שולחן ערוך, אורח חיים רכ״ד: דיני ברכות פרטיות. ובו יג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני ברכות פרטיות. ובו יג סעיפים:
הרואה מרקוליס או שאר עכו"ם אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו ואם רואה אותו בתוך ל' יום אינו חוזר ומברך: הגה והאידנא אין מברכים זאת הברכה שהרי אנו מגודלים ביניהם ורואים אותו תמיד:

ב

הרואה מקום שנעקרה ממנה עכו"ם אם הוא בארץ ישראל אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעקר ע"א מארצנו ואם הוא בחוצה לארץ אומר שעקר ע"א מהמקום הזה ואומר בשתיהן כשם שעקרת אותה מהמקום הזה כן תעקור אותה מכל המקומות והשב לב עובדיהם לעבדך: הגה ואם נעקרה עכו"ם ממקום א' ונתנוה במקום אחר מברך על מקום שנעקרה שעקר עכו"ם ועל מקום שנתנוה לשם שנתן ארך אפים (ב"י בשם תוס' ירוש'):

ג

הרואה בבל הרשעה אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחריב בבל הרשעה. ראה ביתו של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע. ראה גוב אריות או כבשן האש אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה: (וע"ל סי' רי"ח סעיף ז):

ד

ראה מקום שיש בבבל שכל בהמה שתעבור עליו אינה יכולה לזוז משם אם לא יתנו עליה מעפר המקום ההוא והיא סימן קללה לה דכתיב וטאטאתיה במטאטי (פירוש מכבדות הבית שקובל"י בלע"ז) השמד אומר ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים:

ה

הרואה ששים רבוא מישראל ביחד אומר ברוך אתה ה' אמ"ה חכם הרזים ואם הם עכו"ם אומר (ירמיה נ' יב) בושה אמכם חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה:

ו

הרואה חכמי ישראל אומר ברוך אתה ה' אלהינו מ"ה שחלק מחכמתו ליריאיו:

ז

הרואה חכמי אומות העולם מעכו"ם שחכמים בחכמות העולם אומר ברוך אתה ה' אלהינו מ"ה שנתן מחכמתו לב"ו:

ח

על מלכי ישראל אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שחלק מכבודו ליראיו ועל מלכי אומות העולם עכו"ם אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם:

ט

מצוה להשתדל לראות מלכים אפילו מלכי אומות העולם:

י

הרואה בתי ישראל ביישובן כגון בישוב בית שני אומר בא"י אמ"ה מציל גבול אלמנה. הרואה בחורבנן אומר ברוך דיין האמת:

יא

הרואה בתי עכו"ם בישובן אומר בית גאים יסח ה' בחרבנן אומר אל נקמות ה':

יב

הרואה קברי ישראל אומר בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין וכו' ועל קברי עכו"ם אומר בושה אמכם וגו':

יג

כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך:

א

עכו"ם ובאם רואה אדם קניגון של עכו"ם השמר לך פן תראה וה"ה מחולת' או שום דבר שמחתם כי אז תזכה ותחזה קניגאון של לויתן והשור כי תשמע קול המון עכו"ם מחנגים ומהללים בהלילים ומשמחים אז ראוי לאנח ויאמר רבון העולמים עמך אשר הוצאת ממצרים חטאו בכפלים ולקו ככפלים ונמדד לו מדה כבושה ארמונם הרסת משושם השבת שמחת' ערבת ששונם הפכת לאבל גאונם שחת תפארתם השלכת מן השמים לארץ הודם גדעת צריו שמחת אנוש לראשם הרכבת עליון עליהם שמת חרפתם ראית ואתה ה' חל לעד תאנף בנו ואל לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך ויר"מ שתבנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו אמן (ב"ח בשם ספר אשכול):

א

מרקוליס. פי' חילוף קילוס דאסור להזכיר ע"א בשמה:

ב

תמיד. אפי' הולך לעיר אחרת כיון שראה כיוצא בזה בעירו וה"ה קטן שהגדיל ל"צ לברך כיון שראה בקטנותו מ"א וכתב הב"ח בשם ספר האשכול השמר לך לראות קניגנאות של עכו"ם וה"ה מחולתם או שום דבר שמחתם ואם תשמע קול עכו"ם שמחים האנח ותצער על חרבן ירושלים ותתפלל להקדוש ב"ה עליה ובפ"ק דע"ז דף י"ח דאפי' ההולך לקניגאות של ישראל הרי זה מושב לצים:

ג

ליראיו. לפי שישראל דבקים בו יש יחוס לחלק אחר מי שנחלק ממנו משא"כ בא"ה אומר שנתן שאין דביקות בנותן מתנה למקבל. ט"ז:

ד

העולם. ואם אינם חכמים אלא בדתם אין מברך עליהם. מ"א:

ה

מלכי ישראל. אפי' סומא אומר. ברכות דף (נ"א) [נ"ח]:

ו

מלכים. אם אינם הולכים שם עם הע"ז עי' ס"ח. השלטונין שאין עליהם עול מלך לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם. ועל השרים שממנה המלך בכל עיר ועיר טוב לברך בלא שם ומלכות כנה"ג בשם הרדב"ז ומ"א. אם רואה פעם אחת המלך אל יבטל יותר מלימודו לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר ס"ח מ"א. ברמב"ם ספ"ג דאבל כתב שמותר לטמא בטומאה של דבריהם מפני כבוד מלכים או מפני כבוד הבריות כגון לנחם אבל עיין מ"א:

ז

בישובן. דוקא בא"י ולא בח"ל. (ובס' אליהו רבה פסק דוקא בבתי כנסיות וכן בבית כותים מיירי בהכי כדעת הרי"ף. וכ"כ רש"ל ובכל בו ובס' זכרון):

ח

קברי ישראל. אפי' על קבר אחד יברך הרדב"ז. אבל בהלק"ט ח"א סי' רי"ב חולק וכ' דעל קבר אחד אינו מברך ע"ש. כ' בדרשות מהר"ש כשהיה הולך על הקבר היה אומר יהי רצון שתהא מנוחתו של פלוני פה בכבוד וזכותו יעמוד לי. עוד כתב מה שתולשין עשב או צרור ומשימין על מצבה אינו אלא משום כבוד המת להראות שהוא היה על קברו וכ' בר"מ שיניח ידו על הקבר ע"ש:

ט

אותו דבר. ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך רדב"ז. וה"ה אם ראה קברות אחר וכן כל כיוצא בזה:

א

ברכות נ"ז

ב

ר' יונה שם בשם י"מ וטו'

ג

מהא דריש פ' הרואה

ד

שם נ"ד

ה

ירושלמי שם

ו

שם וכרשב"א

ז

שם

ח

שם וכפי' רש"י

ט

שם נ"א

י

שם

יא

שם

יב

סמ"ק

יג

שם נ"ח

יד

שם

טו

שם

טז

רש"י שם

יז

שם

יח

שם

יט

ממשנה דריש פ' הרואה ובגמ' נ"ט

א

ס"א או כו'. תוס' שם בדיבור הראשון הרואה כו' בתוספתא כו' ודלא כמש"ש בדיבור השני:

ב

ואם כו'. כמש"ל סי' רי"ח ס"ג וס"ס זה וכמש"ש בע"ז כ"ד א':

א

ס"ב אם הוא כו'. ירושלמי והביאו תוס' והרא"ש שם וט"ס שם בתוס' ד"ה שעקר כו' מכל א"י כו' וצ"ל מא"י וכ"ה ברא"ש שם וכמ"ש כאן בש"ע וכן מוכח ממש"ש נ"ז ב' וכשם שנעקרה ממקום כו' ובח"ל כו':

ב

בשתיהן כו'. הרמב"ם וכרשב"א דמסתבר טעמיה כמש"ש שנא' כו'. ב"י. וכמ"ש בע"ז כ"ד א':

ג

ואם כו'. תוס' שם בשם ירושלמי:

ד

ס"ז לב"ו. לב"ו כו'. כגי' הרי"ף וש"פ:

א

ס"ג כל כו'. וכמש"ל סי' רי"ח ס' ג':

א

במג"א ס"ק ה' ד"ה ועל השרים. נ"ב דברים אלו שייכים לסעיף ח' וכ"כ במחצית השקל [מהגאון כ"ס]:

ב

(שם) במג"א ס"ק ו' מלכי ישראל משמע. נ"ב עיין באלי' רבה שדחה ראיית המג"א ונוטה שלא לברך ועיין ברכי יוסף שמוסיף אם המלך בספינה שיברך כמו סומא ע"ש. ולפענ"ד אין לדמות לסומא דעכ"פ המלך ובינו למלך אין מחיצה משא"כ בספינה ואם מברכין כשעובדים בפני בית המלך פוק חזי מאי עמא דבר [מהגאון כ"ס] ועיין שו"ת כתב סופר או"ח סי' ל"ז:

ג

(שם) סק"ז רבנן משמע דוקא נ"ב ולפענ"ד נראה דבמלכי אה"ע דשייך שאם יזכה יבחין לא הוי צריך לשינוי משום דפשיטא שדוחה מצות דרבנן דזה מקרי כבוד שמים ומעיקרא לא הוי קשיא אלא מלקראת מלכי ישראל שהוא רק כבוד הבריות ומשני כבוד מלכים שאני. וזה נראה ברור בדעת הראשונים דלא ס"ל לחלק בין מלכי ישראל לאוה"ע וק"ל ועיין לקמן סימן זה:

א

סעיף ח' על מלכי ישראל אומר. נ"ב הנה בטעם שבמלך ישראל מברכין שחלק מכבודו ובמלך אוה"ע מברכין שנתן עיין מה שכתבתי בזה בחיבורי לתורה פרשת תרומה בשנת תרט"ו בהשמטות בסוף הספר ע"ש ודו"ק.

א

[א] והאידנא וכו'. כן כתבו תוס' ריש פרק הרואה, ופירש הלבוש דקא משמע לן אף קטן שהגדיל אינו מברך. ולעניות דעתי קא משמע לן דאף מי שלא ראה בתוך שלושים אינו מברך כיון שיש רוב העולם שרואין, וכן משמע בפסקי תוס' ודלא כעולת תמיד. חילוק דינים אלו עיין בב"ח ואחרונים וכתבו שאסור לראות מחולות של רשות וקנגיאות:

ב

[ב] [לבוש] לאבותינו וכו'. כתב מלבושי יום טוב שכן גירסת הש"ס, אבל הרי"ף והרא"ש והשולחן ערוך גורסים לצדיקים במקום לאבותינו והוא יותר נכונה, עד כאן, וכן הוא בבעל הלכות גדולות ובכל הפוסקים וכן בלבוש גופיה לעיל סימן רי"ח סעיף ז' וצריך עיון:

ג

[ג] מעפר המקום וכו'. פירוש שני שכתב רש"י שנוטלין ממנו עפר לטיט, כתבו גם כן תוספות רבינו יונה, וכתב קרא דוטאטתיה רצה לומר אעשה ממנו טיט:

ד

[ד] [לבוש] אי נמי או קאמר וכו'. וכן פסקו מעדני מלך ושיירי כנסת הגדולה ועולת תמיד. אבל הנחלת צבי הסכים לפירוש ראשון וכן עיקר, כי כן הוא בנוסח ש"ס דילן ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים, וכן מצאתי בבעל הלכות גדולות ובאגודה וקיצור פסקי הרא"ש וספר זכרון להגאון מהר"י הכהן ואבודרהם. מצאתי בשדה יהושע שצריך לומר נמי קרא וטאטתיה במטאטא השמד אבל לא משמע הכי בכל הפוסקים אך בכנסת הגדולה מצאתי סיוע לדבריו:

ה

[ה] ששים ריבוא וכו'. משמע דסבירא ליה כרמב"ם דאין מברך חכם הרזים על חכם גדול, ובטעם הדבר טרח הבית יוסף וב"ח ולחם חמודות דחה אותם. ותימא שאני מצאתיו להדיא במלחמות השם לרמב"ן דין זה ושני הטעמים, ולפי זה נראה נמי דוקא בארץ ישראל מברך אששים רבוא, ודו"ק כי קיצרתי:

ו

[ו] מלכי ישראל וכו'. משמע בש"ס אפילו סומא שיודע שהמלך עובר מברך, מגן אברהם. וצריך עיון בלשון הש"ס פתח רב ששת וקא מברך ליה משמע שהיה מברך למלך כעין שאילת שלום ולא בירך הברכה להקב"ה, וכן מסתבר דהש"ס הרואה מלכי ישראל קאמר, וכן כל ברכות ראיות אין הסומא מברך, ולעיל ריש סימן נ"ט שאני שנהנה עיין שם, מיהו מהרש"א בחידושי אגדות הבין בפשיטות דמברך. וכתב בתשובת רדב"ז השלטונים שבעריהם ואין עול מלך עליהם לשנות את דבריהם מהן ללאו ומלאו להן והורג במשפט מברך עליהם. עוד שם אם רואה כמה מלכים או חכמים ביום אחד מברך על כל אחד בפני עצמו, אבל לאותו מלך או חכם אינו מברך אלא משלושים לשלושים. עוד קיימא לן דמצוה להשתדל לראות מלכים, אפילו תוך ד' אמות לקבר מותר לכהן לילך לראותו דמותר לעבור אדרבנן לראות מלכים. וכתב בספר חסידים סימן תתקנ"ה אם המלך ברוב חיל ותפארת והנה הצדיק שהלך לקראת המלך פעם אחת לא יבטל פעם אחרת אם לא ששמע שהמלך בא בחיל ובכבוד גדול יותר:

ז

[ז] בתי ישראל וכו'. נראה לי עיקר כרי"ף דוקא בבתי כנסיות וכן בבתי כותים מיירי בהכי, וכן כתב רש"ל וכן משמע בכלבו סימן פ"ז ובספר זכרון, וכן משמע בירושלמי. והא דלעיל דמברכין על כותים צריך לומר דמיירי בעבודה זרה עצמה כשעומדת בגלוי כמו שכתב הבית יוסף, ומכלבו נראה כאילו יש פלוגתא, ומאן דאמר הא לא אמר הא, וצריך עיון הא מתניתין היא מקום שנעקרה וכו'. ונראה לי מסתימות הפוסקים דאין חילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, ובין זמן הבית ובין שלא בזמן הבית, וכן משמע באבודרהם ודלא כבית יוסף וחידושי אגדות, ובבתי כותים לכולי עלמא אין חילוק. כתב מלבושי יום טוב גם בטור השמיט ויודע מספר כולכם בדין, אבל הרי"ף והרא"ש ורמזים כתבוהו, עד כאן, וכן משמע בבעל הלכות גדולות ורוקח ואבודרהם וספר זכרון ורבינו ירוחם וכלבו. כתב דרשות מהר"ש כשהיה מהלך על קבר היה אומר יהי רצון שתהא מנוחתו של פלוני הקבור שם בכבוד וזכותו יעמוד לי. עוד כתב מה שתולשין עשב מקבר או נוטלין צרור ומשימין על המצבה אינו אלא משום כבוד המת להראותו שהיה על קברו. אין לילך על קבר אחד שני פעמים ביום אחד, כתבי הר"י. כתב בליקוטים סוף מענה לשון הקורא כתב שעל גבי המצבה קשה לשיכחה, ויש לומר אהבה רבה עד באהבה ומסוגל מאוד לשיכחה. המנהג שאין עומדין מצבה עד אחר שתים עשרה חודש משום דהמצבה נראה לחשיבותא ובשתים עשרה חודש יש לו צער, אי נמי דהטעם דהמצבה שלא ישכחו אותו מלב, והמת אינו נשכח עד לאחר שתים עשרה חודש. נוהגין שלא ליקח דבר קטן וגדול מבית אבל כל משך שבעה ימי אבילות משום שרוח הטומאה שורה שבעה ימים שם. עוד קצת נוהגין שלא ימדוד בית החיים תוך שבעה ימים למת שנקבר. הקדמונים החרימו שלא ליטול מן הנהר אחר הלוויית המת, כי פעם אחת ביקשו הכותים עלילה והרגו כמה יהודים. מקפידים שלא ליקח המרא או חצינא מיד חבירו כשקוברין, אלא זורקין לארץ, ואחר כך לוקחים. בשעת רחיצת ידים מקפידים שלא ליקח הכלי מיד הרוחץ. עוד כתב ומרחיקין לפחות ארבע אמות לומר צידוק הדין וקדיש, ועיין ביו"ד סימן שע"ז וצריך עיון ועיין סוף סימן תקפ"א:

א

אומר עיין ת' בי"ד סי' צ"ג. כת' בדרשת מהר"ש אין לילך על קבר א' ב' פעמים ביום א' כתבי האר"י. הקורא כתב שעל גבי המצבה קשה לשכחה ויש לומר אהבה רבה עד באהבה ומסוגל מאוד לשכחה. ועיין באליה רבה עוד כמה דינים בזה:

א

א) [סעיף א'] הרואה מרקוליס. ואין שם הע"ז מרקוליס אלא קוליס והא דקרי ליה מרקוליס היינו חילוף קילוס דהם קורין קילוס לשון שבח וחכמים החליפו לגנאי לשון לעג וקלס משום דאסור להזכיר שם ע"ז ומר הוא לשון חילוף. תו' מציעא כ"ה ע"ב ד"ה כאבני ותו' ע"ז ן' ע"א ד"ה אבני ועיין מ"א ס"א. ומרקוליס הוא שמניחין אבן אחת ע"ג שתים וזורקין עליו אבנים. רש"י ע"ז צ"ט ע"ב:

א

ב) שם הרואה מרקוליס וכו' ואם ראה דבר שמברכין על ראיתו בעד החלון והוא מכוסה בזכוכית לבנה הנקרא ג' אם יכול לברך ברכת הראיה ומילתא דפשיטא טובה היא ברכ"י אות א' ועי"ש שע"ת אות ג' חס"ל אות י"ד:

א

ג) שם או שאר עכו"ם. הב"י כתב אפילו בית ע"ז אבל הב"ח כתב דוקא כשראה אותה בגלוי יעו"ש. מ"א סק"ב. וכ"כ א"ר אות ז' דוקא כשראה אותה בגלוי יעו"ש. אמנם בהרמב"ם פ"י מה"ב דין יו"ד משמע כדברי ב"י יעו"ש. וכ"כ הלק"ט ח"ב סימן קע"ז דגם על הבית יש לברך ודלא כב"ח יעו"ש. ועיין באות שאח"ז:

א

ד) שם הגה. והאדנא אין מברכין זאת הברכה. והטעם כתבו התוס' לפי שאנו רואים אותה בכל יום וכל הנך הרואים הוי משלשים יום לשלשים יום עכ"ל משמע דאם אירע שלא ראה הע"ז ל' יום צריך לברך. עו"ת אות א' אבל הא"ר אות א' כתב דאף מי שלא ראה בתוך ל' אינו מברך כיון שיש רוב העולם שרואין ודלא כהעו"ת יעו"ע. והשכנה"ג בהגה"ט אות א' כתב הטעם שאין מברכין אותה עכשיו מפני שסומכין על המפ' שסוברין דוקא מרקוליס והאדנא אין ע"ז זו מצויה עכ"ל. ונראה כיון דיש פלוגתא בזה וגם כי רבים מקילים בברכות אלו כמ"ש לעיל סימן רכ"ג סעי' א' בהגה וע"כ אין לברך ברכה זו אלא בלא שו"מ בין שרואה הע"ז בעצמה או בית ע"ז ואפילו שלא ראה אותו מקום או אותה הע"ז מימיו:

א

ה) וכי יקרה בעירך קניגאות של עו"ג כגון טורלנג"א וטורניר"א השמר לך פן תראה וה"ה מחולתם או שים דבר שמחשם כי אז תזכה ותחזה קניגיי"ן של לויתן והשור. וכי תשמע קול המון עו"ג מחנגין ומחללים בחלילים ושמחים האנח ותאמר רבון העולמים עמך אשר הוצאת ממצרים חטאו בכפלים ולקו בכפליים וכו' יה"ר מלפניך שתבנה ירושלים עיר קדשך בב"א. ב"ח בשם ס' האשכול. עט"ז ובפ"ק דע"ז דף י"ח ע"ב איתא דאפילו ההולך לקניגאות של ישראל הר"ז בכלל מושב לצים. מ"א סק"ג. ח"א כלל ס"ג אות י"ז:

א

ו) [סעיף ב'] הרואה מקום שנעקרה וכו' והעוקר ע"ז בא"י צריך לברך אקב"ו לעקור ע"ז מארצנו כברכת כל המצות. מהרש"א בח"א נ"ז ע"ב:

א

ז) שם אם הוא בא"י וכו' כתב המרדכי דאף כשנעקרה בא"י אין אומרים ברוך שעקר ע"ז מארצנו אלא דוקא כשנעקר מכל א"י אבל ממקום אחד לבד יברך ברוך שעקר ע"ז ממקום הזה והביאו ד"מ אות א' וכ"מ ממ"ש התו' ר"פ הרואה בשם הירו' והא דלא כתבו כאן בהגהת הש"ע כתב היפ"ל אות א' משום דמשמעות תלמודא דידן אפילו נעקרה ממקום אחד וכמ"ש הב"ח יעו"ש. ועיין נה"ש אות ג':

א

ח) שם והשב לב עובדיהם וכו' מפני שעתידין להתגייר שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה. ברכות נ"ז ע"ב והביאו ב"י:

א

ט) שם הגה. ועל מקום שנתנוה וכו' נראה שזה כתב לדעת הש"ע אבל הוא ז"ל ס"ל דהאדנא אין מברכין זאת הברכה כמ"ש לעיל בהגה ססעי' א' ועיין א"א אות ג' ובדברינו לעיל אות ה' ודוק:

א

י) [סעיף ג'] הרואה בבל הרשעה וכו' והוא כשעוברין מעי"ת בגאדאד יע"א היושבת על נהר חדקל ללכת לעיר חלה היושבת על נהר פרת בעוד כמו שתי שעות לביאם לעיר חלה פוגעין במקום אחד מדבר שמם ויש בו חורבות וקורין אותו בבל הישנה וזוכרני כשהייתי כמו בן עשרה שנים כשהלכנו להשתטח על מצבת יחזקאל הנביא ע"ה שעל נהר כבר אשר יש כמו ו' שעות מעיר חלה לנהר כבר ראינו את המקום ההוא של בבל ואמרו לנו שזאת בבל הישנה:

א

יא) שם שהחריב בבל וכו' ע"ש שהחריבה את ארצנו. מהרש"א בח"א:

א

יב) שם ראה גוב אריות וכו' עיין לעיל סימן רי"ח אות ל"ב:

א

יג) שם או כבשן האש. היינו חפירה שהוסק בה כבשנם של חנניה מישאל ועזריה. רש"י ברכות נ"ז ע"ב:

א

יד) [סעיף ד'] ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים פי' אומר ברוך אתה ה' אומר ועושה וגוזר ומקיים. א"נ או קאמר בא"י אומר ועושה או בא"י גוזר ומקיים איזה מהם שירצה. לבוש. וכתב שכנה"ג בהגה"ט אות ב' שהרב מעדני מלך הסכים לדברי הלבוש האחרונים וכ"כ העי"ת אות ד' אמנם בגמרא שם איתא כפי' ראשון ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים. וכ"כ הא"ר אות ד' בשם כמה פוסקים וכתב דכן עיקר יעו"ש:

א

טו) [סעיף ה'] הרואה ששים רבוא וכו' מדברי הרמב"ם נראה שאינו מברך על אכלוסי ישראל אא"כ הם בא"י וכתב הרב מנוח שלמד כן מדאיתא שם בגמרא בן זומא ראה אכלוסי בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים משמע דוקא בא"י עכ"ל והביאו ב"י וכתב דאין משם ראוה דמעשה שהיה כך היה יעו"ש. וכ"מ מסתמיות דבריו כאן בש"ע דגם בחו"ל מברך. וכ"כ העו"ת אות ה' אמנם הא"ר אות ה' כתב דדוקא בא"י מברך אששים רבוא יעו"ש וכ"נ משום דק"ל סב"ל ובחו"ל יברך בלתי שו"מ:

א

טז) שם חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומין זה לזה. גמרא ברכות נ"ח ע"א ופרש"י ז"ל חכם הרזים היודע מה שבלב כל אלו ע"כ. והביאו ב"י. וכ"כ הלבוש:

א

טוב) [סעיף ו'] הרואה חכמי ישראל וכו' ואם רואה אפי' אחד שהוא מופלג בחכמה יברך חכם הרזים וי"א שאין בזה"ז מי שראוי לברך עליו כך. טור. וכן הרמב"ם לא כתב זה. וכתב הב"ח דלענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דסב"ל ואין לברך ברכת חכם הרזים אפילו מופלג בחכמה וכן נראה מהש"ע שהשמיט ברכה זו עכ"ל וכ"כ העו"ת אות ד' מאמ"ר אות ב' וע"כ נראה דיש לברך בלי שו"מ:

א

חי) שם הרואה חכמי ישראל וכו' פי' הרבה חכמים אפילו אינם מופלגים דלענין ברכת חכם הרזים בעינן שיהא דוקא מופלג אבל לענין ברכה זו לא בעי מופלגים. עו"ת אות ה':

א

יט) שם שחלק וכו' שישראל הם חלק אלוה ודבקים בו ולכן אומר שחלק. מ"א סק"ד. וכ"כ הט"ז סק"א. מיהו הרמב"ם פ"י מה"ב דין י"א כתב הרואה חכמי אוה"ע אומר שנתן מחכמתו לב"ו חכמי ישראל מברך שנתן מחכמתו ליראיו. וכ"כ הסמ"ג והא"ח והכלבו ולא חילקו בין חלק לנתן וגם שינו מלשון הגמרא בחכמי אוה"ע דבגמרא תני לבריותיו. וע"כ נראה כיון שיש פלוגתא בנוסח הברכה אין לברך שתי ברכות אלו של חכמי ישראל וחכמי אוה"ע כ"א בלתי שו"מ. ואח"כ ראיתי בחס"ל אות י"ב שכתב טעם אחר לברך על חכמי ישראל בלא שו"מ משום דאין דין ת"ח בזה"ז יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' עקב אות י"ג לברך על חכמי ישראל בלא שם ומלכות:

א

כ) [סעיף ז'] הרואה חכמי אוה"ע וכו' ואם אינם חכמים אלא בדתם אינו מברך עליהם. מ"א סק"ה. סו"ב אות ב' מאמ"ר אות ג':

א

כא) שם שחכמים בחכמת העולם ודוקא שחכמים בשבע חכמות א"א אות ה':

א

כב) [סעיף ח'] על מלכי ישראל וכו' ומשמע בגמרא (ברכות נ"ח א') דאפילו סומא שיודע שהמלך עובר מברך. מ"א סק"ו. וכן הסכים המחב"ר אות א' והשיג על הא"ר יעו"ש. ומיהו הא"א אות ו' כתב דראוי שסומא יברך בלא שו"מ יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע סימן ט' אות יו"ד ובברכות שמברך על הכושי והגיחור וכדומה סומא ודאי לא יברך. נה"ש אות ו' וכ"כ השע"ת אות ה':

א

כג) שם שחלק מכבודו וכו' והרמב"ם פ"י מה"ב דין י"א כתב שנתן מכבודו ומגבורתו ליראיו. ועיין לעיל אות י"ט ועיין חגיגה ט"ז א' דהמסתכל בנשיא עיניו כהות והא דלא הביאו זה הפו' משום שזהו דוקא במלכי ישראל כמבואר שם בגמרא וזה לא שכיח בזה"ז והוא פשוט ובזה נסתלק תמיהת היפ"ל אות ה' יעו"ש ועוד עיין מגילה כ"ח א' ודוק:

א

כד) שם ועל מלכי אוה"ע וכו' הרואה המלך בים בספינה קטנה והיא מכוסה ובל יראה המלך עצמו אך יודעים בבירור שהמלך שם יכול לברך וראיה מרב ששת דהוה סגי נהיר ואפ"ה בירך. מהר"ר אברהם יצחקי בתשו' כ"י. ברכ"י אות ג' שע"ת שם. ואפשר לומר דשאני הכא דכל העולם רואים את כבודו. הרב בתי כנסיות. דב"מ בהגה"ט אות ה' וע"כ יש לברך בלא שו"מ:

א

כה) השלטונים שבעריהם ואין עול מלך עליהם לשנות את דבריהם מהן ללאו ודן והורג במשפט מברך עליהם שחלק מכבודו לב"ו. הרדב"ז ח"ב סימן ג' כנה"ג בהגה"ט מ"א סק"ה. א"ר אות ו' סו"ב אות ג':

א

כו) על השרים ועל הביגליר באש"י שממנה המלך בכל עיר ועיר הטוב והישר לברך בלא שו"מ. ועל השופט הגדול שהיא הקאד"י לא מסתברא לברך כלל. הרדב"ז שם כנה"ג שם מ"א שם. א"ר שם. סו"ב שם:

א

כז) לא כל שעה ושעה או כל יום ויום שרואה למלך ולשלטונים ולחכמים מברך עליהם אלא אחת לשלושים יום כמו ברכת הים הגדול שהיא מל' יום לשלושים יום וה"מ כשראה תוך ל' למלך זה בעצמו אבל אם הוא מלך אחר או שלטון אחר או חכם אחר אפילו רואים מאה מלכים ומאה שלטונים ומאה חכמים בכל יום מברך על כולם. הרדב"ז שם כנה"ג שם א"ר שם:

א

כח) אם המלך בא ברב חיל ובתפארת והנה הצדיק שהלך לקראה המלך פעם אחת לא ילך פעם אחרת ולא יבטל מלימודו כדי ללכת לקראת המלך. ואם שמע שהמלך יבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר הרי ילך ואם לאו לא ילך ס"ח סימן תתק"ן מ"א סק"ז א"ר שם ותוך א"ר אות יו"ד שלושים אפילו בא בכבוד יותר אינו מברך:

א

כט) הרואה מלך רשע כירבעם ואחאב פשוט דיברך לב חיים ח"ג סימן נ"ה א"ח אות א' ואם מלכי ישראל הם כירבעם ואחאב פשיטא שאין לומר ליראיו כ"א לב"ו כמ"ש על מלכי אוה"ע יפ"ל אות ד':

א

ל) מי שראה את המלך ולא הכירו שוב לא בעי ברוכי. יהודה יעלה סימן כ"ח. א"ח אות ב' וכן מי שראה את המלך ובירך ואח"כ בא אחר שאינו יודע לברך וראה את המלך אינו יכיל לחזור ולברך בשבילו. ט"ז סימן תפ"ד סק"ג יפ"ל שם:

א

לא) מלך שהוא חכם מברך שתים. שי"ת מהרא"פ ח"ב סימן רל"ז כר"ש:

א

לב) ואחרי הברכה שמברך בשם ומלכות כשרואה מלכי אוה"ע יאמר יה"ר מלפניך ה' או"א שתזכנו לראות פני מלך ישראל משיח צדקנו ולברך את שמך מלכנו אשר חלק מכבודו ליראיו ובימיו ובימינו תושע יהודה וכו' ויש לרמוז בזה ש'נתן מ'כבודו ל'בשר ו'דם ר"ת הם אותיות שלום על שם מה דתנן והוה מתפלל בשלומה של מלכות. רו"ח אות ב':

א

לג) [סעיף ט'] מצוה להשתדל וכו' אפילו מלכי עכו"ם ומפרש טעמא בגמרא שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם ופרש"י שם שאם יזכה לעוה"ב ויראה בכבוד מלך המשיח יבחין כמה יתר כבוד נוחלי שכר מצוה יותר ממה שהיה כבוד האומות בעוה"ז עכ"ל. והביאו ב"י והרב קרבן מנחה סי' ש"ט כתב הטעם בזה שמתוך שיראה בכבוד ב"ו יכיר קצת מגדולתו של הקב"ה ויחול עליו אימתו כדאמר ר' שילא לך ה' הגדולה וכו' יפ"ל אות ה' ומכל זה הטעמים נראה דאם רואה את המלך בשנותו שלא יכירוהו דאינו מברך כיון דלא יש כאן כבוד וגדולה. ואח"כ ראיתי שכ"כ הזכ"ל מע' ברכות אות ר' יעו"ש. וכ"כ החס"ל סוף אות י"א:

א

לד) שם מצוה להשתדל וכו' ואע"ג דבגמרא (ברכות י"ט ע"ב) אמרינן דכהנים מדלגין ע"ג ארונות כדי לילך לקראת מלכים מפני שרוב ארונות יש בהם פותח טפח והלכך לית בהו אלא איסורא דרבנן ובמקום מצוה לא גזרו כתב הטור ביו"ד סימן שע"ב שזהו דוקא בימיהם שהיו קוברין בענין שיש ביציאת הקבר פותח טפח אבל האדנא שכולה סתום אפילו יש בו אויר טפח כל כנגדו טמא מן התורה. וכ"כ התו' שס. ב"י. ולפ"ז להלך בתוך ד' אמות של קבר מותר גם האידנא דהילוך בתוך ד' אמות אינו אסור אלא מדרבנן ופשוט הוא עו"ת אות ח' ודוקא בטומאת בית הפרס או בארונות דאית בהו חלל טפח דאשכחן בהדיא דהיקלו בה מקילין אבל לעבור בנהר בשבת וכדומה אסור. נה"ש אות ז' וכ"כ ח"א כלל ס"ג אות ו' דאסור לעבור או לבטל אפילו מצוה דרבנן בשביל זה יעו"ש ובנ"א אות ב' ועיין מ"א סק"ז ומה שתמה עליו הנה"ש שם:

א

לה) [סעיף יוד'] הרואה בתי ישראל וכו' הרי"פ פי' בתי כנסיות ולפ"ז צ"ל מ"ש אח"כ הרואה בתי עו"ג היינו בתי גלולים שלהם או בתים שמתכנסים בהם לדון בערכאות או להתיעץ ואהנהו אומר בית גאים יסח ה' ויותר נראה לומר דבתי ישראל בישובן היינו בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות בתוקפן ובגבורתן ואפשר שאעפ"י שישראל מיושבין בתוקף וגבורה בקצת מקומות אין מברכין עליהם אלא א"כ היו בא"י ובזמן הבית. ב"י ועי"ש. וזהו שכתב בש"ע כגון בישוב בית שני לאפוקי אם רואה האדנא באיזה מקום שישראל מיושבים בתוקפם ובגבורתם שאינו מברך. וכ"כ העו"ת אות ט' וכ"כ מהרש"א ז"ל בח"א דהשתא בגלות לא שייך זה אבל בית גאים ודאי שייך יעו"ש. מיהו רש"ל כתב דלא נהגו כן אלא דוקא בבתי כנסיות ואיפכא בבתי גילולים שלהם. והביאו ב"ח וכ"כ א"ר אות ז' דעיקר כהרי"פ דדוקא בבתי כנסיות וכן בבית כותים מיירי בהכי יעו"ש. וע"כ נראה כיון דיש פלוגתא בזה יש לברך בזה"ז אפילו בחו"ל על בתי כנסיות ובתי עשירים בלתי שו"מ. וכ"כ המש"ז אות ב' ועיין באות שאח"ז:

א

לו) [סעיף יא'] הרואה בתי כותים וכו' לדברי ב"י היינו בתי כותים שיושבים בשלום והשקט ועושר ולדברי הרי"פ היינו בתי ע"ז כמ"ש באות הקודם. ועל בתי ע"ז כבר כתבנו לעיל אות ג' ואות ד' דיברך שנתן ארך אפים וכו' בלא שו"מ משום פלוגתא יעו"ש. ועל בתי כותים היושבים בשלוה וכו' י"ל בית גאים וכו' כיון דלא יש ברכה בזה כדי שנחוש לסב"ל:

א

לז) [סעיף יב'] הרואה קברי ישראל וכו' ואם בעד החלון ביתו ורואה הקברים צדד פרי הארץ ח"א סי' ז' כל שיש ל' יום שלא הלך לבה"ק עצמו כשילך יברך אבל הרב צרור הכסף סימן א' השיגו וכתב עליו דאין הנידון דומה לראיה יעו"ש. והב"ד הברכ"י אות ד' שע"ת אות ט' וכ"נ משו"ת עמודי אור סימן ד' שאין לברך והביאו השד"ח באס"ד מע' ברכות סי' ב' אות י"ז יעו"ש וע"כ כל שראה תוך ל' יום אפי' בעד החלון אין לברך:

ב

לז) אונן שבא לקברות ואח"כ נסתם הקבר אעפ"י שיצא מאנינות אחר שנסתם אינו מברך כיון דבתחלת ביאתו היה פטור ואין הברכה חלה אח"כ כיון שכבר ראה א"ח אות ד' בשם א"א מהגה"ט:

א

לח) אם ראה קברות ובתוך ל' יום ראה אחרות מברך הלק"ט ח"א סימן רי"ב וכן הסכים הברכ"י אות ו' והביאו שע"ת אות ט' אבל המט"י אות ב' כתב דלא יברך דשם קברי ישראל חד הוא ולא דמי למ"ש המ"א סק"י משם הרדב"ז דברואה מלך אחר צריך לברך דשאני מלך דכל אחד יש לו כבוד חלוק בפ"ע יעו"ש. וכן מסיק הפתה"ד אות י"ב שלא לברך או לברך בלא שו"מ יעו"ש ועיין לקמן אות מ"ט:

א

לט) הרואה קברי ישראל וכו' אפשר דלא נתקנה על יחיד דשמא לא הגיע זמנו דומיא דמרים מגדלא והוי אינו בדין. הלק"ט שם. אלא שכתב דהרדב"ז כתב דעל קבר א' נמי מברך והקשה עליו מתיבת אתכם שאומרים בברכה שהיא לנוכח ולשון רבים יעו"ש. מיהו הברכ"י אות ה' הביא תשו' הרדב"ז הנז' שהיא בכ"י וכתוב שם שאם ח"ו נתחדש בו קבר ונתוסף צריך לברך כי על אותו הנוסף לא בירך וישב מ"ש והוא יודע מספר כולכם בלשון רבים יעו"ש וכתב דגם בא"ח אות מ"ו כתב כהרדב"ז יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות ד' דמנהג העולם דאי אתרע מילתא אפילו תוך ל' חוזר הש"ץ ומברך אותם כפעם בפעם וכתב הטעם משום דעל מת זה מברך וקבר לא דוקא אלא אפי' אינו קבור ודלא כהלה"ק יעו"ש:

א

מ) ואם ראה קבר אביו אחר ל' יום חוזר ומברך דיין האמת דומיא דבתי ישראל בחרבנן הלק"ט שם אבל בח"ב סימן קע"ח חזר בו וכתב דאינו מברך ולא דמי לרואה בתי ישראל וכו' יעו"ש. וכן עמא דבר שלא לברך:

א

מא) כתב בדרשות מהר"ש כשהיה מהלך על קבר היה אומר יה"ר שתהא מנוחתו של פלוני הקבור שם בכבוד וזכותו יעמוד לי עוד כתב מה שתולשין עשב מקבר או נוטלין צרור ומשימין על המצבה אינו אלא משום כבוד המת להראותו שהיה על קברו. א"ר אות ז':

א

מב) כשישים ידו על הקבר יאמר פסוק ונחך ה' וכו' תשכב בשלום עד בא מנחם משמיע שלום. וכשישים ידו יכוין בפסוק ונחך שיש בו ט"ו תיבות כמנין קשרי היד. ושמעתי שישים יד שמאלו דוקא ולא יד ימינו. ברכ"י אות ז' בשם מהר"א אזולאי. שע"ת אות ח' מיהו הרב קמח סולת דכ"ג ע"ג הקשה על דברי הרב הנז' דלפי החשבון הם טו"ב תיבות ולא ט"ו כאשר ימנה המונה והרב עתרת החיים סימן ל"ד אות ב' כתב דאפשר כוונת הרב הוא שדקדק בלשונו לומר שיש ט"ו תיבות לרמוז דלא פחות ומנין קשרי היד עם הדפק יעו"ש. והב"ד היפ"ל אות ו' וכתב דהיותר נראה דט"ס נפל וצ"ל פסוק יחיו מיתך וכו' בישעיה כ"ו דבזה הפסוק יש ט"ו תיבות בדקדוק יעו"ש:

א

מג) ענין ההשכבות שאומרים על נפשות הנפטרים כמנהג שלוחי צבור קהלות ספרד מנוחה נכונה וכו' האר"י ז"ל היה מלעיג עליהם מאד והיה אומר שלא היו מעלין נשמת המת אבל לפעמים היו מורידין אם אין נפש המת ההוא ראוי לכך. שה"מ פ' ויחי וע"כ אין לומר כ"א דוקא המרחם הוא ירחם על נר"ן של פלוני ויניחהו בג"ע. ועיין בזוה"ק פ' ויחי דף רי"ז ע"ב מה שצוה רבי יצחק לעשות לו אחר פטירתו יעו"ש:

א

מד) אין לילך על קבר אחד ב' פעמים ביום אחד אלא יבקש כל רצונו ולא ישוב עד למחר. צוואת ר"י החסיד אות י"ב. א"ר אות ז' כשנושאין המת מן הבית יש ליזהר שלא יצא אדם ראשון ר' יהודה החסיד שם אות ח':

א

מה) המנהג שאין עומדין מצבה עד אחר י"ב חדש משום דהמצבה נראה לחשיבותא ובי"ב חדש יש לו צער א"נ דהטעם דהמצבה שלא ישכחו אתו מלב והמת אינו נשכח עד לאחר י"ב חדש. א"ר שם אמנם בשה"מ שם כתב דאין לבנות ציון על הקבר עד תשלים ז' ימי אבילות משום דבכל ז' הימים הולכים ז' מקיפי הנפש מהבית לקבר ומקבר לבית ובכל יום נשאר מקיף א' על הקבר ובתשלום ז' הימים נשארים כל הז' מקיפין חונים על הקבר ואז אדרבא מצוה הוא לבנות ציון על הקבר תכף אחר האבילות כדי להכין כסא ומושב אל האור המקיף יעו"ש:

א

מו) נוהגין שלא ליקח דבר קטן וגדול מבית אבל כל משך ז' ימי אבילות משום שרוח הטומאה שורה ז' ימים שם א"ר שם:

א

מז) הקדמונים החרימו שלא ליטול מן הנהר אחר הלוויית המת כי פ"א ביקשו הכותים עלילה והרגו כמה יהודים. מקפידים שלא ליקח המרא או החיצינה מיד חבירו כשקוברין אלא זורקין לארץ ואח"כ לוקחים. א"ר שם. ועיין עוד מזה בדברינו לעיל סי' ב' או ג' וסי' ד' מאות ע"ו עד אות פ"א יעו"ש:

א

מח) שם אשר יצר אתכם וכו' ובענין נוסח ברכה זו עיין בטור וב"י ועוד עיין בס' ב"ד חא"ח סימן צ"ג שאסף וקבץ את כל הנוסחאות וזו הנוסחא אשר העלה בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין והחיה אתכם בדין ואסף אתכם בדין ויודע מספר כלכם ועתיד להחיותכם ולהקימכם בדין לחיי העוה"ב. בא"י מחיה המתים יחיו מתיך וכו' עכ"ל. ועיין בפתה"ד שכתב דברכה זו יכול לברך גם בשבת אי איתרעי ליה לראות קברי ישראל ואין זה בסוג צדוק הדין כלל יעו"ש. והביאו השד"ח באס"ד מע' ברכות סי' ב' אות י"ז א"ח אות ו':

א

מט) [סעיף יג'] אם חזר וראה וכו' ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך. מ"א סק"י בשם הרדב"ז וכ"כ לעיל אות כ"ז יעו"ש ודוקא במלך אם ראה אחר מברך משום דכל מלך יש לו כבוד בפ"ע כמ"ש לעיל אות ל"ח אבל הרואה הכושי והגיחור וכדומה הכתוב לקמן סי' רכ"ה כל שראה כמותו בתוך ל' אינו מברך כמ"ש המ"א לקמן סימן רכ"ה ס"ק י"ט יעו"ש. וכ"כ המט"י בזה הסימן אות ב' יעו"ש:

א

נ) שם בתוך ל' יום וכו' ועיין לעיל סימן רי"ח אות י"ב:

א

מרקוליס. פי' חילוף קילוס דאסור להזכיר ע"א בשמה (ע"א רפ"ד):

ב

שאר ע"א. אפי' בית ע"א (ב"י) וב"ח פי' דוקא כשרואה אותם בגלוי ועסי"א מ"ש:

ג

והאידנא. נ"ל דבא לאשמועינן אפי' הולך לעיר אחרת וראה א"א מ"מ כיון דראה כיוצא בזה בעירו תוך ל' אינו מברך כנ"ל עמ"ש סי' רי"ח סי"ג ואפשר דבא להשמיענו דאפי' קטן שהגדיל אינו צריך לברך כיון שראה אותה בקטנותו כתב ב"ח בשם ספר האשכול השמר לך לראות קניגנאות של עכו"ם וה"ה מחולת' או שום דבר שמחת' ואם תשמע קול עכו"ם מחנגין ושמחים האנח ותצער על חורבן ירושלים ותתפלל להקב"ה עלי' עכ"ל ובפרק קמא דע"א איתא דאפילו ההולך לקניגאות של ישראל ה"ז בכלל מושב לצים:

ד

שחלק. שישראל הם חלק אלוה ודבקים בו לכן אומר שחלק:

ה

בחכמו' העולם. ואם אינן חכמים אלא בדתם אינו מברך עליהם השלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריה' ודן והורג במשפט מברך עליהם, ועל השרים שממנה המלך בכל עיר טוב וישר לברך בלא שם ומלכות, על השופט הגדול שהוא הקאד"י אין מברכין כלל (רדב"ז ח"ב ג'):

ו

מלכי ישראל. משמע בגמרא אפי' סומא שיודע שהמלך עובר מברך:

ז

להשתדל. משמע בגמרא דמותר לעבור על מצות דרבנן לראות מלכים אפילו מלכי א"ה ומ"מ מדסיים משום כבוד מלכות לא גזרו רבנן משמע דוקא במלכי ישראל אמרו ומשום כבודן וכ"מ מדלא כ' בי"ד סי' שע"ב דין זה משמע דוקא במלכי ישראל שרי וזה אין לנו עכשיו בעו"ה, ומ"ש בגמרא ולא לקראת כו' היינו שמצוה לרוץ לקראת מלכי א"ה שאם יזכה לראות מלך המשיח שיבא במהרה יבחין מה בין גדולתם לגדולתו וידע שכר עושי מצות ומ"מ אסור לעבור אפי' מצוה דרבנן בשביל זה, ובס"ח סי' תתק"נ כ' שאם רואה פעם אחת המלך אל יבטל יותר מלימודו לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר וברמב"ם ספ"ג דאבל כ' בהדיא שמותר לטמא בטומא' של דבריה' מפני כבוד מלכי' אפי' למלכי א"ה או מפני כבוד הבריו' כגון לנחם אבל וכ"כ התו' בבכורות דף כ"ט וכ"ה בירושלמי דברכות וכתבו התו' דדוק' להני מצות אבל בשאר מצות בעי ניפוח וכ"כ בפסחים ספ"ח וכ"כ הרמב"ן בהשגות:

ח

בתי ישראל. פי' בתי עשירי ישראל שמיושבים בתוקף ובגבורה כגון בישוב בית שני (רש"י) ואפשר דוקא בא"י קאמר ולא בח"ל, וב"ח כ' בשם רש"ל שהן מיושבי עתה כגון בבית שני:

ט

בתי ע"א. פי' בתי א"ה שיושבים בשלוה והשקט ועושר וב"ח כ' בשם רש"ל דנהגו העולם לומר דוקא על בתי כנסיות שמתפללין בתוכ' וכן להיפך בבית עכו"ם:

י

חזר וראה. ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך (רדב"ז בשם הראב"ד ז"ל):

א

(א) מרקוליס – היא ע"ג שעובדין אותה עי"ז שזורקין לה אבנים. ושמה העצמה קילוס ומפני שאסור להזכיר ע"ג בשמה לכך כינו אותה בשם קוליס ומר הוא חילוף בלשון ארמי ופירושו הוא חילוף קילוס:

ב

(ב) או שאר ע"ג – אפילו בית ע"ג [ב"י] וב"ח פי' דוקא כשרואה אותה בגלוי:

ג

(ג) והאידנא וכו' – שהרי אנו רואין אותה תמיד וכתבו האחרונים דאפילו הולך לעיר אחרת וראה שם ע"ג אינו מברך כיון דראה את מין זה תוך למ"ד בעירו ואפשר עוד דאפילו קטן שהגדיל א"צ לברך כיון שראה אותה בקטנותו ובא"ר כתב עוד מילתא חדתי דאפילו הוא לא ראה אותה תוך למ"ד כיון שיש רוב העולם שהוא שוכן ביניהם שרואין אותה. כתב הב"ח בשם ספר האשכול השמר לך לראות קנגיאות של כותים וה"ה מחולתם או שום דבר שמחתם ואם תשמע קול כותים שמחים האנח ותצער על חורבן ירושלים ותתפלל להקב"ה עליה. ואיתא בגמרא דאפילו ההולך לקניגיאות ולטיטראות של ישראל ה"ז מושב לצים:

ד

(ד) אם הוא בא"י וכו' – אפילו רק ממקום אחד:

ה

(ה) ועל מקום שנתנוה – היינו אם יש שלשים יום שלא ראה אותה וכנ"ל:

ו

(ו) או כבשן האש – היינו החפירה שהוסק בה אז האש לחנניה מישאל ועזריה:

ז

(ז) ברוך אומר ועושה וכו' – היינו בשם ומלכות. בגמרא הגירסא ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים:

ח

(ח) חכם הרזים – שאין דעתן דומין זה לזה ואין פרצופיהן דומין זה לזה והוא יודע מה בלב כל אלו האוכלוסין:

ט

(ט) שחלק – שעם ד' הם חלק אלוה ודבקים בו לכן אמר שחלק משא"כ לקמיה בס"ז:

י

(י) בחכמות העולם – היינו בהשבע חכמות לאפוקי אם הם חכמים בדתם ע"ז אינו מברך כלל:

יא

(יא) ועל מלכי וכו' – ומשמע בגמרא אפילו סומא כשיודע שהמלך עובר מברך ועיין בפמ"ג שמצדד דאם הוא סומא שלא ראה מאורות מימיו יברך בלא שם ומלכות:

יב

(יב) ברוך שנתן מכבודו וכו' – השלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם. ועל השרים שממנה המלך בכל עיר ועיר טוב וישר לברך בלא שם ומלכות:

יג

(יג) לראות מלכים אפי' וכו' – ומותר לטמא בטומאה של דבריהן מפני כבודן בין למלכי ישראל ובין למלכי או"ה וכן מפני כבוד הבריות כגון לילך לנחם אבלים. אם רואה פ"א המלך לא יבטל יותר מלימודו לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר:

יד

(יד) בתי ישראל – פי' בתי עשירי ישראל שמיושבים בתוקף ובגבורה כגון בישוב בית שני [רש"י] ואפשר דוקא בא"י ובזמן בית שני קאמר אבל בזה"ז אפילו בא"י לא [ב"י] ויש שמפרשים כונת רש"י דאפילו אם הם מיושבים עתה כמו בבית שני ג"כ מברכין והרי"ף פי' בתי ישראל בישובן היינו בתי כנסיות שמתפללין בתוכן וכן נהגו העולם שאין מברכין על שארי בתים כ"א על בהכ"נ כשרואה אותה ביפיה ובתיקונה וכתב בא"ר דאין חילוק בין א"י לחו"ל ואפילו בזה"ז ובפמ"ג מצדד דבזה"ז טוב לברך ברוך מציב גבול אלמנה בלא שם ומלכות:

טו

(טו) הרואה בתי וכו' – לפירש"י הנ"ל היינו בתי כותים שיושבים בשלוה והשקט ועושר ולהרי"ף היינו בתי תפלה שלהם:

טז

(טז) קברי ישראל – ואם היה שם רק קבר אחד י"א שאין לומר ברכה זו כי נתקנה בלשון רבים:

יז

(יז) אותו דבר – ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך [מ"א בשם רדב"ז] וה"ה לענין ההיא דסי"ב ברואה קבר אחר וכל כיו"ב אמנם בא"ר סוף סימן רכ"ה כתב דהמ"א בעצמו בסקי"ט שם משמע דלא ס"ל הכי ועיין בפתחי תשובה מה שכתב בשם ספר עמודי אור בזה:

א

סעיף ב' הרואה מקום. והעוקר עצמו מברך אשר קב"ו לעקור ע"א מארצינו מהרש"א ח"א:

א

ליראיו עבה"ט ועיין בר"י בכל אלו שהוזכרו שמברכין על ראייתם אף שלא ראה אותם עין בעין רק דרך חלון שהזכוכית מפסיק ביניהם יכול לברך ברכות הראייה ועיין בדבר שמואל סימן רמ"ב ובשבות יעקב ח"א סי' קכ"ו לענין ברכת הלבנה דרך חלון הסתום בזכוכית ויבואר בסי' תק"ז ע"ש:

ב

מלכי עבה"ט ועיין בשבות יעקב ח"ב סימן ל"ח ומ"ש ביד אהרן סי' רכ"ה ומ"ש שם ועיין בא"ר שכ' שצ"ע דרב ששת לא היה מברך ברוך שנתן רק כעין שאילת שלום כו' ובמח"ב כ' דמש"ס משמעות שבירך ממש וגם כי נעלם מהא"ר הגרסא בע"י פתח ר"ש וקאמר ברוך ע"ש וכ' ברכ"י בשם מהר"י יצחק בתשובה כת"י הרואה המלך בים בספינה קטנה והוא מכוסה ובל יראה המלך עצמו אך יודעים בבירור שהמלך שם יכול לברך וראיה מרב ששת דהוי סגי נהור ואפ"ה בירך ונראה דדוקא בראיה זו על המלך הדין כן כיון שעיקר הברכה שחלק מכבודו וכן משמע שם בעובדא דרב ששת אבל אין ללמוד מזה לשאר ברכות שמברך על הראייה ולא על הידיעה:

ג

קברי כו' עבה"ט ועיין בבר"י בשם מז"ה בעל חסד לאברהם בהגהותיו כת"י כ' כשישים ידו על הקבר יאמר פסוק ונחך ה' תמיד כו' תשכב בשלום ותישן בשלום עד בא מנחם משמיע שלום וכשישים ידו יכוון בפסוק ונחך שיש בו ט"ו תיבות כמנין קשרי היד ושמעתי שישים יד שמאלו דוקא ולא יד ימינו עכ"ל:

ד

אותו דבר. עבה"ט ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' רצ"ו ועיין ביד אליה סי' ל"א שכ' מדברי המג"א ס"ק ב' משמע שדעתו שלא לברך ולענ"ד יש לחלק ועיין בבר"י שהביא מהרדב"ז והלק"ט וזקינו מהר"א אזולאי ז"ל שעל קברות אחר יברך וכן כת' הוא ז"ל וע"ש בבר"י בשם פ"ח שאם בעד חלון ביתו רואה הקברים מ"מ על שלא הלך שם למ"ד יום והולך עתה בבה"ק עצמו יש לברך והביא ראיה ממהריט"ץ סי' פ"ט ובצרור הכסף למהר"א גוטיינו חלק עליו ע"ש. ואם ח"ו נתחדש קבר תוך למ"ד יום כ' מהרק"ש בשם הרדב"ז לברך אם הוא ודאי ובספק לא יברך ועיין ברדב"ז ה"ג סי' תקס"ט ובבר"י כ' שבהלק"ט סי' רי"ב פליג ונראה לפי שכ' דאפשר לא נתקנה על היחיד דשמא לא הגיע זמנו והוי כמרים מגדל' כו' והרדב"ז כ' דעל קבר א' נמי יברך וקשה תיבות אתכם לנוכח עכ"ל ונראה שהיה סובר שהרדב"ז קאמד על קבר אחד מתחלתו לז"א דגם הרדב"ז לא קאמר אלא בנתוסף אחד ואתכם שייך שפיר דאגב כולל הכל. אך מחמת שכ' דשמא לא הגיע זמנו מזה נראה שדעתו דאף בנתוסף אין לברך:

א

שחלק מחכמתו. הא דקתני בישראל שחלק ובאומות שנתן ראיתי תי' רבים ונ"ל עיקר דבישראל יש טעם לפי שהם דבקים בו ית' וכל שאתה אומר חלק צריך אתה לדעת ממי נחלק נמצא שיש יחוס לחלק אחר מי שנתחלק ממנו משא"כ באומות שאין להם יחוס אחרי הנותן כמו כל מתנ' דלית בה אחריו' על הנותן אלא מה שזכה זכה ותו לא וע"כ אמר הכתוב ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות פירש"י שם טומאה מסר להם הוא ג"כ על הכוונה שזכרתי שאחר שנתן להם מתנה זו שוב אין דביקות בנותן:

ב

הרואה בתי ישראל. כ' רש"ל וז"ל הרי"ף פי' בתי כנסיו' ולפ"ז צ"ל מ"ש אח"כ הרואה בתי עע"א היינו נמי בתי תיפלות שלהן. וא"כ קשה הלא יש ברכה מיוחד להם כמ"ש הרואה מרקוליס או שאר ע"א או' ברוך שנתן ארך אפים וי"ל התם כשרואה גוף העכו"ם אבל הכא רואה הבית תורפה מיוחדת להם שמעמידין עכו"ם בתוכ' ואינו רואה עכו"ם עצמה. וי"מ שקאי על כל בתי ישראל של מנהיגים ועשירים וביישובן דקאמר היינו כשיושבין בתוקפן ובכחן ולזה נתכוין רש"י שפי' מציב גבול אלמנה כגון ישוב בית שני ולאו דוקא בנין ב"ה קאמר דא"כ הל"ל הרואה ב"ה אלא אכל בתי ישראל קאמר כשהן בישוביהן אחר ימי אלמנותן וזהו בבית שני וכ"מ בגמ' דאכל בתים קאמר וכ"מ בסוגיא דמייתי עלה עובדא דעולא ור"ח כי מטא אפתחא דרב חנא כו' מיום שחרב ב"ה נגזרה גזירה על בתי הצדיקים וכו' משמע דבתי בני ישראל בחורבנן דקאמ' היינו בתי עשירים של ישראל ובעלי צדקה וממילא נמי כה"ג הא דבתי ישראל בישובן ולא נהגו כן אלא דוקא בבתי כנסיות ואיפכא בבית תרפות שלהם עכ"ל. וב"י כ' שאין מברכין על בתי ישראל אא"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית וזה ג"כ כוונת רש"י כו':