שולחן ערוך, אורח חיים תע״ו: מנהג אכילת צלי בליל פסח ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

מנהג אכילת צלי בליל פסח ובו ב סעיפים:
מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלים מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין גזירה שמא יאמרו פסח הוא ובכל מקום אסור לאכול שה צלי כלו כא' בלילה זה מפני שנרא' כאוכל קדשים בחוץ ואם היה מחותך או שחסר ממנו אבר או שלק בו אבר והוא מחובר ה"ז מותר במקום שנהגו: הגה ולא יאכל ולא ישתה הרבה יותר מדאי שלא יאכל האפיקומן על אכילה גסה או ישתכר וישן מיד (מהרי"ל):

ב

אפילו בשר עגל ועוף כל דבר שטעון שחיטה אסור לאכול צלי במקום שנהגו שלא לאכול צלי: הגה נוהגים בקצת מקומות לאכול בסעודה ביצים זכר לאבילות ונראה לי הטעם משום שליל תשעה באב נקבע בליל פסח ועוד זכר לחורבן שהיו מקריבים קרבן פסח ויש נוהגים שלא לאכול שום טיבול בלילה רק ב' טבולים שעושים בסדר (מהרי"ל):

א

שנהגו. ובאלו הארצות אין נוהגין לאכול צלי לבוש. וצלאו ואח"כ בישלו מותר. אבל בישלו ואח"כ צלאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה מ"א וכ"כ הח"י אבל הפר"ח אוסר בין צלאו ואח"כ בישלו בין בישלו ואח"כ צלאו ע"ש:

ב

שחיטה. אבל דגים וביצים צלוים מותרים. אחרונים:

ג

ט"ב. פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ט"ב וסי' על מצות ומרורים יאכלוהו. וע' ח"י. ופשוט דאין חילוק בין ליל א' לליל ב' בכל הנ"ל. אחרונים:

א

משנה פסחים נ"ב

ב

ברייתא שם

ג

שם ע"ד

ד

טור בשם הירושלמי

א

ס"א ובכל מקום אסור. מתני' ספ"ב די"ט וע' בה"ג:

ב

שלא יאכל. שהוא במקום פסח ואמרי' בנזיר ואחד אכלו לשם כו' ובע"פ קכ"א דלמ' אתי כו' ועתו' ק"ז ב' ד"ה דלמא כו':

ג

או ישתכר כו'. כמ"ש בירושלמי למה בשביל שלא ישתכר כנ"ל:

ד

וישן מיד. ותניא בתוספתא חייב אדם לעסוק בה' פסח כל הלילה:

א

ס"ב אפי' כו'. רבא בעי קומי ר' אמי אפי' בשר עגל א"ל אפילו בשר עגל אפי' בשר עוף א"ל אפי' בשר עוף סברין מימר אפי' ביצה אפי' קולייס ר"י בר חנן אומר בלבד מן השחוטה:

ב

נוהגין כו'. ול"נ הטעם מפני שעושין אותו זכר לחגיגה וצריך לאכול ומה שאין אוכלין את הזרוע לפי שעושין אותו צלי כמש"ל בסי' תע"ג ואין אוכלין צלי ויוצאין באפיקומן שאוכלין:

ג

משום שליל. מדרש רבות קינות על פסוק השביעני כו'. השביעני במרורים זה י"ט הראשון של פסח דכתי' בו על מצות מרורים הרוני לענה מה שהשביעני בליל י"ט הראשון של פסח הרוני בלילי תשעה באב לענה הוי ליל י"ט הראשון של פסח הוא לילי תשעה באב:

ד

ויש נוהגין. ויש להביא סמך ממ"ש בפ"ה דברכות ואם בא לשתות כו':

א

[א] [לבוש] שטעון שחיטה וכו'. לאפוקי דגים וביצים צלוים מותרים:

ב

[ב] שנהגו שלא לאכול צלי וכו'. אפילו ליל שני אפילו צלי קדירה (מגן אברהם) ואחר כך בשלו מותר אבל בשלו ואחר כך צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין ולצורך חולה קצת יש להקל:

ג

[ג] אכילה גסה וכו'. כשהוא כל כך שבע שקץ באוכל אינו יוצא ומיקרי רשע אבל שבע הרבה שאינו קץ במאכל נהי דלא קעביד מצוה מן המובחר מכל מקום יוצא ידי חובתו (תוס' נזיר דף כ"ג), וכן בלבוש ריש סימן שאחר זה, והקשה מהרש"א בהוריות לוקמיה בש"ס בהכי צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו וכו' ונדחק, ולעניות דעתי דאם כן תיקשי הא יש שלושה אופנים אחד כשתאב לאכול מקרי צדיק וכשהוא שבע הרבה ואינו קץ במאכל הוא בינוני וכשקץ לאכול מיקרי רשע ואי הקרא בהכי מיירי למה לא הזכיר דין בינוני ודו"ק:

א

שלא לאכול. אם שכח לצלות זרוע בע"פ לסדר העלה בת' בית יהודה סימן נ"א דיצלנו בלילה ויאכלנו ביום ע"ש באריכות:

א

א) [סעיף א'] מקום שנהגו לאכול צלי וכו' ואשכנז מקום שנהגו שלא לאכול צלי הוא. טור. וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"א מ"א סק"א. ח"י או' ב' חק יוסף או' א' מש"ז או' א' ר"ז או' ה' ח"א כלל ק"ל או' ט' מ"ב או' א' ואף בליל שני אין אוכלין. א"ר או' ב' מש"ז שם. ח"א שם. מ"ב שם. ובאלו הארצות שאין נוהגין לאכול צלי בליל פסחים אסור גם בליל ט"ו אייר ואף את"ל כיון דבמנהגא תליא מלתא אמרינן דלא נהגו רק בט"ו בניסן. מ"מ גדי מקולס דאסור בכל מקום איסורו הוא אף בלילי ט"ו אייר. הגהות הרש"ש פסחים נ"ג ע"א לפי הא"נ שכתבו התו' יעו"ש.

א

ב) שם. בלילי פסחים. דייק לומר בלילי לרבות ליל שני שנוהגין בו כמו בליל א'. יפ"ל ח"ב או' א'. ובענין הימים כתב בתשו' בית יהודה סי' נ"א דבמקום שנהגו שלא לאכול הוא בין בלילה ובין ביום דלא בעינן דוקא דומיא דאכילת פסח ממש וסיים וכן קבלתי ממורי הרב ז"ל שאיסור צלי לדידן בשני ימים ראשונים בין בלילה בין ביום וכן צריך לנהוג ולהנהיג יעו"ש. וכיכ בדף ק"ח ע"ג סי' ט"ו. והסכים עמו הרב חסדי דוד פי' התוספתא. בפ"ב דביצה יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' א' ובספרו מחב"ר או' א' וחיים שאל ח"ב סי' ל"ח או' פ"ט. והער"ה או' א' יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו לעיל סי' תע"ג או' ס"ג דדעת כמה אחרונים כדברי מ"א וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בד"מ דביום מותר לאכול כיעו"ש. וכ"מ לשון התנא דנקט לילי פסחים משמע דאף במקום שנהגו שלא לאכול אינו אלא בלילות. וכ"כ השו"ג או' ג' דביום מותר בכל מקום דהפסח אינו נאכל אלא בלילה ואין לגזור ביום אטו לילה כיון שעיקר איסורו אינו אלא מנהג וכן המנהג עכ"ל. וכ"כ הנה"ש או' ב' דמוכח מסתמיות כל הפו' דביום שרי וכתב על דברי בית יהודה הנז' דראיותיו אין מכריעות ואפי' אם נהגו נמי לא הוי מנהגא וסיים כי נמי נימא דאין להקל במקום שנהגו איסור מ"מ פשוט דאין להנהיג איסור בעיר חדשה וכ"ש במקום שנהגו היתר כיון דעיקר הדבר תלוי במקומות מאי דנהוג נהוג יעו"ש. ומנהג אזמיר יע"א שלא לאכול צלי ב' לילות של פסח ויום א' לבד וביום ב' אוכלין כמ"ש הרב בתי כנסיות בסי' זה יעו"ש. רו"ח או' א'.

א

ג) שם. בלילי פסחים אוכלים. מיהו בשר שמניחים על השלחן זכר לפסח אין אוכלים אותו בלילי פסחים אף במקום שנהגו לאכול צלי כמ"ש לעיל סי' תע"ג או' ס"א יעו"ש.

א

ד) שם. מקום שנהגו שלא לאכול וכו' וצלאו ואח"כ בישלו מותר אבל בבשלו ואח"כ עשאו צלי קדר אסור מפני מראית העין. מ"א סק"א. ח"י אר ב'. א"ר או' ב'. מיהו הנ"ץ מתיר בצלי קדר וכ"כ הזכ"ל בשם לקט הקמח דף מ"ד ע"ד יעו"ש. והפר"ח כתב לאסור בין בישלו ואח"כ צלאו ובין צלאו ואח"כ בישלו יעו"ש. וכ"כ בית יהודה דף ק"ח ע"ג סי' ע"ו בשם רבו ז"ל. והביאו המחבר אר ב'. וכ"כ חק יוסף או' א' על דברי הפר"ח הנז' דנראין דבריו אבל הר"ז או' ד' פסק כדברי מ"א דצלאו ואח"כ בישלו מותר. וכ"פ בתשו' בית יעקב סי' כ"ד. וכ"מ מדברי ח"א כלל ק"ל או' ט', וכ"פ מ"ב או" א' והרב ים יששכר בפ"ב דין ט"ו כתב להכריע דאם ביה"ש היה צלי חל עליו שם איסור ושוב אינו יכול להתירו ע"י בישול אך אם נתבשל אחר הצליה מבע"י לא נקרא על בשר זה שם איסור מעולם ומותר יעו"ש. עיקרי הד"ט סי' י"ט או' יו"ד. ונראה דלעת הצורך ושמחת יו"ט יש להקל כדברי המ"א ודעמיה דצלאו ואח"כ בישלו מותר כיון דעיקר איסור זה אינו אלא משום מנהג.

א

ה) וכתב שם המ"א דבבשלו ואח"כ עשאו צלי קדר לצורך חולה קצת יש להקל. וכ"כ א"ר שם. חק יוסף שם. ר"ז שם. מ"ב שם.

א

ו) כל דבר שבקדירה שיש בו מרק אעפ"י שלאח"כ מצטמק ולא ישאר לחלוחית של מרק אינו נקרא צלי אלא תבשיל ומותר. בית יהודה שם. מחב"ר או' ד' שע"ת.

א

ז) שם. מקום שנהגו שלא לאכול וכו' ואסור להם לשנות מנהגם ואף בניהם אחריהם אינן רשאים לשנות מנהג אבותיהם ואף מי שבא לדור שם ממקום שנהגו לאסור אסור לו לאכול כמ"ש סי' תס"ח ר"ז או' א'. ועיין בדברינו לשם או' ל"ה ואו' מ"א ודוק.

א

ח) שם. ובכ"מ אסור לאכול שה צלוי כולו וכו'. משמע דאפי' אם לא נצלה עם קרבו וכרעיו ביחד אסור וכ"מ מדברי הרמב"ם פ"ח דין י"א והלבוש. מיהו מדברי הטור ומור"ם ז"ל לעיל סי' תה"ט משמע דאינו אסור אלא א"כ צלאו עם ראשו וקרבו וכרעיו ביחד יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' א' יעו"ש. אמנם לשון הברייתא בפסחים ע"ד ע"א הוא כדברי הרמב"ם והש"ע וע"כ יש להחמיר.

א

ט) שם. ובכ"מ אסור לאכול שה וכו' אבל עגל אפי' צלוי כולו מותר במקום שנוהגין לאכול צלי. פר"ח. י"א בהגה"ט. ער"ה או' ב' מ"ב או' יו"ד.

א

י) שם. אסור לאכול שה וכו' ואין חילוק בין גדי לטלה שיש בו אליה ואפי' בן ב' שנים או נקבה או בעל מום דלא חזו לפסח אסור. הרשב"ץ דף ל"ג. ער"ה או' ג'.

א

יא) שם. שה צלוי כולו וכו' ומבואר בש"ס פ' מקום שנהגו דמי שעבר והנהיג בני דורו לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים מנדים אותו וכדשלחו לתודוס אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי. ומבואר שם ומוכח בסוגיא זו שלפעמים אף מי שראוי לנדותו מותר לנשאו פנים שלא לנדותו אם הוא גדול בתורה כמו בתודוס או שמטיל מלאי לכיס ת"ח או אפי' גברא אלמא כדאיתא שם בש"ס. וכ"ז כששב מחטאו אבל כששלחו לו והתרו בו ועדיין עומד במרדו מנדין אותו בלי נשיאות פנים ולפעמים על עבירה גדולה מנדין אותו בסתר וכדאיתא במו"ק דף י"ז גבי האי אלמא יעו"ש. ח"י או' ג' והב"ד הברכ"י או' ג' וביו"ד סי' של"ד או' מ"ט ואו' ן' יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' תס"ח או' ו' ואכמ"ל.

א

יב) שם, שה צלוי כולו וכו' ואף בליל שני אסור ומ"מ לענין נידוי י"ל דוקא בליל א' מנדין בגדי מקולס לא בליל שני. מש"ז או' א'.

א

יג) שם. שה צלוי כולו וכו' וכל שצולה אחר חצות אסור לאכול מבע"ד ג"כ אבל בשר צלי במקום שאין אוכלין דוקא בלילה הא מבע"י מותר לאכול וכ"ש לצלות דלא קבלו עלייהו רק אכילה בלילה לאסור. מש"ז שם.

א

יד) שם. ואם היה מחותך. ר"ל כשצלה אותו היה מחותך או אפי' כשהוא מחובר אלא שנחתך אבר א' מגופו קודם הצלייה (ואפי' צלאו אצלו. גמ') או ששלק בו אבר א' כשהוא מחובר ואח"כ צלה אותו כולו כאחד הואיל ואינו דומה לצליית הפסח ה"ז מותר במקום שנהגו לאכול צלי בלילה הזה. ר"ז או' ב' מ"ב או' ד' ואו' ה' ועיין עוד מזה לעיל סי' תס"ט או' יו"ד.

א

טו) שם בהגה. על אכילה גסה. ופירשו התו' (נזיר כ"ג ע"א) דתרי גווני אכילה גסה הן אחת שנפשו קצה מלאכול ועל אותה אכילה פטור ביוה"כ ויש אכילה גסה שאינו מתאוה לאכול אך יש בה טעם ועל אותה אכילה קאמר בנזיר שאם אכל את הפסח לשם אכילה גסה לא עביד מצוה מן המובחר. והא דפסח נאכל על השבע היינו שמתאוה לאכול קצת. ב"ח רסי' תע"א. מ"א סק"ב.

א

טז) וכשאוכל האפיקומן לא יהיה לו טורח דאמר בנזיר (כ"ג ע"א) אכל מצה (צ"ל פסח) לשם אכילה גסה עליו כתיב ופושעים יכשלו בם. רוקח סי' רפ"ג. ב"י סי' תע"ז. מ"א שם. ואם אכלו ממש אכילה גסה לא יצא. רוקח שם. והיינו אם קץ במזונו שפטור על אותה אכילה ביוה"כ כמ"ש באו' הקודם ובסי' תרי"ב סעי' ו' וכ"כ מ"א שם. ח"י או' ד' א"ר או' ג' חק יוסף או' ב' ר"ז או' ה' מ"ב או' ו'.

א

יז) נמצא ג' מיני אכילות. א' מתאוה לאכול במ"ע מצוה מן המובחר. ב' שאין מתאוה ואינו קץ יוצא י"ח ולא מן המובחר ובאיסורין חייב. ג' קץ במזונו י"ח לא יצא ובאיסורין פטור. א"א או' ב'.

א

חי) שם בהגה. על אכילה גסה. וגם בליל שני יש ליזהר לאכול לתיאבון. ח"י שם. ועיין לקמן סי' תפ"א סעי' ב' בהגה.

א

יט) שם בהגה. או ישתכר וישן מיד. ותניא בתוספתא חייב אדם לעסוק בה' פסח כל הלילה. ביאורי הגר"א. והלבוש כתב הטעם שלא ישן מיד ולא יוכל לגמור ההלל.

א

ך) [סעיף ב'] אפי' בשר עגל ועוף וכו' שאין הפסח בא מהם לפי שהעולם יטעו בין צלי לצלי ויבואו להתיר גם בשר צלוי מכבשים ועזים כיון שהכל מין בשר הוא. ר"ז או' ג' מ"ב או' ח'.

א

כא) שם. כל דבר שטעון שחיטה וכו' אבל דגים וביצים צלויים מותרים. עו"ש או' ב' ע"ז ומ"א סק"ג ח"י או' ה' א"ר או' א' חק יוסף או' ג' ר"ז שם. ח"א כלל ק"ל או' ט' וא"כ רשאי לצלות ביצה ולאכול בליל א' מש"ז או ג' ועיין לעיל סי' תע"ג או' ס"ט.

א

כב) שם. אסור לאכול צלי וכו' ומבושל אף באם עשו מנהג שלא לאכול מנהג שטות הוא ומבטלין משמחת יו"ט ורשאי להתיר בפניהם. א"א או' ג'.

א

כג) שם בהגה. לאכול בסעודה ביצים וכו' וגם נכון לאכול דגים ומה גם כשחל בשבת. יפ"ל ח"ב בסי' זה או' ב' ובסי' תע"ג או' ה' ועי"ש כמה טעמים לזה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תע"ג או' ז"ן.

א

כד) שם בהגה. זכר לאבילות. וכתב הרו"ח או' ב' דמשמע בס"ח שלא יאמר בפירוש כן משום דרכי האמרי.

א

כה) שם בהגה. משום שליל ט"ב נקבע בליל פסח. פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ט"ב וסי' על מצות ומרורים יאכלוהו וכמ"ש לעיל סי' תכ"ח סעי' ג' בסדר לקביעות המועדים א"ת ב"ש וכו' יעו"ש ולפ"ז בליל שני אין צורך לאוכלם אכן לטעם ב' יש לאוכלם גם בליל שני. ועיין לעיל סי' תע"ג שהיו מקריבין ק"פ ועכשיו בטל ועוד טעם משום דביצה תרגימו ביעא דבעא רחמנא לפרקינן וזהו הטעם לביצים שעל הקערה. ח"י או' ו' ועיין לעיל סי' תע"ג או' נ"ו.

א

כו) שם בהגה. ועוד זכר לחרבן וכו' והמש"ז או' ג' כתב הטעם בשם יד יוסף פ' תולדות כי אברהם אע"ה מת בע"פ ומשו"ה אוכלים ביצים זכר לאבילות יעו"ש. והגר"א כתב עוד העטם מפני שעושין אותו זכר לחגיגה כמ"ש לעיל סי' תע"ג סעי' ד' וצריך לאכול ומה שאין אוכלין את הזרוע לפי שעושין אותו צלי ואין אוכלין צלי ויוצאין באפיקומן שאוכלין עכ"ל. ולפ"ז יש לאכול אותה ביצה שהונחה בקערה לזכר קרבן חגיגה ויש נוהגין לומר בעת אכילת הביצה זכר לקרבן חגיגה.

א

כז) שם בהגה. שהיו מקריבין ק"פ. ומתאבלין ע"ז. ולפ"ז יש לאכול גם בליל שני וכמ"ש לעיל או' כ"ה וכ"ה לפי הטעם שהיא זכר לקרבן חגיגה. ומ"מ לכל הטעמים אינו אלא לזכר בע"א ודלא כההמון שחושבין זה למצוה ומכח זה ממלאים כריסם עד שאוכלים אפיקומן על אכילה גסה ולכן צריך אדם לידע בנפשו. ח"א כלל ק"ל או' ט'.

א

כח) שם בהגה. רק ב' טבולים וכו' ומה שטובלין גם המרור שעל הכריכה בחרוסת אין זה טיבול ג' דאין עושין כן אלא משום ספק ושניהם נחשבים לאחד. ט"ז סי' תע"ה סק"ו.

א

ש"ע ס"א ובכל מקום אסור וכו' עיין כנ"י סי' א':

א

לאכול צלי. ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי (לבוש) ונ"ל צלאו ואח"כ בישלו מותר אבל בבשלו ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין דהא מחמירין אפי' בבשר עוף ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה כנ"ל עיין בגמרא:

ב

אכילה גסה. אפי' שאינו מתאו' לאכול אף על גב שפסח נאכל על השובע מ"מ בעי' שיהא מתאוה לאכול (ב"ח רסי' תע"א): כתב ב"י סי' תע"ז בשם הרוקח אל יהי אכילת האפיקומן עליו לטורח דאמרינן בנזיר אכלה לשם אכילה גסה ופושעים יכשלו בם: ואם קץ במזונו לא יצא כלל כמ"ש סי' תרי"ב ס"ו:

ג

ועוף. ול"ד למ"ש סי' תס"ט דשרי בעוף דהכא גזרינן עוף אטו בהמה דהעולם יטעו בין צלי לצלי אבל דגים מותר לאכול צלי:

ד

שהיו מקריבין. ומתאבלין על זה:

א

(א) שלא לאכול וכו' – ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צלי בשני הלילות ואפילו צלי קדר [פי' שנצלה בקדירה בלא מים ושום משקה אלא מתבשל במוהל היוצא ממנו] אע"פ שאינו דומה לצליית הפסח שהפסח שנצלה בקדירה פסול אפ"ה יש לאוסרו מפני מראית העין שלא יטעו להתיר גם צלי אש ואפילו אם בישלו מתחלה במים ואח"כ עשאו צלי קדר יש לאסור מטעם זה ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה ואם היה צלוי ואח"כ בשלו מותר לכל:

ב

(ב) שה – בין שה כשבים או שה עזים:

ג

(ג) כולו כאחד כאחד – דהיינו ראשו על כרעיו ועל קרבו כמו בפסח:

ד

(ד) ואם היה מחותך או שחסר וכו' – ר"ל שצלה אותו כשהוא מחותך או אפילו כשהוא מחובר אלא שנחתך ממנו אבר אחד קודם הצליה ובשעת צליה הניחו אצלו וצלאו ביחד:

ה

(ה) או שלק וכו' והוא מחובר – ר"ל ואח"כ צלהו כולו כאחד הואיל ואינו דומה לצליית הפסח הרי זה מותר בכל זה:

ו

(ו) אכילה גסה – דהיינו שאינו מתאוה כלל לאכול שאז אינו עושה מצוה מן המובחר שאף שאפיקומן הוא זכר לפסח והפסח נאכל על השובע דהיינו שהוא שבע כבר ולכן אוכלין האפיקומן אחר גמר הסעודה כמו שיתבאר בסימן תע"ז מ"מ צריך שיהא לו קצת תאוה לאכול ואם לאו אין זה מן המובחר ואם שבע כ"כ עד שנפשו קצה באכילה מרוב שובע אף שדוחק עצמו לאכול אינו יוצא ידי חובתו כלל במצוה זו שאכילה גסה כזו אינה נקראת אכילה כלל. כתבו הפוסקים אל יהיה אכילת אפיקומן עליו לטורח דעי"ז אין מתקיים המצוה מן המובחר:

ז

(ז) וישן מיד – ותניא בתוספתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח כל הלילה:

ח

(ח) אפילו בשר עגל ועוף – ר"ל אף שאין הפסח בא מהם מ"מ אסור לאכלו צלי לפי שהעולם יטעו בין צלי לצלי ויבואו להתיר גם בשר צלוי מכבשים ועזים:

ט

(ט) שטעון שחיטה – לאפוקי דגים וביצים מותר לאכלם צלוים בכל מקום לפי שאין דומין כלל לבשר ולא יטעו בהם. ואפילו הביצה שמניחים על הקערה מותר ע"י צלי ולאכלה [ט"ז]:

י

(י) במקום שנהגו שלא וכו' – אבל במקום שנהגו לאכול צלי מותר לאכול אפילו עגל שצלוי כולו כאחד דאין הפסח בא ממנו:

יא

(יא) ונ"ל הטעם וכו' – והגר"א כתב עוד טעם מפני שהביצה הוא זכר לחגיגה וכמבואר לעיל בסימן תע"ג ס"ד וע"כ צריך לאכלו ג"כ ומה שאין אוכלין הזרוע לפי שעושין אותו צלי כמ"ש בסימן תע"ג ואין אוכלין צלי ויוצאין באפיקומן שאוכלין עכ"ד ולפ"ז נראה דיהדר לאכול גם בליל א' אותה ביצה שעל הקערה ושאר ביצים שאוכלין הוא משום שנשתרבב המנהג:

יב

(יב) שליל ת"ב נקבע וכו' – פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ת"ב וכמבואר לעיל בסימן תכ"ח ע"ש:

יג

(יג) שהיו מקריבין – ומתאבלין ע"ז ולפי טעם זה שייך המנהג גם ביום השני [ח"י] וכן הוא ג"כ לטעם הגר"א הנ"ל ומ"מ צריך לידע שלכל הטעמים הביצים שאוכלין בתוך הסעודה הוא רק זכר בעלמא ודלא כההמון שחושבים זה למצוה ומחמת זה ממלאים כרסם עד שאוכלין אפיקומן על אכילה גסה ולכן צריך אדם לידע בנפשו [ח"א]:

יד

(יד) רק ב' טיבולים – ומה שטובלין גם המרור שעל הכריכה בחרוסת אין זה טיבול שלישי דהוא רק משום ספק בלבד [ט"ז בסימן תע"ה]:

א

שנהגו. עבה"ט ועיין בשו"ת בית יעקב סי' ך"ד דמתיר ג"כ צלאו ואח"כ בשלו וע"ש בצלי קדר ובח"י כ' דאפילו בשלו ואח"כ צלאו צלי קדר אסור משום מראית עין ע"ש וכ"כ מח"ב בשם תשובת כת"י וע"ש שכ' שכל דבר שבקדרה שיש בו מרק אע"פ שאחר כך מצטמק ולא נשאר לחלוחית של מרק אינו צלי אלא תבשיל ומותר:

א

שלא לאכול צלי. עמ"ש בסי' תע"ג סעי' ד' לענין שני תבשילין. וכתב טור בשם אבי עזרי דאשכנז מקום שאין אוכלין צלי הוא:

ב

אפי' בשר עגל ועוף כו'. בטור בשם אבי עזרי מסיים ודאי מנהג כשר לאכול מבושל במקום שנהגו שלא לאכול צלי ופירש בו ב"י פירוש דחוק לענין מה הוי כשרותו של מנהג זה ונלע"ד דבא לאפוקי מאיזה מחמירים שלא לאכול בשר כלל בליל פסח משום שלא יטעו לומר צלי הוא אוכל ע"ז אמר שאין זה כשר דאם כן מבטל שמחת י"ט ע"כ טפי עדיף לאכול בשר מבושל ולא חיישינן לטועי' בזה. בסי' תפ"ו כתב זרוע של טלה:

ג

בצים זכר לאבילות. בסי' תע"ג הביא ב"י בשם כל בו דגם הביצה שלוקח לא' משני תבשילין היא זכר לאבילות וכבר כתבתי מזה שם דאלו צלוים גם בבצים אסורים כדאי' במרדכי פ' כ"ש בשם הירוש' רבא בעי קומי ר' אמי אפי' בשר עגל או עוף סברין למימר אפי' ביצ' אפי' קולייס פי' דג ר' יודן בר חנן אומר בלבד שיהא מין שחיטה עכ"ל משמע מזה דלהמסקנא מותר בבצים ובדג אלא דוקא מין שחיטה אלא שמתחיל' סוברת אפי' בביצה ודג אוסרת בצלי ולא קיימא לן כן וכ"מ מהטור וש"ע שלא אסרו אלא מין שחיטה וע"כ תמהתי על רש"ל שכתב דאפי' ביצה צלוי' אסורה כדאיתא במרדכי עכ"ל והיאך מביא ראיה ממה דס"ד ולא נשאר כן במסקנא ע"כ נראה דאין איסור צלי בביצה ולא מנהג:

ד

רק שני טבולים עמ"ש רסי' תע"ה:

א

בליל פסחים. עיין בכ"ג ובע"ש מה שהעתיקו בשם תשו' מהרי"ו ודבריהם תמוהים וגם לא מצאתי כן בדברי מהרי"ו אולי הוא טעות שנפל בדפוס וכוונתו על מ"ש לעיל סימן תע"ג ס"ק י"ז בשמו דהבשר צלוי שמביאין על השלחן זכר לפסח שאותו צלי אין אוכלין אף במקום שנהגו לאכול צלי:

ב

אין אוכלין. וכת' המ"א אפילו צלי קדירה (ובנ"ץ מתיר בצלי קדרה) ואפילו בשלו ואח"כ צלאו צלי קדרה יש לאסור מפני מראית עין אבל צלו ואחר כך בשלו מותר: וכתב הלבוש ובאלו ארצות אין נוהגין לאכול צל:

ג

שה צלי כולו. ומבואר בש"ס פרק מקום שנהגו דמי שעבר והנהיג בני דורו לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים מנדין אותו וכדשלחו לתודס אלמלא תודס אתה גוזרני עליך נידוי וכמבואר שם ומוכח בסוגיא זו שלפעמים אף מי שראוי לנדותו מותר לנשאו פנים שלא לנדותו אם הוא גדול בתורה כמו בתודס או שמטיל מלאי לשום ת"ח או אפילו גברא אלמא כדאיתא שם בש"ס (ועיין בי"ד סימן קנ"ז) וכל זה כששב מחטאו אבל כששלחו לו והתרו בו ועדיין עומד במרדו מנדין אותו בלי נשיאות פנים ולפעמים על עבירה גדולה מנדין אותו בסתר וכדאיתא במועד קטן דף י"ז גבי האי אלמא ע"ש והארכתי בכל זה בתשובתי למדינת מעהרין:

ד

שלא יאכל אפיקומן על אכילת גסה דלא קא עביד מצוה מן המובחר אבל מ"מ בדיעבד יצא וכדאיתא בנזיר דף נ"ג לענין פסח שאכל לשם אכילה גסה נהי דלא קעביד מצוה מן המובחר פסח מיהו קעבד וכתבו התוס' וקשה דבפ' בתרא דיומא משמע דאכילה גסה לא שמיה אכילה ואומר ר"ת דתרי עניני אכילה גסות הם דכשנפשו קצה באכילה מרוב שובעו לא שמיה אכילה כלל והכא שאין נפשו קצה אלא שאין רעב לאכול לתיאבון עכ"ל והרוקח סימן רפ"ג כ' וז"ל כשאוכל אפיקומן לא יהיה עליו לטורח כדאמרינן בנזיר אכלו למצה לשם אכילה גסה עליו נא' ופושעים יכשלו בם (מ"ש למצה צ"ל לפסח גם מ"ש עליו נאמר ופושעים יכשלו בם לא קאי במסקנא אלא דלא קעביד מצוה מו המובחר ודוק) ואם אכיל ממש אכילה גסה לא יצא עכ"ל נראה שדעתו לחלק בענין אחר בין אכלו לשם אכילה גסה או אכילה גסה ממש וע"ל סי' תרי"ב משמע שדעת הפוסקים כדעת התוספת וע"ל סי' תע"א ס"ב מבואר דגם בליל ב' יש ליזהר לאכול לתיאבון:

ה

שטעון שחיטה. לאפוקי דגים וביצים וכה"ג וכן הסכמת הט"ז וכן עיקר דלא כיש מחמירין וע"ל סי' תס"ט ומ"ש שם:

ו

שליל ט"ב נקבע בליל פסח. פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ט"ב וסי' על מצות ומרורים יאכלוהו וכמבואר לעיל סי' תכ"ח בסי' לקביעות המועדים א"ת ב"ש ע"ש ולפ"ז בליל שני אין צורך לאכלם אכן לטעם שני יש לאכלם גם בליל ב' וע"ל סי' תע"ג שהיו מקריבין קרבן פסח ועכשיו בטל ועוד טעם משום דביצה תרגומו בועא דבעא רחמנא לפרקינן וזה הטעם בבצים שעל הקערה וע"ל סי' תע"ג: