שולחן ערוך, אורח חיים קכ״ט: באיזה תפלות נושאים כפים. ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

באיזה תפלות נושאים כפים. ובו ב סעיפים:
אין נשיאת כפים אלא בשחרי' ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה כמו ביום הכפורים אבל לא במנח' משום דשכיחא שכרות באותה שעה שמא יהא הכהן שכור וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים אבל בתענית שאין בו נעילה הואיל ותפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנח' של שאר ימים הילכך יש בה נשיא' כפים והמנהג שלנו כבר נתבאר לעיל בסי' קכ"ח:

ב

כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכפורים במנחה כיון שהדבר ידוע שאין שם שכרות הרי זה נושא את כפיו ואין מורידין אותו מפני החשד שלא יאמרו פסול הוא ולכך הורידוהו: הגה ולכן אומרים במנחה ביום כפורים אלהינו ואלהי אבותינו אע"ג דאין ראוי לנשיאת כפים מכל מקום הואיל ואם עלה לא ירד מקרי קצת ראוי [הגהות מיימוני] וכן נוהגין במדינות אלו אע"פ שיש חולקים:

א

כהן שעלה בי"כ במנחה אין מורידין אותו כו'. וכן נוהגין במדינות אלו אע"פ שיש חולקין ויש מ"ש דאינו נראה מנהג זה דהוי לי' כתרתי דסתרי אהדדי (מורי בב"ח):

א

ביוה"כ. ואם נמשכת הנעילה עד צאת הכוכבים אינם יכולים לישא את כפיהם דאין נשיאת כפים בלילה ואפי' אם עלה ירד. באר שבע פר"ח ושכנה"ג:

ב

במנחה. אפי' אם עלה ירד כדמוכח בסעיף ב'. פרי חדש:

ג

החמה. המ"א כתב דאפילו אם מתענין עד חצות ומתפללין מנחה יאמרו אלקינו לפי מנהג שלנו ע"ש ועי' סי' קכ"א ס"ק ג'. כתב המ"א בשם הד"מ דהש"ץ אינו או' או"א אפי' בער"ה דלא מקרי ת"צ וצ"ע. ובתענית אסתר אומר הש"ץ או"א הר"ש הלוי סי' י"א בשבעה באדר שמתענין ומתקבצין יחד ומרבים בסליחות ובתחנונים אין אומר הש"ץ או"א דלא הוי ת"צ. גינת ורדים כלל א' סי' ל"ג והיד אהרן. ויחיד כשהוא בתענית יחיד אין למחות כשאומר אותו ע"ל סי' קכ"א:

א

תענית כ"ו

ב

רמב"ם פי"ד מה"ת

א

[א] והמנהג שלנו וכו'. פירוש שנתבאר לעיל שלא לישא אלא ביום טוב, אבל לבוש כתב דאין נוהגין משום דלא פלוג, תימא מנא ליה זה גם לא עיין בכלבו הנזכר לעיל, ועוד כן מצאתי להדיא בכלבו סימן קכ"ח כל הראשונים כתבו דיש לישא כפיו במנחה דשאר תעניות ולא אישתמיט חדא מינייהו לחוש ללא פלוג, אלא ודאי לא שייך בזה לא פלוג דאין מתחלפות כיון שמתפללין סמוך לשקיעת החמה, ועוד דדין שיכור גופיה אינה אלא דרבנן. לכך אני אומר דבכל מקום שנשיאת כפים בכל יום שיש להם לישא בלי פקפוק גם במנחה דתשעה באב ושבעה עשר בתמוז וצום גדליה ועשרה בטבת וצום אסתר:

ב

[ב] ולכן וכו'. ביום כיפור והוא הדין בכל התעניות לבוש, ונראה דאזיל לטעמיה דבכל התעניות אין נשיאת כפים במנחה משום ולא פלוג וכבר כתבתי דליתא ואם כן לא צריכין לטעם הואיל ואם עלה וכו' דראוין הן לנשיאת כפים, וכן בשולחן ערוך ורמ"א לא הזכיר שאר תעניות כלל, גם לדידיה יש לחלק בין יום כיפור ותענית ציבור גמור שידוע לכל שאר תעניות שאין הדבר ידוע כל כך שמתענין הכל. וזה נראה לי טעמא דר' יעקב ווייל שכתב בלקוטים סימן מ"א, שהמתענין בראש חודש ניסן עד חצות ומתפללין בציבור שלא לומר אלהינו וכו' שאין ראוי לנשיאת כפים דאתו למיטעי אטו מנחה דשאר יומי, עד כאן. והיינו משום דבזה אפילו עלה ירד דאין ידוע כל כך כדפירשתי, אפילו נאמר דבכל תעניות ידוע הוא מכל מקום בזה שאין מתענין כל היום אין ידוע כל כך כן נראה לי. ולאפוקי ממגן אברהם שכתב דמהר"ר יעקב ווייל חולק וסבירא ליה דגם ביום כיפור אין אומרים אלהינו, ולדידן דקיימא לן כרמ"א אומרים גם בדין דמהר"ר יעקב ווייל. ולעניות דעתי דלא פליגי וכדאמרן, ועוד דגם ביום כיפור במנחה כתב הב"ח דאינו נראה מנהג נכון שאומרים אלהינו עיין שם, והבו דלא להוסיף עליהו, ועיין לעיל סוף סימן קכ"ז. כתב בספר צידה לדרך כל כהן המברך מתברך ומקללין לא יראו אור שנאמר ומקלליך אאור, עד כאן. ונראה דדייק דהוה ליה למימר ומקלליך אקלל כדכתיב ומברכיך ברוך אלא פירש אאור שאחסר האור מהם. כתב שיירי כנסת הגדולה מנהגי לכוין להתחיל תפילת נעילה בכדי שיהא שהות לברך ברכת כהנים קודם צאת הכוכבים, עד כאן. ועיין לקמן סימן תרכ"ג דמשמע דאף שאירע שיש שהות ביום לישא בנעילה אין נשיאת כפים, דלא ליתי לאחלופי בשאר שנים דלעולם מסיימין בלילה ושירות דומיא דעבודה:

א

א) [סעיף א'] כמו ביוה"כ, ואפי' בזה"ז שמפישין ברחמים אפ"ה אין נ"כ אלא בנעילה ולא במנחה, וכ"פ בב"י בסי' זה ובש"ע סי' תרכ"ב סעי' ד' וכ"כ העו"ת אות א':

א

ב) ואם איחר תפילת נעילה עד הלילה כתב מהרי"ל דנושאין כפיהם דהא איברים ופדרים מקרבן תמיד היו נשרפין בלילה, והביאו ד"מ בסי' תרכ"ג אות א' מ"א שם סק"ג, אבל הב"ש דף כ"ו כתב דאם נמשכת הנעילה עד צאת הכוכבים אינם יכולין לישא כפיהם דאין נ"כ בלילה וכתב דאפי' אם עלה ירד יעו"ש, והביאו מ"א שם, פר"ח בזה הסי' אות א' י"א בהגה"ט מיהו בתש' באר עשק סי' צ"ח כתב דאם בדיעבד נמשכה הנעילה עד הלילה הכהנים נושאין כפיהם וכ"כ בשם הרמ"ע מפאנו והביאו י"א בסי' תרכ"ג בהגב"י וש"ץ דיקמ"ב ע"ד יעו"ש וכ"כ המו"ק בסי' זה' וכ"כ הברכ"י בסי' תרב"ג אות ב' בשם שאלת יעבץ סי' נ"א דמה שיש נוהגין שמאריכין בנעילה ונ"כ בטלה יש להם למה שיסמוכו יעו"ש, והביאו הש"ץ שם, וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה לכתחלה יש ליזהר להשלים תפלת נעילה עם שקיעת החמה וכמ"ש מרן ז"ל בסי' תרכ"ג ס"ב ובדיעבד אם נמשכה עד הלילה ורוצים לעשות נ"כ יש להם על מה שיסמוכו כנ"ז ואם ר"ל או"א ברכנו וכו' ליכא חששא מידי דאינו אלא לשון בקשה, ועיין מ"א שם ובדברינו לעיל סי' קכ"ח אות רנ"ה:

א

ג) שם, שמא יהיה הכהן שכור וכו' ושכור אסור בנ"כ וכדלעיל סי' קכ"ח סעי' ל"ח, אבל במוסף לא גזרו, וכתב הרא"ש משום שאסור לאכול קודם מוסף וע"כ ליכא למיחש לשכרות, ואע"ג דהמחבר פסק לקמן בסי' רפ"ו סעי' ג' דמותר לטעום קודם תפלת מוסף הייני דוקא טעימא בעלמא אבל לא סעודת קבע וכיון דאסור בסעודת קבע ליכא למיחש לשכרות, עו"ת אות ב' ומשמע מזה דדוקא לטעימא בעלמא לא חיישינן לשכרות אבל לסעודת קבע חיישינן, וע"כ כהן דחלש לביה ואינו יכול לישא כפיו אי לא טעים מידי אין מותר לו לאכול כ"א טעימא בעלמא אפי' בשאר הימים אבל סעודת קבע אסור דחיישינן לשכרות ואפשר דגזירה נמי איכא, ועיין בדברינו לעיל סי' קכ"ח אות רכ"ט:

א

ד) שם, אבל בתענית שאין בו נעילה וכו' וכ"פ מרן ז"ל לקמן בש"ע סי' תקס"ו סעי' ח' דכל תענית צבור יש בו נ"כ במנחה חוץ מיוה"כ והוא מש"ס תענית דף כ"ו ע"ב והטעם כתוב שם כמ"ש כאן בש"ע דכיון דבסמוך שקיעת החמה קא פרשי כתפלת נעילה דמיא, ואע"ג דלפי דברי האר"י ז"ל נראה דלא יש הפרש בתפילת המנחה דתענית לשאר הימים מ"מ כיון דדבר זה נזכר בגמרא אין לזוז ממנו דודאי דחכמי הגמרא הם יודעים הסודות ואנחנו לא נדע כי מי הוא זה ואיזה הוא אשר יוכל לימר נגד מה שנזכר בהדיא בגמרא ובפרט דגם בדברי המקו' לא נזכר בהדיא שאין לעשות נ"כ במנחה דתענית. ועוד דאפי' את"ל דלא יש טעם בסוד במנחה דתענית משאר הימים מ"מ הא ק"ל דאם עושה ב"כ כ"פ ביום ליכא בל תוסיף כמ"ש לעיל סי' קכ"ח אות ק"ס וא"כ כל המפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהים ועיין בדברינו לעיל סי' כ"ה אות ע"ה ודו"ק:

א

ה) שם, אבל בתענית שאין בו נעילה וכו' ואם יש כהן בבהכ"נ במנחה שהיה לו שום אונס שלא התענה לא יעלה לדוכן עם הכהנים המתענים. פר"ח אות א' ש"ץ דף קמ"ב ע"ג ודף קס"ב ע"ב מחב"ר בק"א אות ח' בי"מ בדיני נ"כ או' ד' וגם אם הכהן הזה קבל עליו תענית שעות מחצות עד הלילה ואף דבזמן מנחה הוא בתענית שעות לא ישא כפיו. מזבח אדמה בסי' זה, מחב"ר שם או' ב' בי"מ שם וצריך לצאת חוץ קודם לרצה כדי שלא יאמרו שהוא פגום וכמ"ש לעיל בסי' קכ"ח או' כ"כ יעו"ש

א

ו) שם אבל בתענית שאין בו נעילה וכו' כתב מהר"א הלוי בס' גו"ר כלל א' סי' ל"ד כשם שיש נ"כ בתענית צבור במנחה הכי נמי בתענית יחיד כמו בז' באדר שמתענים ומתקבצים יחד ומרבים בסליחות ותחנונים אבל מהר"י שבאבו ז"ל שם בגי"ר סי' ל"ג חלק עליו בזה והעלה דבתענית יחיד אין נ"כ אלא שמסיק דמ"מ נראה שאם עלה לדוכן לא ירד דומיא דמנחת יוה"כ יעו"ש, וכן הסכים יי"א בהגה"ט יעו"ש, והב"ד הש"ץ דף קמ"ב ע"ג, בי"מ או' ג',

א

ז) שם. הואיל ותפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה וכו' ובענין זמן התחלת תפלת מנחה ביום התענית שעושין בה נ"כ נראה שהוא באחד עשר ושליש מן היום דהיינו ארבעים דקים קודם קריאת המג'רב שהוא בשנים עשר שעות מן היום, שהוא אחר שקיעת החמה שאין נראית על הארץ עשרה דקים לפי מנהג עיר קודשינו בירושת"ו שעושיו זמן שקיעת החמה בשנים עשר שעות של היום פחות עשרה דקים, והוא ממשמעות לשון הגמרא שהבאנו לעיל אות ד' שאמרה דכיון דבסמוך שקיעת החמה קא פרשי כתפלת נעילה דמיא, משמע דכל שעושין הנ"כ סמוך לשקיעה כתפילת נעילה דמיא, וסמוך היינו כמו רביע שעה קודם נקרא ג"כ סמוך וכמו רביע שעה ג"כ צריך לתפלת לחש וחזרה לאדם בינוני עד שיגיעו לנ"כ הרי זה חצי שעה קודם השקיעה ועשרה דקים יש משקיעת החמה עד שתהיה השעה בשנים עשר הרי ארבעים דקים קודם השנים עשר יהיה זמן התחלת תפלת מנחה ביום התענית, ועיד עיין בב"ח סי' תרכ"ג שכתב דסמיך לשקיעת החמה היינו חצי שעה קודם שקיעתה כפי' סמוך למנחה דהוי נמי חצי שעה קודם וזהו כשהחמה בראש האילנות שהוא זמן התחלת תפלת נעילה לרב יעו"ש וכ"כ הט"ז שם סק"ח, וכתב דגם דעת הש"ע כן יעו"ש נמצא דזמן תפלת נעילה להב"ח הוא חצי שעה קודם שקיעת החמה ועשרה דקים יש משקיעת החמה עד שתהיה השעה בשנים עשר הרי ארבעים דקים קודם השנים עשר יהיה זמן התחלת תפלת נעילה וא"כ ה"ה לתפלת מנחם ביום התענית. ואע"ג דיש מחמירין ואומרים דזמן התחלת תפלת נעילה עשרים דקים קודם השנים עשר כמ"ש הרו"ח סי' תרכ"ג אות ב' נראה דהכא בתפלת מנחה דתענית דאינו אלא משום גזרה ושלא תתחלף במנחה של שאר הימים א"צ להחמיר יותר מזה ואותם שעושים קודם שיעור הנז' אין למחות בידם כי יש להם על מה יסמוכו עיין ב"י שם ומש"ז אות א' ודו"ק, ועוד עיין בן א"ח פ' תצוה אות כ"ג:

א

ח) שם בהגהה, והמנהג שלנו וכו' ר"ל שאין נוהגין בנ"כ רק במוסף של יו"ט כמ"ש בסי' קכ"ח סעי' מ"ד, וכן הוא בהדיא לקמן בסי' תקס"ו סעי' ח' בהגה יעו"ש, וכ"כ א"ר אות א' והקשה על הלבוש שכתב דאין נוהגין משום דלא פלוג יעו"ש, וכ"כ מאמ"ר אות א':

א

ט) [סעיף ב'] כהן שעבר ועלה וכו' נראה דדוקא באין שם כהן אלא הוא ועבר ועלה זהו שנושא כפיו במנחת יוה"כ אבל ביש שם כהנים אחרים ולא עלה כ"א אחד מהם זהו ירד דכיון דאיכא עוד אחרים שלא עלו ליכא למיחש שיאמרו על כולם שהם פסולים אלא ידעו שאין הזמן ראוי לנ"כ, וכן מ"ש רמ"א ז"ל בהגה ולכן אומרים וכו' הואיל ואם עלה וכו' היינו אם היה אחד לבדו ועלה:

א

י) וכן אם היו כהנים רבים ועלו כולם ירדו דליכא חשדא ברבים שיאמרו כולם פסולים, תו"ח אות ג':

א

יא) שם בהגה, ולכן אומרים במנחה ביוה"כ או"א וכו' ומיהו הב"ח כתב כיון דבמנחה אינו ראוי לנ"כ אין לומר בו ברכנו בברכה המשולשת ומה שנוהגים לומר גם במנחה דיוה"כ ברכנו אינו נראה מנהג נכון דה"ל כתרתי דסתרי הדדי עכ"ד, והביאו העו"ת אות ג' ועיין א"ר אות ב' מ"ש על דברי הלבוש ומ"א סק"א יעו"ש:

א

מג"א סק"א לא יאמרו היינו למנהגינו שאין נ"כ רק בי"ט במוסף ואינו נ"מ מדברי המחבר רק לענין או"א ברכנו כמ"ש רמ"א סי' הקודם ס"ס מ"ד ואהא קאמר המג"א דדוקא כשמתענין כל היום דאז מתפללין מנחה סמוך לשקיעה ויש נ"כ מדינא לכן למנהגינו אומרים עכ"פ אלהינו משא"כ כשאין התענית רק עד חצות דאז מיחלף במנחה דעלמא. וסיים אבל לפמ"ש רמ"א בסעיף שאח"ז לענין מנחה ביה"כ ה"נ כשמתענין עד חצות כיון דהדבר ידוע שאין שם שכרות אם עלה לא ירד אומרים אלקינו:

א

ותפלת מנחה. אבל אם מתענין עד חצות ומתפללין מנחה לא יאמרו אלקינו [ליקוטי מהרי"ו סי' מ"א] אבל לפי מ"ש רמ"א בהג"ה י"ל אלקינו:

ב

סמוך לשקיעת. משא"כ בשאר ימות השנה שהיו רוצים לאכול אחר מנחה מתפללין אותה מבע"י (ר"ן) ובודאי שהיו מתפללין בעוד היום גדול שאסור להתחיל לאכול חצי שעה קודם צ"ה כמ"ש סי' רל"ה ובתענית היו מתפללין סמוך לשקיעה:

א

(א) אלא בשחרית ומוסף ובנעילה – היינו דבחול בכל יום בשחרית ובשבת ויו"ט גם במוסף וביוה"כ גם בתפלת נעילה והוא כשהוא עדיין יום:

ב

(ב) ביום שיש בו נעילה – היינו בתעניתים המבוארים לקמן סימן תקע"ט שתקנו רבנן בהן תפלת נעילה כמו ביוהכ"פ:

ג

(ג) שמא יהא הכהן שיכור – שנשתכר בסעודתו ושיכור אסור בנ"כ וכנ"ל בסימן קכ"ח סל"ח משא"כ במוסף לא גזרו דכיון שאסור לסעוד סעודת קבע קודם מוסף כ"א טעימה בעלמא כמבואר בסימן רפ"ו ס"ג ליכא למיחש לשכרות:

ד

(ד) של תענית – היינו של ת"צ שיש בהם נעילה הנ"ל או של יוה"כ:

ה

(ה) אטו מנחת וכו' – לפי שביום שיש בו נעילה מתפללים מנחה בעוד היום גדול כדי להתחיל נעילה קודם שקיעת החמה לכן מתחלפת היא במנחה של שאר הימים שהיו נוהגים ג"כ להתפלל בעוד היום גדול מפני שהיו רוצים לאכול אח"כ [שאסור לאכול קודם תפלת המנחה כמ"ש בסימן רל"ב] ובנעילה לא גזרו אטו שאר ימים לפי דליכא תפלת נעילה כ"א בתענית [גמרא]:

ו

(ו) שאין בו נעילה – היינו כל הארבעה תעניות וצום אסתר:

ז

(ז) סמוך לשקיעת החמה – שהיה מנהגם לאחרה סמוך לשקיעה:

ח

(ח) והמנהג שלנו וכו' – ר"ל שאין נושאין כפים כלל במדינותינו בכל ימות השנה רק בימים טובים וגם זה רק בתפלת מוסף ומ"מ כל הדינים הנזכרים בסעיף זה נ"מ גם לדידן לענין אמירת או"א ברכנו וכו' ולפי המבואר לעיל בסי' קכ"ז דבזמן שראוי מדינא לישא כפים אומרים או"א:

ט

(ט) שהדבר ידוע וכו' – ר"ל ולא אסרו בזה כי אם משום דמיחלף בשאר יומי וכנ"ל בסעיף א' לכן אין מורידין אותו אם כבר עלה אבל במנחה של שאר יומי אף אם עלה ירד (אחרונים):

י

(י) מקרי קצת ראוי – ומ"מ המתענים עד חצות ומתפללין מנחה כגון בער"ה וכדומה לא יאמר הש"ץ אלהינו וא"א אפילו לשיטה זו:

א

סעיף א' אבל בתענית שאין בו נעילה. מלשון הרמב"ם והטור משמע דוקא בתענית צבור. אבל תענית יחיד שיש י' מתענים: