שולחן ערוך, אורח חיים שט״ו: דברים האסורים משום אוהל בשבת. ובו יג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דברים האסורים משום אוהל בשבת. ובו יג סעיפים:
אסור לעשות אהל בשבת ויו"ט אפי' הוא עראי ודוקא גג אבל מחיצות מותר ואין מחיצה אסורה אא"כ נעשית להתיר סוכה או להתיר טלטול: הגה אבל מחיצה הנעשית לצניעות בעלמא שרי (טור) ולכן מותר לתלות וילון לפני הפתח אף על גב שקבוע שם (א"ז וב"י) וכן פרוכת לפני ארון הקודש ובלבד שלא יעשה אהל בגג טפח (ב"י וכלבו) וכן מותר לעשות מחיצה לפני החמה או הצינה או בפני הנרות שלא יכבה אותן הרוח (מרדכי ריש פרק כירה) אבל אסור לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי שישמש מטתו (ד"ע) וכן לפני ספרים כדי לשמש או לעשות צרכיו אם לא שהיה מבעוד יום טפח שאז מותר להוסיף עליה בשבת (מרדכי ריש פ' כירה):

ב

עצים שתוקעין ראשן האחד בדופן הספינה וכופפין ראשם השני בדופן השני של הספינה ופורסין מחצלת עליהם לצל אם יש ברחבן טפח או אפי' אין ברחבן טפח אם אין בין זה לזה ג' טפחים חשיבי כאוהל ומותר לפרוס עליהם בשבת מחצלות דהוה ליה תוספת אהל עראי ושרי ומטעם זה מחצלת פרוסה כדי טפח מותר לפרוס שאר המחצלת בשבת וטפח שאמרו חוץ מן הכריכה:

ג

מטה כשמעמידים אותה אסור להניח הרגלים תחלה ולהניח עליהם הקרשים אלא ישים הקרשים תחלה באויר ואח"כ הרגלים תחתיהם והני מילי כשהרגלים הם דפים מחוברי' כמו דופני התיבה אבל רגלים של מטות שלנו וכן רגלי השלחן מותר בכל גוונא:

ד

מטה שהיא מסורגת (פי' נארגת) בחבלים אם יש בין חבל לחבל ג' טפחים אסור לפרוס עליה סדין משום דעביד אהלא וכן אסור לסלק בגד התחתון מעליה משום דקא סתר אהלא ואם היה עליה כר או כסת או בגד פרוס מע"ש כשיעור טפח מותר לפרוס בשבת על כל המטה:

ה

כסא העשוי פרקים וכשרוצים לישב עליו פותחין אותה והעור נפתח וכשמסירים אותו סוגרים אותו והעור נכפל מותר לפתחו לכתחלה:

ו

כשמסדרים חביות זו על גב זו אחת ע"ג שתים אוחז בידו העליונים ויסדר התחתונות תחתיה אבל לא יסדר התחתונות תחלה ויניח העליונה עליהן:

ז

מותר להניח ספר א' מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהן: הגה הואיל ואינו צריך לאויר שתחתיהן (טור ור"ן ריש פרק תולין והמגיד פכ"ב):

ח

כל אוהל משופע שאין בגגו טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגו רוחב טפח הרי זה אוהל עראי והעושה אותו לכתחלה בשבת פטור:

ט

משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים לסננן ומותחין פיה לכל צד חשוב עשיית אהל ואסור לנטותה:

י

טלית כפולה שהיו עליו חוטין שהיתה תלויה בהם מע"ש מותר לנטותה ומותר לפרקה וכן הפרוכת:

יא

כילת חתנים שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה רוחב טפח הואיל שהיא מתוקנת לכך מותר לנטותה ומותר לפורקה והוא שלא תהא משולשלת מעל המטה טפח:

יב

הנוטה פרוכת וכיוצא בה צריך ליזהר שלא יעשה אוהל בשעה שנוטה לפיכך אם היא פרוכת גדולה תולין אותה שנים אבל א' אסור ואם היתה כילה שיש לה גג אין מותחין אותה ואפי' עשרה שאי אפשר שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה אהל עראי:

יג

בגד ששוטחין על פי החבית לכסות לא ישטחנו על פני כולו משום אהל אלא יניח קצת ממנו מגולה וה"מ כשהכובא (פי' כלי) חסרה טפח אבל אם אינה חסרה טפח מותר דאין כאן אוהל:

א

פרוכת. זהו פשיטא דשרי כיון שיש בלא"ה דלת לארון והפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות עיין ב"י ועי' בתשו' פנים מאירות סי' ל' שכתב דאפי' אין דלתות לאה"ק מותר ע"ש ונ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אע"פ שקבועים שם כיון שאין עשויים שם למחיצה. מ"א:

ב

מטתו. כיון דבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים. ובהלק"ט ח"ב סי' ר"ו והט"ז סי' תקי"ד ס"ק ב' מתירים ע"ש. ועכ"פ זהו פשוט שיוכל לכסות הספרים בבגדים שני כסויים דאין זה מקרי מחיצה וכן מותר לו לכפות כלי על הנר כמ"ש סי' ש"י ס"ו ט"ז. וכתב המ"א ונ"ל לדקדק מלשון המרדכי שכתב שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצה י"ט גבוה לפני הספרים וכו' משמע אע"פ דהספרים היו עומדים מגולין למעלה מהמחיצה שרי דה"ל כאילו הוא ברשות אחר וכמ"ש סי' ע"ט ס"ב ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפ"ע וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו כמ"ש סי' תר"ל ס"י אבל כשתולה המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפילו אין גבוה י' שרי מידי דהוי אכיסוי בעלמא ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשויה למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעותא. וה"ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה י' והוא נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת עיין סי' ר"מ סי"א. אבל אם תולהו שלא יראה הנר שרי דה"ל ככסוי בעלמא. ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דה"ל תוספת אוהל עכ"ל ועי' באה"ע סי' כ"ה מש"ש:

ג

הספינה וכו'. מה שיש נותנים חשוקים של עץ על עריסת התינוק ונותנים עליה סדין אסור לעשות אא"כ עשויה כמ"ש פה. מ"א:

ד

הכריכה. פי' שאין סיבוב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול ועיין ט"ז:

ה

להניח. ותיבה רחבה שיש עליה כפורת אם אינה קבוע בצירים אסור להניח עליה בשבת אע"ג דאינו קבוע כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ"ש סי' י"ג. מ"א:

ו

בכל גוונא. דאין אהל בלא מחיצות אע"ג דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ"ש בס"ב התם עיקר כוונתו לעשות אהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אפילו אהל בלא מחיצות הרא"ש פ"ד דביצה. ולפי"ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכוונתו לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי ריש סי' שי"ג דהכא יש לו מחיצות בפ"ע וה"ל אהל בפ"ע ועמ"ש סוף הסי' וסי' תר"מ ס"ד בהג"ה ועיין סי' ש"א סעיף מ'. מ"א:

ז

לפתחו. דלא עביד מידי אלא ליתובי בעלמא רש"י. ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלקה. וה"ה הדף שקבוע בכותל שבבה"כ שמניחים עליו ספרים מ"א וכ"כ בטל אורות:

ח

התחתונות. דעביד אוהל וכתב הט"ז דנ"ל דה"נ צריך לאויר שביניהם ע"ש:

ט

לאויר. מזה הטעם נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצוות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד דאין בזה משום אוהל כיון דאין צריך לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שהונח על השלחן אין בו אהל מותר גם היוצא ממנו וכמ"ש בסמוך לענין סדין היוצא חוץ למטה ושמעתי מי שמחמיר בזה הוא מפריז על מדותיו. ט"ז ועיין סי' רס"ב:

י

פטור. אבל אסור ועיין סעיף י"א:

יא

לנטותה. כי הוא אהל על חלל הכלי ועיין מ"א ועי' ס"ח ובכנה"ג וביד אהרן:

יב

כפולה. שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח ב"י ומ"מ ועס"ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין. מ"א:

יג

תלויה בהם. פי' שתולה אותו על המוט מקופל:

יד

לנטותה. פי' שע"י החוטין מושך אותה והוי כמוסיף על אהל עראי:

טו

הפרוכת. פי' אף הפרוכת שרי אע"פ שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג מ"א. ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס"א. מ"א:

טז

מתוקנת. פי' שהכינה לכך דומיא דפקק החלון בסי' שי"ג. אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ"ש ס"ח. מ"א:

יז

משולשלת. כיון שהכילה פרוסה לצל ה"ל מטה העשויה כעין גג באמצע כילה אבל מטה דידן שאין כילה עליה אע"ג דנחתי סדינים מפוריא טפח לית לן בה. מ"מ ר"ן רשב"א ועט"ז ס"ק ח':

יח

גדולה. עיין בגינת ורדים כלל ג' סימן כ"ו:

יט

שנים. דיכולין לתלותה כאחד שלא תתקפל ונ"ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת. מ"א:

כ

גג. צ"ל שתפורה כעין שפה סביבה:

כא

אוהל. ואע"ג דשרי להחזיר הקדירה ע"ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אוהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י"ל הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל ר"ן ותוס'. וכתב הט"ז דלפ"ז דבכלי שייך בו משום אהל כשמכסין וא"כ צריך ליזהר בתיבות קטנות שקורין שקאטלי"ן שיש להם כיסוי שאינה מקושרת שם רק בשעה שצריך לה מושך הכיסוי כולה ואח"כ מחזירה שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותחו דהוי סותר אוהל וכן בשעה שמחזירו עושה אהל ולפי מ"ש התוס' דוקא בכובא אסור לפי שהוא רחב הרבה אין לאסור בזה אבל לפי מ"ש כל שהוא צריך לכסותו אסור יש איסור גם בשקאטלי"ן אם יש חלל טפח ולא ראיתי נזהרין בזה אבל לפי הנלע"ד עיקר דלא אסרו חכמים בכיסוי משום אוהל אלא אם אין מיוחד לכך כההיא דכובא שנוטל בגד מעלמא ומכסה על החבית משא"כ בכיסוי המיוחד לכך ודרכו בכך תמיד לא מיחזי כעביד אהלא ומש"ה בהחזרת קדידה ע"ג כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד עכ"ל ע"ש ועיין בגן המלך סי' ל"ד וביד אהרן. וכתב הר"ן שכל אהל ככילה שיש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח אוהל קבוע הוי וחייב חטאת:

א

שבת קכ"ה מימרא דרבי יוחנן

ב

בפי' רש"י שם

ג

שם תוספות בשם ר"ת הרא"ש והר"ן וש"פ

ד

עירובין ק"ב משמיה דרב אסי וכתבו הרי"ף בפרק ט"ז דשבת

ה

שם גם משמיה דרב

ו

הריטב"א בשם התוספות שדקדקו מלשון רש"י

ז

שבת קל"ח ברייתות דנקיט אביי מהא דאגור

ח

טור בשם תוספות שם

ט

הר"ן וה"ה בשם הרשב"א

י

שם בשבת מהא דטרסקל

יא

ביצה ל"ג

יב

טור בשם התו' והר"ן בשמם שם בביצה

יג

שבת קל"ח רמב"ם בפ' כ"ב

יד

שם קל"ז במשנה אפי' לר' אליעזר

טו

שם קל"ח והרמב"ם שם שבגג. וכפי' הרי"ף

טז

שם ובעירובין ק"ב והרמב"ם שם

יז

הרמב"ם שם וע' במ"ש ה"ה שם בשם הרשב"א והביאו הב"י

יח

ל' הרמב"ם שם לפי פירושו הא דגוד בשבת שם

יט

שם קל"ט והרמב"ם שם

כ

ר"ן שם וה"ה בשם הרשב"א:

א

ס"א ודוקא. מהא דעירובין צ"ד א' ועיין רש"י פ"ק דסוכה ט"ז ב' ושם מ"ד א' וק"ב א' ושבת קלח א' וילון כו':

ב

אא"כ. עירובין מד א':

ג

או. שם צ"ד א' וכפי' תוספ' דרב קפיד משום אהל לשיטתו ושם פו ב' וסוכה ט"ז ב' לגי' תוס':

ד

אבל. עירובין צד א':

ה

ולכן. שם ק"ב א' ועיין רש"י ד"ה וילון:

ו

אע"ג. דלא כמ"ש *ד"ה מותר לנטותו אלא כמ"ש רש"י בשבת קל"ח א' ד"ה מותר לנטותו ועמ"א:

ז

וכן כו' ובלבד. עסי"ב:

ח

וכן מותר. ערובין מ"ד א':

ט

אבל אסור כו'. כנ"ל אע"ג שבי"ט כ"א א' משמע דמותר מיירי כמש"שו אם לא כו' וכמ"ש בס"ב. ד"מ:

י

וכן לפני. כנ"ל:

א

ס"ב ומטעם זה. שם:

ב

וטפח רש"י בד"ה כרוך. טפח פרוסה וכ"מ בגמ':

א

ס"ג מטה. עירובין ק"א וי"ט ל"ב ושבת קלח א' לפי' תוס' שם:

ב

וה"מ. תוס' בשבת שם וי"ט שם. מדלא אמרו אלא בכה"ג שיש ג"כ מחיצות אבל בלא מחיצות מותר ואף במחיצות היכא שאין עושה עתה מותר כמ"ש ל"ח ב' מחזירין אף בשבת ושם נ"א ב' מניחין מיחם כו' ואע"ג שבס"ב וסי"ג מ' דאסור שם כוונתו לאהל ועמ"א ס"ק ז' ע"ש ס"ק כ"א ע' ב"ח וט"ז ס"ק יא:

א

ס"ד מטה כו' ואם. כמ"ש בס"ב:

א

ס"ה מותר כו' הואיל כו'. ממש"ש קל"ט ב' מערים אדם כו' וערש"י ד"ה מערים כו' ולשיטתו אזיל שכ' שם קל"ח א' אנא אמר אביי מדרבנן היא כו' ושם חומרי מתנייתא דלאו בכולהו משום אהל אבל תוס' הקשו עליו ד"ה כסא גלין ע"ש ואף ע"ג דאמרינן שם מדרבנן היא שלא יעשה כו' מ"מ משום אהל עראי הוא דאיסור אהל עראי משום זה וכמ"ש בתשובת הרמב"ם וראיית רש"י ממ"ש שם לתלות בה רמונים ואי משום אהל מה לי שמרים או רמונים וכן מש"ש והוא דתלה כו' וזה דחקו לרש"י. אבל א"א לומר כן דהא אמרי' שם קלז ב' השתא ר"א אוסופי אהל עראי לא מוספינן למיעבד כו' אלמא משום אהל עראי הוא ומה שדחקו לרש"י דלתלות רמונים שרי כפי מ"ש כאן ניחא ועתוס' הנ"ל ד"ה כסא ותי' הרשב"א שם בשם רבו דתולה לשמרים צריך לחלל שתחתיו משא"כ ברמונים וע' ברשב"א שם ואף שיישב דברי רש"י לא כתב אלא ליישב דבריו וכן תוס' הנ"ל ד"ה כסא לא ס"ל כן ועתוס' דעירובין קא א':

א

ס"ח כל אהל. כפי' הרי"ף אהא דטלית כפולה דלא כרש"י שם ד"ה כילה שיש כו' וע' ר"ן:

א

ס"ט משמרת. כמש"ש השתא ר"א אוסופי כו' ושם מנקיט אביי כו' וכמ"ש תו' ד"ה כסא גלין כו' דכולה שמעתא דלא כרש"י קלט ב' ד"ה מערים כו' ואף ע"ג שאמרו שם שלא יעשה כו' ר"ל דאיסור עשיית אהל עראי הוא משום זה וערש"י שם ד"ה ה"נ דמחייב וכמ"ש הרמב"ם בתשובה שלא אמרו שלא יעשה אלא בשעת מלאכה וה"נ משום אהל קבע דלא כמ"א ועמ"ש לעיל בס"ה:

א

ס"י טלית כפולה כו'. עתוס' שם ד"ה כרך א"נ כו' וכ"כ הרא"ש שם וכל הפוסקים:

ב

וכן הפרכת. כמש"ש בכילה הא כו':

א

ס"יא כילת כו' הא כו'. לשון הרמב"ם וכ"כ הר"ן דלא תקשה קושיית הרא"ש מהא דס"ה והשמיט מ"ש ואין בשיפוע טפח דל"ג לה וכן הקשו תוס' בשם רשב"ם מהא דסוכה יט ב' דקי"ל דלאו כאהלים דמי וכ"כ ב"י דל"ג להא דשיפוע טפח וכ"ה בדברי המ"מ אבל הרא"ש והטור כתבוה וכן ש"פ וכפירש"י ואפשר דאף הרמב"ם גריס לה אלא דס"ל דאין הלכה בזה כמותו דהא ס"ל כרבנן דמתני' פ"ק דסוכה ואנן לא קי"ל כן ועיין תוס' ד"ה שאין כו':

א

ס"יב שיש לה. עמ"א:

א

סי"ג וה"מ כשהכובא. כמ"ש קל"ט ובלבד כו' וערש"י שם וכמ"ש בסי"א והוא כו':

א

ואין מחיצה אסורה וכו' – לכאורה יש להקשות מהא דאיתא בביצה ל"ב אבנים של ביה"כ מותר לצדדן ביו"ט ומסיק שם הטעם דאף דמחיצה לבד בלא גג חשיב בנין עראי ואסור בעלמא הכא משום כבודו לא גזרו רבנן [וכן הוא שם ברי"ף והובא דין זה בטור שלחן ערוך סימן שי"ב] הרי מפורש דגם במחיצת עראי בלא גג ג"כ אסור אף דאין ע"ז שם אהל עראי אסור מטעם בנין עראי ואפשר דמחיצת אבנים שאני דדרך בנין קבע הוא וכשמצדדן בקרקע לבנין קבע חייב משום בונה וכדאיתא בריש פרק הבונה ולהכי חמיר טפי ולפ"ז יתכן לומר דהא דמתירין מחיצת עראי לצניעות היינו נמי דוקא בדבר שאין דרך לעשותה תמיד לקבע כגון בוילון או מחצלת וכיו"ב אבל אם יעשה מחיצת עראי של אבנים ולבנים זה על גב זה אסור ויותר נראה לומר דדוקא במחיצה שעשויה תמיד כדי להפסיק בין הרשויות אמרינן כיון דהיא אינה מתרת וגם היא עראי לא חשיבא משא"כ כשמצדד אבנים כדי לישב עליהן חשיבא טפי דלאו משום מחיצה אייתינן עלה כ"א משום גזרת אצטבא עיין שם בגמרא:

ב

אם לא וכו' – עיין במ"ב סקי"א מה שכתבנו בשם הח"א וע"ש בנשמת אדם כלל מ"ד אות ה' שמצדד דבמקום שיצרו של אדם תוקפו והנרות דולקים ויש לחוש ח"ו למושז"ל או שישמש לאור הנר דאיכא סכנה שמותר אז לסמוך על הפוסקים שהביא המגן אברהם בסק"ג שמתירין לעשות מחיצת עראי לזה ומותר להעמיד הפארווא"ן אף שלא היה נפשט מע"ש וע"ש שכתב הטעם דלדידהו לא חשיב זה מחיצה המתרת כלל מפני שיכול להסתיר הנר בעצה אחרת כגון ע"י כפיית כלי וע"ש שהוא מתיר כשיצרו תוקפו אפילו אם אור הנר נראה למעלה מהמחיצה אבל בלא"ה חלילה להקל בזה:

ג

שהיה מבעוד יום טפח – במגן אברהם איתא טפח בולט מן הצד והיינו שמוסיף אח"כ ברחבה אבל בב"י הביא בשם המרדכי שהיה כורך המחיצה לצד מעלה ונותנה על המוט ומשייר בה רוחב טפח ואח"כ בשבת פושטה לצד מטה ובתו"ש הקשה ע"ז דבטפח למעלה לא חשיב עדיין מחיצה כלל דאין קרוי מחיצה רק בעשרה אבל הפמ"ג כתב דע"כ בכל גווני מותר וכ"כ הגר"ז ולבושי שרד:

א

מטה וכו' – עיין במ"ב במש"כ דאם עשה איזה דבר משהו וכו' ובין בגג חייב וכו' כ"ז מתבאר מדברי הפמ"ג ושארי אחרונים וראיתי בח"א כלל מ"ב שכתב לענין אהל קבוע דבעינן שיעשה גם המחיצות בשבת ועי"ש בס"ב מה שכתב לענין וילון ולא נהירין דבריו ומה שהביא מהרשב"א בחידושיו אין ראיה כלל דשם כונתו לענין אהל עראי שאסרו מדרבנן דבזה איירי שם בכל הענין ולזה כתב דבעינן שיהיה צריך לחלל שתחתיו והוא שיש לו שלש מחיצות [דג' הוי כד'] והוא שיטת התוס' שהביא שם בעצמו אח"כ בד"ה אבל וכו' עי"ש:

ב

דפין מחוברים – עיין במ"ב במה שכתבנו בשם הב"י והנה התו"ש כתב וז"ל ובסימן תק"ב כתב הב"י דבעינן מחיצות המגיעות לארץ והמחיצות צריכות שיהיו גבהן י' טפחים או ז' ומשהו ופחות מג"ט מן הארץ עכ"ל ובאמת לא נזכר שם בב"י רק דאם היו מגיעות פחות מג' מן הארץ אמרינן דכלבוד דמיא וחשיבי כמגיעות אבל לא נזכר מאומה מענין גבוה י' טפחים ולענ"ד ברור דסכין המהירות פלטתו להתו"ש דאף דבעלמא שם מחיצה כשגבוה י' הכא לענין איסורא משום דדמיא לאהל לא שייך כלל דבר זה דכיון שיש ע"ז שום תמונה משתי דפנות קטנות וגג עליהן מלמעלה אסרו חז"ל לעשות ד"ז ותדע דבסעיף ז' לא התירו להניח ספר אחד על שני ספרים רק משום דאין צריך לאויר שתחתיה וכן אסרו חז"ל ביו"ט אפילו להעמיד ביצה אחת ע"ג שנים לצלותם רק בשינוי כדאיתא בביצה ל"ב בתוספות וברי"ף וברא"ש ובר"ן שם ונהי דלענין שיהיו המחיצות מגיעין עד סמוך לארץ עכ"פ פחות מג"ט ס"ל להפוסקים דגם בזה בעינן כמו בעלמא אבל זה ברור דאפילו במחיצות קטנות שבקטנות כגובה טפח אסרו חכמים בזה. ואח"כ מצאתי תמצית דברינו בשבת קל"ח ע"ב בתוספות ד"ה שאין בשם ר"י ע"ש:

ג

מטות שלנו וכו' – ודעת הרשב"א בחידושיו וכן משמע מסקנת הר"ן והרה"מ והובאו דבריהם בב"י דאם צריך לאויר שתחתיו להשתמש אסור אפילו בלא מחיצות והביא ראיה לזה ממה שאסרו חז"ל בגוד וע"כ במטות שלנו ג"כ אסור דמשתמש באוירו בהנחת מנעלים וכיוצא בו והובא ברי"ו שתי הדעות ולא הכריע והמחבר סתם כדעת המקילין ומשום דהוא דבר של דבריהם ועיין בביאור הגר"א סימן תק"ב שהביא ראיה חזקה לדבריהם דאל"כ אף ממעלה למטה יהא אסור וא"כ מה שאסרו חכמים בגוד ע"כ טעמא אחרינא יש בזה וגם הרמ"א גופא דהביא דעת הרשב"א שם בסימן תק"ב [וכן המחבר פה בס"ז] לא הביא דבריו אלא להקל דבעינן שיהיה גם עומד להשתמש באוירו אבל לא דבזה לבד די וכן משמע מהטור ג"כ כעין זה. והנה ראיתי בא"ר שכתב דלו היה נראה לכאורה להחמיר כהרשב"א אחרי שנראה שמסקנת הר"ן והרה"מ כמותו אלא שאין בידו להחמיר ולענ"ד אפשר לומר אחרי דדעת הרבה ראשונים והם התוספות בשם ר"ת והגה"מ והסמ"ק והרא"ש והטור כולם עומדים בשיטה אחת לא רצה להחמיר נגדם ואף דדעת רש"י שם בביצה ל"ב משמע דלא צריך מחיצה הלא דעתו שם דסוגיא זו אזלא רק אליבא דר' יהודה ואליבא דר"ש מותר לגמרי וכן דעת הריב"א והאור זרוע וכמו שהביא בד"מ אלא שאין אנו סוברין כמותם בזה מפני שדעת הרי"ף והרמב"ם והתוספות והרא"ש אינו כן וכמו שכתבו הפוסקים ועכ"פ בדבר שמקילין התוספות והרא"ש וסייעתם יש להקל. ומ"מ לכתחלה נראה שטוב לחוש לדברי הרשב"א וסייעתו להחמיר אם לא בשעת הדחק. ודע דכל זה שהארכנו הוא רק בגג שאינו עשוי לצל וכההיא דקרשים של המטה וכה"ג שעשוי רק להשתמש מלמעלה על גבו אבל בגג העשוי לצל או להגן מפני הגשמים בודאי לכו"ע יש בזה איסורא וכמו שכתבנו במ"ב סק"כ ועיין לקמן במה שכתבנו לענין נשיאת אמבריל"ו:

א

מטה שהיא וכו' – עיין במ"ב ודע דאפילו אם יש לה מחיצות [וה"ה לדעת הרשב"א דמחמיר אפילו כשאין לה מחיצות] ג"כ יש עצה בפריסת הסדין אף שיש ג"ט בין חבל לחבל דהיינו שיאחזו האנשים הסדין או הכר באויר ויכניס אחר את המטה תחתיה וכיון שהוא שלא כדרך בנין לעשות תחלה הגג ואח"כ יכניס תחתיה מה שלמטה מהגג התירו באהל עראי וכדלעיל בס"ג:

א

כסא וכו' – ומטות שלנו המחוברת ועומדת אם היא זקופה או מוטה על צדה מותר לנטותה לישבה על רגליה דלאו מידי עביד אלא ליתובי בעלמא [רש"י וטור וש"פ] ועיין בפמ"ג שמסתפק לענין תיבה המחזקת ארבעים סאה אם מותר לכפותה על אוכלין ומשקין דאפשר דכיון שיש עליה שם אהל וכדלעיל בסימן שי"ד ס"א בהג"ה חמיר טפי ע"ש [וספיקתו הוא רק לפירש"י דלפירוש התוס' שם כל הברייתא זו משום אהל אתנייה וע"כ בשיש לה מחיצות ואעפ"כ התירו במטה לזקפה משום דליתובי בעלמא עביד]:

ב

לכתחלה – ולפ"ז נראה לכאורה דה"ה במטות של ברזל שלנו שעשויין מקופלין וסמוכין לכותל וכשרוצין לישן עליהן פושטן דמותר לפושטן בשבת דהא עביד וקאי מבע"י ואין עושה שום מלאכה רק שפושטן אך זהו שגגה דהכא הא איירי שגם הגג והוא העור שעל הכסא ג"כ קבוע בו מכבר ועל כן גם הגג הלא עביד וקאי כדאיתא בשו"ע וכמו שכתבו התו' בהדיא בשבת קל"ח ע"א ד"ה כסא דפרט זה הוא לעיכובא ומשא"כ באלו המטות שפורסין עליה עתה הסדין בשבת אחר פשיטתה והוא נעשה כסדר האהל שמתחלה המחיצות ואח"כ הגג דאסור אך אם השליבות של המטות סמוכין זה לזה שאין ביניהן ג"ט דכלבוד דמיא אפשר דיש להקל מטעם דגם הגג כאלו נגמר כבר מבע"י. גם יש לכאורה לדון בזה להקל מטעם שאין לה מחיצות וכבר פסק השו"ע לעיל בס"ג מתנאי המטה דבעינן שיהיו לה מחיצות ועכ"פ שתי מחיצות וכפי מה שביארתי במ"ב בס"ק כ"ב אך גם בזה יש לפקפק מאד דלפי מה שביררנו לעיל בבה"ל בד"ה דפין דבעניננו לא בעינן שיהיו המחיצות גבוהות י' ודי במחיצות כל דהו א"כ הרי יש להמטה שתי מחיצות בשולי המטה אחת מצד ראשה ואחת מצד מרגלותיה ואף שאינן מגיעות לארץ יש להשגיח אולי אין בינם לארץ ג' טפחים וכלבוד דמיא לפי מה שכתב הב"י בסימן תק"ב ופסק המגן אברהם שם כוותיה בסק"ט אך לכל אלו הדברים יש עצה דאפילו אם יש בין שליבה לשליבה ג' טפחים וגם אם נימא דהמחיצות שבצד ראשה ומרגלותיה חשובות מחיצות לענין זה ג"כ יש עצה דהיינו שמתחלה יפרסו אנשים את הסדין ויאחזוה באויר ואח"כ יפשוט אחד את המטה ויעמידה תחת הסדין וזה שרי כיון שהוא שלא כדרך בנין וכמו שפסק השו"ע לעיל בס"ג. אך מ"מ עצם דין הפשטת המטה זו רפיא בידי דמצינו בכמה מקומות שאסרו חז"ל משום טרחא דשבת [עיין בסימן שכ"ד ס"ט ובסימן של"ג] ובזה נמי אפשר דיש בפשיטתו משום טרחא וצ"ע [ואם יש בזה מפני כבוד האורחים שנתארחו אצלו מבואר בסימן של"ג דאז לא חיישינן לטרחא ויעשה העצה שכתבנו מתחלה] אך אם יש לו מטה אחרת לשכב בודאי דאין נכון לפשוט המטות אלו דלא עדיף מקיפול הכלים דאסרו חז"ל היכא דיש לו להחליף וכמבואר לעיל בסימן ש"ב ס"ג:

א

לא יסדר וכו' – עיין במ"ב ואע"ג דדבר שאין מתכוין שרי היינו כשעושה איזה דבר ואינו מכוין שיצא הדבר הזה מה שהוא יוצא על ידו כגון שהוא גורר ספסל ע"ג קרקע ואינו מתכוין שיעשה חריץ עי"ז משא"כ כאן שמתכוין לעשות מה שהוא עושה [תוס' וש"פ]:

א

כל אהל וכו' – נ"ל דלהכי נקט הרמב"ם בלשון כל משום דכלל בזה שני הקצוות דהיינו אפילו עשאו לקבע שיתקיים כמה ימים כיון שהוא פחות מטפח חשיב רק אהל עראי ופטור ולהיפך אפילו אם לא עשאו לקבע יש איסורא משום לא פלוג וטעמו הוא שהולך בשיטת הרי"ף רבו דפירש טלית כפולה בשאין בגגה טפח וס"ל דהא ודאי אין דרך לעשותו לקבע ואפ"ה יש איסורא ועיין בפמ"ג ולענ"ד נראה כמו שכתבתי וכן משמע ממ"א דס"ל דהרמב"ם חולק עם הרא"ש והיינו בענין אהל עראי בפחות מטפח:

ב

שאין בגגו – עיין בר"ן שכתב דבכילה שיש בגגה טפח אהל קבוע הוי וחייב והמעיין בלשון הרי"ף יראה שכן הוא דעתו שכתב ומפני כך וכו' משמע הא אם היה כשיעור טפח היה חייב וטלית כפולה עם כילה ענין אחד הוא כדמוכח בגמרא וכן איתא בר"ח בהדיא שכל דברי הרי"ף לקוחים ממנו כאשר יראה המעיין ומ"מ נ"ל דאם היה כרוך עליו חוט או משיחה גם להרי"ף פטור מחטאת ויש בזה רק איסורא [וכמו בשאין בגגה טפח אזיל ליה חד דרגא ע"י חוט ומשיחה שבלא חוט ומשיחה יש איסורא ובחוט ומשיחה מותר כן בשיש טפח שיש חיובא ע"י חוט ומשיחה הוא רק איסורא ואף דמן הסברא יש לחלק בזה דדוקא לענין דרבנן שייך חוט ומשיחה אבל לא לענין דאורייתא אבל ע"כ אנו מוכרחין לומר דלענין כילה ס"ל לר"ח כן] וראיה לזה דהר"ח בעצמו פירש בתחלת הסוגיא קל"ח במימרא דאביי דאמר שם דכילה פטור אבל אסור דכילה הוא שיש בגגה טפח והלא הוא בעצמו כתב בסוף העמוד דחייב חטאת א"ו דהתם כונתו בשיש עליו חוט ומשיחה והר"ח היה מוכרח לפרש כן דהא הברייתא דומיא דגוד קתני ובגוד אמר אביי בעצמו בעמוד ב' לפי פירוש הר"ח שם ע"ש דאפילו ביש עליו חוט ומשיחה אסור באדם אחד ואי בשאין בגגה טפח הא קי"ל דאם כרך עליו חוט ומשיחה מותר וע"כ פירש דשם איירי בשיש בגגה טפח וכן מוכח מדברי הרמב"ם שהועתק דבריו בשו"ע סעיף י"ב דגבי כילה נחשב כאהל עראי עכ"פ כשיש עליו חוט ומשיחה אף שיש בגגה טפח:

ג

טפח – והנה ע"ד נשיאת אמבריל"ו [הוא הגגות הנושאין על ראשן מפני החמה והגשמים ובלשוננו קורין אותו פאראס"ל] רבו האחרונים בזה בספריהם ובדרך כלל יש הרבה והרבה שמחמירין ואוסרין שלא לפורסן בשבת מטעם אהל [הלא המה בספר מכתם לדוד ובספר מאמר מרדכי ובח"א ובראשם הגאון בעל נודע ביהודה כמו שמובא בשע"ת בסימן ש"א סעיף מ"ם ע"ש] וכמו שכתבו הפוסקים דכל היכא דמתכוין לשם אהל דהיינו להגן מפני החמה והגשמים אפילו בשביל הגג לבד בלא מחיצות ג"כ יש איסור ובזה הפאראס"ל נמי הלא מתכוין להגין מפני החמה והגשמים ואינו דומה לכסא טרסקל המבואר בסעיף ה' להיתר דהתם אינו עושה שום מעשה בשבת רק שמרחיב ופושט הקמטין שהיו בו מאתמול משא"כ בזה שצריך לקשור אותו ברצועות אחר פריסתו או להעמידו ולהדקו אח"כ מתחתיו בחוט של ברזל כמנהגנו כדי שלא יתמוטט הגג ממצבו דאסור וכן מצדד ג"כ הפמ"ג בא"א סק"ח ע"ש שכתב שקושרין ברצועות וכדומה ובפרט לפי מה שכתב הרמב"ם בפכ"ב הלכה כ"ח וז"ל ומותר להניח מטה וכסא וטרסקל ואע"פ שיעשה תחתיהן אהל שאין זה דרך עשיית אהל לא קבע ולא עראי [שהוא מפרש כסא וטרסקל שני דברים הם וטרסקל הוא כמין סל וכן הוא ג"כ גירסת הר"ח והרי"ף] בודאי אין שום ראיה להקל מזה לעניננו ונהפוך הוא דיש ראיה לאיסורא מדכתב במטה וכסא מפני שאין זה דרך אהל וכו' משמע בזה הפאראסא"ל שפריסתו דרך אהל הוא אסור ובנו"ב כתב דלדעת הרי"ף שכתב הר"ן דכילה שבגגה טפח הוא בכלל אהל קבע וחייב והביאו המגן אברהם יש בזה חשש חיוב סקילה [ודברי הר"ן באמת לאו מלתא חדתי הוא שכן הוא בהדיא בדברי רבינו חננאל שיצא זה מקרוב לאור ומתוכו מתבאר היטב כל דברי הרי"ף והרמב"ם שבענין זה שסובבים והולכים כל דבריהם ע"פ שיטתו א"כ הרי"ף לאו יחידאה הוא בזה] ואף דיש שדוחין את דבריו וס"ל דגם להרי"ף לית בהו חיובא מ"מ מידי איסורא לא נפקא להרבה פוסקים בין בשבת בין ביו"ט וע"כ השומר נפשו ירחק מזה מאד. וכ"ז שכתבנו הוא מפני חשש אהל דאיסורו הוא בכל מקום שנושאו ולפעמים יש בזה עוד איסור הוצאה והכנסה לכו"ע והוא כשנושאו במקום שאין עירוב:

א

כילה שיש לה גג וכו' – הנה כמה אחרונים נתקשו בביאורו מאי קאמר עיין בלבושי שרד ועיין במגן אברהם במה שמפרש ע"ז וגם זה דחוק מאד דמאי נ"מ שתפורה שפה סביבה וגם ידוע שהרמב"ם דרכו לברר ולהעתיק דברי הש"ס להלכה אבל לא להמציא סברות חדשות במה שלא נזכר כלל אבל לפי מה שהאיר ה' עינינו בפיר"ח בסוגיא זו שממנו הועתקו כל הדינים האלו של הרמב"ם כמו שיראה המעיין נבין את דברי הרמב"ם ששם ג"כ כתוב דבר זה של הרמב"ם ושם כתוב גג רחב טפח ועתה נבין שגם כונת הרמב"ם כן הוא ועתה נבאר את דברי הר"ח [וממילא יבוארו ג"כ דברי הרמב"ם] במה שמפרש על דברי אביי דאמר וכילה אפילו עשרה בני אדם אסור דהיינו בגג רחב טפח דיקשה עליו הקושיא שהקשה הלחם משנה על הרמב"ם ונשאר בקושיא דאפילו אין גג רחב טפח תעשה אהל עראי ויאסר אבל באמת ניחא דאיתא שם מקודם בגמרא גוד בכסכסיו מותר לנטותו בשבת ופירש הר"ח דהיינו שתלוי עליו החוטין שמותחו בהן וקאמר רב לא שנו אלא בשני בני אדם אבל באדם אחד אסור וע"ז קאמר אביי דכילה אפילו עשרה בני אדם אסור וע"כ היינו בחד גווני דמיירי בגוד דהיינו בחוטין ואפ"ה אסור בכילה ואי דמיירי הסוגיא בכילה שאין בגגה רוחב טפח אמאי יהיה אסור וע"כ פירש הר"ח דמיירי שיש לה גג רוחב טפח ולהכי אסור אף שיש לה חוטין ואזיל הר"ח לשיטתי' דס"ל בריש הסוגיא דברוחב טפח לא מהני חוטין [ורש"י דס"ל בריש הסוגיא דחוטין מהני בגג רחב טפח ע"כ דמיירי הכא בשלא היו חוטין כרוכין עליה מבע"י וע"כ מוכרח לפרש גוד בכסכסו' שלא כפירוש ר"ח דהיינו חוטין] ומעתה יבוארו דברי הרמב"ם ג"כ על נכון ויוסר קושית הלח"מ דמתחלה כתב הנוטה פרוכת וכו' דלדידיה ידוע בסי"ב [שהעתיק המחבר הלשון ממנו] דס"ל דפרוכת אסור לנטות כ"א כשיש לו חוטין תלויין מע"ש וע"ז קמסיים דאבל אחד אסור ולמד דינו מגוד בכסכסיו דגם שם ע"י חוטין מותר ואפ"ה באדם אחד אסור [או דהוא מפרש גוד היינו פרוכת כמו שביאר הר"ן לדברי הרמב"ם] ואח"כ קאמר דכילה שיש לה גג היינו שהגג רחב טפח [דאל"ה לא נחשב גג] דאז לא מהני חוטין וכדקאמר אביי דאי אין לה גג רחב טפח בודאי חוטין מהני כנלענ"ד ברור בעזה"י:

ב

ותעשה אהל עראי – הנה לפי מה שכתב מתחלה שיש לה גג ואפ"ה כתב דיעשה אהל עראי משמע מזה כמו שהוכחנו לעיל לדעת הר"ח דאפילו בגג רחב טפח אם יש חוט או משיחה הוא רק אהל עראי:

א

בגד וכו' – עיין לקמן בסימן ש"כ במ"ב סקמ"ב דבגד שאינו עשוי לכך יש לחוש שמא יבוא עי"ז לידי סחיטה ואפילו אם אינו מכסה כולה אסור אלא מיירי הכא בבגד העשוי לכסות בו שאינו מקפיד עליו אם נשרה בהמשקה שבתוך החבית והכי איתא בגמרא מ"ח ע"א ודלא כט"ז שכתב דמיירי הכא בבגד שאינו מיוחד לכך וכבר הקשה עליו בזה בספר נתיב חיים ע"ש:

ב

על פי החבית וכו' – עיין במ"ב סוף ס"ק מ"ח מה שכתבנו בשם הח"א לענין מטה שקורין [שלא"פ באנ"ק] ולענ"ד אפשר עוד לומר דאף שבעת שהרחיבה אחר שפירק הדף מעליה היא בכלל כובא שאסרו חז"ל לכסותה כולה מצד שהיא רחבה יותר מדאי ונעשית כאהל מ"מ כיון שבעת שהוא מכסה אותה בהכיסוי למעלה כבר חיבר לפרקיה ונתקצרה ברחבה תו הוי בכלל סתם מטה שמשמע מהתוספות ביצה ל"ב דהיכא דמחיצותיה עשויות מכבר ועומדות על מקומן תו אין בכיסויה משום חשש אהל:

א

במג"א סק"ה חוץ. נ"ב עיין תשובות ח"ס או"ח סי' עג [בענין מחיצה שקוראין שפאנישע וואנד שעשויים מכמה חלקים וכשהחלקים נכפלים זה על זה מכל מקום נשאר הרבה יותר מטפח אם זה השיור סגי לפתחו כלו בשבת ולהוי רק כמוסיף על אהל עראי או לא כיון דדרכו בכך צריך לפתוח מערב שבת עכ"פ חלק א' מהכפלים וסיים תשובתו בזה"ל והשתא לפי"ז אותן דפנות שקוראין שפאנישע וואנד שכך דרך עמידתם מוכרך ומכופל ונשאר בה שטח כמה טפחים רוחב לא נראה שהועמד שם למחיצה אלא כך דרכו לעולם ואי אפשר בענין אחר אפילו רש"י מודה דאסור וכו' וכן הנהגתי בביתי שלא לפשטן בשבת ע"י ישראל אם לא נתפשטו עכ"פ כפול מע"ש אבל ע"י גוי יש להתיר דעכ"פ לית ביה אלא איסור דרבנן משום דלא מחזי כמוסיף אוהל וכמ"ש לעיל ומסתמא רוב עשיית מחיצה כאלו לצורך מצוה ע"כ יש להתיר ע"י אמירה לנכרי]:

ב

במג"א סס"כ עיין שו"ת ח"ס או"ח סי' ע"ב [שם כתב לסתור דברי הנוב"י מהד"ב סימן למ"ד ע"ד הפריסאל שהמון עם נושאים אותו בשבת וחושש להם לחיוב חטאת והוא חולק על דבריו מכמה טעמים אשר למד מדברי הירושלמי ס"פ כלל גדול ע"ש היטב. ובגוף הדבר כתב דבודאי לישא פאראסאל בשבת לאו משנת חסידים הוא ושומר נפשו ירחק ממנו וכו' ובסוף התשובה כתב וז"ל וא"כ לכל הפחות מותר לפתחם ע"י גוי ואיו להרעיש העולם בשביל זה:

א

סעיף א' אסור לעשות אוהל בשבת ויו"ט. נ"ב הנה ראיתי בשו"ת גבעת פנחס חלק אהע"ז סי' זיי"ן שהביא דרך אגב מה שהשיב להשואל בנידון הפערסאל להעמידו אצל הכותל ע"ש ונראה לפענ"ד אחרי מחילת כתר"ה שגגה נזדקר לפניו בזה דהרי במנורה של פרקים אסור לטלטל מכח שמא יתקע וכן כמה דברים שגזרו כעין זה ומכ"ש בזה דאסור לטלטלו כלל דהוי מוקצה מכח שמא יהיה נפרך ויעמידנו ובפרט בזה דשכיח הוא לפרקו ולהעמידו וגם כשצריך לילך דרך הפתח וכדומה א"כ בודאי דיש לגזור כן והיא מוקצה ואסור לטלטלו לגמרי ומכ"ש דאסור לילך בו כשהוא עומד וז"ב ודו"ק היטב:

א

[א] בפני הנרות וכו'. אבל במהרי"ל אוסר מהר"ש ואולי דשם לא היה ברור שהרוח נכנס בסדק ויכבה הנר ונמצא המחיצה בחינם (שיירי כנסת הגדולה), וצריך עיון ועיין סימן רע"ז ס"ק ב':

ב

[ב] [לבוש] קביעי אסירי וכו'. כתב מגן אברהם מותר לתלות סדינים המצויירים לנוי אף על פי שקבועים הם כיון שאין עומד לשם מחיצה על כן מחיצה שעושין בשבת דרשה בין שני אנשים לנשים הוי לצניעותא מותר (מרדכי), או הצינה וכו'. וגשמים (רש"י):

ג

[ג] כדי שישמש וכו'. מיהו ביום טוב מותר כיון שמן הדין היה מותר לכבות הנר לא הוי אלא דרך צניעותא (ט"ז סימן קכ"ד), ואפילו בשבת דוקא כשאינן מכוסה וכו' רק גבי עשרה טפחים או למעלה מגולה אבל כשמכוסה כולו עד למעלה דאז מותר אפילו בפחות מעשרה טפחים בין בנר בין בספרים מותר דהוי ככיסוי בעלמא (מגן אברהם), ויש לגמגם דיש לחלק בין כיסוי למחיצה ונראה דאם גבוה עשרה טפחים יש לאסור דמכל מקום מחיצה הוא אבל בפחות יש להתיר כתב ט"ז פשוט שיכול לכסות הספרים בבגדים שני כסויים ועיין סימן ר"מ ס"ק [י"ד], ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות לפניו דהוה ליה תוספת אוהל כמו שכתב ריש סימן שי"ג. כתב מגן אברהם דבדבר העשוי להתיר לא מהני חוטין עיין סעיף י':

ד

[ד] לצל וכו'. תמיה לי מאי שנא מסוף סימן דלעיל דמחיצה לפני החמה מותר והך דהכא הוא בש"ס סוף עירובין וההוא דלעיל שהמרדכי פרק כירה שדקדק כן מש"ס דהתם מקצת משמע מש"ס דכירה דעל ידי שינוי דוקא הוא דשרי (מלבושי יום טוב), ולעניות דעתי לא קשה מידי דהכא גג הוא ואסור לעולם אבל לעיל מיירי במחיצה ואין איסור אלא העשוי להיתר וחילוק זה מוכח מטור ובית יוסף ריש סעיף ז' ודו"ק, גם מה שכתב דההיא דלעיל וכו' ליתא דלמד מפרק כירה ולא למד מעירובין אלא דיש לו היתר כשכבר היה רחבו טפח ואפשר לדחוק דמה שכתב מש"ס דהתם היינו פרק כירה גם מה שכתב דמשמע מש"ס דעל ידי שינוי וכו' יש לדחות בקל משמעות זו ואין להאריך וכן במרדכי מבואר דמותר אפילו בלא שינוים בפני החמה וכמו שכתב בשולחן ערוך, ועולת שבת שגג בענין זה שתמה על השולחן ערוך דמעשה דסוף עירובין מיירי במחיצה דאם לא כן מאי מייתא תוס' שבת דף קכ"ה ראיה מזה דאפילו במחיצה שייך אהל, עד כאן, והוא תמוה דאדרבה מתוס' והרא"ש והר"ן מבואר דמיירי בגג דמייתי ראיה מסוף עירובין דיש פלוגתא נמי באהל שבגג ודו"ק, והא דבמחיצה שייך אהל מייתי מסוכה דופן רביעית ולא מעירובין. כתב מגן אברהם מה שיש נותנים חשוקים של עץ על ערסית התינוק ונותנין עליהן סדין אסור לעשות כן אלא אם כן עשויה כמו שכתוב פה:

ה

[ה] חוץ מן הכריכה וכו'. פירוש שאין הכירוך סביב העיגול בחשבון טפח ולהחמיר יש ליזהר כרש"י דהיינו לכסות בו כלי אם יש לסיכוך לחוד טפח (ט"ז), ואפשר להקל כיון שכתב הב"ח דרש"י גופיה סבירא ליה כתוספתא:

ו

[ו] וכן רגלי. כיון שאין לו מחיצות ויש אומרים הטעם דאינו אסור משום אהל אלא כשצריך לחלל של מטה וכסא שצריך לחלל לתת מנעליו ובשולחן אין צריך לו (רבינו ירוחם נתיב י"ג חלק ד'), מבואר דיש מחלוקת בזה לסברא ראשונה הכל תלוי במחיצות אף שאין צריך לאויר אסור ובאין מחיצות אף שצריך לאויר מותר וכן משמע בהרא"ש פרק ה' דביצה שכתב אף דמחצלת בסעיף ב' אסורה בלא מחיצות התם שאני דהוי בנין חשוב וגם עיקר כוונתו לעשות אהל אבל בנין ארעי בזה לא מיקרי אהל בלא מחיצות, עד כאן, ולט"ז סוף סימן זה אשתמיט זה ולסברא שניה הכל תלוי בצריך ואף שיש לשולחן ארבע מחיצות מותר, כתבתי זה לאפוקי מסברת ט"ז דלכולי עלמא אסור אם יש ארבע מחיצות אף שאין צריך לאויר, ודעת השולחן ערוך נראה כמשמעות הר"ן בשם תוס' דתרווייהו בעינן מחיצות וצריך לאויר לכך מתיר במטה שלנו אף שצריך לאויר גם בסעיף ז' בסמוך בספר אחד מכאן אף שיש מחיצות כיון שאין צריך לאויר ועוד דמידי דרבנן הוא פסק כשני סברות הנזכרות לעיל להקל, ובאמת לכאורה נראה לי עיקר כסברא שניה שכן משמע מסקנת הר"ן ומגיד משנה אלא שאין בידי להחמיר גם דלא כב"ח ועיין סימן תק"ב ס"ק [ט']:

ז

[ז] מטה שהיא וכו'. לשון בית יוסף בשם הר"ן מטה שלנו וכו' וכן הוא במגיד פרק כ"ג וטעמא כתב שם לפי שמשתמשין באויר שתחת המטה בנתינת סנדלין, והשולחן ערוך ולבוש השמיט שלנו אזלי לטעמיה דדוקא במחיצות בעינן כתב בספר טל אורות יש מקשים על הסמ"ג למה כתב גבי מטה שמחיצות מגיעין לארץ משמע דאי לא מגיע לארץ לא הוי אהל ואילו גבי כילת חתנים כתב דאפילו בטפח הוי אהל ויש לומר דכילה עיקר נעשה לאהל אבל מטה אין היכר שנעשה לאהל אם לא כשמחיצות מגיעין לארץ וכן משמע בביאורי רש"ל ועיין סימן זה סעיף י"א:

ח

[ח] מותר וכו'. דלאו מידי עביד אלא ליתובי בעלמא ולכך שרי להעמיד החופה ולסלקה והוא הדין הדף שקבוע בכותל בבית הכנסת שמניחין עליו ספרים (מגן אברהם וט"ז):

ט

[ט] ואינו צריך לאויר וכו'. ובחבית הנזכר לעיל אילו לא היה האויר היה מתעפשין (ט"ז) של בית הכנסת עיין סוף סימן שי"ב:

י

[י] משמרת וכו'. ונראה דעשוי כמין שק שקורין לויגן זק והוא רחוב ופתוח למעלה וסתום וחדוד למטה ומכניסין קצה החדוד בתוך הכלי והקצה העליון הרחוב מסבבים בשפת פיהו את הכלי ונמצא הוא גג לכלי ועשוי כאוהל (פרישה):

יא

[יא] חוטין וכו'. שתולה אותו בו על המוט וכן הפרוכת וכו' פירוש אף שלא היה עליה חוטין (מגן אברהם):

יב

[יב] [לבוש] אבל מטה דידן וכו'. והוא הדין מפה הפרוסה על השולחן שתלוי למטה מכל צד דשרי ועוד הא אין צריך לאויר עיין סעיף ז' ועיין סימן רס"ב ס"ק ג':

יג

[יג] יש לה גג וכו'. צריך לומר שתפורה כעין שפה סביבה (מגן אברהם):

יד

[יד] [לבוש] על פי הגיגית וכו'. בביצה דף ל"ג הקשה תוס' מאי שנא מקדירה על גבי כירה דמחזירין הואיל דהמחיצות כבר עשויות ותירצו דשאני גיגית הואיל ורחבה יותר מדאי נעשה אהל, עד כאן, והב"ח תירץ דשאני כירה דקבוע ואינו מטלטל אבל בגיגית מיירי שמטלטלין אותה למקום אחר ואחר כך שוטח הבגד עליו הוה ליה כעושה מחיצות וגג, עד כאן, וקשה קצת אם כן אמאי מחלק הש"ס דף קל"ט בין פלגא לכיסה כולה ליפלוג בכולה וכן כשמביאין להכא והט"ז תירץ דמיירי שנוטל בגד מעלמא ומכסה אבל בגד המיוחד לכך מותר וקדירה על גבי כירה מיוחד הוא ועוד תירץ דכיון דמשקה אין ראוי ליתן בכלי אם לא שמכסה הוי כעושה מחיצות, והנה לתירוצים אלו מותר ליתן הכיסוי על התיבה רחבה אף שאינה קבוע בצירים ולב"ח דוקא כשעומדת במקומה אף שאין לאחרון לבדות תירוץ נגד דברי תוס' מכל מקום נראה לי לסמוך עלייהו בזה להקל דהא הרשב"א וראב"ד חלקו אתוס' וכתבו שאין בכיסוי כלים משום אוהל והכא אין הטעם משום אהל אלא דמיחזי כמשמרת וכדאי הם לסמוך ועיין תוס' סוף דף ל"ו בשבת, והנה הב"ח והט"ז תמהו על תוס' דלעיל דמה שיעור יש מרוחב הכלי, עד כאן, ולעניות דעתי לתרץ במה שכתבו תוס' דף ק"ו ד"ה היכא וכו' דהיה להם שיעור הכתלים שוה והיו יודעין שיעורן, ושיירי כנסת הגדולה כתב האידנא נוהגין לכסות גיגית וחביות דסמכינן על תוס' דאין אהל בלא מחיצות ועוד דלא טילטלו ממקום למקום והנח להם לישראל אם אינם נביאים, עד כאן, ולעניות דעתי אין להקל כלל בגיגית יין דאסור אפילו לרשב"א דמיחזי כמשמרת:

א

א) [סעיף א'] אסור לעשות אהל בשבת ויו"ט וכו' משום גזירת בנין. ותוספת אהל עראי שרי כמ"ש סעי' ב' תו"ש או' א' וז"ל הרמב"ם פכ"ב העושה אהל קבוע חייב משום בונה לפיכך אין עושין אהל עראי לכתחלה ולא סותרין אהל עראי גזירה שמא יעשה או יסתור אהל קבוע ואם בנה או סתר אהל עראי פטור עכ"ל והיכי דמי אהל עראי פרש"י פ' כל הכלים כגון שעושה לפי שעה ולא להיות שם קבע, עו"ש או' א' אבל אם מניח סדין על ד' קונדסין וקושר שם או בלא קשירה שיהיה שם לזמן מרובה זה הוי אהל קבוע וחייב חטאת והיינו כל שיש בו רוחב טפח על טפח. ואף תוספת אהל קבוע חייב חטאת. ואף מחיצה מהצד קבוע אפשר טפח על טפח חייב. מש"ז או' ח' וכ"כ בא"א או' א' ועיין לקמן או' י"ד:

א

ב) שם. אסור לעשות אהל בשבת וכו' הנאמוסייא שנוהגין בארץ מצרים לישן בתוכה אסור לנטותה ולפורסה ולקבצה בשבת ולא מהני אם היא פרוסה טפח מבע"י. גו"ר כלל ג' סי' כ"ו. והרב פרח שושן כלל ג' סי' ד' התיר כשהיא פרוסה טפח מבע"י. והן בעון פשתה המספחת בארץ מצרים לפורסה ולקבצה בשבת אף כשאינה פרוסה כל עיקר מע"ש ע"י עכו"ם ויש מהם אף ע"י ישראל, ואשר נגע אלהים בלבו יזהר שתהיה לפחות פרוסה רוחב טפח מבע"י ובשבת יגמור נא ע"י עכו"ם. ברכ"י או' א' ועיין לעיל סי' ר"מ אוי מ"ז:

א

ג) אימבריל"א העשויה להגן מחמה וגשם מטרות אסור לנושאה בשבת ויו"ט וכ"ש לפותחה אבל לומר לעכו"ם שישאנה להגן עליו שרי. שו"ת מכתם לדוד סי" ח' ברכ"י או' ב' מיהו בשו"ת גבעת פנחס כ"י חלק ה' סי' י"ט כתב תשו' שלמה על כל דברי הרב הנ"ז ומסיק דאומבריל"א כשהיא פתוחה מערב יו"ט פשיטא דמותר לנושאה וכן הוא מורה ובא להשתמש ביו"ט באומבריל"א הפתוחה מעיו"ט וכן ראה לרבותיו שלא מיחו ביד הנוהג כן אבל בשבת דיש איסור הוצאה איכא למיגזר יעו"ש. והביאו הברכ"י בשיו"ב. ואמנם עיין בשו"ת נוב"י מה"ת חא"ח סי' ל' מה שהאריך בזה וסיים דרך כלל כשהוא מוערך מע"ש יש לדון בו לאיסור ולהתר אבל עכ"פ מפני מראית העיין יש לאסרו כי מי יודע אם ערכו מאתמול ובפרט בדור היתום הזה יעו"ש. וכן המאמ"ר או' ד' האריך בזה והעלה לאסור יעו"ש. והב"ד הפתה"ד או' ג' וסיים דהכי נהוג עלמא לאסור אפי' כשפתוחה מאתמול כי כן נקטי' לאסור והבא להקל הוא מכשיל את הרבים ח"ו יעו"ש. ולפ"ז כיון דהאיסור הוא משום אהל ומראית העין כנ"ז לא יש חילוק בין שבת ליו"ט. וכ"פ הרב בן א"ח ז"ל פ' שמות או' ח' וכתב וממילא תדע מאחר דאסור לנשאה על ראשו אסור נמי לטלטלה בשבת ויו"ט משום מוקצה עכ"ל. וכן עמא דבר:

א

ד) שם. אפי' אהל עראי, כגון לפרוס מחצלת על ארבע קונדסין להיות צל לאהל מן החמה. ב"י בשם רש"י לבוש:

א

ה) שם. ודוקא גג אבל מחיצות מותר. דלאו אהל הוא ושרי לפורסה לצניעות. ב"י בשם רש"י. וה"ד בדרך עראי אבל בקבע אפשר דחייב כמ"ש לעיל סוף או' א' יעו"ש ועיין לקמן או' ט':

א

ו) שם. אלא א"כ נעשית להתיר וכו' כ"ה דעת התוספת ודלא כרש"י דס"ל דאפי' מחיצה המתרת מותר לעשותה בשבת כשהיא מהצד כמבואר בב"י. ומיהו ה"ד במחיצה שהיא עשרה טפחים ומגעת עד לארץ או בפחות מג"ט סמוך לארץ כמ"ש בב"י סי' תק"ב תו"ש או' ב' ועיין או' ל"ב:

א

ז) שם. אלא א"כ נעשית להתיר וכו' ומיהו בכיסוי צואה לא שייך לומר כן וכמו שמותר לכסות כך כשעושה מחיצה ועי"ז מכוסה לגמרי אינו סגנון מחיצה רק כסוי. א"א מהגה"ק. א"ח או" א' וכ"מ בתו"ש או' ו' אמנם יש לגמגם בזה דהא בספרים נמי כיסוי שרי ואפ"ה מחיצה אסורה כמ"ש לקמן בהגה. ועיין או' ט"ז ואו' טו"ב:

א

ח) שם. להתיר סוכה וכו' כגון שאין לה רק שני דפנות ורוצה לעשות מחיצת עראי לדופן ג' כדי להכשירה ע"ד המבואר לקמן בסי' תר"ל. ולהתיר טלטול כגון שרוצה לעשות מחיצת עראי במקום דאסור לטלטל כדי שיוכל לטלטל על ידה ע"ד המבואר בסי' שס"ב יעו"ש וכיון דחשבינן לה מחיצה לענין היתר טלטול או להכשיר סוכה הו"ל כבונה:

א

ט) שם הגה. אבל מחיצה הנעשית לצניעות וכו' כגון מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר. ב"י בשם מרדכי פ' כירה. ט"ז סק"א. ועיין לעיל או' ה':

א

י) שם בהגה. אעפ"י שקבוע שם. דכיון שכלו נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים דרך שם מקרי לא קביע אבל אם קבעו מלמעלה ומלמטה ומן הצדדין בענין שאין מזיזין אותו ממקומו הוא מתסר משום בנין אלא דסתם וילון אין קובעים אותו כ"כ ומשו"ה שרי. ב"י. אבל אסור לעשות תוספת אהל קבוע. מ"א סק"א. תו"ש או' ג' ומשמע תוספת אהל קבוע מה"ת אסור אם יש בו רוחב טפח. א"א או' א' ועיין לעיל סוף או' א':

א

יא) ומי שנפל סוכתו בליל יו"ט א' אסור לומר לעכו"ם להניח עליה הסכך דכיון דעשויה לח' או לט' ימים הוי אהל קבע ואסור מה"ת ולא התירו ע"י עכו"ם כ"א שבות דשבות במקום מצוה. א"א שם:

א

יב) שם בהגה. וכן פרוכת לפני הארון וכו' זה פשיטא דשרי דכיון שיש בלא"ה דלת לארון הפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות כמ"ש בב"י. מ"א סק"ב. והרב פנים מאירות סי' ל' כתב דאפי' אין דלתות לארון הקודש מותר. י"א בהגב"י. ונ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אעפ"י שקבועים שם כיון שאין עשויים שם למחיצה. מ"א שם. י"א שם. ור"ל אעפ"י שקבועים שם שאינם נדים ונעים שקשורים למעלה ולמטה ומצדדין מ"מ מותר כיון שאין עשוי למחיצה ר"ל דהא איכא בלא"ה מחיצה כותל הבית והוי דומיא דפרוכת. מחה"ש. ועיין לקמן סעי' י"ב:

א

יג) שם בהגה. לפני החמה וכו' שלא תפול על האדם ועל האוכלין. ב"י בשם המרדכי. והיינו משום שאינו קבוע ואינה באה להתיר שום דבר. תו"ש או' ה':

א

יד) שם בהגה. או בפני הנרות וכו' ואעפ"י שמצוה לאכול לאור הנר בליל שבת ויו"ט אפ"ה מותר לעשות מחיצה בפני הנר שלא יכבה ואין נקראת מחיצה המתרת. מש"ז או' א'.

א

טו) שם בהגה. שלא יכבה אותן הרוח. אבל אסור לעשות מחיצה על מגן אם לא לאיזה צורך. שכנה"ג בהגב"י או' ב' מש"ז שם:

א

טז) שם בהגה. כדי שישמש מטתו. כיון שבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או הספרים. וזה פשוט שיכול לכסות הספרים בבגדים שני כסויים דאין זה מיקרי מחיצה. וכן מותר לו לכסות כלי על הנר כמ"ש סי' ש"י סעי' ו' ט"ז סק"ב. א"ר או' ג' תו"ש או' ו' ועיין לעיל סי' ר"מ סעי' ו' וסעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד:

א

טוב) שם בהגה. וכן לפני הספרים וכו' כתב המ"א סק"ג דיש לדקדק מל' המרדכי שכתב שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצה י"ט גובה לפני הספרים ובע"ש היה עושה מבע"י לפי שלפעמים היה משתין בלילה וכו' משמע דאעפ"י שהספרים היו עומדין מגולין למעלה מהמחיצות שרי להשתין דהו"ל כאלו הוא ברשות אחר וכמ"ש סי' ע"ט סעי' ב' ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפני עצמו וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותה כמ"ש סי' תר"ל סעי' יו"ד וכ"כ ביו"ד סי' שמ"א בשם הרשב"א אבל כשתולה המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפי' אין גבוה עשרה שריא מדי אכיסיי ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשויה למחיצה אלא לכסוי בעלמא ולצניעותא. וה"ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה עשרה והאור נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת אבל אם תולהו שלא יראה הנר שרי דהו"ל ככיסוי בעלמא. ופשוט דאם היה מחיצה מוטלת מן הצד. לפני הספרים רוח טפח מותר לתלות סדין לפניו דהו"ל תוספת אהל כמ"ש רסי' שי"ג עכ"ד. אמנם מ"ש המ"א דאם תולה המחיצה נגד הנר או כל הספרים מותר דהו"ל ככיסוי בעלמא כתב עליו הא"ר שם דאם גבוה עשרה טפחים יש לאסור דמ"מ מחיצה הוא אבל בפחות יש להתיר. והמחה"ש כתב דמיירי שנותן עוד כיסוי על הספרים חוץ מזו המחיצה וא"כ לא הויא מחיצה המתרת ולפיכך אפי' גבוהים מותר יעו"ש וכ"ז הוא בספרי גמ' וכדומה אבל בס"ת שצריך דוקא מחיצה עשרה כמ"ש סי' רמ' סעי' ו' אסור לעשות זה בשבת לס' זו דהויא מחיצה המתרת כיון דלא אפשר בלא"ה. ועיין באו' שאח"ז:

א

חי) שם בהגה. וכן לפני הספרים וכו' כ"כ המרדכי והוא אזיל לטעמיה דפסק כר' יהודה בכל מכשירין (ר"ל דמותר לעשות מכשירי אוכל נפש ביו"ט) אלא דאין מורין כן. וא"כ הא דמוכח בפ"ב דיו"ט דמותר לעשות מחיצה היינו משום דמדינא בלא"ה מותר לכבות הנר וא"כ הו"ל כעושה מחיצה לצניעות כמ"ש הט"ז סי' תקי"ד סק"ב אבל למאי דק"ל כהרי"ף והרמב"ם והרמב"ן דבכל גוונא אסור לכבות (כמ"ש רס"י תקי"ד) הנר ואפ"ה שרי לעשות מחיצה ביו"ט לשמש מטתו ה"נ בשבת מותר דאין חילוק בין שבת ליו"ט ובין עשיית מחיצה בפני הנר או בפני הספרים כמ"ש הד"מ וכ"כ הרב ראשון לציון בשיטה שם דארויי מורינן להתיר יעו"ש. ער"ה או' א' וכ"פ הלק"ט ח"ב סו' כ"ו. ומ"מ כיון דיש מחמירין נראה דיש להחמיר ולעשותה בפחות מי"ט כמ"ש באו' הקודם או לעשות שני כסויים כמ"ש לעיל או' ט"ז יעו"ש:

א

יט) שם בהגה. וכן לפני הספרים וכו' וארגז גדול מ' סאה י"ל דשרי להעמידו בפני הספרים כי מה לי מונח הכלי כאן או במקום אחר ואין ניכר שעושה מחיצה וכ"ש להניח הספרים בתוך הארגז אבל אותן שפאניש"י ווענטליך י"ל דאסור להעמידן בשבח אם הוא להתיר. עש"ז או' ב':

א

ך) שם בהגה. שהיה מבע"י טפח וכו' ולכן פארוואן שעומד מופשט טפח מע"ש מותר לפושטו כולו אבל אם היה מקופל אעפ"י שקפולו יותר מטפח לא מהני שהרי לא נעשה זה בשביל מחיצה. ח"א כלל ט"ל או' ג' ונ"ל דאסור לומר לאחר לפשוט הפארוואן אע"ג שהאחר אינו עושה להתיר שאינו יודע שצריך להתיר התשמיש ואינו דומה למחיצות בני אדם שאין דרך לערות מהם מחיצה משא"כ בכלים שדרך לעשות מהם מחיצה ח"א כלל מ"ח או' י"ב:

א

כא) שם בהגה. שהיה מבע"י טפח וכו' ואם עבר ועשה מחיצה אפי' במזיד בפני הנר או בפני הספרים לשמש מטתו מותר כיון שאינו אלא מדרבנן. ח"א שם. ועיין לעיל או' ח"י שכתבנו שיש מתירין אפי' לכתחלה וא"כ כ"ש אם כבר עשה שמותר:

א

כב) [סעיף ב'] עצים שתוקעים וכו' מה שיש נותנין חשוקין של עץ על עריסת התינוק ונותנין עליה סדין אסור לעשות כן אלא א"כ עשויה כע"ש פה. מ"א סק"ד. ור"ל אם כל חשוק בפ"ע רחב טפח ודאי מותר אבל אם אין כ"א לבד רחב טפח אלא שסמוכין זה לזה ואין ביניהן ג' טפחים אם נתיר ע"י לבוד זה תליא במחלוקת רש"י ותו אי אמרינן לבוד בכלים והובא במ"א לקמן (סי' תק"ב סק"ט) דהעריסה מלבד הרגלים אין גובהה יו"ד טפחים והרגלים אין מצטרפים לשיעור גבוה יוד טפחים וכמ"ש מ"א סי' רס"ו סק"ז לענין גלגלי העגלה יעו"ש וכ"כ התו"ש. מחה"ש. מיהו הא"א או' ד' כתב דאמרינן לבוד בחשוקי העריסה יעו"ש. ומ"מ הני עריסות שיש להם עמוד מראשם לסופם למעלה שמחבר הרגלים אם יש בו רוחב טפח ואם עגול יש בהיקפו ג"ט (שכל שיש בהיקפו ג"ט יש בו רוחב טפח כידוע) מותר לפרוסי עליו סדין בשבת כדי להגין על התינוק מן הזבובים וכדומה אבל אם אין בו רוחב טפח צריך לפרוס מן הסדין טפח מבע"י על העריסה ואח"כ מוסיף עליו בשבת:

א

כג) שם. וכופפין ראשם השני וכו' שנכפף ונעשה כמו כיפה על פני רוחב הספינה וכן עושה בעצים הרבה סמוכים זה לזה על כל אורך הספינה. ב"י בשם רש"י. לב"ש:

א

כד) שם. אם יש ברחבן טפח וכו' שרוחב של כל עץ עיגול טפח דבציר מטפח לא הוי אהל וכשרחב טפח מיקרי אהל ונמצא שם אהל עליו מבע"י וכשהוא פורס הבגד עליו למחר אינו אלא מוסיף. ב"י בשם רש"י לב"ש. ואפי' לאחד מהם טפח סגי ומותר לפרוס עליהם מחצלות בשבת. או' ח':

א

כה) שם. חשיבי כאהל וכו' היינו לענין דמותר לפרוס עליה מחצלת אבל לא מקרי אהל לענין דלתסר לעשות כן דאטו מי אסור לעשות ב' חוטין כשאין בין זה לזה תו' עירובין ק"ב ע"א, הגרע"א, פת"ע או' ט':

א

כו) שם. חשיבי כאהל ומותר וכו' ואם לאו הו"ל תחלת עשיית אהל ואסור' לבוש:

א

כז) שם. חוץ מן הכריכה, פי' שאין סביב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול. ב"י. ט"ז סק"ג. מ"א סק"ה. וכתב ב"י בשם הריטב"א שהתו' דיקדקו מלשון רש"י שהסיבוב לחוד מהני אם הוא רחב טפח והם חלקו עליו דבעינן שישייר טפח חוץ מן הכריכה והביא דבריו הט"ז שם וכתב דלהחמיר יש לחוש לדעת רש"י דהיינו אם יש בסיבוב לחוד טפח שאסור לכסות בו כלי כמ"ש סס"י זה יעו"ש, והא"ר או' ה' כתב דאפשר להקל כיון שכתב הב"ח דרש"י גופיה ס"ל כתוספתא אבל התו"ש או' ח' כתב כהט"ז. וכ"כ בן א"ח פ' שמות או' א':

א

כח) שם. חוץ מן הכריכה, דאז הוי השאר תוספת אהל עראי אבל פחות מכאן אסור דהו"ל עשיית אהל עראי בתחלה. לבוש:

א

כט) שם חוץ מן הכריכה. הכימי שעושין במצרים על הדאווא"ר והיא הארובה להגין מפני החמה יש למצוא התר מפני שאילה כרוכה כמחצלת בעיגול וחשיב טפח פרוס א"נ שיש לוחות סביב לדאווא"ר יותר מטפח. מהריק"ש בתשו' ב"י סי' צ"ה וכ"כ בהגהותיו. י"א בהגב"י. ברכ"י או' ג' ועיין לעיל רס"י שי"ג:

א

ל) [סעיף ג'] מטה כשמעמידים אותה אסור להניח וכו' ואע"ג דאנן ק"ל כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר כבר כתבו התו' והרא"ש דנראה להו דבהא אפי' ר"ש מודה דכי אמר ר"ש דבר שאין מתכוין מותר היינו כגון שעושה דבר ואין מתכוין לעשותו אבל הכא הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואעפ"י שאין מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין ואסרוהו חכמים גזירה משום בנין. ב"י ולבוש:

א

לא) שם. אסור להניח וכו' ותיבה רחבה שיש עליה כפירת אם אינה קבועה בצירים אסור להניחה עליה בשבת אע"ג דאינה קבועה כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ"ש סעי' י"ג. מ"א סק"ו. אמנם הט"ז בסס"י זה כתב כיון שמיוחד לכך לא הוי כעביד אהלא יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ג דיש להקל בזה. וכ"נ דעת הא"א או' ו' ובמש"ז או' י"א. וכ"פ בן א"ח פ' שמות או' יו"ד. ועיין לקמן או' ע"ד:

א

לב) שם. הם דפים מחוברין וכו' ובסי' תק"ב כתב הב"י דבעינן מחיצות המגיעות לארץ והמחיצות צריכין שיהיו גובהן י"ט או ז' ומשהו ופחות מג"ט מן הארץ. תו"ש או' יו"ד. ומיהו עי"ש בב"י דלא נזכר י"ט רק המגיעות לארץ וכ"ה בתו' שבת קל ח ע"ב דאפי' אין בגובהן י"ט אסור יעו"ש:

א

לג) שם. כמו דופני התיבה. ר"ל שיש מארבע רוחותיה דפין מחוברין עד לארץ כמו תיבה כמ"ש הטור. מיהו הט"ז סק"ד כתב דביש ד' מחיצות אפי' בשלחן אסור להניח עליהן ובאין שם רק ב' מחיצות אז מותר בשלחן שא"צ לאויר שלמטה ובמטה אסור כיון שצריך להניח שם מנעלים יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"א והנ"ח לחלק יצא דאם עושה הגג והמחיצות בשבת וצריך לאויר שתחתיו אפי' בשני מחיצות אבל אם עשויות המחיצות מע"ש אין לאסור כ"א בארבעה יעו"ש. אבל אינו מוכרח דהא מוכח בש"ע ובטור סי' תק"ב דהא דצריך לשנות כגון שעושה גם הד' מחיצות בשבת ויו"ט משמע הא אם היו עשויות מע"ש גם בד' מחיצות א"צ לשנות ודוק, ועיין לקמן או' ל"ה:

א

לד) שם. אבל רגלים של מטות שלנו. כלומר שאינם דפים מחוברים אלא המטה מונח על ד' קונדסין מותר אפי' משתמש באויר שתחתיו. עו"ש. או' ח':

א

לה) שם. וכן רגלי השלחן וכו' כיון שאין לו מחיצות. וי"א הטעם דאינו אסור משום אהל אלא כשצריך לחלל של מטה וכסא שצריך לחלל לתת מנעליו ובשלחן א"צ לו. רי"ו ני"ג ח"ד. ומבואר דיש מחלוקת בזה לסברא ראשונה הכל תלוי במחיצתו אף שא"צ לאויר אסור ובאין מחיצות אף שצריך לאויר מותר. וכ"מ בהרא"ש פ"ה דביצה. ולסברא ב' הכל תלוי בצריך ואף שיש לשלחן ד' מחיצות מותר ולאפוקי מט"ז שכתב דלכ"ע אסור אם יש ד' מחיצות אף שאין צריך לאויר. ודעת הש"ע נראה כמשמעות הר"ן בשם תו' דתרווייהו בעינן מחיצות וצריך לאויר לכך מתיר במטה שלנו אף שצריך לאויר וגם בסעי' ז' בסמוך בספר א' מכאן אף כשיש מחיצות כיון שא"צ לאויר ועוד דמידי דרבנן היא פסק כשני סברות הנ"ל להקל. א"ר או' ו' וכ"כ העו"ש או' ט' דתרווייהו בעינן שיהא משתמש באויר שתחתיו וגם יהיו דפים מחוברים ואי לאו הכי מותר, ועיין לקמן או' ט"ל:

א

לו) שם. מותר בכל גוונא, דאין אהל בלא מחיצות. ואע"ג דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ"ש סעי' ב' התם הוי בנין חשוב וגם עיקר כוונתו לעשות אהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אהל בלא מחיצות, הרא"ש פ"ד דביצה. ולפ"ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכוונתי לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי רסי' שי"ג דהכא יש לו מחיצות בפ"ע והו"ל אהל בפ"ע. מ"א סק"ז. ור"ל נקב הקוימי"ן שהיא למעלה בגובה תקרת הבית וסביבות הנקב מלמטה הם מחיצות הכירים ובחורף פותחין זה הנקב ע"י מוט ובראשו כסת ומכניסין המוט דרך חלל הכירים עד למעלה לתוך הנקב ואסור משום דהכסת נעשה גג לחלל מחיצות הכירים. לב"ש. וצ"ל דמיירי שהנקב רחב טפי מג"ט בענין דלא הוי לבוד. תו"ש סוף או' י"א. והגם דהא"א או' ז' כתב על דברי התו"ש הנז' צ"ע דעת האחרונים להקל כהתו"ש:

א

לז) ויראה לי בלע"ך שעשוי בקוימי"ן או בשורש"ן וקבוע שם מותר לסתום בשבת ויו"ט דהואיל וקבוע שם הוה כדלת ודלת קבוע בצירים שרי. ואם הנקב בכותל מהצד מותר לסתום בכר דתוס' מחיצה וגם לא להתיר אף מחיצה שלימה שרי. א"א או' ז' ונראה דכל זה כשלא יש שם גחלים לוחשות בתנור דאי לא הכי אסור לעשות ע"י ישראל משום דעי"ז גורם כיבוי לגחלים וכמ"ש בסי' רנ"ט סעי' ז' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

א

לח) שם. מותר בכל גוונא. והיינו אם הם רפויים אבל אם צריך להדק ולתקוע בחוזק אסור משום בנין וכמו שכת' בסי' שי"ג סעי' ו' יעו"ש:

א

טל) [סעיף ד'] מטה שהיא מסורגת וכו' לשון ב"י בשם הר"ן מטה שלנו וכו'. וכה במגיד פכ"ג וטעמא כתב שם לפי שמשתמשין באויר שתחת המטה בנתינת סנדלין. והש"ע ולבוש השמיטו שלנו אזלי לטעמייהו דדוקא במחיצות בעינן. א"ר או' ז' ור"ל דלדעת הר"ן והמגיד דגרסי שלנו היא מטה שאין רגליה מחוברות כמו דפי התיבה כמ"ש בסעי' הקודם ואפ"ה אסור לפרוס וכו' משום שמשתמש באוירה להניח סנדלין אבל לדעת הש"ע ולבוש דלא גרס' שלנו הוא משום דסברי דאין איסור כ"א דוקא ברגליה מחוברות כמו דפי התיבה וגם משתמש באוירה דתרווייהו בעו כמ"ש לעיל או' ל"ה יעו"ש. ומיהו כתבו האחרונים דלכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים במשתמש באוירה אפי' במטה שלנו דהיינו שאין ברגליה מחיצות הן בענין פריסת סדין הן בענין להניח רגליה תחלה הכתיב בסעי' הקודם. ועיין לקמן או' מ"א:

א

מ) שם. אם יש בין חבל וכו' אבל אם אין בין חבל לחבל ג"ט כלבוד דמי ותו ליכא משום אהל. ב"י. ואפי' רק במקום אחד יש פחות מג"ט מע"ש סגי דהוי לבוד ומה שניתן אח"כ הוי תוספת אהל עראי ושרי:

א

מא) שם. אסור לפרוש עליהם סדין וכו' אלא יפרוס סדין תחלה ויאחזו אותו אנשים ואח"כ יתן הרגלים תחתיו כמ"ש בסעי' הקודם:

א

מב) שם. ואם היה עליה כר וכו' והטעם משום דמותר להוסיף על אהל עראי בשבת. עו"ש או' יו"ד:

א

מג) [סעיף ה'] כסא העשוי פרקים וכו' וכן מטה המחוברת ועומדת אם היתה זקופה או מוטה על צדה מותר לנטותה לישבה על רגליה ואע"ג דהשתא עביד אהל שרי דלא מידי עביד אלא ליתיבא בעלמא. טור וב"י בשם רש"י:

א

מד) שם. מותר לפותחו לכתחלה דלא מידי עביד אלא ליתובי בעלמא. רש"י (רש"י פי' כן אמטה אבל אכסא פי' דהא עביד וקאי) ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלקה מפני שאינה עשויה להגן רק לכבוד חתן וכלה. נוב"י מה"ת סי' ל') וה"ה הדף שקבוע בכותל שבהכ"נ שמניחין עליו ספרים. וכ"כ בט"א. מ"א סק"ח. א"ר או' ח' תו"ש או' י"ד. ר"ז או' י"ג:

א

מה) ושטענדיר הקבוע בכותל נמי שרי. ואותן גגין שנושאין בגשמים אפשר גרע מכאן דהני א"צ לעשות כלום כ"א הפשיטה והכפילה משא"כ בגגין צריך לקשר הרצועות קצת וכדומה. א"א או' ח' ועוד יש לאסור בגגין מטעם אחר שעושה גג להגין וכמ"ש לעיל או' ג' יעו"ש. ותיבה המחזקת מ' סאה צ"ע אם מותר לכפות על האוכלין ומשקין לאהל דהוי אהל חשוב ולא דמי למטה שפרש"י שם דהוה כלי דזה אהל מקרי כמ"ש סי' שי"ד סעי' א'. א"א שם. ולפ"ז צריך ליזהר ג"כ בסל גדול שכופין על האוכלין ומשקין אם יש בו שיעור שמכיל מ' סאה דהיינו אמה על אמה ברום ג' אמות שלא יכפה אותו על האוכלין בשבת ואם היה נכפה מבע"י לא יסיר אותו לגמרי משום סתירה אלא רק יגביה אותו ויקח מתחתיו או יתן:

א

מו) שם. מותר לפותחה לכתחלה. וכתבו התו' דהיינו דוקא כשהוא קבוע בכסא דאם לא כן אסור לנטותו עו"ש או' י"א:

א

מז) [סעיף ו'] אבל לא יסדר וכו' דעביד אהל. ואע"ג דדבר שאין מתכוין שרי היינו שעושה דבר ואין מתכוין לעשות חריץ משא"כ כאן שמתכוין לעשות מה שהוא עושה. תו' מ"א סק"ט:

א

מח) שם. אבל לא יסדר וכו' וכתב הרשב"א בשם תו' שלא אסרו אלא בכה"ג שצריך לאויר שלמטה אבל אם א"צ לאויר שלמטה שרי וע"כ מותר להניח ספר אחד מכאן וספר אחד מכאן ואחד על גביהן. טור. ומה שצריך לחביות אויר תחתיהן כתב הט"ז סק"ה דהיינו שלא יתעפשו אם לא היה אויר ביניהם:

א

מט) שם. אבל לא יסדר וכו' אבל אבנים של בה"כ מותר לסדר כמ"ש הטור והביאו בש"ע לעיל סס"י שי"ב יעו"ש:

א

נ) [סעיף ז'] מותר להניח ספר וכו' כתב הט"ז סק"ו דהכא מיירי שצריך ללמוד מכולם דאל"כ הוה אסור משום בזיון הספרים התחתונים וכמ"ש הוא ז"ל ביו"ד סי' רפ"ב יעו"ש ור"ל דשם בס"ק י"ג כתב דאם מניח ספר ע"ג ספר כדי להגביה הספר שלומד בו אסור יעו"ש. אמנם דעת המ"א והאחרונים להתיר וכמ"ש לעיל סי' קנ"ד או' נ"א יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ל"א או' מ"ז. ואם מונחים כבר אף להט"ז מותר. וספר גפ"ת וכו' על תנ"ך אסור כמבואר שם ביו"ד ססי' רפ"ב יעו"ש. מש"ז או' ו':

א

נא) שם הגה. הואיל וא"צ לאויר וכו' ומה שנוהגין לפרוס מפה על השלחן והמפה תלויה בכל ד' צדדין יותר מטפח היינו כיון דמה שפורסין על השלחן לית בה משום אהל א"כ אין לחוש כלל על מה שתלוי בכל צד וכיוצא בזה כתב הר"ן והרב המגיד דאין לחוש על סדינים דנחתי מפוריא טפח ומביאו ב"י. ב"ח. והביאו הט"ז סק"ז וכתב עוד טעם אחר משום שא"צ לאויר שתחתיו יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ב. ועיין לקמן או' ג"ן:

א

בנ) שם הגה. הואיל וא"צ לאויר וכו' והב"ח כתב אפי' א"צ לאויר יש להחמיר באם עשה המחיצות ואח"כ האהיל עליהם יעו"ש עו"ש או' י"ח. אמנם אנן ק"ל כדעת הש"ע ומור"ם ז"ל ושכן הוא דעת הטור כמ"ש לעיל או' מ"ח וכ"ה דעת האחרונים ורק המחמיר תע"ב:

א

נג) [סעיף ח'] כל אהל משופע וכו' בטור כתב עוד תנאי אחר דמיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה בלא שיפוע לאחר שכלה השיפוע אבל אם יורד טפח בזקיפה לאחר שכלה השיפוע אסור. וכן פרש"י ז"ל על מ"ש בגמ' אבל נחית טפח אסור משום דההוא טפח הוי קיר לאהל והמטה נעשית לו גג. ומביאו ב"י והט"ז סק"ח:

ב

נג) וכתב הר"ן בשם הרשב"א והר"י אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינים מפוריא טפח כיון דבפריסת סדינים על המטה ליכא משום אהל לית לן בה. וכ"כ ג"כ ה"ה בפכ"ב וכתבו רי"ו בח"ד, ב"י, והביאו הט"ז שם ומ"א ס"ק י"ז. ועיין לקמן או' ס"ח:

א

דנ) שם. שאין בגגו טפח וכו' משמע אם יש בגגו טפח חשיב אהל קבוע וחייב וה"ד אם עשאו לקבע אבל לעראי אף שיש בגגו כמה טפחים אינו אסור אלא מדרבנן כמ"ש לעיל או' א' ואו' ד' יעו"ש:

א

הנ) שם. הרי זה אהל עראי וכו' ואפי' עשאו לקבע כיון שאין בגגה טפח לא מיקרי אלא אהל עראי ופטור אבל אסור והוא דעת הרי"ף והרמב"ם ודלא כהרא"ש והטור דס"ל דזה מותר לכתחילה אפי' אם עושה אותו לצל דזה לא מקרי אהל כלל דלא הוי אהל אלא כשיש מחיצות וגג רחב טפח וזה לא הוו אלא או גג בלא מחיצות או מחיצות בלא גג. והמחבר פסק כהרי"ף והרמב"ם, תו"ש או' ט"ז. וכ"כ המ"א סק"י על דברי הש"ע בשם הר"ן ומ"מ דזהו לדעת הרי"ף והרמב"ם וכמו שפירשו דבריו המחה"ש והלב"ש יעו"ש. וכ"כ הב"ח דהב"י פסק כהר"ף והרמב"ם וכ"כ בש"ע. וכתב והכי נקטינן להחמיר בפלוגתא, דרבוותא עכ"ל. וכ"ה דעת האחרונים:

א

ונ) שם. והעושה אותו לכתחלה בשבת פטור, אבל אסור מד"ס בין לנטותו בין לפרקו אפי' אינו עשוי לקיום כלל. ר"ז או' ט"ז. וה"ה בכל הנזכר בסי' זה שאסור לנטותו ה"ה שאסור לפרקו:

א

זנ) [סעיף ט'] משמרת שתולין אותה וכו' נראה דהמשמרת הוא עשוי כעין שק שאנחנו קוראין אותו זא"ק והוא רחב ופתוח למעלה וסתום וחדוד למטה ומכניסין את קצה החדוד בתוך כלי והקצה העליון הרחב מסככין בשפת פיהו את הכלי ונמצא הוא גג לכלי ועשוי כאהל פרישה או' ו' א"ר א' יו"ד:

א

חנ) שם. ומותחין פיה לכל צד בעגול ונעשה כאהל על חלל הכלי. ב"י בשם רש"י. ט"ז סק"ט. ולפ"ז משמע דלתלות בלא כלי שרי אבל המ"א ס"ק י"א כתב בשם תשו' הרמב"ם באגרת סי' ט"ל שהטעם הוא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול שלא יבא לשמר וכתב עליו המ"א ואע"ג דבעלמא מותר לעשות אהל עראי בלא מחיצות הכא אסור יעו"ש משמע דאפי' אם תולה אותה בלא כלי אסור. וכ"כ הא"א או' י"א דבש"ע משמע כטור מטעם אהל ולתלות בלא כלי שרי ולהרמב"ם אסור. וכ"כ הלב"ש על הט"ז סק"ט יעו"ש. והח"מ או' ו' כתב דאפי' לפרש"י אסור לתלות אפי' בלא כלי משום דמתני' מיירי בכל גוונא ר"א מתיר וחכמים אוסרין וק"ל כחכמים יעו"ש. וא"כ כיון שיש פלוגתא אפי' לפרש"י יש לאסור בכל גוונא ואפי' שלא ע"ג כלי אסור לתלות. אבל מותר לתלות כד בכותל ולא אמרינן דהוי כאהל, שבת קל"ז ע"כ לפי' התו' קל"ח ע"א וכ"כ המ"א שם בשם תשו' הרמב"ם הנז' ועין לקמן סי' שי"ט או' קכ"ז שכתבנו דאם תולה אותה לסנן המים שרי והוא בענין שאין בו משום אהל יעו"ש:

א

נט) שם. ואסור לנטותה. היינו אפי' אם היו בה השמרים מבע"י דליתן בה שמרים בשבת אסור אפי' אם היתה תלויה מבע"י וכמ"ש לקמן סי' שי"ט סעי' ט' ועי"ש עוד בסעי' יוד יעו"ש. ואין חילק אם בא היום לתלותה ולנטותה בין אם היתה תלויה מאתמול והיום בא לנטותה דהיינו למתוח פיה לכל צד אסור:

א

ס) [סעיף יוד'] טלית כפולה וכו' שקושרו בין שני כתלים והיא משלשלת ונוגעת בארץ ונכנס לישן תחתיה. טור לבוש.

א

סא) טלית כפולה וכו' שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין. כ"כ ב"י לדעת הרי"ף והרמב"ם והביאו מ"א ס"ק י"ב והתו"ש או' ח"י. והגם לדעת הרא"ש אפי' יש בו אהל טפח מהני חוטין ואם אין בו אהל טפח אפי בלא חוטין שרי כתב ב"י דנקטינן כהרי"ף והרמב"ם וכ"פ לעיל בסעי' ח' יעו"ש וכ"פ הלבוש וכ"ה דעת האחרונים, וכתב שם התו"ש ואפשר דאף דק"ל כהרי"ף והרמב"ם דאף אם אין בגגה טפח בעינן חוטין או טפח פרוס מע"ש מ"מ אם היה מע"ש טפח פרוס ע"י הכריכה אף דק"ל דחיזור העגול לא מהני כהתו' ולא כמשמעות רש"י מ"מ כה"ג יש לצרף דעת הרא"ש והטור דמקלינן בכל גוונא עכ"ל. ועיין לעיל או' כ"ז:

א

סב) שם. שהיתה תלויה בהם מע"ש וכו' שתולה אותו על המוט מקופל. מ"א ס"ק י"ג. ור"ל שהחוטין נתונים במוט אלא שלא הרחיבו שיגיע מכותל לכותל אלא אדרבא קפלו לכל הטלית על קצה אחר מהמוט ובשבת מותחו ממזרח למערב שיגיע מכותל לכותל, לב"ש:

א

סג) שם. מותר לנטותה. פי' שע"י החוטין מושך אותה והוי כמוסיף על אהל עראי, ט"ז סק"י. וכתב הר"ז או' ט"ז דהיינו שהחיטין מועילין כמו רחוב טפח:

א

סד) שם. ומותר לפורקה. כ"ה בהרא"ש בהדיא דהא מדמי ליה לכילת חתנים. ועוד דכללא הוא דכל שמותר לנטותו דלא הוי אהל מותר ג"כ לפורקו. וכ"כ רש"י שם בהדיא גבי כילי דבי רב הונא והעו"ש לא דק. מ"א ס"ק י"ד. תו"ש או' ח"י:

א

סה) שם. וכן הפרכת. פי' אף הפרוכת שרי (כלומר וילון שלפני הפתח והיינו הדין דסעי' א' דשרי כיון שאין בו גג ומשו"ה האי וכן לא דוקא. לב"ש) אעפ"י שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג. מ"מ. ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין. מ"א ס"ק ט"ו. ור"ל מדלא מוקי המ"מ בעשוי להתיר ושרי ע"י חוטין מזה מוכיח המ"א דבה"ג לא מהני חוטין. לב"ש. אמנם התו"ש או' י"ט השיג על המ"א וכתב דאם יש בו חוטין מהני אף אם עשוי להתיר יעו"ש:

א

סו) [סעיף יא'] כלת חתנים וכו' והיא נתונה על שני עצים זקופים ובולטים מהמטה אחד לראש המטה ואחד לרגליה וקנה נתון עליהן והכילה פרושה עליו ויורדת לכאן ולכאן. טור. לבוש. לב"ש:

א

סז) שם. הואיל שהיא מתוקנת וכו' פי' שהכינה לכך דומיה דפקק החלון ברכ"י שי"ג (ר"ל דסגי במחשבה. מחה"ש) אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ"ש סעי' ח' ודלא כעו"ש. מ"א ס"ק ט"ז. תו"ש או' ך' ור"ל דכילת חתנים הוי ממש דין דסעי' ח' ושם להרמב"ם פטור אבל אסור וכאן מותר והיינו משום שהכינו לכך ולא דמי כ"כ לבנין ודי בהכנה ור"ל שע"י הכנה שהיא לכבוד החתן שוב אינו דומה לבנין. לב"ש. וכ"ז לדעת הרי"ף והרמב"ם אבל לדעת הרא"ש מותר אפי' אם לא הכינה לכך הכינה לכך כיון שאין בגגה טפח וכו' וכמ"ש בסעי' ח' ובדברינו לשם או' נ"ה. וכבר כתבנו שם דדעת הפו' כדעת הרי"ף והרמב"ם יעו"ש:

א

סח) שם. והוא שלא תהא משולשלת וכו' והטעם דכיון שהיא משול' מן המטה טפח זקופה לאחר בכלות השיפוע הו"ל האי טפח מחיצה וכל השיפוע נחשב לגג והוי אהל ממש. מיהו מטה דידן שאין כילה עליה שפורסין עליהן סדין אעפ"י דנחית מפוריא טפח לית בה והטעם דהא מה שמונח על המטה לא מקרי אהל כיון שאין חלל תחתיו ומה שתלוי בזקיפה מקרי מחיצה שאין עשוי להתיר ושרי לכ"ע כ"ה מדברי הרשב"א. תו"ש או' כ"א. ועיין לעיל סוף או' ג"ן:

א

סט) [סעיף יב'] צריך ליזהר שלא יעשה אהל וכו' כלומר שלא יכפל לרחבו טפח דהוי אהל. והא דאמרינן בגמ' אם שרביב בגלימא טפח לא הוי אהל כל זמן דלא מהדק וכמ"ש סי' ש"א סעי' מ' י"ל דשאני הכא דמכוין לעשות מחיצה משא"כ התם מ"א ס"ק י"ח. תו"ש או' כ"ב:

א

ע) שם. בשעה שנוטה. כלומר דבשעה שעוסק בתלייתה דרך הוא שמתקפל מעט ברחבו ואם תכפל טפח הו"ל אהל. לב"ש:

א

עא) שם. תולין אותה שנים וכו' דיכולין לתלותה כאחד שלא תתקפל. ונ"ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת כמ"ש בתה"ד סי' ס"ח יעו"ש. מ"א ס"ק י"ט. תו"ש או' כ"ג. ומיהו פרוכת שלפני ארון הקודש אין שם מחיצה עליה וא"כ אף אם יכפל למעלה קצת אין אהל בלא מחיצות כה"ג א"א או' י"ט. ועיין לעיל או' י"ב:

א

עב) שם. אבל אחד אסור. לפי שקושר וחוזר וקושר כדרך בנין שבונין מעט מעט אבל בשני בני אדם מותר לנטותה לפי שפורסין תחלה ואח"כ קושרין אותה בבת אחת שאין זה כבנין שאין דרך הבנין כולו בבת אחת. לבוש:

א

עג) שם. שיש לה גג וכו' צ"ל שתפורה כעין שפה סביבה. מ"א סק"ו א"ר או' י"ג. תו"ש או' כ"ד. ור"ל שהגג תפור כעין שפה סביב בקצה התחתון. וז"ש בש"ע שא"א שלא תגבה מעט מעל הארץ וכו' ר"ל אותה שפה שבקצה התחתון ועי"ז יהיה אהל עראי:

א

עד) [סעיף יג'] בגד ששוטחין על פי החבית וכו' והיינו אם אינו מיוחד לכך שנוטל בגד מעלמא ומכסה על החבית משא"כ בכיסוי המיוחד להם ודרכו בכך תמיד לא מחזי כעביד אהלא ומשו"ה בהחזרת קדירה ע"ג כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד. ט"ז סוף ס"ק י"א. וכ"נ דעת הער"ה או' ב' והמש"ז או' י"א. מיהו הנה"ש או' ד' כתב דבבגד לא מהני מיוחד לכך יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ט. בן א"ח פ' שמות או' יוד. וע"כ כתב בן א"ח שם דכלים שדרכם להניח בהם מרקחת או דבש וכיוצא שדרכם לסתום פיהם בחתיכת בגד מפני שלא יכנסו בהם נמלים וכיוצא צריכין להזהר לעשות להם כיסו מחרס או עץ ויטחו חתיכת הבגד למעלה מאותו כיסוי ולא יכסו בהם בחתיכת הבגד בלבד עכ"ל וכ"מ לקמן סי' ש"כ סעי' ט"ו דהכא איירי בבגד העשוי לכך ואפ"ה יש בו משום אהל דבאינו עשוי לכך בלא"ה אסור יעו"ש:

א

עה) שם. בגד ששוטחין על פי החבית וכו' עיין גן המלך סי' נ"ז שכתב דדוקא יין שצריך לאויר שבחביות כדאמרינן במנחות שלא היה ממלא החביות שיהא ריחה נודף אבל החביות של שמן ושל דבש אע"ג דאית בהו כמה טפחים חסרים שרי לכסות דהא א"צ לאויר החסר שיש בחבית יעו"ש והביאו י"א בהגה"ט והשע"ת או' כ"א ומיהו כתב שם הי"א דלפי מ"ש הב"ח דבספר נמי אסור (עיין לעיל או' ב"ן) ה"ה בכל הכלים אסור עכ"ל. וכ"מ ממ"ש לעיל באו' הקודם בשם בן א"ח וע"כ יש להחמיר בכל הכלים. ובשכנה"ג כתב האידנא נוהגין לכסות גיגית וחביות דסמכינן על פו' שאין אהל בלא מחיצות ועוד דלא טלטלו ממקום למקום והנח להם לישראל אם אינם נביאים ע"כ. ולענ"ד אין להקל כלל בגיגית של יין דאסור לרשב"א דמחזי כמשמרת. א"ר או' י"ג:

א

עו) שם. משום אהל וכו' ואע"ג דשרי להחזיר הקדירה ע"ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י"ל הואיל והכובא רחבא יותר מדאי נעשה כאהל ר"ן ותו' מ"א ס"ק כ"ב. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' ל"א דדעת האחרונים להקל אם הכיסוי מיוחד להם אפי' ברחבה ורק בכיסוי בגד יש להחמיר אפי' במיוחד להם כמ"ש באו' הקודם:

א

עז) שם אלא יניח קצת ממנו מגולה. וכשקצת ממנו מגולה לית לן בה אף שפורש עליו טפח ויותר כיון שאינו עושה מחיצות. תו"ש סוף או' כ"ה:

א

עח) שם. כשהכובא חסרה טפח. היינו שיש חלל בין הכיסוי והמשקים כשיעור טפח דאז מקרי אהל. תו"ש או' כ"ו, לב"ש:

א

עט) שם. כשהכובא חסרה טפח. וע"כ בסעודות גדולות שמניחין דפין על חביות כשצריכין שלחנות יזהר שיניח הצד הפתוח מהחביות למטה על הארץ. זכרו תורת משה סי' מ"א:

א

ש"ע ס"א אסור לעשות אוהל. גזרה משום בנין:

ב

שם אפילו הוא עראי. היינו כשעושהו בתחלה בשבת אבל אוהל עראי העשוי מע"ש מותר להוסיף עליו בשבת כמבואר בסעיף ב':

ג

שם אא"כ נעשית. דמחיצה בלא גג לא מיקרי אוהל אלא כשעשוי להתיר:

ד

שם הגה אע"ג שקבוע שם וכשתולהו לפני הפתח מיקרי תוספת אוהל קבוע וזה אסור מ"מ שרי מטעם שכ' המג"א:

ה

מ"א סק"ב שיש בלא"ה דלת. ר"ל אפילו בלאו טעמא דנע ונד משום דדוקא וילון התלוי לפני הפתח מיקרי תוספת אוהל לפי שהוא כמו דלת משא"כ בזה שיש דלת אחר אין שם אוהל כלל על הוילון ומש"ה שרי אפי' אינו נע ונד כגון שקבוע גם למטה:

ו

שם אעפ"י שקבועים שם. כוונתו שתולין הסדינין סמוך לכותל הבית לנוי דינו כפרוכת ושרי אפילו קבועים גם למטה ואינו נע ונד והטעם דאין נקרא תוס' אוהל אלא כשהוא נגד הפתח וק"ל:

ז

מ"א סק"ג להפסיק לעשות. בין הספרים לאדם העושה צרכיו:

ח

שם בפני אור הנר. בספרים שלנו הגירסא כך בפני אור הנר אלא כדרך שעשה מהר"מ. ר"ל שהיה מבע"י טפח כמ"ש רמ"א וכן נ"ל דאין חילוק בין עשיית מחיצה בפני הנר או לפני הספרים עכ"ל:

ט

שם ז"ל הרמב"ם ור"ל דכל הפוסקים אלו כתבו להתיר מחיצה בפני הנר דלא כרמ"א בשם המרדכי:

י

שם והנה נ"ל. עכשיו בא לומר דהמרדכי והנך פוסקים לא פליגי אהדדי:

יא

שם משמע אעפ"י מדהוצרך י' טפחים:

יב

שם צריך לקשור. דכל מחיצה שבא לעשות רשות בפ"ע צריך שתהא עומדת ברוח מצויה:

יג

שם דאם היה מחיצה תימא דהא דין זה מבואר ברמ"א כאן במ"ש אם לא שהיה מבע"י טפח כו' ונראה משום דדינא דרמ"א והמרדכי מיירי שהטפח על פני כל הרוחב כמובא בב"י. ור"ל דרך משל אם גובה המחיצה ד' אמות ורחבה אמה וכרך המחיצה בע"ש למעל' על המוט ושייר גובה טפח רוחב אמה מותר לפושטה בליל שבת למטה והמג"א קמ"ל דה"ה אם היה טפח מהצד דהוי גובה ד' אמות ורחבה טפח מותר לדלו' סדין להוסיף עד שתהא רחב אמה וק"ל:

יד

שם והוא מדברי הרמב"ם דשם כתב דשבת לא ישמש כשהנר דולק כיון שא"א לכבות דמשמע דאסור לעשות מחיצה וע"ז תירץ בשם המ"מ:

טו

ש"ע ס"ב וכופפין ראשם. שנכפף ונעשה כמו כיפה על פני רוחב הספינה וכן עושה בעצים הרבה סמוכים זה לזה על כל אורכו של ספינה:

טז

שם יש ברחבן טפח. שרוחב כל עץ עגול טפח דאז מבע"י שם אוהל עליו:

יז

ט"ז סק"ג סביב העיגול בחשבון שהמחצלת יש בהיקיפה ג' טפחים דאז רוחב העיגול טפח לא מיקרי אוהל עי"ז וע"ז הט"ז סיים דלחומרא יש ליזהר ולומר דמיקרי אוהל:

יח

ש"ע ס"ג מותר בכל גווני. דרגלי שולחן אין להם מחיצות:

יט

ט"ז סק"ד דפים מחוברים. ר"ל שיש מארבע רוחותיהן דפין מחוברין עד לארץ ונעשה כמו תיבה:

כ

שם עיקר די"ל דכאן. ר"ת דיש להקשות:

כא

שם והקשה הרשב"א. התוספ' הקשו למה אסרינן במטה (כבסעיף זו) והלא בשלחן אין העולם נזהרין בזה ותירצו משום דבמטה יש לה מחיצות משא"כ בשולחן כמ"ש בש"ע כאן והקשה על תירוצם מהא דאסרינן בגוד (עיין באה"ג ז') מש"ה מחלק הרשב"א דתלוי בשימוש שתחתיו דבמטה דרך להניח סנדלין:

כב

שם והוא תירץ ר"ל כיון דהרשב"א מדחה תירוץ תוספות ומתרץ תירוץ אחר. הו"ל להר"ן לכתוב לשון זה והוא תירץ:

כג

שם לתשמיש דאויר. וא"כ אין הרשב"א דוחה תירוץ התוספות לגמרי ומ"ה שייך לשון ומ"מ כ' כו':

כד

שם דמצינו תחלה חילוק בין מחיצות רחבות כצ"ל:

כה

שם בשבת ועיין מש"ש. עיין בט"ז סקי"א:

כו

מ"א סק"ז לסתום הכיריים. ר"ל נקב הקוימ"ן שהוא למעלה בגובה תקרת הבית (לא מהצד) וסביבות הנקב מלמטה הם מחיצות הכיריים ובחורף סותמין זה הנקב ע"י מוט ארוך ובראשו כסת ומכניסין המוט דרך חלל הכיריים עד למעלה לתוך הנקב אסור משום דהכסת נעשה גג לחלל מחיצות הכיריים:

כז

שם דשרי רסי' שי"ג. היינו בארובה שבגג במג"א שם סק"א דשרי לסותמו משו' דהוה מוסיף דהתם שאני הארובה אין לה מחיצות אלא מחיצות הבית מש"ה הוי מוסיף אבל זה שיש לו מחיצות בפ"ע נמצא הנקב אינו חבור לתקרות הבית ואין עליו שם אוהל כלל וא"כ הוי כעושה עכשיו אוהל ולא כמוסיף כי כשסותמו עכשיו נעשה אוהל בפ"ע שאין לו שייכות עם הבית:

כח

ט"ז סק"ה צ"ל דה"נ. היינו עפ"י דבריו בס"ק הקודם דבב' מחיצות אין איסור אא"כ צריך לאויר:

כט

סק"ז שמונח על השלחן. שאין שם חלל בינו לשולחן ועיין בט"ז ס"ק שאחר זה:

ל

ש"ע ס"ח אוהל עראי. כלו' אפילו עשאו לקבע לא מיקרי אלא אוהל עראי:

לא

מ"א סק"י לדעת הרי"ף משא"כ לדעת הרא"ש וטור מותר לכתחלה והמחבר כ' כרי"ף ורמב"ם:

לב

ט"ז סק"ח והמטה נעשה לו גג הוא גבי כילת חתנים עיין במג"א סקי"ח:

לג

סק"ט חלל הכלי. כן פירש רש"י הובא בב"י ולפ"ז לתלות בלי כלי מותר אבל הרמב"ם הובא במג"א מפרש אפי' בלא כלי דגזרינן שלא יבא לשמר וזה אסור כמבואר בשי"ט סעיף ט' וזה שמסיים המג"א ואף על פי כו' בא לפרש דרמב"ם מיירי בלא כלי דאז לא הוי אלא תולה כלי בכותל ושרי כיון שהוא בלא מחיצות מ"ה אסור שמא יבא לשמר:

לד

ש"ע סעיף י' טלית כפולה שקושרם בין שני כתלים ושני ראשי הכפל מגיעין לארץ ונכנס בין שני קצותיה וישן מפני החמה ואין בגגה טפח כמה שכתוב מג"א ומיקרי אוהל עראי כמבואר בסעיף ח' ופטור אבל אסו' להרי"ף והרמב"ם כמ"ש המג"א סק"י מש"ה לא מתיר כאן אלא אם היה עליו חוטין מע"ש ותלוי' על המוט וכיון דע"י החוטין קל למושכה בהם והוי רק מוסיף על אוהל עראי ושרי:

לה

מ"א ס"ק י"ב איכא בי' טפח ס"ל להרי"ף והרמב"ם דאז הו"ל קבוע ואסור ועיין בב"י דהרא"ש חולק:

לו

ס"ק י"ב על המוט מקופל. ר"ל שהחוטים נתונים במוט אלא שלא הרחיבו שיגיע מכותל לכותל אלא אדרב' קיפלו לכל הטלית על קצה אחד מהמוט בשבת מותחו ממזרח למערב שיגיע מכותל לכותל:

לז

סקט"ו וכן הפרוכ' כלומר וילון שלפני הפתח והיינו הדין דסעיף א' דשרי כיון שאין בו גג ומש"ה האי וכן לאו דוקא אלא כלו' וכן הפרוכת שרי אף בלי חוטין ומדלא מוקי המ"מ בעשוי להתיר ושרי ע"י חוטין מזה מוכיח המג"א דבה"ג לא מהני חוטין:

לח

ש"ע סעיף י"א כילת חתנים. עץ אחד עומד לראש המטה גבוה מהמטה וכן עומד עץ במרגלית המטה ומוט נתון עליהם ופרוס על המוט וילון גדול ושני ראשין יורדין מכאן ומכאן ונעשה אוהל על פני כל המטה:

לט

מ"א סק"ו שהיא מתוקנת. ר"ל דכילת חתנים הוי ממש דין דסעיף ח' ושם להרמב"ם פטור אבל אסור וכאן מותר והיינו משום שהכינו לכך ולא דמי כ"כ לבנין ע' מה שכתבתי בסי' שי"ג אות ג' בנגר משום דדמי לבנין צריך קשירה וזה לא דמי כ"כ לבנין ודי בהכנה ור"ל שע"י הכנ' שהיה לכבוד החתן שוב אינו דומ' לבנין ועיין בסי' שי"ג בדברינו ותבין ואזדא לה מה שנתקשה בפרי מגדים ודו"ק:

מ

ס"ק י"ז גג באמצע כילה. עיין ט"ז ריש סק"ח:

מא

ש"ע סי"ב בשעה שנוטה כלו' דבשעה שעוסק בתלייתם דרך הוא שמתקפל מעט ברחבו ואם הכפל טפח ה"ל אוהל:

מב

שם שיש לה גג. צ"ע ביאור ענין זה:

מג

שם סי"ג חסרה טפח. כלומר שאינה מלאה דא"כ אין כאן אהל אלא בשחסרה שיש מהכיסוי עד מה שבתוך הכובא טפח מש"ה מיקרי אהל:

מד

ט"ז ס"ק י"א והקשו התוספות כל הנך. ר"ל כל האסורים מחמת אהל:

מה

שם קדירה ע"ג כירה אף ע"פ שנעשה גג לחלל הכירה:

מו

שם שיש משקה בתוכה. כלל כוונתו לחלק בין כלי המיוחד למשקה דא"א להשתמש בו בלא כיסוי שלא יפול איזה דבר בתוכו א"כ הכיסוי הוא עיקר ואסור אף שהמחיצות עשויות מע"ש משום דכשמכסה הוי כאלו עושה גם המחיצו' משא"כ בכלי המיוחד לאוכלין בעינן שיעשה ום המחיצות בשבת:

מז

שם צריך לכסותו. היינו במיוחד למשקה לכן גם השקאטלין שמייחדים לדברי' חשובים קטנים וא"א להם בלי כיסוי:

מח

מ"א ס"ק כ"א כ' הרמב"ם הוא ענין בפ"ע מבאר דיני אוהל ובנין:

א

מ"ש הע"ש סק"ב א"צ פנים ע"ש בתו' דאדרבא מוכח דעובדא דדכרי הוי בגג ולא במחיצות: שקבוע שם. כיון שהוא נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם מקרי לא קבוע [ב"י] אבל אסור לעשות תוספות אוהל קבוע כמ"ש הר"ן עמ"ש סי' שי"ג ס"ג:

ב

וכן פרוכת. זה פשיטא דשרי דכיון שיש בלא"ה דלת לארון הפרוכת אינו תלוי אלא לצניעות עב"י ונ"ל פשוט דמותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אף על פי שקבועים שם כיון שאין עשוי' שם למחיצה:

ג

אסור לעשות מחיצה כו'. וז"ל ד"מ וכתב ב"י דמחיצ' של מהר"מ שנעשה להפסיק לעשות צרכיו חשובה מחיצה המתרת ואסור וצ"ע דמשמע בפרק ב' דביצה דמותר לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי לשמש ואין נראה לחלק בין שבת וי"ט לענין זה ואפשר דבגמרא נמי לא קאמר דאפשר לעשות מחיצה בפני אור הנר או לפני הספרים [אלא כדרך שעשה מהר"מ כן הוא בד"מ שלפנינו] עכ"ל ועכ"פ יש ט"ס בדבריו ולא רציתי להגיה מדעתי וז"ל הרמב"ם פ"ד מה' י"ט אין מכבין וכו' אלא כו' עושה מחיצה בינו לבין הנר וכ"כ הסמ"ג וכ"מ ברי"ו נ"ד ח"א וכ"מ בהג"מ פ"ד מי"ט בשם התוס' והראב"ד וכ"כ ברוקח ה' נדה וז"ל בי"ט עושה פרוסת בגד וכ"מ בפסקי הרקנ"ט וכ"מ מל' רש"י שכ' עושה מחיצה בסדין משמע דמיירי בי"ט דאי בחול אפי' מחיצה גמורה שרי והנה נ"ל לדקדק מל' המרדכי שכ' שמהר"ם עשה בכל לילה מחיצ' י"ט גובה לפני הספרי' כו' משמע אף על פי שהספרי' היו עומדים מגולין למעל' מהמחיצה שרי להשתין דה"ל כאלו הוא ברשות אחר וכמ"ש סי' ע"ט ס"ב ולכן אסור לעשותה בשבת דבזה עושה רשות בפ"ע וגם צריך לקשור שלא יהא הרוח מניד אותו כמ"ש סי' תר"ל סי' וכ"כ בי"ד סי' שמ"א בשם הרשב"א אבל כשתולה המחיצ' נגד כל הספרים שאין מגולין כלל פשיטא דאפי' אין גבוה י' שרי מ"ד אכיסוי בעלמא ולכן מותר לעשותו בשבת דאין עשוי' למחיצה אלא לכיסוי בעלמא ולצניעות' וה"ה בנר נמי דינא הכי אם עושה מחיצה גבוה י' והאור נראה למעלה מהמחיצה אסור לעשותו בשבת [עסי' ר"מ סי"א] אבל אם תוליהו שלא יראה הנר שרי דה"ל ככיסוי בעלמא ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות סדין לפניו דה"ל תוס' אהל כמ"ש ריש סי' שי"ג ועיין בא"ע סי' כ"ה ס"ה והוא מדברי הרמב"ם פכ"א מה' א"ב וכתב המ"מ שם דמיירי דאין לו דבר לעשות מחיצה:

ד

עצים וכו'. מה שיש נותנים חשוקין של עץ על עריסת התינוק ונותנים עליה סדין אסור לעשות כן אלא א"כ עשויה כמ"ש פה:

ה

חוץ מן הכריכה. דחוזר העיגול לא מיחזי כאוהל [ב"י]:

ו

אסור להניח. ותיבה רחבה שיש עליה כפורת אם אינה קבועה בצירים אסור להניח עליה בשבת אף על גב דאינה קבוע כלל ואינה עשויה אלא לפתח בעלמא אסור כמ"ש סי"ג:

ז

מותר בכל גוונא. דאין אהל בלא מחיצות ואף על גב דמחצלת אסורה בלא מחיצות כמ"ש ס"ב התם הוי בנין חשוב וגם עיקר כונתו לעשות אוהל לצל אבל בנין עראי כזה לא מקרי אהל בלא מחיצות (הרא"ש פ"ד דביצה) ולפ"ז אפשר דאסור לסתום הכירים שלנו בכסת עבה שמשימין על המוט דהוי בנין חשוב כיון שכונתו לסתום הנקב ולא הוי מוסיף דשרי רסי' שי"ג דהכא יש לו מחיצות בפ"ע וה"ל אהל בפ"ע ועמ"ש סוף הסי' וסי' תר"מ ס"ד בהג"ה ועיין סי' ש"א סעיף מ' מ"ש:

ח

מותר לפתחו. דלאו מידי עביד אלא ליתובי בעלמא [רש"י] ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלק' וה"ה הדף שקבוע בכותל שבבה"כ שמניחין עליו ספרים וכ"כ בט"א:

ט

לא יסדר. דעביד אהל ועססי' שי"ב ואף על גב דדבר שאין מתכוין שרי היינו שעושה דבר ואין מתכוין לעשות חריץ משא"כ כאן שמתכוין לעשות מה שהוא עוש' [תו']:

י

בשבת פטור. אבל אסור [הר"ן] ומ"מ לדעת הרי"ף והרמב"ם עסי' י"א וסי' ש"א ס"מ:

יא

עשיית אהל. שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול שלא יבא לשמר אבל מותר לתלות כד בכותל [תשו' רמב"ם באגרת] ואף על גב דבעלמא מותר לעשות אהל עראי בלא מחיצות הכא אסור כנ"ל פי' הרמב"ם ובכ"ה האריך בחנם:

יב

טלית כפולה. שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח [ב"י ומ"מ] ועס"ח אבל אי איכא בו טפח לא מהני חוטין:

יג

תלוי בהן. פי' שתולה אותו על המוט מקופל:

יד

ומותר לפורקה. כ"כ ברא"ש בהדיא דהא מדמי ליה לכילת חתנים ועוד דכללא הוא דכל שמותר לנטותו דלא הוה אוהל מותר ג"כ לפורקו וכ"כ רש"י שם בהדיא גבי כילי דבי רב הונא והע"ש לא דק:

טו

וכן הפרוכת. פי' אף הפרוכת שרי אף על פי שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג (מ"מ) ומשמע דאם עשוי להתיר לא מהני חוטין עס"א:

טז

הואיל שהיא מתוקנת. פי' שהכינה לכך דומיא דפקק החלון בסי' שי"ג כ"מ ברמב"ם אבל אם אינה מתוקנת לכך אסור וכמ"ש ס"ח (ר"ן ולא כע"ש):

יז

והוא שלא תהא. כיון שהכילה פרוסה לצל ה"ל מטה העשויה כעין גג באמצע כיל' אבל מטה דידן שאין כילה עליה אף על גב דנחתו סדינים מפוריא טפח ל"ל בה [מ"מ ר"ן רשב"א]:

יח

שלא יעשה אהל. כלומר שלא יכפל לרחבו טפח דהוי אהל וצ"ע דהא אמרי' בגמ' אם שרביב בגלימ' טפח לא הוי אהל כ"ז דלא מהדק וכמ"ש סי' ש"א ס"מ וי"ל דשאני הכא דמכוין לעשות מחיצה משא"כ התם:

יט

תולין אותה שנים. דיכולין לתלותה כא' שלא תתקפל ונ"ל דמטעם זה נהגו קצת ליזהר שלא לתלות הפרוכת בשבת כמ"ש בת"ה ע"ש:

כ

שיש לה גג. צריך לומר שתפורה כעין שפה סביבה:

כא

משום אהל. ואף ע"ג דשרי לחזור הקדירה ע"ג כירה בשבת ולא חיישינן משום אוהל הואיל והמחיצות כבר עשויות י"ל הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאוהל (ר"ן ותו') וכתב הר"ן שכל אוהל בכילה שיש בגגה טפח או בפחות מג' סמוך לגגה טפח אהל קבוע הוי וחייב חטאת, כ' הרמב"ם פרק י"ב א' נתן האבן וא' נתן הטיט הנותן הטיט חייב וזהו בשורה האמצעי ובשורה העליונה אפי' העלה את האבן והניחה ע"ג הטיט חייב שהרי אין מניחין עליו טיט אחר ובשורה התחתונה אם צדדה ביסוד הבנין ותקנה בידו והושיבה במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש והבונה ע"ג כלים פטור דמה שנתנו במקדש קרשים ע"ג אדנים לא הוי בנין בכלים שהאדנים כקרקע הן:

א

(א) אסור לעשות אהל וכו' – דהעושה אהל קבע כגון שפורס מחצלת או סדינין וכיו"ב לאהל ועושה אותן שיתקיים אף דאין זה בנין ממש חייב משום בונה דעשיית אהל הוא תולדת בונה והסותרו חייב משום סותר וגזרו על אהל עראי משום אהל קבע וכן על סתירת אהל עראי משום סתירת אהל קבע [רמב"ם] ופרטי דיני אהל קבע יבואר לקמיה:

ב

(ב) ודוקא גג – ואף כשאין מחיצות תחתיו כגון לפרוס מחצלת על ד' קונדיסין דרך עראי להגין מפני החמה והגשמים:

ג

(ג) מותר – דעיקר אהל הוא הגג שמאהיל עליו ולכן גזרו בו משום אהל קבע משא"כ מחיצות עראי לחוד לא נחשב כאהל כלל:

ד

(ד) להתיר סוכה וכו' – כגון שהיה לה רק שני דפנות ועשה מחיצת עראי לדופן ג' כמבואר לקמן בסימן תר"ל דאז חשיב הך מחיצה כבנין דעל ידה נתכשרה הסוכה וה"ה כשמתרת אותה המחיצה לטלטל על ידה במקום שאסור לטלטל דכיון דחשבינן לה מחיצה לענין היתר הטלטול חשיב בנין:

ה

(ה) לצניעות בעלמא – כגון להפסיק בין אנשים לנשים כששומעין הדרשה:

ו

(ו) שקבוע שם – ר"ל שאינו עשוי להסיר משם אלא תלוי שם תמיד אפ"ה חשיב מחיצת עראי כיון שהוא נע ונד ברוח מצויה וגם אינו מעכב לעוברים דרך שם אבל לחברה למעלה ולמטה ומן הצדדים בענין שאין נזוז ממקומו אסור משום בנין דסתימת קבע הוא:

ז

(ז) וכן פרוכת – זה פשיטא דשרי דכיון שיש בלא"ה דלת לאה"ק א"כ הפרוכת אינו תלוי רק לצניעות בעלמא וכמה אחרונים מקילין אפילו אם אין דלתות לארון הקדש וכמו וילון אצל הפתח וכנ"ל. מותר לתלות בשבת סדינין המצויירים על הכותל לנוי ואפילו לקבעם שלא יהיו נזוזים ממקומם ג"כ שרי כיון שאין עשויים כלל למחיצה:

ח

(ח) ובלבד שלא יעשה וכו' – עיין סעיף י"ב:

ט

(ט) וכן מותר וכו' – פשוט דכל זה במחיצת עראי אבל לעשות מחיצת קבע שיתקיים כן אסור [תו"ש]:

י

(י) בפני אור הנר וכו' – דכיון דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים מקרי מחיצה המתרת. וכתב המ"א דהיינו דוקא אם עושה מחיצה גבוה יו"ד טפחים והנר גבוה ונראית למעלה דמאפיל בטליתו ומשמש כדמשמע בסימן ר"מ סי"א בהג"ה [ובשל"ה משמע דאף באופן זה יש ליזהר מאד וע' בא"ר שם] דכיון שהנר נראית א"כ ההיתר בזה הוא רק משום דיש ע"ז שם מחיצה שגבוה יו"ד וחשבינן עי"ז להנר כעומד בחדר אחר ואז צריך שיקשרנה ג"כ שלא תניד אותה הרוח דאל"ה אין שם מחיצה עלה ולכן אסור לעשותה בשבת דחשיבא מחיצה המתרת אבל אם המחיצה מכסה את כל הנר עד שאין נראית דאין צריך שתהיה המחיצה גבוה עשרה דוקא כיון שהנר מכוסה א"כ ההיתר בזה לאו משום מחיצה אלא מחמת כיסוי בעלמא ולכן אף שהיתה המחיצה גבוה עשרה נמי מותר לעשותה דלא חשיבי מחיצה המתרת דאינו רק משום כיסוי בעלמא וכן לענין לשמש ולעשות צרכיו בפני הספרים אם המחיצה גבוה עד שאין הספרים נראין מותר לעשותה דלא חשבינן לה כמחיצה המתרת רק ככיסוי בעלמא ולכן לא בעינן אז ג"כ שיהיה קשור לצד מטה [ועיין באחרונים שפירשו דבריו דמ"מ בעינן כשעושה אותה בשבת שיהיה על הספרים עוד כיסוי דאז יהיה נחשב כאלו מונחין בכלי תוך כלי]. והנה אף שיש אחרונים שמפקפקין על חילוקו וסוברין דכיון דסוף סוף ע"י המחיצה הותר עתה לשמש ולעשות צרכיו חשיבא מחיצה המתרת ואסור לעשותה מ"מ נראה דבשעת הדחק יש לסמוך על דבריו. ועכ"פ לכו"ע מותר לכסות הספרים בכיסוי בעלמא והיינו כלי בתוך כלי להתיר התשמיש דזה לא הוי מחיצה כלל:

יא

(יא) שהיה מבע"י טפח – ולכן פארווא"ן שעומד מופשט טפח מע"ש מותר לפושטו כולו אבל אם היה מקופל אע"פ שכולו הרבה יותר מטפח לא מהני שהרי לא נעשה זה בשביל מחיצה [ח"א]:

יב

(יב) וכופפין ראשן וכו' – היינו שעושין כמו חשוקין [שקורין רייפי"ן] ע"פ רוחב הספינה מלמעלה ועושה כן בעצים הרבה סמוכין זה לזה על כל ארכה של ספינה וה"ה עריסת התינוק שיש עליה חשוקים ופורסין עליהם סדין להגן מפני הזבובים אם החשוקים נעשים מבע"י בדרך שנתבאר מותר לפרוס עליהם סדין בשבת ואם לאו אסור וה"ה דאסור לפרוס סדין על העגלות דעשוי ג"כ להגן על מה שתחתיה והוי כאהל אם לא שהיה פרוס כבר מע"ש ברוחב טפח וכמו שכתב השו"ע והא דלא חשיבי כ"ז לאהל קבע היינו משום דאין עושין אותן אלא לפי שעה ולא להתקיים:

יג

(יג) ברחבן טפח – שרוחב העץ העגול היה טפח ואפילו רק באחד מהן וכן מה שכתב אם אין בין זה לזה וכו' היינו ג"כ אפילו רק במקום אחד ואמרינן לבוד והוי כאלו היה ג' טפחים מכוסה במקום אחד:

יד

(יד) חשיבי כאהל ומותר וכו' – דדוקא לעשות אהל עראי מתחלה אסור אבל אם נעשה כבר מותר להוסיף עליו ובזה כיון שהיה בעץ אחד רוחב טפח דהוא שיעור אהל או שהיה פחות מג' טפחים בין זה לזה דהוא שיעור לבוד והוי כמו העצים מחוברים יחד בשיעור ג' טפחים חשוב נעשה אהל מכבר:

טו

(טו) ומטעם זה וכו' – ר"ל דהכא נמי כיון דהיה טפח פרוסה מבע"י מותר אח"כ לפרוס עוד דאינו אלא מוסיף על אהל עראי אבל בלא"ה אסור ואף דלקמן בס"ג אמרינן דאינו אסור משום אהל עראי אלא כשעושה גם מחיצות תחתיו שאני הכא שעושה להדיא בשביל אהל לצל או להגן מפני הצינה והגשמים וכמו שכתבתי לקמיה בס"ג:

טז

(טז) חוץ מן הכריכה – היינו שאם היתה מחצלת פרוסה לשם גג וכרכה מע"ש דצריך שתשאר טפח פרוס כדי שיהיה מותר לפרוס הכל וכנ"ל אין רוחב העיגול של הכריכה עולה בשיעור טפח דהכריכה אינה חשובה פרוסה על הגג לאהל אלא צריך שישייר טפח פרוס לבד מרוחב העיגול של הכריכה [ב"י]. יש מהאחרונים שכתבו דאפ"ה לפרוס המחצלת כשהיא כרוכה על איזה דבר ששייך בו אהל להדיא אסור משום אהל דדוקא בזה שהיה פרוס מתחלה וכרכה לא מחזי בזה כמשייר לאהל אבל לתתנה כך כשהיא כרוכה על דבר אחר אסור:

יז

(יז) מטה וכו' – הנה כדי שנבין היטב את דברי הסעיף אקדים הקדמה קצרה. והוא דאף דלענין בנין קבע אף אם עשה איזה דבר משהו להוסיף על הבנין בין במחיצות ובין בגג חייב וכ"ש אם עושה את כל הגג מ"מ לענין אהל עראי לא אסרו בעושה את הגג לחוד אם לא שעושה את הגג כדי להגן מפני החמה והגשמים וכיו"ב דאז הוא קצת בבחינת אהל אבל בלא"ה לא אסרו כ"א בעושה גם המחיצות עראי שתחתיו בשבת גם לא אסרו כ"א בשעשה כסדר מתחלה המחיצות ואח"כ הכיסוי דאז דומה קצת לאהל קבע אבל אם עשה להיפך לא אסרו ויש פוסקים שסוברין דבעינן שיהיה צריך ג"כ לאויר שתחתיו וכוותייהו פסק המחבר לקמן בסעיף זיי"ן:

יח

(יח) אסור להניח וכו' – בדקדוק כתב לשון זה דדוקא להניח אסור דהוי בזה כמתחיל לעשות מחיצות לאהל ואסור כשמניח אח"כ הקרשים למעלה אבל אם היו מונחים מכבר בזה המקום מותר להניח הקרשים עליהם וכנ"ל בסקי"ז אך אם המטה רחבה ביותר אסור לדעת המ"א בסקכ"א אפילו באופן זה וע"ש בסי"ג מה שנכתוב בזה:

יט

(יט) הרגלים תחלה וכו' – דהוא כדרך בנין דהרגלים הם מחיצה והקרשים של הכיסוי הוא כמו גג ונמצא כעושה אהל בשבת וע"כ צריך לשנות לאחוז הקרשים של הכיסוי באויר ואח"כ לתת מתחתיו הרגלים דהוא שלא כדרך בנין:

כ

(כ) והני מילי וכו' – הטעם דבאהל עראי כזה שאינו מתכוין בעשייתו לשם אהל שתחתיו אלא לתשמיש אחר על גביו מלמעלה ורק ממילא נעשה כמו אהל למטה לא אסרו אלא כשעושה גם מחיצות תחתיו. והיכא שפורס סדין או מחצלת לשם אהל כגון להגן מפני החמה והגשמים או כדי שיהיה ראוי להשתמש תחתיו באיזה דבר אסור אף בלא מחיצות וכההיא דסעיף ב' בסופו. כתב המ"א דלסתום נקב שהעשן יוצא [שקורין קוימ"ן] בכר של תבן וכיוצא בו אפשר דאסור דכיון שיש לאותו המקום מחיצות בפ"ע הוי כעושה אהל בתחלה ואינו דומה למה שהתרנו בסימן שי"ג לסתום הארובה שבגג מטעם דהוא רק הוספת אהל עראי התם הארובה אינו מחזיק אלא מקצת הגג אבל כאן הנקב שהעשן יוצא מחזיק כל רוחב המחיצות שסביב לה והוי ע"י סתימת הכר כגג על המחיצות ולפ"ז פשוט דאם הנקב הוא בכותל מן הצד מותר לסתום בכר דהוא רק תוספת מחיצה בעלמא [פמ"ג]. עוד כתב דבלע"ך שעשוי בקוימ"ן וקבוע שם מותר לסתום בו בשבת ויו"ט דהואיל דקבוע שם הוי כדלת ועיין בתו"ש שכתב דמה דמסתפק המ"א הוא דוקא כשהחור שהעשן יוצא הוא מחזיק ג' טפחים דאל"ה אמרינן לבוד והוי כסתום ושרי וכעין מה שכתוב למעלה בסעיף ב' [אך הפמ"ג לא פשיטא ליה דבר זה כל כך ע"ש ומ"מ נראה דהסומך על התו"ש לא הפסיד דבלא"ה דבר זה רפוי הוא אצל המ"א גופא דאפשר דהמחיצות שתחתיו לא חשיבי מחיצות לענין זה הואיל שעשויות מכבר]. ונראה דכל זה כשאינו מונח אז גחלים לוחשות בהתנור דאל"ה בכל גווני אסור לישראל לסתום את החור למעלה דע"י סתימתו גורם כיבוי להגחלים ואף דאינו מכוין לזה פסיק רישא הוא וכעין מה שכתב בסימן רנ"ט בסופו ובסימן רע"ז ס"א:

כא

(כא) דפין מחוברין – בסימן תק"ב כתב הב"י דבעינן שיהיו המחיצות מגיעין עד לארץ [אך אם סמוך לארץ פחות מג' שם אין הדופן מגיע אמרינן בזה לבוד וע"ש במגן אברהם ובשארי אחרונים בזה] ולענין תיבה שיש לה שולים גם מלמטה [כמו תיבה שקורין שלא"ף באנ"ק] עיין בסי"ג מה שנכתוב בזה:

כב

(כב) דפני התיבה – כתב הט"ז דאף דבטור איתא ד' דפין מחוברין לאו דוקא הוא דבמטה שדרך להשתמש באוירה מתחת בהנחת מנעלים וכיו"ב אסור אפילו כשיש לה רק שני דפין משני צדדין המגיעין לארץ דבשתים לבד חשיב אהל עם מחיצות וכדלקמיה בס"ו לענין חביות וכ"כ ש"א אבל בשלחן דמתיר השו"ע הוא אפילו כשיש לו מעט מחיצות ואינו אסור אלא כשיש לו ד' דפין מכל הצדדין כמו תיבה דאז חשיב אהל בהנחת הדף מלמעלה משום דבלא"ה סתמו אינו עומד להשתמש באוירו [וכשאינו משתמש באוירו לא חשיב אהל וכדלקמיה בס"ז] וע"כ צריך שיהיה לו ד' דפין מכל הצדדין כמו תיבה דאז ראוי להשתמש באוירו ויש מאחרונים שמצדדין להקל בהשלחן להניח עליו הדף מלמעלה אפילו כשיש לו ד' מחיצות מכל צד דמסתמא א"צ לאויר שתחתיו אם לא שדרכו להשתמש שם אך לשון השו"ע שכתב וכן רגלי השלחן משמע דבשלחן אם היו מחיצות היה ג"כ צריך להחמיר וע"כ נכון בודאי לחוש לדברי הט"ז לאחוז הדף באויר ויכניסו תחתיו הרגלים ומשמע מדברי הפמ"ג דכל זה דוקא כשמטלטל הרגלים ממקום למקום כדי להניח עליהם הדף שלמעלה דאז נחשב כשמעמידן לצורך זה כאלו התחיל בעשיית האהל אבל אם עומדין במקום אחד אפילו להט"ז מותר להניח עליהם הדף אף שלהרגלים יש להם מחיצות מכל צד וכמו שכתבנו לעיל בסקי"ז ובסקי"ח גבי מטה:

כג

(כג) מותר בכל גווני – דרגלי המטות ושלחנות שלנו אין להם מחיצות. ונראה דכל זה כשהיה רפוי אבל אם הדף שעל השלחן מהודק ותקוע בחוזק וכמו שמצוי בכמה שלחנות אסור משום בנין ואפילו אם עתה אינו תוקע בחוזק אם דרכו תמיד להיות מהודק ותקוע בחוזק ג"כ יש ליזהר בזה וכמו לענין ארוכות המטה אם עשויה להתחבר עם הרגלים בחוזק וכמבואר הכל בסימן שי"ד ס"ו לענין מטה של פרקים ע"ש:

כד

(כד) מטה שהיא וכו' – ולפי המבואר לעיל בס"ג ע"כ מיירי הכא בשיש לה מחיצות המגיעות לארץ אבל במטה שלנו מותר בכל גווני:

כה

(כה) ג' טפחים – דאל"ה אמרינן לבוד וכסתום מעיקרא דמיא וכנ"ל בס"ב וע"ש במ"ב דאפילו אם רק במקום אחד היה פחות מג"ט ג"כ סגי:

כו

(כו) ואם היה וכו' – גם בזה הטעם משום דמותר להוסיף על אהל עראי בשבת:

כז

(כז) מותר לפתחו – דהא עביד וקאי מבע"י אלא שפושטו ומיישבו כדי לישב עליו ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלקה וה"ה הדף שקבוע בכותל שבביהכ"נ שמניחין עליו ספרים מיהו בדף בלא"ה שרי דהא אין כונתו במה שפושט את הדף לשם אהל וא"כ אין עליו שם אהל עראי כיון שהוא בלא מחיצות [תו"ש]:

כח

(כח) לכתחלה – ומטות של ברזל שלנו שעשויין מקופלין וסמוכין לכותל אם מותר לפושטן בשבת עיין בבה"ל שהארכנו בזה:

כט

(כט) לא יסדר וכו' – משום דעביד כעין אהל כשמסדר אח"כ העליונה מלמעלה שהוא כגג על המחיצות ואף דבאהל צריך לאויר שתחתיו בין המחיצות הכא נמי צריך לאויר שביניהם שהיו מתעפשין אלו לא היה אויר ביניהם [אחרונים]:

ל

(ל) אחד מכאן וכו' – והיינו דוקא כשצריך ללמוד משניהם או שהספר התחתון מונח שם כבר דאל"ה אף שהוא רוצה כדי להגביה הספר העליון ללמוד בו יש בזיון לספר התחתון ואף בחול אסור [ט"ז] אבל במ"א סימן קנ"ד מצדד להתיר וכן בח"א בכלל ל"א סמ"ח כתב דיש להתיר:

לא

(לא) הואיל ואין צריך וכו' – מזה הטעם נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד ואפילו אם מגיעות סמוכות לארץ דאין בזה משום אהל כיון דא"צ לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שמונח על השלחן אין בו משום אהל שאין שם חלל בינו לשלחן מותר גם היוצא ממנו:

לב

(לב) כל אהל וכו' – היינו אפילו עשאו לקבע שיתקיים כמה ימים מ"מ כיון שאין בגגו טפח לא חשיב רק אהל עראי:

לג

(לג) משופע – וה"ה אם עשה הגג בשוה ג"כ אין חייב מחמתו אא"כ רוחב טפח דבלא"ה לא חשיב אהל והא דנקט משופע משום סיפא לאשמעינן דדוקא אם לא היה בפחות מג' סמוך לגגו רוחב טפח דהיינו שאינה מתרחבת טפח עד לאחר שירדה ג' טפחים הא אם מתרחבת טפח בתוך ג' הוי כאלו היה גגה טפח:

לד

(לד) שאין בגגו טפח – אבל אם יש בגגו טפח חשיב אהל קבע וחייב שכן מצינו אהלי טומאה טפח ודוקא שעשאו לקבע אבל לעראי כגון שפרס מחצלת ע"ג ד' עמודים אף שיש בגגו כמה טפחים איסורו רק מדרבנן:

לה

(לה) פטור – היינו מחטאת אבל אסור מדרבנן גזירה אטו אהל קבע ועיין במ"א שכ"ז הוא לדעת הרי"ף והרמב"ם אבל לדעת רש"י והרא"ש כיון שאין בגגו טפח לא חשיב אהל כלל ומותר לכתחלה והשו"ע סתם כדעת הרי"ף והרמב"ם וכן הוא ג"כ דעת ר"ח ובפמ"ג מצדד דגם רש"י והרא"ש מודו לדעת הרמב"ם בזה כיון שעשאו לקבע שיתקיים זמן כמה ימים:

לו

(לו) משמרת וכו' – ונראה דעשוי כמין שק שקורין לוגין זא"ק והוא רחב ופתוח למעלה וסתום וחדוד למטה ומכניסין קצה החדוד בתוך הכלי והקצה העליון הרחב מסבבים בשפת פיהו את הכלי ונמצא הוא גג לכלי ועשוי כאהל ואסור מדרבנן אבל לתלות המשמרת כשהיא שטוחה על איזה יתד ובלי כלי תחתיה מותר דאפילו אהל עראי לא חשיב וכ"ש דמותר לתלות כלי ביתד:

לז

(לז) טלית כפולה – שנותנה על המוט הנתון בין שתי כתלים ושני ראשי הכפל משולשלין ומגיעין לארץ ונכנס בין שני קצותיה וישן מפני החמה והיה אסור לעשות כן בשבת דמקרי אהל עראי ופטור אבל אסור כמבואר בסעיף חי"ת ובא לומר דאם כשהיתה הטלית מקופלת ומונחת על המוט מע"ש היו בה חוטין תלויין שעל ידן פושטן לקצותיה מותר לפושטה בשבת על כל אורך המוט והטעם דכיון דע"י החוטין קל למושכה בהן הוי כאלו היתה הטלית פרוסה מכבר טפח מע"ש והוי רק מוסיף על אהל עראי ושרי וכנ"ל בס"ב. וכתב המ"א דמיירי שאחר פריסתה לא יהיה בגגה מלמעלה רוחב טפח וגם לא בפחות משלש סמוך לגגה רוחב טפח דאי יש בה רוחב טפח הו"ל כאהל קבוע ולא מהני החוטין:

לח

(לח) ומותר לפרקה – שכל אהל שאין בו משום בנין אין בו משום סתירה:

לט

(לט) וכן הפרוכת – כלול בזה גם וילון שלפני הפתח ועיין במ"א דהאי וכן לאו דוקא הוא דשרי בזה אע"פ שלא היו עליה חוטין משום דאין אהל אלא העשוי כעין גג. והנה לפי מה שהביא בעל מגדול עוז בשם רבינו חננאל וכן הוא בפיר"ח שלפנינו שיצא מקרוב לאור דבפרוכת נמי צריך שיהיו חוטין כרוכין עליה מע"ש לתלות בם יותר טוב לומר דהרמב"ם בעל הלכה זו נמי ס"ל כהר"ח ואתי שפיר מלת וכן כפשטיה וכן מוכח מביאור הגר"א דהוא מפרש כן. אך לדינא אין נ"מ בזה דמוכח מהטור וש"פ דמותר לתלות בכל גווני וכן מוכח מהרמ"א לעיל בס"א בהג"ה דכיון שלא נעשית להתיר אין שום איסור עלה. כתב מ"א דמחיצה העשויה להתיר שפסק השו"ע לעיל בס"א דאסור לעשותה בשבת הוא אפילו כשהיו חוטין כרוכין עליה מע"ש ויש שמקילין בזה:

מ

(מ) כילת חתנים – עץ אחד עומד לראש המטה גבוה מהמטה וכן עומד עץ במרגלות המטה ומוט נתון עליהם ופרוש על המוט וילון גדול ושני ראשין יורדין מכאן ומכאן כמין אהל ע"פ כל המטה:

מא

(מא) הואיל שהיא מתוקנת – פי' שהכינה לכך מבע"י ולכן שרי בזה אע"פ שלא היו חוטין כרוכין עליה מע"ש אבל אם אינה מתוקנת אסור כמו שפסק השו"ע בס"ח דאפילו אהל שאין בגגו טפח אסור לעשותו בשבת אא"כ היו חוטין כרוכין עליה מע"ש וכנ"ל:

מב

(מב) מעל המטה טפח – הטעם דכיון שהיא משולשת מעל המטה טפח בזקיפה לאחר כלות השיפוע הו"ל האי טפח מחיצה וכל השיפוע שממעל למטה נחשב לגג והוי אהל ממש מיהו מטה דידן שאין כילה עליה שפורסין עליה סדין אע"פ דנחית מפוריא טפח לית לן בה והטעם דהא מה שמונח על המטה לא מקרי אהל כיון שאין חלל תחתיו:

מג

(מג) הנוטה פרוכת – כ"ז הוא לשון הרמב"ם וס"ל דאף שמסתמא יש עליה חוטין מבע"ש שהיא תלויה בהן דאל"ה אסור לתלותה לדעתו כמו שכתב השו"ע בסי"א אפ"ה צריך ליזהר בזה:

מד

(מד) בשעה שנוטה – כלומר דבשעה שעוסק בתלייתה דרך הוא שמתקפלת מעט מרחבה ואם יהיה הכפל טפח הו"ל אהל:

מה

(מה) תולין אותה שנים – דשנים יכולין לתלותו כולו כאחד שלא תתקפל ומשא"כ אחד ומטעם זה יש נמנעין קצת שלא לתלות הפרוכת בשבת:

מו

(מו) כילה – היינו יריעה פרוסה מלמעלה על איזה דבר ונעשית כעין טלית כפולה שביארנו בס"י ומיירי בשכרוך עליה חוט או משיחה מבע"י דומיא דפרוכת דאיירי ביה מעיקרא דצריך לדעת הרמב"ם שיהיה עליה כרוך חוט מבע"י וכנ"ל בסעיף יו"ד ולהכי מסיים שיש לה גג היינו שיהיה עכ"פ הגג רוחב טפח וכ"ש היכא שהגג רחב הרבה דאי אין לה למעלה רוחב טפח הלא קי"ל דמותר לפורסה לכו"ע כשכרוך עליה חוט או משיחה מבע"י:

מז

(מז) שא"א וכו' – ר"ל דלא נימא היכא שהכילה היא רחבה שכל אחד יקשור רק זוית הכילה להכתלים ונשאר אמצע הכילה מונח על הקרקע ואין שם אהל עליה קמ"ל:

מח

(מח) על פי החבית וכו' משום אהל – ואע"ג דשרי להחזיר הקדירה ע"ג כירה ולא חיישינן משום אהל הואיל והמחיצות כבר עשויות [ובאהל כזה שאין כונתו לאהל אלא שממילא נעשה אינו אסור אלא אם יעשה מחיצות ג"כ וכנ"ל בס"ג במ"ב] יש לומר הואיל והכובא רחבה יותר מדאי נעשה כאהל [מ"א בשם תוס' ור"ן] ולפ"ז מה שכתב בשו"ע חבית היינו נמי ברחבה הרבה וכתב המ"א בסק"ו דה"ה בתיבה רחבה שיש עליה כיסוי אם אינו קבוע בצירים אסור להניח עליה בשבת ותיבה שאינה רחבה כ"כ מותר לכסותה ואין בזה משום חשש אהל הואיל והמחיצות כבר עשויות. והיכא שמטלטלה ממקום זה להעמידה במקום אחר ושם מכסה אותה אסור בכל גווני דהוי ע"י העמדתו כאלו עושה המחיצה עם הכיסוי ביחד ולכן צריך ליזהר בסעודות גדולות שמניחין שלחנות על חביות צריכין ליזהר שיהפוך צד החבית הפתוח לצד הקרקע ועל צד הסתום יניח השלחן [ח"א]. עוד כתב דטי"ש קעסטי"ל שנשמט כולה מן השלחן אם יש טפח בעומק חללה אסור להחזירה שעושה אהל וכן מטה שקורין [שלאף באנק] שיש לו כסוי ואינה מחוברת בצירים אין להחזיר עליה הכיסוי דיש בזה משום עשיית אהל מ"מ אין למחות בהנוהגין להקל בכל זה דיש להם על מי שיסמוכו [הם דעת הראב"ד והרשב"א שאביא לקמן בסקמ"ט וגם דעת הב"ח עי"ש] ועיין בבה"ל:

מט

(מט) חסרה טפח – כלומר שאינה מלאה דא"כ אין כאן אהל אלא בשחסרה שיש מהכיסוי עד מה שבתוך הכובא טפח משו"ה מקרי אהל. ודעת הראב"ד והרשב"א דבכל גווני אין בכיסוי כלים משום אהל והא דאסרו בגמרא לכסות על כל הכובא [גיגית] מפני שנראה כמשמר ר"ל כאלו מסנן מן הפסולת ונכון להחמיר כדעת השו"ע שהיא דעת הרבה ראשונים וע"כ חבית גדולה של מים אין לכסותה כולה בשבת כשאינה מלאה כולה והנוהגין להקל בזה אין למחות בידם שיש להם על מי לסמוך וכנ"ל בסוף ס"ק מ"ח:

א

(במ"א ס"ק י"א) שלא יבא לשמר אבל כצ"ל. ונ"ב לכאורה האריך בחנ' כי בהרמב"ם לא נזכר עשיית האוהל כי אם שמא יבוא לשמור והש"ע תפס לשון הטור שהוא כפי רש"י ותוס' וכד בכותל מ"מ מותר דיש לחלק באיסורי דרבנן. וצ"ל דאינו בא אלא לפרש הרמב"ם אמאי נייד מטעם אוהל. ע"ז נתן טעם משום דאין אוהל בלא מחיצות ע"פ מ"ש ס"ק כ"א ע"ש אבל הטו' סבר דהכא אחמריהו. אבל מ"מ קשה אין תולין המשמרת ביו"ט כ' הרמב"ם הטעם שלא יעשה כעובדא דחול. אף על פי דלא שייך בי"ט דילמא אתי לשמר. אך זה לישב בדוחק כיון דאביי בדף קל"ז נקיט חומרא דמתני' דמשמרת לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסו' והרמב"ם פ"ק דהלכות שבת כ' כל היכ' שאמרו פטור אבל אסור הוא הרחק' למלאכה דאורייתא ולכך הוצרך לו' גבי שבת דילמא אתי לשמר ודוחק ותו קשה לשיט' הרמב"ם מאי פריך בגמרא דף קל"ז לר"א השתא אסופי על אהל עראי אסו' לכתחילה מבעי'. הא הכא לאו אוהל הוא וטעמא דרבנן משום שימור אבל ר"א סבר דמות' לשמר. ועל כל זה נתתי לבי לפר' דעת הרמב"ם דאיירי שלא היה כלי תחת המשמרת ואינו דומה לכירה ומ"מ לא הוי אוהל ע"פ מה שמצאתי בהרשב"א בחידושיו דאין חשיב אוהל אלא כשצריך לחלל תחתיו ע"ש וצ"ל כיון שהיה בדעתו ליתן שם כלי לשמר חשיב אוהל. ולפי"ז בשבת שאסו' לשמר אין דעתו ליתן שם כלי. מ"ה לא הוי אוהל. ואינו אסור אלא משום עובדא דחול שמא עשוי לשמר משא"כ בי"ט לרבנן ולר"א בשבת שנותנין לתלויה א"כ דעתו ליתן כלי תחתיו דהא מות' לשמר בשכבר תלוי לר"א בשבת ולרבנן בי"ט א"כ הוי אוהל עראי והשתא מיושב הכל ודו"ק:

ב

(בט"ז ס"ק י"א) אבל הנלע"ד עיקר דלא אסרו חכמים וכו'. נ"ב אישתמיטתיה גמרא ערוכה בשבת דף מ"ח התם לא קפיד עליה ופרש"י אם שרוי במים שהרי לכך עשוי. גם שם בפרש"י מ"ש מפרוונקא בגד העשוי לפרוס על הגיגית שפורסין אותו בשבת ע"כ להלכה שאין שייך אוהל בכיסוי כלים:

ג

(מ"א ס"ק כ"א.) ומ"מ נ"ל דמות' לזורקן במים וכ"מ בגמרא נ"ב רצונו מדאמר רבא שדיא לקנא דמיא וחלילה לנו מעשות כדבר הזה דמ"ש אם הורג פרעוש בידים או הורגן ע"י מים ורבא דשדי לקנא דמיא בחול איירי לשיטת הרי"ף כמו רבה מקטע להו דאיירי בחול וצ"ע:

א

סעיף ב' חשיבי כאהל. היינו לענין דמותר לפרוס עלי' מחצלת ולקרותו תוס' אהל. אבל לא מקרי אהל לענין דלתסר לעשותו כן. דאטו מי אסור לעלות ב' חיטין כשאין בין זה לזה ג"ט. תוס' עירובין דק"ג:

ב

סעיף י"ג על פי חבית. בגן המלך לבעל גו"ו אות נ"ד כ' דזהו רק בחביות יין. אבלבשמן ודבש מותר לכסותה דביין צריך לאויר שבין היין לגג הכלי שיהא ריחו נודף כדאיתא סימן פ"א דמנחות. משא"כ בשמן ודבש:

א

אוהל. עבה"ט ועיין בגן המלך סימן נ"ז כתב דדוקא יין שצריך לאויר שבחביות כדאמרינן במנחות שלא היה ממלא החביות שיהא ריחה נודף אבל חביות של שמן ושל דבש אע"ג דאית בהו כמה טפחים חסרים שרי לכסות דהא א"צ לאויר החסר שיש בחבית אלו ע"ש:

א

מחיצה הנעשית לצניעות כו'. מבואר במרדכי פרק כירה כגון מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר:

ב

כדי לשמש מטתו. כיון דבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים. ועמ"ש בסי' תקי"ד ס"א מה שקשה על זה. וזה פשוט שיכול לכסות הספרים בבגדים שני כסוים דאין זה מקרי מחיצה וכן מותר לו לכפות כלי על הנר כמ"ש סי' ש"י ס"ו:

ג

חוץ מן הכריכה. פי' שאין סביב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול. וכב"י בשם הריטב"א שהתוס' דקדקו מל' רש"י שהסיבוב לחוד מהני אם הוא רחב טפח והם חלקו עליו דבעי' שישייר טפח חוץ מן הכריכה. ונ"ל דלהחמיר יש ליזהר באם יש בסיבוב לחוד טפח דהיינו שאסור לכסות בו כלי כמ"ש ססי' זה וכדברי רש"י:

ד

וה"מ כשהרגלים כו'. בטור ובאשר"י וברמזים ארבע דפים מחוברים וקשה דהא בשנים סגי דכן הוא בחבית בסמוך אחד מכאן כו' ומ"מ זה נ"ל עיקר די"ל דכאן כתב הטור בשם התו' דאם יש מחיצות עד לארץ אסור משמע דלא קפדי' רק אמחיצות ולקמן כתב בשם הרשב"א בשם התוס' דאין איסור באם לא צריך לאויר של מטה אע"ג דהוי מחיצה גמורה כעין ספר מכאן כו' וכמ"ש כאן בסעיף ז' וא"ל דתרוייהו בעינן דוקא מחיצות גמורות וצריך לאויר וכ"כ הר"ן וז"ל דלא מיתסר משום אהל אלא היכא דאית ליה מחיצות למטה ומשתמש באויר שתחתיו דבתו' פרק המביא כדי יין לא זכרו רק מחיצות המגיעות לארץ ונ"ל דודאי עיקר תלוי במה שצריך לאויר שתחתיו ע"כ אם יש ד' דפנות מלמטה אז ודאי ראוי להשתמש שם בכל מילי דהוא כמו תיבה ויכול להניח ולהצניע שם מה שירצה אבל אם אין שם אלא ב' מחיצות מחוברות לארץ אז אין ראוי להצניע שם כיון שמב' צדדים הוא פתוח אלא דמ"מ לפעמים יש צריך באויר שתחתיו כגון בתחת המטה לענין נתינת סנדלין כמ"ש הב"י בסמוך ולפעמים א"צ ע"כ כתב הרשב"א בשם התו' חילוק זה ומ"ה בספר א' מכאן כו' מותר כיון שאין שם אלא ב' מחיצות וכן כל כיוצא בזה ונמצא שמ"ש הר"ן דאית ליה מחיצות ומשתמש לאו תרי מילי נינהו דהא התוס' לא זכרו ממשתמש כלום אלא זה הוא פי' על המחיצות דמ"ה אסור במחיצות כיון שראוי להשתמש בודאי ונמצא לפ"ז דביש ד' מחיצות מחוברות לארץ אסור בכל גוני ואפי' בשלחן אם היה כן יש איסור להניח השלחן עליהם ובאין שם רק שני מחיצות אז מותר בשלחן שא"צ לאויר שלמטה ובמטה אסור כיון שצריך לשם בנתינת סנדלין וזה שכתב ב"י בשם הר"ן וז"ל והקשה הרשב"א דגוד מי עבדי ליה מחיצות רחבות והלא אין פורסין אותו אלא ע"ג קונדסים ומ"מ כ' הוא דפריסת השלחן אפשר שהיא מותרת מפני שאין משתמשין באויר שתחתיו מה שא"כ במטה כו' עכ"ל צריך להבין מאי מ"מ שכ' הר"ן והיה לו לכתוב והוא תי' אלא נר' דה"ק דהרשב"א הקשה על תי' התו' שכתבו שהדבר תלוי במחיצות מגיע לארץ ועי"ז דוקא ראוי לתשמיש דהא גבי גוד אין שם מחיצות כאלו וע"ז כתב ומ"מ כו' כלומר דמאי דתלה תשמיש באויר דוק' ביש מחיצות זה אינו אלא בלא מחיצות י"ל דיש חילוק בין ראוי לתשמיש דאויר אי לא דהיינו החילוק שבין מטה לשלחן ומו"ח ז"ל הקשה לו הא דמצינו תחלה בין מחיצות רחבות ואח"כ בראוי לתשמיש למט' באויר והניח בצ"ע ודחה ההיא דסעיף ז' בספר א' מכאן מהלכה כיון שיש שם מחיצות גמורו' ולפמ"ש ניחא הכל בס"ד וע' בס"ס זה שכתבו התו' דאסור משום מחיצות היינו שעושה אות' בשבת ועמש"ש:

ה

אבל לא יסדר כו'. צ"ל דה"נ צריך לאויר שביניהם והיינו שלא יתעפשו אלו לא היה אויר ביניהם:

ו

מותר להניח ספר א' כו'. כ"כ בסמוך טעם ההית' בזה ובי"ד סי' רפ"ב כתבתי דהכא מיירי שצריך ללמוד מכולן דאל"כ הי' אסור משום בזיון הספרים התחתונים ע"ש:

ז

הואיל וא"צ לאויר. מזה הטע' נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד דאין בזה משום אהל כיון דא"צ לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שמונח על השלחן אין בו אוהל מותר גם היוצא ממנו וכמ"ש בסמוך לענין סדין היוצא חוץ למטה וטעם זה כתב מו"ח ז"ל ושמעתי מי שמחמיר בזה והוא מפריז על מדותיו:

ח

כל אהל כו'. בטור כ' עוד תנאי וז"ל ומיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה בלא שיפוע לאחר שכלה השיפוע וכן פירש"י בגמר' לפי גירסתו וז"ל אבל נחית מפורי' טפח אסור דהטפח הוא קיר לאהל והמטה נעשית לו גג וכ' הר"ן בשם הר"ר יונה והרשב"א ודאמרי' בגמ' דאי נפיק מפורי' טפח אסור היינו טעמא לפי שהכילה פרוס' לצל אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינים מפורי' טפח כיון דבפריסת סדינים על המט' ליכא משום אהל ל"ל בה עכ"ל וק"ל ע"ז מהא דפ' תולין (שבת ד' קל"ח) אלא מעתה שרביב לגלומי' טפח ה"נ דמחייב פי' הניח טלית על ראשו כדרך שהוא מתעטף והרחיקה להלן מראשו טפח הבאתיו בסי' ש"א ס"מ ולפי' ר"ת דלמסקנא ג"ז אסור משום אהל היכא דמיהדק דהיינו שאינו נכפף כמש"ל ולמה לא נימא גם שם כיון דהטלית שמכסה בו ראשו אין בו משום אהל ה"נ בחלק היוצא להלן מראשו כמו הכא בסדין שאין בו משום אהל כיון דלמעלה אין בו משום אהל ובאמת נ"ל דמ"ה מתורץ שם לרש"י דס"ל לפי המסקנא דאין בכובע כלל משום אהל אפילו ביוצא טפח רק משום שמא יפול מראשו דהיינו דס"ל כמ"ש כיון שאין בעיקר הכובע משום אהל ולר"ת קשה מכאן ונראה דשאני התם שאותו חלק היוצא להלן מראשו הוא שלא כסדר המתעטפים ע"כ חשוב לאהל בפ"ע ואינו נגרר אחר החלק שעל ראשו משא"כ כאן בסדין דדרך פריסתו הוא בכך שיוצא חלק ממנו תחת המטה וע"כ נגרר אחר החלק המכסה את המט' ומזה ראיה ברורה למ"ש בסי' ש"א היתר לכובע שלנו הנק' בריט"ל דהחלק היוצא נגרר אחר החלק המכסה הראש כיון שאין מסוים החלק ההוא ואינו דומ' לכובע שבגמ' דשם הוי החלק היוצא חלק בפ"ע כמו שפה לכובע כמ"ש שם ועוד טעם להתיר מכח שאין אהל בלא מחיצות וכמ"ש בסי"ג ועוד ראיה להתי' בבריט"ל מהא דאית' פ' המבי' כדי יין דף ל"ג הרב' דברים שאסורי' משום אהל ופרש"י שם דהיינו כר"י דאוסר שלא במתכוין אבל לר"ש דמתיר שלא במתכוין וכותי' קי"ל מותר בכל אלו כיון שאין מתכוין לאהל וכתבו שם התוס' והרא"ש דנר' דאפי' ר"ש מודה בהן דכי אמר ר"ש דבר שאין מתכוין מותר היינו שאותו דבר אין מתכוין לעשותו אבל הכא הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואע"פ שאין מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין ואסרוהו חכמים משום גזירה משום בנין עכ"ל וא"כ כאן בבריט"ל אינו עושה במתכוין כלל אותו חלק השייך לאהל שאין מתכוין אלא לכסות ראשו והאהל נעשה ממיל' משא"כ בכובע שבתלמוד שנעשה האהל במתכוין לאהל ונעשה אותו החלק כמיוחד לזה ע"כ אסור אפי' שלא במתכוין כנלע"ד:

ט

עשיית אהל. ואסור לנטותו כי הוא אהל על חלל הכלי:

י

מותר לנטותו. פי' שע"י החוטין מושך אות' והוי כמוסיף על אהל עראי:

יא

ע"פ חבית. בגמ' נקט לה אפלגא דכובא שרי דלאו אהל הוא אכולה כובא אסור ומ"ה צריך שתהיה חסרה טפח שאז יש חלל טפח ושייך עליולשון אהל. כ' ב"י והקשו התוס' כל הנך אינם אסורים אלא היכא שמתקן האהל במחיצות אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי ומש"ה שרי להחזיר קדירה ע"ג כירה בשבת שהמחיצות היו עשויות מתחלה אך תימא דאמרינן בשבת האי פרוונקא אכולי' כובא אסור והתם המחיצות היו עשויות כבר וי"ל ש"ה הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה כאהל עכ"ל וא"כ קשה על הטור שכתב ל' חבית דמשמע אפילו אינו רחב הרבה ובאמת דברי התוס' תמוהים דמה שיעור יש לרוחב הכלי ונלע"ד לתרץ קושייתם בדרך זה דאין איסור אהל אלא אם עשה תחלה בשבת מחיצו' גמורו' שיוכל להשתמש שם מחמת המחיצו' דהיינו להניח שם דבר יבש ואז חייב דוקא אם יעשה כיסוי למעלה משום אהל אבל בכובא זו שיש משקה בתוכה שכן מצינו הרבה בע"ז דנקט ל' זה שממלאין בו יין וא"כ כל שאין בו כסוי אין ראוי להשתמש בו כלל כיון שעכשיו אין להניח שם דבר יבש כיון שיש בו משקה ודבר זה שמשתמש בו במשקה אינו ראוי כי יפול בו מלמעלה אבן אלא צריך לכסותו א"כ שניהם ביחד דהיינו הכיסוי והמחיצות עושים שראוי להשתמש וכיון שהוא מכסה הוי כעושה מחיצה ג"כ דדוקא עכשיו ראוי להשתמש בו ותחלה היה כאלו אין שם מחיצות כנלע"ד נכון מאד וק"ל כיון דאין איסור לאהל בלא מחיצות למה אסרו בכובע בשבת בסימן ש"א ס"מ משום אהל והא אין שם מחיצות ונר' דכל שהוא נעשה לצל מתחילה כיון שעושין שפה סביבו אסור אפי' בלא מחיצו' אלא דבעושה משום דבר אחר והאהל נעשה ממילא אז צריך שיהיו שם גם מחיצות וזה ג"כ טעם להתיר הבריט"ל שלנו כמ"ש בס"ח. ולפ"ז צ"ל דבכלי שייך בו משום אהל כשמכסין ולא כהראב"ד והרשב"א שמביא ב"י כאן שאין בכסוי כלים משום אהל והכא בכובא אסרו משום דמיחזי כמשמר' וא"ל מכסוי כלים דמכסים אותם בשבת שנזכר לעיל בסימן שי"ד ס"ז דהתם כשפותח הכיסוי מקשירתו ע"י חבל עדיין מחובר ביתידות מאחוריו כנזכר לעיל וא"כ כל שנסתלק לגמרי אסור להחזירו דעושה אהל וא"כ צריך ליזהר בתיבות קטנות שקורין שקאטלין שיש להם כיסוי שאינה מקושרת שם רק כשצריך לה מושך הכסוי כלו ואח"כ מחזירה שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותח דהוי סותר אוהל וכן בשעה שמחזירו עושה אהל ולפי מ"ש התוס' דוקא בכובא אסור לפי שהוא רחב הרבה אין לאסור בזה אבל לפמ"ש כל שהוא צורך לכסותו אסור יש איסור גם בשקאטלי"ן אם יש חלל טפח ולא ראיתי נזהרים בזה אבל לפי הנלע"ד עיקר דלא אסרו חכמים בכיסוי משום אוהל אלא אם אין מיוחד לכך כההיא דכובא שנוטל בגד מעלמ' ומכסה על החבית מה שאין כן בכסוי המיוחד להם ודרכו בכך תמיד לא מיחזי כעביד אהלא ומ"ה בהחזרת קדירה על גבי כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי כצ"ל בזה שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד וחילוק נכון הוא:

א

במג"א ס"ק ג' ולא רציתי להגי' מדעתי כו' הנה בד"מ שלפנינו איתא וז"ל ואפש' דבגמרא נמי לא קאמר דאפשר לעשות מחיצה לפני אור הנר אלא בדרך שעש' מהר"מ וכן נ"ל דאין חילוק בין עשיית מחיצה בפני הנר או בפני ספרים עכ"ל ר"ל דמאי דקאמר הש"ס בביצה אפשר במחיצה שר"ל שיעשנה מבע"י ואף דמשמעות הלשון שאף בי"ט גופא יפרוס המחיצה היינו שיכרך אותה וישאר טפח ואז יוכל לפורסה בי"ט וכדרך שעשה מהר"מ ודקאמר התם אין לו לעשות מחיצה מעט אפשר דה"ק שלא עשה מעיו"ט ע"י שיור טפח א"כ א"א לעשו' מחיצה היום: