שולחן ערוך, אורח חיים רל״א: שכל כוונותיו יהיו לשם שמים ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

א

שכל כוונותיו יהיו לשם שמים ובו סעיף אחד:
אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים יישן: הגה וכשנעור משנתו א"צ לברך אלהי נשמה (ב"י) ויש אומרים שיקרא קודם שישן ויהי נועם (כל בו) ובלבד שלא יאריך בה שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת הש"י וכן בכל מה שיהנה בעוה"ז לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב בכל דרכיך דעהו ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לש"ש שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו אינו משובח אלא א"כ עשה לשם שמים וכן בשכיבה אין צריך לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה בשינה לענג עצמו אלא אפי' בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו אם עשה להנאת גופו אינו משובח אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה וכן בתשמיש אפילו בעונה האמורה בתורה אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו הרי זה מגונה ואפי' אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו אינו משובח אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו וכן בשיחה אפי' לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא ית' יעשהו ואם לאו לא יעשהו ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד:

א

וכשנעור משנתו אין צריך לברך אלהי נשמה כו'. וכן אין צריך לברך ברכת התורה ע"כ:

א

בוראו תמיד. עי' שו"ת דב"ש סקל"ח איזה דרך ישרה אם לעסוק בתורה ובתלמידים כל ימיו ויהנה מאחרים או יהנה מיגיע כפו ויעסוק בתורה בשבת לבד:

א

לשון הטור

ב

סוכה כ"ו

ג

טור בשם רבי יונה בפרקי אבות:

א

ס"א אם כו'. עפ"ב דסוכה וי"א כו'. כמ"ש בפסחים ק' א' ולישן כו'. מהרי"ו ס"ו:

ב

וכן בכל כו'. כדכתי' כו' ברכות ס"ג א' ובאבות דר"נ פי"ז וכל מעשיך כו' שנאמר בכל כו':

ג

ואמרו כו'. פ"ב דאבות:

ד

שאפי' דברים כו'. פ"ב די"ט אבל הלל כו' ואמרו שהיה הולך למרחץ ואמר אני הולך לדבר מצוה וכמ"ש בפ"ד דשבת רוחץ אדם כו':

ה

וכן אפי' כו'. כמ"ש בנדרים ס"ב א':

ו

וכן בתשמיש כו'. כמ"ש בפ"ב דשבועות וע"ז נא' קדושים תהיו ועבק"א וכמ"ש בפי"ב דכתובות ברבי זקף כו' ובזה מתורץ קושיות תוס' דע"ז י"א א' ד"ה צנון:

ז

ואע"ג כו' כמ"ש הלא אביך אכל כו':

ח

כללו כו'. כמ"ש פלס כו':

א

בכל דרכיך דעהו – כתב בתשובת דבר שמואל סימן קל"ח שאלה איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם אם לעסוק בתורה ולהרבות גבולו בתלמידים כל ימי השבוע וליהנות מאחרים או ליהנות מיגיע כפיו ומלאכה נקיה כל ימי השבוע ולעסוק בתורה לבד כל יום השבת [ואין כונתו שלא ילמוד כלל כל ימי השבוע דהא פשיטא דמחוייב האדם עכ"פ לקבוע עתים לתורה בכל יום כמבואר בסימן קנ"ה ובסימן רל"ח וביורה דעה סימן רמ"ו אלא כונתו על יתר העת שביום איך יתנהג. וגם שאלתו הוא דוקא אם העסק שלו הוא נקי מתערובות גזל ורבית ואונאה דאל"ה אין זה ספק כלל אחד דעסקים כאלו שוב אין נקרא נהנה מיגיע כפו אלא מיגיעת אחרים ועוד דמוטב להתבייש בעוה"ז ולקבל מאה מתנות ולא לעבור פעם אחד על לאו דאורייתא של לא תגזול] ואעתיק בקצרה עיקר תשובתו לשואלו הלא ראתה עינו הבדולח מה שכתוב בטור יורה דעה סימן רמ"ו בב"י ובב"ח ובט"ז ובש"ך בשם ספר ים של שלמה ומכולם האריך למענתו מהר"י קאר"ו בספרו כ"מ הלכות ת"ת פ"ה וכו' אך הנראה לע"ד שאפילו הרמב"ם ז"ל יסכים בנידון דידן להתיר דאין דנין אפשר משאי אפשר וכיון שכפי צורך השעה והמקום א"א לזה האיש החפץ בחיים להתקיים תלמודו בידו לזכות בו את הרבים כ"א בסיפוק צרכיו ע"י אחרים הרי הוא ככל המון הדיינים והחכמים שהיו מקבלים שכר מתרומת הלשכה כדגרסינן בכתובות פרק שני דייני גזירות והרמב"ם ז"ל פסק כן בהלכות שקלים פ"ד וז"ל מגיהי ספרים שבירושלים ודיינים שדנים את הגזלנים נוטלין שכרן וכו' ואם לא הספיקו להם אע"פ שלא רצו מוסיפין להם כדי צרכן להם ונשיהם ובניהם ובני ביתם. ואיך יעלה על הדעת שיורה בכגון זה הרב ז"ל שיותר טוב לאדם לאחוז בסכלות וחסרון החכמה כל ימיו אשר הוא גרמא לכמה נזקין ומכשלות תלמוד המביא לידי מעשה ולמנוע טוב מבעליו מפני היותו נהנה מאת אחיו וע"ש עוד מה שהאריך בענין זה ולפלא על הבה"ט שלא העתיק רק השאלה ולא התשובה:

א

[א] שאסור לישון וכו'. קשה דלעיל סימן ד' סעיף ט"ו משמע שאינו אלא ממדת חסידות וליכא איסור, גם כתב שם הטעם משום שטועם טעם מיתה והכא כתב כדי שלא יתבטל וכו' ועיין שם:

ב

[ב] אלא יתכוין וכו'. ועוד כוונות אחרות בסימן ר"מ סעיף א'. כתב מלבושי יום טוב בשם דרשות מהר"ש שיעור לויה תלמיד לרבו שלושה פרסאות והאידנא אין נוהגין שמוחלין על כבודם, ומכל מקום ילך עמו או עם חבירו עד לפני השער או לכל הפחות ארבע אמות, עד כאן. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ק"י ס"ק י"א. כתב בים של שלמה בבבא קמא פרק ד' צריך אדם ליזהר בדיבור כמו במעשה, גם אל יצא דבר מגונה מפיו:

א

א) [סעיף א'] הגה. וכשנעור משנתו א"צ לברך אלהי נשמה. האגור בסי' ג' כתב בשם ר"י משפירא שכאשר נעור משנתו של שינת היום צריך לברך אלהי נשמה וכ"כ בשה"ל בשם רבינו שמחה והר' אביגדור הכהן אלא שהב"י כתב דלא נהגו כן. וכ"פ הב"ח דא"צ לברך אלהי נשמה א"א אות א' וכ"נ לפי דברי המקו' שאין מקום לברכה זו ביום. וכן ברכת המפיל לפי דברי המקו' אין לה מקום לברכה ביום וכאשר יבואר לקמן סי' רל"ט אות ח' יעו"ש:

א

ב) שם א"ל לברך אלהי נשמה. וכן א"צ לברך ברה"ת אפילו ישן על מטתו. ב"ח עט"ז א"א שם ועיין לעיל סימן מ"ה סעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד ואי צריך נט"י עיין לעיל סי' ד' סעי' ט"ו ובדברינו לשם בס"ד:

א

ג) שם בהגה. וי"א שיקרא קודם שישן ויהי נועם. משום סכנת המזיקין. מ"א סק"א ולא נהגו כן. לבוש. שכנה"ג א"א שם. והרו"ח אות א' כתב דיאמר פ' ראשונה של ק"ש יעו"ש. וכ"כ היפ"ל אות ב' ואין נוהגין כן ומיהו טוב לומר ויהי נועם וכו':

א

ד) ולא יישן אחר אכילה מיד כמ"ש לעיל סימן ק"ע אות ע"ב יעו"ש. ולא יישן על מטה קצרה שמביאו לידי פודאגרא. כלבו סימן קי"ח. יפ"ל ח"ב בק"א אות א':

א

ה) שם שאסור לישן ביום וכו' כי השינה בלילה היא טובה ומוכרחת והשינה בימי החול טובה אל הרשעים ורעה אל הצדיקים זולתי אם יהיה איזה צדיק גמור גדול שבדורו וכו' אבל השינה ביום השבת היא טובה אל הצדיקים כי אין דבר רע שולט ביום השבת ואין חשש שיפסיד איזה עיבור נשמת צדיק ע"י השינה ואדרבא אפשר שירויח וימשיך עמו איזה עיבור נשמת צדיק ולכן נכון הדבר לישן ביום השבת אחר האכילה וכך היה נוהג האר"י ז"ל לישן ביום שבת אחר האכילה שיעור ב' וג' שעות כי אדרבא זהו מכלל עונג שבת. שער הכוו' דף ע"ד והטעם יותר מבואר בשה"מ פ' ואתחנן ובפע"ח שער ט"ז פ"א יעו"ש:

א

ו) שם שאסור לישן ביום וכו' דוקא כשישן בלילה כל צרכו אבל הניעור בלילה ועוסק בתורה מותר לישן ביום מעט והכל לפי מה שהוא אדם ומזג טבע הבריאות. וכן אם רוצה להיות נעור בלילה ועוסק בתורה ולישן ביום שקודם לו כדי שתהא דעתו צלולה לעסוק בתורה. בנין עולם בתשו' סימן א' יעו"ש ולכאורה דוגמא לזה הא דאיתא בעירובין ס"ה רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בלילה יעו"ש. פ"ת א"ח אות ב' והגם שכתבנו באות הקודם כי ע"י השינה ביום מסתלקת נשמת הצדיק המעוברת בו אפשר לומר כיון שהוא יישן לכבוד עסק התורה לא תסתלק ועוד אפשר לומר כיון שהוא יישן לכבוד עסק התורה זכות התורה תגין עליו והו"ל כמו היישן בשבת ואדרבא תתעבר בו נשמת הצדיק כדי לסייעו במצות:

א

ז) שם לעבודת השי"ת. וקודם שיישן יאמר הרני מוכן ליישן כדי שתהא דעתי צלולה ומיושבת עלי לעבודת השי"ת. ובשבת יוסיף ומשום עונג שבת כמאמר רז"ל שינה בשבת תענוג ויה"ר מלפניך שתזכני שארויח בשינתי ולא אפסיד בה וברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצנו ויהי נועם וכו' אך יאנוס עצמו שלא יישן כאשר יוכל דאית יומי דנינום טובה ויפה שעה אחת של תורה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וזה כלל גדול בתורה. חס"ל אות ב':

א

ח) שם כל מעשיך יהיו לשם שמים וכו' פי' לא מיבעיא חפצי שמים אלא אפילו. מעשיך יהיו לשם יחוד קב"ה ושכינתיה וזהו לשם כמש"ה ויעש דוד שם וכתיב ואתה תשמע השמים. ברכ"י אות ב' וצריך שיאמר דבר זה או מצוה זו אני עושה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה ואפילו בדברי העולם יאמר לשם ה' כדי שלא תשרה סט"א בשום מעשה ממעשיו הגשמיים ומועיל להצלחה באותו דבר שיעשה באומרו זה. סו"ב אות ג' ועי"ש שהאריך בענין זה. והב"ד מחב"ר אות א:

א

ט) גם עיקר כל המדות טובות הוא שיתנהג האדם בשפלות ובענוה וביראת חטא על פניו בתכלית האחרון בג' מדות הנז' וגם יתרחק בתכלית האחרון מן הגאוה והכעס והקפדה וליצנות ולשה"ר ואפילו אם יש לו סיבה גדולה להקפיד לא יקפיד. שער רוה"ק דף ט' ע"ב ועיין להרש"ש ז"ל בס' נה"ש דף י"ז ע"ד שכתב דהמלבוש דכתנות אור נחלק לשנים חציו הפנימי טוב כלול מתרי"ג איברים ובהם תלוים כל פרטי מדות הטובות הנכללים בד' שרשים והם הענוה והשתיקה והמיאוס בתענוגי הגוף והשמחה התמידית בחלקו. ואלו הם הד' שרשים אלא שנפרטים בכל התרי"ג איברים. וחציו החיצון כלול מתרי"ג איברים שבהם תלויים כל פרטי מדות הרעות הנכללים בד' שרשים ד' אבות נזיקין והם הגאוה ושיחה בטילה ותאות התענוגים והעצבות ואלו הם ד' שרשים אלא שנפרטים בכל התרי"ג איברים יעו"ש:

א

י) שם שאפילו דברים של רשות וכו' ואף אם יצטרך אדם לעבור על דעת קונו לצורך שעה כגון יעל עם סיסרא יכוין לעשות רצון אביו שבשמים וזה נקרא עבירה לשמה. ברכ"י אות ג' בשם הרשב"ץ בס' מגן אבות דף ל"א יעו"ש:

א

יא) שם יהיו כולם לעבודת בוראך וכו' ואם טוב לאדם לעסוק בתורה ולהרבות גבולו בתלמידים כל ימי השבוע וליהנות מאחרים או ליהנות מיגיע כפיו ולעסוק בתורה רק ביום השבת עיין שו"ת דב"ש סימן קל"ח שהעלה דיותר טוב לעסוק בתורה כל ימי השבוע וליהנות מאחרים מלעסוק רק ביום שבת וליהנות מיגיע כפיו יעו"ש. וכ"כ הרח"פ בס' נשמת כל חי ח"א סימן נ"ו אלא שכתב דה"ד היכא שאינו שואל בפיו יעו"ש והביאו בספרו רו"ח חי"ד סימן רמ"ו אות ג' יעו"ש:

א

יב) שם בסוד ישרים וכו' אינו משובח. ומ"מ טוב הוא דמתוך כך בא לשמה. מ"א סק"ב:

א

יג) שם שיהיו לו בנים לעבודת וכו' היינו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות כמ"ש לקמן סיטן ר"מ סעיף א' יעו"ש. ועיין לעיל סימן ר"ל אות ג':

א

יד) שם וכן בשיחה וכו' והשח שיחת חולין עובר בעשה אבל בעסקיו מותר. הר"י פ' היה קורא. ליקוטי פר"ח בסימן זה:

א

טו) שם וכן בשיחה וכו' וצריך האדם ליזהר בדיבורו כמו במעשיו. וגם אל יוציא דבר מגונה מפיו. יש"ש ב"ק פ"ד סימן י"א. כנה"ג. א"ר אות ב':

א

ויהי נועם. משום סכנת המזיקין (מהרי"ו בדיניו סי' ו' וב"י סי' רל"ט בשם סמ"ג):

ב

בסוד ישרים וכו'. אינו משובח ומ"מ טוב הוא דמתוך כך בא לשמה:

א

(א) אם א"א לו וכו' – עיין לעיל בסימן ד' סט"ז ובמשנה ברורה שם:

ב

(ב) וכשניעור משנתו וכו' – אפשר הטעם דנתקנה ברכה זו על מנהגו של עולם שהקב"ה מחזיר הנשמות לבני האדם בבוקר:

ג

(ג) ויהי נועם – משום סכנת מזיקין. וכתב הלבוש שאין נוהגין כן:

ד

(ד) יותר משינת הסוס וכו' – עיין לעיל בסימן ד' סט"ז מש"כ במ"ב בשם המחה"ש:

ה

(ה) אלא יתכוין שיאכל וכו' – וראיתי לאנשי מעשה שקודם אכילה היו אומרים הנני רוצה לאכול ולשתות כדי שאהיה בריא וחזק לעבודת הש"י [ח"א]:

ו

(ו) בסוד ישרים וכו' אינו משובח – ומ"מ טוב הוא דמתוך כך בא לשמה:

ז

(ז) יתכוין שיהיו לו בנים וכו' – ועיין עוד כונות אחרות בסימן ר"מ ס"א ואחר כונת הלב הן הדברים ורחמנא לבא בעי:

ח

(ח) אפילו לספר בדברי חכמה – וכ"ש אם סיפורו הוא בעניני משא ומתן צריך שתהיה כונתו לשם מצוה דהיינו שיהיה לו במה להתפרנס כדי שלא יבוא ליד גזל. ואפילו אם הוא עשיר גדול שדי לו בממונו לפרנס עצמו וב"ב כל ימי חייו ג"כ יצוייר לפעמים במה שמשתדל להרבות עסקיו דבר מצוה כגון שכונתו להרבות בצדקה וגמ"ח עי"ז או שכונתו ליקח עסקים תחת רשותו כדי להמציא מלאכה לעניי ישראל שישתכרו להחיות נפשם שכל זה הוא בכלל צדקה ומעולה ממנה כמו שכתב הרמב"ם ומובא ביו"ד סימן רנ"א וע"ש שהמחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מלאכה כדי שישתכר ולא יצטרך לבריות לשאול הוא מקיים בזה המ"ע דומטה ידו עמך והחזקת בו: