שולחן ערוך, אורח חיים תנ״ב: זמן הגעלת הכלים ובו ז סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

זמן הגעלת הכלים ובו ז סעיפים:
יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלים בני יומן אם לאו (או אם יש ס' במים נגד כלי שמגעיל או לאו) (טור) וכן אם מגעיל כלים שבליעתן מועטת עם כלים שבליעתן מרובה וכן אם משהה הכלים בתוך היורה יותר מדאי ואינו משהה אותם כל כך וכן כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן: הגה אך רבים חולקים וס"ל דאין הגעלה מועלת כלום אם אין המים רותחים (וכן משמע מהרא"ש וסמ"ג ות"ה סי' קל"א ואגור וטור בסי' ק"ה) ע"כ יש ליזהר אפי' קודם זמן איסורו שלא ינוחו מרתיחתן כל זמן שמגעיל (ד"ע) : ושלא יכניס הכלים עד שירתיחו המי' וכן כדי שלא יצטרך להגעיל היורה הגדול' שמגעילי' בה תחלה וסוף: הגה ואם לא הגעיל קודם זמן איסורו יכול להגעיל עד הפסח שאז חמץ במשהו ואינו מועיל הגעלה שחוזר ובולע אבל מותר ללבן כלי תוך הפסח (ד"ע ותשוב' רשב"א) וכשמגעיל קודם פסח לאחר שש צריך ליזהר בכל הדברים הנזכרים שא"צ ליזהר בהם קודם שש:

ב

יש ליזהר מלהגעיל כלי הבשר וכלי חלב ביחד אלא אם כן אחד מהם אינו בן יומו: (וכל שכן כלי של איסור ע"כ נהגו שלא להגעיל שום כלי בן יומו):

ג

לא יניח כלים הרבה לתוך כלי ויגעילם יחד (אם נוגעים זה בזה):

ד

אם מגעיל בצבת יגלגל הכלי דאם לא כן במקום הצבת לא סליק דיקולא דמיא:

ה

אין מגעילין בחמי טבריא אפי' כלים שדינם ככלי שני מפני שאינה תולדות האור דכבולעו כך פולטו מה בולעו ע"י תולדות האור אף פולטו ע"י תולדות האור: הגה מיהו אם נשתמש בו רק במי טבריה מגעילו בהן (ב"י בשם א"ח) ואין מגעילין בשום משקה רק במים מיהו בדיעבד מהני הגעלה בכל משקה (ב"י בשם א"ח) אם הגעיל הרבה כלים ביורה עד שמרוב פליטת הכלים נעשו המים כציר אין להגעיל עוד באותן מים (ר"ן פ' כל הבשר):

ו

כלי גדול שאינו יכול להכניסו לתוך כלי אחר מחמ' גודלו עושה שפה לפיו בטיט כדי שיתמל' היטב ויגיעו המים בשפתו וממלאו מים ומרתיחו או יקח אבן רותחת או לפיד אש וישליכנו לתוכו בעודו רותח ומתוך כך ירתיחו המים יותר ויעלו על שפתו:

ז

נוהגים לשטוף הכלי במים קרים אחר הגעלה מיד:

א

יש ליזהר להגעיל כו' ונראה אף אם מגעיל קודם שעה ה' ואף ביור' דאינו ב"י צריך להגעיל היורה שמגעילין בו תחל' ולא כהרא"ש וכן נוהגין ואל תטוש וגו' ואף בהאי דמיקל הרא"ש דקודם זמן אסורו יכול להגעיל אפי' כלים ב"י ואפי' אין במים ס' משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא נראה דיש להחמיר בדבר דישהה מע"ל כדע' הראבי"ה דכיון דכ' הסמ"ג בהך דדגים שעלו בקערה דאסור לכתחלה לבשלם בכלי של בשר כדי לאכלם בחלב ודכות' גבי חמץ:

ב

אך רבים חולקים כו'. וקשה על דברי בעל הג"ה דהא זה הלשון הוא מתשובת הגאונים וכ' עליו הב"י דאין פי' כפשוטו וכ"ה בת"ה ע"ש וכת' הכל בו שצריך להזהר שלא תנוח היור' הגדולה שמגעילין בהם מרתיחתו בעוד שהכלים בתוכו כו' וכת' הב"י וכל זה בזמן שמגעיל להו לאחר זמן איסורו וע"ז סתם דבריו כאן אבל מ"מ הא כ"ע מודו דאין הגעלה אם אין המים רותחין א"כ למה כתב רמ"א ורבים חולקים וצ"ע: אסור ללבן שפוד לאחר שש שעות כיון דכבר חל עליו איסור חמץ כ"כ בדרשו' מהרר"ש:

ג

אא"כ אחד מהם אינו ב"י זהו דברי הגמרא ונ"ל דאם יש ס' כנגד שניהם דאז מותר וא"א והא אין מבטלים איסור לכתחלה וי"ל דכונתו לתקן הכלי ולהגעיל אותו וכן כ' בתשובת מהר"ם ול"ד כלי בשר וכלי חלב ביחד אפי' בזה אחר זה אין להגעיל אם שניהם ב"י אף על גב דהראשון בטל בס' מ"מ חוזר וניער וכ"כ הרשב"א:

א

ה'. היינו תחלת שעה ה' סוף שעה ד' כיון דמשעה ד' נאסר עכ"פ מדרבנן תו לא מיקרי נ"ט בר נ"ט דהיתר' (ובטעם חמץ ל"א דחוזר וניעור ולענין דיעבד עיין י"ד סימן צ"ה ס"ג). אחרונים:

ב

ב"י. שאע"פ שהכלי ב"י ואין ס' במים נגדו אפ"ה שרי משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא מה שאין כן אחר שעה ה' ואע"ג דלעיל בסי' תמ"ז ס"ה אוסר רמ"א דברים המתבשלים בכליה' ולא מתיר מטעם נ"ט בר נ"ט דהכ' איכא הרבה טעמים מן המאכל לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי ויחזו' ויפלט מהכלי להתבשיל תוך הפסח מ"א. (והח"י תי' דבבישול אסרינן לכתחלה נ"ט בר נ"ט והוי כלכתחלה מתוך שאפשר להשהותן). ח"י:

ג

מועטת. כגון כפות וכוסות ויש לחוש שיבלעו ממה שפולטין הקערות והקדירות:

ד

ואינו משהה. דבר זה אין לו פירוש ושייכות כלל. עיין ח"י שמיישב:

ה

חולקים. דברי רמ"א תמוהים דגם הרב"י מוד' לזה אלא דלאחר איסורו כיון שנחו המים מרתיחתן אסור להרתיחן פעם שנית דכל זמן שהן רותחין לא בלעו ממי הגעלה ואם נחו מרתיחתן בלעו אבל קודם זמן איסור יכול להרתיחן פעם שנית ולהגעיל בו דהוי נ"ט בר נ"ט דהתיר'. עמ"א ובח"י:

ו

יכניס. כדי שלא יבליע ממי הגעלה:

ז

וסוף. פירוש דדי כשמגעילה בתחל' או בסוף:

ח

במשהו. משום ח"ה הוצרך לטעם זה דאלו בי"ט עצמו אפילו בשאר י"ט אסור להגעיל כמ"ש סי' תק"ט ט"ז:

ט

שש. ל"ד אלא לאחר ד' צריך ליזהר כמ"ש ס"ק א':

י

הדברים כו'. פירוש שיראה שלא יהיה הכלים ב"י ואם הוא ב"י צריך שיהיה במים ששי' נגדו ואם מגעיל הרבה כלים זא"ז צריך שיהיה ס' נגד כולם שהאיסור חוזר וניעור ואם כלי אחת בלע בשר והשני דגים אין חוזר וניעור כיון שהם טעמים חלוקים ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מעט ואח"כ כלים שבליעתן מרובה ולא ישהה אותם יותר מדאי ולא ינוחו המים מרתיחתן ומגעיל היורה תחלה וסוף. וכתב המ"א ונ"ל דאם אין היורה ב"י א"צ להגעילו תחלה דלא גרע מהכלי עצמו ואם הגעילה תחל' א"צ להגעילה בסוף דהא אין הכלים ב"י אך נהגו להחמיר כל החומרות אפילו קודם ה' וכ"כ הב"ח: וכתב מהרי"ל ומט"מ ומנהגים דיש להגעיל שלשה ימים קודם פסח. וכתב ס"ח סימן תש"ל בעל תורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל זהו נכון ועח"י:

יא

ביחד. פירוש שתוחב אותן בפעם א' ביור' ואין ס' ביורה נגד שום א' מהן. ולענין דיעבד עיין בי"ד סימן צ"ה ס"ו. ועיין סי' תק"ט במ"א סעיף קטן י"א טעם לאותם הנוהגים שלא להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכ':

יב

ב"י. או איכא ס' נגדו. וכל זה בשאר ימות השנה או בערב פסח קודם שעה ה' משא"כ אח"כ צריך ליזהר בכל א' מהן שלא יהא ב"י או ס' כמבואר:

יג

איסור. שצריך שיהא שאינו ב"י או במים ס' נגדו ואז מותר להגעיל אפי' הכלי של איסור תחלה:

יד

שום כלי. אפי' לבדו וקודם שעה ה' וגם יש ס' משום גזירה דכלי של איסור דלא מהני ליה הגעלה כל זמן שהוא ב"י שחוזר ובולע ממי הגעלה דלא שייך בו נ"ט בר נ"ט דהתיר' (וש"ך י"ד סי' צ"ה מקשה מדאמרי' שם קערה בשר שהודח' ביור' חולבת מותרת. ותירץ דהתם דיעבד ופר"ח דחה סברתו הלא הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא אלא דמסיק דחומר' לכתחלה הוא לסברת פוסקים דל"מ נב"נ כי הטעמים מתערבים בפ"א במים). כתב המ"א אפי' שלחנות ישפשף יפה וישהה אחר השפשוף מעת לעת שלא יהיה ב"י ויהיו מנוגבין מן המים צוננין שמא יצטננו מהן הרותחין ויזהר לשפוך עליהם בזריזות לא ע"י זריקה באויר דזה לא מיחשב עירוי (עיין י"ד סימן צ"ה) ויזהר שישפוך מן הכלי שבישל בו המים ולא ישאוב עם כלי אחר מהקדירה ולערות עליהן להגעיל דזה מיקרי כלי שני אכן אם שוהה את הכלי ששואב עמו תוך הקדיר' שמעלין המים רתיחתן מיקרי שפיר כ"ר עיין ט"ז בי"ד סימן צ"ב עכ"ל בשם מהרי"ל. ועיין ח"י ועיין לעיל סימן תנ"א ס"ק מ"ג:

טו

נוגעים. ולענין טבילת כלים אין קפיד'. (דשם תלוי בחציצ'). עיין ב"י:

טז

בצבת. כתב באו"ה וטוב יותר להשימו במחרוזות קטנים של דגים הקלועים או בסל עכ"ל. ח"י:

יז

משקה. וה"ה במים עם אפר שקורין בלשון אשכנ"ז לוי"ג כ"כ הב"י ופר"ח י"ד סי' צ"ה ס"ק י"ט וע"כ אותו ההגעלה שעושין בביתם בכלי בדיל עם אבנים מלובנים עם מי לוי"ג לא מקרי הגעלה שפיר ובפרט שעושין אותה כשהן מלולכלים ע"כ צריכין ליזהר באותן כלים גדולים שאין מכניסין אותם לתוך היורה שינקה אותם היטב ועם מים לבד ח"י. ובבאר היטב אשר לפני ציין על רק במים וכתב עליו המעורבים עם אפר שקורין לוי"ג ע"ש משמע מלשונו דעיקר ההגעל' הוא במי לוי"ג ולא דק:

יח

להגעיל עוד. ובדיעבד שרי כמו במשקה וצ"ע ח"י. וכתב באו"ה שאין להשתמש במי הגעלה של איסור לכתחלה אף שיש ס' נגד הכלי משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה כיון שרוצה להשתמש במים:

יט

בטיט. אף שהמים זבים דרך הטיט. וה"ה היורה שהכשירו בו כלים ורוצה להשתמש בו בפסח צריך לעשות לו שפה או אבן רותח ט"ז. וכלי שתשמישו מבחוץ כמו קערה שכופין לפעמים על הקדרה או כלי ששואבין בה מהקדרה אין לו תקנה באופן זה דצד חיצון לא נגעל לכן צריך להכניסו כולו ליורה מ"א. וכלי שפיהו צר שאי אפשר לשפשפו בפנים או שיש לה קנים אסור בהגעל' מהרי"ל וע"ל סי' תנ"א ס"ק (מ"ג) [מ"ה]:

כ

לשטוף. ובדיעבד אין קפיד' אם לא שטף כלל. ח"י:

א

טור בשם אביו הרא"ש בפ"ב דפסחים והמרדכי שם והתוספתא בסוף ע"א

ב

רא"ש שם בת' ב' דפסחים

ג

רשב"א בתשובה

ד

מרדכי בפ"ב דפסחים בשם הרוקח

ה

מצא כתוב בשם ספר האגודה

ו

אורחות חיים

ז

ע"א ע"י

ח

ל' הרי"ף והרא"ש

ט

הרא"ש והמרדכי פ"ב דפסחים

י

טור בשם תשובת רש"י וש"פ

יא

כדי שלא יחזור ויבלע מה שפלט כבר

א

ס"א יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית כו'. כ"כ התוס' בחולין ק"ח ב' ד"ה שנפל ובע"ג ע"ו א' ד"ה מכאן והרא"ש ומרדכי בפ' כל שעה דקודם שעה חמישית עדיין התירא הוא והוי נ"ט בר נ"ט דהתירא וא"צ לחוש לכ"ז ואף למ"ש תוס' בחולין קי"א ב' בשם רש"י דוקא עלו אבל נתבשלו לא וע"ש בד"ה הלכתא כאן דהוי שלשה נ"ט מן החמץ לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי וכ"ע מודים בזה וכמ"ש בסימן תמ"ז ס"ה בהג"ה מיהו כו' ואף שהחמיר שם לכתחילה לחומרא בעלמא שם דוקא משא"כ לאחר ד' שעות שאז דאיסורא והוי כמו קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב כו' דטעם שני הוא באיסור כמ"ש הרא"ש שם בסכ"ט וה"ה לכמה נ"ט שדוקא בהיתירא ורבא לא פליג עליה דאביי שם ק' י"א ב' א"ל רבא כי בלע כו' אלא בטעם ראשון וע"ש תוס' ד"ה אמר ועי"ד סימן צ"ה ואז צריך ליזהר כמ"ש אבל לדעת הרמב"ן שחמץ נקרא איסורא אף קודם זמן איסורו אין חילוק דאף קודם זמן איסורו צריך ליזהר וכ"כ הר"ן בפ' כ"ש על דברי תוס' הנ"ל קודם ד' שעות ואפשר לחלק כו' וכ"כ בת"ה בית ד' ריש ש"ך דאף קודם ה' צריך ליזהר בכ"ז כשיטתו דלא איקרא היתרא וכמש"ש דלא כמ"א ס"ק א' דהא באיסורא אין חילוק בין ב' נ"ט או יותר וע"ש קכ"ג ב' ועי' רשב"א סימן רס"ב וכבר נתבאר בסימן תנ"א שדעת הרי"ף והרא"ש וש"ע כדעת הרמב"ן:

ב

אם הכלים. דשומן בחמין הוי טעם לשבח דלא שרינן בע"ג ל"ח ב' חמין אלא משום דסתם כו' תוס' ורא"ש ור"ל אע"ג שאמרו בחולין ק"ח ב' מבלע בלע מפלט לא פליט מה שבולע עכשיו כמו שפי' ר"ת שם בתוס' הנ"ל במים שהן צלולין אין שייך בליעה אלא מתערב. שם:

ג

או אם כו'. ר"ל אם הכלי בן יומו כמ"ש תוס' שם אע"ג דהגעלה דכלי מדין בכלים ב"י היו כמ"ש בסוף ע"ג שם לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא תירצו תוס' שהיו במים ס' נגד הכלי:

ד

וכן אם מגעיל כו'. ר"ל אף לסברת רשב"ם שכ' תוס' שם כי היכי דאמרינן מבלע בלע מפלט לא פלט כ"ז שבולע וה"ה מפלט פלט מבלע לא בלע כ"ז שפולט וכ"ד ראבי"ה וברא"ש פ"ב ס"ז ואף שדחו תוס' שם סברא זו היינו לפי' ר"ת שאינו פולט כלל בליעת עכשיו (נוכל) לומר גם כן להיפך אבל לסברת רשב"ם לומר כ"ז שטרד לפלוט לא בלעי ודאי סברא אמיתית היא וכמ"ש הראב"ד בפ"ב דפסחים ומצינו סברא זו בכמה מקומות אלא מה שמחמירים הוא בכה"ג שהכלי שבליעתה מועטת ממהרת לפלוט מהכלי האחרת ואז בולעת וכ"ז שהן ב"י ואין במים ששים נגדם וכן בכל הסעיף הזה עד סופו מיירי בכה"ג דוקא דמחמרינן בזה משום פיר"ת שחולק על הרשב"ם ולדידיה פולט בכ"ע ואי הוי נקטינן סברא שדחאה תוס' אז היה מותר בכלי א' אם מגעילה בפ"א אפילו משהה הרבה מאוד אלא שכבר דחאו תוס' והכלל לסברת ר"ת אינו תקנה אחר ה' אלא באינו ב"י או ס' ולסברת רשב"ם מהני אם אינו משהה הרבה:

ה

וכן אם משהה. לסברא הנ"ל דכ"ז שפולטת אינה בולעת אסור להשהות יותר משיעור פליטתה וכמ"ש הטור:

ו

ואינו משהה. ר"ל לפי' רשב"ם שם בתוס' מבלע בלע כו' כ"ז שהוא בולע אינו פולט וכשהוא שבע מלבלוע אז פולט וז"ש שם כי נייח הדר פליט ר"ל כי נייח מלבלוע אז הדר פליט ומשני כשקדם וסילקו קודם ששבע מלבלוע ואינו פולט כלל אף מבליעה אחרת דלא כפיר"ת שם וכ' רשב"ם שם ולכן צריך להשהות בהגעלה שעה גדולה עד כו' וכ"כ הרי"ף ורא"ש בפ"ב ורמב"ם וכ"כ א"ח בשם הראב"ד והקשה עליו ר"ת וכן הטור בשם ראבי"ה על הרי"ף מי יודע לשער כו' אולי ישהה לתוכה וחוזרין ובולעין לכן ירא שמים כו' קודם שעה חמישית כו' ר"ל דאז יכול להשהות הרבה בתוכה כדעת הרי"ף ורשב"ם:

ז

וכן כדי. ר"ל לסברת ר"ת דכ"ז שפולט אינו בולע ואמרינן בגמ' שם דוקא שנפל לתוך יורה רותחת דאז מובלע כו' וה"ה לפולט כנ"ל ופריך שס ס"ס כי נייח כו' ר"ל מרתיחתו בשקדם וסילקו: אד רבים חולקיס כו'. ר"ל כמ"ש סמ"ק דלא מהני בהגעלה יד סולדת בו אלא רותחים שמעלה רתיחה. ועמ"א וכ"כ ב"י בשם הכל בו וכנ"ל ס"ס כי נייח כו'. אבל נראה שגם רותחין א"צ כלל קודם שעה ה' דקי"ל יד סולדת בכ"ד בכ"ר אבל כאן הטעם של סמ"ק כמ"ש בחולין שנפל לתוך יורה רתחת וע"כ לאו לאפוקי שאין היד סולדת דאל"כ הכל מותר ועז"א אך רבים חולקין דס"ל דטעם הסמ"ק משום דכבולעו ברתיחה כך פולטו ברתיחה כן סובר ב"ה בפשט הש"ע וכן משמע בפרק כ"ש ל' ב' ברותחין ובכלי ראשון ויש לדחות דהא אמרינן בשבת האלפס והקדירה שהעבירן מרותחין ושם סגי ביד סולדת. אבל האמת יורה דרכו שפשט הש"ע כמ"ש בב"י בשם כל בו וז"ש שלא ינוחו כו' ואמר גם כן ושלא יכניס כו'. וכמ"ש שנפל לתוך יורה רותחת ור"ל לאפוקי שאח"כ הרתיח וכנ"ל דשמא יבלע וכ"כ ב"י בשם כל בו ע"ש:

ח

וכן כדי. דאל"כ והיורה ב"י אז נאסר המים מהיורה שאין במים ס' נגד היורה דבכולה משערי' כמ"ש בחולין צ"ו ב' פשיטא דבדידיה כו':

ט

וסוף. שבלע מהכלים דהמים אשתהו בתוכה הרבה וכ"ש אם הגעיל תחלה והוא שאין במים ס' נגד הכלים והן ב"י דאם אינן ב"י הטעם פגום והוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא אף שנטל"פ לכתחלה אסור מ"מ בכה"ג דהוי נ"ט בר נ"ט מותר אף לכתחלה וצריך שיהא ביורה ס' נגד כל הכלים ואז א"צ להגעיל בסוף וכן מ"ש בהג"ה לעיל או אם יש כו' היינו במגעיל כלי א' אבל בכלים הרבה צריך ס' נגד כל הכלים דלא כרא"ש בפ"ב ס"ז שכתב דכל כלי כו' וכמ"ש הרשב"א בסימן רס"ב אע"ג שאמרו בפ"ב דערלה התרומה מעלה כו' והערלה את הערלה כו' שם לעלות במאתים וכן תרומה במאה אבל אם ניתוסף עד נ"ט אסור כמ"ש בירושל' שם סוף הל' ד' גריסין שנתבשלו עם עדשים של חולין ואין בהם בנ"ט ריבה עליהן גריסין מין מעוררו את מינו לאסור לא תהא גדולה מיי"נ כמה דתימר ביי"נ את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנ"ט אסור וא"ל מותר והכא את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנ"ט אסור וא"ל מותר ר"ל כאילו לא נתערב כלל וחוזר וניעור הדא אמרה ריבה עליהן גריסין של תרומה אסור וכמ"ש בבכורות כ"ב וכ"ג דמצא מא"מ וניעור וכ"כ תוס' בע"ג ע"ג א' דמ"שש ראשון ראשון בטל עד כדי נ"ט וכ"כ בבכורות שם ושאר מקומות ועי"ד סי' צ"ט ס"ו בהג"ה:

י

ואם כו' שאז כו'. ולא מהני מה שיש ס' בתוך המים וכן לא מהני מה שאינו ב"י דנטל"פ בפסח אסור כמ"ש בסימן תמ"ז וכשיטתו מש"כ אחר ו' שעות שמותר נטל"פ וכן בטל בס' כמש"ש בס"ב:

יא

צריך ליזהר. ר"ל שיהא ס' במים או שלא יהיה ב"י אבל כל ההיתרים שאינו משהה כ"כ ולא ינוחו כו' אינו מועיל אם היו ב"י ואין ס' במים שכבר דחו בתוס' וכן הרשב"א בסימן רס"ג סברא זו דלעולם בולע ע"כ אין תקנה אלא כנ"ל והש"ע שכ' כן לרווחא דמילתא שאף להמתירין מ"מ צריך ליזהר כו' לכן טוב להגעיל קודם שעה ה' אבל לא לדינא:

יב

קודם שש. קשה להולמו ועט"ז ומ"א וצ"ע כו':

א

ס"ב יש ליזהר. אפילו קודם ה' מטעם הנ"ל משא"כ כשא' אינו ב"י דב"י מותר שמקבל טעם פגום ושאינו ב"י גם כן מותר דמקבל נ"ט בר נ"ט דהיתירא משא"כ בששניהם ב"י וכמ"ש תוס' בחולין קי"ב כד"ה הלכתא ועי"ד סימן צ"ה ס"ג בהג"ה אבל בש"ע שם ל"פ כן וכאן חשש להחמיר לכתחלה כדעת החולקים שם בהג"ה:

א

ס"ג לא יניח. אע"ג שאמרו בפ"ג דחגיגה ופ"ו דמקוואות סל שמלאן כו' דוקא לטבילה ולא לרתיחה כמ"ש בפסחים מ' א' לא ליחלוט כו' וז"ש אם מגעיל כו':

א

ס"ה אין מגעילין. ע' פסחים מ"א א':

ב

מיהו. כנ"ל כבולעו כו':

ג

ואין מגעילין כו'. כן פי' הרמב"ן מ"ש בחולין שם מיבלע כו' בחלב שנבלע בבשר ואינו מפליט את הבשר ומים בעץ הוא להיפך חומץ צומת הבשר ואינו מפליט כו' ע"ש ולפיכך אין מגעילין בשאר משקים רק במים אע"פ שאמרו בזבחים צ"ו ב' א"א ל"צ כו' במים כו' הא אפילו במזוג וביין דוקא ולא שא' משקין ועוד לא קיימא האי תירוצא דרבה ב"ע כו' והרמב"ן גורס במלתיה דרבא אביי ורבא פליג ואוקים באוקימתא אחריתא ע"ש ובזה מתורץ כלי מדין דאפילו ב"י ואין במים ששים כגון יורה גדולה כמ"ש סוף ע"ג יורה גדול' כו' אפ"ה מותר דמים אין מבליע וא"ת קדירה בלוע מבשר נבילה יגעיל בתוכה דצור ורוטב מבליעין הם לפיכך אם נשתנה צורת המים מחמת פליטת כו' וז"ש כאן אם הגעיל הרבה כו':

ד

מיהו בדיעבד. שהרשב"א בסי' תק"ג חולק עליו ממ"ש ע"ג כ"ט ב' נודות הא"י כו' ולדבריו יין אינו מפליט וע"ש:

א

ס"ו בטיט. שאין יכול בלישה משום חמץ:

א

ס"ז נוהגין ממ"ש בזבחים שם לשטיפה יתירתא ופי' תוס' בע"א ע"ו א' ס"ד מכאן חוץ משטיפה שצריכה בכל הגעלה וכ"מ לשון יתירתא:

א

כדי שלא יצטרך לדקדק וכו' – עיין מ"ב והנה כמה אחרונים [המטה יהודה ומאמר מרדכי וכן הפר"ח ועוד מפרשים] נתקשו בדברי המחבר דמשמע מיניה דלאחר זמן איסורו צריך ליזהר בכל אלה והיינו משעה חמישית עד הלילה ובאמת זה אינו דאם הוא אינו בן יומא או יש במים ששים שוב אינו צריך ליזהר כלל באינך דמה לנו אם מגעיל שני מיני כלים או אם משהה אותם יותר מדאי או שאר דברים דקחשיב כיון שיש ששים או אינו בן יומא אפילו אם חזר ונכנס הבליעה בתוך הכלי ה"ל נ"ט בר נ"ט דהיתרא ואין לומר דמש"כ המחבר כדי שלא יצטרך לדקדק וכו' וכן אם משהה וכו' וכן שלא ינוחו וכו' כונתו דקודם שעה ה' אין צריך ליזהר כלל ולאחר שעה ה' צריך ליזהר באיזה מהם דהיינו שיהיה ששים או אינו בן יומא או שלא להשהות יותר מדאי או שלא ינוחו המים מרתיחתן דזה אינו דאם הוא בן יומא ואין ששים לבטל הפליטה אף אם יהיה זהיר שלא להשהות או שלא ינוחו המים מרתיחתן ג"כ אסור דנקטינן כהפוסקים [הרשב"א בסימן רס"ג וכן דעת התוספות] דלעולם בולע והגר"א באות י"ב פירש דברי המחבר דלרווחא דמילתא כתב כולן וקאי אפילו להמקילין באלו הטעמים לבד אף בבן יומא ואין ס' משום דכיון דאינו משהה הרבה והמים לא נחו אינו בולע מ"מ קודם חמש טוב יותר להגעיל שאז אין צריך ליזהר כלל אבל לדינא אין נ"מ באלו הדברים דאף אם יזהר בהם אינו מועיל לאחר זמן איסורו והעיקר תלוי שיהיה ס' או אינו בן יומא ואז אף אם משהה אותם יותר מדאי או שנחו אח"כ המים לא איכפת לן:

ב

צריך ליזהר בכל וכו' – עיין בט"ז שכתב דיש עוד ד"א שצריך ליזהר דהיינו שלא יגעיל מקצת הכלי שני פעמים כמבואר לעיל בסימן תנ"א ס"ט כגון כשמגעיל כלים גדולים שא"א להכניס הכלי ביורה בבת אחת לא יגלגלו בידו סביב במים שלא יחזור ויכניס במים ממקצת שכבר הוגעלו פ"א ופלט כל גיעולו ועכשיו כשיחזור ומכניס במים הוא חוזר ובולע מה שפלט כבר ואפילו אם ירצה להכניס במים רק חצי הכלי ולהוציאו לאחר שפלט גיעולו ולחזור ולהכניס חצי האחר ולצמצם שלא יכניס מקצת אחד שני פעמים ג"כ קשה מאוד הצמצום בזה וכן כשהוא עושה דבר זה בצבת ג"כ א"א ליזהר בזה וע"כ יעץ הט"ז שיגעיל בשבכה או בכלי מנוקב כדי שיהא ההגעלה בבת אחת או שיש ששים במים נגד הכלי דאז מתבטל הפליטה תוך המים ואפילו אם חוזר ויבלע אין בכך כלום אכן בזה לא יוכל להגעיל כמה כלים ביורה כמו שהמנהג בימינו דחוזרין ומצטרפין הפליטות זה עם זה וצריך ששים נגד כל הכלים [ויש עוד עצה מה שהסכימו האחרונים (המטה יהודה והמאמר מרדכי) כגון שהכלי אינו בן יומא דהוי נותן טעם לפגם ומה שפקפק הט"ז דהלא נט"ל אסור לכתחלה כבר השיגו עליו דזהו דוקא בעלמא שהקדרה נבלע בה טעם משובח מתחלה ואח"כ נפגם משא"כ בהגעלה דאפילו אם חוזר ונבלע בכלי הרי לא נבלע אלא טעם פגום וכן המנהג להקל בזה]:

ג

שאין צריך ליזהר בהם וכו' – הנה הרמ"א והמחבר בכל סעיף זה קיימא בחדא שיטתא דבזמן שמותר החמץ מקרי נ"ט בר נ"ט דהתירא וא"צ ליזהר בשום דבר ועיין בעו"ש ובפר"ח ובביאור הגר"א דכל זה הוא לדעת הפוסקים שסוברין דחמץ מיקרי התירא בלע אבל לדעת הסוברין דחמץ מיקרי איסורא בלע וכן סתם המחבר לעיל בסימן תנ"א ס"ד א"כ אין חילוק בין קודם שעה ה' או כל היום וע"ש בפר"ח שהקשה דברי הפוסקים אהדדי ולפ"ז באחד משני דברים שהבאתי במ"ב דהיינו שיהיו הכלים אינן בני יומן או שיכשיר היורה הגדולה ויהיה בה ששים לבטל הכלים שמגעילין בה שזהו מעיקר הדין צריך ליזהר בזה אפילו כשמגעיל בזמן היתר חמץ מדינא ובמדינתנו שנוהגין להגעיל ביורה גדולה כל כלי אנשי העיר שהיתר ששים א"א להיות נגד כל הכלים שהרי מצטרפין יחד כל הפליטות כמש"כ המגן אברהם ע"כ יש ליזהר שלא להגעיל שום כלי אא"כ עבר מעל"ע מעת שנשתמש בה חמץ ויש מהדרין שכשרוצין להגעיל כליהם מחמץ פוסקין להשתמש בהם חמץ ג' ימים מקודם [מהרי"ל ומטה משה]:

א

בט"ז סס"י כלל בפסח נ"ב ועיין משנה י' פ"ה דמכשירין ועיין היטב בלשון הרמב"ם פ"ז מהלכות טומאת אוכלין הלכה ב' ויש להלק דניהו לענין טומאה העשן העולה מן החמין כמשקין הוא חשוב כמ"ש הרמב"ם הנ"ל ומסתמא גם העליון מכל מקום אינו מוליך פליטת החמץ שבתחתון עמו למעלה כדמצינו כהאי גוונא גבי דם דאינו מפעפע למעלה ומש"ה דייק הט"ז וכתב דאין בו איסור לאפוקי טומאה [ועוד נמי נ"ט בר נ"ט דהיתירא נ"ל דיש למנהג על מה לסמוך זה ועיין ] בתוך הנסגר הזה חסירים איזה תיבות ומה שניכר כתבנו בין השני חצאי מרובע:

ב

(שם מחבר ס"ג בהג"ה ות"ה סי' קי"ד) נ"ב ועיין תשובותי ועיין ח"ס או"ח סי' קל"ו:

א

סעיף א' בהג"ה ואם לא הגעיל קודם זמן איסורו יכול להגעיל עד הפסח שאז חמץ במשהו וכו' נ"ב עמ"ש בחידושי מחדש ליו"ד סי' ס"ט סעיף י"א. מה שהוכחתי שם מדברי האגור דיש מקום שיהיה מותר להגעיל כלי אף תוך הפסח כגון ע"י עירוי ומקילוח שנזחל והולך ע"ש ודוק:

א

[א] [לבוש] שלא ישהם הרבה וכו'. משמע דצריך קצת שהיה כדי שיהא פנאי אל הרתיחה ליכנוס ולהפליט מה שבלעה, כמו שכתב הט"ז מכלבו. ומה שכתב הלבוש בסמוך ונוהגין וכו' מיד וכו' לאו דוקא מיד:

ב

[ב] [לבוש] ולא הוכנסה וכו'. משמע דכלים שתשמישן מבחוץ כמו קערה שכופין לפעמים על הקדירה או ששואבין בה מקדירה צריך להכניסה ליורה וכן כתבו אחרונים, כלי שפיהו צר שאי אפשר לשפשפו בפנים או שיש לו קנים אסור בהגעלה (מהרי"ל):

ג

[ג] [לבוש] יותר טוב וכו'. ומטה משה כתב לנהוג להגעיל שלושה ימים קודם פסח. כתב ספר חסידים בעל התורה הבקי בהגעלה יגעיל:

ד

[ד] וכן שלא יצטרך וכו'. ומגן אברהם והט"ז כתב דנוהגין להחמיר לכתחילה להגעיל תחילה וסוף אפילו קודם חמישית, ועוד כתב דמותר להגעיל סכין אסור בקדירה כשרה אם יש ששים במים נגד הסכין ולא הוי מבטל איסור לכתחילה דאין כוונתו אלא להפליט הסכין, עד כאן, ומכל מקום אין להשתמש במים דכיון שמשתמש בו הוי כמבטל:

ה

[ה] [לבוש] אבל שלא ינוחו וכו' דהא טעמא וכו'. תמוה לי הא הטעם שלא ינוח מרתיחה הוא שלא יחזירו ויבלעו מה שפלטו כמו שכתב בית יוסף, ועוד תימא דשלא יכניס הכלים עד שירתחו גם הבית יוסף אוסר, ועיין בבית יוסף דאחר זמן איסורו אין ליתן הכלי למים קודם שירתיח אף שמניחו שם עד שירתיח, וקיצרתי כיון דכתבו בתרומת הדשן סימן קל"ח ואגור זה לשונם רגילות הוא כשמכניסין כלי אחד נייחי במים מרתיחתן לכן צריך להמתין בכל כלי עד שיעלו המים אבעבועות, עד כאן, ויש להיזהר למגעילן בזה כי נוהגין בזה קלות גדול ומגעילין במהירות זה אחר זה ואין מדקדקין לראות אם מעלה הרתיחה ואפשר לי ללמוד זכות כי אין דרך להגעיל רק כפות וקערות שמשתמשין על ידי עירוי דבהם מהני הגעלה במים אלו שנחו מרתיחה כשיד סולדת בהם וראיה מפסקי מהרא"י סימן קנ"א כתב דבמילתא דסגי בהגעלה על ידי עירוי מהני נמי הגעלה זו וכבר נתבאר בסימן תנ"א סעיף ה' דכלים הנזכרים לעיל הגעלתן על ידי עירוי, ומכל מקום בקדרות נחושת ודברים שתשמישן בכלי ראשון נראה לי מתרומת הדשן דאפילו בדיעבד לא מהני להם הגעלה זו כלל ודלא כנראה מתשובת רש"ל סימן כ"ו:

ו

[ו] [לבוש] אם הכלי כותי אין בן יומו וכו'. או איכא ששים כנגדו:

ז

[ז] יגלגל וכו'. ויש ליזהר ליקח שתי צבתות (מטה משה), או להשימה במחרוזות קטנה של דגים או סל (איסור והיתר):

ח

[ח] ובדיעבד וכו'. כן כתב בית יוסף בשם ארחות חיים, ונראה לי שמכריע כן בין הרשב"א שמתיר בתשובת סימן תק"ג ובין הרמב"ן דאוסר ולאפוקי משיירי כנסת הגדולה דהבין דגם לרמב"ן מותר דיעבד, ולא נהירא דהא טעמו דשאר משקין אין מפליטין, ומבואר בבית יוסף דגם מים שמעורבין באפר שקורין לושקיאה מותר בדיעבד וכן הורה שיירי כנסת הגדולה במעשה. ובזה מיושב לי מה שמקשין העולם על ש"ך ביורה דעה סימן צ"ה שהקשה על תוס' דלא מצאו תקנה ליורה גדולה בן יומו שצותה התורה להגעיל הא אפשר ליתן בו אפר מקשים, הא אין הגעלה באפר, ולא קשה מידי דכיון דבדיעבד מותר על כרחך מדרבנן הוא והש"ך מקשה על מה שצותה התורה ואין לומר לרמב"ן דאוסר אפילו בדיעבד לפירושו דהא התוס' לא סבירא ליה סברת רמב"ן כמבואר בתשובה שם. אך צריך עיון לדינא דפרי חדש שם כתב דאין לסמוך על ארחות חיים שכתב דמים באפר דינן כשאר משקין שמא אין כח המים במקומם להפליט כמו שכתב הר"ן סוף פרק כל הבשר דכשיש ציר ורוטב במים אין כח המים במקומם לפלוט, עד כאן. ולעניות דעתי שאני התם כדסיים הר"ן וציר ורוטב מבליעין הן, עוד יש לומר כיון דכמו דסבירא ליה לרמב"ן דשאר משקין אינן מפליטין ורשב"א ופוסקים חולקין הוא הדין בזה נראה דחולקין כי הר"ן כתב זה נמי לרמב"ן, עוד יש לומר דמים באפר אינן מונעין מפליטה כמו ציר ורוטב, לכן נראה לי דכדאי ארחות חיים ובית יוסף ושיירי כנסת הגדולה שפסקו כן למעשה לסמוך עליהם:

ט

[ט] [לבוש] דהא וכו' נתחמצו וכו'. בר"ן שם מבואר דאין הטעם כן אלא דהוי כמו מגעיל ברוטב ולפי זה אף במגעיל קודם חמישית יש לאסור ומכל מקום בדיעבד יש להקל מטעמים דפירשתי לעיל:

א

מרתיחתן. ואם נחה לא ירתיחן שנית. אחרונים:

ב

שמגעיל. ולענין שיעור שישהנו במי הגעלה לשון הרמב"ם ורמב"ן עד שיפלוט והר"ן הוסיף עד שיראה באומד יפה שפלט אבל הגהת מיימוני וטור כ' שהעולם נהגו להכניס ולהוציא מיד ומנהג ש"י תורה הוא ע"ש:

ג

ללבן. וכ' הפר"ח כ"ז לסברתו דנט"ל אסור ואיסורו במשהו ולהמתירין יוכל להגעיל אחר שאין הכלי ב"י וסיים מיהו אין להגעיל בשהיות מעל"ע דנט"ל לא שרי אלא דיעבד:

ד

אא"כ. ולא גזרי' אטו ב"י דמה"ט אסרינן לבשל בכלי אב"י דהתם כי מבשל בב"י אסור מן התורה. ועוד בבית שהשימוש תדירי חיישינן לטעות משא"כ כאן אפילו כי א' מהם ב"י אינו בולע אלא מעט והוי נ"ט בר נ"ט. גם משבא להכשיר למה יטעה. ח"י בשם הרא"ש. ומ"ש המחבר ביחד ה"ה בזה אחר זה באין ששים במים בגד כל הכלים וע' י"ד סי' צ"ט ס"ו ופר"ח דלא כראב"ד דס"ל הראשון בטל והשני אינו חוזר וניעור ע"ש:

ה

משקה. ולוי"ג עם עפר ודאי לא ח"י ופר"ח:

ו

במים קרים ובדיעבד אין קפידא פר"ח:

א

א) [סעיף א'] יש ליזהר להגעיל וכו' סדר הגעלה לוקח יורה גדולה מלאה מים ומרתיחה בלי שיעיר עד שיעלו הרותחין על פני כל הכלי מכל עבריו בפנים ובחוץ ומכניס בה כל הכלים שרוצה להגעיל ויכניס אחד אחד זה אחר זה. לבוש. וכלי גדול שאינו יכול להכניסו בתוך היורה עיין לקמן סעי' ו'.

א

ב) ולענין כמה ישהה הכלי ביורה כשמגעילין אותו כתב הרי"ף פ' כל שעה דמשהי להו בגווייהו עד דפלטן. וכ"כ הר"ן שם. וכ"כ הרמב"ם פ"ה דין כ"ג. וכ"כ הראב"ד בס' תמ"ד סי' כ"ה. וכ"כ הרשב"א בת"ה בית ד' שער ד'. וכן הכריח הרדב"ז בל' הרמב"ם סי' רמ"א יעו"ש. אבל הטור כתב דנוהגין להכניסן ולהוציאן מיד. וכ"כ בטור יו"ד סי' קכ"א יעו"ש. וכ"כ המרדכי פ' כל שעה סי' תקע"ט והב"ד ב"י. וכ"כ הלבוש סעי' ב' וכתב הפר"ח בסוף סעי' ו' דמנהגן של ישראל תורה היא. אמנם הט"ז סק"ב כתב דמ"ש הטור דנוהגין להכניסן ולהוציאם מיד נראה דלאו ממש קאמר מיד אלא עכ"פ צריך קצת שהיה וכתב שכ"כ בכלבו דצריך לדקדק שלא למהר להוציא הכלי מן היורה כדי שיהא פנאי אל הרתיחה ליכנס ולהפליט מה שבלע. וכ"כ א"ר או' א' ר"ז או' ד' בן א"ח פ' צו או' י"ב. ועיין לקמן או' י"ד.

א

ג) וא"ת למי שסובר דאין מבטלין איסור לכתחלה מדאו' היאך הכשירה תורה כלי מדין בהגעלה והרי הוא מבטל איסור הבלוע בהם לכתחלה במים שהוא מגעיל אותן אלא ודאי לא אמרו אין מבטלין איסור אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור שרי. הר"ן פ' אין מעמידין.

א

ד) שם. קודם שעה חמישית. דאז הוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא ב"י ט"ז סק"א. וכיצד הוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא החמץ נותן טעם בכלי והכלי במים והמים חוזרין ונותנין טעם בקערה ועדיין איסור חמץ לא הגיע. מרדכי פ' כל שעה סי' תקע"ו. לבוש סעי' ג'. ואע"ג שי"א דחמץ כיון דשמו עליו מיקרי איסורא בלע ומרן ז"ל לעיל סי' תנ"א סעי' ד' חשש לסברתם מ"מ הכא סמך על המקילים משום דבלא"ה איכא קצת פו' דמתירים בכל דברים אלו. מאמ"ר או' א'. ועיין לעיל סי' תנ"א או' ט"ל.

א

ה) שם. קודם שעה חמישית. דהיינו תחלת שעה חמישית סוף שעה ד' דכיון דמשעה ד' נאסר עכ"פ מדרבנן (כמ"ש לעיל רסי' תמ"ג) לא מקרי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. פר"ח. מט"י. מק"ח או' א' נה"ש או' א'. ר"ז או' ח' ח"א כלל קכ"ה או' ל"ג.

א

ו) שם. כדי שלא יצטרך וכו' כלומר דאז א"צ ליזהר שלא יהיה הכלי ב"י דאפי' הוא ב"י ואין במים ס' נגד הכלים מותר כיון שעדיין זמן היתר הוא והו"ל נ"ט בר נ"ט דהיתירא. תו' חולין ק"ח ע"ב וע"ז ע"ו ע"א. וכ"כ הרא"ש בסוף ע"ז ובפ' כל שעה. וכ"כ המרדכי פ' כל שעה והר"ן ס"פ כל הבשר. והב"ד הטור וב"י. וכ"כ העו"ש או' א' מ"א סק"א. ח"י או' ב' חק יוסף או' א' מק"ח או' ב' ר"ז או' י"ג. ח"א שם או' ל"ג, ואע"ג דלעיל סי' תמ"ז סעי' ה' בהגה אוסר דברים המתבשלים בכלי חמץ ולא התיר מטעם נ"ט בר נ"ט, י"ל דהכא כיון דאיכא הרבה טעמים מן המאכל לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי שרי. מ"א שם. ח"י שם. מק"ח שם. וכ"ז לפום דינא אבל המנהג שלא להגעיל שום כלי ב"י כמ"ש לקמן סעי' ב' בהגה יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' כ"א בענין היורה שמגעילין בה אם צריך להגעילה תחלה יעו"ש.

א

ז) מעשה שמצאו חתיכת לחם ביורה שהיו מגעילין בה קו"פ ושאלו אם צריכין להגעיל הכלים פ"ב העלה הרב"ד סי' קצ"ה דלנוהגים כמ"ד דאינו חו"נ פשיטא דאינו כלים שטעם הלחם הנפלט במים נתבטל בס' ולנוהגים כמ"ד חו"נ נמי א"צ להגעיל פ"ב דלא ראינו דקבלו עליהם חו"נ אלא בממשות לא בטעם ואעפ"י שנוהגין להגעיל כלי הלישה של מקילים וכו' היינו לכתחלה וכו' וכיון דדבר מנהג הוא אין לנו להוסיף חומרא והבו וכו' אמנם אם המצא ימצא בבירור שמנהגם לאסור אפי' בדיעבד בטעמא לבד אז בודאי צריכין להגעיל כלים אלו פ"ב יעו"ש. זכ"ל סוף סי' תנ"א. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' נ"ט ואו' ע"ו.

א

ח) שם. אם הכלים ב"י. פי' ויחזרו ויבלעו ממה שפלטו ט"ז סק"ב. ואע"ג די"א כל זמן שהמים רותחין אין הכלים בולעין לא סמכינן ע"ז הסברא כמ"ש הפר"ח בשם כמה רבוותא יעו"ש.

א

ט) שם. אם הכלים ב"י או לא. ואם אינן ב"י מותר להגעיל אפי' אין במים ס' לבטל הכלי. הרא"ש פ' כל שעה ובסוף מס' ע"ז. וכ"כ הלבוש. ח"י או' ג' ער"ה או' א' ובספרו חקת הפסח או' ב' ר"ז או' י"א. ח"א כלל קכ"ה או' ל"ג. ואעפ"י שטעם הפגום הנפלט ממנו חוזר ונבלע בתוכו והו"ל כקודם הגעלה אין בו חשש דהוה כנ"ט בר נ"ט שנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בכלי וכולן היתר כיון שנפגם הטעם. הרא"ש שם. ועיין לקמן או' ל"ד.

א

י) שם הגה. או אם יש ס' במים נגד כלי וכו'. ואם מגעיל כלים הרבה אם צריך להיות במים ס' נגד כל הכלים או די נגד כלי אחד אם מגעילן זה אחר זה. כתב הרשב"א בתשו' סי' רס"ב דאין מגעילין שני כלים ב"י כאחד במים שאין בהם ס' כנגד שניהם אבל להגעיל כלים רבים ב"י זה אחר זה בזה נחלקו גדולי הדורות יש מהם שיראה מדבריהם שהוא מותר והוא דעת הראב"ד אבל רבותי לא הודו לו יעו"ש והביאו ב"י בסי' זה וביו"ד סי' קכ"א והש"כ שם סק"ך ועי"ש בש"כ שהסכים דלא כהראב"ד אלא בעינן ס' כנגד כולם ואעפ"י שמגעילן זה אחר זה יעו"ש. וכ"נ דעת מ"א סק"ו. וכן הסכים הפר"ח בסי' זה סעי' ב' וכ"ה דעת הגר"א. וכ"פ הר"ז או' יו"ד. מיהו דעת ח"י או' ג' להקל כדעת הראב"ד יעו"ש. וח"א שם כתב דכשמגעיל בזה אחר זה בדיעבד יש להתיר אם היה ס' נגד הכלי הגדול שבהם יעו"ש.

א

יא) שם. שבליעתן מועטת. כגון כפות וכוסות ויש לחוש שיבלעו ממה שפולטין הקערות והקדירות. מ"א סק"ב. אלא צריך להגעיל תחלה כלים שבליעתן מועטת ואח"כ כלים שבליעתן מרובה וכמ"ש המ"א סק"ו. וזהו רק חומרא לכתחלה דמה בכך אם יבלע כיון שהכלים אינם ב"י או שיש ס' במים נגד הכלי. מחה"ש.

א

יב) שם. וכן אם משהא הכלים וכו' דחיישינן לאחר גמר הפליטה שוב יבלעו ממי הגעלה והיינו נמי רק חומרא לכתחלה דמה בכך דהא מה"ט בעינן שיהיה במים ס' או שיהיה הכלי אינו ב"י אלא כל מה דאפשר למיעבד שלא נצטרך לסמוך על נ"ט לפגם או מה שיש ס' עבדינן. מחה"ש.

א

יג) שם. יותר מדאי. משמע דשהיה קצת אין בה חשש ט"ז סק"ב.

א

יד) שם. ואינו משהא אותם כל כך. משמע דשהיה קצת צריך כדי שיפלטו האיסור וכמ"ש לעיל או' ב' יעו"ש.

א

טו) שם. שלא ינוחו המים מרתיחתן. ואם נחו אז חוזר ומרתיחן ומגעיל בהן ולא נאסר היורה במה שנחו המים. ב"ח וכתב וכן המנהג. ט"ז סק"ג. ועיין באו' שאח"ז.

א

טז) שם. שלא ינוחו המים וכו' כתב הטור בשם תשו' הגאונים ויזהר שלא ינוחו המים מן הרתיחה שאם ינוחו אסור להגעיל בהן כלים וכתב עליו ב"י היינו לומר שבעודם נחים מהרתיחה לא יגעיל בהם כלים לפי שכיון שאין המים רותחין אין כאן הגעלה אבל אם נחו ואח"כ הרתיחן והגעיל בהן כלים פשיטא דעלתה להן הגעלה וכ"כ בתה"ד סי' קל"א שמי שיש לו כלים הרבה שמגעיל זה אחר זה ורגילות הוא כשמכניסין כלי אחד נייחו המים מרתיחתן וצריך להמתין בכל כלי עד שישובו המים ויעלו רתיחה וצריך ליזהר ואם לא נזהר הפסיד דהא כתב סמ"ק במצות בשר בחלב דהגעלה אינה מועלת אלא דוקא ברותחין שמעלה רתיחה אבל היד סולדת בהם לא מהני וכ"כ אשיר"י בפ' כל שעה שצריך ליזהר בהגעלת כלי חמץ שלא ינוחו המים מרתיחתן עכ"ל התה"ד שהביא ב"י. וכתב עוד ב"י בשם הכלבו שצריך ליזהר שלא תנוח היורה הגדולה שמגעילין בה מרתיחה בעוד שהכלי בתוכה שלא יחזרו ויבלעו מה שפלטו וכ"ז במי שמגעיל אחר זמן איסורו יעו"ש וז"ש בש"ע שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן ר"ל דאם יגעיל אחר זמן איסורו צריך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן בעוד שהכלי בתוכה שלא יחזרו ויבלעו מה שפלטו ואף אם יחזור וירתיח ויגעילנו שנית אין לסמוך ע"ז במקום שאין צורך וגם יש לחוש שלא ידקדק להגעילו כדינו כיון שכבר הגעילו וכמ"ש המחה"ש סק"ג אבל קודם זמן איסורו א"צ ליזהר שלא ינוחו המים דאף אם ינוחו אם כבר נגעל הכלי בטוב א"צ להגעילו פ"ב דאף אם יבלע ממה שפלט הוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא ואם לא נגעל בטוב יחזור וירתיח המים ויגעילנו פ"ב דקודם זמן איסורו אין לחוש כ"כ לחששות רחוקות אבל עכ"פ צ"ל דוקא המים מעלה רתיחה בעת שמגעיל ואפי' קודם זמן איסורו ואם לאו לא הוי הגעלה כנז' ועיין לקמן או' י"ח.

א

טוב) שם הגה. אך רבים חולקים וכו' דברי רמ"א תמוהים דגם הרב"י מודה לזה אלא דלאחר איסורו כיון שנחו המים מרתיחתן אסור להרתיחן פ"ב דכל זמן שהם רותחין לא בלעו ממי הגעלה ואם נחו מרתיחתן בלעי אבל קודם זמן איסור שרי דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא מ"א סק"ג. וכן העו"ש או' א' תמה על דברי מור"ם הנז' וכן העט"ז, ח"י או' ו' חק יוסף או' ב' מאמ"ר או' ב'.

א

חי) שם. בהגה. שלא ינוחו מרתיחתן וכו' וכתב בתה"ד סי' קל"א ואגור ז"ל רגילות הוא כשמכניסין כלי אחד נייחי המים מרתיחתן לכן צריך להמתין בכל כלי עד שיעלו המים אבעבועות ע"כ. ויש להזהיר למגעילין בזה כי נוהגין בזה קלות גדול ומגעילין במהירות זה אחר זה ואין מדקדקין לראות אם מעלה הרתיחה ואפשר ללמד זכות כי אין דרך להגעיל רק כפות וקערות שמשתמשין בהם ע"י צונן ועירוי דבהם מהני הגעלה במים אלו שנחו מרתיחה כשיד סולדת בהן. וראייה מפסקי מהרא"י סי' ק"ן דכתב דבמילתא דסגי בהגעלה ע"י עירוי מהני נמי הגעלה זו וכבר נתבאר בסי' תנ"א סעי' ה' דכלים הנ"ל הגעלתן ע"י עירוי. ומ"מ בקדירות נחושת ודברים שמשתמשים בכ"ר נראה מתה"ד דאפי' בדיעבד לא מהני להם הגעלה זו כלל. ודלא כנראה מתשו' רש"ל סי' כ"ו. א"ר או' ה' ח"י או' ז'.

א

יט) ואם הגעיל כלים שתשמישן על האש בכ"ר על האש ולא היו מעלים רתיחות כתב הא"א או' ג' דמה דמשמע מתה"ד דלא הוי הגעלה י"ל דצריך להגעיל שנית הא שימש אח"כ בדיעבד י"ל המאכל מותר ועי"ש שמצדד עוד בזה יעו"ש וכתבו האחרונים דאם הכלי אינו ב"י משנשתמש בו חמץ כיון דלדעת הש"ע נ"ט לפגם מותר בדיעבד בפסח כמ"ש סי' תמ"ז סעי' יו"ד בכה"ג דאיכא נמי צד להתיר יש להקל ולהתיר המאכל בדיעבד שכבר נתבשל.

א

ך) שם. ושלא יכניס וכו' כדי שלא יבלע ממי הגעלה. מ"א סק"ד. דמי הגעלה היס"ב ומבליעין (מפליטת כלים שיש בהם) וכיון שעדיין אין מרתיחין אין פועלין להפליט להכשיר. והוא חומרא יתירא דהא אח"כ כשירתיחן כמו שיפלטו הכלים בליעת עצמן יפלטו גם מי הגעלה שבלעו. מחה"ש.

א

כא) שם. וכן כדי שלא יצטרך להגעיל היורה וכו' ר"ל דאם מגעיל קודם שעה ה' אפי' היא ב"י ואין במים ס' לבטל פליטת היורה א"צ להגעילה תחלה כמ"ש הטור וב"י בשם הרא"ש. וכ"כ הלבוש. יעו"ש או' א' וכ"כ מ"א סק"ה דהמגעיל קודם שעה ה' די כשמגעילה בתחלה או בסוף עכ"ד. ור"ל אם רוצה להשתמש בה בפסח כמ"ש המחה"ש ונתיב חיים אבל אם אין רוצה להשתמש בה בפסח א"צ להגעילה כלל. וכ"כ הר"ז או' י"ג דאם מגעיל קודם שעה ה' אף אם היורה ב"י א"צ להגעילה תחלה יעו"ש. מיהו הב"ח כתב דאף במגעיל קודם שעה ה' ואף ביורה שאינה ב"י צריך להגעיל תחלה היורה שמגעילין בה ודלא כהרא"ש וכן נוהגין עכ"ד. והביאו הפר"ח. וכ"כ המ"א סק"ו דנהגו להחמיר בכל החומרות אפי' קודם שעה ה' יעו"ש, וכ"כ הר"ז או' ט"ו דנהגו במדינות אלו להחמיר להגעיל היורה תחלה אף אם אינה ב"י ומגעיל בתוכה קודם שעה ה' אבל השו"ג כתב דמנהגם שלא להגעילה כלל לא בתחלה ולא בסוף ואפ"ה מדיחין בה כלים בפסח במי אפר יעו"ש. והביאו הזכ"ל. נמצא בדין זה רבו הדעות וע"כ במקום דאיכא מנהג יש לילך אחר המנהג ובמקום דליכא מנהג לכתחלה יש להחמיר כדעת הב"ח ובדיעבד בכל מקום יש לסמוך על המתירין.

א

כב) שם. תחלה וסוף. דהיינו אם הוא משעה ה' ואילך והיא ב"י צריך להגעילה תחלה מפני שבהגעלה ראשונה נאסרין המים שאין בהם ס' לבטל פליטת היורה דבכולה משערינן ונמצא שהמים נאסרים ונבלעים בכלים הנגעלים בתוכם אם משהה אותם בתוכם עד שתגמור פליטתן כמ"ש הטור בשם הרא"ש. אלא צריך לשפוך אותם המים ולשוטפה בחמין ואח"כ מרתיח מים אחרים להגעיל בהם את הכלים. וכמ"ש הטור בשם תשו' הגאונים. ואח"כ חוזר ומגעילה בסוף כדי שיוכל להשתמש בה בפסח. וה"ד כשהכלים שהוגעלו בתוכה היו ב"י ולא היו במים ס' כנגדן הא לא"ה א"צ לחזור ולהגעיל אותה כמ"ש בב"י יעו"ש. משמע הא אם לא היתה ב"י א"צ להגעילה תחלה אעפ"י שמגעיל משעה ה' ואילך. וכ"כ הר"ז או' י"ב. וכן אם היה במים ס' כנגד הכלים או שלא היו הכלים ב"י והגעיל היורה תחלה א"צ לחזור ולהגעילה אם רוצה להשתמש בה בפסח ואעפ"י שמגעיל משעה ה' ואילך וכ"כ הר"ז או' כ"ב יעו"ש. אמנם דעת הב"ח אם רוצה להשתמש בפסח ביורה זו שהגעיל בה אעפ"י שמגעיל בה קודם שעה ה' ולא היתה ב"י ועשה לה הגעלה תחלה צריך לחזור ולהגעילה בסוף לאחר גמר כל הכלים שמגעיל בה יעו"ש. וכ"ה דעת הט"ז ס"ק י"א. וכ"כ המ"א סק"ו דנהגו להחמיר בכל החומרות אפי' קודם שעה ה' יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם דנהגו להחמיר לחזור ולהגעיל היורה אחר הגעלת הכלים בתוכה כדי להשתמש בה בפסח אף אם לא היו הכלים ב"י והגעילו בתוכה קודה שעה ה' וגם היורה לא היתה ב"י בשעת הגעלתה עכ"ד.

א

כג) ומ"מ אם היה במים ס' כנגד הכלים אין מחמירין לחזור ולהגעיל את היורה. ר"ז או' כ"ג.

א

כד) ואף אם לא היו במים שביורה ס' כנגד הכלים א"צ לשפוך המים חוצה ולחזור ולמלאותה מים אחרים להגעילה אלא בעוד מים רותחים הללו בתוכה לאחר גמר הגעלת הכלים מכניס לתוך המים אבן מלובן או לפיד בוער ומתוך כך ירתיחו המים ביותר ויגברו ויעלו על שפת היורה וזו היא הגעלתה. ר"ז או' כ"ד.

א

כה) בעל תורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל ס"ח סי' תשל"א. מ"א סק"ט. א"ר או' ג'. וכתבו האחרונים דהכי יש לנהוג אם אפשר. ונכון שכל א' בעצמו ילך ולא כמו שמעמידין נער קטן ואומרים שיודע הלא ידעת מ"ש מהרש"ל בחולין עתה בעו"ה היודעים מועטים והמורים מרובים יעו"ש. א"א או' ט'. וסי' לזה כל מי שהוא עניו ושפל ביותר הוא אשר יתכוין אל דבר הלכה ביותר והתורה נתנה סי' זה דכתיב ומשה עניו מאד וכו' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו' וכן אז"ל במס' עירובין (י"ג ע"ב) מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו וכו' יעו"ש. ומדבריו אדם ניכר אם לומד כדי לנצח ולהתגדל או לשמה ואז תורה יבקשו מפיהו ודוק. ועוד עיין מ"ש בזה בסה"ק ישמח ישראל דרוש עה"ת פ' וזאת הברכה ובסה"ק עדות ביעקב על פרקי אבות פ"ד בענין איזהו חכם וכו' ופ"ה בענין חכם אינו מדבר וכו' יעו"ש.

א

כו) שם הגה. ואם לא הגעיל קודם זמן איסורו וכו' ומהרא"ק כתב דיש להגעיל ג' ימים קו"פ. וכן עמא דבר. דרשות מהרי"ל. וכ"כ מט"מ סי' תקמ"ו דכתבו כמה גדולים וחכמים שיש לנהוג להגעיל קודם פסח ג' ימים עכ"ל. והני נשי דידן החמירו על עצמן להגעיל מר"ח וכשר הדבר שיעשו הדבר בנחת ולא בבלבול ועוד דרובן מתחילין מר"ח לעשות המצות וצריכות לכלים מוכשרים. שכנה"ג בהגב"י או' ז'.

א

כז) שם בהגה. יכול להגעיל עד הפסח שאז חמץ במשהו וכו' משום חו"ה הוצרך לטעם זה דאלו ביו"ט עצמו אפי' בשאר יו"ט אסור להגעיל כמ"ש סי' תק"ט סעי' ה' בהגה. ט"ז סק"ד. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

א

כח) שם בהגה. שאז חמץ במשהו ואין מועיל הגעלה וכו' היינו לפי מה שפסק מור"ם ז"ל לעיל סי' תמ"ז סעי' יו"ד דנ"ט לפגם אסור בפסח אבל לדעת הש"ע שם דמתיר ה"ה דמותר להגעיל בפסח כלים שאינם ב"י וכמ"ש בב"י יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט או' ב' וז"ל לפי מה שהסכים רב"ה ז"ל בסי' תמ"ז דנותן טעם לפגם מותר בפסח יש חילוק בין כשהכלי אינו ב"י לכשהכלי ב"י אלא שיש במים ס' לבטל החמץ דכשהכלי אינו ב"י יכול להגעיל אפי' בפסח עצמו דנ"ט לפגם מותר בפסח אבל כשהכלי הוא ב"י אלא שיש במים ס' לבטל החמץ דוקא בע"פ אחר זמן איסורו עד הלילה דאיסורו בנ"ט יכול להגעיל אבל בפסח עצמו אסור דכיון דאיסורו במשהו אינו מתבטל וכ"כ הב"ח עכ"ל. וכ"כ הפר"ח. מאמ"ר או' ד'. חקת הפסח או' ה' (ועי"ש שהשיג על המט"י שכתב דלא כפר"ח). ומיהו עיין לעיל סי' תמ"ז או' ע"ו ואו' רכ"ח שכתבנו דגם בספרד יש נוהגין להחמיר בפסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן.

א

כט) מי שהגיע בע"פ בכפר של ישמעאלים ולא היה אפשר לו לקנות כלים חדשים ולא להגעיל הישנים קי"פ עיין בס' מכתם לדוד סי' ך' שכתב להתיר לו להגעיל אפי' ביו"ט עצמו ודוקא אם הכלים אינם ב"י יעו"ש. והביאו עיקרי הד"ט סי' י"ט או' ב' פ"ת,

א

ל) שם בהגה. אבל מותר ללבן וכו' וטעם החילוק שבין הגעלה לליבון הוא מבואר דבליבון אין האיסור יוצא ונשאר בעין שנאמר שחוזר ונבלע אלא נשרף וכלה באש משא"כ בהגעלה שנפלט במים וחוזר ונבלע. ודברי הט"ז בזה סק"ו אינה מחוורים ואולי ט"ס נפל בדבריו. מאמ"ר או' ה' ועיין לעיל סי' תנ"א או' ס"ג.

א

לא) שם בהגה. לאחר שש. וצ"ע למה נקט רמ"א אחר שש דהא אחר ד' צריך ליזהר כמ"ש לעיל (סק"א) דאף דאיסורא דרבנן מ"מ לא שייך נ"ט בר נ"ט. מ"א סוף סק"ו. והמק"ח או' ג' כתב על דברי הגה זו דלאו דוקא אלא לאחר ד' צריך ליזהר. וח"י או' א' כתב אפשר כוונת הרב להחמיר כדעת הכלבו דלאחר שש אפי' איכא ס' והכלים אינם ב"י צריך ליזהר בכל הדברים יעו"ש. ועיין לקמן או' ל"ד.

א

לב) שם בהגה. לאחר שש וכו' ונוהגין שלא להגעיל כלל אחר חצות ומ"מ נ"ל שאם שכח ולא הגעיל יכול להגעיל בביתו כלים שאינם ב"י עד הלילה כיון דנ"ט לפגם מותר עד הלילה ואע"ג דנ"ט לפגם אסור לכתחלה היכא דלא אפשר שאני ובמקום צורך שאין לו כלים ליו"ט יש להתיר דחשיב כדיעבד, ח"א כלל קכ"ה או' ל"ה.

א

לג) שם בהגה. צריך ליזהר בכל הדברים וכו' ויש עוד אחד מה שלא נזכר כאן דהיינו אם מגעיל מקצת הכלי ב"פ דבזה א"צ ליזהר אם מגעיל קודם שעה ה' כמ"ש בסי' תנ"א סעי' ט' ממילא אחר זמן האיסור צריך ליזהר בזה ואיך אפשר ליזהר בזה דהא במקום שמחזיק הכלי בידו בשעה שמגעילו אין המים נכנסין שם וכ"ש אם מחזיקו בצבת צריך לגלגל הכלי ולהחזירו ביורה וע"כ צריך להגעיל אז בשבכה שבזה אפשר להגעילו בפ"א כיון שהמים נכנסין בכולו אבל אם מגעילו אחר איסורו ביד או בצבת לא עלתה לו הגעלה כלל אפי' דיעבד דחוזר וניעור. ט"ז סק"ה ועי"ש שהאריך עוד בזה אמנם המאמ"ר או' ז' השיג עליו וכתב שהדבר ברור דכל שלא היה הכלי ב"י אין להקפיד אם מגעילו שלא בבת אחת יעו"ש. וכ"כ המט"י להשיג על הט"ז בזה.

א

לד) שם בהגה. צריך ליזהר בכל הדברים וכו' פי' שיראה שלא יהיו הכלים ב"י ואם הוא ב"י צריך שיהיה במים ס' נגדו ואם מגעיל הרבה כלים זה אחר זה צריך שיהיה ס' נגד כולם דהאיסור חוזר וניעור, ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מועט ואח"כ כלים שבליעתן מרובה ולא ישהה אותם יותר מדאי ולא ינוחו המים מרתיחתן ומגעיל היורה תחלה וסוף. מ"א סק"ו. חק יוסף או' ה' חמ"מ או' ב' ח"א כלל קכ"ה או' ל"ג. ומשמע הא אם לא היו הכלים ב"י א"צ להיות במים ס' כנגדם וכ"כ המחה"ש וכ"כ לעיל או' ט' ומ"ש ח"י או' ט' דאף אם הכלי אינו ב"י וגם איכא ס' צריך ליזהר בכל הדברים דמשמע דבעינן תרתי אינו ב"י וגם יש במים ס' והוא ע"פ מ"ש באו' א' לחלק בין התחלת ה' להתחלת ז' יעו"ש כתב עליו החמ"מ או' ב' דאין דבריו מוכרחים יעו"ש והפר"ח כתב דאם לא היו היורה והכלים ב"י א"צ ליזהר בכל הפרטים שהזכיר הש"ע יעו"ש. אמנם המט"י כתב כשתהיה אחת משתי התקנות או שלא יהא הכלי ב"י או אפי' שיהיה ב"י ויהיה במים ס' נגדו אז אין חשש בכל הדברים שהזכיר הש"ע אפי' יהיה אחר זמן איסורו ועו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ז' דלפום קושטא נראה דאין להקפיד בכל זה אי איכא ס' או אם הכלים אינם בני יומן. ומיהו כתב שם המ"א אך נהגו להחמיר בכל החומרות אפי' קודם ה' וכ"כ הב"ח עכ"ל. וכ"כ קצת אחרונים. מיהו בלא"ה אנחנו נוהגין שלא להגעיל שום כלי ב"י כמ"ש לקמן סעי' ב' בהגה ובאינו ב"י יש כמה פו' דס"ל אפי' אחר ה' א"צ ליזהר כנז' וא"כ כ"ש קודם ה' אך היכא דנהגו להחמיר אף באינו ב"י וקודם שעה ה' נהוג.

א

לה) [סעיף ב'] יש ליזהר מלהגעיל וכו' ואפי' קודם שעה ה' כיון שהוא מטעם בשר וחלב. וכ"ה בב"י ולבוש אלא דמ"ש דאסור אפי' בדיעבד יתבאר באו' שאח"ז.

א

לו) שם. יש ליזהר מלהגעיל וכו' וה"ד לכתתלה יש ליזהר אבל בדיעבד אין לאסור וכמ"ש ביו"ד סי' צ"ה סעי' ג' בקערות של בשר שהודחי ביורה חולבת אפי' שניהם ב"י מותר משום דהו"ל נ"ט בר נ"ט דהיתירא מיהו לדברי מור"ם ז"ל שם בהגה אפי' בדיעבד אסור כיעו"ש וכ"כ העו"ש או' ב' וכ"כ הש"כ שם סק"ט דמ"ש הש"ע כאן יש ליזהר היינו לכתחלה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח שם או' י"א. ער"ה שם או' י"ג. שפ"ד שם או' ט' וא"כ מ"ש הלבוש דאפי' בדיעבד אסור היא ע"פ מ"ש מור"ם ז"ל שם אבל אם שניהם ב"י והדיח אותם ביחד בכ"ר הכל אסור והכי נוהגין ואין לשנות עכ"ד. והיינו דהכי נוהגין בני אשכנז אבל הש"ע פסק כדעת המתירין והכי נהיג בני ספרד.

א

לז) שם. כלי הבשר וכלי חלב ביחד. פי' שתוחב אותם בפטם א' ביורה ואין ס' ביורה נגד שום א' מהן. מ"א סק"ח. א"א או' ח' וכ"כ העו"ש או' ב' דאם יש במים ס' נגד א' מהן שרי. וכ"כ ח"י או' י"ב. חמ"מ או' ה' והטעם כתב המחה"ש דאם היה ס' נגד א' א"כ נתבטל טעם א' ואין טעם השני אוסר לבדו וכתב ודלא כעט"ז דבעי ס' נגד שניהם וגם מ"ש שם העט"ז דמ"ש בש"ע ביחד הוא ל"ד אלא ה"ה בזה אחר זה אין להגעיל אם שניהם ב"י ודלא כמ"א כתב עליו שם המחה"ש דהדין עם מ"א ולשון הש"ע שכתב ביחד הוא דוקא יעו"ש. ועיין ביו"ד סי' צ"ה סעי' ג' בהגה ודוק.

א

לח) שם. אלא א"כ א' מהם אינו ב"י. דב"י מותר שמקבל טעם פגום ושאינו ב"י ג"כ מותר דמקבל נ"ט בר נ"ט דהיתירא משא"כ כששניהם ב"י וכמ"ש בתו' חולין קי"ב ע"א סוף ד"ה הלכתא. הגר"א. וכ"ה בב"י בשם סמ"ק יעו"ש.

א

טל) שם. אלא א"כ א' מהם אינו ב"י. וכ"ז בשאר ימות השנה או בע"פ קודם שעה ה' משא"כ אח"כ צריך שיהא בכל אחד מהם ס' נגדו או אינו ב"י כמ"ש לעיל או' ל"ד יעו"ש. ועיין לקמן סי' תק"ט במ"א ס"ק י"א טעם לאותם הנוהגים שלא להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא וגם עי"ש מדין הגעלה וליבון ביו"ט ובדברינו לשם בס"ד.

א

מ) שם הגה. וכ"ש כלי של איסור. שצריך שיהא שאינו ב"י או במים ס' נגדו ואז מותר להגעיל אפי' הכלי של איסור תחלה. וכ"כ ב"י בשם הגמ"י וכ"ה בתשו' מהר"ם מרוטנבער"ג סי' תכ"ט ובאו"ה כלל נ"ח דין נ"ט ח"י או' י"ג. אבל אם הוא ב"י ואין במים ס' כנגדו לא עלתה לו הגעלה ולא עוד אלא אפי' הכלי שמגעילו בתוכו ג"כ נאסר אם הוא של היתר. טור יו"ד סי' קכ"א. ועיין לקמן או' ע"א.

א

מא) וכן אם מגעיל כלי של בשר לאכול בו חלב או איפכא צריך שלא יהא ב"י ואם מגעיל בכלי של איסור צריך שלא יהא ב"י כי המים נאסרים אם אין בהם ס' כנגד הכלי וא"א שיהא בהם ס' כנגדו דבכולו משערינן ואין שום כלי מחזיק שיעור ס' כנגדו. טור שם. ומיהו עיין ב"י ביו"ד סי' צ"ג (וכ"כ הר"ן ס"פ כל הבשר) שכתב משכחת לה שיהא רוחב הקדרה גדולם כ"כ שיחזיק מים שיהיו ס' כנגדה כגון שנחושתה דק ורחבה גדול יעו"ש. והב"ד האחרונים שם.

א

מב) וכיצד משערינן בס' כנגד הכלי האסור מביאין כלי גדול מלא מים וממלאין הקדירה האסורה באותן המים עצמן ויתן הקדירה האסורה באותו כלי גדול והמים היוצאין הן שיעור דופני הקדירה האסורה ואח"כ ימדוד המים המבטלים אותה אם יש בהם ס' או לא. מרדכי סוף פ' גיד הנשה בשם ראבי"ה. ד"מ שם בסי' צ"ג או' ג' ור"ל דלא בעינן ס' כנגד משקל כלי האסור אם הוא נחושת או דבר אחר אלא כנגד המים אם תתן אותו כלי האסור בכלי מלא מים כמה יצאו מים כנגדו צריך ס' כנגד אותו מים היוצא. ועיין לעיל סי' תנ"א או' קע"ג.

א

מג) שם. בהגה. ע"כ נהגו שלא להגעיל וכו' אפי' קודם שעה ה' משום גזירה דכלי של איסור דלא מהני ליה הגעלה כל זמן שהוא ב"י שחוזר ובולע ממי הגעלה דלא שייך ביה נ"ט בר נ"ט. מ"א סק"ט. חק יוסף או' ו' מק"ח או' ה'.

א

מד) שם בהגה. ע"כ נהגו שלא להגעיל וכו' ר"ל שנהגו שלא להגעיל שום כלי אפי' א' בלבד אם הוא ב"י בין יהיה מאיסור בין אם הוא מחלב לבשר או מבשר לחלב או מחמץ לפסח והטעם משום דבכלי של איסור יש קפידא אפי' הוא א' לבד דצריך שיהיה ס' במים כנגד הכלי ולכן נהגו איסור בכל הכלים שמגעילים שלא יהיה הכלי ב"י משום דמסתמא אין במים ס' נגד הכלי וגם כדי שלא לדקדק אחר זה. מאמ"ר או' ט'.

א

מה) שם בהגה. שום כלי בן יומו. אפי' לבדו וגם יש ס' ח"י או' י"ד. מק"ח שם. ח"א כלל קכ"ה או ל"ה.

א

מו) שם בהגה. שום כלי בן יומו. ואפי' שלחנות ישפשף יפה וישהה אחר השפשוף מע"ל שלא יהיו ב"י ויהיו מנוגבים מן המים ציננין שמא יצטננו מהן הרותחין ויזהר לשפוך עליהם בזריזות ולא ע"י זריקה באויר דזה לא מיחשב עירוי ויזהר שישפוך מן הכלי שבישל בו המים ולא ישאוב עם כלי אחר מהקדירה ולערות עליהם להגעיל דזהו מקרי כ"ש אכן אם שוהה הכלי ששואב בו תוך הקדרה שמעלין המים רתיחתן מקרי שפיר כ"ר. מ"א סק"ט בשם דרשות מהרי"ל. ולא ראיתי נזהרין בכ"ז לפי שמגעילין ע"י אבן מלובן המחזיק החמימות שלא יצטנן והוי ככ"ר כמ"ש לעיל סי' תנ"א סעי' ו' בהגה. וגם בשהייה דהמעל"ע אינן נזהרין אצל השלחנות והספסלים כיון שרוב תשמישן ע"י צונן ואם ידוע שעירו עליו רותח תוך מע"ל וכה"ג צריך שיהיה מעל"ע מאותו עירוי אבל מה שהצריך להמתין מע"ל מהשפשוף לא ידעתי מקום לחומרא זו (עיין מחה"ש שכתב ליישב קצת) דכל כלי שאינו ב"י היינו מתשמיש שנשתמש עליו דבר ואין נפקותא כלל ממה שנדבק עליו בצונן עד עכשיו אם לא שנחוש דאולי ע"י שפשוף ששפשף עליו רותחין הבליעה איזה דבר הדבוק עליו וגם זו חששא רחיקה היא. ח"י שם. ועיין לעיל סי' תנ"א או' פ"ט ואו' ץ'.

א

מז) [סעיף ג'] לא יניח כלים הרבה לתוך כלי וכו' היינו בסל אחד או בסבכה אחת. לבוש סעי' ב' ר"ז או' כ"ה. אבל בתוך כלי שאינו מנוקב לא יגעיל אפי' כלי א' אעפ"י שהוא צף בתוכו ואין נוגעין זה בזה אלא א"כ משהה אותם בתוך היורה עד שהמים מעלים רתיחה בכלי שהוא רוצה להגעיל. ר"ז שם.

א

מח) שם הגה. אם נוגעין זה בזה. דבמקום נגיעתן לא סלקי הרתיחה. ואע"ג דלענין טבילה אין איסור חציצה בזה לענין רתיחה שאני. ב"י בשם המרדכי. לבוש שם. ט"ז סק"ט. ר"ז שם. ח"א כלל קכ"ה או' ל"א.

א

מט) [סעיף ד'] אם מגעיל בצבת יגלגל הכלי. דהיינו שיפתח הצבת בתוך הרותחין ויאחז הכלי במקום אחר כדי שיעלו הרותחין על מקום אחיזת הצבת. ר"ז או' כ"ו.

א

נ) שם. יגלגל הכלי וכו' ובעבור מקום חציצה מקום תפיסת הצבת יש נוהגין להיות לשם שני אנשים וכל אחד צבת בידו והראשון מכניס בצבתו והשני תופסו תוך המים רותחין בצבתו ומוציאו אך יש לחוש שמא מתוך כך יבא להשהותו הרבה ביורה. ע"כ טוב יותר להשימו בחרוזות קטנות של הדייגים הקלועים או בסל או במחבת ויכניסו שם ביורה כי הוא פתוח ורפוי ואין בו דבר שחוצץ. או"ה כלל נ"ח דין ס"ג.

א

נא) [סעיף ה'] אין מגעילין בחמי טבריה וכו' אבל לענין בליעה דינם כרותחין. ב"י בשם א"ח. לבוש סעי' ו'. ר"ז או' כ"ז.

א

בנ) שם בהגה. מגעילו בהן. או ע"י חמי האור. ב"י בשם א"ח. והלבוש שם כתב דכ"ש ע"י חמי האור וכ"כ הפר"ח והר"ז שם אבל מלשון א"ח או' צ"ב משמע דיכול להגעילן ע"י חמי האור בכ"ר אבל לא כ"ש יעו"ש וכ"כ הער"ה או' ה'.

א

גנ) שם בהגה. ואין מגעילין בשום משקה וכו' מפני ששאר משקין מבליעין ולא מפליטין. תשו' הרשב"א סי' תק"ג בשם הרמב"ן. ר"ז או' כ"ח. ח"א כלל קכ"ה או' כ"ט.

א

דנ) שם בהגה. ואין מגעילין בשום משקה וכו' והמים המעורבין באפר שקורין לישיא"ה (ובל"א קורין אותו לוי"ג) נראה שדינן כשאר משקין. ב"י. מ"א סק"י. ח"י או' י"ז. חק יוסף או' ט' מק"ח או' ז' ר"ז שם. ח"א שם. ועיין לקמן או' נ"ח.

א

הנ) ולכן אותן שמרתיחין כלי כסף אצל הצורפין בוויי"ן שטיי"ן צריכין הגעלה שנית אח"כ חדא דאין הגעלה אלא במים ועוד דוויי"ן שטיי"ן הוא שמרי יי"נ שאסרו את הכלי. מק"ח שם ואין לאסור הכלי מפני שבלע מוויי"ן שטיי"ן אם הוא לאחר יב"ח כמ"ס ביו"ד סי' קכ"ג סעי' ט"ז. ח"א שם.

א

ונ) שם בהגה. מיהו בדיעבד מהני וכו' כ"כ ב"י בשם א"ח. ועיין בא"ח דף ע"ד או' צ"ב דמשמע בהדיא דג' מחלוקות בדבר דלהרמב"ן במים דוקא ואפי' דיעבד לא מהני שאר משקין ולהרשב"א ור"ש אפי' לכתחלה שרי בכל משקין ואח"כ הביא י"א דמחלקין בין דיעבד לכתחלה יעו"ש. מאמ"ר או' י"א. וכ"כ הברכ"י או' ב' וכתב ובזה נסתלק קושיית הפר"ח על א"ח יעו"ש.

א

זנ) שם בהגה. מיהו בדיעבד מהני וכו' וכ"כ הלבוש. ר"ז או' כ"ח ח"א כלל קכ"ה או' כ"ט והאי דיעבד החמ"מ או' ז' כתב דא"צ להגעילה שנית אבל הא"א או' יו"ד כתב דאם הגעילו והגיע פסח שא"א להגעיל משתמש בו לכתחלה מיהו דעת הפר"ח להתיר אפי' לכתחלה כדעת הרשב"א וכתב דכ"נ דעת הש"ע שהשמיט זה לפי שסתמו כפירושו שבכל מיני משקין מגעילין יעו"ש. אבל השכנה"ג בהגב"י או' יו"ד כתב הא דלא הזכיר הש"ע לא סברת הרמב"ן ולא סברת הרשב"א משום דספוקי מספקא ליה יעו"ש ועיין יד מלאכי בכללי הש"ע או' ד' מ"ש בענין זה יעו"ש. נמצא דבדעת הש"ע לא יש הכרע די"א כך וי"א כך אמנם עיין בחקת הפסח או' יו"ד שכתב דדעת הרא"ה והריטב"א כדעת הרמב"ן דלא מהני הגעלה בשאר משקין וכ"כ הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' רמ"א שכן הסכימו וכ"כ הר' מנוח בסוף פ"ד מה' חמץ וא"כ נראה להחמיר וצריך לחזור להגעיל הכלי אבל בדיעבד מה שנתבשל בכלי שהוגעל במשקה מותר יעו"ש. ונראה דה"ה אם הגיע פסח שא"א להגעיל ואין לו כלי אחר כ"א זה ולא היה ב"י בשעת הגעלה יש לסמוך על המתירין בדיעבד.

א

חנ) ולענין אם הגעילו במים המעורבים באפר שקורין לישיא"ה דעת הפר"ח להחמיר אף דיעבד משום דאין כח המים במקומו להפליט יעו"ש. והיינו אם אין ס' והכלי ב"י אבל אם אין הכלי ב"י יש להתיר דיעבד. א"א או' יו"ד. והמט"י כתב דגם מים ואפר דינן כשאר משקין דמגעילין בהם אפי' לכתחלה (דס"ל כהרשב"א שכתבנו באו' הקודם) וכתב דכך הם נוהגין להגעיל במים המעורבים באפר דאז אין חשש אפי' יהיו הכלים ב"י משום דאפר נ"ט לפגם ע"פ הוראת הש"ע ביו"ד סי' צ"ה ודלא כדעת האחרונים ז"ל שחלקו עליו וכבר השיב עליהם הפר"ח שם והם דברים ברורים דלעולם האפר הוא פוגם וכמו שנתפשט המנהג עכ"ל ועיין בס' זבחי צדק על יו"ד שם או' ל"ז ואו' ט"ל יעו"ש. מיהו השכנה"ג בהגב"י או' י"ג כתב דבדיעבד מותר וכתב שכבר בא מעשה לידו באשה אחת שהגעילה במי לישיא"ה ואמר שבדיעבד שרי. וכן הסכים א"ר או' ח' ר"ז או' כ"ח. אמנם עיין בחקת הפסח שם שכתב דלפי מ"ש א"ח דמי לישיא"ה דינם כשאר משקין א"כ לדעת הרמב"ן והרא"ה והריטב"א דלא מהני הגעלה בשאר משקין מדאו' כדתניא ומורק ושוטף במים ולא ביין וכו' א"כ ה"נ במים המעורבים באפר לא מהני בהו הגעלה מדאו' יעו"ש. ומיהו לפי מ"ש באו' הקודם דבדיעבד מה שנתבשל מותר ה"ה לכאן

א

טנ) שם בהגה. נעשו המים כציר. היינו שנשתנו צורת המים ונעשו כציר. כ"כ ד"מ או' ח' בשם הר"ן.

א

ס) שם. בהגה. אין להגעיל עוד באותן מים. דהא עינינו רואות שהמים הללו נתחמצו מרוב בליעתן. לבוש. מיהו בר"ן שם מבואר דאין הטעם כן אלא דהוי כמו מגעיל ברוטב ולפ"ז אף במגעיל קודם ה' יש לאסור ומ"מ בדיעבד יש להקל מטעמים דפרשתי לעיל. א"ר או' ט' ור"ל מטעמים שכתב באו' הקודם להתיר בדיעבד במים המעורבים עם אפר שקורין לישיא"ה וה"ה בזה יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ז' דבדיעבד מהני ההגעלה. וח"י או' ח"י כתב דבדיעבד שרי כמו במשקה וצ"ע בר"ן עכ"ל מיהו כבר כתבנו לעיל דכמה פו' חולקים במשקה וא"כ ה"ה בזה וע"כ אין להתיר כ"א דוקא שכבר נתבשל או שכבר הגיע פסח שא"א להגעיל כנז"ל. דאז יש לסמוך על המתירין בדיעבד.

א

סא) שם בהגה. אין להגעיל עוד באותן מים. ונראה דאפי' הגעיל בהם כלים שאינן ב"י הדין כן. עו"ש אות ד'.

א

סב) וכתב באו"ה כלל נ"ח דין ע"ה שאין להשתמש במי הגעלה של איסור לכתחלה אף שיש ס' כנגד הכלי משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה כיון שרוצה להשתמש במים. ח"י שם. מק"ח או' ח' ונ"ל דאו"ה מיירי כשמכשיר הכלי משום בליעת איסור דאז הוי כמבטל איסור לכתחלה אבל כשמגעיל לצורך פסח אין איסור עליו כלל קודם פסח ואפשר דמ"מ כיון שמגעילין של בשר וגם של חלב ושל איסור הכל בכלי זה ולכן גם אם מגעיל רק של מין א' של היתר אין להשתמש בהם דאתי לאחלופי וכה"ג כתב האו"ה שם. ח"א כלל קכ"ה או' כ"ט.

א

סג) [סעיף ו'] עושה שפה לפיו. ר"ל סביב לפיו ולא עליו ממש כי צריך שיהיה פיו מגולה כדי שיבואו שם מי הגעלה. אחרונים. וכ"מ ברש"י ע"ז ע"ו ע"ב.

א

סד) שם. עושה שפה לפיו בטיט. ובשאר ימות השנה עושה השפה מעיסה כדאיתא בע"ז ע"ו ע"ב ורק בפסח שאסור לעשות בעיסה עושה מטינא כמ"ש בב"י יעו"ש.

א

סה) שם. עושה שפה לפיו וכו' משום שא"א שלא ניתז פעם א' עליו ושמא בשעת הגעלה לא יתיז עליו לכן יעשה שפה. ואע"ג שהמים זבים משם דרך הטיט ק"ל כבולעו בניצוצות כך פולטו בניצוצות. מ"א ס"ק י"א.

א

סו) שם. עושה שפה לפיו וכו' ואם הוא כלי ששואבין עמו רותחין אין לו תקנה באופן זה דצד החיצון לא נגעל לכן צריך להכניסו כולו ליורה. מהרי"ל. ונ"ל דה"ה קערות שמכסין בהם המחבת אף צד החיצון צריך הגעלה. מ"א שם. ח"י או' ך' חק יוסף או' יו"ד. מק"ח או' ק' ח"א שם או' כ"ז. ומ"ש שם המ"א בענין כלי שפיהו צר וכו' כבר כתבנו אותו לעיל סי' תנ"א או' נ"ד וכן מ"ש הב"ח דעירוי לא הוי ככ"ר והביאו הט"ז ס"ק י"א כתבנו אותו שם או' קי"ג יעו"ש. וכן מ"ש הט"ז סוף הסי' בעניין נשים הנוהגות שלא להשתמש בקדירה ששופכין רותחין וכו' כתבנו אותו שם אות רל"ו יעו"ש.

א

סז) שם. עושה שפה לפיו וכו' ויש חילוק בין אם לא הוגעל צד החיצון בשואבין מיורה דיעבד אסור משא"כ אם לא נגעל השפה שלא עשה גדנפא דיעבד מותר דיש ס' בהפ"מ ושעת הדחק. א"א או' י"א.

א

סח) שם. עושה שפה וכו' וכן הדין ביורה אחר שהכשירו בה כלים ורוצה להשתמש בה בפסח צריך לעשות לה שפה. ט"ז סק"י. וכ"כ האחרונים. ודין היורה כבר כתבנו אותו לעיל מאו' כ"א ואילך קחנו משם.

א

סט) שם. או יקח אבן רותחת וכו' כ"כ הרא"ש והמרדכי פ' כל שעה ורי"ו כתב שיש מי שכתב שאינו די באבן אלא דוקא בשפה של טיט אבל העולם נהגו להכשיר באבן רותח. ב"י. וכ"כ הב"ח שהעולם נהגו באבן.

א

ע) שם. או יקח אבן רותחת וכו' ונראה פשוט דכך יש לסמוך על תיקון זה בכלי של איסור כמו בחמץ ובלבד שלא יהא הכלי ב"י דאלו היה ב"י אין תיקון דהא צריך ס' במים ואין כלי שיהא ס' כנגדו במים שבתוכו כמבואר בטוד יו"ד סי' קכ"א. מאמ"ר או' י"ד. ועי"ש מה שהשיג על ס' נזירות שמשון שכתב דבכלי אסור אין לסמוך על זה יעו"ש. ועיין לעיל או' מ' ואו' מ"א.

א

עא) ואם הכשיר כלי איסור ב"י ע"י גדנפא ובשלו בה ויש הפ"מ וסעודת מצוה יש להתיר. א"א או' י"ג.

א

עב) שם. או יקח אבן רותחת וכו' פי' שימלאנו בתחלה היטב. מ"א ס"ק י"ב.

א

עג) שם. אבן רותחת וכו' דצוננת מצנן המים. מ"א ס"ק י"ג.

א

עד) [סעיף ז'] נוהגין לשטוף וכו' שלא יחזרו ויבלעו ממים הרותחין שעליהם. טור בשם תשו' רש"י. באה"ג. ר"ז או' ה' אבל הטור כתב דאין לחוש לזה אלא שנהגו כך. ויש שכתבו ע"פ מה דאיתא בפ' דם חטאת (זבחים צ"ז ע"א) ומורק ושוטף במים מריקה בחמין ושטיפה בצונן כמ"ש בב"י יעו"ש.

א

עה) שם. נוהגין לשטוף וכו' ובדיעבד אין קפידא אפי' אם לא שטף הכלי כלל. או"ה כלל נ"ח דין ע"ד. ח"י או' כ"א. פר"ח. חק יוסף או' י"א. מק"ח או' יו"ד. חמ"מ או' ט' ח"א כלל קכ"ה או' ל"ז.

א

מ"א סק"ג דגם הרב"י מודה הכל בהדיא בב"י בסי' זה בשם גאונים ות"ח בלי שום חולק דאין מועיל הנמצא אלא בשעה שמעלה רתיחה ע' פר"ח כאן ומ"ש המחבר בסי' רנ"א ס"ג לענין סכינין שמגעילין בכ"ר אפי' אינו אצל האש וסגי כשהיד סולדת בו כמ"ש שם המ"א סק"ז ע"ש צ"ל דה"ט לפי דתשמיש הסכינים הוא בכ"ש אע"ג דגם משתמשים לפעמים בכ"ר הא ס"ל ז"ל בסי' תנ"א דהולכים בכל כלי אחר רוב תשמישו א"כ מדין הגמור סגי להכשיר בכ"ש ובש"ס קאמר נמי סתמא ברותחין אלא דאפ"ה החמיר בסכין דהרבה נדבק ונסרך בו ומצריכו כ"ר ועכ"פ לא בעי שיעלה רתיחה ע' ח"י סק"ז אבל כלי שתשמישו בכלי ראשון ובעי מדינא הגעלה צריך שיעלה רתיחה כן צ"ל ולא כמו שראיתי מי שנתקשה בכאן מדין הסכיכים דלעיל אמנם לדינא למאי דקי"ל דדבר גוש דינו ככ"ר כל זמן שיס"ב וכמ"ש האחרונים בי"ד סי' ל"ד ומ"א סימן תמ"ז סק"ט א"כ הסכינים שחותכין בהם דברים גושים חמים א"כ דינם ככל דבר שתשמישי בכ"ר וצריך שיעלה רתיחה ולא סגי בלא"ה ודו"ק:

ב

ס"ז סק"ה נגד הכלי שמגעיל מועיל גם לזה שמגעיל כצ"ל:

ג

מ"א סק"י עם אפר שקורין לוי"ג בל"א וכו'. ע' מ"י כלל נ"ג ס"ק כ"ו:

ד

ט"ז סקי"א שנכנס הכלי תוך היורה אחר אינו מועיל כצ"ל:

א

אם הכלים ב"י. שאע"פ שהכלי ב"י ואין ס' במים נגדו אפ"ה שרי משום דהוי נ"ט בנ"ט דהתירא מה שא"כ אחר שעה ה' וקשה דהא בסי' תמ"ז ס"ה אוסר רמ"א דברים המתבשלים ולא התיר מטעם נ"ט בנ"ט ולמה מתיר כאן לכתחלה וי"ל דהכא כיון דאיכא הרבה טעמים מן המאכל לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי שרי:

ב

שבליעתן מועטת. כגון כפות וכוסות ויש לחוש שיבלעו ממה שפולטין הקערות והקדירות:

ג

אך רבים חולקים וכו'. דברי הרמ"א תמוהים דגם הרב"י מודה לזה אלא דלאחר איסורו כיון שנחו המים מרתיחתן אסור להרתיחן פעם שנית דכ"ז שהם רותחין לא בלעו ממי הגעלה ואם נחו מרתיחתן בלעי אבל קודם זמן איסור שרי דהוי נ"ט בנ"ט דהיתירא וכ"כ בהגד"מ וכ"כ רש"ל בתשו':

ד

ושלא יכניס. כדי שלא יבלע ממי הגעלה:

ה

תחלה וסוף. פי' דדי כשמגעיל' בתחלה או בסוף:

ו

צריך ליזהר בכל כו'. פי' שירא' שלא יהיו הכלים ב"י ואם הוא ב"י צריך שיהיה במים ס' נגדו ואם מגעיל הרב' כלים זא"ז צריך שיהא ששי' נגד כול' דהאיסור חוזר וניעור (ב"י וד"מ בשם רשב"א סי' רס"ב) ובאו"ה שנ"ח כ' דשרי בדיעבד דהא י"א דגם במאכל אינו חוזר וניעור ואם כן בכלי יש להקל וכ"כ הא"ר והש"ך בי"ד סי' צ"ט חולק עליהם ע"ש: ונ"ל דאם כלי אחד בלע בשר והשני דגים אינו חוזר וניעור כיון שהם טעמים חלוקים וכמ"ש בי"ד ססי' צ"ח: ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מועט ואחר כך כלים שבליעתן מרובה ולא ישהה אותם יותר מדאי ולא ינוחו המים מרתיחתן ומגעיל היורה תחלה וסוף: נ"ל דאם אין היורה ב"י א"צ להגעילה תחלה דלא גרע מהכלים עצמן ואם הגעילה תחלה אין צריך להגעיל' בסוף דהא אין הכלים ב"י אך נהגו להחמיר בכל החומרות אפי' קודם ה' וכ"כ הב"ח, וצ"ע למה נקט רמ"א אחר שש דהא אחר ד' צריך ליזהר כמש"ל דאף דאיסורא דרבנן מכל מקום לא שייך נ"ט בנ"ט עסי' תמ"ז ס"ג דבדבר שאין בו אלא טעם חמץ לא אמרינן חוזר וניעור דלא כע"ש:

ז

יש ליזהר. ולענין דיעבד עבי"ד סי' צ"ה ס"ג:

ח

ביחד. פי' שתוחב אותו בפעם א' ביורה ואין ס' ביורה נגד שום א' מהן:

ט

שום כלי ב"י. אפי' קודם שעה ה' משום גזירה דכלי של איסור דלא מהני ליה הגעלה כ"ז שהוא ב"י שחוזר ובולע ממי הגעלה דלא שייך בו נ"ט בנ"ט: ואפילו שלחנות ישפשף יפה וישהה אחר השפשוף מע"ל שלא יהיו ב"י ויהיו מנוגבין מן המים צוננין שמא יצטנו מהן הרותחין ויזהר לשפוך עליהם בזריזות ולא ע"י זריקה באויר דזה לא מיחשב עירוי (עבי"ד סי' צ"ב) ויזהר שישפוך מן הכלי שבישל בו המים ולא ישאב עם כלי אחר מהקדיר' ולערות עליהן להגעיל דזהו מקרי כ"ש (ועבט"ז בי"ד צ"ב שהאריך בזה) אכן אם שוה' את הכלי ששואב עמו תוך הקדיר' שמעלין המי' רתיחתן מקרי שפיר כ"ר (כל זה במהרי"ל) ומט"מ כ' להגעיל ג' ימי' קודם פסח וכל זה תלוי במנהג, כתוב בס"ח סי' תש"ל בעל תורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל:

י

בשום משקה. וה"ה במים המעורבים עם אפר שקורין לוי"ג בל"א ב"י:

יא

עושה שפה. משום שא"א שלא ניתז פעם א' עליו ושמא בשעת הגעלה לא יתיז עליו לכן יעשה שפה ואף על גב שהמים זבין משם דרך הטיט קי"ל כבולעו בניצוצו' כ"פ בניצוצות (גמ') וכ' מהרי"ל דאם הוא כלי ששואבין עמו רותחין אין לו תקנה באופן זה דצד החיצון לא נגעל לכן צריך להכניסו כולו ליורה: כלי שפיהו צר שא"א לשפשפו בפנים או שיש לו קנים אסור בהגעלה עכ"ל ונ"ל דה"ה קערות שמכסין בהם המחבת אף צד החיצון צריך הגעלה:

יב

או יקח. פי' שימלאנו בתחל' היטב:

יג

אבן רותחת. דצוננת מצנן המים:

א

(א) יש ליזהר וכו' – טעם לזה דהנה ענין הגעלה הוא דרתיחת המים מוציא את הבלוע בכלי אבל יש לחוש דאחר שמוציאה את הבלוע יחזור ויבלע בכלי מה שפלטה ומפני חשש זה כתבו הפוסקים דאין להגעיל רק כלי שאינו בן יומו דאז אף אם יבלע מה שפלט הרי לפגם הוא או שיהיה במים ששים לבטל את פליטת האיסור וע"ז קאמר המחבר דאם מגעיל קודם שעה חמישית דאין צריך ליזהר בכל זה משום דאז הלא הוא עדיין זמן היתר חמץ והו"ל נותן טעם בר נותן טעם דהתירא והיינו דהטעם של חמץ שקבלו הכלים מתחלה היה של היתר וטעם של מים שקבלו עתה מן הכלים ג"כ דהתירא הוא ומה שחוזרין ונותנין בכלים ג"כ דהתירא הוא:

ב

(ב) קודם שעה חמישית – דמתחלת חמישית כיון דנאסר עכ"פ מדרבנן תו לא מקרי נ"ט בר נ"ט דהתירא:

ג

(ג) שבליעתן מועטת וכו' – כגון כפות וכוסות עם קערות וקדירות דיש לחוש דאחר שיגמרו להפליט את בליעתן המועטה יחזרו ויבלעו מפליטת כלים האחרים שבליעתן מרובה אבל קודם שעה ה' דהוא כולו היתר אין לחוש אפילו אם יבלעו דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא:

ד

(ד) וכן אם משהה וכו' ואינו וכו' – ר"ל דאם מגעיל כלי איסור להכשירו או כלי חמץ לאחר זמן איסורו צריך לדקדק שלא ישהה אותם הרבה במים משום דיש לחוש שאחר גמר פליטתו יחזור ויבלע וגם שלא להשהות אותם כלל אלא להוציאו תיכף ג"כ אין נכון דצריך לשהות מעט עד שיפלוט את בליעתו והוא קשה לצמצם אבל אם מגעיל אותם קודם זמן איסורו א"צ לצמצם ויכול להשהות יותר במים [ואם מגעיל אותם לאחר זמן איסורו דהיינו משעה חמישית בערב פסח עד הערב או בעלמא בכלי איסור צריך לדקדק שיהיה הכלי אינו בן יומו או שיהיה במים ששים לבטל הבליעה דאז ג"כ אין קפידא אם ישהה אותם הרבה במים]:

ה

(ה) שלא ינוחו המים וכו' – ר"ל דכל זמן שהם רותחין טרידי למיפלט ולא בלעי ממי הגעלה וכשנחו מרתיחתן בלעי:

ו

(ו) אך רבים חולקין וכו' – האחרונים השיגו על הרמ"א דגם דעת המחבר כן הוא דאין הגעלה מועלת אלא בשעה שהמים רותחין אלא דכתב דאחר זמן איסורו אסור להשהות הכלים לאחר שינוחו המים מרתיחתן דאז חוזרין ובולעין ממי הגעלה משא"כ מקודם אין לחוש לזה כיון דעצם הגעלה היה בעת רתיחתן:

ז

(ז) אם אין המים רותחים – ר"ל אפילו היד סולדת בהם כ"ז שאין המים מעלים רתיחה אינם מפליטין:

ח

(ח) כל זמן שמגעיל – ר"ל שהיורה הגדולה שמניחין בה כלים כל שעה להגעיל לא תנוח המים מרתיחתן כל הזמן שהולך ומגעיל בה דאותו כלי שיניח בה אחר שנח המים אין עולה לה הגעלה [אם לא שישהה הכלי בה עד שיחזור וירתיח המים]. והנה טבע המים דנייחי מרתיחתן כשמכניסין בם כלים צוננים להגעיל ע"כ צריך להמתין בכל כלי עד שיעלו המים אבעבועות ויש להזהיר למגעילין בזה כי הם נוהגים בזה קלות ומגעילין במהירות זה אחר זה ואינם מדקדקים לראות אם מעלין רתיחה ואפשר ללמוד עליהם זכות כי אין דרך להגעיל רק קערות וכפות שמשתמשין ע"י עירוי דבהם מהני הגעלה במים שהיד סולדת בהם לבד אכן בקדרת נחושת ודברים שתשמישן ע"י כלי ראשון נראה דאפילו בדיעבד לא מהני הגעלה זו וצריך לחזור ולהגעיל [אך לענין לאסור המאכל אם נשתמש בו בפסח מסתפק הפמ"ג ונראה דאם הוא אינו בן יומו מעת שנשתמש בו החמץ יש לצדד להקל] וכתבו האחרונים דנכון להעמיד אצל הגעלה בעל תורה הבקי בדיני הגעלה:

ט

(ט) ושלא יכניס וכו' – ר"ל דאם מגעיל לאחר זמן איסור אין נכון להכניס הכלי קודם שירתיחו המים אף שישהה בתוכו עד שירתיחו מטעם שלא יבלע אז ממי הגעלה שיש בהם פליטת הכלים [ואף דאח"כ כשירתיחו המים יפליט גם בליעה זו מ"מ לכתחלה אין כדאי להוסיף בה בליעת חמץ] משא"כ אם מגעיל קודם זמן איסורו אין לחוש לזה:

י

(י) כדי שלא יצטרך וכו' – ר"ל דאם יגעיל לאחר זמן איסור צריך להגעיל מתחלה היורה שמגעיל בה הכלים וישפוך מי הגעלה לחוץ וירתיח בה מים אחרים ויכניס בתוכה את הכלים [שאם לא יגעילה מתחלה הרי המים שביורה נאסרין מחמת היורה שאין במים ששים כנגד כל היורה וחוזרין המים הנאסרין ואוסרין הכלים הנגעלים בתוכו] וגם בסוף לאחר הגעלת כל הכלים כשרוצה להשתמש בהיורה צריך להגעילה שנית שתפליט מי הגעלה הנבלעין בתוכה משא"כ אם מגעיל הכלים קודם זמן האיסור א"צ להגעיל היורה בתחלה דאז הוא נ"ט בר נ"ט דהתירא וכנ"ל ורק אם רוצה להשתמש בהיורה לאחר זמן איסור צריך שיגעילנה בסוף:

יא

(יא) עד הפסח וכו' – משום חוה"מ הוצרך לטעם זה דאלו ביו"ט עצמו אפילו בשאר יו"ט אסור להגעיל כדלקמן בסימן תק"ט [ט"ז]:

יב

(יב) שאז חמץ במשהו – ר"ל ואינו מועיל אף אם ירצה להגעילה בתוך כלי גדול שיש בה ששים במימיה נגד הכלי לבטל הפליטה ואף שהכלי אינו בן יומו מעת שנשתמשו בה החמץ וגם הכלי גדול אינו בן יומו אפ"ה אסור לדידן דקי"ל בסימן תמ"ז ס"י להחמיר בפסח אף בנט"ל:

יג

(יג) לאחר שש – לאו דוקא דאף לאחר ד' צריך ליזהר וכנ"ל בס"ק ב' כן כתבו כמה אחרונים אלא שכתבו דמה שכתב הרמ"א דצריך ליזהר בכל הדברים לאו בדוקא דמדינא די עד הלילה באחד משני הדברים וכדלקמיה ויש מתרצים דלהכי נקט לאחר שש דאז מהנכון ליזהר בכל הדברים הנזכרים בדברי המחבר משא"כ אם מגעיל לאחר ד' עד שש די שיהיה זהיר באחד משני הדברים דהיינו א) שיראה שלא יהיה הכלי שמגעיל וגם היורה הגדולה שמגעיל בתוכה שניהם לא יהיו בני יומן ב) אם הכלי שמגעיל הוא בן יומו צריך שיהיה במים ששים נגד כל אותו הכלי לבטלו [ואם מגעיל הרבה כלים זה אחר זה צריך שיהיה במים ס' נגד כולם דהאיסור של חמץ שיש בתוך הפליטה חוזר וניעור ומצטרף יחד] אכן אם היורה הגדולה הוא בן יומו אין שום תקנה להגעיל בה אא"כ יכשירה מקודם כדין דמים שבתוכה אין בם ששים נגד הכלי גופא כמבואר ביו"ד בכמה מקומות. וכ"ז מדינא אבל כבר נהגו לכתחלה להחמיר בכל החומרות ואפילו אם מגעיל בשעה ד' או קודם [מ"א וב"ח] ועיין בבה"ל שביארנו בשם כמה אחרונים שסוברים דשני דברים אלו היינו מה שמצריכין שלא יהיו הכלים בני יומן או שיהיה במים ששים לבטלן הוא מדינא אפילו קודם זמן איסור חמץ. מותר להגעיל סכין אסור בקדרה כשרה אם יש ששים במים נגדו ולא הוי כמבטל איסור כיון שאין כונתו אלא להוציא הבליעה ומ"מ אין להשתמש אח"כ בהמים שבקדרה [אחרונים] ועיין בחכמ"א כלל מ"ז ס"ח:

יד

(יד) יש ליזהר – ולדעת רמ"א ביו"ד סימן צ"ה ס"ג בהג"ה אפילו בדיעבד אסור:

טו

(טו) מלהגעיל – ואפילו קודם שעה חמישית כיון שהוא מטעם בשר וחלב:

טז

(טז) ביחד – פי' שתוחב אותם בפעם אחת ביורה והטעם דפליטת הבשר וחלב מתערבים ביחד ונבלעין בתוך הכלים ונאסרין:

יז

(יז) אחד מהם וכו' – דבן יומו מותר שמקבל מאינו בן יומו רק טעם פגום ושאינו בן יומו ג"כ מותר שהטעם שבולע מבן יומו הוא נ"ט בר נ"ט דהתירא ולא חשיב טעם ויכול לעשות אחר הגעלה מכל אחד מה שירצה בשר או חלב:

יח

(יח) אינו בן יומו – וה"ה אפילו שניהם בני יומן אלא שיש ס' נגד כלי אחד מהם דאז פליטתו נתבטל והוי כמאן דליתא. וכ"ז בשאר ימות השנה ומשום איסור בשר וחלב או בערב פסח קודם שעה ה' משא"כ אח"כ צריך ליזהר בכל אחד שלא יהיה בן יומו או שיהיה ששים נגד כולם וכנ"ל בס"ק י"ג:

יט

(יט) כלי של איסור – פי' אף שמגעילה בעצמה יש ליזהר שלא יהיה בן יומו מעת שנשתמש בה האיסור או שיהיה במים ששים נגדו כדי שלא יאסר אם יחזור ויבלע את פליטתו:

כ

(כ) שום כלי בן יומו – ר"ל בין מבשר לחלב או מחמץ למצה ואפילו מגעילו לבדו וקודם שעה ה' ויש ס' משום גזירה שמא יגעיל כלי של איסור בפחות מששים דשם לא מהני ליה הגעלה כ"ז שהוא בן יומו שחוזר ובולע ממי הגעלה. ואפילו שלחנות ישפשף יפה וישהה אחר השפשוף מעל"ע שלא יהיו בני יומן ויהיו מנוגבין יפה מן המים הצוננים שמא יצטננו מהן הרותחין ויזהר לשפוך עליהם בזריזות ולא ע"י זריקה באויר דזה לא חשיב עירוי ויזהר שישפוך עליהם מן הכלי שבישל בו המים אבל לא ישאוב עם כלי אחר מהקדרה ולערות עליהן להגעיל דזה מקרי כלי שני אם מגעיל בלא אבן מלובן אם לא ששוהה הכלי ששואב עמו תוך הקדירה עד שהמים מעלין רתיחה בקדרה קטנה אז מקרי שפיר כלי ראשון [מ"א בשם מהרי"ל] ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן תנ"א במ"ב ס"ק קי"ד בשם מהרי"ו:

כא

(כא) לתוך כלי – היינו סל מנוקב או שבכה דבתוך כלי שאינו מנוקב לא יגעיל אפילו כלי אחד אפילו כשהוא צף ואינו נוגע בשולו אא"כ משהה אותם בתוך היורה עד שהמים מעלים רתיחה בכלי שהוא רוצה להגעיל:

כב

(כב) אם נוגעים זה בזה – דבמקום נגיעתן לא סלקי הרתיחה אע"ג דלענין טבילה אין חוצצין לענין רתיחה שאני:

כג

(כג) יגלגל הכלי – ר"ל שיפתח את הצבת בתוך הרותחין ויאחוז הכלי במקום אחר כדי שיעלו הרותחין על מקום אחיזת הצבת. וטוב יותר להגעיל בשבכה או בסל מנוקב:

כד

(כד) מגעילו בהן – או בחמי האור:

כה

(כה) בשום משקה – דאין טבען להפליט את הבלוע:

כו

(כו) מיהו בדיעבד – משום דיש חולקין דגם משקין מפליטין כמו מים וסמכינן עלייהו לענין דיעבד וכתבו הפוסקים דה"ה מים המעורבים באפר שקורין לוי"ג או מה שנוהגין הצורפין שמרתיחין הכלי ע"י שמרי יין או וויי"ן שטיי"ן מעורב במים אין להגעיל בהן לכתחלה רק במים לבד ובדיעבד מהני ההגעלה בהן ועיין בפמ"ג שדעתו דאם הוא קודם פסח יראה להגעילו פעם שני במים לבד אכן אם הגיע פסח מותר להשתמש לכתחלה בהגעלה זו:

כז

(כז) אין להגעיל עוד – דשוב אין כח בהן להפליט הבלוע ואפשר דאפילו בדיעבד לא מהני הגעלה זו:

כח

(כח) באותן מים – ואפילו הגעיל בהן כלים שאינן בני יומן הדין כן:

כט

(כט) כלי גדול וכו' – פי' שרוצה להכשירו וחושש שמא יש על שפתו בליעת חמץ במקום שאין המים עולים שם וכן הדין ביורה אחר שהכשירו בו כלים ורוצה להשתמש בו בפסח צריך לעשות לו שפה או אבן רותח אבל בתחלה קודם שמכשיר הכלים ומכשיר היורה תחלה מן האיסור שבו אין צריך לעשות לו שפה:

ל

(ל) עושה שפה לפיו – ר"ל סביב לפיו ולא עליו ממש כי צריך שיהיה פי הכלי מגולה כדי שיגיעו שם מי הרתיחה:

לא

(לא) בטיט – ובשאר כל ימות השנה כשרוצה להכשירו מאיסור עושה שפה מבצק. וטעם של עשיית השפה משום שאי אפשר שלא ניתז פעם אחת ניצוצות מחמץ שנתבשל בו על השפה מלמעלה ושמא בשעת הגעלה לא יתיז עליו כ"כ מי הרתיחה להפליט החמץ שנבלע בו ומשום הכי עושה השפה כדי שיגיעו שם המים. וכ"ז בכלי שאין דרך להכניסו לתוך כלי ראשון של חמץ רק שמשתמשין בתוכו ברותחין ולכן סגי בתקנה זו אבל כלי שתשמישו מבחוץ כגון קערה שכופין לפעמים על הקדרה או כלי ששואבין בה מהקדרה אין לה תקנה באופן זה דצד חיצון לא נגעל לכן צריך להכניס כולה ליורה. וכלי שפיו צר שא"א לשפשפו בפנים או שיש לה קנים [שקורין רערי"ן] אסור בהגעלה:

לב

(לב) או יקח – פי' שימלאנו בתחלה היטב:

לג

(לג) אבן רותחת – דצוננת מצנן המים:

לד

(לד) מיד – כדי שלא יחזור ויבלע ממים רותחין שעליהם שיש בהן פליטת החמץ ומ"מ בדיעבד אף אם לא שטף כלל אין לחוש דהא אין מגעילין אלא קודם זמן איסור או שהוא אינו בן יומו או שיש במים ששים נגדו וכנ"ל:

א

(מ"א ס"ק א'.) אם הכלים ב"י אבל קודם שעה ה' שאע"פ כצ"ל:

ב

(ס"ק ה) או בסוף נ"ב כיון שהוא קודם שעה ה' וחד הגעלה צריך אם רוצה להשתמש ביור' בפסח אבל אחר שעה ה' אם נח מרתיחתו בלע צריך להגעילו תחילה וסוף כדאיתא בהרא"ש והטור:

ג

(שם) אלא טעם חמץ ל"א חו"נ בראיה זו איני מכיר דהתם טעם חטה משהו משא"כ בנדון דידן הטעם נרגש אמרי' ביה חוזר וניעור אמאי קאמר אח"כ מרתיח בה מים רותחים בלי שיעור בתחילה נמי יוכל ליתן מים רותחים בלי שיעור שא"כ להיות מלא אפי' אצבע או ב' פחות דהמים הם ס' נגדה כמו שאמרי' נגד שפתה וא"ל דאין מבטלין איסור לכתחילה א"כ גבי שפת' נמי ליחוש שמא יעלו הרתיחה ניצוצות על שפתה ולא על מקום הניצוצות הראשונים ויחזרו לתוך המים וכ"ת שבטל בס' הלא אין מבטלין איסור לכתחילה ועיין שיטות הגאונים יהיה דעת שלישית דהא לפירוש כיצד מגעילה אינו קאי אהגעלה ראשונה בשרוצה להגעיל בה דלדידיה לא צריך גדנפא וצ"ע:

א

מג"א סק"ג דברי הרמ"א תמוהים דגם לענ"ד דהרמ"א פי' מ"ש המחבר וכן אם משהה וכו'. וכן כדי שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן. היינו דבחד מינייהו סגי בעלמא או דנזהר להשהותן עד שיגמרו פליטתן בצמוצום ולא יותר כיון דטרידי לבלוע לא מפליטים או דיזהר שיוציא הכלים בעוד שלא נחו המים מרתיחתן דאז מה דבלעו המים לא פלטו. אבל קודם שעה ה' יוכל להשהותן הרבה אף שינוחו מרתיחתן. וכיון שכן דאמרי' דלאחר זמן איסורו מהני א' מהן. והיינו דאינו משהה יותר מדאי אלא בצמצום עד שיגמרו פליטתן דבזה מותר אף שינוחו מרתיחתן. א"כ ממילא לא היו המים רותחין כל שיעור זמן הגעלה דהא לא השהה אותן רק עד שיגמרו פליטתן. ואם נחו מרתיחתן רגע א' מקודם ממילא בשעת גמר הפליטה לא היו המים רותחין. א"כ מוכח דהגעלה מהני אף אם אין המים רותחין ואם כן שפיר כתב הרמ"א אך רבים חולקין ודו"ק:

ב

שם דכ"ז שהם רותחין לא בלעו ממי הגעלה. היינו דאמרינן לגבי המים מדבלעי לא פלטי דמה שבולעים ברתיחה זו לא פלטי ברתיחה זו. אבל בלוע שמכבר פולטים וכמבואר בתוס' וא"כ אם מניחים מרתיחתן אף שחוזרים ומרתיחים מ"מ גם בעידן ריתח' מבליעים בכלי מה שבלעו בעידן דנחו. כיון דלא בלעו ברתיחה זו הוי כבליעה ישנה ודו"ק:

ג

מג"א סק"ו אין חוזר וניעור כיון שהם טעמים חלוקים. מ"מ ק' לי דעדיפא מיניה י"ל אפילו במכניס ב' כלים יחד במים ויש ס' נגד א' דשרי דהא איסורים מבטלים זא"ז:

ד

שם דלא כע"ש. לענ"ד אף להסוברים גם בטעם אמרינן חוזר וניעור מ"מ הכא שרי. כיון דבשעת הגעלה קודם פסח היו המים מותרים. ממילא הוי טעם שני בהיתר: ואיכא ג' טעמים להיתירא. ושרי כמו במגעיל קודם ה'. ועדיף מיניה דקודם שעה ה' לא הוי וודאי נ"ט בר נ"ט היתר דהא חמץ שמו עליו. אבל הכא דהוי היתר מכח ביטול בס' זהו מקרי נ"ט בר נ"ט דהיתירא אפילו בחלב ודם ע' י"ד סימן ק"ג. וא"כ ל"ש חו"נ: ומה"ט יש לדון במ"ש רשב"א במגעיל ב' כלים זאח"ז שאין ס' נגד שניהם אמרי' דחו"נ. דנהי דבאיסור בעין שנתערבו זאח"ז אמרי' דחו"נ אבל בפליטת הכלים דבעידן שהגעיל הכלי א' והיה ס'. מקרי נ"ט בר נ"ט דהיתירא. ושוב כשהגעיל כלי הב' אין מצטרף פליטת הראשונה דכבר הותרה מדין נ"ט בר נ"ט דהיתירא ולא אפשר לחול עליו שם איסור. זולת להסוברים דבבישול לא מהני טעם שני בהיתר. אלא דהכא דאיכא הרבה טעמים וב' כלים ממילא בזה במגעיל ב' כלים בזאח"ז המים נאסרו דבעוד הפליטה הא במים לא מהני נ"ט בר נ"ט דהיתירא. ומותר רק מדין בטול בס' ושוב אמרי' חו"נ ודו"ק היטב:

ה

סעיף ג' בהג"ה אם נוגעין זה בזה. ק"ל דמה בכך דבמקום נגיעתן לא סלקו הרתיחה הא המים נכנסין תוך הכלי וא"צ שיהיה המים על דופן הכלי אא"כ בכלים ששואבים מהם רותחים ע' סעיף ו':

ו

סעיף ה' בהג"ה במי טברי' מגעילו בהן. זהו לא חידוש. אלא דבא"ח כ' ואם נאסרו בחמי טברי' ונראים דברים שאפשר להכשירן ע"י חמי אור בכלי ראשון שהגעלה ע"י אור כשירה לכל עכ"ל. מבואר דהחידוש דיכול להגעיל אפילו ע"י חמי אור ולא אמרי' דלבעי חמי הגעלה דוקא בחמי טבריא דכבולעו כ"פ. ובב"י איתא מגעילו בהן או בחמי האור:

א

קודם שעה ה'. דאז הוי נ"ט בנ"ט דהיתרא וביש ספרי טור כתוב קודם ששית:

ב

אם הכלים ב"י. פירוש ויחזרו ויבלעו ממה שפלטו וכן אם משהה אות' יותר מדאי. משמע דשהיה קצת אין בה חשש. ובטור כתוב ונוהגים להכניסן ולהוציאם מיד נראה דלאו ממש קאמר מיד אלא עכ"פ צריך קצת שהיה וכ"כ בכל בו צריך לדקדק שלא למהר להוציא הכלי מן היורה כדי שיהי' פנאי אל הרתיח' ליכנס ולהפליט מה שבלע ע"כ ואין כאן חשש לגמרי בשהייה קצת בפרט שמגעילין קודם שעה ה':

ג

שלא ינוחו מרתיחתן. ואם נחו אזי חוזר ומרתיחן ומגעיל בהן ולא נאסר היורה במה שנחו המים:

ד

עד הפסח שאז חמץ במשהו. משום חוה"מ הוצרך לטע' זה דאלו בי"ט עצמו אפי' בשאר י"ט אסו' להגעיל כמ"ש סי' תק"ט:

ה

צריך ליזהר בכל כו' צ"ע דיש עוד א' מה שלא נזכר כאן דהיינו אם מגעיל מקצת הכלי ב"פ דבזה א"צ ליזהר אם מגעיל קודם ה' כמ"ש בסי' תנ"א ס"ט ממילא אחר האיסו' צריך ליזהר בזה ואיך אפשר ליזהר בזה דהא במקו' שמחזיק הכלי בידו בשעה שמגעילו אין המים נכנסים שם וכ"ש אם מחזיקו בצבת צריך לגלגל הכלי ולהחזירו ליורה וא"כ א"א שלא יגעיל מקום א' ב"פ דא"א לצמצם בזה וב"י הביא בזה דיצמצם כפי יכולתו וא"א באמת לזה צמצום וע"כ צריך להגעיל אז בשבכה שקורין הוי"ב שבזה אפשר להגעילו בפעם א' כיון שהמים נכנסים בכולו אבל אם מגעילו אחר איסורו ביד או בצבת לא עלתה לו הגעלה כלל אפי' דיעבד דחוזר וניעור וא"ל דאם אין הכלי ב"י יכול להגעילו אפי' ביד דהוי נותן טעם לפגם ומותר עד הלילה זה אינו דעכ"פ נט"ל אסור לכתחלה כדאי' בי"ד סי' ק"ג גם שלא ישהה בתוכו לא מהני לזה דכיון דאין בכלי מה לפלוט דהא כבר פליט בראשונה ודאי בלע אפילו מיד שיכניסו שנית אלא דאם יש במים שביורה ס' נגד הכלי שמגעיל מועיל גם לזה שמגעיל הכלי ב"פ אלא דבזה לא יוכל להגעיל ב' כלים דיצטרך ס' נגד שניה' כמ"ש ב"י בשם הרשב"א אפי' בזה אח"ז וא"ל דהוי כמבטל איסור לכתחלה דלא נתכוין על ביטול האיסור מה שיבלע אלא על הפליט' במה שיש בו ומטעם זה נ"ל ג"כ שהבא להגעיל סכין אסור בקדירה שע"ג האש והיא גדולה ויש בה ס' נגד הסכין יכול ליקח קדירה כשירה לזה ולא הוי מבטל איסור לכתחלה ולפי מ"ש ניחא הא דלא זכר כאן מה דמגעיל ב"פ מקצת כלי כיון דזכר כאן ס' נגד הכלי משא"כ לעיל סי' תנ"א ס"ט:

ו

קודם ו'. היינו לפי הגי' שזכרתי בס"א דל"ג ה' והחילוק שבין הגעלה לליבון דבהגעלה עכ"פ נשאר משהו:

ז

א' מהם אינו ב"י. א"ל הא באינו ב"י אסור לכתחלה דמקבל טעם פגו'. י"ל דכאן אין ודאי שיבלע הכלי כיון שטרוד לפלוט מ"ה אין כאן לכתחלה איסור ודאי אבל אם כבר פלט כל צרכו דודאי יבלע תכף שיחזירנו ליורה אז יש איסור לכתחלה להגעיל מקום א' ב"פ וכמ"ש:

ח

ע"כ נהגו שלא להגעיל. פי' אפי' אם מגעיל כלי א':

ט

אם נוגעים זה בזה. דבמקום נגיעתן לא סלקי הרתיח' אע"ג דלענין טבילה אין איסור חציצ' בזה לענין רתיחה שאני כ"כ המרדכי בשם רוקח אבל משום איסור פליטת הכלים אין חשש אפילו אם הם ב"י משום דהוי נ"ט בנ"ט דהתירא דהיינו קודם שש כמו דגים שעלו בקערה של בשר שמותר לאוכלן בכותח כמ"ש בי"ד סי' צ"ז:

י

כלי גדול כו'. פי' שרוצה להכשירו וחושש שמא יש על שפתו חמץ במקום שאין המים עולים שם וכן הדין ביורה אחד שהכשירו בו כלים ורוצה להשתמש בו בפסח צריך לעשות לו שפה אבל בתחלה קודם שמכשיר הכלים ומכשיר היורה תחלה מן האיסור שבו א"צ לעשות לו שפה דלענין הגעלת הכלים שיעש' בו אין חשש בזה ממ"נ אם כח המים אין מגיע שם להשפה כדי להכשירו גם אין כח בבליעת השפה להפליט ולהבליע בכלים הנגעלים על ידי המים ואם יש להמים כח להפליט משם אם כן מועיל ג"כ הרתיחה שביורה לשפה להכשירו משא"כ בהכשר יורה אחר הגעל' ודאי חיישינן שמא לא הגיעו המים להשפה בכל מקומותיו שקיבל כבר ואחר כן כשיבשל ביורה לפסח ימלאנו ויאסר השפה את התבשיל על כן צריך לעשות בטיט שפה וכ"מ דברי הטור שכתב בשם גאונים מדיח יורה גדולה ומגעיל' ברותחין ומכשירה ושוטפה בצונן ומפליטה תחלה מחמץ ואחר כך מרתיח בה מים רותחים בלי שיעור (פירוש שא"צ למלאותה אלא כפי מה שיצטרך להגעלת הכלים) ומגעיל בהם יורות קטנים וסכינים ועץ פרור וכלי שצריך הגעלה בכ"ר ויזהר שלא ינוחו המים מן הרתיחה שאם ינוחו יהא אסור להגעיל בהם ונטלן ושוטפן בצונן ואח"כ ממלא היורה הגדולה וסובב שפתה בטיט ומגעילה כמשפט הראשון ושופכה ושוטפ' עכ"ל הרי שלא הצריך לעשות טיט אלא במה שרוצה להכשירה אח"כ לפסח. אבל בתחלה כשבא להכשיר היורה כדי להגעיל בה לא הצריך זה והיינו מטעם שזכרתי. ואע"ג דכתב הטור בסוף כמשפט הראשון זה לא קאי רק על ההגעלה לא על השפה ועכשיו נהגו לעשות תחלה גם כן שפה בטיט או להכניס בה אבן והוא על צד היותר טוב דשמא יגע בכלי המוכשר בשפה של יורה וכן מסיק מורי וחמי ז"ל:

יא

ויגיעו המים בשפתו. אמרי' בגמ' בזה דכבולעו כ"פ מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצו' פירש"י דלא בלעו אלא ע"י ניצוצות שניתזו הרתיחות שם ולא הכניסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור כך בשעת פליט' אע"פ שלא הוכנס' ליורה אחרת הואיל ונתמלא' יפה מעלה ניצוצות על שפתו ופולט ומיהו גדנפא בעי דאי לאו הכי דלמא לא הוי מסקה ניצוצות על השפה בהאי זימנא. אבל איסור נתבשל בה פעמים הרבה ואם לא העלה ניצוצות כל שעה העלה פעם א' עכ"ל משמע דבמקום שנכנס החמץ תוך היורה אינו מועיל לו הכשר ע"י רתיח' אלא דוקא להכניסו ליורה להכשירה דכלל גדול הוא כפי תשמישו כך הכשירו. וכ' מו"ח ז"ל ולפ"ז בקערות דכופים אותם לפעמים על המחבת או שואבין בקער' מהקדיר' כמ"ש בכלבו צריך להכשירו להכניסו ליורה אחרת אבל לערות עליהם רותחין מכלי ראשון ואפי' ישים עליהם ג"כ אבנים מלובני' דכ"ז אינו נקרא אלא ערוי אבל לא הוי ככ"ר עכ"ל ודבר זה שהחמיר באבנים מלובנים אינו מן הדין אלא חומרא בעלמא דהא כ' בש"ע סי' תנ"א ס"ו דהכשר זה הגעל' בכ"ר וכן הביא שם רמ"א בסעי' ה' בקערות גדולות שיתן עליה' אבנים מלובנו' כו' ע"כ ודאי מהני זה לכל הצריך להגעל' דכ"ר ובלבד שילכו הרותחין ע"פ כולו וצדדיו: כתב ב"י ונ"ל דלפי מ"ש רבינו בשם הרא"ש המצריך להגעיל היור' הגדולה היינו דוקא כשהכלים שהוגעלו בתוכן היו ב"י ולא היה ס' במים כנגדן וההגעל' היתה אחר ד' שעות שהוא זמן איסור חמץ הא לאו הכי אם היתה היור' מוכשרת קודם שהגעילו בה א"צ לחזור ולהגעילנ' עכ"ל ונראה דיש להחמיר לכתחל' גם בזה דהא עיקר ההיתר משום דהוי נ"ט בנ"ט דהתירא. וכבר זכרנו בי"ד סי' צ"ה ס"א בשם הסמ"ק דאסור לעשות לכתחלה נ"ט בנ"ט ואסור לעלות דגים בכלי של בשר כדי שאח"כ יאכלם עם כותח ה"נ כן הוא דאסור לכתחלה היורה וסומך עצמו שיהיה נ"ט בנ"ט. ול"ד זה למגעיל כלי שאינו ב"י עם כלי ב"י כמ"ש בס"ב דשם אין הבליעה ודאית כיון שהכלי טרוד לפלוט אימור לא בלע כלל. כמ"ש שם משא"כ כאן ביורה שהוא בולע ודאי מהכלים שמגעילים בתוכו שהרי אינו מסולק מהם תמיד שנשאר בו הפליטה של הכלי ע"כ הוי אסור לכתחלה וכן נוהגים שמכשירין היור' אחר הגעל' בכל גווני ולפעמים שיש איסור בפליטת הכלים כיון שיש אפשרות להכשירו לא נמנע מזה. ומו"ח ז"ל מחמיר מטעם שיש אפשרות להמתין מע"ל וזה אינו מספיק דהא לכלים שהוא מכשיר בערב פסח קודם זמן איסורו והוא צריך אותם לפסח אבל בדיעבד אם נשתמש בו בפסח לא נאסר אפי' אם הוא בענין שהוכשרו בו כלים כנלע"ד: הנשים נוהגות שלא להשתמש בקדירה ששופכין רותחין על האבן שמכשירין בו כלים מטעם שהריח של חמץ נכנס בו ואין בו ריח ולא טעם דאין בו איסור כלל בפסח:

א

קודם שעה חמישית. דהייני תחלת שעה חמישית סוף שעה ד' כדלעיל סי' תמ"ג וכן הוא להדיא בתוס' והרא"ש פ' השוכר את הפועל ובפכ"ה ובפ' כל שעה והמרדכי והר"ן ושאר כל הפוסקים וכן הוא הנוסח' בטור שלפנינו והוא דלא כקצת ספרי הטור שנפל בו טעות שכת' קודם שעה ו' וכן הסכמת האחרונים מלתא בטעמא כיון דמשע' ד' נאסר עכ"פ מדרבנן לא מיקרי נותן טעם בר נותן טעם דהתיר' צריך ליזהר בדברים אלו שיהא ס' במים נגד הכלי או שיהא הכלי אינו ב"י. וא"כ יש כאן לכאור' תמיהא קיימת על רמ"א שכאן סותם כדעת המחבר בלי חולק כלל ובסוף סעיף זה כתב וכשמגעיל קודם פסח לאחר שש צריך ליזהר בכל הדברים ומשמע דקודם שש א"צ ליזהר ואיך יכריע להקל נגד משמעות רוב הפוסקים וכבר הרגישו בקצת תמיהא זו הט"ז. והמ"א והניתו בצ"ע וליכא למימר דדעת הרב להחמיר דמשעה ו' ולמעלה אפי' כלי אינו ב"י או שיש ס' אפ"ה צריך ליזהר בכל שאר הדברים זה אינו דלפי מה דקיי"ל וכן הכריע לעיל סי' תמ"ו סעיף ב' דמשש ולמעל' עד הפסח אינו אוסר במשהו ונטל"פ ג"כ מותר א"כ אי איכא ס' או הכלים אינן ב"י תו א"צ ליזהר כלל דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא ואי ליכא ס' וגם הם ב"י מד' ולמעלה ג"כ צריך ליזהר בכל הדברים כיון דליכא נ"ט בר נ"ט דהתירא שנאסר מדרבנן עכ"פ ובאמת בכל בו (והובא ג"כ קצת דבריו בב"י) כתב ג"כ כלשון רמ"א קודם שש ולאחר שש אבל באמת אין ראיה מדבריו שם דהא אזיל לשיטתו שם שנמשך אחר דעת הפוסקים דסוברים דמשש ולמעלה אסור במשהו ונטל"פ ג"כ אסור (ומ"ש במקצת ש"ע לעיל בסי' תמ"ו סעיף כ' בהג"ה על הא דנטל"פ שרי ד"ע אליבא דכ"ע זה ודאי אינו דהפוסקים דס"ל דנאסר במשהו גם נטל"פ אסור דהא בהא תליא ע"ש בב"י וכדעת הכל בו וכ"כ שם בכ"ג ושכ"ג) על כן פסק להחמיר דאם מגעיל לאחר שש אף בכלי שאינו ב"י ואיכא ס' אפ"ה צריך ליזהר בכל הדברים כמו בתוך הפסח אכן על הרב צ"ע. ואפשר דכוונת הרב להחמיר וכדעת הכל בו דלאחר שש אפי' איכא ס' והכלים אינם ב"י צריך ליזהר בכל הדברים ואף שפסק לעיל דמשש ולמעלה בטיל בס' ונ"ט לפגם שרי היינו דוקא בדיעבד שלא לאסור אבל לענין הגעל' לכתחלה יש ליזהר ולחוש לדעת הכל בו וסייעתו וכנ"ל עיקר כוונת הרב:

ב

כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלים ב"י. דאף אם הם ב"י ג"כ שרי משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא ואע"ג דלעיל בסי' תמ"ז סעיף ה' אוסר בהג"ה דברים המתבשלים בכליהם ולא התיר מטעם נ"ט בר נ"ט י"ל משום דבנתבשל קי"ל לאסור נ"ט בנ"ט לכתחלה כמבואר בי"ד סי' צ"ה ובספרי מ"י כלל נ' ונ"ח יע"ש והתם מקרי לכתחלה כיון שיכול לאכלו קודם פסח או לקיימו עד לאחר פסח וגם י"א דחמץ כיון ששמו עליו מיקרי איסורא בלע וכמ"ש לעיל סי' ת"ן ס"ק י"ד משא"כ כאן גבי כלים דאיכא הרבה נותנים טעם מן האוכל לכלים ומן הכלים למים ומהמים לכלי וחוזר ויפלוט מהכלי להתבשיל תוך הפסח ע"כ מתירין כאן וכה"ג כתב הרא"ש פ' כל שעה וכן כתב המ"א דלא כמקצת אחרונים שהניחו כאן בצ"ע:

ג

או אם יש ס' במים נגד הכלי שמגעיל. ואף על גב שמגעיל הרבה כלים זה אחר זה לא אמרינן גבי כלים חוזר וניעור כיון שהוא רק הגעלת כלים ע"י כמה נ"ט דהתירא כמ"ש בסק"ב וכן משמע להדיא מדברי הרא"ש פרק כל שעה ושאר הרבה פוסקים דמתירין להגעיל אם יש ס' נגד הכלי אף שהוא ב"י ואף שדרך להגעיל הרבה כלים זה אחר זה וכ"כ האו"ה כלל נ"ח דין כ"ג אך הש"כ בי"ד ס"ס קכ"א השיג על האו"ה בזה ואין דבריו מוכרחים כלל לדחות דברי האו"ה ובפרטות שהרא"ש כ' להדיא פ' כל שעה דכל כלי וכלי שמכניסין בו פליטת איסורו בטל בס' ואע"ג דהרא"ש פסק ספג"ה דאמרינן חוזר וניער בין נודע בנתיים או לא נודע וכמ"ש גם כן בת"ח כלל פ"ה דין י' ובספרי מ"י שם ס"ק ל"א ודלא כהפר"ח בי"ד סי' צ"ט שכ' בשמו להיפך וצ"ל דיש לחלק בין טעם פליט' ובליעת כלים למאכל וק"ל אבל בב"י וד"מ כתב בשם תשו' הרשב"א להחמיר אף בכלים לענין חוזר וניעור אכן מדכת' הרב בהג"ה נראה שדעתו להקל לענין כלים וכדעת האו"ה ומשמעות רוב הפוסקים ראשונים:

ד

וכן אם מגעיל כלים. כלומר דבכל זה א"צ לזהר כשמגעיל קודם שעה חמישית משא"כ לאחר שעה חמישית צריך ליזהר בכל' זה אם הכלים בני יומן וגם ליכא ששים נגד הכלים אבל אי איכא ששים או שהכלים אינן בני יומן א"צ ליזהר בכל זה רק משש ולמעל' וכמ"ש בס"ק א' לדעת הרב בהג"ה:

ה

אינו משהה אותם כ"כ. לכאורה דבר זה אין לו פי' ושייכות כאן כלל ואי כונתו כדעת הכל בו הובא בט"ז ס"ק ב' שצריך לדקדק שלא למהר להוציא הכלי כל כך מן היור' כדי שיהיה לו פנאי להפליט דאם כן אף אם מגעיל קודם שעה חמישית ג"כ צריך ליזהר בזה אפשר דה"ק כשמגעיל קודם ה' אז א"צ ליזהר שלא ישהה הכלים יותר מדאי וליזהר אם לא ישהה אותם כל כך בדרך מיצוע דכיון שאז מותר לישהות אותם יותר מדאי א"צ אזהרה שוב מה שאין כן במגעילה אחר כך צריך ליזהר שלא ישהה אותם יותר מדאי וגם שלא ימהר כל כך רק בדרך מיצוע וק"ל:

ו

אך רבים חולקים. וכתבו האחרונים שכאן שגג הרב דגם הב"י דעתו כן רק כוונתו שלא ישהה הכלים בתוכן לאחר שינוחו מרתיחתן שבולעין ממי הגעלה:

ז

שלא ינוחו מרתיחתן. שאז אסור להגעיל בהם מ"מ אם חוזרין ומעלין רתיחה מותר לחזור ולהגעיל בו דלא כיש טועים בזה כ"כ מהרש"ל בתשובה סי' כ"ו וכתב בת"ה ואגור כשמכניסין הכלי להגעיל נייחי המים מרתיחתן לכך צריך להמתין בכל כלי עד שיעלה המים אבעבועות עכ"ל וכת' גיסי הרב בסא"ז ויש להזהר למגעילין בדין זה כי הם נוהגים בזה קלות ומגעילין במהירות זאח"ז ואינם מדקדקים לראות אם מעלין רתיח' ואפשר ללמוד עליהם זכות כי אין דרך להגעיל רק קערות וכפות שמשתמשין על ידי עירוי דבהם מהני הגעלה במים שהיד סולדת בהם וכו' ומ"מ בקדרה נחושת ודברים שתשמישן ע"י כלי ראשון נ"ל דאפי' בדיעבד לא מהני הגעלה זו עכ"ל: ובס"ח סי' תש"ל כתב בעל התורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל ולא ראיתי נוהגין כן רק סומכין על הנשים שמגעילין ואפשר הטעם שמקילין כיון שעל פי הרוב אין דרך להגעיל רק מה שתשמישן על ידי עירוי וכלי שני גם מגעילין תחלה בביתם על ידי אבן מלובן וכמ"ש לעיל סי' תכ"א ס"ק ס"ז ובמחבת נחושת שאין נוהגין ללבן ע"י אבן מלובן מ"מ נוהגים ללבן הבית יד תחלה ותוחבין אותו תוך היורה שעל ידי זה מעלה רתיחה מאד:

ח

שמגעילין בה תחלה וסוף. הב"ח פסק להחמיר אף במגעיל קודם ה' והכלי אינו ב"י להגעיל היורה תחלה ובאמת מתחלת נוהגין להגעיל ולא בסוף וגם זו היא רק משום חומרא כיון שמגעילין קודם שעה חמישית ואינן ב"י אף שהט"ז ס"ס זה מחמיר בזה אזיל לשיטתו לפי מ"ש בסק"ז ובאמת שגג בזה כמ"ש בס"ק י"א: שאז חמץ במשהו וכו' פי' בח"ה דאלו בי"ט אסור להגעיל ט"ז:

ט

צריך ליזהר בכל הדברים. פי' אף אם הכלי אינו ב"י וגם איכא ס' וכמ"ש בס"ק א':

י

כלי הבשר וכלי חלב ביחד. ע"ל סימן תק"ט במ"א סקי"א טעם לאותם הנוהגין שלא להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא וע"ש מדין הגעלה וליבון בי"ט:

יא

אחד מהן אינו ב"י. ולא גזרינן לכתחלה קדרה שאינו ב"י אטו ב"י כי היכי דאסרינן לבשל בכלי שאינו ב"י מה"ט דהתם אם מבשל בקדרה בת יומו אסור מן התורה וגם מה שמבשלים בבית בקל יטעו אם נתיר לכתחלה לבשל בכלי שאינו ב"י אבל כאן אף בכלי ב"י אם יחזור ויבלע מעט מן הנפלט דבר מועט הוא ונ"ט בר נ"ט הוא וגם הבא להכשיר כלי אינו רגיל לטעות כל זה כתב הרא"ש פ' כל שעה והט"ז בס"ק ז' הרגיש בקושיא זו ונכנס לדוחקא והוא שלא לצורך כי אשתמיטתיה ליה דברי הרא"ש אלו:

יב

מהן אינו ב"י או איכא ששים נגדו וכל זה בשאר ימות השנה או בע"פ קודם שעה חמישית משא"כ אח"כ צריך ליזהר בכל א' מהן שלא יהא ב"י או ס' כמבואר בסעיף א' ועיין בלבוש:

יג

וכ"ש כלי של איסור. שצריך שיהא שאינן ב"י או במים ס' נגדו ואז מותר להגעיל אפי' הכלי של איסור תחלה וכ"כ הב"י בשם הגהות מיימוני וכן הוא בתשובת מהר"ם מרוטנבער"ג סי' תכ"ט ובאו"ה כלל נ"ח דין נ"ו:

יד

שום כלי בני יומן. אפילו לבדו וקודם שעה ה' וגם יש ס' וכת' המ"א אפי' שלחנות ישפשפו יפה וישהה אחר השפשוף מע"ל שלא יהיו ב"י ויהיו מנוגבים מן המים הצוננים שמא יצטננו מהם הרותחין ויזהר לשפוך עליהם בזריזות ולא ע"י זריקה באויר דזה לא מיחשב עירוי ויזהר לשפוך עליהם מכלי ראשון שבישל בו המים ולא ע"י שאיב' מכלי ראשון אם לא שצריך לשהות הכלי תוך הכלי ראשון דאז מיקרי הוא גם כן כלי ראשון עכ"ל בשם מהרי"ל ולא ראיתי נזהרים בכל זה לפי שמגעילין ע"י אבן מלובן המחזיק החמימות שלא יצטנן והוי ככלי ראשון כמו שנתבאר לעיל סימן תנ"א סעיף ו' בהג"ה וגם בשהי' דמע"ל אינו נזהרים אצל השלחנות והספסלים כיון שרוב תשמישן ע"י צונן ואם ידוע שעירו עליו רותח תוך מע"ל וכה"ג צריך שהיה מע"ל מאותו עירוי אבל מה שהצריך להמתין מע"ל מהשפשוף לא ידעתי מקום לחומרא זו דכל כלי שאינו ב"י היינו מהתשמיש שנשתמש עליו דבר ואין נפקותא כלל ממה שנדבק עליו בצונן עד עכשיו וכמ"ש בספרי מ"י כלל נ"ח ס"ק ט"ו אם לא שניחוש דאולי על ידי שפשוף ששפשף עליו רותחין הבליעה איזה דבר הדבוק עליו גם זו חששא רחוקה הוא וכו' מהרי"ל ובמט"מ ובמנהגים דיש להגעיל ג' ימים קודם פסח:

טו

אם נוגעין זה בזה. ולענין טבילת כלים אין קפידא עיין בב"י:

טז

אם מגעיל בצבת. וכת' באו"ה כלל נ"ח דין ס' וז"ל וטוב יותר להשימו במחרוזת קטנים של דגים הקלועים א בסל עכ"ל:

יז

ואין מגעילין בשום משקה. וה"ה במים עם אפר שקורין לוי"ג כ"כ הב"י ועיין בספרי מ"י כלל נ"ח ס"ק כ"ו ובפר"ח סי' צ"ה ס"ק י"ט שפסק כן להלכה ועל כן אותו ההגעל' שעושים בביתם בכלי בדיל עם אבנים מלובנים עם מי לוי"ג לא מיקרי הגעל' שפיר ובפרט שעושין אותם כשהן מלוכלכין וע"ל ס"ס תנ"א ס"ק ס"ז על כן צריכין ליזהר באותן כלים גדולים שאין מכניסין אותם לתוך היור' שינקה אותם היטב ועם מים לבד דלא כמו שנוהגין בכלי בדיל הקטנים:

יח

אין להגעיל עוד ובדיעבד שרי כמו במשקה וצ"ע בר"ן וכת' באו"ה כלל נ"ח דין ע"ב שאין להשתמש במי הגעלה של איסור לכתחלה אף שיש ס' נגד הכלי משום דהוי כמבטל האיסור לכתחלה כיון שרוצה להשתמש במים:

יט

שפה לפיו בטיט. ובשאר כל ימות השנה עביד גדנפא דלישא כדאיתא בפרק כל שעה ע' בבית הילל בי"ד סי' קכ"א סק"א כתב וז"ל ע' בהרא"ש בפרק כל שעה ומשמע בהדיא דדוקא גבי חמץ בפסח דהתירא בלע מהני לכלי גדול גדפנא אבל גבי שאר איסורים לא מהני לכלי גדול גדפנא אלא צריך מתחלה הגעלה אחת ואח"כ משום שפתה צריך גדנפא וזה דוקא בשאר איסורים אבל גבי חמץ בפסח א"צ מתחלה הגעלה אחת ואח"כ יחזיר ויתן מים רותחין עם גדנפא. אבל מלשון האלפסי לא משמע הכי בפ"ב דעכו"ם העתיק הא דמר עוקבא משמע דשוין הם לענין גדפנא עכ"ל הב"ח וכל דבריו תמוהים בזה חדא מ"ש שכן משמע בהרא"ש להדיא בפ' כל שעה המעיין שם יראה שאין שום משמעות כלל בדבריו לחלק כה"ג והגעלה תרתי זימנא למה ומה שהוזכר שם בהרא"ש שיגעיל היורה תרי זימנא זה קאי לענין אם מגעיל בתוך היורה שצריך להגעיל היורה תחלה וסוף וכגוונא שכת' המחבר לעיל בסעיף א' וע"ש ס"ק ח' ע"ש תראה להדיא כמ"ש גם מ"ש אבל מלשון האלפסי יותר תמוה דהלא גם הרא"ש כתב שם כן ע"ש ס"פ השוכר את הפועל כלל הדבר דאין חילוק בדין זה כלל רק לענין גדפנא דלישה שאי אפשר בפסח וכמשמעות הש"ס וכל הפוסקים:

כ

ויעלו על שפתו. אבל כלי שתשמישו מבחוץ כמו קערה שכופין לפעמים על הקדרה או כלי ששואבין בה מהקדרה אף צד החיצון בעי הגעלה וכת' המ"א בשם מהרי"ל כלי שפיהו צר שא"א לשפשפו בפנים או שיש לה קנים אסור בהגעלה עכ"ל.

כא

נוהגין לשטוף הכלי. ובדיעבד אין קפידא אף שלא שטף כלל וכ"כ האו"ה כלל נ"ח דין ע"א פשוט הוא: