ט' דשבת אמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים:

יט

[יט] [לבוש] אין מקיזין וכו'. מעשה בחולה בערב שבועות שאמרו הרופאים להקיז לו דם בערב שבועות משום סכנת החולי והוריתי להתיר משום שראיתי בכלבו דף נ"ח ובתשב"ץ סימן תקנ"ז זה לשונו, האידנא כיון שהורגלו בו רבים שומר פתאים ה', ואף דיש לומר דמיירי שם בהושענא רבה ושאר ערב יום טוב מכל מקום כיון דגזירה זו דשאר ערב יום טוב נמי בש"ס סוף פרק מפנין (ואפ"ה), אם כן הוא הדין בערב שבועות, ואף דודאי אין להקל מכל מקום בזה שיש ודאי סכנה אם לא יקיזו אין ספיקא מוציא מידי ודאי ועוד דבאגודה שם כתב דבימיהם היו מקיזין רוב דם אבל עתה אין מקיזין כל כך, אי נמי יש לומר מדינא מותר לדידן אף בערב שבת דהש"ס דוקא הקזה שלהם אמרו ואף שכתב שם שנזהרין מלהקיז ערב שבת, היינו נמי כשאין סכנה חש להחמיר אבל בסכנה נראה לי להתיר. כתב מגן אברהם סוף סימן תס"ח שרעפפין מהרי"ו אוסר ומהרי"ל מתיר מלבד בהושענא רבה מפני שהוא יום הדין ובערב יום טוב האחרון של פסח הכל שרי דאינו רגל בפני עצמו (מטה משה), ובליל שלפני יום טוב נראה לי דמותר להקיז בלילה, ובתוס' דאפילו סמוך ללילה אין דרך:

א

נוהגין בש"ל ותניא כתבו הטעם דמשפט רשעים בגיהנם י"ב חודש ור"י ב"נ אומר מפסח ועד עצרת. ובס' אדם וחוה הטעם לפי שהם ימי דין כי העומר בא מן השעורים ומטעם זה נהג מהרי"ל שלא לגלח עד ערב שבועות:

ב

מותר. אבל בעל ברית אסור לו להסתפר תוך שלשים תשובת מהרי"ץ ומהר"ם וע' תשובת מ"ש סימן כ"ו:

א

א) [סעיף א'] נוהגין שלא לישא אשה וכו' בכל המקומות. טור. לבוש. ב"ח.

א

ב) שם. שלא לישא אשה וכו' ומשמע מסתמיות דברי הש"ע דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו אשה ובנים לנישואין שאינו של מצוה. וכ"כ העו"ש או' א' וכ"כ הזר"א חא"ח סי' ס"ח דאף במקום שרובם אין נזהרים בתספורת בימים אלו אין להתיר לישא בתוך העומר מי שלא קיים פ"ו דנישואין חמירא להו מתספורת שהרי לא ראינו שנהגו התר אלא בתספורת יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' א' וכתב דהגם דמהר"ם לונזאנו והפר"ח שרו לישא אשה למי שלא קיים פו"ר וטעמם ונימוקן עמם מ"מ פשט המנהג שאין נישאין כלל עד ל"ג עכ"ל. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט על דברי מהר"ם הנז' דאין אנו נוהגין כן. וכ"כ העו"ש שם. ר"ז או' ג' מ"ב או' א' ועיין בשבות יעקב ח"ב סי' ל"ה שכתב שפעם אחת היקל חכם א' בענין הנישיאין תוך ימי הספירה נגד המנהג ולא עלה זיווגם יפה וע"כ כתב דשומר נפשו ירחק מנישואין בימים כאלו אף שיהיה הרבה צדדין להקל כי חמירא סכנתא מאיסורא ולא לבטל המנהג בפרהסיא עכ"ל ועיין לקמן או' י"ב.

א

ג) שם. שלא לישא אשה וכו' ואפי' אלמון זקן שרוצה לישא אשה אלמנה זקנה אסיר דלא פלוג. הרשב"ש סי' תרנ"ב. זכ"ל או' ע' ולהחזיר גרושתו מן הנישואין בכל גוונא שרי דאין כאן שמחה וכדלקמן סי' תקמ"ו סעי' ב' מהריק"ש פר"ח. חק יוסף או' ב' שו"ג סוף או' א' י"א בהגה"ט. מ"ב או' א'.

א

ד) שם. שלא לישא אשה וכו' והטעם שלא להרבות בשמחה מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. טור. ומ"מ ברכת שהחיינו מותר לומר באלו הימים מן הפסח עד ל"ג והגם דכתוב לקמן סי' תקנ"א סעי' י"ז טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים וכו' שאני חרבן בהמ"ק דחמיר לן טפי מאמ"ר או' ב' ואין חילוק בין פרי למלבוש וכ"כ עיקרי הד"ט ססי' כ"א יעו"ש. יפ"ל ח"ג או' ג' וכן מורים בי מדרשא ואין חוששין למ"ש בס' מל"ח סי' ו' או' י"ב מנהג טוב שלא לחנך מלבוש וכו' בין פסח לל"ג יעו"ש.

א

ה) שם. מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. ולסיבת היותן ממוחין דקטנות לכן היו מבחי' הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין זא"ז כמ"ש ז"ל שלא היו נוהגין כבוד זל"ז (עיין יבמות ס"ב ע"ב ובסוף מדרש קוהלת) וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת שאז הוא זמן קטנות והם ימי הדין ואז הוא זמן יניקת החיצונים לכן פגעה בהם אז מדה"ד של הקטנות על שלא נהגו כבוד זל"ז ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנז' ובבוא יום ל"ג לעומר אז נתגלה קטנות שני שהוא שם אכדט"ם והנה הוא חילוף שם אלהים (עיין לעיל סי' תע"ג או' ד') אשר הוא בחי' רחמים בסוד אלהים חיים ואז פסקו מלמות. שער הכוו' דף פ"ו סוף ע"ד וריש דף פ"ז. פע"ח שער כ"ב פ"ז. וכ"ז שעושין זכר כדי להתרחק מהשנאה והקנאה והתאוה והגאוה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום ולכן כתב בשער הכוו' דף א' ע"ג להזהיר מאד בענין אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד יעו"ש. ועי' לקמן או' כ"ו.

א

ו) שם. מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. ובשה"ל וברי"ו כתבו עוד שני טעמים א' לפי שמשפט רשעים בגיהנם לר"י בן נורי מפסח ועד עצרת (עדיות סוף פ"ב) ועוד שהם ימי דין על התבואה שלכך העומר היה בא מן השעורים יעו"ש. ח"י או' ג'.

א

ז) שם. אבל לארס ולקדש ש"ד. שלא יקדמנו אחר וכמ"ש לקמן סי' תקנ"א סעי' ב' וכ"כ מ"א סק"א.

א

ח) שם. אבל לארס ולקדש וכו' שניהם לשון קידושין כמ"ש בא"ה סי' כ"ז דאומר לה הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי יעו"ש. ועיין בתיקונים תיקון יו"ד כוונת הקידושין והטבעת וז' ברכות יעו"ש.

א

ט) שם. אבל לארס ולקדש ש"ד. ומותר לעשות באותו פעם סעודת ארוסין. מ"א סק"א. וכן מותר לעשות רקודין א"ר או' ב' א"א או' א' מחה"ש. אבל לעשות רקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור ואף מי שעשה שידוכין אסור לעשות ריקידין ומחולות. מ"א שם. ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפי' סעודת רשות נוהגין היתר רק לעשות שמחות יתירות בריקידין ומחולות נהגו איסור. ח"י או' ד' חק יוסף או' ג' ר"ז או' א' מ"ב או' ג' וגם בחו"ה דפסח ריקודין ומחולות של רשות יש לאסור. מש"ז או' ב' ומר"ח סיון עד שבועות יש להסתפק אם יש להקל בריקודין ומחולות של רשות. א"ר שם. א"א שם. ועיין לעיל סי' קל"א סעי' ז' בהגה דמשמע דהם כמו יו"ט.

א

י) שם. ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו. ה"ד בנשואין שעושה מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר נוהגין לקנוס. שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ש או' א' א"ר או' ג' א"א או' ה' ר"ז או' ב' מ"ב או' ד'.

א

יא) שם הגה. מיהו מל"ג בעומר ואילך וכו' והגם דגם דעת הש"ע כן דהא כתב עד ל"ג לעומר אפ"ל דלפני מור"ם ז"ל לא היה כתוב בש"ע עד ל"ג לעומר אלא רק בין פסח לעצרת וכגרסת הטור והלבוש וע"כ כתב להגיה מיהו מל"ג וכו'.

א

יב) שם בהגה. הכל שרי. היינו לאותם הנוהגין לספר מל"ג ואינך (כמ"ש לקמן סעי' ב') אבל לדידן שנוהגין איסור תספורת (כמ"ש לקמן סעי' ג' בהגה) אסור ג"כ לישא. מיהו עד ר"ח אייר מותרים לישא כשם שמותרים לספר כמ"ש סעי' ג' מ"א סק"ב. וכשחל ר"ח בשבת שיש בו תוספת שמחה שבת ור"ח מותרין הכל לישא באותו שבת ר"ל אף הנוהגין איסור גם עד ר"ח אייר. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ש או' א' מ"א שם. פר"ח סעי' ג' חק יוסף או' ח' ר"ז או' ח' וה"ה דמותר להסתפר. שכנה"ג שם. עו"ש שם. פר"ח שם. ר"ז שם. מיהו הא"ר או' ד' כתב שהגאון זקנו ז"ל לא היה רוצה להתיר לעשות נשואין בר"ח אייר שחל בשבת אף שהב"ח מתיר יעו"ש. והב"ד ח"י או' ב' וכתב וכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר באבילות ישנה דקילא והוא רק מצד המנהג עכ"ל וכ"ז למנהג בני אשכנז כי יש מקומות שאין מסתפרים עד ל"ג ומל"ג ואילך ול"ג עצמו בכלל מסתפרין ויש מקומות שמסתפרים עד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל אבל אח"כ אין מסתפרין עד עצרת רק בל"ג עצמו מסתפרין וה"ט דעד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל איכא ט"ז ימים ונשארו ל"ג שמתאבלים בהם כמ"ש הב"ח יעו"ש. אבל בני ספרד אין נוהגין להסתפר ולא לישא רק עד ל"ג ומשם ואילך כדעת הש"ע ורק בתספורת יש נוהגין להחמיר כדברי האר"י ז"ל שלא לספר עד העצרת וכאשר יבואר לקמן.

א

יג) [סעיף ב'] נוהגין שלא להסתפר עד ל"ג וכו' והאר"י ז"ל לא היה מגלח ראשו אלא בע"פ ובערב חג השבועות ולא היה מגלח לא ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן. שער הכוו' דף פ"ו ע"ד. פע"ח שער כ"ב פ"ז. וכ"כ הנה"ש דף כ"ה ע"ד דצריך ליזהר מאד שלא לגלח בשום אופן אלא ביום מ"ט וכמנהג האר"י ז"ל ולא כמ"ש קצת המקו' לגלח במ"ח ויעו"ש טעם בסוד. וכ"כ הברכ"י א' ו' ובספרו מו"ב או' רכ"א יעו"ש. וכתב עו"ש הנה"ש דגם לחתן לא התרתי לגלח קודם שבועות בכמה ימים. וכ"כ המו"ב שם. וכ"כ באגרות הרמ"ז ססי' ב' שלפי מנהג האר"י ז"ל אפי' אם יזדמן ברית מילה אין להסתפר בכל זמן העומר. שע"ת או' ח' וכתב עו"ש הנה"ש דנסתפקתי אם חל יום מ"ט בשבת אם מותר לגלח במ"ח ולא אפשיטא לי ולולי שהכרחוני כמעט לא הייתי מגלח. והב"ד המו"ב שם וכתב וכן עיקר לגלח בע"ש שלא יכנס לחג כשהוא מנוול יעו"ש.

א

יד) מי שנהג שלא להסתפר מפסח ועד עצרת מהניה ליה התרה. כתונת יוסף סי' י"ט. זכ"ל או' ע'.

א

טו) שם עד ל"ג וכו' מי ששלמו ל' של אבלו בימי העומר בין ר"ח לל"ג התיר להסתפר הזר"א סי' ס"ז וכתב שכן הסכימו הלכה למעשה עם מע' הרב מר אחיו מהרד"ך זלה"ה אלא שכתב וטוב היה לעשות התרה ועוד חילק בזה יעו"ש. מחב"ר או' ג, שע"ת או' ז' והיינו אם יש צורך בדבר כגון שגדלו שערותיו ויש לו כאב ראש מזה וכדומה. ועיין לקמן או' מ"ח.

א

טז) שם שלא להסתפר עד ל"ג וכו' ונטילת הצפרנים נהגו העולם להתיר וגם מן הדין שרי. זכ"ל או' ע' יעו"ש. מל"ח סי' ו' או' א'

א

טוב) שם שלא להסתפר עד ל"ג וכו' מי שנוהג להסתפר בכל ע"ש ואם יעבור אפי' שעה יש לו מיחוש הראש ותקנתו הוא להסתפר מיד מותר לו להסתפר בימי העומר. עולת שמואל סי' י"א. עיקרי הד"ט סי' כ"א או' ח' בי"ע או' י"ב.

א

יח) שם ואין להסתפר עד ל"ד בבקר. שיש במדרש שמתו מפסח עד פרוסת העצרת והוא ט"ו יום קודם העצרת וכשתסיר ט"ו יום ממ"ט יום נשארו ל"ד והנה הם ל"ג שלימים ומגלחים ביום ל"ד בבקר כי מקצת היום ככולו. ב"י. עו"ש או' ב' ביאורי הגר"א. ועיין שכנה"ג בהגב"י או' א' שכתב ולא שייך לומר מקצת היום ככולו אלא ביום ולא בלילה יעו"ש. וכ"ד הרב"ד סי' ר"פ. וכ"כ בביאורי הגר"א דלא אמרינן מקצת היום ככולו עד שתנץ החמה יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ד' אמנם הפר"ח כתב דהרוצה לסמוך אמ"ד דמקצת היום ככולו הוי אף במקצת הלילה ולהסתפר בלילה לא הפסיד כלום יעו"ש. מיהו השו"ג או' ז' כתב דאנן קבלנו הוראות הש"ע הילכך אין להסתפר אלא ביום ולא בלילה יעו"ש. ועיין לקמן או' ל'

א

יט) אם מחדש הוקבע יריד בימי העומר בחצרות השר ואיכא קפידא אם ילכו שם בלי תיקון הזקן בזה האריכו הזר"א סי' ס"ט וחד גברא רבא למצא צד ההתר יעו"ש. מחב"ר או' ד' ועי"ש שדעת הזר"א שכל מי שצריך לילך שם יבא לפני ב"ד ויפתחו לו בפתח וחרטה כדי שלא ליתן תורת כל א' וא' בידו יעו"ש.

א

ך) שם. עד ל"ד בבקר. במקום שאין מסתפרים ביום ל"ג כ"א ביום ל"ד בבקר ואירע לאחד שיש לו קרוב שהיה לו להתאבל והוא קרוב למות ומתיירא שימות וצריך למנות עוד ל' להסתפר מותר בכה"ג להסתפר ביום ל"ג וביותר יעשה התרה. רו"ח או' ב'.

א

כא) מי שקפץ ונסתפר בל"ג אין עונשין אותו אעפ"י שהוא מהנוהגים להסתפר בל"ד. נאמן שמואל סי' יו"ד. וכ"כ הפר"ח דמי שנהג להסתפר בל"ג אין מוחין בידו אפי' הוא במקום דמסתפרין בל"ד יעו"ש. זכ"ל או' ע' ועיין לקמן או' כ"ט.

א

כב) מי שנהג לגלח ביום ל"ד כמו שנוהגין בני ספרד ואח"כ נהג לגלח ביום ל"ג כמנהג אשכנז אין כאן משום לא תתגודדו. נאמן שמואל שם. י"א בהגב"י. בי"ע או' ה'.

א

כג) שם. אלא א"כ חל יום ל"ג ע"ש וכו' ואם יהיה איזה מניעה שלא יוכל לצאת ביום ו' להסתפר שרי ליה להסתפר בליל ששי. ב"ד סי' ר"פ זכ"ל שם.

א

כד) שם הגה. ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרים ביום ל"ג. וה"ט לפי שאנו תופסין עיקר כדברי התו' שכתבו האחרונים משמם שלא מתו אלא בימים שאומרים תחנה בהם ונמצא שלא מתו בז' ימי הפסח ובז' שבתות ובשני ימים של ר"ח אייר ובר"ח סיון שהם י"ז ימים אלא שמאחר שא"א לז' ימי הפסח בלא שבת נמצא שאינם רק ט"ז ימים שלא מתו בהם נשארו ל"ג שמתו בהם לפיכך נוהגין אבילות ל"ב יום ומסתפרים בל"ג עצמו מטעם שנת' דמקצתו ככולו. ב"ח. וכ"כ בדרשות מהרי"ל.

א

כה) שם בהגה. אלא מסתפרים ביום ל"ג. ומשם ואילך כמ"ש לעיל סעי' ב' בהגה וכ"כ בהגה לקמן סעי' ג' וכ"כ לעיל או' י"ב בשם הב"ח וכ"כ הט"ז סוף סק"א וכ"כ הר"ז או' ה' מיהו במט"מ סי' תרפ"ח כתב ואנו נוהגין שלא להסתפר רק ביום ל"ג ולפניו ולאחריו לא. וכ"כ הלבוש. וכ"כ א"ר או' ו' וכתב וכן הנהיג זקנו הגאון ז"ל וכך הם נוהגין אחריו יעו"ש. והרב ח"א כלל קל"א או' י"א כתב דבקהלינו נוהגין איסור מיום א' דר"ח אייר עד ג' סיון דאמרינן מקצת היום ככולו מלבד בל"ג לעומר נוהגין היתר יעו"ש. וכ"ז מנהגי אשכנזים אבל מנהג הספרדים כדברי הש"ע שאין מסתפרים מפסח עד ל"ד ומל"ד ואילך מסתפרים ואנשי מעשה אין מסתפרים מפסח עד ערב שבועות כדברי האר"י ז"ל כמ"ש לעיל או' י"ב ואו' י"ג יעו"ש. ונ"מ לאלו שמגלחין במועד שכתוב לקמן סי' תקל"א דלהנוהגין לגלח עד ר"ח אייר הוי דין חו"ה דפסח כדין חו"ה דסוכות ושרי ולהנוהגין שלא לגלח אלא דוקא עד ל"ג או ל"ד או עד ערב שבועות ואפי' בר"ח אייר אין מגלחין י"ל איסור עומר רביע עליה ואסור. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ז' דלפי דעת הש"ע דל"ג שלמים בעינן ואין מסתפרין בר"ח אף בחו"ה אינו יכול להסתפר דמ"ש מר"ח ונ"מ לאבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל דמותר להסתפר בחו"ה (כמ"ש סי' תקל"א סעי' ז') מטעם עומר אינו יכול להסתפר יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ו' משמע הא אם מנהגו לגלח בר"ח שרי לגלח בחו"ה וכ"כ ב"ד סי' רע"ח למסתפרים בר"ח אין שום ספק שמסתפרים בחו"ה אלא שכתב יראה דאפי' לשאין מסתפרים בר"ח מותר להסתפר בחו"ה משום דבחו"ה אין נוהג אבילות יעו"ש. וכ"ה דעת הישי"ע או' ב' דבר משה ח"א א"ח סי' ל"ב. מיהו בערב ז' של פסח גם הא"ר כתב שם אפשר דמותר. וכ"כ הברכ"י או' ב'.

א

כו) שם. בהגה ומרבים בו קצת שמחה. לזכר שפסקו מלמות. דרשוא מהרי"ל ר"ז או' ה'. מיהו הפר"ח הקשה ע"ז וכתב הטעם שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ ר"ע שלא מתו כאלו יעו"ש. ועיין בשער הכוו' דף פ"ז ע"א שכתב ובבוא יום ל"ג לעומר אז נתגלה קטנות ב' של אי' שהוא שם אכדט"ם אשר באי' והנה הוא חילוף שם אלהים (עיין לעיל או' ה') אשר הוא בחי' רחמים בסוד אלהים חיים וכו' ולכן סמך אח"כ ר"ע את ה' תלמידיו הגדולים מבחי' ה' גבורות דגדלות שהם כנגד ה' אותיות אכדט"ם שהם רחמים ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים והם ר"מ ור' יהודה ור' אלעזר בן שמוע ור"ש ור' נחמיה יעו"ש.

ב

כו) וכתב עו"ש בשער הכוו' ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורין בעיר מירון כנודע ואוכלין ושותין ושמחים שם אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פ"א ביום ל"ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם ג' ימים ראשונים של השבוע ההוא וזה היה פעם הא' שבא ממצרים אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. וה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידועה ועשה יום משתה ושמחה גס העיד ה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנז' הלך גם הוא שם והים נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם וכו' וגם בהיותו שם אמר נחם וכו' ואחר שגמר העמידה א"ל מוז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו וא"ל אמור את האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו ולכן הוא יהיה בנחמה בקרוב (ועיין ברכ"י או' ד' שכתב אפשר דהקפידא היא שהיה שם על ציון רשב"י והראיה שלא נענש מקודם כשאמר בשנים שעברו יעו"ש) ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הזה הנז' ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מה' תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי ע"ש לעיל ביום ל"ג לעומר עכ"ל. וכ"כ בס' פע"ח שער כ"ב פ"ו. וכתב שם בפע"ח והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג יעו"ש. וכ"כ הברכ"י שם. וכ"כ הר"ז בסידורו דיום ל"ג בעומר הוא יום פטירת רשב"י ע"ה וכ"כ הרב בני יששכר ח"א מאמרי חודש אייר מאמר ג' או' ב' ואו' ו' וכ"כ ח"א כלל קל"א או' י"א דביום ל"ג הילולא דרשב"י ולכבודו נוהגין קצת שמחה יעו"ש והוא ע"פ מה דאיתא בזוה"ק פ' ויחי דף רי"ח ע"א ופ' האזינו סוף אדרא זוטא דף רנ"ו ע"ב דיום פטירת רשב"י ע"ה קרי ליה הילולא יעו"ש. אכן מדברי שער הכוו' הנז' משמע דהשמחה היא משום דבאותו יום סמך ר"ע את ה' תלמידיו ורשב"י ע"ה הוא מתלמידיו הגדולים וכ"כ הברכ"י בספרו טוב עין סי' ח"י או' פ"ז ובמראית העין בליקוטים שבסוף הספר סי' ז' או' ח' יעו"ש. ואפשר דהא והא איתא. ועיין בסה"ק חפץ בחיים דרוש ל"ג לעומר מ"ש עוד בזה יעו"ש.

א

כז) יום ל"ג לעומר ירבה שמחה לכבוד רשב"י זי"ע כי הוא יומא דהלולא דיליה ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום זה כידוע ממעשה מהר"א הלוי ז"ל ומעשים אחרים אשר שמענו ונדעם מפום רבנן קדישי ויש מי שנהג לעשות לימוד בליל ל"ג לעומר בי עשרה ללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בזוהר ואדרא זוטא והוא מנהג יפה. מו"ב או' רכ"ג וכ"כ בספרו טוב עין סי' ח"י דב"ן ע"ד.

א

כח) שם. בהגה. ואין אומרים בו תחנון. גם בערב של יום ל"ב וכ"כ במנהגים בדין התחנון שכן נוהגין במעהרי"ן ובפיה"ם. ובדרשות מהרי"ל כתב המנהג באשכנז שבשחרית א"א תחנה משא"כ בערב אומרים תחנה וא"כ מ"ש הרב ג"כ דאין להסתפר עד ל"ג עצמו הוא ממהרי"ל ע"פ מנהגו אבל לאותן הנוהגין שלא לומר תחנה מבערב ה"ה דמותר להסתפר דהא בהא תליא. וכה"ג כתב המי"ט. ח"י או' ו'. מיהו המחה"ש סק"ג כתב דאף לנוהגין שלא לומר תחנה מבערב אין להסתפר בלילה עו"ש. אבל הר"ז או' ה' כתב כדברי ח"י דלנוהגין שלא לומר תחנון במנחה של ערב ל"ג מותרים ג"כ להסתפר ולישא בליל ל"ג יעו"ש. ומיהו עיין בס' מל"ח סי' ו' או' ז' שכתב טעם אחר שאין להסתפר בלילה משום שהם ימי דין ואפי' באשמורת כל שלא האיר היום לא טוב להסתפר בכל ימות השנה כ"ש בימי העומר. ועיין לקמן או' ל' ולעיל סי' רנ"ב או' ט"ו.

א

כט) שם בהגה. ואין אומרים בו תחנון וכו' עיין בשכנה"ג הגב"י או' ב' שכתב דיש לתמוה על דברי הש"ע מאחר דיום ל"ג עושין אותו יו"ט ואין נופלין על פניהם מאן פלג ליה שלא ליפול על פניהם ושלא להסתפר בו כ"א עד ל"ד יעו"ש. וכן תמה הפר"ח וע"כ כתב מי שנהג עצמו להסתפר בל"ג אין מוחין בידו יעו"ש. אמנם הרב"ד סי' ער"ב כתב הטעם לאין מסתפרין בל"ג ואין נופלין על פניהם כדי לצאת אליבא דכ"ע דלמ"ד שאסור להסתפר בו הרי אין מסתפרין ולמ"ד מותר מ"מ ליכא איסורא אי לא מסתפרין ומסתפרין בל"ד דלכ"ע מותר דהא למ"ד מותר בל"ג היינו מל"ג ואילך כמ"ש הטור ומסתפרין מל"ג ואילך וכו'. ולענין נפ"א ג"כ יוצאין י"ח לכ"ע שאין טפלין בל"ג דאי פסקו בל"ג הרי אין נופלין ואי לא פסקו מ"מ אין איסור אם לא נופלין ובנ"ד נופלין משום דאי הפסקה למות היתה בל"ג כבר עבר זמנה ואי לא פסקו אלא בל"ד מ"מ אנו סוברים שאין לעשות יו"ט בשביל כך יעו"ש.

א

ל) שם. בהגה. ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב. והיינו ביום ל"ג עצמו ולא בלילה שלפניו. ב"ח. אבל המו"ק כתב דמ"ש הרב בהגה ולא מבערב פי' יום שלפניו כמו שאומרים ע"ש ערב יו"ט אבל בליל ל"ג ודאי לפי המנהג הזה מותרים שנוהגין היתר בל"ג ואין חילוק לילו מיומו. מחב"ר או' ה' שע"ת או' ה' סידור בי"ע או' ד'. וכ"כ א"ר או' ז' דמותר להסתפר בלילה כמו שא"א תחנון בערב אבל בנשואין כתב שלא ראה נוהגין אלא ביום ממש זולת כשחל ל"ג בע"ש אפשר להקל בשעת הדחק לעשות בלילה שלפניו יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל או' כ"ח דיש מתירין גם בנשואין לעשות בלילה יעו"ש וא"כ בדברים כאלו הולכין אחר המנהג כי כל אחד יש לו על מה לסמוך, ועיין לקמן או' מ"ב.

א

לא) ליל ל"ד לא יאמר תחנונים בק"ש אם בא לישן קודם ד' שעות כדין מו"ש ור"ח. מל"ח סי' ז' או' יו"ד. ומיהו עיין לעיל סי' ש' או' ח"י שכתבנו דאסור לומר וידוי במו"ש עד שיעבור חצות לילה וא"כ ה"ה לכאן.

א

לב) שם. בהגה מיהו אם חל ביום א' נוהגין להסתפר ביום ו' וכו' והיינו לפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל שמסתפרים בל"ג אבל לפי מ"ש בש"ע דאין להסתפר עד ל"ד ה"ה בכאן דאין להסתפר עד יום ב' וכ"מ מלשון הש"ע שכתב אלא א"כ חל יום ל"ג ע"ש וכו' משמע הא אם חל ביום א' אין להסתפר עד יום ב' ודוק.

א

לג) שם. בהגה נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת. והלבוש כתב אם חל ל"ג ביום א' שאין העכו"ם מספרים משום חגם יכולים אז להסתפר ביום ו' וכו' משמע הא במקום שיכולין להסתפר ביום א' אין לההסתפר ביום ו' אבל מדברי מור"ם ז"ל שכתב לכבוד שבת משמע בכל גוונא שרי וכ"כ א"ר או' ט' על דברי הלבוש הנז' דרמ"א מתיר בכל ענין לכבוד שבת. מיהו מ"ש שם הא"ר להחמיר ואין היתר אלא כשחל ל"ג בשבת הוא מן התימה דאיך אפשר שיחול ל"ג בשבת דלא בד"ו פסח.

א

לד) שם בהגה. נוהגין להסתפר ביום ו' וכו' זהו דעת מהרי"ו ומהרי"ל אוסר וכן דעת מקצת אחרונים ומ"מ היכא דנהוג היתר נהוג ואין להחמיר בדינים אלו. ח"י או' ז'.

א

לה) שם בהגה. מי שהוא בעל ברית וכו' עיין לקמן בב"י סי' תקנ"ט מבואר דבעלי ברית נקראים הסנדקים ומוהל ואבי הבן הנימול אף שאינו מל בעצמו. ח"י או' ח' א"ר או' יו"ד. פר"ח. י"א בהגה"ט. חק יוסף או' ז' מאמ"ר או' ו' מ"ב או' י"ב. ומותר לספר ביום שקודם מילה סמוך לערב קודם הליכתו לבהכ"נ. ד"מ או' ג' ח"י שם. א"ר שם. פר"ח. י"א שם. חק יוסף שם. מאמ"ר שם. מ"ב או' י"ג. ועיין להרב פחד יצחק או' מ' ערך מוהל שכתב בשם הרמ"ז דה"ד לדידהו שמלין בבהכ"נ מיד אחר ת' שחרית שאין לו פנאי לגלח ביום המילה עצמו יעו"ש וכן הסכים הרב גור אריה הלוי והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"א או' ט' יעו"ש. ואם חל מילה בשבת יש להתיר בע"ש קודם חצות אבל לא ביום ה' א"א או' ד' ועי"ש מה שהשיג על הפר"ח שכתב להתיר אף ביום ה' יעו"ש. ובעל ברית הוא הסנדק התופס התינוק בשעת המילה אבל המביא והמוציא לא. א"א שם. ועיין בשו"ג או' יו"ד שכתב דבעירם שאלוניקי אין נוהגין להסתפר רק אבי הבן לבדו ונתן עעם לדבר יעו"ש.

א

לו) ואם חל ל"ג לעומר להיות ביום א' והיה בו מילה והיינו לנוהגין שלא לגלח אלא בל"ד מותר בעל הברית לגלח בע"ש. הלק"ט ח"א סי' ל"ג. והביאו י"א בהגה"ט. וכתב וכפי דברי הרב החביב בשיירי אינו מותר לגלח עכ"ל והיינו לפי דברי השכנה"ג בהגב"י או' ח' שכתב דאין להסתפר לכבוד המילה אלא דוקא ביום המילה עצמה ולא קודם. אבל לפי הסכמת האחרונים שכתבנו באו' הקודם דמותר להסתפר ביום שקודם למילה נראה דה"ה לכאן דמותר לגלח בע"ש וכדברי הלק"ט. ומ"מ נראה דאם אפשר לגלח ביום א' קודם המילה לא יגלח בע"ש דמהיות טוב וכו'.

א

לז) ואם חל מילה ביום א' עיין בתשו' מאהבה שהורה להקל לספר בע"ש יעו"ש. אבל בתשו' אגורה באהליך דף ו' כתב דאסור להסתפר בע"ש יעו"ש. ונראה דגם בזה אם אפשר לגלח ביום א' קודם המילה לא יגלח בע"ש. ואם לא אפשר אז להקל כדעת המתירין. וכ"ז לנוהגין ע"פ דברי מר"ן ומור"ם ז"ל לגלח בל"ג או בל"ד אבל הנוהגין ע"פ דברי האר"י ז"ל שלא לגלח מפסח ועד עצרת אף אבי הבן לא יגלח לכבוד המילה בימי הספירה כמ"ש לעיל או' י"ג יעו"ש.

א

לח) שם. בהגה. מי שהוא בעל ברית וכו' וחתן בשבת שלפני חתונתו שקורין שפי"ן האל"ץ מותר להסתפר בע"ש ובפרט אחר ל"ג לעומר. דג"מ. שע"ת או' ז'. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' י"ג דלנוהגין ע"פ דברי האר"י ז"ל גם חתן לא יסתפר בימי הספירה יעו"ש,

א

טל) [סעיף ג'] יש נוהגין להסתפר בר"ח אייר וטעות הוא בידם. דלא אמרו דב' ימים של ר"ח אין אבילות נוהג בהם אלא לנוהגין איסור תספורת עד עצרת דבלא ב' ימים דר"ח משכחת ל"ג יום (כמ"ש לעיל או' י"ב) אבל לדידן דלא נהגינן איסור אלא עד ל"ג בעומר בלבד כל ל"ג יום אסור להסתפר ואפי' בר"ח. ב"י.

א

מ) שם. וטעות הוא בידם. מהר"ם לונזאנו כתב דמנהג הגון הוא וגם הריק"ש כתב דכיון שעיקר הדבר תלוי במנהג במקום שנהגו כך אין מוחין בידם דאדעתא דהכי קבלוה ויפה כתב. פר"ח. וגם הכנה"ג בהגב"י כתב דמנהגם כמהר"ם לונזאנו. וכ"כ הרב פחד יצחק או' ע' ערך עומר והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"א או' ט' יעו"ש.

א

מא) מנהג עה"ק ירושת"ו למחות במי שרוצה לישא אשה בר"ח אייר וכעת נעשה מעשה להחמיר אפי' שהיה אלמון עם אלמנה שימתינו עד יום ל"ד. פה"א ח"ג דף מ"ח ע"ב. שע"ת או' א' וכ"כ בס' התקנות ומנהגים של ירושת"ו בדיני פסח או' ס"ח. ועיין לעיל או' ג'.

א

מב) מי שהזמין להשיא בתו בע"פ ושלח הנדוניא לבית החתן וחלתה הכלה ונתעכב הדבר עד מוצאי החג הורה ב"ד סי' רפ"א שישא בר"ח אייר שחל בשבת אך לא יסתפר יעו"ש והרב מהרש"ף בס' בית הרואה דף כ"ו חלק עליו דחתן הוא כמלך ושרי יעו"ש והסכים לדבריו הברכ"י או' יו"ד יעו"ש זכ"ל או' ע' בי"ע או' ט"ו. וכ"ז לנוהגין שלא לישא אלא דוקא עד ל"ג כדברי הש"ע אבל בלא"ה יש נוהגין לישא עד ר"ח אייר כמ"ש לעיל או' י"ב יעו"ש. ועיין לעיל סי' תס"ח או' ס"ה. ולענין תספורת כבר כתבנו דהנוהג ע"פ דברי האר"י ז"ל גם חתן לא יסתפר כל ימי הספירה.

א

מג) אלמון שרוצא לישא אלמנה ולא קיים מצות פו"ר ואירע יום ל"ד בשבת התירו רבני ירושת"ו לישא ביום ל"ג שהוא ביום ששי ורצה לישא בליל ששי ולא הניחו לו משום דאין נוהגין לעשות קידושין בלילה. פה"א ח"ד דף כ"ב ע"ב יעו"ש. והב"ד בס' התקנות שם או' ס"ט ועיין לעיל סי' ר"פ או' ח'.

א

מד) שם. הגה. מיהו בהרבה מקומות נוהגין להסתפר עד ר"ח וכו' הטעם דלכ"ע נוהגין איסור ל"ג יום וא"כ כשמסתפרין עד ר"ח אייר ור"ח בכלל נשארו ל"ג יום עד עצרת ואעפ"י שמסתפרין ביום ל"ג וא"כ חסר יום א' מ"מ הא ק"ל מקצת היום ככולו וכיון שנהנו איסור במקצתו דיו וא"כ אסור להסתפר אפי' בר"ח סיון עד עצרת. ב"ח. אבל במדינה זו נהגו לישא ולהסתפר בג' ימי הגבלה. ולכן נ"ל דלא ישאו ויסתפרו בר"ח אייר ובראשון של ימי הגבלה אמרינן מקצת היום ככולו וכ"מ במהרי"ל יעו"ש. מ"א סק"ה ח"י או' ט' חק יוסף או' ט' ר"ז או' ו' ח"א כלל קל"א או' י"א מ"ב או' ט"ו. ועיין עוד לעיל או' י"ב ואו' כ"ה בענין המנהגים יעו"ש.

א

מה) שם. בהגה נוהגין להסתפר עד ר"ח אייר. ועד בכלל וגם מותרים לישא אשה דתספורת ונשואין הכל דבר אחד. חק יוסף או' ח' וכ"כ העו"ש או' א' וכ"כ הפר"ח וכ"כ לעיל או' י"ב. וה"ד לנוהגין להסתפר עד ר"ח אייר ומר"ח אייר עד שבועות אין מסתפרין אמרינן ה"ה לנשואין וכן לנוהגין איסור מפסח עד ל"ג או ל"ד אבל לנוהגין להקל בתספורת בכל ימי הספירה לא אמרינן ה"ה לנשואין דנשואין חומרה וכמ"ש לעיל או' ב' יעו"ש. וכ"כ ב"ד סי' רע"ט.

א

מו) שם. בהגה נוהגין להסתפר עד ר"ח אייר. ויש מקומות שנוהגין להקל רק בר"ח אייר ובל"ג בעומר ובר"ח סיון עד שבועות. מ"ב או' ט"ו.

א

מז) מי שנוהג שלא להסתפר בר"ח כשחל ביום ו' משום צואת ר"י החסיד ז"ל יכול להסתפר ביום שלפניו אחר חצות וכן מי שנוהג שלא להסתפר בר"ח באיזה יום שיפול בו ר"ח אם חל ר"ח אייר ביום א' יסתפר ביום ו' וכ"ש אם חל בשאר ימים שיכול להסתפר ביום שלפניו וכ"ה מנהגי וכן הוריתי הלכה למעשה. שכנה"ג בהגב"י סוף או' ה' שו"ג סוף או' י"ב. זכ"ל ח"ג מע' ע' או' צ"ו. והוא ע"פ מנהגם שנהגו להסתפר דוקא ביום ר"ח אייר ולא לפניו ומל"ג ואילך כמ"ש בשכנה"ג הגב"י או' ו' וכמ"ש לעיל או' מ' יעו"ש.

א

מח) במקום שאין מסתפרים מל"ד עד עצרת ונשלמו ימי אבלותו באותן הימים לא יסתפר ואם מסתפר אין מוחין בידו. דבר משה ח"א סי' ל"ב. עיקרי הד"ט סי' כ"א או' א' ועיין לעיל או' ט"ו.

א

מט) שם. בהגה. ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה וכו' פי' שמקצת בני אדם לא ינהגו כך ומקצת כך דהיו לא תתגודדדו. מ"א סק"ו. ועיין א"א או' ו' שכתב דלא תתגודדו הוי ד"ת יעו"ש.

א

נ) שם בהגה. משום לא תתגודדו ר"ל לא תעשו אגודות אגודות. יבמות י"ג ע"ב. ועיין מ"א מא שהאריך בסוגיא זו ובחילוקי דינים דלא תתגודדו וכבר כתבנו מזה לעיל סי' תס"ח מאו' ס"ה עדאו' ס"ט קחנו משם.

א

נא) שם. בהגה. וכ"ש שאין לנהוג היתר בשתיהן. דהיינו שינהוג היתר עד ר"ח אייר כסברא ראשונה וגם מל"ג ואילך כסברא אחרונה. אבל מותר לנהוג איסור בשניהם כיון דמסתפק בדינא. מ"א סוף הסימן, ח"י או' י"א. חק יוסף או' יו"ד. ר"ז או' ז' מ"ב או' י"ז. ומ"מ א"צ לעשות כן אלא יכול לתפוס איזה מנהג שירצה ואין חוששין שמא מנהג מקום הזה אינו כן כיון שאבילות אינה אלא מנהג בעלמא אין להחמיר בספיקא אבל אם ידוע לו מנהג המקום אין לשנות. ר"ז שם. מ"ב שם.

א

בנ) [סעיף ד'] נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה וכו' בטור כתב משקיעת החמה עד שחרית משום תלמידי ר"ע שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה. ועוד שאנו סופרים העומר אחר שקיעת החמה וכתיב שבע שבתות מלשון שבות ולשון שמיטה שבע שבתות וכו' מה שנת השמיטה אסור במלאכה אף זמן ספירת העומר דהיינו לאחר שקיעה אסור במלאכה עכ"ד. וכתב הט"ז סק"ג דלפי טעם זה נראה דלאחר שספר מותר במלאכה תיכף. מיהו הא"ר או' י"ב כתב דבטור ורד"א משמע דאסור עד שחרית גם לטעם זה יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ח' נה"ש או' ג' אמנם הר"ז או' ט' כתב כדברי הט"ז. וכ"כ קיצור ש"ע סי' ק"ך או' יו"ד. מ"ב או' י"ט. אלא שכתב שם הר"ז ואותם הנשים שאינם סופרים אפשר שיש לשבות להן ממלאכה כל הלילה. ועיין עוד באו' שאח"ז.

א

גנ) שם. נהגו הנשים וכו' וה"ה אנשים. כנה"ג בהגה"ט עו"ש או' ד' א"ר או' י"א. פר"ח. חק יוסף או' י"א מאמ"ר שם. נה"ש שם. ר"ז שם. קיצור ש"ע שם. מ"ב או' ח"י. אמנם ח"י או' י"ב כתב על דברי כנה"ג הנז' דלא ראיתי נזהרים בזה אף הנשים וכ"כ ב"ד סי' רע"א על דברי כנה"ג הנז' דאינו נראה שהרי גם הנשים עוסקות במלאכת התפירה ואריגה וכמה מלאכות וע"כ כתב דלא יש חיוב כלל בזה ומי שנהג לעשות זכר זה נהג ומי שלא נהג לא נהג וסיים דאפי' שכתבו סתם ונהנו הנשים לא כל הנשים קאמר אלא מקצתן אותן שנהגו נהגו ובנשים שלא נהגו לא נהגו ואין למחות באותן שלא נהגו ליבטל יעו"ש. והב"ד השו"ג או' י"ז יעו"ש.

א

דנ) שם שלא לעשות מלאכה וכו' והיינו במלאכה גמורה וארוכה. כ"כ האחרונים.

א

הנ) שם. מפסח ועד עצרת וכו' ואע"ג דמטעם תלמידי ר"ע אין לנהוג כן אלא עד ל"ג שאז פסקו מלמות כדין תספורת מ"מ מטעם שני משום ספירה אסור עד עצרת וכ"כ מהרש"ל וכנה"ג והפר"ח וכן המנהג. שו"ג או' ח"י.

א

ונ) ביותר צריך להזהר לטבול לקריו בימי העומר כ"כ בס' המדות למהר"ן ערך ספירת העומר או' ב' יפ"ל ח"ב או' ח' ועיין לעיל סי' ע"ו או' כ"א.

א

מ"א סק"ו דהוי לא תתגודדו וכו'. ע' כנ"י סי' מ"ג מ"א:

א

שפיר דמי. שמא יקדמנו אחר, ונ"ל דמותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (עסי' תקנ"א ס"ב) אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור ונ"ל שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות:

ב

הכל שרי. היינו לאותן הנוהגים לספר מל"ג ואילך אבל לדידן שנוהגים איסור תספורת אסור ג"כ לישא (ב"ח ולבוש ומנהגים וכ"מ בב"י וד"מ) מיהו עד ר"ח אייר מותרין לישא כשם שמותרין לספר כמ"ש ס"ג וכשחל ר"ח בשבת מותרין הכל לישא באותו שבת (ב"ח ומנהגים):

ג

ומרבים בו קצת שמחה. וכתו' בכוונות שגדול אחד היה רגיל לומר נחם בכל יום ואמרו גם בל"ג ונענש:

ד

בעל ברית. הוא סנדק וה"ה המוהל עסי' תקנ"ה ס"א:

ה

מיהו בהרבה כו'. הטעם דלכולי עלמא נוהגין איסור ל"ג יום וא"כ כשמסתפרין עד ראש חודש אייר ור"ח בכלל נשארו ל"ג יום עד עצרת ואף על פי שמסתפרין ביום ל"ג וא"כ חסר יום אחד מ"מ הא קי"ל מקצת היום ככולו וכיון שנהגו איסור במקצתו דיו ואם כן אסור להסתפר אפילו בר"ח סיון עד עצרת (ב"ח) אבל במדינה זו נהגו לישא ולהסתפר בג' ימי הגבלה לכן נ"ל דלא ישאו ויסתפרו בר"ח אייר ובראשון של ימי הגבלה אמרי' מקצת היום ככולו וכ"מ במהרי"ל ע"ש ויש עוד דעה אחרת כשתסיר ז' ימי הפסח ו' שבתות ב' ימים ר"ח אייר וא' ר"ח סיון נשארו ל"ג יום ולפ"ז אין היתר אלא בר"ח עצמו ורמ"א השמיט דיעה זו משמע דלא ס"ל הכי, ובהג"ה סוף מנהגים משמע דמותר לישא בשבת שלפני שבועות ומיהו אזיל לשיטתיה דס"ל דאינו אסור אלא עד ל"ג בעומר ע"ש:

ו

מקצת. פירוש שמקצת בני אדם לא ינהגו כך ומקצת כך דהוי לא תתגודדו: ויען כי דין זה לא נתבאר כ"כ בפוסקים אציגה לפניך הסוגיא ביבמות דף י"ג ע"ב וז"ל מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' אקרי כאן לא תתגודדו לא תעשון אגודות אגודות א"ל ע"כ לא שנית מקום שנהגו לעשות מלאכה בע"פ עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין א"ל אמינא לך אנא איסורא דאסרי להו רבנן לבני י"ד למקרי בט"ו וכן בני ט"ו בי"ד והוי כב' תורות אבל התם מנהגא דלכ"ע שרי ומיהו באתרא דאחמור אל ישנה דרכו מפני המחלוקת, ופרכינן והתם איסורא ליכא והא קתני הלילה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין לעשות מלאכה איכא דעבדי כב"ה ואיכא דעבדי כב"ש והוי כאן אגודות א"ל התם לא דמי לב' תורות דהרואה את זה שאינו עושה מלאכה אומר מלאכה הוא דל"ל ומסיק דדוקא ב"ד א' בעיר א' פלג מורין כך ופלג מורין כך הוי לא תתגודדו אבל שני ב"ד בעיר א' אלו עושין כך ואלו עושין כך לא הוי לא תתגודדו ע"כ וא"כ למדנו מזה דדבר שאינו אלא מנהג לא אמרי' בי' לא תתגודדו ובדבר שהוא אסור אף שהוא מצד מנהג שייך לא תתגודדו ובדבר שיש לתלות שאין מתכוין לאיסור כגון מלאכ' אין בו משום ל"ת וא"כ גבי תספורת נמי י"ל הרואה או' שאין רצונו לספר עצמו מיהו י"ל דלהמסקנ' בכל דבר שייך ל"ת בב"ד א' בעיר א' וכ"מ בפסחים ריש דף י"ד בתוס' שכתבו שבירושלים ראוי לנהוג איסור מלאכה בע"פ לפי שמתקבצין שם ממקומות אחרים עכ"ל וקשה מה בכך אלא כוונתם כיון שהאחרים נוהגים איסור והם ינהגו היתר הוי כמו ל"ת וכ"מ ברי"ף ורא"ש שלא כתבו אלא המסקנא לבד וכתב הרא"ש ובמגילה אף על פי שקורין לבני העיר בי"ד ומקדימין לבני הכפרים והוי כמו ב"ד אח' בעיר א' פלג מורין כב"ש ופלג מורין כב"ה לא קרינן ביה ל"ת כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם היה בן מקום זה הולך למקום אחר היה עושה כמותו לא מיחזי כב' תורות ועי"ל דמגילה הוי כב' ב"ד בעיר א' שבני הכרכים לא היו קוראים לבני הכפרים אלא בני הכפרים קוראין לעצמן בכרכים עכ"ל, וברמזים כתוב וז"ל ודבר התלוי במנהג המקומות שבמקום זה נהגו כך ובמקום זה נהגו כך אפי' נתקבצו בני ב' המקומות במקום א' ועשה כל א' כמנהג מקומו ל"ל בה עכ"ל, נ"ל דס"ל אפי' הם ב"ד א' כתי' הראשון שכתב הרא"ש: ונ"ל דוקא במנהג הדומה למגילה דמגילה הכרכים ג"כ ס"ל שהכפרים מחוייבים לקרות קודם, וה"ה דרך משל שבמדינות פולין נוהגים להתענות ולומר סליחות כ' בסיון ואם נתקבצו בני פולין ובני מדינה אחרת למקום א' מותרים כל אחד לעשות כמנהגו ואין בזה משום ל"ת אבל בדבר שמחולקים בדבר כגון שאלו אוכלין חלב בני רינ"ס ואלו אין אוכלין אם נתקבצו למקום א' צריכים לעשות מנהג שוה משום ל"ת ובש"ג פ"ק דע"א כתוב אם נחרב המקום מאין יושב ואח"כ חזרו לשם ממקום אחר צ"ע אם חייבין לנהוג כך עכ"ל עמ"ש סימן תס"ח ובח"מ סי' כ"ה עמ"ש סי' תרכ"ד: ובכ"ה בענין הסכמה שתקנו קצתם בחרם לא שייך ל"ת (מהר"י טעצאק) ובת"י סי' קס"ח כתב שיש חולקין, מי שנהג חומרא מפני שהיו מחמירים במקום שיצא משם לא שייך ל"ת (רמב"ם פי"ב מע"א) (ועמש"ל) היכא שבני אומנות א' אין בהם חילוק אף על פי ששאר בני העיר אין עושין כן מותר (הרא"ם ח"א סי' נ"ז) וע' בתשו' רד"כ בי"ג ח"ב ובר"מ אלשיך סי' כ"ט והש"ג פ"ק דיבמות ואם רוב הקהל נוהגים כך צריכי' המיעוט לנהוג כרוב (ע"כ בכ"ה): אמרינן בעירובין דף ז' שר"ע נהג ב' עישורין כב"ש וכב"ה ומקשה הא הוי תרי חומרי דסתרי אהדדי ומשני ר"ע גמרא אסתפיק ליה שלא היה יודע איך ס"ל לב"ה וכ"כ התו' ביבמות דף ט"ו וא"כ מפני הספק מותר לנהוג תרי חומרי דסתרי אהדדי אבל היכא דסתרי אהדדי לגמרי לא שייך לנהוג שניהם מפני הספק דממ"נ שרי כדאי' פ"ב דחולין:

א

(א) שלא לישא אשה – ואין חילוק בין נשואין של מצוה כגון שאין לו בנים או יש לו כי כן פשט המנהג במדינתנו שלא לחלק ולהחזיר גרושה שרי שאינו כ"כ שמחה [אחרונים]:

ב

(ב) מפני שבאותו זמן וכו' – ר"ל ואין ראוי להרבות בשמחה [טור]. ומ"מ אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו שהחיינו יברך:

ג

(ג) שפיר דמי – שמא יקדמנו אחר. ומותר לעשות ג"כ סעודת אירוסין ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נשואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה אבל לעשות ריקודין ומחולות נהגו איסור וכ"ש בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש ליזהר:

ד

(ד) אין עונשין אותו – היינו דוקא בנשואין שעשה עכ"פ מצוה אבל אם נסתפר בימי העומר היו נוהגין לקנסו ולהענישו:

ה

(ה) הכל שרי – היינו לאותן הנוהגין לספר מל"ג בעומר ואילך וכדלקמיה בס"ב אבל לדידן שנוהגין איסור בתספורת וכדלקמיה בס"ג אסור ג"כ לישא דנשואין ותספורת דין אחד להם ולעומת זה יש קולא למנהגנו שיהא מותר לישא ולהסתפר עד ר"ח אייר. ולענין ר"ח גופא יבואר בס"ג. וטעם לאלו שני המנהגים יבואר לקמיה. ואף להנוהגין איסור גם עד ר"ח אייר מ"מ אם חל ר"ח בשבת כיון שיש כאן תוספת שמחה שבת ור"ח יש להתיר להסתפר בע"ש מפני כבוד השבת וגם לישא אשה בו ביום כיון שעיקר הסעודה יהיה בשבת ור"ח:

ו

(ו) עד ל"ג לעומר – עד ועד בכלל והיינו עד ל"ג ימים שלמים כל אחד לילו ויומו משא"כ יום ל"ד לא החמירו בו כ"א בלילה בלבד אבל משיאור היום לאחר נץ החמה מותר דמקצת היום ככולו:

ז

(ז) שאומרים שאז פסקו וכו' – ואף דגם ביום ל"ד מתו דמשום זה החמירו גם כל ליל ל"ד עד הנץ אפשר דעיקר ההפסקה היה ביום ל"ג וביום ל"ד מתו רק מעט [פמ"ג]:

ח

(ח) ביום ל"ג – דס"ל דביום ל"ג פסקו לגמרי מלמות:

ט

(ט) וא"א בו תחנון – גם בערב של ל"ב:

י

(י) עד ל"ג בעצמו – דהיינו לאחר שתנץ החמה והטעם לדידהו גם כן משום דמקצת היום ככולו:

יא

(יא) ולא מבערב – ויש מאחרונים שמקילין להסתפר מבערב [מי"ט וא"ר] וסיים א"ר דמ"מ לענין נשואין לא ראיתי מקילין כ"א ביום ל"ג בעומר בעצמו ולא בלילה שלפניו אכן כשחל ל"ג בעומר בע"ש והוא לו שעת הדחק לעשות ביום אפשר שיש להקל לו לעשות בלילה שלפניו:

יב

(יב) בעל ברית – היינו הסנדק והמוהל ואבי הבן אף שאינו מוהלו בעצמו (ומ"ש הרמ"א או מל בנו היינו שיש לו בן שצריך למול אותו) אבל לא המוציא והמביא [אחרונים]:

יג

(יג) להסתפר בספירה – היינו אפילו ביום שלפני המילה סמוך לערב קודם הליכה לבהכ"נ. ואם חל המילה בשבת מותרים להסתפר בע"ש אפילו קודם חצות [פמ"ג]:

יד

(יד) יש נוהגים וכו' וטעות הוא בידם – אבאר בקצרה. דלכו"ע נוהגין איסור ל"ג ימים אך יש בזה מנהגים שונים [ויש לכל אחד טעם למנהגו כמבואר בבה"ל] יש שבחרו אותן מיום ב' של פסח עד ל"ג בעומר ומשם והלאה עד שבועות לא קבלו עלייהו שום איסור אמנם עד ל"ג בעומר אין מתירין שום יום. ויש שניכו ממ"ט ימי העומר ט"ז ימים הראשונים דהיינו עד יום שני של ר"ח אייר ומשם והלאה עד שבועות שהוא ל"ג ימים אין מתירין שום יום (לבד מל"ג בעומר עצמו התירוהו במקצתו ומשום דמקצת יום ככולו) ונמצא מי שאוחז החבל בשני ראשין דהיינו שמיקל בר"ח אייר וגם מיקל מל"ג והלאה טעות הוא בידו:

טו

(טו) ואותן לא יסתפרו מל"ג בעומר ואילך – ר"ל עד שבועות ממש וכנ"ל. והנה במדינתנו המנהג לישא ולהסתפר בג' ימי הגבלה ע"כ מסיק המ"א דצריך ליזהר שלא לישא ולהסתפר בהשני ימים של חודש אייר וגם בראשון של ימי הגבלה בבוקר דוקא דאמרינן מקצת היום ככולו וא"כ עי"ז יושלם ל"ג ימים שאנו נוהגים אבילות עבורם. וכתב הח"א שכן המנהג ג"כ בק"ק ווילנא שנוהגים איסור מיום א' דר"ח אייר עד ג' סיון בבוקר מלבד בל"ג בעומר נוהגין בו היתר ויש מקומות שנוהגין להקל רק בר"ח אייר ובל"ג בעומר ובר"ח סיון עד שבועות. ובענינים אלו יתפוס כ"א כפי מנהג מקומו:

טז

(טז) מקצת מנהג זה וכו' – ר"ל שמקצת בני אדם ינהגו כך ומקצת ינהגו כך:

יז

(יז) היתר בשתיהן – דהיינו שינהג היתר עד ר"ח אייר כסברא אחרונה וגם ינהג היתר מל"ג בעומר ואילך עד עצרת כסברא ראשונה כיון ששתי קולות אלו סותרות זו לזו וכנ"ל אבל יכול לתפוס חומרי המנהגים דהיינו שינהג איסור מפסח עד ערב שבועות או עד יום א' של הגבלה חוץ מל"ג בעומר ואף שנוהג ב' חומרות הסותרות זו לזו אינו ככסיל ההולך בחושך כיון שעושה כן רק מחמת ספק שאינו יודע איזה מנהג הוא העיקר ומ"מ א"צ לעשות כן אלא יכול לתפוס איזה מנהג שירצה ואין לו לחוש שמא מנהג המקום ההוא אינו כן דכיון שהוא רק מנהג בעלמא אין להחמיר בספיקא אבל אם ידוע לו מנהג המקום אין לו לשנות בין להקל ובין להחמיר [אחרונים]:

יח

(יח) הנשים – וה"ה אנשים:

יט

(יט) משקיעת החמה ואילך – הטעם שנקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה ויש עוד טעם בטור לפי שאז זמן ספירת העומר ובעומר כתיב שבע שבתות מלשון שבות דהיינו שבזמן הספירה יש לשבות ממלאכה ולפי טעם זה אחר שספר מותר תיכף במלאכה:

א

(מ"א סק"ו) ובדבר שיש לתלות שאין מתכוין לאיסור נ"ב תמהני אם יצא זה מפיו הלא בתספורת אם קצת המקום א' יסתפרו עד ר"ח אייר וקצתן יסתפרו מל"ג בעומר ואילך פשיטא דהוי לא תתגודדו אפילו לפי תי' ראשון דמשני גבי מלאכה לא הוי ל"ת דאומר מלאכה הוא דלית ליה דהא מקצתו מתנגדן למקצתן בעיר א' דהא לכ"ע צריך לנהוג איסור ל"ג ימים וזיל הכא ליכא ל"ג וזיל הכא ליכא ל"ג. גם מה שכתב דלמסקנא דרבא לא מחלקינן בהך סברא דהרואה אומר וכו' באמת למסקנא נמי סברא תלמודא לסברא נכונה דהא קאמר תלתא ש"מ דעשו כדבריהם ולא קאמר ש"מ מהא דפיחת המעזיבה או משוקת יהוא. אלא משום דמצי למידחי הרואה אומר לאפושי אויר קעביד או לאפושי מיא קעביד וכן כ' מהרש"ל ביש"ש בפ' ה' סוף פ' י' ע' שם:

א

סעיף ג' בהג"ה להסתפר מל"ג בעומר ואילך. אבל ששלמו אבילות שלשים ביום ל"ד בעומר ע' ת' דבר משה סי' ל"ב:

ב

מג"א סק"ו וא"כ גבי תספורת נמי י"ל הרואה. בפשוטו י"ל כיון דאותם שמספרים עד ר"ח אייר אין רשאים מל"ג ואילך ואותם שמספרים מל"ג ואילך אסורים קודם ר"ח ואם מקצתם מספרים עד ר"ח אייר וקצתם מספרים מל"ג ואילך זהו הוי לא תתגודדו. וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה סימן מ"ט ועיי"ש עוד בסימן ב' ובשו"ת תמים דעים סימן קס"ח קס"ט ק"ע:

א

לישא, עבה"ט ובמח"ב כתב שפשט המנהג שלא לישא כלל אפי' לא קיים פ"ו אין נושאין עד ל"ג וע"ש בשם זרע אמת שאפי' במקום שאין נזהרים רובם בתספורת מ"מ אין להתיר לישא ע"ש וע' לקמן סק"ג בשם השבות יעקב ועיין בפרי האדמה ח"ג דף מ"ח שנעשה מעשה בירושלים להחמיר שלא לישא אשה בר"ח שבימי העומר אפי' אלמן עם אלמנה ע"ש וע' בשו"ת חינוך ב"י סי' ך"א שהתיר בשעת הדחק למי שבא ממקום אחר לישא בל"ג בעומר וחלה וחזר לבריאותו אחר ל"ג בעומר ונחוץ מאד לביתו והיא אין רצונה לזוז ממקומה בלא נשואין וגם הוא חולה קצת עדיין ואין לו מי שישמשנו פה על היריד וגם שקרוב שיתבטל הענין על ידי המתנה זו שיפרד לדרכו כו' ולכן התיר הנשואין בצירוף היתר שיש מקומות שנוהגין היתר לישא אחר ל"ג בעומר ע"ש:

ב

תחנון, עבה"ט ובמור וקציעה כתב דהך מבערב פירושו היום שלפניו כמו ע"ש או עיו"ט אבל הלילה שלמחרתו יום ל"ג בעומר פשיטא דלילו כיומו ע"ש:

ג

ברית. עבה"ט וע' מח"ב בשם זרע אמת מי ששלמו ימי אבלו בין ר"ח לל"ג בעומר מותר להסתפר וטוב לעשות התרה וע' בדגול מרבבה בשבת שלפני החתונה שקורין שפין האלץ מותר להסתפר בע"ש ועיין לקמן ס"ק ח' בשם אגרת הרמ"ז:

ד

מקומות. ובשם האר"י ז"ל כתבו שלא להסתפר כלל עד ערב חג השבועות ע"ש וכ' באגרות הרמ"ז סוף סי' ב' שלפי מנהג האר"י ז"ל אפי' אם יזדמן ברית מילה אין להסתפר בכל זמן העומר:

א

יש נוהגים להסתפר בר"ח אייר. כ' ב"י שטעמם ע"פ מ"ש אחרונים בשם התוס' של"ג בעומר אין לו מעלה מצד עצמו שפסקו מלמות אלא לסימנא בעלמא נקטו סי' ל"ג דהיינו שבימים שא"א תחנון לא מתו וא"כ כשתסיר מן מ"ט יום ז' ימי פסח וז' שבתות וב' ימי' ר"ח שהם י"ו ימים שאין אבילות נוהג בהם נשארו מן המ"ט יום ל"ג יום וראו שם דב' ימים של ר"ח אין אבילות נוהג בהם נהגו בהם היתר וזה שבוש דלא אמרו בשני ימים של ר"ח דאין אבילות נוהג בהם אלא לנוהגים איסור תספורת עד עצרת דבלא ב' ימים משכחת לה ל"ג יום שהם סימן לימי המיתה אבל לדידן דלא נהגינן איסור אלא עד ל"ג בעומר דס"ל דאז פסקו מלמות לגמרי ממילא אסור כל ל"ג יום אסור להסתפר אפי' בר"ח ע"כ דברי ב"י ממילא לדידן כל ל"ב יום אסור ותו לא:

ב

ואותן לא יספרו מל"ג ואילך. כי הם ס"ל דגם אחר ל"ג בעומר מתו עד עצרת כי ל"ג אינו סי' להפסקת המיתה בו ביום אלא מנין ל"ג הוא סימן לכמה ימים הית' המיתה משא"כ לאותן שמסתפרין אחר ל"ג בעומר דס"ל דהמית' היתה אף ביום שא"א תחינה אלא שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה לגמרי וא"כ עד ל"ג בעומר אסור בכל הימים ואחר ל"ג בעומר מותר בכולם ובודאי אין מנהגנו כדעה זו האחרונה כיון שאנו מסתפרים ומרבים קצת שמחה בל"ג בעומר ואלו לדיעה ראשונה אין שום מעלה ליום ל"ג בעומר והמנהג בכל המקומות שאין עושין נשואין אלא ביום ל"ג בעומר לא לפניו ולא לאחריו עד עצרת ואין לזה טעם וא"ת שאוחז בחומרי שניהם א"כ ביום ל"ג בעומר לא יסתפרו ולא יעשו נשואין מטעם השני. וי"ל דודאי העיקר שאחר ל"ג בעומר לא מתו ואפ"ה נוהגים קצת אבילות מחמת גזרת תתנ"ו שהיתה באשכנז בין פסח לעצר' כמו שמפורש ביוצרות ופיוטים שאנו אומרים בשבתות ההם שהם נתיסדו כמו קינות כנלע"ד טעם המנהג שלנו שאין נושאין אחר ל"ג בעומר אבל להסתפר ודאי שרי אחר ל"ג בעומר שמחמת גזירה זו לא החמירו אלא בשמחה יתירה של נישואין מה שאין כן קודם ל"ג בעומר שמתו תלמידי ר' עקיבא ומוטל על כל העולם להתאבל בשבילם החמירו טפי אפילו בתספורת. בהג"מל כתוב באם חל ר"ח אייר בשבת נושאין בו:

ג

שלא לעשות מלאכה כו'. שנקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה. וכ' הטור עוד טעם לפי שאז סופרין העומר וכתיב שבע שבתות מלשון שבות ול' שמיטה ג"כ שבע שבתות דכתיב וספרת לך שבע שבתות מה שנת השמיט' אסורה במלאכה אף זמן ספירת עומר דהיינו לאחר שקיעת החמה אסור במלאכ' ע"כ ולפי טעם זם נראה דלאחר שספר מותר במלאכה תיכף כנ"ל: בענין הפטור' אחרי וקדושים כתבתי סימן תכ"ח:

א

נוהגין שלא לישא אשה. וכת' הב"ח ונ"ל דאין חילוק בין נישואין של מצוה כגון שאין לו בנים או יש לו כי כן נהגו שלא לחלק עכ"ל:

ב

עד ל"ג בעומר. וכת' במנהגים וב"ח והסכמת האחרונים דאם חל ר"ח אייר בשבח שמותר לישא. אף למנהגינו שאוסרין הכל קודם ר"ח וגיסי הרב כתב ששמע ממו"ח זקינו הגאון זצ"ל שהנהיג פ"פ לאסור בנשואין וכן שלא להסתפר בר"ח רק בל"ג בעומר וערב עצרת דוקא עכ"ל וכל מקום ומקום יתפוס כפי מנהגו ובספק אין להחמיר באבילות ישנה דקיל' והוא רק מצד המנהג:

ג

מתו תלמידי ר"ע. ובש"ל וברי"ו כתב עוד שני טעמים א' לפי שמשפט רשעים בגיהנם לרבי יוחנן בן נורי מפסח ועד עצרת (אך לענין אמירת קדיש י"א חודש מוכח דלא ס"ל הכי אלא כת"ק דמשפטם י"ב חדש) ועוד שהם ימי דין על התבואה שלכך העומר בא מן השעורים ע"ש:

ד

אבל לארס ולקדש שפיר דמי. וכת' במ"א ומותר לעשות ג"כ סעודת אירוסין ועכשיו שאין מקדשין אלא בשעת נישואין מ"מ מותר לעשות שידוכין ולעשות סעודה דהא אפילו סעודת רשות נוהגין היתר רק לעשות שמחות יתירות בריקודין ומחולות נהגו איסור:

ה

ומרבין בו קצת שמחה. וכת' מ"א שגדול אחד היה רגיל לומר בכל ימי הספירה נחם ואמר בל"ג ונענש:

ו

ואין אומרין בו תחנון. גם בערב של יום ל"ב וכ"כ במנהגים בדין התחנון שכן נוהגין במעהרין ובפיהם ובמהרי"ל כתב המנהג באשכנז שבשחרית א"א תחנה משא"כ בערב אומרין תחנה וא"כ מ"ש הרב ג"כ דאין להסתפר עד ל"ג בעצמו הוא מהרי"ל על פי מנהגו אבל לאותן הנוהגין שלא לומר תחנה מבערב ה"ה דמותר להסתפר דהא בהא תליא וכה"ג כתב המי"ט:

ז

נוהגין להסתפר ביום וי"ו. ולכבוד שבת זה הוא דעת מהרי"ו ומהרי"ל אוסר וכן דעת מקצת אחרונים ומ"מ היכי דנהוג היתר נהוג ואין להחמיר בדינים אלו כמ"ש ס"ק ב':

ח

ומי שהוא בעל ברית. ע"ל בב"י סימן תקנ"ט מבואר דבעלי ברית נקראים הסנדקים ומוהל ואבי הבן הנימול אף שאינו מל בעצמו ומותר להסתפר בערב קודם כניסה לבית הכנסת וכ"כ מנהגים:

ט

נוהגין להסתפר בראש חדש אייר. עיין במ"א שכת' שמנהגינו להסתפר בג' ימי הגבלה וע"ש מילתא בטעמא ועמ"ש בסק"ב:

י

מקצת מנהג זה. עיין במ"א שהאריך בסוגיא דיבמות בחילוק דינים שלא תעשה אגודות אגודות ועמ"ש בסימן תס"ח:

יא

שאין לנהוג היתר בשתיהן. אבל אם נוהג איסור בשתיהן לא הוי ככסיל בחושך הולך כיון דאסתפק ליה הדין וכמ"ש בספרי מנחת יעקב ריש כלל ל"ז וכ"פ המ"א ס"ס זה אבל מ"מ החומרות יתרות שכ' בזה הוא שלא לצורך כמ"ש ס"ק ב':

יב

נהגו הנשים. וכת' בכ"ג דה"ה אנשים ולא ראיתי נזהרים בזה אף הנשים ור"ש לוי סימן וי"ו מחמיר בזה יותר מתספורת: