שולחן ערוך, אורח חיים רל״ג: זמן תפלת המנחה ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

זמן תפלת המנחה ובו ב סעיפים:
מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע: הגה ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים שעות זמניות וכן כל מקום ששערו חכמים בשעות משערינן בשעות אלו (רמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דברכות) ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת המנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה: הגה ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה אין לו להתפלל מנחה אחר כך ובדיעבד או בשעת הדחק יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו צאת הכוכבים: (ב"י בשם אהל מועד ורשב"א):

ב

אם יש לו מים צריך ליטול ידיו כדי להתפלל אע"פ שאינו יודע להן שום לכלוך ולא יברך (וע"ל סי' צ"ב סעיף ה') הגה ואפי' עומד מלמודו יטול ידיו לתפלה (מנהגים) ואם אין לו מים מזומנים אינו צריך ליטול:

א

ומשערינן שעות אלו כו' ומחשבינן י"ב שעות היום מעת זריחת השמש עד עת שקיעת החמה ולא עד עת צאת הכוכבים שהוא לילה ממש ואז עד שעה ורביעית קודם שקיעת החמה זמן מנחה הוא לר"י ולא יותר כן הבנתי ממשמעות הלשון מהררמ"י:

ב

ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא אבל קודם פלג המנחה לכ"ע אינו רשאי להתפלל (מהררמ"י):

א

יצא. אם בדיעבד התפלל בתחלת שעה שביעית דהיינו אחר ו' שעות לא יצא מ"א והיד אהרן. ובית יעקב סי' צ"א פסק דיצא:

ב

שעות אלו. דהיינו מהנץ החמה עד סוף שקיעתה והוא כמו רביעית שעה קודם צ"ה עיין מ"א:

ג

לי"ב שעות. ר"ל שהיום משערין לי"ב חלקים אפי' אם יהיה ארוך י"ח שעות וכל חלק נקרא שעה. וע"ל סי' פ"ט ס"ק ג':

ד

כחד מינייהו. פירוש שלא ינהוג פעם כך ופעם כך ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צ"ה. מ"א:

ה

צ"ה. ז"ל ד"מ מהרי"ל היה מתפלל מנחה בשעת הדחק סמוך לצ"ה ואמר אע"פ שנראה בעיר לילה מ"מ עדיין יום הוא עכ"ל. וכתב המ"א ודוקא בעיר שבתיה גבוהין או יושבת בעמק. ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הציבור שנית. ויחיד שלא התפלל בבה"כ ימתין עד הלילה. וצריך ליזהר שלא יתפללו ערבית קודם פלג המנחה. מ"א:

ו

לתפלה. ואם נטל ידיו לתפלה אע"פ שהפסיק אח"כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א"צ ליטול שנית ומ"מ בשבת שמפסיקין במכירת המצות נ"ל שצריך ליטול שנית לתפלת מוסף אא"כ לא הסיח דעתו. (ובספר אליהו רבה פסק דכל זמן שהוא בבה"כ אין צריך ליטול ידיו עוד דמסתמא לא הסיח דעתו) ואם נטל ידיו לאכילה ואכל מ"מ צריך ליטול לתפלה כיון שלא נטל לתפלה משא"כ ברחץ ידיו שחרית דהוי נטילה לתפלה עי' סי' ד'. מ"א:

ז

א"צ ליטול. וינקה ידיו בצרור ויתפלל עם הציבור אע"פ שעדיין ישאר לו זמן להתפלל ביחיד ב"ח. ע"ת ע"ש:

א

ב"י לדעת הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפלה

ב

ברכות כו

ג

שם כז

ד

ר' יונה שם

ה

לשון הטור בסימן צ"ב ושם ציינתי מוצא הדינין:

א

ס"א מי כו' ועיקר כו'. כ"ו ב' ופי' הרמב"ם דזמן מ"ג הוא לענין דיעבד אבל רש"י מפרש אף לכתחלה אלא דעיקר זמנה מזמן מ"ק וכ"ד הטור וש"פ:

ב

שהוא כו'. שם:

ג

ומשערינן כו'. ממ"ש בפסחים ד' ב' דכ"ע משש כו' וע"כ שעות זמניות כמש"ש לא תשחט על חמץ כו' ושם י"ב ב' וז' חמה במערב שית יומא בקרנתא כו' ובע"ז כ"ה א' כיום תמים וכמה כו':

ד

והוא שיעשה כו'. תר"י והרא"ש וטור וכמ"ש בפ"ק דערובין כקולי דמר כו':

ה

ועכשיו כו'. תר"י וכ' בהג"מ שם כ' ר"ח ועכשיו נהגו כל ישראל כרבנן וכר' יוסי דאמר בירושלמי לא הוקשה תפלת מנחה לתמיד של בין ערבים אלא לקטורת שנאמר תכון תפלתי קטורת לפניך וכמ"ש בגמ' כ"ט ב' אביי בר אבין ורחב"א דאמרי תרווייהו כל כו' מצוה להתפלל כו' ואע"ג דלייטי עלה במערבא ה"מ מאן דמאחר טפי אבל קודם ביאת השמש במעט ש"ד ירושלמי ר' יוסי הוה מצלי עם דמדומי החמה שנא' ע"ז יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא לעת מיצוי של יום ואע"ג דשעת מנחה מו' שעות ומחצה מאן דמצלי מפלג ומנחה ולמעלה טפי עדיף ובלבד שלא ידחה השעה עכ"ל ר"ח:

ו

ואם בדיעבד כו' ובשעת כו'. ערא"ש בפ"א ס"א ומיהו ק"ק דלענין כו' וי"ל דלענין כו' ואף ע"ג שלא נראו לרא"ש דברי ר"ת מ"מ בדיעבד או שעת הדחק יש לסמוך על דברי ר"ת וכ"כ תר"י בהדי' שבדיעבד יצא ועבהג"מ פ"ג סי' ח':

ז

דהיינו צ"ה. דהא לכ"ע סיום המנחה עד התחלת ערבית ממ"ש דעבד כו':

א

ס"ב אם כו'. עמ"ש בסי' צ"ב ס"ה:

א

דהיינו עד צאת הכוכבים – עיין מ"ב מש"כ דיש ליזהר לכתחלה שלא לאחר מנחה עד אחר שקיעה אך בדיעבד יוכל לסמוך ע"ד המקילים בזה ובספר סדר זמנים כתב לענין דיעבד כשמתפלל אחר שקיעה שיתפלל על תנאי אם הוא עדיין יום יהיה נחשב לתפלת המנחה והתפלה שיתפלל אחר צה"כ יהיה לשם ערבית ואם עכשיו הוא לילה יהיה תפלה זאת עולה לו לשם תפלת ערבית והשניה שיתפלל אח"כ יהיה לתשלומין בשביל מנחה דחובה קודמת לתשלומין וכדלעיל בסימן ק"ח ע"ש:

א

אע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך – מלשון זה משמע לכאורה דדוקא בסתם ידים אבל אם יודע שהם נקיות כגון שנטל ידיו לאכילה ורוצה להתפלל א"צ נטילה ומה שהעתיק הרמ"א דאע"פ שעומד מלמודו אין סתירה לזה דאע"פ שבאמת לכתחלה בודאי יש לו ליזהר שלא לחכך ראשו באמצע הלימוד ושלא ליגע במקומות המכוסים מ"מ אם אירע שנגע ידו באיזה מקום מכוסה הלא דינא הוא דא"צ ליטול ידיו אלא די שינקה ידיו וכמבואר לעיל בצ"ב במשנה ברורה עי"ש [ומה שהביא המנהגים ראיה מא"א הוא אסמכתא בעלמא כנלענ"ד] משא"כ בנטל ידיו לאכילה דבודאי ידיו נקיות מסתברא דא"צ ליטול ידיו לתפלה אכן במגן אברהם סתם הדברים להיפך ממה שכתבנו דאפילו בנטל ידיו מקודם לאכילה צריך ליטול ידיו לתפלה והעתיקו הא"ר וש"א להלכה ולפ"ז לישנא דהשו"ע שכתב אע"פ שאינו יודע וכו' הוא לאו דוקא:

א

סעיף א' בהג"ה ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה. נ"ב נשאלתי במי שבא לבהכנ"ס ולא התפלל מנחה והציבור כבר התחילו להתפלל ערבית אם יתפלל בבהכנ"ס מנחה או יצא לחוץ. והשבתי דנראה דאין לו להתפלל בבהכנ"ס רק בחוץ כמ"ש סי' רס"ג בשבת. והנה אם כי עלה בדעתי לחלק דבשלמא בשבת כיון דבשבת אסור להתפלל תפלת חול ואם הוא מתפלל ברכות י"ח מראה שהוא עדיין חול לו והציבור עשו כבר שבת א"כ הוה בלא תתגודדו דעושה אגודות אגודות אבל בחול כיון דתפלת י"ח בערבית ומנחה הוא שוה א"כ לעיני הרואים ליכא שינוי רק בלב הוא מכוין למנחה א"כ אינו נראה כאגודות אגודות והיה נראה עוד ראיה כן ממה שפלפלו הט"ז והמג"א בהלכות מנחה במי שבא לביהכנ"ס ולא התפלל מנחה והציבור מתפללין מנחה אם יתפלל עמהם אם זה נחשב תפלה בציבור א"כ מוכח דעכ"פ מותר לו להתפלל מנחה שם במקום שהם מתפללים ערבית מיהו זה הוי אפשר לדחות די"ל דהכוונה אם יתפלל הוא בעזרה והם בבהכנ"ס אך מדברי הא"ר שם ס"ק זיי"ן בסימן רל"ו שכ' וזה"ל שם ועוד דיש לחלק דדוקא בשעה שהציבור מתפללים הוי כתפלה אחרת [ותיבת לא ט"ס שם] אבל אם מתפלל ממש עמהם הוי כמתפלל עם הציבור עכ"ל. והנה מזה מוכח דבמתפלל ממש עמהם מיירי דאם הוא בעזרה והם בביהכנ"ס הדר הו"ל רק בשעה שהציבור מתפללין. אך נראה דאין מזה ראיה ואדרבא לפי חלוקי הנ"ל אתי שפיר דאם מתפלל עם הציבור אם אין נראה לעין חילוק מהם ולא הוה כאגודות אגודות ע"י המחשבה אבל אם מתפלל בעוד שהציבור אומרים ק"ש וברכותיה אז ממ"נ אם מתפלל ערבית הרי אינו רשאי להקדים תפלתו לתפלת הציבור כמ"ש לעיל בסי' צ' וא"כ יש עליו לעז שמקדים תפלתו לתפלת הציבור ואיכא חשדא דהרי אפי' בדרבנן חיישי' לחשדא כמ"ש בפ"ב דשבת גבי נר חנוכה וכן בהולך אחורי בהכנ"ס וכמ"ש בסי' צ' ואם נאמר דהוא מתפלל מנחה הדר הו"ל אגודות אגודות והוי לא תתגודדו ולכך זה העיקר להלכה דאם אין הקהל עומדין לש"ע אסור לו להתפלל מנחה רק יצא לחוץ אך בשעה שעומדים הציבור לתפלת י"ח רשאי הוא לעמוד עמהם לכוון לשם מנחה ובשבת בכל ענין אסור כיון דהם מתפללין של שבת והוא של חול כנלפענ"ד נכון לדינא ועיין בחיבורי על ש"ע או"ח משנת תר"ד דף קל"ט ע"ב בהלכות תפלה סי' ס"ח מ"ש בזה לחכם אחד ע"ש ודו"ק:

א

[א] [לבוש] עד עת השקיעה וכו'. אבל בתרומת הדשן סימן א' כתב דתחילתן וסופן מעלות השחר עד צאת הכוכבים, מיהו מעדני מלך דף ז' כתב שדברי רמב"ם בפירוש המשנה פרק ב' דפסחים מסייעין לדברי הלבוש עיין שם וכן פסק בתוספות יום טוב שם, ועיין בירושלמי ברכות דף א' ע"ג, וצריך עיון לי. ופשוט פירוש הלבוש עד תחילת השקיעה וכן מפורש במעדני מלך שם, וכן כתב הלבוש להדיא בסימן רס"ז ולאפוקי מה שכתב מגן אברהם דכוונת הלבוש בסוף שקיעה, והוא כמו רביעית שעה קודם צאת הכוכבים דלא דק:

ב

[ב] [לבוש] בהקרבות התמיד שבכל יום וכו'. כן כתב בית יוסף בשם הרמב"ם ובסימן רל"ב כתב טעם אחר מנפשיה דבאותו זמן היתה הולכת איברים וכו' וצריך יישוב. וכתב מגן אברהם דאם רוצה לאכול או לצאת לדרך מתפלל אף לכתחילה מנחה גדולה ועיין בתשובת בית יעקב סימן צ"א:

ג

[ג] בשעת הדחק וכו'. כתב מלבושי יום טוב דבתשב"ץ גבי מת לו מת אחר תפילת ערבית משמע אפילו שלא בשעת הדחק, עד כאן. והוא בתשב"ץ סימן תכ"ח עיין שם. ואפשר לדחות דאפשר דהתשב"ץ מיירי דוקא בדיעבד דומיא דמת לו מת דהוי דיעבד או לכתחילה ובשעת הדחק. ומבואר בתשב"ץ שם דאם התפלל מנחה אחר פלג המנחה לא יתפלל כלל מעריב באותו יום אבל לא ביום אחר וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בשם תשובת מנחם עזריה ודלא כמגן אברהם דמשמע מיניה דחד דינא אית להו:

ד

[ד] [לבוש] אין יוצאין לכולי עלמא וכו' משעה ורביעי וכו'. ובימי הקיץ דהימים ארוכין שמונה עשרה שעות יש היתר שני שעות פחות שמינית קודם לילה דהא חשבינן שעות זמניות, כן כתב בתרומת הדשן סימן א' וכן כתב הב"ח וסיים מיהו כבר נהגו להתפלל קודם הזמן הזה, עד כאן. ועיין בתרומת הדשן שם ולדעת הלבוש דחשב שעה ורביעי קודם השקיעה יש זמן יותר מצד הדין דהא משקיעה עד צאת הכוכבים איכא נמי זמן ארבע מילין כדלקמן סימן רס"א ורס"ז שהוא שעה וחומש, ולמעדני מלך שם יש שיעור חמישה מילין וכל מיל שני חומשי שעה. ונראה דמכל מקום לא הוי משקיעת החמה לילה לענין מלאכה בערב שבת כמבואר בלבוש סימן רס"א. וכל זה דלא כמגן אברהם בסימן רל"ה ס"ק ג' אפילו בדיעבד לחזור ולהתפלל דלא ירד לכל זה, ועיין באגור סימן שכ"ה. ובשיעור שקיעה מצאתי במהרי"ק שורש קע"ג בלבוש שיש ארבע מילין, וכן משמע בחידושי רשב"א דף ג'. כתבו אחרונים מאן דבעי למהוי חסידא יתפלל מנחה קודם פלג מנחה ומעריב לאחר צאת הכוכבים. כתב הפרישה סימן רל"ה זה לשונו משמע מתרומת הדשן דאם הרב יכול להנהיגם על פי הדין שיתפללו ערבית מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביעי שעה זמניות קודם הלילה ינהיגם, ומזה נתפשט המנהג בקצת קהילות קדושות לשאול פי הרב בזמן קריאת ערבית לבית הכנסת באיזה זמן יקראו לבית הכנסת, עד כאן. וכתב של"ה דף קכ"ב דיחיד שהוא דר בכפר או אם הוא בדרך שאז אין ציבור צריך להמתין עד צאת הכוכבים, עד כאן. ואם עבר ולא המתין כתב בספר דרך חכמה דהברכות הם לבטלה, ולא דק דקיימא לן דהברכות לא על קריאת שמע נתקנו כדלקמן סימן רל"ה ס"ק ב':

ה

[ה] [לבוש] אומרים עמו וכו'. כתב מלבושי יום טוב אין נראה לי מהא דריש סימן ק"ט אלא יתחילו אחר שענו אמן דהאל הקדוש, עד כאן. ולכאורה נראה לי דהכא שאני שהשעה דחוקה ועוברת, אלא דמשמע מרמ"א דמיירי שיש שהות לתפילה בלחש כולו ולתפילת שליח ציבור בקול רם עד אחר קדושה, דהא קאי אמה שכתב השולחן ערוך אם אין שהות ביום לגמור שמונה עשרה ברכות, והשולחן ערוך בהכי מיירי עיין שם ודו"ק. מיהו אפשר לחלק דלעיל מיירי ביחיד והכא בציבור ועיין לעיל סימן קכ"ד מה שכתבתי עוד מזה, ולעיל סימן ק"ט כתבתי דגם ביחיד יש להתחיל עם השליח ציבור לכתחילה:

ו

[ו] [לבוש] לכתחילה וכו'. הט"ז כתב דהשולחן ערוך סותר דבריו בסימן צ"ב דפסק כרי"ף דצריך לחזור לאחוריו עיין שם. ולא דק דטובא איכא לחלק וכמו שנתבאר לעיל ס"ק ז'. כתב ברכת אברהם חלק ג' דאין הניגוב מעכב:

ז

[ז] מלימודו וכו'. כתב בשיירי כנסת הגדולה סימן צ"ב לא ראיתי למורי ושאר גדולי הדור נזהרים בזה, עד כאן. מיהו בהגהות מנהגים מביא ראיה מפרק ט' דבבא מציעא מאבות עולם דמשו ידייהו ופירש מגן אברהם דאף על פי שבמתים אין שייך לומר שנגעו במקום מטונף, עד כאן. אבל מהרא"ש פירש דמיתה שלהן אינו אלא כשינה והישן על מטתו צריך נטילה לתפילה, עיין שם. ונראה דעל כל פנים כל זמן שהוא בבית הכנסת אף שמפסיקין במכירות המצוות אין צריך ליטול עוד, דמסתמא לא הסיח דעתו ודלא כמגן אברהם, מיהו היכא שנטל לאכילה ואכל נראין דברי מגן אברהם דצריך ליטול לתפילה אף שלא הסיח, אבל ברחץ שחרית כשלא הסיח אין צריך ליטול לתפילה:

א

המנחה. מה שנקרא תפלת צהרים מנחה כי מנחה לשון הכנסה כמו למנח יומא והוא זמן התחלת שקיעת החמה: ובתשו' הרב מוהר"א כ' הואיל דלמדין ערבית משל שחרית דשם נאמרו הנסכים להדיא על כן קראו לה שם מנחה להורות דגם בשל בין הערבים קרבין נסכים עמו: והחכם מהר"י מצליח נר"ו הקשה עליו ע"ש ולדעתו נקראת מנחה משום דחכמים פליגי על רבי והוא דנאמר להדיא נסכים בשל בין הערבים ועיין תשובת מ"ע מפאנו סי' כ"ב ובתשובת בי"ד סי' תקי"ד מפרש לעצמו שהוא לשון קרבן כמ"ש המתרגם מנחה לעשו תקריבתא כו'. ועיין בס' אליה רבה עוד טעמים על שם מנחה ומה שהביא בשם ספר חסידים:

א

א) [סעיף א'] מי שהתפלל תפלת המנחה וכו' משמע דדוקא בדיעבד יצא אם התפלל משש שעות ומחצה ולמעלה אבל לכתחלה אין להתפלל אלא מתשע שעות ומחצה ולמעלה. וזהו דעת הרמב"ם פ"ג מה"ת. וכתב שם הטעם משום דתפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה. ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מט' שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה. ולפי שבערב פסח שחל להיות בע"ש היו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא. ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה עכ"ל ומביאו ב"י יעו"ש. ומיהו כתב ב"י דמדברי הטור והרא"ש נראה דזמן מנחה לכתחלה הוא מו' שעות ומחצה ולמעלה יעו"ש וע"כ יש נוהגין להקל בעת הצורך להתפלל לכתחלה מו' שעות ומחצה ולמעלה אבל בלא צורך אין להתפלל כ"א דוקא אחר תשעה שעות ומחצה כדעת הרמב"ם ומרן ז"ל. ועיין לקמן אות ג':

א

ב) שם ולמעלה יצא משמע דקודם לכן לא יצא ואע"ג דבאמת זמנה אחר שש שעות כדאיתא ביומא דכ"ח מ"מ כיון דאין אנו בקיאין לא יצא. מ"א סק"א. וכן מסיק הפר"ח בליקוטים בסימן זה. וכן הוכיח המט"י וכתב דצריך לחזור ולהתפלל בזמנה יעו"ש. וכ"פ הברכ"י אות ג' וכתב ודלא כהרב בית יעקב סימן צ"א דפסק דיצא יעו"ש. והביאו שע"ת אות א' וכ"פ הער"ה אות א' אמנם דעת הא"א אות ב' כס' בית יעקב דזמן תפלת מנחה מתחלת שבע יעו"ש. וכ"ה דעת זכרון יוסף בדף ק' ע"א והביאו מחב"ר אות א' וכתב דהכי משמע בירושלמי פ' תה"ש יעו"ש. וכתב עו"ש המחב"ר בק"א דכ"מ נמי מתשו' הרי"ף סימן ש"ך ומדברי ר"ת בס' הישר יעו"ש. וכ"כ הנה"ש סימן רפ"ו אות ה' יעו"ש. וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל בדרבנן סב"ל ורוב הפו' ס"ל תפלה דרבנן וגם להסוברים דאורייתא אין מנין התפילות מן התורה ולא נוסח התפלה כמ"ש לעיל סימן ק"ו אות ז' יעו"ש א"כ אם טעה והתפלל מנחה מהתחלת שעה שביעית י"ל דא"צ לחזור ולהתפלל:

א

ג) שם ועיקר זמנה מט' שעות וכו' מפלג המנחה עדיף טפי מתחלת זמן מנחה קטנה כ"כ רבינו חננאל וכ"ש מנחה גדולה שאין להתפלל אותה אלא מתוך הדוחק הרדב"ז סימן רע"ו. ברכ"י אות ד' שע"ת אות א' ועיין לעיל סימן רל"ב אות ז' ולקמן אות יו"ד ודוק:

א

ד) שם ולמעלה עד הלילה וכו' איכא מרבנן קשישי דמפרשי עד הערב עד שתחשך ומשמע דס"ל להנהו רבוותא דזמן תפלת המנחה עד צאת הכוכבים ולאו מילתא דכיון דכנגד תמידים תקנום א"א לעיקר עבודת התמיד אחר שקיעת החמה. שה"ג אשר סביב המרדכי פ' תה"ש. כנה"ג בהגה"ט. מיהו הרב שאגת אריה סימן י"ז האריך בזה והעלה דזמן תפלת מנחה עד צאת הכוכבים יעו"ש. וכ"כ מור"ם ז"ל לקמן בהגהה סוף סעיף זה יעו"ש:

א

ה) ושיעור זמן בין השמשות כבר נתחבטו בו קמאי ובתראי כמ"ש הברכ"י רסי' רס"א וכתב שם בשם הגו"ר תשו' כ"י שהעולם נהגו בכל גלילות ישראל כס' הגאונים ובמוצאי שבת בכדי שהות שנים שלשה מילין מדליקין יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר סימן רס"א אות ז' בשם ס' גט מקושר שמנהג העולם ע"פ סברת הגאונים ותכף אחר השקיעה מתחיל זמן בין השמשות שהוא ג' רבעי מיל יעו"ש. וכ"כ בברכ"י סימן של"א אות ז' ובמחב"ר שם אות ה' לגבי מילה שכל שיש שמש נראית במקום גבוה אפילו משהו חשבינן מאותו יום וכשאין נראית כלל מונין להבא וכתב שכן מנהג ירושת"ו וחברון ת"ו יעו"ש. וכ"כ במחב"ר סימן תנ"ה אות ב' לגבי זמן שאיבת מים ללישת המצות יעו"ש. ולפ"ז יהיה זמן תפלת המנחה לרבנן עד אחר זמן בין השמשות דהיינו עד שיעבור זמן ג' רבעי מיל שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית כלל על הארץ אפילו על מקום גבוה. וא"כ אם יכול להתפלל ולגמור קודם לכן או בזמן בין השמשות שהוא י"ג דקים וחצי אחר שאין השמש נראית על הארץ יתפלל מנחה ואם לאו ימתין עד שיעבור זמן בין השמשות ויתפלל ערבית שתים. ומנהג עה"ק ירושת"ו וחברון ת"ו כיון שהגיע זמן קריאת המגרב שהא אחר עשרה דקים שאין השמש נראית על הארץ אין מתפללין עוד מנחה. וכ"כ רב פעלים ח"ב סימן י"ט יעו"ש:

א

ו) וזמן התחלת תפלת מנחה הוא חצי שעה אחר שתהיה החמה בראש כל אדם שאז הוא חצי היום ודאי בכ"מ בג"ע ובכל האקלימים בין בקיץ בין בחורף וכמ"ש לעיל סימן א' אות ז' יעו"ש:

א

ז) שם הגה. ומשערינן שעות אלו וכו'. בתה"ד סימן א' משמע שמשערין מע"ה עד צ"ה וכמ"ש סימן תמ"ג יעו"ש. אבל בלבוש ול"ח פ' תה"ש אות י"ד כתבו דמשערין מהנץ החמה עד שקיעתה. וכ"כ בשה"ג פ' תה"ש. ומ"ש הלבוש עד שקיעתה היינו תחלת שקיעתה כשאין השמש נראית עוד על הארץ כמבואר בל"ח שם ובדברי הלבוש סימן רס"ז יעו"ש וכ"כ הא"ר אות א' וכתב ולאפוקי ממ"א שפי' דברי הלבוש בסוף השקיעה דלא דק יעו"ש. והמנהג לענין תפלה להקל ולחשוב שעות אלו כדברי הלבוש דהיינו אם היום י"ב שעות מזריחת השמש עד שאין השמש נראית על הארץ שתי שעות ומחצה קודם שאין השמש נראית על הארץ הוי זמן מנחה קטנה ושעה ורביע פלג המנחה. ואם היום ארוך מקדימין לפי חשבון גודל השעות ואם היום קצר מאחרין לפי חשבון קטנות השעות:

א

ח) שם בהגה ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות וכו' ר"ל אם היום ארוך ט"ו שעות חושבין כל שעה ורביע לשעה ואם היום קצר ט' שעות חושבין כל שלשה רבעי שעה לשעה וכן על זה הדרך מוספין וגורעין לפי גודל היום:

א

ט) שם כחד מינייהו וכו' פי' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צ"ה. מ"א סק"ה. אבל המאירי בפסקיו כ"י פ' תה"ש כתב ביום א' אין ראוי להתפלל בו מנחה וערבית אבל מיום ליום אין לחוש כלל ואין כאן משום תרתי דסתרן אהדדי דבדרבנן לא חיישינן כלל יעו"ש. והביאו המחב"ר אות ב' ובאשה אין מדקדקין עליה שלא לעשות תרתי דסתרי דכיון דטרודה בעסקי הבית חשיב לדידה שעת הדחק כדין הנז' לקמן אות י"ב ויכולה להתפלל מנחה וערבית ביחד אחר פלג המנחה אם יזדמן לה כך בן א"ח פ' ויקהל אות ז':

א

י) שם כחד מינייהו וכו' ומאן דבעי למהוי חסידא ולצאת ידי שניהם יתפלל מנחה קודם פלג המנחה וערבית לאחר צ"ה. עו"ת אות א' ומיהו עיין לעיל אות ג' שכתבנו דטוב יותר להתפלל מנחה אחר פלג המנחה:

א

יא) שם ואם בדיעבד התפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא. משמע דוקא מפלג המנחה ולמעלה אבל קודם לכן אינו יוצא אליבא דכ"ע. עו"ת אות א' מ"א סק"ו. ופלג המנחה חושבין לפי ערך היום כמ"ש לעיל אות ז' ואות ח' יעו"ש:

א

יב) שם ובשעת הדחק וכו' ועכשיו נהגו העולם להקל בכך שאעפ"י שמתפללין תפלת מנחה אחר פלג המנחה לא נמנעו מלהתפלל ערבית ג"כ באותה שעה ואע"ג דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי ואפשר שסומכין על מ"ש הרא"ש לדעת ר"ת ולענין תפלה הקילו. ב"י יעו"ש וכ"כ הב"ח. וכ"כ המ"א סק"ז דעכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכ"ה בטור סימן רל"ה אבל יחיד שלא התפלל בבהכ"נ ימתין עד הלילה עכ"ל. וכ"כ דה"ח אות ב' חס"ל אות ב' ועיין ש"ץ דק"ס ע"ב שכתב דכן נראה דעת האר"י שהרי (כמ"ש לעיל סימן רל"ב אות ז') היה נזהר מאד שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה והוא עצמו כתב בענין ג' משמרות הוי הלילה דיש להתפלל ערבית בעת שהוא קרוב ליום ממה שהוא קרוב ללילה כי כל הג' תפילות צ"ל ביום וק"ש יקרא אח"כ בצ"ה. וכן הוא בפי' בז"ח פ' בראשית (דף כ"ג ע"א ושם כתוב דזמן תפלת ערבית משקיעת החמה עד צאת ב' כוכבים יעו"ש) ואיך היה עושה תרתי דסתרי אלא ע"כ לומר דסמך אדעת ר"ת דבתפלה הקלו יעו"ש. והביאו שע"ת לקמן סימן רל"ה:

א

יג) [סעיף ב'] אם יש לו מים וכו' דסתם ידים פסולות לתפלה משום היסח הדעת. ב"י. והפרישה אות ו' כתב הטעם משום דתפלה במקום התמיד והכהנים היו צריכין לקדש ידיהם קודם. וא"כ ה"ה לתפלת ערבית שאם הסיח דעתו בין מנחה לערבית צריך ליטול:

א

יד) שם בהגה ואפילו עומד מלימודו וכו' וראיה מדאמרינן בב"מ דפ"ה ע"ב באבות העולם דמשו ידייהו (הגמ"נ) פי' ואעפ"י שבמתים אין שייך לומר שנגעו במקום מטונף אעפ"י כן צריך ליטול מ"א סק"ח אבל מהר"ש פי' דמיתה שלהן אינו אלא כשינה והישן על מטתו צריך נט"י לתפלה יעו"ש. א"ר אות ז' ועיין בדברינו לעיל סימן צ"ב אות כ"ו:

א

טו) ומ"מ נראה אם נטל ידיו לתפלה אעפ"י שהפסיק אח"כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א"צ ליטול שנית. אבל בשבת שמפסיקין במכירת המצות נראה שצריך ליטול שנית לתפלת מוסף אלא א"כ לא הסיח דעתו. מ"א שם. אבל הא"ר שם חלק על דברי המ"א הנז' וכתב דכל זמן שהוא בבהכ"נ אף שמפסיקין במכירת המצות א"צ ליטול עוד דמסתמא לא הסיח דעתו עכ"ד:

א

טז) ואם נטל ידיו לאכילה ואכל מ"מ צריך ליטול לתפלה כיון שלא נטל לתפלה משא"כ ברחץ ידיו שחרית דהוי נטילה לתפלה. מ"א שם. א"ר שם. וה"ד כשלא הסיח דעתו כשרחץ שחרית א"צ ליטול לתפלה אבל הסיח צריך ליטול כמ"ש לעיל סימן צ"ב סעיף ה' יעו"ש. וכ"כ א"ר שם:

א

טוב) שם א"צ ליטול. ואם אין ידיו נקיות יקנחם בעפר או בצרור. טור. ועיין לעיל סימן צ"ב סעיף ד' ובדברינו לשם אות כ"ב וכ"ג ודוק:

א

ולמעלה יצא. משמע דקודם לכן לא יצא, ואף על גב דבאמת זמנה אחר ו' שעות כדאיתא ביומא דף כ"ח מ"מ כיון דאין אנו בקיאין לא יצא:

ב

ועיקר זמנה. עיקר זמן שחיטה היא מדאורייתא מו' שעות ומחצה רק שהיו מקריבין אותו בכל יום מט' ומחצה כדי להקריב תחלה קרבנות יחיד שאסורין להקריב אחריה ולכן עיקר זמן המנחה היא מט' שעות ומחצה (ומ"מ אם רוצה לאכול מתפלל מ"ג לכתחלה כמ"ש סימן רל"ב ומכ"ש מי שרוצה לצאת לדרך כמ"ש ססי' פ"ט וע' בתו' ר"פ ע"פ וכ"ה ססי' רפ"ו) רק שבע"פ שחל להיות בע"ש היו מקריבין בו' ומחצה ועמ"ש סימן רל"ב:

ג

ומשערי'. בת"ה משמע שמשערין מע"ה עד צ"ה ומ"ש סימן תמ"ג וע"ש אבל בלבוש ובל"ח כתבו דמשערין מהנץ החמה עד שקיעתה וכ"כ בש"ג פ' ת"ה ונר' לי ראיה לדבריה' מפסחים דף צ"ג ע"ב דזמן השחיט' אינו אלא עד תחלת השקיע' וכ"כ התו' במנחות דף כ' ע"ב והוא כמו שעה וחומש שעה קוד' צ"ה ומיהו י"ל דתקנו נגד הקרבת המנחה וכמ"ש סי' רל"ב, וגם הלבוש כוונתו בסוף השקיעה והוא כמו רביעית שעה קודם צ"ה ועיין בהגה שניה:

ד

שעות זמניות. ערסי' פ"ט וסי' רס"א מ"ש דלא כיש מי שכ' דלעולם חושבין הלילה עד י"ב שעות ואח"כ מתחיל היום דליתא דהא זמן מנח' מחצות היום ולמעלה וילפי' מבין הערבים משינטה החמה למערב וא"כ הוי באמצע היום ממש וגם לרבנן שחרית עד חצות ממש ששוב אסור להקריב תמיד של שחר ומינה לר"י עד ד' שעות דהיינו שליש היום ואף על גב שכתבתי בסי' א' בשם הזוהר שלענין חצות לילה חשבי' הלילה לי"ב שעות ש"ה דלגבי הקדוש ברוך הוא לילה כיום יאיר, ולכן חושב לעולם י"ב שעות לילה ואנחנו צריכים לכוין העת שהוא רצון לפניו אבל התפילות נגד תמידין תקנום ומסור בידינו הכל לפי המקום והאופן מהלך החמה וכן השבתות ומועדים וכ"כ מהרי"ל בתשובה סי' קס"ג ועיין סימן תמ"ג:

ה

לעולם כחד. פי' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך ומכ"ש שלא יתפלל ביום א' מנחה אחר פלג המנחה וערבי קודם צ"ה:

ו

ולמעלה יצא. משמע דקודם פלג המנחה אפי' בדיעבד לא יצא וכ"ה סי' רס"ג סי"ד עסי' רל"ה סס"א:

ז

דהיינו צ"ה. וז"ל ד"מ מהרי"ל היה מתפלל מנחה בשעת הדחק סמוך לצ"ה ואמר אף על פי שנראה בעיר לילה מ"מ עדיין יום הוא כמ"ש ר"י יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא עכ"ל וזהו דוקא בעיר שבתיה גבוהין או שיושבת בעמק ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכ"ה בטור סי' רל"ה ויחיד שלא התפלל בב"הכ ימתין עד הלילה, ועמ"ש סימן צ' ס"ט וצריך ליזהר שלא יתפלל ערבית קודם פלג המנחה כמ' של:

ח

עומד מלימודו כו'. וראיה מדאמרי' פ"ט דב"מ באבות העולם דמשהו ידיהו (ה"מ הגמ"נ) פי' דאע"פ שבמתים אין שייך לומר שנגעו במקום מטונף אעפ"כ צריכין ליטול ומ"מ נ"ל דאם נטל ידיו לתפלה אף על פי שהפסיק אח"כ בלימודו כגון בזמן שדורשין א"צ ליטול שנית וכ"מ בברכות דף כ"ג ועסי' צ"ב ס"ה ומ"מ בשבת שמפסיקין במכירת המצות נ"ל שצריך ליטול שנית לתפילת מוסף אא"כ לא הסיח דעתו ואם נטל ידיו לאכילה ואכל מ"מ צריך ליטול לתפל' כיון שלא נטל לתפלה משא"כ ברחץ ידיו שחרית דהוי נטילה לתפלה עסי' ד' כנ"ל:

א

(א) שהתפלל וכו' – דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה וזמן שחיטתו מדאורייתא התחלתו אחר שש שעות ומחצה דהיינו חצי שעה אחר חצות היום ורק משום כדי שיהיו יכולין להקריב קרבנות יחיד מקודם [שאחר התמיד של בין הערבים אסור להקריב שום קרבן] לכן היו מאחרין הקרבתו בכל יום עד ט' שעות ומחצה לבד מערב פסח שחל להיות בע"ש שהיו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה וע"כ עיקר זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט' ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום ומ"מ אם התפלל משש ומחצה ולמעלה יצא אחרי דעיקר זמנו של תמיד מדאורייתא מתחיל מאותו זמן ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה ועכ"פ אם רוצה לאכול או לצאת לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מ"ק לא יהיה לו מנין לכו"ע מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה:

ב

(ב) ומחצה ולמעלה יצא – משמע דמקודם לכן לא יצא אפילו דיעבד [כ"כ מ"א ודה"ח וברכ"י] ויש מאחרונים דס"ל דאף דלכתחלה אסור להתפלל קודם שנשלם החצי שעה שאחר חצות מ"מ בדיעבד שהתפלל בזו החצי שעה לא יתפלל שנית. ודע דמש"כ עד הלילה לרבנן לאו דוקא דהא לערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים לכו"ע בכלל בין השמשות הוא כדלקמן בסימן רס"א ואין להתפלל מנחה אז ועיין לקמיה בהג"ה שניה מה שכתבנו בענין זה למעשה:

ג

(ג) שהוא עד סוף וכו' – שזמן מנחה קטנה הוא שתי שעות ומחצה [דהלא הוא מט' שעות ומחצה עד סוף י"ב שעות] ונמצא דפלג המנחה הוא שעה שלמה ועוד רביע:

ד

(ד) ומשערינן שעות אלו וכו' – היינו כל חשבון השעות הנ"ל בין למנחה גדולה בין למנחה קטנה ופלג המנחה דחשבינן בשעות היום מחלקינן היום בין ארוך בין קצר לי"ב חלקים וכל חלק נקרא שעה וע"פ שעות אלו קבעינן זמן מנחה לכל הנ"ל. ושיעור י"ב שעות היום דמשערינן בו יש מחלוקת בין הפוסקים די"א דחשבינן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים וממילא לר' יהודה מותר להתפלל מנחה עד שעה ורביע קודם צה"כ ולרבנן עד הלילה וכנ"ל בסק"ב וכך סתם המחבר בסימן זה ולקמן בסימן תמ"ג וי"א דחשבינן הי"ב שעות מנץ החמה עד שקיעתה וממילא לר' יהודה אינו מותר להתפלל מנחה רק עד שעה ורביע קודם השקיעה ולרבנן עד השקיעה:

ה

(ה) דעבד כמר וכו' – ויש לכל אחד משניהם קולא וחומרא היינו דלענין מנחה דעת ר' יהודה אינה אלא לחומרא דאין להתפלל מנחה רק עד פלג המנחה אבל ממילא יש קולא לענין מעריב דמשם ואילך נחשב כלילה לענין שיוכל להתפלל תפלת מעריב [היינו רק התפלה עצמה דאלו זמן ק"ש של ערבית לכו"ע בצאת הכוכבים הוא וכדלקמן בסימן רל"ה] ולרבנן הוי קולא לענין תפלת המנחה דמתפללין עד הערב וממילא חומרא לענין תפלת הערב דאין להתפלל קודם חשיכה:

ו

(ו) לעולם כחד – פ' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך משום דהוה תרתי דסתרי אפילו למחר ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג כרבנן וערבית קודם צה"כ:

ז

(ז) באותה שעה – אלא קודם פלג דוקא:

ח

(ח) עד הלילה – ר"ל עד ביה"ש שהוא ספק לילה:

ט

(ט) קודם שקיעת החמה – ר"ל סוף שקיעה שהוא לדעת המחבר בסי' רס"א זמן מועט קודם צאת הכוכבים ואע"ג דגם אז אין להתפלל עד צאת הכוכבים ממש דמקודם לכן הוי רק ספק לילה וכדלקמן בסימן רל"ה בהאי פורתא לא דק:

י

(י) ולמעלה יצא – אבל קודם פלג אפילו בדיעבד לא יצא ולעיל מתבאר דיש דעות בפוסקים אימת הוא פלג המנחה וע"כ יש לסמוך להקל שלא לחזור ולהתפלל אף אם התפלל שעה ורביע קודם שקיעת החמה:

יא

(יא) ובשעת הדחק וכו' – ר"ל דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ"מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג"כ בזמן הזה ומ"מ אין להקל בזה רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסימן רל"ה ס"א:

יב

(יב) מנחה אחר כך – ר"ל אפילו ביום אחר לא יתפלל מנחה אחר פלג כיון דתמיד מחזיק אותו זמן לזמן תפלת הערב אפילו אם בדעתו באותו היום להתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים:

יג

(יג) או בשעת הדחק וכו' – ר"ל דכיון שהוא שעת הדחק מותר לו לכתחלה להתפלל מנחה בשעה שנהג עד היום להתפלל מעריב וכבר כתבתי בסקי"א דיש לו ליזהר שלא להתפלל אז מעריב רק אחר צה"כ אם לא שהוא בצבור ויהיה טורח לקבצם שנית כשילכו כ"א לביתו:

יד

(יד) דהיינו עד צאת הכוכבים – לאו דוקא דערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים בודאי בין השמשות הוא לכו"ע ואין להתפלל באותו זמן אלא ר"ל סמוך לזה וכן אי' בד"מ ברל"ב. ודע דאף שמהמחבר והרמ"א משמע דלדידן דנוהגים להתפלל מעריב אחר צה"כ מותר להתפלל מנחה אפי' אחר שקיעה עד סמוך לצ"ה יש פוסקים רבים שחולקים בזה ודעתם שתפלת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה ולכן לכתחלה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא דהיינו שיגמור תפלתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אח"כ בצבור ובדיעבד יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צה"כ [אך כל מה שיכול להקדים מחוייב להקדים כדי שלא יכנס בספק בין השמשות אכן אם כבר נראו כוכבים כבר עבר זמן מנחה בודאי דזהו סימן ללילה כמבואר כ"ז בסימן רצ"ג ע"ש במ"ב ובה"ל] אך כ"ז בדיעבד ושעת הדחק גדול אבל לכתחלה בודאי אין לאחר זמן המנחה עד אחר שקיעה וכ"ש שיש ליזהר מאד שלא לאחר עד סמוך לצאת הכוכבים וכבר אחז"ל במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא ליה שעתא:

טו

(טו) צריך ליטול וכו' – בין לתפילת המנחה בין לתפלת ערבית דמצוה ליטול ידיו לתפלה:

טז

(טז) אע"פ שאינו יודע וכו' – ואם נטל ידיו לתפלת המנחה ולא הסיח דעתו משמירתן אין צריך ליטול ידיו לתפלת ערבית:

יז

(יז) ועיין לעיל וכו' – היינו מה דמבואר שם דאפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטל ידיו לתפלה אינו מברך ועיין לעיל בסימן וי"ו ס"א במ"ב:

יח

(יח) מלמודו – ר"ל דמסתמא לא נגע באמצע הלימוד במקום מטונף אפ"ה מצוה ליטול בשביל התפלה וכתב המ"א דמ"מ אם נטל לתפלה והפסיק בלימוד א"צ ליטול שנית ובשבת שמפסיקין במכירת המצות צריכין ליטול שנית לתפלת המוסף אא"כ לא הסיח דעתו משמירת ידיו והא"ר כתב דכ"ז שהם בבה"מ מן הסתם אין כאן היסח הדעת וכן המנהג:

יט

(יט) לתפלה – ואפילו נטל ידיו לאכילה ואכל ולא הסיח דעתו צריך נטילה לתפלה שאין נטילתו לאכילה עולה לתפלה אבל נטילת שחרית שנטל כשקם ממטתו ולא הסיח דעתו עולה לו לתפלה:

כ

(כ) א"צ ליטול – אלא ינקה ידיו בכל מידי דמנקי. וכ"ז בסתם ידים אבל אם נגע ידיו במקום מטונף או עשה צרכיו צריך לחזור אחר מים אף בתפלת מנחה ומעריב וכמו בתפלת שחרית וכמבואר שיעורו לעיל בסימן צ"ב ס"ד ע"ש [אחרונים בסימן צ"ב] וע"ש במ"ב ובה"ל ששייך לכאן:

א

סעיף א' ואסיקנא בעבד. ע' שבת תוס' ד"ה דעבד ובא"ר סי' ג' ס"ד:

ב

שם ואם בדיעבד התפלל ואם התפלל בדרך טעות דהיה סבור שהוא לילה חוזר ומתפלל אבל צבור גם בכה"ג אינם חוזרים ומתפללים ע' לקמן סי' רס"ג סי"ד ובמג"א שם ס"ק כ"ו:

א

יצא עבה"ט ובבר"י כ' דלא יצא דאע"ג דזמנה אחר חצות מ"מ כיון דאין אנו בקיאין לא יצא כמ"ש המג"א ובלקוטי פר"ח ע"ש וע"ש בשם רדב"ז סי' תרע"ו דמפלג המנחה עדיף מתחלת זמן מנחה קטנה כ"כ רבינו חננאל כ"ש מנחה גדולה שאין להתפלל אותה אלא מתוך הדוחק ע"ש וע' בשאגת אריה סי' י"א שהאריך בענין אם מותר להתפלל מנחה אחר שקיעת החמה וסיים בה דש"מ דזמן תפלת המנחה עד הלילה ע"ש וכ' בשם האר"י ז"ל שיש להתפלל תפלת מנחה בעינים סגורות וכן להניח ב' ידיו זו ע"ג זו ימין על שמאל וכן יעשה בערבית ובערבית של ע"ש א"צ לסגור עיניו וצריך לו' עלינו אחר כל ג' תפלות היום וכן יש לו' מזמור ה' רועי ומזמור אלקים יחננו אחר כל ג' תפלות ע"ש:

א

מי שהתפלל כו'. זה דעת רמב"ם משמע דוקא בדיעבד יצא וכ' בית יוסף שמדברי הטור והרא"ש משמע דזמן מנחה לכתחלה הוא מו' שעות ומחצה ולמעלה וכאן סתם כרמב"ם אבל מנהגינו הרבה פעמים שמתפללים מנחה קודם פלג המנחה דהיינו י' שעות ומחצה:

ב

אם יש לו מים כו'. משמע שפוסק כדברי התוס' שמביא הטור דאין הנטילה לתפלה אלא מצד מצוה לחוד כדרך שאר מצוה אבל מה שחילקו בגמ' בתפלה בין לפניו בין לאחריו לא קאי אלא לענין להתפלל בי' כדעת רש"י והסכימו לו התו' בברכות דף ט"ו ובפסחים דף מ"ו ובסי' צ"ב פסק בש"ע כדעת הרי"ף וע' מ"ש שם ובודאי פסק דכאן הוא עיקר דבתר' הוא: