שולחן ערוך, אורח חיים ק״ל: רבש"ע שאומרים בשעת נשיאת כפים ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

א

רבש"ע שאומרים בשעת נשיאת כפים ובו סעיף אחד:
מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא ניקום קמי כהני בשעה שעולין לדוכן ונימא הכי רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך וכו' ויכוין דלסיים גם בהדי כהני דעני צבורא אמן ואי לא לימא הכי אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יהי רצון שתשים עלינו שלום: הגה ובמקום שאין עולים לדוכן יאמר כל זה בשעה שהשליח צבור אומר שים שלום ויסיים בהדי שליח צבור שיענו הקהל אמן [הר"ן פרק הרואה]:

א

ואי לא לימא הכי אדיר במרום כו' פי' שלא סיימו אף אחר שגמר רבש"ע אז יאמר אדיר במרום כו' כך גירסת התלמוד אבל גירסת הרי"ף הוא וכי מהדרי כהני אפייהו לימא הכי אדיר כו' ע"כ נכון לעשות שניהם כנ"ל וי"א רבש"ע בשעה שהכהנים אומרים וישמרך וכן ויחנך וכן שלום חושב שפיר ומאזין הברכה שמראה עצמו דמקבל ברכת כהנים ומש"ה קאמר שיתקיים בו ברכת כהנים ויתהפך חלומו ושפיר דמי לומר אף בשעה שהכהנים אומרים התיבות (ב"י בשם ש"ת אשכנזים) וי"א שיוסיף בה בסוף ותבא אלי ברכת הכהנים ותרצני ונהגו לסיים לוישמרך בותשמרני ולויחונך בותחנני ולשלום בותרצני שיהא רצון ושלום (מהררש"ל בהגהות ומהררמ"י) ונכון לומר ע"פ הקבלה כשאומר הש"ץ אלהינו שם של כ"ב היוצא מברכת הכהנים "אל "נא "קרב "תשועת "מצפך "פחדיך "סר "תוציאם "ממאסר "פדה "סועים "פתח "סומים "ישעיך "מצפים "דלה "יוקשים "וקבץ "נפוצים סמוך יי' "מפלתינו בשכמל"ו ואח"כ כשאומר החזן שים שלום יאמר רבש"ע כו' שמעתי ממורי מהר"ר יושיע ז"ל מק"ק קראקא שכך נהג וכן אני נוהג:

א

חלמא. לאפוקי מאותן שאומרים אותו בכל יום. וגם אינו מועיל אא"כ אומרו בו ביום שראה החלום ת"ח (ספ"ק) [ספ"ה] דב"ק. ואינו נ"ל דא"כ למה אומרים אותו כל ישראל ברגל דאטו כולם ראו חלום רע בו ביום אלא ע"כ אומרים אותו על חלומות שראו בימים אחרים ומ"מ לא ישר לאומרו בכל יום מ"א וכן כתב ט"ז דראוי לנהוג שלא יאמר בכל יום רבש"ע וכו' אלא אם בא לו חלום בלילה שלפניו מה שא"כ בשעת הרגל שעולין לדוכן יכול לומר אותו אפילו מן הסתם כי קאי על החלומות שחלם בנתיים עכ"ל וכ"כ הפר"ח:

ב

שלך. צ"ל בין חלומות שחלמתי על אחרים בין שחלמתי על עצמי וכו' דצריך לבקש על חבירו תחלה מ"א בשם מהר"ם ויסיים בפעם א' ותשמרני כנגד וישמרך ובפעם ב' ותחנני כנגד ויחונך ובפעם הג' ותרצני כנגד שלום. מג"א ט"ז:

ג

ואי לא. פירוש אם גמר אמירת רבש"ע קודם סיום הכהנים לימא אדיר במרום וכו' דבזה יסיים עם הכהנים ולפ"ז אין מקום לומר אדיר במרום וכו' אם סיים עם הכהנים ולא נהגו עכשיו כן אלא אפי' אם סיים עם הכהנים אפי' הכי אומרים אדיר במרום וכו'. ט"ז:

ד

ש"ש. ואם יראה שלא יכול לסיים עם הש"ץ יתחיל בשעה שהש"ץ אומר יברכך ל"ח מ"א ועיין ס"ק א' מש"ש:

א

ברכות כ"ח

א

מאן דחזא – לאפוקי מי שלא חלם לו בלילה שלפניו לא יאמר. אך במדינותינו שנושאין כפים רק ברגל צ"ל הרבון כמו שכתבתי במ"ב ועיין במחה"ש שכתב דביו"ט שני אין לומר הרבון מי שלא חלם לו בלילה שלפניו ועל חלומות של כל השנה הרי כבר אמר מאתמול עי"ש והעולם אין נוהגין כן ואפשר דחוששין שמא חלמו אחרים עליהם בלילה זו ואף לפ"ז לא יתחיל מרבון דהאיך יאמר חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא והוא לא חלם כלל אלא יתחיל מיהי רצון וכו' שיהיו כל חלומותי וכו':

א

[א] מאן דחזא וכו'. לאפוקי מאותן שאומרים אותו בכל יום וגם אינו מועיל אלא אם כן אומרו בו ביום שראה החלום, תורת חיים בבא קמא סוף פרק ה'. ואינו נראה לי דאם כן למה אנו אומרים אותו כל ישראל ברגל, דאטו כולם ראו חלום רע בו ביום אלא על כרחך אומרים אותו על חלומות שראו בימים אחרים, כן כתב מגן אברהם. ותמיהני שראיתי דתורת חיים עצמו כתב מנהג זה שאומרים כל ישראל ברגל וכתב דלא שפיר עבדו אלא מי שרואה יאמר, וכן משמע לי מש"ס ופוסקים דקאמר דליסיים בהדי דעני ציבורא אמן משמע דהוא לבדו אמרו ולא ציבור, ועוד הא מביא תורת חיים ראיה דדמי לתעניות שהוא בו ביום, גם הלשון חלום חלמתי משמע הכי, גם מגן אברהם סיים דלא ישר לאומרו בכל יום, וכן כתב הט"ז אלא באם בא לו חלום בלילה שלפניו, מיהו ברגל בשעת הדוכן דעתם שיאמרו כולם צריך עיון. כתב בספר מגן אברהם בשם פתרון חלומות דחולק על תשובת הגאונים אם מותר להתענות בשבת קל וחומר לומר הרבון, עד כאן. והשיג עליו מגן אברהם דבשלמא תענית מבטל החלום כאש לנעורת מה שאין כן הרבון, עד כאן. ולעניות דעתי ראיה לפתרון חלומות מתשובת הר"מ מרוטנבורג סימן תר"ג שכתב דרשאי ליפול על פניו בשבת אם צריך לרחמים, מקל וחומר דתעניות עיין שם, ומכל מקום ודאי לא יאמר בשבת אלא כשחלם לו חלום רע:

ב

[ב] ולא ידע מאי חזא וכו'. אי טבא הוא אי בישא הוא:

ג

[ג] וחלומותי שלך וכו'. בלבוש מביא נוסחא חלום חלמתי יהי רצון מלפניך וכו' בין חלומות שחלמתי לעצמי בין חלומות שחלמו אחרים [עלי] אם טובים וכו' רפאם כמי מרה וכו', עד כאן. והנה בש"ס קאמר נמי בין שחלמתי על אחרים אבל ברי"ף והרא"ש והטור וכלבו ליתא אלא כנוסח הלבוש, וכן עיקר דמסתמא היה כן בנוסחת הש"ס שלהם, והנה במגן אברהם כתב בשם ברכות מהר"ם דיאמר תחילה שחלמתי על אחרים דצריך לבקש על חבירו תחילה, עד כאן. ולא די שהוא נגד פוסקים הנזכרים לעיל אלא הוא נמי נגד הש"ס דנקטו לסוף וכן הוא בכל הנוסחאות הסידורים:

ד

[ד] [לבוש] ומה שכתב רפאם כמי מרה וכו'. ודלא אמר אם רעים הם יסתלקו החלומות אלא רצונו שיהא החלום קיים אלא שיתרפא מרעות החלום ההוא שיהיה לו יתרון ההוא מאשר היה לו כבר ולזה מביא דמיון ממי מרה שלא התפלל משה שיסלקו אותו המרים שאז היה רע להם כבראשונה שלא יוכלו למצוא מים אלא התפלל שימתיקו וזה היה יתרון מאילו לא היו מרים כלל וכן במי יריחו, וכן מצרעת מרים היה תועלת גדול לישראל להרחיק מלשון הרע, וכן גבי נעמן נתקדש שמו של השם יתברך ובחזקיה שעלה השמש עשר מעלות (פרישה), ועיין בתרומת הדשן שם, ובחידושי אגדות פרק הרואה:

ה

[ה] [לבוש] כמי מרה וכו'. בש"ס הנוסחא נשתנה וכן בנוסחת הסידורים, אבל עיקר כלבוש שכן הוא בכל הפוסקים הנזכרים לעיל, וטעמא נראה לי שהוא כסדר הזמן שיהיו זה אחר זה, והא דחשבי מי מרה ומי יריחו קודם מרים היינו לסמוך מי מרה, וקל להבין:

ו

[ו] בהדי כהני. היינו בסוף כל פסוק שמסיימין והם שלושה פעמים. וכתב מהרש"א אחד מן החלום על ידי מזיקין ואחד מחלום הבא מן המערכת השמים, ואחד מחלום הבא על ידי מלאכי מעלה:

ז

[ז] ואי לא וכו'. פירוש שלא סיימו עדיין הכהנים, ולפי זה אם מסיימין עם הכהנים אין מקום לומר אדיר וכו' אלא סיים וכו', ועכשיו נהגו שבכל פעם אומר אותו בשעה שאומר וטוב בעיניך, וכן משמע לשון הרי"ף שכתב וכי מהדרי כהנים אפייהו לימא שוכן בגבורה עד כאן לשונו (ט"ז). אבל ראיתי באגודה זה לשונו ואם אינו יכול להאריך לימא הכי אדיר וכו' עד כאן לשונו, נראה דאפילו דברי הרי"ף דאם משער שאי אפשר לומר רבון קודם שיסיימו הכהנים אלא רואה שיהיה מהדרי אפייהו מכח שמקצרים יאמר אדיר וכו' שהוא קצרה במקום רבון, ופירש כן הש"ס ואם לא וכו', רצה לומר שאין מאריכין ומינה דאם מאריכין ביותר יאמר גם כן רבון, והא דלא כתבו הטור והאחרונים כן דין דהרי"ף משום דאנו נוהגין שמאריכין הכהנים לעולם כדלעיל סימן קכ"ח סעיף כ"ז ועיין במעדני מלך דף ע' וצריך עיון:

ח

[ח] [לבוש] בשעה שהשליח ציבור אומר אלהינו ואלהי אבותינו וכו'. לשון רמ"א בשעה שהשליח ציבור אומר שים שלום וכו', משמע דבשעה ששליח ציבור אומר אלהינו ואלהי אבותינו לא יאמר רבון משום דאומר כן יהי רצון כדלעיל סימן קכ"ז. ודעת הלבוש נראה כיון דעוסק בבקשת רחמים אין צריך לומר כן יהי רצון, ועוד הא כתב מטה משה דמהרי"ל לא ענה כן יהי רצון, וכן בלחם חמודות פסק כלבוש, וכן כתב הכלבו סימן ל"ג ומטה משה. אך צריך עיון מאי שנא מברכו ומודים דלעיל דיאריך בניגון כדי שישמעו, ונראה לי דהתם אומרים כל הציבור מה שאין כן הכא שאין אומרים כל הציבור רק מי שחלם לו כדלעיל ס"ק א' ואם כן אכתי הציבור שומעין:

ט

[ט] ויסיים בהדי שליח ציבור וכו'. נראה גם בזה אם לא סיים השליח ציבור עדיין יאמר אדיר וכו':

א

א) [סעיף א'] מאן דחזא חלמא וכו' עד סוף הסי' הכל בברכות דף נ"ה ע"ב והביאו הטור ולבוש, וכתיב בהגמ"י פי"ד מה"ת שמהר"ם היה רגיל לומר בשעה שאומר וישמרך ויחנך שלום הרבש"ע אני שלך וכו' וכתוב בת"ה סי' כ"ז ע"ז דיש לדקדק שיאמר ממש בשעה שמאריכין בכאף דוישמרך ויחנך מדאמרינן בפ' ואלו נאמרין (סוטה דף מ' ע"א) יש עבד שרבו מברכו ואינו מסביר לו פנים ואע"ג דבסוף פסוק שלישי דהיינו תיבת שלום א"א להמתין עד שסיימו התיבה שהרי מאריכין בניגון קודם שיגמרו המ"ם דשלום מ"מ מאי דאפשר לתקן ולמעבד הלכה עבדינן ע"כ, והביאו ב"י בסי' זה, לבוש בסי' קכ"ח סעי' כ"ו ובזה הסי' עו"ת שם אות ס' ובזה הסי' אות ב' מ"א שם אות ע"ג, אמנם בשער הכוו' דף נ"א ע"ג בנוסח התפלה כתב וז"ל כשמגיעים אל וישם לך שלום ייאמר החולם רבש"ע אני שלך וכו' ככתיב בסידור ויש לו להשלים תפי' זו עם גמר ב"כ כדי שיענו הקהל אמן אחר תפלתו ג"כ וכו' עכ"ל והב"ד לעיל בסי' מ"ח יעו"ש וא"כ משמע ראין לומר אותו עד שמגיעים לוישם לך שלום וגם אין לומר אותו כ"א פעם א' ועיין לקמן אות ד':

א

ב) שם מאן דחזא חלמא וכו' ואע"ג דבסי' קכ"ח סעי' כ"ו כתב שאין לומר שום פסוק יש לימר דחשיב שפיר מאזין שמראה עצמו דמקבל ב"כ ומשו"ה קאמר ליה שתתקיים בי ב"כ ויתהפך חלומו, ב"י בשם תשו' אשכנזית והיא תשובת מהרי"ל סי' קנ"ח כמ"ש הכנה"ג בהגב"י, פר"ח אות א' עו"ת אות ב':

א

ג) שם מאן דחזא חלמא וכו' אבל לומר כן בכל יום לאו שפיר דמי דאפשר שלא חלם אותו יום שום חלים והיאך יאמר חלים חלמתי והלא אין לו חלום כלל, ט"ז סק"ג וכ"כ המ"א סק"א דלא ישר לאומרו בכל יום, וכ"כ הפר"ח שם, א"ר אות א' י"א בהגה"ט סו"ב אות א' ומ"ש שם הט"ז והמ"א דכל ישראל אומרים אותו ברגל היינו לבני אשכנז שאין נוהגין לעשות נ"כ כ"א מרגל לרגל כמ"ש בסי' קכ"ח סעי' מ"ד בהגה והטעם לפי שא"א שלא ראה חלום שצריך רפואה בין רגל לרגל כמ"ש בט"ז ומ"א שם, ומיהו גם ע"ז המנהג שאומרים כל ישראל ברגל כתב הת"ח ב"ק ספ"ה דלא שפיר עבדו אלא מי שיראה יאמר והביאו א"ר שם וע"כ שב וא"ת עדיף דהא התו' בסוטה דף מ' ע"א כתבו דמשום סכנה התירו שמא חלום מסוכן הוא משמע הא לאו הכי אין לאומרו, והביאו הפר"ח שם מש"ז או' ג':

א

ד) שם ויכוין דלסיים גם בהדי כהני וכו' היינו בסוף כל פסוק שמסיימין, והיינוי שאומרים ג"פ כן ע"פ הכוונה דלעיל דאחר שמסיימים פסוק ראשון וישמרך דהיינו מן המזיקין הוא נגד חלום הכא ע"י המזיקין ובפסוק שני יאר ה וכו' ויחנך, היינו נגד חלום הבא מן מערכת השמים, ובפסוק שלישי ישא ה' וכו' וישם לך שלום מחלום הכא ע"י מלאכי מעלה, מהרש"א בח"א פ' הרואה (ברכות דף נ"ה ע"ב), והביאו א"ר אות ו' והיפ"ל אות ד' אבל לפ"ד האר"י ז"ל משמע דא"ץ לאומרו כ"א פ"א כמש"ל סוף אות א':

א

ה) שם ויכוין דלסיים גם בהדי כהני וכו' וכתב מהרש"ל ואני קבלתי שיוסיף בה בסוף ותבא עלי ברכת כהניך ותרצני, עוד מ"כ שבתחלה אומר ותשמרני דהיינו מעין וישמרך ואח"כ יאמר ותחנני מעין ויחנך ולבסוף יאמר ותרצני שהוא רצון ושלום, כי אין רצון בלא שלום, ב"ח, וכ"כ בס' מטה משה סי' קצ"ה ולבוש, שכנה"ג בהגב"י, עו"ת בסי' קכ"ח אות ס' מ"א בזה הסי' סק"ב וכתב וכן המנהג דלא כרש"ל, וכתב המחה"ש דר"ל כשאומר הרבון כשהכהנים מסיימים פסוק א' וישמרך יסיים הוא הרבון ותשמרני כי לשון נופל על לשון, וכן כשהכהנים מסיימים ויחנך והוא אומר הרבון יסיים הרבין ותחנני, ובפעם ג' כשמסיימים הכהנים שלום יסיים הרבון ותרצני דהיינו שלום ודלא כרש"ל שכתב לסיים כל פעם הרבון ותרצני אפי' מסיימים הכהנים וישמרך או ויחנך עכ"ל אבל הט"ז כתב דבכל פעם יסיים הרבין ותבא עלי ברכת כהניך אלא גבי ישמרך יסיים אח"ז ותשמרני ובויחנך יסיים ותחנני, ובשלום יסיים ותרצני בשלים יעו"ש ובמחה"ש:

א

ו) שם. ואי לא לימא הכי וכו' פי' שאם לא סיימו הכהנים אף לאחר שגמר לומר רבש"ע אז יאמר אדיר במרום וכו' כדי לסיים עם הכהנים. ב"ח ט"ז סק"ב. עו"ת או' ג' מ"א סק"ג (ומ"ש שם המ"א דהעו"ת לא עיין בססי' קכ"ת כבר כתבנו עליו בסי' קכ"ח או' רע"ט יעו"ש) פר"ח או' א' וכתב שם המ"א דלא כהאנשים שא"א אותו אלא בסוף דאינו נכון עכ"ל. אבל הט"ז שם כתב דעכשיו נהגו שאומרים אותו בשעת גמר תפלת ש"ץ בשעה שאומר וטוב בעיניך וכו' וכ"מ לשין הרי"פ שכתב וכי מהדרי כהני אפייהו לימא השוכן בגבורה וכו' עכ"ל. וכ"כ מהרש"א ז"ל בתי' הלכות ברכות נ"ה ע"ב דבגי' הרי"ף והרא"ש וכי מהדרי כהני אנפייהו לימא אדיר וכו' עכ"ל. ובאגודה כתב דאם אינו יכול להאריך לימא הכי אדיר וכו' והביאו א"ר או' ז' ור"ל דאם אין לו שהות להאריך ולומר הרבון יאמר אדיר וכו' וכ"מ מדברי מערי"ט בפ' הרואה או' יו"ד כדברי האגידה והביאו שכנה"ג בהגה"ט או' ב' יעו"ש. וכתב שם הא"ר נראה דאפי' לדברי הרי"ף דאם משער שא"א לומר רבון קודם שיסיימו הכהנים אלא רואה שיהיו מהדרי אפייהו מכח שמקצרים יאמר אדיר וכו' שהיא קצרה במקום רבון ופי' הש"ס כן ואי לא וכו' ר"ל שאין מאריכין ומינה שאם מאריכין ביותר יאמר ג"כ רבון, וכתב עוד הא דלא כתבו הטור והאחרונים דין דהרי"ף משום דאנו נוהגים שמאריכין הכהנים לעולם כדלעיל סי' קכ"ח סעי' כ"ו יעו"ש. ועיין מאמ"ר או"ג ויפ"ל או' ה'

א

ז) שם הגה. ובמקום שאין עולין לדוכן וכו' עיין מ"א סי' קכ"ח סק"ע במקום שעולין לדוכן ביו"ט כשחל בשבת אי אומרים הרבון או לא והא"ר בזה הסי' אות א' הסכים דלא יאמר בשבת אלא כשחלם לו חלום רע באותו לילה יעו"ש, והביאו א"א בזה הסי' אות א':

א

ח) שם שאין עולין לדוכן, דוכן הנזכר בכל מקום הוא אצטבא בל' ישמעאל ור"ל האצטבא שעומדים עליה הכהנים בשעה שמברכין ולכן אומרים עולין לדוכן כלומר עולין על האצטבא לברך את העם לבוש סוף הסי' ט"ז סק"ב וכתב המש"ז אות ב' דעכשיו עולין על מעלות שלפני ארון הקודש:

א

ט) שם בהגה, יאמר כ"ז בשעה שהש"ץ אומר שים שלום וכו' וטעמו דבשעה שאומר הש"ץ ב"כ א"א שיאמר כלום לפי שעל כל פעם הוא אומר כן יה"ר כמ"ש ב"י ריש סי' קכ"ח בשם הרד"א אבל נ"ל שמי שירצה להתחיל כשאומר הש"ץ יברכך וכו' ולא יענה כלל לא הפסיד ל"ח פ' הרואה אות כ"ב ועי"ש, והביאו שכנה"כ בהגה"ט אות א' מ"א סק"ד וכ"כ הלבוש דיאמר כ"ז בשעה שהש"ץ אומר או"א ושים שלום ויסיים בהדי ש"ץ כדי שיענו הקהל אחריו אמן, א"ר אות ח' ש"ץ דף ק"מ ע"א, חס"ל אות א' מיהו בזוה"ק פ' תרומה דף קכ"ח ע"ב בסופו משמע דאסור לבקש רחמים או לשאול שום דבר בעת ברכת שים שלום שכתב וז"ל כיון דמטו לשים שלום כדין עביד שמושא ההוא נהר דנפיק מעדן וכו' ולא אצטריך ב"נ ולא אחרא לאשתכחא תמן ולא למשאל שאלתין אלא למנפל על אנפין וכו' יעו"ש והביאו מ"א סק"ד משמע דמהתחלת ש"ש עד נ"א אין לשאול שום דבר דבאותה שעה יהיה זויג בבחי' העולמות העליונים וע"כ יש ליזהר לסיים הרבון עם או"א שאומר הש"ץ וכן יה"ר שאומרים הקהל אחר ברכת כהנים של הש"ץ יהיה גם על הרבון שלו וזאת תהיה במקום אמן ולא יאריך יותר לחוש לדברי הזוה"ק, ועיין בדברינו לעיל סי' קכ"ז אות ח"י:

א

י) אמרו במדרש קוהלת ע"פ כי ברוב חלומות וכו' אם ראית חלומות קשים קפוץ לג' דברים תפלה צדקה תשובה. והביאו הרו"ח וכתב דצדקה נמי צ"ל בו ביום יעו"ש:

א

יא) אם ראה חלום מסוכן בודאי הגם דלא שייך לומר הרבון שכל הל' מורה שהוא מסופק בחלום מ"מ עמידתו לפני הכהנים בשעת נ"כ מהני לבטל החלום רע כמבואר במד"ר פ' נשא פי"א דדריש קרא דכולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו ע"י בברכת כהנים דב"כ נלחמים כנגד כל פרעניות שבתו' איש חרבו ע"י שאפי' אם רואה בחלומו כאלו חרב מתחכות בירכו מה יעשה ישכים לבהכ"נ ויעמיד לפני הכהנים וישמע ב"כ ואין דבר מזיקו ע"כ פתה"ד או' ב':

א

יב) המתפלל על חלומו יתפלל בלב נשבר ונדכה. דארז"ל על המתפלל על חלומו מאן רבעי צלותא בצערא יתהפך ליה דינא לרחמי, הרב מעבר יבק ז"ל דף ר"א ע"ב, פתה"ד או' ג':

א

מאן דחזא חלמא. לאפוקי מאותן שאומרים אותו בכל יום וגם אינו מועיל אא"כ אומרו בו ביום שראה החלום [ת"ח ב"ק ספ"ה] ואינו נ"ל דא"כ למה אומרים אותו כל ישראל ברגל דאטו כולם ראו חלום רע בו ביום אלא ע"כ אומרים אותו על חלומות שראו בימים אחרים ומ"מ לא ישר לאומרו בכל יום:

ב

וחלומותי שלך. בין חלומות שחלמתי על אחרים ובין חלומות כו' דצריך לבקש על חבירו תחלה [ברכות מהר"ם] ויסיים ותשמרני כנגד וישמרך ותחנני כנגד ויחנך ותרצני היינו שלום [מט"מ וכן המנהג דלא כרש"ל]:

ג

ואי לא. פי' שלא סיימו עדיין הכהנים דלא כהאנשים שא"א אותו אלא בסוף ואינו נכון והע"ת לא עיין ס"ס קכ"ח:

ד

שים שלום. ואם ראה שלא יוכל לסיים עם הש"ץ יתחיל בשעה שהש"ץ אומר יברכך (ל"ח) ובזוהר תרומה ע' רכ"ח כ' כיון דמטו לש"ש כו' ולא איצטרך בר נש ולא אוחרא לאשתכח תמן ולא למשאל שאלתין אלא איצטריך למנפל על אנפין וכו' וא"ל דמיירי אחר שסיימו ש"ש דהא אנו אומרים והוא רחום בב' וה':

א

(א) מאן דחזא – ובמדינותינו נוהגין כל הקהל לאמר תפלה זו בשעת הדוכן אפילו אותם שלא חלמו והטעם דכיון דאין אנו נושאין כפים כי אם ברגלים א"א שלא חלם לו פעם אחת בין רגל לרגל:

ב

(ב) ולא ידע וכו' – אי טבא הוא או בישא הוא:

ג

(ג) ונימא הכי – וכבר נתבאר לעיל סוף סימן קכ"ח בהג"ה דהנכון לאמר זה בשעה שמאריכין בניגון התיבות שבסוף הפסוקים עיי"ש:

ד

(ד) וחלומותי שלך וכו' – המג"א כתב דצ"ל בין חלומות שחלמתי על אחרים ובין חלומות שחלמתי על עצמי אבל בסידורים שלנו הנוסחא להיפך דהיינו בין שחלמתי על עצמי ובין שחלמתי וכו' וכן הסכים בא"ר. כתבו האחרונים שיסיים בתפלה זו בפעם ראשון ותשמרני כנגד מה שהכהנים מסיימים וישמרך ובפעם ב' ותחנני כנגד ויחנך ובפעם ג' ותרצני כנגד שלום ורש"ל מוסיף שטוב לאמר בפעם ג' ותבא עלי ברכת כהניך ותרצני (א"ר ומגן גבורים עיי"ש). כשנושאין כפים ביו"ט שחל בשבת אין לומר הרבון דאין אומרים תחנה בשבת אם לא כשחלם לו חלום רע באותו הלילה (אחרונים):

ה

(ה) דליסיים בהדי כהני – כצ"ל. [ותיבת גם ט"ס] והיינו בסוף כל פסוק שמסיימין והם ג' פעמים [א"ר] וכן כתוב בשם הגר"א שהיה נוהג לומר גם בסוף פסוק ג' הרבש"ע הנ"ל שהוזכר בגמרא ולא היה"ר הנדפס בסידורים:

ו

(ו) ואי לא לימא וכו' – פי' שלא סיימו עדיין הכהנים יאמר גם אדיר במרום וכו' כי היכי דליסיים בהדי כהני תיבת שלום ויענו הצבור אמן על שניהם ויש נוהגים שבכל פעם אומרים אדיר במרום בשעת אמירת ש"ץ שים שלום בשעה שאומר וטוב בעיניך וכו':

ז

(ז) ובמקום שאין וכו' – כמו במדינותינו שאין נ"כ כל השנה רק ביו"ט:

ח

(ח) לדוכן – דוכן פירושו המקום שעולין שם הכהנים בשעת נ"כ:

ט

(ט) יאמר כ"ז בשעה – פי' תפלת רבון ואם גמר הרבון קודם שסיים הש"ץ תפלת שים שלום יאמר ג"כ אדיר במרום וכנ"ל. כתבו אחרונים דאין לומר תפלת רבון בכל יום ויום כ"א בשחלם לו בלילה שלפניו דאיך יאמר חלום חלמתי בשלא חלם כלל:

י

(י) שים שלום – ואם ראה שלא יוכל לסיים עם הש"ץ יתחיל בשעה שש"ץ אומר יברכך:

א

רבש"ע אני שלך. כ' רש"ל וקבלתי להוסיף בסוף ותבא עלי ברכת כהניך ותרצני עכ"ל. ואני מ"כ שיש לסיים בסוף פסוק מעין אותה תיבה דהיינו בסוף פסוק ראשון שהוא וישמרך יאמר ותשמרני ובתיבת ויחנך יאמר ותחנני ובתיבת שלום יאמר ותרצני בשלום וראוי לומר כדברי רש"ל דהיינו שבפעם הא' יאמר ותבוא עלי ברכת כהניך ותשמרני וכן אח"כ:

ב

ואי לא לימא הכי. פי' אם גמר אמירת רבש"ע קודם סיום הכהני' לימא זה דבזה יסיים עם הכהנים ולפ"ז אין מקום לומר אדיר במרו' כו' אם סיים עם הכהני' ועכשיו נהגו שבכל פעם אומרים אותו בשעת גמר תפלת ש"ץ בשע' שאומר וטוב בעיניך כו'. וכ"מ ל' הרי"ף שכ' וכי מהדרי כהני אפייהו לימא השוכן בגבורה כו'. דוכן פירושו המקום שעולין שם כהנים בשעת נ"כ:

ג

בשעה שהש"ץ אומר ש"ש. לא ראיתי נוהגים כן כי אם איזה יחידים שאומרים בכל יום כן ול"נ שאין לעשות כן דדברים אלו הם מדברי הרר"י פרק הרואה דקאי על דברי התלמוד שאמר שמי שרא' חלום ולא ידע מה הוא יאמר כן בשעת הדוכן וזה שייך ג"כ בשע' שש"ץ אומר ש"ש אבל לומר כן בכל יום לאו שפיר דמי דאפשר שלא חלם אותו שום חלום והיאך יאמר חלום חלמתי והוא אין לו חלום כלל בשלמא מ"ש בשעת הדוכן שפיר דודאי חלם איזה פעמים בין רגל לרגל ע"כ יאמר מן הסתם מה שא"כ לומר אותו בכל יום דאז אומר אותו על מה שחלם היום ושמא לא חלם כלל ע"כ ראוי לנהוג שלא יאמר בכל יום רבש"ע אלא אם בא לו חלום בלילה שלפניו משא"כ בשעת הרגל שעולין לדוכן יכול לומר אותו אפי' מן הסתם כי קאי על מה שבנתיים כנ"ל נכון: