שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ד: מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים. ובו ס"א: – עם 21 מפרשים

א

מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים. ובו ס"א:
מאן דבעי לברוכי בתרי או בתלת בתי מברך ברישא בביתי' ואכיל כל מאי דצריך ומברך ברכת המזון והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתן אינהו כסא דקדושא ודאגדתא ואכלי ירקי ומצה ואיהו לא אכיל ושתי בהדייהו ושביק להו למגמ' סעודתייהו ומברכי אינהו ברכת המזון ואי לא ידעי יקרא מלה במלה והדר אזיל לביתא אחרינא ועביד הכי והדר אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי כסא דהלילא ואי בעי לאקדומי להנך בתי ברישא בריך להו ולא אכיל ולא טעים והדר אזיל לביתיה ומקדש ואם ירצה יגמור הכל בביתו ואח"כ ילך לקדש בבתים האחרים ולא יאכל וישתה עמהם:

א

טור בשם הרי"ף סוף פסחים

ב

מהא דרב אשי ר"ה כ"ט

ג

מהא דתני אהבה שם

ד

טור בשם אביו הרא"ש

ה

הרי"ף שם

א

ס"א מאן כו' והדר כו'. אבל בתוך הסעודה לא כמ"ש שם חברים שהיו מסובים כו' וצריך בה"מ לדעת הרי"ף ואפי' אם הניח שם מקצת חברים אסור לעקור לכתחלה אא"כ לצורך מצוה עוברת כמש"ש:

ב

מברך לכל כו'. ועט"ז וכ"כ הרי"ף שם מהא דר"ה כ"ט וז"ש ושתי כו' ואכלי כו' ועל הכל מברך איהו:

ג

ואיהו כו'. כמ"ש בין שלישי כו אין מפטירין כו':

ד

ומברכי אינהו. כמ"ש בירושלמי דברכות והביאו הר"ן סר"ה כל הברכות שאדם פטור מוציא את הרבים י"ח חוץ מבה"מ דכתי' ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל יברך וע' בה"ג. ואע"פ שאמרו בפ' שלשה שאכלו אבל א' סופר וא' בור סופר מברך ובור יוצא שם שהסופר ג"כ נתחייב אלא שמצוה לחלק. וצ"ע בר"ן סר"ה שם:

ה

ואי לא כו'. עט"ז וכ"כ בטור ור"ל ממ"ש בפ"ג דסוכה מי שהיה עבד או אשה או קטן כו' ומיירי אפי' אין חייבים שכבר קראו דומיא דגדול דסיפא דמוציא אפי' כבר קרא דכל ברכת המצות אדם מוציא חבירו כנ"ל ולא הוציא בירושלמי אלא בה"מ וק"ש ותפלה:

ו

והדר אזיל כו'. לרבותא שא"צ לסמוך הלל לסעודה וכמ"ש בש"ס ת"פ וכ"ש לאחר הלל או קודם הכל כמש"ו:

ז

ולא אכיל כו'. עמ"א.

ח

ולא יאכל. עמ"א ס"ק ב':

א

מאן דבעי וכו' – עיין מ"ב ואין נ"מ בכל זה בין לאנשים ובין לנשים דגם נשים חייבות בכל הדברים ששייך להסדר כמבואר לעיל בסימן תע"ב:

ב

ומברכי אינהו ברכת המזון וכו' וגמר הלילא וכו' – וה"ה דיאמר ג"כ להם אח"כ גמר ההלל ויברך להם ושתו כסא דהלילא [לבוש וש"פ]:

א

[א] ומברכי אינהו ברכת המזון וכו'. דאי מברך להו תו לא מצי למשתי בביתו ברכת המזון (טור בשם רב עמרם), ונדחקו הבית יוסף וט"ז בפירושו עיין שם שהאריכו, ואני מצאתי בראב"ן דף ע"ד שסיים רב עמרם עצמו הטעם שאמר מר בין שלישי לרביעי לא ישתה, עד כאן, רצה לומר משום דכשמברך להם צריך שישתה מכוס והוי לו זה כוס שלישי לכן הצריך הרא"ש תקנה להקרות לו מלה במלה:

ב

[ב] [לבוש] יגמור הכל אפילו הלל ויותר נראה לי וכו'. וכן נראה לי עיקר כי כן מצאתי בשבלי הלקט וראב"ן ורוקח סימן רפ"ד:

ג

[ג] [לבוש] ואינו נראה וכו'. קצת קשה דבסוף סימן תע"ח כתב דאסור, ויש לומר דשאני הכא דאינו גומר סעודה ראשונה כלל ועוד שאינו הולך לאכול שם משום סעודה אלא כדי להוציא. עוד יש לומר לעיל מיירי דוקא כשבירך ברכת המזון אבל תוך הסעודה מותר כל שלא התחיל לאכול אפיקומן, וגדולה מזו הביא בשבלי הלקט פ"ו דאפילו כשבירך ברכת המזון מותר כשהמתין באכילת אפיקומן עד סעודה שניה וכן משמע בריא"ז בשלטי גיבורים ומעגלי צדק, ולפי זה מצאתי תקנה למי שאין לו זימון שילך אחר לשם קודם אכילת אפיקומן וברכת המזון ויאכל שם ויצטרף עמהם לזימון ויברך עד נודה לך ואחר כך יחזור לביתו ויאכל אפיקומן ויברך ברכת המזון גם שם לזימון כיון דהדר אכל שם אפיקומן וכן פסק הדרישה, וגדולה מזו כתב דאפשר דאף כשאין אוכל ושותה שם מצטרף לזימון כיון דמחויב כבר בזימון ויחזור לביתו ויאכל אפיקומן ויוכל עוד לצרף לזימון בביתו עיין סימן תע"ט:

ד

[ד] [לבוש] ואם תאמר מאי שנא ברכת המזון וכו'. כבר כתבתי הטעם ועיין סימן קפ"ו וספר תפארת שמואל:

א

א) [סעיף א'] מאן דבעי לברוכי וכו' זהו לשון הרי"ף ס"פ ע"פ שהוא כלשון הגמ' והעתיקו הטור כמו שהוא וע"כ גם הש"ע העתיקו כמו שהוא כי כן דרכו ברוב הפעמים להביא לשון הטור או הרמב"ם כמו שהוא.

א

ב) שם. מאן דבעי לברוכי וכו' היינו אם אין בהם מי שיודע לקדש ולומר הגדה אבל אם יודעין אין נכון לכתחלה להוציאם כמ"ש לעיל סי' רע"ג סעי' ד' יעו"ש. ונשים אעפ"י שחייבות במצות ד"ת כל שיצאו אין מוציאין אחרים אם נאמר דלא שייך ערבות גבייהו. ואמירת הגדה אפשר דאף שלא יצאה עדיין אין מוציאה לאנשים ומיהו לנשים מוציאה כשלא יצאו הם עדיין. מש"ז או' א'.

א

ג) שם. מברך ברישא בביתיה וכו' היינו שמקדש ואומר הגדה הכל על הסדר ואוכל מצה ומרור ואפיקומן עד שמברך בהמ"ז.

א

ד) שם. ומברך בהמ"ז והדר מברך לכל חד וכו' פי' לאחר בהמ"ז לאלתר שהוא כוס ג' יכול לברך לכל אחד ואחד בביתו קודם כוס ד' וא"צ לומר אחר כוס ד' שיכול לברך לכל אחד ואחד. הר"ן על ס"פ. ע"פ. ב"ח.

א

ה) שם. ומברך בהמ"ז וכו' והכלבו כתב שאם רצה מקדש ועושה הסדר בביתו ואחר הכריכה קודם שיאכל סעודתו ילך ויעשה כן בכמה בתים ויחזור לביתו באחרונה ויגמור סעודתו יעו"ש והב"ד ב"י. וכ"כ הלבוש. וכ"כ הדרישה. וכ"ה דעת א"ר או' ג' וכ"כ הער"ה בסי' קע"ח או' ב' ובסי' זה או' א' אבל הרד"א כתב דאסור לעקור מסעודתו קודם בהמ"ז אפי' אח"כ חוזר לביתו וגומר סעודתו דלא התירו זה אלא משום מצוה עוברת וזה לא מוקרי מצוה עוברת דיכול לילך שם אחר בהמ"ז יעו"ש. והב"ד ב"י. מ"א סק"א. וכ"ה דעת הפר"ח. חק יוסף או' א' ר"ז או' ו' ומ"מ כתב שם הר"ז דיכול לעקור מסעודתו קודם אכילת אפיקומן וילך לבית אחר ויעשה להם כל הסדר ויאכל עמהם אפיקומן ויברך שם עמהם בהמ"ז אם היה דעתו לכך מתחלה כשבירך המוציא שיגמור סעודתו בבית אחר ויברך שם עכ"ל. ועיין לעיל סי' תע"ט אר י"ג וסי' קע"ח או' ה' ולקמן או' י"א.

א

ו) שם. ומברך בהמ"ז וכו' נראה מדברי ב"י דלאכול אפיקומן ולחזור ולאכול אח"כ פשיטא דאסור אבל הרדב"ז ח"א סי' ת"פ כתב דמי שאכל אפיקומן ובירך בהמ"ז ונזדמן לו סדר אחר לברך למי שאינו יודע מותר לאכול ולשתות עמהם ויברך להם בהמ"ז ובלבד שיאכל כזית מצה שמורה באחרונה וכתב שכ"כ בהדיא בשם בעל הדברות יעו"ש וכ"כ השה"ל ססי' ס"ח בשם הס' וכתב שדבריו נכוחים וישרים למבין יעו"ש. אמנם הכנה"ג בהגב"י כתב על דברי הרדב"ז הנז' שפשט דברי רב כהן צדק מוכיחין כדברי ב"י וכן פשט המנהג עכ"ל. והב"ד חק יוסף או' ב' וכתב וכן הסכימו האחרונים לדעת הש"ע וכן הברכ"י הביא דברי כנה"ג הנז' ונראה שמסכים לדבריו. ועיין לקמן או' י"א.

א

ז) שם. והדר מברך לכל חד וכו' ואע"ג דבברכת הנהנין ק"ל שאינו יכול לברך לאחרים אלא א"כ יהנה עמהם שאני ברכת המוציא של מצה וברכת בפה"ג של קידוש היום שהן חובה יכול לברך להוציא אחרים ואעפ"י שאינו נהנה. ר"ה כ"ט ע"ב. טור וב"י. לבוש. ועיין לעיל סי' קס"ז או' קכ"ז (ויש שם ט"ס דבמקום המצות כתוב המוציא) וסי' רע"ג סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.

א

ח) ולענין ברכת בפה"א של טיבול ראשון כתב הטור בשם בעל העיטור מסתברא דלא מצי מברך בפה"א אשאר ירקי כיון שאינו טועם עמהם אלא מברך בפה"א ועל אכילת מרור על החזרת וכשיגיע למרור אוכל בלא ברכה כדין מי שאין לו ירקות בטיבול א' כמ"ש לעיל סי' תע"ב סעי' ב' אבל בשם הרא"ש כתב כיון דתקנת חכמים היא משום היכירא לתינוקות הוי כברכת מצוה ויכול להוציאם אעפ"י שאינו טועם יעו"ש. וכ"פ הלבוש כדברי הרא"ש. וכ"נ דעת הט"ז סק"א והפר"ח וי"א בהגב"י. וכ"כ המאמ"ר או' א' דמשמע מדברי הש"ע דמברך להם ברכת הירק דהיינו בפה"א וכדברי הרא"ש יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' א' דלענין הלכה נקטינן כפסק הש"ע יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ב' מ"ב או' ד' ומיהו כתב שם השו"ג דהדרך היותר נכון שיקרא להם כל הברכות מלה במלה וכשבא לזכור את השם שיניח להם שיאמרו אותו ובזה יוצא ידי כל הספקות דכיון שהוא אינו אומר הזכרת השם אין כאן ספק ברכות עכ"ל.

א

ט) שם. והדר מברך לכל חד וחד וכו' ר"ל שמקדש להם ומברך על הכרפס ואומר לפניהם ההגדה עד גאל ישראל וברכת המוציא ואכילת מצה ומרור. וגם צריך לפרש להם ההגדה בלשון שמבינים כמ"ש לעיל סי' תע"ג סעי' ו' בהגה יעו"ש.

א

י) שבן. ואכלי ירקי. היינו כרפס ומרור.

א

יא) שם. ואיהו לא אכיל וכו' דהא כבר אכל האפיקומן בביתו. וכתב הטור בשם רב כ"ץ דאפי' אם רוצה שלא לאכול אפיקומן עד שיאכל שנית בבית אחר ויחזור ויברך שם בהמ"ז אסור דאסור לאכול בלילה הזה ב"פ אבל בש"ג כתוב דמותר לעשות כן כיון שאינו אוכל אפיקומן אלא פעם אחת. מ"א סק"ב. וכ"כ הפר"ח דאם בסעודה הראשונה אינו אוכל אפיקומן נראה בפשיטות להתיר לאכול ב' סעודות יעו"ש. ועיין ט"ז סק"ג שכתב דאם מפסיק באכילתו והולך לבית אחר ויאכל שם אפיקומן ויברך שם בהמ"ז אין כאן איסור כלל אפי' לרב כ"ץ דבזה ודאי אכילה חדא היא יעו"ש אבל הנה"ש כתב דלא שנא אם מפסיק מאכילתו ראשונה ע"י בהמ"ז לא שנא אם לא הפסיק בבהמ"ז לרב כ"ץ אסור ואדרבא כל שלא הפסיק בבהמ"ז איכא נמי משום מברך שלא במקומו יעו"ש. ועיין לעיל או' ה' ודוק.

א

יב) שם. ומברכי אינהו בהמ"ז. פי' ולא יצטרף עמהם לזימון דהא לא אכיל עמהם. ט"ז סק"ב.

א

יג) שם. ומברכי אינהו בהמ"ז. אבל הוא אסור לברך בשבילם בהמ"ז אע"ג דחובה הוא לאכול מצה וא"כ בהמ"ז נמי חובה הוא ויכול להוציא אחרים שאני בהמ"ז דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל מברך. מ"א סק"ג בשם הרד"א. ר"ז או' ג' ועיין באו' שאח"ז.

א

יד) שם. ואי לא ידעי יקרא מלה במלה. כ"כ הטור בשם הרא"ש ובשם הרי"ץ גיאת אלא שכתב ואפשר דאף בהמ"ז יכול לברך כדי להוציאם כי היכי דברכת הלחם של מצה מוציאם כיון שהוא חובה ה"נ בהמ"ז יעו"ש. וכ"ה דעת הפר"ח. אבל השו"ג סוף הסי' כתב דנקטינן כדברי הש"ע. וכ"פ הר"ז או' ד' ח"א כלל ק"ל או' י"ט.

א

טו) שם. יקרא מלה במלה. כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר שאין כאן מוציא שם שמים לבטלה. טור בשם הרא"ש.

א

טז) שם. וגמר הלילה וכו' ואח"כ יחזור וילך לבתים אחרים והם יברכו על מזונם ואם לא ידעו יקרא להם מלה במלה וישתו ואח"כ יגמור להם ההלל ומברכו להם על כוס ד' וישתו הם. לבוש. ר"ז שם.

א

טוב) שם. ולא אכיל ולא טעים. דאסור לטעום קודם קידוש כמ"ש לעיל סי' ער"א ואם יאכל שם יצטרף לברך בהמ"ז ג"כ. מ"א סק"ד.

א

חי) שם. יגמור הכל בביתו. אפי' הלל. מ"א סק"ה.

א

יט) שם. ולא יאכל וכו' דהא כבר אכל אפיקומן בביתו וכמ"ש לעיל או' י"א.

א

ומברך ב"ה. אבל בלא ב"ה אסור לעקור אפי' רוצה לאכול שם יותר משום דזה לא מקרי מצוה עוברת דיכול לילך לשם אחר ב"ה (אובדרהם) עסי' קע"ח וסי' תע"ט:

ב

ואיהו לא אכיל. דהא כבר אכל האפיקומן בביתו וכתב הטור בשם רב כ"צ דאפי' אם רוצה שלא לאכול אפיקומן עד שאכל שנית בבית אחר ויחזור ויברך שם ב"ה אסור דאסור לאכול בלילה הזה ב"פ אבל בש"ג כתוב דמותר לעשות כן כיון שאינו אוכל אפיקומן אלא פעם א' ועמ"ש סי' תע"ח ותע"ט:

ג

ומברכי אינהו ב"ה. אבל הוא אסור לברך בשביל' ב"ה אף על גב דחובה היא לאכול מצה וא"כ בה"מ נמי חובה היא ויכול להוציא אחרים [כמ"ש ססי' קס"ז] שאני ב"ה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא מברך [אבודרהם] ע' בטור סי' קפ"ו:

ד

ולא אכיל כו'. דאסור לטעם קודם קידוש כמ"ש סי' ער"א ואם יאכל שם יצטרך לברך ב"ה ג"כ:

ה

יגמור הכל. אפי' הלל:

א

(א) מאן דבעי וכו' – משום שאין בהם מי שיודע לקדש ולומר הגדה:

ב

(ב) מברך ברישא וכו' – היינו שמקדש ואומר הגדה הכל כסדר ואוכל מצה ומרור ואפיקומן עד בהמ"ז:

ג

(ג) ומברך בהמ"ז – ושותה הכוס ובלא ברכת המזון אסור לעקור ממקומו לילך למקום אחר ואפילו בדעתו לאכול שם יותר:

ד

(ד) והדר מברך – ר"ל שמקדש להם ומברך להם גם בפה"ג ומברך להם ברכת כרפס ואומר לפניהם ההגדה וברכת כוס שני וגם ברכת המוציא וברכת אכילת מצה ומרור ואע"ג דבשאר ברכות הנהנין קיימ"ל שאין יכול לברך לאחרים אא"כ יהנה עמהן שאני ברכת הלחם של מצה וקידוש היום שהם חובה הלכך יכול לברך להוציא אחרים אף שאינו נהנה וכן ברכת הירקות חשיב ג"כ מצוה ויכול להוציא אחרים:

ה

(ה) ירקי – היינו כרפס ומרור:

ו

(ו) ואיהו לא אכיל וכו' – שהרי כבר אכל אפיקומן ואסור לו לטעום שוב וכדלעיל בסימן תע"ח וגם שתיה אסור לכו"ע שהרי הוא עומד בין כוס ג' לד' וכנ"ל בסימן תע"ט:

ז

(ז) ומברכי אינהו בהמ"ז – אבל הוא אסור לברך בשבילם בה"מ דבבהמ"ז אין להוציא אחר אא"כ אכל ונתחייב גם כן דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך:

ח

(ח) יקרא מלה במלה – והם יענו אחריו דכל שקורא מלה במלה והאחר עונה עמו לא הוי ברכה לבטלה אע"פ שיצא מכבר דהרי הוא רק מלמדו לברך:

ט

(ט) ולא אכיל וכו' – ואסור לטעום קודם קידוש כמ"ש סימן רע"א. ואם יכוין לצאת ג"כ בהקידוש שאומר לפניהם יצטרך לאכול שם כזית ולברך בהמ"ז ג"כ:

י

(י) יגמור הכל – אפילו הלל:

יא

(יא) ולא יאכל וישתה – כנ"ל בסק"ו:

א

סעיף א' ודאגדת' ואכלי ירקי ומצה. אף דהוא אינו אוכל מהירק. מ"מ יכול לברך להם כיון דהוא מתקנחז"ל כמו בברכת המצות הרא"ש:

א

והדר מברך לכל חד. אע"ג דברכת הנהנין קי"ל שאינו יכול לברך לאחרי' אא"כ יהנה עמהם שאני ברכת הלחם של מצה וקידוש היום שהם חובה הלכך יכול לברך להוציא אחרים אע"פ שאינו נהנה וכן ברכת הירקות חשוב ג"כ מצוה ויכול להוציא אחרים וכתב הרא"ש ז"ל כיון דתקנת חכמים היא משום היכר לתינוקות הוה כברכת מצוה והקשה מו"ח ז"ל דהא אמרי' בפ' ע"פ וכיון דאינו אלא משום היכרא לא הוה מצו' ולק"מ דלא קאמר הרא"ש דהוה באמת מצו' אלא דכיון שתקנו חכמי' משום היכר יש כאן חיוב ולא חשיב כברכת הנהנין ודינו כמו בברכת המצות:

ב

ומברכי אינהו ב"ה. פי' ולא יצטרף עמהם לזימון דהא לא אכיל עמהם:

ג

יקרא מלה במלה. ואין כאן מוציא שם לבטלה דהוה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר וכ"כ בטור בשם הרא"ש וא"ל הא ס"ל להרא"ש בפ' ג' שאכלו דמי שלא אכל יכול להוציא בברכת המזון את מי שאכל מטעם ערבות וא"כ למה הצריך כאן להקרות מלה במלה הא לא קשיא דהא כתב שם הרא"ש דמדרבנן אינו יכול להוציא אלא שהסמ"ק כ' סתם יכול להוציא משמע אפי' מדרבנן וע"ז חולק הטור בססי' קפ"ו: כתב (בטור) ומ"ש רב אלפ' ומברכי אינהו ב"ה כו' ורב עמרם כתב שאין תקנה להוציאם שאם מברך עליהם ברכת המזון תו לא מצי למישתי בביתיה ברכת המזון עכ"ל ופי' ב"י כיון שמברך להם ב"ה ע"כ צריך לאכול עמהם כזית תו לא מצי למישתי בביתי' ברכת המזון כלומר שוב אינו יכול לאכול ולשתות בביתו דאסור לאכול בליל פסח ב' סעודות דמיחזי כאוכל ב' פסחים ורב עמרם מיירי שהקדים לעשו' הסדר בשאר בתים ואין מקום לפי זה במה דנקט תו לא מצי למישתי בביתי' ב"ה ולפעד"נ דרע"מ ס"ל שאין איסור כשאוכל ב' פעמים ומברך עליהם מצד איסור אכיל' דמיחזי כב' פסחים דמה ענין זה לזה דאכילת אפיקומן הוא במקום פסח ואותו אינו אוכל כי אם פעם א' אלא האיסור הוא דלא יוכל לשתות הכוס הד' שהוא אומר עליו ההלל דיוסיף על הכוסות כיון דמברך ב"פ ה"ל ד' כוסו' וע"כ אמר רב עמרם כיון שיברך כאן על כוס היאך ישתה בביתו כוס של ב"ה שמברך בביתו דיהיה בזה ד' כוסות ומה יעש' בהלל ששייך על כוס הד' כנ"ל נכון ומ"ש הטור אח"ז וכ"כ רב כהן צדק כו' פי' בעיקר הדין מסכים עם רע"מ שאין תקנ' לברך ב"ה ב"פ אלא שהוא נותן טעם אחר דהיינו דאסור למיכל ב"פ בליל' דכיון שהוא מברך פעם הא' נסתלק ממנו אכילת מצה ואע"ג דלא אכיל אפיקומן דחשבי' הכזית מצה שאכל כבר לחיוב שלו כדלעיל סי' תע"ז בשם אבי העזרי ועיטור וא"כ מה מועיל לו שיאכל בפעם השנית כזית מצה באחרונ' לשם אפיקומן והוא כבר יצא אבל רע"מ לא נתן טעם זה דרב כ"צ דכיון שהוא מכוין בשע' ב"ה של פ"א שלא לסמוך על כזית מצה שאכל בראשונ' אלא יחזור ויאכל פעם אחרת ואז יאכל אפיקומן ש"ד ע"כ נותן טעם מכח איסור שתיה שאחר ארבע כוסות וכל זה לא מיירי אלא במברך ב"פ ב"ה דאסור לר"עמ מטעם שלו ולרב כ"צ מטעם שלו אבל אם מפסיק באכילתו והולך לבית אחר ויאכל שם אפיקומן ויברך שם ב"ה אין כאן איסור כלל אפי' לרב כ"צ דבזה ודאי אכילה חדא היא כמ"ש סי' קפ"ד וכמ"ש סי' תע"ט כנלע"ד: כתב עוד הטור ואפשר דאף ב"ה יכול לברך כדי להוציאם כיון שהוא חוב' כו' כמו בטיבול ירקו' ע"כ וב"י הבין שהטור כתב זה דרך פי' לדברי רי"ף ואינו כן אלא זהו דעת עצמו עכ"פ שלא כדעת הרא"ש ורב כ"צ ורע"מ שלא מצאו תקנ' בזה וא"כ אמאי לא נימא דגם הרי"ף לא ס"ל כן שהרי כתב ומברכי אינהו היינו ולא הוא טעמם שלא הסכימו לזה הוא כמ"ש ב"י בשם אבודרהם שחולק ג"כ על הטור מכח הירוש' ואמר כל מצוה שאדם פטור מהם מוציא את הרבים י"ח חוץ מב"ה מדכתיב ואכלת ושבעת מי שאכל הוא מברך אלא שהב"י דחה זה דכיון שהיא חוב' בליל' זו דומה לברכת המוציא שמוציא אחרים בליל' זו אע"פ שאינו נהנה אבל נרא' טעם אחר שלא הסכימו רי"ף והרא"ש ושאר גאונים לזה דבודאי יש חילוק גדול בין ברכת המזון לשאר ברכות שחייבים בלילה זה דאין שייך לו' שיוציא את אחר ויברך בשבילו אלא במידי דהוא הכשר מצוה דהיינו שהאחר יעשה מצוה אחר שיעשה זה הברכה השייך לה מ"ה בענין המוציא ואכילת מצה וטיבול ירק שפיר מברך זה והאחר יאכל אכילת המצות ההיא משא"כ בב"ה שאינה הכשר מצוה שתוכל לומר שעי"ז יקיים זה המצוה דהא כבר עשה זה מה שעש' אלא שנתחייב להש"י לתת שבח והודי' על העבר במה שאכל כבר ואין לאחר ליתן שבח בשבילו כיון שזה לא יעשה מצוה בשבילו אח"כ ודבר זה דומה ממש להרוא' מלכי ישראל חייב לברך וכי ס"ד שמי שכבר בירך על ראייתו ובא א' שאינו יודע הברכ' ורואה ג"כ את המלך יצטרך זה שכבר בירך לברך שנית בשבילו ודאי זה אינו וא"צ ראיי' לסתור דבר זה ה"נ ממש כן הוא כיון שאין קיום מצו' לזה שאינו בקי אחר שבירך זה הבקי ב"ה ודאי הוה ברכה לבטלה ונרא' שהטור עצמו נזהר בזה שכ' ז"ל כיון שתיקנו ד' כוסו' ותקנו א' מהם על ב"ה היא חוב' כמו בטיבול ירקות הרי שתיקן מה שהוקש' לי באומרו שגם כאן יש קיום מצוה אחר ב"ה שישתה כוס ד' ולא אמר הטעם כיון שיש חיוב עליו לברך על מה שאכל אלא ודאי שצריך דוקא אחר כך תיקון מצוה אבל אין זה תיקון באמת דהא ב"ה אין לו חיוב ושייכות להכוס שישת' אח"כ אלא שבח על אכילה שעבר' אלא בפה"ג שייך למה שישתה אח"כ ואגב זה סמכו לו חכמים שיהי' כוס הג' סמוך לו לענין חשבון ד' כוסות אבל אין ב"ה ניתקן בשביל הכוס משא"כ בהמוציא וירקות דהברכה בא בשביל' ודבר זה נלע"ד ברור ותמהתי על רבינו הטור דלא נחית לזה והוא דבר מתקבל ומסתבר:

א

ואיהו לא אכיל ושתי בהדייהו דהא אכיל כבר אפיקומן ושתה כוס שלישי ואפילו רוצה שלא לאכול אפיקומן עד שיאכל שנית בבית אחר אסור דאסור לאכול בלילה זו שני פעמים ובשני מקומות דמתחזי כאוכל שני פסחים ובשני מקומות אע"ג דאין נפקותא בזה רק לענין אכילת אפיקומן כמבואר לעיל ס"ס בהג"ה מ"מ לכתחלה אף בשאר מצות אין לעשות כן (ועיין שם במ"א) וקצת אחרונים מקילין בדבר לאכול בבית אחר וכל זה לא מיירי אלא במי שרוצה לברך בתרי או בתלתא בתים מפני שאין להם באותו בית מי שיודע לברך כמבואר בטור וב"י בזה אבל אם יש בהם מי שיודע לברך רק שאין להם הצטרפות זימון וע"כ רוצה לילך מבית לבית להצטרף לזימון זה ודאי אינו נכון דמ"ש פסח מכל השנה דלא אמרי שצריך להדר אחר צירוף זמן דוקא ודוקא לענין אמירת הלל ועניית הודו שבהלל הוצרכו לצירוף ולא לענין בה"מ וכמבואר בדברי אחרונים לעיל בסימן תע"ט וכמ"ש שם ג"כ הב"ח בשם ה"ה מהר"ל מפראג וקורא תגר על המנהג הזה וכן נ"ל עיקר ומשבח אני את העצלים שאינם יוצאין מפתח בתיהם ברגל: