שולחן ערוך, אורח חיים שצ״א: דיני ביטול רשות למי ששכחו לערב ובו ב"ס: – עם 21 מפרשים

א

דיני ביטול רשות למי ששכחו לערב ובו ב"ס:
ככל משפטי ביטול למי ששכח ולא עירב בחצירו כן היא במבוי שאם שכחה חצר אחת ולא נשתתפה מבטלת רשותה לשאר בני המבוי או הם לה אע"פ שהם רבי' שבני החצר גבי מבוי חשובי' כיחיד בחצר וככל משפטי ישראל בחצר עם העכו"ם כן הוא במבוי או בעיר שאין אסור לטלטל במבוי או בעיר המוקפת חומה עד שיהיו שני חצרות של בתי ישראל בעיר אבל חצר אחת לא אפילו אם הרבה בתי' של ישראל פתוחי' לתוכה והוא שתהא העיר מוקפת חומה לדירה וסתם עיירות הן מוקפות לדירה וסתם מבצרי' אינם מוקפי' לדירה וכשיש ב' חצרו' של בתי ישראל בעיר צריכי' לשכור מכל חצר וחצר של עכו"ם ואין מספיק במה שישכור משר העיר: הגה ויש אומרים דדוקא לענין להוציא ולהכניס לרשות העכו"ם אבל לטלטל במבוי יכול לשכור מן השר שהרי דרך המבוי הוא של השר ויכול לסלק כל העכו"ם משם: (ריב"ש סי' תש"י) במה דברי' אמורי' בשר שאין הבתי' שלו וגם אין לו רשות להשתמש בבתי בני העיר כלל אפי' בשעת מלחמה אבל במקו' שכל צרכי העיר אינם נעשי' אלא על פי השר או הממונה שלו ודאי ששכירו' מהשר ההוא או משכירו ולקיטו מהני שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם:

ב

ישראלי' הדרי' בחצר יחידי בעיר של עכו"ם שהיא מוקפת חומה ועברו יהודי' אחרי' דרך שם בשבת ונתאכסנו בחצר אחרת אינם אוסרי' עליה' דאורח אינו אוסר ומותרי' לטלטל בכל העיר: (וע"ל סוף סי' ש"ע):

א

משכירו. וכן נוהגין בכל המקומות שיש להם היקף וקניית רשות מהשר שקונין כל מיני משקין מן העכו"ם ומטלטלים. ובמקום שאין השר רק גובה מס אסור אפי' לטלטל במבוי וכבר זכרנו לעיל בסי' שפ"ב ס"ז בכל עכו"ם שאין מועיל שכירות מעכו"ם אלא כל זמן שהוא חי ואח"כ צריך שכירות חדש מבנו עכ"ל ט"ז ע"ש. ועיין בתשו' חכם צבי סימן ו' ובתשובת דבר שמואל סי' קמ"ה. ובחות יאיר סי' קל"ה כתב דבעיר המוקפת חומה שיש ליהודים רחוב מיוחד ונסגרת בלילה לא ידע מה טעם לאיסור לטלטל בכל העיר ע"ש. ועיין בנ"צ:

ב

ישראלים. ורש"ל סי' י"ח כתב שקבל מזקנים לאסור לטלטל ביריד לובלין ואולי שמפני שרגילין לקבוע לבא בכל יריד ויריד ורגיל אוסר מיד ל"ש ישראל ל"ש עכו"ם עיין סי' שפ"ד עכ"ל. והנה המרדכי כתב דעכ"פ אסור האורח להוציא מביתו לחצר או לעיר ועיין במהרי"ק שמ"ו ונ"ל שהדין עמו דהרי החצר מיוחד להבעה"ב והבית מיוחד להאורח דשכירות ליומא ממכר הוא. ואם כן מוציא מרשות לרשות אבל הבעה"ב מותר להוציא דאין לאורח חלק במבוי או בחצר עד שלשים יום ועמ"ש סי' ש"פ מ"א. ועשו"ת רמ"א סי' פ"ה:

א

משנה עירובין מ"ג ובגמרא שם

ב

כלומר וקיי"ל דאין מבטלין רשות לרבים שלא עירבו כמבואר בסימן ש"פ

ג

הרא"ש ריש פרק הדר ור' ירוחם בספרו

ד

תו'

ה

טור והמרדכי בשם ר"מ והכל בו ציינתי מוצא הדין לעיל בסימן שפ"ב

ו

ב"י וכ"כ הרשב"א בתשובה

ז

ה"ה בפ"ב מה"ע וש"פ

ח

ב"י:

א

ס"א ככל. שם ע"ג שהמבוי לחצר ומזה נלמד כל הס':

ב

אע"פ שהם. עבה"ג ור"ל שלא נשתתפו והם רבים שכל בני החצר מ"מ הן כיחיד שא"צ ליתן בשיתוף אלא א' כמש"ל:

ג

אבל חצר א'. כנ"ל בסי' ש"צ ס"ב וסי' שפ"ב ס"ג:

ד

והוא. לכאורה אין שייך זה כאן וי"ל שקאי אב' חצירות דאוסר וכמ"ש בסי' שצ"ב ס"ה:

ה

וסתם. וסתם. שם כ"ו א' עיר חדשה:

ו

צריכין. כנ"ל סי' שפ"ב סט"ו בהג"ה:

ז

ואין מספיק וי"א דדוקא. בד"א. כמש"ל שפ"ב סי"ח:

ח

או משכירו. שם סי"א בהג"ה ושכירו של כו':

א

שאם שכחה חצר אחת ולא נשתתפה – עיין סימן שפ"ז דכשעירבו החצרות דרך פתחים שביניהם אינם צריכים בטול כלל דסומכין על עירוב במקום שיתוף וכ"כ הטור:

ב

מבטלת רשותה וכו' – ומ"מ היא עצמה אסורה להוציא מחצרה למבוי וכדלעיל בסימן ש"פ והיכא דביטלה להן גם רשות ביתן וחצרן משמע מהגר"ז דגם הם מותרין להוציא למבוי משום דכיון דעירבו ביחד כולן כדרים בבית אחד דמי והוי כאורח לגבי שארי חצרות שבמבוי אכן לפי דעת בעל חמד משה שהבאנו לעיל בסימן ש"פ אינו כן דמ"מ רבים הם ורבים לא הוי כאורחים אך דעת בעל אבן העוזר בסימן ש"פ דאפילו רבים לגבי רבים חשיבי כאורחים וצ"ע למעשה:

ג

במה דברים אמורים בשר שאין הבתים שלו – הלשון אינו מדוקדק דאפילו בבתים שלו כל שהשכירן או מסרן למס ואינו יכול לסלקן ולא שייר לו רשות להניח שם כליו לא מהני במה ששוכרין ממנו וכדמוכח בב"י עצמו בתחלת דבריו וכן מוכח בת' הרשב"א סי' תרכ"ו וכמו שפירשנו במ"ב בד"ה ואין מספיק אלא דנראה דלהכי נקט המחבר דינו בשר שאין וכו' משום אורחא דמילתא דע"פ רוב בשר שהבתים שלו דרכו להניח כליו בבתי אנשי העיר ואין מוחה בידו וכיון שכן המנהג הוי כמו ששייר לו כח ורשות בחצר וכמו שכתב כן באמת הריב"ש ומביאו הב"י ולהכי נקט ב"י דינו באין הבתים שלו אבל היכי דידעינן שלא שייר לו זכות כגון במקום שאין המנהג להניח שם כליו בודאי אפילו בבתים שלו אין יכולים לשכור ממנו. ודברי החיי אדם בזה קשים:

ד

שהרי יש לו רשות – ואם ע"י הכרח נוהג כך ואינו מחוק המלכים אינו מועיל [א"ר בשם ריב"ש]:

ה

שלא מדעתם – עיין בחכם צבי סימן ו' שנתקשה בזה דמאי מהני במה שיש לו רשות להניח כלים בשעת מלחמה הרי עתה עכ"פ אינו שעת מלחמה וממילא אין לו עתה שום רשות וא"כ איך יכולין לשכור ממנו ומצדד דמיירי בשר שהיכולת בידו לעורר מדנים ומלחמה בכל שעה שירצה עם שכניו ואין בני המדינה מעכבין עליו ולהכי יפה כחו להשכיר ולאפוקי אם אין בידו בלבד בלי רשות אנשי העיר לערוך מלחמה בודאי אין כחו יפה שלא בשעת מלחמה להשכיר רשותן עיי"ש:

א

[א] אף שהם רבים וכו'. תימא לי דאם מיירי כאן דבני החצר ההמה לא עירבו לעצמו מאי טעמא יכולין לבטל להם דהא על כל פנים אוסרים זה על זה, ואי מיירי שעירבו בני החצר לעצמן אם כן רבותיה כאן מאי לי רבים מאי לי יחיד (ט"ז), ונדחק שם דקאי אמבוי וקא משמע לן כיון דרבים יכולין לבטל, עד כאן. ותימא הא זה מפורש בסימן ש"פ דרבים יכולין לבטל, ולעניות דעתי קאי אחצר ועירבו לעצמן והרבותא הוא אף שלא עשו שיתוף והם רבים:

ב

[ב] סתם מבצרים וכו'. שקורין בלשון אשכנז שלא"ס שמקיפין חומה ואחר כך בונין בו בתים מה שאין כן בכל עיירות בונין תחילה בתים ואחר כך מקיפין חומה:

ג

[ג] ויש אומרים דוקא וכו'. משמע דבכל מותר לטלטל במבוי להוציא מבתי ישראל ולהכניס ולהוציא ולהכניס לבתי כותים מותר בשר שכל צרכי העיר וכו' כדסיים במה דברים אמורים, אף דריב"ש אין מסכים להלכה מכל מקום הרשב"א ושאר פוסקים שהביא בית יוסף פסקו הכי, אבל לטלטל במבוי ולבתי ישראל נראה לי דגם הריב"ש מודה וכל זה דלא כט"ז. אפילו בשעת מלחמה אלא על פי יועצי המדינה:

ד

[ד] משכירו וכו'. והוא הדין משכירו דשכירו (בית יוסף) ועיין ב"ח:

ה

[ה] שהרי יש לו רשות וכו'. ואם על ידי הכרח נוהג כך ואינו מחק המלכים אינו מועיל (ריב"ש):

א

א) [סעיף א'] ככל משפטי ביטול למי ששכח ולא עירב בחצירו, המבואר לעיל סי' ש"פ ושפ"א יעו"ש.

א

ב) שם. מבטלת רשותה וכו' ואם עירבו החצירות יחד דרך פתחים שביניהם א"צ ביטול כלל דסומכים על עירוב במקום שיתוף כמ"ש לעיל סי' שפ"ז יעו"ש כ"כ הטור וב"י בסי' זה. וכ"כ התו"ש או' א':

א

ג) שם. מבטלת רשותה וכו' ומ"מ היא עצמה אסורה להוציא מחצרה למבוי כדלעיל סי' ש"פ סעי' א' אבל אם ביטלה להם גם רשות בתים וחצר שלה משמע שם מסעי' ב' דגם היא מותרת להוציא למבוי משום דכיון שעירבו כל אותם בני חצר ביחד הו"ל חצר זה לגבי שאר החצירות כיחיד אצל רבים והוי כאורח דמותר להוציא יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.

א

ד) שם. או הם לה, דרבים ג"כ יכולין לבטל רשותם ליחיד כמ"ש לעיל סי' ש"פ סעי' ד' יעו"ש.

א

ה) שם. אעפ"י שהם רבים וכו' כלומר וק"ל דאין מבטלין רשות לב' שלא עירבו כמבואר בסי' ש"פ סעי' ד' (ר"ל וא"כ איך חצירות שבמבוי מבטלין רשותם לחצר זו שלא נשתתפה ודרים בה רבים) אפ"ה מבטלי לבני חצר זו לפי שבני החצר גבי מבוי חשובים כיחיד בחצר. ב"י. ב"ח. ולא קשה מ"ש הט"ז סק"א כא"ש הא"ר או' א' תו"ש או' א' מאמ"ר או' א' נה"ש או' א' ר"ז או' א':

א

ו) שם. שבני חצר גבי מבוי וכו' ופשוט דהביטול לא יועיל רק לזה החצר שביטלו לו דהוא יהיה מותר להוציא מחצרו למבוי אבל אותם חצירות שביטלו רשותם אסורין להוציא מחצרן למבוי וכמ"ש לעיל סי' ש"פ סעי' ד' ואפי' ביטלו גם רשות ביתם וחצירם ג"כ לא מיהני להוציא מחצירן למבוי דרבים לגבי יחיד לא נעשו כאורחים וכמ"ש בדברינו לשם או' י"ט ואו' ך' יעו"ש. ומ"ש הפרישה או' ב' דאם ביטלו גם רשות ביתם מותרים כבר השיגו עליו האחרונים.

א

ז) שם. וככל משפטי ישראל בחצר עם העכו"ם וכו' ר"ל שמבואר לעיל רסי' שפ"ב דאין העכו"ם אוסר עד שיהיו ב' בתי ישראל בחצר כן הוא במבוי שאין אסור להוציא מחצר למבוי המתוקן בלחי או קורה עד שיהיו שני חצירות של ישראל במבוי.

א

ח) שם. עד שיהיו שתי חצרות וכו' דאז אוסרים זע"ז אבל בחצר א' אין איסור כלל לטלטל בתוך העיר המוקפת חומה או במבוי. ט"ז סק"ב תו"ש או' ב' ר"ז או' א' וה"ד לענין טלטול כלים ששבתו בבתים אבל כלים ששבתו בחצר או במבוי בלא"ה מותר לטלטל מחצר למבוי ואעפ"י שיש ב' חצירות של ישראל במבוי וא' של עכו"ם ולא שכרו מהעכו"ם ולא נשתתפו דחצר ומבוי רשות א' לכלים ששבתו בתוכם כמ"ש לעיל רסי' שע"ב יעו"ש:

א

ט) שם, עד שיהיו שתי חצרות וכו' ואז אם יש ב' חצירות ישראל במבוי צריך לשכור מן העכו"ם ולשתף ביניהם המבוי כמ"ש לעיל רס"י שפ"ב לגבי חצר וה"ה כאן גבי מבוי. ואם יש ב' חצירות בעיר מבואר דינו לקמן.

א

י) שם. אפי' אם הרבה בתים וכו' דלגבי מבוי כל בני החצר חשובים כחד.

א

יא) שם. מוקפת חומה לדירה. דאל"ה הוי קרפף יותר מב"ס ואסור. מש"ז או' ב' ועיין לעיל רס"י שנ"ח.

א

יב) שם. וסתם מבצרים וכו' כגון מה שאנו קורין בל"א שלא"ס שהוא מוקף תחלה בחומה ואח"כ בונים בתוכו בתים משא"כ בכל העיירות שבונים בתים תחלה ואח"כ מקיפין חומה סביבם. ט"ז סק"ב. א"ר או' ב' ר"ז או' א' ועיין לקמן סי' ת"א.

א

יג) שם. וכשיש ב' חצירות וכו' ונראה דאפי' אם כל חצר היה במבוי אחר לא נחשב כיחיד במקום עכו"ם דכיון שהעיר מוקפת חומה סביבה נחשבים כל המבואות כמבוי א' ואוסרים הישראלים זה ע"ז וממילא צריכים לשכור מהעכו"ם רשותו אם לא שהיו מקומות חלוקים זה מזה בצוה"פ או בשני פסין כמבואר לעיל סי' שפ"ו סעי' ב' בהגה ולקמן סי' שצ"ו סעי' ו' יעו"ש מ"ב או' יו"ד.

א

יד) שם. צריכים לשכור מכל חצר וכו' וה"ה שני עכו"ם שדרים בשני בתים בחצר צריך להשכיר מכל נכרי ונכרי. ח"א כלל ע"ה או' כ"א ועיין לעיל סי' שפ"ב סעי' ט"ו בהגה ובדברינו לשם ובס"ד.

א

טו) שם ואין מספיק וכו' והגם דהבתים שלו ומסרן לאנשי העיר ליתן לו חוק ידוע בכל שנה כל היכא דלא מצי לסלקן לא מצי לאגורי. כ"ה בתשו' הרשב"א סי' תרכ"ו ומביאו ב"י ואעפ"י שהוא שופט ג"כ את בני העיר כיון דלא מצי לסלקם לא מצי לאגורי מיניה ב"י, ועיין לעיל סי' שפ"ב סעי' ח"י.

א

טז) שם. הגה. וי"א דדוקא וכו' וז"ל הריב"ש בתשו' סי' תכ"ז ועוד יש טעם אחר להתיר קניית הרשות מהאדון כי ידוע כי דרך הרבים הוא לעולם האדון לשנותה כמו שירצה ולתת לבעלי בתים דרך מצד אחר וכיון שיכול לסלק הכותי מן הדרך ההוא הרי יכול להקנות אלא שטעם זה לא יספיק להכניס ולהוציא מן המבוי לבתי הכותים כיון שאין אנו מתירים כ"א מפני רשות האדון דמבוי ולא בבתים הפתוחים לו דהו"ל כבטול רשות חצירו ורשות ביתו לא ביטל אבל מבתי היהודים מותרים כיון שקנו רשות ממי שהדרכים שלו ויכול לסלק בני המבוי מן הדרך ההוא ולתת להם דרך מצד אחר ע"כ. והביאו ב"י אלא שמורים ז"ל בהגה הביאו בקיצור.

א

טוב) שם. הגה. וי"א דדוקא וכו' וכן הסכים א"ר או' ג' והתו"ש או' ג' והחמ"מ או' ג' והנה"ש או' ב' והשיגו על הט"ז סק"ג שכתב צ"ע על דברי מור"ם ז"ל. יעו"ש וכ"פ ח"א כלל ע"ה או' כ"ב.

א

חי) שם. בד"א בשר שאין הבתים שלו אורחא דמילתא נקט דכיון דאין הבתים שלו. מסתמא אינו יכול להשתמש בהם אבל אין ה"נ דאפי' הבתים שלו אם אינו יכול לסלקם או להשתמש בהם אינו יכול להשכיר וכמ"ש לעיל או' ט"ו יעו"ש.

א

יט) שם. אפי' בשעת מלחמה אלא ע"פ יועצי המדינה. ב"י מ"א סק"א.

א

ך) שם. או משכירו וכו' וה"ה משכירו דשכירו ב"י. א"ר או' ד' ועיין לעיל סי' שפ"ב סעי' י"א בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

א

כא) שם. מהני. היינו אפי' לענין להוציא ולהכניס לבתי העכו"ם.

א

כב) שם שהרי יש לו רשות וכו' ואם הוא ע"י הכרח נוהג כך ואינו מחוק המלכים אינו מועיל. ריב"ש סי' תכ"ז. א"ר או' ה':

א

כג) שם. בשעת מלחמה וכו' עיין בתשו' ח"צ סי' ו' שכתב דמיירי בשר שהיכולת בידו לעורר מדנים עם שכניו בכל עת שירצה ואין בני המדינה מעכבין עליו יעו"ש. והביאו השע"ת והיינו אם אינו גזבר המלך כמו שנמצא באיזה מקומות שיש להם שר בפ"ע ויש אשר יש יכולת בידו לעורר מדנים בכל עת ויש שאין לו יכולת דאם הוא גזבר המלך כיון שהמלך מעורר מדנים בכל עת שירצה ואין אחד יכול למחות בידו הרי הוא כמוהו.

א

כד) שם. שלא מדעתם. ולפ"ז מוחר לשכור מהממונה של מלך שהרי יש רשות להמלך להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר שלא מדעתם מדינא דמלכותא. וא"כ כל עבד מעבדיו הקטנים הוי כשכירו ולקיטו שהרי הממונה הוא במקום המלך. ונ"ל דוקא מהממונה ע"ז כגון זה שקורין פאליצייא שידוע שכל דבר המלכות נעשה על ידו ואפי' מהמשרתים שלהם שהרי יש להם רשות ליקח משרתים שעל ידיהם נתקיים כל ציווי המלך אבל מאנשי חיילותיו אפי' הראש שלהם נ"ל דלא מהני במקום שהוא אין ממונה ע"ז ח"א כלל ע"ה או' כ"ב ועיין עוד מזה לעיל סי' שפ"ב סעי' י"ד בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

א

כה) עיר שהיא מוקפת חומה ודלתותיה ננעלות בלילה והיהודים דרים יחד כולם במבוי מיוחד שיש בו דלתות נסגרות בלילה מותר לטלטל במבוי ובעיר כולה בעירוב לחוד בלתי קניית רשות מהשר. מאמ"ר סי' שצ"ה או' ג'

א

כו) [סעיף ב'] ישראלים הדרים בחצר וכו' פי' אעפ"י שהרבה ישראלים דרים בחצר א' מותרים הם להוציא מהחצר למבואות של עיר דלענין שיתופי מבואות כל בני החצר שעירבו יחד כחד חשיבי כמ"ש לעיל סעי' א'

א

כז) שם. שהיא מוקפת חומה או שנתקן כדין תיקון מבואות. ח"א כלל ע"ג או' ו' ור"ל או שנתקן מבואותיה כדין תיקון מבואות המבואר בסי' שס"ד כל א' כדינו יעו"ש ועיין לעיל סי' סש"ג ובדברינו לשם או' ר' ואו' רס"ו.

א

כח) שם. ונתאכסנו בחצר אחרת וכו' וה"ה אם נתאכסנו באותו חצר שהישראל דר בו דאורח אינו אוסר כמ"ש לעיל סי' ש"ע סעי' ח' יעו"ש וא"כ אם לא היה דר שם בחצר רק בעה"ב א' אעפ"י שיש עכו"ם ג"כ באותו חצר מותרין לטלטל שניהם לחצר או לעיר בלא שכירות ובלא עירוב כמבואר לעיל רסי' שפ"ב יעו"ש ועיין לקמן או' כ"ט.

א

כט) שם. ומותרין לטלטל בכל העיר. ורש"ל סי' ח"י כתב שקבל מזקנים לאסור לטלטל ביריד לובלין ואולי שמפני שרגילין לקבוע לבוא מכל יריד ויריד ורגיל אוסר מיד לא שנא ישראל לא שנא עכו"ם. מ"א סק"ב ומיהו עיין לעיל סי' ש"ע או' פ"א שהבאני שם דעת הפו' דס"ל דבישראל אפי' רגיל אינו אוסר מיד וכתבנו שם דכ"ה דעת האחרונים להקל יעו"ש.

א

ל) שם. ומותרין לטלטל בכל העיר. והמרדכי כתב דעכ"פ אסור האורח להוציא מביתו לחצר או לעיר והביאו המ"א סק"ב והסכים עמו לענין דינא יעו"ש. מיהו התו"ש או' ו' והנה"ש או' ג' והגרע"א השיגו על דברי מ"א הנ"ז וכ"כ לעיל סי' ש"ע או' פ"ב דדעת האחרונים כפסק הש"ע דבין הבעה"ב ובין האורח מותרין יעו"ש.

א

לא) שם הגהה. ועיין לעיל סס"י ש"ע. ר"ל מ"ש הוא ז"ל שם בהגה ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

אפי' בשעת מלחמ'. אלא ע"פ יועצי המדינה:

ב

ישראלים הדרים כו'. ורש"ל סי' י"ח כתב שקבל מזקנים לאסור לטלטל ביריד לובלין ואולי שמפני שרגילין לקבוע לבוא מכל יריד ויריד ורגיל אוסר מיד ל"ש ישראל ל"ש עכו"ם עסי' שפ"ד עכ"ל, והנה המרדכי כתב דעכ"פ אסור האורח להוציא מביתו לחצר או לעיר ועיין במהרי"ק שמ"ו, נ"ל שהדין עמו דהרי החצר מיוחד להבע"ה והבית מיוחד להאורח דשכירות ליומי' ממכר הוא וא"כ מוציא מרשות לרשות אבל הבע"ה מותר להוציא דאין לאורח חלק במבוי או בחצר עד ל' יום ועמ"ש סימן ש"פ:

א

(א) למי ששכח ולא עירב וכו' – המבואר בסימן ש"פ ושפ"א:

ב

(ב) אע"פ שהם רבים – אהם לה קאי ור"ל וקי"ל בסימן ש"פ דאין מבטלין רשות לשני אנשים שלא עירבו מפני שהם אוסרים זה ע"ז וא"כ לכאורה גם הכא הרי יש רבים בחצר ולא נשתתפו במבוי איך יכולין לבטל להם קמ"ל כיון דעכ"פ עשו ע"ח יחד כיחיד חשיבי:

ג

(ג) כיחיד בחצר – ופשוט דהבטול לא יועיל רק לזה החצר שביטלו לגביה דהוא יהיה מותר להוציא מחצרו למבוי אבל שארי חצרות אסורין להוציא מחצרן למבוי וכעין מה שכתב לעיל בסימן ש"פ ס"ד ואפילו ביטלו לו גם רשות ביתם וחצרם ג"כ נראה דלא מהני להוציא מחצרן למבוי דרבים לגבי יחיד לא נעשו כאורחים ואפילו אם נאמר לענין זה דבני חצר חשיבי כרבים הא מבואר שם דרבים לגבי רבים ג"כ לא נעשו כאורחים:

ד

(ד) וככל משפטי וכו' – ר"ל שמבואר בריש סימן שפ"ב דאין הנכרי אוסר עד שיהיו שני בתי ישראלים בחצר כן הוא במבוי שאין אסור להוציא מהחצר למבוי שהוא מתוקן בלחי וקורה עד שיהיו שני חצרות של ישראלים במבוי:

ה

(ה) או בעיר – היינו המוקפת חומה דאינה צריכה עוד תיקון וכדלקמיה דאי לא היה מוקף חומה בכלל כרמלית היא כ"ז שאינה מתוקנת בלחי וקורה:

ו

(ו) עד שיהיו שתי חצרות – דאז אוסרים זה ע"ז להוציא כלי הבית למבוי כ"ז שלא נשתתפו ביחד ובזה העכו"ם ג"כ אוסר עליהם שלא יועיל שיתופן עד שישכרו ממנו רשותו במבוי:

ז

(ז) אפילו אם הרבה וכו' – דלגבי מבוי כל בני החצר חשובים כחדא וכנ"ל:

ח

(ח) לדירה – דאל"כ בלא"ה אסור אם היא יותר מבית סאתים דהוא בכלל קרפף המבואר לעיל בסימן שנ"ח:

ט

(ט) וסתם עיירות וכו' – דסתם עיירות בונים בתים תחלה ואח"כ מקיפין חומה סביבם לצורך הבתים ומקרי עי"ז מוקף לדירה משא"כ מבצרים שאנו קורין שלא"ס שנעשה להשמר מפני האויב הוא מוקף תחלה בחומה ואח"כ בונים בתים בתוכו:

י

(י) וכשיש שתי חצרות וכו' בעיר – נראה דאפילו אם כל חצר היה במבוי אחר לא נחשב כיחיד במקום עכו"ם דכיון שהעיר מוקפת חומה סביבה נחשבים כל המבואות כמבוי אחד ואוסרים הישראלים זה ע"ז וממילא צריכים לשכור מהעכו"ם רשותו אם לא שהיו מקומות חלוקין זה משה בצוה"פ או בשני פסין וכאשר ביארנו בסימן שפ"ו ס"ב בהג"ה במ"ב ולקמן בסימן שצ"ב ס"ו:

יא

(יא) ואין מספיק וכו' – אף שהבתים שלו ומסרן לאנשי העיר ע"מ שישלמו לו מס מן הבתים כנהוג והטעם שהרי לא יכול לסלקן כ"ז שמשלמין לו המס וכההיא דסימן שפ"ב סי"ח. ואפילו אם הוא ממונה ג"כ על משפטיהם כיון שאין לו רשות לענין בתי העיר:

יב

(יב) ויש אומרים וכו' – וכן הסכימו האחרונים להלכה:

יג

(יג) לטלטל במבוי – להוציא מבתי ישראל ולהכניס להם:

יד

(יד) שהרי דרך המבוי הוא של השר – ר"ל שמסתמא יש לו רשות להשר על הדרך לשנותה ולתת לבע"ב דרך מצד אחר ויכול להשכיר להם:

טו

(טו) אפילו בשעת מלחמה – אלא מתנהג הדבר ע"פ יועצי המדינה:

טז

(טז) מהני – היינו אפילו לענין להוציא ולהכניס לבתי העכו"ם:

יז

(יז) בשעת מלחמה – עיין בבה"ל:

יח

(יח) שלא מדעתם – ולפ"ז מותר לשכור מהממונה של מלך שהרי יש רשות להמלך להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר שלא מדעתם מדינא דמלכותא וא"כ כל עבד מעבדיו הקטנים הוי כשכירו ולקיטו שהרי הממונה הוא במקום המלך ונ"ל דוקא מהממונה ע"ז כמו זה שקורין פאליציי"א שידוע שכל דבר המלכות נעשה על ידו ואפילו מהמשרתים שלהם שהרי יש להם רשות ליקח משרתים שעל ידיהם נתקיים כל צויי המלך אבל מאנשי חיילותיו אפילו הראש שלהם לא מהני במקום שהוא אין ממונה ע"ז [חיי אדם]:

יט

(יט) ישראלים הדרים וכו' – פי' אף שכמה ישראלים דרים בחצר מ"מ מותרים היו להוציא מהחצר למבואות של עיר דלענין שיתופי מבואות כל בני החצר כחדא חשיבי היכא שעירבו וכנ"ל:

כ

(כ) שהיא מוקפת חומה – דעי"ז אינה צריכה עוד שום תיקון וה"ה אם אינה מוקפת חומה ועשויה בתיקון מבואות כדין:

כא

(כא) ונתאכסנו בחצר אחרת – וה"ה ששייך דין זה אם מתאכסן באותו חצר שישראל דר שם וגם עכו"ם דר שם ולענין לטלטולי באותו חצר עצמה דמותרים שניהם אף בלי עירוב ובלי שכירות רשות מן העכו"ם מהאי טעמא:

כב

(כב) אינם אוסרים וכו' – ור"ל דאף דקי"ל שאם שני ישראלים דרים בעיר ויש שם גם עכו"ם הדר בעיר אינו מועיל שום תיקון לטלטל כ"ז שלא שכרו ממנו רשותו הכא דאינם אלא אורחים בטילי לגבי ישראל הקבוע באותו העיר וא"כ אין כאן אלא ישראל אחד:

כג

(כג) ומותרים לטלטל וכו' – ר"ל דגם האורחים בעצמן מותרין לטלטל בכל העיר. ודעת מ"א דאף דאורחים אינם אוסרים על בעה"ב הקבוע שם אבל בעה"ב אוסר על האורחים שלא להוציא מבתיהם להעיר ואנן נקטינן כדעת השו"ע שגם הם מותרים וכמו שכתבנו לעיל בסי' ש"ע בשם אחרונים:

כד

(כד) בכל העיר – וכ"ש שמותרים לטלטל בחצר שמתאכסנים ואינם אוסרים זה ע"ז וג"כ מהאי טעמא דנטפלים לגבי בעה"ב הקבוע ונראה דדוקא כשהעיר מוקפת חומה או שעשויה בתיקון עירובין כדין דחשיבי כולהו כחצר אחת דאל"ה לא בטילי לגבי ישראל שדר בחצר אחרת ואוסרים זה ע"ז לטלטל בחצרם. ודע דהא דאמרינן דאורח אינו אוסר יש אומרים דדוקא בשאינו רגיל להתאכסן שם אבל אם רגיל להתאכסן שם כמו שמצוי בירידין שרגילין לבוא שם תמיד חשוב כקביעות ואוסר מיד כשבא שמה [וכמו לענין עכו"ם בסי' שפ"ד] ויש מקילין גם בזה כל זמן שיש עליו שם אורח דהיינו עד שלשים יום:

א

מג"א ס"ק ב' לחצר או לעיר. ונראה דלפ"ז גם הבעה"ב אסור להכניס לבית האורח. אבל באמת מבואר ססי' ש"ע סעיף ח' דלא כהמרדכי והוא והם מותרים בין בביתו בין בביתם. ותמוה לי על המג"א דכ' בפשיטות ונ"ל שהדין עמו נגד דברי הש"ע המפורשים. וצ"ע:

א

משכירו. עבה"ט ועיין בתשובת ב"ח החדשות ס"ד מ"ש בזה ועיין בדבר שמואל סי' רנ"ז בעי' גינובה שהשרים הסרוקטוטריש אין להם כח בכוללים העיר בשווקים ורחובות אין שכירות שלהם מועיל כו' ע"ש ועיין בשו"ת חו"י סי' קל"ה שתמה על עיירות שנוהגים היתר בטלטול ברחוב היהודים ואסור חוצה לו דממ"נ אם שכרו מהשר כו' ע"ש ועיין בשבות יעקב ח"ג סי' ך"ט כתב דבאותן מקומות שיש עבר הנהר בתוכו בלא שום מסגרת כגון פרא"ג וכה"ג אין מטלטלין רק ברחוב היהודים ע"י עירוב ולחי וקורה או שרחוב היהודים סגורים מכל צד ואין חושבין הנהר לחומה כדעת קצת האחרונים וכיון שנהגו להחמיר אין להקל משום ואל תטוש כו' (ועיין לעיל סי' שס"ג) משא"כ אם המקום סגור ומסוגר מכל צד ואפי' בשיש עבר הנהר מ"מ אם הנהר יש לו מסגורת מכל צד כגון בק"ק מיץ וכיוצא בזה כ"ע מודו דהוי כחומה וכן המנהג בק"ק מיץ לטלטל בכל העיר בלי שום צורך לבטל רשות ע"ש. ועיין בתשובת ח"צ דשכירות משר לא מהני אא"כ בידו להעריך מלחמה או לשנות הדרך בלתי רצון העיר ומה שאוכל פרס מבני העיר אין זה מועיל כו' ועיין לעיל סי' שפ"ב בענין אם מועיל השכירות אף שמת ע"ש בס"ק ו' ס"ק ט' וע' בק"א לתשו' ב"ח החדשות סי' ד' על דברי הח"צ שכתב לתמוה על הריב"ש ושם נתבאר בענין הטלטול שיש לחוש מאחר שחיל המלך עומדים בדירות מיוחדים שאין להשר תפיסת יד בבית וצריך לשכור מפקודי המלך או משכירו ולקיטו וכן מבואר בשו"ת נ"ב מ"ת סי' ל"ב ע"ש:

ב

ישראלים עבה"ט ועיין לעיל ס"ס ש"ע הבאתי כמה תשו' בדבר ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"נ סי' א' בעיר קרעמז ששם יריד וקיבוץ גדול מיהודים ושוכרים מנכרים בתים וכיפות כו'. ומסיק שאין היתר לטלטל עד שישכור רשות מן הנכרי אף ע"י הבלעה ואח"כ לערב ולזכות משלו לכל המתקבצים שמה ולמחות לע"ה שלא יטלטלו ע"ז י"ל מוטב שיהו שוגגין כו' ע"ש:

א

אף על פי שהם רבים כו'. כ"כ הטור ופי' ב"י כלומר וקי"ל דאין מבטלין רשות לשנים שלא עירבו כמ"ש סי' ש"פ אפ"ה מבטלים לבני חצר זו לפי שבני החצר גבי מבוי חשובים כיחיד בחצר ולמדו רבינו מענין עיר שכולה עכו"ם עכ"ל ותמיה לי דאם מיירי כאן דבני החצר ההיא לא עירבו לעצמן מ"ט באמת יכולים לבטל להם דהא עכ"פ אוסרים זע"ז ומה מועיל להם הביטול ומ"ש מסי' ש"פ לענין חצירות דחד טעמא הוא ואין תיקון בזה שנחשב כיחיד לגבי מבוי כיון שעכ"פ אוסרים זה את זה ואי מיירי כאן שעירבו בני החצר לעצמן א"כ מאי רבותי' כאן מה לי רבים מה לי יחיד ונ"ל דהאי אע"פ שהן רבים לא קאי אחצר דהא נקט לה לחצר בל' יחיד קודם לזה שכ' והן לה אלא הל"ל אע"פ שיש בה רבים אלא קאי אמבוי ואין כאן אלא המשך ל' א' וה"ק דאע"פ שהמבוי הרבים שהחצר נחשב ליחיד נגדם כדאי' במשנה בדף ע"ג שהמבוי לחצר כחצר לבתים ופירש"י שקמ"ל דאף החצר נחשב למבוי כיחידים ול"ת דה"ל הכל רבים וקמ"ל כאן דהרבים יכולים לבטל ליחיד כנלע"ד:

ב

עד שיהא ב' חצירות. דאז אוסרים זע"ז אבל בחצר א' אין איסור כלל לטלטל בני העיר המוקפת חומה או במבוי וסתם מבצרים פי' כגון מה שאנו קורין בל"א שלא"ס שהוא מוקף תחלה בחומה ואח"כ בונים בתוכו בתים משא"כ בכל העיירות שבונין בתים תחלה ואחר כך מקיפין חומה סביבם:

ג

ואין מספיק במה שישכור משר העיר. במרדכי פ' הדר כ"כ מהר"ם וראייתו מההי' דסי' ש"ע ס"ה אחין שאוכלין בבית אביהם כו' דאם אין נוטלין פרס מאביהם צריכים לערב ה"נ אין מספיק רשות משר העיר כיון שאין נוטלין פרס ממנו וק"ל דהא מצינו קולא טפי לענין שכיר' רשות מעכו"ם מחיו' לערב דהא לענין שכירו' יש רשות לשכור אפי' משכירו ולקיטו אפי' אם הוא מוח' כמ"ש סי' שפ"ב ובעירו' אסו' בע"כ אפי' ליקח מבני ביתו שלא מדעתו כמ"ש סי' שס"ז אלא ודאי שרשות עכו"ם קיל טפי כמ"ש ב"י כאן בשם ריב"ש שמה שהעכו"ם אוסר אינו מן הדין שהרי אין דירתו אלא כדירת בהמה כו' ה"נ למה לא יועיל בשר העיר ואף שאיני כדאי לחלו' מ"מ כבר צידד ב"י לחלק בין שר לשר דהשר שאין לו רשות להשתמש בבתי העיר כו' וכמ"ש כאן בד"א כו' אלא דדברי רמ"א צ"ע שהכני' הגה לחלק בין להוציא מרשות העכו"ם או טלטול במבוי והוא מדברי ריב"ש בב"י וריב"ש כ' דדברים אלו בכל שר ואמר שיש טעם א' לחלק בכך אבל אין מסקנתו כן לדינא. וא"כ כל שיש לנו היתר לטלטל במבוי מצד הכרעת ב"י בשרים שלנו שיש להם כח להכניס אנשי מלחמתו בכל הבתים א"כ יש היתר גם להוציא מבתי העכו"ם וכן נוהגין בכל המקומות שיש להם מצד א' היקף חומה וקניית רשות מהשר שקונין שכר מבתי העכו"ם ושאר משקים והכי עיקר ובמקום שאין היתר כגון שאין השר רק גובה מס אסור אפי' לטלטל במבוי כנלע"ד וכבר זכרנו לעיל בכל עכו"ם שאין מועיל שכירות מעכו"ם אלא כ"ז שהוא חי ואח"כ צריך שכירות חדש מבנו: