שולחן ערוך, אורח חיים שצ״ב: דיני עירובין לעיר. ובו ח סעיפי': – עם 21 מפרשים

א

דיני עירובין לעיר. ובו ח סעיפי':
עיר שהיתה קנין יחיד אפילו נעשי' של רבי' משתתפי' כולם שיתוף א' ויטלטלו בכל המדינה וכן אם היתה של רבי' ויש לה פתח אחד משתתפי' כולם שיתוף א' אבל אם היתה של רבי' ויש לה שני פתחים שהעם נכנסי' בזה ויוצאי' בזה אפילו נעשי' של יחיד אין מערבין את כולה אלא מניחין ממנה מקום א' אפילו חצר אחת ובית לתוכה ומשתתפין השאר ויהיו אלו המשתתפי' כולם מותרים בכל העיר חוץ מאותו מקום ששיירו ויהיו אותם הנשארי' מותרי' במקומם בשיתוף שעושים לעצמם ואם היו הנשארים רבים אסורים לטלטל בשאר כל העיר ודבר זה משום היכר הוא כדי שידעו שהעירוב התיר להם לטלטל בעיר זה שרבים בוקעים בה שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהם אין מטלטלין בו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן ואם רצו לערב מבוי מבוי בפני עצמו כל שכן דמהני דאין שיור גדול מזה: הגה וצריך שיעשו ביניהם שני פסין של שני משהויין אם הוא רחב עשר אמות וביתר מי' צריך צורת פתח (טור):

ב

עיר של רבים שיש לו פתח א' וסולם במקום אחר מערבין את כולה ואינה צריכ' שיור שאין הסולם שבחומה חשוב כפתח ואפילו העמיד הרבה סולמות זה בצד זה עד רוחב עשרה לא חשיב כפתח ואם יש לה שני פתחים ויש אשפה לפני אחד מהם כאילו אין שם אלא פתח א':

ג

הבתים שמניחים אותם שיור אע"פ שאינם פתוחים לעיר אלא אחוריהם לעיר ופניהם לחוץ ואפילו הוא (רק בית אחד אפי') בית הבקר או בית התבן שאינם צריכים לערב עושים אותם שיור ומערבין את השאר:

ד

עיר שנשתתפו כל יושביה חוץ במבוי א' הרי זה אוסר על כולם ואם בנו מצבה על פתח המבוי אינו אוסר עליהם לפיכך עיר שהיתה קנין יחיד אפילו נעשי' של רבים אין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי ומבוי ובונה כל מבוי ומבוי מצבה על פתחו אם רצה לחלוק רשותו מהם כדי שלא יאסור על שאר המבואו':

ה

במה דברים אמורי' שאין מערבין אותה לחצאין בעיר מוקפת חומה גבוה י"ט ויש לה דלתו' אבל אם לא היתה העיר כולה מוכשרת במחיצו' ובאו להכשיר חציה ולערבה הרשו' בידם:

ו

זה שאמרנו שאין מערבין אותה לחצאין היינו לומר שאין לחי וקורה מועיל לסלקם זה מזה אבל בפס ארבעה או בשני פסים שני משהויין נחלקי' אלו מאלו ומערבין לחצאין ואם הוא רחב מעשר אמות עושה צורת פתח: הגה או יעשה מחיצה גבוה עשרה לפתח מבואו (טור) י"א הא דעיר של יחיד אסור לחלק היינו לארכה מאחר דשניהם צריכים לילך לרה"ר שבתוכה אבל לרחבה ואלו יוצאים בשער זה ואלו יוצאים בשער זה ואין להם דריסת הרגל זה על זה מערבין לחצאין ועושין תיקון ביניהם כמו שנתבאר לעיל סי' שס"ג דעד עשרה מהני לחי או קורה וביתר מעשרה צורת הפתח (הגהות מיימוני פ"ה מהלכות עירובין והרא"ש והטור):

ז

עיר של רבים ונתמעטה ועמדה על חמשים דיורים א"צ שיור:

ח

המזכה בשיתוף לכל בני העיר אם עירבו כולם עירוב א' א"צ להודיעם שזכו' הוא להם ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני העיר או מי שהלך לשבו' בעיר אחרת או עכו"ם שהיה עמהם בעיר דין הכל כדינה בחצר ומבוי:

א

קנין יחיד. פי' שבנאה יחיד לעצמו שישכירנה לאחרים או שמכרה אחר כך לרבים או שבנאה להושיב בה דיורין ומשייר לעצמו דרכים ופלטיות וסרטיות כדרך שהמלכים עושין. מגיד משנה:

ב

אין. וצ"ע דלא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דס"ל כרש"י דאין נקרא רבים פחותין מס' רבוא וכ"מ בהג"מ פ"ה ה"א:

ג

ששיירו. עיין בגינת ורדים כלל ג' סימן כ"ג וביד אהרן:

ד

ואם. צ"ל אם היו הנשארים רבים ואסורים לטלטל וכו'. ט"ז:

ה

היכר. אפילו איכא עכו"ם בהדין מתא אין יכולין לערב יחד מהריב"ל כנה"ג ובשם הר"ן כתב דעכו"ם הוי שיור וכתב בגינת ורדים שם דמקום המשויר שאמרו אם דרים בו ישראלים צריך לעשות היכר וסימן כדי שלא יאסור על בני העיר והיינו כשישראלים דרים שם אבל אי עבדי שיור מקום שאין דרים בו ישראל א"צ לעשות היכר והבדל למקום המשויר ואפי' בית שבאמצע דרך מהני להיות שיור אע"פ שמכאן ומכאן הם בכלל ההיתר ע"ש ועיין מ"ש עליו מהר"י שבבו:

ו

פסין. ומ"א כתב דבעיר של רבים א"צ היכר בין מבוי למבוי כנ"ל ברור עכ"ל:

ז

וסולם. אבל לקולא נחשב כפתח:

ח

מצבה. היינו אצטבא גבוה ד' טפחים (וכ"פ הב"ח):

ט

לחצאין. ובזה לא מהני מצבה. מ"א:

י

קורה. עיין מ"א שהניח דבר זה בצ"ע:

א

משנה עירובין נ"ט וכפירוש הרמב"ם כפי מה שציינתי בסימן שמ"ה סעיף ו'

ב

פרטי דיני ר"ה השייכים לדין זה עיין בסימן שס"ד)

ג

שם בגמרא דף ס'

ד

ה"ר יהונתן בפירושו שם

ה

שם בגמ' נ"ט משמיה דרב נחמן

ו

שם ס' משמיה דשמואל

ז

שם נ"ט בעובדא דרבי זירא

ח

שם ס' בעובדא דבני אקונאי

ט

רמב"ם פ"ה מה"ע מהא דעביד דקה (פי' אצטבע)

י

ה"ה בפ"ה ושכן כת' רמב"ן ושכן משמע מלשון רמב"ם בביאור

יא

הרא"ש שם ושכ"כ התוספות וכ"כ ר"מ

יב

רבי ירוחם מברייתא דרבי יהודה וגמרא שם ס'

יג

הרמב"ם בפרק ה' מהלכות עירובין

יד

שם:

א

ס"א קנין יחיד. לשון הרמב"ם:

ב

של רבים. פי' הרבה ב"א דלא כרש"י שכ' ס' רבוא ואזלי לשיטתייהו כמ"ש בסי' שמ"ה ס"ז:

ג

וכן. שם בברייתא:

ד

אבל. שם בגמ' א"ל כו' לדידי כו' והשתא כו':

ה

אלא מניחין. ואפי' בה"ה של רבים מהני שיור כמ"ש רש"י במתני' וכ"מ שם בגמ' בעובדא דר' זירא ואמינא ש"מ עיר כו' וע"ש בתוס' ד"ה ולא כו' וברא"ש:

ו

אפי' חצר. כר"י שם דרבה עבד כוותיה כמש"ש וכמ"ש בס"ג:

ז

ויהיו אותם כו' בשיתוף כו'. שם כי היכא דאיהו כו':

ח

שעושין כו'. טט"ז:

ט

ודבר זה. רי"ף וכ"כ רש"י במתני':

י

ואם רצו. דלרבותא נקט חוצה לה דאפי' בכה"ג מהני. הר"י:

יא

וצריך. הרא"ש שם וכ"כ על שיור כו' וכ"ה ברמזים וה"ה דמצבה מהני כמ"ש בס"ד וכ"ש כאן. ועמ"א:

א

ס"ב שאין הסולם. שם:

ב

עד רוחב. צ"ל עד יותר מעשרה:

א

ס"ג ואפי' הוא כו' אפי'. שם דההוא בי תיבנא ומשמע דבית א' היה וכמ"ש בס"א כר' יצחק שם:

א

ס"ד עיר שנשתתפו. בגמ' א' מבני מבוי כו' והרמב"ם לא הזכירה ואולי גי' אחרת היה לו א' מבני המבואות כו':

ב

מצבה. כפירוש הרי"ף אצטבא וכ"כ התו' ד"ה דעבוד וכ"כ הערוך:

ג

לפיכך עיר כו'. מ' דוקא בכה"ג אבל בהיתה של רבים א"צ וכ"מ בהג"מ ע"ש וכמ"ש המ"א לעיל ס"ק ד':

ד

אין. ע' מ"א:

א

ס"ה בד"א. שם י"ד ב' עשה לחי כו' וע"ש נ"ט ב' תוס' ד"ה מבוי וכמ"ש הרא"ש בשם ירושלמי ע"ש:

א

ס"ו היינו לומר. כמ"ש בברייתא עושה לחי מכאן וע"ז הקשו מבוי מבוי נמי כו':

ב

אבל בפס כו'. שהרי מהני בחצר שנפרצה במילואה לערב בפ"ע ואינן אוסרין על החצר כמש"ש י"ב א' ב' וכמש"ל סי' שס"ג סכ"ו וע"ש סל"א:

ג

או יעשה. כנ"ל בס"ד:

ד

גבוה עשרה. ט"ס וצ"ל ארבעה ווכמ"ש בגמ' ס"א א' ועמ"א:

ה

י"א הא דעיר כו'. הוא דעת מהר"ם שפ' כלישנא קמא כמ"ש הרא"ש ומרדכי והג"מ בשמו ורמב"ם וש"ע פ' כלישנא בתרא כדרכם בכ"מ לפסוק כאיכא דאמרי:

ו

ועושין תיקון. כ"כ הרא"ש בשם התוס' וז"ל וכ"כ התוס' על ההיא דלרחבה כו':

ז

מהני לחי או קורה. כן למד מדאמרינן מ"ש לחצאיו דלא כו' מבוי מבוי נמי וע"כ בלחי או קורה קאמר דאל"כ לא אסרי אהדדי כמש"ש הרא"ש ונ"ל דדוקא בלחי וקורה כו' וע"כ לחצאין נמי בהכי קא מיירי דאל"כ לא הוי פריך מידי ואפ"ה אמרו בלישנא קמא דלרחבה מערבין אבל הוא תמוה דברא"ש וש"פ כ' בהדיא דצריך תיקון חצר שכתב וכ"כ תוס' על הא דלרחבה כו' ולארכה לא מהני אפי' בכה"ג דגמרא אמר בדרך כלל אין מערבין לחצאין לגמרי וכמ"ש רש"י הטעם אבל מבוי מבוי מערבין ג"כ בכ"ע אפי' בלחי וקורה ולכן פריך מ"ש לחצאין כו' מ"מ לחי וקורה לא מהני. וללישנא בתרא אפי' לרחבה לא מהני אפי' תיקון חצר ולא מהני אלא מבוי מבוי בפ"ע או באמצע מבוי וכן לשיור של עיר כמ"ש ברא"ש שם אבל לחצאין של עיר לא וקושיא הנ"ל מה שלמד ממנה הרמ"א נזהר ממנה הרא"ש שכ' דקושיית הגמ' היתה משום דברייתא מיירי שהמבואות אינן מתוקנים אלא בלחי וקורה כמ"ש עושה לחי כו' וז"ל הרא"ש שם והא דפריך הכא מבוי מבוי כו' דקתני בברייתא כו' וכן קשה על הש"ע דפ' כלישנא בתרא דלעולם אין מערבין לחצאין וא"כ לא מהני כלל תיקון חצר אלא בצ"ה דודאי מהני דכסתום דמי ומלשון רמ"א או יעשה כו' ולפתח מבואו אפשר לומר דמיירי במבוי מבוי בפ"ע ולפ"ז ניחא דברי ש"ע דשם מהני כנ"ל אבל לשון לחצאין לא מ' כן כמ"ש בגמ' ואין מערבין כו' אלא כו':

א

ס"ז עיר של כו'. שם בגמ' וכמ"ש הרא"ש והלכתא לקולא:

א

ס"ח אם עירבו. ר"ל שעירובן תמיד א' שא"א להן להתחלק ושם פ"א ב' הלכה כר"י כו' התם כו':

א

אפילו חצר אחת ובית לתוכה – מלשון השו"ע משמע דדוקא חצר שיש בה בית אבל בית לחוד לא מהני וכן משמע מלשון רש"י בסוגיין עי"ש ובא"ר ופרישה הביאו מטור דבית אחד בלבד ג"כ סגי. והא דנקט בגמרא חצר ל"ד אכן בריטב"א כתב בהדיא כדעת השו"ע דבית לחוד לא מהני:

א

לפיכך וכו' אין מערבין אותה לחצאין – עיין במגן אברהם שהעתיק ספיקא דמהריב"ל בעיר שהיא של רבים ודלתותיהם נעולות בלילה אפשר שעי"ז יש לה דין של עיר יחיד וכמה אחרונים הכריעו דאפילו הדלתות נעולות בלילה ג"כ דין של עיר רבים עליה לענין דאין מערבין את כולה:

א

זה שאמרנו שאין מערבין אותה לחצאין וכו' – לכאורה הוא תמוה מאד שהעתיק המחבר שיטת הר"מ מרוטנבורג והרא"ש מה שבעצמו ס"ל דלא כוותייהו בב"י והוא דהם פסקו כל"ק דר"פ דלרחבה של מבוי מערבין לחצאין ואך כדי שלא יהיה פרוץ למקום האסור נתנו אלו העצות ממילא מוכח דמאן דס"ל כל"ב דאין מערבין אפילו לרחבו גם באופן זה אין מערבין וא"כ המחבר דלא ס"ל כוותייהו גם באופן זה אסור וא"ל דהמחבר חזר מזה בהשו"ע ופסק כוותייהו וכונתו על חילוק המבוי לרחבו א"כ היינו הי"א שהביא הרמ"א בהג"ה ומוכח מהרמ"א דלא מפרש כן בהשו"ע אח"כ מצאתי שכבר תמהו ע"ז כמה אחרונים והם הגר"א ובית מאיר ופמ"ג ועצי אלמוגים והמובחר שבתירוציהם [אף שגם זה הוא דוחק] שמש"כ המחבר בס"ו זה שאמרנו שאין מערבין אותה לחצאין העתיק רק לישנא דר"מ אבל כונתו על חילוק העיר לחצאין מבואות מבואות שגם זה הוא בכלל לחצאין וביאר לנו דבזה מהני כל אלו העצות והעתיק לנו בזה את דברי הרא"ש שכתב כן בפירוש עי"ש אבל לחלק המבוי גופא לחצאין אסור בכל גווני אם לא שיעשה מחיצה גבוה עשרה טפחים:

ב

ומערבין לחצאין – היינו לרוחב המבוי או כמו שפירשנו לחלק מבואות מבואות אבל לחלק המבוי לארכו בודאי אסור בכל גווני [אם לא שיחלק ממש במחיצה גמורה] כן מוכח בגמרא בהדיא עי"ש:

ג

או יעשה מחיצה גבוה עשרה לפתח מבואו – לפי מה שביארנו דקאי על סוף מבוי כבר כתבנו בשם אחרונים בס"ד מצבה די בד"ט ועיין בביאור הגר"א שגם דעתו כן וכתב דט"ס בדברי רמ"א וצ"ל ד' טפחים אכן דעת התו"ש ופמ"ג דהכא כיון שהוא רחב יותר מעשר חמירא וצריך דוקא גבוה י"ט:

א

[א] קנין יחיד וכו'. פירוש שבנאה יחיד לעצמו שישכרנה לרבים או שמכרה אחר כך לרבים או שבנאה להושיב בה דיורין ומשייר לעצמו דרכים פלטיות סרטיות כדרך שמלכים עושין (מגיד פרק ה'):

ב

[ב] אין מערבין וכו'. צריך עיון דלא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דסבירא ליה כרש"י והגהות מיימוני דאין נקרא רבים פחותין מששים רבוא (מגן אברהם), וכבר נתבאר דלא קיימא לן כרש"י והגהות מיימוני וכמו שכתב בית יוסף, לכן נראה לי דרוב מקומות משיירן לעצמו דרכים והוי של יחיד כדלעיל או יש בתי נכרים דהוי שיור כמו שכתב הר"ן סימן כ':

ג

[ג] אפילו חצר ובית וכו'. נראה דאורחא דמילתא נקט שיש לכל בית חצר אבל באמת אפילו לבית לבד מהני כמו שכתב הטור (מלבושי יום טוב ופרישה), וכן משמע בס"ק:

ד

[ד] שעושים לעצמם אם היו הנשארים רבים ואסורים וכו'. כן צריך לומר וכן הוא ברמב"ם שם והיינו דאם השיור רק לאחד אין צריך שיתוף:

ה

[ה] [לבוש] ואם המבואות וכו'. מכל מקום חילוק דבשל רבים לא בעי היכר בין מבוי למבוי רק כשמניח לשיור באמצע המבוי ודייק כן מטור שכתב היכר זה בשל יחיד, ואינו מוכרח דיש לומר דמיירי דבפתח אחד אבל בשל רבים ושני פתחים דינו כיחיד דאין מערבין לחצאין וכן משמע בעבודת הקודש דף ט':

ו

[ו] אשפה וכו'. של רבים (עבודת הקודש שם), ולמגן אברהם אישתמיטתיה עיין שם. פנו את האשפה חזר הפתח למקומו (עבודת הקודש שם):

ז

[ז] מצבה וכו'. אצטבא גבוה ארבעה טפחים (ב"ח מגן אברהם), וכן כתב ר' יהונתן ולאפוקי מבית יוסף שכתב שיש טעות סופר בתוס' דף נ"ט וכמה מקומות, ובעבודת הקודש כתב גבוה שלושה ורחבה ארבעה:

ח

[ח] לחצאין וכו'. אפילו על ידי מצבה שאין מצבה מועלת במקום דריסת רבים (ראב"ד):

ט

[ט] אבל אם לא היתה וכו'. נראה דוקא אם הניח חצי הנשאר בלא עירוב אבל אם מערב גם הנשאר אסור וכן משמע בעבודת הקודש:

י

[י] יש אומרים. הבית יוסף פסק כסברא ראשונה כיון שרי"ף ורמב"ם הם וכן נראה לי שכן פסק בע"ב ור' יהונתן:

יא

[יא] לחי או קורה וכו'. צריך עיון אם לא עשה לרשות הרבים דלתות אם כן רשאי אפילו להכשיר חציה כמו שכתב סעיף ה' (מגן אברהם), לפי מה שכתבתי ס"ק י' מיושב:

א

א) [סעיף א'] עיר שהיתה קנין יחיד וכו' זהו לשון הרמב"ם פ"ה דין י"ט אבל רש"י פירש עיר של יחיד שלא היו נכנסין בה תמיד ס' רבוא של בני אדם ונעשית של רבים שנתוספו בה דיורין או נקבעו בה שווקים יעו"ש וכ"כ שם התו' והטור. וכתב העו"ש או' א' דצ"ל דס"ל להש"ע כפי' הר"ר יהונתן בדברי הרי"ף שפירש כדעת הרמב"ם ופסק כהרי"ף והרמב"ם יעו"ש ועוד י"ל הא דפסק הש"ע כהרמב"ם מפני שכ"ה ג"כ דעת הרשב"א והמ"מ כמ"ש באו' שאח"ז.

א

ב) שם. עיר שהיתה קנין יחיד וכו' וכתב הרשב"א ז"ל איזו היא עיר של יחיד כל שבנאה היחיד לעצמו להשכירה לרבים או שמכרה אח"כ לרבים או שבנאה להושיב בה דיורין ומשייר לעצמו דרכים פלטיות וסרטיות כדרך שהמלכים עושים עכ"ל והביאו המ"מ שם ב"י מ"א סק"א א"ר או' א' ר"ז או' א'

א

ג) שם. אפי' נעשית של רבים וכו' והיינו כ"ז שלא נשתקע שם בעלים הראשונים ממנה. הרשב"א בחידושיו.

א

ד) שם. אפי' נעשית של רבים וכו' ואפי' יש לה שני פתחים שנכנסים בזו ויוצאין בזו דאם אין לה כ"א פתח אפי' של רבים משתתפין שיתוף אחד כדלקמן.

א

ה) שם. משתתפין כולם וכו' ומיירי במדינה מוקפת חומה גבוהה י"ט ויש לה דלתות שהיא רה"י גמורה המ"מ שם והביאו ב"י אלא שכתב ב"י שמדברי רש"י משמע שאפי' כשאין לה חומה עסקינן ור"ל אלא שנתקנו מבואותיה כל אחד כדינו המבואר בסי' שס"ד יעו"ש וכ"כ הר"ז או' א' וכ"כ האחרונים ועיין לקמן סעי' ה' ולעיל סי' שצ"א או' כ"ו.

א

ו) שם. משתתפין כולם וכו' ודוקא שיתוף אחד דכיון שהיתה תחלה קנין יחיד חשובה כולה כחצר א' ויאסרו זה ע"ז אם לא יערבו יחד. טור. ועיין לקמן סעי' ד'

א

ז) שם. ויטלטלו בכל המדינה. ר"ל וא"צ שיור דדוקא בעיר של רבים ויש לה שני פתחים הוא דצריך שיור כמבואר לקמן.

א

ח) שם. ויש לה פתח אחד וכו' דלא דמי לדגלי מדבר רש"י ר"ז או' א'

א

ט) שם. משתתפים כולם וכו' שיש לה דין חצר א' שאוסרין זע"ז. תו"ש או' ב'

א

י) שם. ויש לה ב' פתחים וכו' שהיא דומה לרה"ר ואעפ"י שהכשירו מבואותיה כהלכותיה. ר"ז שם ועיין לקמן או' י"ב.

א

יא) שם. אפי' נעשית של יחיד. ר"ל שמכרוה ליחיד רשב"א והיינו כל זה שעדיין לא נשתקע שם בעלים הראשונים ממנה וכמ"ש לעיל או' ג'

א

יב) שם. אין מערבין את כולה וכו' הואיל ותחלתה של רבים דדילמא הדרא ומתעבדא של רבים ואתו לערובה כולה ואסור לערב עיר של רבים בלא שיור ואע"ג דאין בה רה"ר גמורה שלא תשתכח תורת רה"ר וההוא שיורי הוי היכרא דטעמא משום עירוב הוא רש"י והביאו ב"י. וכ"כ הלבוש ועי"ש בלבוש שכתב דאם אין דלתותיה ננעלות בלילה הויא רה"ר ולא שייך בה עירוב ורק בדלתותיה ננעלות בלילה דהויא כדין כרמלית אין מערבין אלא בשיור יעו"ש ועיין לעיל סי' שס"ד סעי' ב' ובדברינו לשם ודוק.

א

יג) שם. אין מערבין את כולה וצ"ע דלא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דס"ל כרש"י דאין נקראין רבים פחותין מס' רבוא מ"א סק"ב ר"ז או' א' מיהו הא"ר או' ב' כתב דלא ק"ל כרש"י כע"ש בב"י אלא הטעם משום דרוב מקומות משיירין לעצמן דרכים (כמ"ש לעיל או' או' ב') והוי של יחיד או יש בתי עכו"ם דהוי שיור כמ"ש בתשו' הר"ן סי' ך' עכ"ל. ועיין לקמן או' ח"י.

א

יד) שם. אפי חצר אחת ובית לתוכה. כ"ה לשון הגמ' עירובין ס' ע"א וכ"כ הלבוש ומשמע דדוקא בענין חצר שיש בה בית חבל בית לחוד לא מהני וכ"מ מפירש"י שם וכ"כ בהדיא הריטב"א שם אבל הטור כתב דאפי' שייר בבית א' סגי. וכתב הדרישה או' א' דס"ל לטור להגמ' דקאמר חצר הוא לאו דוקא יעו"ש וכ"כ א"ר או' ג' בשם המי"ט וכ"כ המאמ"ר או' ב' וכ"כ הר"ז או' א'

א

טו) שם. חוץ מאותו מקום ששיירו ומקום המשוייר אם ישראל צריך לעשות היכר וסי' כדי שלא יאסור על בני העיר אבל אי עבדי שיור מקום שאין דרים בו ישראל א"צ לעשות היכר והבדל למקום המשוייר ואפי' בית שבאמצע הדרך מהני להיות שיור אעפ"י שמכאן ומכאן הם בכלל ההיתר. גו"ר כלל ג' סי' כ"ב והביאו י"א בהגה"ט. ועיין לקמן או' ח"י.

א

טז) שם. כשיתוף שעושין לעצמם אם היו כצ"ל. ואח"כ גרסינן ואסורים לטלטל ט"ז סק"ב. א"ר או' ד' תו"ש או' ה' מאמ"ר או' ג':

א

טוב) שם. אם היו הנשארים רבים. דאם השיור רק לאחד א"צ שיתוף א"ר שם. ור"ל דדוקא אם היו הנשארים רבים צריך לשתף לעצמם אבל אם שיירו רק בית א' אותו בית א"צ שיתוף דלא יש עמו אחר שיאסור עמו כדי שיוצרך לשתף.

א

חי) שם. ודבר זה משום היכר וכו' ואפי' איכא נכרים בהדי מתא אין יכולין לערבה ביחד, כנה"ג הגה"ט בשם מהריב"ל מיהו בשם תשו' הר"ן סי' ך' כתב דשיור מבואות הנכרים מהני יעו"ש והביאו מ"א סק"ג. תו"ש או' ו' וכתבו האחרונים דטוב להחמיר.

א

יט) שם הגה וצריך שיעשו ביניהם וכו' ונראה פשוט דהרמ"א ז"ל לאו אדסליק מיניה קאי דכל דבעי שיור ומערב מבוי מבוי בפ"ע כיון דלא חשיבא כל העיר כמבוי א' סגי בלחי או קורה אלא קאי להיכא דשיירו חצר או מבוי א' דצריך שיהא המקום ההוא חלוק משאר העיר בב' פסין ואהא אמרה הטור יעו"ש כה"ש או' א' וכתב שבזה מיושב הצ"ע של מ"א וכ"כ האחרונים.

א

ך) שם בהגה שיעשו ביניהם ב' פסין וכו' דאל"כ הוי פרוץ למקום האסור לו ועיין לעיל סי' שס"ג סעי' ב':

א

כא) שם בהגה שני פסין וכו' וה"ה אם עשו מצבה על אותו מקום כדי לחלק וכמ"ש לקמן סעי' ד'

א

כב) שם בהגה. וביתר מעשר צריך צוה"פ. ואם יש ים עיין לעיל סי' שס"ג או' ר"ג ואו' ר"ד.

א

כג) [סעיף ב'] וסולם במקום אחר. ר"ל בצד השני שכנגדו שעולים ויורדים בו חוץ לחומתה. גמ' ופירש"י שם.

א

כד) שם. שאין הסולם וכו' אבל לקולא נחשב כפתח כמ"ש סי' שע"ב סעי' ח'

א

כה) שם עד רוחב עשרה. צ"ל עד יותר מעשרה כ"ה בגמ' עירובין ס' ע"א וכ"כ הגר"א. וכ"ה בר"ז או' ב. ועיין לעיל סי' שע"ב סעי' ז'.

א

כו) שם לא חשיב כפתח. ואפי' העמיד סולמות בכל רוחב הכותל נמי לא הוי נפרץ במילואו. א"א או' ה'

א

כז) שם. ויש אשפה לפני אחד מהם. ונראה דוקא אשפה של רבים כמ"ש סי' שס"ג סעי' כ"ט ואפשר דהכא כיון שאינו אלא גזירה לא גזרינן גזירה לגזירה מ"א סק"ו. אמנם בס' עה"ק להרשב"א כתב דמיירי באשפה של רבים והביאו א"ר או' ו' וכתב דאשתמיט זה למ"א. וכ"כ הריטב"א דמיירי באשפה של רבים. וכ"כ הא"א או' ו' נה"ש או' ב' כר"ש רו"ח.

א

כח) שם. כאלו אין שם וכו' ואם פנו את האשפה חזר הפתח למקומו. עה"ק א"ר שם.

א

כט) שם. כאלו אין שם אלא פתח אחד. כיון שאין הולכין דרך האשפה לבוש.

א

ל) [סעיף ג'] אעפ"י שאינם פתוחים לעיר וכו' ואין להם חלונות לעיר שאפי' אם רצו להשתתף יחד אינם יכולין. ר"ז או' ג' ור"ל דהוה אמינא כיון דאין יכולין להשתתף עם בני העיר לא הוו שיור קמ"ל דאפ"ה הוו שיור והטעם כתב בלבוש משום דאינו אלא להיכרא בעלמא.

א

לא) שם. שא"צ לערב. ואעפ"י דברסי' ש"ע פסק פסק דצריכין לערב היינו כשאוכל שם ג"כ ומשמע דבית שער אכסדרא ומרפסת לא הוי שיור דגרעי טפי כמ"ש שם. תו"ש או' י"ד. ובחידושי הריטב"א פי' בית התבן שיש בו בית דירה הא בית התבן לחודיה לא הוי שיור כי היכי דחצר לחודיה לא הוי שיור כיון שאינו עשוי לדירה יעו"ש, ועיין לעיל או' י"ד.

א

לב) [סעיף ד'] עיר שנשתתפו כל יושביה וכו' ומיירי בעיר שהיתה קנין יחיד או של רבים ואין לה כ"א פתח א' דצריך להשתתף כולם ביחד כמ"ש סעי' א'.

א

לג) שם. ואם בנו מצבה על פתח המבוי. היינו באורך כל הפתח של מבוי. כ"כ השה"ג על הרי"ף פ"ה דעירובין בשם הריא"ז והביאו הב"ח.

א

לד) שם. ואם בנו מצבה וכו' היינו איצטבא גבוה ד"ט כ"כ הר"ר יהונתן על הרי"ף ושה"ג בשם הריא"ז וכ"פ הב"ח מ"א סק"ז תו"ש או' י"א. ר"ז או' ד' מיהו בעה"ק כתב גבוה ג' ורחבה ד' והביאו א"ר או' ז' וכ"כ לעיל סי' שע"ה או' כ"א שהרמב"ם והלבוש כתבו רחבה ד"ט יעו"ש וע"כ יש לחוש לב' הסברות ולעשות גבוה ד"ט ורחבה ד"ט

א

לה) ואם היה פתח המבוי רחב מיו"ד אמות בעי צוה"פ או מחיצה גבוה י"ט א"א או' ז'

א

לו) שם. ואם בנו מצבה וכו' מיהו הא דמהני מצבה היינו שלא יאסור מבוי א' על חברו ואפי' אם אותה מבוי לא נשתתפה בפ"ע נמי מהני כ"כ התו' דף ע"ה מיהו רש"י לא ס"ל כן אלא שגם אותה מבוי נשתתפה בפ"ע אבל להכשיר רה"ר ודאי לא מהני כשרה"ר עוברת בתוכה כמ"ש סעי' ו' יעו"ש תו"ש שם. ועיין לקמן או' מ'

א

לז) שם. אינו אוסר עליהם. ואעפ"י שיוצא ובא דרך עליו הואיל ועשה איצטבא לפני פתחו הרי הוא כסתום וכאלו סילק דרכו מעליו שה"ג שם בשם הנז' והביאו הב"ח.

א

לח) שם. אפי' נעשית של רבים. וה"ה אם מתחלה היתה של רבים. עו"ש או' ב' ור"ל ושאין לה אלא פתח אחד שצריך לערב את כולה כמ"ש סעי' א'.

א

טל) שם אין מערבין אותה לחצאין דכיון דמעולם הורגלו להיות א' אסרי אהדדי ט"ז סק"ג.

א

מ) שם אין מערבין אותה לחצאין. משמע דבזה לא מהני מצבה. וכ"כ הראב"ד שאין דקה (פי' אצטבא) מועלת במקום דריסת הרבים ודוקא ברה"ר עוברת בתוכה כמ"ש סעי' ו' בהגה וכ"מ בגמרא ובטור מ"א סק"ח. א"ר או' ח' ואף בלא רוחב יותר מיו"ד אמות לא מהני מצבה לחצאין כל שרבים דורסין אלא מחיצה גבוה י"ט דוקא. א"א או' ח' מיהו המחה"ש כתב דדוקא ברחב יותר מיו"ד לא מהני מצבה יעו"ש. וכ"מ לקמן או' נ"א.

א

מא) שם. אין מערבין אותה לחצאין. ועיר של רבים ודלתותיה נעולות בלילה צ"ע אם יש לה דין כעיר של יחיד שאין יכולין לערב כל מבוי בפ"ע, מהריב"ל ח"ג סי' ע"ד. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ט מיהו בעה"ק כתב כל עיר שהכשירוה בדלתות ננעלות הרי היא כמבוי א' שאין מערבין את כולה לחצאין יעו"ש. והביאו הנה"ש או' ד' ועיין לעיל או' י"ב.

א

מב) שם. מצבה על פתחו וכו' וה"ה פס ד' או' ב' פסין שני משהויין כדלקמן סעי' ו' יעו"ש,

א

מג) [סעיף ה'] ויש לה דלתות. נקט דלתות משום דאיירי בנעשית של רבים שהיא רה"ר ואינה מותרת בלא דלתות כדלעיל סי' שס"ד סעי' ב' וה"ה בשאינה רה"ר מן הדין כגון שאין רחובותיה רחבות ט"ז אמות או שאינו מפולש משער לשער וכה"ג וניתרת בצוה"פ הואיל שמכשיר כולה ע"י מחיצות כאלו אין לחלק שיתופן לחצאין. מ"ב או' כ"ז

א

מד) שם. ובאו להכשיר חציה וכו' נראה דוקא אם מניח חצי הנשאר בלא עירוב אבל אם מערב גם הנשאר אסור. א"ר או' ט' א"א או' ט'

א

מה) [סעיף ו'] זה שאמרנו שאין מערבין וכו' לכאורה נראה שזהו דעת הרא"ש והטור דפסקו כלישנא קמא דגמ' לקולא דלרחבה יכולין לערב לחצאין וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגה בשם י"א אמנם בב"י כתב שדעת הרי"ף והרמב"ם כלישנא בתרא דאסר אפי' לרחבה וכתב דהכי נקטינן יעו"ש וא"כ יש לתמוה היאך פסק בש"ע היפך ממ"ש בב"י. ועוד דא"כ הוא דעת הש"ע למה חזר מור"ם ז"ל בהגה לכתוב אותו בשם י"א, ועיין בא"א או' י"א שהניח דברי הש"ע בצ"ע והגר"א כתב אפשר לפרש דברי הש"ע דמיירי במערב כל מבוי ומבוי בפ"ע אבל לשון לחצאין לא משמש כן יעו"ש. והמחה"ש סק"ח כתב דמיירי באין רה"ר עוברת בתוכו אלא שכתב שהוא דחוק מאד לפרש כן דעת הש"ע ואעפ"י שהדין הוא אמת משום דמשמע דמיירי בכל גוונא יעו"ש. מיהו ממ"ש הש"ע אח"כ ואם הוא רחב מעשר וכו' משמע דמיירי באין רה"ר עוברת בתוכה וכמ"ש המחה"ש וגם כי כן משמע מדברי מור"ם ז"ל בהגה שכתב זה בשם י"א משמע דהבין דהש"ע לא איירי בהכי ודוק. ועיין לקמן או' נ"א.

א

מו) שם. ומערבין לחצאין. היינו לרוחב חצי המבוי וכמ"ש לעיל סי' שס"ג סעי' ל"א או לחצי העיר וכשאין רה"ר עוברת בתוכה או לחצאין ל"ד ור"ל כל מבוי ומבוי בפ"ע וכמ"ש באו' הקודם.

א

מז) שם הגה. או יעשה מחיצה גבוה עשרה. בהגר"א כתב דט"ס הוא וצ"ל ארבעה אבל בלבוש כתב גבוה עשרה כמ"ש כאן בהגה. וכ"כ התו"ש או' י"א: א"א או' ח'.

א

מח) שם בהגה. לפתח מבואו. לפי מ"ש לעיל דמיירי במערב כל מבוי ומבוי בפ"ע ולחצאין ל"ד ניחא אבל לפי מ"ש דלחצאין דוקא ומיירי בשאין רה"ר עוברת בתוכה צ"ל מ"ש בהגה לפתח מבואו ר"ל אם ירצו לערב כל מבוי בפ"ע.

א

מט) שם בהגה. י"א הא דעיר וכו' הא דכתב זה בשם י"א משום דלדעת הרי"ף והרמב"ם אפי' לרחבה אסור לערב לחצאין ושכן פסק ב"י וכמ"ש לעיל או' מ"ה יעו"ש ועיין לקמן או' נ"ב.

א

נ) שם. בהגה היינו לאורכה וכו' פי' דדרך העיירות להיות פתחי פילושיהן לארכה ורה"ר עוברת מפתח לפתח וחולק לארכה הלכך אין בני עבר הלז רשאין לערב לבדן ובני עבר הלז לבדן משום דהני והני דרסי בהך רה"ר ויוצאין ונכנסין דרך פתחים לכאן ולכאן ורה"ר זו מחברתן שכולן מעורבין בה ואסרי אהדדי. רש"י ומביאו ב"י ואפי' רוצים ליתן כל הרה"ר לצד שני אסור דרה"ר הוי להני כמו להני מ"א סק"י תו"ש או' ט"ו.

א

אנ) שם. בהגה אבל לרחבה וכו' ודעת הרי"ף ודעמיה דאפי' לרחבה אין מערבין דאין מועיל סלוק ברה"ר יעו"ש. מ"א שם. והיינו ברה"ר עוברת ביניהם דבזה לא מהני מצבה או פסין לכל חד כדאית ליה דרה"ר שביניהם מערבת אותם ואין מועיל שום סילוק ברה"ר אבל כשאין רה"ר עוברת ביניהם ודאי מהני פסין או מצבה לחלקם דלא יהא אלא חצר דיכולין לחלוק אותה (עיין לעיל סי' שס"ג סעי' ל"א) ע"י פסין. תו"ש או' ט"ז וכ"כ המחה"ש סק"ח.

א

בנ) שם בהגה. אבל לרחבה וכו' והב"י פסק כסברא האחרונה (ר"ל אפי' לרחבה אין מערבין לחצאין וכמ"ש לעיל או' מ"ה) כיון שהרי"ף והרמב"ם הם וכן נראה לישכ"פ בעה"ק ור" יהונתן. א"ר או' י"ד. מיהו הר"ז או' ה' פסק כי"א שהביא מור"ם ז"ל משום שכ"פ מור"ם ז"ל, בד"מ או' א'.

א

גנ) שם בהגה. ועושין תיקון ביניהם היינו במקום שמתחלקין השיתופין זה לכאן וזה לכאן כמ"ש הטור כדי שלא יהא כל אחד נפרץ במלואו למקום האסור לו ובקצה המבואות א"צ תקון דהא איירי ביש להם דלתות כמ"ש סעי' ה' וכ"כ המ"א ס"ק י"א.

א

נד) שם בהגה. כמ"ש לעיל סי' שס"ג דעד עשרה מהני לחי וכו' כלומר והכא כיון דרה"ר מפסיק ביניהם ודאי דהוי רחב טפי מיו"ד אמות והילכך לא מהני לחי וקורה ובעי צוה"ף נה"ש או' ה' וכתב שבזה מתורץ מה שהק' המ"א (ס"ק י"א) על הרמ"א יעו"ש.

א

נה) [סעיף ז'] על חמשים דיורין. היינו חמשים בתים. פרישה או' ד'

א

נו) שם. א"צ שיור. דאז נשתקע ממנה עיר של רבים פרישה שם.

א

זנ) [סעיף ה'] אם ערבו כולם עירוב א' וכו' לאפוקי כשמערבין לחצאין שאין רצונם להיות משותפין המ"מ פ"ה דין כ"ג.

א

חנ) שם. אם עירבו כולם וכו' הלשון אינו מדוקדק וראוי להיות אם עירב לכולם עירוב א' המ"מ שם.

א

טנ) והיכא שהקהל רגילין לערב יחד אינם רשאין ליחלק ד"מ או' ב'.

א

קנין יחיד. פי' שבנאה יחיד לעצמו שישכרנה לרבים או שמכר' אח"כ לרבים או שבנא' להושיב בו דיורין ומשייר לעצמו דרכים ופלטיות וסרטיות כדרך שהמלכים עושין (מ"מ):

ב

אין מערבין. וצ"ע דלא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דס"ל כרש"י דאין נקראים רבים פחותין מס' רבוא וכ"מ בהג"מ פ"ה:

ג

ודבר זה. אפי' איכא נכרי בהדי מתא אין יכולין לערב יחד (ריב"ל כ"ה) ובשם הר"ן בתשו' סי' כ' כתב דעכו"ם הוי שיור:

ד

וצריך שיעשו. צ"ע דרש"י כתב הטעם דצריך שיעשו היכר ביניהן היינו כיון שהית' מתחלה של יחיד והורגלו להיות א' אסרי אהדדי וכ"כ הרא"ש והג"מ פ"ה משמע דבעיר של רבים לא בעי היכר בין מבוי למבוי ומ"ש הטור והרא"ש דבעי היכר היינו שמניח חצר לשיור באמצע המבוי וכ"מ מלשון הטור שפתח עיר של יחיד אין מערבין מבוי מבוי בפ"ע וכו' ע"ש משמע דבשל רבים לא בעי היכר בין מבוי למבוי כנ"ל ברור:

ה

שאין הסולם. ולקולא נחשב כפתח:

ו

אשפה. נ"ל דוקא אשפה של רבים כמ"ש סי' שס"ג סכ"ט ואפשר דהכא כיון שאינו אלא גזירה ל"ג גזירה לגזיר':

ז

מצבה. היינו אצטב' גבוה ד"ט כ"כ הרי"ף והרר"י וכ"פ הב"ח וש"ג וכ"מ בראב"ד עס"ו ונ"ל דגם ברא"ש ט"ס הוא דאל"כ ק' ל"ל בגמ' מחיצה הא אפי' ב' פסין מהני ועיין בגמ' דף ס"א:

ח

אין מערבין לחצאין. משמע דבזה לא מהני מצבה וכ"כ הראב"ד שאין דקה מועלת במקום דריסת הרבים ודוקא כשרה"ר עוברת בתוכה כמ"ש ס"ו בהג"ה וכ"מ בגמ' ובטור:

ט

לחצאין. ואם היא של רבים ודלתותיהם נעולות בלילה צ"ע אם יש לה דין יחיד (ריב"ל ח"ג סי' ע"ד כ"ה):

י

לארכה. פירוש המבואות שבצד ר"ה זה רוצים לערב עירוב אחד והמבואות שבצד השני רוצים לערב עירוב א' אז אסור ואפי' רוצים ליתן כולה ר"ה לצד השני אסור דר"ה הוי להני כמו להני משא"כ בב' חצירות זו לפנים מזו דעיקר תשמיש החיצונה לבני החיצונה והוה פנימי בחיצונה שלא במקומה ואינה אוסרת אם מותרת במקומה וכמ"ש סי' שע"א ס"ב (תוס') ודעת הרי"ף ודעימיה דאפי' לרחבה אין מערבין דאין מועיל סילוק בר"ה ע"ש:

יא

לחי או קורה. צ"ע דאם לא עשה לר"ה דלתות אם כן רשאי אפי' להכשיר חציה כמ"ש ס"ה אלא מיירי שעשה דלתות כמ"ש הטור ואם כן ראשי המבואות אין צריך תיקון אלא צריך שיעשו ביניהם בר"ה במקום שמתחלקין צ"ה ולא מהני לחי או קורה וכ"ה בטור וברמזים ובהג"מ כדין מי שבא לחלק חצר א' לשנים ובארכה לא שייך לומר שיחלוקו וצ"ע:

א

(א) קנין יחיד וכו' – פי' שבנאה יחיד לעצמו והשכירה לרבים או שבנאה להושיב בה דיורין ומשייר לעצמו דרכים ופלטיות וסרטיות כדרך שהמלכים עושין ויש אומרים שאפילו מכרה לרבים כ"ז שלא נשתקע שם בעלים הראשונים ממנו:

ב

(ב) אפי' נעשית של רבים – ואפילו יש לה שני פתחים שהעם נכנסין בזו ויוצאין בזו:

ג

(ג) שיתוף אחד – בדוקא דכיון שהיתה מתחלה קנין יחיד כחצר אחד דמיא שצריכין כל בני החצר להתערב יחד:

ד

(ד) ויטלטלו בכל המדינה – ר"ל אחרי שהוכשרו מבואותיה כהלכתן:

ה

(ה) פתח אחד – דכל טעם שצריך שיור בעיר של רבים שלא ישתתפו כולם ביחד ויהיו יכולים לטלטל בכולה וכדלקמיה הוא כדי שלא ישתכח תורת ר"ה והא כיון שאין לה אלא פתח אחד ומצד השני היא סתומה לא דמיא לר"ה ודינה כחצר:

ו

(ו) אפילו וכו' של יחיד – שמכרוה לו:

ז

(ז) אין מערבין את כולה – גזירה שמא תחזור ותיעשה ר"ה ויקילו ג"כ. והעולם אין נוהגין ליזהר בזה אפילו בעיר של רבים ואפשר דס"ל כרש"י דאין נקרא רבים פחות מסמ"ך רבוא [מ"א]:

ח

(ח) בשיתוף שעושים לעצמם ואם היו הנשארים רבים – כצ"ל. ואח"כ גרסינן ואסורים לטלטל בוי"ו [ט"ז]:

ט

(ט) רבים – דאם השיור רק לאחד א"צ שיתוף:

י

(י) כדי שידעו וכו' – אבל אם לא היו צריכין לשייר היה העירוב משתכח והיתה משתכחת תורת ר"ה ע"י שרואין שמטלטלין בעיר כזו הדומה לר"ה. ובתי העכו"ם אי הוי שיור לענין זה יש דיעות בין הפוסקים וטוב להחמיר:

יא

(יא) ואם רצו לערב – היינו לשתף:

יב

(יב) וצריך שיעשו ביניהם וכו' – דאל"ה הוי פרוץ למקום האסור לו:

יג

(יג) שני משהויין – וה"ה אם עושה מצבה על אותו המקום לחלק וכעין מה שמבואר בס"ד אבל בלחי וקורה לא מהני לחלוק וכתבו האחרונים דהאי הג"ה לא קאי אדינא דסמוך ליה דאם רצה לערב מבוי מבוי בפני עצמו דבזה בודאי סגי בלחי וקורה שבסוף המבוי שלא לאסור אמבואות אחרות כיון דהוא עיר של רבים ולא הורגלו ביחד מעולם אלא קאי אדלעיל ששייר במבוי גופא בית וחצר אחת וע"ז מגיה הרמ"א שצריך שם באמצע המבוי במקום ששייר לעשות שני פסין וכו' ולא סגי שם בלחי וקורה כיון דהורגלו שם ביחד באותו המבוי:

יד

(יד) במקום אחר – בצד שכנגדו שעולים ויורדים בו חוץ לחומה והוי אמינא דחשיב כפתח:

טו

(טו) שאין הסולם – ועיין לעיל ס' שע"ב ס"ה דלקולא נחשב כפתח:

טז

(טז) עד רוחב י' – ט"ס הוא וצ"ל עד יותר מעשר והיינו דאפילו באופן זה לא מבטלין המחיצה להיות כפרוץ המקום ההוא וה"ה דאפי' הסולמות לכל רוחב הכותל:

יז

(יז) ויש אשפה וכו' – שסותם מקום הפתח ואין רבים עוברים שם ודוקא אשפה של רבים שאין מצויה להנטל אבל אשפה של יחיד לא:

יח

(יח) כאילו וכו' – ואם פנו את האשפה חזר הפתח למקומו:

יט

(יט) שאינם פתוחין לעיר וכו' – והוי אמינא כיון דאי בעי לשתף אותן עם אנשי העיר ג"כ לא מצי א"כ אינן בכלל אנשי העיר ולא מהני שיורא דידהו:

כ

(כ) שאינם צריכין לערוב – ואע"פ דבסי' ש"ע פסק דצריכים לערוב היינו כשאוכל שם ג"כ כמו שכתב ב"י שם:

כא

(כא) שנשתתפו כל יושביה וכו' – מיירי בעיר שהיתה מתחלה קנין אחד כדמסיים [דבעיר של רבים הלא מבואר לעיל בס"א דאפילו בית אחד מקרי שיור כ"ש מבוי] והנה בס"א כתב דעושין שיתוף אחד ואין צריכין לשייר וכאן אשמועינן דדוקא שיתוף אחד וע"י התחלקות אוסר אחד על חבירו:

כב

(כב) מצבה – הסכימו הרבה אחרונים דדי כשהיא גבוה ד' טפחים ועיין באור זרוע שכתב דבעינן ג"כ שיהיה רחב ד"ט:

כג

(כג) אינו אוסר עליהם – דבזה מגלה שמסלק עצמו מן העיר:

כד

(כד) לפיכך וכו' – ר"ל הואיל שאמרנו שההתחלקות אוסר צריך ליזהר ג"כ שלא לחלק שיתוף המבוי לחצאין ומדסתם המחבר משמע דס"ל דאף אם מערב לרחבו נמי אסור [ודלא כמ"ש בהג"ה סוף ס"ו] וכתבו האחרונים דחילוק המבוי לחצאין עוד יותר חמור מהתחלקות של מבואות אחד מחבירו דבזה אפילו יעמיד מצבה באמצע המבוי כדי לחלק אחד מחבירו לא מהני אחרי שהוא מקום דריסת הרבים אא"כ יעשו מחיצה גבוה י"ט ואפילו לא היה חלל המבוי רחב יותר מעשר אמות:

כה

(כה) לחצאין – הטעם כיון דמתחלה היתה קנין יחיד והורגלו עי"ז להיות ביחד הוו כחצר אחת ואסרי אהדדי:

כו

(כו) מצבה על פתחו – וה"ה דיכול לחלק ע"י שיעמיד צוה"פ בסוף כל מבוי ומבוי וכדבסמוך ס"ו:

כז

(כז) ויש לה דלתות – נקט דלתות משום דאיירי בנעשית של רבים שהיא ר"ה ואינה מותרת בלי דלתות כדלעיל בסימן שס"ד ס"ב וה"ה בשאינה ר"ה מן הדין כגון שאין רחובותיה רחבות ט"ז אמות או שאינו מפולש משער לשער וכה"ג וניתרת בצוה"פ הואיל שמכשיר כולה ע"י מחיצות כאלו אין לחלק שיתופה לחצאין:

כח

(כח) להכשיר חציה ולערבה – ר"ל שיכשיר חציה ע"י תיקוני המחיצות ויערבה ע"י שיתוף והשאר יניח בלי תיקון כלל:

כט

(כט) זה שאמרנו וכו' לחצאין – עיין בבה"ל שביארנו דזה קאי על מי שרוצה לחצות העיר לחלק שיתוף כל מבוי בפ"ע אבל לא קאי על מי שרוצה לחלק שיתוף המבוי גופא לחצאין דזהו הדין הנזכר בהג"ה בשם י"א:

ל

(ל) לארכה – פי' דרך עיירות להיות מפולש פתח שלהן לארכה ור"ה עוברת מפתח לפתח הלכך אין בני עבר הלז רשאין לעשות שיתוף לבדן ובני עבר הלז לבדן משום דהני והני דרסי בהך ר"ה ויוצאין ונכנסין דרך פתחים לכאן ולכאן ור"ה זו מחברתן שכולן מעורבין בה ואסרי אהדדי:

לא

(לא) ועושין תקון ביניהם – היינו במקום שמתחלקין השיתופין זה לכאן וזה לכאן כדי שלא יהא כל אחד נפרץ במילואו למקום האסור לו ובקצה המבוי אין צריך תיקון כלל דהא מיירי בשיש לה דלתות וכדלעיל בס"ה [מ"א]:

לב

(לב) לחי או קורה – עיין מ"א שהשיג ע"ז דבחילוק המבוי במקום השיתופין בעינן דוקא פס ד"ט או שני פסין של שני משהויין משני הצדדים אפילו אם אותו המקום אינו רחב יותר מעשרה:

לג

(לג) אינה צריכה שיור – והא דאיתא לעיל דאפילו נעשית של יחיד צריכה שיור היינו דוקא כשנשאר בה עכ"פ חמשים דיורין אבל פחות מזה בודאי כבר נשתקע שם רבים ממנה [פרישה]:

לד

(לד) אם עירבו כולם עירוב אחד – לאפוקי כשעירבו לחצאין שגילו דעתם שאין רוצין להיות משותפין:

א

(מ"א ס"ק ד') צ"ע דרש"י כת'. נ"ב וקשה לדבריו לפי מה שמסיק הרא"ש כשיטת הירושלמי אם חצי בני מבוי לא עירבו ולא עשאו קורה או לחי לחלק מבוי שלהן כיון דאסורין לטלטל במבוי סגי לאנשי מבוי החצר שני שעירבו בלחי או בקירה ולא בעי היכר פסין או צ"ה א"כ אותו החצר באמצע מבוי אסור לטלטל במבוי ואמאי בעי היכר. אבל האמת יורה דרכו שהמ"א לא שת לבו אל דברי הרא"ש רק מה שהביא ב"י אפס קציהו ולא ראה בפנים מ"ש בשם תוס' וכן הביא הריטב"א בשמם וז"ל על האי דרחבה מערבין וצריך שיהי' ביניהם צ"ה או משהו מכאן ומשהו מכאן שלא יהיה כל אחד נפרץ במילואו למקום האסורה לו וכ"כ על שיור של עיר רבים עכ"ל אם כן צדקו דברי הרמ"א דבעינן היכר כדי שלא יהא נפרץ במלואו למקום האסור לו:

ב

(ס"ק ו'.) ואפשר דהכא. נ"ב וקשה דהא בדף ח' בשלש מחיצות שא ור לטלטל ג"כ אינם אלא גזירה דרבנן ומ"מ חיישי' בי' גזרה שמא תנטל האשפה:

ג

(ס"ק ז') דאל"כ קשה. נ"ב לא ידעתי מאי קשיא ליה דאיירי דהמבוי רחב מעשר אמות דלא מהני ב' פסין:

א

אין עבה"ט ועיין בשו"ת בית אפרים סימן ך"ו וסימן ך"ז ששם נתבאר באורך כל דעות הפוסקים בענין זה:

א

עיר שהיתה קנין יחיד כו'. הטעם דה"ל כחצר אחד אבל של רבים צריך שיור שאסור שם משום היכרא שלא תשתכח תורת ר"ה:

ב

בשיתוף שעושים לעצמם אם היו. כצ"ל לא ואם בוי"ו ולא כלבוש שהעתיק בוי"ו ואח"כ גרסינן ואסורין לטלטל וכ"ה ברמב"ם פ"ה:

ג

אין מערבין אותה לחצאין. כיון דמעולם הורגלו להיות א' אסרו אהדדי: