שולחן ערוך, אורח חיים רכ״ג: מי שילדה אשתו ומת מורישו ובנה בית חדש וקנה כלים חדשים ומה מברך. ובו ו סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

מי שילדה אשתו ומת מורישו ובנה בית חדש וקנה כלים חדשים ומה מברך. ובו ו סעיפים:
ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב וגם היא צריכה לברך כן: הגה ואם מתה אשתו בלדתה מברך שהחיינו דהא ליכא הטבה לאחריני וכן אם מת האב קודם שילדתו היא מברכת שהחיינו (וכן נראה לי ליישב הרשב"א סי' רמ"ה) ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות:

ב

מת אביו מברך דיין האמת היה לו ממון שיורשו אם אין לו אחים מברך גם כן שהחיינו ואם יש לו אחים במקום שהחיינו מברך הטוב והמטיב: הגה שאין מברכין הטוב והמטיב אא"כ יש לו שותפות באותה טובה (טור):

ג

בנה בית חדש או קנה כלים חדשים אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה או קנה וחזר וקנה מברך על כל פעם שהחיינו ולאו דוקא חדשים דהוא הדין לישנים אם הם חדשים לו שלא היו אלו שלו מעולם ולא אמרו חדשים אלא לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן:

ד

בשעת הקנין יש לו לברך אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם שאין הברכה אלא ע"י שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן וכשילבשם מברך מלביש ערומים:

ה

קנה כלים שמשתמשין בהם הוא ובני ביתו מברך הטוב והמטיב אם נתנו לו במתנה מברך הטוב והמטיב שהיא טובה לו ולנותן:

ו

על דבר שאינו חשוב כ"כ כגון חלוק או מנעלים ואנפלאות (פי' נעלים קטנים שחופים רוב הרגל) אין לברך עליהם ואם הוא עני ושמח בהם יברך: הגה ויש אומרים דאפילו עני אינו מברך על חלוק ומנעלים וכדומה וכן נוהגין (טור בשם תוספות ותרומת הדשן סי' ל"ו) . המנהג לומר למי שלובש בגד חדש תבלה ותחדש. ויש מי שכתב שאין לומר כן על מנעלים או בגדים הנעשים מעורות של בהמה דא"כ היו צריכים להמית בהמה אחרת תחלה שיחדש ממנו בגד אחר וכתיב ורחמיו על כל מעשיו (מהרי"ו בפסקיו) והנה הטעם חלוש מאוד ואינו נראה מ"מ מקפידים על זה שלא לאמרו:

א

ילדה אשתו זכר כו' בכל פעם מברך הטוב והמטיב (בית יוסף הטור והרא"ש והמרדכי) ומ"מ אף ע"פ שמברך הטוב והמטיב ופטור מלברך שהחיינו מ"מ רשות הוא לו ואי בעי מברך (מורי בב"ח) וברכת הטוב יכול לברך אף שהוא בעיר אחרת (הרא"ש והמרדכי):

ב

מת אביו כו'. וצריך לברך בשם ומלכות בא"י אמ"ה דיין אמת ודיקא על אביו או שאר אדם כשר שהוא מצטער עליו צריך לברך אבל על שאר אדם א"צ לברך וע"כ העולם נוהגין לומר ברוך דיין אמת בלא שם ומלכות ועכ"פ באביו או קרוביו או אדם חשוב מכ"ש במיתת ת"ח חייב לברך דוקא בשם ומלכות (מורי בב"ח) והוספתי קצת מדעתי:

א

אשתו. ובאלו אין חילוק בין רואה לשומע. מ"א:

ב

הטוב והמטיב. וישתחוה כנגד מזרח ויברך מ"כ. אף שהיה לו כבר בנים. ט"ז:

ג

הרשב"א. וט"ז כתב דכרבינו המחבר עיקר דאפי' מתה אשתו מברך הטוב והמטיב ומ"ש הרשב"א שהחיינו היינו חוץ מהטוב והמטיב ע"ש וכ"כ בשכנה"ג ובתשו' חו"י סי' רל"ז ע"ש ועיין יד אהרן:

ד

בברכה זו. פי' בברכת שהחיינו דאיתא בגמרא שהיא רשות. אבל רבים מקילין בכל הברכות כיוצא בו ואינו נכון דמאי דאתמר אתמר. מ"א:

ה

מת אביו. וה"ה שאר אדם כשר ומכ"ש ת"ח דהוו בכלל שמועות רעות. מ"א:

ו

דיין האמת. וצריך לברך בשם ומלכות בא"י אמ"ה דיין האמת ודוקא אביו או שאר אדם כשר שהוא מצטער עליו אבל שאר אדם א"צ לברך וע"כ נוהגין העולם לומר ברוך דיין האמת בלא שם ומלכות ועכ"פ באביו או קרוביו או אדם חשוב מכ"ש במיתת ת"ח חייב לברך דוקא בשם ומלכות. ב"ח וט"ז:

ז

שירשו. מכאן רצה להוכיח בהלק"ט ח"ב סי' קס"ב דאם היה יודע מתחלה שהיו לו נכסים אין מברך הטוב והמטיב ע"ש ואינו מוכרח:

ח

הטוב והמטיב. ועל מה שנתבשר ראשון מברך ראשון אם א"ל מת אביו והניח מעות יאמר דיין האמת ואח"כ הטוב והמטיב וכן להיפוך ואם משני בני אדם כאחד יקדים הטוב דאקדומי פורעניות לא מקדמינן הלק"ט ח"א סי' ר"ה:

ט

בית חדש. קהל שבנו או קנו בה"כ או נסתר וחזרו ובנאוהו יעמוד ש"צ ויברך בקול רם הטוב והמטיב הלק"ט ח"ב סי' קע"ט:

י

כלים חדשים. ואין להקל בברכה זו. ודוקא כלי תשמיש אבל על ספרים חדשים אינו מברך מ"א. אבל בברכת רמ"מ כתב לברך על הספרים והיד אהרן פסק דאין לברך על הספרים ע"ש ועיין בסוף תשובת מהר"י בי רב שהקונה ס"ת שיברך שהחיינו והסכימו עמו כמה גדולים ע"ש. ובספר נאמן שמואל סי' ז' כתב שלצאת ידי ספק יברך על (ס"ת) [פרי חדש] בפעם ראשונה שקורא בס"ת ע"ש וע"ל סי' כ"ב מש"ש:

יא

לישנים. מחליף כלים שניהם יברכו. הלק"ט ח"א סי' ר"ז:

יב

הקנין. דהיינו משעה שקנה הבגד אע"פ שצריך ליתן אותו לחייט לעשותו ממנו מלבוש ט"ז. ומ"א כתב דוקא כשקנה כלי כמו שהיא אבל אם קנה ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו ע"ש:

יג

מלביש ערומים. והקונה כובע יברך עוטר ישראל ובאבנט אוזר ישראל הלק"ט ח"א סי' ה' והמני"ח כתב שם בלא שם ומלכות:

יד

ובני ביתו. אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו ועל של ב"ב מברך הטוב והמטיב ב"ח ונ"ל דר"ל לבניו אבל לעבדו ולשפתתו ה"ל כאלו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו. מ"א:

טו

ולנותן. בתשו' פרח שושן כלל א' סי' י"ב כ' דהתוס' והרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כהירושלמי הזה ובודאי אלו היה רואה הב"י כל הני רבוותא לא היה פוסק כהירושלמי ומש"ה העלה שם במקומות שנוהגים שעושים הלבשה לנערים יתומים שמברכין היתומים מלביש ערומים ושהחיינו ולא הטוב והמטיב ע"ש וכ"כ בשכנה"ג ומהר"ש אלגזי פסק דהיתומים יברכו מלביש ערומים ושהחיינו והטוב והמטיב ע"ש בתשו' שנדפסו בסוף ספר שמע שלמה ולכ"ע לא יברך הטוב רק המקבל ולא הנותן. שם בפרח שושן ועיין מ"א וט"ז ובס' בני חייא וביד אהרן:

טז

יברך. ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך. כנה"ג בשם הרדב"ז מ"א:

יז

בהמה. אפי' טמאה כגון פי"א בל"א אפי' הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו מעורות בהמה. כנה"ג שם ומ"א:

א

ברכות כ"ט

ב

הגהת מיי' פ"ד בשם סמ"ק

ג

שם בגמ'

ד

שם וכר' יוחנן וכלישנא בתרא

ה

הרשב"א בשם הראב"ד והרא"ש

ו

הרא"ש והרשב"א ממשמעות הירושל'

ז

ירוש' שם וכתבוהו התוס' והרא"ש

ח

טור בשם סמ"ק

ט

שם בשם הירושלמי

י

שם בשם התוס'

יא

בשם הרא"ש שם

א

ס"א וגם היא כו'. כמש"ש דניחא לה כו':

ב

ואם כו'. כמש"ש וכל כו' והתניא א"ל ילדה כו' התם כו':

ג

ויש כו'. כמ"ש בספ"ג דערובין:

א

ס"ב שאין כו'. שם:

א

ס"ג ול"ד כו'. ירושלמי שם והביאו תוס' שם ד"ה ור"י ורא"ש שם וגי' והן חדשים לו ופי' בבד"ה כמ"ש בש"ע שלא היו אלו כו' וכ"ה בטור אם הם חדשים אצלו ונקט חדשים לאפוקי אם כו' כמש"ו:

א

ס"ד בשעת כו'. ירושלמי קנה כו'. עש"ו:

א

ס"ה קנה כו'. כנ"ל ס"ב וכמ"ש בגמ' קצרו כו':

ב

שהיא כו'. הרא"ש. וכמה דבריו חלושין דא"כ גם הנותן יברך מלבד זה כו' אבל הירוש' ס"ל דאין חילוק בין י"ל אחרים או לא רק אם הוא דבר חדש כמו מציאה ומתנה וילדה זכר וירושה וכיוצא הטוב והמטיב אבל קנה שהחליף מעות בכלים שהחיינו וזה היה ס' המקשן בגמ' שלנו דפריש וכל היכא דליתא כו' וגם מבנה בית כו' ובברייתא קצרו ש"ד כו' אלמא דס"ל דוקא כיוצא דבנה כו' משא"כ בגשמים לעולם הטוב והמטיב. ועיין במ"א שהניח בצ"ע ועיין פ"ק דקדושין דוקא שעשיר אדם חשוב ולא קשה קושייתו ע"ש:

א

ס"ו ע"ד כו'. דכלים דומיא דבית. תוס' שם:

ב

ואם הוא כו'. כמ"ש בנדרים מ"ט דביתהו דר"י כו':

ג

וי"א כו'. תה"ד וס"ל לתה"ד דתוס' פליגי על הרא"ש אבל רדב"ז כתב דלא פליגי ועיין בה"ג ומ"א:

א

ילדה אשתו וכו' – עיין בא"ר שהביא בשם ס"ח דה"ה כשנולד לבנו ולבתו בן או שנולד בן לאוהבו שהוא צדיק וחסיד אמנם לפי מה שראיתי בתשובת הרשב"א ח"ד סימן ע"ז [והעתיקו הב"י והמגן אברהם בקיצור ריש סימן רכ"ה] מוכח דפליג ע"ז שמסיק שם דלאו בכל דבר שנהנה הוא ואחרים עמו שיברך הטוב והמטיב שא"כ אפילו אקרא חדתא יברך הטוב והמטיב וגם למה שאלו בגמרא בילדה אשתו זכר מאן איכא אחרינא בהדיה ואמרו דהתם נמי איכא אשתו בהדיה ת"ל משום בניו וב"ב דנהנים ושמחים עמו ואפילו הכל נהנים בלידת זכרים אלא דברכה זו הוא דוקא בדבר שיש לו תועלת והנאה בו כירידת גשמים וירושת הקרובים ולענין ריבוי יין שאחרים נהנים ושותים ממנו עמו [וכדלעיל בסימן קע"ה ע"ש] וכן בלידת אשתו זכר יש לאב ולאם הנאת תועלת חדא דהוה להו חוטרא לידא ומרה לקבורה ועוד שהוא כירך האב והאם ומדת כל אדם תאבין לו ליורשן עכ"ל ובהני שזכר הס"ח לא שייך טעם זה וגם ביתר הפוסקים לא נזכר דבר זה וטוב למעט בברכות אלו בדבר שלא נזכר בהדיא:

ב

זכר וכו' – עיין מ"ב ולדינא יש לעיין אם יש לו כמה בנים ואין לו בת ותאב שתולד לו בת ונולד לו בן אם יש לו לברך ברכת הטוב אחרי דסוף הדבר הוא דלא ניחא ליה בזכר וצ"ע:

ג

בלידתה – מל' זה משמע לכאו' דאם מתה איזה שעה אחר לידתה והוא לא בירך עדיין יכול לברך ברכת הטוב והמטיב אחר שמתה על ההנאה שהיתה לה מקודם ויש לדחות דכיון שקודם שבירך מתה ואין לה עתה הנאה גשמיית בבנה שוב לא יכול לומר ברכה זו ודומיא דמי שגמר אכילתו ונזכר שלא בירך ברכת המוציא ששוב לא יכול לברך על הנאה הקודמת [ותדע דמי שמת אביו ויש לו אח דמברך הטוב והמטיב על הירושה ומת האח עד שלא בירך הברכה [והוא יורשו ג"כ מפני שלא הניח בן] אטו יכול לברך ברכת הטוב מפני שהיה לו לאח הנאה מקודם זה ודאי לכאורה לא מסתברא] ומאי דנקט הרמ"א בלדתה משום דאל"ה היה מברך תיכף אחר לידתה ולא רצה הרמ"א לצייר באם לא בירך מקודם ועיין לעיל בסי' קע"ה בב"י לענין שינוי יין אם צריך הברכה דוקא עובר לעשייתן וצ"ע:

ד

ויש שכתבו וכו' אלא רשות – ר"ל יש שכתבו דהוא רשות משום דאינו בא מזמן לזמן ודמיא לקרא חדתא (עירובין מ, ב) דסבר הגמרא שם דהוא רשות אבל הרבה פוסקים ס"ל דהוא חובה [כן מוכח בד"מ בסוף סימן זה] וטעמם דדבר שתקנו חז"ל לברך משום שמחת הלב לא שייכא בזמן אלא כל אימת שנזדמן ע"י הקניה שמחה בלבו מברך לד' על שזיכהו לבוא לשעה שיש בו שמחת הלב:

א

אין לו אחים מברך ג"כ שהחיינו – עיין במו"ק שכתב דמיירי שאין לו אשה ובנים הא לא"ה מברך הטוב ומטיב כדלקמיה בס"ד והנה לפי דעת המגן אברהם לעיל בסימן רכ"א אות א' אפילו יש לו אשה ובנים נמי אינו מברך כ"א שהחיינו ולא הטוב ומטיב דהרי אין להם חלק בזה ושמא לא יתן להם ממון זה א"ל שנשארו כלים בירושה ויש לכולם הנאה שמשתמשין בהם מיד:

ב

ואם יש לו אחים וכו' – היינו אפילו כבר חילק אביו נכסיו על פיו ויש לכל אח שדה בפ"ע אפ"ה הלא ע"י הירושה הוטב לכולם ושייך ברכת הטוב ומטיב כ"כ הרא"ש ועיין בפמ"ג בסימן רכ"א דגם המחבר מודה בזה:

א

בנה בית חדש וכו' – עיין בל"ח וא"ר דאם יש לו אשה ובנים הוי כמי שיש לו שותפין בה ומברך הטוב ומטיב וכדלקמיה בס"ד לענין כלים. והנה בח"א מחלק דבקנה כלים חשובים שישתמשו בהם הוא וב"ב אין זה מצד החיוב ונקרא בזה טובה משא"כ הכא הוא מחויב ליתן בית לאשתו ובניו ולא נהירא דעבור בניו הזכרים משהגיעו לכלל שש מזונות שנותן להם הוא רק בכלל צדקה ובודאי הבית שקנה עבורם הוא טובה גמורה ואפילו עבור אשתו הלא היה יכול לשכור דירה עבורה ואינו מחוייב לקנות בית בשביל זה וכשקונה בית בודאי יש להם שמחת הלב עי"ז והוא הטבה גמורה ושייך בזה ברכת הטוב ומטיב:

א

קנה כלים שמשתמשין וכו' מברך הטוב והמטיב – פשוט דגם בזה דינא הוא דאפילו יש לו מכבר כלים כיו"ב אפ"ה מברך הטוב והמטיב וכמו לעיל בס"ג:

ב

מברך הטוב והמטיב – המקבל מתנה אבל הנותן לכו"ע לא יברך [אחרונים]:

ג

שהיא טובה לו ולנותן – עיין מ"ב בטעם הדבר ועיין במגן אברהם שהקשה על דברי הרא"ש ועיין בא"ר ובביאור הגר"א שיישבו קושיתו ומפני זה בדה"ח ובח"א העתיקו לדינא כפסק השו"ע אמנם בתשובת פרח שושן [המובא בבה"ט] ובביאור הגר"א דעתם לדינא דגמרא שלנו אינו סובר כהירושלמי בזה [עי"ש בביאור הגר"א] ובאמת מכמה ראשונים משמע דס"ל שבתלמודא דידן חולק על הירושלמי היינו בתוספות וברשב"א וכתב שם הרשב"א שכן הוא ג"כ דעת הראב"ד ע"ש נמצא שיש לנו ג' ראשונים דפליגי על הרא"ש מלבד מה שלא הובא דברי הירושלמי אלו ברי"ף וברמב"ם משמע ג"כ דס"ל הכי. והנה לדינא הכרענו למעשה דלא יברך הטוב ומטיב מחמת אלו הפוסקים דס"ל דהירושלמי חולק בזה עם הבבלי ובודאי אנן נקטינן כהבבלי וע"כ יברך שהחיינו לבד ועוד נ"ל יותר דאפילו לדעת הפוסקים דיוכל לברך הטוב והמטיב אפ"ה אי בירך שהחיינו לא הוי לבטלה דברכת שהחיינו הונחה על שמחה של עצמו שיש לו מאיזה דבר שמועה טובה שנוגע לו כדלעיל בסימן רכ"ב ואפילו אקרא חדתא נמי הרשוהו לברך (עירובין מ, ב) וברכת הטוב דוקא אם השמחה הוא ביותר שיש בזה גם טובה לאחרים והנה בכלל מאתים מנה ובלא"ה הלא יש איזה פוסקים דס"ל דהיכא שצריך לברך ברכת הטוב צריך גם לברך שהחיינו ונהי דאנן לא ס"ל לכתחלה להורות כן מ"מ לבטלה לא מיקרי משא"כ אם יברך ברכת הטוב אם ננקוט כדעת הבבלי היא לבטלה ומפני זה הכרעתי במ"ב שיברך שהחיינו ולא ברכת הטוב:

א

במג"א ססק"ה על ספרים. נ"ב עיין תשובתי ח"ס או"ח סימן נ"ב מה טעמא דאין מברכין על כתיבת ס"ת [וכתב מפני שלא היו חז"ל בקיאין בחסידות ויתירות במבוא' בקידושין דף ע"א דאפי' בפסוקי לא בקיאי ועוד איכא כמה פעמים דהמסורה פליג אהש"ס וכותבין כהמסורה ולהש"ס פסול הס"ת וכו' וכיון דקיי"ל דס"ת שחסר אות אחת לא נקרא ס"ת א"כ ממילא אין לברך] ועיין עוד תשובות ח"ס או"ח סימן נ"ג אם מברכין הטוב והמטיב על מתנת ס"ת [ובסוף התשובה כתב ולא יהא אלא ספק מכל מקום ספק ברכות להקל ולא יברכו] ולברך על חינוך בהכנ"ס עיין תשובות ח"ס או"ח סימן קנ"ו ד"ה את שנית [עיי"ש היטב ובסוף התשובה כתב היוצא מדברינו המברך לא הפסיד וכו']:

א

[א] [לבוש] אמרו לו וכו'. משמע אפילו הבעל בעיר אחרת, וכתב בית יוסף דהוא הדין אם הבעל שם וראה בעצמו. כתב מגן אברהם ישתחוה נגד מזרח ויברך, משאת בנימין ועמק ברכה, ונראה דהוא הדין בכל ברכות אלו. כתב בספר חסידים סימן תתמ"ו דהוא הדין כשנולד לבנו או לבתו בן, ואפילו נולד לצדיק בן והוא אוהבו מפני צדקותיו מברך. עוד שם מי שבאה לו בשורה שנולד לו בן לא יחזיק טובה למבשרו עד שיברך תחילה למי שחננו לבן זכר. עוד שם אם מצאו במרחץ או במקום הטינופת אם השומע אינו חושש מלהזכיר שם שמים במקום הטינופת ימתין עד שיצא וירחץ ידיו ואם צדיק הוא יאמר לו מיד וכשיצא יברך:

ב

[ב] [לבוש] הרי מתה וכו'. כן כתב רמ"א, וכתבו הב"ח ולחם חמודות דרמ"א חולק על הבית יוסף שכתב דאף במתה אשתו מברך הטוב והמטיב משום דמכל מקום טובה היתה לה שילדתה, אבל שיירי כנסת הגדולה כתב דלא פליגי דרמ"א מיירי במתה בילדתה ולא ידעה בלידת הבן, אבל ראיתי בפרישה שכתב בשם דרכי משה להדיא דפליגי אבית יוסף. ולדינא כתב לחם חמודות דעיקר כרמ"א, אבל הט"ז פסק כבית יוסף ולא מטעמיה אלא אפילו לאחר מיתתה יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם וכן מסתבר. כתב רמ"א יש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות, ומזה נתפשט שרבים מקילים באלו הברכות, עד כאן לשונו. וכתב שיירי כנסת הגדולה דלחם חמודות פירש לדברי רמ"א על ברכת שהחיינו ולא על ברכת הטוב ומטיב ומה שכתב באלו הברכות היינו כל אותם שהחיינו הנזכר בפרק הרואה, עד כאן. ולא ידעתי איך כתב זה לחם חמודות דהא בדף ע"ב כתב דברי רשב"א, וכתב עלה דברי רמ"א כסתם כדרכו, ואפשר דקאי נמי על הטוב ומיטיב. ולדינא מדהשמיטו הלבוש נראה דאין להקל כלל בברכות אלו, וכן מבואר בבית יוסף, ועוד הא טעמא דרשב"א כמו שכתב בסימן רמ"ה משום פלוגתא דאית בקנה כיוצא בהם או היה לו כיוצא בהם עיין שם, ואנן קיימא לן בפשיטות בכל זה דמברך:

ג

[ג] אביו וכו'. כתב הב"ח הוא הדין שאר אדם כשר שאדם מצטער עליו, מיהו העולם נוהגין לברך בלא שם ומלכות ואינו נכון, ואין צריך לומר במיתת תלמידי חכמים או אדם חשוב דיש לברך בשם ומלכות, עד כאן, וכן כתב של"ה דף צ"ו דהמברכין ברוך דיין האמת או ברוך שכוחו וגבורתו או ברוך מעשה בראשית בלא שם ומלכות לא יצאו ידי חובת הברכה:

ד

[ד] על כל וכו'. דוקא כשכבר בירך על קנייה ראשונה, אבל אם עדיין לא בירך וחזר וקנה אינו מברך אלא ברכה אחת:

ה

[ה] וחזר וקנאן וכו'. פירש בית יוסף אפילו מכרן כשעדיין לא השתמש בהן וחזר וקנאן אין מברך:

ו

[ו] בשעת הקנין וכו'. נראה לי דהיינו משעה שקנה בגד אף שצריך ליתן אותו להחייט, ט"ז. אבל מגן אברהם כתב דבזה מברך בשעת לבישה ודוקא כשקונה מלבוש גמור הוא דמברך בשעת קנייתן וכן כתב לקמן סימן תקנ"א וסימן ת"ר, וכן משמע ברמזים ועיין סימן תרע"ג ס"ק ט"ו:

ז

[ז] כשילבש וכו'. ומי שנזהר בזה עליו נאמר וירח ה' את ריח בגדיו ויברכהו, משאת בנימין, ואף שכבר בירך ברכה זו בהשכמה מכל מקום יברך כשלובשו, מיהו אם לבשו בבוקר יכול לצאת בברכה זו. כתב כנסת הגדולה במקומות שנוהגין לעשות הלבשה לנערים יש להן לברך מלביש ערומים ושהחיינו והטוב והמטיב, עד כאן. ולא ידעתי למה יברכו שהחיינו והטוב ומטיב, ואפשר דסבירא ליה כסמ"ק וכבר דחיתיו, מכל מקום משמע מזה כשמברך שהחיינו בשעת לבישה מברך מלביש ערומים קודם שהחיינו וכן מסתבר:

ח

[ח] מברך הטוב וכו'. הסמ"ק כתב גם הטוב ומטיב משמע שסבר שצריך לברך שהחיינו והטוב ומטיב והשמיטו בית יוסף לפי שאין כן דעת כל הפוסקים עד כאן לשון נחלת צבי. ופירושו נראה לי השמיטו בית יוסף בשולחן ערוך, דהא בבית יוסף הזכירו וקל להבין. אך צריך עיון דמלבושי יום טוב הסכים לסמ"ק והביא ראיה ממשנתינו בנה בית חדש אומר שהחיינו הא סתם בית בונה גם לבני ביתו, אלא מתניתין בברכות הטוב לא קא מיירי שכבר שנאה ברישא על הגשמים, וכן כתב בלחם חמודות דף ע"ב וכן כתב שיירי כנסת הגדולה. ולפי זה אף בבנה בית חדש מברך שניהם, וכן בנתנו לו מתנה, מיהו ממה שכתבתי לעיל סימן רכ"א דרך דרש נדחה ראיית מלבושי יום טוב ולחם חמודות. ועוד אני תמה הא [בברכות] דף נ"ט פריך הש"ס והא תנן בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר שהחיינו שלו ושל אחרים אומר הטוב ומטיב, משמע דברישא אין אומרים הטוב והמטיב ועוד אי בבנה בית חדש מברך הטוב ושהחיינו אם כן סיפא היינו רישא. מיהו הא לא קשיא דבלאו הכי תמוה לי דבמתניתין ליתא הך סיומא כלל שלו ושל אחרים וכו'. גם קשה למאי מייתי המקשן ונראה לי למוחקו מש"ס, וכן משמע עוד מסוגיא דשמעתא. אך קשה על מלבושי יום טוב ולחם חמודות מדמסיק שם דמתניתין הנזכר לעיל בנה בית חדש מברך שהחיינו מיירי בדלית ליה שותפות מבואר דשהחיינו לבד קאמר, וכן מבואר עוד מסוגיא דמוקי מתניתין דעל הגשמים מברך הטוב ומטיב בדאית ליה שותפות, ומשמע דאפילו הכי מברך הטוב ומטיב לחוד דהא לא נזכר קודם זה במתניתין שמברך שהחיינו. לכן נראה לי יותר פירוש דברי הסמ"ק כמו שכתב הב"ח דמיירי בקנה כלים המיוחדים לו לבדו, וגם קנה כלים לבני ביתו דאז מברך שניהם אבל כשקנה כלים שמשתמשים בו הוא ובני ביתו מברך הטוב ומטיב לחוד, ומה שפירש הט"ז דברי הרשב"א לא משמע הכי בחידושי רשב"א עיין שם וקיצרתי: כתב מגן אברהם דהב"ח רוצה לומר דוקא לבניו אבל לעבדו ושפחתו הוה ליה כאילו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו:

ט

[ט] [לבוש] ואם הוא עשיר. זה לשון מגן אברהם וצריך עיון דבאבן העזר סימן כ"ז סעיף ט' איתא דוקא באדם חשוב יש הנאה לנותן שמקבל ממנו וכן משמע בחושן משפט סימן ק"צ סעיף ו' ע"ב, ואפשר דהכא דעיקר הברכה בשביל הטוב דהא פירש צריך לברך שהחיינו מספיקא, אומר נמי המטיב לאחרינא דילמא משמח כיון שהוא עשיר, מה שאין כן באבן העזר לענין קידושין ובחושן משפט לענין ממון להוציא. עוד יש לומר דהכא הטבה בעלמא אפשר שהוא בכלל עשירות מה שאין כן התם לקנות הקרקע ואשה בעינן אדם חשוב. כתב שדה יהושע דאם העני מקבל מעות מהצדקה אינו מברך דמתבייש, מה שאין כן במלבוש אין מתבייש כל כך. כתב הרדב"ז היה עשיר גדול וקנה כלים חשובים וכאפס נחשבים לו ואין שמח בהם כלל לא יברך, תשובת הרדב"ז. כתב סולת בלולה הקונה ספרים מברך וילמוד מיד מתוכם, ומגן אברהם הקשה דמצוות לאו ליהנות ניתנו:

י

[י] של בהמה. אפילו טמאה פי"א בלשון אשכנז, ואפילו הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו:

א

חדשים. ואם קנו קהל ס"ת אין מברכין שהחיינו ומי הוא המברך עיין תשו' בי"ד סי' ר"ע ס"א:

א

א) [סעיף א'] ילדה אשתו זכר מברך הטוב וכו' הטעם משום דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה ג"כ בזכר. ב"י. עו"ת אות א' ואין חילוק בין אם מעצמו ראה או שמע שילדה אשתו זכר. עו"ת שם. מ"א סק"א. ואפילו אם הבעל בעיר אחרת. ב"י א"ר אות א' וכשיבא ויראה הולד מברך שהחיינו: הלק"ט ח"א סימן ר"א. י"א בהגב"י ועיין לקמן אות ו':

א

ב) שם מברך הטוב וכו' וישתחוה נגד מזרח ויברך. מ"א סק"ב והביאו א"ר שם וכתב דה"ה בכל ברכות אלו עכ"ל וכ"כ א"א אות ב' יפ"ל אות ב' ונראה דה"ד למתפללין לצד מזרח אבל למתפללין לצד מערב ישתחוה נגד מערב והוא פשוט וכשמשתחוה יאמר הודו לה' כי טוב וכו' ואח"כ יזקוף ויברך ועיין לעיל סימן רכ"ב אות ט':

א

ג) שם מברך הטוב וכו' וה"ה אם נולד לבנו בן או לבתו או לצדיק והוא אוהבו מפני צדקותיו מברך ס"ח סימן תתמ"ג. א"ר שם ונראה דמי שחושש למקילים בברכות אלו שכתב מור"ם ז"ל יש לברך בלא שם ומלכות. וכ"כ החיד"א שם בפי' על ס"ח. ועיין לקמן אות ו':

א

ד) מי שבאה לו בשורה טובה שנולד לו בן לא יחזיק טובה למבשרו עד שיברך תחלה. ס"ח סי' תתמ"ד א"ר שם. ועיין לעיל סי' רכ"ב אות יו"ד:

א

ה) שם מברך הטוב וכו' וכתב א"א אות ב' דכאן כ"ע מודים אף לאחר כ"ד יוכל לברך דעדיין הטובה בעולה יעו"ש. ונראה ה"ד אם עדיין תוקף השמחה בלבו אבל אח"כ יברך בלא שם ומלכות:

א

ו) שם מברך הטוב וכו' וכתב החס"ל אות ד' דאין נוהגין לברך רק שהחיינו בשעת המילה. או בשעה שבא אבי הבן מן הדרך מברך אבי הבן שהחיינו עכ"ל וכ"כ היפ"ל אות א' ומיהו מ"ש דאין נוהגין לברך הוא ע"פ מ"ש מור"ם ז"ל בסוף סעיף זה שרבים מקילים באלו הברכות. ומ"ש רק שהחיינו בשעת המילה הוא ע"פ מ"ש בש"ע יו"ד סימן רס"ה ס"ז דיש נוהגין לברך שהחיינו בשעת המילה יעו"ש ור"ל דבברכת שהחיינו שעל המילה יכוין לפטור בה גם שהחיינו שעל הולד. ומ"ש או בשעה שבא אבי הבן מן הדרך מברך שהחיינו הוא ע"פ מ"ש לעיל סוף אות א' בשם הלק"ט אבל לפי מ"ש מור"ם ז"ל שנהגו להקל בברכה זו נראה דגם בבא מן הדרך אין ראוי לברך אלא במקום שנהגו לברך. וכן כתב בן א"ח ז"ל פ' ראה אות ח' דאם לא היה אבי הבן בשעת המילה ובא אח"כ מן הדרך אין לברך שהחיינו אלא א"כ ברור לו שבאותו מקום נוהגין לברך אבל אם אין המנהג ברור יברך על פרי חדש או על מלבוש ויכוין לפטור שהיינו של הולד יעו"ש. ונראה כי כן יש לעשות בנולד בן לבנו או לבתו לפטור אותו בפרי חדש או במלבוש חדש:

א

ז) שם הגה. ואם מתה אשתו בנדתה מברך שהחיינו וכו' מיהו בב"י כתב דאפילו מתה אשתו מברך הטוב והמטיב דהא מ"מ טובה היתה לה בעת שילדתו עכ"ל וכן הסכים הט"ז סק"א אלא שכתב טעם אחר דיש לה טובה שהשאירה זכר בעולם יעו"ש. וכ"ה דעת הא"ר אות ב' אבל הלבוש פסק כדברי מור"ם ז"ל וכן הסכים הל"ח פ' הרואה אות נ"ב והשכנה"ג בהגב"י אות ו' כתב דלא פליגי דב"י מיירי שמתה אחר לידה קודם שידע האב בלידת הבן ורמ"א מיירי שמתה בשעת לידה וכ"כ המאמ"ר אות ב' יעו"ש ומ"מ כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל סב"ל ובפרט לפי מ"ש מור"ם ז"ל שרבים מקילים באלו הברכות וע"כ אין לברך הטוב והמטיב במתה אשתו. וכ"פ ח"א כלל ס"ב אות א' קיצור ש"ע סימן נ"ט אות ה' וגם ברכת שהחיינו יש לכוין לפטור אותה בברכת שהחיינו שעל המילה ובמקום שאין מברכין שהחיינו על המילה וגם על הולד אין נוהגין לברך יש לברך על פרי חדש או בגד חדש ויכוין לפטור הולד כמו שכתב באות הקודם:

א

ח) שם בהגה. ויש שכתבו שנהגו להקל בברכה זו וכו' פי' בברכת שהחיינו משום דאיתא בגמרא שהיא רשות. ולכן מקילין רבים בכל הברכות כיוצא באלו ואינו נכון דמאי דאתמר אתמר. מ"א סק"ג. וכ"כ העו"ת אות א' דאין להקל בשאר ברכות. וכ"כ א"ר אות ב' סו"ב אות ב' חס"ל אות ד' ועיין לקמן סי' רכ"ה אות כ"ב:

א

ט) [סעיף ב'] מת אביו וכו' וה"ה שאר אדם כשר שמצטער עליו ומכ"ש ת"ח דהוי בכלל שמועות רעות. והעולם נהגו לאומרו בלא שם ומלכות ואינו נכון. ב"ח. מ"א סק"ד. ועיין יו"ד סימן ש"מ סעי' ו' איזה נקרא אדם כשר יעו"ש:

א

י) שם היה לו ממון שיורשו וכו' היינו כשלא היה יודע בו מתחלה שהיו לו נכסים אבל אם היה יודע שהיו לו נכסים אין לו לברך דמסתמא נכסיו שלו לאחר מותו. הכי דייק הלק"ט ח"ב סימן קס"ב מלשון רש"י והרמב"ם יעו"ש. והביאו י"א בהגה"ט. וכ"כ הנה"ש אות ב' מיהו המאמ"ר אות ג' כתב על דברי הלק"ט הנז' דאינו מוכרח ואעפ"י שהיה יודע בנכסי אביו מברך דמתחלה לא הוה ברשותיה והשתא ברשותיה יעו"ש:

א

יא) שם מברך ג"כ שהחיינו וכו' פי' בתחלה אומר ברוך דיין האמת ולבסוף הוא אומר שהחיינו או הטוב והמטיב. ברכות נ"ט ע"ב. וכ"כ הב"ח והט"ז סק"ב. והטעם משום דלא תבא לו הירושה כ"א לאחר מיתת אביו וע"כ צריך להקדים דיין האמת. ומ"ש הלק"ט ח"א סימן ר"ה דאם בשרוהו בירושה קודם או שני אדם בבת אחת יקדים הטוב והמטיב דבריו צ"ע דאיך אפשר שיבשרוהו לירש אם לא יאמרו לו מת אביו וא"כ כיון דלא אפשר לחול הירושה בלא מיתת האב ע"כ בשורת האב חיילה ברישא. ונראה דע"כ פסיק ותני בגמרא אומר בתחלה ברוך דיין האמת משום דלא אפשר בענין אחר ודוק:

א

יב) שם מברך ג"כ שהחיינו וכו' ואפילו אם היה בעיר אחרת כשמת אביו מברך. הלק"ט ח"א סי' ר"ד י"א בהגה"ט ועיין לעיל אות א' וזהו דוקא במת אביו אבל במת בנו ונפלה ירושה לאביו אין האב מברך שהחיינו כיון דהוי פורענות גמור כמ"ש התו' פ' יש נוחלין. הגרע"א בשם לוית חן פ' בא:

א

יג) שם במקום שהחיינו מברך הטוב והמטיב. ולא צריך לברך שהחיינו דבכלל הטוב והמטיב היא. ב"ח. ואע"ג דהט"ז סק"ב כתב על שם הרשב"א דמברך תרווייהו מ"מ אנן ק"ל כדעת מרן ז"ל ודעמיה דאינו מברך אלא אחת משום סב"ל:

א

יד) שם בהגה. אא"כ יש לו שותפות וכו' ואם יש לו אשה ובנים עיין לעיל סימן רכ"א אות י"א שהבאנו פלוגתא בזה אי חשיבי שותפות וק"ל סב"ל:

א

טו) [סעיף ג'] בנה בית חדש וכו' וה"ה קנה. ח"א כלל ס"ב אות ב' קיצור ש"ע סימן נ"ט אות ז' ואם בנו בהכ"נ חדש אין מברכין לא שהחיינו ולא הטוב והמטיב משום דאיכא פלוגתא בזה אלא חזן הכנסת מברך שהחיינו בקול רם על מלבוש חדש או פרי חדש ויכוין לפטור בהכ"נ ויכוונו עליו כל הקהל כמ"ש לעיל סי' ק"ן אות ט"ו יעו"ש. ואם בנה אותה יחיד מכיסו לתת אותה לצבור הוא יברך על פרי חדש וכו' ויכוין לפטור הצבור והם ג"כ יכוונו לפטר בברכתו:

א

טז) שם בנה בית חדש וכו' מי שנפל לו ביתו או שנשרף ואח"כ חזר ובנאו על מכונו צריך לברך שהחיינו. ס' הקובץ על הרמב"ם פ"י מה"ב דין א' והביא ראיה מהש"ס יעו"ש. אבל אם סתר ביתו ובנאו א"צ לברך ואם רוצה להחמיר ללבוש בגד חדש ולברך ולכוין לצאת תע"ב. שמלת בנימין סימן יו"ד דף נ"א יעו"ש. א"ח אות ג':

א

טוב) דירה חדשה בשותפות אפילו חדר אחד ודרים ביחד יש ג"כ לברך. כי מ"מ לכל אחד ואחד הוא דירה וכאלו כולה שלו. ובדרים שנה לזה ושנה לזה זה אחר זה י"ל שמברכין כל אחד ואחד בשעת הקנין. גם רשאי אחד אשר דירתו אחר שנה להמתין לברך כשיקבע דירתו שם א"ח שם בשם א"א מהגה"ק. מיהו עיין בן א"ח פ' ראה אות ו' שכתב דעכשיו נהגו שלא לברך שהחיינו על הבית אלא עושין לו חינוך בסעודה להודות לה' וילבשו בגד חדש בתוך הסעודה ויברכו שהחיינו לפטור הבית יעו"ש. וא"כ כ"ש בכה"ג דאין לברך אלא מברך על בגד חדש או פרי חדש ויכוין לפטור והא דלא נהגו לברך על הבית אלא פוטרין אותו בדבר אחר נראה שחוששין לדברי הרשב"א סימן רמ"ה שהביא ב"י שכתב דלא נהגו לברך יעו"ש. ועיין לקמן אות י"ט:

א

חי) מי שקנה בית וכלי בית או בגדים ותכשיטין בהקפה שלא היה יכולת בידו לפרוע הממון לבעליו הסברא מחייבת שלא לברך לא זמן ולא הטוה"מ ואפילו אם בקרב הימים פרע מ"מ כיון דבאותה שעה לא קנאם פטור מלברך לב חיים ח"ג סימן נ"ב יעו"ש. א"ח אות ד' ומ"מ נ"ל כדי שלא יהנה מן עוה"ז בלא ברכה יש לברך על פרי חדש בשעת דירה או בשעת לבישה ולפטור הבית או המלבוש:

א

יט) וסעודת חנוך הבית אי הוי סעודת מצוה עיין ביש"ש לב"ק פ"ז סימן ל"ז שכתב דמי שרוצה לחנך ביתו בתורה ובמצות ולא הניח מתחלה לשתות בביתו ולשחוק בו ולנהוג קלות ראש אלא מתחלה עשה סעודה לחנכו ולומר בו ד"ת ולדרוש בו מעין המאורע שפיר הוי סעודת מצוה יעו"ש. מאן דבני בנין כד שרי למבני בעי לאדכרא בפומיה דהא לפולחנא דקב"ה היא בני בגין דכתיב הוי בונה ביתו בלא צדק וכו' וכדין סייעתא דשמיא שארי עלוי וכו' ואי לא שריא ביה ההוא מסאבא ולא נפק ההוא ב"נ מעלמא עד דאתעניש בההוא ביתא וכו' זוהר פ' תזריע דף ן' ע"א יעו"ש ועיין יו"ד סימן קע"ט סעיף ד':

א

כ) שם או קנה כלים חדשים וכו' לא ראיתי נזהרים בזה ואפשר דסומכין על מ"ש התו' בסוכה דף מ"ו ע"א בשם רב שרירא גאון דאין מברכין כיון שאינו בא מזמן לזמן יעו"ש ומ"מ אין להקל. מ"א סק"ה וכ"כ ב"י דאין לחוש לדברי רב שרירא במקום הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ושאר פו' שסתמו בההיא דפ' הרואה יעו"ש. ומ"מ המנהג להקל כמ"ש ב"י בשם הרשב"א יעו"ש. והא דנוהגין להקל דוקא בתכשיטין של כלי כסף וזהב או בכלים של תשמישי הבית אבל על בגדים המנהג לברך. ונראה דגם בתכשיטי כסף וזהב או בכלי תשמישי הבית דנוהגין להקל מ"מ אם אפשר יש לפוטרם בדבר אחר או לברך בלא שו"מ. ועיין בדברינו לעיל סימן כ"ב אות ו' ולקמן אות ל"ו:

א

כא) שם או קנה כלים חדשים וכו' דוקא כלי תשמיש אבל על ספרים חדשים אינו מברך דמצות לא ליהנות ניתנו ואין מברכין רק על מצות הבאים מזמן לזמן. אבל בברכת רמ"מ כתב לברך על ספרים. מ"א סק"ה. וכ"כ המו"ק לברך על הספרים ותמה על המ"א שכתב שאין לברך יעו"ש וכ"כ הרדב"ז ח"ג סימן תי"ב וכ"כ בית יהודה ח"א חי"ד סימן כ"ג דיש נוהגין דהקונה ס"ת מברך שהחיינו ובעת עלותו לס"ת גומר בלבו להקנותו לצבור ומברך הטוב והמטיב יעו"ש אמנם הברכ"י בשיו"ב אות א' כתב דהמנהג כמ"א דאין לברך על הספרים והקונה ס"ת המנהג ללבוש בגד חדש ולברך שהחיינו ולפטור הס"ת וכ"כ ביו"ד סימן ע"ר אות ח' יעו"ש ועיין עוד מזה בסה"ק קול יעקב על יו"ד סימן ע"ר אות יו"ד:

א

כב) שם או קנה כלים חדשים וכו' ואם היה עשיר גדול וקנה כלים חשובים וכאפס ותהו נחשבו לו ואינו שמח בהם כלל לא יברך. הרדב"ז ח"ב סי' מ"ו כנה"ג בהגב"י מ"א סק"י. ונראה דה"ה לכל אדם אם לפי ערכו כלים שקנה אינם חשובים אצלו ואינו שמח בהם אינו מברך:

א

כג) שם או קנה וחזר וקנה וכו' היינו דוקא בשכבר בירך על קנייה ראשונה אבל אם עדיין לא בירך וחזר וקנה אינו מברך אלא ברכה אחת. עו"ת אות ב' א"ר אות ב' ומיהו עיין ברמב"ם פ"י מה"ב דין א' שלא כתב לברך בקנה וחזר וקנה ועיין הטעם בכ"מ שם. וכ"כ הלק"ט ח"א סי' ר"ו דקנה וחזר וקנה מברך בלא שו"מ והרשב"א סי' רמ"ה כתב דמשום פלוגתא בקנה כיוצא בהן או בהיו לו כיוצא בהן שאין אומרים זמן ואם בא לומר מונעין אותו יעו"ש והביאו כנה"ג בהגב"י:

א

כד) שם לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן פי' אפי' אם מכרן בשעדיין לא השתמש בהם וחזר וקנאן אעפ"י כן אינו מברך דלאו חידוש כ"כ בעיניו כיון שהכלים היו שלו פעם אחת. ב"י. עו"ת שם א"ר אות ה' ועיין הלק"ט ח"א סימן ר"ח וח"ב סימן קע"ט שכתב לברך יעו"ש. מיהו אכן ק"ל דאין לברך כדברי ב"י ודעמיה משום סב"ל:

א

כה) על האשה אם הגונה היא וחביבה לו כתב המו"ק דאפילו כשנגמרו השדוכין ראוי לברך שהחיינו ואצ"ל על האירוסין וגם האשה תברך יעו"ש. והביאו מחב"ר אות ה' אלא שכתב שם המחב"ר לברך בלא שו"מ יעו"ש ועיין בסה"ק חקי חיים דרוש ב' לנשואין שכתבנו שם דגם אבי החתן ואבי הכלה יש להם לברך משום דמקיימי פסוק קחו נשים לבניכם וכו' אלא דאם אפשר יש לברך שהחיינו החתן והכלה ואבי החתן ואבי הכלה על בגד חדש או פרי חדש ולפטור הנשואין ואם א"א יברכו בלא שו"מ יעו"ש:

א

כו) הגומר ספר שחבר בחדושי תורה לש"ש בכתיבה וכ"ש בהדפסה יברך. מו"ק והביאו מחב"ר אות ז' אלא שכתב לברך בלא שו"מ יעו"ש והביאו שע"ת אות יו"ד ואם אפשר יש לפוטרו בבגד חדש או בפר"ח כמ"ש באות הקודם. ונראה דה"ה מי שזכהו ה' להדפיס מממונו ספר חדושי תורה של אחרים יש לו לברך שהחיינו על בגד חדש או פר"ח ולפוטרו או לברך בלא שו"מ דלא גרע מקנה ספרים וזה לו ולכל העולם שמזכה רבים בתורה:

א

כז) אם עלה לגדולה ונתמנה פרנס או רב וכיוצא גם בזה נראה דיברך בלא שו"מ מחב"ר אות ח' שע"ת שם ויש לברך על פרי חדש ולפטור כמ"ש באות הקודם ונראה דה"ה מי שזכה לעלות לא"י יש לברך שהחיינו על פרי חדש ולפטור:

א

כח) כשיגיע האדם למלאת שבעים שנה לימי חייו יברך שהחיינו. חו"י סימן ע' והביאו הברכ"י בשיו"ב אות ב' וכתב שיברך בלא שו"מ מאחר שלא כתבוהו הראשונים עכ"ד. וכבר כתבנו דאם אפשר טוב יותר לברך על פר"ח ולפטור. וכן על כל דבר שיש בו ספק או פלוגתא בברכת שהחיינו יברך על פר"ח ויכוין לפטור אותו דבר:

א

כט) רב יוסף כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת. מו"ק דף כ"ח ע"א וגם בזה יש לברך שהחיינו על פר"ח ויכוין לפטור שניצול מכרת:

א

ל) [סעיף ד'] בשעת הקנין יש לו לברך וכו' היינו משעה שקנה הבגד ואעפ"י שצריך ליתן אותו לחייט לעשות ממנו מלבוש. ט"ז סק"ג והמ"א סק"ו כתב דוקא כשקנה כלי כמו שהוא אבל אם קנה כסף ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו יעו"ש. אמנם המאמ"ר אות ה' כתב דאין המנהג כן אלא מברכין דוקא בשעת לבישה וכתב הטעם שדימו זה לההיא דלקמן סי' רכ"ה ס"ג גבי פרי חדש דנהי דמדינא היה לו לברך בשעת ראייה מ"מ נהגו העולם לברך בשעת אכילה משום דהוי עיקר ההנאה יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות ו' דנהגו לברך בשעת לבישה. וכ"כ היפ"ל אות ו' בן א"ח פ' ראה אות א' וכן כתבנו לעיל סימן כ"ב אות ו' ועי"ש הטעם. מיהו אם קנה ב' או ג' מלבושים ביחד אעפ"י שאינו לובש עתה כ"א אחד ומברך עליו נראה דנפטרו כולם כיון דלפום דינא הברכה היא בשעת קנייה וכבר קנה אלא דלכתחלה יש לכוין על כולם בברכה שמברך עתה ואם שכח לכוין על כולם יש לברך אח"כ כשלובש בלא שו"מ:

א

לא) ואם שכח לברך בשעת לבישה יוכל לברך אחר לבישה כל זמן שעודנו בתוקף שמחתו ובלבישה ראשונה כמ"ש לעיל אות ה' אבל אח"כ יברך בלא שו"מ:

א

לב) שם מברך מלביש ערומים. מיהו היפ"ל שם כתב דלא נהגו עכשיו לברך מלביש ערומים משום דברכת מלביש ערומים דשחרית פוטרו ולא בעי לברוכי כ"א שהחיינו יעו"ש ועוד יש לתת טעם דלא נהגו לברך מלביש ערומים על בגד חדש משום דמלביש ערומים משמע ערום לגמרי לא כן בלובש מלבושים וזהו דוקא בגד עליון או גלימא וע"כ לא נהגו לברך כ"א רק שהחיינו. וכ"כ בן א"ח שם דלא נהגו לברך מ"ע על בגד חדש משום דיש חולקים אלא שכתב דטוב ללובשם פעם הראשון בשחרית ויכוין לפטרם במ"ע של ברה"ש ואם מוכרח ללובשם בערבית יברך ברכת הנז' בלא שו"מ יעו"ש:

א

לג) שם מלביש ערומים. ואם קנה כובע או אבנט חדש יברך בכובע עוטר ישראל. ובאבנט אוזר ישראל הלק"ט ח"א סימן ה' מיהו המני"ח שם כתב דיברך בשתיהן בלא שו"מ. והביאו י"א בהגה"ט. וכ"כ היפ"ל שם דלא נהגו לברך על כובע חדש עוטר ישראל ובאבנט אוזר ישראל יעו"ש. וכ"כ בן א"ח שם דאם אפשר טוב ללובשם בבקר ולפוטרם בברה"ש ואם לאו יברך בלא שו"מ:

א

לד) כתב שכנה"ג בהגב"י אות ה' דהמנהג פשוט כשעושין הלבשה משנה לשנה לתינוקות של בית רבן הלומדים בת"ת ואין לאל ידי אביהן להלבישם בשעה שמלבישים אותם מברך הנער מלביש ערומים ושהחיינו והרב מהר"ש אלגזי רצה להנהיג לברך גם הטוב והמטיב יעו"ש. מיהו הרב פרח שושן חא"ח כלל א' כתב דלהלבשה אין מברכין הטוב והמטיב והביאו י"א בהגב"י יעו"ש ובענין ברכת מ"ע כבר כתבנו לעיל דעכשיו לא נהגו לברך משום די"א ברכת מ"ע של ברה"ש פוטרת כל מה שלובש באותו היום וע"כ גם בהלבשה אין לברך כ"א דוקא שהחיינו ומ"ע בלא שו"מ כמו שאר אדם:

א

לה) זקן אחד שקנה תכריכין לעצמו ואמר שהוא שמח בהם נסתפק בזה הפ"ת והמעשה היה קרוב ליוה"כ וכתב שילבשנו בליל יוה"כ ויכיוין לפוטרו בשהחיינו דליל יוה"כ יעו"ש. מיהו בס' מאורי אור בחלק באר שבע די"ז ע"ב כתב דאינו מברך שהחיינו כיון דאפילו לובשו לפעמים בחייו פטור מציצית כ"ש שאין שייכות בו שמחה יעו"ש. והב"ד א"ח אות ה':

א

לו) [סעיף ה'] הוא ובני ביתו וכו' אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו ועל של בני ביתו מברך הטוב והמטיב. ב"ח. מ"א סק"ז. וכתב שם המ"א דבני ביתו ר"ל בניו אבל לעבדו ולשפחתו הו"ל כאלו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו. א"ר אות ח' י"א בהגה"ט. ומיהו עיין בדברינו לעיל אות ך' שכתבנו דאין המנהג לברך על כלי תשמיש של בית אלא דוקא על הבגדים ואם קנה בגדים לאנשי ביתו המנהג לברך דוקא הם שהחיינו והוא אינו מברך כלום ומ"מ נראה דיש לברך הטוב והמטיב בלא שו"מ. וכן הקונה כלי תשמיש לו ולבני ביתו יש לברך הטוב והמטיב בלא שו"מ:

א

לז) שם אם נתנו לו במתנה מברך הטוב וכו' כ"כ הטור בשם הירושלמי אבל הרב פרח שושן כלל א' סימן י"ב הכריח לומר דלא ק"ל כהך ירושלמי שפסק מרן ז"ל כיון שהרי"פ והרמב"ם והתו' לא ק"ל כהירושלמי ושכן ס"ל להכלבו הא"ח ושכ"כ הכנה"ג בתשו' בס"ס שמע שלמה יעו"ש. והב"ד י"א בהגב"י והרו"ח אות א' וכתב שם הרו"ח ולכן אין לברך כ"א ברכת שהחיינו ולצאת י"ח ס' מרן בשם הירושלמי אחר ברכת שהחיינו בשו"מ יברך הטוב והמטיב בלתי שו"מ יעו"ש:

א

לח) שם מברך הטוב וכו' וכן המחליף כלים שניהם יברכו הטוב והמטיב. הלק"ט ח"א סימן ר"ז. י"א בהגה"ט. ולפי מ"ש באות הקודם בענין המתנה דאין לברך כ"א שהחיינו והטוב והמטיב בלתי שם ומלכות נראה דה"ה בחליפין:

א

לט) שם מברך הטוב וכו' וכן על ממון שמכנסת לו אשתו מנכסי מלוג יברך הטוב והמטיב. מו"ק מחב"ר אות ד' ולפי מ"ש לעיל סימן רכ"ב אות ב' נראה דיש לברך בלתי שו"מ:

א

מ) הקונה שדה קטנה כשיעור הנז' סימן רכ"א יברך שהחיינו ואם בשותפות הטוב מו"ק. מחב"ר אות ו' ולכי מ"ש לעיל אות טו"ב דאין המנהג לברך על קניית הבית אלא פוטרין אותו בבגד חדש או בפר"ח נראה דה"ה בקניית שדה:

א

מא) אשה הנשאת לא תברך שהחיינו בהדלקת נר של שבת ראשונה כר"ש בשם הרא"פ. והביאו הרו"ח אות ב' וכתב דיש לברך שהחיינו על בגד חדש או פר"ח ותכוין גם לזה:

א

מב) עני המקבל מעות מהצדקה אינו מברך דמתבייש משא"כ במלביש דאינו מתבייש כ"כ. א"ר או' ט' בשם שדה יהושע. מיהו בת"ח המקבלים חיזוק מעשירים כדי שיכולים ללמוד או אם נתנו להם מתנה הראויה להתכבד יש להסתפק אם דומה לצדקה או למלבוש וע"כ יש לברך בלתי שו"מ ויברך הטוב והמטיב משום דאיכא הטבה ננותן ג"כ שעי"ז זוכה לעוה"ב כמ"ש בסוף מס' כתובות יעו"ש. ועוד עיין בזוה"ק פ' וישלח דקמ"א ע"א כמה עונש מגיע למי שאינו מחזיק ביד ת"ח ושבח המחזיק עיין בסה"ק חקי חיים דרוש י"ט יעו"ש:

א

מג) [סעיף ו'] כל דבר שאינו חשוב וכו' אבל כלים חשובים קצת כגון מלבושים של בגד צמר דמי לדבר הבא מזמן לזמן דסתם בני אדם לפרקים מועטים מתחדשים ולכ"ע מברכין. ב"י בשם תה"ד פרישה אות ט':

א

מד) שם כגון חלוק וכו' וכ"ש מכנסיים דפשיטא דאין לברך עליו יפ"ל אות ז' וה"ה על כל דבר שאינו חשוב אין לברך עליו. אבל על חצי בגד שקורין בערבי יל"ק או על מה שקורין צדרי"י אם הם חשובים ושמח בהם יברך. בן א"ח פ' ראה אות ג' ועיין לעיל אות כ"ב:

א

מה) שם הגה. וי"א דאפילו עני אינו מברך וכו' אבל הרדב"ז ח"ב סימן מ"ו כתב שהתו' והרא"ש לא פליגי שהתו' מדברים בעשיר אבל בעני שהוא שמח בו מודו להרא"ש שמברך יעו"ש. והביאו כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"י. ומ"מ המנהג כמור"ם ז"ל דאפילו עני אינו מברך:

א

מו) שם בהגה. הנעשים מעורות וכו' וכ"ש שאין לומר כך על התפילין שאין זה כבוד למצוה. ונראה דאפילו על טלית חדש וכדומה מדבר מצוה אין לומר כך משום כבוד המצוה שמצפה לראות בכל"ה את הקודש. יפ"ל אות ח':

א

מז) שם בהגה. מעורות של בהמה וכו' ואפילו טמאה כגון פי"א בל"א ואפילו הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו מעורות בהמה. מ"א ס"ק י"א. א"ר אות יו"ד. ואפילו בגד העליון יותר חשוב מתחתון התפור בו אפ"ה אין לומר כן. א"א אות י"א:

א

מח) מיהו אם קנה בגד מעורות שועלים ופי"א וכיוצא מברך שהחיינו ול"ד ליו"ד סימן כ"ח ס"ב על השחיטה לא יברך שהחיינו דמזיק לברייה בידים משא"כ כאן. ול"ד למ"ש בהגה דאין לומר תבלה ותחדש שיצטרכו להרוג עוד משא"כ כאן. מש"ז ססי' כ"ב וכן הסכים השד"ח באס"ד מע' ברכות סימן ב' אות ך' וכתב ודלא כמ"ש בס' מור ואהלות באהל ברכות והודאות סימן כ"ד דאין לברך שהחיינו כמו שאין אומרים תבלה ותחדש וכו' יעו"ש:

א

ילדה. ובאלו אין חילוק בין רואה לשומע כמ"ש ססי' רכ"א:

ב

מברך. ישתחוה נגד מזרח ויברך (מ"כ):

ג

בברכה זו. פי' בברכת שהחיינו דאית' בגמ' שהוא רשות (עמ"ש סי' רכ"ה ס"ג) ולכן מקילין רבים בכל הברכות כיוצא באלו ואינו נכון דמאי דאיתמר איתמר:

ד

מת אביו. וה"ה שאר אדם כשר ומכ"ש ת"ח דהוי בכלל שמועות רעות והעולם נהגו לאומרו בלא שם ומלכות ואינו נכון (ב"ח) ועבי"ד סימן ש"מ ס"ו:

ה

כלים חדשים. לא ראיתי נזהרין בזה ואפשר דסומכין עמ"ש התו' בפ"ד דסוכה בשם רב שרירא גאון דאין מברכין כיון שאינו בא מזמן לזמן ע"ש ד' מ"ו ומ"מ אין להקל, ונ"ל דוק' כלי תשמיש אבל על ספרים חדשים אינו מברך דמצות לאו ליהנות ניתנו, אין מברכין רק על מצות הבאים מזמן לזמן כמ"ש סימן כ"ב ע"ש אבל בברכת רמ"מ כתב לברך על ספרים:

ו

בשעת הקנין. דוקא כשקנה כלי כמו שהיא אבל אם קנה כסף ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו כנ"ל דהא קי"ל אומן קונה בשבח כלי וכ"מ סי' ת"ר:

ז

הוא וב"ב. אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו ועל של ב"ב מברך הטוב והמטיב (ב"ח) ונ"ל דר"ל לבניו אבל לעבדו ולשפחתו ה"ל כאלו מכרן להם דשכיר הוא בא בשכרו:

ח

לו ולנותן. שאם המקבל עני הוא טובה לנותן שזיכהו הש"י ממון לעשות צדקה ואם המקבל עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו והוי טובה גם לנותן (הרא"ש) וצ"ע דבא"ע סי' כ"ז סס"ט כתב דוקא באדם חשוב יש הנאה לנותן שמקבל ממנו אבל בלא"ה הרבה עשירים פושטין ידן לקבל מתנות וא"כ מאי הטבה יש לנותן וכ"מ בח"מ סי' ק"ץ ס"ו ועבי"ד סי' ק"ס סט"ו וצ"ע:

ט

וי"א דאפי' עני. דדוקא בגד צמר וכדומה דמי לדבר הבא מזמן לזמן דסתם בני אדם מתחדשים להם לפרקים מועטים מה שא"כ אלו שרגילים להתחדש לסתם בני אדם (שם):

י

וכן נוהגין. ורדב"ז כ' שהתוס' איירי בעשיר אבל בעני מברך ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך:

יא

מעורות של בהמה. אפי' טמאה כגון פי"א בל"א ואפי' הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו מעורות בהמה:

א

(א) ילדה וכו' – ואפילו לא ראה בעצמו רק שמע כשהיה בעיר אחרת וכן במה שמבואר בס"ב:

ב

(ב) זכר – מדסתמו הפוסקים משמע דאפילו היו לו כמה זכרים ותאב שיולד לו בת כדי שיקיים מצות פו"ר אפ"ה אם נולד בת אין מברך ע"ז ומ"מ נ"ל פשוט דבפעם ראשון כשרואה אותה מברך ברכת שהחיינו דמי גרע ממי שרואה את חברו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו כדלקמן בסימן רכ"ה ס"א:

ג

(ג) מברך הטוב והמטיב – הטוב לו דניחא ליה בזכר וגם טוב לה שגם לה ניחא בבן זכר ואפילו היה להם כבר כמה בנים. ועיין בפמ"ג דאפילו אם לא בירך תיכף כששמע ג"כ יברך לכו"ע דעדיין הטובה נמשכת:

ד

(ד) ואם מתה אשתו וכו' – יש אומרים דהמחבר פליג ע"ז וס"ל דאפילו מתה אשתו בלדתה מברך הטוב והמטיב וכזה ס"ל ג"כ הט"ז לדינא וטעמו של הט"ז דמ"מ יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם ע"ש אבל במור וקציעה פליג ע"ז דברכת הטוב והמטיב נתקן רק על הנאה גשמיית ולא על הנאה רוחניית לבד וכן בלחם חמודות ולבוש וח"א כולם העתיקו לדינא כהרמ"א:

ה

(ה) בלידתה – מלשון זה משמע לכאורה דאם מתה איזה שעות אחר לידתה מברך הטוב והמטיב דמכל מקום ניחא היה לה מקודם שמתה ועיין בבה"ל:

ו

(ו) מברך שהחיינו – על לידת הבן אלא שמתחלה צריך להקדים לברך דיין האמת על מיתתה דברכת דיין האמת היא חובה כדלעיל בסימן רכ"ב ס"ג וברכה זו דשהחיינו י"א שאינה אלא רשות וכדלקמיה:

ז

(ז) בברכה זו – פי' בברכת שהחיינו מפני שהיא רק רשות [שעיקר ברכת שהחיינו נתקן על דבר הבא מזמן לזמן כמועדים וכדומה] ומזה נתפשט שרבים מקילים בכל הברכות כיוצא באלו אבל אינו נכון דמאי דאיתמר בגמרא שהיא רשות איתמר:

ח

(ח) מת אביו – וה"ה שאר אדם כשר שאדם מצטער עליו דהוא בכלל שמועות רעות מיהו העולם נוהגין לברך בלא שם ומלכות ואינו נכון ועכ"פ על ת"ח שמת שצריך בודאי להתאונן ולהתמרמר ע"ז וכן על קרוביו שחייב להתאבל עליהם ודאי יזכור הברכה בשם ומלכות:

ט

(ט) ג"כ שהחיינו – היינו מתחלה דיין האמת כנ"ל באות ו' ואח"כ שהחיינו על הנכסים שנשארו לו מאתו [רמב"ם] ואף דיותר היה מתרצה שלא ימות אביו ולא יירשנו מ"מ יכול לברך שהחיינו דאין ברכה זו תלויה בשמחה אלא בדבר שמגיע לו תועלת ממנו ואע"פ שמתערב עמה צער ואנחה [ת' הרשב"א סי' רמ"ה]:

י

(י) במקום שהחיינו – ר"ל ששוב לא יברך שהחיינו כיון שיש בזה טובה גם לאחיו ויוכל לברך ברכת טוב ומטיב. א"ל שמתה אשתו והניחה ממון מברך דיין האמת על מיתתה ושהחיינו על ירושתה:

יא

(יא) בנה וכו' – וה"ה אם קנה בית ודוקא כשבנה או קנה לעצמו אבל אם יש לו שותפות בגוה כ"א מהשותפים מברך הטוב והמטיב [גמרא] וע"כ קהל שבנו או קנו בהכ"נ יעמוד ש"ץ ויברך בקול רם הטוב והמטיב להוציא את כולם:

יב

(יב) בית חדש – ה"ה אם נשרף וחזר ובנאו אבל אם סתרו וחזר ובנאו יש דעות באחרונים בזה וספיקו להקל. ואם הוסיף בו איזה שורה בגובה לכו"ע יש לברך:

יג

(יג) כלים חדשים – בין מלבושים ובין כלי תשמיש ושתיה ואכילה וכיו"ב אם הם דברים שלב האדם שמח בהם עני בראוי לו ועשיר בראוי לו ועיין בסעיף וי"ו אכן אם הוא עשיר גדול שאפילו כלים יקרים וחשובים אין נחשבים לו ואין שמח בהן לא יברך. ובקניית ספרים יש דעות בין האחרונים אם יברך עליהם משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ובח"א מצדד דאם היה מהדר אחר זה הספר ושמח בקנייתו דמברך שהרי ברכה זו נתקנה על השמחה ולא על התשמיש וכדלקמיה בס"ד וכ"כ במור וקציעה וע"כ אין למחות ביד המברך:

יד

(יד) היה לו וכו' – מירושת אבותיו דמ"מ כלי זה חדש הוא לענין קניה וכתב עוד דאפילו קנה וחזר וקנה דבזה אף לענין קניה לאו חדש הוא שהרי יש לו כלים כאלו קנויות מכבר אפ"ה כלי זו חדשה היא אצלו:

טו

(טו) שהחיינו – ויזהר לברך תיכף קודם שיתרגל ויסתלק השמחה ממנו:

טז

(טז) לאפוקי אם מכרן וכו' – ואפילו אם הם חדשים שלא נשתמש בהם עדיין מ"מ כיון שכבר דש בהן לית בהן שמחה:

יז

(יז) בשעת הקנין וכו' – ודוקא אם קנה בגד שראוי ללובשו תיכף אבל אם קנה שום דבר שאינו ראוי ללובשו או להשתמש בו כמו שהוא רק שצריך ליתן לאומן לתקן לא יברך שהחיינו עד שעה שילבש הבגד או ישתמש בהכלי:

יח

(יח) מלביש ערומים – היינו קודם שהחיינו. אכן אם לובש הבגד שחרית יכול לצאת בברכת מלביש ערומים שמברך בברכת השחר [אחרונים]:

יט

(יט) הוא ובני ביתו – אבל אם קנה כלים לו וכלים לב"ב מברך על שלו שהחיינו ועל של ב"ב מברך הטוב והמטיב דטוב הוא לדידיה שזכה שיהיו ב"ב מלובשים במלבושי כבוד והמטיב לאחריני הם ב"ב שנהנין בטובה זו ודוקא אם קנה בשביל אשתו וזרעו אבל אם קנה בשביל עבדו ושפחתו לא מקרי טוב לדידיה דהוי כאלו מכר להם בשכרן שמגיע להם אם לא שגם הוא משתמש בהכלים האלו:

כ

(כ) במתנה – היינו דוקא כלים או בגדים שהמקבל משמח בזה אבל לא מעות שעי"ז מתבייש יותר ולא יוכל ע"ז לברך:

כא

(כא) לו ולנותן – שאם המקבל עני הוא טובה לנותן שזיכהו הש"י לעשות צדקה ואם המקבל עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו והוי טובה גם לנותן [הרא"ש בביאור דברי הירושלמי]. והנה יש מאחרונים שחולקים על פסק זה וס"ל דלפי מסקנת גמרא דידן לא נתקנה ברכה זו כ"א בדאית להו לאחריני ג"כ טובה גשמיית ולפ"ז כשניתן לו כלים במתנה צריך המקבל לברך ברכת שהחיינו ולא ברכת הטוב ויש דנקטי לדינא כפסק השו"ע ויברך ברכת הטוב ולא שהחיינו ולמעשה נראה דטוב יותר לנהוג בזה לברך ברכת שהחיינו ולא ברכת הטוב כאשר ביררנו בבה"ל ומ"מ במקום שנוהגין שעושין הלבשה לנערים יתומים כ"א מהיתומים יברך מלביש ערומים וברכת הטוב והמטיב דהא איכא בזה טובה עוד לכמה נערים וברכת שהחיינו לא יברכו דבמקום שמברכין ברכת הטוב ס"ל לרוב הפוסקים דאין מברכין שהחיינו:

כב

(כב) כגון חלוק וכו' – וה"ה שאר כלים שאין חשובים ואין דרך לשמוח בהם:

כג

(כג) וי"א דאפילו עני וכו' – ס"ל דדוקא בגד צמר וכדומה דבר שיש בהם חשיבות קצת דמי לדבר הבא מזמן לזמן דסתם ב"א מתחדשים להם לפרקים מועטים ושייך ע"ז שהחיינו משא"כ אלו שרגילים תמיד להתחדש לסתם ב"א ואין שייך ע"ז לברך שהחיינו לזמן הזה:

כד

(כד) וכן נוהגין – עיין במ"א וביאור הגר"א שהרדב"ז מכריע לעני לברך ועיין בפמ"ג ובדה"ח שפסקו דלמעשה יש לנהוג דאפילו עני לא יברך על כלים שאינם חשובים כאלו:

כה

(כה) בהמה – אפי' טמאה ואפי' הוא ממין אחר רק שתפור תחתיו מעורות בהמה:

א

סעיף ב' מברך ג"כ שהחיינו. ובהיפוך אם מת הבן והיה לו ממון והאב יורשו אין האב מברך שהחיינו כיון דהוי פורענות גמור שהאב יראה במיתת בנו כדאיתא בפ' יש נוחלין כ"כ בס' לוית חן בפ' בא:

ב

סעיף ג' או קנה כלים חדשים. בכלים שצריכים טבילה יש לדון דאינו מברך בשעת הקניין כיון דעדיין א"י להשתמש בהם קודם טבילה גם בבנה בית חדש הא א"י לדור בו קודם שיקבע בו מזוזה ע' מג"א סיכ"ב וצ"ע לדינא:

א

בית חדש עיין בה"ט ועיין במח"ב שמדברי הלק"ט נראה דברכת שהחיינו לא יברך וכשבנו בה"כ בק"ק אמשטרדם דרש הרב לחינוכו והורה שהחזן יברך שהחיינו ורב אחר חלק עליו והורה שלא יברך וכן דעתי וכ"כ בשו"ת בית יהודה בס"ת שקנו הקהל שלא יברכו שהחיינו:

ב

כלים עבה"ט ומ"ש אם לברך על ספרים הרדב"ז ח"ג כ' לברך וכ"כ מור וקציעה אך לא נהגו כן ואם גמר ספר בכתיבה בחידושי תורה וכ"ש בהדפסה כ' מור וקציעה שיברך ומח"ב כ' שיברך בלא שם ומלכות שחייב להודות לה' על שזכהו לכך ובעל גדולי תרומה בגמר הדפסת הספר דרש ברבים לשבח ה' שזכה לכך כמ"ש בספרו בינה לעתים ע"ש וכן אם עלה לגדולה שנתמנה פרנס או רב וכיוצא יש ג"כ לברך בלא שם ומלכות כי בודאי חיובא רמי עליו להכיר חסדי ה' ולברך בשמו ובמו"ק האריך הרבה ע"ש עכ"ד מח"ב וע"ש בשם מור וקציעה שאם לקח אשה והכניסה לו נכסי מלוג יש לברך הטוב והמטיב ע"ש:

ג

מלביש ערומים עבה"ט ועיין בא"ר דמ"ש לקמן ס"ק ט"ו בענין הלבשת נערים מבואר שיקדים מלביש ערומים לשהחיינו ובן מסתבר:

א

ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב. ב"י כ' ונראה דאפי מתה אשתו מברך הטוב דהא מ"מ טובה היה לה בעת שילדתו עכ"ל ורמ"א כאן בהג"ה חולק ונ"ל כדברי ב"י ולאו מטעמיה דהיאך יברך על מה שאינו שייך בשעת ברכה אלא נ"ל דאפי' לאחר מיתתה יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם ומצינו ברכה זו על טובה דלאחר מיתה דהא אמרינן בפ"ג שאכלו תקנו הטוב והמטיב בב"ה על שתקנוהו תחלה על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה ושלא הסריחו וכתוב בתשובת רשב"א סי' רמ"ה דנולד לו בן חייב לברך שהחיינו ואף שהיו לו כבר בנים כמו בכלי' חדשים בסמוך וכתב שלא ראה גדולים נוהגים כן אפשר שחשבוהו לההיא דפרק הרואה רשות כמו ההיא דקרא חדתא בפ' בכל מערבין כיון דלא אתא מזמן לזמן והוקשה לרמ"א דהא בגמ' איתא דמברך הטוב והמטי' ולא שהחיינו וע"כ מוקי לההי' דרשב"א במתה אמו בלדת' דאז ליכ' הטבה לאחרינ' וע"כ מברך שהחיינו ולא משמע כן בל' הרשב"א דמיירי דוקא בענין זה דלא ה"ל למכתב סתם אלא נראה דהרשב"א מפרש מ"ש בגמ' מברך הטוב כו' היינו נוסף על שהחיינו וכעין שכתוב בסמ"ק הביאו הטור בסמוך שאם קנה לו ולביתו מברך גם הטוב והמטיב משמע דשהחיינו מברך ג"כ וכן בסמוך מת אביו שאמרו מברך הטוב והמטיב פירושו אחר שיאמר ברוך דיין האמת:

ב

במקום שהחיינו. בטור לא כתוב הך במקום ונוכל לו' דס"ל כהרשב"א שזכרנו בסמוך דהטוב הוא נוסף על שהחיינו:

ג

בשעת הקנין. נ"ל דהיינו משעה שקנה בגד אע"פ שצריך ליתן אותו לחייט לעשות ממנו מלבוש אע"ג דרחוק עדיין מן ההנאה שהרי באשר"י מדמה אותו לירידת גשמים אע"פ שאין הנאתן ניכרת מיד:

ד

קנה כלים כו' מברך הטוב כו' בטור כתוב מברך גם הטוב א"כ צריך לברך תחלה שהחיינו וכמ"ש בס"א: כל הברכות הכתובים בזה הסי' פשוט שהם בשם ומלכות זולת בברכת דיין האמת שבודאי יש לאומרו אפי' על אחר שמת ולא זכרו אביו רק משום ברכות אחרות השייכים לו אלא דמנהג העולם בשמיע' שמת אח' שאומרים ברוך דיין אמת בלא שם ומלכות אלא במי שיש לו צער במיתתו וכ"ש באדם חשוב שמת ודאי י"ל בשם ומלכות שזהו בכלל שמועות רעות ח"ו וכמ"ש הטור בסי' רכ"ה בשם הראב"ד לענין ברכה דמשנה הבריות:

א

במג"א ס"ק ה' דאבה"ע סימן כ"ז סוף סעיף ט' (או דמלת ס"ס היא ר"ת סוף סי') איתא דוקא כו' כצ"ל ועיין בב"ש שם. דמשמע דסתם בני אדם נקראים חשובים ובתשו' רשב"א כתב להיפך וע"ש מ"ש בשם הדרישה על דברי הח"מ סי' ק"צ ולענין ברכה י"ל ספק ברכות להקל ואפשר דלענין זה אין לדקדק כ"כ כלל שאם לפי הענין נראה שיש הנאה לנותן שקיבל ממנו יכול לברך: