שולחן ערוך, אורח חיים ר״נ: הכנת הסעודה לשבת. ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

הכנת הסעודה לשבת. ובו ב סעיפים:
ישכים בבוקר ביום הששי להכין צרכי שבת ואפי' יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק ורבה ורב יוסף היו מבקעים עצים ורבי זירא היה מדליק האש ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול ומהם ילמוד כל אדם ולא יאמר לא אפגום כבודי כי זה הוא כבודו שמכבד השבת: הגה ויש להשחיז הסכין בערב שבת כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה (כל בו וב"י בשם ספר חיי עולם):

ב

ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו:

א

ישכים. ויותר טוב לקנות ביום ו' מביום ה' ויאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת כתבים. ומצוה להכין צרכי שבת מחד בשבתא כי גם הלל מודה בזה ד"מ עיין מ"א. ויחזור בתשובה בכל ע"ש כי דומה לעה"ב מי שטרח בע"ש וכו' ויש לפנות קורי עכביש שבבית. תוצאות חיים. ומצוה לטעום מכל התבשילין בע"ש. האר"י ז"ל:

ב

בעצמו. וה"ה בכל מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו:

ג

הסכין. מדכתיב והכינו את אשר יביאו הך את נרמז בו סכין מלשון לאתים ולמזמרות:

א

טור ושבלי הלקט מהא דר' חסדא שבת קי"ז

ב

שם קי"ט

ג

לשון הטור

ד

מדברי הרמב"ם פרק ל' מהלכו' שבת:

א

ס"א ואפי' יש כו' ומהם ילמוד. קדושין מ"א א':

ב

כי רב כו'. שבת קי"ט א':

ג

ולא יאמר כו' כי זה. שם אילו מקלעין כו':

ד

ויש. ספרי וידעת כי שלום אהלך זו כו':

א

ס"ב ירבה בבשר ויין. שבת שם אנן דאית לן בשרא וחמרא וכו' ואמר ירבה. שם ר' אבא זבין מתליסר כו':

ב

ומגדנות. שם קריבו ליה תלת סאה כו' וע"ל סי' ר"צ ס"א:

א

ישכים בבוקר – עיין הטעם במ"ב והוא מרש"י וטור והנה הט"ז הביא הטעם מה דהביא בב"י בשם תנחומא דכתיב והיה אין והיה אלא מיד שנאמר והיה כי קם הפלשתי ועיין בפמ"ג שכתב דאפשר דלטעם זה צריך להיות ההשכמה יותר בהקדם דהיינו אפילו קודם ק"ש ותפלה אם אפשר אף שיראה שלא יעבור עי"ז זמן ק"ש ותפלה ולאפוקי לטעם רש"י וטור דהכנה דומיא דהבאה הלא הבאה היתה בבקר והיא זמן ג' שעות על היום וכדאיתא בברכות כ"ז ע"א מקרא דוילקטו אותו בבוקר בבוקר [ומה שכתב בפמ"ג ד' שעות ט"ס] והנה אנחנו העתקנו במ"ב אחר ק"ש ותפלה דוקא כי העולם לא נהגו כוותיה דהפמ"ג [אך זה יש לדחות דאפשר שסומך כ"א על אנשי ביתו שהם מכינין תיכף כשקמים לצרכי שבת אבל כשאין לו מי שיכין עבורו אפשר דאה"נ דצריך להשכים קודם ק"ש ותפלה להוצאת שבת] גם המעיין בספר סדר היום שהביאו המגן אברהם בסוף סימן רנ"א יראה להדיא דעתו דדוקא אחר ק"ש ותפלה אם לא שלא ימצא לקנות אח"כ ואפילו בזה כתב שיראה לקרות ק"ש מקודם ונראה בפשיטות דלטעמו אפילו לשיטתו דס"ל דהוא דאורייתא הלא ק"ש הוא תדיר ותדיר קודם ומיירי דבמעט זמן של הקריאה לא יאחר הקנייה. והנה אף דנוכל ליישב סברת הפמ"ג דס"ל דלהתנחומא דיליף מוהיה אין והיה אלא מיד גילתה לנו התורה דהכא שאני מ"מ למעשה אין לסמוך ע"ז כלל דאפשר דאפילו להתנחומא שצותה אז התורה ההכנה מיד שהיה יום הששי אין שום ראיה לזמננו דהלא ידוע דשבת ניתן להם במרה קודם קבלת התורה ולא היה אז עדיין עליהם מצות ק"ש ולכן חל עליהם מצות הכנה ביום הששי תיכף כשקם ממטתו משא"כ אח"כ שנצטוו על ק"ש בזמן קימה והיא מצוה תדירה בכל יום היא קודם ומה דאמר רב חסדא ישכים להוצאת שבת ויליף מקרא דוהיה היינו דצריך להקדים כל מה שיוכל וע"כ אפילו אחר קבלת התורה שנצטוינו על מצות תדיריות בכל יום והיא מצות ק"ש יזרז את עצמו לזה תיכף אחר שיקיים ק"ש [וגם תפלה דלדעת הרמב"ם היא דאורייתא וגם מחמת סמיכת גאולה לתפילה] דגם זמן ק"ש מקרי השכמה וכדכתיב ויגש הפלשתי השכם והערב ואחז"ל כדי לבטלם מק"ש שחרית וערבית אלמא דג' שעות על היום הוא בכלל השכמה עדיין וממילא מה דמטריח את עצמו תיכף אח"ז להוצאת שבת לא נפיק מכלל זה [וגם דלכאורה נראה דהאי דרשא דר"ח הוא אסמכתא בעלמא [וכבר העיר בזה הפמ"ג בסוף סימן רנ"א מדג' סעודות ס"ל לכמה פוסקים דהוא מדרבנן] דהלא כתב הרמב"ם דעיקר עונג שבת הוא מדברי קבלה ואיך יהיה הכנה לזה מדאורייתא בע"ש בבוקר אבל באמת יש לדחות הכל דאף דעונג הוא מדברי קבלה אבל עכ"פ סעודה בשבת וההכנה לזה מבעוד יום הוא דאורייתא לכמה פוסקים עיין ביצה ב' ע"ב ברש"י והרע"ב וא"כ אפשר דגם השכמה לזה בבוקר הוא מה"ת] וגם מה שכתב בסדר היום דאם הצבור מתפללין לא יפרוש מן הצבור פליאה היא איך ידחה לדבריו תפלה בצבור דרבנן את מצות הכנה שהיא דאורייתא וגם אם נימא דהוא רק אסמכתא ג"כ נראה דמוטב להתפלל אח"כ ביחידי משיתפלל בצבור ולא ימצא אח"כ מה לקנות לצרכי שבת [וכבר התפלא בזה בספר ח"א אך מה שכתב שם דאם היא דאורייתא אפשר דהיא קודם אף לק"ש מטעם דהיא מקודש לא נהירא כלל דאף דשבת הוא מקודש יום הששי הוא רק הכנה למקודש ולא מקודש מקרי] לכן לא העתקתי דין זה. והנה הרמב"ם השמיט האי דינא וצריך טעמא וא"ל שסובר דכיון דפסקינן בב"ק ל"ב הלכה כאיסי בן יהודה משמע דוקא בה"ש שם אמרינן שהוא רץ לצרכי שבת ולא בבוקר וכמו שפירש בהגהת אשר"י ע"ש ולר"ח דמצוה להשכים ממילא כשהוא רץ בבוקר ג"כ הו"ל לפטור דהוא רץ לדבר מצוה של צרכי שבת וא"ל דלא היה לו לרוץ כיון שעדיין יש שהות הרבה דז"א דלכל דבר מצוה יש מצוה בהריצה כמבואר לעיל בסימן צ' סי"ב אבל יש לדחות דנהי דיש מצוה בהריצה לא פטרוהו מההיזק כ"א לפנות ערב שהזמן דחוק ואין לו פנאי לעיין ולשמור א"ע בעת הריצה שלא יזיק והנה לפ"ז גם דינא דהגהת אשר"י שם ג"כ אינו מוכרח ונכון לומר שמטעם זה לא העתיקוהו לדינא בחו"מ והעתיקו רק לשון הגמרא שם ע"ש:

ב

ישתדל וכו' – בהרמב"ם איתא על דין זה בלשון חייב [שז"ל בפרק ל' אע"פ שיהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו שזה הוא כבודו. חכמים הראשונים מהן מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן ומהן מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה אע"פ שאין דרכו בכך וכו' ע"ש] והכונה על איזה דבר מן הדברים ועיין בקידושין מ"א דקאמר שם מצוה בו יותר מבשלוחו ואפשר דלהרמב"ם ג"כ לאו חוב גמור הוא אלא כעין חובה משום כבוד שבת וסברת הרמב"ם דאל"ה לא היו מבטלים כל הני אמוראים תורתן עבור זה ומ"מ לא הוי זה חובה גמורה ותדע דלא אשכחן בגמרא בשם חובה כ"א על הדלקת נר בשבת בדף כ"ה ע"ב ולענין ג' סעודות בדף קי"ז ע"ב ומ"מ צ"ע:

ג

כי זהו כבודו – יישב בזה מה שהקשה בשו"ת חוות יאיר איך הקילו בכבודם הא גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה [היינו ל"ת דרבנן ושוא"ת אף בד"ת] לכן קאמר דזהו כבודם שעוסק בעצמו במצוה וניכר שעושה כן לכבוד הש"י וכה"א בדהמע"ה ונקלותי עוד מזאת וגו' משא"כ אם אין ניכר כמו זקן ואינו לפי כבודו באבדה וכדומה שמתחלל כבוד הת"ח עי"ז [פמ"ג] ור"ל שאין הכל יודעין שהוא עוסק במצוה. ובזה מיושב הא דאיתא בקידושין דף ע' דר"נ עסק בעצמו במצות מעקה ששם הוא דבר שהכל יודעין בעת שהוא עוסק שהוא מצות ה' משא"כ באבדה בעת שהוא מטפל בה אין הכל יודעין מזה ולכן אפילו אם ירצה להחזירו ברבים ויודיעם שהיא אבדה ג"כ פטרתו התורה מזה כנ"ל:

א

[א] בבוקר וכו'. מצוה להמתין על יום ששי לקנות מאכלים אף שיש טורח יותר משארי ימי השבוע ואם דרך אנשי המקום למכור בבוקר אם לא ימצא לקנות אחר כך אין לקבוע ללמוד אלא אחר הקניה, וכן אין לקבוע לתפילה ובלבד שיקרא קריאת שמע קודם זמנה ואם הקהל מתפללין אין לחסיד להתחסד יותר מציבור אם אינו מוצא בשר ביום חמישי אלא כחוש ויש ספק שימצא ביום ששי שומן וטוב שימתין ליום ששי ואם יש ספק בידו ליקח ביום חמישי הכחוש על שמא שאם ימצא ביום ששי שמן וטוב, יקח אותו ויניח הכחוש יקנה הכחוש ביום חמישי (סדר היום). ובכנפי יונה כתב יקנה בששי אם בטוח שלא יחסר, וכל מה שיקנה יאמר לכבוד שבת:

ב

[ב] [לבוש] דכתיב והיו וכו'. ועוד אין והיה אלא מיד ואף על פי שהכין בהשכמה מצוה שיוסיף גם בין השמשות שנאמר והיו משנה וגו' (מגן אברהם בשם בית יוסף ושבלי הלקט). ובשבלי הלקט גופיה זה לשונו, מצוה שרודף בין השמשות וכן בספר תניא וצריך עיון:

ג

[ג] להכין בעצמו וכו'. והוא הדין בכל המצוות בו יותר משלוחו:

ד

[ד] מחתך וכו'. זה לשון הרוקח סימן ל"א יש קונה הבשר יש בקע עצים יש מתקן האש יש גודל פתילות יש מדליק הנרות יש חותך הירקות יש מולח הדגים יש מחרך ראשי הבהמות יש יוצא ונכנס להביא מגדים ובגדים וכלי תשמיש:

ה

[ה] [לבוש] למעט לימודו וכו'. סברא דנפשיה דמסתמא כל הני רבנן תמיד היו עוסקים בלימודם ואפילו הכי היו עושין כנזכר (מלבושי יום טוב). ותמיהני שלא עיין מה שכתב רמ"א סוף סימן רנ"א והוא מירושלמי ומזה לקח הלבוש דבריו. כתב מגן אברהם בשם סדר היום אם רגיל ללמוד דבר שיש לו קצבה או שלומד עם רבים אל יבטלנו, לימוד הישיבה מיקרי דבר שאין לו קצבה שרגילין לפלפול, אם לא ברש"י על הסדרה, עד כאן וצריך עיון:

ו

[ו] להשחיז וכו'. כתבו ספרי מוסר יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ערב שבת ויש לפנות קורי עכביש שקורים שפינ"ן וועב"ש שבבית בכל ערב שבת. כתב במטה משה טועמים חיים זכו מכאן שמצוה לטעום תבשילין בערב שבת כדי לתקנן כהוגן:

ז

[ז] בשר ויין וכו'. כפול לקמן סוף סימן רס"ב צריך להשתדל בשמן זך וטוב אם להדליק ואם לאכילה (סדר היום):

א

א) [סעיף א'] ישכים בבקר ביום הששי וכו' ו זה סוד והיה ביום הששי והכינו וכו' רמז בזה כי ביום הששי מכין לשבת לפי שיום ו' הוא כנגד היסוד המכין לצורך המלכות שהוא שבת אספקלריה דלית לה מגרמה אלא מה דיהיב לה יסוד לכן צריך שתכוין להכין הכנה זו מע"ש כדי שיבא יום השבת וימצאהו מוכן ואותה קב"ש תהיה על נכון וכראוי. שער הכוו' דף ס"א ע"ד:

א

ב) צריך האדם ליזהר לקנות כל צרכי שבת ביום ו' ולא ביום ה' וכל מה שיקנה יאמר לכבוד שבת והרי זה ענין הכנה במעשה. שער הכוו' שם פע"ח שער י"ח פ"א ופ"ב. מ"א סק"א ברכ"י או' ב' והטעם שע"י הדיבור יחול קדושת שבת על אותו דבר כי הדיבור לא דבר רק הוא. מחה"ש. ונ"ל די"ל גם בהליכתו הרני הולך לקנות לכבוד שבת כדי לקיים מצות והיה ביום הששי והכינו וכו' לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון ויהי נועם וכו' ואם הוא ביום ה' יאמר רק הנני הולך לקנות לכבוד שבת לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון ויהי נועם וכו':

א

ג) ואם הוא דבר שאולי לא ימצא ביום הששי והדבר לצורך עונג שבת יותר טוב לקנותו ביום ה' מלבטל המצוה כמו הבשר בעה"ק ירושת"ו וכיוצא. ברכ"י שם. שע"ת או' א' וה"ה דבר שצריך הכנה מרובה או דבר שאינו נמצא בטוב ביום ה' כמו ביום ו' יש ללוקחו ביום ה'. וכ"כ לעיל סי' רמ"ב או' כ"ט יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' פ"ט או' ב"ה בענין אם מותר לקנות צרכי שבת ויו"ט קודם תפלת שחרית בדבר שאינו נמצא בטוב אחר תפלה יעו"ש:

א

ד) שם. ישכים בבקר ביום ששי וכו' ואעפ"י שהכין בהשכמה מצוה הוא שיוסיף גם בה"ש שנאמר והיה משנה וכו' ב"י בשם שה"ל. מ"א שם:

א

ה) הזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת בה מוחק הקב"ה כל העונות כמו הדמעות ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד שבת. ס' כוו' האר"י זצ"ל הישן. מחב"ר או' א' שע"ת או' ב':

א

ו) שם. להכין בעצמו וכו' וה"ה בכל מצות דמצוה בו יותר מבשלוחו. מ"א סק"ב. והוא מש"ס קידושין מ"א ע"א ופרש"י שם דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי עכ"ל. וכן אמרו בכריתות ט"ו ע"א שהלכו רבן גמליאל ורבי יהושע ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל יעו"ש. ועיין לקמן או' ט' וסי' רנ"א סעי' ב' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

א

ז) שם. ולא יאמר לא אפגום כבודי וכו' ולפחות אם הוא גדול בתורה ואינו בא מידו יכין הקערות של שבת וגם לקיחת הדסים יהיה על ידו ואם יצא לשוק לפחות יבדקם להדסים אחת לאחת משום שלא יהיו יתירות ופסולות וכן אני נוהג ואגב להביא בידי בסודרי איזה פרי לכבוד שבת ובפרט בזמן התפוחים דטוב לאכול תפוח בליל שבת כמ"ש המקובלים ז"ל. רו"ח או' ג'. ואם לא נסה גם בזה לקנות או להכין הקערות לפחות יש לו לתקן הנרות של שבת כמ"ש לקמן או' ט' וגם בזה כשמכין בתוך הבית יאמר הרני בא לקיים מצות והיה ביום הששי והכינו וכו' כמ"ש לעיל או' ב' יעו"ש. ובענין לקיחת התפוחים יש להשתדל הרבה כדי להיות מוכן על שלחנו תפוחים ובפרט בסעודת הלילה שרומזת לבחי' המלכות הנקראת חלק תפוחים קדישין כידוע:

א

ח) נהגו אנשי מעשה לטעום התבשילין בע"ש כדי לתקנם כהוגן ויהיו נאכלים לתאוה וכן מצאתי בשם הירושלמי טועמיה חיים זכו מצוה לטעום קודם השבת תבשילין של שבת לכבוד השבת. מט"מ סי' ש"ח. שכנה"ג או' ב' וכ"כ בשער הכוו' דס"ב ע"א. פע"ח שער י"ח פ"ג. מ"א סק"א:

א

ט) גם תזהר בתיקון הנרות של שבת אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית כנודע וגם זה הוא ענין מעשה. ובענין הדיבור והלימוד בתורה כבר בארנו בסדר המקרא שנוהג בכל יום ויום שצריך לקרות בכל ליל ששי כ"ו פסוקים מפ' השבוע וביום ששי עצמו צריך לקרות כל הפ' כולה במקרא ותרגום. שער הכוו' דס"א ע"ד. פע"ח שם. ועיין בדברינו לעיל ס' קל"ב או' ו' וגם עי"ש שכתבנו דמנהג האר"י ז"ל לקרות השמו"ת תיכף בסיומו תפלת שחרית והיה אומר כי זהו סוד והיה ביום הששי וכו' יעו"ש. וא"כ מי שלא ניסה לקנות כדי להכין לצרכי שבת' או שהוא חכם מופלג ותורתו אומנותו שתמיד עוסק בתורה ואינו מתעסק כלל בדברים אחרים יש לכוין לקיים מנות הכנת שבת בבקר ע"י הדיבור שיקרא שמו"ת והכנת המעשה בערב ע"י תיקון הנרות. וכן היכא דלא אפשר לקנות צרכי שבת כ"א ביום ה' יכוין בזה ביום ו' כדי לקיים מצות והיה ביום הששי וכו' ויתבאר עוד מזה לקמן סי' רג"א סעי' ב' בהגה יעו"ש:

א

י) כתב בעל ר"ח בס' תוצאות חיים וז"ל מורי נ"ע כתב שיפנה קורי עכביש מהבית לסוד הרמז. והביאו השל"ה דף ק"ל ע"ב וכתב דהסוד הוא כי מלכות נקראת בית ועליה נאמר כשושנה בין החוחים שסביב רשעים יתהלכון והוא סוד הקליפות שרצונם למנוע שלום בית והם המה העכביש שצריך לפנותם מהבית שהוא סוד להעביר גלולים מן הארץ שהיא הארץ העליונה ובפרט ביום שבת קודש שהוא סוד מדת המלכות ע"כ נקרא שבת מלכתא יעו"ש. ויש ליזהר לפנותו קודם שעה ה' משום דמשעה ה' ואילך נכנסת הארת שבת כמ"ש בשער הכוו' דס"ב ע"א וכדי לכשתכנס הארת שבת הוא כבר מופנה מן העכביש הרומז לבחי' הקליפות כנז':

א

יא) שם הגה. ויש להשחיז הסכין בע"ש וכו' כתבו ספרי מוסר יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ע"ש. א"ר או' ו' ונ"ל הטעם משום דהשבת מכפר אם משמרין אותו כהלכתו כמ"ש רז"ל אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו והוא ע"י התשובה כמ"ש הט"ז רס"י רמ"ב וע"כ צריך לפשפש במעשיו ולחזור בתשו' בכל ע"ש כדי שיתכפר ע"י שמירת השבת. ועוד י"ל הטעם כדי שיוכל לקבל בחי' נשמה יתירה ממקום גבוה:

א

יב) אסור להזכיר שבת במקום שאסור לדבר ד"ת וידעתי שהמדקדקים במעשיהם שנזהרו להזכיר שם שבת ללא צורך והוא נכון. בני יששכר מאמר השבתות מאמר א' או' א' וכ"מ בזוה"ק פ' יתרו דפ"ח ע"ב שאמר מהו שבת שמא דקב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי יעו"ש ולפיכך כיון דאיהו שמא דקוב"ה אסור להזכירו במקום שאין מזכירין בו ד"ת:

א

יג) ס"ב. ירבה בבשר וכו' כבר כתבנו בזה לעיל סי' רמ"ב קחנו משם:

א

יד) שם. ירבה בבשר וכו' ראוי לענג השבת בכל מיני בשמים כפי מסת ידו. מעבר יבק שפת אמת מאמר ב' פ' ח"י. ה"ע. כת"ע או' ג'. ולפי דברי האר"י ז"ל צריך להכין שתי אגודות של הדס משולש וכל אגודה יהיה בת ג' הדסין כדי להריח ולהקיף בהן השלחן וכאשר יבואר במקומו בס"ד:

א

טו) שם. ויין ומגדנות וכו' וטוב שיקח פירות שנרמזה בהן כנסת ישראל כגון תמרים קומתך דמתה לתמר וכו' רמונים כפלח הרמון רקתך. אל גנז אגוז ירדתי. כתפוח בעצי היער וכו':

א

מ"א סק"א וע' סי' תקע"ב סעי' א' וסימן תקע"ה סעי' ד' כצ"ל:

א

ישכים בבקר. ויותר טוב לקנות ביום ו' מביום ה' ויאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת (כתבים) ועסי' תקע"ב ס"א דמשמע דיש לקנות ביום ה' עיין בסדה"י ואף על פי שהכין בהשכמה מצוה היא שיוסיף גם בין השמשות שנ' והי' משנה וגו' (ש"ל ב"י): בד"מ כ' בא"ז מצוה להכין מחד בשבתא לשבת כשמאי ואף על פי שאמרו הלל מדה אחרת הית' בו ה"פ אף על פי שכל מעשיו היו לש"ש היתה בו מדה זאת אבל גם הלל מודה שמדת ב"ש עדיפ' טפי וכ"מ במעש' דקצב שיש לעשות כשמאי ע"כ והרמב"ן כתב בפי' החומש דלית הלכתא כשמאי ובסי' רמ"ב משמע כא"ז עכ"ל, וכ"פ הב"ח בססי' רמ"ב וכ"כ רש"י בחומש זכור את וכו': מצוה לטעום התבשילין וצריך לטעום מכל תבשיל בע"ש (כתבים):

ב

להכין בעצמו. וה"ה בכל מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו:

א

(א) ישכים בבקר וכו' – דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וגומר הכנה דומיא דהבאה והבאת המן הלא היתה לאלתר בבקר דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר אף הכנה על שבת תהיה מיד בבקר והיינו מיד אחר ק"ש ותפלה אך אם הוא רגיל ללמוד אחר התפלה איזה שעור קצוב או שלומד עם רבים אל יבטלנו וכמש"כ בסוף סימן רנ"א ואם דרך המקום ההוא למכור בבקר ולא ימצא לקנות אחר למודו לא יקבע למודו אלא אחר הקניה ואם רגילין למכור בבוקר השכם קודם התפלה ולא ימצא לקנות אחר התפלה יקנה ואח"כ יתפלל אך יראה לקרות ק"ש מקודם כיון שכבר הגיע זמנה ואין זה בכלל מה שאמרו אסור לעשות חפציו קודם שיתפלל שזו חפצי שמים היא:

ב

(ב) ביום ששי – והוא יותר טוב משיקנה ביום ה' שהוא מינכר יותר שהוא לכבוד שבת אם לא בדבר שצריך הכנה רבה כמו בשר למלוח וכדומה יש לקנות ביום ה' אך אם הבשר שמוצא ביום ה' הוא כחוש ויש ספק שימצא ביום וי"ו שומן וטוב ימתין על יום ו' [אחרונים] ומסתברא דבימים הקצרים כל מה שיכול להקדים ההכנה ביום ה' עדיף. וטוב שיאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת כי הדבור הוא פועל הרבה בקדושה. ואע"פ שהכין בהשכמה מצוה היא לכתחלה שיוסיף גם בין השמשות ורמז לדבר שנאמר והיה משנה [כלומר שיכינו שנית]. כתיב בתורה זכור את יום השבת לקדשו ודרשו ב"ש שתהא זוכרו מאחד בשבת נזדמן לך חלק יפה תהא מתקנו לשבת ואמרו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת היה מוצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה אוכל הראשונה ומניח השניה על שבת נמצא שהאכילה היא כדי שתשאר היפה של שבת אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שהיה אומר ברוך אדני יום יום יעמם לנו צרכנו. והסכימו הרבה פוסקים שגם הלל מודה שכדברי ב"ש עדיפא טפי אלא שהיה בוטח בה' שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה משאר הימים וכדי לחזק מדת בטחונו היה נוהג כן אבל בשאר כל אדם שאין בטחונו חזק כ"כ גם הוא מודה דכשמאי עדיפא טפי ופשיטא בדבר שאינו שכיח לקנות כשיזדמן לו דבר שלא יהיה נפסד אזי יניח אותו לשבת. מצוה לטעום מכל תבשיל בע"ש כדי לתקנן יפה כהוגן ועיין בספר שלחן שלמה דהטעימה בשבת מכל מין בודאי היא מצוה ורמז לזה טועמיה חיים זכו:

ג

(ג) להכין בעצמו וכו' – דמצות כבוד שבת מוטל על כל אדם וכדכתיב וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד ומצוה בו יותר מבשלוחו וה"ה בכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו ועיין בבה"ל. כתבו הספרים יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ע"ש כי שבת מקרי כלה מלכתא וכאלו מקבל פני המלך ית"ש ואין נאה לקבלו כשהוא לבוש בבלויי הסחבות של חלאת העונות ויש לפנות קורי עכביש שקורין שפי"ן וועב"ש מהבית בע"ש [א"ר] וכ"ש שצריך לכבד הבית מהאבק והעפר מבעוד יום וזהו הכל בכלל כבוד שבת וידמה בדעתו כאלו יבוא אליו להתאכסן מלך ב"ו כמה מכבד הבית ומציע המטות וכ"ש שבת מלכתא [ח"א]:

ד

(ד) ומהם ילמד כל אדם – היינו אפילו החשוב יותר ובפרט בימים הקצרים ומכ"ש כשרואה שכבר הוא סמוך לשבת שאז הוא מחוייב לעסוק בכל כחו וראיתי אנשי מעשה גדולי תורה שהיו מכבדין הבית בעצמן בימים הקצרים כדי שלא יתחלל שבת וזהו חיוב גמור על כל אדם דמאי שנא דאין לו מי שיכין או שהשליח אין לו פנאי:

ה

(ה) כי זה הוא וכו' – ובספרי מסמיך לה אקרא וידעת כי שלום אהלך זו השחזת הסכין כי אם קהה הסכין יוכל לבוא לפעמים לידי קטטנה ח"ו:

ו

(ו) כפי יכלתו – עיין לעיל בסימן רמ"ה שם מבואר כל הפרטים בזה:

א

עבה"ט וכת' בר"י שאם הוא דבר שאולי לא ימצא ביום ו' והדבר לצורך עונג שבת יותר טוב לקנותו ביום ה' מלבטל המצוה כמו הבשר במקום שאפשר שלא יהיה ביום ו' וכיוצא ע"ש:

ב

בעצמו. עיין באה"ט בשם כוונות האר"י ז"ל הזיעה שאדם מזיע בערבי שבת הם סגולה למחיקת העונות כמו הדמעות ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד שבת ע"ש וכה"ג כתבו לענין עשיית המצות בע"פ ועיין בתוס' שבת שכת' בהא דמצוה בו יותר מבשלוחו ראוי ליזהר גם בסעודת ברית מילה וחתונה ע"ש והנה מצינו בקידושין במעשה דר"א ור"י שהיו מסובים במשתה בנו של ר"ג והי' ר"ג ברבי עומד ומשקה עליהם כו' מצינו גדול ממנו ששימש כו' ואמנם בחות יאיר סי' ר"ה כת' דדוקא תשמיש של בזיון אסור משא"כ בזה שעושה לכבד לאחרים וע"ש דשקיל וטרי בהו דר"י מצלח ציבי שאינו לפי כבודו וע"ש שהביא פלוגתת הרמב"ם והרא"ש לענין השבת אבידה אם בעל נפש יכול להחמיר להשיב אף שאינו לפ"כ וע"ש דרבנן לא קפדי ומטפלים עצמם בעשיית סוכה וכן בשאיבת מים דרך ר"ה למצת מצוה וכן אין נמנעים מלהטפל בחבורת קברנים בחבורה כל צרכיו וגם הביא שם דר"י בר אלעי מרקד אתלת ע"ש ועיין בבאר יעקב חלק ח"מ דמייתו מקידושין גבי ר"י אשכחי' לר"נ דעביד מעקה וכן הא דהלכו לאטליז של אמאום לקח בהמה למשתה בנו של ר"ג ובמח"ב האריך בזה והביא דברי מהרי"ט בקידושין שכת' שר"נ רצה לעשות מעקה בעצמו שהוא מצות עשה וחייב לברך עליו ואמרינן מצוה בו כו' ע"ש ועיין בברכות בהא דר' אמי ור' אסי קטרי גננא לר"א כו' ע"ש ועיין בכתובות פרק מציאת האשה גבי הילל פעם א' לא מצא עבד לרוץ לפניו כו' ע"ש:

א

ישכים בבקר. שנא' והיה ביום הששי אין והיה אלא מיד שנא' והיה כי קם הפלשתי:

ב

ויש להשחיז כו'. מדכתיב והכינו את אשר יביאו הך את נרמז בו סכין מל' לאתים ולמזמרות:

א

סימן ר"נ במ"א ס"ק א ועיין סי' תקע"ב סעיף א' וסי' תקע"ה סעיף ד' כצ"ל: