שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ז: סדר תפלת ערבית של פסח. ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

סדר תפלת ערבית של פסח. ובו ד סעיפים:
סדר היום ערבית ושחרית ומנחה אומר שלש ראשונו' ושלש אחרונו' וקדושת היום באמצע אתה בחרתנו וכו' ותתן לנו יי אלהינו את יום חג המצות הזה את יום טוב מקרא קודש הזה (ע"ל סי' ת"צ סעיף ג') זמן חירותינו יעלה ויבא והשיאנו וחותם מקדש ישראל והזמני' ואם אמר מקדש השבת וחזר בו תוך כדי דיבור יצא אחרי שהוא יודע שהוא יום טוב ואם חל בשבת אומר את יום המנוח הזה ואת יום חג המצו' הזה וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים ואין אומרים ברכת מעין שבע:

ב

אין שליח צבור מקדש בבית הכנס':

ג

שכח לומר אתה בחרתנו ואמר יעלה ויבא יצא: הגה ואפילו היה שבת אם הזכיר יעלה ויבא יצא (ב"י בשם א"ח) ואם אמר אתה בחרתנו והזכיר בו שבת אפ"ה צריך לחזור ולהזכירו ביעלה ויבא (תשובת מהרי"ל) מיהו אם לא הזכירו ביעלה ויבא אין צריך לחזור (ב"י) וש"צ ששכח להזכיר של יו"ט בשחרית ע"ל סימן קנ"ו:

ד

בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בציבור בנעימ' בברכה תחלה וסוף וכן בליל שני של שני ימים טובי' של גליות: הגה וכל זה אין נוהגים כן כי אין אנו אומרים בלילה בבהכ"נ ההלל כלל:

א

קודש. ומנהגינו לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים וא"א באהבה מקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה אכן כשחל בשבת י"א שאומרין ב' פעמים באהבה ועיין בלבוש הטעם:

ב

וחזר. פירוש שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים:

ג

י"ט. רק שטעה בדבורו והיינו דווקא כשלא הזכיר של י"ט באמצע אבל הזכיר של יו"ט באמצע אפי' חתם של שבת יצא ואם כן אם חתם מקדש ישראל והזמנים אפי' לא הזכיר של יו"ט באמצע יצא עמ"א. ואם חתם בי"ט או בשבת מקדש ישראל יצא ודוקא בתפלה אבל בקידוש לא יצא מ"א ע"ש והח"י חולק ע"ז וכתב דגם בתפלה אפשר דלא יצא ע"ש:

ד

המנוח. ומנהגינו את יום השבת הזה ואת יום חג המצות הזה. עח"י וביד אהרן:

ה

וישראל. ואם חתם מקדש ישראל והזמנים ולא הזכיר שבת א"צ לחזור כנה"ג ומהר"א כהן אבל מהר"ם גלאנט"י ומהר"י אלפנדרי הסכימו דצריך לחזור וכן הסכים הפר"ח עיין יד אהרן:

ו

שבע. דלא נתקנה אלא מפני המזיקין ובפסח הוא ליל שמורים:

ז

מקדש. שאין עני בישראל שאין לו יין. ומיהו נ"ל דאע"פ שאין יין בעיר רק בבה"כ אפ"ה לא יקדש בבה"כ דהא דמקדשין בבה"כ הוא רק לקיים מנהג ראשונים ובפסח מעולם לא היה מנהג לקדש בבה"כ מ"א וט"ז כתב אם הוא במקום שאין יין בעיר לכל הקהל רק ליחידים יש לקדש בבה"כ להוציא מי שאין לו יין עיין שם ועיין ח"י:

ח

ויבא. ורוב האחרונים הסכימו שאין להזכיר שבת ביעלה ויבא והט"ז פסק דאע"ג דבברכת המזון וכן בראש חודש אין להזכיר של שבת ביעלה ויבא מ"מ בתפלת החג יש להזכירו ועיין בו שהאריך בזה והעלה לבסוף אפי' לאותם גדולים שאין מסכימים להזכירו אין למחות בשום אדם אם מזכירו דהא אין כאן ברכה לבטלה אלא הזכרה לחוד ואין הפסד בכך ע"ש:

ט

גומרין. וכן הוא ע"פ קבלת האר"י ז"ל:

א

טור מהא דרב שבת כ"ד ותו' פ"ג

ב

טור בסימן תקפ"ב בשם מסכת סופרים ומנהג ספרדים ולזה הסכים ב"י

ג

ברכות מ"ט

ד

תוס' דברכות י"ב

ה

ביצה י"ז

ו

ברכות מ"ט

ז

טור בשם בעל העיטור על שם רבינו נסים וש"פ

ח

טור בשם מנהג אשכנז וש"פ

ט

אורחות חיים

י

כן מנהג הספרדים

א

ס"א סדר היום כו'. פ"ב די"ט ת"ר י"ט כו' וע' רש"י שם ד"ה מתפלל שבע כשאר כו' ובעירובין מ' ב' ד"ה כולל כו' ועמ"ש למטה וחותם כו':

ב

וחותם. פסחים קי"ז ב' ועבה"ג:

ג

תוך כ"ד. כ"כ התוס' לשיטתן וכ"ה דברי השואל ברשב"א סי' ל"ה ועמ"ש בס' ר"ט ס"ב ועמ"א שם ס"ק ד':

ד

אחרי כו'. הוא דברי התוס' ספ"ק דברכות דפסק לחומרא. ולכן צריך לידע שהוא י"ט דאז תחילת ברכתו כהוגן דאל"כ אף שסיים כהוגן לא עשה כלום רק חתימתו לא היתה כהוגן ולזה מהני תכ"ד וטעמא של תוס' דפסקו לחומרא אף דאמרינן שם כ"א א' ספק כו' משום דהלכה כר' יוחנן שם דאמר ולואי כו' ופירש תוס' שם ד"ה ור"י כו' דבספק מיירי והטעם כמ"ש בסוף ר"ה דברכה שאינה צריכה אינו אסור אלא מדרבנן אבל בה"ג וש"פ כתבו שם ממ"ש שם מ"ט ק"ש כו' ש"מ דבכל ספק ברכות דרבנן לקולא ודברי ר"י מפרשים אפי' בודאי וכמ"ש בפ"ד דפסחים ובתורת נדבה וכמש"ש:

ה

ואם חל. עבה"ג וע' רש"י שם ד"ה מתחיל וד"ה ואומר כו':

ו

וחותם כו'. שם:

ז

אין כו'. עמ"א ועפ"ב דשבת כ"ד ב' וע' פ' ע"פ:

א

ס"ב אין. עמ"א:

א

ס"ג שכח כו' ואפי' כמ"ש לעיל בסי' רס"ח ס"ד:

ב

ואם אמר כו'. אע"פ שאין יעלה ויבא בשבת כמ"ש בשבת שם יה"כ שחל בשבת כו' כ"ש כאן וכן משמע בראש ומרדכי שכת' בר"ח שחל בשבת שאין להזכיר של שבת ביעלה ויבא בר"ח ע"ש ושם:

ג

מיהו אם כו'. שיש חולקים שאין להזכיר וע' ט"ז ס"ק ב' בשם מהרו"ל וכת' ב"י לפיכך א"צ להחזיר הואיל ופלוגתא דרבוותא וא"צ לכ"ז כיון שהזכיר פעם אחת כנ"ל:

א

ס"ד בליל ראשון כו' וכן. ירושלמי וכן בפ"ג דשקלים ופ"א דברכות ופרק ע"פ והביאו תוספות דברכות י"ד א' ד"ה ימים כו' ובתוספתא והביאו התוס' שם ובמ"ס פ"כ הלכה ט' והביאו הר"ן פ' ע"פ:

ב

וכ"ז כו'. כי לא נתקן לבקיאים כמ"ש בתוספתא פ' בתרא דפסחים בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל הולכין לבה"כ וקורין פרק ראשון והולכין ואוכלין ושותין וחוזרין ובאין וגומרים את כולו ואם א"א להם כן גומרין את כולו וכן משמע בירושלמי הנ"ל שם ושם אם שמעה בבה"כ יצא כו':

א

תוך כדי דיבור – עיין מ"ב ועיין בפמ"ג שכתב דאפילו התחיל רצה כל שלא אמר ד' תיבות יכול לחזור ולתקן דהיינו שיאמר מקדש ישראל והזמנים ולענ"ד צע"ג בזה כיון שהתחיל ברכה אחרת אפילו תיבה אחת מסתברא דלא מהני תיקונו ודומיא דמאי דפסק לעיל בסימן קי"ד דאם שכח להזכיר גשם יוכל לתקן אפילו אחר שסיים מחיה המתים מטעם דכל זה שייך לברכה זו אבל כיון שנעקר לברכה אחרת ואמר אפילו תיבה אחת של הברכה שלישית שוב אינו יכול לתקן וחוזר וכן כה"ג באם שכח יעלה ויבוא ונזכר אחר שהתחיל תיבה אחת מודים צריך לחזור לרצה וה"נ דכוותיה ואפילו אם לא התחיל ברכה אחרת רק שהפסיק באיזה דיבור קודם שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים ג"כ יש לעיין טובא אם מהני שוב תיקונו דאפשר דהשו"ע מיירי הכא רק בשתיקה לבד ועיין בתשובת הרשב"א סימן ל"ה בטעם דברי הרי"ף דמשמע מניה דלהכי מהני כשאמר בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו משום דהוי כמוסיף שבח באמצע וכן בהאל הקדוש כשסיים אח"כ המלך הקדוש דלהכי מהני חזרתו תוך כ"ד ג"כ משום דהוי כמוסיף שבח ולפי"ז כשהפסיק בדיבור אחר באמצע דלא שייך האי טעמא יש לחזור ואף דמדברי התוספות ברכות י"ב ע"א ד"ה לא קצת משמע דאין מחלקין בזה מ"מ עכ"פ דין זה צ"ע למעשה ובפרט בדין הנ"ל שהתחיל ברכה אחרת ודאי מסתברא דלא מהני תיקונו אח"כ מצאתי בסימן תקפ"ב בשע"ת בשם ספר מטה יהודה לענין ברכת המלך הקדוש דגם שם מהני תוך כדי דיבור כמו בכאן ושם פסק להדיא דאם התחיל ברכה אחרת אף שהוא עדיין תוך כ"ד חוזר ופשוט דה"ה בעניננו:

ב

מקדש השבת וישראל והזמנים – עין מ"ב מש"כ שהכרענו וכו' והיינו דבגמרא איתא מחלוקת ב"ש וב"ה בשבת ויו"ט דלב"ש מתפלל שמונה ולב"ה שבע ופותח בשל שבת וחותם בשל שבת ומזכיר יו"ט באמצע רבי אומר אף חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים ומסקינן שם דהלכה כרבי וכתב הכנה"ג דבדיעבד אם חתם רק בשל יו"ט יצא כיון שהזכיר שבת באמצע והפר"ח ועוד כמה פוסקים חולקים עליו דבין שהזכיר שבת לבד או יו"ט לבד לא יצא כיון ששינה החתימה ממטבע שטבעו חכמים ולענ"ד היה נראה לחלק דאם דילג של שבת לא יצא ואם דילג של יו"ט יצא די"ל דאף לרבי דהוסיף לחתום אף בשל יום טוב היינו רק לכתחלה אבל בדיעבד אם לא חתם רק בשל שבת מודה דיצא דבודאי לא פליג על ב"ה דעיקר נוסח הברכה היא רק לחתום בשל שבת אלא דלכתחלה הוסיף אף בשל יו"ט ויש הוכחה לזה מהירושלמי דשם אתמר בשם רבי גופא כב"ה דהכא והכי איתא שם אית תנויי תני פותח בשל שבת וחותם בשל יו"ט ואית תנויי תני פותח בשל יו"ט וחותם בשל שבת רבי אומר פותח בשל שבת וחותם בשל שבת ומזכיר של יו"ט בינתים אמר ר"ש בן פזי משום ריב"ל הלכה כרבי עכ"ל הירושלמי הרי דרבי נקט שם ממש כב"ה דהכא ופסקינן גם שם דהלכה כרבי ושלא יסתור דברי רבי אהדדי וגם הפסק הלכה אהדדי צ"ל דשם קאי על עיקר נוסח הברכה ואליבא דב"ה דמודי רבי דעיקר נוסח הברכה [אף לענין דיעבד שלא יצא אם שינה] הוא לסיים בשל שבת דלא פליג בזה על ב"ה וע"ז איתמר שם הלכה כרבי והכא בגמרא דילן אמרינן משמיה דהוסיף מדיליה לסיים אף בשל יו"ט נמי אבל הוא רק לכתחלה דאין זה מעיקר נוסח הברכה ופסק הש"ס גם בזה הלכה כרבי והיינו דלכתחלה צריך לסיים בשל שניהם אבל בדיעבד בשל שבת לחוד סגי וכההיא דירושלמי וכן ראיתי בנ"א שצידד ג"כ דרבי קאי רק אלכתחלה ולפי"ז יש חילוק בין שבת ויו"ט דאם דילג בשל יו"ט יצא אבל דילג של שבת לא יצא דעיקר נוסח הברכה הוא של שבת ומה שסיים בשל יו"ט לא הועיל כלום וכאלו לא חתם כלל דבודאי לא יצא אכן הח"א כתב דבכל אופן יצא ואסתייע זה מן הירושלמי דהיכי דהברכה כולל שני דברים וסיים בשל אחת יצא דהכי איתא התם ר' אבהו בשם ר' לעזר בכל מקום עבר והזכיר אדיר המלוכה לא יצא חוץ מן האל הקדוש של ר"ה ובלבד במוסף ואתיא כריב"נ ופירש משום דלריב"נ צריך לכלול מלכיות בקדושת השם ולכן אף אם חתם בסוף רק בא"י אדיר המלוכה יצא אף שלא הזכיר קדושת השם בחתימה הרי דברכה שכוללת שני דברים וחתם באחת ואפילו במה שאינו מעיקר הברכה [כגון הכא שעיקר הברכה הוא קדושת השם ומלכיות נכלל בה] יצא בדיעבד אמנם לענ"ד קשה לי טובא לפירוש זה דא"כ מאי קמ"ל דבכל מקום אם עבר והזכיר בא"י אדיר המלוכה לא יצא פשיטא דהא לא חתם בקדושת השם כלל וע"כ נלע"ד דמיירי דחתם בקדושת השם רק שהזכיר גם אדיר המלוכה והכי פירושו דבכל השנה אם הזכיר בא"י אדיר המלוכה האל הקדוש לא יצא ששינה ממטבע לבד במוסף של ר"ה לריב"נ דאף דלכתחלה צריך לסיים בקדושת השם לבד [עיי"ש באלפס בשיטת ריב"ב מה שכתב בדעת ריב"נ] מ"מ אם עבר ואמר בא"י אדיר המלוכה האל הקדוש יצא שגם זה הוא מענין הברכה לדידיה ואף שמצאתי אח"כ במלחמות פ"ד דר"ה דמשמע שם מריהטיה דלישניה שמפרש ג"כ הירושלמי כהנ"א מ"מ לדינא אף לפי פירושם אינו מוכרח דקיי"ל לדינא כר' אליעזר דהתם דאם שינה עיקר הנוסחא וסיים באחרת שנכלל בה יצא וכפי מה שכתבנו לעיל דלריב"ל דפסק כרבי נראה דהיינו לענין דיעבד נמי שאם שינה וסיים רק של יו"ט לא יצא כדי שלא יסתור מהש"ס שלנו וכנ"ל וצ"ע למעשה אכן אם סיים בשל שבת לחוד והתחיל רצה בודאי א"צ לחזור:

א

במג"א ס"ק א' כבר פסק בסי' רס"ח. נ"ב עמ"ש ח"י בזה והיא עיקר והמג"א בעצמו כתב נגד זה לעיל סי' רס"ח ס"ד שם:

א

סעיף א' ואם אמר מקדש השבת וחזר בו תכ"ד יצא וכו'. נ"ב עיין במג"א כאן שכתב דאם סיים בשל שבת רק דזכר של יו"ט באמצע שא"צ לחזור ולהתפלל ועיין בא"ר שחולק בזה וס"ל דחוזר וכן פסק הגאון בעל חוות דעת בסידור שלו. ואף להמג"א נראה דהיינו דוקא אם זכר יום טוב באמצע בתוך ברכה אמצעית אז כיון דבזה עשה עכ"פ כדין והתפלל גם בשל יו"ט באמצע לכך ס"ל דאינו חוזר אבל אם התפלל בשל שבת לבד רק בעבודה זכר יעלה ויבוא כיון דלא זכר באמצעית יו"ט כלל ודאי דחייב לחזור ולהתפלל אף דאם התפלל של חול וזכר יו"ט בעבודה אינו חוזר היינו דשם בדין הוא דאף ביו"ט בעי לצלויי י"ח ומה"ט באמת חולק הא"ר על המג"א וס"ל דאם לא התפלל י"ח אף שזכר יו"ט באמצע חוזר וכו'. ולכך אף להמג"א היינו רק יו"ט אבל אם זכר בעבודה אם התפלל י"ח עשה כתיקון חז"ל עכ"פ בזה שהתפלל י"ח ובדין הוא כך אבל אם לא התפלל י"ח ולא זכר באמצע לא עשה כלל כתיקון חכמים ולכך חוזר בודאי וכן משמעות לשון המג"א ולכך בכהאי גוונא הוא חוזר בלי ספק ואם זכר באמצע נמי יש לו לחזור רק שבזה יתנה אם חייב להתפלל יהיה לחובתו ואם פטור יהיה לנדבה ואף דאין מתפללין בשבת ויו"ט נדבה מכל מקום כיון דיש דיעות שמתפללין בשבת נדבה עיין בב"י סימן ק"ח ולכך הוי ס"ס דלמא כדעת הא"ר ואת"ל כהמג"א דלמא מתפללין בשבת נדבה לכך יתפלל בתנאי כנ"ל ודוק כנלפענ"ד נכון לדינא: (שם) ס"ד בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בציבור בנעימ' בברכה תחלה וסוף. נ"ב הן אמנם כן משמע במסכת סופרים. אך לדעתי יש להביא ראיה ברורה להיפוך מן הש"ס דילן דאין מברכין כלל על ההלל בלילי פסח ממה דגרסינן במס' מגלה דף כ"א כל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי מאי לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע. והנה בתוספות שם מוכח דאף לראב"ע בהלל שאחר אפיקומן וודאי מהני כל הלילה ע"ש וא"כ קשה מנ"ל להש"ס דהך סיפא דדבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ממעט אכילת פסחים ודלא כראב"ע דלמא הוי אף כראב"ע ומרבה קריאת הלל דכשר כל הלילה דבזה מודה ראב"ע והרי ברישא תנא הלל בדבר שמצותו ביום כשר כל היום נקט נמי לקריאת הלל א"כ נימא דגם בלילה מרבי כן קריאת הלל. ואין דדרבנן לא קתני כעין שכ' הט"א לדרכו מ"מ ז"א דהרי הלל קחשיב במשנה בע"כ דס"ל דהלל כיון דנביאים תקנוהו לא נחשב דרבנן כמ"ש הוא שם וא"כ כיון שכ' שם מדקאמר בש"ס דהלל דר"ח לא הוי רק דרבנן מוכח דשאר הימים הוי ד"ק אם כן גם בליל פסח הוי ד"ק דהרי לא הוציא הש"ס רק ר"ח לבד וא"כ גם בליל פסח הוי ד"ק. וכן הסברא נותנת דאם הוי החיוב לו' בו הלל מ"ש לילה ומ"ש יום וא"כ הוי גם בליל' ד"ק וא"כ למה לא משני דקמ"ל זה ואתיא אף כראב"ע. ובע"כ הטעם דהרי בע"כ מה דקמ"ל דכשר כל הלילה אינו רק לדיעבד דלכתחלה פשיטא דראוי למהר במה דאפשר דזריזין מקדימין למצו' ובע"כ לא קמ"ל דכשר כל הלילה רק לדיעבד אם לא קראו קודם ואם כן תינח לאכילת פסחים דאז לא הוי זמנו הוי נותר ואסור לאכלו וכן בהני דשייך בהו ברכה והוי חשש ברכה לבטלה לכך הוצרך להשמיענו דעדיין זמנו וכשר כל היום וכל הלילה אבל בהלל דליל פסח כיון דאין מברכין עליו פשיטא דאם לא קראו קודם דכשר כל הלילה דלו יהא כקורא בתורה. אך תינח אם אין מברכין על ההלל בלילה אבל אם נימא דמברכין בהלל בלילה קשה טובא לתרץ דקמ"ל בלילה לענין הלל דלילה ואתיא אף כראב"ע ובע"כ דבלילה ליכא הלל בברכה וזה ראיה ברורה לפענ"ד למנהגו של רמ"א ולמנהגינו ויהיה מוכרח באמת כדעת הרמ"א בשם התוס' והרשב"א דלכתחלה צריך לקרות גם הלל קודם חצות כמ"ש הח"י שם דאם לכתחלה מותר אחר חצות לימא נ"מ זו ודו"ק היטב. והנה נשאלתי ממשכיל אחד על דברי הש"ע הללו ממ"ש בירושלמי שקלים כפ"ג וז"ל מהו לשתותן בכרך א' מדאמר ר' מני אמר ר' יוחנן הלל אם שומעין בבהכ"נ יצא הדא אמרה אם שתאן בכרך אחד דיצא. ונשאלתי כיון דלפי דעת הב"י אומרים הלל בבהכ"נ בע"כ דהוי מדינא ויוצאין בזה מדמברכין עליו דעל מנהגא אין מברכין ואם כן אם יוצאין בזה למה פסק הש"ע דאם שתאן שלא על הסדר לא יצא עכ"ל המשכיל הנ"ל. והשבתי דלק"מ דודאי דעת הש"ע דאף שכתב דאומרים הלל בפסח בברכה מכל מקום אינו יוצא בזה מדלא כתב דיוצא בזה ידי הלל בע"כ ס"ל דלא יצא בזה ומה דמברכין עליו אף דעל מנהג אין מברכין שאני זה דעל מנהגא דאין לו שייכות כלל ביום הזה רק עיקר הדבר הוי מנהג כגון הושענא בזה אין מברכין אבל הלל בלילה זו עיקר חיובו מדינא וכיון דשייך חיוב הלל בלילה הזאת שפיר מברכין עליו אף בשעה דהוי רק מנהג וגם לפטור את ההלל שיאמר אח"כ דהוי מדינא וכן מצאתי אח"כ בלשון הטור סי' תע"ג שמנהג זה לו' הלל בליל פסח בבה"כ הוי מנהגא ע"ש ואעפי"כ כתב שמברכין עליו ולפי"ז מיושב קושיית המשכיל הנ"ל דמדברי ר' יוחנן שא' אם אמר הלל בבהכ"נ יצא דמוכח דס"ל דא"צ לו' אח"כ הלל כלל בזה שפיר מוכח דס"ל דאם שתאן שלא על הסדר יצא אבל אנן לא קיי"ל כן רק אף שאמר בבהכ"נ מחויב לו' גם אח"כ על הסדר ולכך אם שתאן שלא על הסדר לא יצא ואתי שפיר וז"ב לפענ"ד ודוק: והנה השאגת אריה הלכות יו"ט סי' ס"ט האריך לחקור אם ההלל ביו"ט הוי ד"ת או דרבנן ע"ש ואני אראה בעזה"י כי הדבר מוכרח בש"ס דהלל הוא דרבנן לגמרי ואין לו עיקר מן התורה והוא מן הש"ס דתענית פרק בשלשה פרקים וכו' דף כ"ח ע"ב דפריך שם מ"ש הלל דדחי דידיה וכו' אנא ה"ק לא לידחי אלא דידיה א"ל ברי יוסי קאי כוותך וכו' ע"ש. והנה נשאלתי ממשכיל אחד למה נקט ר' יוסי הרי בן עזאי ס"ל במשנה כן דהלל אינו דוחה רק מעמד דמנחה והו"ל לו' בן עזאי קאי כוותך. והנה בראשית ההשקפה חשבתי דמן המשנה אין ראיה די"ל דבן עזאי אינו חולק לדינא עם הת"ק בקרבן מוסף רק בקרבן עצים וגם משמעות דורשין יהי' בינייהו דלת"ק ס"ל דטפי מסתבר לדחות מעמד דמנחה ממעמד דנעילה דהוי דחוק מזמן המוסף לכך נקט לרבותא דאפילו מעמד דנעילה לא דחי אבל בן עזאי ס"ל להיפוך דמעמד דנעילה יותר מסתבר לדחות כיון דכבר הוא קרוב ללילה ואין פנאי אבל מעמד דמנחה שפנאי ולכך נקט להיפוך דקרבן מוסף אין בו מעמד דמנחה וכ"ש דנעילה אבל קרבן עצים אין בו מעמד דנעילה אבל מעמד דמנחה יש בו וא"כ לא הוי בן עזאי כמותו ובהכי הוי מדויק לשון המשנה יותר דא' כך היה בן עזאי שונה ואם פליג לדינא הו"ל לו' כך היה בן עזאי או' ובע"כ דבן עזאי לא פליג רק שונה בלשון אחר להיפוך ואף דהרע"ב פירש להיפוך דלבן עזאי רק מוסף דוחה דמנחה וקרבן עצים דוחה תרווייהו י"ל היינו רק לדידן כיון דכבר ידענו מר' יוסי דס"ל כן דמוסף דוחה רק דמנחה לכך אפושי בפלוגתא לא מפשינן לו' דבן עזאי הוי דיעה ג' לכך מפרשינן דגם בן עזאי ס"ל כן אבל להס"ד דלא ידענו מר' יוסי לא הוי ראיה מבן עזאי דס"ל כן דדלמא להיפוך ואין בינייהו רק דלזה מסתבר דמנחה יותר ולזה דנעילה יותר. ואין להקשות היאך ס"ד לפרש דברי בן עזאי כן דא"כ למה הוצרך במשנה אח"כ לו' דאחד בטבת לא היה בו מעמד דהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים תיפוק ליה דבשביל הלל ומוסף נמי אין בו מעמד ומשכחת לה גם בשאר הימים כן כגון בחוה"מ ובע"כ לבן עזאי איצטריך דס"ל מוסף אינו דוחה רק דמנחה זה לא קשה די"ל דע"כ לא ס"ל לת"ק דמוסף דוחה תרווייהו רק היכא דליכא הלל בשחרית כגון בר"ח דאז כיון דלא מעקר תקנתא דמעמד לגמרי דהרי ישנו בשחרית לכך תקנו דקרבן מוסף דוחה תרווייהו אכל היכא דיש בו הלל אז כיון דאין בשחרית משום הלל אז לא מיעקר משום מוסף רק דמנחה ולא דנעילה כדי לקיים עכ"פ חד מעמד ביום ולכך נקט התנא אחד בטבת דאז כיון דיש בו תלתא כל חד דוחה רק דידיה ולא משגחינן על עקירת המעמד. כן הוי אפשר לו' להס"ד דלא ידע מר"י לכך לא אמר בן עזאי הוא כנ"ל לפרש. אך באמת זה דוחק. והעיקר נראה דאתי שפיר בפשיטות עפמ"ש הרע"ב דלכך ס"ל לבן עזאי דקרבן עצים דוחה יותר מכח דהוי דרבנן ובעי חיזוק משא"כ במוסף ע"ש. ולפ"ז האיך אפשר לו' דבן עזאי ס"ל כוותיה א"כ תקשה קושייתו בעצמו על קרבן עצים מ"ש קרבן עצים דדחי אף דנעילה ומ"ש הלל דדחי רק לדידיה. ואין לומר דקרבן עצים הוי רק דרבנן דהרי הלל נמי דרבנן וא"כ קושייתו שהקשה על רבנן מ"ש הלל ומ"ש מוסף הגמי לא לדחי אלא דידיה הוא עצמו קשה נמי לבן עזאי על קרבן עצים דמ"ש הלל ומ"ש קרבן עצים לכך מוכרח לתרץ דר' יוסי היא ור' יוסי כיון דפליג על הת"ק רק על מוסף ואמר יום שיש בו מוסף יש בו מעמד ולא פליג על קרבן עצים ולא מזכיר ק"ע בלשונו בע"כ דבקרבן עצים מודה לת"ק דדוחה רק דמנחה ולא פליג רק על מוסף וא"כ לר' יוסי כולם שווים דכל חד דוחה רק דידיה הן הלל הן מוסף הן קרבן עצים ולכך אמר דר' יוסי קאי כוותך. וזה ברור ואמת בכוונת הסוגיא. ולפ"ז מוכרח להדיא דהלל דרבנן דאם הוי מן התורה קשה לימא בן עזאי קאי כוותך. ואין לומר דאכתי קשה על ק"ע די"ל שאני קרבן עצים דהוי דרבנן והלל ד"ת ולא פריך רק על מוסף דהוי נמי ד"ת ולמה לא קאמר בן עזאי קאי כוותך. ואין לומר דלעולם הלל הוי ד"ת רק דאכתי קשה מהלל דחנוכה דהוי דרבנן ומ"ש קרבן עצים די"ל דאכתי שם הלל הוי ד"ת שיש להלל עיקר בתורה לכך א"צ חיזוק משא"כ קרבן עצים אין לו עיקר מדאוריי' לכך בעי חיזוק וכדמוכח חילוק זה בכמה דוכתי בש"ס ומדלא משני כן מוכח דהלל אין לו עיקר בתורה וכל ההלל הוי דרבנן ודומה לק"ע. וזה ראיה ברורה לפענ"ד ועיין בפירש"י במסכת תענית דף כ"ח ע"כ שם מפורש דס"ל לרש"י דהלל דרבנן רק דדמיא לדאורייתא ע"ש ודוק היטב בזה:

א

דלפי זה בחתם ביו"ט בשל שבת אפי' הזכיר של יום טוב באמצע לא מהני דלא דמי להך דסי' רס"ח וכך הם דברי המג"א בסי' רס"ח ס"ק ל' דגרע טפי כשחתם בשל יום א' והיינו כמסקנתו כאן:

א

[א] ותתן לנו ה' אלקינו באהבה וכו'. מאהבת ה' אתכם וגו' (אבודרהם), ולפי זה יש לתרץ קושיית הלבוש דפעם שנית מרמז על קבלת ישראל באהבה לכן ראוי לפסוק על כל פנים כיש אומרים בשבת וכן משמע באבודרהם ודלא כפ"מ שכתב שלא לומר באהבה גבי ותתן שזה נגד מנהגי מהר"א טירנא ואבודרהם שכתבו לאומרו:

ב

[ב] [לבוש] וכפה עליהם וכו'. בתוס' שבת דף פ' דקיבלו מאהבה וכפיות הר כגיגית לא הוי אלא שמא יחזרו כשיראה האש הגדולה:

ג

[ג] יעלה ויבוא וכו'. אם נאמר ישמע הייתי אומר ישמע פעם אחת אבל לא יפקד פעם אחרת לכן אמר יפקד ועדיין הייתי אומר יפקד פעמיים אבל לא לעולם לכך נאמר ויזכר לעולם:

ד

[ד] והשיאנו וכו'. כתב בר' דוד אבודרהם יש מפרשים מלשון נשיא כלומר רוממתינו וגדלתינו, ויש מפרשים שהוא מלשון כיצד משיאין משואת כלומר והאר פניך ועננו, ויש מפרשים מלשון ישא פרעה כלומר יעלה זכרונינו לפניך לטובה ויש מפרשים מלשון ואשא אתכם על כנפי נשרים מתפלל לשם כדרך משל שיגיע העת שיצוה לעננים שישאנה בכל מועד לירושלים והנכון מלשון משאת שענינו דורן כלומר שלח לנו דורן ברכת מועדיך. עוד כתב וישמחו בך ישראל מקדשי שמך ויש קורין אוהבי שמך וטעות הוא מפני שצריך לומר מעין החתימה סמוך לחתימה, עד כאן, ובזה מיושב קצת דברי ר' דוד אבודרהם שכתבתי בסימן תס"ח ס"ק י"ג:

ה

[ה] שהוא יודע וכו'. משמע דאם אינו יודע שהוא יום טוב חוזר (תשובת ר' אליהו מזרחי), אבל מגן אברהם כתב דרוב פוסקים סבירא להו אף שלא ידע שהוא יום טוב יצא כיון שנזכר וחתם כדין, עד כאן, ועיין ריש סימן ר"ט ביארתיו וכתבתי מה שקשה מהכא להתם:

ו

[ו] [לבוש] את יום השבת וכו'. יש אומרים על דרך צחות מנוח עם הארץ היה רצה לומר מי שאומר את יום המנוח ולא את יום השבת ולאו שפיר עבדי אחר שרש"י פרק ב' דביצה כתב כן וכן שגור בפי כל, וכן שמעתי לכל הרבנים (פ"מ), ואני אוסיף שכן כתב הרמב"ם בסוף ספר אהבה וטור ואבודרה"ם ושולחן ערוך, ותימא על מה שכתב חק יעקב בשם הרמב"ם להיפך, ומכל מקום נוסחתינו ביום השבת אין לנו לשנות שנזכר כנסחא זו באגודה ובכלבו ורש"י באלפסי שם ומנהגים מהרא"ש:

ז

[ז] מקדש השבת וכו'. ואם שכח ולא סיים של שבת רק מקדש ישראל והזמנים אין צריך לחזור (כנסת הגדולה). ומה שכתב וישראל בוי"ו יש פוסקים בלא וי"ו וכן יש נוסחאות ושני נוסחאות יש לה לסמוך על גדולי פוסקים:

ח

[ח] [לבוש] שלא להזכירו וכו'. וכן כתב מהרי"ל סימן ג' ובדרשותיו וכן הסכימו רש"ל וכנסת הגדולה וב"ח ומגן אברהם, וכן נראה לי עיקר אף שהט"ז האריך בראיותיו להזכירו נראה לי לדחות דעיקר יסודו משום דהקשה על ראיית מהרי"ל מביצה דף י"ז וקדושת היום באמצע דמשמע אבל לא קדושת שבת, והקשה הא גבי מוסף נמי נאמר בש"ס קדושת היום באמצע ואפילו הכי מזכירין שבת באמצע, עד כאן. ותמיהני עליו דהמעיין במהרי"ל יראה שאין ראיותיו כלל, מדקתני הש"ס וקדושת היום באמצע רק דמייתי מלשון רש"י שלא הזכיר אלא ותתן לנו את יום המנוח הזה ולא הזכיר נמי הא דמזכירין באמצע עיין שם, ומה שמביא ראיה מדמזכירין במוסף יש לומר דיעלה ויבוא שאני דלא שייך חזרה יעלה ויבוא לענין שבת כמו שכתב מהרי"ל שם, וכן משמע הלבוש, והשתא ניחא לי מה שתמה בדרישה דמהרי"ל סותר עצמו כמו שכתב הלכות יום כיפור דמזכיר השליח ציבור באתה הבדלת, עד כאן, דלא קשה מידי דיעלה ויבוא שאני כדאמרן וכן יש לפרש דברי הלבוש סימן תרע"ג סעיף ג' עיין שם ודו"ק:

ט

[ט] ואין השליח ציבור וכו'. אף שאין יין בעיר אלא בבית הכנסת לא (מגן אברהם):

י

[י] ואמר יעלה ויבוא וכו'. משמע אפילו לא חתם בשל יום טוב יצא ואם כן אם חתם מקדש ישראל והזמנים אפילו לא הזכיר יום טוב באמצע יצא (מגן אברהם), וצריך עיון, ועיין בסימן רס"ח ס"ק ז' גם הקשיתי דברי מגן אברהם אהדדי. עוד כתב משמע מפסחים דף קי"ז דאם חתם ביום טוב או בשבת מקדש ישראל יצא ודוקא בתפלה אבל בקידוש לא, עד כאן. וחק יעקב כתב עליו דאינו מוכרח דיש לומר דהש"ס לשון קצרה נקט, עד כאן. גם נראה לי טעם דהש"ס קאי על שבת בלא יום טוב ועל יום טוב בלא שבת ואם כן אי אפשר לומר הזמנים דלא משום שבת לכך קתני סתם מקדש ישראל להורות דמסיימין בכל אחד לפי עניינו בשבת מקדש ישראל ושבת וביום טוב מקדש ישראל והזמנים, וראיה לזה דשלושה פעמים דקתני גבי יום טוב לבד קתני מקדש ישראל והזמנים ושני פעמים דגבי שבת או יום טוב לא קתני רק מקדש השבת אלא על כרחך מטעמא דכתיבנא:

יא

[יא] [לבוש] במה מדליקין וכו'. נתבאר לעיל סוף סימן ע"ד:

א

א) [סעיף א'] סדר היום ערבית וכו' וקורין ק"ש וכו' וחותמין ופרוס ואומרים פסוק וידבר משה את מועדי וכו' ואין זה הפסק בין גאלה לתפלה דכגאולה ארוכתא דמיא. לבוש בסי' זה ובסי' תקפ"ב. וכ"כ כנה"ג בהגה"ט דנוהגין לומר אחר השכיבנו בלילי יו"ט אלה מועדי ה' מקראי קדש ובלילי ר"ה וביום שמחתכם ומועדיכם ובליל יוה"כ כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' וכ"כ הפר"ח. חק יוסף או' א' ש"ץ דקצ"ד ע"ג. והגם דהלבוש כתב דבלילי יו"ט אומרים פסוק וידבר משה כל אחד כתב לפי מנהג מקומו ויש מקומות שנוהגים לומר השני פסוקים.

א

ב) וכתב עו"ש הכנה"ג וכשחל יו"ט או ר"ה או יוה"כ בליל שבת אומרים תחלה ושמרו בני ישראל את השבת ואח"כ אומרים מעין קדושת היום עכ"ל. ועיין עוד מזה לעיל סי' רס"ז סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.

א

ג) אם חל פסח בשבת אין למנוע לומר פיוט לכה דודי וכו' פני שבת נקבלה וכו' בית דוד סי' רס"ד. ברכ"י או' ו' ויש מקומות שא"א לכם דודי כשחל יו"ט בשבת או בשבת חו"ה רק מזמור שיר ליום השבת ויש מקומות אומרים ומדלגים התנערי ומ"מ לכו נרננה א"א א"א סי' תפ"ח או' א' ומנהג בית אלו כב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל אין נוהגין לאומרו אפי' בשאר שבתות השנה רק מתחילין בסדר תפלת ערבית לומר לשם יחוד וכו' בואו ונצא לקראת שבת מלכתא לחקל תפוחין קדישין ואח"כ מזמור לדוד הבו לה' וכו' כמ"ש הסדר לעיל סי' רס"א או' ה"ח יעו"ש וכשחל יו"ט בשבת אחר הסדר הס' אומרים מזמור השייך לאותו יו"ט ואח"כ לשם יחוד וכו' הריני בא להתפלל תפלת ערבית של שבת ויו"ט פלוני שתקן יעקב אע"ה לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי נועם וכו' קדיש ברכו ואח"כ מתחילין ברכות ק"ש וכו'.

א

ד) שם. את יו"ט מקרא קודש וכו' ומנהגינו לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש בר ליציאת מצרים וא"א באהבה מקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה אכן כשחל בשבת י"א שני פעמים באהבה והטעם עיין בלבוש. ח"י או' א' א"ר או' א' וכתב ודלא כפסח מעובין או' קל"א שכתב שלא לומר באהבה גבי ותתן לנו יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ו' מ"ב או' א' מיהו המחב"ר כתב מנהגינו לומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים וכו' באהבה מקרא קודש וכו' ופי' באהבה הראשון קאי לשי"ת דבאהבתו ובחמלתו נתן לנו מועדים וכו' והשני קאי לנו כי באהבה מקרא קדש ואינו ח"ו לטורח עכ"ל וכ"כ היפ"ל ח"ב או' א' דאומרים פעמים באהבה דהיינו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים וכו' באהבה מקרא קדש וכו' כמ"ש בסידורים בין כשחל בשבת ובין כשחל בחול כמ"ש המחב"ר ושבע בנימין סי' ד"ש יעו"ש וזהו למנהג הספרדים כנודע.

א

ה) שם. את יום חג המצות הזה את יו"ט מקרא וכו' ואם טעה ולא הזכיר שם החג כלל בברכה ד' רק אמר את יו"ט מקרא קדש הזה לבד כתב בתשו' בית יהודה סי' ד' דכיון דהחתימה היתה כתקנה שחתם ברוך מקדש ישראל והזמנים יצא יעו"ש והב"ד הברכ"י או' א' וכתב דהרואה יראה דכל ראיותיו יד הדוחה נטויה ולאו שמא מתיא יעו"ש אמנם הש"ץ בש"ח דף ר"מ או' ב' הסכים לדברי הבית יהודה הס' יעו"ש. ועיין לקמן או' ע"ז.

א

ו) וכתב עו"ש הרב בית יהודה דאם התפלל י"ח והזכיר יו"ט אעפ"י שלא קבע ברכה בפ"ע (כגון שאמר יעלה ויבא בעבודה והזכיר שם יו"ט זה) יצא כמו בשבת כמ"ש לעיל סי' רס"ח סעי' ד' יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ב' וכ"כ דה"ח בסידור נה"ש או' א'. וכן אם התפלל של חול ונזכר אחר המחזיר שכינתו לציון קודם שהתחיל מודים אומר יעלה ויבא קודם מודים ומזכיר של יו"ט וגומר התפלה ואם התחיל מודים ואח"כ סכר ולא עקר רגליו חוזר לאתה בחרתנו וגומר התפלה ואם עקר רגליו או שאמר יהיו לרצון אף שלא עקר רגליו חוזר ומתפלל של יו"ט. דה"ח שם.

א

ז) שם. והשיאנו וכו' רבו הפירו' בלשון והשיאנו י"מ שהוא מלשון ונשיא בעמך כלומר רוממתנו וגדלתנו. וי"מ שהוא מלשון כיצד משיאין משואות כלומר והאר פנינו ועינינו. וי"מ שהוא מלשון. ישא פרעה את ראשך ומתרגמינן ידכרינך פרעה כלומר יעלה זכרוננו לפניך לטובה. וי"מ שהוא מלשון ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו' ומתפלל לשם בדרך משל שיגיע העת שיצוה לעננים שישאונו בכל מועד ומועד לירושלים. ולא ישרו בעיני כל אלו הפי' כי אינה נקשרים עם תיבת את אבל הנכון לפרש שהוא מלשון וישא משאת מאת כלם שענינו דורון כלומר שלח לנו דורון ברכת מועדיך. הרד"א בסדר תפלות הפסח. א"ר אי' ד'.

א

ח) וכתב עו"ש הרד"א וישמחו בך כל ישראל מקדשי שמך יש קורין אוהבי שמך וטעות הוא מפני שצ"ל מעין החתימה סמוך לחתימה. א"ר שם. בא"י מקדש ישראל והזמנים על שם כי אני ה' מקדש את ישראל. והזמנים שישראל מקדשים הזמנים. הרד"א שם. והלבוש כתב ומקדים ישראל לזמנים לפי שקידוש הזמנים תלוי בישראל דכתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם כלומר שב"ד של ישראל קובעים אוחם לפי דעתם וע"י קידושם שמקדשים אותם הם מקודשים. ועיין לקמן או' י"ט.

א

ט) שם. וחותם מקדש ישראל והזמנים. ואם חתם רק מקדש ישראל עיין לקמן או' טו"ב.

א

י) שם. וחזר בו. היינו שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים. מ"א סק"א. ר"ז או' א" ח"א כלל כ"ח או' ט' מ"ב או' ג'.

א

יא) ומשמע דוקא שאמר מקדש ישראל והזמנים הא חזר ואמר ישראל והזמנים בלא מקדש אינו כלום דמשמע דקאי אמ"ש מקדש השבת ישראל והזמנים ואין היום שבת. א"א או' א' וצ"ע דמאי שנא ממ"ש לעיל סי' ר"ט סעי' ב' במי שלקח כוס של שכר או מים ובירך בפה"ג ותוך כדי דיבור נזכר ואמר שהכל נ"ב וכך היתה אמירתו בפה"ג שהנ"ב דיצא ואעפ"י שהוסיף בנוסח הברכה דבר שאינו מן הענין וכן לקמן סי' תקפ"ב סעי' ב' במי שטעה ואמר האל הקדוש ותוך כדי דיבור נזכר המלך הקדוש דיצא אעפ"י שהוסיף בנוסח הברכה וא"כ ה"נ אעפ"י שאם אמר ישראל והזמנים נעשה כאומר מקדש השבת וישראל והזמנים שהוסיף תיבת שבת נראה דיצא בדיעבד וא"צ לחזור ובפרט לדעת הסוברים דיו"ט נמי מקרי שבת כמ"ש לקמן או' ט"ו יעו"ש.

א

יב) שם. תוך כדי דיבור הוא כדי שאלת שלום תלמיד לרב והיינו שלום עליך רבי כמ"ש לעיל סי' ר"ו או' ט"ו יעו"ש. וא"כ אם שהה יותר משיעור זה לא מהני חזרתו וצריך לחזור לראש הברכה. והגם שכתבנו לעיל סי' ר"ו או' ט"ז דשתיקה לחוד לא הוי הפסקה בדיעבד אפי' ביותר מכדי דיבור אלא א"כ דבר בנתיים י"ל דוקא התם דהשתיקה היתה בין הברכה לאכילה או לעשיית המצוה אבל הכא שהוא בנוסח הברכה עצמה שלא אמר כהוגן וצריך לתקן אפי' בשתיקה לחדו הוי הפסקה אם הוא יותר מכדי דיבור. וכ"כ מ"ב או' ד' ואפשר דיש לצרף לזה דעת הסוברים דאם סיים מקדש השבת יצא כמ"ש לקמן או' ט"ו ואע"ג דלא ק"ל הכי כמ"ש שם מ"מ לסניף בעלמא מהני וא"כ אפי' כשהה יותר מכדי דיבור אם הוא בשתיקה לחוד וחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים אפשר די"ל דיצא וא"צ לחזור משום סב"ל.

א

יג) שם. תוך כדי דיבור. והיינו כשלא התחיל רצה אבל אם התחיל רצה אפי' אמר רק תיבה אחת הוי הפסק וצריך לחזור לראש הברכה וכמ"ש לעיל סי' תכ"ב סעי' א' גבי יעלה ויבא דאם התחיל מודים צריך לחזור לרצה יעו"ש. וכ"כ המט"י לקמן סי' תקפ"ב סעי' ב' לגבי המלך הקדוש דשיעור תוך כ"ד בלא התחיל עדיין ברכה שאחריה דאם התחיל ונזכר אפי' תוך כדי דיבור חוזר לראש יעו"ש. ומ"ש א"א או' א' דאף אם התחיל רצה כל שלא אמר ד' מלות יצא כבר השיג עליו מ"ב בב"ה יעו"ש.

א

יד) שם. אחרי שהוא יודע שהוא יו"ט. רק שטעה בדבורו אבל אם טעה וסבר שהוא שבת ונזכר תוך כ"ד לא יצא וכמ"ש סי' ר"ט (או' ג') אבל רוב הפו' ס"ל אעפ"י שלא ידע שהוא יו"ט יצא כיון שנזכר וחתם כדין. מ"א סק"ב. א"ר או' ה' ובסי' ר"ט או' א' פר"ח. חק יוסף או' ד' שו"ג או' ה' מט"י שם. מאמ"ר או' ב' ח"א כלל כ"ח או' ט' מ"ב או' ה'.

א

טו) וכתב עו"ש המ"א משמע כאן דאם לא נזכר וחתם בשל שבת לא יצא וה"ד כשלא הזכיר של יו"ט באמצע אבל הזכיר של יו"ט באמצע יצא דהא כבר פסק בסי' רס"ח סעי' ד' אפי' התפלל תפלת חול יצא אם הזכיר של שבת באמצע וכ"ש כאן דחתם מקדש השבת דהא יו"ט נמי מיקרי שבת וכו' יעו"ש. מיהו הא"ר בסי' רס"ח או' ז' הקשה בזה על מ"א מכאן לסי' רס"ח סק"ה דדבריו סתרי אהדדי יעו"ש וכן הקשה עליו חק יוסף או' ג' וכ"כ הנה"ש על דברי מ"א הנז' דלשון הפו' והש"ע משמע דאפי' אם הזכיר של יו"ט באמצע לא יצא כל שחתם מקדש השבת יעו"ש. אבל המחה"ש כתב דגם כאן מסקנת המ"א כמו בסי' רס"ח דביו"ט אם חתם בשבת אעפ"י שהזכיר של יו"ט לא יצא לפי ששינה מטבע שתיקנו חכמים יעו"ש. וכ"כ הדג"מ והברכ"י או' ב' והמאמ"ר או' א' יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' א'.

א

טז) וכתב עו"ש מ"א דאם חתם מקדש ישראל והזמנים אפי' לא הזכיר של יו"ט באמצע יצא יעו"ש. מיהו המאמ"ר שם כתב דלא יצא. וכ"כ הר"ז שם. אבל הא"א או' ב' כתב ספק ברכות לקולא.

א

טוב) ומשמע בפסחים קי"ז דאם חתם ביו"ט או בשבת מקדש ישראל יצא ודוקא בתפלה אבל בקידוש לא יצא. מ"א שם. מיהו ח"י או' ד' כתב על דברי המ"א הנז' דאין דבריו מוכרחים דגם בתפלה אפשר דלא יצא דהוי כשינה סדר הברכה יעו"ש. וכ"נ דעת א"ר או' יו"ד אבל חק יוסף או' ו' כתב דהדין עם המ"א. וכ"כ א"א שם דאם הזכיר יו"ט באמצע וסיים מקדש ישראל לחוד יצא יעו"ש.

א

חי) שם. את יום המנוח הזה. כ"כ רש"י במס' ביצה דף י"ז ע"א וכ"כ הרמב"ם בסדר תפלות כל השנה. וכ"כ הטור. וכ"כ הרשב"ץ ח"ג סי' רפ"ב. אכן בדרשות מהרי"ל סדר תפלת יו"ט כתוב לאמר את יום השבת הזה והביא דברי רש"י הנז' ואמר מדקרא רש"י יום המנוח סעד לבני אושטריי"ך שאומרים בתפלתם את יום המנוח ופליאה היא שמניחין לשון הקרא זכור את יום השבת וכי תימא יו"ט נמי מתקרי שבת מ"מ יום השבת לא מתקרי עכ"ל. וכ"כ הלבוש את יום השבת הזה. וכ"כ ח"י או' ג' דכ"ה נוסחתינו ומנהגינו אלא שכתב ונהרא נהרא ופשטא ואין לשנות. וכ"כ א"ר או' ו' דנוסחתינו ביום השבת ואין לנו לשנות שנזכר בנסחא זו באגודה ובכלבו ורש"י באלפסי שם ומנהגי מהר"ש עכ"ל. וכ"כ חק יוסף או' ה' ר"ז או' ו' מיהו בפסח מעובין או' קל"ב כתב דבקושט' כולם אומרים את יום המנוח יעו"ש. וכ"כ מחב"ר או' ב' בשם ס' מנחה בלולה ריש ויקהל דהספרדים אומרים את יום המנוח יעו"ש, אמנם בס' נגיד ומצוה בעניני פסח כתב בשם האר"י ז"ל דבשבת ויו"ט אין לומר ביום המנוח הזה כ"א ביום השבת הזה יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער ך' פ"ג. וכ"כ הכס"א או' א' כמעט ברוב העולם שגור בפיהם לומר את יום השבת הזה ולא את יום המנוח וכן שמעתי מכמה חזנים רבנים מפורסמים בעה"ק ירושת"ו וכן אני נוהג עכ"ל וכ"ה עתה המנהג בינינו.

א

יט) שם. וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. והא דמקדים שבת לישראל לפי שהשבת מקדשא וקיימא מששת ימי בראשית כמ"ש במס' ביצה שם. וכ"כ הלבוש דמקדים השבת לישראל לפי שהשבת מקודש מעצמו כשקדש היום וא"צ קידוש ב"ד וע"י קידוש השבת מקודשים ישראל כדכתיב אות היא וכו' לדעת כי אני ה' מקדשכם לכן אומרים מקדש השבת וישראל והזמנום עכ"ל. ועיין לעיל אות ח'.

א

ך) שם. וחותם מקדש השבת וכו' ואם לא הזכיר של שבת וחתם מקדש ישראל והזמנים יצא וא"צ לחזור. כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ בספרו פסח מעובין או' קל"ה עו"ש או' א' ח"י או' ד' א"ר או' ז' א"א או' א' וכן מהר"א הכהן בתשו' כ"י הסכים לזה. אבל מהר"ם גאלאנטי ומהר"י אלפנדרי ומהר"ש רודיטי מעיר ברוסה ז"ל כולם הסכימו דצריך לחזור וכן הסכים הפר"ח והב"ד י"א בהגה"ט. וכן הסכים הברכ"י או' ד' אמנם הער"ה או' ב' כתב דבדיעבד יצא וא"צ לחזור. וכ"כ השו"ג או' ז' דספק ברכות להקל. וכ"כ הר"ז או' ג' ח"א כלל כ"ח או' יו"ד. וכן מ"ש שם הפר"ח דאם לא חתם ישראל והזמנים אלא מקדש השבת לחוד דחוזר וכן באם חתם מקדש ישראל והשבת והזמנים דחוזר כתב הער"ה שם דבדיעבד יצא וא"צ לחזור יעי"ש. וכ"כ הר"ז שם ח"א שם.

א

כא) שם. וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. מ"ש וישראל בויו יש פו' בלא וי"ו וכן יש נוסחאות ושני נוסחאות יש להם לסמוך על גדולי הפו' א"ר שם. ונוסחתינו כמ"ש הש"ע. וכ"כ הלבוש. חק יוסף או' ז' ר"ז שם. ח"א שם. מ"ב או' ח'.

א

כב) שם. ואין אומרים ברכת מעין שבע. שנתקנה בשביל המאחרים בבהכ"נ שלא יזיקום המזיקים והאידנא א"צ דליל שמורים הוא. כ"כ בעל העיטור בשם רבינו נסים והב"ד הטור. וכ"כ הכלבו. אבל הרד"א בסדר תפלת פסח דע"ח ע"ב כתב דאם חל פסח בשבת אומר ויכלו וברכת מגן אבות בדברו וחותם בשל שבת בלבד ובשם י"א כתב דאין לאומרה אלא שסיים דנהגו לאומרה יעו"ש. והב"ד ב"י וכתב דעכשיו פשט המנהג שלא לאומרה ולכן פסק כאן בש"ע שלא לאומרה אמנם הרש"ש ז"ל בס' נה"ש הנד"מ דף כ"ה ע"ב כתב וז"ל יו"ט דפסח שחל להיות בשבת צ"ל ברכת מעין שבע כשאר יו"ט שחל להיות בשבת אעפ"י שנראה שאין לה מקום מ"מ צריך לאומרה גם בליל פסח שחל להיות בשבת כיון שהוזכרה בתלמוד שבת דף כ"ד ולא חילקו בין פסח לשאר יו"ט ואותו החילוק שכתב הר"ן הוא מסברא עכ"ל. וכ"כ הרח"פ בלב חיים ח"ב סי' צ"ה שיש לאומרה ושכן נוהגין בעירו אזמיר יעו"א יעו"ש והב"ד בספרו רוח או' ג' ובנו היפ"ל ח"ב או' ד' וח"ג או' ג' יעו"ש. וכ"ה עתה מנהג בית אל יכב"ץ שבעיר קודשינו ירושת"ו ההולכים ע"פ תורת האר"י ז"ל לאומרו כמ"ש הרב שמן ששון ז"ל בפתח עינים בסדר כוונת הפסח דע"ט ע"ד ודלא כמ"ש הרב אג"ן זלה"ה בהקדמת ס' דברי שלום יעו"ש. וכבר עשיתי סמך לזה בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש. וכבר כתבנו בכ"מ דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל וא"כ נהרא נהרא ופשטיה.

א

כג) שם. ואין אומרים ברכת מעין שבע. ומ"מ אומרים ויכולו בקול רם עד לעשות וקדיש שלם אחריו דהא עיקרו נתקן משום יו"ט כמ"ש סי' רס"ח סעי' ז' א"א או' ג' וכ"כ השו"ג או' ט' דבלילה הזה אעפ"י שאין או' ברכת מעין שבע אומר ויכלו וכ"ה בסדר פסח מעובין עכ"ל. ועיין לקמן או' מ"ג.

א

כד) [סעיף ב'] אין ש"צ מקדש בבהכ"נ. לפי שאין עני בישראל שאין לו ד' כוסות וא"כ כל אדם מקדש בביתו. טור. וכתב זה לפי המנהג שמקדשין כל השנה על היין בבהכ"נ אבל דעת הטור עצמו בסי' רס"ט אי איישר חילי אבטליניה ולפי הטעם של הטור אם הוא במקום שאין יין בעיר לכל הקהל רק ליחידים יש לקדש בבהכ"נ להוציא מי שאין לו יין. ט"ז סק"א. אבל המ"א סק"ד כתב דאעפ"י שאין יין בעיר אלא בבהכ"נ לא יקדש בבהכ"נ דהא בכל השנה נמי רבים אומרים שלא לקדש בבהכ"נ כמ"ש סי' רס"ט אלא שנוהגין מנהג ראשונים ובפסח מעולם לא היה מנהג לקדש בבהכ"נ עכ"ל והסכים לדבריו ח"י או' ו' א"ר או' ט' חק יוסף או' ח' א"א או' ד' ר"ז או' ז' מ"ב או' יו"ד.

א

כה) שם. אין ש"צ מקדש וכו' בשני הלילות. מש"ז או' א' ועיין לעיל סי' רס"ט ובדברינו לשם בס"ד.

א

כו) [סעיף ג'] ואמר יעלה ויבא יצא. שהרי מזכיר בה ענינו של יום, ומיירי בשלא דילג כ"א אתה בחרתנו עד ויעלה ויבא ומשם ואילך אמר על הסדר וחתם כדיני דאי לאו הכי לא יצא וצריך לחזור. מאמ"ר או' א' א"א או' ב' דה"ח בסידור נה"ש או' ג' מ"ב או' י"א.

א

כז) ואם לא אמר אתה בחרתנו וגם לא יעלה ויבא רק והשיאנו אעפ"י שאמר ומועדי קודשך אם לא הזכיר חג פלוני בפרט לא יצא. דה"ח שם. מיהו המש"ז או' ב' נסתפק בזה ועיין לעיל או' ה'.

א

כח) שם. ואמר יעלה ויבא יצא. ואעפ"י שלא אמר עדיין בא"י אין חוזר לומר אתה בחרתנו. א"א שם. דה"ח שם. ומשמע היינו דאין צריך אבל אם רוצה לחזור לאתה בחרתנו קודם שאמר בא"י רשאי כיון דליכא ברכה לבטלה. ועיין לעיל סי' רס"ח או' ט"ז ואו' טו"ב.

א

כט) שם. ואמר יעלה וכו' ואם טעה והתחיל אתה חונן או אחת משאר ברכות אמצעיות דינו ביו"ט כמו בשבת שגומר אותה ברכה ומתחיל בשל יו"ט. דה"ח שם או' ה' ועיין לעיל סי' רס"ח סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

א

ל) מי שהתפלל ביו"ט בלא כוונה ובאומרו ברכת מודים נסתפק אם התפלל תפלת יו"ט כראוי דהיינו אתה בחרתנו ויעלה ויבא והשיאנו או דילמא כשהיה אומר יעלה ויבא סירכא דר"ח נקטיה ואמר ותחפוץ בנו כמו בר"ח וא"כ לא חתם ביו"ט צריך לחזור ולהתפלל דכיון שרגיל בכל ר"ח וחו"ה לומר ותחפוץ בנו אחר יעלה ויבא מסתמא אשגרת לישן נקטיה ולא חתם בשל יו"ט. גו"ר חא"ח כלל ד' סי' י"ט וכן הסכים בס' פרח שושן כלל ד' סי' ג' שו"ג או' יו"ד. ש"ח דף ר"מ ע"ד. ונדחה דה"ד אם מתפלל בעל פה אבל אם מתפלל בסידור מסתברא דמתפלל כמו שכתוב בסידור.

א

לא) שם הגה. ואפי' היה שבת אם הזכיר ביעלה ויבא יצא. ר"ל אפי' אם היה שבת ג"כ ושכח לומר אתה בחרתנו אם הזכיר שבת ויו"ט ביעלה ויבא יצא כ"ה בב"י בשם א"ח. והיינו כשסיים אח"כ כדינו כמ"ש לעיל או' כ"ו יעו"ש.

א

לב) שם בהגה. צריך לחזור ולהזכירו ביעלה ויבא. בתשו' מהרי"ל סי' ג' הביא פלוגתא כשחל יו"ט בשבת אם צריך להזכיר שבת ביעלה ויבא יעו"ש. והב"ד ב"י וכתב וכן נהגו העולם להזכיר של שבת ביעלה ויבא שבאמצע התפלה. וכ"ה דעת מור"ם ז"ל כאן בהגה מיהו בדרשות מהרי"ל בסדר תפלת יו"ט כתב כיון שהזכירו באתה בחרתנו פשיטא שלא יזכיר שנית ביעלה ויבא יעו"ש. וכ"ה דעת רש"ל ביש"ש פ"ב דביצה סי' י"ג. וכ"כ הלבוש בשם כמה גדולים וכן הסכים הב"ח והב"ד מ"א סק"ה. אמנם הט"ז סק"ב האריך בזה וכתב ולענין הלכה ודאי מסתבר לן להזכירו אעפ"י שבר"ח אין מזכירין וכן בבהמ"ז אין בכך כלום וכתב עוד דאפי' לאותם גדולים שאין מסכימים להזכירו אין למחות בשום אדם אם מזכירו דהא אין כאן ברכה לבטלה אלא הזכרה לחוד ואין הפסד בכך יעו"ש. והביאו ח"י או' ז' וכ"כ הפר"ח כי היכי דמזכיר מועדים באתה בחרתנו וביעלה ויבא ה"נ מזכיר שבת בשתיהם ול"ד לבהמ"ז דהתם כי היכי דבברכת רצה והחליצנו אין מזכירין יו"ט ה"נ ביעלה ויבא אין מזכירין שבת וכתב וא"כ יפה אנו נוהגין יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ה' דכסברא זו יש לנהוג לכתחלה שהרי אף לסברא הראשונה אין שום חשש איסור אם חוזר ומזכירו ולסברא האחרונה צריך להזכיר נמצא כשמזכיר יוצא ידי שניהם יעו"ש. ומשמע מדברי הפו' הנז' אבל ביעלה ויבא שאומרים ברצה בשבת חו"ה וכן ביעלה ויבא שאומרים בבהמ"ז לכ"ע א"צ להזכיר בה שבת. משום דכי היכי דבתפלת שבת ורצה והחליצנו אין מזכירין בהם יו"ט ה"נ ביעלה ויבא אין מזכירין שבת כנז' וכ"כ הכלבו בסי' נ"ז. וכ"כ היפ"ל ח"ב סי' ת"ץ או' ח' בשם כמה פו' יעו"ש. ועיין לעיל סי' תכ"ה סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

א

לג) שם בהגה א"צ לחזור. דכיון דפלוגתא דרבוותא היא בדיעבד סמכינן על האומרים שלא להזכיר. ב"י והפר"ח כתב דלא פליגי אלא לכתחלה אבל בדיעבד פשיטא דיצא לכ"ע כיון שהזכיר באתה בחרתנו. וכ"כ בביאורי הגר"א.

א

לד) וכשחל יו"ט בשבת י"ל בכל התפילות ערבית שחרית מוסף מנחה קודם קדשנו במצותוך או"א רצה נא במנוחתינו דהיינו כשיגיע לומר כאשר רצית ואמרת לברכנו יאמר או"א רצה נא במנוחנו קדשנו במצותיך וכו' וה"ה בר"ה ויוה"כ שחלו בשבת. לבוש סי' תפ"ח סעי' ג' ופשוט דאם לא אמרו אינו מעכב מאחר שהזכיר שבת באמצע ובחתימה דהא אפי' אם חיסר אתה בחרתנו יצא אם הזכיר מענינא דיומא באמצע ובחתימה כמ"ש לעיל או' ל"א יעו"ש.

א

לה) [סעיף ד'] בליל ראשון של פסח גומרין ההלל וכו' כ"כ הטור בסי' תע"ג דיש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בבהכ"נ בצבור כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה ומה טוב ומה נעים ההוא מנהגא ויש לו סמך במ"ס יעו"ש. וכתב שם ב"י ומנהג בני ספרד לקרותו בצבור ולברך עליו כדברי מ"ס עכ"ל ולכן פסק כן כאן בש"ע.

א

לו) שם גומרין ההלל וכו' וכ"כ הרב צדה לדרך מאמר ד' כלל ג' פי"א דנהגו גדולים בתפלת ערבית לומר ההלל בברכה ע"פ מ"ס וכן הוא נוהג. ברכ"י או' ז' וכ"כ בשער הכוו' דפ"א ע"ב והטעם כתוב שם לפי שבשאר יו"ט ושבת עולין העולמות במדרגות מדריגה אחר מדריגה בכל תפלה ותפלה משא"כ בליל פסח שעולין בפעם אחת כל המדרגות והוא ע"י תפלת ערבית ולסיבה זו אומרים הלל גמור בליל פסח משא"כ בשאר לילי יו"ט יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער כ"א פ"א. ועיין לעיל סי' תע"ג או' קי"ז.

א

לז) שם. גומרין ההלל וכו' ק"ק שאירע להם נס בליל ראשון של פסח וקבלו לגמור את ההלל בכל שנה שלא היו נוהגין כך ונוהגין כן ומברכין עליו אין לערער עליהם ויפה עושין שמברכין. שו"ת זר"א א"ח סי' ס"ה. מחב"ר או' ג'.

א

לח) גמר ההלל בבהכ"נ סודו רם ונשא וכתבו ז"ל שאף אם הוא בעיר שאין אומרים אותו יכול לאומרו ולברך ביחיד ועשו בעצמן כמה רבנים מעשה. מו"ב או' ר"ז.

א

טל) מי שהוא בבהכ"נ שהם נוהגין שלא לומר הלל בערבית ליל פסח יכול לומר ההלל ולברך עליו בינו לבין עצמו. מהר"ר ישראל שלמה לינגו בכ"י וכתב שכך קבל שנהג הרמ"ע מפאלנו וכך נהג הרב מהר"ר נחמן פואה. ברכ"י או' ח' וכן ראיתי שכתב הרמ"ע באלפסי זוטא כ"י פ' ב"מ דהמדקדק במעשיו יגמור ההלל בינו לבין עצמו ויברך עליו תחלה וסוף. שיו"ב או' ג'.

א

מ) אף בתי כנסיות שלא נהגו בזה טוב וישר לדבר על לב ראשי הקהל להנהיג ולומר ההלל בערבית. וכן עשו הרבנים מהר"ר בנימין הכהן ומהר"ר ישראל הנז' ואיזה רבנים בעריהם. ברכ"י או' ט'.

א

מא) הרב טור ברקת האריך לבאר לשון הזוהר דכך צריך לגמור ההלל בבהכ"נ והאריך בזה מהר"ר ישראל הנז"ל. ברכ"י או' יו"ד.

א

מב) אם שכחו הקהל לומר ההלל בלילי פסחים כשבא לבית ונזכר יאמר תכף ההלל בברכה קודם כל דבר. רו"ח או' ד'.

א

מג) שם. גומרין ההלל וכו' ואם חל להיות בשבת מקדימין קריאת ההלל לויכולו רדב"ז ז"ל ולא נהגו כך מטעם תדיר ושאינו תדיר תריר קודם. פר"ח. שע"ת וכן הוא בסדר של פסח מעובין ובסדרים שלנו. שו"ג סוף הסי'.

א

מד) ואם חל פסח בשבת דצריך להקדים לו ויכולו וטעה ובירך ברכת ההלל קודם ויכולו יגמור ההלל ואח"כ יאמר ויכולו. בית יהודה א"ח סי' ל"ה. ברכ"י או' י"א. שע"ת.

א

מה) שם הגה. וכ"ז אין נוהגין וכו' זהו לפי מנהג בני אשכנז מיהו עתה גם בק"ק אשכנזים יש שנוהגים לאומרו לפי שנזכר בדברי האר"י ז"ל וגם כי ה"ה דעת כמה גדולים כנז"ל.

א

וחזר בו. שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים:

ב

אחרי שהוא יודע שהוא י"ט. רק שטעה בדבורו אבל אם טעה וסבר שהוא שבת ונזכר תוך כ"ד לא יצא וכמ"ש סי' ר"ט אבל רוב הפוסקי' ס"ל אף על פי שלא ידע שהוא י"ט יצא כיון שנז' וחת' כדין עמש"ש ומ"מ משמע כאן דאם לא נזכ' וחת' בשל שבת לא יצא והיינו דוקא כשלא הזכיר של י"ט באמצע אבל הזכי' של י"ט באמצע יצא דהא כבר פסק בסי' רס"ח ס"ד אפי' התפלל תפלת חול יצא אם הזכיר של שבת באמצע וכ"ש כאן דחתם מקדש השבת דהא י"ט נמי מקרי שבת וכ"מ ס"ג אם אמר יעל' ויבוא יצא משמע אפי' לא חתם בשל י"ט יצא וא"כ אם חתם מקדש ישראל והזמנים אפי' לא הזכיר של יום טוב באמצע יצא וצ"ע דהא משנה שלימה שנינו מקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום, ותניא כללו של דבר הכל הולך אחר חיתום ברכות וע"ק כיון שקבעו חכמים לשבת ברכ' בפ"ע היאך יוצא אם התפלל של חול והזכיר של שבת ולא חתם בשל שבת וצ"ל כיון דבדין הוא לצלויי י"ח בשב' אלא מפני כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן לכן אם התפלל של חול והזכיר של שבת יצא ומשמע בפסחים ד' קי"ז דאם חתם בי"ט או בשבת מקדש ישראל יצא ודוקא בתפלה אבל בקידוש לא יצא:

ג

וא"א ברב' מעין ז'. דלא נתקנ' אלא מפני המזיקין ובפסח הוא ליל שמורים:

ד

אין ש"צ מקדש. שאין עני בישראל שאין לו יין מיהו נ"ל דאע"פ שאין יין בעיר אלא בב"ה לא יקדש בב"ה דהא בכל השנ' נמי רבים אומרים שלא לקדש בב"ה כמ"ש סי' רס"ט אלא שנוהגים מנהג ראשונים ובפסח מעולם לא היה מנהג לקדש בב"ה:

ה

צריך לחזור ולהזכירו. וביש"ש פ"ק /פרק ב/ דביצ' פסק שאין להזכיר שבת ביעל' ויבוא וכ"פ הלבוש בשם כמה גדולים וכ"כ ב"ח ומהרי"ל בתשו' סי' ג':

א

(א) את יום טוב וכו' – ומנהגנו לומר את יום חג המצות הזה זמן חירותינו מקרא קודש וכו' ואין אומרים באהבה מקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה אכן כשחל בשבת יש אומרים שאומרים שני פעמים באהבה [אחרונים]:

ב

(ב) מקדש ישראל והזמנים – ואם אמר מקדש ישראל לבד לא יצא וכן בשבת אם לא אמר מקדש השבת ואמר מקדש ישראל ג"כ לא יצא אף שהזכיר באמצע התפלה של שבת כיון שלא חתם בשל שבת וכל זה בין בקידושא בין בצלותא:

ג

(ג) וחזר בו – היינו שחזר ואמר מקדש ישראל והזמנים:

ד

(ד) תוך כדי דיבור – היינו שלא שהה משגמר מקדש השבת רק כדי ג' תיבות ואם שהה יותר משיעור זה לא מהני חזרתו וצריך לחזור לראש הברכה כיון שהחתימה היתה שלא כהוגן אף שהזכיר של יו"ט באמצע:

ה

(ה) אחרי שהוא יודע – ר"ל בעת שאמר ברוך אתה ה' היתה כהוגן ע"ד לסיים בשל יום טוב אלא שאח"כ נכשל בלשונו ומשמע מלשון זה דאם טעה בעת שאמר ברוך אתה ה' שהיה סבור שהוא שבת אפילו אם חזר בתוך כ"ד לאחר שסיים מקדש השבת וסיים כדין לא יצא אבל רוב הפוסקים ס"ל אע"פ שלא ידע שהוא יו"ט יצא כיון שנזכר בתוך כדי דבור וחתם כדין כן פסקו הרבה אחרונים ועיין בביאור הגר"א שגם הוא מכריע כן להלכה:

ו

(ו) המנוח – ומנהגנו לומר את יום השבת הזה ונהרא נהרא ופשטיה [חק יעקב]:

ז

(ז) מקדש השבת וכו' – ובדיעבד אם לא הזכיר רק שבת או ישראל והזמנים לבד יש דעות בין האחרונים אם צריך לחזור או לא ועיין בבה"ל שהכרענו דאם לא הזכיר רק שבת לבד בודאי אין לחזור הברכה משום זה:

ח

(ח) וישראל והזמנים – וי"א שצריך לומר ישראל בלא וי"ו וכן הסכים המהרש"ל בפ"ב דביצה אבל מנהגנו כהשו"ע:

ט

(ט) וא"א ברכת וכו' – דלא נתקנה אלא מפני המזיקין [וכדלעיל בסימן רס"ח סק"כ במ"ב] ובפסח הוא ליל שמורים ואומרים ויכולו בקול רם וקדיש שלם אחריו [פמ"ג]:

י

(י) אין ש"ץ מקדש וכו' – דענין הקידוש הוא כדי להוציא מי שאין לו יין ובפסח אין עני בישראל שאין לו יין והסכימו האחרונים דאפילו כשאין יין בעיר כ"א בביהכ"נ אפ"ה אין לקדש:

יא

(יא) ואמר יעלה ויבוא – דהרי מזכיר ענינו של יום ביעלה ויבוא ומיירי שחתם כל הברכה כדין דאם לא חתם אפילו אמר גם אתה בחרתנו לא יצא ואם נזכר אחר שהתחיל רצה חוזר לאתה בחרתנו ואם עקר רגליו חוזר לראש התפלה ועיין לעיל סימן קכ"ב ס"ה ואם לא אמר אתה בחרתנו וגם לא יעלה ויבוא רק והשיאנו אע"פ שאמר מועדי קדשיך אם לא הזכיר חג פלוני בפרט לא יצא [דה"ח אבל בפמ"ג מסתפק בזה]:

יב

(יב) יצא – ואפילו אם נזכר קודם שחתם הברכה א"צ לחזור לאתה בחרתנו:

יג

(יג) ואפילו היה שבת – ר"ל דכיון שלא אמר אתה בחרתנו ותתן לנו ממילא לא הזכיר גם של שבת מ"מ כיון שחזר והזכירו ביעלה ויבוא שאמר ביום השבת הזה וביום חג פלוני הזה יצא דהא עכ"פ הזכיר של שבת בתוך הברכה ומשמע מלשון זה דאם גם ביעלה ויבוא לא הזכיר של שבת לא יצא ויש לעיין דהא מזכיר שבת בוהשיאנו שאומר והנחילנו וכו' שבת ומועדי קדשך ואולי משום דהוא מזכירו רק סמוך לחתימה לבד ואנן בעינן שיהא פותח נמי בשל שבת כדאיתא בגמרא וצ"ע:

יד

(יד) צריך לחזור ולהזכירו – כמו שמזכיר שניהם באתה בחרתנו:

טו

(טו) א"צ לחזור – דיש בזה פלוגתא דרבוותא אם צריך להזכירו ולכן בדיעבד אין צריך לחזור וגם בלא"ה הרי הזכיר פעם אחת באתה בחרתנו ואיננו לעיכובא בדיעבד לכו"ע. ודע דהרבה אחרונים הסכימו שאפילו לכתחלה אין להזכיר של שבת ביעלה ויבוא וכן המנהג ועיין בלבוש שכתב טעם נכון לזה שעיקר יעלה ויבוא נתיסד על הזכירה ועל הפקידה ואין שייך זכרון אלא ביו"ט ובר"ח דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח וגו' ונזכרתם ולא נזכר שם שבת כלל:

טז

(טז) אין אנו נוהגים – היינו במדינות אלו ומנהג ספרדים לומר:

א

סעיף א' אם יום חג המצות הזה ואם לא הזכיר שם החג אלא שאמר את יו"ט מקרא קדש יצא ואם שינה ואמר בפסח את יום חג השבועות וכדומה י"ל ג"כ דיצא שו"ת בית יהודה סי' ד':

ב

שם יעלה ויבא. אם התחיל תפלת וי"ט אתה בחרתנו ואחר כך כשהוא בברכת מודים הוא מסופק אם גמר תפלת יו"ט ואח"כ רצה ומודים או שאחר יעלה ויבא התחיל רצה כהרגלו בר"ח וחוה"מ צריך לחזור לברכת האמצעי אתה בחרתנו ת' גו"ו חא"ח כלל ד' סי"ט:

א

וישראל, עבה"ט וע' לקמן סי' ת"צ ס"ק ט' מדינים אלו:

ב

גומרין עבה"ט וע' בפר"ח שכתב בשם רדב"ז שאם חל בשבת קורים הלל קודם ויכולו והפר"ח כת' שלא נהגו כן רק תדיר קודם וע' בשו"ת בית יהודה במעשה שטעה הש"ץ והתחיל בברכת הלל אין מחזירין אותו בשביל התדיר שאינו רק למצוה וגם כי אין בו חובה גמורה שהרי מנהג אשכנזים שלא לאומרו בבה"כ בלילה ע"כ:

א

אין ש"צ מקדש בב"ה. הטעם בטור לפי שאין עני בישראל שאין לו ד' כוסות וא"כ כל אדם מקדש בביתו עכ"ל כ' זה לפי המנהג שמקדשין כל השנה על היין אבל דעת הטור עצמו בסי' רס"ט דאי איישר חילי אבטליניה ולפי הטעם של הטור אם הוא במקום שאין יין בעיר לכל הקהל רק ליחידים יש לקדש בב"ה להוציא מי שאין לו יין:

ב

צריך לחזור ולהזכירו ביעל' ויבא. אע"ג דבר"ח שחל בשבת כ' בסי' תכ"ה שאין מזכירין ביעלה ויבא של שבתשאני התם שנתן הרא"ש בפ' ב"מ טעם שכבר חתם בשל שבת כשאומר מקדש השבת והמרדכי נתן שם טעם לפי שאם אין ר"ח אין שבת בעבודה וכ' ב"י ולפ"ז יש להזכיר של שבת בי"ט שחל בשבת ביעל' ויבא שאין שייך שם טעמי' אלו וגם בב"ה בר"ח שחל בשב' אין מזכירין שבת ביעל' ויבא לפי שכבר אמר רצה והחליצנו שהו' בשביל שבת משא"כ כאן דמסתבר להזכירו דמ"ש יעלה ויבא מאתה בחרתנו שמזכיר שניהם. ובתשו' מהרי"ל סי' ג' וכן בדרשותיו כתב מחלוקת גדולים בזה. ומביא ראיות אלו שזכרנו אלא שהוא הכריע שלא להזכיר שבת בו וראייתו מפ"ב דביצה דף י"ז יו"ט שחל בשבת מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואו' קדושת היום באמצע ופירש"י שאו' ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוח הזה ואת יום חג פלוני הזה הרי שלא להזכיר קדוש' של שבת אלא תחלה וסוף משמע באמצע לא ואע"ג דאנו אומרים שבתות למנוח' היינו משום דסמך לותתן לנו כו' שהוא בכלל התחל' ומה"ט אומרים שבת ומועדי קדשך לו' מעין החתימ' ע"כ. ואין ראי' לפע"ד כלל דהוא מפ' מ"ש קדוש' היום באמצע אתי לאפוקי קדושת שבת שלא תהי' באמצע אלא בהתחל' והא ודאי ליתא דהא איתא שם עוד בריית' שבת שחל בר"ח במוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת וקדושת היום באמצע והתם ודאי מזכירין קדושת שבת גם באמצע דהא מדכרי פסיקי קרבן שבת וישמחו במלכותך באמצע אלא ודאי דמ"ש קדוש' היום באמצע לא בא אלא למעט דלא לימא בסוף של י"ט אלא חותם בשל שבת לבד כי הוא עיקר ובו התחל' וסוף לחוד ואין לי"ט מעלה כמותו אבל במעלת י"ט שהי' באמצע יש ק"ו שיהיה מעלה לשבת עמו שהרי מקדימין פסוקי דשבת לקרבן מוסף מי"ט. וזה מבואר בכוונת ברייתא זו גם גבי י"ט בשבת שהרי ר' חולק ואו' דחותם גם בשל י"ט וכוותי' קי"ל כמבוא' דלא באו לחלוק אלא בחתימ' וא"כ כי היכי דבמוסף מזכיר של שבת אף באמצע למה יגרע בשחרית בי"ט בשבת מלהזכירו ביעלה ויבוא וא"כ אדרבא יש לנו ראי' מבוררת מכאן להזכיר של שבת ביעלה ויבוא בי"ט שחל בשבת וכ"כ ב"י שמנהג העולם להזכירו כמ"ש רמ"א כאן ורש"ל בפ"ב דביצ' סי' י"ג הביא דברי מהרי"ל וכתב שכן עיקר דיעל' ויבוא לא ניתקן לשבת ואין בזה כדאי להוכיח להכריע מזה דודאי ניתקן בכל י"ט לאמרו כפי מה שהוא אם בי"ט מזכיר י"ט ואם בר"ח אף בשבת אין מזכירין שבת כ"א בטעמו לפי שכבר אמר תפלה מיוחד' לשבת ישמח משה וכן בב"ה ברצה ע"כ יאמר אח"כ תפלת מיוחדת לר"ח (וי"ט) משא"כ בשבת (וי"ט) שאין בהם דין חלוק' וכל שמזכיר שניהם הוא מזכיר. ובלבוש וכן מו"ח ז"ל הסכימו שלא להזכיר שבת ביעל' ויבוא בי"ט בשבת כמהרי"ל. ולענין הלכ' ודאי מסתבר לן להזכירו אש"פ שבר"ח אין מזכירין וכן בב"ה אין בכך כלום. וגדולה מזו מצינו בנוסח כי אל מלך חנון ורחום אתה שמביא רמ"א בסימן קפ"א ס"ג שאין לו' מלך בב"ה ובתפל' אומרי' אותו משום שיש חילוק ביניהם כדאיתא שם כמ"ש בזה שיש לחלק ואפי' לאותם גדולים שאין מסכימים להזכירו אין למחות בשום אדם אם מזכירו דהא אין כאן ברכה לבטל אלא הזכרה לחוד ואין הפסד בכך אדרבא מסתבר להזכירו שיהיה זכות שבת בצירוף י"ט מסייע למלא בקשתינו במה שמתפללים ביעלה ויבא כנלע"ד:

א

את י"ט מקרא קודש. ומנהגינו לומר את יום חג הממצות הזה זמן חרותינו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים ואין אומרים באהבה ממקרא קודש שהרי כבר אמרו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה אכן כשחל בשבת י"א שאומרים שני פעמים באהבה ועיין בלבוש הטעם באריכות וע"ל סימן ת"צ:

ב

אחר שהוא יודע שהוא י"ט. אבל אם טעה וסבור שהוא שבת אף שנזכר תוך כדי דיבור ואומר מקדש ישראל והזמנים לא יצא לפי ששינ' מסדר נוסח הברכה מה שתקנו חז"ל שכיון על שבת והוא י"ט אע"ג די"ט ג"כ איקרי שבת מ"מ הא כיון על שבת ממש ושינ' מסדר ומטבע הברכה משא"כ בסמוך סעיף ג' אם שכח לומר אתה בחרתנו הזכיר ביעלה ויבא יצא דהא לא שינה מסדר הברכה ונוסחא עצמו והמ"א האריך בזה שלא לצורך וכמ"ש הוא פשוט:

ג

את יום המנוח. כן הוא דעת הש"ס במסכת ביצה דף י"ז ע"א וכן הוא לשון הטור וכתב מהרי"ל בסדר תפלת י"ט שכן מנהג ונוסח בני איסטרייך ופליאה הוא שמניחין לשון המקרא זכור את יום השבת וכ"ת י"ט נמי אקרי שבת מ"מ יום השבת לא מתקרי עכ"ל ובאמת לע"ד אין כאן פליאה כלל כיון דאקרי שבת א"כ מיקרי ג"כ יום השבת כדכתי' יום שבתון וראיה ברורה לזה ממה שנתבאר בר"ס תפ"ח דאומרין זמירות של שבת ואומרין מזמור שיר ליום השבת מטעם די"ט ג"כ מקרי שבת ככמ"ש המ"א בשם הד"מ הרי דמקרי ג"כ יום השבת ועיין בפ"מ סי' קל"ב כתב שאין להלעיג על מנהג זה ושכן אומרין כל גדולים בקונשטנטינ' ודלא כאותן שאומרין סי' לדבר מנוח עם הארץ היה כלומר מי שאומר יום מנוחה עם הארץ אכן הרמב"ם כתב בנוסח הברכה את יום השבת הזה וכן הוא נוסחתינו ומנהגינו נהרא ונהרא ופשט' ואין לשנות:

ד

וחותם מקדש השבת. וכתב המ"א דאם חתם בי"ט או בשבת מקדש ישראל יצא בתפלה אבל לא בקידוש וכן משמע בפסחים דף קי"ז עכ"ל ואין דבריו מוכרחים כלל להמעיין שם בסוגיא דגם בתפלה אפשר דלא יצא דהוי כשינ' סדר הברכה עצמו והש"ס שם לשון קצרה נקט וק"ל ועיין בכ"ג בהגהותיו לטור שכתב דאם היה חל בשבת ולא הזכיר של שבת וחתם מקדש ישראל והזמנים יצא עכ"ל וצ"ל דזה לא הוי כשינה נוסח הברכה עצמה כיון שאומרין כן בכל י"ט רק ששכח בשל שבת ודינו כמו בסעיף ג':

ה

מקדש השבת וישראל והזמנים כן הוא ג"כ הנוסחא ברמב"ם מלת וישראל בו"ו אבל בנוסח הש"ס איתא ישראל בלא וי"ו וכ"כ הטור ומהרש"ל במס' ביצה פ"ב סי' י"א כתב ג"כ שני דעות בזה וכתבו דנכון לומר ישראל בלא וי"ו ע"ש וכל כיוצא בזה אין לשנות המנהג וכ"ש שאין להקפיד על מי שאומר כך או כך כי יש להם על מה שיסמוכו:

ו

אין ש"ץ מקדש בב"ה. אפילו אין יין מצוי בעיר רק בב"ה ג"כ אין לקדש בבהכ"נ דהא בכל השנה שמקדשין בב"ה הוא רק לקיים מנהג ראשונים ובפסח מעולם לא היה מנהג לקדש בב"ה עכ"ל המ"א ודלא כמשמעות הט"ז ואין לפקפק ולומר דבמקום שלא היה יין מצוי גם מנהג ראשונים הי' לקדש בב"ה להוציא רבים אורחים ידי חובתם וע"ל סי' רס"ט י"ל דדבר שאינו מצוי שלא יהיה יין בעיר או דבר שנקרא חמר מדינא דבדבר שאינו מצוי לא שייך לו' מנהג ועיין בש"ך בריש סי"ד ועיין בכל בו בסי' צ' שהאריך מאוד בביאור הטעם שאין מקדשין בבה"כ:

ז

צריך להזכיר ביעלה ויבא. דעת הרבה האחרונים שאין להזכיר כלל של שבת ביעלה ויבא והט"ז פסק דאף על גב דבברכת המזון וכן בר"ח אין להזכיר של שבת ביעלה ויבא מ"מ בתפלת החג יש להזכירו ועיין בו שהאריו בזה וש"ץ ששכח להזכיר של ר"ח ע"ל סי' תע"ב (וע"ל סי' ר"ע דא"א במה מדליקין כשחל י"ט בשבת וע"ש):

ח

בברכה תחלה וסוף טעם מנהג זה מבואר לעיל בטור ס"ס תע"ג לפי שאין מברכין קודם ההלל שקורין בשעת ההגדה לכך קורין ההלל בב"ה כדי שלא יצטרך לברך בשעת ההגדה ואם כן קצת קשה אמאי מברכין בשעת ההגדה אחר הלל יהללוך דהיינו אחר הלל הגדול ולמה אין סומכין על מה שבירך בב"ה יהללוך כמו בברכה ראשונה ויש ליישב בדוחק: