שולחן ערוך, אורח חיים ק״י: היוצא לדרך ופועלים מה יתפללו וסדר תפלת הדרך ובית המדרש ובו ח סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

היוצא לדרך ופועלים מה יתפללו וסדר תפלת הדרך ובית המדרש ובו ח סעיפים:
בשעת הדחק כגון שהוא בדרך או שהיה עומד במקום שהוא טרוד וירא שיפסיקוהו או שלא יוכל להתפלל בכוונה תפלה ארוכה מתפלל אחר ג' ראשונות הביננו ואומר אחריה ג' אחרונו' וצריך לאמרם מעומד וכשיגיע לביתו אין צריך לחזו' ולהתפלל ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמי' ולא במ"ש ויו"ט:

ב

הפועלים שעושין מלאכ' אצל בעל הבית אם אינו נותן להם שכר חוץ מסעודתן מתפללין י"ח אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיה' ואם ניתן להם שכר מתפללין הביננו והאידנא אין דרך להקפיד בכך ומסתמא אדעתא דהכי משכירין אותם שיתפללו שמונה עשרה:

ג

ההולך במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל צרכי עמך מרובים וכו' וא"צ לא לג' ראשונות ולא לג' אחרונות ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד וכשיגיע לישוב ונתקרר' דעתו חוזר ומתפלל תפלת י"ח ברכות (ואם לא חזר להתפלל הוי כאלו שכח להתפלל לגמרי ונתבאר לעיל סי' ק"ח) (וכן משמע מב"י):

ד

היוצא לדרך יתפלל יהר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו' וצריך לאומרה בלשון רבים ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה ואם היה רוכב א"צ לירד:

ה

א"צ לומר אותה אלא פעם אחת ביום אפי' אם ינוח בעיר באמצע היום אבל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת:

ו

הר"מ מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבוקר היה אומרה אחר יהי רצון כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה:

ז

אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך ולכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה (רש"י והר"י) ואם שכח מלאמרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה:

ח

הנכנס לבית המדרש יתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו' וביציאתו יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו':

א

היוצא לדרך. ומה שנוהגים ליטול רשות מהגדולים כשהולכי' בדרכים ומתברכים מהגדולים יש סמך ממה שאמרו רז"ל בפ"ק דברכות נמלכין בסנהדרין פירש"י נטלו רשות כדי שיתפללו עליהם (אמ"ז בשם מהרר"ש כמהרר"ל מלובלין):

ב

ואם אפשר יעמוד. ודוקא בדאפשר ליה כגון שהחברות' ממתנ' עליו אבל מן הדין סגי במהלך (ב"י הרא"ש והרי"ף וכ"כ הר"ר יונה והרשב"א):

ג

ואם היה רוכב אין צריך לירד. דלא עדיפא מתפלת י"ח עצמה (הר"י בפרק תפלת השחר) וי"א שצריך לירד מאחר שתפלה קצרה היא ואינה צריכה כוונה כ"כ וליכא למיחש שמא יטרד באיחו' דרכו הרר"י):

ד

אומר אותה אחר שהחזיק בדרך ויש מפרשים לאפוקי שלא יאמר אותה מיד אחר שיצא מן העיר (עמק הברכה ובנו מהד"ר ישעיה בספרו של"ה) ועיין בס' באר שבע דף ק"ח ול"נ אף שהכין את עצמו לילך בדרך ועדיין לא הלך יש לומר תפלת הדרך וכן פירש"י בהוריות בפ"ק החזיק בדרך איכא וכן נכון לעשות באם אין לו לילך כ"א פרסה אחת מצומצמת אז יאמר תפלת הדרך בביתו כשילך אחר ברכת ת"ה פרסה שלימה וכן יעשה בעת שהוא על הדרך יתפלל בבוקר ויכלול ת"ה בתוך שומע תפלה או אחר גומל חסדים טובים כמו שעשה מהר"ם ובזה יוצא ידי כולם ובתשובה הארכתי כנ"ל:

א

הדחק. או שהשעה עוברת. כנה"ג מ"א:

ב

שיפסיקוהו. קאי ג"כ אדלעיל כשהוא בדרך ורואה שיפסיקוהו אבל בלא"ה מתפלל מהלך או מיושב. ב"ח מ"א:

ג

הגשמים. מפני שצ"ל ותן טל ומטר ובמ"ש וי"ט צ"ל הבדלה:

ד

בכך. וה"ה שילכו לבה"כ להתפלל בעשרה ל"ח. והיכי דנהוג נהוג. מג"א:

ה

לשלום. ואל יאמר אדם לחבירו לך בשלום אלא לך לשלום גמ':

ו

רבים. דוקא תפלה הקבוע לרבים כמ"ש סי' תקס"ה סוף סעיף א' אבל מלת ותתנני לחן יאמר בלשון יחיד ס' הקנה ע"פ הסוד ויעסוק בתורה בדרך אבל לא יעיין בהלכה דילמא אתי לאטרודי גמ' דתענית וכתב המ"א ואפשר דביושב בעגלה ואיש אחר מנהיג הסוסים שרי אפילו עיון. ואל יאכל יותר משני רעבון משום חולי מעיים (שם) ויכנס בכי טוב ויצא בכי טוב. עיין תוס' שם:

ז

לירד. מיהו אם אפשר לו יעמיד הבהמה דקי"ל רוכב כמהלך דמי. ש"ג:

ח

ביום. פי' בכל יום ויום שהולך יאמר אותה ב"ח וט"ז וכנה"ג דלא כטועים שאין אומרים אלא ביום ראשון שיוצאים לדרך אלא כל זמן שהוא בדרך מחויב לומר בכל יום שהולך:

ט

בבוקר וכו'. יש שהבינו דהאי בבוקר נמשך למטה כלומר כשהיה יוצא לדרך אפי' אחר התפלה היה אומר בבוקר כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים וכ"ה דעת הט"ז ולא היא אלא דמלת בבוקר נמשך למעלה כשהיה יוצא בבוקר קודם התפלה ואמר הברכות בדרך וכו' דהא אסור לאומרה עד שהחזיק בדרך כמ"ש ס"ז. באר שבע דף ק"ט מ"א וע"ת ושכנה"ג ולדברי ט"ז מה שאמר (בס"ד) [בס"ז] אחר שהחזיק בדרך. פירושו שיהיה מוחזק בודאי לילך ע"ש. ודוחק הוא ונסתפקתי אם יוצא בדיעבד אם אמר בביתו. ותפלת היוצא מן הכרך הנזכר בסי' ר"ל לכ"ע אומר אותה בביתו ע"ש:

י

לחברתה. שאינה פותחת בברוך ואם הולך באמצע היום יסמיכה לברכה אחרת כגון שיאכל או ישתה דבר ויברך ברכה אחרונה או יטיל מים ויאמר אשר יצר. של"ה נ"צ ואגודה: נוהגים ליטול רשות מהגדולים ומתברכים כשהולכים בדרך ויש סמך ממ"ש חז"ל נמלכין בסנהדרין פרש"י נטלו רשות כדי שיתפללו עליהם. עט"ז:

יא

בדרך. ולא יאמר בתוך עיבורה של עיר דהיינו בתוך ע' אמה ושירים מן העיר דעיבור' דמתא כמתא דמי:

יב

פרסה. הוא ח' אלפים אמה דמיל הוא אלפים אמה ופרסה הוא ד' מילין ואם הולך במקום סכנה יש להתפלל ת"ה אפי' בפחות מפרסה. ט"ז וכ"כ ע"ת:

יג

לבה"מ. נ"ל דה"ה במי שיושב ללמוד אפילו ביחידות ובפרט מי שהגיע להוראה. וי"ל נוסחא א' קצרה כוללת הרבה וזו היא. יר"מ יאו"א שתאיר עיני במאור תורתך ותצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת ואל תצל מפי דבר אמת עד מאוד כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. עכ"ל ט"ז וכן כתב המ"א שהאר"י ז"ל היה אומרה בכל בוקר. וכתב המ"א תפלת מודה אני וכו' יאמר בכל ערב כל העוסק בתורה כל היום:

א

טור

ב

ברכות כ"ח וכ"ט

ג

שם ט"ז

ד

הגהות מיימוני פ"א מה' ברכות

ה

ברכות כ"ט ול'

ו

הרמב"ם פ"ד מה"ת

ז

ברכות כ"ט ול'

ח

רבי' יונה

ט

כלבו בסי' פ"ו

י

טור בשמו

יא

ברכות ל'

יב

טור

יג

ברכות כ"ח

א

ס"א בשעת כו'. למ"ד א' מאי איכא כו' וכי מטא כו' וכתב הרי"ף והרא"ש מהא שמעינן דלא מצלי אלא בשעת הדחק כגון בדרך וכיוצא בו וז"ש שם לייט עלה אביי כו' אע"ג דבכולא סוגיא מ' דמותר כמש"ש כל השנה כולה כו' ושם ל' א' כנ"ל אלא דלייט אשלא בשעת הדחק ועתוס' שם ד"ה לייט כו' וע"ש ג' א' וז"ש או שהיה כו' וע"ש רש"י ותוס' ד"ה היה כו':

ב

או שלא כו'. כמ"ש במתני' כ"ח ב' וכר"ע דהלכה כמותו וכמ"ש הרמב"ם בפי':

ג

מתפלל כו'. ל' א':

ד

הביננו. כשמואל דכולה סוגיא כוותיה:

ה

ואינו כו'. כ"ט א':

א

ס"ב והאידנא כו'. דכל דמשכיר אדעתא דמנהגא משכיר כמ"ש בר"פ הפועלים:

א

ס"ג ואם יכול כו'. רמב"ם שמפרש מש"ש והיכי מצלי אתפלה קצרה וז"ש והלכתא כו' וכ' הרי"ף דהלכתא כר"ש ומיהו דר"ח טפי עדיף כמש"ש דר"ש גופא אמר מהיות טוב כו':

ב

וכשיגיע כו'. שם:

ג

ואם לא כו'. מהנ"ל וערש"י שם ד"ה וכי מטי כו':

א

ס"ד ואם אפשר כו'. כנ"ל וכפירש"י ותוס' דאתפלת הדרך קאי:

ב

ואם היה כו'. כמש"ש לענין תפלה:

א

ס"ה אצ"ל כו'. כמו ברכות התורה ושאר הברכות:

ב

אבל כו'. כיון שנמלך וה"ה לכל הברכות וכמש"ל סי' ח' ע"ש:

א

ס"ו הד"מ כו'. שלכן אינה מתחלת בברוך. שם וכל בי שם וס"ל כמ"ש הרא"ש והגאונים דברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך שסמוכה לאשר יצר אבל ר"י פי' דשם הודאה וכאן תפלה ועיין טור:

א

ס"ז ואין לאומרה כו'. כפי' בה"ג:

ב

לא יחתום בברוך. טור וכל בו:

ג

ולכתחיל' כו'. לחוש לפרש"י לכתחילה:

ד

ואם כו'. דהעיקר כפי' בה"ג דלא כרש"י וכמ"ש שס נ"א א' וכן בברכת המצות וכמ"ש בתוס' בסוכה ל"ט א' סד"ה עובר. תר"י:

ה

ובלבד כו'. כפי' בה"ג דבפחות מפרסה ליכא סכנה כנ"ל:

א

או שלא יוכל וכו' – ר"ל מפני רוב טרדותיו או שהוא חולה וכהיום אין נוהגין להתפלל הביננו מחמת הטרדה ונ"ל הטעם לזה דלכאורה קשה על הדין דשו"ע מלעיל סימן ק"א ס"א דאיתא שם דאם אינו יכול לכוין את לבו בכולם יכוין את לבו עכ"פ באבות ומשמע דעי"ז ממילא מותר להתפלל כל התפילה כיון שהוא אנוס שאינו יכול לכוין אך די"ל דכאן דמיירי דשבעה ברכות יכול לכוין לכך התירו לו להתפלל הביננו ולא יותר כדי שיכלול כל השמ"ע בקצרה ובכונה אבל שם מיירי דלא יכול לכוין אפילו אלו הז' ברכות לכך לא התירו לו לקצר ע"כ ניחא דלא נהגו היום בהביננו שאנו חוששין שאפילו הז' לא יכוין וכענין דכתב הרמ"א שם בס"א בהג"ה א"נ מפני שאם באנו לקצר כהיום מחמת טרדה לא נתפלל לעולם תפילה שלמה מפני רוב הטרדה בעו"ה:

ב

ואינו מתפלל הביננו וכו' – ולא במו"ש ויו"ט. עיין בחידושי רע"א שמסתפק לענין מו"ש ויו"ט אם השעה עוברת י"ל דבזה במו"ש ויו"ט מוטב שיתפלל הביננו ולא יזכיר הבדלה דעכ"פ בדיעבד יצא בעלמא בלא הבדלה ממה שלא יתפלל כלל עי"ש עוד:

א

והאידנא וכו' שיתפללו י"ח – עיין במ"ב במש"כ דה"ה כל נוסח התפלה כשאר כל אדם כן מוכח מא"ר ופשיטא דיזהרו להתפלל התפילות בזמן התפלה וכמש"כ רש"י בברכות ט"ז ע"א ד"ה קורין ובעו"ה יש פועלים שנכשלין בזה שמאחרין זמן תפלה עד בין השמשות ממש:

א

ההולך במקום גדודי חיה ולסטים וכו' – עיין במ"ב וכן משמע ברמב"ם דדין זה איירי שהגיע לו זמן תפלה באמצע הדרך ואעפ"כ פטור ומ"מ אפשר דה"ה אם הוא מוכרח לצאת לדרך של גדודי חיה ולסטים אחר שכבר התפלל אין צריך להתפלל ג"כ רק תפילה קצרה זו ולא תפילת הדרך וכן משמע באור זרוע ואם יצא לדרך והתפלל תה"ד ובאמצע הדרך נודע לו שהוא מקום גדודי חיה ולסטים נ"ל דאין צריך עוד להתפלל תפילה קצרה זו דנכלל במה שאמר מתחלה והצילנו מכל אויב ואורב בדרך ומכל מיני פגעים רעים וכו':

א

צריך לחזור ולהתפלל וכו' – עיין במ"ב הטעם ולפ"ז נראה דכ"ש אם לן באושפיזא והשכים קודם הבוקר לנסוע לדרכו דצריך לברך תה"ד אף שלא האיר עדיין היום דזה הוי היסח הדעת גמור וכן משמע קצת בביאור הגר"א מדכתב דהוי כמו ברכת התורה וכו' ובבה"ת קי"ל לעיל בסימן מ"ז דצריך לברך ברה"ת תיכף כשהשכים אך לישנא דפמ"ג שכתב דבכל בוקר יאמר אותה משמע קצת שלא כדברינו ואולי נקט לשון זה משום דלכתחילה נכון לצאת בכי טוב ואפילו את"ל דטוב יותר להמתין מלומר תה"ד עד אור היום עכ"פ אם יזדמן לו שאז לא יוכל לומר כגון שיהיה אז סמוך לפרסה לביתו מוטב שיאמרנה קודם שהאיר היום כנלענ"ד לכאורה:

א

ואין לאומרה כו' – עיין במ"ב הטעם והוא מהרא"ש ולכאורה לפ"ז אפילו אם יש לו ליסע פרסה ביחד אך שהוא נוסע הפרסה דרך איזה עיר או שיודע שאיזה עיר קרובה בצד דרך נסיעתו בתוך פרסה ג"כ לא יאמר תה"ד בחתימה דהא ליכא מקום סכנתא ואפשר דלא פטרו רק אם כל דרך נסיעתו היה פחות מפרסה ומה שאמר אח"כ ובלבד שלא הגיע וכו' שאני התם דמה שהלך כבר ליכא לאיצטרופי לחייבו עי"ז ומה שיסע למחר נסיעה אחריתא היא משא"כ בעניננו וצ"ע:

א

במג"א ס"ק י"ב). נ"ב באליה רבה כתב כשהוא במלון יכול לאומרה בבקר עם ברכת השחר במלון:

ב

(ס"ק י"ג) אשר יצר. נ"ב ומורי ז"ל נהג לברך על הריח ומסתימת הפוסקים האלו משמע דמה שמריח בשמים הוי הפסק בין סמיכת הברכות:

א

סעיף ז' אומר אותה וכו'. נ"ב הנה בדין תפלת הדרך דעת המג"א ס"ק י"ד דבעינן הוחזק בדרך חוץ לעיבורה של עיר עמ"ש בזה בחבורי טטו"ד ליו"ד מ"ז בהלכות תערובות סי' ק"א ובחבורי סי' של"ג ע"ש מ"ש בזה דרך אגב שם בעזה"י ודו"ק:

א

[א] בשעת הדחק וכו'. ואם התפלל בדיעבד שלא בשעת הדחק כתב עולת תמיד נראה דיצא, ואין צריך לחזור ולהתפלל דאם לא כן אמאי לייט אביי הא צריך לחזור ולהתפלל, עד כאן. ויש לדחות דלייט שלא ירגיל עצמו להתפלל הביננו בבית כשאין יכול לכוין בכוונה ארוכה, אף דשרי מדינא דהוי בשעת הדחק, אלא טוב לו להחזיק עצמו ולראות שיתכוין, וכן משמע דברי סמ"ג. גם צריך עיון דמדקאמר בש"ס [ברכות] דף ל' כי מטי לביתיה לא בעי למיהדר לצלוייא משמע דוקא כשהתפלל בשעת הדחק לא בעי למיהדר לצלוייא כדלמדו הרי"ף והרא"ש מזה דדוקא בשעת הדחק יכול לומר הביננו, אבל כשהתפלל ברכת הביננו צריך למיהדר לצלוייא דאם לא כן למה למד הש"ס חילוק דין משעת הדחק בדיעבד ולא לכתחילה ודו"ק:

ב

[ב] או שלא יוכל וכו'. והוא הדין כשזמן תפילה עוברת כשיתפלל תפילה ארוכה:

ג

[ג] מעומד וכו'. משום שהיא קצרה ואפשר לכוין בה, עיין סימן צ"ד. ועיין בלבוש נוסחת הביננו ופירושה ומה שכתב ישפטו ולא על פי מזלם וכו' כן כתב בית יוסף. ותימא מאי ענין התועים במשפט ולא על פי מזלם, וראיתי במלבושי יום טוב שכתב שיש טעות סופר בבית יוסף וכן צריך לומר על דעתך ישפטו כלומר אותן שהם תועים על דעתך ישפטו ולא על פי מזלם וכו' כן צריך לומר, עד כאן, וכן ראיתי בכסף משנה פרק ב' מהלכות תפילה:

ד

[ד] בימות הגשמים וכו'. דחיישי שיטעה בתן טל ומטר במוצאי שבת דהוא התחלה ולא שייך טעות, מכל מקום חיישינן דיסברו שהוא ברכה בפני עצמה, ש"ס. והוסיף הלבוש ואתא למיטעי ולברך בשמונה עשרה אתה חונן בפני עצמה ואתה חוננתנו לברכה בפני עצמה, עד כאן. וקשה דאם כן בשאלה נמי נימא הכי ולמה אמר טעמא בש"ס דשמא יטעה, ודוחק לומר דשאני אתה חוננתנו דאיכא תנא דסבירא ליה דאומרה בברכה בפני עצמה הוא דאתא למיטעי מה שאין כן בשאלה ליכא למאן דאמר. ותירץ הפרישה דדוקא בהבדלה שאינו ענין לברכת אתה חונן היה נחשב לברכה בפני עצמה מה שאין כן בשאלה שהוא מעין ודשנינו בנאות ארצך, עד כאן, ועיין לקמן ריש סימן רצ"ד. והבית יוסף תירץ דאין החשש כלל דיברך בשמונה עשרה אתה חוננתנו ברכה בפני עצמו כיון דנוהגין כל השנה שכוללה בחונן הדעת, אלא החשש דיטעה לומר שהוא כשאר ברכות דאם שכח מחזירין אותו, ולכן בשאלה אין חשש דבאמת מחזירין אותו ונכון הוא, אך מצאתי בספר זכרון להגאון ר"י הכהן פ' רנ"ה שכתב זה לשונו ואם יאמר השאלה והבדלה יראה שהם שתי ברכות בפני עצמם עד כאן לשונו. והרי דבאמת איתא טעם זה בשאלה, ואם כן אזלא לה כל התירוצים הנזכרים לעיל. לכן נראה לי דש"ס דקאמר בשאלה טעם אחר היינו לאתקפתא דמר זוטרא דיאמר הבדלה, ולא סבירא ליה טעם דיטעה שהוא ברכה בפני עצמו, אבל למאי דקיימא לן כשמואל דאין אומרים הבדלה מטעם דברכה בפני עצמה הוא הדין בשאלה, והא דכתבו הפוסקים טעם זה דשמא יטעו בשאלה, היינו לרווחא דמילתא דאפילו למאן דאמר דאומרים הבדלה, מודה בשאלה דאין אומרים. והשתא ניחא הא דמשמע בשולחן ערוך וכו' דאף דמובטח שלא יטעה אינו מזכיר אפילו שאלה, וכן כתב בכסף משנה פרק ב' מהלכות תפילה וסותר לכאורה לקמן סימן קכ"ח סעיף כתב בדין נשיאת כפים, אבל למאי דפירשתי אתי שפיר קצת דאיכא טעמא אחרינא דברכה בפני עצמה:

ה

[ה] והאידנא וכו'. בלבוש משמע דאף לילך לבית הכנסת להתפלל בית יוסף, וכן כתב לחם חמודות, ומגן אברהם סיים היכי דנהוג נהוג:

ו

[ו] צרכי עמך וכו'. בלבוש זה לשונו רבון העולמים צרכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו וכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה ברוך אתה ה' שומע תפילה, עד כאן. וכתב מלבושי יום טוב הא דפותח רבון העולמים נכון הוא אלא שלא ראיתי כן בש"ס ופוסקים ואולי סמכו על הכלל לעולם יסדר אדם שבחו וכו', עד כאן, וכן כתב לחם חמודות דף כ"ו. ולעניות דעתי יש לומר דכיון שהוא במקום סכנה אין הקב"ה חפץ בשבחו, דוגמא לדבר מה תצעק אלי, ועוד הא במתניתין דאמרו הושע ה' וכו' אי אפשר לומר שיאמר רבון העולמים הושע ה', גם יש לומר דעיקר התפילה מתחיל מויהי רצון ומתחילין בו כמו שאר דברים המבוארים לקמן בסימן ר"ל, אך מצאתי באבודרהם דף קמ"ז שכתב כנוסחת הלבוש רבון העולמים. והטוב בעיניך וכו' פירש הרבינו מנוח לא תתן לנו הטוב בעינינו שאולי לא יהיה תכליתו טוב אלא הטוב בעיניך שהוא הטוב הגמור, והביאו כסף משנה פרק ד' מהלכות תפילה, ועיין (בש"ח) [מה] שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה פרק תפילת השחר יכול להתפלל אותה הולך או רוכב או כמו שיזדמן לו ואין בה השתחוויה, עד כאן, ועיין לקמן סוף סימן זה:

ז

[ז] ואם יכול לעמוד וכו'. הטעם כתב בנחלת צבי, דרמב"ם גרס בש"ס [ברכות] דף כ"ט תפילה קצרה אפילו מהלך משמע דלכתחילה טוב מעומד, עד כאן. ולא דק דכבר כתב בכסף משנה פרק ד' מהר"י דרמב"ם למד מדאמרינן, רב חסדא ורב ששת הוי אזלי באורחא קם רב חסדא ומצלי וקם נמי רב ששת ואמר מהיות טוב וכו', וכן פירש בחידושי רשב"א להדיא. אך קשה על מה שכתב זה לשונו האי צילותא תפילה קצרה הוא דאילו הביננו לא מהיות טוב נפקא דמדינא צריך לעמוד עד כאן לשונו. והא מפשטא דש"ס משמע דאפילו תפילת הדרך קאי דמתיר רב ששת במהלך, וכן מבואר בבית יוסף. ונראה דלאו דוקא תפילה קצרה קאמר כסף משנה אלא דומיא דתפילה קצרה דמשמע חד דינא אית להו, וכן משמע באבודרהם דף קל"א. אך קשה הא קאמר בש"ס כ"ט והלכתא הביננו מעומד וקיימא לן הלכתא מכלל דפליגי, ואולי לא גריס תיבת והלכתא וכן ברי"ף ורא"ש ליכא:

ח

[ח] שתוליכנו וכו'. כל רואי ותחזירנו וכו' לביתי לשלום כי אתה וכו' כן הוא לשון הרא"ש וכתב מעדני מלך אף דבש"ס ורי"ף ליתא מכל מקום ענין נכון הוא, עד כאן, וכן ראיתי בחידושי רשב"א ור"י ואבודרהם. כתב בספר צידה לדרך דף ט' יש רגילין לומר אחר תפילת הדרך יושב בסתר עליון וכן שיר למעלות אשא וכו', וכן בעלי מעשה אומרים בצאתם מפתח העיר בית יעקב לכו ונלכה באור ה' כי כל העמים ילכו בשם אלהיו, ואנחנו נלך בשם אלקים לעולם ועד. כתב של"ה דף קט"ו אם תפילת הדרך שגורה בפיו אזי ילך לבטח דרכו, ואם לא ישמור עצמו מפני הסכנה חס ושלום, ועל זה ישיב על לב כל בר דעת, וזה פירוש המלך בקונך וצא. כתב עמק ברכה כשיוצא לדרך טוב ליתן צדקה שנאמר צדק לפניו יהלך וכו' וטוב שילמוד גם כן קודם יציאתו. כתב של"ה דף קפ"ה חיוב גדול על המלך בדרך שיעסוק בתורה, על כן לא יזוז מלהרהר בדברי תורה לקיים מה שנאמר בהתהלכך תנחה אותך, וילמוד בעל פה מה שיוכל או יעסוק באיזה מזמורים או מאמרים לפרשם, עד כאן. ובש"ס תענית דף ה' קאמר דלעיין אסור, ואפשר דיושב בעגלה מותר. אל יאכול אדם יותר משני רעבון משום חולי מעיים:

ט

[ט] וצריך לאומרה וכו'. כתב עולת תמיד וצריך לומר דאם אמרה בלשון יחיד יצא בדיעבד, עד כאן. וגדולה מזו מצאתי בספר אור זרוע דף ק"ג זה לשונו אומרה לשון רבים אם ירצה, עד כאן. כתב מגן אברהם בשם הקנה, דוקא תפילה הקבוע לרבים, אבל ותנני לחן יאמר בלשון יחיד:

י

[י] ואם אפשר יעמוד וכו'. ואם עיכוב עמידתו טרדתו יאמר כשהוא מהלך, והוא הדין היושב, ומיהו למצוה מעומד רוקח סימן שמ"ד:

יא

[יא] אין צריך לירד וכו'. שירידתו ועלייתו טורדתו ומכל מקום צריך להעמידה עד שיגמור כיון דקיימא לן רוכב כמהלך דמי, מיהו אם מתיירא מפני לסטים אין לעכבו, שלטי גיבורים וכנסת הגדולה, ועיין לעיל סימן צ"ד:

יב

[יב] אם דעתו ללין וכו'. דהוי הסיח הדעת וכשאם לן בעיר שצריך בבוקר לברך, וכן בכל יום, הב"ח והאחרונים:

יג

[יג] אחר יהי רצון וכו'. ולא יאמר ויהי רצון בוי"ו כיון שהוא ברכה בפני עצמה. כתב בספר באר שבע אם אינו יוצא לדרך עד אחר התפילה יניח ברכה אחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה כדי לאומרה עם תפילת הדרך, עד כאן. ושל"ה כתב יטיל מים ויסמכנה לברכת אשר יצר, וכתב באגודה ואחרונים ואם הוא בחצי יום טוב שישתה יין או פרי ויברך לפניו ולאחריו ויסמוך לה זאת התפילה:

יד

[יד] אחר שהחזיק וכו'. זה לשון הנחלת צבי, לאפוקי שלא יאמר מיד אחר שיצא מן העיר, עד כאן, וכן כתב הפרישה סימן ר"ל. אבל עולת תמיד כתב זה לשונו לאפוקי שלא יאמר בביתו קודם שיצא לדרך, עד כאן. משמע דכשיוצא מביתו יאמר מיד, ובספר באר שבע דף (ק"ט) [ק"ד] זה לשונו דוקא לאחר שיצאו מן הכרך והחזיק בדרך אבל לא קודם לכן כלל, עד כאן. משמע קצת כדברי נחלת צבי, וכן משמע בעולת תמיד גופיה סימן ר"ל ושל"ה דף קט"ו וצריך עיון. ואין להקשות מהא דמהר"ם שהיה מסמך לויהי רצון דמשמע דאומרה בביתו דכבר כתבתי באליהו זוטא דמיירי שהיה יוצא לדרך בבוקר, ומתפלל בדרך, וכן כתבו באר שבע ושל"ה וכנסת הגדולה, אבל הט"ז לא הבין כן. שוב מצאתי ברוקח סימן שמ"ז שכתב שצריך להתפלל מיד עד כאן לשונו. מיהו אפשר דמיד כשיצא מן הכרך קאמר לקיים מקצת דברי באר שבע, אבל לא מיד כשיוצא מביתו דשמא יתעכב ולא ילך והוי ברכתו לבטלה. אך ראיתי שהביא הבאר שבע שם ראיה מדברי רמב"ם פרק י' מהלכות ברכות שכתב שיאמר תפילת הדרך לאחר שיצא מן הכרך. ולעניות דעתי לא דק בזה דרמב"ם לא מיירי שם מתפילת הדרך כלל, אלא בדין נכנס לכרך ויצא מן הכרך דאיתא במשנה פרק הרואה, והיינו שלא הזכיר בה חתימה בו כתב בפירוש המשנה שם אינה ברכה, אבל תפילת הדרך איתא בפרק תפילת השחר ובעי חתימה, וכן משמע בהרי"ף והרא"ש ור"י שכתבו לתרווייהו עיין שם. וגם על בית יוסף ד"ה והרמב"ם וכו' יש לי תימא בענין זה עיין שם. גם עיקר ראיית באר שבע שם מדכתבו הפוסקים והחזיק בדרך. ובעולת תמיד הוסיף וכתב יש להסתפק אם בדיעבד יצא במה שאמר בביתו, עד כאן. וכתבתי באליהו זוטא דצריך עיון מפרק קמא דהוריות דף ד' דפריך שפיר קאמר ר' עקיבא לבן עזאי, ומשני החזיק בדרך איכא בינייהו, ופירש רש"י החזיק בדרך לילך לארץ ישראל ועדיין ישנו בעיר, עד כאן. הרי דלשון החזיק הוא אף כשעדיין בעיר, וכן מצאתי בגליון שולחן ערוך בשם מהר"ש במהרי"ל דאף שהוא עדיין בעיר כשהכין עצמו לילך יכול לברך, עד כאן. וכן משמע קצת בכלבו דף צ"ט ותשב"ץ סימן רמ"ג ורמ"ד. העולה לדינא דעל כל פנים בדיעבד יוצא, וכל זה ביום ראשון, אבל אחר כך לכולי עלמא נקרא החזיק בדרך אף במלון. ואפשר דבהכי מיירי דמהר"ם שסמכו לויהי רצון וכן כתב של"ה שם:

טו

[טו] ואין לאומרה וכו'. פירוש פרסה ארבע מילין שהוא שמונת אלפים אמה. כתב בית יוסף הקשה ר"י הא אמרינן בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה, ותירץ דירושלמי לא מיירי בקרוב לעיר אלא בהולך לדרך בין הכפרים שהכל בחזקת סכנה, עד כאן. ומבואר דדוקא במקומות הידועים דקרוב לעיר ליכא סכנה הוא דאין לאומרה. וצריך עיון דבסימן רי"ט משמע בבית יוסף בשם ר' דוד אבודרהם דסתם דרך פרסה הוא ובהכי מיירי הירושלמי, ואפשר דלכך הוא כתב בשולחן ערוך דין דמקום סכנה אפילו בפחות פרסה, מיהו לקמן כתב בשולחן ערוך דאם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר אפילו בפחות מפרסה, ונראה שדקדק לכתוב מוחזק בסכנה ביותר דבזה כולי עלמא מודים אבל בסתם מקום בעינן דוקא פרסה. כתב הכלבו שם ואגודה שאין חילוק בין הולך בספינה להולך ביבשה. כתב בתשובת נחלת שבעה סימן ע"ד דיש למידין שהבא מדרך תוך פרסה אין נותנין לו שלום, הבאים בשבת מחוץ לתחום אין נותנין להם שלום. מצאתי כתב בגליון שולחן ערוך דמה שנוהגין ליטול רשות מגדולים כשהולכים בדרך ומתברכין מהם סמך מפרק קמא דברכות דנמלכין בסנהדרין, ופירש רש"י ונוטלין רשות כדי שיתפללו עליהן, עד כאן. כתב בחזקוני פרשת שופטים ועינינו לא ראו מכאן למלוה חבירו שצריך לעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו, עד כאן. ועיין בשל"ה שם שהפליג מאוד במצות צידה לדרך ובמצות לויה, ולקמן סימן רל"א אפרש עוד בזה. בסוטה כל המלוה את חבירו אפילו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק פירש רש"י אותו היוצא לדרך. כתב סולת בלולה יכין לדרך נוד מלא מים לצימאון וכדי שיהיו ידיך טהורים ונקיים בכל עת, וגם יהא מצוי אצלו רצועות של תפילין וחוטין לציצית וחוטי כנפות, עד כאן. והגיה באור חדש (מד ע"א) דצ"ל קנפות קובים בתענית שם יכנס בכי טוב ויצא בכי טוב ובתוס' ריש פסחים דאפילו בעירו אסור משום מזיקין:

טז

[טז] שלא אכשל וכו'. וישמחו בי חבירי ושלא אומר על הטהור טמא ועל הטמא טהור ועל המותר אסור ועל אסור מותר ולא יכשלו בי חבירי בדבר הלכה ואשמח אני בהם, עד כאן. כלומר שתהא כל עסקנו בתורה ועל פי ההלכה ואז תהיה הלימוד לשמחה. וכתב מעדני מלך דף ל"ג דלבוש טעה דלפירושו לא גרסינן וישמחו בי חבירי דהא ודאי כי אי אפשר לפרש על דברי תורה עד כאן לשונו. ולעניות דעתי פירוש התפילה שישמח אחד בתורת חבירו וכן משמע בחידושי אגדות וב"ח ופרישה, ואם כן הגירסא נכונה בלבוש ופירושו ועיין בהקדמת תוספות יום טוב. כתב ט"ז נראה לי דהוא הדין במי שיושב ללמוד אפילו ביחידות ובפרט מי שהגיע להוראה, עד כאן. האר"י ז"ל היה אומרה בכלבוקר והיה אומר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך:

יז

[יז] מודה וכו'. ומה שכופלים אני עמל וכו' אני רץ וכו' על שכר עולם הזה והעולם הבא (לבוש). ורבינו יונה פירש כשאני רואה שעוברים הימים והזמנים אני מרגיש בעצמי שאני רץ בכל יום ומתקרב למיתה, ומפני זה אני מכין צידה לדרך כדי שאזכה לחיי עולם הבא, אבל הם אינם מרגישים במיתתן כלל ואינם מכינים צידה לדרך, עד כאן. כתב הרמב"ם בפירוש המשנה אלה שתי תפילות חובה ויש לו להתפלל יושב או עומד כמו שיזדמן לו ולא יחזר פניו למזרח ולא למערב ולא יעשה השתחויה ולא נפילת אפים וקרא שמה תפילה על מנהג הלשון שהוא מכנה כל בקשה תפילה. כתב מגן אברהם דתפילת מודה יאמר כל ערב כל העוסק בתורה כל היום:

א

שתוליכנו ותחזירנו לבתינו בשלום כן הוא ברא"ש ובחידושי רשב"א ור"י ואבודרהם וכתב בס' נ"ל יש נוהגים לומר אחר ת"ה יושב בסתר עליון שיר למעלות אשא וגו' וכן בעלי מעשים אומרים בצאתם מביתם בית יעקב לכו ונלכה וגו' ועיין בס' אליהו רבה מה שמביא בשם של"ה:

א

א) [סעיף א'] בשעת הדחק וכו' וה"ה אם השעה עוברת, כנה"ג הגב"י, עו"ת או' ג' יכתב דהיינו בימות החמה, מ"א סק"א, א"ר או' ב' סו"ב או' א' ר"ז או' א' ח"א כלל כ"ד או' ל"א חס"ל או' א' והטעם כתב בא"א או' א' מפני שצריך לגמור כל התפלה בזמנה, וכ"כ הפתה"ד או' ג' דצריך לגמור כל התפלה בזמנה וכתב דלא כס' בתי כנסיות בסי' פ"ט שנסתפק בזה יעו"ש:

א

ב) שם, בשעת הדחק וכו' או שקצרה לשונו מהתפלל הרמב"ם פ"ב מה"ת דין ב' מ"א סק"ב, סו"ב שם, שת"ז או' ג':

א

ג) שם, בשעת הדחק וכו' ואם התפלל בדיעבד שלא בשעת הדחק כתב העו"ת או' א' דיצא וא"צ לחזור ולהתפלל יעו"ש, והא"ר או' א' השיג עליו וכתב דלא יצא, וכ"כ הרב לחם יהודה בפ"ב מה"ת דין ב' דלא יצא אבל המאמ"ר או' א' כתב דיצא דברוב דברים מצינו דדיעבד ושעת הדחק כי הדדי נינהו וכתב על דברי הא"ר דאינו מוכרע יעו"ש, וכ"כ החק"ל בא"ח סי' ד"ן דצ"ב ע"א דיצא בדיעבד ומ"ש שם החק"ל שלא מצאתי חידוש זה בשום פוסק אישתמיט מניה דברי העו"ת וא"ר הנז' דאיפליגו בזה, וכ"כ ח"ע על מ"א סק"א דיצא בדיעבד ודברי א"ר אינן מוכרחין יעו"ש:

א

ד) שם, וירא שיפסיקוהו, קאי ג"כ אדלעיל כשהוא בדרך וירא שיפסיקוהו אבל בלא"ה מתפלל מהלך או מיושב כע"ש סי' צ"ד ס"ד וס"ו וכ"כ הב"ח בשם התו' מ"א סק"ב, ר"ז או' א':

א

ה) שם, מתפלל אחר ג' ראשונות הביננו וכו' והיא ברכה כוללת כל ברכות האמצעיות, ובעניין ברכה זו יש כמה נוסחאות כיעו"ש בגמרא ברכות דף כ"ט ע"א ובהרמב"ם פ"ב מה"ת דין ג' ובטור סי' זה ולבוש ובברכ"י או' א' ובשיו"ב או' א' ונראה שמפני זה אין נוהגין להתפלל הביננו בזה"ז, ועיין לקמן או' ח':

א

ו) שם, וצריך לאומרה מעומד, דכיון דקצרה היא לא יטרד בעמידתו משא"כ בשאר תפלות, מ"א סק"ג, א"ר או' ג' ר"ז או' א' מאמ"ר או' ג' וכתב דלא כהפר"ח שכתב בדרך אומרה אפי' כשהוא מהלך יעו"ש:

א

ז) שם, ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים וכו' מפני שצ"ל ותן טל ומטר, ובמו"ש ויו"ט צ"ל הבדלה, וכל מה שאומר בהביננו במילות קצרות הוא מעין ברכות י"ח והבדלה אינה ברכה בפ"א ע"כ אין מזכירה, טור וב"י ולבוש, ט"ז סק"א ר"ז שם. ואם עבר והתפלל הביננו בימות הגשמים או במ"ש ויו"ט בדיעבד יצא, מש"ז או' א':

א

ח) שם, ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים וכו' וכתב הר' מנוח דבגמרא פריך בין אימות הגשמים בין אמ"ש וי"ט וליכלליה מכלל ומשני דילמא אתי לאיטרודי משמע שאם מובטח דלא אתי לאיטרודי רשאי כדאמרינן גבי נשיאות כפים עכ"ל, והביאו מרן ז"ל בכ"מ פ"ב מה"ת דין ד' וכתב עליו ובקשתי לו חבר ולא מצאתי עכ"ל, והב"ד מ"א בזה הסי' סק"ד, וכ"פ הפר"ח או' א' דאפי' מובטח לו דלא מיטריד יתפלל י"ח שלימות יעו"ש, מיהו החס"ל או' א' כתב דאם כתוב לפניו דלא מיטריד ודחיקא ליה שעתא טובא שאם לא יאמר זאת לא יתפלל כלל יכול לאומרה אפי' בימות הגשמים ויזכיר מטר יעו"ש, אבל לפי מש"ל דמרן ז"ל כתב על דברי הר"מ דלא מצא לו חבר וכ"פ הפר"ת נראה דקשה הדבר להתיר אפי' בשעת הדחק וכו' אלא יזרז עצמו להתפלל תפלה בזמנה כראוי וא"ל נשאר זמן וכגון שטעה או נאנס יתפלל תשלומין בתפלה שאחריה כמ"ש בסי' ק"ח יעו"ש ובלא"ה כבר כתבנו לעיל אות ה' דאין נוהגין להתפלל הביננו בזמה"ז ואפי' בדרך ובשעת הדחק אלא מזרזין עצמן להתפלל בזמנה ובישוב הדעת אם הם טרודים ואם נאנסו ולא נשאר זמן משלימין בתפלה שאחריה:

א

ט) שם ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים וכו' אלא מתפלל י"ח, ואם הפסיקוהו עיין לעיל סי' ק"ד סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

א

י) [סעיף ב'] והאידנא אין דרך להקפיד וכו' ממ"ש הב"י והלבוש ומתפללין כשאר כל אדם משמע דהולכין ג"כ לביהכ"נ להתפלל בעשרה, וכ"כ הל"ח פ' היה קורא אות נ"ב. וכ"כ הפר"ח סוף אות ב' דהאידנא אין דרך להקפיד בכך וחייבין לירד לפני התיבה ולישא את כפיהם דאדעתא דהכי משכירין אותם עכ"ד, והמ"א סק"ז כתב והיכא דנהוג נהוג, וכ"כ א"ר אות ה' ר"ז אות ב':

א

יא) [סעיף ג'] ההולך במקום גדודי וכו' מתפלל צרכי עמך וכו' וזה נוסחה צרכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה יר"מ ה' אלהי שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה בא"י שומע תפלה, זהו נוסחת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור והוא מהגמרא ברכות כ"ט ע"ב, והלבוש כתב דיאמר בתחלתה רבון העולמים צרכי עמך וכו', והביאו הל"ח בפ' תפה"ש אות נ"ג וכתב עליו והוא נכון שהיאך מתחיל לבקש רחמים מלפניו ית' ולא הזכירו עדיין, ועוד הרי ארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל מנלן ממשה וכו' פ"ק דע"ז סוף דף ז' עכ"ד, וכ"כ הסו"ב במק"ת אות ב' דיאמר בתחלתה רבון העולמים, וכ"כ הא"ר אות ו' בשם האבודרהם יעו"ש:

א

יב) שם, חוזר ומתפלל וכו' אעפ"י שהתפלל אותה מעומד. מ"א סק"ח, ה"ב אות א' ר"ז אות ג':

א

יג) שם הגהה, ואם לא חזר וכו' היינו דוקא שלא חזר והתפלל בשוגג או מחמת שכחה או שלא היה יודע שחייב לחזור ולהתפלל, וה"ה אם כלה הזמן בדרך ולה היה יכול להתפלל אבל אם במזיד לא התפלל הרי הוא מעוות לא יוכל לתקון, וכתב הב"י דאם עבר זמן ב' תפילות שאין תשלומין לתפלה א' כלומר שעבר זמן ב' תפילות בדרך והוצרך להתפלל תפלה קצרה אין תשלומין לתפלה א' יעו"ש, עו"ת או' ה':

ב

יג) [סעיף ד'] היוצא לדרך יתפלל יה"ר וכו' מסיים בחתימה בא"י שומע תפלה כמבואר בב"י בסי' זה ובש"ע סי' ר"ל ור"ד וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים חוץ מהרמב"ם ז"ל שכבר תמה עליו מרן ז"ל בב"י ודברי הפר"ח בזה בטילים לגבי כל הפו' וכ"ה בכל הסידורים בחתימה ונכון היא מאמ"ר אות ז' ועיין לקמן אות מ"ז וזה נוסחה, יר"מ ה' או"א שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותסמיכנו לשלים ותביאנו למחוז, חפצינו לשלום ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך ותנני (כ"כ מ"א סק"י בשם ס' הבנה ע"פ הסו' דמלת ותנני יאמר ב"ל יחיד יעו"ש והביאו א"ר אות ט' סו"ב אות ג') לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואנו כי אתה שומע תפלות עמך ישראל ברחמים בא"י שומע תפלה, טור, לבוש, והגם דהרא"ש כתב לומר ותחזירני לביתי לשלום י"ל דזה נכנס במ"ש ותביאנו למחוז חפצינו לשלום וע"כ לא כתב הטור כלשון אביו הרא"ש ז"ל דזה יותר טוב, ועיין א"ר אות ח':

א

יד) שם היוצא לדרך יתפלל וכו' וה"ה אם הוא מפרש בים שיאמר תפלת הים בחתימה פעם ראשונה כדין ההולך בדרך ברכ"י אות ב' בי"ע בדיני תפלת הים אות א' חס"ל אות ב' ועי"ש בבי"ע נוסח תפלת הים, ועוד עיין לקמן אות מ"ז:

א

טו) שם היוצא לדרך יתפלל וכו' וישתדל שיעשו לו נוייה שכל המתלווה אפי' ד"א בעיר אינו ניזוק כמ"ש במסכת סוטה דמ"ו ע"ב והביאו א"ר אות ט"ו ברכ"י אות ד' זכ"ל אות ל' בי"ע בדיני תפלת הדרך אות ג' שע"ת אות ואו, וכופין ללוייה כמ"ש הרמב"ם פי"ד דין ג' מה' אבל והביאו ברכ"י שם זכ"ל שם, בי"ע שם, שע"ת שם, ועי"ש ברמב"ם דיני לוייה והביאום אחרונים בח"מ סי' תכ"ז יעו"ש, ומ"ש שם בגמרא והביאו הרמב"ם. שם דשיעור לוייה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר והאיש לחבירו עד תחום שבת וכו' כתב הד"מ שם בח"מ סי' תכ"ו בשם ילקוט מהר"ש דהאידנא אין נוהגין ללוות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזה"ז מוחלין על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד לפני שער העיר או לכל הפחות ד"א עכ"ל והביאו הסמ"ע שם ובאה"ג שם או ל"ו וא"ר בסי' רל"א אות ב' ועיין בשל"ה שהפליג מאד במצות צדה לדרך ובמצות לוייה והביאו א"ר בזה הסי' או' ט"ו, לוי"ה ר"ת לחיים ולשלום ילך האורח, ולמפרע המלו' ילך וישוב לחיים, קמת סולת אות י"א חס"ל אות ה':

א

טז) כתב בחזקוני פ' שופטים ועינינו לא ראו מכאן למלוה חבירו שצריך לעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו, א"ר שם, חס"ל אות ה':

א

טוב) מ"כ בגליון ש"ע דמה שנוהגים ליטול רשות מגדולים כשהולכים בדרכם ומתברכין מהם סמך מפ"ק דברכות דף ג' ע"ב דנמלכין בסנהדרין ופי' רש"י נוטלין רשות כדי שיתפללו עליהם ע"כ, א"ר שם, סו"ב אות ז' עט"ז אות א' חס"ל שם כף החיים סי' ז' או' ז':

א

חי) קבלה שלא יאמר הנוסע למלוין אותו שיחזרו ממנו שמירת הנפש אות נ"א בשם ס' דרכי צדק, והביאו זב"צ סי' קט"ז אות ק"א:

א

יט) יזהר שלא יפרד מחבירו מתוך הבכיה כי היא סכנה גדולה, ואם א"א לעצור יבכה מקודם הפרדס ס' הנ"ז אות נ"ג משם ס' הזכירה משם המקובלים זב"צ שם אות ק"ג, חס"ל שם:

א

ך) לא יעבור עם מומר בספינה ועם גוי מותר דשטנא בתרי אומי לא שליט, ס' הנז' אות נ"ט משם מ"א ססי' קנ"ו, זב"צ שם אות ק"ו:

א

כא) לא ילך אדם מביתו לדרך ויחזור לביתו אם שכח איזה דבר רק יעמוד לפני הבית לשאול מה שצריך, צוואת רבי יהודה חסיד אות מ"ג זב"צ שם אות ק"ד, חס"ל שם:

א

כב) לא ימשח אדם מנעליו ביום שדעתו לילך לדרך צוואת רי"ח אות מ"ד:

א

כג) יכין לדרך נוד מלא מים לצימאון וכדי שיהיו ידיו טהורים ונקיים בכל עת, וגם יהא מצוי אצלי רצועות של תפילין וחוטין לציצית וחוטי כנפות א"ר שם, חס"ל שם, יולך עמו כזית אפיקומן, חס"ל שם:

א

כד) כשיוצא לדרך טוב ליתן צדקה שנאמר צדק לפניו יהלך וכו' וטוב שילמוד ג"כ קודם יציאתו א"ר אות ח' בשם עמק ברכה חס"ל שם ולא יעבור מליתן או להפריש צדקה בכל יום קודם החזיקו בדרך כי גדולה צדקה וכתיב צדק לפניו יהלך וכו' חס"ל שם:

א

כה) נוהגים בעת כשיוצאין לדרך ליקח ג' אנשים מאוהביו ולעמוד אצל המזוזה ולהניח ידיו עליה ויקרא פ' שמע ישראל עד ובשעריך, ואח"כ יאמר שיר למעלית אשא עיני וכו' עד עושה שמים וארץ, והם אומרים אל יתן למוט רגליך וכו' עד סוף המזמור, וכן יעשו ג"פ, ואח"כ אומר ויהי נועם וכו' עד אבטח בו, והם אומרים כי הוא יצילך מפח יקוש וכו' עד ושלומת רשעים תראה, והוא חוזר ואומר כי אתה ה' מחסי וכו' והם חוזרים ואומרים לא תאונה אליך רעה וכו' עד סוף המזמור וכן יעשו ג"כ ג"פ וכשאומרים כי מלאכיו יצוה לך יכוונו בשם יוה"ך כי הוא מועיל לשמירה, ואח"כ אומר פ' ברכת כהנים מן וידבר עד אמור להם והם אומרים יברכך וכו' עד סוף הפ', וכן יעשו ג"כ ג"פ ואח"כ אומרים פסוק הנה אנכי שולח מלאך לעניך זכו' ג"כ ג"פ ור"ת אלו למעלות ויהי יברכך הגה הם לוים ואל יאמר אדם לחבירו לך בשלום אלא לך לשלום, ברבית ס"ד ע"א ע"ק כ"ט ע"א מ"א סק"ט ועיין יפ"ל או' ה' לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו עירובין דף ס"ד ברכ"י אות ה' בי"ע אות ד' שע"ת אות ו':

א

כו) יש נוהגים בצאתם מפתח העיר לומר בית יעקב לכו ונלכה באור ה' כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו בשם ה' אלהינו לעולם ועד א"ר אות ח' חס"ל שם:

א

זך) ישתדל ההולך שיעשהו שליח מצוה או יקח בעצמו איזה מטבע ויעשה בו סי' ויאמר לכשאבא למקום פלוני בלא נדר אתן זה לצדקה לעילוי נשמת ר"מ בע"ה קמח סולת ס"ק י"ב חס"ל שם:

א

כח) יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב שנאמר הבקר אור והאנשים שלחו. תענית דף יו"ד ע"ב ופסחים דף ב' ע"א ופי' רש"י ז"ל היוצא לדרך יכנס ערבית לבית מלון בעוד החמה זורחת ולמחר ימתין עד הנץ החמה ויצא ואז טוב לו שהאור טוב לו שנאמר באור כי טוב ומה היא טובתו מפני החיות ומפני הלסטים עכ"ל, ובתענית כתב עוד טעמים אחרים שלא יפול בבורות ובקעים שבעיר ושלא יעלילו עליו עלילות מרגל או גנב, ולפי טעמים אלו משמע דאפי' אם הוא אינו הולך יחידי וסמיך לעירו נמי צריך ליזהר, ועיין תוספות ריש מסכת פסחים ומ"א סק"י ומחה"ש ודו"ק.

א

כט) ועוד אמרו שם בתענית המהלך בדרך אל יאכל יותר משני רעבון מאי טעמא הכא תרגימו משום מעיינא במערבא אמרי משום מזוני מאי בינייהו איכא בינייהו דיתיב בארבא אי נמי דקאזיל מאוונא לאוונא ע"כ, ופי' רש"י ז"ל משים מעיינא שלא יתחלחלי מעיו של אדם ברוב אכילתו מפני טורח הדרך ויש אומרים יהיו מעיו של אדם שופכין זל"ז כעין מעיין, משום מזוני שמא לא יהיה לו אח"כ איכא בינייהו דיתיב בארבא, שהולך בספינה משים מזוני איכא משום מעיינא ליכא, מאוונא לאוונא מקום מלון התרגום מכפר לכפר דמשתכחי מזוני וליכא למיחש למזוני למענייא איכא למיחש עכ"ל, וא"כ אם הולך בספינה או בעגלה ע"ד הכפרים שמצוי מזינות ליכא למיחש למידי.

א

ל) ישתדל לצאת ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב ואם יוצא בבקר קודם חצות מה טוב, קמח, סולת או' ב' חס"ל שם,

א

לא) אחר שיצא מן העיר יאמר הרני מקבל עלי בלי נדר כשאגיע למקום פלוני אומר נשמת כל חי, קמח סולת או' ד' חס"ל שם,

א

לב) כשנכנס בספינה יאמר ט"פ פ' כי תעבור במים אתך אני ונהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך, וכשיכנס ישים רגל הימין תחלה קמ"ס שם, חס"ל שם,

א

לג) יזהר מאד שלא להבריח מן המכס שלא להתחייב בנפשו וכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד, קמ"ס שם, חס"ל שם,

א

לד) יזהר בדרך שלא לישן תחת אילן אגוז, ומי שהולך ברגליו והוה עוף טוב למשוח תחת רגליו חלב צבי חם ועי"ז יהיה עורו עב ולא יגע ומי שנתחב לו קוץ ברגלו ישים עליו צואת אווזא, קמ"ס שם. חס"ל שם,

א

לה) עגלות שהולכות בדרך א' ביחד ועגלה אחת נצרכה לתקן בה איזה דבר או איזו תיקון לצורך הסוסים צריכין להמתין ולא יניחוהו יחידי וכ"ש רוכבין על סוסים וא' מהם נפל מן הסוס או שהסוס רובץ תחת משאו שצריכין להמתין עליו ולסייעו, וכן אם בהמתו של אחת מהם היא רעועה או חלושה ואינה יכולה לילך כ"כ במהירות אין רשאין ליפרד ממנו ולהניחו יחידי, קמ"ס שם, חס"ל שם.

א

לו) כל האומר מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר בצורת המנורה ז"פ כשיוצא לדרך ויכוון בו ילך לשלום ולהצלחה, וטוב שכל אדם יסתכל בו קודם צאתו לדרך ובדרך יתפלל אותו, שבט מוסר פ' ל"א פת"ע או' ט"ז.

א

לז) בראותך אויבך אמור אוריאל ז"פ בנשימה אחת או נוריאל בבואך לדין זכור אוריאל ותצליח, שבילי אמונה נתיב ד' פת"ע שם.

א

לח) שם וצריך לאומרה בלשון רבים, שמתוך כך תפלתו נשמעת ב"י בשם רש"י ט"ז סק"ג ודוקא תפלה הקבועה לרבים כמ"ש סי' תקס"ה סס"א אבל תפלה שאינה קבועה לרבים י"ל בלשון יחיד, מ"א ומחה"ש סק"י ואע"פי שהולך יחידי מ"מ אומר בלשון רבים משום דא"א שלא יהיה אחד בסוף העולם שהולך ג"כ בדרך, מ"א סי' תקס"ה סק"א א"א ומחה"ש בזה הסי' סק"י, ואם חמרה בלשון יחיד יצא, עו"ת או' ז' א"ר או' ט'.

א

לט) שם, וצריך לאומרה בלשון רבים, עיקר תפלת הדרך נוסחה ר"ת לוי"ה, לישועתך קויתי ה' ל"פ, ויהי נועם ו"פ. יהי רצון וכו' הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכו' ה"פ. וי"א תחת יה"ר יברכך ה' וכו' או יוה"ך ישמרני וכו' ואומרים תפלת הדרך לעצמה מעבר יבק שפת אמת מאמר ב' פ' כ"ו, פת"ע או' ט"ז.

א

מ) ויעסוק בתורה בדרך אבל לא יעיין בהלכה דילמא אתי לאטרודי תענית דף יו"ד ע"ב מ"א סק"י וכתב שם המ"א דביושב בעגלה ואיש אחר מנהיג הסוסים שרי אפי' עיון, וכ"כ הא"ר או' ח' והשל"ה דף קפ"ה כתב דחיוב גדול על המהלך בדרך שיעסוק בתורה וכו' וע"כ לא יזוז מלהרהר בד"ת לקיים מ"ש בהתהלכך תנחה אותך וילמוד בע"פ מה שיוכל או יעסוק באיזה מזמורים או מאמרים לפרשם וכיוצא בזה הרבה רק לא יזוז מחשבתו מהרהור התורה או תיקון מע"ט וכיוצא בזה עכ"ל והביאו א"ר שם, וקבלתי שילמוד בכל יום קצת מזמורי תהלים בכונה והכנעה וטוב לו, ברכ"י או' ג' זכ"ל או' ד' בי"ע או' ב' שע"ת או' ו' חס"ל או' ה'.

א

מא) כשהולך בדרך ואיכא סכנה לישראל באותן הדרכים טפי מלעכו"ם יכול לשנות מלבושו ובלבד שלא ילבש כלאים וכן נהגו רוב הסוחרים והולכי דרכים, ב"ח ביו"ד סי' זק"ן והביאו הש"ך שם ס"ק י"ט וכתב דהאידנא נהגו כן בכל הדרכים משום דכל הדרכים בחזקת סכנה הם יעו"ש, ועוד עיין ברכ"י יו"ד סי' קע"ח או' ב':

א

מב) אם החתן מותר לצאת מביתי לסחורה כל שנתו עיין זכ"ל ח"ב חלק אה"ע סוף או' ח. ופ"ת באה"ע סי' ס"ד או' ב' די"א ברשות אשתו מותר וכ"כ הרו"ח באה"ע סי' ס"ה או' ג' בשם דברי מרדכי קרישפין סי' ג' ועיין בתשו' ח"ס אה"ע ח"ב סי' קנ"ה ויפ"ל ח"ד סי' ס"ד או' א' רב פעלים ח"ג סי' ט':

א

מג) שם ואם אפשר יעמוד וכו' דאמר רב ששת מהיות טוב אל תקרי רע ופי' רש"י הואיל ואני יכול להתפלל מעומד שהרי חבורתי עומדת לא אקרא רע להתפלל מהלך ואע"פי שמותר, ב"י. ט"ז סק"ד ר"ז או' ד' ואם עיכוב עמידתו טרדתו יאמר כשהוא מהלך וה"ה יושב ומיהו למצוה מעומד רוקח סי' שד"מ א"ר או' יו"ד

א

מד) שם ואם היה רוכב א"צ לירד דלא עדיפא מתפלת י"ח דאמרינן דלא ירד ב"י בשם ה"ר יונה. מיהו אם אפשר לו יעמיד הבהמה דק"ל רוכב כמהלך דמי מ"א ס"ק י"א בשם ש"ג. סו"ב או' ד' ר"ז שם ובמקום שאם יעכב הבהמה יסתכן בנפשו מפני הליסטים אין לחוש לזה וכן הוא מנהג העולם כנ"הג בהגה"ט. סו"ב שם א"ר או' י"א.

א

מה) שם א"צ לירד, וה"ה ליושב בעגלה שא"צ לירד אלא להעמיד הסוסים אם אפשר לו, ר"ז שם וה"ה אם יוכל לעמוד על העגלה יאמרנה מעומד עיין לעיל אות מ"ג:

א

מו) [סעיף ה'] א"צ לומר אותה אלא פעם אחת ביום וכו' ומיהו בכל יום צריך לומר אותה כשאוחז הדרך, ב"ח, ט"ז סק"ה, שכנה"ג בהגב"י אות ז' עו"ת אות יו"ד א"ר אות י"ב, סו"ב אות ה' ר"ז אות ה' מיהו הפר"ח אות ה' נחלק על דין זה ועל מ"ש הש"ע דאם נמלך מברך שנית וכתב דנראה לו דא"צ לאומרה אלא ביום ראשון לבד יעו"ש אבל המאמ"ר אות ח' כתב עליו וז"ל ואין דבריו נראין ואין לחוש להם דאין בהם כדאי לדחות דברי הפו' והראיה שהביא מפרש"י ז"ל בקל יש לדחותה דלא דמיא כלל ועוד דלא ק"ל כפי' רש"י כמבואר לקמן ס"ז עכ"ל, וכ"כ המש"ז אות ה' דאנו אין לנו אלא פסק המחבר ובשם בא"י ש"ת ובלא שם יכול לומר כמה פעמים עכ"ד וכבר כתבנו בכ"מ דכנגד סברה יחידה ודחויה לא אמרינן סב"ל ועיין באות שאח"ז:

א

מז) אם לן במקום ישוב שחייב להתפלל שם י"ח כשיצא למחר לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך דהוי כאלו עתה יוצא בתחלה ואם לא לן במקום ישוב או שהיו הולכין ביום ובלילה פעם ראשונה יברך ויחתום ובשאר הימים יברך ולא יחתום הרדב"ז בתש"ו כ"י סי' ב' אלפים קע"ו והביאו הברכ"י אות ט' בי"ע אות ו' קיצור ש"ע סי' ס"ח אות ה' וכתב שם הברכ"י ולפ"ז ביורדי הים לא יברכו בחתימה אלא יומא קמא ובשאר ימים מספק יברכו בלא חתימה, והביאו חס"ל אות ב' שע"ת אות ח':

א

מח) שם אבל אם דעתו ללון בעיר וכו' היינו דוקא כשהיה דעתו מעיקרא ללון בעיר ואח"כ נמלך לעבור חוצה לה או לחזור לביתו אבל אם מתחלה כשבירך היה דעתו לעבור חוצה לה ואח"כ אירעו אונס או כיוצא והיה בדעתו ללון שם ואחר זמן מה נמלך לעבור חוצה לה וללון בעיר שחשב בה מתחלה בזה כל אפיא שוין דאין לברך פעם ב' שהרי מתחלה בירך ע"ד לילך שם היום אלא יאמר אותה בלא חתימה מאמ"ר אות ט' ונ"ל דה"ה אם היה הולך בשיירה וא"כ מיכרח הוא ללכת עד המקום אשר ילינו בו בני השיירה ולא ידע בבקר בעת הברכה את דעת בעל השיירה עד איזה מקום ילכו היום וילינו ובחצי היום באו למקום ישוב ע"ד ללין שם ואח"כ חזרו ללכת דאין לומר אותה בחתימה דשמא בעל השיירה מן הבוקר היה דעתו ללכת אל המקום אשר לנו בו הלילה:

א

מט) [סעיף ו'] הר"מ מרוטנבורג כשהיה יוצא לדרך בבקר וכו' פי' כשהיה יוצא בבקר קודם תפלה היה אומרה אחר יה"ר כדי להסמיכה וכו' דהא אין לומר תפלת הדרך אלא אחר שהחזיק בדרך כמ"ש סעי' ז' באר שבע דף ק"ט, שכנה"ג בהגה"ט אות ב' עו"ת או' י"ג מ"א ס"ק י"ב, פר"ח או' ו' מיהו הט"ז סק"ז כתב דיכול לאומרה אפי' בעיר קודם שיצא לדרך ומ"ש שיחזיק בדרך פי' שיהיה מוחזק בודאי לילך יעו"ש והב"ד הסו"ב או' ז' וכ"כ העט"ז או' ד' והחיד"א כתב בס' שער יוספ דף כ"ה דיכול לברך כל שיצא מפתח ביתו ללכת לדרך אף כי עודנו עומד בעיר יעו"ש, והביאו בברכ"י או' יו"ד ובמאב"ר או' א' וכתב שם במחב"ר דגם המו"ק מסיק הכי יעו"ש, והא"ר סופ או' י"ד כתב דבדיעבד אם אמרה כשהוא בעיר יצא ועיין מאמ"ר או' י"ד מ"ש על דברי הט"ז והא"ר ומסיק שלא לברך אלא אחר צאתו מן העיר ומעיבורה וכמ"ש מ"א ס"ק י"ד יעו"ש וא"כ כיון שיש פלוגתא בזה ועוד יש חששא אחרת דכל זמן שהוא בעיר או סמוך לה אפשר שיולד לו איזה סיבה ויחזור בו מלילך ואם יברך באותו עת תהיה ברכתו לבטלה אח"כ ע"כ אין לברך אותה לכתחלה עד שיצא מן העיר ומעיבורה ואם הוא הולך באניה או בספינה לא יברך אותה עד שתתרחק האניה או הספינה אעיבורה של עיר רק בדיעבד אם כבר בירך אותה כשהוא בעיר יצא כמ"ש הא"ר, ועיבורה של עיר יתבאר לקמן או' ב"ן.

א

נ) שם. כדי להסמיכה וכו' מפני שאינה פותחת בברוך והר' יונה כתב בר"ש ברכות דלמה הטעם תפלת הדרך אינה פותחת בברוך משום דכל ברכה שבמקומה היא סמוכה לחברתה כשאומר אותה בפ"ע אומרה כמו שהיא במקומה שחותמת ואינה פותחת ותפלת הדרך נמי כיון שבתפלת י"ח ברכות שומע תפלה סמוכה לחברתה אם עכשיו אינה סמוכה לחבירתה לא חיישינן להכי עכ"ד והביאו ב"י ולבוש מחה"ש ס"ק י"ג:

א

אנ) שם כדי להסמיכה וכו' ואם הולך באמצע היום יסמיכנה לברכה אחרת כגון שיאכל או ישתה דבר ויברך ברכה אחרונה או יטיל מים ויאמר אשר יצר עו"ת אות י"ב מ"א ס"ק י"ג בשם של"ה ונ"ץ ואגודה, א"ר ס"ק י"ג ומ"ש הב"ש דאם אינו יוצא לדרך עד אחר התפלה יניח ברכה אחת מן הברכות דאשר נותן לשכוי בינה כדי לאומרה עם תפלת הדרך והביאו שכנה"ג בהגה"ט או' ב' וא"ר שם לפי דברי המק"ו אין נכון לעשות כן דהא כל ברה"ש מן ענ"י עד ברכת התורה כולם יש להם טעם בסוד וצריכות להיות על הסדר דוקא וקודם תפלה כמבואר בדברינו לעיל סי' מ"ו אות ט' ואות ח"י ואות מ"ט יעו"ש, אלא יסמיכה לברכת א"י או לברכה אחרת של אכילה או שתייה כמ"ש בשם המ"א ודעמיה:

א

בנ) [סעיף ז'] אומר אותה אחר שהחזיק בדרך, ולא יאמרנה בתוך עיבורה של עיר דהיינו בתוך ע' אמה ושירים מן העיר דעיבורה דמתא כמתא כדאמרינן בנדרים דף נ"ו ע"ב והשירים הם שני שלישי אמה והיינו ד' טפחים, ואם יש בית עומד רחוק מן העיר תוך ע' אמה ושירים וכן עומד בית אחר תוך ע' ושירים של בית אחד וכן בית שלישי תוך ע' אמה ושירים של בית שני וכן לעולם הכל נחשב תוך עיבורה של עיר עד אחר ע' אמה ושירים של בית אחרון, וכדלקמן סי' שצ"ח, מ"א ומחה"ש ס"ק י"ד, ר"ז אות ו' ח"א כלל ס"ד אות א' קיצור ש"ע סי' ס"ח אות א' ואם יש עליו אימת הדרך תוך ע' יכול לאומרה ה"ב אות ב' ועיין לעיל אות מ"ט ולקמן אות נ"ו:

א

גנ) שם אחר שהחזיק בדרך והיינו דוקא ביום הראשון אבל אח"כ לכ"ע נקרא החזיק בדרך אף במלון א"ר סופ או' י"ד מחב"ר אז' ב' א"א או' י"ד זכ"ל או' ת' ד"מ בהגה"ט או' ז' ר"ז שם סי' בי"ע או' יו"ד קיצור ש"ע שם חס"ל או' ב' שע"ת או' ט' ודלא כהמאמ"ר או' י"א ומה שכתב להביא ראיה מדברי הב"מ יש לדחותו בקל ואצ"ל.

א

דנ) שם אא"כ יש לו לילך פרסה פי' ח' אלפים אמה מ"א ס"ק ט"ו א"ר אות ט"ו א"א אות ט"ו ועיין לקמן סי' רס"א סעי' ב':

א

הנ) שם אא"כ יש לו לילך פרסה וכו' זהו פי' בה"ג אבל רש"י פי' שיאמרה דוקא תוך פרסם ראשונה ולא לאחר שהלך פרסה כמ"ש בב"י וע"כ כתב בהגהה דלכתחלה יאמר אותה בפרסה ראשונה דר"ל דלכתחלה יש להחמיר גם כפירש"י וכ"כ המחה"ש ס"ק י"ד ר"ז או' ח' אבל אם שכח מלאומרה יאמר אותה כ"ז שהוא בדרך ובלבד שלא הגיע לתוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללין בה ר"ז שם בי"ע או' ח' קיצור ש"ע שם או' ב':

א

ונ) שם אבל פחות מפרסה וכו' דכמו שהוא בעיר דיינינן ליה, ואם הולך במקום סכנה יש להתפלל תפלת הדרך אפי' בפחות מפרסה, ט"ז סק"ו, וכ"כ העו"ת אות י"ד, ה"ב אות ב' א"ר אות ט"ו, סו"ב אות ח' מש"ז אות ו' ר"ז אות ח' ח"א כלל ס"ד אות ג' שת"ז אות כ"א, ועיין לקמן סי' רי"ט סעי' ז':

א

זנ) שם אבל פחות מפרסה וכו' ואין חילוק בין הולך בספינה להולך ביבשה, א"ר שם בשם הכלבו והאגודה, ויש נוהגים שהבא מדרך תוך פרסה אין נותנין לו שלום, וכן הבאים בשבת מחוץ לתחום אפי' ע"י עירוב אין נותנים להם שלום דעכ"פ ליכא יותר מחצי פרסה ואין זה מקרי בא מן הדרך דהא אינו אומר תפלת הדרך תשו' נ"ש סי' ע"ד, והביאו א"ר שם, פת"ע אות כ"ד:

א

חנ) שם ובלבד שלא הגיע תוך פרסה וכו' ומ"ש תפארת שמואל על הרא"ש פ' תפה"ש אות יו"ד והביאו הברכ"י אות יו"ד דאפי' הגיע תוך פרסה צריך לאומרו ודלא כהטור אנו אין לנו אלא דברי הטור וש"ע ובפרט שבס"ל, וכ"כ שע"ת אות ט' דקשה להקל ולברך נגד הטור, ועיין בסי' ר"ל סעי' א' מה שצ"ל כשנכנס לכרך וכשיוצא יעו"ש:

א

טנ) [סעיף ח'] הנכנס לבית המדרש יתפלל וכו' וזה נוסחה, יר"מ ה' או"א שלא אכשל בדבר הלכה (וישמחו בי חבירי) ושלא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור ולא על המותר אסור ולא על האסור מותר (ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם) גמרא ברכות דכ"ח ע"ב וטור ולבוש ואם הוא לומד לבדו לא יאמר וישמחו בי חבירי וגם לא יאמר ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם:

ב

טנ) ובציאתו יאמר, מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי עם יושבי בית המדרש ולא שמת חלקי עם יושבי קרנות שאני משכים והם משכימים אני משכים לד"ת והם משכימים לדברים בטלים אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר אני רץ והם רצים אני רץ לחיי העוה"ב והם רצים לבאר שחת, גמרא שם וטור ולבוש. ועל מ"ש אני רץ והם רצים וכו' כתב הר' יונה וא"ת למה הוצרך לחזור זה והלא הוא בכלל מ"ש תחלה אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, י"ל שהוא דבר בפ"ע ור"ל כשאני רואה שעוברים הימים והזמנים אני מרגיש בעצמי שאני רץ בכל יום ומתקרב למיחה ומפני זה אני מכין צידה לדרך כדי שאזכה לחיי העוה"ב אבל הם אינם מרגישים במיתתם כלל ואינם מכינים צדה לדרכם עכ"ד, והביאו ב"י א"ר אות י"ז מש"ז אות ח' ולא יאמר נוסח אחר כי כל דברי הגמרא הם מסודרים ע"פ הסוד:

א

ס) שם הנכנס לביהמ"ד וכו' והאר"י ז"ל היה אומר תפלה זו כשהיה לומד עם חבירי הישיבה אפי' כשהיו לומדים בביתו, ואחר תפלה זו היה אומר פסוק כי ה' יתן חכמה וכו' ופסוק גל עיני ואביטה וכו' ואח"כ היה מתחיל לעסוק בתורה כמ"ש בשה"מ פ' ואתחנן וכ"כ מ"א ס"ק ט"ז, וכתב שם המ"א דתפלת מודה אני וכו' יאמר בכל ערב כל העוסק בתורה כל היום, וכ"כ י"א בהגה"ט, א"ר אות י"ז ור"ל בלילה כשפוסק מלימודו ורוצה לישן, מחה"ש, ואם אינו לומד כל היום יאמר אותה אחר שיסיים לימודו:

א

סא) שם הנכנס לביהמ"ד וכו' כתב הרמב"ם בפי' המשנה אלו שתי תפילות חובה ויש לו להתפלל יושב או עומד כמו שיזדמן לו ולא יחזר פניו למזרח ולא למערב ולא יעשה השתחויה ולא נפילת אפים, וקרא שמה תפלה על מנהג כלשון שהוא מכנה כל בקשה תפלה א"ר שם:

א

סב) קודם שיתחיל האדם ללמוד יהרהר בתשובה ואח"כ יקבל עליו למסור נפשו על קדושת השם בד' מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק (ויכוין לחבר ד' אותיות הוי"ה בד' אותיות אדנ"י ע"י ד' אותיות אהי"ה וד' שמות עסמ"ב) כדי שעי"ז יתכפרו לו עונותיו ויוכל לעלות לימודו למקום עליון כמש"ל סי' ס"א אות כ"ח, ואח"כ יאמר, לשם יחוד קבה"ו (ו"ה יאהדונהי) בדחילו ורחימו (י"ה, יאההויהה) ורחימו ודחילו (איההיוהה) ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים (יהוה) בשם כל ישראל, ובשם כל נפש רוח נשמה חיה יחידה, המתיחסים אל שורשי נפשינו רוחנו נשמתינו חייתינו יחידתינו ומלבושיהם והקרובים אליהם והנלוים להם. שמכללות אצילות בריאה יצירה עשיה. ומכל פרטי אבי"ע דכל פרצוף וספירה דפרטי אבי"ע, הריני בא לקיים מ"ע של לימוד תורה וכמש"ה והגית בו יומם ולילה והריני לומד תורה לשמה (ויכוין לשם ה' שהיא בחי' לאה ולהמשיך הארה מיסוד דאבא אל בחי' לאה כדי להמתיק דינים) כדי לקשר את שורשי נפשינו לייחדה ולהדביקה עם שורשה למעלה, ולהשלים ולתקן איל"ן (ג' יאהדונה"י) העליון ואדם (גי' יו"ד ה"א וא"ו ה"א) העליון, ויהי נועם וכו' גל עיני ואביטה וכו' כי ה' יתן חכמה וכו' ועיין שער רוה"ק דף י"ב ובחדש דף יו"ד ע"ב ובשה"מ פ' ואתחנן ותבין:

א

מ"א סק"ג בשאר תפלות. ר"ל בתפלת י"ח שהתירו לפעמים להתפלל מיושב:

ב

סק"ו שלא יהא נרא' כי כל מה שאמר בהביננו במלות קצרות הוא מעין ברכות י"ח ויחשבו שגם הבדלה היא ברכה בפ"ע:

ג

ט"ז סק"ב. להכריע בין דחק. פי' משום דהתירא דפועלים אינו בכלל שעת הדחק כלל אלא שהתירו להם משום פסידא דבעה"ב וממילא כיון שהכרי' בש"ס שאין להתפלל הביננו אלא בדחק אין היתר לפועלים ואע"ג דר"ג גופיה מודה בפועלים וא"כ נהי דשלא בשעת הדחק קי"ל כר"ג מ"מ שרי לפועלים. הא ליתא דכיון דלייט עלה אביי משמע דס"ל לאביי דאין לסמוך כלל אקולא דהביננו ואפי' במקום דמודה ר"ג ולא התיר אלא בדחק ממילא בפועלים לא והכי ס"ל להרי"ף והרא"ש ומש"ה הרמב"ם דפסק היתר' בפועלים כתב עליו הטור דס"ל דהיתרא בפועלים הוא ג"כ בכלל שעת הדחק זהו כוונת הט"ז ובחנם נתקשה הרב פרי מגדים ז"ל:

ד

מ"א סק"י תקס"ה. דאע"ג שהוא יחיד מ"מ א"א שלא יהיה א' בסוף העולם הולך ג"כ לדרך ובמ"ש המג"א שם בסי' תקנ"א:

ה

ט"ז סק"ז עם אחרים נראה דר"ל עם השייר' ביחד ואפי' אם הולך יחידי לא פלוג ודו"ק:

א

בשעת הדחק. או שהשעה עוברת [כ"ה]:

ב

וירא שיפסיקוהו. קאי ג"כ אדלעיל כשהוא בדרך וירא שיפסיקוהו אבל בלא"ה מתפלל מהלך או מיושב כמ"ש סי' צ"ד ס"ד וס"ו וכ"כ הב"ח בשם התו' לשון הרמב"ם או שקצרה לשונו מהתפלל מתפלל הביננו:

ג

מעומד. כיון דקצרה היא לא יטרד בעמידתו משא"כ בשאר תפלות:

ד

בימות הגשמים. מפני שצ"ל שאלה בברכת השנים ופריך ולכלליה שיאמר ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר ומשני אתי לאטרודי פי' לטעות שלא ידע לחזור לתפלתו וידלג או יוסיף (ב"י וכ"מ דלא כב"ח) מאחר דמלות קצרות הן וכ' הר"מ דאם מובטח דלא אתי לאטרודי רשאי כמ"ש סי' קכ"ח ס"ב ובקשתי לו חבר ולא מצאתי (כ"מ) ועמ"ש שם:

ה

בימות הגשמים. אלא מתפלל י"ח ואם הפסיקוהו עסי' ק"ד ס"ה:

ו

ולא במ"ש. מפני שצ"ל הבדל' בחונן הדעת, ופריך ונכלליה והכא ליכא למיחש שיטעה כיון דתחלת הברכה היא ותירץ הר"י כדי שלא יהא נראה שהבדלה ברכה בפ"ע היא וא"ת גבי שאלה נמי נימא האי טעמא י"ל דבשלמ' הבדלה כיון דאיכא ר"ע דסבר דברכה בפ"ע היא יבואו לומר דהל' כר"ע משא"כ בשאלה ליכ' למ"ד ולא יבואו לומר כן כנ"ל דלא כב"ח:

ז

והאידנא. וה"ה שילכו לבה"כ להתפלל בי' (ל"ח) והיכא דנהוג נהוג:

ח

חוזר ומתפלל. ואף על פי שהתפלל אותה מעומד דבמהלך בלא"ה צריך לחזור ולהתפלל כמ"ש סי' צ"ד ס"ט:

ט

לשלום. ואל יאמר אדם לחבירו לך בשלום אלא לך לשלום (גמ'):

י

בל' רבים. דוקא תפלה הקבוע לרבים כמ"ש סי' תקס"ה סס"א אבל מלת ותנני לחן יאמר בל' יחיד (כ"כ ספר הקנה ע"פ הסוד) ויעסוק בתור' בדרך אבל לא יעיין בהלכה דלמא אתי לאטרודי (גמ' תענית) ואפש' דביושב בעגל' ואיש אחר מנהיג הסוסי' שרי אפי' עיון ואל יאכל יות' משני רעבון משו' חולי מעיים [שם] ויכנס בכי טוב ויצא בכי טוב וכתבו התוס' ריש פסחים דבעירו מותר בלילה אם אינו הולך יחידי דליכא למיחש לא למזיקין ולא לפחתי':

יא

רוכב. מיהו אם אפשר לו יעמיד הבהמה דקי"ל רוכב כמהלך דמי (ש"ג):

יב

לדרך בבוקר. פי' שאומר הברכות בדרך דעכ"פ אסור לאומרה עד שהחזיק בדרך כמ"ש ס"ז [ב"ש]:

יג

הסמוכה לחברתה. שאינה פותחת בברוך ואם הולך באמצע היום יסמיכה לברכה אחרת כגון שיאכל או ישתה דבר ויברך ברכה אחרונה או יטיל מים ויאמר אשר יצר [של"ה נ"צ ואגודה]:

יד

אחר שהחזיק. נ"ל דלא יאמרו בתוך עיבורה של עיר דהיינו בתוך ע' אמה ושירים מן העיר דעיבור' דמתא כמתא כדאמרינן בנדרים ועסי' ר"ל סס"א ובעמק הברכה כתוב דהיינו תחום מעיבורא של עיר:

טו

פרסה. פי' ח' אלפים אמה:

טז

יתפלל יר"מ כו'. והאר"י ז"ל היה אומרה בכל בוקר והיה אומר אח"כ כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ועיין בהקדמת תי"ט ונ"ל דתפלת מודה אני וכו' יאמר בכל ערב כל העוסק בתורה כל היום:

א

(א) בשעת הדחק וכו' – אבל שלא בשעת הדחק אמרינן בגמרא דאביי לייט אמאן דמתפלל הביננו ומ"מ בדיעבד יצא ואין צריך לחזור ולהתפלל והא"ר מחמיר אפילו בדיעבד וכתבו האחרונים דאם רואה שהזמן תפלה עוברת אם יתפלל ארוכה מותר לכתחלה להתפלל הביננו והיינו בימות החמה:

ב

(ב) וירא שיפסיקוהו – קאי ג"כ אדלעיל כשהוא בדרך וירא שיפסיקוהו עוברי דרכים דאל"ה אפילו בדרך טוב יותר שיתפלל כל הי"ח ברכות בהליכה או בישיבה וכדלעיל בסימן צ"ד מלהתפלל הביננו בעמידה ועיין בפמ"ג:

ג

(ג) הביננו – שהיא כוללת כל הברכות האמצעיות ועיין בטור וב"י את נוסחה ופירושה:

ד

(ד) מעומד – שהיא במקום תפלת ח"י בשעת הדחק כיון שהיא כוללת כולן. והעדיפו כח תפלה זו לענין זה יותר משמ"ע שמותר להתפלל במהלך בדרך משום דאם יצטרך לעמוד יהיה טרוד ולא יוכל לכוין משא"כ בזה דקצרה היא לא יטרד ע"י עמידתו. ואם עבר והתפללה במיושב נשאר הפמ"ג בספק דאפשר דצריך לחזור ולהתפלל במעומד כשבא לביתו:

ה

(ה) ואינו מתפלל וכו' – מפני שצ"ל ותן טל ומטר בברכת השנים ובמוצ"ש ויו"ט צ"ל הבדלה ואפילו אם ירצה לכללם בברכת הביננו ג"כ אינו רשאי והטעם עיין בב"י ובמ"א ועיין בפמ"ג שמסתפק לומר דאפילו בדיעבד אם התפלל הביננו באלו הימים וכלל בתוכן אפשר דלא יצא דעבר על תקנת חז"ל. ועיין בבה"ל במש"כ בשם הגרע"א:

ו

(ו) הביננו – עיין בח"א שכתב דדוקא הביננו אסור אבל לקצר כל ברכה וברכה ולכלול בתוכם שאלה והבדלה [והנוסח עיין שם בכלל כ"ד] מותר אם הוא חולה או שעת הדחק גדול:

ז

(ז) בימות הגשמים – אלא מתפלל י"ח ואם הפסיקוהו עיין לעיל בסימן ק"ד ס"ה ובמ"ב שם:

ח

(ח) מתפללין י"ח – ג"פ בכל יום כשאר כל אדם שאין הבעה"ב מקפיד בעיכובן כיון שאינו נותן להם שכר:

ט

(ט) אבל אין וכו' – שזהו עיכוב גדול ומקפיד:

י

(י) ואם נותן וכו' – כי אז מקפיד הבעה"ב אם יתעכבו להתפלל כל הי"ח והוו להו לפועלי' כשעת הדחק וכנ"ל:

יא

(יא) הביננו – והיינו דוקא בימות החמה וכנ"ל בסעיף א':

יב

(יב) שיתפללו י"ח – וה"ה כל נוסח התפילה כשאר כל אדם וכתב הלחם חמודות דה"ה שמותרים לילך לבהכ"נ להתפלל בעשרה ועיין במ"א דזה דוקא במקום שאין דרך בעלי בתים להקפיד בכך ומ"מ אין יורדין לפני התיבה כ"כ הפמ"ג ובפר"ח איתא דהאידנא יורדין ג"כ לפני התיבה ונ"ל דאין להחמיר אם עי"ז לא יתאחר הזמן יותר:

יג

(יג) חיה ולסטים וכו' – ר"ל לפי שאז אינו מיושב דעתו כלל ולכך פטרוהו אז מלהתפלל אפי' תפילת הביננו:

יד

(יד) חוזר ומתפלל – היינו אם לא עבר עדיין זמנה:

טו

(טו) להתפלל לגמרי – ר"ל אף דהתפלל התפילה קצרה כמאן דליתא דמיא לענין עצם מצות תפילה וחייב להשלימה בתפילה הסמוכה וכדלעיל בסימן ק"ח והיינו דוקא אם מה שלא חזר והתפלל היה בשגגה שלא היה יודע שחייב לחזור ולהתפלל או מחמת שכחה או שכלה הזמן בדרך ולא היה יכול להתפלל בבואו לביתו אבל אם במזיד לא התפלל הרי הוא מעוות שאינו יכול לתקן ואם עבר זמן שני תפילות בדרך והוצרך להתפלל תפילה קצרה אין תשלומין לתפלה ראשונה:

טז

(טז) היוצא לדרך – סעיף זה מיירי אפי' אחר שכבר התפלל שמו"ע:

יז

(יז) לשלום – הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום וכשנפטר מן המת יאמר בשלום ולא לשלום. והטעם ע' סוף ברכות בע"י בהכותב ובמהרש"א:

יח

(יח) וצריך – ובדיעבד יצא אפילו אם אמר כל הנוסח בלשון יחיד:

יט

(יט) לאמרה וכו' – פי' כל הנוסח של תפלת הדרך שמתוך כך תפילתו נשמעת יותר. ובשם ספר הקנה כתבו דמילת ותנני לחן יאמר בלשון יחיד:

כ

(כ) בלשון רבים – ודוקא בתפילה הקבועה לרבים אבל כשאדם רוצה לבקש איזה בקשה בעד עצמו אין צריך להתפלל בלשון רבים. ויעסוק בתורה בדרך וכבר אמרו המהלך בדרך ומפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו אבל לא יעיין בהלכה דילמא אתי לאיטרודי. [תענית דף יו"ד] וכתב המ"א ואפשר דביושב בעגלה ואיש אחר מנהיג הסוסים שרי אפילו עיון. עוד משמע בגמרא דהמהלך בדרך צריך להרעיב עצמו מעט כי השביעה קשה אז למעיים מפני טורח הדרך. ויזהר כל אדם שיהיה לו פת אפילו הולך במקום קרוב ובמקום דשכיח פת כי כמה פעמים שיקרה מקרות ר"ל בדרך ונכון לכל י"ש בעת יציאתו לדרך שיקח עמו הטלית ותפילין שלו אפילו הוא נוסע למקום קרוב ודעתו לחזור היום פן יקרה איזה מקרה ויתבטל ממצוה ובעו"ה יש עוברי דרכים שאין לוקחין עמן אפילו תפילין וסומכין עצמן שבדרך ישאלו מאחרים ועונם גדול כי הרבה פעמים מצוי שעי"ז עוברים מן ק"ש ותפלה כשממתינים עד שיזדמן להם. ועוד שלוקחין תפילין ממה שבא בידם ואין מקפידים אם הקשר של ראש הוא לפי מידתו או לא:

כא

(כא) ואם אפשר – כגון שהחברותא ממתנת:

כב

(כב) יעמוד מלילך – אך אם עיכוב עמידתו יטרידו מותר לומר במהלך או במיושב:

כג

(כג) א"צ לירד – שירידתו ועלייתו טורדתו אלא יעמיד הבהמה מלילך אם אפשר לו שאם ירכוב הרי הוא כמהלך וה"ה ליושב בעגלה שא"צ לירד אלא להעמיד הסוסים אם אפשר לו:

כד

(כד) ביום – פי' בכל יום ויום כ"ז שהוא בדרך מחויב לומר אותה:

כה

(כה) אם ינוח – ר"ל שמתעכב שם איזה שעות כדי לנוח ואח"כ חוזר והולך לדרכו כיון שכשנח בעיר דעתו היה לחזור ולילך א"צ לחזור ולברך:

כו

(כו) צריך וכו' – דהוי היסח הדעת וכ"ש אם לן בדרך באושפיזא בלילה דצריך לברך בבוקר אך אם הוא נוסע כל הלילה דהיינו שאינו לן בקביעות באושפיזא רק ינוח איזה מעט זמן באושפיזא ואח"כ חוזר לנסוע יש לברך תה"ד בבוקר בלי חתימה ועיין בבה"ל:

כז

(כז) לדרך בבקר – פי' כשהיה נחוץ לפעמים לילך לדרך בבוקר קודם התפלה והיה אומר הברכות בדרך היה מסמיך התפילת הדרך אחר יה"ר אבל כשהוא מהלך אחר התפילה אין יכול לומר תה"ד קודם התפלה דהלא עכ"פ אסור לאומרה עד שהחזיק בדרך וכמ"ש בס"ז:

כח

(כח) הסמוכה לחברתה – שאינה פותחת בברוך ואם הולך באמצע היום יסמיכה לברכה אחרת כגון שיאכל או ישתה איזה דבר ויברך ברכה אחרונה או יטיל מים ויאמר אשר יצר ובמקום שאין יכול לעשות כ"ז כגון שאין לו על מה לברך וגם הוא יושב בעגלה בין אנשים ואינם רוצים להמתין עליו עד שירד ויעלה אעפ"כ מותר לומר תה"ד דכמה ראשונים סוברים דתה"ד אין צריכה שתהיה סמוכה לחברתה עיין בטור וב"י נוהגין ליטול רשות מהגדולים ומתברכים כשהולכים בדרך. ויש סמך ממ"ש חז"ל נמלכין בסנהדרין ופרש"י נטלו רשות כדי שיתפללו עליהם. ויכנס בכי טוב ויצא בכי טוב והיינו בשחרית בנץ החמה ובערבית תחילת השקיעה דשמא יפול באחת הפחתים וע"כ כשהוא סמוך לעירו שהוא יודע להזהר שם מהפחתים יכול לילך שם בלילה אם אינו הולך יחידי שאין לחוש למזיקים:

כט

(כט) שהחזיק בדרך – ר"ל שלא יאמרנה כשעדיין הוא בתוך העיר שדר בה אף שמכין עצמו לצאת לדרך ועיבורה של עיר דהיינו שבעים אמה ומעט יותר סמוך לעיר לאחר שכבר כלו כל הבתים הרי הוא כתוך העיר והט"ז מתיר אפילו בתוך העיר משעה שגמר בלבו והכין עצמו לצאת אבל הא"ר והפמ"ג ושארי אחרונים חולקין ע"ז והסכימו דלכתחילה יש ליזהר שלא לעשות כך אך בדיעבד יש לסמוך על דבריו. וכ"ז בתחלת יציאתו מביתו אבל כשהוא לן בדרך יוכל לומר תה"ד בבוקר כשמכין עצמו לצאת אפילו כשהוא עדיין בעיר דכבר החזיק בדרך. ועיין לקמן בסימן ר"ל לענין מה שמתפלל כשיוצא מן הכרך ובמ"ב שם:

ל

(ל) ואין לאומרה וכו' – שפחות מפרסה בקרוב לעיר אינו מקום סכנה מן הסתם אם לא שמוחזק לן באותו מקום שהוא מקום סכנה אז יש לברך תה"ד בכל גווני. ואין חילוק בין הולך בספינה להולך ביבשה [א"ר] ולפ"ז גם הנוסע על מסילת הברזל יש לו לברך תה"ד אפילו אם נוסע רק פרסה ולפ"ז יש לזהר לכתחילה תיכף כשמתחיל לנסוע לברך ברכת תה"ד וכמו שכתב הרמ"א בסמוך דלכתחילה יהדר תוך פרסה ראשונה ובדיעבד יברך עד לבסוף כ"ז שיש לו עדיין פרסה אחת ליסע על המסילה:

לא

(לא) פרסה – הוא ח' אלפים אמה דמיל הוא אלפים אמה ופרסה הוא ד' מילין:

לב

(לב) אבל פחות וכו' – ומפני זה כשאחד בא מן הדרך בתוך פרסה מנהג העולם שלא ליתן לו שלום דאין זה מקרי בא מן הדרך דהא אין אומר תפילת הדרך:

לג

(לג) תוך פרסה – ואפילו אם בדעתו ליסע עוד אח"כ כמה פרסאות מעיר זו הוא נסיעה בפני עצמה והשתא הוא עכ"פ פחות מפרסה וליכא סכנה:

לד

(לד) הנכנס לביהמ"ד – האר"י ז"ל היה אומרה בכל בוקר והיה אומר אח"כ כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך:

לה

(לה) יתפלל יר"מ – ואין בה חתימה. כתב ט"ז דה"ה מי שיושב ללמוד ביחידות ובפרט אם הגיע להוראה צריך להתפלל שלא יטעה בלימוד ובהוראה לומר על טמא טהור ועל אסור מותר וטוב לומר נוסח אחד קצר כולל הרבה וזהו יר"מ ה' או"א שתאיר עיני במאור תורתך והצילנו מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת ואל תצל מפי דבר אמת עד מאוד כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. וכשהוא לומד בחבורה צריך לבקש ג"כ שלא ישמח בתקלתם ולא ישמחו בתקלתו וכדאיתא בגמרא:

לו

(לו) וביציאתו וכו' – כתב הרמב"ם בפי' המשנה ואלה שתי תפלות חובה. ויש לו להתפלל יושב או עומד כמו שיזדמן לו ולא יחזור פניו למזרח ולא למערב ולא יעשה השתחויה וכו' עי"ש והביאו הא"ר ושארי אחרונים:

לז

(לז) יאמר מודה וכו' – וה"ה העוסק בתורה ביחידות כל היום צריך לומר כן בכל ערב אחר גמר לימודו [מ"א]:

א

סעיף א' ולא במ"ש וי"ט. אפשר דקאי על שעת הדחק דמחבר. דהיינו שירא שיפסיקוהו עוברי דרכים בזה במ"ש וי"ט אף דהבדלה אינו מעכב דהרי לא הבדיל בתפלה אינו חוזר ומתפלל ומ"מ טוב יותר להתפלל בדרך ובנוסחא הראויה ואם יפסיקוה יפסיקוה ויגמור אח"כ התפלה אבל בדחק שמזכיר המג"א בריש הסימן או שהשעה עובדת. י"ל דבזה במ"ש וי"ט מוטב שיתפלל הביננו ולא יזכיר הבדלה ממה שלא יתפלל כלל. ובימות הגשמים י"ל דבלא הזכיר משיב הרוח אינו תפלה כלל אבל במ"ש וי"ט בלא הבדלה דיוצא ידי התפלה י"ל דעדיף יותר ממה שלא התפלל כלל וצ"ע לדינא:

ב

סעיף ד' יתפלל יר"מ. והא דאינו פותח בברוך. כיון דברכת שומע תפלה במקומה בתפלה היא סמוכה רבינו יונה ריש ברכות:

ג

סעיף ו' כדי להסמיכה. ע' בטור סי' ו' ובב"ח שם:

א

רבים עבה"ט ובבר"י שקיבל שילמוד בכל יום קצת מזמורי תהלים בכוונה והכנעה וטוב לו. וישתדל שיעשהו לו לויה וכל המתלוה אינו ניזוק וכופין ללויה. כמ"ש הרמב"ם פי"ד מהל' אבל ועיין בח"מ סי' תכ"ז והנפטר מחבירו לא יפטור אלא מתוך דבר הלכה:

ב

ביום עבה"ט. ועיין בר"י בשם תשובת הרדב"ז כת"י אם לן במקום ישוב שחייב להתפלל תפלת י"ח כשיוצא צריך לומר תפלת הדרך כאילו יוצא בתחלה. ואם לן שלא במקום ישוב או שהיו הולכים ביום ובלילה פעם ראשונ' יברך ויחתום ובשאר ימים יברך ולא יחתום עכ"ל. והבר"י כתב ע"ז דה"ה מפרש לים יאמר תפלת הים בפעם ראשונה בחתימה ובשאר ימים יברכו בלא חתימה ע"ש:

ג

בבוקר עבה"ט ועיין לקמן סי' י"א ועיין בעט"ז: ובבר"י כתב שבספר שער יוסף על הוריות הראה פנים דשפיר מצי לברך כל שיצא מפתח ביתו ללכת לדרך אף שעודנו בעיר ע"ש. ובשבות יעקב ח"ב סי' מ"ו הביא דברי גיסו הא"ר והכריע שבתחל' יציאתו מביתו אין לברך עד שמהלך בדרך. אבל כשכבר הוא במלון מתפלל קודם שיוצא לדרך. ועיין בא"ר דעכ"פ בדיעבד יוצא כשאומר בביתו וההזיק לילך לדרך אף ביום ראשון ע"ש עיין בתפארת שמואל בהגהות הרא"ש שכ' בשכח לאומרה אפי' הגיע קרוב למלון אפי' תוך פרסה אומרה ודלא כהטור וקשה להקל ולברך נגד הטור. ואמנם גם התפארת שמואל מודה באם הוא דרך חזרתו לביתו והגיע סמוך לביתו תוך פרסה שלא יברך:

א

בימות הגשמים. מפני שצ"ל ותן טל ומטר ובמ"ש וי"ט צ"ל הבדל' וכל מה שאומר בהביננו במלות קצרות הוא מעין ברכת י"ח והבדלה אינו ברכה בפ"ע ע"כ אין מזכירה:

ב

אם אינו נותן וכו'. בטור כ"כ בשם הרמב"ם וכתב עליו ואפשר שחושב פועלים כשעת הדחק וכב"י מדברי רבינו נר' שסובר שהם דברי רמב"ם ואינו כן אלא גמ' ערוכה בפרק היה קורא והכי איתא כו' עכ"ל. ובאמת לא עיין ב"י בזה כל הצורך דבפ' היה קורא (ברכות דף י"ז) איתא הכי ומתפללין תפלת י"ח והתניא מעין י"ח א"ר ששת ל"ק הא ר"ג הא ר"י דתני' בפ' ת"ה רג"א בכל יום מתפלל אדם י"ח רי"א מעין י"ח ופריך אי ר"י מאי איריא פועלים אפי' כל אדם נמי אלא אידי ואידי ר"ג הוא ול"ק כאן בעושין בשכרן כאן בעושין בסעודתן דאז מתפללין י"ח ומביא ראיה מברייתא דמחלק ג"כ בין עושין בסעודתן או לא לענין ברכת המזון והרי"ף והרא"ש לא הביאו כלל החילוק הזה לענין הביננו רק לענין ב"ה וא"כ היאך כתב דתלמוד ערוך הוא לחלק לענין הביננו אלא נראה דלא כן הוא הדרך דבתפלת השחר הוא עיקר הדין של הביננו ושם מוכח במסקנ' דלא מצלי הביננו אלא בשעת הדחק מההיא דאביי לייט אמאן דמצלי הביננו במת' לחד גי' של התו' וכמ"ש הרי"ף והרא"ש שם וא"כ צ"ל דפסק התלמוד התם דלא כחד דלר"ג צריך לעול' י"ח ולר"י לעולם הביננו והתלמוד מכריע להלכה דבשעת הדחק יש לסמוך על ר"י ושלא בשעת הדחק עבדינן כר"ג ובפ' היה קורא מפלפל בגמ' כמאן מן התנאים אתי' ההיא ברייתא דיאמרו הביננו דשם לא נחתי כלל לחלק בין דחק או לא אלא בדברי התנאים עצמן מפלפל שם כמאן אתי' וע"ז פרכינן אי ר"י מאי אריא פועלים ולא סלקי' שם להאי סבר' דיש חילוק בין דחק או לא אבל במסקנת התלמוד דנחתין לזה להכריע בין דחק או לא ותו אין חילוק אחר הכי קי"ל וכ"כ הפוסקים לחלק כן ונמצא שמ"ש הרמב"ם לחלק בין עושין בשכרן או לא וכבר חילק הוא עצמו בין דחק או לא קשה עליו כיון שיש חילוק בין דחק או לא תו ליכא חילוק אחר דהני הכרעות התלמוד לחלק דוקא בין שעת הדחק וע"ז כתב רבינו הטור ואפשר שחושב פועלים כשעת הדחק דהיינו חילוק זה דעושין בשכרן ה"ל כשעת הדחק אבל בשכר סעודתן ה"ל שלא כשעת הדחק ונמצא שפיר כתב רבינו הטור דין זה בשם הרמב"ם דוקא כנ"ל נכון בס"ד:

ג

בלשון רבים. שמתוך כך תפלתו נשמעת:

ד

ואם אפשר יעמוד. דא"ר ששת מהיות טוב אל תקרי רע פי' כיון שהחבורה עומדים לא נקרא רע להתפלל מהלך אע"פ שמותר (רש"י):

ה

אלא פעם א' ביום. פי' בכל יום שהולך יאמר אותה:

ו

אבל פחות מפרסה כו'. דכמו שהוא בעיר דייני' ליה וכתב הר"י יש מקשין מן הירוש' דאמר כל הדרכים בחזקת סכנה ואפשר לומר שזה אינו קרוב לעיר אלא בהולך בין הכפרים שהכל הוא בחזק' סכנה עכ"ל משמע מזה דבהולך במקום סכנה יש להתפלל ת"ה אפילו בפחות מפרס' דזיל בתר טעמ' וראיה עוד ממ"ש בסי' רי"ט לענין ברכת הגומל בזה אפילו בפחות מפרסה וכ"ש בזה:

ז

ולכתחלה כו'. פי' שלא יעכב מלומר אותה אחר פרסה ראשונה ויכול לומר אותה אפילו בעיר קודם שיוצא לדרך ומ"ש שיחזיק בדרך פי' שיהי' מוחזק בודאי לילך וראיתי לקצת מקפידים שלא יאמר אותה עד שהוא דוקא חוץ לעיר על השדה ואין לזה שורש ועיקר מכל הפרושים והרי מהר"מ היה מתפלל אותה בבקר ביום שרצה ללכת בדרך ומ"מ נראה טעם למה שמתפללין אותה חוץ לעיר הוא משום שאז יאמר אותה עם אחרים וזכות דרבים עדיף מ"מ יהיה נזהר לומר בבית תפלה היוצא מן הכרך הנזכר בסי' ר"ל:

ח

הנכנס לבה"מ. נ"ל דה"ה במי שישב ללמוד אפילו ביחידות ובפרט במי שהגיע להוראה וי"ל נוסחא א' קצרה כוללת הרבה וזו היא יר"מ יאו"א שתאיר עיני במאור תורתך ותצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: