שולחן ערוך, אורח חיים רל״ב: דברים האסורים בשעת המנחה. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דברים האסורים בשעת המנחה. ובו ג סעיפים:
אם השעה דחוקה יתפללו בלחש ואח"כ יאמר ש"ץ מגן ומחיה ויענה קדושה ומסיים האל הקדוש אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות: הגה וי"א שמתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם וכן נוהגים וע"ל סי' קכ"ד סעיף ב':

ב

לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי (מקום שמעבדין שם העורות) ולא לדין ולא לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ואם התחיל באחת מכל אלו אינו מפסיק אף ע"פ שהתחיל באיסור והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו אבל אם אין שהות להתפלל אחר כך צריך להפסיק מיד ומאימתי התחלת תספורת משיניח סודר של ספרים על ברכיו והתחלת מרחץ משיפשוט לבושו העליון והתחלת בורסקי משיקשור בגד בין כתפיו כדרך הבורסקים והתחלת דין אם היו עסוקים בו משיתחילו בעלי דינין לטעון ואם לא היו עסוקים בו משיתעטפו הדיינים ולדידן משישבו אדעתא לדון והתחלת אכילה משיטול ידיו: הגה ויש חולקים וסבירא להו דסעודה קטנה מותר ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה (טור בשם רבינו תם) וי"א דאפי' סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה שרי (בעל המאור והגהות מרדכי פ"ק דשבת) וי"א דסעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה שרי (טור בשם ר"י) ונהגו להקל כשתי הסברות דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה ואפשר הטעם משום דעכשיו קוראין לבה"כ לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל (אגודה פ"ק דשבת) (וע"ל סי' פ"ט) מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפי' סמוך למנחה גדולה ואפי' אם התחיל קודם לכן כשמגיע מנחה קטנה והשעה עוברת צריך לקום ולהתפלל (טור ובית יוסף בשם הפוסקים):

ג

והא דאסור לאכול סעודה קטנה היינו כשקובע לסעודה אבל לטעום דהיינו אכילת פירות מותר וה"ה לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל בלא קבע מותר:

א

וי"א שיתפלל הש"ץ עם הקהל כו' והציבור לא יתחילו עד אחר האל הקדוש:

ב

סמוך למנחה כו'. דהיינו חצי שעה לפני זמן מנחה אסור דהיינו שעה י' וסמוך למנחה קטנה בתחילת שעה עשירית (טור):

ג

וי"א דסעודה קטנה כו' ועל כן נהגו היתר לסעוד לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה (מהרי"ו) ודוקא ביחיד הסועד כיון דאיכא שעה קבוע לשמש שקורא לבא לב"ה לא חיישינן שמא יפשע אבל רבים שנכנסו לסעודה אפילו סמוך למנחה קטנה אסור כל שכן כשהגיע זמן מנחה קטנה (ב"ח):

א

בקול רם. ומ"מ בת"צ לא יעשה כן לכתחלה כיון שאומר הש"ץ ענינו בברכה בפ"ע והקהל אומרים כדרכן ליכא י' דצייתי לש"ץ ומ"מ אם השעה דחוקה מאוד יתפלל מיד בקול רם ויאמר הש"צ ענינו והקהל יאמרו בש"ת רלנ"ח מ"א וע"ל סי' קכ"ד ס"ב מש"ש. והאר"י ז"ל לא הניח לאומרה בקול רם אלא בלחש ואח"כ בקול רם אפי' אחר שקיעת החמה אפי' בע"ש:

ב

למנחה. היינו חצי שעה קודם. ולא יחזיק אז ילד בחיקו שמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר המים יעבור זמן מנחה או יתאחר לבוא לבה"כ. ס"ח סי' י"ח:

ג

סעודה קטנה. דלמא אתו לאמשוכי. כתב מהרי"ל בהלכות פסח ונ"ל דה"ה מי שלא התפלל ערבית עם הציבור אסור במלאכה ובלמוד עד שיתפלל אבל בשחרית כיון שהציבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה ועוד דהשמש מזכיר וקורא לבה"כ אבל במקום שאין שם מנין אסור ללמוד בשחרית קודם שיתפלל עכ"ל. וכ"ה לעיל סי' פ"ט ס"ו והא דאמרינן בברכות שלא יאמר אדם אוכל ואשתה תחלה ואח"כ אקרא ק"ש אלא נכנס לבה"מ וקורא ושונה ואח"כ קורא ק"ש מיירי קודם זמנה דהיינו חצי שעה קודם הזמן דאסור באכילה ומותר בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה אבל כשהגיע הזמן אסור ללמוד אא"כ במקום שיש ציבור ע"ל סימן פ"ט ס"י. מ"א:

ד

התחיל. אפי' אחר מנחה גדולה אין מפסיקין אפי' כשיגיע זמן מנחה קטנה ואם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפי' יש שהות. וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט עיין מ"א:

ה

להפסיק מיד. אפי' עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד. ואפי' התחיל בהיתר מפסיק. מ"א:

ו

ידיו. ולמי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה משיתיר איזורו אפי' קודם נטילה:

ז

עוברת. ע"ל ס"ק ה' דאפי' עוד היום גדול צריך להפסיק אם יודע שתמשך סעודתו עד שתחשך. כתב ב"ח כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מבה"כ עד אחר חצות יתפללו מנחה בצבור ואח"כ יאכלו דסעודת נשואין הוי סעודה גדולה אבל סעודת שבת בביתו לא מיקרי סעודה גדולה:

ח

כביצה. דוקא ולא יותר. ונ"ל דלשתיה יותר מכביצה נמי אסור עיין מ"א:

א

שבלי הלקט בשם רבי אפרים בשם רבי' האי

ב

שבת ט

ג

שם וכרב אחא בר יעקב דלישנא בתרא הוא והרי"ף שם ורמב"ם בפ"י מה"ת והגהות מיימוני שכן היה נוהג רבי מאיר

ד

תוספות והרא"ש והר"ן ממשמעות הגמ' שם ובסוכה נ"ה

ה

שם בגמ'

ו

רבי' ירוחם

ז

ברכות כח

ח

טור:

א

ס"א אם כו'. דאין יוצאין י"ח בין יחיד בין ציבור אלא בלחש. ש"ל. ודבריו צ"ע דאמרינן בסוף ר"ה תניא א"ל לר"ג כו' וז"ש בהג"ה וי"א כו' וכ"כ בסי' קכ"ד:

א

ס"ב אפי' סעודה כו'. עבה"ג ועוד הוכיח הר"י ממש"ש התם לא שכיחא כו' ואי בסעודה גדולה שכיחא ושכיחא:

ב

אע"פ כו'. עתוס' שם ד"ה ואם כו' וד"ה למ"ד כו' וי"ל כו':

ג

והוא כו'. שם ד"ה ואם כו':

ד

ולדידן כו'. וכ"ה בירושלמי שם ר' ירמיה ור' יוסף ח"א משישבו בדין וח"א משישמעו טענותיהם ומ"ש ור' יוסף ט"ס הוא וצ"ל ור' יונה:

ה

וי"ח כו'. שם ד"ה בתספורת כו' וכן עיקר:

ו

וי"א כו'. דגמ' לא מוקי במנחה גדולה רק משום דריב"ל ולית הלכתא כריב"ל כמ"ש בפ"ד דברכות ועתוס' הנ"ל:

ז

וי"א כו'. וכ"כ הרא"ש בברכות ושם דלא קי"ל כריב"ל ואפי' להתחיל מותר אבל תוס' פי' שם דלענין להפסיק לית הלכתא כותיה דוקא כמ"ש בח"מ סי' ה' וכ"כ תוס' בשבת שם להדיא דסמוך למנחה קטנה אפי' סעודה קטנה אסור ואפי' התחיל מפסיק מדלא משני במ"ק ולא קי"ל כריב"ל אלא בהא קי"ל כריב"ל בהתחיל סמוך למ"ק וכמ"ש בח"מ ופי' שם דבהא לא קי"ל כריב"ל דס"ל דאפי' פירות אסור לטעום וכ"כ הרא"ש שם כ"ז:

ח

והשעה כו'. עט"ז ועמ"א ס"ק י"א:

א

ס"ג והא כו'. כנ"ל לפי' תוס' ורא"ש:

ב

וה"ה כו'. שזהו ג"כ נקרא טעימה כמ"ש בסוכה כ"ו א' כד טעים כו' ופי' הרי"ף ותוס' שם ד"ה תרתי דהיינו כביצה ובזה לא קי"ל כריב"ל דאוסר לטעום דלא אסר אלא קבע משא"כ כה"ג שנקרא ארעי כמש"ש וז"ש תוס' דמותר פירות כנ"ל דפירות לעולם ארעי הוא כמ"ש ביומא ע"ט ב' וז"ש היינו כו' דהיינו כו' ועתוס' בסוכה שם ד"ה תרתי כו' ושיעור זה כו':

א

הש"ץ עם הקהל – עיין מגן אברהם מה שהביא בשם הרלב"ח דבת"צ לא יעשו כן דכיון שאומר הש"ץ עננו ברכה בפ"ע והקהל אומרים כדרכן בלחש הלא ליכא יו"ד דצייתי לש"ץ ע"ש ולא העתקתיו במ"ב דנלענ"ד פשוט לפי מה שאנו נוהגין כהיום שהש"ץ אינו אומר בקול רק עד אחר ברכה ג' כדי להוציאן י"ח בקדושה בודאי א"צ הש"ץ לומר ברכת עננו רק בש"ת כשאר יחידים דזה לא נקרא חזרת הש"ץ והרלב"ח מיירי לפי מה שהיו נוהגין בזמנו שהש"ץ היה אומר כל הי"ח בקול רם ועיין לעיל בסימן קכ"ד בבה"ל ד"ה בלחש:

א

לבורסקי – עיין מ"ב מש"כ לענין שאר מלאכות והוא ממגן אברהם ומצאתי במאירי שכתב מענין זה וז"ל קצת מפרשים כתבו שלא נאסרה מלאכה בחול מזמן הסמוך למנחה גדולה אלא במלאכות שאין רגילות עשייתן לחצאין כגון תספורת או הבורסקי שמאחר שאתה חושש על הפסד עורות איך יפסיד [וילך להתפלל] ועוד שדרכו ללבוש בגדים צואים באותה שעה עד שישלים וירחץ רגליו וילביש בגדים הרגילים לו ואיך יפסיק ע"מ לחזור לאלתר לסורו וכן לדין קשה לו לזוז בעוד שטענתו בידו ועדיו מזומנים לו וכן כל כיוצא בו אבל תפירה וכתיבה ושאר דברים שאדם רגיל להסתלק מהן לחצי שיעור מתחיל וכשיגיע זמן תפלה מפסיק עכ"ל וכונת המאירי במש"כ קצת מפרשים הוא להרשב"א המובא ברל"ה בב"י ואפשר שכן הוא ג"כ דעת המגן אברהם ולהכי כתב כיוצא בזה וכ"כ הפמ"ג אמנם מסתימת לשון מהרי"ו שהביא המגן אברהם בסק"ח משמע דס"ל שבכל מלאכה אסור ובמקום הצורך יש לסמוך להקל:

ב

ואם התחיל וכו' אינו מפסיק – וכל שא"צ להפסיק ומפסיק נקרא הדיוט [מ"א בשם ירושלמי] ובאדרת אליהו בפ"א דברכות משנה ג' חולק ע"ז וע"ש מה שכתב ע"ד הירושלמי הזה ונראה פשוט דאף למ"א במקום דמן הדין יש להפסיק כגון שהתחיל בזמן מ"ק ורק שאנו סומכין על קריאת השמש המחמיר בזה בודאי לא נקרא הדיוט. ודע דכל היכא שאמרו שאינו מפסיק הוא אפילו אם עי"ז יפסיד התפלה בצבור אינו מחוייב מדינא דלא אטרחוהו רבנן בדיעבד כיון שיש לו שהות להתפלל אח"כ:

ג

ויש חולקים וס"ל דס"ק מותר וכו' – עיין במ"ב דסמוך למנחה קטנה גם לדעה זו אסור אפילו ס"ק ועיין בביאור הגר"א שכתב דהעיקר כדעה זו וע"כ נראה דאף מי שאינו רוצה לסמוך על המנהג שנהגו להקל המבואר בהג"ה לקמיה אין לו להחמיר רק כדעה זו האמצעית אבל לא כ"כ כדעה ראשונה:

ד

ואפילו אם התחיל קודם לכן וכו' – עיין במ"ב ובדה"ח ראיתי שפוסק דאם התחיל קודם שהגיע זמן דסמוך למ"ק [דהיינו קודם ג' שעות זמניות קודם הלילה] אפילו סעודה גדולה אין מפסיקין ומשמע שם מניה דהיינו אפילו יודע שתמשך סעודתו עד הלילה אלא פוסק איזה זמן מועט קודם שיגמר זמן התפלה ואפילו במקום שאין קורין לביהכ"נ עי"ש ולכאורה הוא דלא כדעת הרמ"א ונראה שטעם הדה"ח דמה שפוסק הטור דאם אין שהות להתפלל ביום אחר גמר סעודתו דפוסק מיד ומובא כן לעיל בשו"ע היינו כשהתחיל באיסור אבל כשהתחיל בהיתר אין צריך לפסוק מיד אלא פוסק איזה זמן מועט קודם שיגמר היום כדי שיוכל להתפלל ואנו סומכין על דעת המאור דעד שיגיע זמן סמוך למנחה קטנה אפילו סעודה גדולה מותר להתחיל וא"כ נקרא אז התחיל בהיתר אבל מהרמ"א משמע דאפילו התחיל בזמן ההיתר לכו"ע צריך לקום מיד כשיגיע זמן מ"ק אם יודע שתמשך סעודתו עד הלילה וצ"ע למעשה:

א

סעיף א' נ"ב עיין במג"א ס"ק א' מה שנדחק בטעמו למה נקרא מנחה ועיין מ"ש בזה טוב טעם בחיבורי על התורה שנת תקצ"ז בפרשת ויצא בפסוק ויפגע במקום וגו' ע"ש ודו"ק:

א

ובכ"מ פ"ו מהל' תפלה הלכה ד' פסק דפירות כביצה ופת פחות מכזית הוא דמקרי טעימה אבל יותר מכביצה פירות וכזית פת אף דלא מקרי קבע מ"מ גם טעימה לא מקרי ואכילת עראי מקרי ואסור וצריך לומר דכאן הש"ע חזר בו והתיר אכילת עראי כל שאינו מקרי קבע ול' הרמב"ם שם מורה דאפי' אכילת עראי אסור:

א

[א] יתפלל וכו'. בתשובת מנחם עזריה סימן ל"ט הזהיר מאוד להניח תפילין בתפילת מנחה, וכתב בכנסת הגדולה שיש להניח תפילין של ר"ת. וכתב בסימן כ"ב מנחה היא מלה נגזרת מדכתיב לרוח היום מתרגמינן למנח יומא שהשמש נוטה באותו שעה ללכת למנוחתו להשתחוות לקונו במערב וגופה של חמה שהוא קבוע בגלגל בפגיעה לנקודות המערב היא עצמה קרבן מנחה לקונה וממנה הדוגמא אלינו שנקריב עצמינו ונפשינו לשמים, עד כאן. ובתשובת אמונות שמואל סימן כ' כתב דבשלמא תמיד של שחר הוא לכפר על עבירות דלילה ואיברים ופדרים של ערבית על עבירות היום, אכן השחיטה וקרבן של בין ערבים והתפילה שניתנה בשביל הכל שלא לצורך כי הוא באמצע יום ולכן אמרו באמת שהוא מתנה ומנחה, ועוד בשל"ה דף רפ"א ע"א עוד טעם. ור' דוד אבודרהם כתב מפני שבשעה עשירית מן היום שנברא בו אדם הראשון חטא וזהו שכתב לרוח היום ומתרגמינן למנח יומא. כתב בספר חסידים סימן י"ח בערב סמוך לזמן תפילה לא יקח אדם ילד בחיקו שמא יטנף את בגדיו, ואם תאמר יכבסם במים אף על פי כן לא ינקם כבתחילה, ועוד שמא בעוד שיחפש אחר המים תעבור שעת המנחה, או בין כך ובין כך יאמרו קדיש ולא יכול לענות או שמא יבכה כאשר ירצה להניחו ויחמול על הילד ולא על כבוד קונו ולא ילך כלל לבית הכנסת, עד כאן. וסמוך הוא כמו חצי שעה קודם זמן מנחה כדבסעיף ב' וסימן רל"ה סעיף ג'. עוד כתב אם יפלא בעיניך על אותם המגמגמין בלשון וקורין לח' ה' ולש' ס' ולקו"ף טי"ת ולרי"ש דלי"ת איך מתפללין וקורין וכשמגיעין לנפשינו חכתה לה' נמצאו מחרפים ומגדפים, אל תתמה על החפץ בוראינו שהוא בוחן לבבות אינו שואל כי אם לב האדם אשר יהיה תמים עמו ואחר שאינו יודע לדבר יפה מעלה עליו כאילו אמר יפה, וכן אותם הקוראים פסוקי דזמרה בקול נעים ורם ואינו יודעים הפסוקים ואומרים בטעות מתקבל כריח ניחוח, וגם הקב"ה שמח עליו שמחה גדולה ואומר כמה הוא מזמר לפני לפי דעתו, ועל זה נאמר ודגלו עלי אהבה. מעשה בכהן אחד שהיה פורש כפיו ואמר יסמר"ך והעבירו החכם והראהו מן השמים להחכם באם לא יחזירנו יענש בדבר:

ב

[ב] [לבוש] אלא בתפילות וכו'. מפני שהתפילה בזמן הזה יש לו סגולה מצד הזמן שהוא טרוד בעסקיו וזה מבואר בטור ולבוש כמו שכתבו דתפילת השחר וכו', וכן כתב הפרישה. בכתבי האר"י ז"ל דהיה נזהר מאוד בפרעון שכר שכיר קודם תפילת מנחה, ולפעמים היה לוקח בהלוואה כדי לפרוע:

ג

[ג] [לבוש] לפני הספר וכו'. אפילו בתספורות דידן, ולדעת הרי"ף ורמב"ם אסור כל זה אפילו סמוך למנחה גדולה דחיישינן שמא ישבר הזוג ויחזור אחר האחרות, וכתב מגן אברהם ואפשר שאם יש לו שתים או שלושה זוגות שרי, עד כאן, ונראה דלא פלוג רבנן. ורמב"ם בפירוש המשנה כתב או גזירה שיארע דבר בכלי מכלי התספורות עיין שם ולשיטתם אם התחילו אין מפסיקין אפילו בתספורות בן אלעשה ותחילת הדין, אבל מסעודה גדולה האריך הט"ז וכתב שמפסיקין ולא משמע הכי בתוספות שם וכן כתב בתשובת ראב"ח דאפילו בסעודה גדולה אין מפסיקין:

ד

[ד] [לבוש] מיהו יש וכו'. משמע אף במקום ששמש קורא לבית הכנסת, וכן משמע מדברי רמ"א. ובשיירי כנסת הגדולה כתב בשם הב"ח דמותר לכתחילה בסמוך למנחה גדולה רק סמוך למנחה קטנה יש להחמיר בסעודה גדולה להתפלל מנחה קודם שישבו לאכול ושכן נוהגין ושכן כתב בספר באר שבע, עד כאן. ותמיהני דמוכח מבאר שבע דאף סמוך למנחה גדולה אסור דהא חולק שם על אגודה דמיירי במנחה גדולה, וכן מבואר עוד למעיין שם, וכן פסק בתשובת ראב"ח סימן מ"ח וכן נהג זקיני הגאון זכרונו לברכה להתפלל קודם שישבו לאכול. כתב רבינו ירוחם סעודה גדולה כגון אירוסין ונישואין ומילה ופדיון הבן, והכלבו כתב מריעות. כתב באר שבע שם דאם יש חתונה בשבת בחורף ונמשכה מוסף עד זמן תפילת מנחה דיש להתפלל מנחה תיכף אחר מוסף בבית הכנסת קודם אכילה וכן כתב מגן אברהם, ועיין לעיל סימן רפ"ו, ועיין סימן רצ"א במגן אברהם סק"ג דמשמע דאסור להתחיל בסעודה קודם חצות אם יודע שתמשוך סעודתו עד אחר חצות עיין שם ובחתונה ודאי תמשוך וצריך עיון:

ה

[ה] [לבוש] ויטרוד וכו'. כלומר שישתכר מלבושי יום טוב, ומשמע דבתחילת דין ואינך מילי אין להחמיר דלא ממשכי כולי האי ואפילו סמוך למנחה קטנה אפשר דיש לסמוך על קריאת בית הכנסת ועיין פסקי תוס'. עוד כתב כל היכא דאמרינן שאין צריך להפסיק כל שיש שהות היינו אפילו אם לא התפלל אחר כך אלא ביחיד ושלא בשעה שהציבור מתפללין:

ו

[ו] [לבוש] שלא תדחקנו וכו'. לשון רמ"א והשעה עוברת, משמע דאם יש שהות להתפלל אחר כך אין מפסיקין וכן פסק הב"ח ותשובת ראב"ח שם, ומגן אברהם, והט"ז פירש גם דברי רמ"א להחמיר אף ביש שהות:

ז

[ז] כביצה וכו'. דוקא ולא יותר וכן בשתיה, (מגן אברהם). ובכסף משנה פרק ו' מהלכות תפילה מצאתי זה לשונו ונראה לי דאכילת פירות כביצה הוי טעימה אבל יותר מכביצה או כזית מפת אסור עד כאן לשונו. וצריך עיון שסותר הטור ושולחן ערוך:

א

רם. עיין תשובת הרשב"ם סי' צ"ו באריכות:

א

א) [סעיף א'] אם השעה דחוקה וכו' ומאד צריך ליזהר בה דא"ר חלבו א"ר הונא לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו וכו' ברכות ו' ע"ב. והטעם כתב הטור מפני שתפלת השחר זמנה ידוע בבקר בקומו ממטתו ויתפלל מיד קודם שיהא טרוד בעסקיו. וכן של ערב בלילה זמנה ידוע בבואו לביתו והוא פנוי מעסקיו אבל של מנחה שהיא באמצע היום בעוד שהוא טרוד בעסקיו צריך לשום אותה אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל אותה ואם עשה כן שכרו הרבה מאד עכ"ד:

א

ב) ועיקר התפלה היא הכוונה כי עי"ז נמשך לו שפע וברכה כמ"ש בזוה"ק פ' פקודי דרל"ח וז"ל כל מאן דצלי צלותא וקשיר יחודא מסתכלין ביה אי איהו צלותא וקשורא כדקא יאות. ואי ההיא צלותא וההוא קשורא כדקא יאות כדין איתברך איהו בקדמיתא מאתר דכל ברכאן נפקין הה"ד והנה עשו אותה וגו' מיד ויברך אותם משה עכ"ל. ועוד עיין בזוה"ק פ' ויחי דף ר"ל ע"א שכתב וז"ל דבעי ב"נ לכוונה דעתיה בצלותא דמנחא בכולהו צלותא בעי ב"נ לכוונא דעתיה ובהאי צלותא יתיר מכולהו בגין דדינא שריא בעלמא ועל דא צלותא דמנחה יצחק תקין לה עכ"ל:

א

ג) ומנהג האר"י ז"ל לתת צדקה גם במנחה קודם שיתחיל להתפלל והיה נותן ג' פרוטות כמ"ש בשער הכוו' דף נ"ב ע"א יעו"ש ויש ליתנה קודם הכנסו לבהכ"נ כדי שתעלה לו לשתים קודם הכנסו לבהכ"נ וקודם תפלה ע"ד שכתבנו לעיל סי' נ"א אות מ"ד יעו"ש ואם אינו מוצא באותה שעה עניים או גבאי מפרישה ומניחה אצלו ע"ד מ"ש בסימן הנז' אות מ"ה ועי"ש עוד מ"ש לכוין בעת נתינת הצדקה ובסימן קל"ב סוף אות ו' יעו"ש:

א

ד) ומה שצריך לנהוג בעת הכנסו לבהכ"נ כבר כתבנו אותם לעיל סימן כ"ה אות כ"ג ואות כ"ד ואות כ"ה קחנו משם. וצריך להזהר במנחה ומעריב ג"כ להיות מיו"ד ראשונים בבהכ"נ ועכ"פ מי שלא יוכל להזהר בזה בשחרית יזהר במנחה. ש"ץ דקנ"ח ע"ג. ועיין לעיל סי' כ"ה אות ח"י:

א

ה) גם היה האר"י ז"ל נזהר מאד להתפלל מנחה בטלית ותפילין ובראשונה היה נוהג להניח במנחה תפילין כס' ר"ת ואח"כ עשה זוג תפילין ע"ד שימושא רבא והיה מניחם בתפלת המנחה והיה נזהר מאד שלא להיות מעוטף בטלית ותפילין אחר שקיעת החמה ותיכף היה מסירם מעל ראשו. שער הכוו' שם. והב"ד לעיל סימן ל"ז אות יו"ד וסי' ח"י אות י"ב יעו"ש. גם צריך ליזהר שבעת העמידה של תפלת המנחה בלבד שתאסור ותחבק בידיך זו ע"ג זו יד ימנית על השמאלית וגם צריך שתעצים עיניך ותסגירם בעת עמידת תפלת מנחה בלבד. שער הכוו' שם. ועיין בדברינו לעיל סימן צ"ה אות ט' ואות יו"ד ודוק:

א

ו) ותחלה יאמר למנצח על הגיתית לבני קורח מזמור עד סופו. ואח"כ פ' התמיד ופיטום הקט' מן אתה הוא וכו' עד וכשנים קדמוניות אשרי יושבי ביתך וכו' תהלה לדוד וכו' כמ"ש בסידורים. ואח"כ לשם יחוד וכו' הרני בא להתפלל תפלת מנחה שתיקן יצחק אע"ה לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי נועם וכו' קדיש עמידה. חזרה. וידוי. נפ"א. קדיש תתק' למנצח בנגינות וכו' קדיש. יהא שלמא עלינו לשבח וכו' על כן נקוה לך וכו' עד אחד ושמו אחד. ואח"כ אומרים פסוק ויאמר אם שמוע וכו' ואל ישנה מזה הסדר ואפי' אם היה הזמן דחוק כי מעשה באחד ירא שמים שהיה פעם אחד הזמן דחוק ולא אמר למנצח ופ' התמיד וכו' אלא רק התחיל לומר לשם יחוד וכו' והתפלל י"ח ובאותה הלילה הוכיחו אותו בחלום לאמר מדוע העולם מתפללים תפלה שלמה ואתה חסרה וע"כ כל אדם יש ליזהר בזה. ועיין לקמן סימן רל"ד אות ג' ולעיל סימן קל"ב אות י"א ואות י"ג ואות י"ד ודע הסדר שכתבנו כאן:

א

ז) מצוה להתפלל עם דמדומי חמה שנאמר ייראוך עם שמש ולפני יריח וכו' ברכות נ"ט ע"ב. והגם דאמרו שם בגמרא לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מיטרפא ליה שעתא כתב ב"י בשם הגמ"י ה"מ מאן דמאחר טפי אבל קודם ביאת השמש מעט ש"ד והביא ראייה מירושלמי יעו"ש וכ"כ בשער הכוו' שם שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד שלא לאומרה אלא סמוך לשקיעת החמה כנז' בגמ' על פסוק יראוך עם שמש עכ"ד:

א

ח) שם אם השעה דחוקה יתפללו בלחש וכו' דלית ליה לש"ץ למיחת ולאפיקנהו י"ח בקול רם לפי שמצות תפלה בלחש ולא נפקי י"ח בין יחיד בין צבור אלא בלחש ב"י בשם שה"ל. מ"א סק"א. והא דבסימן קכ"ד סעיף ב' משמע דיוצא ש"צ בתפלתו שבקול רם כתב המ"א דצ"ל דהתם א"א בענין אחר יעו"ש ועיין בדברינו לשם אות ח' ודוק:

א

ט) שם אם השעה דחוקה יתפללו בלחש וכו' והאר"י ז"ל היה נזהר מאד בתכלית שלא לאומרה בלא חזרה אלא בתחלה בלחש ואח"כ בקול רם כמו בתפלת שחרית ואף אם היה סמוך לשקיעת החמה מעט. ולא עוד אלא אפי' אם היה בע"ש קודם לשקיעת החמה היה אומרה בלחש ואח"כ בקול רם. שער הכוו' שם:

א

י) שם ואח"כ יאמר ש"ץ מגן ומחיה וכו' מיהו לפי דברי האר"י ז"ל שצריך להתפלל לחש וחזרה וידוע דתפלת לחש הוא בבחי' הבינה וחזרה בבחי' חכמה ולא יבא זה הבחי' כ"א ע"י י"ח ברכות לא אפשר להתפלל ג' ראשונות בלבד ואפשר דהוי ג"כ קרוב לברכה לבטלה לפי דברי המקו' אם לא יתפללו כל הי"ח ברכות בשלימות אלא אם לא נשאר זמן לומר חזרה יתחילו להתפלל הקהל והש"ץ ביחד והש"ץ יגביה קולו בג' ראשונות לבד כדי לומר קדושה ואח"כ יסיימו כולם בלחש הש"ץ עם הקהל וכמ"ש לעיל סימן קכ"ד אות ט' ואות יו"ד יעו"ש. ועד אימתי זמן תפלת המנחה יתבאר לקמן סימן רל"ג בס"ד:

א

יא) סמוך לזמן התפלה לא יקח אדם ילד בחיקו שמא יטנף את בגדיו וא"ת יכבסם במים אעפ"כ לא ינקם כבתחלה ועיד שמא בעוד שיחפש אחר המים תעבור שעת התפלה או בין כך ובין כך יאמרו קדיש ולא יוכל לענות אמן או שמא יבכה הילד כאשר ירצה להניחו ויחמול עליו ולא יחוש על כבוד קונו ולא ילך כלל לבהכ"נ ס"ח סימן ח"י. והביאו מ"א סק"ג וא"ר אות א' וכתב שם הא"ר דסמוך היינו חצי שעה קודם זמן מנחה כדבסעיף ב' יעו"ש ועיין לקמן אות ט"ז:

א

יב) ומנהג האר"י ז"ל שלא להתפלל תפלת מנחה עד שפורע שכר שכיר וכאשר לא היה בידו מעות לפרוע היה מתעכב להתפלל עד שלוקל בהלואה ופורע ואח"כ מתפלל והיה אומר איך אתפלל לפני השי"ת תפלת מנתה ובאה לידי מצוה גדולה כזאת ולא קיימתיה שעה"מ פ' כי תצא ועיין בזוה"ק פ' קדושים דפ"ד ע"ב שהחמיר מאד בזה יעו"ש וכן צריך ליזהר לשלם לכובסת חס"ל אות ד':

א

יג) [סעיף ב'] לא ישב אדם וכו' הכי איתא במתני' שבת ט' ע"ב ואמרו שם בגמ' הי' סמוך למנחה אילימא למנחה גדולה אמאי לא האיכא שהות ביום טובא וכו' לעולם סמוך למנחה גדולה ובתספורת בן אלעשה. ולא למרחץ לכולא מילתא דמרחץ ולא לבורסקי לבורסקי גדולה. ולא לאכול בסעידה גדולה ולא לדין בתחלת דין רב אחא בר יעקב אמר לעולם בתספורת דידן לכתחלה אמאי לא ישב גזירה שמא ישבר הזוג ולא למרחץ להזיע בעלמא ולכתחלה לא שמא יתעלף ולא לבורסקי לעייני בעלמא ולכתחלה לא דילמא חזי פסידא בזביניה ומטריד ולא לאכול בסעודה קטנה. ולכתחלה לא דלמא אתי לאמשוכי. ולא לדין בגמר דין. ולכתחלה לא דילמא חזי טעמא וסתר דינא ע"כ. ופסק רי"פ ורמב"ם כלישנא בתרא דהוא רב אחא בר יעקב והיינו דיעה שמביא כאן הש"ע והייני לחומרא. והתו' בשם ר"ת פסקו לקולא כתי' ראשון והיינו הוא שמביא רמ"א ט"ז סק"א:

א

יד) שם לא ישב אדם להסתפר וכו' שמא ישבר הזוג ויחזור אחר אחרת ויעבור המנחה. ואפשר שאם יש לו ב' או ג' זוגים שרי מ"א סק"ג מיהו הא"ר אות ג' כתב נראה דלא פליג רבנן וכ"כ א"א אות ג' נה"ש אות ב' אבל הברכ"י אות ד' כתב דיש להקל כס' מ"א יעו"ש:

א

טו) שם להסתפר וכו' והאר"י ז"ל היה נזהר מאד שלא לגלח ראשו אחר שעת המנחה גדולה ואפילו בע"ש לא היה מגלח אלא קודם חצות היום דוקא שעה"מ פ' קדושים וכתב מהר"י צמח בהגהו' כי מכאן משמע שאם יש לאדם סיבה לגלח בתוך השבוע שאינו חייב להמתין עד ע"ש והביאו הברכ"י אות ג' וכשאדם מסתפר יכוין לקיים מצות לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית וכו' והם שתי מצות בפאת הראש אחת מכאן ואחת מכאן וה' מצות בפאת הזקן כמ"ש בגמ' שחייב על כל אחת ואחת. וגם יכוין שהוא מספר שער ראשו להיותן דינין תקיפין. שעה"מ שם וכשהוא נותן שכר המגלח יכוין שהוא מקיים מצות ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש וכו' וכשהוא ע"ש או יו"ט יכוין שהוא מסתפר לכבוד שבת או יו"ט נמצא המגלח מקיים י"ד מצות ז' מצות ל"ת בפאות כנז' ועוד יש שנים שכתב בעל החינוך והם בחקותיהם לא תלכו ולא ילבש גבר וכו' הרי ט' ועשה ביומו תתן שכרו וב' ל"ת לא תבא עליו השמש ולא תלין כשנותן שכר המגלח ואם הוא עני יש עוד לאו אחד ולא יקרא עליך וכו' הרי ד' וט' הרי י"ג ומצות עשה דרבנן כשהוא מגלח לכבוד שבת או יו"ט הרי י"ד מצות:

א

טז) שם סמוך למנחה היינו חצי שעה קודם זמן המנחה. ב"י מ"א סק"ד:

א

טוב) שם עד שיתפלל וכו' כתב מהרי"ל ה' פסח ונ"ל דה"ה מי שלא התפלל ערבית עם הצבור אסור במלאכה ובלימוד עד שיתפלל כדאמרינן פ"ק דברכות ואוכל קימעא וכו' אבל בשחרית כיון שהצבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה. ועוד דהשמש מזכיר וקורא לבהכ"נ אבל במקום שאין מנין אסור ללמוד בשחרית קודם שיתפלל עכ"ל וכ"ה לעיל סימן ע"ט סעיף ו' ודלא כמו שפי' הב"ח בסימן תל"א דברי מהרי"ו דדוקא מי שמתפלל בבהכ"נ ופעם אחת לא התפלל ערבית בבהכ"נ אז אסור ללמוד אבל מי שמתפלל לעולם בביתו מותר ללמוד דליתא. והא דאמרינן בברכות שלא יאמר אדם אוכל ואשתה תחלה ואח"כ אקרא ק"ש אלא נכנס לבה"מ וקורא ק"ש מיירי קודם זמנה דהיינו חצי שעה קודם הזמן דאסור באכילה ומותר בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה. וכ"כ תר"י ושל"א. אבל כשהגיע הזמן אסור ללמוד דק"ל כרש"י וכמ"ש סימן פ"ט סעיף ו' אא"כ במקום שיש צבור. מ"א סק"ח. ועיין לקמן סימן רל"ה סעיף ב':

ב

טוב) וכתב הש"ץ דקכ"ט ע"ג דהת"ח שתורתם אומנתם ג"כ צריכין ליזהר חצי שעה קודם זמן תפלת המנחה שלא לעסוק בפלפול שלא יהא לבם טרוד בו אלא מתוך הלכה פסוקה ומיהו אם עסקו בפלפול והתחילו הצבור להתפלל יתפללו עמהם יעו"ש:

א

חי) שם ולא לבורסקי. וה"ה לכל מלאכה או חשבון כיוצא בזה. מ"א סק"ו. ברכ"י בשיו"ב אות ב' חס"ל אות ז' וקצת מפרשים כתבו שלא נאסרה מלאכה בחול מזמן הסמוך למנחה גדולה אלא במלאכות שאין רגילות עשייתן לחצאין כגון תספורת וכו' אבל תפירה וכתיבה ושאר דברים שאדם רגיל להסתלק מהם לחצי שיעור מתחיל וכשיגיע זמן תפלה מפסיק. מאירי:

א

יט) שם ואם התחיל וכו' אפילו אחר מנחה גדולה אין מפסיקין ואפילו כשיגיע זמן מנחה קטנם אבל אם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפילו יש שהות. מ"א סק"ט:

א

כ) שם ואם התחיל באחת מכל אנו וכו' פי' אפילו בתספורת בן אלעשה. וה"ה בסעודה גדולה ותחלת דין. וכולה מילתא דמרחץ אלא דבסעודה גדולה נראה דאפילו התחיל מפסיק מטעם שכרות והיינו כשיגיע זמן מנחה קטנה ואעפ"י שיש שהות ביום אח"כ להתפלל ט"ז סק"ב. מיהו הא"ר אות ג' כתב דאפילו בסעודה גדולה אין מפסיקין יעו"ש. והברכ"י אות ז' בשם הרשב"א כתב דבסעודה גדולה אף אם התיר חגורו מפסיק דשכיחא שכרות אבל אם התחיל לאכול בין למנחה בין לתפלת ערבית אינו מפסיק אבל לק"ש דאורייתא מפסיק יעו"ש ועיין לקמן אות כ"ח וסימן רל"ה סעיף ב':

א

כא) שם אינו מפסיק וכו' וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט מ"א סק"ט ועיין לקמן סימן תרל"ט סעיף ז' בהגה וכל היכא דאמרינן שא"צ להפסיק כל שיש שהות היינו אפילו אם לא התפלל אח"כ אלא ביחיד ושלא בשעה שהצבור מתפללין א"ר אות ה':

א

כב) שם אבל אם אין שהות וכו' אפילו התחיל בהיתר מפסיק. מ"א סק"י. א"א אות יו"ד:

א

כג) שם צריך להפסיק מיד אפילו עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד. מ"א ס"ק י"א חס"ל אות ח' והיינו בהגיע זמן מנחה קטנה חס"ל שם ועיין לקמן אות

א

כד) שם משיטול ידיו. ומי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה משיתיר איזורו אפילו קודם נטילה. טור מ"א ס"ק י"ב:

א

כה) שם הגה. ויש חולקין וכו' הוא דעת ר"ת דפסק כלישנא קמא שכתבנו לעיל אות י"ג יעו"ש. ולדידהו תספורת דידן נמי שרי. ומרחץ דוקא כולה מילתא דמרחץ אבל להזיע בעלמא שרי. ובורסקי דוקא בורסקי גדולה. ודין דוקא תחלת דין אסור. ומ"מ הם מודים דאם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפילו סעודה קטנה. מ"א ס"ק י"ג:

א

כו) שם בהגה. נישואין וכו' וה"ה סעודת אירוסין דבכל מקום שאוכלין שם קובץ מרבים נקרא סעודה גדולה. עו"ת אות ב':

א

כז) שם בהגה. וי"א דאפילו בסעודה גדולה וכו' ולדידהו סמוך למנחה קטנה אסור אפילו סעודה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין אפילו מסעודה גדולה. מ"א ס"ק ט"ו:

א

כח) שם בהגה. ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה ומ"מ כשהגיע מ"ק מודה דאסור. מיהו במרדכי מיקל גם בזה וכתב דאין איסור אלא בסעודה גדולה וסעודה גדולה סמוך למנחה קטנה דהיינו שעה עשירית לכ"ע אסור ואין להקל בזה. וכ"כ הב"ח. וכ"ה באגודה דאין לסמוך בסעודה גדולה על קריאת בהכ"נ. ומ"מ בתחלת דין ואינך מילי סומכין על קריאת בהכ"נ דלא ממשכי כולי האי ועוד דאמרינן בגמ' לא שכיחי שכרות א"כ פשיטא דבסעודה דשכיח שכרות אסור להתחיל דבשכור לא מהני קריאת בהכ"נ. מ"א ס"ק ט"ו. ועיין לקמן אות ל':

א

כט) כתב מהרי"ל ריש ה' שבת הא דאנו נוהגין בע"ש דרוחצין ומגלחין סמוך למנחה סמכינן על מה שיש לנו שעה קבועה לתפלת המנחה בכל יום ע"כ. ויראה פירושו שיש שעה קבועה למנחה סמוך לערבית ולא יפשע אבל הב"ח פי' דיש לנו שעה קבועה שקורין העם לבהכ"נ ולא חיישינן שמא יפשע כדרך שכתב מהרי"ל שכנה"ג בהגב"י אות ד':

א

ל) וכתב עוד מהרי"ל נהגו התר לסעודה לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה. ונראה דר"ל ביחיד הסועד ומותר דכיון דאיכא שמש קבוע לצבור שהשמש קורא לבהכ"נ לא חיישינן שמא יפשע אבל רבים שנכנסו לסעודת ברית מילה וכיוצא בו אפילו סמוך למנחה איסור עבדי כ"ש כשהגיע זמן מנחה קטנה ואעפ"י שר"ש בר ברוך מקל בזה יחיד הוא נגד כל הגדולים האוסרים ומנהג גרועים הוא שמקילים בזה. ב"ח. וכן המנהג להתפלל מנחה כשהגיע זמן מנחה קטנה קודם שישבו לאכול סעודת ברית מילה או נישואין וכיוצא בה. וכתב בס' באר שבע דקכ"א סימן י"א דזה מנהג נכון שכנה"ג שם אות ה'. אמנם הא"ר אות ד' תמה על דברי שכנה"ג הנז' דמוכח מב"ש הנז' דאף סמוך למנחה גדולה אסור וכתב שכ"פ בתשו' ראב"ח סימן מ"ח. וכן נהג זקנו הגאון יעו"ש. וכ"פ החס"ל אות ז' דאפילו סמוך למנחה גדולה אסור לאכול בסעודה גדולה יעו"ש. וכן המנהג פה עה"ק ירושת"ו שאין יושבין לאכול בסעודה גדולה כגון של נישואין וכדומה אפילו סמוך למנחה גדולה עד שמתפללין מנחה קודם:

א

לא) ואם המסובין כבר התפללו מנחה ולא הצבור אין להתפלל ביחיד כדי לילך בסעודת מצוה כמ"ש לעיל סימן ץ' אות ס"ז יעו"ש:

א

לב) וכתב שם ב"ש כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מבהכ"נ עד אחר חצות יתפללו מנחה בצבור ואח"כ יאכלו דסעודת נישואין הוי ס"ג אבל סעודת שבת בביתו לא מיקרי ס"ג. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר אות ד' אמנם לפי דברי האר"י ז"ל שסעודת שחרית של שבת זמנה דוקא קודם חצות וסעודה שלישית אחר תפלת מנחה צריך להזדרז ולגמור מוסף קודם בכדי שיקיימו גם סעודת שחרית קודם חצות כדי לקיים מצות סעודות שבת כתקנן:

א

לג) שם בהגה. והשעה עוברת וכו' משמע דאם יש שהות להתפלל אח"כ אין מפסיקין. וכ"פ הב"ח ותשו' ראב"ח שם אבל הט"ז סק"ד ומ"א ס"ק ט"ז פירשו דברי מור"ם ז"ל דאפילו עוד היום גדול צריך להפסיק אם יודע שתמשוך סעודתו עד שתחשך יעו"ש. א"ר אות ו':

א

לד) [סעיף ג'] לאכול פת כביצה וכו' דוקא ולא יותר. ונראה דלשתיה נמי יותר מכביצה אסור. מ"א ס"ק י"ז. ועיין בכ"מ פ"ו מה"ת סוף דין ד' שכתב לדעת הרמב"ם דאכילת פירות כביצה הוי טעימה אבל יותר מכביצה או כזית מפת אכילת עראי מיקרי ואסור יעו"ש. אמנם מנהג העולם כדברי מור"ם ז"ל דאפילו סעודה קטנה עושין סמוך למנחה קטנה מפני שסומכין על מה שיש זמן קבוע לתפלת מנחה להלוך לבהכ"נ ולא חיישינן דלמא יפשע ולא ילך להתפלל. ומ"מ המחמיר כדעת הש"ע תע"ב:

א

מ"א סק"ח נכנס לבהמ"ד וקורא ושונה ואח"כ קרא ק"ש כצ"ל:

ב

(ססק"ט) ועיין סי' ס"ג סעיף ג' כצ"ל:

א

תימא אמאי קרו ליה מנח' אי משום שהקריבו מנחה הלא גם בשחר הקריבו מנחה, וי"ל משו' דעיקר עת רצון הוא בשעת הקרבת מנח' עכ"ל התוס', וא"כ מוכח דעיקר היא מנחה קטנה כמ"ש סי' רל"ג דאז היא זמן הקרבת המנחה אחר התמיד אבל בשש ומחצה היה זמן שחיטת התמיד ועמ"ש שם ובירושלמי פ"ג דברכות איתא שנתקנה בזמן הקרבת הקטורת שנאמר תכון תפלתי קטורת וגו': יתפללו בלחש. דלית ליה לש"ץ למיחש ולאפקינהו בקול רם לפי שמצות תפילה בלחש ולא נפקי י"ח בין יחיד בין צבור אלא בלחש (ב"י ש"ל) וצ"ע דבסי' קכ"ד ס"ב משמע דיוצא בתפילתו שבקול רם וצ"ל דהתם א"א בע"א:

ב

הש"ץ עם הקהל. ומ"מ בת"צ לא יעשו כן לכתחל' כיון שאומר הש"ץ ענינו ברכה בפ"ע והקהל אומרים כדרכן ליכא י' דצייתי לש"ץ ומ"מ אם השעה דחוקה מאוד יתפלל מיד בקול רם ויאמר הש"ץ ענינו והקהל יאמרו בש"ת (ר"ל חביב סי' ט"ו):

ג

להסתפר. שמא ישבר הזוג ויחזור אחר אחרת ויעבור המנח' ואפשר שאם יש לו ב' או ג' זוגים שרי, לא יקח ילד בחיקו סמוך לערב דשמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר מים יעבור מנחה או יתאחר לבא לבה"כ, (ס"ח סי' י"ח):

ד

סמוך למנחה. היינו חצי שעה קודם:

ה

למרחץ. אפי' להזיע בעלמ' גזירה שמא יתעלף:

ו

לבורסקי. אפי' לעיוני בעלמא שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהי טרוד בצערו ולא יתפלל ומשמע דה"ה לכל מלאכה או חשבון כיוצא בזה:

ז

ולא לדין. אפי' כבר שמע טענותיהם אסור לגמור הדין שמא יראה טעם ויסתור הדין:

ח

סעודה קטנה. דלמא אתי לאמשוכי, כתב מהרי"ו ה' פסח ונ"ל דה"ה מי שלא התפלל ערבית עם הצבור אסור במלאכה ובלימוד עד שיתפלל כדאמרי' פ"ק דברכות ואוכל קימעא וכו' אבל בשחרית כיון שהצבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה ועוד דהשמש מזכיר וקורא לב"ה אבל במקום שאין שם מנין אסור ללמוד בשחרית קודם שיתפלל עכ"ל וכ"ה לעיל סי' פ"ט ס"ו דלא כמו שפי' הב"ח בסי' תל"א דברי מהרי"ו דדוקא מי שמתפלל בב"ה ופעם א' לא התפלל ערבית בב"ה אז אסור ללמוד אבל מי שמתפלל לעולם בביתו מותר ללמוד דעיניך רואות דליתא, ומפני שהב"ח לא העתיק סוף דבריו פי' פי' אחר ע"ש, והא דאמרינן בברכות שלא יאמר אדם אוכל ואשתה תחלה ואחר כך אקרא ק"ש אלא נכנס לבית המדרש וקור' ק"ש מיירי קודם זמנה דהיינו חצי שעה קודם הזמן דאסור באכילה ומותר בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל חצי שעה כ"כ תר"י וכ"כ של"ה, ועיין בב"י סי' רל"ה אבל כשהגיע זמן אסור ללמוד דקי"ל כרש"י וכמ"ש סי' פ"ט ס"ו אא"כ במקום שיש צבור:

ט

ואם התחיל. אפי' אחר מנחה גדולה אין מפסיקין אפי' כשיגיע זמן מנחה קטנה, ואם התחילו סמוך למנחה קטנה מפסיקין אפי' יש שהות, ע' בחושן משפט סי' ה' וכל הפטור ומפסיק נקרא הדיוט (ל"ח ירושלמי) ומקשה שם והא חתן פטור מקריאת שמע ואם רצה לקרות קורא ומשני התם כרבן גמליאל דאמר איני שומע לכם לבטל עול מלכות שמים אפילו שעה אחת, ועיין סי' ע' ס"ג:

י

אם אין שהות. אפילו התחיל בהיתר מפסיק:

יא

להפסיק מיד. אפילו עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד, וכ"מ ברש"י בסוכה דף ל"ח ע"ש:

יב

משיטול ידיו. ולמי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה משיתיר איזורו אפי' קודם הנטילה:

יג

דסעודה קטנה מותר. ולדידהו תספורת דידן נמי שרי ומרחץ דוקא כולה מלתא דמרחץ אבל להזיע בעלמא שרי ובורסקי דוק' בורסקי גדולה ודין דוקא לתחילת דין אסור ומ"מ הם מודו דאם התחילו סמוך למ"ק מפסיקין אפי' סעודה קטנה:

יד

וי"א דאפי'. ולדידהו סמוך למ"ק אסור אפי' סעודה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין אפי' מסעודה גדולה:

טו

סמוך למ"ק. ומ"מ כשהגיע מ"ק מודה דאסור מיהו במרדכי מיקל גם בזה וכתב דאין איסור אלא בסעודה גדולה וסעודה גדולה סמוך למ"ק דהיינו שעה עשירית לכ"ע אסור ואין להקל בזה וכ"כ הב"ח וגם הר"ש בר"ב מודה בזה דלא כמ"ש הב"ח וכ"ה באגודה דאין לסמוך בסעודה גדולה על קריא' לב"ה, ומ"מ בתחלת דין ואינך מילי סומכין על קריאת ב"ה דלא ממשכי כולי האי ועוד דאמרי' בגמ' לא שכיחי שכרות א"כ פשיטא דבסעודה דשכיח שכרות אסור להתחיל דבשכור לא מהני קריאת ב"ה:

טז

והשעה עוברת. עמש"ל דאפי' עוד היום גדול צריך להפסיק אם יודע שתמשוך סעודתו עד שתחשך: כתב ב"ש כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מב"ה עד אחר חצות יתפללו מנחה בצבור ואחר כך יאכלו דסעודת נשואין הוי ס"ג אבל סעודת שבת בביתו לא מקרי ס"ג:

יז

כביצה. דוקא ולא יותר ול"נ דלשתיה יותר מכביצ' אסור אף על גב דגבי סוכה מקרי עראי מ"מ הכא טעמא דלמא ממשך וזה שייך יותר בשתיה דמשכר:

א

(א) דחוקה – דהיינו שאין שהות ביום שיתפללו מתחלה הצבור בלחש ואח"כ גם חזרת הש"ץ כראוי:

ב

(ב) יתפללו בלחש – היינו שלא יסמכו הצבור מפני הדחק לצאת רק בתפלת הש"ץ שיתפלל בקול רם דעיקר תפלה בלחש הוא ורק הש"ץ יקצר בתפלתו שבקול ולא יאמר כ"א ג' ראשונות להוציאן ידי חובתן בקדושה:

ג

(ג) ביום – עיין לקמן בסימן רל"ג ס"א בהג"ה מתי נגמר היום לענין תפלת המנחה ועיין במ"ב שם:

ד

(ד) הש"ץ עם הקהל – היינו שהש"ץ אומר מיד בקול רם והקהל יאמר עמו בלחש מלה במלה עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה עכ"פ אחד שיענה אמן על ברכת הש"ץ [רמ"א לעיל בסימן קכ"ד ס"ב ועיין במ"ב מש"כ שם]:

ה

(ה) לא ישב אדם וכו' – הנה מפני שבסעיף זה יש בו פרטים רבים לכן מוכרח אנכי להאריך קצת. הנה כל זה הסעיף לענין אכילה וכן לענין להסתפר וליכנס למרחץ ושאר דברים הנזכרים פה הוא משנה בפ"ק דשבת דאסור סמוך למנחה ולא ביארה המשנה איזה מנחה אי מנחה גדולה [דהיא משש שעות ומחצה ולמעלה וסמוך לה הוא חצי שעה קודם דהיינו תיכף אחר חצות היום] או מנחה קטנה [דהוא מתשע שעות ומחצה ולמעלה וסמוך לזה היינו מתחלת שעה עשירית] גם לא ביארה המשנה מה דאסרה לענין אכילה אי דוקא לסעודה גדולה דהיינו סעודת נישואין וכה"ג אז אסור שמא יעבור זמן המנחה או אפילו סעודה קטנה כסעודת כל אדם אסור דלמא אתי לאמשוכי [וכן כה"ג יש להסתפק בשאר דברים המוזכרים במשנה דהיינו שאסור ליכנס למרחץ אי דוקא לכולא מלתא דמרחץ דהיינו לחוף ראשו ולהשתטף בחמין וצונן ולהזיע או אפילו להזיע בעלמא אסור שמא יתעלף מחמת חום המרחץ וכן לענין בורסקי אי דוקא לבורסקי גדולה או אפי' לעיוני בעלמא וכה"ג בשארי דברים כאשר מוזכרים בזה הסעיף] ויש שם בגמרא שני תירוצים ולתרוייהו איירי המשנה במנחה גדולה תירוץ קמא דכונת המשנה שאסרה סמוך למנחה גדולה איירי דוקא בסעודה גדולה [הא סעודה קטנה מותר להתחיל עד זמן סמוך למנחה קטנה. ויש שמקילין עוד לתירוץ זה דאפילו סמוך למנחה קטנה ג"כ מותר להתחיל סעודה קטנה] ותירוץ בתרא דכונת המשנה לאסור אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ונחלקו הפוסקים בזה הרי"ף והרמב"ם פסקו כתירוצא בתרא וזהו שסתם המחבר כמותם והרמ"א בריש דבריו פסק כתירוצא קמא זהו תורף הענין שבסעיף זה ועתה נתחיל לבאר את דברי הסעיף:

ו

(ו) להסתפר סמוך למנחה – האי סמוך למנחה היינו סמוך למנחה גדולה כאשר כתב המחבר בסוף דבריו ואכולהו קאי ואף שעד סוף זמן המנחה יש שהות הרבה אפ"ה חיישינן שמא ישבר הזוג ויחזר אחר אחרת ויעבור המנחה ואפשר שאם יש לו ב' או ג' זוגים מוכנים לפניו שרי. כשמגיע זמן המנחה נכון שלא יקח ילד בחיקו דשמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזר אחר מים יעבור מנחה או יתאחר לבוא לבהכ"נ [ס"ח סימן י"ח]:

ז

(ז) סמוך למנחה – היינו חצי שעה קודם דהוא תחלת שעה שביעית שהוא מחצי היום ומעלה ואין חילוק בין היום ארוך או קצר לעולם חשבינן לדעה זו סמוך למנחה אחר חצי היום:

ח

(ח) למרחץ – אפילו להזיע בעלמא וכ"ש לכולא מלתא דמרחץ:

ט

(ט) לבורסקי – אפילו לעיוני בעלמא שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהיה טרוד בצערו ולא יתפלל [רש"י] ומשמע דהוא הדין לכל מלאכה או חשבון כיוצא בו שאפשר להמשך או לגרום טרדא [ועיין בבה"ל] ולכן אותם היוצאים לירידים שטרודים בקניית ומכירת סחורה לא יתחילו לכתחלה סמוך לזמן מנחה גדולה עד שיתפללו מקודם [ח"א]:

י

(י) ולא לדין – אפילו שמעו טענותיהם מכבר ועתה ראו לישב בשביל גמר דין אסור שמא יראו טעם ויסתרו הדין וימשך הענין:

יא

(יא) סעודה קטנה – היינו סעודת כל אדם [וסעודה גדולה הוא של נישואין ומילה] והטעם דחיישינן שמא ימשך. ודין איסור אכילה או מלאכה קודם מעריב יתבאר בסימן רל"ה ס"ב. ולענין להתחיל ללמוד קודם תפלת המנחה ע' לעיל בסי' פ"ט ס"ו לענין לימוד קודם תפלת שחרית וה"ה הכא כשמגיע זמן מנחה קטנה:

יב

(יב) סמוך למנחה גדולה – עיין לעיל בסק"ז במ"ב:

יג

(יג) ואם התחיל וכו' – אפילו התחיל אחר שהגיע כבר זמן מנחה גדולה ואפילו אחר כך כל שלא הגיע עדיין החצי שעה שקודם מנחה קטנה [דאלו כשהתחיל בזו החצי שעה מפסיק כשיגיע זמן מנחה קטנה ואף שיש שהות הרבה עדיין עד הערב דעיקר זמן מנחה הוא ממנחה קטנה ולמעלה ועיין לקמן בהג"ה מה שעכשיו נוהגין להקל]:

יד

(יד) באחת מכל אלו – היינו אפילו התחיל סעודה גדולה או שנכנס לבורסקי גדולה וכה"ג בשארי דברים כאשר הזכרנו בפתיחה דבודאי יש לחוש בהו שמא ימשך הרבה אפ"ה אינו מפסיק כיון שיש שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו:

טו

(טו) אם אין שהות – אפילו התחיל בהיתר מפסיק:

טז

(טז) להפסיק מיד – היינו אפילו עוד היום גדול כל שיודע שתמשך סעודתו או מלאכתו עד שתחשך צריך להפסיק מיד שמא ישכח ויעבור הזמן לגמרי:

יז

(יז) ומאימתי התחלת וכו' – קאי אמה שכתב לעיל ואם התחיל וכו':

יח

(יח) אם היו עסוקים – פי' שכבר ישבו בדינין אחרים:

יט

(יט) משיתעטפו – שכך היו נוהגים מלפנים כשיושבין בדין משום ששכינה שורה עמהם [ב"י]:

כ

(כ) משיטול ידיו – ומי שרגיל להתיר איזורו בשעת אכילה מקרי התחלה מישתיר איזורו אף קודם נטילה:

כא

(כא) דסעודה קטנה – ולדידהו תספורת דידן נמי שרי סמוך למנחה גדולה [ואינו אסור אלא תספורת של בן אלעשה שהיא מלאכה גדולה כמבואר בגמרא] ומרחץ דוקא כולא מילתא דמרחץ אסור אז אבל להזיע בעלמא שרי ובורסקי דוקא בורסקי גדולה ודין דוקא התחלת דין שצריך לזה שיהוי הרבה וחיישינן שמא יעבור עי"ז הזמן אבל גמר דין שרי:

כב

(כב) מותר – היינו סמוך למנחה גדולה ואחר מכן עד סמוך למנחה קטנה אבל סמוך למנחה קטנה שהוא מתחלת שעה עשירית ולמעלה גם לדידהו אסור בכל אלה ואפילו בדיעבד אם התחילו אז מפסיקין כשיגיע הזמן דמנחה קטנה:

כג

(כג) ואינו אסור וכו' – היינו דלידידהו אינו אסור להתחיל סמוך למנחה גדולה אלא סעודה גדולה דבדידהו דוקא שצריך שיהוי רב ע"כ חיישינן שמא ימשך הרבה עד שיעבור הזמן:

כד

(כד) נישואין או מילה – וה"ה פדיון הבן שיש שם הרבה בני אדם מסובין יחד ועי"ז רגיל הדבר להמשך וסעודת שבת ויו"ט לא מקרי סעודה גדולה [ב"י]:

כה

(כה) וי"א וכו' וי"א וכו' – שתי אלו הדעות מקילין יותר מדעות הקודמות דלדידהו רק באופן אחד אסור ונחלקין זה מזה דלי"א הראשון רק סמוך למנחה קטנה אסור ואפילו סעודה קטנה אבל סמוך למנחה גדולה שרי הכל וי"א השני ס"ל בהיפך דסעודה גדולה אסור אפילו סמוך למנחה גדולה וסעודה קטנה מותר אפילו סמוך למנחה קטנה:

כו

(כו) אפילו סמוך למ"ק וכו' – משמע דכשהגיע זמן מנחה קטנה מודה דאסור להתחיל ובהגהת מרדכי מיקל גם בזה ודעתו דאין איסור אלא בסעודה גדולה סמוך למ"ק וכן משמע במהרי"ו דנהגו העולם להקל אף לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה:

כז

(כז) ונהגו להקל כשתי וכו' – וכן העתיקו האחרונים:

כח

(כח) משום דעכשיו וכו' – ומיירי שדרכו ג"כ לילך להתפלל בצבור בבהכ"נ אבל אם דרכו להתפלל ביחידות בביתו לא מהני [דה"ח]:

כט

(כט) לא חיישינן וכו' – אמנם מיד שקורין לבהכ"נ צריך להפסיק ולהתפלל דאל"ה מאי תקנתיה [שם]. ודע דדוקא סעודה קטנה סומכין על קריאת השמש לבהכ"נ אבל סעודה גדולה אין סומכין על קריאה לבהכ"נ להתיר להתחיל סמוך למ"ק [דהיינו מט' שעות ולמעלה] משום דשכיחא שכרות. ומשמע מהאחרונים דלענין לילך למרחץ אפילו לכולא מלתא דמרחץ וכן לענין כל הדברים שמוזכר לעיל בסעיף זה סמכינן על קריאת השמש לבהכ"נ כמו לענין סעודה קטנה. והנה לפ"ז מותר לילך בע"ש למרחץ אפילו כשהגיע זמן מנחה קטנה במקום שהשמש קורא לבהכ"נ. אמנם אנשי מעשה נוהגין להתפלל מקודם שהולכין לבית המרחץ ויש שמדקדקין ליזהר להתפלל מקודם אפילו כשהולכין לבית המרחץ סמוך למנחה גדולה דהיינו אחר חצות כמו שמוזכר במעשה רב אמנם הנוהגין להקל בזה אין למחות בידן דיש להם על מה שיסמכו וכנ"ל אבל כ"ז דוקא אם השמש יכריז גם לאנשי בית המרחץ לצאת מבע"י איזה זמן קודם השקיעה בכדי שיספיק להם העת אחר צאתם להתפלל בזמנה דאל"ה לא נוכל לסמוך ע"ז כלל:

ל

(ל) יש להחמיר – היינו שלא לסמוך על קריאת השמש להתחיל אז הסעודה דשכיח שכרות ובשכרות לא מהני הקריאה ולפ"ז כשיש חתונה בשבת ולא יצאו מבהכ"נ עד אחר חצות יתפללו מנחה מקודם ואח"כ יאכלו דסעודת נישואין הוי סעודה גדולה:

לא

(לא) קודם לכן – דהיינו שהתחיל הסעודה גדולה קודם חצות דאז עדיין זמן היתר לכו"ע:

לב

(לב) כשמגיע וכו' והשעה עוברת – ר"ל כיון שמשער שימשך סעודתו עד הלילה צריך לקום ולהתפלל תיכף כשיגיע זמן מנחה קטנה:

לג

(לג) צריך לקום ולהתפלל – נראה דדוקא בסעודה גדולה ומשום דשכיחא שכרות דלא סמכינן על קריאת השמש לביהכ"נ וכנ"ל לכך פוסק מיד אבל בסעודה קטנה א"צ לפסוק מיד דיוכל לסמוך [אפילו אם התחיל סעודתו אחר שהגיע זמן מנחה קטנה] דיפסוק מסעודתו כשיקרא השמש לביהכ"נ:

לד

(לד) מותר – אפילו כבר הגיע זמן מ"ק ואפילו אם אוכל הרבה פירות דזה לא מקרי סעודה. ותבשיל העשוי מחמשת המינים ג"כ מותר אם אינו קובע עלייהו [דה"ח]:

לה

(לה) כביצה – ולא יותר וכתב המ"א דבשתיה יותר מכביצה נמי אסור אף דלענין אכילה חוץ לסוכה חשיב עראי אף ביותר מכביצה בזה דהחשש הוא שמא ימשך וזה שייך בשתיה יותר אם הוא משקה המשכר. וסתם משקה מותר לשתות אפילו הרבה:

א

(במ"א סק"א) תימא אמאי קרו ליה מנחה נ"ב עיין בהרמב"ן פ' בא על פסוק והיה לכם למשמרת ובשו"ת אמונת שמואל:

א

סעיף ב' בהג"ה. ואפשר הטעם משום דעכשיו. ע' באר שבע בסוף ספרו בקונטרס באר מים חיים אות י"ב:

ב

מג"א ס"ק ט' מפסיקים אפי' יש שהות. אף דקי"ל לקמן סי' תרנ"ב דבדרבנן אף התחיל באיסור דאין מפסיקין באיכא שהות צ"ל דהכא גרע דעיקר זמן הוא בתחלת מנחה קטנה דבאותו שעה היו מקריבים התמיד ברוב פעמים ולא היו רגילים לאחרה ע' בפני יהושע:

ג

שם ועיין סי' ג' סי' ע' ס"ג כצ"ל (מק"ח):

א

לא ישב אדם לפני הספר כו'. כל זה במשנה פ"ק דשבת ופרכי' הי סמוך למנחה אילימא סמוך למנחה גדולה הא איכא שעות טובא פי' דמנח' גדולה היא מו' שעות ומחצ' ולמעל' וסמוך לה היינו חצי שעה הוי בתחלת שעה שביעית אלא סמוך למנחה קטנ' אם התחילו אין מפסיקין נימא תיהוי תיובתא דריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנח' אסור לאדם שיטעום כלום קודם תפלת המנחה לעולם סמוך למ"ג ובתספורת בן אלעשה שהיה מסתפר כמו כ"ג ולא למרחץ כולי' מלתא דמרחץ ולא לדין לתחלת דין נמצ' לפ"ז דוקא תספורת בן אלעש' וכולה מילתא דמרחץ ובורסקי גדול ותחילת דין אסור סמוך למ"ג ואם התחילו אין מפסיקין אבל סעודה קטנה מתחילין רב אחא בר יעקב אומר לעולם בתספורת דידן ולכתחל' אסור שמא ישבר הזוג ולא למרחץ אפי' להזיע בעלמא ולכתחלה לא שמא יתעלף ולא לבורסקי אפי' לעיוני בעלמא ולכתחיל' לא דלמא חזי פסידא ומטריד ולא לאכול אפילו סעודה קטנה ולכתחלה לא דלמא אתי לאמשוכי ולא לדין אפילו בגמר דין ולכתחלה לא דלמא חזא טעמא וסתר דינא ופסק רי"ף ורמב"ם כלישנא בתרא דהוא רב אחא בר יעקב והיינו דיעה שמביא כאן הש"ע והיינו לחומרא והתו' בשם ר"ת פסקו לקול' כתירוץ הראשון והיינו הי"א שמביא רמ"א:

ב

ואם. התחיל בא' כו'. פי' אפי' בתספורת בן אלעשה דהא עכשיו לא מצינו חומרא בתספורת בן אלעשה יותר משאר תספורת ומנלן לו' חומרא בזה דמתניתין. איירי בכל תספורת ועל כולם אומר אם התחילו אין מפסיקין וה"ה בסעודה גדולה ותחלת הדין וכולה מילתא דמרחץ אלא דנ"ל דסעודה גדולה אפילו התחיל מפסיק מטעם אחר דלא מיירי מתני' מיניה והיינו מטעם שכרות דאי' בגמרא בפ"ק דשבת דף י' בתפילת ערבית למ"ד חובה מטרחי' לי' ופרכינן והא מנחה לכ"ע חובה ותנן אם התחילו אין מפסיקין ומשנינן התם לא שכיחי שכרות הכא שכיח' שכרות וכתב הרא"ש מזה ראיה לפסק הרי"ף דאי איירי בס"ק שפיר דלא שכיח שכרות אבל אי איירי בס"ג כר"ת שכיחא ושכיחא שכרות א"כ ראינו דלפי' הרי"ף אסור בס"ג משום שכרות ואפי' התחיל מפסיק אלא דמתני' לא מיירי מזה אלא מיירי מכל הני מילי שהם קטני' סעודה ותספורת ודין ואפ"ה לא יתחיל משום גזירות ואם התחיל לא יפסיק אבל בגדולות לא מיירי מתני' ולפי הנרא' מצד אחר יש חילוק בהם דבתספור' גדול ותחלת דין וכולה מילי דמרחץ לא יפסיק אפי' בהם אם התחיל דלא מצינו חומרא אבל בהם בס"ג מצינו חומרא משום שכרות ע"כ יפסיק אפילו בהתחיל והיינו כשיגיע זמן תפלת מנחה קטנה אע"פ שיש שהות ביום אח"כ להתפלל וא"ל ממ"ש הרא"ש וז"ל ר"ת פסק הלכתא כלישנא קמא בס"ג או בתחל' דין אין מתחילין דקבעי לקמן מאימתי התחלת דין אלמא דבתחילת דין איירי ולאו ראייה הוא דמצינן למימר דמפרש התחלת דין משום דהתחילו אין מפסיקין כמ"ש התחלת מרחץ ובורסקי עכ"ל פי' ושפיר נוכל לפסוק כרי"ף וא"כ לרי"ף הוי בס"ג ג"כ אין מפסיקין כמו בתחלת הדין דס"ג הוי כתחלת דין ל"ק כלל דודאי ללישנא קמא דמיירי מתני' בדברים גדולים אז מוכח במתני' דס"ג מותר בדיעבד דהא מזה מיירי מתני' דמתרת בדיעבד אבל ללישנא בתר' דהוא פסק הרי"ף מיירי מתני' מדברים קטנים ובזה התירה המשנ' בדיעבד ומדברים גדולים לא מיירי כלל אלא שאנו מחלקים מבחוץ ביניהם דבס"ג יש חשש שכרות ויש לגזור בה אפי' דיעבד כמו בתפלת ערבית למ"ד חוב' משא"כ בשאר דברים גדולים דבהם מותר ג"כ דיעבד כמו בקטנים וא"ל ללישנא קמא דמתיר במשנה אפילו בגדולים בדיעבד ואפילו בס"ג קשיא מחשש שכרות ומ"ש מערבית כמ"ש י"ל דבגמרא איכא עוד חילוק בין תפלת ערבית למנחה דבמנחה כיון דקביע זימניה מירתת ולא אתי למפשע משא"כ בערבית וא"כ נוכל לומר דלישנא קמא ס"ל האי חילוקא דקביע זימניה בין מנחה לערבית אבל תלמודא דקאמר החילוק דמחמת שכרות הוא ס"ל כלישנא בתרא דמצי שפיר לחלק בחילוק זה כיון דמתני' לא מיירי מזה כנלע"ד ברור דלהאי דיעה שהוא פסק הרי"ף והרמב"ם יש לאסור אפי' דיעבד בס"ג כשיגיע זמן מ"ק אבל שאר דברים גדולים כגון תספורת בן אלעשה וכולה מלתא דמרחץ ותחילת דין אם התחילו אין מפסיקין נמצא לפ"ז דללישנא קמא יש עוד קולא בס"ג בדיעבד ולבתרא יש חומרא אפי' בדיעבד בס"ג ומו"ח ז"ל כתב בע"א והנלע"ד כתבתי:

ג

ויש חולקים. הוא דעת ר"ת דפסק כלישנא קמא דמתני' אינו אוסר לכתחלה אלא בדברים גדולים ובדיעבד אין מפסיקים אפי' בס"ג ובמ"ק כתב הטור לפ"ז אפי' בס"ק ובשם ר"י כתב לפ"ז בס"ק אפילו סמוך למ"ק שרי להתחיל וזהו הי"א השלישי שמביא רמ"א והי"א השני שמביא רמ"א ס"ל דמתני' מיירי ממ"ק ואפ"ה בדיעבד אין מפסיקין אבל במ"ג לא מיירי ואפי' בס"ג שרי והא דמוקי בגמרא במ"ג הוא דלא תקשה מדריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן תפלה כו' ולא קי"ל כריב"ל כדאמרינן בדוכתא אחריתא ממילא מתוקמא מתני' אפילו במ"ק דאם התחילו אין מפסיקין אבל התוס' דחו פי' זה ואמרו הא דפסקינן בדוכתא אחרינא דלא כריב"ל היינו במאי דאמר אסור לטעום כלום דהיינו אפילו פירות אבל במ"ש אסור לאכול סעודה קי"ל כוותיה ממילא קי"ל כוותיה דריב"ל וכ"פ הטור וש"ע בסמוך סעיף ג':

ד

והשעה עוברת. בטור כ' אפילו כשהגיע מ"ק שהוא בתשע' שעות ומחצה ובלבד שיהא לו שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו עכ"ל ואם נתכוין רמ"א לומר שלא יהיה לו שהות אחר הסעודה למה כתב שאסור מצד יש להחמיר דהא בזה לכ"ע אסור ונראה דהך והשעה עוברת פי' שבאמת יש עוד שהות אח"כ אלא דיש לחוש מתוך שרואה שתמשוך הסעודה עוד זמן עד שיעור שיעבור הזמן יש להחמיר בזה:

א

במג"א ס"ק ח' נכנס לבהמ"ד אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק"ש כו' כצ"ל:

ב

ס"ק ט' ועיין סימן ע' סעיף ג' כצ"ל ור"ל דצ"ע לדעת הרי"ף והרמב"ם שם וע' לקמן סימן תקע"ה סק"א: