שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ג: דין מי שאין לו יין ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

א

דין מי שאין לו יין ובו סעיף אחד:
מי שאין לו יין בליל פסח מקדש על הפת שמברך המוציא ובוצע ומניח ידיו עליו עד שגומר הקידוש ומברך על אכילת מצה ואוכל ואח"כ אוכל שאר ירקות ומסלק השלחן ואומר מה נשתנה וכל ההגדה עד גאל ישראל ומברך על המרור ואוכל ואח"כ כורך מצה ומרור ואוכל: הגה בלא ברכה ובמקום שנוהגים לשתות משקה הנעשה מדבש שקורין מע"ד יכול ליקח אותו משקה לארבע כוסות אם אין לו יין (מהרי"ל) וי"א שאין עושין קידוש על שאר משקין כמו שנתבאר לעיל סי' רע"ב סעיף ט' ול"נ דלענין ד' כוסות יש לסמוך אמאן דאמר דמקדשין על שאר משקין אם הוא חמר מדינה כמו שנתבאר לעיל סי' רע"ב:

א

יין. ע"ל סי' תע"ב ס"ק ט"ו דאם אין לו יין דיוצ' במי צמוקים אם יש בהם לחלוחית כשמעצרין אותן ע"ש וכ' המ"א נ"ל דמי שאין לו אלא כוס א' יקח אותו לקידוש ואם יש לו שני' יקח אותם לקידוש ולברכת המזון ואם יש לו שלשה יעשה בהם שלש כוסות ראשונות ע"ש. והח"י כ' ול"נ דאם הוא בליל ראשון ויש לו רק שני כוסות יקיים כוס א' על ליל שני ע"ש. ודוקא כשאין לו אלא ב' כוסות אבל אם יש לו ד' כוסות לבד צריך ליטול כולם בליל ראשון כמש"ל סי' תע"ב ס"ק. ט"ז ע"ש. וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' י"ד ע"ש:

ב

ובוצע. דהיינו שמפריש תחלה האמצעית ונוטל החציה לאפיקומן כדלעיל סי' תע"ג ותע"ה. מ"א ע"ש:

ג

גאל. אבל יהללוך לא יאמר בחתימה להלל לפי שנתקן על הכוס ועמ"א.

ד

חמר. וכ' המ"א דאפי' במקום שכל השנה אין רוב שתייתם במי דבש מ"מ אם בפסח רוב שתייתם ממנו נקרא חמר מדינה. והח"י כ' דאין להקל כ"א דוקא במקום שרגילין לשתותו כל השנה ע"ש. לאקרי"ץ או עפי"ל טרנ"ק אם הוא שתיית רוב המון מותר ליקח אותו לארבע כוסות אם אין לו מע"ד ויין עמ"א. ועסי' תע"ב ס"ק ט"ו מש"ש:

א

טור בשם הרי"ף סוף פסחים

א

ס"א מי כו' מקדש. כמש"ש ק"ו ב' זמנין דחביבא כו'. ואע"ג דמשנה הסדר ל"ל בה וע' תוס' ק"א סד"ה ר"י:

ב

שמברך כו'. שם קי"ד א' ובה"א מברך כו' וה"ה לפת דבמקום יין ושם בגמ' מפני כו' ד"א כו' והני טעמי שייך נמי בפת:

ג

ובוצע. ודוקא כאן שמברך על הפרוסה אבל בשבת וי"ט אחר לא כמ"ש רשב"ם ק"ו ב' ד"ה דחביבא כו' גם לא יפרוס כו' ועמ"א:

ד

ומניח. כמו בכוס כמ"ש בסי' רע"א ס"י וטעון כו':

ה

ומברך כו'. דלא שייך הני טעמא ואדרבא כאן שייך טעמי דב"ש וקידוש נמי תדירה ממצה:

ו

ואח"כ אוכל. דקודם מצה א"א דאסור לטעום קודם קידוש:

ז

ומסלק כו' גאל ישראל. לאפוקי מרא"ה שכ' שאין מברך גאל ישראל שלא נתקנה רק על הכוס. ולא היא כמ"ש שם קי"ז ב' ש"מ בה"מ כו' ארבעה כסי כו' כל חד כו':

ח

ומברך כו' ואח"כ. שלא נתקן רק אחר ההגדה כמו אם היה לו יין וכמ"ש בשעה שמצה ומרור כו' ואף ברכת המצה היה ראוי לברך כאן רק כמש"ש קט"ו א' אחר שמילא כריסו כו':

ט

בלא ברכה. ר"ל אע"ג דהפסיק בין הברכה בהגדה וע' סי' תע"ה:

י

ובמקומות כו' וי"א כו' ול"נ. כמ"ש שם י"א כו' וי"א כו' ולהרא"ש כו' כיון שא"א בענין אחר וז"ש כאן ול"נ כיון שא"א לצאת ידי ארבעה כוסות. מ"מ:

א

ובוצע – עיין במגן אברהם שכתב [והסכימו עמו כמה אחרונים הנחלת צבי והנהר שלום והגר"ז] דברי המחבר לקוחים מדברי הרי"ף והרי"ף אזיל לשיטתיה דס"ל דא"צ להניח על הסדר כ"א שתי מצות וע"כ אף דבעלמא כשמקדש בשבת ויו"ט על הפת לא יפרוס הפת עד שיגמור הקידוש הכא דקריה רחמנא לחם עוני ומה דרכו של עני בפרוסה לכן בוצע קודם הקידוש ורק בשעת המוציא טוב שיהיו שניהם שלמים כדי שיקיים בזה לחם משנה [וגם זה אינו לעיכובא כדמוכח בטור סימן תע"ה] אבל לדידן דנהגינן לסדר הסדר על ג' מצות כדלעיל בסימן תע"ג ס"ד פורסין המצה האמצעית לשתים בתחלת הסדר והעליונה לא יבצע עד לאחר ברכת אכילת מצה וכן משמע בביאור הגר"א שדברי המחבר הוא רק לדברי הרי"ף:

ב

עד שגומר הקידוש ומברך על א"מ – עיין בספר מאמר מרדכי שמכריע דברכת זמן בכלל קידוש הוא וע"כ מברך זמן ואח"כ על אכילת מצה:

ג

עד גאל ישראל – עיין במ"ב ולענין חולה שאינו יכול לאכול כזית מצה כתב בח"א דיכול לומר יהללוך לכו"ע אכן בברכת אשר גאלנו לא יאמר לאכול בו מצה ומרור רק יאמר והגיענו הלילה הזה כן ה' אלהינו יגיענו וכו':

א

ואם אח"כ הביא לו יין אחר שכבר קידש על הפת נלע"ד שיאמר ההגדה עד משיעבוד לגאולה ולא יסיים ונאמר לפניו הללויה רק יתחיל ברכת אשר גאלנו וגומר ויברך בפה"ג וישתה כוס ראשון ואח"כ יאמר הללויה וגומר כל חצי הראשון של הלל ויברך בפה"ג וישתה כוס ב' ואמינא טעם לזה כדי שיאמר איזה שבח על כל כוס וכוס ועיין במרדכי ואף שכתב ההג"ה שם שסיפור הגדה הוא רק סיפור דברים ולכך קבעו גם חצי הלל עם ההגדה היינו בעושה הסדר כסדרו ואמר קידוש על כוס ראשון אבל בזה שלא קידש על הכוס מוטב לחלק ההגדה עם ההלל לשני כוסות:

א

[א] [לבוש] לארבע כוסות וכו'. מי שאין לו אלא כוס אחת יקח אותו לקידוש ואם יש לו שנים יקח אותם לקידוש ולברכת המזון ואם יש לו שלושה יעשה בהם שלוש כוסת ראשונות (מגן אברהם), ולי נראה דאם יש לו בליל ראשון שני כוסות יקיים אחת על ליל שני כדלעיל סימן תפ"ב לענין מצה (חק יעקב). וקשה מה שכתב הוא גופו בשם מגן אברהם סוף סימן תע"ב דמי שאין לו אלא ארבע כוסות יקחם כולם בלילה ראשונה ודוחק לחלק דדוקא כשיש לו כל ארבע כוסות דמקיים כל המצוה הוא דקודם מה שאין כן כשיש לו רק שני כוסות, גם נראה לי דלא דמי למצה דלעיל דמדינא סגי באחת רק לסמך ולזכר בעלמא נוטלין שלושה מה שאין כן ארבע כוסות הם מצוה גמורה מצריך למכור מה שיש לו לקיימו:

ב

[ב] ובוצע וכו'. פירוש פורס המצה הראשונה והשניה לא יבצע עד שיברך על אכילת מצה וזה לדברי רי"ף דסבירא ליה דאין צריך אלא שני מצות אבל אנחנו שלוקחין שלושה בוצע אחת קודם קידוש שהרי שתים נשארו ללחם משנה (מגן אברהם), וצריך עיון דאם כן בעלי שולחן ערוך ולבוש דסבירא ליה דלוקחין שלושה למה לא כתבו כן, לכן נראה לי דסבירא להו דאין צריך לפורסו קודם קידוש כי באותו פעם לא ישאלו התינוקות כמו שכתב סימן תע"ג סעיף ו':

ג

[ג] עד גאל ישראל וכו'. אבל יהללוך לא יאמר בחתימה (מגן אברהם):

ד

[ד] חמר מדינה וכו'. אפילו במקום שכל השנה אין רוב שתיית העם במי דבש מכל מקום אם רוב שתייתם בפסח נקרא חמר מדינה, וחק יעקב חולק עליו ראוי לסמוך על מגן אברהם כי הוא חידוש חילוק זה דבין כל השנה בסימן קפ"ב והוא אמר להתיר בפסח והיינו טעמא דלענין ארבע כוסות מקילין שאר משקה וכו', והוא הדין קוו"ס או בארש"ט לאקרי"ץ עפפ"יל טרנ"ק אם הוא שתיית רוב ההמון (מגן אברהם):

א

א) [סעיף א'] מי שאין לו יין וכו' ומי שאין לו אלא כוס א' יקח אותו לקידוש דהא י"א דבהמ"ז אינה טעונה כוס ואם יש לו שנים יקח לקידוש ולבהמ"ז ואם יש לו ג' יקח לקידוש ועל כוס שני יאמר ההגדה עד גאל ישראל ועל השלישי יברך בהמ"ז ואח"כ יאמר חצי הלל בלא כוס. מ"א ריש הסי' מיהו ח"י או' ב' כתב דאם הוא בליל ראשון ויש לו רק ב' כוסות יקיים כוס א' עד ליל שני יעו"ש אבל הא"ר או' א' כתב להשיג עליו יעו"ש וכ"כ חק יוסף או' א' דנראה לו כדעת מ"א דהא ליל שני אינו אלא משום ספיקא א"כ עדיפא לעשות המצוה מן המובחר בליל ראשון יעו"ש. וכ"ה דעת המאמ"ר או' א' כדברי מ"א. וכ"פ הר"ז או' ה' ח"א כלל ק"ל או' י"ז. מ"ב או' א' ועיין לעיל סי' תע"ד או' ח'.

א

ב) ואם יש לו מע"ד חמר מדינה וב' כוסות יין י"ל דיקח כוס א' לקידוש וג' דבש לליל א' וכן ליל ב'. א"א ריש הסי'.

א

ג) כתב ב"י בשם א"ח מי שעושה סדרו על הפת אונו מברך לא גאלנו ולא יהללוך כי שתיהן ברכה של כוס עכ"ל. אבל פה בש"ע כתב כדברי הרי"ף שאומר גאל ישראל ונ"ל הטעם דההגדה נתקנה על המצה שעונין עליה דברים הרבה אבל יהללוך לא יאמר בחתימה. מ"א ריש הסי' וכ"כ ח"י או' ד' דיהללוך לא יאמר בחתימה להלל שנתקן על הכוס. וכ"כ א"ר או' ג' חק יוסף או' ה' א"א ריש הסי' ברכ"י או' ב' ר"ז או' ה' ח"א שם. מיהו בד"מ כתב דאף ביהללוך הוא סברא רחוקה שלא לאומרה משום שאין לו כוס דהא בבהכ"נ אמרינן אותה אחר הלל בלא כוס וה"ה כאן עכ"ל וכ"ה דעת הפר"ח והנה"ש. וכ"כ בתשו' שאילת שמואל סי' ל"ו. וכן הסכים המאמ"ר או' ו' יעוש"ב. ומ"מ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה יש לאומרה בלא שם ומלכות והאומרה בשם ומלכות אין מזניחין אותו.

א

ד) מי שאין לו יין וכו' נראה דמיירי במקום שאין יין מצוי או שא"א ללוות או למכיר מלבושיו דאי לאו הכי היה צריך ללוות או למכור מלבושיו ולקנות יין לד' כוסות כמ"ש לעיל סי' תע"ב סעי' י"ג ובדברינו לשם בס"ד.

א

ה) שם. מי שאין לו יין וכו' ועיין לעיל סי' תע"ב או' ע"ז שכתבנו דמי שאין לו יין יוצא במי שריית צמוקים יעו"ש.

א

ו) שם. שמברך המוציא. מירי דהוה אבפה"ג דקדים לקידוש. ב"י בשם הר"ן. לבוש.

א

ז) שם. שמברך המוציא. דהיינו שיטול ידיו תחלה ומברך ענט"י ואח"כ המוציא. ואם חל בשבת אומר תחלה יום הששי ויכולו השמים וכו' כמ"ש לעיל סי' רע"א סעי' יו"ד ואח"כ המוציא.

א

ח) וקודם קידוש יבצע מצה האמצעית לשנים חציה יצניע לאפיקומן וחציה ישים בין ב' השלימות ויאחז שלשתן בידו דהיינו שיאחז בעליונה מלמעלה ובתחתונה מלמטה והפרוסה ביניהן ויברך המוציא ואח"כ יכול להשמיט ידו מתחת התחתונה ויניח ב' ידיו ע"ג העליונה ויאמר קידוש היום ושהחיינו ואם חל במו"ש אומר יקנה"ז (ר"ל דלאחר הקידוש אומר נר הבדלה זמן כמו אם היה יין) ואח"כ יאחז בעליונה ובפרוסה שתחתיה ויברך על אכילת מצה ויבצע משתיהן יחד ויאכל כזית מזה וכזית מזה כמ"ש בסי' תע"ה ועי"ש הטעם לכל זה. ר"ז או' א' וכ"כ המאמ"ר בססי' זה. ועיין באו' שאח"ז.

א

ט) שם. ובוצע. וזהו לדעת הרי"ף דס"ל דא"צ אלא ב' מצות אחת פורסה לב' ומברך על חציה המוציא ועל אכילת מצה וחציה השני לאפיקומן והשלימה לכריכה כמ"ש הטור בסי' תע"ה יעו"ש. אבל אנו שלוקחין ג' מצות כתב המ"א סק"ב שיבצע האמצעי קודם קידוש (ר"ל קודם נט"י והמוציא) דהא מספקא לן אם צריך לברך המוציא על פרוסה כמ"ש סי' תע"ה יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ג' מיהו הא"ר או' ב' כתב דגם לדעת הש"ע והלבוש דלוקחין ג' א"צ לפרוס קודם קידוש יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ק"ל או' י"ז. אבל חק יוסף ב' הסכים לדברי המ"א. וכ"כ א"א או' א' נה"ש או' א' וכ"ה דעת הר"ז כמ"ש באו הקודם.

א

י) שם. ומניח ידיו עליו וכו' שכוון שמקדש עליו מצוה לאחזו בידו כשם שאוחז בכוס שמקדש עליו ובתר דגמר קידושא מברך לאכול מצה משום דקידוש תדיר טפי. ב"י בשם הר"ן. לבוש.

א

יא) שם. עד שגומר הקידוש. ואם אח"כ הביאו לו יין אחר שכבר קידש על הפת יאמר ההגדה עד ומשעבוד לגאולה ולא יסיים ונאמר לפניו הללויה רק יתחיל ברכת אשר גאלנו וגומר ויברך בפה"ג וישתה כוס ראשון ואח"כ יאמר הללויה וגו' כל חצי ראשון של הלל ויברך בפה"ג (והיינו למנהג אשכנז שמברכין על כל כוס וכוס כמ"ש לעיל סי' תע"ד) וישתה כוס ב' וטעם לזה כדי שיאמר איזה שבח על כל כוס וכוס דג"מ.

א

יב) שם. ומברך על אכילת מצה ואוכל. ב' זיתים אחד מהשלימה להמוציא ואחד מהפרוסה לאכילת מצה כמ"ש לעיל או' ח' וסי' תע"ה סעי' א, ובדברינו לשם בס"ד.

א

יג) שם, ואח"כ אוכל שאר ירקות. היינו כרפס ומטבלו בחומץ או במי מלח כמ"ש לעיל סי' תע"ג סעי' ו' יעו"ש אבל א"צ ליטול ידיו שכבר נטל ידיו לסעודה קודם קידוש. לבוש. א"א או' ב' ועיין באו' שאח"ז.

א

יד) שם. שאר ירקות. ומברך עליהם בפה"א דהוי כדברים הבאים שלא מחמת הסעודה כיון שאין מלפתין בהם הפת. לבוש. וכ"מ בהרא"ש ובמרדכי שדוקא מרור שהוא חובה לאכול עם המצה י"א דמצה פוטרתו אבל לא בשאר ירקות אבל בתו' משמע קצת דגם ירקות פת פוטרתן. ומ"מ נ"ל דיש לברך עליהם דאותן ירקות שאנו אוכלין דהיינו פיטרזי"ל אין ממשיכין תאות המאכל מ"א סק"ב. וכ"כ א"א או' ב' דטוב יותר כאן לברך על פיטר זי"ל להוציא נפשיה מפלוגתא. וכ"כ הר"ז או' ב' דיברך עליהם בפה"א אם הם ממיני ירקות שאין דרך ללפת בהם את הפת שאין ברכת הפת פוטרתן כמ"ש סי' קע"ז יעו"ש. ולפי מ"ש לעיל סי' תע"ג או' מ"ט דלפי דברי האר"י ז"ל צריך ליקח דוקא כרפס יעו"ש א"כ יש לברך בפה"א על איזה פרי ולכוין לפעור את הכרפס וגם את המרור ואח"כ יעשה הטיבול בכרפס.

א

טו) שם. ומסלק השלחן. כאלו גמרו לאכול והרי עדיין לא גמרו ומתוך כך ישאלו התינוקות. לבוש. ועיין לעיל סי' תע"ג ססעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.

א

טז) שם. ואומר מה נשתנה וכו' ה"ה שאומר הא לחמא עניא ג"כ ודלא כחק יוסף. ברכ"י או' א' מאמ"ר או' ה' מ"ב או' ה'.

א

טוב) שם. עד גאל ישראל. ולענין יהללוך עיין לעיל או' ג' וחולה שאינו יכול לאכול לא מצה ולא ד' כוסות מ"מ מברך אשר גאלנו אבל לא יאמר תיבות לאכול בו מצה ומרור רק והגיענו הלילה הזה כן ה' אלהינו יגיענו וכו' ח"א כלל ק"ל או' י"ז.

א

חי) שם. ומברך על המרור וכו' ומטבלו בחרוסת כמ"ש לעיל סי' תע"ה סעי' א' ולענין נטילה שנית אחר ההגדה כשגומר סעודתו מסיק המאמ"ר בססי' זה דנוטל ידיו ומברך ענט"י ואם בריא לו שלא טינף ידיו ולא אסח דעתיה א"צ ויטול בלא ברכה לטיבול שני ואוכלו וכורך מצה ומרור וגומר סעודתו עכ"ל. ועיין לעיל סי' תע"ה או' א'.

א

יט) שם הגה. בלא ברכה. ר"ל אע"ג דהפסיק בין הברכה בהגדה א"צ לחזור ולברך. ביאורי הגר"א.

א

ך) שם בהגה. ובמקומות שנוהגים לשתות וכו' עיין לעיל סי' תס"ז סעי' ח' בהגה.

א

כא) שם בהגה. יש לסמוך אמאן דאמר שמקדשין וכו' וכ"כ רש"ל בשם הגאון מה"ר משה יניק שאם אין לו יין שלא יקדש על הפת לשנות הסדר אלא יעשנו על מי דבש כי נפלו כמה דעות חלוקות בענין סדר על הפת וק"ל עכ"ל והב"ד הב"ח.

א

כב) שם בהגה. אם הוא חמר מדינה וכו' ואפי' במקום שכל השנה אין רוב שתיית העם במי דבש מ"מ אם בפסח רוב שתייתם ממנו נקרא חמר מדינה. מ"א סק"ג מיהו ח"י או' ה' כתב דאין להקל כ"א דוקא במקום שרגילין לשתותו כל השנה יעו"ש. אבל הא"ר או' ד' הסכים לדברי מ"א. וכ"ה דעת חק יוסף או' ז' וכ"פ הר"ז סי' תע"ב או' כ"ח. ח"א שם. מ"ב או' י"א.

א

כג) שם בהגה. אם הוא חמר מדינה וכו' וה"ה אם שתיית רוב ההמון לקרי"ץ או עפי"ל טרנ"ק מותר ליקח אותו לד' כוסות אם אין לו מע"ד ויין. מ"א שם. מיהו הר"ז שם או' נ"ט כתב להחמיר בזה אבל הא"ר שם כתב כדברי מ"א וכ"כ ח"א שם. מ"ב שם.

א

כד) ולענין ברכה ראשונה שמנהג בני אשכנז לברך על כל כוס וכוס כמ"ש לעיל סי' תע"ד הכא א"א או' ג' מסתפק אם לברך ג"כ על כל כוס וכוס או דוקא על כוס א' וכוס בהמ"ז יעו"ש. וע"כ נראה דיש לברך דוקא על כוס א' ויכוין לפטור את הב' ויברך על כוס בהמ"ז ויכוין לפעור את הד' ועיין בדברינו לשם ודוק.

א

ש"ע ס"א ומניח ידיו עליו וכו' שכיון שמקדש עליו מצוה לאוחזו בידו כשם שאוחז בכוס שמקדש עליו כ"כ בב"י:

א

נ"ל דמי שאין לו אלא כוס א' יקח אותו לקידוש דהא י"א דב"ה אינה טעונה כוס ואם יש לו שנים יקח לקידוש ולב"ה ואם יש לו ג' יקח לקידוש ועל כוס שני יאמר ההגדה עד גאל ישראל ועל השלישי יברך ב"ה ואחר כך יאמר חצי הלל בלא כוס, כתב ב"י בשם א"ח מי שעוש' סדרו על הפת אינו מברך לא גאלנו ולא יהללוך כי שתיהם ברכות של כוס עכ"ל אבל פה בש"ע כ' כדברי הרי"ף שאומר גאל ישראל דטעמ' דההגד' נתקנ' על המצ' שעונין עליה דברים הרב' אבל יהללוך לא יאמר בחתימ': ובוצע. פי' פורס המצ' הא' והשני' לא יבצע עד שיברך על א"מ כמ"ש סי' תע"ה וכ"מ בב"ח ומ"מ צ"ע למה לא יבצע האחד קוד' קידוש דמ"מ יהי' לו לחם משנ' לכן נ"ל דדברי' אלו לקוחים מדברי הרי"ף שס"ל דאין צריך אלא ב' מצות אבל אנו שלוקחין ג' בוצע הא' קודם קידוש דהא מספק' לן אם צריך לברך המוצי' על פרוס' וכמ"ש סי' תע"ה וכ"מ בב"ח ואם חל במ"ש עסי' רצ"ו:

ב

שאר ירקות. ומברך עליהם בפה"א דהוי כדברים הבאים שלא מחמ' הסעוד' כיון שאין מלפתין בהם הפת לבוש וכ"מ בהרא"ש ובמרדכי שדוקא מרור שהוא חוב' לאכול עם המצה י"א דמצה פוטרתו אבל לא בשאר ירקות אבל בתו' משמע קצת דגם ירקות פת פוטרתן (עסי' קע"ז) ומ"מ נ"ל דיש לברך עליהם דאותן ירקות שאנו אוכלים דהיינו פיטרזי"ל אין ממשיכין תאות המאכל:

ג

אם הוא חמר מדינה. נ"ל דאפי' במקום שכל השנה אין רוב שתיית העם במי דבש מ"מ אם בפסח רוב שתיתם ממנו נקרא חמר מדינה עמ"ש סי' קפ"ב וכ"מ בב"ח בשם רש"ל משום דבפת איכא דעות חלוקות לכן מוטב ליקח שאר משקין ולפי מ"ש לברך ב"ה על קוו"ס או באר"שט אם הוא שתיית רוב ההמון וא"כ אפשר דגם כאן אם שתיית רוב ההמון לקרי"ץ או עפי"ל טרא"נק נותר ליקח אותו לד' כוסות אם אין לו מע"ד ויין:

א

(א) מי שאין לו יין – היינו שאין לו כלל אבל אם יש לו יין אפילו רק על כוס אחד [וה"ה שאר משקין אם הוא חמר מדינה לפי מה שמסיק הרמ"א בהג"ה] יקדש עליו ולא יקדש על הפת אף אם דרכו בשארי שבתות ויו"ט לקדש על הפת מ"מ בלילה זה כשתקנו חכמים ד' כוסות תקנו לקדש על היין ולא על הפת. ואם יש לו שני כוסות יקדש על הראשון ואח"כ יאמר ההגדה בלא כוס ובהמ"ז יברך על כוס השני ויצא בזה גם דעת הי"א בסימן קפ"ב דס"ל דבהמ"ז טעונה כוס ואם יש לו ג' כוסות מקדש על אחד ואומר הגדה על אחד ובהמ"ז על אחד וחצי הלל שאחר בהמ"ז יאמר בלא כוס:

ב

(ב) ובוצע – עיין בבה"ל:

ג

(ג) ומניח ידיו עליו – שכיון שמקדש עליו מצוה לאוחזו בידו כשם שאוחז בכוס שמקדש עליו:

ד

(ד) ואח"כ אוכל שאר ירקות – זהו הכרפס. וטובל במי מלח או בחומץ וקודם מצה כנהוג שאר שנים א"א לאכול דהא אסור לטעום קודם קידוש. ולענין ברכה עליהם תלוי הדבר באם הוא דבר שממשיך תאות המאכל אין מברך עליהם דהוא בא בכלל הסעודה ואם לאו מברך עליהם בורא פרי האדמה:

ה

(ה) ואומר מה נשתנה וכו' – וה"ה דאומר הא לחמא עניא וכו'. עד גאל ישראל. עיין במ"א שכתב דיהללוך לא יאמר בחתימה שנתקנה על הכוס דוקא והעתיק הח"י את דבריו אבל בפר"ח מסיק דנראה יותר שיאמרנה וכמו שכתב הד"מ דאין הכוס מעכב לזה דהא בבהכ"נ אומרים הלל בלא כוס וכן הסכימו כמה אחרונים:

ו

(ו) ומברך על המרור – וטובלו בחרוסת שלענין נטילה שנית כשרוצה לגמור סעודתו מסיק במאמר מרדכי דצריך ליטול ידיו מדינא דהא הפסיק בהגדה והלילא [ודומיא דפסקינן לעיל דצריך ליטול ידיו לאכילה אע"ג דנטל מתחלה כדין לדבר שטיבולו במשקה משום דהפסיק באמירת הגדה וה"נ דכוותיה] אכן אם כוון בנטילה ראשונה לגמור סעודתו ולשמור ידיו שלא לטנפם מסיק שם דא"צ ליטול שנית:

ז

(ז) בלא ברכה – ר"ל שא"צ לברך שנית על המצה אע"ג דהפסיק הרבה באמירת הגדה אחר הברכה ראשונה שבירך על המצה ואח"כ גומר הסעודה וכל הסדר בלא כוס יין:

ח

(ח) ובמקומות שנוהגים לשתות וכו' – עיין לעיל בסימן תס"ז ס"ח בהג"ה:

ט

(ט) כמו שנתבאר לעיל וכו' – ר"ל כמו שהסכים שם כהג"ה דבלילה אין לקדש על שאר משקין:

י

(י) יש לסמוך וכו' – כדי שיוכל לעשות הסדר כסדרו ולקיים ד' כוסות:

יא

(יא) אם הוא חמר מדינה – ואפילו במקום שכל השנה אין רוב שתיית העם במי דבש ורק בפסח ג"כ יש להקל [מ"א וא"ר וש"א דלא כח"י]. ואפשר עוד דאם שתיית רוב ההמון לאקרי"ץ או עפי"ל טראנ"ק מותר ליקח אותו לארבעה כוסות אם אין לו יין:

א

מי שאין לו יין. ע"ל סימן תע"ב ס"ק כ"א דאם אין לו יין או שנשבע שלא לשתות יין דיוצא במי צמוקים אם יש בהם לחלוחית כשמעצרין אותו אף בלתי שרויה במים ע"ש. ועיין בטור שצריך לטרוח להוציא הוצאות הרבה כדי לקנות יין כמו שמחויב לחזור אחר לולב ואתרוג וע"ל סימן תרנ"ו:

ב

מקדש על הפת. וכתב במ"א דמי שאין לו אלא כוס אחד יקח אותו לקידוש ואם יש לו שנים יקח אותם לקידוש ולברכת המזון ואם יש לו שלשה יעשה בהם שלש כוסות ראשונות עכ"ל ול"נ דאם הוא בליל ראשון ויש לו רק שני כוסות יקיים כוס א' על ליל שני כדלעיל סימן תפ"ב לענין מצה:

ג

ובוצע. שהיינו שמפריס תחלה האמצעית ונוטל החציה לאפיקומן כדלעיל סימן תע"ג וסימן תע"ה וכ"כ המ"א:

ד

עד גאל ישראל. אבל יהללוך לא יאמר בחתימה להלל לפי שנתקן על הכוס והא דאמרינן גאל ישראל לפי שהיא במקום שעשה ניסים כמ"ש סימן תע"ג סק"ב ועיין במ"א:

ה

שנוהגין לשתות. משמע דוקא במקום שנוהגין לשתותו דאז הוי כחמר מדינא וכדמסיק הרב להדיא אם הוא חמר מדינה וגם הב"ח כוונתו כמו שפסק הרב בש"ע וק"ל ודלא כמ"א שכ' דאף אם כל השנה אין דרכם לשתות מ"מ כיון ששותים מהם בפסח מיקרי חמר מדינה ועיקר יסודו מדברי הב"ח ובאמת הב"ח מסכים להדיא עם דעת הרב כאן ואם כן אין יסוד לדבריו כלל ואין להקל יותר ממה שהיקל הרב כאן עכ"ל: