שולחן ערוך, אורח חיים קפ״ב: דיני כוס בהמ"ז ושלא יהיה פגום ובו ז סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני כוס בהמ"ז ושלא יהיה פגום ובו ז סעיפים:
יש אומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד וצריך לחזור עליו ולא יאכל אם אין לו כוס לברך עליו אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו אפי' אם צריך לעבור זמן אכילה אחת ולפי זה אם שני' אוכלים יחד צריך לקחת כל אחד כוס לברכת המזון ויש אומרי' שאינה טעונה כוס אלא בשלשה ויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל אפילו בשלשה: הגה ומ"מ מצוה מן המובחר לברך על הכוס: [ר"ן פ' ערבי פסחים]:

ב

כוס ברכת המזון אינו אלא של יין ולא משאר משקים אפילו קבע סעודתו עליהם ואם אין יין מצוי באותו מקום והשכר או שאר משקין הוו חמר מדינה מברכין עליהם חוץ מן המים: הגה ומה שנוהגין במדינות אלו לברך על השכר אין למחות דהא יש אומרים דאינו טעון כוס כלל ועוד דהא עיקר חמר מדינה הוא שכר וקובעין הסעודה עליו ואע"ג דיין נמצא בעיר מ"מ לא מקרי מצוי לדבר זה שהוא ביוקר ואי אפשר לקנות יין בכל סעודה לברך עליו אמנם המצוה מן המובחר לברך על יין [ד"ע] ויש מדקדקין כשמברכין ביחיד על היין שלא לאחוז הכוס בידם רק מניחין אותו על השלחן לפניהם ונכון מנהג זה על דרך הקבלה (ב"י):

ג

צריך שלא יהא פגום שאם שתה ממנו פגמו אבל אם שפך ממנו לתוך ידו או כלי אין בכך כלום ואפי' שתה מהכד או מחבית קטנה הוי פגום אבל אם שתה מחבית של עץ גדולה אין להקפיד יש מי שאומ' שאפי' מים פגומים פסולים למזוג בהם כוס של ברכ':

ד

אם היו כוסות המסובין פגומים צריך לתת מכוס הברכה לתוכם ויש מי שאומר שאינו צריך [וע"ל סי' ק"ץ וסי' ער"א]:

ה

אם החזיר יין של כוס פגום לקנקן היין שבקנקן כשר משום דקמא קמא בטיל:

ו

יכולין לתקן כוס פגום ע"י שיוסיפו מעט יין ואפי' ע"י שיוסיפו עליו מים מיתקן:

ז

בשעת הדחק מברכין על כוס פגום:

א

ואם אין יין מצוי כו'. שכר ומי דבש מי דבש עדיף לב"ה אע"ג דשכר הוא ממין ז' (ב"ח):

ב

ומה שנוהגין לברך על שכר כו' וי"א מי שאין לו כוס של שכר שהוא חמר מדינה יכול לברך על שאר משקים גרועים ממנו כגון קווא"ש או בארש"ט אם רוב שתייתן משקה זו ומ"מ אסור להורות כן בפני ע"ה שלא ירגילו בכך ויעשו מנהג זה אפי' שלא בשעת הדחק (מהרש"ל בש"ת סי' כ"ג) טוב יותר לברך על כוס של יין פגום מעל שאר המשקים שאינם פגומים כמ"ש סי' רצ"ו לענין הבדלה:

ג

משום דקמא קמא בטיל וממילא שמעינן איפכא אי שפך מכלי לכוס פגום שהכל פגום (מהרש"ל) ולי נר' לצאת ידי כל הדעות לשפוך לכוס פגום ואח"כ ישפוך כל הכוס לקנקן ושופך אח"כ מקנקן לכוס ואז יוצא ממ"נ אי קמא קמא בטיל אזי בטל הכוס פגום בכלי או בקנקן ואי עילאי גבר אזי מתוקן מתחלת ששפך מן הקנקן לכוס פגום כנ"ל:

ד

יכולין לתקן כו' אפי' מים מתקן ובירושלמי משמע דאדרבא יותר טוב לתקן במים ממה שמתקנין במעט יין ע"ש ויש שנותנים בו מעט פרורים של פת ואין לו סמך ולא ראיה שוב מצאתי סמך מן קרא דגורן ויקב פי' שהגורן מתקן היקב (מצאתי):

א

ביחיד. והאר"י ז"ל כתב שהיחיד לא יברך על הכוס עיין יד אהרן:

ב

מדינה. כתב רש"ל בשעת הדחק יכול לברך אפי' על קווא"ס או בארש"ט ואין להורות כן בפני ההמון שלא יבואו לזלזל אף שלא בשעת הדחק ע"כ וכתב הט"ז ואני אומר דיש בזה ביזוי הברכה ולא יעשה כן בישראל ועוד יש מנהג בין ההמון אם שותין שכר בתוך הסעודה ואחר האכילה קובעים עצמם לשתות מי דבש מברכין בה"מ על כוס שכר באמרם שהוא חמר מדינה גם זה ביזוי מצוה הוא והוא בכלל מ"ש שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן וכ"כ הב"ח ושל"ה. וכתב המ"א ונ"ל דאין דברים אלו אלא במדינות שרגילין לשתות המי דבש והוי חמר מדינה אבל במקום שאין שותין אותו אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה ע"ש:

ג

וא"א לקנות יין. אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו ב"ח. כ' המ"א נ"ל דאם יש לו מעט יין בביתו לצורך קידוש א"צ לברך עליו דקידוש לכ"ע טעון כוס וחמור מבה"מ:

ד

ע"ד הקבלה. כבר כתבתי בשם האר"י שא"צ כוס כלל ועיין יד אהרן:

ה

פגמו. ה"ה כוס של קידוש והבדלה וכיוצא בהם אבל אם רוצה לשתות אע"ג דפגום הוא צריך לברך וזהו פשוט:

ו

לתוך ידו. ובאופן שעדיין שם מלא עליו דהא מלא בעינן לכ"ע:

ז

ואין להקפיד. ויש לזהר לכתחלה. כנה"ג מ"א:

ח

לתוכם. קודם שישתה המברך דכולם ישתו מכוס שאינו פגום אבל מה שנוהגים ששותה המברך ואח"כ שופך לכוסות המסובים שהם פגומים אין לזה טעם. ט"ז:

ט

אם החזיר. דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן ולכן נוהגים להוסיף עליו מעט מהקנקן ובזה מתקן ואח"כ שופכין אותו להקנקן ואח"כ מוציאין אותו מהקנקן לשם ברכה כמ"ש סי' קפ"ג עיין מ"א ובעטרת זקנים ובשכנה"ג ובספר הליכות אליהו דף ע"ד:

י

הדחק. טוב יותר לברך על יין פגום מעל שאר משקים שאינם פגומים. עטרת זקנים. יש נוהגין שנותנין פרורין של פת בכוס ואומרים שמתוקן בכך וכתב הטור שהוא מנהג שטות והרמ"מ וב"ח כתבו סמך מקרא דגורן ויקב שהגורן ממלא היקב:

א

פסחים ק"ה לדעת התוס' שם והטור

ב

כל בו

ג

במדרש רות הנעלם

ד

הרי"ף והרמב"ם בפ"ז

ה

פסחים ק"ו

ו

והרא"ש שם

ז

פסחים ק"ז

ח

ברכות נ"ב

ט

שם פסחים

י

הרשב"ם שם

יא

א"ח בשם רב האי גאון

יב

אהל מועד

יג

הרא"ה

יד

אורחות חיים

טו

הרא"ש שם בפסחים ע"פ הירושלמי

טז

הרמב"ם ור"מ מרוטנברג

א

ס"א י"א שברכת כו'. מתני' פ"ח דברכות בא להם יין כו' ופסחים ק"ה ב' וע' תוס' שם ד"ה ש"מ ברכה כו' וכ"כ הרא"ש שם וכן מסיק הרא"ש בפ"ח דברכות ושם י' דברים בכוס של ברכה ובכמה מקומות כוס של ברכה כו':

ב

אפי' ביחיד. מדקאמר ברכת המזון ולא קאמר ברכת הזימון ופסחים שם הנכנס כו' ואם איתא יאכלו כ"א בעצמו ולא יאכלו קודם הבדלה:

ג

וצריך כו'. ממה שהתירו לאכול בלא הבדלה וכמ"ש הרא"ש בפ"ח דברכות ותוס' בפסחים ק"ב ב' סד"ה ומניחו:

ד

ולא יאכל כו'. טור וכמו בהבדלה בפסחים ק"ז א' דבת טוות וכן בבהמ"ז כיון דטעונה כוס טור וע' רא"ש בפ"ח דברכות ס"ב הלכך נראה לפרש כו' וז"ש אם הוא כו' אפי' כו' ועסי' רצ"ו ס"ג ועמ"א שחלק ע"ז והביא ראיה ממש"ש ואם א"ל אלא כוס א' אומר עליו כו' ובעירובין מ' ע"ב מ"מ בעי כוס:

ה

ולפ"ז דשנים מצוה לחלק:

ו

וי"א כו' אלא בג'. דאל"כ קשה לר"ג דמברך ג' ברכות א"כ לא יפטור לעולם לדעת תוס' דאפי' בכזית צריך ברכה ועוד דמלא לוגמיו דוקא בדיעבד כמ"ש המקדש כו' לוגמיו יצא ועסי' תע"ב וע' תוס' דברכות ל"ז א' ד"ה נתן ובפסחים ק"ה ב' בד"ה הנ"ל שנדחקו בזה וכ"כ בהג"מ בשם ר"י כדעה זו וכ"ד הר' אלחנן שם וע' בה"ג וכ"כ בזוהר בהרבה מקומות:

ז

וי"א כו'. הרמב"ם וכמסקנא דגמ' דפסחים קי"ד ב' והא דאמרינן שם ק"ה ב' דטעונה כוס כ' הרשב"א דלא קי"ל כותיה וצ"ל משום דב"ש היא כמ"ש שם ובברכות נ"ב א' אלא דשם במתני' וגמ' דב"ה ס"ל דטעונה כוס דקא' מברך על המזון כו' אלא דההיא י"ל למצוה מן המובחר כמ"ש ה"ר מנוח וכן ההיא דאמרינן בכמה מקומות כוס של ברכה וכן הא דאמרינן כוס של ברכה טעון י' דברים אם יש לו יין וכ"ה ברמב"ם פ"ז אם היה שם יין מביאין כוס כו' אם ברך על היין כו' צריך שידיח כו' וכתב הר"ן בפסחים שם הא דפריך שם ש"מ בהמ"ז כו' ודאי למצוה בעינן כנ"ל אלא משום דבמתני' תנן ואפי' מן התמחוי ובכה"ג פריך ש"מ כו' דקסבר דכוס ג' משום בהמ"ז בלבד הוא וז"ש בהג"ה ומ"מ כו' וכ"ד תר"י בספ"ז דברכות דאמרי' שם השותה כפלים כו' והקשה הא בע"פ אמרינן דכוס של ברכה מצטרף כו' ותי' שאני שם דמחוייב הוא עכ"פ כו' ע"ש:

א

ס"ב אפי' קבע כו'. הרשב"ם שם וכ"כ הרא"ש ומרדכי שם אבל בסה"ת תמה על הרמב"ם וכן הרי"ף ובה"ג ור"ח וש"פ גורסין בגמ' כן ועהג"מ בפ"ז מה"ב אלא שמפרש דהיינו במקום שאין יין מצוי ורגילין תמיד בו וכמ"ש בפ"ו דברכות דאין נקרא קביעות אלא אם אחרים קובעין כו' וכ"כ בשם תוס' דבכה"ג מברכין כמו בהבדלה וכ"כ הרא"ש שם וז"ש ואם אין כו':

ב

וטוב עין כו'. ר"ל להמפרשים דמפ' כפשטיה כנ"ל ועמ"א:

ג

ויש מדקדקין כו'. כמ"ש בזוהר ובמ"ה שאין לברך ביחיד בכוס ולצאת ידי הפוסקים דאף ביחיד טעונה כוס ע"כ מברכין ואין אוחזין כו' וז"ש ונכון כו' דר"ל דע"פ קבלה אין לברך כ"א בג' וע' בזוהר דעיקר קפידא לאחוז ביד ע"ש:

א

ס"ג צריך כו'. ואע"ג דר"א קאמר טעמו כו' עתוס' שם:

ב

או כלי כו'. ערא"ש שם ס"ב וההיא דירושלמי יש לדחות כו':

ג

יש כו'. זהו מש"ש אחצבא פגימא:

א

ס"ד אם היו כו'. תוס' שם ד"ה דהוה ומיהו כו':

ב

וע"ל כו'. דשם ושם סתם כס' ראשונה:

א

ס"ה אם כו'. כמ"ש בפ' בתרא דמס' ע"ז ובפ"ו דחולין וש"מ:

א

ס"ו יכולין כו'. תוס' בברכות נ"ב א' ד"ה טעמו כו' והרא"ש שם ובפ' ע"פ וע"ש ובמרדכי בברכות שם:

א

ס"ז בשעת כו'. עתוס' דפסחים ק"ו א' ד"ה קפיד כו':

א

במג"א סק"י דומיא דפגימת המזבח צ"ע דהא פגימת המזבח מטעם חסרון הוא והרי נתמלא חסרונו אבל הכא לאו מטעם חסרון הכוס הוא שהרי אפילו הכוס מלא על כל גדותיו אם נתמלא מכלי שטעם הימנו פסול וכן אם שפך ממנו בידו ולא טעם בפיו נמי אין פסול נמצא עיקר פסולו מטעם הטעימה ואיך יתוקן זה ע"י שנותן לתוכו מעט יין ומ"מ כבר הזכיר כן בירושלמי אך למלאות במים דבר שאינו ראוי לברך עליו לבדו בפה"ג והוי אינו מינו לא דמי למזבח כלל, ומיהו בזמניהם שהי' יין צריך למזוג במים והוי במינו אבל היין שלנו שהמים פוגם ניהו שעדיין ראוי לברך עליו מכל מקום מנ"ל שמתקן הוא ע"כ לא נ"ל:

א

פי' בכל השנה אבל בפסח כיון שרגילין לשתותו אז מחשב חמר מדינה וכן כתב המג"א סי' תפ"ג סק"ג לענין משק' הנעשה מדבש שקורין במדינות פולין מע"ד לחלק בין פסח לשאר ימות השנה ועיין שם בספר אלי' רבא שכ' הטעם דלענין ארבע כוסות הקילו ולדידי אין צריך לזה אלא הטעם שכיון שבזמן ההוא הוא רוב שתיית ההמון לכך נחשב באותן הימים חמר מדינה:

א

[א] אפילו ביחיד וכו'. כתב מלבושי יום טוב אין זה מפורש בר"ן, גם מהמדקדקין אין נראה כן, עד כאן. אבל רש"ל בתשובה סימן כ"ג וב"ח הסכימו דצריך כוס, גם הסכימו הב"ח ושיירי כנסת הגדולה דאף כשהוא יחיד יקח הכוס בידו דלא כמדקדקים, וכן כתב בתשובת מהר"ם מרוטנברג סימן תק"ז ותשב"ץ סימן ש"ג, וכן כתב מהרי"ו סימן קצ"ג, וכנסת הגדולה כתב דאפשר דמיירי כשנוטלו ואחר כך יניחנו וכן כתב מגן אברהם, ולא דייקי דהא סיים מהרי"ו תשב"ץ, ובתשב"ץ שם מפורש דלא יניחנו דברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד ומבואר שם דבכל דינים הנזכרים בסימן קפ"ג צריך ליזהר אף ביחיד. עוד כתב הב"ח דאף המדקדקים לא אמרו אלא ביין דוקא:

ב

[ב] ולא יאכל וכו'. הטור למד זה מהבדלה, והקשה מגן אברהם דשאני הבדלה דאסור לטעום משום אסכרה. ולי נראה דהא בפסחים דף ק"ה אמרינן דמותר לאכול קודם הבדלה כדי שיברך על הכוס וכמו שכתבו הרשב"א בתשובה סימן שמ"ב ותוס' דף ק"ב וגם שאר קושיותיו אפשר ליישבן, מכל מקום אפשר להקל כיון דיש אומרים דברכת המזון אין טעון כוס:

ג

[ג] כוס כלל וכו'. לשון השולחן ערוך ויש אומרים שאינה טעונה אלא בשלושה ויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל אפילו בשלושה, עד כאן, וכן צריכין להגיה בדברי לבוש ונחסר מדפוס מתיבת כוס עד כלל ובמקום תיבת אלא צריך לומר אפילו ודו"ק:

ד

[ד] [לבוש] ואם יין מצוי וכו'. ובקראקא אף שהיין מצוי מכל מקום כיון שהובא ממרחק הוי כאינו מצוי, מגן אברהם בשם הב"ח, ולא ראה בשיירי כנסת הגדולה שחולק עליו דכיון שהיין מצוי שם הוי מצוי כתב המרדכי אף במקום שיין מצוי כשיין נלקה באותו שנה הוי כמו אינו מצוי:

ה

[ה] חוץ מן המים וכו'. אף שרוב שתייתן מים, והוא הדין קווא"ס ובארשט אפילו ברוסיא כן כתב הט"ז וכן לוקריץ ששותין בפסח. כתבו אחרונים כששותין מי דבש שקורין מע"ד ושכר ואין יין מצוי יברך על מי דבש שהוא חביב ולא על השכר והוא בכלל שלא יהא שלחנך מלא וכו' ודוקא במקום דמי דבש הוא חמר מדינה, אבל במקום שאין שותין אותו אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה מידי דהוי שאר משקין כגון יין תפוחים ורימונים:

ו

[ו] ביוקר וכו'. מכל מקום אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו אם לא שצריך לקדש עליו, מגן אברהם והוא הדין להבדלה:

ז

[ז] לתוך ידו וכו'. היינו שעירה אחר כך לכוס קטן או ששופך מעט שעדיין שם מלא עליו. כתב אבודרהם הלכות הבדלה אם טעמו באצבעו לא פגמו כדחזינן בברכת המילה שמשים אצבעו בכוס ונותן בפי התינוק ומברך עליו:

ח

[ח] אין בכך כלום וכו'. ולעניות דעתי יש לחוש לרשב"א ויש אומרים בסעיף ד' שהביא בית יוסף דאפילו לידו או כלי אחר צריך לתקנו היכי דאפשר, והב"ח שכתב דהכי נהגו עלמא משמע כדברי כן כתב להדיא בפסקי הבדלה, ובזה מתורץ היטב קושיות תוס' בפסחים דף ק"ה ד"ה שמע מינה טעמו וכו' עיין שם דיש לומר דהתם קאי לבית הלל אבל תירוץ תוס' דחוק ודו"ק, ועיין לקמן סימן רע"א ס"ק כ"ג וסימן רצ"ו סק"י:

ט

[ט] מחביות וכו'. ולכתחילה לא יניחה לשתות אפילו מפי הברזא (כנסת הגדולה). כתב הרוקח סימן שכ"ט כל היין שבשולחן כוס של זימון הוא, ונראה דלמדו מפרק שלושה שאכלו בעובדא דילתא:

י

[י] דקמא וכו'. לשון התשב"ץ סימן שי"ג שיין שבתוך הקנקן רבה עליו ומבטלו ופעם אחת בירך על הפגום אף על פי שלא היה יין הרבה בתוך הקנקן ולא היה יכול לומר קמא קמא בטל ובשעת הדחק היה, עד כאן, וכתב עליו בעל הגהה ומיהו נהגו העולם להוסיף מעט מים או יין עד כאן לשונו, וכן כתב הכלבו דף ל"ה. ולעניות דעתי דרצה לומר דכיון שנוהגין העולם להוסיף מעט מים ובמעט זה חשבו לו לתיקון הוא הדין כשמחזיר הכוס פגום לקנקן אף שיש רק מעט בקנקן זה הוא תיקונו. וזה נראה לי הטעם של מהר"מ מרוטנבורג שכתב דלא מהני מה ששופך לתוכו מעט יין שאינו פגום משום דסבירא ליה כתשב"ץ כמו שכתב הטור משמו דדוקא ברובו בטל, אבל להגהות תשב"ץ מהני תיקונו בין ששופך לתוכו מעט יין או שופך הכוס לקנקן שיש בו מעט יין, וכן נראה לי ברור פירוש מהר"ם מ"ץ שהביא הב"ח. ולפי זה השולחן ערוך ולבוש לא כיוונו יפה דבכאן פסקו לדברי תשב"ץ, ובסעיף ז' פסקו לדברי הגהות גם דלא כרש"ל וב"ח ואחרונים שהבינו דלמהר"מ אם שפך מכוס לקנקן הכל נעשה פגום ולכך החמירו דישפוך תחילה מעט מקנקן לכוס פגום ואחר כך מערה הכל כל מה שבכוס במעט מעט לקנקן כדי שיתבטל עיין שם כי לעניות דעתי אין צריכין חומרא זו:

יא

[יא] מים וכו'. היינו כשאין מתקלקל על ידי המים עד שאין ראוי לשתיה, והוא הדין בשאר משקין ולאו דוקא מים ועיין לקמן סימן רע"א ס"ק כ"ג מזה:

יב

[יב] ובשעת הדחק וכו'. מיירי שאין לו אלא כוס קטן פגום, אבל אם יש לו כוס גדול פגום יערה אותו לתוך כלי קטן, ובלבד שמחזיק רביעית, גם מיירי שכבר נמזג במים, ואם ימזוג עוד יתקלקל:

יג

[יג] [לבוש] מכוס שאינו וכו'. פירש הב"ח דוקא כשיש בכוס יין או מים שאינו פגום רביעית:

יד

[יד] [לבוש] של שטות וכו'. זה לשון עולת תמיד אשתמיט בלבוש שכן מבואר בשם הר"מ מינ"ץ, עד כאן, שכיוון למה שכתב הב"ח בשם הר"מ מינץ הטעם דכיון דקרי ליה בשם פגום הוי כמו פגימת המזבח וסכין של שחיטה דמהני סתימות הפגימה. והב"ח כתב דאיכא סמך מקרא דגורן ויקב שהגורן ממלא ומתקן היקב, ומשמע דבהרבה פירורין לא מהני דהקריבהו נא לפחתך, ועוד דהא צריך הדחה מפנים משום שיורי פת כדלקמן:

א

א) [סעיף א'] י"א שבהמ"ז טעונה כוס אפילו ביחיד וי"א שאינה טעונה כוס אלא בג' וי"א שאינה טעונה כוס כלל וכו' הנה משהניח מרן ז"ל ס' שלישית באחרונה משמע שכן דעתו לפסוק לענין דינא וכמ"ש לעיל סימן י"ג אות ז' יעו"ש ועוד משום דזה הוא ס' הרי"פ והרמב"ם כמ"ש בב"י וידוע דמרן ז"ל אזיל לפסק הלכה כדעת הרוב של ג' עמודי הוראה שהם הרי"פ והרמב"ם והרא"ש. אמנם דעת הזוה"ק והאר"י ז"ל בס' ב' דדוקא בג' טעונה כוס ולא ביחיד ונתני לזה טעם בסוד כמ"ש בזוה"ק פ' תרומה דף זק"ן ע"ב וז"ל כוס של ברכה לא הוי אלא בתלתא בגין דהא מרזא דתלת אבהן קא מתברכא ועל דא לא אצטריך כוס אלא בתלתא וכ"כ בפ' פנחס דף רמ"ו ע"א וז"ל לתלתא צריך כוס אמאי בינה איהי תליתאה מעשר ספירן (ר"ל דסדר עשר ספירות הם כתר חכמה בינה וכו' נמצא דבינה היא ג') מעילא לתתא ובגין דא פחות מג' לא צריך כוס יעו"ש. וכ"כ בשה"מ פ' עקב דאם הוא יחידי לא יברך בהמ"ז על הכוס כנז' בפ' תרומה ואם הם ג' ויש יין אז תברך ברהמ"ז על היין יעו"ש. וכ"כ הרמ"פ בס' אור צדיקים סימן כ"ג אות ל"ג בג' יברך ברהמ"ז בכוס ואם אין ג' אין כוס עכ"ל וכ"כ שם הרמ"פ בקו' דרך סעודה דכשמברך בהמ"ז בלא זימון ג' אסור ליקח כוס של בהמ"ז בידו ע"פ הקבלה יעו"ש. נמצא דדעת הזוה"ק והאר"י ז"ל דדוקא בג' מברכין בהמ"ז על הכוס אבל היחיד אינו יכול לברך על הכוס וכבר כתבנו לעיל סימן כ"ה אות ע"ה דדבר שלא נזכר בהדיא בגמ' ונחלקו בו הפוסקים דעת המקו' יכריע יעו"ש ועוד משמע מדבר הזוה"ק הנז' דלא יש חילוק בין שבת לחול ודלא כמי שכתב דבשבת יברך על הכוס אפילו ביחיד והביאו הזכ"ל אות ך' וכ"מ בש' הכוו' שלא כתב בדרושי סעודות שבת דיברך בהמ"ז על הכוס ומשמע דסמך עמ"ש בשעה"מ פ' עקב דדוקא בג' מברכין על הכוס ודוק. ומיהו אם יש עמו ג' אנשים שאכלו כאחד ואין שם יין אפ"ה יברכו ברכת הזימון ואעפ"י שאין שם יין. שה"מ שם:

א

ב) שם טעונה כוס וכו'. מפני שהיא דרך כבוד ושבח נאה לסדר כן שבחו יברכתו ית' על הכוס וכמש"ה כוס ישועות אשא וכו' גם ע"פ קבלה יש בו סוד גדול כי הוא רומז למדה עשירית הנקרא כוס ישועות שמקבל מכולם ומשפיע ברכות ופרנסה לכל העולם והבן לבוש. ומ"ש מדה עשירית ר"ל בחינת המלכות כידוע. וכ"כ בזוה"ק פ' עקב דף רע"ג ע"ב כי כוס בהמ"ז הוא בבחינת המלכות יעו"ש וכ"מ מדברי הזוה"ק פ' תרומה שהבאנו באות הקודם ומ"ש בפ' פנחס בינה ר"ל בינה דמלכות או ר"ל שמקבל הארה מבינה והא והא איתא כידוע ועיין לעיל סימן זק"ן אות כ"ד ודוק ותבין. ולפי טעמי הזוה"ק הנז' דפ' תרומה ופ' עקב והלבוש משמע דנשים אין מברכין על הכוס אפילו כשמזמנין לעצמן כידוע ליח"ן:

א

ג) שם ולא יאכל אם אין לו כוס וכו' כתב מ"א סק"א דדבר זה לא נמצא בפוסקים רק בטור והרבה להקשות עליו וסיים דהמיקל לא הפסיד יעו"ש. ומיהו עיין א"ר אות ב' שכתב ליישב קושיית מ"א ומכל מקום מסיק אפשר להקל כיון די"א בהמ"ז אין טעונה כוס יעו"ש. ועיין באות שאח"ז:

א

ד) שם הגה. ומכל מקום מצוה מן המובחר וכו' משמע דאפילו ביחיד יש מצוה מן המובחר לברך על הכוס. וכ"כ הלבוש. בי"מ אות א' אמנם דעת הר"ז אות א' דדוקא בג' יש מצוה מן המובחר וכתב וכן נוהגין יעו"ש וכ"כ קיצור ש"ע סימן מ"ה אות א' בן א"ח פ' שלח לך אות ט"ז. וכ"מ מדברי הזוה"ק ושעה"מ שהבאנו לעיל באות א' דאפילו בג' אינו אלא למצוה מן המובחר אבל יחיד לא יברך על הכוס יעו"ש:

א

ה) מנהג החסידים כשמברכין בהמ"ז על הכוס שיהיה הפת שבשלחן מונח לצד שמאל המברך כדי שיהיה כוס של ברכה בימין שלו והפת בשמאלו ויש טעם בדבר עד"ה. בן א"ח שם אות י"ז:

א

ו) [סעיף ב'] ואם אין יין מצוי וכו' כתב הטור סימן ער"ב יש מפרשין דלא הוי חמר מדינא אלא אם כן שלא יהא יין גדל מהלך יום כל סביב העיר. והביאו הב"ח בסימן זה וכתב ולפ"ז אף בעיר שמצוי יין הרבה אצל החנוני שמביאין ממקומות שגדל שם יין הו"ל מקום שאין היין מצוי בו כיון שאיצו גדל מהלך יום כל סביב העיר ומברכין בהמ"ז על כוס של שכר שעורים אם אין לו יין בביתו עכ"ל. אבל השכנה"ג שם אות ד' כתב דלא כתבו יש מפרשין כן אלא לומר דאם נמצא יין קרוב לעיר מהלך יום אחד אעפ"י שאין יין מצוי באותו מקום אין השכר נקרא חמר מדינה אבל אם בעיר מצוי יין הרבה אעפ"י שמביאין אוחו מרחוק יותר ממהלך יום אחד פשיטא דאין מברכין על השכר כיון דיין מצוי באותו מקום עכ"ד וכ"נ דעת הא"ר אות ד' וכ"פ הבי"מ אות ג':

א

ז) שם ואם אין יין מצוי וכו' כתב הב"ח יש מי שהורה שיש לברך בהמ"ז אכוס של שכר שעורים לפי שהוא חמר מדינה וגם הוא ממין ז' ומין ז' עדיף ולא נהירא דאע"ג דהלכה כרבי יהודה דמין ז' עדיף כדלקמן בסימן רי"א ה"ד כשחפץ לאכול משניהם וברכות שוות אז יברך על מין ז' ויפטר החביב אבל בשאינו חפץ לאכול המין ז' פשיטא דאף לר"י מברך על מה שחפץ עכשיו לאכול וכ"כ בתה"ד סימן ל"ב כיון שקבעו לשתות מי דבש ואינם חפצים לשתות שכר שעורים שאינו חביב להם פשיטא דעל מי דבש יש לברך בהמ"ז ועוד שהרי גם הוא חמר מדינא כמו שכר שעורים עכ"ל. והביאו שכנה"ג שם אות ב' עו"ת אות ב' וכתב שכ"כ השל"ה יעו"ש. ט"ז סק"א מ"א סק"ב בי"מ אות ו' וכתב שם המ"א דאין דברים אלו אלא במדינות שרגילים לשתית המי דבש והוי חמר מדינה אבל במקים שאין שותין אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה מידי דהוי אשאר משקין כגון יין תפוחים ויין רמונים עכ"ד. וכ"כ א"ר אות ה' מש"ז אות א' בי"מ אות ז':

א

ח) כתב המרדכי בפ' ע"פ שאם לקו הכרמים ואין יין מצוי אע"פ שבשאר שנים מצוי רוב יין לשנה זו מיהא הוי השכר חמר מדינא. והביאו ב"י סימן ער"ב וכתב ונראה היכא שאין יין ישראל מצוי אעפ"י שנמצא שם יין עכו"ם הרבה שפיר הוי שכר חמר מדינא עכ"ד. והביאו שכנה"ג בהגב"י סימן זה אות ה' ואות ו' וכתב שהוא פשוט. עו"ת אות ב' א"ר אות ד' בי"מ אות ד' ואות ה':

א

ט) כתב רש"ל בתשו' סימן כ"ג בשעת הדחק יכול לברך אפילו על קוואס או בארשט דהא בלא"ה אסור לשתות אחר בהמ"ז בלא ברכה ואין להורות כן בפני ההמון שלא לזלזל אף שלא בשעת הדחק ע"כ והביאו הט"ז סק"א וכתב ואני אומר דיש ביזוי הברכה ואין לדמותו לכוס פגום דסס"י זה כי זה הוא בזיון טפי ואין לו חשיבות יותר ממים ולא יעשה כן בישראל עכ"ל א"ר אות ה' ר"ז אות ג':

א

י) שם חוץ מן המים. ואעפ"י שרוב שתייתן מים אין מברכין עליו. מ"א סק"ג. א"ר שם:

א

יא) שם הגה. ומה שנוהגין במדינות אלו לברך על השכר וכו' טוב יותר לברך על כוס של יין פגום מעל שאר המשקים שאינם פגומות כמ"ש סימן רצ"ו לענין הבדלה עט"ז אות ב' ועיין מ"א שם סק"ה שכתב דהיינו אם אינו חמר מדינה אבל חמר מדינה יותר טוב משל יין פגום יעו"ש. וכ"כ א"א בזה הסימן אות י"ב ר"ז אות ו':

א

יב) שם בהגה וקובעין הסעודה עליו וכו' פי' די"א דאם קבע סעודתו על שאר משקין מברך עליהם אפילו במקום דאיכא יין. מ"א סק"ד. ועיין מ"ש עליו המאמ"ר אות ד':

א

יג) שם בהגה. וא"א לקנות יין וכו' ודוקא שאין יין בביתו אבל אם יש לו יין בביתו אפילו שעכשיו קבע על שאר משקין ואפילו שאין היין מצוי באותו מקום לא יברך אלא על היין. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י אות ג' ע"ת אות ב' מ"א סק"ה. וכתב שם המ"א דאם יש לו מעט יין בביתו לצורך קידוש א"צ לברך עליו דקידוש לכ"ע טעון כוס וחמיר מבהמ"ז. והביאו א"ר אות ו' וכתב דה"ה להבדלה. וכ"כ א"א אות ה':

א

יד) שם בהגה. אמנם המצוה מן המובחר לברך על היין. ומיהו מדברי שעה"מ שהבאנו לעיל אות א' משמע דאין מברכין בהמ"ז אלא דוקא על היין ואם אין יין אין מברכין על שאר משקין כלל יעו"ש. וכ"מ בתיקונים תיקון מ"ז ונתן טעם בסוד דיין חושבן סו"ד מן יסוד וצריך יו"ד דברים דאינון בחושבן יו"ד מן יסוד יעו"ש ובדברינו לקמן סימן קפ"ג אות א':

א

טו) שם בהגה. ויש מדקדקין וכו' הטעם בב"י משום דאיתא במדרש הנעלם דפחות מג' א"צ כוס וכדי לקיים גם דעת הפו' דצריך כוס הם עושים זה הפשרה יעו"ש. והביאו הט"ז סק"ב. אבל הב"ח כתב שאפילו ביחיד יתפוס הכוס בידו ודלא כהמדקדקים ועוד כתב דאף המדקדקים לא אמרו להניח על השלחן אלא בכוס של יין אבל בשאר משקין כשהוא חמר מדינה מודו דיש לתפוס הכוס בידו אפילו ביחיד יעו"ש. והביאו מ"א סק"ו. א"ר אות א' ומיהו כבר כתבנו לעיל אות א' דע"פ הזוה"ק והאר"י ז"ל ביחיד א"צ כוס כלל והכי נקטינן:

א

טז) שם בהגה. רק מניחים אותו וכו' כתב ק"נ בפ' ע"פ אות ב' דכל כוס של חובה כגון ברכת הזימון וקידוש עם היות שיש לכל אחד כוס מיוחד מ"מ אין האחרים נוטלין כוס בידן זולת אותו שמכבדין אותו להוציאם לחוד יעו"ש:

א

טוב) [סעיף ג'] צריך שלא יהא פגום וכו' כדאמרינן בפסחים ק"ו ע"א. ש"מ טעמו פגמו. רבי יעקב בר אידי קפיד אחצבא פגימא. רב אידי בר שישא קפיד אכסא פגימה. מר בר רב אשי קפיד אפילו אחביתא פגימתא. ופרשב"ם קפיד אכסא פגימא לקידוש ולהבדלה ולבהמ"ז ולכל ברכות שתיקנו לסדרם על היין שלא יברך על כוס פגום אבל אם רוצה לשתות יין צריך לברך ברא פרי הגפן (ר"ל אפילו הוא פגום) שאסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה ע"כ. ומביאו ב"י. וכ"כ הלבוש. עו"ת אות ג' ועיין לקמן סימן רע"א סעיף יו"ד וסימן רנ"ו סעיף א':

א

חי) שם. שלא יהא פגום וכו' ועיין לקמן סימן קפ"ג סעיף ג' שכתב שם שגם הכוס בעצמו צריך שלא יהא פגום יעו"ש. ובדברינו לשם בס"ד:

א

יט) שם. שאם שתה ממנו פגמו. דאפילו לא הקריב אליו את פיו אלא שפך לתוך פיו. ר"ז אות ד' והשותה מכוס על ידי קנה חלול כתב השבו"י ח"ג סימן י"ד מן הדין אין הכוס פגום אך כיון שיש תקנה להוסיף מעט מים או יין אין להקל יעו"ש. שע"ת אות יו"ד:

א

ך) שם. אבל אם שפך וכו' וקשה דהא מלא בעינן לכ"ע וי"ל דשופך אותו אח"כ לכוס קטן ממנו והוא מלא. א"נ דאינו שופך כ"א מעט באופן שעדיין שם מלא עליו ט"ז סק"ג. מ"א סק"ז א"ר אות ז' ר"ז שם וכתב אבודרה"ם הלכות הבדלה דאם טעמו באצבעו לא פגמו כדחזינן בברכת המילה שמשים אצבעו בכוס ונותן בפי תינוק ומברך עליו והביאו א"ר שם. זכ"ל אות כ'. ועייו ביו"ד סימן רס"ה ססעיף א':

א

כא) שם. אין בכך כלום. מיהו הרשב"א כתב דאם שקיל מיניה מידי הוי פגום וכמו שמברך על שיורי כוסות. והביאו ב"י. וכתב א"ר אות ח' דיש לחוש לדבריו ואפילו לידיו או לכלי אחר צריך לתקנו היכא דאפשר יעו"ש. ולפ"ז גם לטועמו באצבעו שכתבנו באות הקודם יש לחוש לכתחלה:

א

כב) שם. אין להקפיד. ומיהו ברי"ו אוסר ומביאו ב"י. וכ"כ בשו"ת הגאונים סימן של"א והביאו כנה"ג בהגב"י. וכתב דיש ליזהר לכתחלה יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ח. ר"ז שם. בי"מ אות ח' חס"ל אות ב' בן א"ח פ' שלח לך אות כ':

א

כג) שם. פסולים לימזוג וכו' וכ"ש דפסולים לתקן בהם כוס פגום של יין דכיון שהם עצמם פגומים היאך יתקץ הפגום. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י אות י"א. בי"מ אות י"ב:

א

כד) [סעיף ד'] צריך לתת וכו' פי' קודם שישתה המברך כדי שכולם ישתו מכוס שאינו פגום ב"י בסוף סימן רע"א. ט"ז סק"ד. ועיין בד"מ אות א' שכתב בשם הר"ן דנהגו לשפוך מכוס של ברכה לכוסות האחרים אפילו שאינם פגומים ולא משום חיובא אלא משום יקרא דכוס בלבד יעו"ש. והביאו הזכ"ל שם. ועיין לקמן סימן ק"צ אות ו':

א

כה) שם. ויש מי שאומר שא"צ הוא דעת הרא"ה בב"י דס"ל שא"צ כוס שאינו פגום אלא להמברך ט"ז סק"ה. ומ"ש שם הט"ז עיין מ"ש עליו המאמ"ר אות ה' יעו"ש. ומיהו דעת מרן ז"ל כס' ראשונה שהיא בסתם וכן סתם לקמן בסימן ק"צ סעיף א' ובסימן רע"א סעיף י"ז כס' ראשונה יעו"ש. וכן דעת מור"ם ז"ל בד"מ אות א' יעו"ש. וכ"כ הלבוש דנוהגין כס' הראשונה. שכנה"ג בהגב"י אות י"ב. וכ"כ המאמ"ר שם. ועיין בדברינו לעיל סי' י"ג אות ז' ודוק:

א

כו) [סעיף ה'] אם החזיר וכו' דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן. ולכן נוהגין להוסיף עליו מעט מהקנקן ובזה מתוקן ואח"כ שופכין אותו להקנקן ואח"כ מוציאין אותו מהקנקן לשם ברכה כמ"ש סי' קפ"ג. ב"ח מ"א סק"ט. סו"ב אות ד' ר"ז או' ה' חס"ל אות ג':

א

כז) שם. אם החזיר וכו' משמע בב"ח דדוקא כששופך ממנו מעט מעט אמרינן קמא קמא בטיל אבל כששופך בבת אחת לא יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ו. אבל המ"א שם כתב דאין להחמיר כיון דאפילו ביין נסך יש מקילין כמ"ש ביו"ד סימן קל"ד וכאן אין להחמיר כלל ובלבד שיהיה היין שבקנקן יותר מהיין שבכוס עכ"ד. והביאו הבי"מ אות י"א:

א

כח) [סעיף ו'] יכולים לתקן כוס פגום וכו' כתב המרדכי פ"ג שאכלו דכן נוהגין באשכנז אבל בצרפת נוהגין שכל ששתה ממנו מחזיקין אותו בפגום אם לא יערה הכל לחוץ כל מה שבכוס וימזוג יין אחר לקדש עליו וכן בבהמ"ז עכ"ל והביאו ב"י וכתב ומנהגינו כמנהג אשכנז. ומיהו עיין בא"ר סימן רע"א אות כ"ג שכתב דלא מהני תיקון מעט מים או יין אלא כשאין לו כוס שאינו פגום אבל באפשר אין להתיר ושכ"מ בתניא ובמרדכי ואגודה ודלא כמשמע בב"י יעו"ש. והביאו הזכ"ל אות כ':

א

כט) שם. יכולין לתקן וכו' דעיקר הפגם משום ששתה ממנו מעט וכשחוזר ומוסיף עליו מתקן בכך דומיא דפגימת המזבח כשחוזר וסתמו מתקן. מ"א סק"י. ר"ז אות ה':

א

ל) שם. ע"י שיוסיפו מעט יין כתב מהר"ם מ"ץ דכוס פגום אין יכולין למלאותו ולתקנו אלא מכוס שיש בו רביעית ובשם רבינו אליעזר הלוי אמרו אפילו בלא תוספת יש תקנה כגון אם שתה מכוס גדול יערה אותו בכוס קטן ואם יהיה בו כשיעור ברכה יכול לברך עליו עכ"ל והב"ד הב"ח והקשה עליו מהש"ס וכתב אפשר דר"א הלוי לא אמר שיכול לברך עליו בכה"ג אלא בשעת הדחק שא"א בכוס אחר וכתב דהכי נהוג יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י אות יו"ד. עו"ת אות ה' זכ"ל שם. ומשמע שם בב"ח דהא דיש להתיר בשעת הדחק ה"ד בשאין לו אפילו מים לתקנו יעו"ש. וכ"כ הבי"מ אות ט"ז:

א

לא) שם. שיוסיפו עליו מים וכו' ונראה שהכלי שמשימין בו המים לתקן בו הפגום צריך שישימו בו רביעית מים שאז חשוב לתקן בו הפגום שהרי אפילו כשמתקנו ביין צריך שיהא בו רביעית כמ"ש בסמוך בשם מהר"ם מ"ץ כ"ש במים. ב"ח. שכנה"ג שם אות י"א. א"ר אות י"ג. זכ"ל שם. בי"מ אות י"ג. חס"ל אות ד'. ועיין לעיל אות כ"ג:

א

לב) שם. שיוסיפו עליו מים וכו' כתב הרדב"ז סימן רכ"ב דלא יתקנו ע"י מים אא"כ הוא שעת הדחק שאין לו יין שאינו פגום שלא יבטל המצוה יעו"ש. ער"ה אות ה' ועיין עט"ז אות ד':

א

לג) שם. שיוסיפו עליו מים וכו' ה"ד כשהוא חזק עדיין ויוכל לסובלו אבל אם כבר היה מזוג כדינו ואם היה משים בו יותר היה מקלקלו ולא יהיה ראוי לשתייה אין זה תיקון ופסול לברכה. הרא"ש פ' אלו דברים ופ' ע"פ. ב"ח שכנה"ג שם אות י"ג. א"ר אות י"א. ר"ז אות ו' בי"מ אות ט"ו. חס"ל שם:

א

לד) שם. עליו מים וכו' אפשר דדוקא יין מיתקן במים שרגילין למוזגו בכך אבל שאר משקין לא. ואפשר דכל שאינו מקלקלו בכך שרי. מ"א סימן י"א א"ר שם. ר"ז שם. בי"מ אות י"ד:

א

לה) [סעיף ז'] בשעת הדחק וכו' פי' שאין לו אחר. רשב"ם. מ"א ס"ק י"ב. ודוקא כשאין לו אפילו מים לתקנו דאם יש לו מים אין לברך על כוס הפגום כיון דיש לו תיקון. ב"ח. והט"ז סק"ז כתב דמיירי שכבר נמזג במים ואם ימזוג עוד יתקלקל יעו"ש. וכ"כ א"ר אות י"ב. ועיין לעיל אות י"א:

א

לו) שם. על כוס פגום. כתב הטור יש שנותנין בו מעט פירורין של פת ואומרים שמתקן בכך ומנהג של שוטים הוא ואין לו לא סמך ולא ראיה עכ"ל והב"ד ב"י וכתב דהדין עמו. וכן כתב הלבוש. מיהו הב"ח כתב דכ"כ קצת גדולים שנוהגין לסותמו בלחם וראיתי כתוב דאיכא סמך מקרא דגורן ויקב. שהגורן ממלא ומתקן היקב עכ"ד. והביאו שכנה"ג שם אות י"ד א"ר אות י"ד וכ"כ העט"ז אות ד' א"א או' י"ב. וכתב שם הא"ר ומשמע דבהרבה פירורין לא מהני דהקריבהו נא לפחתך. ועוד דהא צריך הדחה מבפנים משום שיורי פת כדלקמן עכ"ל. והביאו א"א וכתב דהיינו שיתן רק פירור אחד יעו"ש:

א

לז) ויש נוהגין להקפיד כשיש בתוכו פירורי פת ואפשר דסוברים דבעינן שיהא מלא יין דוקא ובטור לא משמע כן דהא לא כתב דיש איסור בדבר. מ"א שם. ונראה דטעמם כיון שכתב הטור דלא מהני תיקון זה ובא"ר כתב דיש חששות של איסור משום הקריבהו נא וכו' וגם צריך הדחה וכו' כמ"ש באות הקודם לכן נוהגין להקפיד:

א

ט"ז סק"א בלא"ה אסור. פי' ואין חשש ברכה שאינה צריכ' כשמברך על הכוס אחר בהמ"ז:

ב

ס"ק ו' אינו פגום אינו אלא לכתחלה כצ"ל:

ג

מ"א רסק"י יכולין לתקן. זהו הטעם על דלא אמרינן קמא קמא בטיל משום דא"צ רק לסתו' הפגימה. ואח"כ כ' עוד תי' ועוד דבנפל התיר' וכו':

ד

ס"ק י"א וכמ"ש סימן רצ"ו נ"ל להגיה ועיין מ"ש סימן רצ"ו ס"ב וכוונתו דכ' רמ"א שם דטוב לקדש על כוס יין פגום משיקדש על שכר. וקשה ישפוך לתוכו מהשכר ולא יהיה פגום א"כ משמע דדוקא מים או אפשר דשכר מקלקל היין:

א

ולא יאכל. דבר זה לא נמצא בפוסקים רק בטור וז"ל כדחזי' באמימר שלן בתענית מפני שלא הי' לו כוס להבדיל דכיון שב"ה טעונה כוס אין חילוק בינו להבדלה עכ"ל, וצ"ע דבשלמא התם אסור לטעום קודם הבדלה ומיתתו באסכרה אבל גבי ב"ה בשעה שמתחיל עדיין לא חל חיוב ב"ה ואפי' אם היה חל חיוב ב"ה אין איסור לטעום קודם ולמה יאסר מלאכול, וע"ק דאמרי' בפסחים דף ק"ה אם אין לו אלא כוס א' אומר עליו קידוש היום משמע דאוכל בלא כוס וא"ל דמיירי כשאין מצפ' שיהי' לו למחר מ"מ קשה דלקדש אריפתא ויברך על הכוס וע"ק דאמרי' בעירובין דף מ' מ"מ כוס בעינן ופרש"י סתמא דאינשי יומא קמא אית להו כוס ובח"ה לכ"ע לית להו משמע שאוכלין בלא כוס וא"ל משום כבוד שבת וי"ט שרי לאכול בלא כוס דהא להבדלה מדמי' ליה ובהבדלה אפי' במוצ"ש ליו"ט אסור לאכול כמ"ש הרי"ף פרק א"ד לכן נ"ל דהמיקל לא הפסיד דאפי' בהבדלה יש מקילין כמ"ש סימן רצ"ו, וע"ש ס"ג וק"ו בב"ה די"א דאינה טעונה כוס כלל:

ב

יין מצוי. ובטור סי' ער"ב כתוב דאם אין יין גדל מהלך יום סביב כל העיר מקרי אין יין מצוי ע"כ ואף על גב שמצוים יין הרבה אצל החנוני אין בכך כלום. [ב"ח] ומשמע דאם גדל מעט יין סמוך לעיר אין בכך כלום: כתב הב"ח בסעודות גדולות שותין בתוך הסעודה שכר ואחר המזון קובעין לשתות מי דבש יברך על מי דבש דגם הוא חמר מדינה ועוד דהוא חביב ואפי' למ"ד מין ז' עדיף היינו כשרוצה לאכול משניהם כמ"ש סי' רי"א ס"ה עכ"ל, ונ"ל דשכר לא הוי בכלל ז' מינים דהא מברכין עליו שהכל עסי' רי"א וכ"כ בשל"ה ועסי' תפ"ג ונ"ל דאין דברים אלו אלא במדינות שרגילין לשתות המי דבש והוי חמר מדינה אבל במקום שאין שותין אלא לפרקים לא הוי חמר מדינה מידי דהוי אשאר משקין כגון יין תפוחים ויין רמונים, כ' רש"ל הלכה ב"ה טעונה כוס אפי' ביחיד ובשעת הדחק שאין לו שכר שהוא חמר מדינה יכול לברך על משקה כל דהו כגון קווס"י או בארש"ט דרוב שתית ההמונים מהם ואסור להורות כן בפני ההמון שלא יבואו להקל אף שלא בשעת הדחק, ודוקא במדינות רוסיא דרגילים לשתות מינים אלו ונ"ל דמשקין שרגילין לשתות בפסח כגון מי תפוחים ומי לאקרי"ץ אינן חמר מדינה כיון שאין רגילין לשתותו כל השנה וה"ה לכל כיוצא בזה עסי' תפ"ג:

ג

חוץ מן המים. אף על פי שרוב שתייתן מים אין מברכין עליו:

ד

וקובעין הסעודה. פי' די"א דאם קבע סעודתו על שאר משקין מברך עליהם אפי' במקום דאיכא יין:

ה

וא"א לקנות יין. אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו דאין זה מקרי הדור [ב"ח] ונ"ל דאם יש לו מעט יין בביתו לצורך קידוש א"צ לברך עליו דקידוש לכ"ע טעון כוס וחמיר מב"ה:

ו

שלא לאחוז. ולא ידעתי למה ואף דמדרש הנעלם סובר דא"צ כוס ביחיד מ"מ עדיף טפי לברך על הכוס לכן נ"ל שיאחזנו בידו ועוד נרא' דאף המדקדקים לא אמרו אלא ביין אבל בשאר משקין דהוי חמר מדינה מודו דיאחזנו בידו וכ"נ מל' ב"י ורמ"א [ב"ח] ומהרי"ו סי' קצ"ג כ' להגביהו טפח ואפשר דמיירי כשנוטלו ואח"כ יניחנו [כ"ה] מיהו בכתבים כתבו שלא ליטלו בידו ויתן ימינו על שמאלו נגד החזה ויסגור עיניו:

ז

לתוך ידו. וצ"ל דאח"כ עירה אותו לכוס קטן מזה דהא בעינן שיהא מלא (ב"י רשב"א):

ח

אין להקפיד. ומיהו ברי"ו אוסר ולכן יש ליזהר לכתחל' (כ"ה):

ט

אם החזיר. דוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן ולכן נוהגים להוסיף עליו מעט מהקנקן ובזה מתוקן ואח"כ שופכין אותו להקנקן ואח"כ מוציאין אותו מהקנקן לשם ברכה כמ"ש סי' קפ"ג, ומשמע בב"ח דוקא כששופך ממנו מעט מעט אמרי' קמא קמא בטיל אבל כששופך בבת אחת לא ול"נ דאין להחמיר דאפילו ביין נסך יש מקילין עבי"ד סי' קל"ד וכאן אין להחמיר כלל ובלבד שיהי' היין שבקנקן יותר מהיין שבכוס:

י

יכולין לתקן. דעיקר הפגם משום ששתה ממנו מעט וכשחוזר ומוסיף עליו מתקן בכך דומיא דפגימת המזבח כשחוזר וסותמו מתקן וכ"מ בב"ח בשם מהר"מ מ"ץ ומ"ש הב"ח דלדבריו אם החזיר מן הכוס לקנקן נעש' הכל פגום ל"נ דהתם בטל היין הפגום ביין הקנקן ברוב אבל הכא מתקן הכל בכל וכצ"ל בטור ועוד דבנפל התירא לגו איסור' לא אמרי' קמא קמא בטיל כמ"ש ב"י בשם הר"ן גבי יין במים:

יא

מים מתקן. אפשר דדוק' יין מתקן מים שרגילין למוזגן בכך אבל שאר משקין לא ואפשר דכל שאינו מקלקלן בכך שרי וכמ"ש סי' רצ"ו ס"ג:

יב

בשעת הדחק. פי' שאין לו אחר [רשב"ם] כלומ' דה"א דמוטב לברך בלא כוס, כתוב בטור יש נותנין פירורי פת ביין פגום לתקנו ומנהג שטות הוא עכ"ל, והע"ת לא ע"ש, ויש נוהגין להקפיד כשיש בתוכו פירורי פת ואפשר דסוברים דבעי' שיהא מלא מיין דוקא ובטור לא משמע כן דהא לא כתב איסור בדבר:

א

(א) טעונה כוס – שברוב הברכות שתקנו חז"ל תקנום לסדר על הכוס מפני שכן הוא דרך כבוד ושבח נאה להקב"ה לסדר שבחו וברכתו ית' על הכוס וכמו שכתוב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (לבוש):

ב

(ב) ולא יאכל וכו' – וכמו לענין הבדלה ברצ"ו דאם מצפה שיהיה לו כוס למחר מבטל סעודת לילה וימתין על הכוס ועיין במ"א שחולק על זה דמשום כוס בבהמ"ז אין למנוע מלאכול ולא דמי להבדלה עיין שם ובביאור הגר"א משמע ג"כ דמסכים עם המ"א:

ג

(ג) אם שנים אוכלים וכו' – דבשלשה ויותר שמזמנין יחד אחד מברך על הכוס ומוציא את כולם כמו שמוציאם בברכת הזימון אבל בשנים דמצוה ליחלק ואין אחד מוציא את חבירו א"כ צריך כל אחד גם כוס בפני עצמו:

ד

(ד) מן המובחר וכו' – ר"ל דאף לדעה זו שאין טעון כוס כלל היינו שאין בה חיוב אבל כו"ע מודים דמצוה מן המובחר לברך על הכוס אם יש לו יין בביתו. והנה המחבר לא הכריע בין הדעות ודעת רש"ל וב"ח להחמיר דבהמ"ז צריך כוס מדינא ומנהג העולם להקל בזה כדעה השלישית שלא לחזר אחר כוס אם לא כשיש לו יין או שאר משקין דהוא חמר מדינה בביתו דאז בודאי מצוה מן המובחר לכו"ע לברך על הכוס וכנ"ל ודוקא כשהוא בזימון שלשה אבל לענין יחיד מקילים כמה אחרונים לגמרי ועיין לקמיה בסוף ס"ב בהג"ה:

ה

(ה) ולא משאר משקים – כמו לענין קידוש והבדלה דאינו על שאר משקין לכו"ע במקום דלא הויין חמר מדינה:

ו

(ו) אפילו קבע סעודתו – ר"ל שתוך הסעודה סמך על משקה והיה עיקר שתייתו מהם אפי' הכי אין זה מחשב אותם לברך עליהם בהמ"ז כיון דאין אנשי העיר רגילין לשתותו תמיד במקום הזה:

ז

(ז) אין יין מצוי – ואפי' נמצא יין בעיר אלא שאינו מצוי הרבה ומפני זה עיקר שתיית בני העיר הוא שכר ושאר משקין יש להקל לברך בהמ"ז על שכר ועיין בב"ח שכתב דאף דאינו מחויב להדר שם אחר יין לקנותו מן החנוני מ"מ אם יש לו יין בביתו יברך על היין:

ח

(ח) באותו מקום – היינו בכל העיר אף שבשאר עיירות במדינה זו נמצא יין הרבה:

ט

(ט) מברכין עליהם – ואם יש לו שני מיני משקין כגון שכר ומי דבש וכיו"ב ואחד מהן חביב עליו יברך על אותו המין שהוא חביב עליו וכ"ש אם מתחלה קודם בהמ"ז שתה ממנו מפני חביבותו בודאי מהנכון לברך ג"כ עליו ולא על משקה האחר שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם אבל כ"ז דוקא אם אותו המין הוא חמר מדינה דהיינו שרגילין לשתותו במקום ההוא אבל אם אין שותין אותו אלא לפרקים אף דבעצם הוא חשיב יותר מחבירו לא הוי חמר מדינה מידי דהוי אשאר משקין כגון יין תפוחים ויין רמונים:

י

(י) חוץ מן המים – אע"פ שרוב שתייתן מים אין מברכין עליו וה"ה קווא"ס ומי בארש"ט אע"פ שרוב שתית ההמונים מהם אפ"ה לא חשיבי יותר ממים וטישביר אפשר דיש להקל בשעת הדחק כשרוב ההמונים שותין מהם ועיין בסימן רצ"ו במ"ב סק"י מה שכתבנו שם:

יא

(יא) ומה שנוהגין וכו' – ר"ל שנוהגין לברך על השכר אע"ג דיין מצוי בעיר:

יב

(יב) וקובעין הסעודה עליו – ר"ל אף אם לא נחשיב אותו לחמר מדינה כ"כ מפני שמצוי גם יין שם מ"מ בלא"ה י"א דאם קבע סעודתו מתחלה על שאר משקין מחשיב אותם בזה ומברך עליהם בהמ"ז אף דאיכא יין אלא דהמחבר סתם מעיקרא כהפוסקים דלא מהני קביעותא מ"מ יש לצרף דעה זו להקל בזה שהיין ביוקר וקשה להשיגו:

יג

(יג) ואי אפשר וכו' – אבל לענין קידוש והבדלה משמע דגם רמ"א מודה דצריך לחזר דוקא אחר יין כיון דיין נמצא בעיר אלא שהוא ביוקר:

יד

(יד) לקנות יין בכל סעודה – אבל אם יש לו יין בביתו צריך לברך עליו [ב"ח] ואם יש לו יין בביתו רק מעט לצורך קידוש והבדלה א"צ לברך עליו דקידוש והבדלה לכו"ע טעון כוס וחמיר מבהמ"ז:

טו

(טו) שלא לאחוז – דהמדקדקים שמברכין על הכוס הוא לצאת ידי דעה הראשונה שבסעיף א' דגם ביחיד טעון כוס ורק דמהזוהר משמע דיחיד לא יברך על הכוס וע"כ מברכין ואין אוחזין בידם ובזה יוצאים ידי הכל דאפילו האומרים טעונה כוס הרי הכוס לפניו על השלחן ואחיזתו אינה אלא למצוה מן המובחר לד"ה:

טז

(טז) ונכון מנהג זה וכו' – ר"ל מה שאין אוחזין אותו בידים וכנ"ל וכהיום מנהג העולם שאין מברכין על הכוס כלל ביחיד:

יז

(יז) פגמו – ואינו ראוי עוד לברך עליו בהמ"ז וה"ה לקידוש ולהבדלה וכדלקמן בסימן רע"א ס"י וסימן רצ"ו ס"א ואפילו טעם ממנו רק משהו בעלמא:

יח

(יח) לתוך ידו – וה"ה אם טעמו באצבעו דדוקא אם שתה ממנו בפיו פגמו:

יט

(יט) אין בכך כלום – והוא שלא שפך אלא מעט בענין שעדיין שם מלא עליו או שאח"כ שפכו לתוך כוס קטן ממנו והוא מלא או שזרק לתוכו פירור פת להגביה היין שיהא הכוס מלא שאצ"ל מלא כולו מיין כי די ברביעית רק שלא יהא הכוס חסר וכדלקמיה:

כ

(כ) הוי פגום – ר"ל כל מה שיש בזו החבית אף ששפכו אח"כ לכלים אחרים:

כא

(כא) אין להקפיד – ויש מחמירין אף בזה ויש לחוש לדבריהם לכתחלה שלא להניח לשתות אפילו מפי ברזא מחבית גדולה:

כב

(כב) פסולים למזוג – לכאורה אמאי לא אמרינן קמא קמא בטיל כמו בס"ה ואפשר דמיירי שהיין חי דא"א לשתות בלי מזיגה ולכך לא בטיל:

כג

(כג) אם היו וכו' – פי' דפעמים שנותנין כוס לכל אחד ואחד מן המסובין וכשבירך המברך בפה"ג שותים כל אחד כוסו ואם היו שלהם פגומים צריך שיתן המברך מכוסו מעט לכל אחד ואחד קודם שישתה ויתקן פגימתם וישתו כולם מכוס שאינו פגום:

כד

(כד) מכוס הברכה – ואם רק המברך לבדו אוחז כוס בידו אף שאז המסובין בע"כ טועמין מכוס פגום אחר ששתה הוא לא איכפת לן כיון דמתחלה היה כוס שלם וכולהו כחד חשיבי:

כה

(כה) ויש מי שאומר וכו' – דס"ל דלא קפדינן על כוס פגום אלא על המברך ולא על המסובין:

כו

(כו) עיין לקמן וכו' – ר"ל דשם סתם המחבר כסברא הראשונה:

כז

(כז) כשר – ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות כן ולכן נוהגין להוסיף עליו מתחלה מעט מהקנקן ובזה מתוקן כמו בס"ו ואח"כ שופכין אותו להקנקן ואז כשר היין להוציא לברכה:

כח

(כח) דקמא קמא בטל – ובלבד שיהיה היין שבקנקן יותר מהיין שבכוס:

כט

(כט) יכולין לתקן – דענין פגום אינו פסול ממש אלא פגם בעלמא משום ששתה ממנו מעט ולכך כשחוזר ומוסיף עליו נעשה מתוקן בכך:

ל

(ל) מים – ודוקא שהיין חזק שאינו מתקלקל ע"י המזיגה. ולאו דוקא במים דה"ה בשאר משקין [א"ר]:

לא

(לא) מיתקן – והוא שלא יהיו המים עצמם פגומים שלא שתו מהם דאל"ה א"א לתקן בהם לי"א בס"ג דגם מים נפגמים בשתיה:

לב

(לב) בשעת הדחק – שאין לו כוס אחר ואין לו במה לתקן הכוס זה וקמ"ל דהו"א דמוטב לברך בלא כוס כלל קמ"ל דענין פגום הוא רק לכתחלה אם יכול ליזהר בזה ולא לעיכובא. כתבו האחרונים דכשצריך לברך על כוס פגום אם יש לו כוס קטן המחזיק רביעית ישפוך מהגדול לתוכו דעי"ז נמי מתקן הפגימה קצת. יש שמתקנים הפגימה ע"י נתינת פירור פת והטור דחה מנהג זה דלא מהני זה לפגימה. ואם אינו פגום רק שאינו מלא ובמה שיש בהכוס יש בו שיעור רביעית לכו"ע מהני המלוי אפי' ע"י פת ודוקא בחתיכה א' דבהרבה יש בו משום מיאוס דהקריבהו נא וגו' וגם אדרבה צריך להדיח הכוס מפירורי פת וכדלקמן בסי' קפ"ג ס"א [אחרונים]:

א

(במ"א סק"א) וע"ק דאמרינן בפסחים וכו' נ"ב אין ראייתו מוכרחת דלפי מאי דמשני חביבה מצו' בשעתה והיין מצוה מן המובחר כדכתיב זכרהו על היין דאלת"ה עדיין תיקשי לישבקיה עד למחר לכבוד יום ויקדש אריפתא:

ב

(במ"א סק"ה) ואפשר דבב"מ סמיך על טעם אחר כצ"ל. נ"ב זה ליתא דהא באוקמתא דרב אסי ודאיסי כ' הרא"ש שם כמו כן דהלכה כחכמים ובהני שינוי לא שייך טעם אחר ונרא' מדנקט וחכ"א ביהודא וכו' אחר כמה משניות והפסיק בהפלוגתא משום דתני לה סתם מתני' מקום שנהגו גבי הלכת' פסיקתא דכל הנך מתני' מקום שנהגו להדליק ואינך הלכתא פסיקתא נינהו כדמשני בב"ק דף ק"ב וזה שדייק הרא"ש דסתם מתני' דריש פרקין עדיף מדברי חכמים יאכל במקומו' אחרי' קי"ל דהלכה כחכמים:

א

מג"א סק"א וצ"ע דבשלמא. לענ"ד ממ"ש תוס' ק"ב והרא"ש דההוא דמשלשלין כולן היינו כיון דאינו מצפה שיהיה לו יין למחר וכן הוא לקמן רצ"ו ס"ג ואם אין לו אלא כוס א' ואינו מצפה. ואם נימא דלענין כוס בהמ"ז א"צ לעבור זמן אכילה גם במצפה יהא הדין האוכל קודם הבדלה ומשלשלין כולן אחריו דאם לא נתיר לעשות כן ממילא יבדיל עתה על הכוס ויהיה הדין דאוכל אח"כ ומברך בלא כוס ועדיף יותר לעשות ע"י הכוס כמו באינו מצפה. ומה הפרש בין אינו מצפה למצפה אע"כ כהטור דמשום כוס בהמ"ז צריך לעבור זמן אכילה מש"ה במצפה שיהיה לו כוס למחר הדין דמבדיל ואינו אוכל עד למחר והוא ראיה ברורה בעזה"י ודו"ק:

א

הדחק עיין בה"ט. ועיין במג"א שיש נוהגין להקפיד אם יש בו פירורי פת ובטור לא משמע כן ע"ש ועיין בתוס' שבת סי' רע"ב ס"ק א' באורך וע' בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' י"ד דהשותה מכוס ע"י קנה חלול מן הדין אין הכוס פגום אך כיון שיש תקנה להוסיף מעט מים או יין אין להקל ע"ש:

א

לברך על השכר אין למחות. בתשובת רש"ל סימן כ"ג כתב בשעת הדחק יכול לברך אפילו על קוא"ס או בארש"ט דהא בלא"ה אסור לשתות אחר ב"ה בלא ברכה ואין להורות כן בפני ההמון שלא יבואו לזלזל אף שלא בשעת הדחק ע"כ. ואני אומר דיש בזה ביזוי הברכ' ואין לדמותו לכוס פגום דס"ס זה כי זה הוא בזיון טפי ואין לו חשיבות יותר ממים ולא יעשה כן בישראל. ועוד יש מנהג בין ההמון אם שותין שכר בתוך הסעוד' ואחר האכיל' קובעי' עצמם לשתות מי דבש מברכין ב"ה על כוס שכר באמרם שהוא חמר מדינ' ג"ז נר' שהוא ביזוי מצו' והוא בכלל מ"ש שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם דכיון שהוא חושק לשתות מי דבש למה לא יברך עליו דודאי יש לו מעל' אחר יין ואע"ג דאין מי הדבש מז' המינים כמו השכר לא אכפת לן בזה דחביב עדיף כדאי' לקמן סי' רי"א וכ"כ מו"ח ז"ל:

ב

ויש מדקדקין כו'. הטעם בב"י דאי' במדרש הנעלם דפחות מג' א"צ כוס וכדי לקיים גם דעת הפוסקים דצריך כוס הם עושים הפשר' להראות שאין הלכ' מוכרעת בזה:

ג

לתוך ידו כו'. וקשה דהא מלא בעינן לכ"ע וי"ל דשופך אותו אח"כ לכוס קטן ממנו והוא מלא א"נ דאינו שופך כי אם מעט באופן שעדיין שם מלא עליו:

ד

צריך לתת מכוס הברכה. פי' קודם שישתה המברך דכולם ישתו מכוס שאינו פגום וכ"מ בסי' ק"ץ וססי' רע"א אבל למה שנוהגים ששות' המברך ואח"כ שופך לכוסות המסובים שהם פגומים אין לזה טעם. וק' דאם אין כוס אלא למברך הא ע"כ ישתו האחרים מכוס פגום כיון שכבר טעם המברך ממנו וי"ל דכל היכ' דאפשר לתקוני מתקנינן וכל היכא דלא אפשר די בכך שהמברך שותה מכוס שאינו פגום ע"כ יותר טוב שכל א' יהי' לו כוס מיוחד אם אפשר:

ה

ויש מי שאומר שא"צ. הוא דעת הרא"ה בב"י דס"ל שא"צ כוס שאינו פגום אלא להמברך ונרא' שהוא יש לו ראי' מההוא דס"פ ג' שאכלו בעולא דבריך ב"ה אצל ר"נ אמר רב נחמן לעולא נשדר מר לילת' כוס של ברכה א"ל הכי אר"י אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש אדהכי שמעה ילתא והלכ' בכעס ושיברה ת' דני דחמר' א"ל רב נחמן נשדר לה מר כוס אחרינא שלח לה כל האי נבגא דברכתא פירש"י כליין שבחבית ככוס של ברכה היא שתי ממנו משמע דכשמברך על כוס שאינו פגום חלה הברכה על כל היין אפי' על מה שהוא פגום דהא לא ברכו על אותו יין שבחבית וא"כ אין בו מעלה מצד שאינו פגום אלא דא"צ ברכה רק על אחד וכל השאר נמשך אחריו יהיה מה שיהיה וכ"ה בב"י סי' ר"ו בשם הג"מ וז"ל תו אמרי כולהו נבגי דברכת' אלמא כל דמנח קמיה חייל' ברכה עלייהו עכ"ל. משמע אף שהוא פגום כנלע"ד:

ו

דקמא קמא בטיל. נראה דהיינו ששפך בקילוח קטן דומיא דיי"נ בי"ד סי' קל"ד. וק' על מ"ש אח"כ דיכולים לתקן ע"י מעט יין או מים והא יהי' קמא קמא בטיל ואין שם תיקון. ונ"ל כיון דיש פלוגתא שם בי"ד אי אמרי' קמא קמא בטיל וכאן במה שצריך אינו פגום [אינו] אלא לכתחלה דהא בדחק כשר בפגום ע"כ אנו תופסין לקולא בכל צד:

ז

בשעת הדחק כו'. היינו מדאמרינן בגמ' רב יעקב קפיד אכסא פגומה משמע דוקא לכתחלה וא"ל הלא יוכל לתקנו לשפוך קצת מים לתוכו דמיירי שכבר נמזג במים ואם ימזוג עוד יתקלקל: