שולחן ערוך, אורח חיים שע״ב: דיני שותפי הדירות לעירוב ובו יט סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני שותפי הדירות לעירוב ובו יט סעיפים:
גגין וחצירו' וקרפיפו' כולן רשות א' הם לכלים ששבתו בתוכה שמותר לטלטלם מזה לזה אפי' הם של בעלים הרב' ולא עירבו יחד מותר לטלטל מחצר לחצר אחר' או לגג או לראש כותל שביניהם ומגג לגג אחר הסמוך לו אפי' גבוה ממנו הרבה ומהגג לקרפף שאינו יותר מסאתים או שהוקף לדירה אפי' הוא יותר מסאתים או למבוי שמתוקן בלחי או קורה אפי' לא עירבו בו ואע"פ שעירבו בני חצר לעצמן דשכיחי מאני דבתים בחצר מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחר' ולא חיישינן שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת או לגג וקרפף:

ב

קרפף יתר על סאתים שלא הוקף לדירה הוי כרמלית ואסור לטלטל ממנו לקרפף אחר להכניס ולהוציא מזה לזה כי אם שתי אמות בזה ושתי אמות בזה:

ג

שתי חצרות שרוצים לערב יחד להתיר אף כלים ששבתו בבתים אין צריכו' עירוב אחר אלא העירוב שעשו כבר יוליכנו א' מבני החצר בשביל כולם ויתננו בא' מבתי חצר שניה ואם ירצה יוליך שם אפי' פת משלו וכולם מותרים: הגה והוא שעירבו בני חצירו עמו תחלה [תשובת הרא"ש סי"ו] או שאין צריכים לערב כמו שנתבאר סימן ש"ע [ב"י] והוא שעירבו בני חצר השנייה לעצמה ואין בני חצר שניה צריכים פת אחר אלא העירוב שעשו כבר מתירן:

ד

אין שתי חצרות יכולות לערב יחד אא"כ יהא פתח ביניהם או חלון שיש בו ד' על ד' טפחים ויהי' קצתו בתוך י"ט הנמוכים לארץ ואז אם רצו מערבין יחד ואם רצו מערבין כל א' לעצמו (ועיין לקמן סי' שפ"ו סעיף ב' ישראלים הדרים בב' וג' מקומות כיצד יערבו):

ה

חלון שבין שני בתים אפילו הוא למעלה מעשרה אם רצו מערבין יחד וה"ה לארובה שבין בית לעלייה שאפילו היא למעלה מי' אם רצו מערבין יחד ואפילו אין שם סולם לעלות בו: הגה ומכל מקום בעינן שיהא רחבו ארבעה על ארבעה (ב"י) ואם עשו סריגה לפני החלון בטל ליה מתורת חלון: (המגיד פ"ג):

ו

בית שבין שתי חצרו' והוא פתוח לשניהם ועירב עם שתיהם אבל החצרו' לא עירבו זה עם זה אין לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר ע"י בית זה שביניהם היה בין שתי חצרו' כותל גבוה י"ט או שהיה קרקעה של א' מהחצרו' גבוה מחבירו ה' טפחים ועשה עליו מחיצה חמשה להשלימו לעשרה אין יכולים לערב יחד ואם היה הכותל גבוה לשניהם עשרה והיו בראשו פירו' בני שתי החצרו' יכולים להורידם לחצרו' וכן להעלו' עליו מפירו' ששבתו בחצירו' ולהורידם ממנו לחצר אחר' בין שהכותל רחב ד' או אינו רחב ד' אבל פירות ששבתו בבית אם הכותל רחב ד' אסור להעלות לו ולא להוריד ממנו ואם אינו רחב ד' מותר (ובלבד שלא יחליפו כדלעיל סי' שמ"ו ס"א) ואם היה הכותל גבוה לאחת מהחצרות עשרה ולשניה אינו גבוה עשרה כגון שקרקעו של א' גבוה משל חבירו מי שאינו גבוה לו עשרה מותר להשתמש בו אף בכלים ששבתו בבי' והשני אסור להשתמש בו אף בכלים ששבתו בחצר והוא שיהא הכותל רחב ד' אבל אם אינו רחב ד' מותר לשתיהן להשתמש בו אף מן הבתים אפילו עירבו כל אחת לעצמה:

ז

נפרץ הכותל עד עשר אמות הרי הוא כפתח והוא שלא יהא נפרץ במילואו ואם נפרץ ביותר מעשר חשוב כחצר אחת וצריכים לערב יחד (וכל שכן אם אין ביניהם מחיצה גבוה י' דצריכין לערב יחד) (הר"ר יהונתן פרק חלון):

ח

כותל שבין ב' חצרו' גבוה עשרה לשניהם והעמיד אצל הכותל סולם רחב ד' וכן כנגדו בחצר השני' אפי' אין הסולמו' זה כנגד זה אם אין ביניהם שלשה חשיבי כפתח היו מופלגים זה מכנגד זה שלשה אם הכותל רחב ד' עדיין חשובים כפתח ואם אינו רחב ד' לא חשיבי כפתח באיזה סולם אמרו כשיש בו ארבע שליבו' אבל פחו' מכאן לא אא"כ זרועותיו ושליבותיו כבדות שאז כובדו קובעו ואם אין הכותל גבוה אלא עשרה וזוקף סולם גבוה שבעה ומשהו במשך ד' אצל הכותל מתירו בין להשתמש עליו בין לערב יחד כיון שלא נשאר שלשה עד ראש הכותל עקר חוליא מראש הכותל למעטו מגובה עשרה אם יש בה משך ארבע מהני בין לעשותו כפתח לערב יחד בין לענין שיכול להשתמש בכל הכותל ואם אין בו ארבע אינו חשוב כפתח לערב יחד וכן אינו מועיל להשתמש בכל הכותל שאינו משתמש אלא כנגד המקום שנתמעט:

ט

בנה אצטבא למטה אצל הכותל למעטו מגובה עשר' אם יש בה ד' אורך במשך הכותל ובולטת ד' מועיל להשתמש בכל הכותל אבל אינו חשוב כפתח לערב יחד עד שיגיע לראש הכותל ואם אין בה ד' על ד' אינו מועיל אפילו להשתמש כנגדו:

י

כפה ספל שיש בו ד' על ד' וגבוה כל שהוא ומיעט בו גבהו מעשרה מותר להשתמש כנגד המיעוט ובלבד שיחברנו בטיט:

יא

בנה אצטבא על אצטבא אם יש בתחתונה ד' על ד' או אין בה ד' על ד' ויש בעליונה ד' על ד' ואין בין זו לזו ג"ט מהני להתיר להשתמש עליו אבל לא מהני למהוי פתח לערב יחד:

יב

זיז היוצא מן הכותל ויש בו ד' על ד' והניח עליו סולם כל שהוא מועיל להתיר לו תשמיש הכותל והוא שלא תהא שליבה התחתונ' גבוה מן הארץ שלשה ולא יהא בין שליבה לשליבה שלשה והוא שיניח הסולם על גב הזיז אבל סומכו אצלו לא וכל זמן שאין גבוה הכותל עשרים טפחים די בזיז אחד שמניחו באמצע שהרי אין גבוה עשרה עד הזיז ולא גבוה עשרה ממנו עד ראש הכותל ואם הוא גבוה עשרים צריך שני זיזין א' בתוך עשרה התחתונים וא' למעל' ממנו בתוך י' העליונים שאם היה הזיז גבוה עשרה לא סגי לי' בסולם כל שהוא והוא שלא יהו הזיזין זה כנגד זה שראוי להטיל סולם מזה לזה:

יג

העמיד שני סולמות זה בצד זה ולא היה בשניהם משך ארבע' והרחיקם זה מזה כדי שיהא בשניהם ארבע' ומילא האויר שביניהם בקש אינו מועיל לא להתירו להשתמש עליו ולא לערב יחד שמקום מעמד הרגלים הוא באמצע הסולם ואין ראוי לעלות בקש ואם העמיד הסולם באמצע והקש מן הצד מהני בין להתירו להשתמש עליו בין לערב יחד:

יד

אין הסולם רחב ארבע' וחקק אצלו בכותל להשלימו לארבע' די לו שיחוק בגובה עשרה ואם לא העמיד סולם כלל אלא חקק בכותל כמין שליבו' של סולם לעלות בו צריך שיחוק בכל גובה הכותל ומועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד:

טו

היה אילן בצד הכותל ועשהו סולם לכותל אם רצו מערבין א' אבל אם עשה אשרה סולם לכותל אין מערבין א' מפני שאסור לעלות עליה מן התורה שהרי אסורה בהנאה והרא"ש ז"ל כתב בהיפך דאילן אינו מועיל ואשרה מועלת והוא שתהא יבשה:

טז

חריץ שבין שתי חצירו' עמוק עשרה ורחב ארבעה אין יכולין לערב יחד אפילו מלא תבן וקש כל זמן שלא בטלו ואם היה מלא עפר וצרורו' אפילו סתמא שלא בטלו צריכים לערב יחד (וע"ל סי' שנ"ח סעיף ב'): הגה י"א דאם מלאם בפרות סתמא בטלו לה דדרכן לעשותו שם אוצר (הגהות אשירי):

יז

נתן עליו נסר כמין גשר משפת החריץ אל שפתו אם הוא רחב ארבע חשוב כפתח ומערבין א' ואם רצו מערבין שנים: הגה וה"ה אם מלאו ברוחב ארבעה מדבר המבטלו שם: (ב"י) ואם נתן הנסר לאורך החריץ במשך ארבעה אפי' אין בו אלא כל שהוא חשוב כפתח שהרי מיעטו מארבעה:

יח

אם החריץ עמוק לא' עשרה ולשני אינו עמוק עשרה או שהוא שוה לשניהם דינו ככותל:

יט

גדיש של תבן שבין שתי חצרו' אם הוא גבוה עשרה כל א' מערב לעצמו נתמעט בחול מי' צריכים לערב ביחד ובעוד שלא נתמעט אסור לשום א' מהן ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת להאכילה לבהמתו ואפי' להעמיד' שם שתאכל אסורה אבל אם יוכל לעמוד בפניה כדי שלא יהא לה דרך לנטו' אלא לשם ולהרא"ש אפי' בחול אסור ליתן ממנו לקופתו וכן להעמיד הבהמ' בידים במה דברים אמורים בגדיש שבין ב' חצרו' אבל גדיש שבין שני בתים מותר להאכיל בהמתו ממנו בידים:

א

ארבעה. ואפי' הוא ארוך הרבה צריך שיהא ברחבו ד'. ואז מותר לטלטל אפי' דרך פתחים קטנים ב"י ואם אין ביניהם חלון אף שנשתתפו במבוי אסורים לטלטל דרך חור ואף בחצירות ובתים שלנו הדין כך מ"א ועיין סי' שע"ו:

ב

במילואו. כגון שנשאר מכל צד משהו או פס ד' בצד א':

ג

משך. פי' ברוחב ארבע כמ"ש ר"ת אלא דלא בעי ארבע על ארבע. מ"א:

ד

המקום. עט"ז:

ה

שיחברנו. חבור שא"א לשומטו עד שיחפור בדקר ע"כ הוי ביטול. רמב"ם:

ו

להתיר. אבל לא לערב יחד אא"כ מגיע לראש הכותל. מ"א:

ז

סומכו. פי' שסמך הסולם לכותל אצל הזיז א"כ לא הוי הך סולם דרגא לזיז:

ח

לערב. היינו כשמגיע לראש הכותל כמ"ש ס"ח:

ט

יבשה. צ"ע דבריש סי' שכ"ו פסק דאסור להשתמש אפי' ביבש עיין שם:

י

סתמא. ובגמרא דף פ"ד מוקי בפירות טבלים משמע דבשאר פירות אסור לטלטל וצ"ע. מ"א:

יא

ואם נתן. עי' ב"ח:

יב

אפי'. דשמא בע"ש בה"ש ימעט מיו"ד ולאו אדעתיה ומטלטל בחצר האסור וכתב הט"ז ודע דכל הני מילי דכותל וחריץ מיירי בלא עירבו בני החצר אבל עירבו בני החצר מותר הכל:

יג

אבל. ומיירי שבית אחר פתוח לחצר זה והשני פתוחה לחצר אחרת ולא עירבו החצירות. מ"א:

א

משנה ערובין פ"ט וכר"ש שם בגמרא נ"א:

ב

רש"י שם במשנה וגמרא רמב"ם בפ"ג מה"ע וש"פ

ג

ברייתא שם

ד

שם בגמרא וכרבי יוחנן ושמואל

ה

רש"י בשבת ק"ל

ו

ברייתא עירובין מ"ח וכפי' רש"י שם מ"ג בפשיטותא דרבא הבעיא דאביי

ז

טור

ח

משנה שם ע"ו

ט

ברייתא שם וממתני' נמי דייקינן הכי

י

שם בגמ' ע"ז בעיא ונפשטא

יא

שבולי הלקט

יב

משנה שם ע"ז

יג

טור מהא דגידוך ומחיצה ה' מצטרפין לגג וכדלעיל בסי' שס"ב

יד

משיה שם

טו

לפי' התוס' שם וכ"כ הרי"ף והרא"ש שם

טז

פי' מבית זה לבית אחר דרך הכתלים כן הוא לדעת האוסרים אבל הב"י פסק להתיר כן נראה ממה שכ' לעיל בסמוך והנה זו היא לדעת האוסרי' ולעיל בסי' שמ"ו הביא הב"י שתי הדעות

יז

מהא דציינתי לעיל בסי' זה

יח

מהא דרב נחמן ע"ז

יט

הרמב"ם בפ' ג' מה"ע

כ

הרב המגיד שם

כא

משנה שם

כב

בפי' ר' יהונתן

כג

שם במשנה

כד

שם בגמרא ע"ז

כה

שם ע"ת

כו

שם בגמרא

כז

שם בגמרא ותוספות שם

כח

הרא"ש בשם ר"מ אהא דאיצטבא שם

כט

שם בגמרא ספל

ל

שם

לא

הרא"ש שם בשם הר"מ

לב

שם בגמרא מ"ז ומ"ח

לג

שם

לד

שם ע"ח בעיא בגמרא כפשטא

לה

שם

לו

שם מ"ט בעיא דרב יוסף מרבה וכדאמר ליה רבא

לז

כמ"ד בשם רבי אליעזר וא"ד בשם ר' יוחנן שם

לח

משנה שם

לט

שם בגמרא

מ

שם בגמרא

מא

משנה שם

מב

שם בגמרא ע"ט

מג

בפירש"י וכ"כ הטור

מד

ע"ז:

מה

משנה שם ע"ט

מו

כפירוש רש"י שם וכן כתב הטור

מז

שם בגמרא דחיישינן דלמא שקיל טובא וממעט מעשרה וקא מטלטל בחצר האוסרת אבל הבהמה אוכלת מעט מעט

מח

שם

מט

הכי מפרש שם למתניתין דתנא אלו מאכילין מכאן וכו'

נ

שם

נא

ברייתא שם ומפרש בגמרא כיון דאיתא מחיצות כי מפתח מינכרא ליר' מילתא

א

ס"א אפי' הם של. שם צ"א ב' כ"ז שהם רבים כו':

ב

מחצר כו' או לגג ומגג ומהגג כו'. שם א' תניא א"ר כו':

ג

או לראש. צ"ב א':

ד

אפי' גבוה. פ"ט א' תוס' שם ד"ה כל כו':

א

ס"ב קרפוף. מתני' ריש פ"ב כא אמרו בית סאתים ושם כ"ג כ"ד כ"ה צ' א' וכל קרפף ושם תנן וחכ"א כו' אמרי בי רב כו' אבל לר"מ ור"ש מותר וה"ה כה"ג:

ב

כי אם. שם צ' א' שתי אמות בגג כו' והכל אליבא דר"מ אבל לר"ש הכל שרי וע' בה"ג:

א

שתי חצרות כו'. מ"ט ב' ע"ב ב' ע"ג א':

ב

ואם ירצה. שם ע"ב ב' תנא בד"א כו' כמאן כב"ה:

ג

והוא שעירבו כו' או. שם ע"ג א' והא אחין דכי כו':

ד

והוא שעירבו בני חצר. שם ע"ה א' נתנו עירובן במקום א' כו':

ה

ואין בני. שם ע"ב ב' מתני' אבל אם היה כו' א"צ לערב וכנ"ל סימן שס"ו ס"ג:

א

אא"כ יהא פתח. שם ע"ו ב':

ב

או חלון. שם א' וכת' הב"י ותו בגמרא אמר ר"י חלון עגול צריך כו' בהקיפו כ"ד טפחים וע' שם ב' בתוס' ד"ה ור"י אמר כו' אלא שהש"ס בסוכה ור' יוחנן דהכ' טעו בדבריהם והיו סבורים כו'. עכ"ל. וח"ו שטעו אלא שר"י אמר בהקיפו ר"ל בריבוע החיצון ואורך האלכסון בעיגול הוא ה' טפחים וג' חומשין ורביע חומש נמצא היקף רבוע החיצון כ"ב טפחים וג' חומשין ומ"ש ושנים ומשהו ר"ל בהיקף העיגול כפירש"י אלא שהוא לצד אחד שהוא נקודת א"ב ואף שמעט יותר משנים הוא מעט קט שיעור גודל הקשת על היתר והוא חצי חומש וע' בסי' תרל"ד ס"ד:

א

וה"ה. ואפי'. ומ"מ בעינן. גמרא שם וכ"ש לארובה דבעינן ד':

ב

ואם עשו. ירושלמי שם:

א

ס"ו בית שבין. צ"א א' ר"ש לטעמיה דלא כו':

ב

או שהיה כו'. שם בברייתא צ"ג ב':

ג

ואם היה כו'. יכולין כו' בין. שם צ"ב א':

ד

אבל פירות. שם ימתני' ע"ו ב':

ה

ואם אינו. שם ע"ד א' כר' יוחנן:

ו

ובלבד. שם ובפ"ז ב':

ז

ואם היה כו'. שם ע"ז א':

ח

כגוי שקרקעו. רש"י שם:

ט

אף בכלים. כנ"ל ובלבד קאי אבתים:

י

והשני כו' אף. מ"מ:

יא

והוא שיהא. כנ"ל:

יב

אבל אם. כנ"ל:

א

ס"ז והוא שלא. תוספתא פ"ז וקטנה שאינה אלא כעשר אמות נטלה דופנה לר"ה ונשתייר כפס מכאן ומכאן מותר נטלה כולה מותרין לאותה שבת ואסורין לע"ל דר"י רי"א אם כו' וגמרא ט' ב' קטנה בעשר:

ב

וכ"ש אם. צ"ג ב' פחות מכאן מערבין אחד כו':

א

כותל. ע"ז ב':

ב

באיזה כו'. שם:

ג

אא"כ. שם ע"ח א' כרב יוסף כו' סולמות שבבבל כו' וע"ש תו' ד"ה סולמות כו' והטור אזיל לשיטתו שפסק כהמיקל בעירובין אף באמוראי ועמש"ל סי' שנ"ז ס"ה וכ"פ הרמב"ם כאן כרב יוסף ושם פסק כרבה אליבא דלישנא קמא שהוא סתמא דגמ' ע"ש:

ד

במשך ארבעה. מדקאמר שם סולם מכאן כו' חקק בכותל כו' וע"ש ע"ז ב' תוס' ד"ה אם יש:

ה

בין להשתמש כו' בין. כל ענין לערב יחד ולהשתמש עליו יתבאר בס"ט:

א

ס"ט ובולטת ד'. תוס' שם שהקשו מגמ' שם ע"ח א' דבעינן שיגיע לראש הכותל או לפחות מג' ותי' דהתם אינו ד' ע"ד וכאן ברוחב ד' ע"ד.

ב

אבל אינו. שם כתי' הרא"ש בשם הר"מ דסולם שצריך עד ראש הכותל הוא לערב יחד וכאן להשתמש ופי' הטוש"ע כשני הפרושים לחומרא:

ג

ואם אין. כנ"ל לפי' תוס':

א

ס"י כנגד המיעוט. ט"ס:

א

סי"א מהני להתיר. כנ"ל בתירוץ הרא"ש:

א

סט"ו היה אילן כו'. כרנב"י דהוא בתראה:

ב

והרא"ש כו'. עתוס' שם ד"ה אשרה כו' וקי"ל כסוגיא דשם:

ג

והוא שתהא. דאל"כ אסור משום אילן והמ"א ס"ק כ"ו כ' וצ"ע כו' ע"ש והניח בקושיא ואין קושיא כלל דשם משום חומרא רמש"ש דרב בקעה מצא כו' וכמש"ש:

א

סט"ז כ"ז כו'. שם אי בטולי חייץ כו':

ב

סי"א דאם. שבת ק"א והיינו בטבל ועמ"א:

א

סי"ז וה"ה אם כו'. הריטב"א:

א

סי"ח או שהוא. פ"ג ב':

א

סי"ט נתמעט בחול. שם בגמ' דלמא דאמעיט כו':

ב

ולהרא"ש. כו'. דס"ל כפי' ראשון שברש"י דלמא ממעט מי' וזהו דוקא בחול כנ"ל ומתניתין ע"כ בחול איירי מדקאמר נתמעט כו' מערבין כו' ואין מערבין בשבת ולכן לא פריך גמרא אמתני' ש"מ דיורין כו' וע' רא"ש. וס' הראשונה הוא פי' השני שברש"י משום מוקצה:

ג

אבל גדיש כו'. צ"ע למה השמיטו הפוסקים מש"ש דוקא שהוא בתוך ג"ט לתקרה:

א

גגין וחצרות וקרפיפות וכו' – בגמ' איתא דגם מבוי רשות אחד עמהן והמחבר נקט לשון המשנה וסמך עצמו על מה שכתב בסוף דבריו:

ב

שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת – ולענין אם מותר לטלטל כלים ששבתו בבית בחצר עצמה שאינה מעורבת כשעבר והוציאן לשם מן הבית או שהוציאן דרך מלבוש יש לדון בזה מי נימא דלא אסרו אלא ההוצאה מרשות אחד לחבירו אבל בחצר זה גופא אף ששבתו בבית לא אסרו בטלטול כשכבר הוציאן שם בין שהוציאן דרך היתר כגון ע"י מלבוש או אפילו דרך איסור או אפשר דכיון שאינה מעורבת ורשות כל בני החצר שולטין עליה עשאוה כעין ר"ה ואסור לטלטל אף בחצר זה גופא יותר מד"א אח"כ מצאתי מחלוקת בזה בין הפוסקים בספר אה"ע ריש סימן שס"ו החליט בזה לאיסור ושכן מבואר להדיא בעבוה"ק דאם הוציא לחצר שאינה מעורבת אסור לטלטל בה יותר מד"א וכן משמע קצת מהרמב"ם ריש הלכות עירובין דין א' וב' ודין ה' ע"ש אכן ברש"י שבת דף ק"ל ע"ב ד"ה מותר מבואר דאם כבר הוציאן לחצר וכגון ע"י מלבוש אף שפשטן שוב אין איסור בטלטול חצר גופא שמותר לטלטל בכל אותו החצר ורק מחצר לחצר אחרת אסור וכן הוא דעת התוס' בעירובין בדף צ"א ע"ב ד"ה וכלים דבחצר עצמה מותר לטלטל בכולה אם כבר הוציאן שם אף ששבתו בבית [ומתוס' משמע דאין חילוק בין הוציאן דרך היתר או דרך איסור ומסתברא דגם רש"י ס"ל הכי ומה שכתב דרך מלבוש צייר באופן ההיתר בזה] וע"כ דס"ל דגזירת חכמים לא היה אלא בהוצאה מרשות לרשות כגון מבית לחצר שאינה מעורבת או מחצר לחצר אחרת בכלים ששבתו בבית אבל על חצר עצמו לא היה גזירת חז"ל כלל ומותר לטלטל בכולו אף הכלים ששבתו בבית כשכבר מונחים שם [ובזה מתורץ קושית הגאון רעק"א ז"ל בשבת ק"ל שם על רש"י הנ"ל וכן העתיק קושיא זו בחידושיו על משניות וכן תירץ המהר"מ שי"ף שם וכעין מה שהביא הגרעק"א מדף פ"ז בעירובין ראיה לדבריו וכן מהריטב"א בדף ע"ז שוב אינו ראיה לפי מה שביארנו שיטתם] שוב מצאתי בספר בית מאיר סימן שמ"ו שכתב ג"כ דדין זה תלוי בפלוגתא בין הפוסקים הנ"ל ועי"ש עוד שעכ"פ דבר זה פשוט וברור שמש"כ האה"ע הנ"ל ועפ"ז יש להזהיר אותן שקונין משקין בשבת ע"י עכו"ם שמביאין מחצר אחר שלא עירב עמהם אע"פ שהובא כבר לביתם אסורין בטלטול בביתו כ"א בתוך ד"א טעות הוא כי מה ענין בית של יחיד לחצר שלא עירב שרשות רבים שם ושייך לתא דר"ה ונתנו חכמים עליו דין ר"ה אבל בבית מה ענין לחלק ברה"י גמור בין תוך ד"א לחוץ לד"א ובודאי היתר גמור הוא עכ"ל ואף הגרע"א דמתחלה היה דעתו להחמיר גם בזה לדעת המחמירין לבסוף משמע שהודה להבית מאיר עי"ש:

ג

לחצר אחרת – עיין מ"ב שהעתקנו בשם הגמרא דאם הוציא מבתי החצר להחצר שלא עירבו בה והוציאן שם דרך היתר כגון דרך מלבוש ופשטן שם אסור לחזור ולהוציא משם לחצר אחרת וע' בבית מאיר בסימן הנ"ל שמצדד דזהו דוקא אם בתחלת קדושת היום לא היה הבגד עליו אלא שלבשו אח"כ אבל אם היה לבוש בו בביתו בתחלת קדושת השבת לא נחשב בכלל כלים ששבתו בבית דכיון שהיה לבוש בהם בטלים לגבי גופו וכן מצדד בספר תוספת ירושלים:

ד

או לגג וקרפף – המגן אברהם העתיק מפרש"י דאסור להוציא מבית לקרפף שלא הוקף לדירה ואינה מחזקת יותר מסאתים אפילו הם של אדם אחד וכן הוא ג"כ דעת התוס' [וכ"כ גם הריטב"א בשמם] והקשה על הרמב"ם דמשמע דדעתו להקל בזה דמהגמרא משמע כפרש"י ועיין בחמד משה ובש"א הרבה שכתבו דאין הכרח מהגמרא רק אליבא דרבנן דאסרי אפילו כלים ששבתו בתוכם משום דשתי רשויות הם לגמרי לדידהו אבל לא אליבא דר"ש לענין כלים ששבתו בתוך הבית דלדידיה קרפף שוה לחצר ממש וכדבריהם מבואר בריטב"א הובא בב"י סימן שנ"ח ומשמע שם בריטב"א שכן דעתו נוטה להלכה ושכן ג"כ דעת מורו הרא"ה ז"ל. והעיקר דיש בזה פלוגתא בין הראשונים דעת הרמב"ם וכן הסמ"ג [שהעתיק ג"כ כלשון הרמב"ם המובא במ"א] והרא"ה והריטב"א להקל היכא דשניהם של אדם אחד או שעירבו ביניהם [ומה שרצה המגן אברהם לומר דאפשר דהרמב"ם לא קאי אקרפף כבר השיג עליו הבית מאיר וש"א והכיחו כדבריהם מהרמב"ם בדין כ"ף] ודעת רש"י והתוס' והרשב"א בחידושיו והרא"ש בפרק עושין פסין באות ב' לאסור וכן סתם הטור והשו"ע לעיל בסימן שנ"ח סעיף יו"ד וכמש"כ שם המגן אברהם בסקי"ג וכתב בבית מאיר שם דלכתחילה בודאי יש להחמיר בזה כפסק השו"ע. ובשעת הדחק נראה דיש לסמוך ולהקל:

א

ואין בני חצר השניה צריכים וכו' – דבית שמניחין בו עירוב או שיתוף אינם צריכים לתת פת לעירוב כמ"ש סי' שס"ו [תו"ש והגר"א]:

א

אא"כ יהא פתח ביניהם או חלון שיש בו דע"ד טפחים – עיין בח"א כלל ע"ב דמשמע דהוא סובר דבפתח ג"כ די שיעור קטן כזה אכן מפירוש ר"ח בסוגיא דף ע"ח ע"ב ד"ה עוד שאלו חקק בכותל וכו' משמע שם דבפתח לא מהני שיעור זה דכיון דעשוי למיעל ולמיפק בגויה תמיד צריך שיהיה מלא קומתו ע"ש ואף שיש שם עוד פירושים אחרים בסוגיא עיין ברש"י וריטב"א מ"מ נראה שצריך לחוש גם לדברי ר"ח בזה שאפשר שגם הם ס"ל דיש חילוק בין חלון לפתח דבפתח בעינן שיהא ראוי לפתח לכנוס ולצאת בו ומ"מ נראה דגם לפיר"ח יהיה די בחלל הפתח שיש בו עשרה טפחים דבשיעור זה מקרי פתח לענין מזוזה [עיין יו"ד סי' רפ"ז] ומה שאמרו שם מלא קומתו אפשר דכונתם ג"כ לשיעור זה וגם מפירש"י שם ד"ה בעשרה מוכח דשיעור פתח הוא עשרה טפחים ולא יותר:

א

ולא להוריד ממנו – פי' אף פירות ששבתו על ראש הכותל למעלה אסור להורידו לבתים ולחצרות מותר [גמרא]:

ב

אפילו עירבה וכו' – לכאורה דוקא בעירבו דבלא עירבו כלל אסור לשתיהן להוציא מן הבתים לחצר [ומסתברא אף להוליך להדיא למחיצה אסור עיין פמ"ג] וי"ל דהכי קאמר אף מן הבתים וכש"כ מן החצרות וע"ז קאי מה שמסיים המחבר אפילו עירבו וכו' דבלא עירבו כש"כ דמותר לשתיהן להעלות מן החצרות על הכותל:

א

ואם נפרץ ביותר מעשר וכו' – ואפילו נשארו מן הכותל גידודים סמוך לארץ כל שאינם גבוהים עשרה טפחים לא חשיבי:

א

כותל שבין שתי חצרות וכו' סולם רוחב ארבעה – ר"ל שנמשך באורך הכותל ד' דהיינו ששליבותיו שהם בעצמם רוחב הסולם הם ארוכות ד"ט ובהכי סגי וא"צ שיהא בולט ד' תוך החצר שיהיו שליבותיו רחבות ד"ט ושיהא בו ד' על ד' דכל שמגיע לראש הכותל [או פחות מג"ט סמוך לראשו] א"צ ד' על ד' [מ"א בסקט"ז ומאמר מרדכי וש"א]:

ב

סולם גבוה שבעה ומשהו וכו' – הא"ז דייק מדין זה דסולם המצרי שהוא קל ג"כ מתיר והביא מזה סייעתא לשיות רבינו שמואל דלא בעינן ד' שליבות עי"ש אכן לפי דעת הרבה פוסקים שפליגי על ר"ש וסתם הטוש"ע כוותייהו ע"כ דבזה ג"כ מיירי שהיה בו ד' שליבות או שזרועותיו ושליבותיו כבדות וכנ"ל:

א

אבל אינו חשוב כפתח לערב יחד – עיין בביאור הגר"א ובשארי אחרונים דהטוש"ע סתמו כשני הפירושים שהובא ברא"ש לחומרא והנה בב"י תמה על הטור בזה ומ"מ בשו"ע סתם כוותיה דהטור בזה. ועיין באבן העוזר שתמה ג"כ על הטוש"ע למה סתמו כן להלכה שאינו מועיל לערב יחד ובאמת רוב הפוסקים סתמו בזה להקל דכונת הגמרא הוא אפילו לענין לערב יחד כפיר"י בעל התוספות הלא המה הרמב"ם וכמו שהובא בב"י והרשב"א וכן מצאתי ג"כ בפיר"ח וכן באור זרוע גבי ענינא דכפה ספסל בשם רבינו שמואל עי"ש [לבד בחידושי ריטב"א מצדד יותר לשיטת הר"מ שהובא ברא"ש שמחמיר בזה] וע"כ בשעת הדחק יש לסמוך להקל בזה:

א

ואין בין זו לזו ג' טפחים – משמע דאי יש בין זו לזו ג"ט אף דהעליונה רחב ד' על ד' לא מהני משום דהוי מיעוט באויר כן מבואר בפירש"י והתוספות ולפלא שלא הביאו האחרונים שיטת הרשב"א דסובר דאם העליונה לבד רחב ד' על ד' ג"כ מהני אף שגבוה מן הארץ וכן נראה ג"כ דעת הרמב"ם בפ"ג מעירובין הלכה ה' [ועיין במגיד משנה שם שתמה על הרמב"ם לפי גירסתנו בש"ס וכתב דאפשר שלא היה לו בגירסתו כן וכוון בזה יפה שכן משמע בפיר"ח שלפנינו ע"ש והרשב"א בחידושיו מיישב ד"ז אף לפי גירסתנו עי"ש] ובהלכה ו' גבי זיז דמיעוט באויר ג"כ שמה מיעוט וכדבריהם מצאתי בחידושיו מסכים לשיטה זו ע"ש אח"כ מצאתי בפיר"ח בענינא דזיז בסוף דבריו שסובר ג"כ דאם היה רחב ד' טפחים אף באויר ממעט וכן הראב"ד בהשגות בהלכה ו' מוכח ג"כ דסובר הכי וכמו שכתב בעצי אלמוגים וצ"ע למעשה:

ב

אבל לא מהני כו' – עיין מה שכתבנו מתחלה בד"ה אבל:

א

סולם כל שהוא מועיל להתיר לו תשמיש הכותל – עיין במ"ב סקע"ה מה שכתבנו בשם הבית מאיר וה"ה בענינינו:

א

חריץ שבין שתי חצרות – וה"ה אם היה חריץ כזה מפסיק בחצר אחד על פני כל ארכו ויש בו דיורין מכאן ומכאן דנעשה עי"ז כשהי חצרות [רש"י] ופשוט הוא:

ב

כ"ז שלא ביטלו – ר"ל אפילו ידוע לנו שאין עתיד לפנותו מפני שאין צריך לו כ"ז שלא ביטלו בפיו לפירש"י ולפיר"ח כ"ז שלא הסכים בלבו לזה [כן מוכח בסוכה ובפוסקים שם] ועוד מבואר בסוגיא שם דבכרים וכסתות אפילו ביטלו לא מהני דבטלה דעתו אצל כל אדם:

א

ולהרא"ש אפילו בחול וכו' – עיין בא"ר ותו"ש שכתבו שלשון זה מגומגם דלהרא"ש דוקא בחול אבל בשבת אין לנו לחוש שמא יתמעט דאפילו נתמעט שרי מטעם שהותר מעיקרא ובמאמ"ר כתב דלשון אפילו הוא רק לאפוקי מדעה ראשונה דס"ל דבחול שרי עי"ש:

א

[א] או חלון. ואז מותר לטלטל אפילו דרך פתחים קטנים (בית יוסף):

ב

[ב] [לבוש] כמאן דמלי וכו'. לפי שמשתמשין בכלים גדולים ורואין במלאים כלים (ר' יהונתן ורשב"א):

ג

[ג] שבין בית לעליה וכו'. אבל חלונות שבין שתי עליות ושבין שני חדרים צריכין שיהא בתוך עשר כמו בין שתי חצרות (עבודת הקודש), וצריך עיון דבעירובין דף ע"ו דקאמר תרגמה אחצרות משמע דבעליות וחדרים דינו כבתים וכן משמעות הפוסקים דכל שכן מקורה דינו כבתים:

ד

[ד] ארבע על ארבע וכו'. ואפילו הוא ארוך הרבה צריך שיהא ברוחבו ארבע ואם החלון עגול צריך שיהא בהקיפו שיבסר נכי חומשא ויהיה ארבע חומשים ומשהו תוך עשר כדי שיהיה המרובע תוך עשר (מגן אברהם), אבל בשלטי גיבורים בשם ריא"ז פרק חלון כתב ארבעה טפחים ומשהו ובכנסת הגדולה האריך לפרש דברי הרשב"א שהניח המגיד פרק ג' דעירובין בצריך עיון ולא הרגיש בשלטי גיבורים הנזכר לעיל וצריך עיון ועיין בספר אדם וחוה דף פ"ח:

ה

[ה] סריגה וכו'. שהסריגות ממעטין לענין שבת אף על פי שאין ממעטין לענין חזקות (עבודת הקודש דף כ'):

ו

[ו] אסור וכו' אף בכלים וכו'. דאם ישתמש בו הוה ליה כחצירו ויאסר חבירו להעלות עליו כלי הבית:

ז

[ז] והוא שלא וכו'. כגון שנפרץ מכל צד משהו או פס ארבעה בצד אחד ואם נפרץ ביותר מעשר אמות אפילו נשאר עשרים אמות חשיב כחצר אחר:

ח

[ח] שאז כובדו וכו'. ולא עוד אלא חתיכת עץ כבדות המונחת סמוך לכותל ממעטות לפי שכבדן קבען אף של חבירו בקרקע ולא בטלן שם לפי שאין דרך לטלטלו (עבודת הקודש), ועיין סימן ש"ע ס"ק ב' מחיצה של קשין גבוה עשרה שבין שני חצירות והסולמות סמוכין עליו אף שהסולמות בעצמן חזקים הואיל וסמוכין על הקש אם ישלובו תפול המחיצה אינן ממעטין היו סולמות זה כנגד זה וסמוכין זה על זה או על עמודין של אבן ולא על המחיצה ממעטין שהרי כף הרגל עולה בהן (שם :

ט

[ט] גבוה שבעה ומשהו במשך ארבע וכו'. פירוש במשך הכותל, ועיין סעיף ט':

י

[י] בין לערב וכו'. אם עושה עוד סולם גם לצד השניה:

יא

[יא] ספסל וכו'. ולשון השולחן ערוך ספל וכן הוא בעירובין וכן כתב הרשב"א ורבינו ירוחם כלומר אגן:

יב

[יב] כנגד המיעוט וכו'. קשה מאי שנא מאיצטבא דלעיל דמשתמש בכל הכותל והב"ח מחקו באמת והט"ז פירש דלאפוקי דלא מיקרי פתח לעירוב עם השני קאמר כיון שאין בצד השני ספל:

יג

[יג] בטיט וכו'. שאין יכול ליטלו בשבת אלא אם כן עושה מלאכה האסורה לו בשבת שצריך לעקרו במר כיוצא בו ואם לאו אינו ממעט אפילו ייחדו לכך חוששין שמא יצטרך בשבת ויטלטלנו וכל שניטל בשבת אינו ממעט (עבודת הקודש דף כ"א), ועיין סימן שצ"ד ס"ק ג':

יד

[יד] ויש בעליונה ארבע וכו'. והוא הדין כשאין ארבע רק שיש בעודף העליונה כדי להצטרף ולהשלים ארבע לתחתונה דהוי כאצטבא עקומה עבודת הקודש שם, וכן משמע ברמב"ם פרק ג' ועיין עוד בעבודת הקודש בשיטה זו, ובכל זה כן הדין בשליבות דסולם בסעיף ח':

טו

[טו] [לבוש] אם אין. בשליבה אחת ד':

טז

[טז] להתיר לו תשמיש וכו'. אבל לא לערב יחד אלא אם כן מגיע לראש הכותל עיין סעיף ח' ט' (נחלת צבי ומגן אברהם), אבל הב"ח כתב דפשוט דמותר נמי לערב יחד כשחצר אחד עשה גם כן תיקון כנגדו כזה, ואולי מיירי הב"ח כשמגיע, ונראה לי כשהסולם מגיע לראש הכותל סגי כמו שכתב סעיף י"ד:

יז

[יז] [לבוש] הכותל עשרה טפחים וכו'. יש טעות סופר וצריך לומר עשרים טפחים:

יח

[יח] שביניהם בקש וכו'. כעין חווקים מזה לזה (רש"י):

יט

[יט] מהני וכו'. דכף הרגל עולה בסולם וראויין הקשין לאחוז היד בהן:

כ

[כ] והרא"ש וכו'. והרשב"א בעבודת הקודש והמגיד פרק ג' הסכימו לסברא ראשונה:

כא

[כא] דאילן וכו'. קשה דבריש סימן של"ו אוסר אף ביבש, ויש לומר דהרא"ש באמת מתיר שם כשאין ענפים, עוד יש לומר דאיסור דיבש שם אינה עיקר איסור רק חששא רחוקה כמבואר שם:

כב

[כב] ורחב ארבעה וכו'. וארוך הוא ומפסיק על כל פני החצר (ר' יהונתן) פירש לאפוקי אם רחב ארבעה טפחים אין חריץ דלא גרע מנתן נסר סעיף י"ז וכן בנסתם שם והוא הדין רחב עשר אמות אבל נסתם יותר או כולו לא הוי כפתח ואין מערבין שנים, וכן כשאין החריץ רחב ארבעה כתב בהגהת הרי"ף דאין מערבין שנים דיכול לעבור עליו כעין גשר ועיין סימן שע"ג וממילא דהוא הדין בנתן נסר לאורך כל החריץ בסעיף י"ד:

כג

[כג] אפילו סתמא וכו'. דחריץ למטיימיה קאי מה שאין כן בסוכה סימן תרל"ג סעיף ד' גמרא דף ע"ט:

כד

[כד] ויש אומרים וכו'. הקשה הנחלת צבי ומגן אברהם מסימן של"ג דמותר להסתפק מאוצר, ועוד קשה דאי מתרמי אורחים מותר לפנותו ולמה ימעט ועל כן דחו יש אומרים מהלכה, ולעניות דעתי לא קשה מידי דהא כתבתי בס"ק ח' דאף מה דמותר לטלטל מכל מקום כיון שאין דרכן לטלטל ממעט והוא הדין פירות מבטלה ואין מטלטלין אם לא לצורך גדול, ומה שהקשה מעירובין דף פ"ד יש לומר דנקט פירות טבלים והוא הדין מתוקנים כשאין דעתו להסתפק ממנו, ועוד דליש אומרים מתורץ קושיית תוס' עירובין דף ע"ח ד"ה אפילו וכו' ושדחקו מאוד התוס' ובשבת דף ק' ולבסוף מסיק בקושיא וליש אומרים לא קשה מידי דפירות באמת מבטלים מחיצות וממעט. כתב עבודת הקודש דף כ"א תבן וקש סרוח שאין ראוי למאכל בהמה דינו כעפר:

כה

[כה] במשך ארבעה וכו'. אבל הוא במשך יותר מעשר אמות או על פני כל החצר אין מערבין בו ועיין ס"ק כ"א:

כו

[כו] נתמעט בחול וכו'. אבל נתמעט בשבת כיון דהותרה הותרה (ב"ח) וכן מצאתי ברמזים פרק חלון וכן מבואר בש"ס דף ע"ט ע"ב ודברי הט"ז בזה תמוהין ואין להאריך:

כז

[כז] וצריכין לערב יחד וכו'. פירוש כשנתמעט על כל החצר או יותר מעשר אמות אבל בפחות רצו מערבין שנים:

כח

[כח] [לבוש] שאין זה בכותל ממש וכו'. משמע בכותל ממש שנתמעט רצו מערבין בו עיין סעיף ח' וכן הבין בלחם משנה פרק ג' דברי הרמב"ם והקשה מאי שנא חריץ עומק עשר שנתמעט ונדחק שם, ואני תמה הא כתב הרמב"ם שם דין ג' כותל או מתבן פחות מעשרה טפחים אין מערבין שנים אלמא דכותל ומתבן שוין הם דמה לי בבנה מתחילה פחות מעשרה או נתמעט וכן משמע במגיד שם דשוין הן:

כט

[כט] ולהרא"ש אפילו בחול אסור וכו'. כן כתבו הטור ושולחן ערוך, וצריך עיון דמשמע דכל שכן דאסור בשבת ומהרא"ש גופיה פרק חלון משמע דמותר בשבת דאין בזה איסור מוקצה גם משום שמא ימעט ליכא למיחש כיון דהותרה הותרה ואף דלרש"י צריך לומר דמכל מקום לכתחילה לא יגרום מכל מקום מהרא"ש מבואר דלא סבירא ליה כן וכן משמע מרבינו ירוחם דף פ"ט:

א

א) [סעיף א'] גגין וחצירות וכו' וטעמא משום דאלו אין תשמישן מיוחד ותדיר וא"צ לערב חצירות אלא בשביל כלי הבית. ב"י בשם רש"י. ט"ז סק"א מ"א סק"ב. וגג היינו על הגג מ"א שם. ור"ל שאין עוד קירוי למעלה ממנו דאם לא כן הוי בכלל עלייה ואסור. וגם מיירי דאין הגג בולט חוץ למחיצת הבית דאם הוא בולט עיין דינו לעיל סי' שמ"ה סעי' ט"ז ולקמן סי' שע"ד סעי' ד'

א

ב) שם. וקרפיפות. עיין לעייל סי' שמ"ו סעי' ג':

א

ג) שם. לכלים ששבתו בתוכם וכו' היינו שהונחו שם מבע"י ולאפוקי כששבתו בבית והוציאם לחצר בשוגג שאסור לטלטלם לחצר אחרת כשלא עירבו. וכ"כ בס' מנחת פתים דאם באו לחצר בהיתר כגון דרך מלבוש אסור להוציאן לחצר אחרת אבל באותו חצר כיון שכבר באו מותר לטלטל בכולו לשיטת רש"י שבת ק"ל ותו' עירובין צ"א. ד"ה וכלים. וכ"כ בפשיטות בס' גאון יעקב עירובין ר"פ כל גגות, אבל דעת הרשב"א בס' עה"ק, דאפי' הובאו לחצר בהיתר אסור לטלטל בו אלא תוך ד"א כמו ברה"ר יעו"ש. ועיין בחי' רעק"א פ' כל גגות משנה ב' ובסי' בית מאיר סי' שמ"ו שכתב דאם הוציא כלי בית לבית אחר שלא עירבו בזה לכ"ע מותר לטלטל בכל הבית ודלא כאה"ע סי' שס"ו יעו"ש:

א

ד) שם. לכלים ששבתו בתוכם וכו' וכלים ששבתו בבית אסור לטלטל מחצר לקרפף שלא הוקף לדירה אפי' הם של אדם אחד. רש"י עירובין סוף דף כ"ג ותו' סוף דף ע"ו. מ"א סק"א. ואפי' הוא פחות מסאתים. תו"ש או' א' א"א או' א' ר"ז או' א' ולטלטל מקרפף שהוקף לדירה לקרפף שלא הוקף לדירה יותר מב"ס או' א' פחות מב"ס וא' יותר מב"ס ושניהם לא הוקף לדירה אסור לטלטל מזה לזה כמרה"י לכרמלית מדרבנן ולא מהני עירוב אבל שניהם יותר מב"ם ושניהם לא הוקפו מותר מזה לזה בד"א. וכן מקרפף זה לכרמלית גמור מותר כבס' שמ"ו סעי' ג' ומחצר לקרפף יותר מב"ס שלא הוקף לדירה אסור מזה לזה אפי' אמה א' כמרה"י לכרמלית. מש"ז או' א' ועיין לקמן או' ט"ו:

א

ה) שם. או לגג. ר"ל מחצרו לגג חבירו:

א

ו) שם. או לראש הכותל שביניהם. ר"ל שבין שתי חצירות. ועיין לקמן סעי' ו':

א

ז) שם. אפי' גבוה ממנו הרבה. ולא אמרינן שעי"ז יתחלקו לשתי רשויות ולאפוקי מדברי ר"מ במשנה:

א

ח) שם. ומהגג לקרפף. וה"ה מחצר לקרפף. וכן מקרפף של זה לקרפף של אחר. ר"ז שם:

א

ט) שם. שאינו יותר מסאתים. דאם הוא יותר מסאתים הוי בכלל כרמלית כיון שלא הוקף לדירה כמ"ש לקמן סעי' כ' וא"כ אסור להוציא ממנו לרה"י. ועיין לעיל סי' שמ"ו סעי' ג' ובדברינו לשם או' כ"ז:

א

י) שם. או למבוי שמתוקן וכו' שדינו ג"כ כחצר שאינה מעורבת ולא ככרמלית כמ"ש בסי' שפ"ח. ר"ז שם:

א

יא) שם. אפי' לא עירבו בו. ר"ל שלא נשתתפו בו החצירות ביחד. וכ"כ הר"ז שם. ועיין לקמן בסי' שפ"ח:

א

יב) שם. לחצר אחרת. וה"ה לגג או לקרפף אחר כנז':

א

יג) שם. ולא חיישינן שמה יטלטל וכו' משום דהוי גזירה לגזירה. לבוש. תו"ש או' ד':

א

יד) [סעיף ב'] ואסור לטלטל ממנו וכו' וה"ה דבתוכו אסור לטלטל רק בתוך ד"א כמ"ש לעיל סי' שמ"ו סעי' ג' יעו"ש:

א

טו) שם. לקרפף אחר וכו' בב"י כתב בשם רש"י דקרפף יותר מסאתים ולא הוקף לדירה קרו ליה רשות א' לגבי חבירו או לגבי חצר לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה יעו"ש. אבל הפרישה או' ד' כתב דמלשון הטור משמע שקרפף שהוא יותר מסאתים אסור להוציא כלל לחצר דהוי כמוציא מכרמלית לרה"י יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ג' וכ"כ לעיל או' ד' בשם המש"ז יעו"ש:

א

טז) שם. לקרפף אחר וכו' היינו שהוא ג"כ יותר מסאתים אבל בפחות מזה הוי רה"י ממש ואסור לטלטל ממנו לקרפף שהוא יותר מסאתים דהוי מטלטל מרה"י לכרמלית. תו"ש או' ה':

א

טוב) שם. כי אם שתי אמות וכו' דמכרמלית לכרמלית שרי כמ"ש לעיל סי' שמ"ו סעי' ג' וכ"ז בכלים ששבתו בתוכן דאלו כלים ששבתו בבית והובאו לקרפף ע"י עכו"ם וכיוצא אסור להוציאם לקרפף אחר. ועיין לעיל או' ג' ודוק:

א

חי) [סעיף ג'] שתי חצירות שרוצים לערב וכו' והיינו שיש פתח או חלון ביניהם כמ"ש בסעי' שאח"ז. ועיין סס"י שס"ה וסי' שפ"ז דמשמע שאם אין ביניהם חלון אף שנשתתפו במבוי אסורים לטלטל דרך חור וא"כ גם בחצירות ובתים שלנו הדין כן. מ"א סק"ג. אמנם בס' אה"ע תמה עליו דכיון דנשתתפו יחד הרי כולם כחצר אחד חשיבי למה לא יטלטלו מזה לזה כמו מבית לבית בחצר אחד יעו"ש. וכ"נ דעת התו"ש או' ו' וכ"כ ח"א כלל ע"ב או' י"ב ובס' בית מאיר ובסי' עצי אלמוגים דלא כמ"א יעו"ש. וכ"ג דעת האחרונים:

א

יט) שם. מוליכו בשביל כולם וכו' וה"ה אם חצר אחת דרים אב ובניו המקבלים פרס ממנו וכן הרב ותלמידיו המקבלים פרס ממנו דק"ל דכל שאין דיורים אחרים בחצר א"צ לערב כמ"ש בסי' ש"ע אם באים לערב בחצר הסמוכה להם אחד עולין לכולן. ב"י. ואפילו משלו. ר"ז או' ד' ועיין לקמן או' כ"ב:

א

ך) שם. אפי' פת משלו וכו' דהואיל והוא כבר עירב עם חביריו קונה לצורך כולם. ב"י בשם רש"י:

א

כא) שם. הגה. והוא שעירבו בני חצירו עמו תחלה. ר"ל שעירב עם בני חצירו תחלה ואח"כ הוליך העירוב לחצר האחרת או שהוליך שם פת משלו ולאפוקי אם הוליך שם הפת קודם שעירב עם בני חצירו דלא מהני משום דאין עירוב למפרע. כ"ה בתשו' הרא"ש כלל כ"א סי' ו' יעו"ש. ומיהו לפי ע"ש לעיל סי' שס"ו סעי' ט' דמתנים בשעת הנחת העירוב על הנוספים אח"כ אפי' לא עירב עמהם אלא שבא לדור שם ואח"כ הוליך העירוב לחצר האחרת או הוליך פת משלו מהני:

א

כב) שם. בהגה. או שא"צ לערב וכו' עיין לעיל או' י"ט דהנך נמי כחד חשיבי ואחד מוליך בשביל כולם וכולם מותרין:

א

כג) שם. בהגה. כמ"ש סי' ש"ע. סעי' ד' וסעי' ה':

א

כד) שם. והוא שעירבו בני חצר השנייה וכו' דאל"כ הא הניחו עירובין במקום האסור דכיון דלא עירבו בני אותה חצר הא אינהו בעצמן אינם יכולין לטלטל מבית לחצר ואיך בני חצר אחרת יוכלו לטלטל שם וא"כ אפי' בחצרם אינם יכולין לטלטל כלי הבית לחצר אם הוליכו עירובן לשם כיון שעירובן הונח במקום האסור.

א

כה) שם. ואין בני חצר השניה צריכין פת וכו' דבית שמניחין בו עירוב או שיתוף א"צ לתת פת לעירוב כמ"ש סי' שס"ו. תו"ש או' ט'

א

כו) שם. אלא העירוב שעשו וכו' פי' שמניח עירוב ב' חצירות ביחד כדלקמן סי' שפ"ו. פרישה או' ז':

א

כז) [סעיף ד'] אין שתי חצרות יכולות לערב וכו' וכ"ז מיירי כשלא נשתתפו החצירות במבוי דאם נשתתפו הו"ל כולם כחצר אחד ומותר לטלטל מזה לזה אפי' ע"י חור קטן שבניהם כמ"ש לעיל או' ח"י יעו"ש.

א

כח) שם. יכולות לערב יחד. היינו כדי לטלטל אפי' כלי הבית מזה לזה דאי כלים ששבחי בחצר אפי' בלא עירוב יכולין לטלטל מחצר לחצר כמ"ש סעי' א':

א

כט) שם. אלא א"כ יהא פתח ביניהם או חלון שיש בו ד"ט וכו' משמע דגם הפתח שיעורו בד"ט על ד"ט וכ"כ ח"א כלל ע"ב או' י"ב אבל הר"ז או' ה' כתב פתח רחב ד"ט או חלון שיש בו ד' על ד' וכו' ומדלא הזכיר בפתח ד"ט על ד"ט כמו בחלון משמע דדוקא ברוחב סגי בד"ט אבל בגובה בעינן כדין שאר פתחים והיינו י"ט כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ז סעי' ב' בהגה לענין חיוב מזוזה יעו"ש. וכ"כ בפי' ר"ח בעירובין ע"ח ע"ב דדוקא בחלון סגי שיעור ד"ט על ד"ט אבל בפתח בענין שיעור מלא קומתו יעו"ש ונראה דשיעור מלא קומתו לאו דוקא אלא דהיינו נמי י"ט דיכול לכפוף קומתו ולצאת ולבא. ואפשר שגם דברי הש"ע יש לפרש כן דמ"ש יהא פתח ביניהם ר"ל כדין פתח דעלמא גבוה י"ט ורחבו ד"ט. וע"כ נראה דיש להחמיר:

א

ל) שם. או חלון וכו' ואז מותר לטלטל אפי' דרך פתחים קטנים. ב"י בשם שה"ל. מ"א סק"ד. או אפי' דרך חור שביניהם. תו"ש או' יו"ד. ר"ז או' ה':

א

לא) שם. שיש בו ד' על ד"ט. אבל פחות מזה אפי' ארוך הרבה אינו משלים לשיעור הרוחב דלא חשיב פתחא דהא לא חזי להכניס ולהוציא מתוך שהוא צר וכמאן דליתיה דמי ואין מערבין אחד. ב"י בשם שה"ל. ואם החלון עגול צריך שיהא בהקיפו שבסר נכי חומשא. גמ' וצריך שיהא ד' חומשין ומשהו תוך עשרה לארץ כדי שיהא המרובע תוך עשרה לארץ. מ"א סק"ה. והטעם משום דבעינן שיהא החלון ד"ט על ד"ט. והאלכסון של ד"ט על ד"ט עולה ד"ט וח' חומשין דהיינו ה' טפחים וג' חומשין ע"פ הכלל כל אמתא בריבוע אמתא וחרי חומשי באלכסון וא"כ כשבא לעשות עיגול המקיף ע"פ הכלל כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג"ט יהיה חוט המקיף ג"פ ה' טפחים וג' חומשין עולה ט"ז טפחים וד' חומשין דהיינו שבסר נכי חומשא. ומ"ש צריך שיהא ד' חומשין ומשהו תוך יו"ד סמוך לארץ וכו' משום דהעיגול יותר מן הריבוע ח' חומשין כשיעור מה שהאלכסון עולה יותר מן המרובע דהא האלכסון של הריבוע עומד תוך העיגול ונוגע בצדדין ובקרנות בעיגול וא"כ מגיע לעיגול למעלה מן הרבוע ד' חומשין ולמטה מן הריבוע ד' חומשין והעיגול אינו מועיל כיון שאין ברחבו ד"ט ולכן בעינן ד' חומשין ומשהו בתוך יו"ד כדי שיהא אותי משהו ברחב ד"ט תוך יו"ד. מחה"ש. (ויש שם ט"ס הידוע דבמקום חומשין כתוב טפחים):

א

לב) שם. ויהיה קצתו בתוך י"ט וכו' ואפי' משהו רש"י עירובין ע"ו מ"א. וכ"כ הטור. אבל אם כל החלון הוא למעלה מי"ט אינו מועיל כלום כיון שיש תחתיו מחיצה גמורה החולפת בין החצר וא"א להם לערב ביחד. ר"ז או' ה':

א

לג) שם. ואם רצו מערבין כל א' לעצמו. ואז אסורין לטלטל מזו לזו דרך פתחים וחלונות או חורים וסדקים או ע"ג הכותל כלים ששבתו בתוך הבית. ר"ז שם. אבל כלים ששבתו בחצר מותר לטלטל מחצר לחצר אפי' בלא עירוב ואף דרך חור ושאין ביניהם פתח כלל נמי שרי דרשות אחת הן. א"א או' ד' ועיין סעי' א':

א

לד) [סעיף ה'] חלון שבין שתי בתים וכו' ומיירי שלא עירבו בהחצר אשר הבתים פתוחים לו דאי עירבו כל הבתים אשר בחצר נעשו רשות אחת ומותר לטלטל אפי' דרך חלון שאין בו שיעור פתח או דרך חורין וסדקין. וה"ה אם החלון בין שתי בתים אשר בשתי חצירות ונשתתפו אוחם חצירות במבוי נעשו כל החצירות רשות אחת אפי' לכלים ששבתו בתוך הבית ומותר לטלטל אפי' דרך חלון שאין בו שיעור או דרך חורין וסדקין כמ"ש לעיל או' ס"י יעו"ש. אבל אם עירבו ב' החצירות כל אחת לעצמה ולא נשתתפו במבוי וגם לא הוליכו העירוב מחצר לחצר אחרת כדי לערב יחד כמ"ש סעי' ג' אם רוצים לטלטל מן בתים של שתי חצירות ע"י חלון שביניהם צריכים לערב.

א

לה) שם. אפי' הוא למעלה מיו"ד וכו' דביתא כמאן דמליא דמי. גמ' ופירש"י והוי כמאן דלא גבוה עשרה. וכ"כ ב"י. ט"ז סק"ב. והר"ר יהונתן על הרי"פ במשנה פ' חלון כתב עוד הטעם לבית לפי שהוא מקורה וכ"כ התו"ש או' י"ב והר"ז או' ז' ועיין בס' גאון יעקב על עירובין ר"פ חלון שנסתפק אם הטעם דבית כמאן דמלא דמי משום דמקורה א"כ ה"ה בחצר מקורה או משום תשמיש הבית דוקא יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז

א

לו) שם. וה"ה לארובה שבין בית לעלייה וכו' אבל חלונות שבין שתי עליות ושבין שני חדרים צריכין שיהא בתוך יו"ד כמו שתי חצרות. עה"ק. וצ"ע דבעירובין דף ע"ו דקאמר תרגמה אחצרות משמע דבעליות וחדרים דינם כבתים וכן משמעות הפו' דכל שהוא מקורה דינו כבתים. א"ר או' ג' וכ"כ המש"ז או' ב':

א

לז) שם. וה"ה לארובה וכו' קמ"ל דגם באמצע אמרינן דביתא כמאן דמליא דמי. עו"ש או' ג':

א

לח) שם. שבין בית לעליה וכו' ואין לו דרך על הבית שדר בו התחתון ואוכל שם. מ"א סק"ז, דאם יש לו דרך על התחתון אף שאין בארובה ד' על ד' מערב דרך הפתח ומטלטל אף דרך חור. א"א או' ז' ומ"ש התו"ש והמחה"ש בביאור דברי מ"א הנז' כבר הקשה ע"ז בס' בית מאיר דהא רגל המותרת במקומה אינה אוסרת כמ"ש ססי' שע"ח יעו"ש:

א

טל) שם. בהגה. ואם עשו סריגה וכו' דאין הנקבים מצטרפין לד' ט"ז סק"ג.

א

מ) [סעיף ו'] אין לטלטל כלים ששבתו בבתים וכו' ר"ל אע"ג דכלים ששבתו בבית זה מותר לטלטלם כב' החצירות וכן מבתי ב' החצירות לבית זה מ"מ כלים ששבתו בבית של חצר זו אסור להוליכם לחצר אחרת ע"י בית זה האמצעי כיון שלא עירבו ב' חצירות ביחד:

א

מא) שם. אין לטלטל כלים וכו' ודוקא כשנתן הבית עירובו בחצירות אבל אם ב' החצירות נתנו עירובן בבית הממוצע בין החצירות כולם מותרים זע"ז וכדלקמן רס"י שע"ח יעו"ש. מחה"ש.

א

מב) שם. היה בין שתי חצירות כותל וכו' אפי' אינו רחב ד' דלענין מיהוי מחיצה בכל דהו הוי סתימה ואין מערבין אחד. רש"י.

א

מג) שם. גבוה י"ט. דאם אינו גבוה י"ט צריכים לערב אחד ולא שנים כמ"ש לקמן סעי' י"ט לגבי גדיש. וכ"כ ד"מ או' ג' בשם הר"ר יהונתן והביאו לקמן סעי' ז' בהגה. וכ"ה בהרמב"ם פ"ג דין ג' וכ"כ המאמ"ר או' ט"ז ועי"ש מה שתמה על הלח"ם שלא כ"כ יעו"ש:

א

מד) שם. גביה י"ט. ע"פ כל ארכי. ר"ז או' ח':

א

מה) שם. ועשו עליו מחיצה וכו' דק"ל גידוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין וכמ"ש בסי' שס"ב סעי' ב' ב"י:

א

מו) שם. ועשו עליו מחיצה וכו' וה"ה כשגבוה מחבירו עשרה בלי מחיצה. גמ' מ"א סק"ח:

א

מז) שם. יכולין להורידם לחצירות וכו' דגג וחצר רשות אחת היא כמ"ש סעי' א' מ"א סק"ט. ובין שעירבו החצירות כל אחד בפ"ע או שלא עירבו כלל וכמ"ש בסעי' א' יעו"ש:

א

מח) שם. אם הכותל רחב ד' אסור וכו' ר"ל ד"ט שהוא גדר רה"י שיש בו ד"ט על ד"ט הוי רה"י ולכן אסור להוריד משם לבתים דהוי כחצר של שניהם משא"כ כשאינו רחב ד"ט דהוי מקום פטור כמ"ש לעיל סי' שמ"ה ומ"ש בעו"ש ד"א אפשר דט"ס הוא. מאמ"ר או' ה' וכ"כ הר"ז או' ח' דאם הכותל רחב ד"ט אסור. וכ"כ האחרונים

א

מט) שם. ואם אינו רחב ד' מותר דבפחות מד' מקום פטור הוא ומותר לשניהם להשתמש בו אפי' מן הבתים ואעפ"י שעירבה כל אחת לעצמה. ב"י בשם המ"מ כ"ג:

א

נ) שם הגה. ובלבד שלא יחליפו וכו' היינו שלא להעלות מן הבתים לכותל ולחזור ולהורידו לחצר השני ועיין לעיל סי' שמ"ו ססעי' א' בש"ע שהביא פלוגתא בזה וכתבנו שם דדעת הש"ע כהמתירין אלא רק שחושש גם לדעת האוסרים יעו"ש:

א

נא) שם. מי שאינו גבוה לו יו"ד מותר וכו' משום דהו"ל לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקושי וכל לזה בנחת ולזה בקושי נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת. גמ' ב"י:

א

בנ) שם. אף בכלים ששבתו בבית. ומיירי כשעירבה לעצמה מ"א ס"ק י"א. דאם לא עירבה לעצמה אסור מבית לחצר וכ"ש למחיצה והשני מותר מחיצה למחיצה דרשות הוא א' וכשהכותל גבוה י"ט לשניהם ולא עירבו שניהם מותרים מחצר למחיצה ואם עירבו כל א' לעצמה אסורים מבית למחיצה דהוי גג חצר חבירו א"א או' י"א:

א

גנ) שם. והשני אסור להשתמש בו וכו' כיון של חבירו נמוך מי"ט לא הו"ל דין גג ואם ישתמש הוא בו הו"ל כחצירו ויאסור חבירו להעלות עליו כלי הבית ולכן אסור הוא בו דנותנין אותו לזה שתשמישו בנחת. מ"א ס"ק י"ב א"ר או' ו' תי"ש או' כ"ד. ר"ז או' ט':

א

דנ) שם. והוא שיהא הכותל רחב ד' וכו' דהוי הכותל רה"י אבל אם אין רחב ד' הוי מקום פטור. ט"ז סק"ד:

א

הנ) שם. אבל אם אינו רחב ד' מותר לשתיהן וכו' דהוי מקום פטור ובטל לגבי שניהם מ"א ס"ק י"ג תו"ש או' כ"ה:

א

ונ) שם. אפי' עירבו כל אחת לעצמה. ר"ל ולא עירבו שניהם ביחד. וכ"כ הר"ז שם אבל אם לא עירבו כלל אסור לטלטל כלים ששבתו בבית לחצר וכ"ש לכותל וכמ"ש לעיל או' ב"ן:

א

זנ) [סעיף ז'] נפרץ הכותל עד עשר אמות. ועד בכלל דהעשר הוא בכלל פתח כמ"ש לעיל סי' שס"ב או' ע"ט. ואלו העשר אמות מצומצמות כמ"ש לעיל סי' שס"ג סעי' כ"ו ובדברינו לשם או' קמ"ג וקמ"ד יעו"ש:

א

חנ) שם. הרי הוא כפתח ואז אם רצו מערבין יחד ואם רצו מערבין שנים כמש"ל סעי' ד' וכ"כ ב"י בשם הר"ר יהונתן:

א

טנ) שם. והוא שלא יהיה נפרץ במלואו. כלומר דאם נפרץ במילואו אפי' פחות מיו"ד אמות צריכות לערב יחד עו"ש או' ה':

א

ס) שם. והוא שלא יהיה נפרץ במילואו דהיינו שנשאר משהו מכאן ומשהו מכאן או מצד אחד לבדו נשאר ד"ט רוחב בגובה י"ט ב"י בשם הר"ר יהונתן וכ"כ מ"א ס"ק י"ד. אמנם התו"ש או' כ"ז השיג על דברי מ"א הנז' וכתב דדעת הש"ע אינו כן אלא דבשיור בעינן מישתייר דוקא טפח מכל צד או פס ד"ט מצד אחד יעו"ש ועיין לעיל סי' שס"ג סעי' ב' ובדברינו לשם או' י"ב ואו' י"ד יעו"ש:

א

סא) שם. ואם נפרץ ביותר מעשר וכו' ואעפ"י שנשאר מן הכותל מכאן ומכאן כפלי כפליים ממה שנפל הכל חשוב כנפול ואין זה פתח אלא פרצה והוי כלהו כדיורי חצר א' ואם עירב כל א' לעצמה הוי כחולקין את עירובין ואוסרין אלו על אלו. ב"י בשם הר"ר יהונתן עו"ש שם א"ר או' ז':

א

סב) שם. וצריכין לערב יחד. אכן אם עשו צוה"פ לפרצה מהני להיות נחשב כפתח כדלעיל סי' שס"ג סעי' כ"ו ואז אם רצו יכולין לערב שנים:

א

סג) שם הגה. וכ"ש אם אין ביניהם מחיצה גבוהה יו"ד וכו' דהוי כמאן דליתא תו"ש או' כ"ח:

א

סד) [סעיף ח'] גבוה עשרה לשניהם כלומר משני צדדיו גבוה עשרה. עו"ש או' ו' דאי מצד א' אינו גבוה עשרה נותנים אותו לאותו חצר שמצדו אינו גבוה יו"ד כל"ש בסעי' הקודם:

א

סה) שם. סולם רחב ד' ר"ל הנמשך באורך הכותל ד' דהיינו ששליבותיו שהם בעצמם רוחב הסולם הם ארוכות ד' ובהכי סגי וא"צ שיהא בולט ד' תוך החצר שיהיו שליבותיו רחבות ד' ושיהא בו ד' על ד' דכל שמגיע לראש הכותל או לפחות מג' א"צ ד' על ד' מאמ"ר או' ה' וכ"ה בהגהת הלבוש ועי"ש במאמ"ר מ"ה שהשיג על העו"ש וכן השיג עליו המ"א ס"ק ט"ז ועיין לקמן או' ע"ז ואו' ע"ח:

א

סו) שם. אם אין ביניהם ג' וכו' דאמרינן לבוד והוי כאלו הם מכוונין ויכולין לעלות מצד זה ולירד מצד זה והוי כפתח תו"ש או' כ"ט:

א

סז) שם. חשיבי כפתח. ואם רצו מערבין שתי החצירות יחד רש"י ר"ז או" י"א:

א

סח) שם. היו מופלגים זה מכנגד זה ג' טפחים. וה"ה הרבה גמ' ר"ז שם:

א

סט) שם. אם הכותל רחב ד' וכו' שיכול לעלות בסולם זה ולילך על הכותל עד סולם חבירו ולירד טור וכ"ה ברש"י מ"א ס"ק ט"ו:

א

ע) שם. כשיש בו ד' שליבות דכובדו קובעו ואינו נוטל בשבת. גמ' ולא משום איסור אלא משום דקשה ליטלו רש"י. ואעפ"י שעתיד ליטלו אחר השבת שרי ר"ז שם.

א

עא) שם. אבל פחות מכאן לא דהואיל וקטן הוא ונוח ליטלו כנטול הוא ואינו חשוב פתח ר"ז שם:

א

עב) שם. אבל פחות מכאן לא. ואם נקבע בבנין כל סולם ממעט. המ"מ פ"ג דין ז' וא"כ ה"ה אם נקבע במסמרים:

א

עג) שם. כבדות. היינו שאינו נוח להינטל ועיין לעיל סי' ש"ע או' יו"ד:

א

עד) שם. שאז כובדו קובעו פי' שאז א"צ ד"ש שליבות אבל רחב ד' ודאי דבעינן. עו"ש או' ו':

א

עה) שם. אלא עשרה וכו' דאם הוא גבוה יותר מיו"ד לא סגי בשבעה ומשהו אלא בכדי שיהא הסולם מגיע תוך ג"ט סמוך לראש הכותל וכן אם הניח הסולם באלכסון לא סגי בז' ומשהו אלא עד שיהיה בתוך ג' סמוך לראש הכותל אחרונים:

א

עו) שם. ז' ומשהו וכו' ולא נשאר לראש הכותל כ"א פחות מג"ט ואז אמרינן לבוד:

א

עז) שם. במשך ד' אצל הכותל וכו' פי' ברוחב ד' כמ"ש ראש הסעי' ולא בעי' ד' על ד' כמו באצטבא בסעי' י"א ולדא העו"ש. מ"א ס"ק ט"ז (ע"פ הגהת יא"פ ומחה"ש שבכאן צריך הציון של מ"א) ועיין לעיל או' ס"ה:

א

עח) והעמודים של הסולם שתוקעין בהן השליבות ג"כ מצטרפין לשיעור רחב ד' ועובי השליבות אין בהן שיעור. ושיעור שצריך לגובה הסולם הוא עד השליבה העליונה ואף שהעמודים גבוהין יותר למעלה אין מועילין להשלים השיעור תוספת ירושלם בשם הירושלמי:

א

עט) שם. בין להשתמש עליו. היינו אם אחד עשה סולם נותנין אותו לזה תו"ש או' ל"ב והיינו אם עירבה אותה חצר לעצמה מותר להוליך ע"ג הכותל אף כלים ששבתו בבית וחבירו אסור אפ" בכלי חצר כמ"ש סעי' ו' ואם לא עירבה שניהם מותרין דוקא בכלים ששבתו בחצר כמש"ל או' ב"ן:

א

פ) שם. ובין לערב יחד. היינו אם גם השני עשה סולם מצד השני. ט"ז סק"ו. א"ר או' יו"ד. תו"ש או' ל"ג ר"ו או' י"א. ואם לא עירבו יחד שניהם אסורים לטלטל ע"ג הכותל כלים ששבתו בבית. מחה"ש:

א

פא) שם. אם יש בה משך ד' ר"ל המקום שנתמעט מגובה י"ט יש בו ד"ט במשך הכותל. אחרונים:

א

פב) שם. בין לעשותו כפתח וכו' דהיינו אם פרוץ מעבר לעבר פתח הוי ורצו מערבין א' ואם עב החומה ונשאר גבוה י"ט לצד הב' משמש אותו שעקר החוליא דנוח תשמישו כבסעי' ו' דגבוה לא' י"ט ולשני פחות נותנין לזה שתשמישו בנחת. א"א או' ט"ז. ועיין לעיל או' ע"ט ואו' פ' וה"ה לכאן:

א

פג) שם. וכן אינו מועיל להשתמש בכל הכותל וכו' והיינו אם הכותל רחב ד"ט אבל פחות מזה מותר להשתמש בכל הכותל ואפי' שניהם וכמ"ש לעיל סעי' ו' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

פד) שם. לא כנגד המקום שנתמעט. ששם הוא תשמישו בנחת לזה שנתמעט מצדו שעומד בקרקע ומשתמש עליו בנחת אבל אינו נוח לעלות דרך עליו לראש הכותל הואיל ואין בו משך ד' ר"ז או' י"ב. ועיין לקמן או' צ"א:

א

פה) [סעיף ט'] למעטו מגובה יו"ד. שאין ממנה לראשו י"ט שנוח לו לעלות במקום המיעוט וממנה יעלה על ראש כל הכותל. ר"ז או' י"ג:

א

פו) שם. אם יש בה ד' אורך וכו' ר"ל ד"ט על ד"ט ולענין גובה אין שיעור ואפי' משהו כבסעיף שאח"ז ורק שיהיה ממנה ולראש הכותל פחות מי"ט כדי שיהא נוח לעלות כנז':

א

פז) שם. מועיל להשתמש בכל הכותל. אפי' כלים ששבתו בתוך הבית והיינו אם עירבה אותה חצר לעצמה וחבירו אסור להשתמש אף כלים ששבתו בחצר כמ"ש סעי' ו' יעו"ש ואם גם חבירו עשה אצטבא מצד הב' אז אוסר עליו ואינם מותרים לטלטל על הכותל רק כלים ששבתו בחצר:

א

חפ) שם. אבל אינו חשוב כפתח וכו' אפי' אם עשה כן גם בחצר השנית, ר"ז או' י"ג:

א

טפ) שם. אבל אינו חשוב כפתח וכו' כ"כ הטור ואעפ"י שמרן ז"ל בב"י תמה עליו דלא הו"ל למינקט כחומרי ב' התרוצים מ"מ לא נמנע בש"ע מלכתוב דבריו לפסק הלכה כי כן דרכו בהרבה מקומות שבספרו הארוך הוא תמה על א' מהראשונים ואעפ"י כן כותב דבריו בש"ע וכ"ה בכללי הש"ע. מאמ"ר או' יו"ד. וע"ש מ"ש להשיג על הב"ח שכתב להשיג על תמיהת ב"י על הטור יעו"ש:

א

צ) שם. עד שיגיע לראש הכותל. וה"ה לתוך ג"ט סמוך לראש הכותל כמ"ש בסעי' הקודם לגבי סולם יעו"ש:

א

צא) שם. אפי' להשתמש כנגדו, ולא דמי דלעיל בעקר חוליא דמותר להשתמש כנגדה משום דשאני הכא שאין ראוי לעמוד על האצטבא להשתמש כיון דאין בו ד' אבל במקום עקירת החוליא עומד על הקרקע ומשתמש שם. ב"י בשם הרא"ש. דשאני התם דתשמישו בנחת. ועיין לעיל או' פ"ד:

א

צב) [סעיף י'] כפה ספל וכו' סמוך לכותל או בתוך ג"ט סמוך לכותל דאמרינן לבוד כנז"ל והה"נ לאצטבא דסעי' הקודם:

א

צג) שם. מותר להשתמש כנגד המיעוט. הב"ח הקשה דמאי שנא מאצטבא דסעי' הקודם דאם יש בה ד' על ד' דמותר להשתמש בכל הכותל וע"כ כתב להגיה בדברי הטור וגם הכא מותר להשתמש בכל הכותל יעו"ש מיהו המ"א ס"ק עי"ז כתב דדוחק להגיה הספרים וע"כ כתב אפשר דהטור והש"ע ס"ל דכיון דלא מבטל ליה לספל התם לא מהני לכל הכותל כמ"ש סעי' ט"ז עכ"ל וכ"ה דעת התו"ש או' ל"ח והנה"ש. אבל הט"ז סק"ו הסכים לדברי הב"ח דבכל הכותל שרי להשתמש. וכ"ה דעת החמ"מ או' ג' א"ר או' י"ב. מאמ"ר או' י"א ביאורי הגר"א. ר"ז או' י"ד:

א

צד) שם. ובלבד שיחברנו בטיט, כלומר דבעי מרא וחצינא אם רוצם ליטלו משם כדאמרינן בגמ' כי היכי דלא נהוי דבר הניטל בשבת. ב"י ט"ז שם אבל אם הטיט מונח עליו שרי לשומטו (ר"ל וא"כ לא הוי חיבור) ולא אמרינן דהוי בסיס לדבר האסור שאין כוונתו שיהא הספל משמש לטיט אדרבא הטיט משמע לספל כמ"ש סי' רנ"ט כ"ה בגמ' מ"א ס"ק ח"י ר"ז שם:

א

צה) שם. ובלבד שיחברנו בטיט ואעפ"י שעתיד ליטלו אחר השבת שרי כמ"ש לעיל או' ס"ט

א

צו) שם. ובלבד שיחברנו בטיט. ואם הספל או כספסל כבד שאין ניטל ביד א' י"ל כובדו קובעו וצ"ע א"א או' ח"י. ובריטב"א כתב דלפום ש"ס דילן כל דבר שניטל בשבת אינו ממעט אלא כשהוא קבוע ממש או כשכבדו קובעו ועשאו קבוע יעו"ש. ועיין לעיל סי' ש"ע או' יו"ד. ומוקצה כגון עריבה שלשין בה וכדומה י"ל אין ממעט דניטל לצורך ומקומו. א"א שם:

א

צז) [סעיף יא'] בנה אצטבא על אצטבא וכו' פירש"י בנה אצטבא של עץ ע"ג אצטבא סמוך לכותל ויש אויר מפסיק בין זו לזו שהיה לעליונה רגלים אם יש בתחתונה אורך ד' ובה נתמעט גובהו של כותל מיו"ד ממעט דל עליונה מהכא. ואם אין בה ד' ויש בעליונה ד' ואין בין זה לזה ג' חשבינן להו כחד ואעפ"י שהמיעוט הזה קצר מלמטה הואיל ומתמלא שיעורו מלמעלה שפיר דמי אבל יש ביניהן ג' תרי נינהו ומיעוט באויר לא שמיה מיעוט עכ"ל ומביאו ב"י:

א

צח) שם אם יש בתחתונה ד' וכו' ואז אפי' אין בעליונה ד' ורחוק מן התחתונה יותר מג"ט אפ"ה מותר להשתמש עליו עו"ש או' ט"ו ר"ל כיון שיש בתחתונה ד' חשבינן לעליונה כאלו אינה וכמ"ש לעיל בשם רש"י:

א

צט) שם. ואין בין זו לזו ג"ט וכו' דאז אמרינן לבוד:

א

ק) שם מהני להתיר להשתמש עליו ר"ל דאותו חצר שבנה אצטבא מותר להשתמש בכותל כלים ששבתו בבית אם עריבה אותה חצר לעצמה וחבירו שבחצר השני אסור להשתמש בכותל אפי' כלים ששבתו בחצר כמ"ש לעיל או' פ"ט יעו"ש:

א

קא) שם אבל לא מהני למהוי פתח וכו' אף אם עשה חבירו כיוצא בו בחצר השני אלא א"כ מגיע לראש הכותל נה"ש ור"ל כמ"ש סעי' ט' יעו"ש:

א

קב) [סעיף יב'] זיז היוצא מן הכותל בתוך י"ט סמוך לארץ כדלקמן בסוף הסעי':

א

קג) שם. והניח עליו סולם וכו' ר"ל שראש העליון של הסולם סמכו לזיז:

א

קד) שם. סולם כל שהוא וכו' הכוונה דלא בעינן לא רחב ד' ולא ארוך ד' במשך הכותל אלא אפי' הוא צר וקצר הגי כל שראוי לעלות עליו דהוי האי סולם דרגא לזיז וחד מיעוטא הוא. מאמ"ר או' י"ב ועיין לקמן או' ק"ז:

א

קה) שם. מועיל להתיר לו תשמיש הכותל אבל פתח אחד לא חשיב לערב אחד אפי' כשנגדו עשה כיוצא בו אם לא כשיגיע הסולם לראש הכותל כמ"ש סעי' ט' ב"י לדעת הטור וכ"ה לדעת הש"ע שפסק בכל הני סעיפים כדעת הטור וכ"כ מ"א ס"ק י"ט א"ר או' ט"ו תו"ש או' מ' א"א או' י"ט. מאמר או' י"ג ר"ז או' ט"ו ועי"ש במאמ"ר מ"ש להשיג על הב"ח שכתב לדעת הטור גם יכולין לערב יחד והא"ר שם כתב דאפשר דהב"ח מיירי בשעשה סולם מגיע לראש הכותל יעו"ש:

א

קו) שם והוא שלא תהא שליבה התחתונה גבוה וכו' דאז הרי הוא כאלו הזיז מחובר למטה אבל בלא"ה אין כאן מיעוט מפני שהוא מובדל מן הקרקע הרבה והוי מיעוט באויר ולא הוי מיעוט תו"ש סי' יו"ד. תו"ש או' מ"א:

א

קז) שם. והוא שיניח הסולם ע"ג הזיז פי' שסומך ראש הסולם בזיז דהוי הסולם והזיז חד מיעוטא מ"א סק"ך, ולכן אע"ג דהסולם אינו רחב ד' מ"מ כי דהזיז רחב ד' הו"ל כאלו הסולם למעלה רחב ד"ט ומהני מחה"ש:

א

קח) שם אבל סימכו אצלו לא פי' שסומך הסולם לכותל אצל הזיז וא"כ לא הוי הסולם דרגא לזיז מ"א ס"ק כ"א ואפי' אם סמכו בתוך ג"ט לזיז לא מהני אלא דוקא הזיז ממש. אחרונים:

א

קט) שם. בתוך עשרה העליונים. ושיהיו בפחות מי"ט תחתון וגם צריך לזה שני סולמות אחד מן הארץ עד זיז התחתון ואחד מן התחתון עד העליון. מ"ב או' ק':

א

קי) שם. שאם היה הזיז גבוה יו"ד לא סגי ליה בסולם כל שהוא. אלא צריך שיהא בו משך ד' באורך הכותל אבל מ"מ לא בעי' ד' על ד' דכיון שהוא מגיע לראש הזיז במשך ד' סגי כמ"ש לעיל סעי' ח' במגיע לראש הכותל. מאמ"ר או' י"ב ועי"ש במה שתמה על העו"ש יעו"ש ועיין לעיל או' ס"ה:

א

קיא) שם. והוא שלא יהיו הזיזין זה כנגד זה וכו' ר"ל אלא שיהיו רחוקים בכדי שיהא ראוי להעמיד סולם על זיז התחתון כשיפוע ולסומכו על זיז העליון. אחרונים:

א

קיב) [סעיף יג'] ומילא האויר שביניהם בקש. שעשה כעין שליבות מזה לזה. רש"י. א"ר או' ח"י. ר"ז או' ט"ז:

א

קיג) שם. והקש מן הצד מהני דראויין הקשין לאחוז היד בהן ולעלות בסולם. רש"י. א"ר או' י"ט ר"ז. שם:

א

קיד) שם. בין לערב יחד. והיינו כשמגיע לראש הכותל כמ"ש סעי' ח' מ"א ס"ק כ"ב וה"ה אם הוא בתוך ג"ט סמוך לראש הכותל הוי כמגיע לראש הכותל דאמרינן לבוד וכמ"ש סעי' ח' ומיירי כגון שגם חבירו עשה כן בצד השני וכמ"ש שם בסעי' ח' יעו"ש:

א

קטו) ואם אינו מגיע לראש הכותל אז אם הוא ד' על ד' מותר להשתמש אבל לא לערב יחד כמ"ש סעי' ט' ואם אין בו ד' על ד' אינו מועיל אף להשתמש כנגדו. תו"ש או' מ"ד:

א

קטז) [סעיף יד'] אין הסולם רחב ד' וזקפו בכותל ביושר וחקק אצלו בכותל מכאן ומכאן (כנגד שליבות הסולם רש"י) להשלים רחבו לד' כגון שהכותל עב ובולט מצד הסולם. ר"ז או' י"ז:

א

קיז) שם. די לו שיחוק בגובה יו"ד וכיון דאיכא בגובה יו"ד רחב ד' הוי ביה שיעור פתח ואע"ג דגבוה הכותל טובא לית לן בה רש"י. ב"י. ר"ז שם. וכגון דהסולם מגיע לראש הכותל דנוח לעלות בו לראש הכותל וכמ"ש לקמן או' קי"ט יעו"ש. וה"ה אם הוא בתוך ג"ט סמוך לראש הכותל הוי כמגיע לראש הכותל כמש"ל או' קי"ד:

א

קיח) שם. צריך שיחוק בכל גבוה הכותל. ורחבו במשך הכותל ד"ט רש"י:

א

קיט) שם. צריך שיחוק בכל גבוה הכותל. והא דלא סגי ליה שיחוק גובה י"ט ברחב ד"ט כמו בחוקק להשלים רחב הסולם משום דהתם כיון דאיכא סולם מגיע לראש הכותל נוח לו לעלות ואעפ"י שאין ברחבו ד' למעלה מיו"ד אבל הכא אין נוח לו לעלות כ"כ וע"כ בעינן שיחוק בכל גובה הכותל גמ'. ועירש"י שם

א

קך) שם בכל גובה הכותל. ונראה דבחקק לפחות מג"ט סמוך לראש הכותל מהני א"א או' כ"ג:

א

קכא) שם. ומועיל בין להתיר וכו' זה קאי גם ארישא. וכ"כ בא"א שם.

א

קכב) שם. בין לערב יחד. אם עשה כן גם בחצר השגי ר"ז או' י"ז:

א

קכג) [סעיף טו'] היה אילן בצד הכותל וכו' זהו דעת הרמב"ם פ"ג דין ח' אבל דעת הרא"ש והטור אסור לעשות סולם מאילן מחובר ועיין בהמ"מ שם טעם האוסרים והמתירין והוא ז"ל הסכים לדעת הרמב"ם יעו"ש וע"כ סתם בש"ע כדעת הרמב"ם ואח"כ הביא דעת הרא"ש. ועיין לקמן או' קכ"ו

א

קכד) שם. אם רצו מערבין אחד. דמה שאסור לעלות באילן אינו אלא משום שבות ולא גזרו עליו ביה"ש (שהוא שעת קניית העירוב) כמ"ש סי' שמ"ב ואע"ג בהכא הוי פתחא לכולא יומא שרי לערב מ"א ס"ק כ"ב רי"ז או' ח"י. ור"ל כיון שהותר העירוב ביה"ש הותר לכולי יומא תו"ש או' מ"ו ועי"ש והיינו אם גם חבירו עשה כן בצד השני וגם אם האילן נוח לעלות בו אל הכותל כגון שהוא משופע או יש בו שליבות והגם שאין לולין בו כמ"ש באו' שתת"ז אבל ראוי להיות פתח בעינן:

א

קכה) שם. אם רצו מערבין אחד. אבל אסור לעלות באילן אלא משתמשין דרך חורין. גמ' ופירש"י שם:

א

קכו) שם. והרא"ש ז"ל כתב בהיפך והרשב"א בעה"ק המגיד פ"ג הסכימו לסברא ראשונה א"ר או' ך' וכ"פ הר"ז או' ח"י כסתם הש"ע ולא הביא דעת הרא"ש וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דדעת הש"ע לפסוק כסתם ורק אם דעת החולקים לחומרא חושש להם לכתחלה יעו"ש וכ"כ התו"ש בסי' זה או' מ"ח וע"כ כתב דבאילן יבש מותר לכ"ע יעו"ש דבאשירה אסור כדעת הרמב"ם ובאילן לח יש להחמיר כדעת הרא"ש ובאילן יבש שרי לכ"ע יעו"ש ועיין לקמן או' קכ"ט:

א

קכז) שם. דאילן אינו מועיל, דכיון שאסור לעלות בו בשבת והאיסור הוא בא מכח השבת איך יתיר ויכין דבר לשבת דהוו להו כשני סותרין לבוש:

א

קכח) שם. ואשירה מועלת, דכל שאיסור דבר אחר גרם לו מותר. גמ' ואע"ג דאסור בהנאה הא לא משתמש בה מידי ופתחא שמיה ואריא הוא דרביע עליה ומ"מ החצירות מעורבין. רש"י:

א

קכט) שם. והוא שתהא יבשה והגם דברסי' של"ו פסק דגם באילן יבש אסור לעלות בשבת וא"כ מה הפרש יש שאוסר בלח ומתיר ביבש. ולק"מ דהדין הזה הוא בשם הרא"ש והוא פסק בפ' המוצא תפילין סי' י"א וי"ב דמותר להשתמש באילן יבש. נתיב חיים. ועוד י"ל דאיסור דיבש שם אינו עיקר רק חששה רחוקה כמבואר שם. א"ר או' כ"א ועיין בדברינו לשם או' ב' וא"כ באילן יבש שאינו אשירה לכ"ע שרי דהא להרמב"ם אפי' לח שרי ולהרא"ש אפי' של אשירה יבש שרי וכ"ש באינו אשירה. ועיין לעיל או' קכ"ו.

א

קל) שם והוא שתהא יבשה. וא"ת לאיזה ענין הביא הש"ע דין זה י"ל דנ"מ עץ בעלמא שנעבד שג"כ אשירה מקרי. נתיב חיים:

א

קלא) [סעיף טז'] חריץ שבין שתי חצירות וכו' וה"ה אם היה חריץ כזה מפסיק בחצר אחד על פני כל ארכו של חצר ויש דיורין מכאן ומכאן דנעשה חצר זה כשתי חצירות ואין יכולין לערב יחד.

א

קלב) שם. עמוק יו"ד. דכשם שמחיצה גבוה י"ט מפסקת בין הרשיות ה"ה עעוק יו"ד. וא"כ אם אין עמוק יו"ד אעפ"י שרחב ד' או יותר הו"ל כחצר א' ומערבין דוקא א' ולא שנים כמ"ש לעיל או' מ"ג גבי כותל שאין גבוה י"ט יעוי"ש. ועיין לקמן או' קל"ח:

א

קלג) שם. ורחב ד' טפחים. דפחות מכאן נוח לפסעו משפתו. אלה שפתו רש"י. ור"ל דהו"ל כחצר א' ומערבין דוקא א' ולא שנים אעפ"י שעמוק י"ט או יותר. וכ"ה בהריטב"א יעו"ש:

א

קלד) שם. אין יכולין לערב יחד, ומיירי שהחריץ ארוך ומפסיק ע"פ החצר כולה כמ"ש רש"י ז"ל אבל אם נשאר מקום ד"ט שאינו חריץ אם רצו יכולין לערב יחד וכמ"ש בסעי' שאח"ז:

א

קלה) שם. אפי' מלא תבן וקש אעפ"י שהוא מעובה כ"כ שאין רגלי האדם נשקעות בתוכו, הר"ר יהונתן בפי' הרי"ף יא"ף:

א

קלו) שם. אפי' מלא תבן וכו' והיינו אם ראוי למאכל בהמה אבל אם הוא תבן וקש סרוח שאין ראוי למאכל בהמה דינו כעפר. עה"ק דף כ"א. א"ר או' כ"ד:

א

קלז) שם. כל זמן שלא ביטלו. בפי' ואמר לא שקילנא ליה מהכא. רש"י עירובין ע"ח ע"ב וסוכה ד' ע"א. ומיהו ר"ח בסוכה שם פי' דביטלו היינו שהסכים בדעתו שלא ליטלו משם לעולם יעו"ש. ומשמע דלכל אחד יש קולא וחומרא דלפי' רש"י צריך שיהיה הביטול בפה אבל א"צ לעולם ולפי' ר"ח א"צ בפה אבל צריך לעולם ועיין לקמן סי' תרל"ג סעי' ד' שכתב דצריך לבטלו בפה דוקא כפי' רש"י וגם לא הזכיר שם שצריך לבטלו לעולם משמע דדעתו לפסוק כמ"ש בב"י שם דדי אם מבטלו לאותו שבת יעו"ש. ועיין לעיל סי' שנ ח סעי' ב' בהגה ובדברינו או' מ"ו ולקמן או' קל"ט:

א

קלח) שם. ואם היה מלא עפר וכו' לא דוקא מלא אלא כל שנתמעט מעומק י"ט הו"ל כחצר א' ומערבין דוקא א' ולא שנים כמש"ל או' קל"ב. וכ"ה בהרמב"ם פ"ג דין י"ב. וכ"כ המאמ"ר או' ט"ז, ולאו דוקא עד שיתמעט כל משך החריץ שבין שתי החצירות אלא כל שנתמעט מעומק י"ט במשך יותר מיו"ד אמות מערבין דוקא א' ולא שנים כמ"ש לעיל סעי' ז' לגבי פירצה וה"ה לגבי חריץ. וכ"כ המאמ"ר שם. ועיין לקמן או' קמ"ג:

א

קלט) שם. אפי' סתמא וכו' ולא דמי לסי' תרל"ג סעי' ד' גבי סוכה דלא בטיל מסתמא משום דחריץ למיטיימיה קאי. עירובין ע"ט ע"א. והביאה מ"א ס"ק כ"ז. א"ר או' כ"ג. ועיין במ"א שם שכתב דמשמע דלא מהני ביטול לשבת א' יעו"ש ומיהו כבר כתבנו לעיל או' קל"ז דדעת הב"י והאחרונים דמהני יעו"ש. מיהו הר"ז או' י"ט כתב דבד"ס הולך אחר המיקל ואם לא ביטלו לעולם יכולין לערב כל אחת בפ"ע יעו"ש:

א

קמ) שם הגה. ועיין לעיל סי' שנ"ח סעי' ב' בהגה ועיין בדברינו לשם בס"ד ולעיל או' קל"ז:

א

קמא) שם בהגה. דדרכן לעשותו שם אוצר. והואיל וכן אסור להתחיל לפנות מהן בשבת כמ"ש רס"י של"ג מ"א ס"ק כ"ח ועי"ש במ"א מה שהקשה על דין זה דבגמ' דף פ"ד מוקי לה בפירות טבולים משמע דבשאר פירות אסור ועי"ש מה שהקשה אבל בס' נתיב חיים מתרץ כל קשיות הנז' וכן הא"ר או' כ"ד והנה"ש תירצו קשיות הנז' וכן הלבוש הביא דין זה שכתב מור"ם ז"ל וע"כ נראה דהמיקל לא הפסיד:

א

קמב) [סעיף יז'] אם הוא רחב ד' וכו' אבל אם הוא פחות מד"ט כמאן דלתיה דמיא ומערבין שנים דוקא ולא אחד כדאיתא שם במשנה:

א

קמג) אם הוא רחב ד' וכו' ואם מעט רוחב החריץ בלוח שהושיבו באורך החריץ ביותר מיו"ד אמות אין מערבין שנים. מ"א ס"ק כ"ט והטעם משום דהאי חריץ דינו ככותל המפסיק בין ב' חצירות (עיי' סעי' ז') ואם נתן עליו נסר הוי כפתח בכותל דאם רצו מערבין א' ואם רצו מערבין ב' וכ"ז עד יו"ד מקרי פתח אבל יותר מיו"ד לא מקרי פתח אלא פרצה וכאלו נפרץ כותל שבין ב' חצירות ביותר מיו"ד דצריכין לערב יחד ולא כל אחד לבדו. מחה"ש ועיין לעיל או' קל"ח:

א

קמד) וכתב הר"ז או' ך' והוא שאין דעתו ליטול הנסר מכאן לאחר זמן שכל שאינו מבטלו כאן לעולם אינו מבטל מחיצה להחמיר עכ"ל ור"ל זה שאמרנו שאם נתן נסר יותר מיו"ד אמות באורך החריץ שאין מערבין שנים הוא דוקא שנתנו שם לעולם אבל אם נתנו לשבת א' יכולין ג"כ לערב שנים וכמ"ש בשמו לעיל סוף או' קל"ט דס"ל בד"ס הילך אחר המיקל יעו"ש אבל לדעת מרן ז"ל ודעימיה אפי' לשבת א' חשוב ביטול ואינם יכולין לערב שנים כמ"ש לעיל או' קל"ז יעו"ש:

א

קמה) שם. ואם נתן הנסר לאורך החריץ וכו' שנתן לארכו של חריץ דף ד' אורך ע"ג יתידות אצל שפתו וסתם קצת רוחב החריץ ומיעטו מד' רש"י:

א

קמו) שם. אפי' אין בו אלא כל שהוא וכו' שהרי מיעטו לרוחב החריץ מד' במשך מדת הפתח. רש"י:

א

קמז) שם חשוב כפסח. ואם רצו מערבין יחד:

א

קמח) [סעיף חי'] דינו ככותל. המבואר דינו לעיל סי' ו' יעו"ש.

א

קמט) [סעיף יט'] שבין שתי חצירות. ומפסיק ע"פ רוחב כל החצירות רש"י. וה"ה אם היה סותם לפרצה יותר מיו"ד אמות שבין שתי החצירות דדינה כרוחב כל החצר כמ"ש סעי' ז':

א

קנ) שם אם הוא גביה עשרה טפחים. כדאיתא במשנה:

א

קנא) שם. כל אחד מערב לעצמו. דהוי כאלו יש מחיצה ביניהם. תו"ש או' נ"ג:

א

קנב) שם. נתמעט בחול וכו' אבל אם נתמעט בשבת כיון שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת כולה כדלקמן סי' שע"ד סעיף ב' ב"ח. וכ"כ מהרל"ח והביאו בחי' הגהות שבגליון ב"י או' ב' עו"ש או' ט"ו א"ר או' כ"ו. תו"ש או' נ"ד. נה"ש ר"ז או' כ"ב. ועי"ש בנה"ש שהשיג על הט"ז סק"י שכתב על הב"ח וכן בא"ר שם ובנתיב חיים השיגו על הט"ז שכתב על הב"ח יעו"ש.

א

קנג) שם. נתמעט בחול מיו"ד בגובה וברוחב ע"פ כל החצר או במשך יותר מעשר אמות. רש"י. אבל אם נתמעט במשך עד עשר אמות פתחא הוי ורצו מערבין שנים עו"ש שם א"ר הו" כ"ז תו"ש שם:

א

קנד) שם צריכין לערב ביחד. ואם עירב כל אחד לעצמה אוסרת זו על זו כיון שאין ביניהן מחיצה גבוה עשרה ולא עירבו זו עם זו. ר"ז שם:

א

קנה) שם. אסור לשום אחד מהם ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת וכו' והטעם פירש"י ז"ל משוה דחיישינן דלמא שקיל טובא וממעט ליה מעשרה וקמטלטל בחצר האסורה. ואע"ג דק"ל דהלכתא במחיצה המפסקת בין שתי חצירות אם נפרצה בשבת דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה וכמ"ש בסי' שע"ד סעי' ב' מ"מ אמרינן לכתחלה עבדי רבנן תקנתא שלא יבא לידי מיעוט ועוד כתב רש"י ז"ל טעם אחר דמשו"ה אסור ליתן בידים לתוך קופתו משום מוקצה דהוקצה מאתמול למחיצה. וכתב ב"י דלטעם זה אינו אסור אלא מי"ט ולמטה דמי"ט ולמעלה לאו צורך מחיצה הוא ומדסתם כאן דבריו נראה דטעם ראשון עיקר. עו"ש או' ט"ז, וא"כ לפי טעם שני אפי' אם נתמעט מגובה י"ט בשבת אסור ליתן בידים לתוך קופתו בשבת דכיון דאתקצי ביה"ש למחיצה אתקצי לכולי יומא:

א

קנו) שם ואפי' להעמידה שם כדי שתאכל אסור. דחיישינן דלמא שקיל בידים וספי ליה רש"י:

א

קנז) שם. אבל יכול לעמוד בפניה וכו' דכולי האי לא גזור רבנן. ולא חיישינן לדלמא ממעיט מעשרה דבהמה קלי קלי אכלה רש"י:

א

קנח) שם ולהרא"ש אפי' בחול אסור וכו' דדלמא ממעט ליה בע"ש סמוך לחשיכה ולאו אדעתיה ומטלטל בשבת בחצר האסורה אבל בבתים כיון דאיכא מחיצות ותקרא כי מפחית מינכרא מילתא. ט"ז סק"י מ"א סק"ל:

א

קנט) שם, ולהרא"ש אפי' בחול אסור וכו' משמע דכ"ש דאסור בשבת ומהרא"ש גופיה פ' חלון משמע דמותר בשבת דאין בזה איסור מוקצה גם משום שמא ימעט ליכא למיחש דשבת כיון דהותרה הותרה ואף דלרש"י צ"ל מ"מ דלכתחלה לא יגרום מ"מ מהרא"ש מבואר דלא ס"ל כן וכ"מ מרי"ו דף פ"ט א"ר או' כ"ט. וכ"כ התו"ש או' נ"ה מאמ"ר או' ך' ועי"ש מה שיישבו לשון הש"ע:

א

קס) אסור ליתן ממנו לקיפתו. ומשמע דדוקא ליתן לקופתו הוא דאסור משום דדלמא ממעט בע"ש ביה"ש ולאו אדעתיה אבל לנוטלו כולו בבת אחת ליכא למיחש להכי דהא מרגיש דניטלה המחיצה:

א

קסא) שם וכן להעמיד הבהמה בידים. והוא מטעם הנז"ל דלמא יקח בידים ויתן לתוך קופתו. עו"ש או' ט"ז:

א

קסב) שם. אבל גדיש שבין שתי בתים וכו' אפי' אין הגדיש מגיע לתקרה ממש דכיון דאיכא תקרא ומחיצה כי מפחות מי"ט מינכרא מילתא. מ"א ס"ק ל"א. תו"ש או' נ"ז:

א

קסג) שם שבין שתי בתים וכו' כגון שנפרץ הכותל שבין שתי הבתים יותר מיו"ד אמות והועמד שם גדיש. ומיירי שבית א' פתוח לחצר אחרת ולא עירבו ב' החצירות יחד. מ"א שם תו"ש שם. דאי עירבו החצירות יחד או ששתי הבתים פתוחים לחצר א' (ועירבה אותה חצר) אף אי מיפחת הגדיש מי"ט לית לן בה. יא"ף. והעיקר כסברא ראשונה דכ"ה דעת הראב"ד והרשב"א והריטב"א ואאו"ז כרש"י וכ"מ דעת הש"ע דסתם כרש"י וכ"פ הר"ז וכ"כ האחרונים.

א

קסד) ודע הא דמותר כי מפחות ולא מפחת מי"ט היינו כשאין התקרה רחוקה ממנו ג"ע דאז אמרינן לבוד וכאלו המחיצות מגיעות לתקרה אבל כשהם רחוקים מן התקרה ג"ט אפי' הם עדיין גבוהים י"ט לאו מחיצה היא כלל דבמחיצות גרועות כאלו בעינן שיגיעו עד התקרה כמ"ש סי' ש"ע סעי' ג' עו"ש או' י"ז. תו"ש או' נ"ז:

א

לכלים וכו'. וכלים ששבתו בבית אסור לטלטל מחצר לקרפף שלא הוקף לדירה אפי' הם של אדם א', (רש"י סוף דף כ"ג ותוס' סוף דף ע"ו) ועמ"ש סי' שנ"ח ס"י והרמב"ם פ"ג מעירובין כ' כל גגות וחצירות וקרפיפות רשות א' וכו' אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית אלא אם כן עירבו וכו' משמע דעירוב מהני לקרפף וכ"ש כשהם של אדם א' וצ"ע דהא בגמ' לא משמע כן וכמש"ל ואפש' דהרמב"ם לא קאי אקרפף ע"ש עמ"ש ססי' שפ"ט:

ב

ולא עירבו. כיון דמקומו' אלו אין תשמישן תדיר א"צ עירוב: ודע דגג היינו על הגג:

ג

חצירות שרוצי'. עססי' שס"ה וסי' שפ"ז דמשמע שאם אין ביניה' חלון אף שנשתתפו במבוי אסורים לטלטל דרך חור וא"כ גם בחצירות ובתים שלנו הדין כן עסי' שע"ו:

ד

או חלון. ואז מות' לטלטל אפי' דרך פתחי' קטני' (ב"י ש"ל):

ה

ד' על ד'. ואפי' הוא ארוך הרב' צריך שיהי' ברחבו ד' ואם החלון עגול צריך שיהא בהקיפו שבסר נכי חומשא ויהי' ד' חומשין ומשהו תוך י' כדי שיהא המרובע תוך י' כזה /במקור מופיע שרטוט/:

ו

ב' בתים. ומיירי של עירבו בהחצר אשר הבתי' פתוחי' לו דאי עירבו יכולים לטלטל דרך החצר, (עיין ת"ש):

ז

לעליה. ואין לו דרך על הבית שדר בו התחתון ואוכל שם עסי' ש"ע ס"ג:

ח

ועשה עליו מחיצה. וה"ה כשגבוה מחבירו עשרה בלא מחיצה (גמרא):

ט

יכולין להורידה. דגג וחצר רשות א' הוא כמ"ש ס"א:

י

ואם אינו כו' מותר. דבפחו' מד' מקו' פטור הוא (רש"י ומ"מ):

יא

אף בכלים וכו'. ומיירי כשעירבה לעצמה:

יב

אסור להשתמש. דכיון שהוא לחבירו נמוך מי"ט לא ה"ל דין גג ואם ישתמש הוא בו ה"ל כחצירו ויאסו' חבירו להעלות עליו כלי הבית ולכן אסור הוא בו דנותנין אותו לזה שתשמישו בנחת (ב"י מ"מ דלא כע"ש):

יג

מותר לשתיהן להשתמש. דהוי מקום פטור (מ"מ):

יד

במילואו. כגון שנשאר מכל צד משהו או פס ד' לצד א':

טו

הכותל רחב ד'. שיכול להוליך מסולם לסולם:

טז

משך ד'. פי' ברוחב ד' כמ"ש ראש הסעיף אלא דלא בעי ד' על ד' כמו באיצטבא בסי"א דלא כע"ש:

יז

כנגד המיעוט. וב"ח הגיה בטור דמותר להשתמש אפי' שלא כנגד המיעוט כמ"ש ס"ט גבי אצטבא ודוחק להגיה הספרים ואפשר דהטור וש"ע ס"ל דכיון דלא מבטל ליה לספל התם לא מהני לכל הכותל כמ"ש סי"ו:

יח

שיחברנו בטיט. חבור שא"א לשמטו עד שיחפור בדקר (רמב"ם) אבל אם הטיט מונח עליו שרי לשמטו ולא אמרינן דהוי בסיס לדבר האיסור שאין כוונתו שיהא הספל משמש לטיט אדרבה הטיט משמש לספל כמ"ש בסימן רנ"ט כ"ה בגמרא:

יט

להתיר לו תשמיש. אבל לא לערב יחד אא"כ מגיע לראש הכותל עסח"ט:

כ

ע"ג הזיז. פי' שסמך ראש הסולם בזיז דהוי הסולם והזיז חד מיעוטא:

כא

אבל סומכו. פי' שסמך הסולם לכותל אצל הזיז א"כ לא הוי הך סולם דרגא לזיז:

כב

בין לערב יחד. היינו כשמגיע לראש הכותל כמ"ש ס"ח:

כג

בגבוה י'. דהא יכול לעלות לראש הכותל בסולם אעפ"י שאין רחבה ד':

כד

היה אילן. דמה שאסור לעלות באילן אינו אלא שבות ולא גזרו עליו ב"ה עסי' שמ"ב ואף על גב דהכא הוי פתחא לכולא יומא שרי לערב ערסי' שע"ד:

כה

דאילן אינו מועיל. דאיסור שבת גרם לו:

כו

יבשה. צ"ע דברסי' של"ו פסק דאסור להשתמש אפילו ביבשה ע"ש:

כז

סתמא. דסתם עפר וצרורות בחריץ מבוטלים הן (רמב"ם) משמע דס"ל דלא מהני ביטול לשבת אחד דאל"כ ל"ל האי טעמא הא בלאו הכי עפר אין ניטל בשבת עיין בגמרא והא דכתב בסי' תרל"ג ס"ד עפר וביטלו בפי' דוקא היינו בבית שאין בטל שם בסתם, וכתבו התו' דף פ"ד דוקא למעט גבוה י' לשווי' כפתח למרפסת מהני פירות טבלים אף על גב שעתיד ליטלם כיון דאינו ניטל בשבת כמ"ש ס"י גבי ספל אבל לבטל מחיצה לא מבטל אלא א"כ אין עתיד לפנותו ע"כ ועססי שע"ה מ"ש:

כח

אוצר. והואיל וכן אסור להתחיל להסתפק מהן בשבת כמ"ש סי' של"ג (שם) ומשמע דס"ל דבטול לשבת א' סגי ועסי' שנ"ח שס"ב, וקשה דבגמרא דף פ"ד מוקי לה בפירות טבלים משמע דבשאר פירות אסור ע"ש וע"ק על רמ"א דהא פסק בסי' של"ג דמותר להסתפק ממנו א"כ הוה ליה דבר הניטל בשבת ואינו ממעט וע"ק דאי מתרמי ליה אורחים מותר לפנותו ולמה ימעט וצ"ע:

כט

משפת החריץ. ואם מיעט רוחב החריץ בלוח שהשיבו באורך ביותר מי' אמות אין מערבין ב' (ב"ח רמב"ם):

ל

אפי' בחול. דכיון שנוט' מעט מעט חיישי' שמא בע"ש ב"ה יתמעט מי' ולאו אדעתיה ומטלטל בחצר ומשום מוקצה ליכא דדוקא בבית שנפל בשבת כיון שהיה אסור ב"ה משום סתיר' אוהל אסור גם בשבת אבל הכא לא הוה מוקצה (כ"כ הרא"ש) דאינו כסותר אהלים אלא כסומך אהלים (ירוש') ורש"י ס"ל דהוי מוקצה מה שלמטה מי':

לא

ב' בתים. אפילו אין הגדיש מגיע לתקרה ממש דכיון דאיכא תקרה ומחיצה כי מפחית מי' מינכרא מילתא ומיירי שבית א' פתוח לחצר זה והשני פתוח לחצר אחר' ולא עירבו ב' החצירות יחד:

א

(א) גגין – היינו על הגג שאין עוד קירוי למעלה [דאלו על התקרה שהוא תחת הגג בכלל עלית הבית הוא וכבית דמיא] וגגין שלהן חלקין היו וראויין להשתמש עליהן, ומיירי כשלא היו בולטות חוץ למחיצת הבית ואם היו בולטות עיין לעיל בסימן שמ"ה סט"ז:

ב

(ב) וקרפיפות – עיין לעיל בסימן שמ"ו ס"ג:

ג

(ג) רשות אחד הן – דכל אלו אין תשמישן מיוחד ותדיר לפיכך אין בהם חילוק רשות ומותר לטלטל מאחד לחבירו בלי עירובי חצרות וכ"ש שמותר לטלטל בגגין או בחצרות גופא מאחד לחבירו וכן מותר לטלטל בכל החצר [או בכל הגג] אף שלא עירבו הדיורין יחד ולא הצריכו חכמים ע"ח אלא משום שיהיה מותר להוציא לתוכה כלי הבית ששבתו בבית מבעוד יום וכן מחצר לבית:

ד

(ד) ששבתו בתוכן – היינו שהיו מונחים שם מבעוד יום ולאפוקי כששבתו בתוך הבית:

ה

(ה) ולא עירבו יחד – היינו החצרות בהדי הדדי או הגגין והחצרות דאלו בחצר גופא יותר רבותא הוא כשעירבו בהדדי כמו שמסיים לבסוף:

ו

(ו) או לגג – של חבירו:

ז

(ז) שביניהם – שבין שתי חצרות ומבואר היטב לקמן בס"ו:

ח

(ח) אפילו גבוה וכו' – ולא אמרינן שעי"ז יתחלק לשתי רשויות:

ט

(ט) ומהגג לקרפף – וה"ה מחצר לקרפף:

י

(י) שאינו יותר מסאתים – דאלו אם היה יותר מסאתים בכלל כרמלית הוא כיון שלא הוקף לדירה ואסור להוציא מרה"י אליו וכמבואר לעיל בסימן שנ"ח:

יא

(יא) או למבוי וכו' – ר"ל שמותר להוציא לו מחצרות וגגין וקרפיפות כלים ששבתו בתוכן והטעם דגם מבוי אין תשמישו מיוחד ותדיר לפיכך הוא רשות אחד עמהן ולא הצריכו שיתופי מבואות אלא לכלים ששבתו בתוך הבית שיהיה מותר להוציא למבוי:

יב

(יב) אפילו לא עירבו בו – ר"ל שלא נשתתפו החצרות יחד:

יג

(יג) ואע"פ שעירבו וכו' – ר"ל ולא מיבעי אם לא עירבו בני חצר לעצמן דאז אין מצוי בחצר כלי הבית כלל דהלא אסור להוציאן שם בודאי מותר לטלטל מחצר לחצר כלים ששבתו בתוכן דהא לא שייך למיגזר אטו כלי הבית:

יד

(יד) לחצר אחרת – וה"ה לגג וקרפף וכנ"ל:

טו

(טו) ולא חיישינן כו' – דהוי גזירה לגזירה:

טז

(טז) שמא יטלטל גם כלים וכו' – מזה מבואר דכלים ששבתו בבית אף שבאו בהיתר לחצר זה מפני שעירבו בה אעפ"כ אסור להוליכן לחצר אחרת שלא עירבו עמהן וה"ה אם הוציא מבתי החצר להחצר שלא עירבו בה והוציאן שם דרך היתר כגון דרך מלבוש ופשטן שם ג"כ אסור לחזור ולהוציא משם לחצר אחרת אכן אינו מבואר בהדיא מה דין כלים אלו בטלטול חצר זה עצמו אם מותר או לא ועיין בבה"ל שביארנו שיש בזה מחלוקת הפוסקים ועכ"פ אם הביא משקין ע"י נכרי לבית אחר שלא עירב עמה כיון שבית רשות יחיד הוא מותר לישראל לטלטל המשקין אח"כ בכל הבית לכו"ע:

יז

(יז) ואסור לטלטל ממנו וכו' – וה"ה דבתוכו אסור לטלטל רק בתוך ד"א כמבואר לעיל בסי' שמ"ו ס"ג:

יח

(יח) לקרפף אחר – ר"ל קרפף שהוא כמוהו שמחזיק יותר מב"ס ולא הוקף לדירה דאלו אם אינו מחזיק רק בית סאתים או שהוא מחזיק יותר מב"ס והוקף לדירה רה"י גמור הוא ואסור להכניס ולהוציא אליו כלל מקרפף זה שהוא כרמלית [אחרונים]:

יט

(יט) כ"א שתי אמות וכו' – דמכרמלית לכרמלית מותר וכדלעיל בסימן שמ"ו ס"ג. וכ"ז בכלים ששבתו בתוכן דאלו כלים ששבתו בתוך הבית והובאו לקרפף ע"י עכו"ם וכה"ג אסור להוציאן לקרפף אחר:

כ

(כ) יוליכנו אחד וכו' – דכיון שכבר עירבו יחד הרי הם כאיש אחד:

כא

(כא) וכולם מותרים – משום דשליחותייהו קעביד כיון שכבר עירבו ביחד:

כב

(כב) תחלה – דאל"כ הא בעת שהוליך פת שלו עדיין לא היה מעורב עמהם ואף שאח"כ עירבו יחד לא חל העירוב למפרע מיהו נראה דאם אחר שעירבו בני חצירו חזר וסמך בהדיא על אותו פת שהוליך קודם לעירובן ודאי מהני דהא קניית העירוב הוא בין השמשות ודי בזה דלא גרע מבני חבורה שסמכו על הפת שעל השולחן [כמ"ש סימן שס"ו סי"א] ואע"פ שאין עושים כלום וה"ה הכא נמי מהני אף בפת שלו דכיון שעירבו כבר הוי עתה שליח דכולהו כשחזר וסמך בהדיא על אותו פת בשביל כולם:

כג

(כג) שאין צריכים לערב – דהתם נמי אמרינן דכולהו כחד חשיבי ואחד מוליך הפת משלו וכולם מותרים:

כד

(כד) סי' ש"ע – סעיף ד' וה' ע"ש:

כה

(כה) והוא שעירבו וכו' – ר"ל שגם בני החצר השניה עירבו מקודם לעצמם דאל"ה אינו מועיל מה שמוליכין העירוב אצלם דלא עדיפי מבני בחצר גופא שאסורים לטלטל בחצרן:

כו

(כו) מתירן – דעל ידו נתערבו בני חצר זו יחד וע"י הבאת הפת מחצר שאצלה נעשו מעורבין שתי החצרות יחד ומותרין גם הם לטלטל כלים ששבתו בבתיהם לחצר שאצלן וכתב בפרישה דצריכין להניח שתי העירובין ביחד:

כז

(כז) אין שתי חצרות וכו' – וכ"ז מיירי כשלא נשתתפו החצרות יחד במבוי אבל אם נשתתפו החצרות יחד במבוי נעשו הכל כחצר אחד ומותרים לטלטל מזה לזה אפילו לא היה רק חור קטן ביניהם:

כח

(כח) יכולות לערב יחד – ר"ל לענין שיהא מותר לטלטל אפילו כלי הבית מזה לזה וכנ"ל:

כט

(כט) פתח ביניהם או חלון – ואז מותר לטלטל אפי' דרך פתחים קטנים או חור שביניהם או ע"י גב הכותל למעלה דשניהם כאחד חשיבי:

ל

(ל) ד' טפחים על ד' טפחים – ואפילו הפתח והחלון ארוך הרבה צריך שיהיה גם ברחבו ד' דלא חשיב פתחא בפחות מד' דלא חזי להכניס ולהוציא בו כיון שהוא צר וכמאן דליתא דמיא. ואם החלון עגול אם יש בו כדי לרבע בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים הרי הוא כמרובע:

לא

(לא) ויהיה קצתו וכו' – ואם החלון עגול אינו מספיק במה שיהיה קצה העיגול למטה בתוך עשרה אלא צריך לצמצם שמקום שמתחיל החלון להיות ד' טפחים יהיה קצתו בתוך עשרה טפחים לארץ:

לב

(לב) בתוך י' טפחים – דאם כל החלון או הפתח למעלה מי"ט אינו מועיל כלום כיון שיש תחתיו מחיצה גמורה החולקת בין החצרות וא"א להם לערב יחד:

לג

(לג) שבין שני בתים – ומיירי שלא שיעור בהחצר אשר הבתים פתוחים לו דאי עירבו כל הבתים אשר בחצר רשות אחד הוא ממילא ואפילו דרך חלון שאין בו שיעור פתח או דרך חורים נמי יכולים לטלטל:

לד

(לד) למעלה מעשרה – לפי שהבית כיון שהוא מקורה הרי הוא כמלא והרי זה כאלו אין החלון גבוה י"ט כיון שהבית כולו ממולא:

לה

(לה) וה"ה לארובה – דדינה כדין חלון:

לו

(לו) ואפילו אין שם וכו' – ג"כ יכולין להתאחד הבית והעליה ע"י עירוב:

לז

(לז) ומ"מ בעינן וכו' – אחלון וארובה קאי:

לח

(לח) ארבעה על ארבעה – ואם יש לו דרך על התחתון מלבד הארובה אז אף שאין בארובה דע"ד מערב דרך הפתח ויכול לטלטל אף דרך חור:

לט

(לט) סריגה לפני החלון – שקורין גראטע"ס בל"א והטעם שצריך שיהא החלל ד"ט במקום אחד ואין הנקבים מצטרפין לזה וה"ה לענין ארובה:

מ

(מ) אין לטלטל – ר"ל אע"ג דכלים ששבתו בבית אמצעי מותר לטלטל לשתי החצרות וכן מהבתים שבשתי החצרות אליו מ"מ מהבתים שבחצר זה לחצר זה ע"י בית האמצעי אסור דהא החצרות לא עירבו בהדדי. ודוקא שהעירובין שעשו לא היה מונח בבית האמצעי כ"א בשארי בתים שבחצרות אבל אם הניחו שתי העירובין בבית האמצעי נעשו עי"ז משותפין הכל יחד ומותר לטלטל גם מחצר זה לחצר זה וכעין ההיא דלקמן בסימן שע"ח ס"א עי"ש [מחה"ש]:

מא

(מא) היה בין שתי חצרות כותל וכו' – ובזה אין נ"מ אם הכותל רחב ד' או לא דאפילו מחיצה דקה מפסקת בין החצרות כיון שגבוה עשרה:

מב

(מב) גבוה י"ט – דפחות מזה לא חשיב הפסק והוי כחצר אחד ומערבין אחד ואין מערבין שנים:

מג

(מג) ועשה עליו וכו' – דקי"ל דהמחיצה מצטרף להתל להשלימן לעשרה:

מד

(מד) אין יכולים וכו' – וה"ה כשגבוה מחבירו עשרה בלא מחיצה:

מה

(מה) יכולים להורידם לחצרות – כדקי"ל בראש הסימן דגגין וחצרות רשות אחת הן וראש זה הכותל לא עדיף מגג ודוקא לחצרות אבל לא לבתים אם הוא רחב ארבע:

מו

(מו) ולהורידם ממנו וכו' – בין שערבו כ"א בפני עצמו או לא ערבו כלל דכל החצרות רשות אחת הן וכנ"ל בס"א:

מז

(מז) הכותל רחב ארבע – פירוש ארבע טפחים והטעם דכיון דהוא רחב ארבע הוא מקום חשוב בפני עצמו ואינו בטל לגבי שני החצרות ולפיכך אסור להעלות עליו מן הבתים וגם לא להוריד מן הכותל לבתים:

מח

(מח) ואם אינו רחב וכו' – דבפחות מד' מקום פטור הוא ומותר להעלות מן הבתים עליו ולהוריד ממנו לבתים:

מט

(מט) שלא יחליפו – היינו להעלות מן הבתים על הכותל ולחזור ולהורידם לחצר השני משום דלמא אתי לאפוקי להדיא מן הבתים לחצר השני בלא הנחה בינתים ועיין לעיל בסימן שמ"ו סוף סעיף א' דהמחבר הביא שם שתי דעות בזה ומלשון הרמ"א כאן משמע דחשש להחמיר:

נ

(נ) מותר וכו' אף בכלים – ומיירי כשעירבה לעצמה דאם לא עירבה אסור מבית לחצר וכש"כ למחיצה:

נא

(נא) ששבתו בבית – דלדידיה נחשב ראש הכותל כקרקע החצר כיון שאינו גבוה י"ט וניחא ליה להשתמש שם:

נב

(נב) אף בכלים וכו' – דהואיל שחבירו מותר מבית למחיצה דהוי ליה כחצרו אם ישמש גם השני על המחיצה ויהיה רשות שניהם שולטת במחיצה זו ממילא יאסר הראשון להוציא מבית למחיצה כיון שעירבו כל אחד ואחד לעצמו וע"כ אי אפשר שיהיו שניהם יכולים להשתמש עליו ונותנין הרשות להשתמש לזה שהתשמיש ניחא לו ביותר ולהראשון מפני שהכותל נמוך אצלו ניחא ליה ביותר ובספר אבן העוזר בשם הרשב"א מקיל לשני להשתמש בו בכלים ששבתו בחצר:

נג

(נג) מותר לשתיהן להשתמש – דהוי מקום פטור:

נד

(נד) עד עשר וכו' – ועד בכלל:

נה

(נה) הרי הוא כפתח – וע"כ אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין יחד וכנ"ל בסעיף ד':

נו

(נו) שלא יהא נפרץ – דאם נפרץ במלואה אפילו פחות מעשר אמות צריכות לערב יחד דוקא:

נז

(נז) במילואו – וע"כ בעינן שישתייר מכל צד משהו או מצד אחד פס ד"ט רוחב בגובה עשרה דבלא"ה הרי הוא כמו שנפרץ במלואו [מ"א] ועיין לעיל בסימן שס"ג סעיף ב' במ"ב מה שכתבנו בזה:

נח

(נח) ביותר מעשר וכו' – פי' ואז אפילו נשאר מן הכותל מכאן ומכאן כפלי כפלים ממה שנפל הכל חשוב כנפול ואין זה פתח אלא פרצה:

נט

(נט) יחד – דאם עירבו כ"א לעצמו אוסרים זה על זה. אכן אם עשו צורת הפתח במקום הפרצה חשוב כפתח ואם רצו מערבין שנים:

ס

(ס) אם אין ביניהם וכו' – וה"ה אם כל המחיצה גבוה י"ט אלא שיש בתוכה מקום רחב יותר מעשר אמות שאין בגובהן י"ט הרי הוא חשוב כפרצה גמורה וצריכות לערב יחד דוקא:

סא

(סא) לשניהם – ר"ל משני הצדדין:

סב

(סב) אם אין ביניהם ג' – דחשיבי זה כנגד זה:

סג

(סג) חשיבי כפתח – ואם רצו מערבין יחד שהרי יכולין לעלות ולירד מחצר זה לחצר זה דרך הסולמות ומיירי שהסולמות מגיעין לראש הכותל או עכ"פ בפחות משלשה טפחים סמוך לראשן וכדלקמיה:

סד

(סד) שלשה – טפחים וה"ה אפילו אם היה מופלג טובא [גמרא]:

סה

(סה) עדיין חשובים כפתח – דכיון שהוא רחב ד' טפחים בעוביו נוח להשתמש עליו ויכול להוליך מסולם לסולם דרך הכותל:

סו

(סו) ד' שליבות – דסולם כזה מסתמא הוא כבד ואינו נוטלן משם בשבת מחמת כבדו וע"כ הוא חשוב כפתח:

סז

(סז) פחות מכאן לא – דכיון שנוח ליטלו משם בשבת הוי כמי שאינו ופשוט דאם הוא קבוע במסמרים לכותל אפי' אין בו ארבע שליבות חשוב כפתח:

סח

(סח) כבדות – יותר מכפי הרגיל ואינו נוח ליטלו משם:

סט

(סט) ואם אין וכו' – בא להוסיף כאן דאף בסולם זקוף שקשה לעלות עליו אל ראש הכותל סגי:

ע

(ע) אלא עשרה – דאם הוא גבוה יותר מעשרה טפחים לא סגי בשבעה ומשהו אלא בכדי שיהיה הסולם מגיע בתוך ג"ט סמוך לראש הכותל:

עא

(עא) שבעה ומשהו – ולא נשאר עד ראש הכותל רק פחות משלשה ואמרינן לבוד:

עב

(עב) במשך ד' – אסולם קאי שיחזיק משך רחבו ד"ט וכנ"ל בריש הסעיף ומשום דזהו שיעור פתח והעמודים של הסולם שתקועין השליבות בהן ג"כ מצטרפין לשיעור זה ועובי השליבות אין בהן שיעור:

עג

(עג) אצל הכותל – אדלעיל קאי ור"ל שזוקף אצל הכותל בשוה ושיחזיק במשך אורך הכותל רחב ד"ט וכתב במאמר מרדכי דשיעור זה של שבעה ומשהו הוא דוקא שכעומד בזקיפה אבל אם מעמידו באלכסון צריך שיחזיק יותר לפי ערך האלכסון והעיקר שיהיה ראש הסולם בתוך ג"ט סמוך לראש הכותל:

עד

(עד) להשתמש עליו – מכלי הבית כשלא עשה אלא סולם מצד אחד ולערב יחד כשהעמידו סולם משני הצדדין:

עה

(עה) משך ארבע – ר"ל המקום שנתמעט מגובה י"ט יש בו ארבעה טפחים במשך הכותל:

עו

(עו) שיכול להשתמש בכל הכותל – לכאורה אם לא עירבו יחד אלא כ"א בפ"ע הלא אוסרין זה ע"ז להשתמש על ראש הכותל מכלי הבית וי"ל לצדדין קתני דמה שכתב לערב יחד מיירי שנתמעט כן כל עובי הכותל ונעשה כפתח לשניהם ומה שכתב שיכול להשתמש בכל הכותל מיירי שלא נתמעט בכל עביו אלא בצד אחד במשך ד"ט ונעשה לזה תשמישו בנחת למי שנתמעט מצדו שנוח לו לעלות במקום המיעוט וממנו יעלה על ראש כל הכותל ולהשני תשמישו בקשה ועיין בבית מאיר שכתב דאינו מותר אף למי שתשמישו בנחת אא"כ יש במקום שנפחת מעוביו ד"ט על ד"ט ע"ש טעמו:

עז

(עז) בכל הכותל – בכלי הבית ומיירי שהכותל היה רחב ד"ט דבפחות מזה מותר בכל גווני להשתמש בכל הכותל וכדלעיל בסוף ס"ו:

עח

(עח) אלא כנגד וכו' – ששם הוא תשמישו בנחת שעומד בקרקע ומשתמש אבל אינו נוח לעלות דרך עליו לראש הכותל הואיל ואין בו ד' במשכו:

עט

(עט) בנה איצטבא וכו' – אבל אם לא נתחבר להקרקע מע"ש לא מהני דהוי דבר הניטל בשבת ואינו ממעטו:

פ

(פ) ובולטת ד' – דהיינו שהיא ד"ט על ד"ט ולענין גובה משמע דאפילו כל שהוא סגי כמו בסמוך סעיף יו"ד כל שנתמעט עי"ז הכותל מעשרה טפחים ממנה ולמעלה:

פא

(פא) מועיל להשתמש בכל הכותל – להעלות עליה מכלי הבית שהרי נוח לעלות דרך עליה על ראש הכותל הואיל ואין ממנה לראשו גבוה עשרה וכ"ז כשלא עשה איצטבא רק אחד בצדו אבל אם גם השני עשה כן מצד השני נעשה הכותל לשניהם תשמישו בנחת ושוב חוזרין ואוסרין זע"ז להשתמש בכותל:

פב

(פב) אבל וכו' לערב יחד – היינו אפילו עשה כן גם מצד השני:

פג

(פג) לראש הכותל – וה"ה אם היה נמוך מזה פחות מג"ט ג"כ דינא הכי וכנ"ל בס"ח לענין סולם:

פד

(פד) כנגדו – וכ"ש דבכל הכותל אסור והטעם לפי שאין נוח לעמוד עליה ולהשתמש וכמאן דליתא דמיא ואינו דומה להנ"ל בס"ח דמותר עכ"פ כנגד אותו המקום שנתמעט דהתם עומד ע"ג קרקע ומשמש משא"כ הכא שצר לעמוד על מקום קצר כזה:

פה

(פה) כפה ספסל וכו' – סמוך לכותל או בתוך ג"ט וכן למעלה לענין איצטבא:

פו

(פו) ד' על ד' וכו' – הכל דינו כמו למעלה לענין איצטבא וע"כ הסכימו האחרונים דמה שכתב כנגד המיעוט ט"ס הוא וצ"ל אפילו שלא כנגד המיעוט:

פז

(פז) שיחברנו בטיט – חבור יפה לארץ שא"א לשמטו עד שיחפור בדקר שאז א"א ליטלו משם בשבת [ואע"פ שעתיד ליטלו אחר השבת מותר] אבל אם הטיט מונח כך על אוגניו הכפויים לארץ מותר ליטלו להספל בשבת ואע"פ שניזוז ממילא הטיט דהוי טלטול מן הצד ולא שמיה טלטול וכל דבר הניטל בשבת אינו ממעט:

פח

(פח) בנה וכו' – סמוך לכותל זו למעלה מזו ויש אויר ביניהם:

פט

(פט) בתחתונה ד' על ד' – דאז היא עצמה מתרת להשתמש על הכותל ואע"פ שאין למעלה ממנה כלום וכדלעיל בס"ט ודע דבעינן שיהא התחתונה עכ"פ בתוך ג"ט סמוך לארץ דאל"ה הוי בכלל מיעוט באויר ולא שמיה מיעוט:

צ

(צ) ואין בין זו לזו ג"ט – דר"ל דאז מצרפינן לה גם האיצטבא התחתונה דהוי כלבוד וכאיצטבא אחת דמיא המתחלת מן הארץ הצרה קצרה מלמטה ורחבה מלמעלה אבל אם היו רחוקין זה מזה ג"ט אין העליונה לבד מתרת אף שרחבה ד' על ד' דהא עומדת באויר והתחתונה הסמוכה לארץ אין יכולה להתיר דהא לית בה ד' על ד':

צא

(צא) להשתמש עליו – על הכותל שהרי אין הכותל למעלה מהאיצטבאות גבוה עשרה טפחים. ומיירי שעשה האיצטבאות רק מצד אחד וכמו שכתבנו לעיל בסקפ"א:

צב

(צב) לערב יחד – ר"ל אפילו אם ירצה לעשות איצטבאות מצד השני ג"כ:

צג

(צג) היוצא מן הכותל – בתוך עשרה טפחים סמוך לארץ:

צד

(צד) והניח עליו וכו' – ר"ל שראשו העליון של הסולם סמוך על הזיז:

צה

(צה) סולם כל שהוא – ר"ל שהוא סולם צר שאין מחזיק ד"ט בעובי השליבות ולא רחב ד"ט במשך הכותל מ"מ מהני כיון שראוי לעלות עליו להזיז הוי האי סולם דרגא לזיז ומצטרף עם הזיז דהוי כדבר אחד:

צו

(צו) להתיר לו תשמיש הכותל – אבל לעשותו פתח לערב יחד אינו מועיל אא"כ הזיז הוא בפחות מג"ט לראש הכותל והשני עשה ג"כ כזה מעבר השני:

צז

(צז) שלא תהא וכו' – דאם רחוקה ג"ט מן הארץ הוי מיעוט באויר:

צח

(צח) ולא יהא וכו' – שאז נעשה הזיז עם כל השליבות הכל אחד וכאלו איצטבא אחת שיש בה ד' על ד' מלמעלה שמועלת אע"פ שקצרה מלמטה וכנ"ל בסי"א:

צט

(צט) על גב הזיז אבל וכו' – ר"ל שיסמוך ראש העליון של הסולם בזיז ולא שיסמוך הסולם לכותל אצל הזיז בצדו אפילו אם הוא תוך שלש להזיז דא"כ לא הוי הך סולם דרגא לזיז:

ק

(ק) בתוך עשרה העליונים – ושיהיו בפחות מי"ט לתחתון וגם צריך לזה שני סולמות אחד מן הארץ עד זיז התחתון ואחד מן התחתון עד העליון:

קא

(קא) שאם היה הזיז וכו' – ר"ל שאם יגביה זיז התחתון גבוה עשרה מן הארץ [וכן אם הזיז העליון ירחיקנו עשרה טפחים מהזיז התחתון] לא סגי ליה בסולם כל שהוא אלא שיהיה במשכו ד' טפחים:

קב

(קב) והוא וכו' זה כנגד זה – אלא יהיו משוכים זה מזה כדי שיהיה ראוי להעמיד סולם על זיז התחתון ולסמכו בשפוע על זיז העליון:

קג

(קג) ומילא האויר שביניהם בקש – שעשאן כעין שליבות:

קד

(קד) והקש מן הצד – ובזה נשלם השיעור משך רוחב ד"ט להסולם:

קה

(קה) מהני וכו' – לפי שכף הרגל עולה בסולם והקש שמן הצד ראוי להחזיק בו בידיו ולעלות:

קו

(קו) בין לערב יחד – אם מגיע לפחות מג"ט לראש הכותל ועשה כן גם בחצר השנית וכן בכל הסימן היכא שנזכר לערב יחד מיירי שעשה כן גם בחצר השנית:

קז

(קז) וחקק אצלו בכותל – כגון שזקף הסולם ביושר וחקק מכאן ומכאן בכותל שהיה עב ועשה כמין שליבות להשלים השיעור של רוחב ארבעה טפחים:

קח

(קח) די לו וכו' – פי' אבל הסולם בעצמו צריך שיעלה עד ראש הכותל עכ"פ פחות מג"ט וכנ"ל בס"ח:

קט

(קט) שיחוק בגובה עשרה – שזהו שיעור גובה פתח ואע"פ שהכותל גבוה הרבה ושם אין הסולם רחב ד"ט אין בכך כלום שהרי יכול לעלות לראש הכותל בסולם אע"פ שאין ברחבו ד':

קי

(קי) צריך שיחוק – ברוחב ד' בכל גובה הכותל דבזה אין נוח כ"כ לעלות כמו בשליבי סולם:

קיא

(קיא) בכל גובה הכותל – ואמנם אם נשאר מן הגובה רק פחות מג"ט שלא חקקו מסתברא ג"כ דמהני [פמ"ג]:

קיב

(קיב) ומועיל וכו' – זה קאי גם ארישא:

קיג

(קיג) אם רצו מערבין אחד – שאין איסור לעלות על סתם אילן בשבת אלא מדברי סופרים ובבין השמשות שהוא שעת קניית העירוב לא גזרו על שבות של דבריהם:

קיד

(קיד) דאילן אינו מועיל – דכיון שאסור לעלות בו בשבת והאיסור בא מכח שבת ואיך יתיר דבר לשבת דהו"ל כשני סותרין:

קטו

(קטו) ואשירה מועלת – הואיל ולית בה משום איסור שבת אע"ג שיש בה איסור אחר שהוא איסור ע"ג לא חיישינן לזה דמ"מ פתחא הוא ואריה דרביע עלה:

קטז

(קטז) יבשה – שאין בו פירות ועלין וענפים דאז לא חיישינן שמא יתלוש ומותר לעלות עליו בשבת מדינא אי לאו משום איסור אשרה ועיין לעיל סימן של"ו דיש ליזהר שלא לעלות אפילו באילן יבש התם רק משום סייג וגדר שלא יבואו להקל בשאר אילנות ועיין בא"ר שמצדד להלכה כסברא הראשונה שהיא דעת הרבה פוסקים:

קיז

(קיז) חריץ שבין שתי חצרות – פי' שלא היה ביניהן שום מחיצה המפסקת רק חריץ בעלמא:

קיח

(קיח) עמוק עשרה וכו' – שכשם שמחיצה שגבוה עשרה מפסקת בין הרשויות כן חריץ שהוא עמוק שיעור זה ג"כ מחלק הרשויות. ומיירי שהחריץ הולך בכל אורך החצרות מקצה אל קצה דאם נחסר ד' טפחים נחשב אותו מקום כפתח וכדלקמיה בסי"ז:

קיט

(קיט) ורחב ארבעה – טפחים דפחות מכאן נוח לפסען משפתו אל שפתו ולא חשוב הפסק וגם זה מיירי שהיה כל שטח החריץ רוחב ד"ט וכדמוכח לקמיה בסי"ז:

קכ

(קכ) תבן וקש – שראוי למאכל בהמה דאם היה תבן וקש סרוח שאין ראוי למאכל בהמה דינו כעפר ואפילו סתמא נמי מבוטל:

קכא

(קכא) כ"ז שלא ביטלו – בפירוש ואמר לא שקילנא מהכא וי"א שאפילו לא אמר בפיו רק שהסכים בלבו לזה ג"כ ממילא מתבטל:

קכב

(קכב) מלא עפר וכו' – היינו כל אורך החריץ או עכ"פ ביותר מעשר אמות [דאל"ה הוי כפתח ואם רצו מערבין שנים] ודע דמה שכתב מלא עפר הוא לאו דוקא דאם מיעט עומקו מעשרה ג"כ דינא הכי:

קכג

(קכג) אפילו סתמא – דעפר וצרורות בחריץ מסתמא מבוטלין הן:

קכד

(קכד) וע"ל סי' שנ"ח ס"ב – בהג"ה דשם הביא שתי דיעות אם ביטלו לשבת אחת ודעתו לפנותו אח"כ אם חשיב בטול די"א דכיון דדעתו שלא ישאר שם לעולם לא חשיב בטול וגרע מסתמא ואין יכולין לערב יחד ולדינא נראה דכיון שהוא ד"ס יש לסמוך להקל אם רצו מערבין יחד ואם רצו מערבין שנים:

קכה

(קכה) לעשותן שם אוצר – לאיזה זמן ולא להסתפק ממנו ועיין במ"א שמפקפק על דין זה וכן בביאור הגר"א הסכים לדבריו דדוקא בפירות טבלים שהוא דבר שאין ניטל בשבת ולכן סתמא מבוטל הא שאר פירות שמותר להסתפק מהם סתמא אינו מבוטל:

קכו

(קכו) אם הוא רחב ארבעה – אבל אם הוא פחות מד"ט כמאן דליתא דמיא ומערבין שנים דוקא:

קכז

(קכז) חשוב כפתח – דאף שהחריץ ארוך הרבה מאד מ"מ הרי יכול לעבור דרך אותו הנסר מחצרו לחבירו כמו דרך פתח והוא מחברן לאחד כשירצו:

קכח

(קכח) ואם רצו מערבין שנים – ודע דלא חשבינן אותו כפתח אלא מד"ט רוחב עד עשר אמות אבל ביותר מזה חשוב כפרצה וע"כ אם סתם החריץ בנסרים עד יותר מעשרה אמות בארכו או שנתן נסר אחד לאורך החריץ ביותר מעשר אמות ומיעט שם החריץ מרוחב ארבעה טפחים חשוב כפרצה ביותר מעשר אמות ומערבין אחד ולא שנים:

קכט

(קכט) במשך ארבעה – ר"ל אפילו אין הנסר מחזיק לארכו רק ארבעה טפחים די [דבעלמא שיעור פתח הוא בד"ט] ויעמידנו ע"ג יתדות:

קל

(קל) כל שהוא – שהיה הנסר קצר מאוד ברחבו:

קלא

(קלא) חשוב כפתח – ואם רצו מערבין יחד:

קלב

(קלב) דינו ככותל – המבואר כל פרטיו בס"ו שמערבין שנים ואין מערבין אחד וכן לענין אם היה מונח פירות בחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ד' טפחים שאין יכולין להוציא משם לבית ולא מבית לתוכו אך אם לאחד עמוק עשרה ולשני אינו עמוק עשרה כגון שקרקעו של אחד היה נמוך מחבירו נותנין לזה להשתמש בו שלו ניחא תשמישתיה ביותר והכל כנ"ל עי"ש:

קלג

(קלג) שבין שתי חצרות – והיו לכל אחד דיורין בפ"ע והיו פרוצין זה לזה ביותר מעשר אמות והתבן הזה סותם מקום הפרצה:

קלד

(קלד) כל אחד וכו' – דגם זה נחשב למחיצה אף שלא כוון בהנחתו לשם מחיצה:

קלה

(קלה) נתמעט בחול – אבל נתמעט בשבת כיון שהותרה בתחילת כניסת השבת הותרה:

קלו

(קלו) מי' – היינו מגובה עשרה ובמשך יותר מעשר אמות אבל בפחות מעשרה אם רצו מערבין שנים:

קלז

(קלז) לתוך קופתו בשבת – דחיישינן דלמא שקיל טובא וממעט ליה מי"ט וקאתי לטלטל בחצר ואע"ג דבשבת זו מותר מדינא דהואיל והותרה הותרה חיישינן שמא יבוא לטלטל גם בשבת הבאה וי"א דהטעם הוא משום דהאי תבן מוקצה הוא מאתמול למחיצה זו ואסור לטלטלו:

קלח

(קלח) ואפילו להעמידה וכו' – דילמא שקיל בידו ונותן לה:

קלט

(קלט) אלא לשם – והתם לא חיישינן לדלמא נתמעט מעשרה דבהמה קלי קלי אכלה [רש"י]:

קמ

(קמ) אפילו בחול אסור וכו' – שמא יפחת מעשרה בע"ש סמוך לבין השמשות ולא ירגיש בדבר ויטלטלו בשבת באיסור ודוקא בנוטל מעט מעט חיישינן לזה אבל לא במסלק כולו בבת אחת. והעיקר כסברא ראשונה:

קמא

(קמא) שבין שני בתים – ששני הבתים פרוצים ביותר מעשר אמות למקום הגדיש והוא סותם הפרצה והבתים שייכים כל אחד לחצר אחרת מפני שפתוחים כל אחד לחצר אחרת ולא עירבו שני החצירות ביחד ולכן כשיתמעט הגדיש מגובה עשרה טפחים שני הבתים אסורין בטלטול כיון שלא עירבו החצירות יחד והן פרוצין זה לזה ביותר מעשר אמות וה"ה בבית אחד גדול שנחלק לשנים ע"י מחיצת התבן שבאמצע ויש לכל אחד פתח לחצר אחרת ולא עירבו החצירות יחד דכשנסתלק התבן אוסרין זה על זה:

קמב

(קמב) מותר להאכיל – דמיירי כשיש תקרה להגדיש (או שהתבן מונח ומפסיק באמצע הבית כנ"ל) דאז אין לחוש שמא יתמעט מעשרה ולא ירגיש דכיון דאיכא תקרה כי מפחית מיו"ד מנכרא מלתא ואפילו אם לא היתה המחיצה מגעת לתקרה אלא בסמוך לה פחות מג"ט אמרינן לבוד [עו"ש]:

א

(מ"א סקכ"ו) וצריך עיון דברס"י. נ"ב ולק"מ דהדין הזה הוא בש' הרא"ש והוא פסק בהמוציא תפילין סי' י"א וי"ב דמותר להשתמש באילן יבש וא"ת לאיזה ענין הביא המחבר דין זה י"ל דנפקא מינ' עץ בעלמא שנעבד שג"כ אשירה מקרי:

ב

(ס"ק כ"ח) והקשה דבגמרא נ"ב ולק"מ דהתם חוליות הבור עם הבור אינם כ"א עשרה ורוחב ד' שעולה ביחד ק"ס טפחים מה שמחזיק אין שם אוצ' עליו דהא אוצ' קטן מחזיק ה' קופות שהוא ט"ו סאין שהוא אמה על אמה ברום אמה וג' אצבעות לפי חשבון המקוה כ"כ מ"א סי' של"ג שעולה רט"ז טפחים משא"כ חריץ שבין ב' חצירות מחזיק יותר מדאי שפיר איכא למימר שעשה אוצ' בתוך החריץ:

ג

(שם) וע"ק על רמ"א נ"ב גם זה אינו דמ"מ אסור להתחיל בו לפנותו:

ד

(שם) וע"ק דאי מתרמי נ"ב זה ליתא וכי יכבד אורחים לישב בחריץ:

ה

(ט"ז סק"י) ואולי יש ט"ס נ"ב כוונתו דלשיטת רש"י א"א לומר כן ואני אומר שצדקו דברי הב"ח דודאי קים לן להלכתא כר"ה כיון שהותר הותר אך מ"מ לכתחלה אין להעמיד הבהמה על המתבן דסבירא ליה לרש"י דלכתחלה אין למעט המחיצה ולסמוך על הדין לומ' כיון שהותרה הותרה:

א

סעיף ו' ואם אינו רוחב. ע' מג"א לעיל סי' שנ"ה סט"ו:

ב

מג"א ס"ק ט"ז משך ד'. קאי אדלעיל וזוקף סולם כו' במשך ד' (מחה"ש):

ג

סעיף ט"ו לעלות עליה מה"ת. זהו לרווחא דמלתא דאף אם רק איסור דרבנן. מ"מ כיון דאיסור לא הוי פתח כמו אילן דבלאו טעמא דל"ג בשבות בה"ש לא הוי פתח אף דהאיסור רק דרבנן:

ד

מג"א ס"ק כ"ד ערסי' שע"ה. דנסתם הפתח בשבת אמרי' הואיל והותרה הותרה. וק' לי הא היכא דידעי' דיתקלקל בשבת ל"א כן כדלעיל סימן שס"ה ס"ו בהג"ה וסי' שע"א ס"ה וע' מג"א לקמן רסי' שפ"ח. וא"כ מכ"ש הכא דידוע דודאי יסתר הפתח בשבת דהא אחר שתחשך אין האילן פתח. דאין עולין דל"ש לומר הואיל והותרה. וצלע"ג:

ה

מג"א ס"ק ל"א כי מפחית מי'. הלשון אינו מדוקדק דהא בלא"ה בעי' שלא יהא הגדיש נמוך מהתקרה דאז לא הוי מחיצה כדאיתא להדיא בסוגיין וא"כ לא תלי כלל במפחית מי' דממנ"פ אם לא יהי' ג' בין גדיש לתקרה אף דאין הגדיש גבוה י' הוי מחיצה דמדין לבוד הוי גבוה י' ואם יש ג' אף אם הגדיש גבוה י' לא מהני:

א

סט"ז בש"ע ואם היה מלא עפר כו' עיין בשו"ת אמונת שמואל שכ' מדברי הר"ר יהונתן לחלק בין אם נסתם י' אמות או נסתם יותר מיו"ד דבנסתם יותר מיוד הוי כפרצה ותמה על הב"י שם:

א

גגין וחצירות כו'. דאלו אין תשמישן מיוחד ותדיר וא"צ לערוב חצירות אלא בשביל כלי הבית:

ב

שבין ב' בתים. דביתא כמאן דמליא דמי והוי כמאן דלא גבוה י' מן הארץ:

ג

סריגה לפני החלון. פי' גגאטי"ר בל"א דאין הנקבים מצטרפין לד' ועיין בי"ד סי' שע"א לענין טומאת מת:

ד

והשני אסור להשתמש בו כו'. דהוי הכותל רה"י אבל אם אין רוחב ד' הוה מקום פטור:

ה

שלא יהא נפרץ במילואו. פי' שיהא נשאר קצת מכאן ומכאן:

ו

בין לערב יחד. נראה דהיינו אם עושה עוד סולם גם לצד השני:

ז

מותר להשתמש כנגד המיעוט. משמע אבל לא בכל הכותל וקשה מ"ש מסולם דס"ח דמהני לכל הכותל ובאשר"י וברמזים לא כתב הך מילתא דכנגד המיעוט אלא סתם ממעט ומשמע לכל דבר וכ"מ תחלת לשון הטור שכתב אפילו כפה אצלו ספל כו' דמשמע דהוה דינו כמו הקודם דמהני המיעוט לכל אלא שאח"כ מסיי' כנגד המיעו' וכאן בש"ע משמע דל"ג האי אפי' וכ' מו"ח ז"ל דיש ט"ס בטור וצ"ל אפי' שלא כנגד המיעוט ונראה דנכון הוא כן אלא שאפשר לתקן הלשון שאמר הטור כנגד המיעוט ר"ל בכל הכותל כנגד המיעוט לאפוקי דלא מקרי פתח לערב עי"כ עם השני כיון שאין בצד השני ספל ומ"ש שיחברנה בטיט הטעם דאז צריך למרא וחצינא אם ירצה ליטלו משם ובשבת א"א לעשות כן ע"כ הוה ביטול וממעט:

ח

אבל סומכו אצלו לא. דאז ארווחיה לזיז ולא הוה הסולם מתחתיו דרגא לזיז ואין כאן מיעוט שהוא מובדל מהקרקע הרבה:

ט

חריץ שבין ב' חצירות כו'. כ' ב"י וכתב הר"ר יונתן אפילו לא נסתם מכל אותו חריץ אלא י' אמות בלבד ונשאר חריץ מכאן ומכאן כפתח הוה ואם רצו מערבין א' ואם רצו מערבין שנים אלא משום דלא שכיח למיהוי בענין זה לא הוזכר במשנה עכ"ל ואיני יודע למה הצריך י' אמות וגם למה כת' שלא הוזכר במשנה דכל כה"ג משמע דבד' טפחים סגי מכ"ש דנתן עליו נסר דסגי בד' טפחי' עכ"ל ב"י. ול"נ דדברי הרר"י שייכי לבבא דתנן נתן עליו נסר כו' וע"ז אמר הרר"י דלא תימא דוקא נתינת נסר שהוא ד' טפחים אז תלוי ברצונם באם הוא יותר מד' טפחים אין רשות לערב שנים כי האחד אוסר על חבירו מאחר שיש כאן פירצה גדולה קמ"ל דאפי' נסתם החריץ עד י' אמה דנשארו חריצין מכאן ומכאן אפ"ה לא נחשב לפרצה רק לפתח ויוכל לערב ב' כנ"ל פשוט כוונת הר"ר יונתן:

י

אסור לשום א' מהן ליתן כו'. דלמא שקיל טובא וממעט ליה מי' ומטלטל בחצר באיסור ועוד טעם אחר דמוקצ' הוא ולהרא"ש אפילו בחול אסור דדלמא ממעט ליה בע"ש סמוך לחשיכה ולאו אדעתיה ומטלטל בשבת בחצר האסור' אבל בבתים כיון דאיכא מחיצות ותקרה כי מפחית מינכרא מלתא. כתב ב"י הא דנזכר כאן נתמעט בחול הטעם משום דקתני צריכין לערב יחד והא לא שייך בנתמעט בשבת. ומו"ח ז"ל כתב טעם אחר דנתמעט בשבת כיון שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת כולה ואולי יש טעות סופר בדבר כי אין להם פירוש: כל הני מילי דכותל וחריץ מיירי בלא עירבו בני החצר אבל עירבו בני החצר מותר הכל: