שולחן ערוך, אורח חיים רס״ד: דיני הפתילה והשמן ובו י סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני הפתילה והשמן ובו י סעיפים:
אין עושין פתילה לנר של שבת בין נר שעל השלחן בין כל נר שמדליק בבית מדבר שהאור אינו נאחז בו אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת כגון צמר ושער וכיוצא בהם אלא מדבר שהאור נתלה בו כגון פשתה נפוצה ובגד שש וצמר גפן וקנבוס וכיוצא בהן: הגה ואם הדליק בדברים האסורים אסור להשתמש לאורו (תשובת הרשב"א סי' קע"ח) ויש אומרים דאם יש נר אחד מהדברים המותרים מותר להשתמש לאור האחרים וכן דבר שאפשר בלא נר מותר לעשות אפי' אצל נרות האחרים ולצורך שבת יש להקל בדיעבד (הגהות מרדכי פ"ק ופ"ב דשבת):

ב

כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו אם נתכוין להעבות (פי' לעשותה עבה) הפתילה כדי להוסיף אורה אסור ואם נתכוין להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה מותר ומטעם זה מותר לכרוך דבר שמדליקין בו על גבי גמי או קש כדי ליתן הפתילה בעששית: הגה נותנין גרגיר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב שבת כדי שיהא דולק יפה בשבת (מיימוני פ"ה וטור):

ג

אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה ולפיכך אין מדליקין בזפת ולא בשעוה ולא בשמן העשוי מצמר גפן ולא באליה ולא בחלב וכן אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע ויניחנו ויצא ולא בצרי מפני שריחו נודף שמא יסתפק ממנו ונמצא מתחייב משום מכבה:

ד

אפילו נתן מעט שמן זית בשמנים אלו שאינם נמשכים ואז נמשכים אין מדליקין בהם:

ה

חלב מהותך וקרבי דגים אין מדליקין בהם ואם נתן בהם מעט מאחת מהשמנים שמדליקין בהם מותר להדליק בהם:

ו

שאר כל השמנים חוץ מאלו מדליקין בהם ומכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר:

ז

כרך זפת או שעוה או חלב סביב הפתילה מדליקים בהם:

ח

המדליק צריך שידליק רוב מה שיוצא מן הפתילה מהנר:

ט

אין צריך להבהב הפתילה (פי' ענין הבהוב יפול על דבר שאינו נשרף לגמרי וגם לא קיים לגמרי. אל תאכלו ממנו נא תרגום יונתן מהבהב: הגה ומ"מ נהגו להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהיה מחורכת ותאחוז בה האור יפה (טור):

י

אין מדליקין בסמרטוטין אפילו מחורכין:

א

האחרים. אפי' הנרות עומדים בחדר אחר דכיון שיש במקום א' נר כשר יזכור ולא יטה גם במקומות אחרים:

ב

נר. כגון למשוך יין מן המרתף:

ג

להקשות. אפי' מדליק שניהם יחד דכשמתכוין להקשות לא גזרינן שמא יטה:

ד

בשעוה. פי' שיניחנו בנר ויניח הפתילה לתוכה. אין מדליקין בשמרי שמן. ש"ג. ובחמאה יש להחמיר ליתן בתוכה מעט שמן. אבל יש ליזהר להדליק בשמן דוקא כדאיתא בספר חסידים שהאריך ימים בשביל זה. ועוד לפעמים נוטף מהחמאה למאכל בשר. ולפעמים מדליקין שומן אף שעדיין מלוכלך מהחמאה ועובר על לאו דבשר וחלב. ואם אין לו שמן כתב בתשב"ץ דיסחוט אגוז לתוך החלב:

ה

ויצא. וחובה לאכול בשבת אצל הנר. עוד יש ט"א מפני שהוא נדבק בכותלי הבית ומבעיר הבית וחיישינן שמא יכבה ומכאן יש ללמוד שלא לסתום התנור בעץ מטעם זה וכמה פעמים ראיתי שבאו לחילול שבת עבור זה. מ"א:

ו

בהם. גזירה שמא ידליק בעינייהו:

ז

מהותך. לפי עיקר הדין מותר בחלב מהותך אלא דרבנן גזרו אטו אינו מהותך וכשהוא בתערובות לא גזרו דהוי גזירה לגזירה:

ח

המובחר. ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים והם קודמין לשעוה. ומ"מ נר שעוה קודם לנר חלב. מט"מ ושל"ה עי' סי' תרע"ג ס"א וב"ח כתב דאף הגאונים לא החמירו אלא בשעוה עם הפסולת אבל בשעוה שלנו לא דהא עינינו רואות שאורן צלול. ועי' סי' רע"ה:

ט

זפת. ואם כרך שמן פסול ופתילה פסולה יחד אסור. טור:

י

שיוצא. וה"ה בנר של שעוה צריך להדליק רוב היוצא. ש"ג:

יא

בסמרטוטין. אין מדליקין על השלחן בנר ישן של חרס. רש"ל פ"ה:

א

שבת כ'

ב

טור והרא"ש והמרדכי וורוב הפוסקים וכל גדולי צרפת

ג

שם כ"א

ד

שם כ'

ה

תוספות שם כ"ז ורא"ש בריש פרק ב' והר"ן שם והרמב"ם בפרק ה' ושאר פוסקים

ו

שם כ"ח

ז

המגיד שם פ"ה לגירסת הרי"ף והרמב"ם שם

ח

שבת כ' וכ"א

ט

שבת כ"ד וכ"ה

י

שם כ"א בעיא ונפשטה

יא

שם וכפירוש הרי"ף ורא"ש ורמב"ם בפ"ה

יב

שם פרק ד' וכחכמים

יג

שם בתוספות

יד

שם כ' וכפירוש רש"י והרי"ף ורא"ש ושאר פוסקים

טו

שם

טז

שם כ"ח וכרבי עקיבא

יז

ר"י בחלק ב' בשם התוספות

א

ס"א בין נר כו' בין. מדאמרי' שם כ"א פתילות ושמנים כו':

ב

כגון צמר ושער. שם בגמ' תנא כו' ונקט הרמב"ם היותר גרועים לדמיון:

ג

כגון פשתה. שם כ"ז ב':

ד

נפוצה. שם כ' ב':

ה

ובגד שש. כ"א א':

ו

וצמר גפן כו'. דלא כרש"י שכ' שהן יוצאין מן העץ וראיה ממנחות קנבוס ולוף אסרה כו' ומברכות מ"ם כל היכא כו':

ז

ואם הדליק. כמש"ל רנ"ה ס"א ואם לא כו':

ח

וי"א דאם. מדאמרי' שם כ"א פתילות ושמנים כו' מ"ט כו' ואסור להשתמש לאורה ושם אמר רבא וצריך נר וכו' ולמדו מכאן דכל שיש נר אחד אצלם מותר להשתמש לאורם וכמ"ש בסי' תרע"ג ס"א ואפ"ה מותר להדליק בפתילות ושמנים שאין כו'. אבל לפרש"י שם דמשום היכר לא מ' מידי וטעמו של רש"י דהא רבא ס"ל דמותר להשתמש לאורה והא דאמר רבא פשיטא לי נר ביתו כו' משום דנ"ח מדליק מבחוץ. וגם ר"ן מפרש משום היכר אע"ג דס"ל דרבא אוסר להשתמש לאורה כס' הרשב"א כ' דמניחה על שולחנו ע"כ משתמש לאורה וצריך נר אחר משום היכר. וע"ל סי' תרע"ג ס"א ונוהגים לעשות כו'. אבל לדעת רש"י ור"ן לא מהני:

ט

וכן דבר. שם אסור להרצות כו' והקשו ל"ל לאשמועינן הא כל תשמיש אסור ותירצו דתשמיש עראי מותר:

א

ס"ב נותנין גרגיר. תוספתא פ"ב דמכילתין:

ב

ס"ט ומ"מ נהגו, כמ"ש שם ל"א ב' הכא כו'. דר"ע לא פליג אלא שמדליקין בהם:

ג

ס"י אין. ע"ש תוס' כ"ט א' ד"ה ולא כו':

א

לנר של שבת – אבל ליו"ט מותר כל הפתילות והשמנים חוץ משמן שרפה ע"ש בגמרא כ"ד ע"א ולכאורה בעטרן גם ביו"ט אין מדליקין לפי מה דקי"ל לעיל בסימן רס"ג ס"ה דביו"ט נמי מברכין על הדלקה אלמא דביו"ט נמי חובה וא"כ שמא יניחנו ויצא ולענין צרי מצאתי בפמ"ג בסי' זה שמסתפק בזה:

ב

מדבר שהאור וכו' – הש"ע איירי בנר של פמוט [שקורין לאמפ] אבל באמת ה"ה בנר של שעוה וחלב שאנו עושין ג"כ אין עושין בהן הפתילות הפסולות וכמו שפסק המגן אברהם לקמן בסקי"ג:

ג

והשלהבת קופצת – וחיישינן שמא יטה ע"כ אפילו אין לו פתילות ושמנים אחרים כ"א אלו הפסולים ועי"ז יבטל מצות הדלקה נראה דאסור מטעם זה לבד עיטרן דטעם איסורו הוא רק משום שמא יניחנו ויצא אין להניח הודאי מפני הספק כ"כ הפמ"ג:

ד

אסור להשתמש – עיין בת' הרשב"א הטעם כיון דכל איסור הדלקה הוא מפני שמא יטה א"כ גם עתה לענין להשתמש שייך שמא יטה ולכאורה בחלב מהותך דבאמת הוא נמשך אחר הפתילה רק מטעם גזרה שאינו מהותך יש לעיין לענין דיעבד:

ה

יש להקל בדיעבד – עיין במ"ב דעת המגן אברהם ולטעמיה אזיל דס"ל דהדין הראשון של הי"א מיירי אפילו בחדר אחר לכך כתב דאם יש וכו' מותר אפילו שלא בשעת הדחק אבל לפי מה שבאר הגר"א דקולת הי"א הוא נובע מנר חנוכה דמותר להשתמש לאורם כשהשמש עומד אצלם ושם הלא עומד אצלם ממש ואפ"ה כתב הרמ"א דדוקא לצורך שבת וע"כ משום דשם בנר חנוכה גופא לא ברירא הדין לפי דעת רש"י והר"ן כמו שכתב הגר"א וע"כ הכא לענין שבת מחמירין אם לא לצורך שבת או דס"ל להרמ"א כמש"כ הא"ר דיש לחלק דלא דמי להא דסימן רע"ו ולסימן תרע"ג גבי נר חנוכה דהכא יש חשש שמא יטה אף שיוכל לראות בנר הכשר דאדם רוצה שכל הנרות ידלקו יפה משא"כ התם דבהנאה תליא מלתא וכיון שיוכל להשתמש אצל אחר לא חשיבא הנאה:

א

ואם נתכוון להקשות וכו' מותר – עיין במ"ב במש"כ דכיון שאינו מכוין לפתילה וכו' הוא מלשון הלבוש ומש"כ במגן אברהם סק"ה דכשמכוין להקשות לא גזרינן שמא יטה לישנא קייטא הוא דהול"ל לא גזרו שמא ידליק בו לבדו וכמו שכתב בברכי יוסף ונ"ל בשיש בדבר שמדליקין בו מעוטא וא"כ אין נמשך אחר הפתילה [עיין בתוספות כ"א ד"ה שמחת דנקטו רביע ע"ש ונ"ל דה"ה מעוטא] אפילו בלהקשות אין להקל שמא יטה אח"כ מצאתי בספר תו"ש כעין זה:

ב

ע"ג גמי או קש – עיין מ"א שכתב דגמי או קש כיון דלא חזי לפתילה בעינייהו ליכא למגזר שמא ידלק בו בעיניה ע"כ אפילו נתכוין להעבות הפתילה שרי עכ"ל ומדברי רבינו ירוחם ני"ב ח"ב משמע דאסור בזה לדעת רש"י ובספר תו"ש ג"כ מפקפק בזה לדעת הרמב"ם:

א

ולא בחלב – עיין בספר א"ר ופמ"ג דמסתפקים לענין חמאה ושומן הבהמה אם הוא בכלל חלב ול"נ ראיה ברורה לענין שומן דהוא כחלב לזה והוא משבת כ"ו ע"א בגמרא סומכוס אומר כל היוצא מן הבשר אין מדליקין בו וכו' סומכוס היינו ת"ק א"ב דרב ברונא אלמא דהת"ק נמי מודה לסומכוס דליכא בינייהו רק דרב ברונא ולסומכוס בודאי שומן כחלב דהוא יוצא מן הבשר ובודאי ליכא מאן דפליג בזה דאלת"ה לימא שומן א"ב וגם מת"ק גופא איכא ראיה דלא קאמר רק ומדליקין בשמן דגים וכפירש"י דקמ"ל אע"ג דדמי לחלב ולא קאמר יותר רבותא דאפילו בשומן כנ"ל אח"כ מצאתי בחדושי רע"א על משניות בשם ספר ב"ד דסובר ג"כ דשומן טהור דמי לחלב:

ב

בעטרן – הוא פסולתא דזיפתא (שבת כ, ב) דהיינו לאחר שיוצא הזפת מן העץ זב ממנו ע"י האור פסולת צלול כשמן ונקרא עטרן והוא נמשך אחר הפתילה אלא מתוך שריחו רע ביותר לפיכך גזרו בו שמא יניחנו ויצא אבל נפט והוא מין שמן שריחו רע אך אינו כמו עיטרן לא גזרו בו לבד בנפט לבן אסרו חז"ל [בשבת כ"ו] להדליק בו אפילו בחול מפני שהוא עף ומבעיר את הבית ותמיה על התפארת ישראל דאוסר להדליק בסתם נפט שריחו רע וכתב דגם הטור סובר כן מה יעשה בסימן ער"ה סי"ב ע"ש וכן איתא להדיא בתוספות כ"ה ע"ב ד"ה מתוך ע"ש. ונמצא לפ"ז שהשמנים שלנו שדרך העולם להדליק בו [שקורין גאז] שריחו רע במקצת מדליקין בהם בשבת אף דבעת הכביה ריחו רע ביותר אעפ"כ אין לחוש לזה דשם לא שייך שמא יניחנו ויצא וכן איתא להדיא בירושלמי לענין קרבי דגים ע"ש:

ג

ולא בצרי וכו' – ובזה אפילו יש לו נרות אחרות בלתו אסור אף לדעת המגן אברהם בסק"ד כ"כ הפמ"ג:

א

מעט שמן זית – ל"ד שמן זית דה"ה ע"י משהו שאר שמנים ג"כ נמשך אחר הפתילה וכדלקמן בס"ה אלא לרבותא נקטיה:

א

ואם נתן בהם מעט – ואם אפילו מעט שמן אין לו כתב בתשב"ץ דיסחוט אגוז לתוך החלב המהותך כי שמן אגוזים הוא ג"כ משמנים הכשרים וכדאיתא במשנה כ"ד ע"ב:

א

חוץ מאלו – ושמן של איסור הנאה כגון של ערלה וכדומה אסור לנר שבת דלא שייך מצות לאו ליהנות ניתנו דעיקר המצוה משום עונג הוא ודמי לישיבת סוכה כ"כ הפמ"ג וע"ש עוד מה שכתב בזה:

א

רוב מה שיוצא – ע"כ יו"ט שחל להיות ע"ש אין מדליקין בחתיכות בגד ג' על ג' מצומצמות דכיון דאדליק בה פורתא ה"ל שבר כלי דאין עליה עתה שם בגד וכלי ואסור שוב להדליק בה כמש"כ סימן תק"א אא"כ קפל הבגד לפתילה מעיו"ט דנתבטל עי"ז מתורת כלי [מ"א בשם הגמרא]:

א

במג"א ס"ק י"ב שמן זית עיין בס' רמ"א ס"ק ז' מה שהביא שם המג"א והט"ז [מהגאון כ"ס]:

א

סעיף א' אין עושין פתילה לנר של שבת. נ"ב והנה אם מהני שיהיו שניהם אוכלים בנר כזה או משתמשין שאר שימוש בנר כזה עיין בט"ז הלכות חנוכה סי' תרע"ג ס"ק ד' מ"ש דבזה לא מהני שנים ע"ש ודו"ק היטב:

ב

שם סעיף ג' וכן אין מדליקין בעיטרן וכו'. עיימ"ש בזה בחיבורי על או"ח משנת תר"ד מהלכות חנוכה סי' תרע"ג. וקשה לי למה נתן הש"ס הטעם במשנה מפני כבוד השבת שיניחנה ויצא ומכ"ש לרבנן למה מתירין לגמרי והרי מבואר במשנה דאין מדליקין בשמן שריפה בשבת ומפרשי רבה ואביי הטעם מכח כיון דמצוה לשרפו חיישינן שמא יטה ופירש"י כדי למהר לשרפו א"כ ה"נ כיון דריחו רע ניחוש שמא יטה כדי לשרפו מהר מפני הריח רע ולמה לא ניחוש בזה שמא יטה וצע"ג בזה ודו"ק היטב:

ג

שם סעיף ד' אפילו נתן מעט שמן זית בשמנים וכו'. נ"ב עיין בחיבורי על או"ח משנת תר"ט בחידושי לה"פ סי' תנ"ג ממה ששייך לסעיף זה ומה שיש לתמוה על הפרי מגדים ע"ש בחיבורי ודו"ק:

א

[א] בין כל נר וכו'. אפילו אם נר כשר עומד אצל נר פסול מחמיר הב"ח אבל מגן אברהם השיג עליו וכתב דמותר להשתמש דלא יהא אלא נר אחד בלחוד כדלקמן סימן רע"ו סעיף ד' וכן בסימן תרע"ג דיש היתר בשמש אצל נר חנוכה, עד כאן, ויש לחלק דהכא יש חשש שמא יטה אף שיוכל לראות בנר הכשר דאדם רוצה שכל שתי נרות ידלקו יפה מה שאין כן התם דבהנאה תליא מילתא וכיון שיוכל להשתמש אצל אחר לא חשיבא הנאה ולדינא עיין בסמוך:

ב

[ב] וקנבוס וכו'. נראה לי דטוב להחמיר בזה כי ראיתי בספר יריאים ושבלי הלקט ופסקי רקאנטי ורוקח סימן מ"ד אוסרים בקנבוס אף שהתירו בצמר גפן ולפי זה יש לפרש מה שכתב הגהות דהר"מ פסק כרש"י היינו לענין קנבוס ודו"ק והבית יוסף חשב דלכולי עלמא שוין הן ליתא:

ג

[ג] אסור להשתמש וכו'. אפילו תשמיש שאין צריך עיון (מגן אברהם), ומשמע מט"ז סימן תרע"ג ס"ק ד' שאסור ללמוד אף שיש אחר עמו. כתב רמ"א ויש אומרים דאם יש נר אחד מדברים המותרים מותר להשתמש לאור האחרים וכן דבר שאפשר בלא נר מותר לעשות אפילו אצל נרות האחרים ולצורך שבת יש להקל בדיעבד, עד כאן, והלבוש שהשמיט אולי דקשיא הראיה דלהאוסרין כמו שכתב בבית יוסף והיינו מדאמרינן דמדליקין באסורין בשבת חנוכה דאסור להשתמש לאורה ונר חנוכה על הפתח בחוץ הוא, אבל לי נראה לתרץ דלרווחא דמילתא קאמר שאפילו אם ירצה לאכול שם אינו רשאי, ונראה לי דמשום דהאוסרים הם רבים בבית יוסף השמיטו (מלבושי יום טוב) וכן פסק ב"ח ונחלת צבי. גם קשיא לי על מה שכתב מלבושי יום טוב דלרווחא דמילתא אם כן תיקשא לרב הונא דאמר שם דאין מדליקין משום דמותר להשתמש לאורה אמאי הא על פתח בחוץ הוא וכן מצאתי בסמ"ג סימן ס"ה וספר התרומות דהוכיח מרב הונא עיין שם. ונראה לי דעת רמ"א משום דאפשר לפרש הש"ס דאין מדליקין בפסולים אבל אם הדליק מותר להשתמש כמו שכתב השואל בתשובת רשב"א סימן קע"א, ואף שרשב"א חולק שם עליו אינו מוכרחת מש"ס למעיין רק מילתא דתלי בסברא הוא, וכן ראיתי ברוקח סימן מ"ה כדברי השואל וכן משמע לי בראב"ן סימן שמ"ב שכתב טעם שאומרים במה מדליקין שילמוד פסול פתילות ואם שגה בשבת זו יתקן לשבת הבאה, עד כאן, וקשה הוה ליה למימר שיפרוש בשבת זו מלהשתמש אלא דמותר והשתא אפרש דברי רמ"א דלכאורה משמע דבריו בדבר שאפשר בלא נר מותר אפילו אין נר אחר מדברים המותרים אבל כשיש בבית נר אפילו בדבר שאי אפשר בלא נר מותר אפילו בחדר אחר דכיון שיש במקום אחד נר כשר יזכור ולא יטה גם במקומות אחרים ובאמת שכן משמע בהגהות מרדכי פרק במה מדליקין אבל באגודה מבואר דאף נר כשר בבית אין היתר אצל דבר פסול אלא בדבר שאפשר בלא נר אבל בדבר שאי אפשר לעולם אסור וכן כשאין נר כשר בבית אף בדבר שאפשר אסור, לכן נראה לי מה שכתב רמ"א מותר להשתמש לאור האחרים היינו באותו חדר עצמו אבל בחדר אחר סבירא ליה דאין היתר אלא באפשר ואף דלאגודה משמע קצת ואפילו באותו חדר אסור באי אפשר מכל מקום הכריע כן רמ"א ודו"ק דלא כמגן אברהם. ודע דלשון הגהות מרדכי בדבר שאפשר בלא נר כמו להוציא יין מן החביות, עד כאן, ופירש בגדולת מרדכי דרך כלי כמו כיור שקורין הא"ן בלשון אשכנז. ועל מה שאמר המרדכי שיראה למשוך יין בלילה פירש הגדולת מרדכי דרך ברזא ואי אפשר לו בנר, עד כאן, והוא תמוה דלפי זה לא פליג המרדכי וספר התרומות עם הגהות מרדכי ובבית יוסף כתב דפליגי, וכמו שכתב רמ"א מבואר באגודה דמרדכי וספר התרומות מיירי אפילו באפשר, ועוד דהא כתב המרדכי נמי שיראה לשכב בחדר נאמר נמי מזה אי אפשר בלא נר:

ד

[ד] להתקשות וכו'. לשון הש"ס להקפות ופירש רש"י ויצף ברזלא מתרגמין וקפא, ונראה לי שלזה כיוון הרב המגיד פרק ה' שכתב שכן פירש רש"י רצה לומר על מלת להקפות, והבית יוסף ואחרונים נדחקו בחינם. ועיין בב"ח וט"ז מה שהשיגו על בית יוסף כפירושו דלפירש רש"י הוא ולמטה ולא סביבו עיין שם, ונעלם מהם דברי רבינו ירוחם חלק ב' דמפורש שם בדברי בית יוסף, וקיצרתי כיון דקיימא לן דתליא בכוונתו ואם כוונתו להקשות אפילו מדליק שניהם יחד מותר:

ה

[ה] ומטעם זה וכו'. ובבית יוסף כתב דזה לכולי עלמא שרי כיון דגמי או קש לא חזי לפתילה בעינייהו ליכא למיגזר שמא מדליק בהן בעינייהו ואם כן אפילו נתכוין להעבות שרי (מגן אברהם). וליתא דלא כתב בית יוסף הכי אלא בשם הרשב"א וסמ"ק אבל לספר התרומות ומרדכי אסור דסבירא להו חזי בעינייהו:

ו

[ו] [לבוש] מגרעיני צמר גפן. כן צריך לומר כמו בשולחן ערוך, וטעם לפי שהוא עב ואינו נמשך וכו', לכך אין להדליק בשמרי שמן זית (שלטי גיבורים ומלבושי יום טוב), ולא בשמן שעושין מגרעיני קיקיון שנאמר ביונה ולא בשמן עוף ששמו קיק (גמרא ורבינו ירוחם):

ז

[ז] שמא יסתפק וכו'. ועוד יש טעם אחר בגמרא ובפוסקים מפני שהוא נדבק בכותלי הבית ומבעיר הבית וחיישינן שיהא בהול על ממונו ויכבה, עד כאן. ומכאן יש ללמוד שלא לסתום התנור בעץ מטעם זה (מגן אברהם), אלא שכתבו על עטרן והוא טעות, ונראה לי ללמוד זכות כי ברמב"ם וברטנורא פירשו הש"ס משום שלום בית שיניחו ויצא, ושאר פוסקים כתבו משום סכנה הרי דלא חיישינן שיכבה, והנה בביאורי סמ"ג כתב דצריכין לשני טעמים דלטעם שמא יסתפק היה מותר כשהיה במקום גבוה ולטעם דסכנה היה מותר בבית של שיש, עד כאן, וקשה הא עדיין חושש שיקפוץ בפניו כמו שכתב ר' דוד אבודרהם, ועוד קשה דלקמן סימן רע"ה אפילו גבוה שתי קומות:

ח

[ח] מעט שמן וכו'. ואם אין לו שמן יסחוט אגוז (תשב"ץ). נשאלתי היאך מדליקין בשומן וחמאה, והשבתי ודאי מצוה מן המובחר לשמן דמאריך ימים ועוד לפעמים נוטף מחמאה למאכל בשר, ועוד דלפעמים דמדליקין בשומן ופעמים חמאה אף שעדיין מלוכלך ועובר אל לאו דבישול בשר וחלב ואסור בהנאה ומכל שכן אם נתערב בעין אם לא בשומן עוף דאין איסור בבישול והנאה, מיהו דחמאה ושומן אינו בכלל אליה וחלב וראיה קצת דהוצרך התנא לאסור שומן מעוף קיק הא תנא חלב ואליה, ועוד דיש לסמוך בזה על הפוסקים דמתירין בחלב מבושל וקודם שמדליקין מבשלין לחמאה לכן נראה דעל כל פנים יתן מעט שמן בתוכו:

ט

[ט] קרבי דגים וכו'. אבל כשמסמנין אותו ומוציאין הצלול שרי (בית יוסף). שמן צלול שעושין מגלגל עין או מבשר הדג מותר (ספר התרומות ורבינו ירוחם):

י

[י] שמן זית וכו'. ומעשה באחד שהאריך ימים בשביל זה (ספר חסידים רע"ב). ולדידן דאין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים שאורן צלול ואם אין לו שמן על כל פנים מצוה בנר שעוה יותר מבחלב דאורה צלול ויפה (מטה משה):

יא

[יא] [לבוש] מחוי וכו'. כך מסיק הר"ן ואני הוכחתי במעדני מלך דמבושל הוא מדאמר בש"ס דרב ברונא כחד תנא דמתניתין הוא ואם כן הדרא קושיות הר"ן (מלבושי יום טוב). וכבר כתב כן בשלטי גיבורים צריך עיון על הר"ן דרב ברונא כמאן לא כתנא קמא ולא כחכמים, עד כאן. פירוש דבש"ס דף כ"ד פריך מאי איכא בין תנא קמא דאמר ולא בחלב לחכמים דהא לתרווייהו אסרי אפילו במבושל וקאמר דרב ברונא דאמר נתן שמן כל שהוא בחלב מהותך וכו' איכא בינייהו, והקשה השלטי גיבורים כיון דלר"ן לא מיירי רב הונא במבושל אם כן היכי שייך לומר דחד תנא סבירא ליה כרב הונא. והנה בשלטי גיבורים הבין דקאי הר"ן על נחום המדי וחכמים ולכך כתב שלא הבין דבריו עיין שם ולא דק, והנראה לעניות דעתי דר"ן פירש דרב ברונא איכא בינייהו רוצה לומר כשנותן לתוכו שמן כל שהוא מיהו דרב ברונא מיירי במחוי ומתניתין מיירי במבושל, ודייק כן כדי שלא תיקשי הילכתא אהלכתא דסבירא ליה מסתמא הלכה כרב ברונא מדפריך ממתניתין בריש פרקין כמו שכתב הגהות מיימוני ובמבושל אסור דשמא חכמים אוסרין אלא דרב ברונא לא מיירי במבושל, עוד נראה לי מדאמר רב ברונא חלב מהותך ולא קאמר שנתהתך כמו דאמר בקרבי דגים שנימוחו אלא דמיירי במחוי עדיין אבל במבושל אסור ואם כן שפיר איכא בינייהו דמאן דאוסר במבושל סבירא ליה כרב ברונא וכן נראה לי עיקר, ועוד שראיתי ברבינו ירוחם חלק ב' וספר זכרון פסקו דאסור במבושל, עוד הא ספר התרומות וסמ"ג וסמ"ק דחו לגמרי דברי רב ברונא גם דלא כלחם משנה פרק במה מדליקין ומגן אברהם עיין שם:

יב

[יב] [לבוש] אבל אם דרך וכו'. השולחן ערוך לטעמיה שכתב בבית יוסף שכן פירש הרי"ף וכבר כתב הרמב"ן ריש פרק במה מדליקין דדעת הרי"ף בבירור דאסור עיין שם וכן פסק בשל"ה דף קל"ג. גם מה שהקשה בבית יוסף על המגיד מנא ליה שהרמב"ם אוסר דילמא לא הוזכר מה שלא מוזכר בהדיא בש"ס, לעניות דעתי לא קשה מידי דאי סבירא ליה להיתר אם כן מוזכר ריש פרק במה מדליקין בש"ס כדפירש רש"י על שעוה איצטריך ליה עיין שם, ואדרבה כיון דש"ס קאמר שהוצרך לאשמועינן זה הוה ליה לרמב"ם לאשמועינן, ועוד דרמב"ן כתב בספר מלחמות טעם דהן צריכות להטיה ולמחטן יותר מנר שמן, ועיין סימן ר"ע סק"ג וצריך עיון, ומכל מקום ראוי להחמיר להדליק בשמן, מיהו בנרות שלא על השולחן ודאי יש לסמוך על המתירין. ואם נותן נר של חלב או זפת ושעוה בשמן כתב רבינו ירוחם דלדברי הכל מותר אבל השלטי גיבורים כתב דרי"ף וסייעתו אוסרין גם בזה וצריך עיון, והמגיד פרק ה' כתב האומנין שיודעין לעשות פתילות משעוה לחוד אם נותן בשמן מותר:

יג

[יג] [לבוש] אפילו אם גם הפתילה וכו'. תימא דבבית יוסף מבואר דאסור בזה, וגדולה מזה ראיתי בפרישה דאפילו כורך שמן כשר על פתילה פסול אסור:

יד

[יד] מן הפתילה וכו'. והוא הדין בנר של שעוה (ספר יראים ושלטי גיבורים), ומשמע דהוא הדין בנר של חלב וזפת:

טו

[טו] נהגו וכו'. ואף בנר הכרוך עושין כן (מגן אברהם):

טז

[טז] בסמרטוטין. צריך לומר, דהיינו בלאי בגד פשתן הגסים דאילו בגד צמר אין מדליקין כלל בו כמו שכתב בסעיף א', בלאי פשתן מדליקין בו כדאיתא בפרק במה מדליקין גבי בגדי כהונה אלא צריך לומר כמו שכתבתי:

א

א) [סעיף א'] אין עושין פתילה וכו' והטעם בפסול פתילות ושמנים שאין מאירין יפה דחיישינן שמא יטה הכלי שיבא השמן שבתוכו אל הפתילה וידלק יפה. ט"ז סק"א:

א

ב) שם. בין כל נר שמדליק בבית וכו' לאפוקי ממ"ש הגמ"ר בשם מהר"ס דכל שיש במקום אחד נר כשר עי"ז יזכור ולא יטה שאר הנרות שבחצר ושבבית וכן לאפוקי ממ"ש בשם השר מקוצי שדבר שיוכל לעשות בלא נר כגון להוציא יין מן החבית מיתר להשתמש לאור אלו הנרות. משום דכמה פו' פליגי על זה כמ"ש בב"י וכתב שכ"ה דעת הטור יעו"ש. וכ"נ דעת הב"ח. ועיין לקמן או' ז':

א

ג) שם. וקנביס וכו' נראה דטוב להחמיר בזה כי ראיתי בס' יריאים ושה"ל ופסקי רקאנטי ורוקח סי' מ"ד אוסרים בקנבוס אף שהתירו בצמר גפן. א"ר או' ב':

א

ד) שם הגה. ואם הדליק בדברים האסורין אסור וכו' ולפ"ז אם אין לו אלא אותו חדר צריך להניחה ולצאת אכן מדברי הרמב"ם משמע שאם עבר והדליק אינו מחויב לצאת וכ"מ ברוקח סי' מ"ה שכתב שמותר להשתמש לאורה למי שעבר והדליק. נה"ש או א' וכ"כ א"ר או' ג':

א

ה) שם בהנה. אסור להשתמש לאורו. אפי' תשמיש שא"צ עיון מ"א סק"א א"ר או' ג' תו"ש או' ב' דאלו בדבר שצריך עיון אסור לעשות בשבת לאור הנר אפי' בנר יפה כבסי' ער"ה. לב"ש:

א

ו) שם בהגה. אסור להשתמש לאורו. וכן אסור ללמוד לאורו אפי' ביש אחר עמו להזכירו לא מהני. ט"ז סי' תרע"ג סק"ד. א"ר בזה הסי' או' ג' מחה"ש סק"א. וכן בכל מה שהתירו בסי' ער"ה כגון אדם חשוב וכדומה בכאן אסור. ואפי' אין לו פתילות ושמנים כשרים כ"א אלו אסור להדליק בהם. כ"כ האחרונים:

א

ז) שם בהגה. וי"א דאם יש נר אחד מדברים המותרין וכו' הוא מדברי הגמ"ר שהביא ב"י דכל שיש במקום אחד נר כשר עי"ז יזכור ולא יטה שאר נרות שבחצר ושבבית יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל או' ב' דרוב הפו' חולקין ע"ז וכ"ה דעת הטור והש"ע יעו"ש. וכן הלבוש השמיט את זה משום דרבו האוסרין וכ"פ הב"ח והנ"ץ כדעת האוסרין כמ"ש בא"ר

א

ח) שם בהגה. וכן דבר שאפשר בלא נר וכו' כגון למשוך יין מן המרתף. מ"א סק"ג. והוא מדברי הגמ"ר בשם שר מקוצי שהביא ב"י והבאנו אותו לעיל או' ב':

א

ט) שם בהגה. יש להקל בדיעבד. ונראה דאם יש נר א' כשר ועומד אצלו נר פסול מותר להשתמש דלא יהא אלא נר אחד בלבד וכמ"ש סי' רע"ו ס"ד ואע"ג דהב"ח מחמיר בזה לטעמיה אזיל שכתב בסי' תרע"ג דאין היתר בשמש אצל נרות חנוכה עי"ש אבל לדידן פשיטא דשרי. מ"א סק"ד. אמנם הא"ר או' א' כתב דיש לחלק דהכא יש חשש שמא יטה אף שיוכל לראות בנר הכשר דאם רוצה דשכל ב' נרות ידלקו יפה משא"כ התם דבהנאה תליא מילתא וכיון שיוכל להשתמש אצל אחד לא חשיבא הנאה עכ"ל וע"כ נראה דאם יש נר כשר אצל הפסול יש להקל להשתמש באותו חדר דבר שאפשר בלא נר אבל דבר שא"א בלא נר אסור ודוק. ועיין לקמן סי' ער"ה או' י"ב:

א

י) [סעיף ב'] ואם נתכוין להקשות וכו' ואפי' מדליק שניהם יחד דכשמתכוין להקשות לא גזרינן שמא יטה. מ"א סק"ה:

א

יא) שם. על גבי גמי או קש וכו' המרדכי והתרומה נסתפקו בגמ' אם אסור לעשות פתילה ממנו אלא שהרשב"א פשיטא ליה דמותר וכ"כ בסמ"ק אלא רק בקש גם המרדכי מתיר כמ"ש בב"י וע"כ כתב בש"ע הטעם משום כדי להקשות מותר כדי שיבא אליבא דכ"ע ומ"ש המ"א סק"ו דבב"י כתב זה לכ"ע שרי וא"כ אפי' נתכוין להעבות הפתילה שרי כבר השיגו א"ר או' ה' והברכ"י או' ג' יעו"ש. ומיהו עיין מחה"ש וא"א מ"ש ליישב דברי מ"א ומ"מ בגמי כיון דיש מסתפקין בו אין להתיר כ"א דוקא להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת אבל לא כדי להעבות הפתילה להרבות אורה:

א

יב) שם הגה. נותנין גרגיר של מלח וכו' לפי שהמלח צולל את השמן וימשך אחר הפתילה כן פרש"י בשבת ס"ז ע"ב ודלא כלבוש שכתב להניח הפתילה עליו שיהא דולק יפה בשבת דליתא. תו"ש או' ט' וכ"כ הר"ז או' ה' ועיין בטור יו"ד סי' ע"ו ובש"כ שם ס"ק כ"ה:

א

יג) [סעיף ג'] אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך וכו' והטעם שמא יטה כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש:

א

יד) שם. אין מדליקין בזפת וכו' פי' שלא יתן זפת או שעוה קרוש או מהותך לתוך הנר ויתן הפתילה בתוכה וידליק אבל אם כרך הזפת או השעוה סביב הפתילה מותר כמ"ש סעי' ז' וכ"כ מ"א סק"ז ומחה"ש. וכ"כ הרע"ב בפי' המשנה:

א

טו) שם. ולא בשמן העשוי מצמר גפן. במשנה איתא ולא בשמן קיק. ואמרו בגמ' מאי שמן קיק ואמר שמואל שאילתינהו לכל נחותי ימא ואמרו לי עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו. רב יצחק בריה דרב יהודה אמר משחא דקאזא. ר"ל קיקיון דיונה. ופרש"י ז"ל בשמן קיק. שמן של עוף אחד נותנין בנר ודולק. משחא דקאזא. שמן שעושין מגרעיני צמר גפן שקורין קוטו"ן. קיקיון. בעין אותה של יונה עכ"ל. והרע"ב בפי' המשנה כתב קיקיון דיונה הוא עשב שעליו גדולים ונקרא בערבי כרוו"ע והשמן היוצא ממנו עב ביותר עכ"ד. וכתב הכנה"ג בהגה"ט דנקטינן ככלהו אמוראי דאין מדליקן לא בשמן עוף דנקרא קיק. ולא בשמן גרעיני צמר גפן. ולא בשמן גרעיני קיקיון דיונה. וכן הרי"ף והרא"ש ורי"ו הביאו ג' הסברות לאסור שלשתן וגם הרמב"ם בפ"ה מה"ש והסמ"ג בלאוין ס"ה שכתבו סתמא ולא בשמן קיק כלשון המשנה דעתם לאסור כל הנכלל בשמן קיק לכולהו אמוראי וכ"נ מדברי הה"מ ז"ל יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ו' ברכ"י בשיו"ב או' א':

א

טז) ונראה בעיני שאף שמרי שמן זית הואיל והן עבין ואינם נמשכין אחר הפתילה אין מדליקין בהם בשבת שלא התירו אלא שמן ולא שמרים שהרי אין הנר דולקת בהן יפה ויבא להטות. ריא"ז הב"ד בשה"ג פ' ב"מ. כנה"ג שם. מ"א סק"ז. וה"ה דאסור להדליק בשמן עכור דהנר הולך ואפל וגורם ברכתו לבטלה ולישב באפילה וגם חיישינן לשמא יטה:

א

טוב) שם. וכן אין מדליקין בעטרן וכו' אעפ"י שנמשך אחר הפתילה. טור. ועטרן הוא פסולת דזפת שבתחלה זב הזפת עב ואח"כ צלול והוא נקרא עטרן וכיון שהוא צלול נמשך אחר הפתילה. ר"ן. פרישה או' ה':

א

חי) שם. ויניחנו ויצא. והדלקת נר בשבת חובה לאכול לאור הנר. ב"י. ב"ח. מ"א סק"ט. ולפ"ז באין לו כ"א עיטרן שרי דאין ספק מוציא מידי ודאי. א"א או' ט':

א

יט) שם. ולא בצרי וכו' והוא שמן אפרסמון כמ"ש לעיל סי' רט"ז או' מ"ו יעו"ש:

א

ך) שם. מפני שריחו נודף וכו' ועוד יש ט"א בגמ' בצרי מפני שהוא עף ופרש"י שהוא עף ונדבק בכותלי הבית ומדליק את הבית. והא דלא כתבו הטור כתב הב"י והב"ח משום דטעם זה דעף אפי' בחול אסור. וכתב ב"י ומפני כך לא כתב ג"כ הטור הא דתניא התם (שבת כ"ו ע"א) אין מדליקין בנפט לבן בחול ואצ"ל בשבת מפני שהוא עף ואעפ"י שכתבוהו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפ"ה יעו"ש. ונראה דעכשיו שמדליקין בנפט לבן בחול משום שעשו לו מיני כלים להדלקה באופן שלא יהיה עף ה"ה בשבת דמותר אך העולם נזהרין בנרות שאצל השלחן שהם העיקר לכבוד שבת להדליקן בשמן זית או בשמן שומשמין ולברך עליהם ושאר נרות שבבית או שבחצר כשנצרכין מדליקין בנפט לבן:

א

כא) שמן ערלה וכדומה אסור לנר שבת דלא שייך מצות לא ליהנות ניתנו דעיקר המצוה משום עונג הוא ודמי לישיבת סוכה וכ"ש הוא. ואפי' שני בעלי בתים בחדר א' ואחד נר מותר ואחד נר איסור הנאה מ"מ אין יוצא בו כלל. ומיהו אדם א' ויש לו נר מותר ורוצה להרבות אורה למצוה עם איסור הנאה ג"כ אפשר דאסור מש"ז או' א':

א

כב) נסתפקתי בחלב המעורב עם חמאה. או שומן עוף עם חמאה. דבב"ח כזה דרבנן הוא דהוי טיגון או עוף דרבנן. ולמאן דמחמיר בזה לאסור בהנאה מדרבנן כבסי' פ"ז ביו"ד בט"ז וש"כ א"ב אי דחי לה נר שבת ומיהו ק"ל להלכה דבב"ח מדרבנן שרי בהנאה. ושמן ערלה בחו"ל ביו"ד רצ"ד ס"ח ק"ל הלמ"מ בוודאי ואסור מ"ה בהנאה. ובט"ז שם ג' שכתב מאחר דערלה דרבנן צ"ע קצת. מש"ז שם:

א

כג) עץ זית שנטעו להדליק מהשמן היוצא ממנו נר שבת. אם יאסר להדליק בשמן זה בתוך שני ערלה די"ל דעד כאן לא אמרי' דשמן ערלה אסור לנר שבת אלא בנטעו לצרכו אבל אילן זה שנטעו מתחלה לשם מצות הדלקה לשמן היוצא ממנו אפשר דמפקיע ממנו חובת ערלה. עיין פתה"ד או' ג' שכתב דזה מפורש בירוש' פ"ק דערלה אתרוג שנטעו למצוותו חייב בערלה וכו' וא"כ מתבאר מהירוש' דאפי' נטעו לשם מצוה אסור יעו"ש:

א

כד) עששית הדולקת בשמן של ערלה נראה ודאי דאסור ליהנות הימנה. והגם דהפתילה הוייה של היתר ועששית עצמה הוי גורם דהתר וא"א לשמן להיות דולק אלא ע"י הפתילה לא אמרינן בהא דלישתרי למאי דק"ל כמ"ד זה וזה גורם מותר אלא אסור בפשיטות. פתה"ד או' ד' ויעוש"ב:

א

כה) אם גנב שמן מעכו"ם אם אין לו שמן אחר שרי להדליק בו נר לשבת והגם דיוצא בו ודמים בעלמא הוא דמחייב לגוי אינו מברך כיון דמעיקרא בגזל אתא לידיה. פתה"ד או' ז':

א

כו) [סעיף ד'] אפי' נתן מעט שמן וכו' משום גזרא שמא לא יתן בהן שמן. טור. ט"ז סק"ג. מ"א סק"י. ומיהו לדעת הרמב"ם אסור בתערובת מדינא וכ"כ במ"מ ובל"מ ודלא כרש"י והטור וסיעתם דס"ל דהטעם הוא משום גזרה ולא הביאו דעת הרמב"ם החולק עליהם בזה. תו"ש או' י"ד:

א

כז) שם. ואפי' נתן מעט שמן וכו' משמע דוקא מעט שמן הא עירבן בשמנים כשרים ברוב שרי דבתר רובא אזלינן. מש"ז או' ג':

א

כח) שם. אפי' נתן מעט שמן וכו' וחמאה ושומן אינו בכלל אליה וחלב ועכ"פ יתן מעט שמן בתוכו. א"ר או' ח':

א

כט) [סעיף ה'] חלב מהותך וכו' והא דשרי הכא בתערובת שמן כל דהו טפי משאר שמנים שאסרו חכמים משום דחלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו אפי' בעינייהו נמי ממשכי אלא דרבנן גזרו בהן אטו חלב שאינו מהותך וקרבי דגים שלא נמוחו ואי אסרינן להו ע"י תערובת נמי הו"ל גזירה לגזירה. ב"י ט"ז סק"ד:

א

ל) שם. חלב מהותך וכו' וכתב הר"ן חלב מהותך פרש"י דהיינו חלב מבושל ולא מסתבר דהא במתניתא אסרינן חלב מבושל דומיא דשארא כלומר אפי' ע"י תערובת אלא חלב מהותך היינו מחוי (ר"ל ממעי הבהמה) שלא נקרש עדיין עכ"ד. ב"י וכתב מ"א ס"ק י"א מדהתם כאן בש"ע משמע דס"ל דהיינו חלב מבושל כמ"ש רש"י ורמב"ם דלא כר"ן עכ"ל אבל הברכ"י או' ז' כתב להפך דמאי דשרי הוא דוקא במהותך כדעת הרשב"א והר"ן ואדרבא אי ס"ל כרש"י הו"ל לפרש יעו"ש. וכ"כ הלבוש כדעת הר"ן וכן הסכים א"ר או' י"א:

א

לא) שם. חלב מהותך וכו' ובנר כשר אצל חלב מהותך אפשר שרי אף להב"ח. וה"ה בנתן מעט שמן כשר לפסול ונר כשר אצלו י"ל דמותר להב"ח כה"ג ולהרמב"ם אסור. מש"ז או' ד' ועיין לעיל או' ט' ואו' כ"ו ודוק:

א

לב) שם. חלב מהותך וכו' ולע"ד לאסור להדליק על השלחן שאוכלין בו נר של חלב אפי' בחול שמא יהיה מנטף על האכולים שהרי הפו' החמירו בנר של חמאה להדליק על השלחן שמא ינטף על מאכלי בשר וכ"ש בנר של חלב שאיסורו יותר חמור ואם בחול יש ליזהר כ"ש בשבת כי לפעמים הוא מתיז וזורק טיפות וגם ניצוצות דקות שאינו ניכר כ"א ע"י טביעות עינא יפה ובשבת א"א ליגע בו ולהסירו ולפעמים יהיה חשש שרפה שיפול איזה דבר מטלטל בנסרים ובמפות וישרף ויבא ח"ו לידי חילול שבת לכן שומר נפשו לא ידליק בשבת בנר של חלב על השלחן ואפי' שלא במקום שלחן כשידליק בנר של חלב יהיה במקום בטוח שאם יפול ממנו ניצוץ לא יזיק ולא יבא ח"ו לידי חילול שבת. רו"ח יעו"ש:

א

לג) שם. וקרבי דגים. היינו קרבי דגים שנמוח ואינו צלול אבל כשמסננין אותו ומוציאין הצלול שרי. ב"י. א"ר או' ט':

א

לד) שמן צלול שעושין מגלגל העין או מבשר הדג מותר. סה"ת ורי"ו. ב"י. א"ר שם:

א

לה) [סעיף ו'] ומ"מ שמן זית מצוה וכו' מעשה באחד שהאריך ימים ולא מצאו לו שום זכות אלא שלא היה מדליק בע"ש אלא בשמן זית. ס"ח סי' ער"ב. כנה"ג בהגה"ט:

א

לו) שם. ומ"מ שמן זית מצוה וכו' ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים והם קודמין לשעוה כיון דיש אוסרין בשעוה (עיין ב"י) ומ"מ נר שעוה קודם לנר חלב עיין סי' תרע"ג. מט"מ ושל"ה. וב"ח כתב דאף הגאונים לא החמירו אלא בשעוה עם הפסולת אבל בשעוה שלנו לא דהא עיניני רואות שאורן צלול יעו"ש. מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' יו"ד תו"ש או' י"ז:

א

לז) שם. שמן זית מצוה וכו' ושמן שומשמין הזך הוא קרוב לשמן זית וע"כ במקום שאין שמן זית מצוי הוא קודם לכל:

א

לח) שם. שמן זית מצוה וכו' ובמקום שמצוי שמן זית צריך ליזהר בו דהרגיל בנר הויין לו בנים רבנן ולכן צריך ליזהר בשמן זית כדי לזכות לבנים המאירים בתורה שנמשלה לשמן זית. מחב"ר או' ב' ועיין לעיל סי' רס"ג או' א':

א

טל) בס' תניא סי' י"ב כתב וז"ל ודוקא היכא דאיכא שמן זית אסור להדליק בשאר שמנים אבל היכא דליכא שמן זית מדליקין בכולן עכ"ל ואינו מכוון דהלכה כחכמים דמתירין בכל השמנים בר מהנהו דפסילי ואה"נ דמצוה בשמן זית מן המובחר אבל איסורא להדליק בשאר שמנים ליכא אלא דלא עביד מצוה מן המובחר. מחב"ר או' ג':

א

מ) [סעיף ז'] כרך זפת וכו' דלא אסרו אלא אם הזפת או שעוה מהותכים בכלי שאין נמשכים אחר הפתילה אבל בזה נמשך שפיר עם הפתילה שבתוכו. ט"ז סק"ה:

א

מא) שם. כרך זפת וכו' יש מתירין אפי' שמן פסול ופתילה פסולה שכרכן יחד ועשה מהן נר אבל ר"ת אסרו. טור. וכתב ב"י נראה דהרא"ש הסכים לר"ת וכ"כ בסה"ת וכ"כ רי"ו בח"ב שרוב הפו' לאיסור עכ"ד. וכ"כ המ"א ס"ק י"ג. ואפי' כורך שמן כשר על הפתילה פסול אסור. דרישה או' ה' א"ר או' י"ג. מש"ז או' ה' ר"ז או' י"א:

א

מב) שם. כרך זפת וכו' ועטרן וצרי אם יצוייר בכריכה אסור שריחו רע ויסתפק והוא פשוט. א"א או' י"ג.

א

מג) [סעיף ח'] המדליק צריך להדליק רוב וכו' וה"ה בנר של שעוה צריך להדליק רוב היוצא. ש"ג. מ"א ס"ק י"ד. וה"ה בנר חלב ושאר הכרוכים וחדא נקט. לב"ש. והטעם כדי שיהא הלהב עולה יפה מיד שיסלק ידו כמו בהדלקת המנורה. לבוש:

א

מד) יו"ט שחל להיות ע"ש אין מדליקין בחתיכות בגד שהיא ג' אצבעות על ג' אצבעות מצומצמות דכיון דאדליק בה פורתא הו"ל שבר כלי ואסור להדליק בה כמ"ש סי' תק"ב ס"ז אלא א"כ גדל הפתילה מערב יו"ט דנתבטל מתורת כלי. גמ' מ"א שם. ר"ז או' ט"ו:

א

מה) [סעיף ט'] א"צ להבהב וכו' דר"א הוא דסבר דצריך להבהב וק"ל דאין הלכה כר"א דשמותי הוא. טור וב"י. ועיין ב"י שכתב בשם רי"ו שבחירוך שמשפשפה באור דרך העברה דכ"ע מודו דצריך לעשותו אבל הבהוב גמור להדליק ולכבות א"צ לעשותו בע"ש אבל הוא פסק כדעת האומרים דגם מ"ז: חירוך א"צ יעו"ש. ועיין לקמן או'

א

מו) שם. א"צ להבהב וכו' מדקאמר א"צ שמע מנה דאי בעי להבהב הרשות בידו ואע"ג דזו סברת ר"א ואמרו בירוש' שכל דברי ר"א כבית שמאי ואמרו דהעושה כב"ש חייב מיתה לאו מילתא היא. מחב"ר או' ד' יעו"ש:

א

מז) שם הגה. ומ"מ נהגו להדליק וכו' ואף בנר הכרוך עושין כן. מ"א ס"ק ט"ו. א"ר או' ט"ו. ומיהו בשבת שלאחר יו"ט מדליקין בפתילה שאינה מחורכת דביו"ט א"א להבהב הפתילה אבל בשה"ג פ' ב"מ כתב דמערב יו"ט יתקן בנר ע"כ ומי יוכל לכוין זה. כנה"ג בהגב"י וכבר כתבנו לעיל או' מ"ה דלדעת מרן אפי' חירוך א"צ וע"כ אפי' במקום שנהגו להבהב היכא דלא אפשר יש להקל:

א

מח) [סעיף יוד'] אין מדליקין בסמרטוטין וכו' צ"ל דהיינו בלאי בגד פשתן הגסים דאלו בגד צמר אין מדליקין בו כלל כמ"ש סעי' א' ובלאי בגד פשתן מדליקין בו כדאיתא ריש פ' ב"מ בגמ' גבי בגדי כהונה אלא צ"ל כמ"ש. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' ט"ז. ר"ז או' ט"ו. מיהו הנה"ש או' ג' כתב דלכתחלה אין להדליק בסמרטוטין של כלי פשטן אחד הגסין ואחד הדקין משום דאין אורם מבהיק יעו"ש. וכ"כ בס' חמד משה או' ב' דבדקין נמי אין מדליקין בסמרטוטין של פשתן כמות שהן ומ"ש מבלאי מכנסי כהנים וכו' היינו שהיו מנפצין אותם ואח"כ עושין פתילות דכמות שהן ודאי א"א שידליקו יפה יעו"ש. ועיין מ"ש עליו מחה"ש ומ"מ יש להחמיר:

א

ט"ז סק"ב פי' רש"י אם כיון. לשון הטור אם כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו אם כיון להדליק אסור להקפות מותר. ופירש"י להקפות שלא כרכו סביבו אלא כתן דבר פסול תחת הפתיל' שתהא צפה ולא תטבע בשמן ורב אלפס פי' אפילו כרכו סביבו שרי וכן פי' א"א ז"ל והטעם שתלוי בכוונתו שאינו אסור אלא דילמא מדליק בעיניה כו' אבל כשאינו מכוין רק לעבות ליכא למיגזר עכ"ל. ופשוט דמה שסיים והטעם שתלוי בכוונתו קאי על פי' הרי"ף והרא"ש אבל לרש"י בלהקפות אינו מדליקו כלל:

ב

מג"א סק"א שאין צ"ע. דאלו בדבר שצ"ע אסור לעשות בשבת לאור הנר אפי' בנר יפה כבסי' ער"ה:

ג

סק"ד נר אחד כשר. אין כוונתו דמותר להדליק נר כשר עם פסול אלא כת' דאם יש כו' מותר להשתמש משמע שלא התיר אלא בדיעב' אם כבר הדליק וכן הראיה מסי' רע"ו משם לא מוכח אלא דיעבד והראי' מהשמש אע"ג דקצת משמע בסי' תרע"ג דשרי לכתחלה למיעבד שמש ולהשתמש לאורו מ"מ לתא דשבת שמא יטה חשיב טפי וקשה כיון דלא התיר המ"א אלא דיעבד הרי רמ"א מתיר טפי בדיעבד אפילו בחדר אחר. ואולי משום דכת' רמ"א ולצורך שבת כו' כוונתו דוקא מה שהוא לצורך שבת התירו בדיעבד ע"ז כת' המג"א דבה"ג אפי' אין בו כ"כ צורך שבת שרי:

ד

שם ש"מ דלרש"י אינו כן. וא"כ לא הי' לו להטור לכתו' בריש דבריו אם כיון אלא כלשון הברייתא אם להדליק כיון דכת' גם לפירש"י ולדידיה לא תלי בכוונ' וע"ז תירץ דגם לפירש"י עיקר הטעם בלהדליק הוא משום כוונה דידיה דכיון דנתכוין שייך למיגזר ביה אלא דלרש"י צריך הוכחה לעין כל וכו':

ה

שם בין הרא"ש להרב המגיד כדעת הרי"ף המעיין בב"י יראה שאינו עושה מחלוקת בין הרא"ש להה"מ אלא בדעת רש"י אבל בדעת הרי"ף שוים הם לכן נראה לגרוס בין הרא"ש להרב המגיד בדעת רש"י:

ו

מ"א סק"ז פי' שיניחנו בנר וכו'. בכלי שמשימין בו הפתילה נקרא נר אבל נר שעוה כעין שלנו מבואר בסעיף י"ג דשרי:

ז

סק"ט אצל הנר עיין מש"כ בסי' רס"ג אות ט"ו:

ח

שם ועוד יש טעם אחר בגמ' ובתוספות בצרי מפני וכו' כצ"ל:

ט

ס"ק י"א חלב מבושל היינו שהמחו החלב על האור אז נמשך אחר הפתילה. אבל הר"ן אוסר בזה ולא התיר אלא בחלב מחוי ממעי הבהמה ועדיין לא נקרם:

י

סקי"ב וע"ש ער"ה. כוונתו דבסי' ער"ה מבואר דבנרות שלנו לא שייך כ"כ שמא יטה כיון שהם כרוכים על הפתילה א"כ יש להקדים נר של שעוה משאר שמנים רק שיהיו כרוכין כעין נרות שלנו:

יא

ס"ק י"ד בנר של שעוה. נראה דה"ה חלב ושאר הכרוכים וחדא נקט:

א

אסור להשתמש. אפי' תשמיש שאין צריך עיון שמא יטה ועסי' ער"ה:

ב

מותר להשתמ'. אפי' הנרו' עומדי' בחדר אחר דכיון שיש במקום אחר נר כשר יזכור ולא יטה גם במקומות אחרים (שם):

ג

בלא נר. כגון למשוך יין מן המרתף (שם):

ד

בדיעבד. ונ"ל דאם יש נר א' כשר ועומד אצלו נר פסול מותר להשתמש דלא יהא אלא נר אחד בלחוד וכמ"ש סי' רע"ו ואף על גב שהב"ח מחמיר בזה לטעמיה אזיל שכתב בסי' תרע"ג דאין היתר בשמש אצל נרות חנוכה ע"ש אבל לדידן פשיטא דשרי:

ה

נתכוין להקשות. אפי' מדליק שניהם יחד דכשמכוין להקשות לא גזרי' שמא יטה:

ו

ומטעם זה. בב"י כ' דזה לכ"ע שרי כיון דגמי או קש לא חזי לפתילה בעינייהו ליכא למיגזר שמא ידליק בהן בעינייהו וא"כ אפי' נתכוין להעבות הפתיל' שרי:

ז

בשעוה. פי' שיניחנו בנר ויניח הפתיל' בתוכ' אין מדליקין בשמרי שמן (ש"ג):

ח

מצמר גפן. בגמ' יש עוד פירושי' על שמן קיק ודלגם הטור והרב"י משום שאינם מצוים בינינו ובכ"מ האריך ע"ז בחנם:

ט

ויניחנו ויצא. וחובה לאכול בשבת אצל הנר (תוס') עססי' רע"ג ועוד יש ט"א בגמרא ובתוס' בצרי מפני שהוא נדבק בכותלי הבית ומבעיר הבית וחיישי' שיה' בהול על ממונו ויכבה ע"כ ומכאן יש ללמוד שלא לסתום התנור בעץ מטעם זה וכמה פעמים ראיתי שבאו לידי חילול שבת:

י

אין מדליקין. דגזרין דלמא אתי לאדלוקי בעינייהו:

יא

חלב מהותך. מדסת' משמע דס"ל דהיינו חלב מבושל כמ"ש רש"י ורמב"ם דלא כר"ן והוא נמשך אחר הפתיל' אלא דגזרי' דלמא אתי לאדלוקי בשאינו מהותך:

יב

שמן זית מצוה. ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים והן קודמין לשעוה כיון דיש אוסרין בשעו' ומ"מ נר שעוה קודם לנר חלב ועסי' תרע"ג (מט"מ ושל"ה) וב"ח כ' דאף הגאונים לא החמירו אלא בשעוה עם הפסולת אבל בשעוה שלנו לא דהא עינינו רואות שאורן צלול ע"כ ועסי' ער"ה דיש מקילין יותר בנר הכרוך:

יג

כרך. אבל אם כרך שמן פסול ופתיל' פסולה יחד אסו' (טור רי"ו):

יד

רוב היוצא. וה"ה בנר של שעו' צריך להדליק רוב היוצא (ש"ג), י"ט שחל להיות ע"ש אין מדליקין בחתיכו' בגד שהיא ג' אצבעות על ג"א מצומצמי' דכיון דאדליק בה פורתא ה"ל שבר כלי ואסור להדליק בה כמ"ש סימן תק"א ס"ז אא"כ גדל הפתיל' מעי"ט דנתבטל מתור' כלי (גמ'):

טו

ומ"מ נהגו. ואף בנר הכרוך עושין כן:

טז

בסמרטוטין. צ"ל דהיינו בלאי בגד פשתן הגסים דאלו בגד צמר אין מדליקים בו כלל כמ"ש ס"א ובלאי בגד פשתן מדליקין בו כדאי' ריש פ"ב בגמרא גבי בגדי כהונ' אלא צ"ל כמ"ש: אין מדליקין על השלחן בנר ישן של חרס (רש"ל פ"ה) עסי' תרע"ג:

א

(א) מדבר וכו' – הטעם בפסול פתילות ושמנים שאין מאירין יפה וחיישינן שמא יטה הכלי שיבוא השמן שבתוכו אל הפתילה כדי שידלק יפה וחייב משום מבעיר:

ב

(ב) וקנבוס – והא"ר כתב דנכון להחמיר לכתחלה בקנבוס אם אפשר באחר:

ג

(ג) האסורים – בין פסול פתילות ובין שמנים:

ד

(ד) אסור להשתמש – אפי' תשמיש שאין צריך עיון שמא יטה דאלו בדבר שצריך עיון אסור לעשות בשבת לאור הנר אפילו בנר יפה כבסימן ער"ה והט"ז לקמן בסימן תרע"ג כתב דבעניננו אפילו ביש אחר עמו שרואה אותו אפילו הכי אסור דא"א ליזהר שלא יטה:

ה

(ה) מותר להשתמש – אפילו הנרות עומדות בחדר אחר דכיון שיש במקום אחד נר כשר יזכור ולא יטה גם במקומות אחרים כן פירש במ"א ובא"ר כתב שכונת הרמ"א היינו דוקא באותו חדר עצמו ועיין בביאור הגר"א בד"ה וי"א דאם וכו' מדמה עניננו לנר חנוכה להי"א הזה ושם הלא אינו מותר להשתמש לנר חנוכה כ"א כשהנר כשר עומד אצלם ולא בחדר אחר הרי דמפרש כהא"ר וכן בספר קרבן נתנאל מחמיר כשעומד בחדר אחר:

ו

(ו) בלא נר – כגון לשכב בחדר או למשוך יין מן המרתף והיינו דרך כלי [שקורים הא"ן או ליבע"ר בל"א] אבל לא דרך ברזא:

ז

(ז) מותר לעשות – הא"ר פירש דוקא כשיש עכ"פ נר אחד כשר בבית שעי"ז מותר אפילו בחדר אחר אבל שארי אחרונים פירשו דאפילו אין נר כשר כלל מותר להי"א הזה:

ח

(ח) בדיעבד – ואם יש נר אחד כשר ועומד אצלו נר פסול כתב המ"א דמותר להשתמש אפילו שלא לצורך שבת דלא יהא אלא נר אחד בלחוד וכמ"ש סימן רע"ו ס"ד עי"ש ועיין בבה"ל. והיינו דוקא לענין להשתמש כשכבר הדליק ומטעם דכיון דיש לו נר כשר שמדליק יפה תו לא אתי להטות אבל אין להקל מטעם זה להדליק לכתחלה נר כשר עם פסול [פמ"ג ולבו"ש]:

ט

(ט) אסור – אף דעתה ע"י הכריכה האור נאחז ומאיר יפה ולא אתי להטות אפ"ה אסור גזירה שמא ידליק בו לבדו:

י

(י) מותר – אפילו מדליק שניהם יחד דכיון שאין מכוין לפתילה להדליקו לא גזרו בו:

יא

(יא) של מלח – לפי שהמלח צולל את השמן שתמשך אחר הפתילה:

יב

(יב) של פול – כדי להניח הפתילה עליו. ובתוספתא פ"ב איתא טעם העושה כן כדי שיהא שוהה ודולק:

יג

(יג) בזפת וכו' – היינו שיניחם בנר ויתן הפתילה בתוכם כמו שעושין בשמן אבל נרות כעין שלנו מבואר בס"ז דשרי. אין מדליקין בשמרי שמן דהוא עב ואינו נמשך היטב אחר הפתילה:

יד

(יד) ולא בחלב – ושומן הבהמה הוא ג"כ בכלל חלב לענין זה כמו שביררנו בביאור הלכה ולענין חמאה יש לעיין אך לפי מה שידוע דדרך להתיך החמאה והשומן קודם שמדליקין בו יש עצה לזה דהיינו שיתן לתוכם מעט משמנים הכשרים ומהני בודאי וכדלקמן בס"ה אך מ"מ לכתחלה טוב ליזהר מלהדליק בהן אם יש לו שמנים אחרים כי לפעמים נשאר בנר שומן ונותן חמאה ומבשלן ועובר על איסור בישול בשר וחלב וגם על איסור הנאה אם לא בשומן עוף דקי"ל דאין בו משום בישול והנאה:

טו

(טו) ויניחנו ויצא – וחובה לאכול בשבת אצל הנר:

טז

(טז) בצרי – הוא שמן אפרסמון וריחו טוב מאד:

יז

(יז) יסתפק ממנו – ויש עוד טעם אחר בש"ס מפני שהוא עף ונדבק בכותלי הבית ומבעיר את הבית ואדם בהול על ממונו ויבוא לכבות וכתב המג"א דמזה למדנו שלא יסתום התנור בעצים שלא יבוא לידי חילול שבת עי"ז:

יח

(יח) מעט וכו' – אבל אם היה רובו משמנים הכשרים ומיעוט מהפסולים בטל ברוב ומותר:

יט

(יט) אין מדליקין – דגזרינן דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו:

כ

(כ) חלב מהותך – שהתיכו אותו על האור או שהוא חלב מחוי ממעי הבהמה והוא שעדיין לא נקרשו אבל אם נקרשו הר"ן אוסר אפילו בנתינת שמן לתוכו וכתב הא"ר דכן עיקר אח"כ מצאתי בחידושי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א שפסקו כן והביאו ראיה מירושלמי:

כא

(כא) וקרבי דגים – שנימוחו. ושמן צלול שעושין מגלגל עינו של דג או מבשרו מותר אפילו בעיניה:

כב

(כב) מותר וכו' – דלפי עיקר הדין היה מותר בחלב מהותך לפי שנמשך אחר הפתילה שפיר אלא דרבנן גזרו בו אטו שאינו מהותך וכשהוא בתערובות לא גזרו בו דה"ל גזירה לגזירה:

כג

(כג) המובחר – דהוא נמשך אחר הפתילה טפי מכולהו ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים שאורן צלול והם קודמין לנר שעוה ונר שעוה קודם לנר של חלב דאורה צלול ויפה [מטה משה] ונ"ל דכ"ז לפי ענין הנר דבנר שלנו [שקורין סטרין] שצלול בודאי יותר מן השעוה ואינו רגיל להטות בו אפילו בחול זה עדיף מנר שעוה ואולי אף מכל השמנים דהרי בודאי לא אתי להטות ועיין מה שנכתוב לקמן בסימן ער"ה:

כד

(כד) כרך זפת וכו' – דלא אסרו בכולהו אלא אם היו נתונים בכלי ונותן הפתילה בתוכם כמו שעושין בשמן שאז אין נמשכים אחר הפתילה אבל בזה נמשך שפיר עם הפתילה שבתוכו:

כה

(כה) סביב הפתילה – דוקא אם הפתילה כשרה אבל אם היא פסולה לא מהני הכריכה סביב לה:

כו

(כו) צריך שידליק – כדי שיהא הלהב עולה יפה מיד שיסלק ידו כמו שהיה הענין בהדלקת המנורה [לבוש]:

כז

(כז) מן וכו' – וה"ה בנר שעוה וחלב:

כח

(כח) ומ"מ נהגו – ואף בנר הכרוך כעין שלנו עושין כן. וזה יעשה האיש מתחלה ויהיה תועלת שלא תשהה האשה בהדלקתה בהגיע זמנה:

כט

(כט) בסמרטוטין – היינו בלאי בגדי פשתן הגסים ומטעם שאין האור נאחז יפה בהן ועיין בפמ"ג. אין מדליקין על השלחן בנר חרס ישן דמאיס אא"כ הסיקו באור ואם הוא של זכוכית או של חרס מצופה שרי שאינו מאוס כ"כ. ובאיש עני שאין לו ודאי מותר ממה שיתבטל מנר שבת דהוא חובה [פמ"ג]:

א

(מ"א ס"ק א') שמא יטה. נ"ב וקשה א"כ לדבריו שמעי' תשמיש עראי דאסור מהא דרב פתילות ושמנים שאמרו אין מדליקין וכו' קא סבר אסור להשתמש ואי בתשמי' עראי שייך נמי שמא יטה א"כ מאי מהני דאסור להשתמש לאורה מ"מ תשמיש עראי מותר להשתמש בנר חנוכה כמו שהוכיח הרא"ש בפ"ב דשבת סי' ו' ע"ש ניחוש שמא יטה אלא ע"כ צ"ל דבתשמיש עראי לא חיישי' לשמא יטה:

ב

(ס"ק ב') במקום אחר נר כשר. נ"ב וקשה מהא דאמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת אמר רבא מ"ט קא סבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה וחיישי' שמא יטה דלדבריו אמאי ניחוש שמא יטה הלא יש לו נר שבת מדבר המותר בשלמא לפי' תוס' ניחא כיון דעומד נ"ח על פתח החצר חיישי' שמא יטה אבל לפרש"י דהרא"ש דס"ל דא"צ להניחו על פתח החצר ודאי קשה. אע"כ לא ס"ל הך דינא רק כשעומד בחדר א':

ג

(במ"א ס"ק ט') עססי' רס"ג ס"ט.

ד

(בט"ז ס"ק ד') וא"ל הא גם. נ"ב נעלם ממנו מ"ש הרא"ש בפ' במה מדליקין סימן ב' ע"ש:

א

מג"א ס"ק ד' לטעמי' אזיל. לכאור' אינו דומה דהתם כיון דאסור ליהנות מנר חנוכה אף דיש עוד נר אחר. מ"מ הוא נהנה מנר חנוכה מחמת תוס' אורה. אבל כיון דבנר כשר לחוד היה מותר להשתמש תשמיש קל ולא חיישי' דיטה כדי להרבות אורה. היינו ע"כ כיון דלתשמיש קל לא צריך לריבוי אור לא יטה. א"כ מה בכך דדולק ג"כ הנר הפסול הא יש לו אור כשר דדולק יפה ולא יטה. ודו"ק:

ב

סעיף ג' ונמצא מחייב משום מכבה. ע' מג"א רסי' ס"ב:

ג

מג"א ס"ק ט' עוד יש טעם אחר. זהו קאי על ולא בצרי:

ד

מג"א ס"ק י"ב ומ"מ נר שעוה. ר"ל אם אין לו שמנים אחרים ויש לו נר שעוה ונר חלב. אף אם ניחוש להאוסרים של שעוה היה ראוי בשל חלב מהותך דאין בנר זה שמא יטה רק דגזירה אטו אינו מהותך דמ"מ שעוה עדיף דחלב הוא מאוס:

א

מדבר שאין האור נאחז כו'. הטעם בפסול בפתילות ושמנים שאין מאירין יפה וחיישי' שמא יטה הכלי שיבוא השמן שבתוכו אל הפתילה וידלוק יפה:

ב

כרך דבר כו'. בטור כתב תחילה פירש"י אם כוון להדליק אסור כו' ואח"כ פי' הרי"ף והרא"ש והטעם שתלוי בכוונתו כו' והקשה ב"י דהא לרש"י לא תליא מלתא בכוונתו מדסיים הרא"ש הטעם שתלוי בכוונתו לפי' הרי"ף ש"מ דלרש"י אינו כן ולא דק בקושי' זו דודאי לרש"י תלוי ג"כ בכוונה שהרי עיקר הטעם לאיסור משום שמא ידליק באיסור בעין בלא היתר וזה לא שייך אלא במתכוין להדליק אלא דפלוגת' בין רש"י לרי"ף היא בזה דלרש"י צריך הוכח' לעין כל היאך כוונת המדליק אם להדליק אם להקפות ע"כ פי' דלהקפות היינו מעשה אחר שאינו כורך לגמרי סביבו אלא מניחו תחתיו אבל הרי"ף פי' שגם להקפות הוא כורך ממש כמו בלהדליק ואין חילוק לעין הרואה אלא שבלב המדליק תלוי הדבר אם הוא להדליק או להקפו' וע"כ סיי' הרא"ש והטור הטעם שתלוי בכוונתו פי' שהוא המסור ללבו של המדליק בלי שום הוכח' לאחרים וכן הוא פי' דברי הרמב"ם שכ' כאן בש"ע כמו הרי"ף והרא"ש שזכרנו דהיינו אם כורך סביבו ונתכוין כדי להעבותו שידליק יפה אסור אבל אם כורך סביבו ונתכוין להקשות הפתיל' מותר ומ"ש הרב המגיד על פי' רמב"ם וכן פירש"י פירושו לענין דינא בזה דגם לרש"י הוה הדין אם נתכוין להוסיף אור אסור ולאפוקי מנוסחת הרי"ף בקצת ספרים וכן ברי"ף שבידינו דהא דלהקפו' מותר היינו להוסיף אור ע"ז אמר הרב המגיד וכן פירש"י אע"ג דלרש"י הוי פי' להקפות שאינו כורך כלל אלא מניחו תחת הפתילה הכשרה ובעי' דוקא הוכחה לזה שלא נתכוין להדליק כמ"ש בסמוך מ"מ לענין דין זה דבכורך כדי להוסיף אור אסור זה דעת הרי"ף באמת דלא כנ"א שזכרנו וכן כוונת הרמב"ם זהו כוונת הרב המגיד לפי ע"ד וא"כ אין מחלוקת בין הרא"ש להרב המגיד כדעת הרי"ף ולא כב"י שכתב מחלוקת ביניהם:

ג

אפי' נתן כו'. גזיר' שמא לא יתן בהם שמן:

ד

חלב מהותך כו'. לפי עיקר הדין מותר בחלב מהותך לפי שנמשך אחר הפתיל' שפיר אלא דרבנן גזרו בו אטו שאינו מהותך וכשהו' בתערובות לא גזרו בי' דה"ל גזיר' לגזיר' וא"ל הא גם בשאר פסולי' ה"ל גזירה לגזר' דשמני' פסולי' אפי' בלא תערובו' אין האיסו' אלא משום שמא יטה הא ל"ק דחדא גזיר' היא דבשע' שגזרו שלא להדליק בשמן פסול בכלל הי' בין בפ"ע בין עם תערובו' משא"כ בחלב מהותך שהוא גזיר' בפ"ע אטו שאינו מהותך ולא הי' בכלל שאר פסולי' כלל כנ"ל:

ה

כרך זפת כו' דלא אסרו אלא אם הזפת או שעוה מהותכים בכלי שאין נמשכי' אחר הפתיל' אבל בזה נמשך שפיר עם הפתיל' שבתוכו: