שולחן ערוך, אורח חיים תע״ז: דיני אכילת האפיקומן. ובו ב' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני אכילת האפיקומן. ובו ב' סעיפים:
לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד זכר לפסח הנאכל על השובע ויאכלנו בהסיבה ולא יברך עליו ויהא זהיר לאכלו קודם חצות: (ויקדים עצמו שגם ההלל יקרא קודם חצות) (ר"ן פרק ע"פ וס"ב דמגילה):

ב

אם שכח ולא אכל אפיקומן ולא נזכר עד שנטל ידיו או שאמר הב לן ונברך אוכל אפיקומן בלא ברכ' המוציא ואם לא נזכר עד שבירך ברכת המזון אם נזכר קודם שבירך בורא פרי הגפן יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן (ויחזיר ויברך ברכת המזון ויברך בפה"ג וישתה הכוס) (בית יוסף) ואם לא נזכר עד אחר שבירך בורא פרי הגפן לא יאכל האפיקומן ויסמוך על מצה שאכל בתוך הסעוד' שכולן שמורות הן משעת לישה אבל במקום שנהגו לעשו' שימור למצת מצוה משע' קצירה אפילו לא זכר עד אחר ההלל יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן: הגה ויחזור ויברך על הכוס ואין לחוש במה שמוסיף על הכוסות (תשובת הרא"ש כלל כ"ד) ואם נאבד האפיקומן יאכל כזית אחד ממצה שמורה אחרת (רוקח):

א

כזית. והסכמת האחרונים דלכתחלה יש לאכול כשיעור ב' זיתים א' זכר לפסח וא' זכר למצה הנאכלת עמו ולכל הפחות לא ימעט מכזית. וכ' הרוקח אל יהיה לך אכילת אפיקומן לטירחא ועסי' תע"ו בהג"ה שלא יאכלנה על אכילה גסה דאע"ג שפסח נאכל על השובע מ"מ בעי שיהא מתאוה לאכול ב"ח כ' של"ה ראיתי מבני עליה שהיו מנשקין המצות והמרור וכן סוכה בכניסתו וביצאתו וכן ד' מינים שבלולב והכל לחבוב המצוה ואשרי מי שעובד ה' בשמחה. וע"ל סי' תע"ג ס"ק י"ט מש"ש בשם הרש"ל ובפסח מעובין סימן שט"ו כתב עוד וז"ל ומנהגי ליקח מקל בידי ומנעלי ברגלי ולומר ככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם [ברגליכם] ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' ולכן אני נוהג שלא להפשיט האזור בליל פסח עד אחר אפיקומן עכ"ל ובמדינות אלו אין נוהגין כל זה:

ב

לא יאכל. והסכמת אחרונים דגם עכשיו יאכל אפיקומן ויברך בה"מ בלי כוס. מ"א ועיין בנ"צ:

ג

קצירה. פי' המצה של מצוה שומרים משעת קצירה ולא שאר מצות ולא (י) אכל מאותה מצה תוך הסעודה:

ד

שמוסיף. ואם נזכר אחר הלל יחזור ויאמר הלל על הכוס ואם לא נזכר עד ששתה כוס השלישי יברך בה"מ בין שלישי לרביעי ולא יחזור וישתה כוס שלישי מ"א ועח"י וט"ז. נהגו לשבור חתיכה מאפיקומן ולנקב אותה ותולין אותה ואין בו חשש איסור מה שנוקבין אותה בי"ט כ"כ המ"א סי' ת"ק ס"ק ז ע"ש:

א

הרי"ף ורא"ש בס"פ ע"פ ורמב"ם

ב

ציינתיו לעיל בסימן תע"ב סעיף ז'

ג

מימרא דרבא אליבא דראב"ע ק"כ וכת' הרא"ש שנכון להחמיר וש"פ

ד

טור בשם ר' פרץ והגהת מיימוני בשם סמ"ק

ה

שם בשם אבי העזרי וכ"

ו

שם

ז

הרא"ש בתשובה כלל ר"ד

א

ס"א לאחר. שם קי"ט ב' אין מפטירין כו' וע' רש"י שם:

ב

כזית. כמ"ש שם שיאכל כזית מצה באחרונה:

ג

זכר. שרש"י ורשב"ם מפ' שזהו עיקר אכילת' ומברך בתחל' כמו בחזרת והרא"ש הקשה א"כ יאכל עמה מרור וחרוסת אלא זכר לפסח כו':

ד

ויאכלנה. אף לדעת הרא"ש כיון שבזמן הבית הי' עיקר אכילתה:

ה

ולא. כנ"ל:

ו

ויהא זהיר. עבה"ג ואף לר"ע מ"מ לכתחיל' אסור כמ"ש בזבחים נ"ז ב' וע' תוס' בע"פ שם:

ז

ויקדים כו'. בשביל כוס ד' וע' בסי' תע"ב דלא כתוס' דמגילה שם:

א

אם כו'. אע"ג דנט"י הוי סילוק כמ"ש בברכות מ"ב א' וכן הב ונבריך כמ"ש בע"פ ק"ג ב' מ"מ כאן לא הוי סילוק כמ"ש בברכות שם אנן כו' אע"ג דס"ל דהוי סילוק ועתוס' שם ד"ה אתכא:

ב

ואם כו'. כמ"ש בין שלישי לרביעי כו' ועתו' שם ק"ח א' ד"ה כולהו:

ג

יטול ידיו. כיון דאסח דעתיה כמ"ש בפסחים קט"ו ב' וע' תוס' ק"א ב' ד"ה כשהן:

ד

ויברך המוציא. וכאן ל"ל אתכא כו' דאפי' לא אסח דעתיה צריך לחזור ולברך אפי' אשתיה כמ"ש בפסחים ק"ג א' א"ל ל"ל כולי כו' וע' תוס' ק"ב ב' ד"ה יקנ"ה כו' ודעתו כו' וכ"ש כאן דלא מהני ליה אתכא כו':

ה

ויברך בפה"ג כו' ואם לא כו'. היינו למ"ד בהמ"ז טעונה כוס אפי' ביחיד:

א

ויהא זהיר וכו' – עיין מ"ב מש"כ שצריך ליזהר מאד וכו' כי בגמרא איתא דלדעת ראב"ע דפסח מן התורה אינו נאכל אלא עד חצות ה"ה מצה דאיתקש לפסח ור"ע פליג עליו וסבר דפסח זמן אכילתו הוא כל הלילה וממילא ה"ה מצה זמנה מן התורה הוא כל הלילה ויש פלוגתא בין הראשונים אם הלכה כראב"ע משום דיש הרבה סתמי משנה כוותיה או כר"ע משום דהלכה כר"ע מחבירו ודעת הרמב"ם והרב המגיד ובעל העיטור ואו"ז בשם הר"י מקורבי"ל לפסוק דזמן אכילת מצה כל הלילה וי"א דגם דעת הרי"ף כן מדהשמיט מימרא דרבא דאמר דאכילת מצה לאחר חצות לא יצא ידי חובתו לראב"ע אכן יש הרבה מגדולי הראשונים דס"ל דלאחר חצות לא יצא ידי חובתו והם הר"ח בפרק ע"פ והסמ"ג בשם הר"י בעל התוספות [וכן בזבחים נ"ז ע"ב כתבו שם התוס' כן וכן במגילה כ"א לבד בפסחים ק"כ ע"ב מסתפקים התוספות] והמרדכי בסוף פסחים ורבינו ירוחם בנתיב ה' ח"ד וכן מצדד האור זרוע ג"כ עי"ש דלא יצא מן התורה והרוקח והרא"ש והרשב"א והר"ן מסתפקים בזה וכתבו דע"כ יש ליזהר שלא לאחר יותר מחצות ויש מהראשונים שכתבו דאפילו לר"ע הוא רק לענין דאורייתא אבל משום הרחקה מודה דאסור לכתחלה לאחר יותר מחצות וכ"כ הגר"א בביאורו והנה משום זה החליטו הרבה אחרונים דאף דבודאי חייב לאכול מצה אף כשאיחר לאחר חצות דשמא הלכה דמן התורה זמנו כל הלילה עכ"פ לא יברך על אכילת מצה דספק ברכות להקל:

א

ונראה דמי שאירע לו אונס שלא יכול לאכול פרוסת המוציא עד חצות לא יברך על אכילת מצה דספק ברכות להקל ואם החשיך לו עד סמוך לחצות יקדש וישתה כוס ראשון ויטול ידיו ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל והגדה יאמר אח"כ וע"ל סי' תפ"ג אלא שכאן יברך גם על המרור תיכף קודם חצות קודם אמירת הגדה:

א

[א] כזית וכו'. ולכתחילה כתבו אחרונים מצוה שיאכל שני כזית דחביבה היא משאר מצוות ועיין סימן תע"ג ס"ק ועיין סימן ת"ק דמותר לעשות נקב באפיקומן ולתלות כמו שנוהגים:

ב

[ב] [לבוש] מפני שהיה צריך וכו'. אף על גב דבסימן קפ"ב יש אומרים דברכת המזון אינה טעונה כוס מכל מקום סתמו השולחן ערוך ולבוש ופסקו הכא דברכת המזון צריכה כוס דמעיקרא ניתקן שכוס שלישי לאחר גמר אכילה כמו שכתב במרדכי כנ"ל וכן משמע בכלבו בשם הר"ש ושלטי גיבורים וריא"ז דף רנ"ה ודלא כמגן אברהם ועולת שבת:

ג

[ג] [לבוש] ואם לבו וכו'. ולעניות דעתי מחויב לעשות כן שהרי כתב אבודרהם אם שכח ואכל דבר אחר אפיקומן חוזר ואוכל כזית מאפיקומן ופוסק, עד כאן. ואין להקשות הא כתב אחר כך שאינו מעכב שלא אמרו אלא אין מפטירין לאחר הפסח אבל לא אמרו שאם הפטירו שעושין פסח שני על כן נראה לי דהתם אין פסח לאכול מיד רק לעשות פסח שני לא אמרו והוא הדין היכא דאיכא חשש איסור דהיינו אחר שבירך בורא פרי הגפן דקאי שם עלה אבל היכא שעדיין לא בירך ברכת המזון ודאי יאכל עוד אפיקומן:

ד

[ד] אחר הלל וכו'. נראה לי דיחזור ויאמר הלל על הכוס (מגן אברהם), אבל בחק יעקב שאין צריך דאין סדר ברכות מעכב כמו שכתב בית יוסף וכן משמע בכלבו:

א

א) [סעיף א'] כזית כל אחד זכר לפסח וכו' והב"ח כתב משום דלהרא"ש אין אכילה זו אלא זבר לפסח ולא לשם חובת אכילת מצה ולפרשב"ם היא משום חובת מצה הנאכלת עם הפסח ע"כ צריך ב' זיתים ולא סגי כזית א' לאפוקי נפשיה מפלוגתא עכ"ל. וכ"כ בסי' תע"ג. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' אגדה דצריך לאכול כשיעור שני זיתים משום חיבוב מצוה ואם לא יוכל לאכול כולי האי מ"מ לא יפחות מלאכול כזית יעו"ש והב"ד הב"ח שם בסי' תע"ג אלא שכתב על טעם הנז' דמהרי"ל דאין לו יסוד אלא עיקר הטעם לאפוקי נפשיה מפלוגתא יעו"ש. וכ"ה הסכמת האחרונים דלכתחלה יש לאכול ב' זיתים ואם לא יוכל לא לפחות מכזית ונשאינו אוכל רק כזית יכוין זכר לפסח כפסק הש"ע וכ"כ בן א"ח פ' צו או' ל"ה. וע"כ יש נוהגין לומר כשאוכלין אפיקומן זכר לקרבן פסח שהיה נאכל על השבע.

א

ב) שם. כזית לכל אחד וכו' וגם הנשים חייבות בזה כמ"ש לעיל סי' תע"ב סעי' י"ד יעו"ש.

א

ג) שם. זכר לפסח הנאכל על השובע. ומה שהיו אוכלין אותו באחרונה ולא בתוך הסעודה היינו משום שישאר טעם פסח ומצה בפיו ועוד טעם אחר כדי שלא יבא לידי שבירת עצם דכתיב ועצם לא תשברו בו ואם היו אוכלין אותו בעודם רעבים ותאבים לאכול היו באים לידי שבירת עצם. לבוש. ועיין לקמן רסי' תע"ח.

א

ד) שם. זכר לפסח וכו' עיין מ"ש בזה לעיל סי' תע"ג או' קכ"ג קחנו משם.

א

ה) שם. על השבע. עיין לעיל סי' תע"ו סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

א

ו) נהגו בני עלייה דמשיירין מאכילת מצה זו של אפיקומן ומניחין בבתי יד של בגדיו צרורות בשמלותם אל חיקם לשמירה לחיבוב מצוה ויורדי הים באניות כאשר המה ראו סער גדול בים יטילו מן המצה של אפיקומן אשר בחיקם אל הים ויעמוד הים מזעפו כמ"ש בס' דרך ישרה דפ"ג ע"ב ובס' חיים לרא"ש דע"ז ע"ב. יפ"ל ח"ה או' א' ויש נוהגין לשבור חתיכה מאפיקומן ולנקוב אותה ותולין אותה ואין בה חשש איסור מה שמנקבין אותה ביו"ט. וכ"כ מ"א סי' ת"ק סק"ז ח"י או' ג' ר"ז או' י"א. ומ"מ לכוין נקב משולש או מרובע אסור ביו"ט מש"ז או' א'. ועיין עוד לקמן סי' ת"ק או' ל"ג.

א

ז) שם. ויאכלנו בהסיבה. מדברי הרמב"ם לא משמע כן והכי משמע בירושלמי דכזית של אפיקומן דכבר יצא לא בעי הסיבה ויש לסמוך ע"ז בדיעבד. פר"ח. ר"ז או' ד' מיהו השו"ג או' ב' כתב דאם נזכר קודם בהמ"ז כיון שאין כאן מכשול ברכה לבטלה יחזור ויאכל כזית אחר בהסיבה כהלכתא לצאת ידי הרא"ש והמרדכי והטור והש"ע וכתב וכן עיקר יעו"ש. אבל ח"א כלל ק"ל או' י"ג כתב דאם אכל האפיקומן בלא הסיבה יש לסמוך על הפו' דס"ל דיצא דהא אסור לאכול ב' פעמים אפיקומן יעו"ש. ועיין לעיל סי' תע"ב סעי' ז' ובדברינו לשם או' מ"ה ואו' מ"ט ודוק.

א

ח) שם. ולא יברך עליו. שאינו אלא זכר לקרבן בעלמא והוא אינו קרבן. לבוש. והפר"ח. כתב לפי שכבר בירך על אכילת מצה הא לאו הכי בעי לברוכי וכדלקמן בסי' תפ"ב עכ"ל. ועיין ב"ח. ועוד עיין לעיל סי' תע"ה או' ח' ואו' ט'.

א

ט) שם. ויהא זהיר לאכלו קודם חצות. משום דבענין אכילת פסח איכא פלוגתא דלר"א בן עזריה אינו נאכל אלא עד חצות ולר"ע כל הלילה ואמר רבא אכל מצה בזה"ז אחר חצות לר"א בן עזריה לא יצא י"ח משום דאיתקש לפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו כדאיתא בפסחים ק"ך ע"ב יעו"ש. וכ"פ הסמ"ג והמרדכי בסדר האחרון. וכ"כ בפסקי תו' פסחים או' של"ד וזבחים או' ל"ג דהאוכל מצה אחר חצות לא יצא י"ח. אבל הרמב"ם פסק ריש פ"ו שזמנה כל הלילה. והרא"ש כתב נכון להחמיר כר"א דאפשר דר"ע מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסור דאו' וכן היה נוהג ר"ת ז"ל למהר לאכול אפיקומן קודם חצות עכ"ל וכ"כ הר"ן בסוף פ"ב דמגילה שצריך ליזהר שלא לאכול מצת מצוה בלילי פסחים אחר חצות יעו"ש. והב"ד ב"י וכך הם דבריו כאן בש"ע. וכ"כ הלבוש. וכ"כ הפר"ח. ר"ז או' ו" ח"א כלל ק"ל בענין הסדר או' י"ג. ועיין לקמן או' י"ב.

א

י) ונראה דמי שאירע לו אונס שלא יכול לאכול פרוסת המוציא עד חצות לא יברך על אכילת מצה דסב"ל ואם החשיך לו עד סמוך לחצות יקדש וישתה כוס ראשון ויטול ידיו ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל והגדה יאמר אח"כ ויברך גם על המרור תיכף קודם חצות קודם אמירת הגדה דג"מ. שע"ת. ועיין לעיל סי' תע"ה או' ס"ד וסי' תע"ג או' ט"ז. ולענין ברכת הגדה דהיינו ברכת הגאולה אם יכול לומר אחר חצות עיין פ"ת שנסתפק בזה ע"פ מ"ש מ"א בסי' תפ"ה בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה וכו' ואחר חצות הוי ספק אם הוא זמן מצה ונראה דעתו שאין לברך משום סב"ל יעו"ש ונראה דהגם דיש להשיב על דבריו מ"מ כיון דק"ל דברכות אינם מעכבות וסב"ל יש לומר אותה בלא שו"מ.

א

יא) שם. ויהא זהיר לאכלו קודם חצות. ע"פ שחל בשבת וישן וחלם חלום שמתענה חצי היום כמ"ש מור"ם סי' רפ"ח לא יתענה חצי הלולה אלא יעשה הסדר באופן שיאכל האפיקומן קודם חצות. בית יהודה סי' נ"ב. ברכ"י או' א' שע"ת.

א

יב) שם. ויהא זהיר לאכלו קודם חצות. והיינו זהירות הוא שיאכל קודם חצות הא עבר יאכל אחר חצות דמידי ספיקא לא נפקא. א"א או' א' שו"ג או' ד' יפ"ל ח"ב או' ג'.

א

יג) ומי שאין לו מצה תוך התחום אינו יכול לילך חוץ לתחום וע"י אמירה לעכו"ם שרי ואפשר אף שלא יאכל כ"א אחר חצות. מש"ז או' א'.

א

יד) שם בהגה. שגם ההלל יקרא קודם חצות. כ"כ הר"ן ס"פ ע"פ וספ"ב דמגילה והב"ד ב"י. וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' תמ"ה בשם התו' וכ"כ באו"ח דפ"א ע"ג או' ל' וכ"כ הלבוש. ר"ז או' ו' ח"א שם. והטעם לפי שק"פ טעון הלל באכילתו כמ"ש בפסחים צ"ה ע"א וא"כ כמו באכילת אפיקומן שהוא זכר לק"פ צריך להקדים קודם חצות ה"ה בהלל שנאמר באכילתו. ואח"כ ראיתי שכ"כ השו"ג או' ה' מיהו בתו' ספ"ב דמגילה כתבו דבהלל של אחר אפיקומן אין להחמיר כ"כ שהרי מדרבנן הוא. והב"ד ח"י או' ג' חק יוסף או' ג' אכן לפ"ד רז"ל במדרש תהלים סי' קי"ג בפ' הללויה הללו עבדי ה' נראה דטפי עדיף לקרות את ההלל מחצות ואילך כיעוש"ב. וכ"נ מדברי הזוה"ק פ' בהעלותך דקמ"ט ע"א והובא בילקוט ראובני פ' בא דפ"ד סע"ג ורע"ד יעו"ש. יפ"ל שם. ומ"מ כיון דאינו אלא טפי עדיף ויש מחמירין לכתחלה יש ליזהר כדי לצאת אליבא דכ"ע. ואם איחר עד אחר חצות מ"מ יאמר יהללוך בחתימה בברכה. בנין שלמה סי' כ"ט.

א

טו) [סעיף ב'] אוכל אפיקומן בלא ברכת המוציא. והגם דברסי' קע"ח י"א דאם אמר הב לן ונברך הוי היסח הדעת ואם ירצה לאכול צריך לחזור ולברך וכ"ש בנטל ידיו דלכ"ע צריך לחזור ולברך כיעו"ש שאני הכא כיון דאפיקומן מצוה דרמיא רחמנא עלן איכא למימר אתכא דרחמנא סמכינן. טור בשם ה"ר פרץ. וכ"כ הגמ"י בשם סמ"ק והב"ד ב"י. מ"א סק"ב. ואע"ג דכתב הטור על דברי ה"ר פרץ הנז' דלא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל וכ"כ בשם ראבי"ה דצריך לאזור ולברך המוציא מ"מ פסק הש"ע כהר"ף וסמ"ק משום סב"ל. וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע. וכ"פ הר"ז או' ז' ח"א כלל ק"ל או' ט"ו. אלא שכתב שם הר"ז דיזהר ליטול ידיו בלא ברכה קודם אכילת אפיקומן כמ"ש בסי' קע"ט עכ"ל והגם דלפי הטעם דאתכא רחמנא סמכינן לא הוי היסח הדעת ונטילה נמי לא צריך מ"מ כיון דיש חולקין בזה כנז"ל לענין המוציא אמרינן סב"ל ואין לברך אבל לענין נטילה יש ליטול בלא ברכה כדי לצאת אליבא דכ"ע. ועיין לעיל סי' קע"ט או' ד'.

א

טז) שם. אוכל אפיקומן בלא ברכת המוציא. ובעל העיטור כתב שא"צ לחזור כלל ויוצא בכזית שאכל בראשונה אעפ"י שאכל ד"א אחריו. והב"ד הטור. וכתב הב"ח וכ"ה דעת ר' קלונימוס וכן הסכים רש"ל יעו"ש. והב"ד המ"א סק"ב ומחה"ש. אמנם הסכמת האחרונים כפסק הש"ע כמ"ש באו' הקודם והכי ק"ל.

א

טוב) שם. יטול ידיו וכו' דכיון שבירך בהמ"ז אסח דעתיה כמ"ש רסי' תע"ה. מ"א סק"ג. ער"ה או' ב'.

א

חי) שם. יטול ידיו. ויברך על נט"י. ר"ז או' ח' אבל הא"א או' ג' כתב דיטול בלא ברכה ובפרט היכא שיודע שלא הסיח דעתו שלא יברך עכ"ל והביאו מ"ב או' ט' וכתב בשער הציון ונראה היכא שיודע שלא הסיח דעתו גם הר"ז מודה שלא יברך.

א

יט) שם הגה. ויחזור ויברך בהמ"ז ויברך בפה"ג וכו' והא דאינו מברך על כוס זה אחר בהמ"ז הראשון אפשר לומר דמעיקרא הכי תיקון שכוס ג' יהא שותהו לאחר גמר האכילה. ב"ח.

א

ך) שם. לא יאכל האפיקומן וכו' מפני שהיה צריך לברך בפה"ג על הכוס אחר שיברך בהמ"ז שנית ונמצא מרבה בכוסות. טור בשם ראבי"ה. מ"א סק"ד. ח"י או' ד' מיהו המ"מ ורי"ו ורשב"א והראב"ד כתבו דאוכל כזית ומברך בלא כוס. והב"ד מ"א שם וכתב דמי שאינו נזהר בכל השנה ומברך לפעמים בלא כוס אף עתה יאכל אפיקומן בלא כוס. וכ"כ ח"י שם. פר"ח. חק יוסף או' ה' ר"ז או' ח' ח"א כלל ק"ל או' ט"ו. וכ"כ העו"ש או' ב' על דברי הש"ע הנז' היינו למ"ד דבהמ"ז טעונה כוס אבל למ"ד דאינה טעונה כוס הרי יכול לברך בהמ"ז בלא כיס. וכ"כ בביאורי הגר"א. אבל הא"ר או' ב' כתב אע"ג דבסי' קפ"ב י"א בהמ"ז אינה טעונה כוס מ"מ סתמו הש"ע והלבוש ופסקו הכא דבהמ"ז צריכה כוס דמעיקרא נתקן שכוס ג' לאחר גמר אכילה כמ"ש המרדכי וכ"מ בכלבו בשם הר"ש ושה"ג וריא"ז ודלא כמ"א יעו"ש עכ"ל. וכ"כ ב"ד סי' רנ"ט. שו"ג או' ח' וכ"כ המאמר או' ג' וע"כ כתב שם המאמ"ר דאין לזוז מספק הש"ע.

א

כא) שם. ויסמוך על מצה שאכל בתוך הסעודה וכו' ואעפ"י שלא אכל מצה לבסוף אלא פירות ומיני קטניות אין זה מעכב שלא אמרו אלא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן אבל לא אמרו שאם הפטירו שעושין פסח שני ולא עדיף אפיקומן מפסח. ב"י בשם הרד"א. מ"א סק"ה. ח"י או' ה' חק יוסף או' ז'.

א

כב) שם. שאכל בתוך הסעודה וכו' אבל אם לא אכל בתוך הסעודה אלא מצה עשירה או לא אכל כלל צריך לחזור ולאכול כזית אפיקומן ולא נפיק בכזית של המוציא וכזית של אכילת מצה. פר"ח. וכ"כ ב"ד סי' רנ"ט בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ב' ומשמע בתשו' ב"ד הנז' דהגם שאכל כזית המוציא וכזית של אכילת מצה וכורך כל שלא אכל בתוך הסעודה לא יצא וצריך לחזור ולאכול כזית אפיקומן יעו"ש. ומיהו חק יוסף או' ו' כתב דיוצא בכזית שאכל בראשונה. וכ"כ השו"ג או' ט' ונראה דהיכא דאינו תאב כ"כ לאכול יש לסמוך ע"ז. ועיין לעיל או' ט"ז.

א

כג) שם. אבל במקום שנהנו לעשות שימור וכו' לאו דווקא ה"ה יחיד שנוהג את עצמו לעשות שמורה משעת קצירה דינא הכי. חק יוסף או' ה' וכ"כ ח"י או' ו' על שם הלבוש. מש"ז או' ב'.

א

כד) שם. משעת קצירה. פי' המצה של מצוה שומרים משעת קצירה ולא שאר מצות ע"כ אין יוצא בהן במקום מצת מצוה. ט"ז סק"ב.

א

כה) שם. משעת קצירה. ולא אכל מאותה מצה בתוך הסעודה מ"א סק"ו. וכל שלא אכל תוך הסעודה משמורה משעת קצירה חוזר ואוכל. מש"ז שם. והשו"ג שם כתב כל שאכל כזית שמורה משעת קצירה אעפ"י שאכלה בראשונה יצא וא"צ לחזור ולאכול יעו"ש. וכ"מ מדברי ח"א כלל ק"ל או' ט"ו.

א

כו) שם. עד אחר ההלל וכו' וכן כשנזכר קודם ההלל יטול ידיו ויברך המוציא ואוכל אפיקומן ומברך בהמ"ז על הכוס ואין כאן כשיתה בין שלישי לרביעי שכיון שהשלישי היה בטעות חזר כוס שהוא מברך עתה עליו להיות ג' ב"י בשם תשו' הרא"ש כלל כ"ד. וכ"כ הט"ז סק"ג. מ"א סק"ז חק יוסף או' ע' מ"ב או' ט"ו.

א

כז) שם. עד אחר ההלל וכו' ר"ל וגם שתה הכוס שאחריו כ"מ מתשו' הרא"ש הנז' וכ"כ מ"ב או' ט"ז.

א

כח) שם. הגה ויחזור ויברך על הכוס וכו' ואעפ"י שעשאן שלא כסדרן שהקדים כוס של הלל שהוא ראוי להיות אחרון קודם לכוס בהמ"ז שהוא ג' אין סדר ברכות מעכבות. ב"י בשם תשו' הרא"ש הנז' ט"ז שם. פר"ח. מיהו המ"א שם כתב דיחזור ויאמר הלל על הכוס אבל ח"י או' ז' השיג עליו וכתב שהוא נגד פסקי ראשונים והאחרונים יעו"ש. וכן השיג עליו המאמ"ר או' ד' נה"ש או' ב' אמנם אם נזכר קודם שגמר ההלל י"ל דיאכל אפיקומן ויברך בהמ"ז על הכוס כמ"ש לעיל או' כ"ו ואח"כ יחזור לומר ההלל מן לא לנו וכו' עד הסוף על הכוס.

א

כט) שם הגה. ויחזור ויברך על הכוס וכו' והפר"ח כתב דלדידן דק"ל דבהמ"ז אינה טעונה כוס כדלעיל ברסי' קפ"ב לא יברך על הכוס. וכ"כ הר"ז או' ט' מ"ב או' י"ז. וכתב שם הר"ז דהגם שנזכר קודם שבירך על כוס של הלל כיון שחתם ברכת הלל ישתה הכוס ואח"כ יברך ברהמ"ז בלא כוס יעו"ש. ועיין לעיל או' ך'.

א

ל) שם בהגה. ממצה שמורה אחרת. ובא"ז כתב דאין יוצאים במצות אחרות שלא נעשו לשם מצוה. ד"מ או' ג' ואם אין לו עוד מצת מצוה ויש לו ג' מצות מצוה לליל ב' ישבור חתיכה מהאמצעית ויאכל בליל ראשון.

א

כזית. ומהרי"ל כתב לכתחלה יקח ב' זתים א' זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו ולכל הפחות לא ימעט מכזית (ד"מ ב"ח):

ב

בלא ברכה. דאתכא דרחמנא סמכינן ועסי' קע"ט וב"ח כתב בשם רש"ל דלא יאכלנו:

ג

יטול ידיו. דכיון שבירך ב"ה אסח דעתיה כמ"ש רסי' תע"ה:

ד

לא יאכל האפיקומן. דאם יאכל יצטרך ליקח כוס אחר לב"ה והוי כמוסיף על הכוסות והמ"מ ורי"ו ורשב"א והראב"ד כתבו דאוכל כזית ומברך בלא כוס עכ"ל ונ"ל דמי שאינו נזהר בכל השנה ומברך לפעמים בלא כוס אף עתה יאכל אפיקומן ויברך בלא כוס (עסי' קפ"ב) וכיוצא בזה כתב הסמ"ק דמי שאינו נזהר בכל השנה בסעודה שלישית גם כשחל ע"פ בשבת לא יאכל:

ה

ויסמוך על מצה. אף על פי שאכל אחריה דברים אחרים יצא בדיעבד:

ו

שימור למצת מצו'. ולא יאכל מאות' מצה תוך הסעודה:

ז

אחר ההלל. נ"ל דיחזור ויאמר הלל על הכוס ואם לא נזכר עד ששתה כוס השלישי יברך ב"ה בין שלישי לרביעי ויחזור וישתה כוס השלישי:

א

(א) כזית – ולכתחלה טוב שיקח שני זיתים אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו:

ב

(ב) כל אחד – ואף נשים חייבות בזה:

ג

(ג) על השובע – ועיין לעיל בסימן תע"ו ס"א בהג"ה ובמה שכתבנו שם במ"ב:

ד

(ד) ויאכלנו בהסיבה – ובדיעבד אם שכח ואכלו בלא הסיבה א"צ לחזור ולאכול אם קשה עליו האכילה:

ה

(ה) ולא יברך עליו – שהוא רק לזכר וכנ"ל כתב של"ה ראיתי מבני עליה שהיו מנשקין המצות והמרור וכן הסוכה בכניסתו וביציאתו וכן ארבעה מינים שבלולב והכל לחבוב המצוה ואשרי מי שעובד ה' בשמחה:

ו

(ו) ויהא זהיר וכו' – שכיון שהוא זכר לפסח צריך לאכלו בזמן פסח והפסח אינו נאכל אלא עד חצות וכ"ש כזית הראשון שמברכין עליו על אכילת מצה שצריך ליזהר מאד שלא לאחרו עד חצות ובדיעבד אם איחר מסתפקים הראשונים אם יצא ידי חובתו וע"כ יאכלנו ולא יברך עליו על אכילת מצה וגם מרור אף שהוא מדרבנן יזהר לאכלו קודם חצות ואם איחר יאכלנו בלא ברכה ואם החשיך לו קודם אמירת הגדה עד סמוך לחצות יקדש וישתה כוס ראשון ויטול ידיו ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל וגם יברך על המרור תיכף קודם חצות ואח"כ יאמר הגדה ואח"כ יסעוד סעודתו [אחרונים]:

ז

(ז) שגם ההלל – ר"ל עם ברכתו שמברך לאחריה יאמר לכתחלה קודם חצות:

ח

(ח) בלא ברכת המוציא – דאף דבסימן קע"ט י"א דאם אמר הב לן ונברך הוי היסח הדעת ואם ירצה לאכול צריך לחזור ולברך הכא אתכא דרחמנא סמכינן דאין תלוי בדעתו דהא צריך לקיים רצון ה' ובודאי השכחה גרמה לו שיטול ידיו או לומר הב לן ונברך ולא הסיח דעתו לגמרי:

ט

(ט) יטול ידיו – דכיון שבירך ברכת המזון אסח דעתיה ועיין בפמ"ג שכתב דיטול בלא ברכה ובפרט היכא שיודע שלא הסיח דעתו שלא יברך:

י

(י) ויברך בפה"ג וכו' – וזהו כוס שלישי ולא הצריכו ליה לשתות כוס זה סמוך לברכת המזון הראשון דלא תקנו כוס ג' אלא בגמר אכילתו וזה ששכח לאכול אפיקומן כמי שלא גמר אכילתו דמי [ב"ח]:

יא

(יא) לא יאכל האפיקומן – דאם יאכל יצטרך לברך ברכת המזון וברכת המזון צריך כוס וא"כ הוא כמוסיף על הכוסות וכתבו כמה אחרונים דכ"ז הוא להני פוסקים דס"ל לעיל סימן קפ"ד ברכת המזון טעונה כוס אמנם לפי מנהגנו כמ"ד ברכת המזון בעלמא אינה טעונה כוס גם עכשיו יאכל האפיקומן ויברך בהמ"ז בלי כוס:

יב

(יב) ויסמוך על מצה וכו' – ר"ל שזה יהיה נחשב לשם אפיקומן אע"פ שלא כוון אז לשם זה ואף דקי"ל בסימן תע"ט דאחר אפיקומן אין לאכול שום דבר ואיהו הלא אכל אחר המצה עוד דברים אחרים מ"מ בדיעבד יצא:

יג

(יג) בתוך הסעודה וכו' – הא אם לא היה לו שמורה כלל בתוך הסעודה אף שבתחלת הסעודה אכל הכזית מצה שמורה כדין חוזר ואוכל אפיקומן דלא יצא מצות אפיקומן בזה דהא בעינן שיהא נאכל על השובע [פר"ח ופמ"ג]:

יד

(יד) שימור למצת מצוה – ולא אכל מאותה מצה תוך הסעודה שיהיה יכול לסמוך ע"ז לשם אפיקומן:

טו

(טו) אפילו לא נזכר וכו' – וכ"ש אם נזכר קודם שהתחיל לומר הלל בודאי אוכל אפיקומן ומברך בהמ"ז על הכוס ואין כאן משום שתיה בין כוס שלישי לרביעי דאסור כדלקמן בסי' תע"ט שכיון שהשלישי היה בטעות חוזר הכוס שהוא מברך עתה עליו להיות שלישי:

טז

(טז) עד אחר ההלל – ר"ל וגם בירך בפה"ג על כוס רביעי ששותה אחריו:

יז

(יז) ואין לחוש וכו' – שכיון שמתחלה היה הכוס שלישי בטעות נחשב זה הכוס לכוס שלישי ואף שא"כ הוא שלא כסדרן שהקדים לזה הכוס של הלל שהוא ראוי להיות אחרון אין הסדר מעכב. ודע דלפי מה דנוהגין בכל השנה לברך בהמ"ז בלא כוס גם בזה יאכל האפיקומן בלא כוס:

א

מג"א סק"ב אתכא דרחמנא ע' לק' סו' ת"פ ס"א:

א

(בש"ע סעיף א) ויהא זהיר לאוכלו קודם חצות ועיין שו"ת בית יהודה במי שישן בע"פ שינת הצהרים וחלם לו חלום שצריך להתענות כו' והבאתי דבריו לעיל סי' רפ"ח ועיין בדגול מרבבה שדעתו שמי שאירע לו אונס שלא יכול לאכול פרוסת המוציא עד חצות לא יברך על אכילת מצה דספק ברכות להקל ואם החשיך לו עד סמוך לחצות יקדש וישתה כוס ראשון ויטול ידיו ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל והגדה יאמר אח"כ וגם יברך על המרור תיכף קודם חצות קודם אמירת ההגדה ע"ש ועיין לקמן סי' תקמ"ח סק"ו מדין אונן בליל פסח בשם תשובות מהר"ם מלובלין ושארי פוסקים.

ב

שמוסיף עבה"ט וע' בשבות יעקב ח"ג שכ' שלא שמע טעם לזה ומ"ש בקיצור של"ה משום בזוי אוכלין לא ידעתי מה בזוי אוכלין יש בזה ומעולם ראיתי אבותי ורבותי נוהגין כן וכ"כ במג"א סי' ת"ק ואין כאן בזוי מצוה והוא זכרון ליציאת מצרים:

א

כזית כל א'. כתוב במהרי"ל צריך לאכול כשיעור ב' זתים דהיינו כביצת תרנגולת דחביבה היא משאר המצו' דשיעורם בכזית שהוא חצי ביצה ואם לא יוכל לאכול כולי האי מ"מ לא יפחות מכזית ע"כ:

ב

משעת קצירה. פי' המצה של מצו' שומרים משעת קציר' ולא שאר מצות ע"כ אין יוצא בהן במקום מצת מצוה:

ג

ואין לחוש כו'. שכיון שהשלישי הי' בטעות חזר כוס שהוא מברך עתה להיות שלישי ואם נזכר אחר שבירך על הלל שהוא ראוי להיות אחרון אין סדר ברכות מעכבת:

א

ממצה שמורה תחת המפה. וכת' מהרש"ל בתשובה סימן פ"ו ויוציא האפיקומן כמו שהוא כרוך במפה וישלשל לאחוריו וילך בבית כמו ד' אמות ויאמר וכך היו אבותינו הולכים במשארותם צרורות בשמלותם עכ"ל ובפ"מ סימן שט"ו כ' וז"ל ומנהגי ליקח מקל בידי ומנעלי ברגלי ולומר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים ונעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' ולכן אני נוהג שלא להפשיט האזור בליל פסח עד אחר אפיקומן עכ"ל ובמדינות אלו אין נוהגין כל זה:

ב

כזית לכל אחד. וכת' מהרי"ל והסכמת האחרונים דלכתחלה יש לאכול כשיעור ב' זתים א' זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו ולכל הפחות לא ימעט מכזית:

ג

יקרא קודם חצות. כ"כ פ' ע"פ וספ"ב דמגילה והרשב"א בתשובה סימן תמ"ה בשם התוס' ובתוס' סוף פ"ב דמגילה כתבו וז"ל צריך למהר לאכול מצה קודם חצות אפילו מצה של אפיקומן שהרי מצה בזה"ז דאורייתא אבל בהלל שלאחר אפיקומן אין להחמיר כל כך שהרי מדרבנן הוא עד כאן לשון תוס': ונהגו לשבור חתיכה מאפיקומן ולנקוב אותם ותולין אותו ואין בו חשש איסור מה שמנקבין אותם בי"ט וכ"כ במ"א סימן ת"ק סק"ז:

ד

לא יאכל אפיקומן. דאם יאכל יצטרך לברך ברכת המזון וליקח כוש וכמ"ש המרדכי ס"פ ע"פ והש"ל סימן ס"ז והכל בו סימן נ' דאין לברך בליל זה ברכת המזון בלי כוס לפי שתקנו כוס שלישי עליו ואם כן יהיה כמוסיף על הכוסות אכן הסכמת האחרונים דלמאן דס"ל דכל השנה בה"מ אין צריך כוס גם עכשיו יאכל אפיקומן ויברך בה"מ בלי כוס ועיין בנ"צ:

ה

בתוך הסעודה. אף שאכל לבסוף שאר דברים מכל מקום בדיעבד יצא כ"כ הרד"א הובא בב"י דלא אמרו רק אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ולא אמרו שאם הפטירו יעשו פסח שני ולא עדיף מצה מפסח עצמו:

ו

במקום שנהגו לעשות שימור עיין בלבוש דמשמע דאפילו יחיד שהנהיג עצמו לעשות שימור משעת קצירה ג"כ דינא הכי:

ז

ויחזור ויברך על הכוס אע"ג שכוס ששותה עכשיו הוא במקום כוס ג' וכבר הקדים הכוס של הלל שהוא ראוי להיות אחרון אין סדר ברכות מעכב כ"כ הרא"ש בתשובה הובא בב"י ודלא כמגן אברהם שמוציא דינים בזה מצד סברא דנפשו נגד פסקי ראשונים ואחרונים: