שולחן ערוך, אורח חיים ק״ב: שלא להפסיק כנגד המתפלל. ובו ה סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

שלא להפסיק כנגד המתפלל. ובו ה סעיפים:
אסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל בין מלפניו בין מן הצדדין (בין מלאחריו) (תוס' ומרדכי ואשר"י פ' אין עומדין) וצריך להרחיק ארבע אמות ואם עוסק בדברים שהם מתקוני התפלות ואפי' בפרק איזהו מקומן אינו צריך להרחיק ויש מתיר בעוסק בתורה אע"פ שאינו מתיקוני התפלות ויש מי שאומר דהני מילי מן הצד אבל כנגדו אפי' כמלא עיניו אסור ואפי' עוסק בקריאת שמע:

ב

ויש מי שאומר שאם היושב בצד המתפלל חלוש מותר:

ג

אם היושב ישב כבר ועמד זה בצדו אין צריך לקום שהרי זה בא בגבולו (מ"מ מדת חסידות הוא לקום אפי' בכה"ג) (ב"י בשם מהרי"א):

ד

אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות ודוקא לפניהם אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד:

ה

אם השלים תפלתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו אסור לפסוע שלש פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו שאם יעשה זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל וצריך לדקדק בזה אפי' אם האחרון התחיל להתפלל אחריו מאחר שכבר התחיל:

א

ויש מתיר כשעוסק בתור' אבל בעוסק בהלכות דרך ארץ צריך להרחיק דזה אינו נקרא עוסק בתורה (ב"ח):

ב

אינו צריך לקום וי"א דדוקא בבית שלא יחדוהו לתפלה אז אינו צריך לקום אם זה בא בגבולו אבל בבה"כ שיחדוהו לתפילה צריך לקום אף שבא בגבולו והוא ישב כבר (מורי בב"ח):

א

הצדדים. עמ"א וט"ז ובהלק"ט ח"ב סי' רכ"ו. ובח"א סי' כ"ד. ובתשובת גינת ורדים חלק א"ח כלל א' סי' ל"ט. ובספר פרח שושן חא"ח כלל א' סי' י"א:

ב

התפלות. ודוקא אם מוציא ד"ת בשפתיו אבל אם מהרהר לבד אסור לישב וכ"מ מההיא דעלי הי' עומד אע"פ שבודאי היה מהרהר בד"ת ועיין ב"י:

ג

בק"ש. פי' היושב:

ד

חלוש מותר. צ"ע דהא זקן וחולה דמיין להדדי בכל מקום וא"כ עלי זקן היה ולמה היה צריך לעמוד. ע"כ צ"ע להקל בהוראה זאת. ט"ז:

ה

בגבולו. דוקא בבית אבל בבית הכנסת צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל ב"א. ולפיכך גם עלי אע"פ שכבר ישב תחלה כיון שהמקום קבוע להתפלל היה צריך עלי לקום ויתורץ בזה קושית הטור על הרא"ש:

ו

המתפללים. אם מותר לעבור נגד מתפלל כשיש מקום גבוה י"ט ורוחב ד' לפניו. פסק בהלק"ט ח"א סי' פ"ד דאסור. אבל אם המתפלל הוא במקום כזה אפשר דמותר לעבור לפניו ע"ש ועיין בפרח שושן חא"ח סי' י"א:

ז

מותר. ובזוהר חיי שרה איתא דלכל צד אסור:

ח

ולעמוד. ר"ל דיעמוד שם שלא ילך הלאה דא"כ הוה ליה כנגד פניהם דכל שרואה אותו אסור דמתבטל כוונתו מפניו. מ"א: (ועיין בספר אליהו רבה מה שמיישב בפירוש הטור על קושיות ע"ת דלא כמ"א):

ט

ג' פסיעות. עמ"א. ופשוט דמיירי בתוך ד"א או שיבוא לתוך ד"א על ידי ג' פסיעות שיפסע לאחוריו. ע"ת:

א

ברכות ל"א

ב

תו' ורא"ש

ג

שם

ד

הרא"ש והרשב"ם סמ"ק

ה

תה"ד

ו

אהל מועד

ז

אורחות חיים

ח

טור בשם אביו

ט

ברכות כ"ז

י

הר"ר יונה

יא

אורחות חיים

א

ס"ב בין מלפניו כו'. עמ"א וט"ז ס"ק ב':

ב

ואם עוסק כו'. כל בו בשם הירושלמי ע"ש:

ג

ויש מתיר כו'. עט"ז:

ד

ויש מי כו'. וזה שכתוב בז"ה גי' י"ב ד"מ ובבה"ג מייתי ברייתא ע"ש ד"א:

ה

ס"ב יש מי כו'. עט"ז ודבריו תמוהים דהא מ' שנה קודם לכן הוה:

א

ס"ג אם היושב כו'. עמ"א ובזה תירץ קושיית הטור דהא עלי ישב מקודם כמ"ש ועלי יושב ועט"ז:

א

ס"ד ודוקא כו'. לשון הטור וכ"כ תר"י ועיין זוהר ח"א קל"ב א':

ב

ולעמוד. עמ"א:

א

ה אם השלים כו'. ירושלמי פ"ב דר"ה ר' חייא בר בא כו' וע' יפ"מ שם וכ"מ בגמ' דברכות כ"ז א':

ב

וצריך כו'. מהרי"א:

א

אסור לעבור כנגד וכו' – עיין הטעם במ"ב. ועיין בא"ר בשם של"ה דה"ה דיש ליזהר שלא לעבור בעת שקורין שמע ישראל. כתב בספר מאמר מרדכי וז"ל הטעם מפני שמבטל כונת המתפלל ולפ"ז נראה דאם המתפלל משלשל הטלית על פניו כמו שנוהגים הרבה דמותר לעבור על פניו ודוגמא לדבר לקמן בסי' קכ"ח ס"ג דכתב רמ"א דגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם ושע"כ נהגו לשלשל הטלית ואיתא עוד שם בענין המומין דאם מנהג הכהנים לשלשל הטלית דשרי לישא כפיו אפי' יש לו כמה מומין וה"נ י"ל דמועיל שלשול הטלית ומ"מ ראוי לחוש ולהחמיר עכ"ל ובפרט לפי מה שכתב הח"א דטעם האיסור מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה בודאי אין להקל בזה:

א

(במג"א ס"ק א') רק בקו השוה. נ"ב כמ"ש התוס' בעירובין דף נ"ו ע"ב וכו' כך שמעתי וק"ל:

ב

(ט"ז ס"ק ה') רגילין להתפלל בלחש. נ"ב צ"ע דא"כ בריש פרק אין עומדין דרשינן לא אדוני לא אדון אתה בדבר הזה אין שכינה ורוח הקודש שורה עליך שאינך יודע שאשה קשת רוח אנכי ע"ש הוה לה למימר בקיצור אינך ארון בדבר הזה שאין אתה יודע הרי דתפלה היא בלחש. עוד י"ל דקאמר התם איכא דאמרי הכי קאמרה ליה וכי אין רוח הקודש שורה עליך וקשה מה חידש לישנא בתרא ומאי רמז יש בקרא שאמרה כן בלשון תימה טפי מלשון החלט אין רוח הקודש שורה עליך. ע"כ נראה דגם עלי ידע דתפלה היא בלחש ועיין של"ה במס' ר"ה בהג"ה אלא שחנה עמדה להתפלל בתוך ד' אמותיו שישב עלי כמ"ש הרב ב"י דכתיב ועלי יושב והנה עשתה כן מפני שזה סגולה נפלאה להתפלל בצד הצדיק מכל מקום לא נכון לעמוד בתוך ד' אמותיו של יושב כמ"ש הב"י בשם מהר"י אבוהב וכל שכן להטריח הכהן גדול שיהי' צריך לעמוד ואם ישאר יושב יהיה נראה ככופר וע"כ חשבה עלי לשכורה והיא השיבה לו כהוגן וכי אין רוח הקודש שורה עליך תמיד והרי אתה תמיד קורא ק"ש ומתפלל ודלא כמו שנדחק להרב הב"י שעלי היה עומד ולא הרהר תורה בבהמ"ק חלילה לו אלא כמ"ש שזאת היתה תשובת חנה אליו כיון שאתה בעל רוח הקודש אינך צריך לעמוד מפני המתפללים ולא היה לך לדון אותי לכף חוב כי ע"י זה מותר להתפלל בתוך ד' אמות ישיבתך. ועיין מ"ש בהגהות הטור החדשים בשם מהרל"ח איך אמרה חנה הנצבת עמך הלא הוא היה יושב. ולפענ"ד נראה שידע שהתפלל' אלא שחשבה לשכורה מטעם הנ"ל ומשום הכי אע"פי שהיה יושב מ"מ אחר שהתחיל' להתפלל עמד ומש"ה ללישנא קמא החליטה שאין רוח הקודש שור' עליו דאל"כ לא היה לו לעמוד. וללישנא בתרא שאמרה וכי אין רוה"ק שורה עליך לא שאני מבזה אותד להטריחך לעמוד אלא היה לך לדון אותי לכף זכות שאני מחזיקך בשריית שכינה ורוה"ק:

ג

שם במחבר סעיף ב' בצד המתפלל. נ"ב עיין ט"ז ס"ק ד' ודבריו צריכין עיון גדול שהרי כתוב בשוחר טוב אותו היום מינהו כהן גדול כמ"ש הרב ב"י בסימן זה והיא שפט ישראל מ' שנה נמצא שהיה אז בן מ' שנה שהרי כל שנותיו שמונים שנה והש"ס דחולין קאי ביום מיתתו ע"ש:

א

סעיף ב' יש מי שאומר שאם היושב בצד המתפלל חלוש מותר. נ"ב עיין בט"ז ס"ק ד' מה שהקשה. ודבריו תמוהים הרי י"ל היתר זקן וחולה הוי רק להחולה והזקן דאם כבר בא המתפלל ועמד שם א"צ החולה והזקן לעמוד כיון שהוא חולה וזקן אבל המתפלל עושה איסור שעומד שם להתפלל סמוך לו והרי הוא יכול לעמוד בצד אחר ולכך על המתפלל הוי האיסור וי"ל דהך דיעה מפרש כפירוש התוס' שהביא הא"ז לעיל דעמך ה' לכך שפיר אמרה דאי לא הוי תוך ה' לא היתה היא עומדת להתפלל שם דלת אין היתר מה שהוא זקן והט"ז כתב סברא זו לקמן לענין בא בגבולו וכאן לא הרגיש בזה וצ"ע ודו"ק.

א

[א] בין מלאחריו וכו'. והלבוש שהשמיטו כתב הנחלת צבי דסבירא ליה כטור דלמד בזה בגימטריא י"ב אמות ולכך מותר לאחריו, דאם כן הוי ט"ז, ותמה על רמ"א שכתב כן על דברי שולחן ערוך שהם כלשון הטור, עד כאן. ולא קשה מידי על דברי רמ"א דכבר כתב הב"ח דמלאחריו הוא בכל הצדדין ובאליהו זוטא תרצתי קושיית מגמטריא י"ב דשני צדדין בחדא נחשבין גם למאן דאמר דלפניו אסור כמלא עיניו פשיטא דלאחריו אסור דהא לפניו אינו בכלל י"ב, וכן מצאתי בפרישה בשם דרכי משה ועוד דלפי הטעם דכתב הלבוש עמכה ברשותה מרומז גם לאחריו דהוא נמי ברשותה, וכן הסכים לחם חמודות ופרישה וב"ח דגם לאחריו אסור. כתב בעל הלכות גדולות פרק תפילת השחר תניא שנים יושבין ואחד מתפלל סימן רע למתפלל, שנים מתפללים ואחד יושב סימן רע ליושב, אלא מרחיק חמש אמות ומתפלל שנאמר עמכה מלא ה' חמישה, והני מילי כי יתיב במילי דעלמא, אבל יתיב וקרי קריאת שמע או מילי דצלותא לית לן בה סימן רע עד כאן לשונו. והוא דבר תימא ובש"ס ופוסקים לא נזכר מזה וצריך עיון:

ב

[ב] ויש מתיר וכו'. וכן פסק הלבוש משום שכתב בבית יוסף דאפשר דכולי עלמא סבירא ליה הכי וכן פסק הב"ח אבל הפרישה פסק דצריך לעמוד כל שאינו מתיקוני התפילות וסמ"ג וסמ"ק דנקטו עוסק בתורה היינו ממה שהוא מתיקוני תפילות, עד כאן, וכן משמע מבעל הלכות גדולות ורוב פוסקים, לכן יש לירא שמים להחמיר ולעמוד, וכשאין מוציא בשפתיו רק מהרהר בדברי תורה ודאי אסור ואם עוסק בהלכות דרך ארץ כתב הב"ח דלכולי עלמא אסור:

ג

[ג] ויש מי שאומר וכו'. משום שכתבו בית יוסף בשם אוהל מועד לחוד כתבו ביש מי שאומר, אבל הפרישה כתב ונראה לי דמוכח הכי גם כן מדברי הטור שהרי כתב בסוף סימן זה ואסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ארבע אמות ואם נאמר דהא דכתב כאן שאסור לישב בתוך ד' אמות מותר ואם כן אמאי אסור לעבור לפניו, ואין סברא לומר דלעבור יגרע מלעמוד, ועוד דאיסור של העברה אתי במכל שכן דעמידה כמו שכתב הבית יוסף לקמן. אלא על כרחך דאיסור ישיבה לפניו כמלא עיניו, אבל בתוך ד' אמות אפילו עמידה והעברה אסור עד כאן לשונו. ונראה שיש קצת חסרון בדבריו וכוונתו דאי איסור ישיבה לפניו אינו אלא תוך ד' אמות, אם כן עמידה מותר אפילו תוך ד' דהכי יש לדייק מדנקט ישיבה דוקא, וכדיליף ליה מקרא דאני האשה הנצבת עמכה שהיה נצב אם כן כל שכן העברה דמותר, אלא על כרחך ישיבה אסור כמלא עיניו והעמידה והעברה תוך ד' אמות לפניו אסור. אבל תמה על דבריו דאפשר דהעמידה מותר אפילו לפניו ותוך ד' אמות, והוא דהעברה אסור היינו דבהעברתו מבטל הכוונה, והא דכתב בשם בית יוסף דאין העברה אתא במכל שכן דעמידה לעניות דעתי לא ירד לעומק דברי בית יוסף דאידך צד כתב דאם העמידה שרי כל שכן העברה, היינו משום דקאי על צדדין ששם לא שייך הטעם דמבטל הכוונה אלא טעם שנראה כאילו אינו מקבל עול מלכות שמים, ואם כן אם בהעמידה מותר כל שכן בהעברה לא חיישינן לזה, אבל לפניו דשייך הטעם דמבטל כוונתו העברה דוקא אסור ולא העמידה דאין מבטל הכוונה בעמידה, גם אין נראה כאילו אינו מקבל מלכות שמים כיון שאינו יושב, ואי נאמר מדכתבו הטור ולבוש בסעיף ז' דבצידיהם מותר לעמוד משמע דלפניו אסור, אם כן הוה ליה לפרישה להביא ראיה זה אלא ודאי לאו ראיה הוא כדלקמן:

ד

[ד] אפילו עוסק וכו'. מפני שנראה כמשתחוה לבוש. ולעיל בסימן צ' סעיף כ"ד דאפילו מתפלל אחורי רבו לא נראה כמשתחוה חוץ לארבע אמות, צריך לומר דיושב אפילו באדם אחר גרע, ובאמת טעם זה כתב הלבוש מנפשיה. ונראה דוקא כנגדו ממש אבל בצדדין שלפניו לא ולא דמי לצדדין דכהנים בסימן קכ"ח סעיף כ"ח, ועיין לעיל סימן ע"ט:

ה

[ה] ועמד זה בצדו וכו'. מלשון זה דקדק עולת תמיד דוקא בצדו, אבל לפניו צריך לקום אפילו ישב כבר עיין שם. וקצת קשה דהוה ליה למידק נמי הכי בסעיף הקודם דנקט אם היושב בצד המתפלל חלוש מותר, משמע הא לפניו אסור, גם מטעם שכתב לחם חמודות דף ל"ט שאין אדם אוסר על חבירו מקומו המותר לו דומיא דמנודה שאסור לישב בד' אמות שלו שאם יושב כבר אין צריך לעמוד, משמע דאף לפניו מותר כשישב כבר. ואפשר דשאני בזה דחמירא יותר דאסור כמלא עיניו ונראה כמשתחוה. הקשה הטור הא נלמד מחנה דכתיב ועלי יושב אלמא שיושב כבר, ותירץ בית יוסף דיושב לשון עכבה, והב"ח מתרץ דעלי היה יושב בהיכל ה' וכיון שהוא מקום קבוע להתפלל בו צריך לקום אף שישב כבר כי לא באת בגבולו, והוא הדין בבית הכנסת הקבוע להתפלל בו, והא דיושב כבר, אין צריך לקום היינו כשיושב בבית שלא יחדוה לתפילה כל כך. ובזה כתבתי באליה רבה בסימן של"ד מה שכתב רמ"א סעיף ב' מה שנהגו לגרש מנודה מבית הכנסת שלא ידחוק היחידים שצריכין להתרחק מארבע אמותיו, עד כאן. והיינו כיון שהוא בבית הכנסת אף היושב כבר צריך לעמוד. והש"ך כתב דרצה לומר אותן שבאו עתה לארבע אמותיו עיין שם והוא דחוק:

ו

[ו] המתפללים וכו'. וכן כשקורין פסוק שמע ישראל שמבטל הכוונה:

ז

[ז] לפניהם וכו'. שלא יפסיק בינם לכותל [לבוש]. פירוש דבהפסק יבטל כוונתו, אבל מטעם חציצה עיין לעיל סימן צ' סעיף כ"ב:

ח

[ח] אבל בצידיהן מותר וכו'. כן כתב הטור. וכתב עולת תמיד תימא מאי קא משמע לן שמותר לעמוד דהא אפילו לפניהם מותר לעמוד, ואפשר דקא משמע לן דיכול לבוא לשם לכתחילה ולעמוד שם אבל לפניו אין היתר אלא אם כבר עמד שם או ישב דמותר לעמוד, אבל לבוא לכתחילה לעמוד שם לא הא צריך על כל פנים לעבור מעט כנגדם, עד כאן. ותמיהני מהיכן פשיטא ליה דלפניו מותר לעמוד ואי מדאוסרים לעיל בישיבה דוקא ועלי היה עומד כמו שכתבתי לעיל בשם הפרישה דילמא לא קאי אלפניו משום דאסור כמלא עיניו אבל בתוך ד' אמות אפילו עומד אסור כמו שכתבתי בשם הפרישה להדיא. אלא צריך לומר דסבירא ליה כמשמעות פשיטא דטור דלפניו דאסור בישיבה היינו בתוך ד' אמות, אם כן מאי מתרץ דלבוא לכתחילה לעמוד אסור הא מה שאוסר בישיבה הוא כשיושב עכשיו ולא כשיושב כבר, אם כן דוקא דעמידה דמותר נמי כשבא עכשיו ועומד שם, ואף דנאמר ונדחק שממעט רק כשכבר ישב ועכשיו עומד מכל מקום הוי כעובר מעט. ועוד קשה דאם כן אמאי לא כתב הטור דהעמדה אסור לפניו כמו שכתב בצדדין דמותר דהוי רבותא טפי מהעברה דהא בעמידה אינו עובר אלא מעט ואפילו הכי אסור. לכן נראה לעניות דעתי ברור דבהעמדה מותר לפניו, והא דכתבו בצדדין דמותר היינו אגב דהעברה כדפירשתי לעיל, גם קא משמע לן עיקר דין זה בפירוש דהעמדה מותר דלא חיישינן בהעמדה כנראה שאין מקבל עול שמים ונקטו בצדדין דאיירי בהיתרא, והוא הדין לפניו דהא מחד טעמא אסור ישיבת ד' אמות דצדדין ולפניו וכן משמע במהרי"ל ודברי מגן אברהם דחוקים בזה, איתא בזוהר חיי שרה דלכל צד אסור לעבור:

א

א) [סעיף א'] אסור לישב בתוך ד"א וכו' הטעם כתב בטור מפני שנראה כאלו חבירו מקבל עול מ"ש והוה אינו רוצה אבל הט"ז סק"ג הקשה עליו וכתב ט"א והוא מפני שהמקים שהמתפלל עומד אדמת קודש הוא כ"ז שהוא מתפלל וע"כ צריך לאותו שהוא עומד באותו מקום דהיינו תוך ד"א לנהוג בו כבוד יעו"ש, והב"ד הנה"ש אות א' וכתב דבזוהר חיי שרה איתא ובגין דב"נ קאים קמיה מלכא עילאה נטיל ד"א לצלותיה ע"כ והיינו כוותיה דהט"ז, ונראה דהיינו שלא אמרו בגמרא ד"א של מתפלל אלא ד"א של תפלה, ועד"ה כוונת מאמר הזוהר על בתי' רחל הנקראת תפלה היוצאת מאחרי חזה דז"א ולמטה עכ"ד, ור"ל שמלבשת ד"ס נהי"ס דז"א:

א

ב) שם אסור לישב בתוך ד"א וכו' משמע אבל לעמוד מותר, וכ"כ בב"י שלא אסרו אלא לישב אבל לעמוד ודאי מותר, ומיהו זהו דוקא מלאחריו או מצדדין אבל לפניו יש לאסור מטעמא אחרינא שמא לא יוכל לכוין וכמ"ש לקמן אות כ"ט יעו"ש:

א

ג) שם אסור לישב וכו' וסמיכה קצת שאם ינטל אותי דבר יעמוד עיין לעיל סי' צ"ד אות ל' שהבאנו פלוגתא בזה לגבי תפלת י"ח וע"כ לגבי הכא נמי יש ליזהר ועיין א"א סוף סי' זה:

א

ד) שם בין מלפניו בין מן הצדדין בין מלאחריו, כן היא הגירסא בטור וב"י שלפנינו וספרים שלא היה כתוב בדברי הטור בין מלאחריו כתב הב"ח דט"ס הוא וכ"כ ל"ת פ' אין עומדין אות כ"ח ודלא כלבוש שהשמיט בין מלאחריו יעו"ש. ועיין ד"מ וט"ז סק"ב, וכן הוא דעת האחרונים דיש לאסור גם מלאחריד, שכנה"ג בהגה"ט, א"ר אות א' קש"ג סי' י"ב אות מ"ב, בי"ע אות ס"ו ר"ז אות א' ח"א כלל כ"ו אות א' חס"ל אות א' קיצור ש"ע סי' ח"י, או' ח"יבן א"ח פ' יתרו אות ו':

א

ה) שם צריך להרחיק ד"א, ומקום גבוה ורשות אחרת אפי' תוך ד"א מותר לישב, מש"ז אות ב' וכל שיש מחיצה ביניהם אפי' של זכוכית הוי חלק רשות בפ"ע ומקרי רשות אחרת ושרי יפ"ל אות א' ועיין לקמן אות י"א ואות כ"ב, וע"כ נ"ל דאם המחיצה של זכוכית היא לפניו צריך אותו היושב שם להחזיר פניו מכנגד המתפלל וגם לא יעשה איזה מלאכה שיש חשש שיתבטל המתפלל מכוונתו:

א

ו) שם ואפי' בפרק איזהו מקומן וכו' שכיון שנהגו לאומרו קודם תפלה מעניני תפלה הוא חשוב, ב"י, ט"ז סק"ג, שכנה"ג בהגב"י אות ב' ומ"ש המאמ"ר אות ב' כבר כתבנו ע"ז בסי' א' אות ל"ג ובסי' מ"ח או' ב' יעו"ש:

א

ז) שם ויש מתיר בעוסק בתורה וכו' וכן דעת הלבוש והב"ח והרמ"ע באלפסי זוטא פ' אין עומדין הביאו מחב"ר אות א' והסו"ב במק"ח אות א' ר"ז אות א' ח"א כלל כ"ו אות א' אבל דעת הפרישה נראה דצריך לעמוד כל שאינו עסוק מתיקוני התפלה יעו"ש והביאו א"ר אות ב' וכתב דכן משמע מבה"ג ורוב פו' ולכן יש ליר"ש להחמיר ולעמוד עכ"ד וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג אות ז' דהיכא שסותם מרן להחמיר ואח"כ כותב בשם יש מי שאומר להקל דדעתו להקל בשעת הדחק יעו"ש וא"כ הכא נמי אין להקל כ"א בשעת הדחק וכ"כ החס"ל אות א' דיש לסמוך ע"ז בשעת הדחק כגון שאין לו מקום לישב חוץ לד"א או שאינו יכול לעמוד משום חולשא או שחושש ליוהרא או שלא לצער המתפלל שיצטרך למהר בתפלתו יאמר איזה מזמורים כדי שלא להיות עומד אבל אם ישב וידום איסורא עביד עכ"ד, וכ"כ בן א"ח פ' יתרו אות ו':

א

ח) שם ויש מתיר בעוסק בתורה וכו' אבל עוסק בהלכות דרך ארץ צריך להרחיק דזה אינו נקרא עוסק בתורה. ב"ח, עט"ז אוח א' א"ר שם, שכנה"ג בהגב"י אות ד' מש"ז אות ד' ונ"מ לדידן דאפי' לשעת הדחק אין זה מועיל:

א

ט) שם ויש מתיר בעוסק בתורה וכו' אבל הרהור לא מהני, ב"י ט"ז סק"ג אות ג' מ"א סק"ב, א"ר שם סו"ב אות א' קש"ג סי' י"ב אות מ"ב, ר"ז שם, ח"א שם, ש"ץ דקי"ג ע"א, בי"ע אות ס"ו, והיינו דוקא הרהור דד"ת אבל המהרהר ושומע החזרה מש"ץ נראה דמהני כיון דחייב לשמוע החזרה מש"ץ ושומע כקירא:

א

י) שם ויש מי שאומר דה"מ מן הצד וכו' עיין מש"ל סי' י"ג אות ז' דכל היכא שסותם מרן ואח"כ מביא בשם יש מי שאומר לחומרא דדעתו לפסוק הלכה כסתם וסברת י"א חושש לה לכתחלה יעו"ש, וא"כ ה"ג יש לחוש לכתחלה לדברי היש מי שאומר היכא דאפשר וגם היכא דלא אפשר עכ"פ צריך להחזיר פניו מן הטעם שנכתוב בסמוך יעו"ש:

א

יא) שם אבל כנגדו וכו' מפני שנראה כמשתחוה לו לבוש, א"ר אות ד' וכתב ונראה דוקא כנגדו ממ"ש אבל בצדדין שלפניו לא יעו"ש:

א

יב) שם ואפי' עוסק בק"ש, פי' היושב, וחבירו עומד ומתפלל, מ"א ומחה"ש סק"ג:

א

יג) [סעיף ב'] יש מי שאומר שאם היושב וכו' מה שהקשה הט"ז סק"ד דזקן וחולה כהדדי ועלי היה זקן מופלג כדאיתא פ"ק דחולין דכ"א ולמה היה צריך לעמוד תוך ד"א של חנה דבריו תמוהים דזה היה בשעת פטירתו דהוה בן צ"ח ומ' שנה שפט, וכבר תמהו עליו המו"ק ותו"ש בהגהותיו ובס' אמדי נועם דף ד' ע"ג ושאר אחרונים, מחב"ר אות ב' ועי"ש, והביאו שע"ת אות ד' וכן הקשה הלב"ש בסק"ד ונו"ש אות ד' ועיין פתה"ד אות ב' ומה שתמה עו"ש הט"ז דמאי אהני חולשתו שישב דוקא תוך ד"א ולא יזוז עוד לאמה אחת כתב הנו"ש שם דאין כאן תימה דלעולם היכא דאיכא מקום פנוי יותר מד"א שישב בו לא ישב בתוך ד"א והרב מיירי בשאין מקום פנוי חוץ לד"א כגון בבהכ"נ שעמדו כל הקהל להתפלל ולא נשאר יותר מד"א פנויים א"נ מקום קטן שאין בו כ"א ח' אמות מצומצמים והוא מתפלל באמצע המקום דליכא חוץ לד"א וכיוצא בזה עכ"ל, וכ"כ הנה"ש או' ג' מאמ"ר או' ג' וע"כ אם יכול זה החלוש לילך ולהתרחק חוץ מד"א למתפלל ילך ואם לאו ישאר יושב במקומו אבל עכ"פ יש לו לומר איזה מזמורים כדי שיהא עוסק בתורה וזה יוכל לעשות וכ"כ לעיל וכמש"ל סוף או' ז' יעו"ש:

א

יד) [סעיף ג'] אם היושב ישב כבר וכו' כ"כ הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל ומשמע דלא יש חילוק בין אם הוא יושב בביתו או בבהכ"נ דכל שכבר ישב ועמד זה בצידו א"צ לקום, אלא רק שבב"י כתב בשם מהרי"א דממידת חסידות יש לקום אף בכה"ג וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגהה, וכ"כ הנו"ש או' ו' ומאמר או' ה' אבל הב"ח כתב דהרא"ש לא אמר אלא כשהיה אחד יושב בבית שלא יחדוהו לתפלה ועמד זה להתפלל בצדו התם הוא דא"צ לקום שזה בא בגבולו אבל בבהכ"נ שהוא מוכן להתפלל שם אם היה אחד יושב שם כבר ובא אחר והתפלל בצדו צריך הוא לקום דאין לו רשות לישב שם ולמנוע הבאים להתפלל שם כיון שיחדוהו לתפלה לכל ישראל שיבואו להתפלל שם עכ"ל, והביאו העט"ז או' ב' שכנה"ג בהגב"י או' ז' מ"א סק"ד, סו"ב או' ג' א"ר או' ה' מש"ז או' ה' ה"ב או' ד' ר"ז או' ג' ח"א כלל כ"ו או' ב' קש"ג סי' י"ב או' מ"ב, ש"ץ דקי"ג ע"א, בי"ע או' ס"ו, חס"ל או' א' קיצור ש"ע סי' ח"י או' ך' בן א"ח פ' יתרו או' ו' וכתב היא"פ על מ"א סק"ד דלהב"ח אפי' אם יש לכל אחד מקום קבוע בבהכ"נ להתפלל שם מ"מ כיון שעתה הוא יושב בטל וזה בא להתפלל לא מקרי בא בגבולו, ובמקומות שכ"א יש לו מקום קבוע בדמים אפשר שגם זה לא מקרי בא בגבולו, והיינו דוקא בבה"כ משא"כ בבהמ"ד דא"צ לעמוד כמו בביתו יעו"ש, והביאו שע"ת או' ה' ועיין להרב יד אליהו סי' ד' שכתב דאין שייך בזה שום מדת חסידות לעמוד אם הוא עוסק בתורה או תפלה ולא עוד אלא דאם יתבלבל בקומו איסורא נמי איכא לעמוד ושאני ההיא דרמ"א סי' ק"ב דכתב דמנהג חסידות לקום אף שכבר ישב דהתם מיירי שאינו עוסק בתורה או מענייני תפלה וכן ראה את"כ להרב לקט הקמח דף י"ג, ועוד כתב דאף לס' הרב"ח דמחלק בההיא דמור"ם בין בהכ"נ לביתו מ"מ יודה דבעוסק בתורה א"צ לקום אפי' ממדת חסידות יעו"ש, והביאו עיקרי הד"ט סי' ה' או' ה' וכ"כ בשו"ת מים רבים חא"ח סי' מ"ב, והביאו שע"ת שם, עיקרי הד"ט שם, ובחשו' דברי דוד סי' מ"א כתב דביה"מ המיוחד לתורה או בהכ"נ המיוחד לו שמושכר או נחון לו אף לכתחלה מותר לישב לעסוק בתורה ואפי' יושב בטל א"צ לקום אם יושב במקומו המיוחד לו יעו"ש, והביאו עיקרי הד"ט שם, פת"ע או' ז' ועיין לקמן או' י"ט:

א

טו) שם, אם היושב ישב כבר וכו' ואם היה עומד מתחלה ורואה אדם שבא לצדו להתפלל שרי ליה לישב קודם שיתחיל זה להתפלל בצדו, ומ"מ אם ניכר שיושב משו"ה יש לאסור משום זילותא, מאמ"ר או' ד':

א

טז) ואם היה יושב כבר והוצרך לעמוד לאיזה דבר מצוה או לתפלה נראה שצריך לישאר עומד וראיה ממש"ל סי' נ"ו או' כ"א דאם היה יושב בתחלת אמירת קדיש וקם מפני זקן שצריך לשאר עומר לענות אותו מעומד יעו"ש, והה"נ הכא:

א

טוב) אם האחד כבר עמד להתפלל והעומד אצלו זקן ותולה מותר לישב. אבל המתפלל שרואה את החולה יושב צריך להרחיק, ישי"ע, והביאו פת"ע אות ו' ומ"מ יש לו לחולה או לזקן לומר איזה מזמורים כמ"ש לעיל סוף אות י"ג:

א

חי) שם, ועמד זה בצדו וכו' מלשון זה דקדק העו"ת אות ד' דוקא בצדו אבל לפניו צריך לקום אפי' ישב כבר יעו"ש, והביאו א"ר אות ה' ועיין לעיל אות י"א:

א

יט) שם הגהה, ומ"מ מדת חסידות וכו' אפי' בביתו. ר"ז אות ג' ח"א כלל כ"ו. אות ב' בי"ע אות ס"ו, חס"ל או' א' בן א"ח פ' יתרו אות ו' ועיין לעיל אות י"ד:

א

ך) שם בהגהה, ומ"מ מדת חסידות הוא לקום וכו' או לעסוק בד"ת אם הוא יושב מצדו או לאחריו דכיון דיש מתירין ביושב ועוסק בד"ת בכה"ג יש להקל אפי' לכתחלה, ועיין לעיל אות ז':

א

כא) [סעיף ד'] אסור לעבור וכו' ואפי' בתחנונים שלאחר התפלה אסור לעבור נגד המתפללים או לישב בצדיהם כל זמן שלא פסע כמ"ש לעיל סי' צ"ז אות ה' יעו"ש:

א

כב) שם אסור לעבור וכו' ומחיצה זכוכית לא חשיבא הפסק לענין זה דאכתי מתבטל כוונתו כשעובר בצד השני של זכוכית ואסור פתה"ד אות ג' כף החיים סי' י"א אות ל"ג בן א"ח פ' יתרו סוף אות ז' וכן אם המתפלל משלשל הטלית על פניו ג"כ אסור משום דלא פלוג ועוד שמרגיש לקול צעדיו כשעובר לפניו וג"כ מתבטל מכוונתו, ועוד לפי דברי הזוה"ק שכתבנו אות א' ואות כ"ו יש טעם בסוד וע"כ אסור לעבור כנגד המתפלל אף אם משלשל הטלית על פניו ועיין מאמר אות א':

א

כג) שם, אסור לעבור וכו' ומה"ט נהגו המדקדקים כשהקהל עומדים בבהכ"נ להתפלל י"ח להמתין חוצה עד גמר התפלה כדי שלא יעברו נגד פניהם. עיון יעקב דף ז' ע"ד. יפ"ל אות ו':

א

כד) שם, אסור לעבור וכו' ואם יש כנגד המתפלל מקום גבוה עשרה ורוחב ד' כתב הלק"ט ח"א סי' פ"ד דאין נראה שיהיה הפסק לענין זה דשכינה אין לה הפסק כ"ז שהמתפלל רואה או משום שלא יטרף, אבל אם המתפלל הוא במקום כזה אפשר דמותר לעבור לפניו עכ"ד, והביאו ש"ץ דקי"ג ע"א, חס"ל אות ב' שת"ז אות י"א בן א"ח שם, וכ"מ ממ"ש לעיל אות כ"ב, אבל אם זה המחיצה שרחבה ד' היא גבוהא עד כנגד ראש המתפלל בענין שאם יעבור לפניו אינו רואהו מותר, ועיין ח"א כלל כ"ו אות ד':

א

כה) שם, אסור לעבור וכו' ולפני ש"ץ המתפלל אסור לעבור אף שאינו בתפלת י"ח, תשו' הגאונים שבסוף ס' נהרות דמשק סי' שמ"ח, חס"ל בסו' סי' זה, כף החיים שם, בן א"ח שם. וכן כשקורין הצבור פסוק שמע ישראל שמבטל הכוונה, א"ר אות ו' קשל"ה:

א

כו) שם, ודוקא לפניהם וכו' שלא יפסיק בינם לכותל לבוש פי' דבהפסק יבטל כוונתו, אבל מטעם חציצה עיין לעיל סי' צ' סעי' כ"ב, א"ר אות ז':

א

כז) שם ודוקא לפניהם אבל בצדיהם מותר וכו' מיהו בזוה"ק פ' חיי שרה דקל"ב ע"א כתב וז"לי מאן דצלי אסור למעבר ד"א סמיך ליה ואוקמוה להני ד"א לכי. סטר בר לקמיה עכ"ל, והביאו מ"א סק"ה, א"ר סוף הסי' ר"ז אות ד' ש"ץ דקי"ג ע"א, (והא דלא זכרו מאי דמשמע מדברי הזוה"ק דלפניו אסור כמלא עיניו י"ל מפני שסברה זו כבר נזכרה בש"ע סעי' א') קש"ג סי' י"ב אות מ"ג, בי"ע אות ס"ז, חס"ל אות ב' בן א"ח פ' יתרו אות ז' וע"כ בודאי יש להחמיר היכא דאפשר כדעת הזוה"ק ואין לעבור כנגד המתפלל לפניו כמלא עיניו ומן הצדדין ואחריו בתוך ד"א רק בשעת הדחק כגון שהולך להתפלל או לדבר מצוה יש לסמוך על דברי מרן ז"ל וכ"כ בן א"ח שם:

א

כח) שם, אבל בצדיהם מותר וכו' וצדדין שלפניו כלפניו דמי, א"א אות ה':

א

כט) שם, מותר לעבור ולעמוד, כ"כ הטור וכתב ב"י זה נלמד ממ"ש לעיל ריש סי' זה דלא אסרו אלא לישב אבל לא לעמוד, ומשם יש ללמוד דכ"ש דלעבור שרי עכ"ל, והביאו מ"א סק"ו וכתב עליו וז"ל וצ"ע דא"כ למה כתב בצדיהם מותר לעמוד הלא אפי' לפניו מותר, ולי נראה דהכי קאמר הטור בצדיהם מותר לעבור ולעמוד שם שלא ילך הלאה דא"כ הו"ל נגד פניהם דכל שרואה אותו אסור דמתבטל כוונתו מפניו כנ"ל ברור עכ"ל, וכן הקשה העו"ת אות ה' ותירץ דקמ"ל דיכול לבא לשם לכתחלה ולעמוד שם אבל לפניו אין היתר אלא אם כבר עמד שם או ישב דמותר לעמוד אבל לבא לכתחלה לעמוד שם לא, הא צריך עכ"פ לעבור מעט כנגדם עכ"ד, מיהו א"ר או' ח' חלק עליו וכתב דשרי לעמוד לפניו לכתחלה כמו' מן הצדדים יעו"ש, וכ"כ קיצור ש"ע סי' י"ח או' ח"י אמנם לכל הדברות לא יתישב מ"ש הב"י ומשם יש ללמוד דכ"ש דלעבור שרי דאם איתא דס"ל לב"י דלעמוד לפניו שרי א"כ הוא כ"ש דלעבור לפניו שרי ואיך פסק בש"ע דלעבור לפניו אסור, וע"כ נ"ל דגם הב"י ס"ל דלפניו אסור לעבור ולעמוד והטעם כמ"ש המ"א על הטור דכל שרואה אותו אסור מפני שמבטל כוונתו, ומ"ש הב"י ריש הסי' שלא אסרו אלא לישב אבל לעמוד ודאי מותר היינו דוקא מצדיהם או מלאחריהם וכמ"ש בטור בסוף הסי' ומה שלא ביאר הב"י בתחלת הסי' סמך על מה שיכתוב אח"כ ומשם יש ללמוד וכו' דכיון דהכא לומד משם והכא לפניהם אסור א"כ צ"ל דשם נמי לפניהם אסור, וכ"כ הפר"ח או' א' דלעמוד לפני המתפלל אסור, וכ"כ פרמ"ג א"א או' ו' דלפניו אסור לעבור ואף אם עמד שם עשה איסור כל שעה משא"כ כשעמד כבר מקודם שהתחיל זה להתפלל מותר לעמוד שם עכ"ד, מיהו בשעת הדחק כגון שרוצה לעמוד להתפלל או לענות קדושה וא"א לו לעמוד כ"א לפני המתפלל יש לסמוך על דברי המתירין:

א

ל) [סעיף ה'] אם השלים תפלתו וכו' אסור לפסוע וכו' ופשוט דמיירי בתוך ד"א או שיבא לתוך ד"א ע"י ג' פסיעות שיפסע לאחריו, עו"ת או' ו' שת"ז או' י"ב, וזהו לפי מ"ש בש"ע סעי' ד' דאינו אסור לעבור לפני המתפלל כ"א בתוך ד"א ולפ"ז אם הראשון אינו מכוון כנגד האחרון ואם יעשה ג"פ אינו בא כ"א מן הצד של האחרון ג"כ מותר כמ"ש שם אבל בצדיהם מיתר וכו' אמנם כבר כתבנו לעיל או' ז"ך דלדעת הזוה"ק אסור לעבור כנגד המתפלל לפניו כמלא עיניו ומצדיו בתוך ד"א רק בשעת הדחק יש לסמוך ע"ד הש"ע וא"כ הה"נ הכא:

א

לא) שם, אסור לפסוע וכו' כ"כ ב"י בשם או"ח ריש ה"ת וכ"כ רבינו יונה בפ' תה"ש בטעם דאסור להתפלל אחורי רבו יעו"ש, אבל מדברי רש"י סוף דף ז"ך ע"א מוכח דמותר לפסוע אך צריך לעמוד שם ולא לעבור לפניו יעו"ש, והביאו מ"א סק"ז, פרמ"ג א"א או' ז' מחב"ר או' ד' ומ"ש המ"א שם ע"ש הירושלמי עיין מ"ש עליו המחב"ר שם ודו"ק:

א

לב) שם, אפי' אם האחרון התחיל להתפלל וכו' ולא דמי לההיא דסעי' ג' דשאני הכא דכשפוסע ג"פ הוא מתקרב ובא בגבולו של זה שהתפלל אחריו, פר"ח או' ה' ח"א כלל כ"ו או' ג' ור"ל דשם בסעי' ג' כתוב דאם היושב ישב כבר ועמד זה בצדו א"צ לקום שהרי זה בא בגבולו וא"כ ה"נ האחרון הוא בא בגבול הראשון שכבר התחיל להתפלל וא"כ למה לא יפסוע הראשון לפני האחרון לזה כתב דלא דמי לההיא מפני שהכא כשפוסע הראשון ג"פ הוא בא בגבול האחרון לא כן בההיא דלעיל דהראשון כבר ישב וגם עתה עודנו במקומו ואינו עושה שום מעשה לבא בגבול אחרים:

א

(מ"א סק"א) א"ש דגם כוונתו להתוס' אע"ג שפסקו דגם אחריו אסור מ"מ א"ש לפי שהם למדו מדכתיב עמכה מש"ה יכול להיות דגם מלאחריו מרחיק אבל הרא"ש דפסק ג"כ כהתו' ויליף מזה בגי' י"ב קשה:

ב

(שם) בקו השוה. כלו' דקו השוה של כל צד היא ד"א ולפי שהוא בעיגול הוי י"ב:

ג

(שם) ולהי"א לק"מ דס"ל דלפניו מרחיק כמלא עיניו ולא מיירי מלפניו מיהו הרא"ש לא ס"ל כך כמבואר מלשונו שהובא בט"ז סק"ב:

ד

(ט"ז סק"ד) זקנה שאני זה תמוה דהש"ס שם מיירי ביום שמת והיה בן צ"ח שנים כמבואר בפסוק דחנה היה ביום שנתמנה שופט והוא שפט את ישראל ארבעים שנה וא"כ לא היה אז רק בן נ"ח וכן הקשו המחברים וצ"ע:

ה

ס"א סק"ג. היושב. ולא תימא דקאי על העומד וקורא ק"ש אסור לישב תוך ד"א שלו וכדרך שהקשה הט"ז סק"ג:

ו

סק"ד. בבה"כ בזה מתרץ הב"ח קושי' הטור שהובא בט"ז סק"ה:

ז

מ"א סק"ו. שלא ילך הלאה. י"ל דבצדדים דשלפניו אסור כמו לפניו אלא יעמוד בצדו ולא ילך כ"כ עד שיהיה בצדדים שלפניו בתוך ד"א ומ"ש המג"א דכל שרואה כו' אע"ג דחוץ לד' אמות מותר אף ע"פ שרואה אותו היינו דחוץ לד"א לא אסרו שום דבר ומוטל על המתפלל שיהיה עיניו סגורים והמג"א יהיב טעמא על צדדים דלפניו שדינם כלפניו כיון שיכול לראותו לכן אסרו גם הצדדים תוך ד"א כן נ"ל ביאור דבריו וע' במחברים ונ"ל כמ"ש אע"ג דלעמוד מותר אפי' תוך ד"א לפניו ג"כ ס"ל להמג"א דהיינו דוקא אם כבר עמד שם או ישב תחלה ועמד ונ"מ בבה"כ דאסור לישב כמ"ש המ"א סק"ד ולעמוד מותר אבל לילך לשם אסור דמיתבטל כוונתו דקמ"ל הטור דה"ה בצדדים דשלפניו. מיהו משמע דהטור לא ס"ל הך דמג"א סק"ד דהא באותה סברא מתרץ הב"ח קושי' הטור ועיין שם ודוק:

א

בתוך ד"א. ולפי' התו' א"ש דגם מלאחריו צריך דכתיב עמכה כלומר עמך ה' שעלי היה יושב בתוך אמה חמישית ולפי' הרא"ש דיליף דז"ה בגי' י"ב קשה דהוי ט"ז אמות ד' לכל רוח וי"ל דחנה מסתמא היתה מתפללת אצל הכותל וא"צ לפניה הרחקה אבל באמת אם מתפלל באמצע גם לפניו אסור לישב [ב"ח] ול"נ דברים כפשוטן דצריך להתרחק ד"א לכל רוח בעיגולה וידוע דעיגול של ד"א הוא מחזיק יב"א כדאי' פ"ק דסוכה ע"ש ואף על פי דהכא הוי ד' לכל רוח והוה ח' על ח' מ"מ לא מיירי רק בקו השוה ולהי"א לק"מ דלא איירי כלל בלפניו:

ב

בעוסק בתורה. אבל הרהור לא מהני [ב"י]:

ג

ואפי' עוסק בק"ש. פי' היושב:

ד

בגבולו. ודוקא בביתו אבל בבה"כ צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל [ב"ח]:

ה

אבל בצדיהם. ובזוהר חיי שרה ע' שי"ג איתא דלכל צד אסור:

ו

לעמוד. כתב הרב"י זה נלמד ממ"ש לעיל דלא אסרו אלא לישב אבל לא לעמוד ע"כ וצ"ע דא"כ למה כתב בצדיהם מותר לעמוד הלא אפי' לפניו מותר ול"נ דה"ק הטור בצדיהם מותר לעבור ולעמוד שם שלא ילך הלאה דא"כ ה"ל כנגד פניהם דכל שרואה אותו אסור דמתבטל כוונתו מפניו כנ"ל ברור:

ז

אסו' לפסוע. ולפי פירש"י משמע דמות' לפסוע לאחריו רק שאסו' לעבור לפני המתפלל שוב למקומו ע"ש, ואפשר דרש"י ס"ל דר"י הי' עומד קצתו רחוק מרב שהיה יכול לפסוע ג"פ וא"כ אין ראיה משם. ומ"מ מהירושלמי יש ראיה. עב"י:

א

(א) אסור לישב – וגם סמיכה אסור אך סמיכה במקצת שאם ינטל יוכל לעמוד יש להקל במקום הדחק:

ב

(ב) בתוך ד"א – ואפילו כשהוא יושב באלכסון די בד"א ולא בעינן הד"א עם האלכסון מ"א ועיין בפמ"ג. כתב הח"א אם המתפלל עומד בצד אחד מדבר שהוא קבוע גבוה י' ורחב ד' מותר לישב בצד השני דהא מפסיק רשות אבל לעבור מצד השני אפשר אם אינו גבוה כ"כ שלא יוכל להסתכל בצד השני אסור וכן פסק בהלק"ט וכן מצדד הפמ"ג בסימן צ' סק"ה שיש להחמיר לעבור באלמעמרע נגד המתפלל אף שהוא רשות בפני עצמו ולישב מתיר ברשות אחרת אפילו בתוך ד"א [בסימן זה סק"ב במשב"ז]:

ג

(ג) של מתפלל – ואפילו אם המתפלל עומד בתחנונים שלאחר התפלה כ"ז שלא פסע וה"ה לענין שלא לעבור נגד המתפלל:

ד

(ד) ובין מלאחריו – וכן הסכימו האחרונים:

ה

(ה) בפרק איזהו מקומן – וה"ה אם עוסק בפרקים במנחה בשבת ג"כ מותר לישב בצד המתפלל:

ו

(ו) ויש מתיר וכו' – דס"ל דלא אסרו חכמים לישב בצד המתפלל אלא כשיושב ודומם דנראה כאלו אינו רוצה לקבל עליו עומ"ש אבל כשהוא יושב ועוסק בתורה הרי הוא כמקבל עליו עומ"ש. ועיין באחרונים דטוב להחמיר לעמוד כדעה הראשונה אם לא במקום הדחק ובלאחריו נ"ל שאין להחמיר בזה:

ז

(ז) בעוסק בתורה – דוקא אם מוציא ד"ת בשפתיו אבל מהרהר בלבו אינו מועיל ואפילו בעניני תיקוני התפילות דאתו למיחשדיה שאינו מקבל עליו עומ"ש:

ח

(ח) אבל כנגדו וכו' – מפני שנראה כמשתחוה לו ולפ"ז דוקא לישב אסור אבל לעמוד מותר ואפילו בתוך ד"א ואולי אף לעמוד ס"ל דאסור דעי"ז מתבטל כונתו:

ט

(ט) אפילו עוסק וכו' – פי' היושב נגד המתפלל עוסק בק"ש. ועיין בפר"ח שפסק כדעה קמייתא דאין חילוק בין מלפניו ובין מן הצדדין ושארי אחרונים כתבו שטוב להחמיר כהיש מי שאומר. ונ"ל שבעמידה חוץ לד"א בודאי אין להחמיר ואולי אף בתוך ד"א וכנ"ל בסק"ח:

י

(י) חלוש – ר"ל שידוע שהוא חלוש וא"א לו לעמוד ולכך מותר לו לישב דחולשתו מוכחת עליו שמפני כך ישב. ודוקא לישב בצד המתפלל הא לפניו יש מחמירין אף בחלוש:

יא

(יא) מותר – ויש לסמוך על דבריו אם א"א לו בקל להרחיק ד"א ולישב שם:

יב

(יב) לקום – אלא המתפלל צריך להרחיק ד"א ממנו כשרוצה לעמוד ולהתפלל:

יג

(יג) בא בגבולו – ודוקא בביתו אבל במנין קבוע וכ"ש בבהכ"נ צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל בני אדם ואפילו אם המקומות קבועים לכל אחד שקנאום בדמים נמי יש להחמיר אך בעוסק בתורה לא יחמיר בזה וכ"ש רב שיושב עם תלמידים ולומדים ובאו עשרה המתפללים א"צ לעמוד ואפי' מדת חסידות ליכא:

יד

(יד) מדת חסידות – כדי להרים מכשול מחבירו שעשה שלא כשורה שעמד להתפלל בתוך ד"א של היושב כבר בהיתר וישיבתו היא גנאי למקום קדוש של התפילה:

טו

(טו) אסור לעבור – מפני שמבטל כונתו עי"ז ולכן אסור אפילו עוסק אז בק"ש וח"א כתב הטעם מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה:

טז

(טז) לפניהם – וצדדים שלפניהם להמ"א בסק"ו כלפניהם דמי ולהאליהו רבא שרי:

יז

(יז) אבל בצידיהם – והזוהר פ' חיי שרה אוסר אפילו בצידיהם תוך ד"א:

יח

(יח) לעבור ולעמוד – ר"ל שיעבור ויעמוד שם ולא ילך להלאה כדי שלא יהיה כנגד פניהם שכל שיוכל לראותו אף שהוא צדדין שלפניו כלפניו דמי ואסור מפני שמבטל כונתו עי"ז ולפ"ז כ"ש דאסור לילך ולעמוד נגד פניו בתוך ד"א כן הוא לדעת המ"א והא"ר סובר דלא אסרו רק לעבור בתוך ד"א נגד פניו אבל לילך בתוך ד"א ולעמוד מותר אפילו לפניו ואפשר דיש להקל במקום הדחק:

יט

(יט) מתפלל אחריו – ואם אינו אחריו ממש רק מרוחק לצדדין נראה דשרי להא"ר הנ"ל:

כ

(כ) ג' פסיעות – ומיירי בתוך ד"א או שיבוא לתוך ד"א ע"י ג' פסיעות שיפסע לאחוריו:

כא

(כא) שכבר התחיל – ולא נקרא בא בגבולו ואפילו אם האחרון מאריך בתפילתו דאדרבה זה שפוסע הוא בא עכשיו בגבולו:

א

מג"א סק"א ול"נ דברים כפשטן. ע' תשו' גנת וורדים חא"ח סימן ל"ט:

ב

ט"ז סק"ד דזקן מופלג היה. זה אינו. דזה היה בשעת מיתה שהיה מ' שנים אחרי כך. תוס' שבת:

א

חלוש עבה"ט. ואחרונים השיגו על ראיית הט"ז מחולין דהתם בשעת מעשה היה ומעשה דשמואל הי' קודם שלא הי' זקן כ"כ ע"ש:

ב

בגבולו עבה"ט ועיין ביד אפרים דאפי' אם המקומות קבועים לכ"א שקונים בדמים הדין כן כיון שהם מיוחדים לתפלה לבד ובבתי מדרשות י"ל דמותר ע"ש ועיין בשו"ת מים רבים חלק א"ח סי' ב' רב שיושב עם תלמידים ולומדים ובאו עשרה ומתפללים בצידן א"צ לעמוד ואפילו בעוסק בתורה לבד או בפסוקי דזמרה א"צ לקום ואפילו מדת חסידות ליכא ע"ש:

א

אסור לישב כו'. בטור יליף לה מקרא דחנה אני האשה הנצבת עמכה דמשמע שהיה עומד כמותה כיון שהיה בתוך ד"א שלה. וקשה הא עלי חשבה לשכורה ולא מתפללת אלא מחמת שגעון השכרות היא מנענעת בשפתיה וכן פי' רש"י בשמואל ויחשבה עלי לשכורה שלא היו רגילים להתפלל בלחש וי"ל דחשב עלי שהיא מתפללת בלחש מחמ' שהיא שכורה ועוד נראה דאע"פ שעלי לא ידע מתפלתה מ"מ היא לא עמדה שם להתפלל בתוך ד"א שלו אלא כיון שראתה אותו עומד כמותה וה"ק אני האשה שהתפללתי בתוך ד"א שלך הוא מחמת שהייתי נצבת עמך ואתה עמדת כמותי והתוס' מפרשים שיליף לה מה"א של עמכה להורות שאני הייתי באמה ה' ממך ע"כ נצבתי להתפלל אע"פ שאתה יושב ולפ"ז היה עלי יושב באמת:

ב

בין מן הצדדין. כ"כ גם הטור ולא זכר מלאחריו כלום ונתן סי' דבזה בגי' י"ב דהיינו י"ב אמות לג' רוחות מלפניו וב' צדדין אבל לאחריו ס"ל דמותר לישב אפי' תוך ד"א ויש לתת טעם מדילפינן מעלי וגבי עלי כתיב ועלי שומר את פיה ואין שייך לומר לשון זה אלא מלפניה או מצדדיה אבל לא לאחריה ובאשר"י כתב כלשון זה בין מלפניו בין מלאחריו צריך להרחיק ד"א עמכה בזה זה בגי' י"ב דהיינו ד"א לכל רוחות ע"כ צ"ל דשני הצדדין חשיב לרוח א' (ד"מ) ותימא על הטור שלא הביא דעת אביו כיון שחולק עליו וגם בתוס' ובמרדכי כתוב שגם לאחריו צריך ד"א וכ"פ רמ"א:

ג

ואפי' בפרק איזהו מקומן. כיון שנהגו לאומרו קודם תפלה מעניני תפלה הוא חשוב אבל שאר ד"ת שאינו שייך לתפלה צריך לעמוד הוא דעת הטור שכתב שהטעם שאסור לישב בתוך ד"א של תפלה מפני שנראה כאלו חבירו מקבל עליו עול מלכות שמים והוא אינו מקבל וכשהוא עוסק בק"ש וברכותיה אזיל ליה האי טעמא. אבל אם הוא עוסק בתורה אכתי איתא האי טעמא עכ"ל. וקשה לי במ"ש שהטעם מפני שנראה שאינו מקבל עול מלכות שמים בק"ש נמי נימא הכי ונימא שאסור לישב בתוך ד"א של הקורא ק"ש ושותק דהא עיקר קבלת מ"ש הוא בק"ש ותפלה לאו קבלת מ"ש היא רק רחמי וצלותא היא ותו לפי טעם זה קשה מאי אהני הרחקת ד"א לבטל חששא זו ותו מנ"ל לרבינו לומר טעם זה והלא מקרא דחנה ילפינן לה. ואפשר לומר ט"א דהמקום שהמתפלל עומד אדמת קודש הוא כ"ז שהוא מתפלל וע"כ צריך לאותו שהוא באותו מקום דהיינו תוך ד"א לנהוג בו כבוד וכל שיושב ואינו עוסק ג"כ בדבר קדוש הוי כאלו לאו קדושה שם והוה כשאר מקומות שבבית ע"כ צריך שיעמוד להראות שיש כאן קדוש' אבל אם עוסק בתפלה או בד"ת אפילו יושב הוי עליו ג"כ קדושה. זה נ"ל טעם נכון לאותם שסוברים גם ד"ת מהני כמ"ש אח"כ ומ"מ כתב ב"י לחלק דדוקא כשמוציא בשפתיו ד"ת אז סגי שקדושה יתירה היא משא"כ בהרהור בד"ת בלב דלא סגי וחילוק נכון הוא:

ד

בצד המתפלל כו'. הוראה זו הביאה ב"י שכתבה בא"ח בשם בעל התמיד וכתב א"ח ע"ז ודבריו דברי תימה וצ"ע עכ"ל. וכתב ב"י ול"נ דאין כאן תימה דחולשתו מוכיח עליו שמפני כך ישב עכ"ל ולענ"ד יש תימה למה אין כאן תימה דמאי אהני חולשתו שישב דוקא תוך ד"א ולא יזוז עוד לאמה א' ותו דנ"ל להוכיח דלא מהני חולשה לזה דהא זקן וחולה דמיין להדדי בכל מקום כדאיתא בסימן קי"ג ס"ה לענין מודים וכן לענין עקירה מהשלחן והניחו שם זקן או חולם כדאי' בפ' ע"פ וא"כ ע"כ עלי דזקן מופלנ היה באותו פרק כמשמעות הפסוקים וכמו דאיתא פ"ק דחולין דף כ"א גבי עלי דאמר שם זקנה שאני ולמה היה צריך לעמוד תוך ד"א של חנה ע"כ נלע"ד דצ"ע להקל בהוראה זאת:

ה

בצדו כו'. כ"כ הטור בשם הרא"ש והקשה עליו דהא ילפינן מעלי והוא היה יושב תחלה דכתיב ועלי יושב ואפ"ה הוצרך לקום וכב"י בשם מהרר"יא זאת הקושיא היא לפי' הראשון דריש הסי' שעלי היה עומד אבל לפי' התוס' דעלי היה יושב והראייה היא מה"א יתירה אין כאן קושיא עכ"ל ולכאורה תמוהים דבריו דהרי גם לפי' התוס' מקשה שפיר דלפי פירושם ילפינן מדאמרה חנה אני מתפללת חוץ לד"א שלך ע"כ אתה יושב משא"כ אם הייתי תוך ד' אמות שלך ש"מ שיש איסור אפילו בזה שעלי היה יושב כבר אם הי' תוך ד' אמות וכי דייקת שפיר קאמר מהררי"א דודאי אם אחד ישב כבר ובא אחד תוך ד"א שלו אין על הראשון חיוב להרחיק כיון שזה בא לגבולו אבל השני עושה איסור שהוא מתחיל להתפלל במקום שהוא ד"א של היושב כבר בהיתר וע"כ אמרה חנה שפיר אני הנצב' להתפלל בהיתר כיון שאני חוץ לד"א אבל אם הייתי תוך ד"א הי' עלי איסור שאני מתחיל להתפלל בתוך ד"א שלך אבל עליך אין שום איסור כיון שאתה יושב כבר ונמצא אין כאן קושיא ומו"ח ז"ל כתב על מהררי"א שרי ליה מאריה ולא דק בזה כי דבריו נכונים:

א

מג"א ס"ק ד' בגבולו כו'. אבל בב"ה כו'. ונראה דהב"ח ס"ל דאפילו אם יש לכ"א מקום קבוע בבה"כ להתפלל שם מ"מ כיון שעתה הוא יושב בטל וזה בא להתפלל לא מיקרי בא בגבולו וכן משמע דהא בההיא דעלי מסתמא היה קבוע לו מקום זה בהיכל והב"ח בא ליישב בזה קושי' הטור מהא דעיילי ע"ש. ואפשר דבמקומות שכ"א יש לו מקום קבוע בדמים והאחר אשר עמד בצדו להתפלל אין כאן מקומו אלא במקום אחר רחוק מזה או שאינו מבני כנסת זה כלל ובא באקראי לכאן ועמד להתפלל בצד היושב אפשר דזה שפיר הוי בא בגבולו וא"צ לעמוד ואפשר שגם זה לא מיקרי בא בגבולו כיון דמ"מ כל עיקרו של המקום הקבוע בב"כ הוא להתפלל וכיון שעתה אינו מתפלל אין זה גבולו. ומ"מ נראה דהיינו דוקא בב"הכ דומי' דהיכל משא"כ בבתי מדרשות שלנו שבני אדם יושבין שם כל היום ועושים שמה כל מה שצריך להם אין לחשוב המקומות הקבועים שם רק לתפלה לבד כי מקומו זה שבבהמ"ד הוא אצלו כביתו ואם כבר גמר תפלתו ויושב וזה עמד בצדו להתפלל א"צ לעמוד כמו בביתו והיינו אפילו בבתי מדרשות של רבים אם המנהג שם שיש מתגוררים שם כל היום והיה להם המקום הזה לשימוש קדושה תפלה ולימוד ושימוש חול אכילה ושתיה ולינה כדאמרינן בי רבנן היינו בית' דרבנן וכמבואר בסי' קנ"א ומכ"ש אם הוא בהמ"ד של יחיד שהרשה לכ"א מקומו לכל מה שירצה ויצטרך דאז הוי כביתו. וגם הב"ח מודה בזה שא"צ לקום אם לא מחמת מידות חסידות כמ"ש הרמ"א ובקונטרס מספד רב כתבתי בהא דאמרינן במ"ק בעו לאותובי ס"ת אפורי' א"ל ר"ח מלתא דבחייו לא ס"ל אנן ניקום ונעבד כו' אסור לישב ע"ג מטה שס"ת עליו וביארתי שם עפ"י סברת הט"ז כאן דאף שזה בא בגבולו וא"צ לעמוד מ"מ לישב יש איסור כו' ע"ש ותמצא דברי נכוחים בעזה"י: