שולחן ערוך, אורח חיים קע״ד: דין ברכת היין בסעודה. ובו ח' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין ברכת היין בסעודה. ובו ח' סעיפים:
יין שבתוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן ואין הפת פוטרו:

ב

יין פוטר כל מיני משקין: הגה אפילו מברכה ראשונה (הר"י פרק כיצד מברכין וב"י בשם הפוסקים):

ג

אם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומברך עליו:

ד

אם קבע לשתות לפני המזון אין צריך לברך על יין שבתוך המזון דיין שלפני המזון פוטרו וכן יין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון וכן המבדיל על השלחן פוטר היין שבתוך המזון ויש אומרים שאין ברכת יין הבדלה פוטר אא"כ נטל ידיו קודם הבדלה הלכך המבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין (וע"ל סי' רצ"ט סעיף ז') שבתוך הסעודה ובדיעבד שלא כיון כך פוטר יין שבתוך הסעודה דספק ברכות דרבנן להקל:

ה

כל מה ששותה בתוך הסעודה די לו בברכה אחת אא"כ כשבירך לא היה דעתו לשתות אלא אותו הכוס ונמלך לשתות אחר: הגה וכן מי שבא לסעודה ומושיטין לו הרבה כוסות מברך על כל אחד ואח' דהוי נמלך (כל בו) וע"ל סי' קע"ט. וכן מי שבירך על כוס ברכת נישואין ואין יודע להיכן יגיע הכוס כל אחד צריך לברך דמקרי נמלך: (אגודה פרק ערבי פסחים וע"ל סי' ק"צ):

ו

אין לברך אחר יין שבסעודה דברכת המזון פוטרתו וכן פוטרת יין שלפני המזון ואפי' (לא) היה לו יין בתוך המזון (וע"ל ס"ס ער"ב) ולענין יין של הבדלה שלפני המזון (ע"ל סי' רצ"ט ס"ח):

ז

אם אין לו יין ושותה מים או שאר משקה אין לברך עליהם דחשיבי כבאים מחמת הסעודה לפי שאין דרך לאכול בלא שתיה ואף יין לא היה צריך ברכה לפניו אלא מפני שהוא חשוב וקובע ברכה לעצמו אבל מים או שאר משקין לא חשיבי ואינם טעונים ברכה ואפי' אם היה צמא קודם סעודה כיון שלא רצה לשתות אז כדי שלא יזיקו לו המים נמצא כי שתיית המים בסבת הפת היא ופת פוטרתו. וי"א לברך על המים שבסעודה ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם דסתמא נמלך הוא בכל פעם והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו: הגה והמנהג כסברא הראשונה:

ח

על יין שבתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו אפילו הסיבו יחד: הגה דלא יכולין לענות אמן (טור) משום דחיישינן שמא יקדים קנה לוושט: הגה וי"א דאם אמר להם סברי רבותי וישמעו ויכוונו לברכה ולא יאכלו אז ויענו אמן אחד מברך לכולם וכן נוהגין (הגהת מיימוני פ"ז מהלכות ברכות ומרדכי ס"פ כיצד מברכין וטור בשם רש"י) ויאמר סברי רבותי ר"ל סוברים אתם לצאת בברכה זו ולא יאמר ברשות רבותי וכן כל מקום שמברכין על היין משום ברכת היין שבתוך הסעודה אין אומרים ברשות אלא סברי מטעם שנתבאר: (ב"י סי' קפ"ז בשם שבולי הלקט):

א

יין שלפני המזון. קודם ברכת המוציא כי כך היו נוהגין מקודם (עיין בגמרא):

ב

דלא יכולין לענות אמן ואפי' אם שומע כעונה ויוצא בלא עניית אמן חיישינן שמא יענה אמן (וכן לשון הטור):

ג

ויאמר סברי רבותי ולא יאמר ברשות וי"א שכת' שאחר שאומר על היין סברי יאמר גם כן ברשות (מהרר"י) ובמחילה לא עיין יפה ואישתמיטתיה מיניה מ"ש הב"י בסימן קס"ו בשם שבולי לקט בשם רב האי גאון ושם משמע שאין לומר אפילו בתוך הסעודה ברשות כו' וגם מה שכת' מהרר"י שבקדושין ובברכת המזון א"צ להזכיר סברי כלל אלא רשות לחודה גם כן איתא להדיא שם שא"צ להזכיר רשות אלא סברי היפך זה ממה שדן ופסק הרב מהררמ"י ומה שהקשה מהררמ"י למה יקפוץ הוא בראש לברך ראשונה בלי רשות הא כת' שם רב האי גאון בתשו' שבימיו היו נוהגים המסובין לבחור החשוב שבהן ונותנים לו רשות לברך ע"ש ומהאי טעמא נשתרבב המנהג גם האידנא ששואל המברך את המסובין בז"ה בל"א רבותי וועלין מיר מענטשן ואח"כ נוטל רשות לברך ברכת המזון:

ד

וכן בכל מקום שמברכין על היין אין אומרים ברשות וי"א דא"א סברי אלא בתוך הסעודה אבל לקידוש או להבדלה אין לומר סברי אלא ברשות לחודה (א"ז וכ"כ בלבוש):

א

משקין. דדוקא אם היו שאר משקין לפניו בשעה שבירך על היין אז היין פוטר אותם. ט"ז:

ב

המזון. לפמ"ש רמ"א ס"ס קצ"ז די"א דאינו חייב לברך מדאורייתא אם לא שתה והוא תאב לשתות ע"ש א"כ ה"נ מוטב לשתות ובפרט שנוהגין עכשיו כמ"ד דאינה טעונה כוס ומ"מ אם אינו צמא כ"כ פשוט דמחויב להניחו לבה"מ. מ"א:

ג

לשתות. לאו למימרא דבלא קבע אינו פטור אלא בא לאפוקי אם לא היה דעתו תחלה לשתות אח"כ דהוי נמלך:

ד

המזון. וה"ה ליין שלאחר המזון קודם ברכת המזון. מגן אברהם:

ה

ידיו. ל"ד דה"ה אם קבע עצמו לסעודה. מ"א ע"ש:

ו

אחר. כתב הט"ז נראה פשוט דה"ה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם א' לאכלו כולו ועד"ז בירך ואח"כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא. אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח"כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם הוא ט"ז עי' סי' ר"ו ס"ה:

ז

נמלך. והאידנא שיש מנהג כשאחד בא אצל אותם ששותין כבר שהרבה נותנין לו כוסות מסתמא כשבירך על הראשונה דעתו על כל מה שיתנו לו עוד. ט"ז ע"ש:

ח

שתיה. משמע דיין שרף דאין דרך לשתות תמיד לא חשיב כבאים מחמת הסעודה וצריך לברך עליו ואף מי שרגיל לשתותו תמיד בטלה דעתו אצל כל אדם מט"מ ורש"ל ול"ח וט"ז ועיין מ"א. והעטרת זקנים בסי' קע"ז כתב משם הגאון מהר"ר פייביש ליתן היין שרף על השלחן בשעת המוציא ואז ברכת המוציא פוטר ואם לא עשה כן יטבול מעט פת בתוכו ע"ש. ומיהו בשבת אין צריך לכל זה דממה נפשך אם קידש על היין נפטר בזה כמ"ש ס"ב ואם קידש על השכר נפטר בברכת שהכל ועיין מ"א. משקה שקורין מע"ד א"צ ברכה דגם הוא בכלל שתיה כאכילה ודינו כשכר. ט"ז:

ט

סעודתו. ומ"מ צ"ע אם שתה רביעית אם צריך ברכה אחרונה ע"כ ישתה פחות מרביעית לפני הסעודה ובזה יסתלק מן הספק וכ"כ בכוונת האר"י ז"ל. או יתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות ששותין לפני המזון יש ליזהר שלא יצא קודם הסעודה דהוי הפסק ואז פטור מברכה אחרונה דבה"מ פוטר הכל. ועיין מ"א וט"ז וביד אהרן. מה שנוהגין בסעודות גדולות שלאחר שמברכין בה"מ על כוס יין מביאין עוד משקין שקורין קאו"י כדי לישב דעתו של אדם ממאכליו אין לברך על אותה הקאו"י בתשובת גינת ורדים כלל א' סי' אב"ג ע"ש. כתב בש"ג האנוס"י שאוכלין אחר הסעודה למתק השתיה הוי כמו צנון וזית וברכת היין פוטרתו עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל דבשאר משקין תוך הסעודה ברכת הלחם פוטרתן דהמשקה טפל ללחם והאנוס"י למשקה:

י

לכולם. וצריכין שיטעום כל א' תיכף מהכוס שלא להפסיק בין ברכה לשתיה מ"א עיין סי' קס"ז סעיף ו':

א

ברכות מ"א

ב

שם

ג

שם נ"א ע"ב

ד

שם מ'

ה

הרא"ש שם

ו

תוס' שם

ז

ב"י

ח

פסחים ק"ג וברכות מ"א

ט

שם פסחים וכאמימר

י

שם בגמרא ושם

יא

הרא"ש בפ"י דפסחים

יב

ברכות מ מ"א לדעת רש"י ור"ת וגדולי הצרפתים

יג

רבי יונה

יד

הרשב"א בשם הראב"ד לדעת יש מפרשים

טו

הרא"ש שם ובתשוב' כלל ד' והגה"מ פ' ד' מה"ב

טז

ברכות מ"ב

א

ס"א יין כו'. מתני' מ"ב ב' וגמ' מ"א ב' שאלו כו':

א

ס"ב יין כו'. שם ואע"פ דפליגי עליה דר"ח בפת ליכא מאן דפליג. תר"י ורא"ש ודלא כתוס' שם ד"ה ויין כו':

ב

אפי' כו': מדאמר ופליגא משמע אכולהו וע' תר"י וע' רש"י שם ד"ה פת כו' וה"ה ליין:

א

ס"ד אם קבע כו'. מתני' וגמ' מ"ב ל"ש כו' ועתו' שם ד"ה ור"ש ונראה דיין כו' ומה דנקט כו' וכ"כ הרא"ש שם ממש"ש ר"י בר יוסף כו' א"ל נמלך אנא אלמא לא תליא בשבת ויו"ט אלא בדעתו ונקט שבת ויו"ט לפי שלא היה מצוי להם יין ודברו בהוה וע' רא"ש שם:

ב

וכן יין כו'. כנ"ל דיין שלפני המזון פוטר שבתוך המזון במכ"ש דאם פוטר של אחר המזון כ"ש שבתוך המזון דלשרות וה"ה ליין קידוש דאף רב דאמר בע"פ ק' ב' ידי יין כו' משום שינוי מקום דוקא וע' רשב"ם ותוספות שם ד"ה ידי יין כו':

ג

וכן כו'. כמו קידוש אע"ג דס"ל לרב יש קידוש שלא במקום סעודה וא"כ ה"ה להבדלה. שם ושם:

ד

וי"א כו'. בברכות בד"ה הנ"ל וכמש"ש מ"ג א' דדוקא לאחר נט"י פטר ועתו' שם ד"ה בא כו' דא"צ נט"י וכ"כ הרא"ש בע"פ שם אפי' הבדיל קודם נט"י וכמו קידוש דקודם נט"י הוא ועמ"א:

א

ס"ה כל מה כו'. פסחים ק"ג ב' ואף לאמימר משום דנמלך וז"ש אא"כ כו':

ב

וכן כו'. ע' רשב"ם שם א' ד"ה לא הוה כו' ואף תוס' שם ד"ה לא כו' לא נחלקו על רשב"ם בכה"ג אלא שפירשו שהיו יודעים שיתנו להם כ"צ ע"כ:

ג

וכן כו'. כפי' תוס' הנ"ל:

א

ס"ו אין כו'. מטעם שהוא דברים הבאים מחמת הסעודה כמש"ש מ"א ב' רק לענין ברכה ראשונה דגורם כו' וכמ"ש תוס' בפסחים ומשמע אבל בהמ"ז* אינו פוטרתה ואע"ג דבסי' ר"ח סי"ז כ' אבל כו' דוקא אם בירך על היין עצמו או שנתכוין לפוטרו וכמ"ש רש"י מ"א א' ד"ה אבל כו' ור"ש בירו' והביאו הרא"ש שם סכ"ח ר"ה אכיל כו' ובזה מתורץ קושיית הרשב"א וע' ב"י בס"ס ר"ח וז"ש ולענין יין כו' ועתוס' דפסחים הנ"ל ועתו' שם ד"ה אנא כו':

ב

וכן כו'. דאל"כ שצריך לברך מקודם לא היה פוטר את שבתוך הסעודה וע' תוס' שם סד"ה ידי יין:

ג

ואפי' לא כו'. הרא"ש בע"פ סכ"ד דלא כתוס' שם ק' ב' סד"ה ידי יין כו' וע' רש"א שם ששגה כאן:

א

ס"ז או כו' וי"א כו' ויש כו'. עתוס' דברכות מ"א ב' ד"ה א"ה כו':

ב

וי"א לברך' כו'. הרא"ש בשם בה"ג:

ג

והרוצה כו'. שם:

א

דלא כו' הרא"ש שם:

ב

וי"א כו'. לפירש"י שם ועתוס' שם ד"ה הואיל שהביאו ראיה לזה מירושלמי אבל תר"י ורא"ש פי' לענין הסיבה וע' סי' קס"ז סי"א:

א

יין פוטר כל מיני משקין – ולפ"ז השותה קאוו"ע אחר שתיית יין א"צ לברך עליו ואף על הצוקע"ר שנוטל בפיו למתק השתיה ג"כ א"צ לברך דהוא נטפל להקאוו"ע והקאוו"ע להיין [ת' ח"ס או"ח סימן מ"ז] ועיין בח"א בכלל נ"ה בנשמת אדם שכתב דאינו פוטר אא"כ שתה תחלה ואח"כ לקח הצוקע"ר בפיו דאם יהנה תחלה מן הצוקע"ר לא יהיה טפל להמשקין ודעתו שם דיותר טוב שיקח תחלה מעט צוקע"ר ויברך עליו ויכוין לפטור המשקין עי"ש טעמו. ודע דהא דיין פוטר כל מיני משקין היינו אפילו לא כוון בעת ברכתו לפטור אותם אלא בסתמא אפ"ה אמרינן דממילא נטפלים לו ועיין בח"א ובנ"א שכתב דדוקא בשותה יין בקביעות אבל לא בשותה כוס אחד או ב' ואין בדעתו למשוך עצמו ביין וכ"ש כשמקדש ושותה רק כמלא לוגמיו דלא מהני לפטור המשקין אפילו היו המשקין לפניו בשעת ברכה. והנה אף שבמשנה ברורה סתמנו שלא כדבריו מפני שהרבה אחרונים חולקין ע"ז וסוברין דאפילו בלא קבע לשתות יין ג"כ מהני לפטור שאר משקין כשעומדין לפניו בשעת ברכה מ"מ נראה דאין להקל רק כששתה עכ"פ כמלא לוגמיו שהוא שיעור חשוב דמייתבא דעתיה דגם לענין קידוש כמה גדולי ראשונים סוברין דאינו יוצא בפחות ממלא לוגמיו כמבואר בסימן רע"א סי"ד בביאור הלכה עי"ש ואף שאנו מקילין בדיעבד וסוברין דשיעור כולם מצטרף למלא לוגמיו היינו רק לענין לצאת ידי מצות קידוש אבל לא דלהוי זה הטעימת משהו שיעור חשוב שיהיו כל המשקין ששותה אחריו טפלין לו. והנה מדברי הדה"ח שהעתקתי דבריו במ"ב [לענין המסובין שלא טעמו מן הכוס שצריכין לברך על המשקה ששותין] מוכח דעתו דס"ל דאפילו בטעימת כל שהוא מן היין סגי לפטור עי"ז שאר המשקין ומ"מ לדינא צ"ע וכנ"ל ונכון לכתחלה שמי שירצה לפטור שאר המשקין ישתה עכ"פ מלא לוגמיו [ובלא"ה יש ליזהר בזה כמ"ש בסי' רע"א סי"ד] ואם לא שתה מלא לוגמיו יבקש לאחד שלא טעם כלל מן הכוס שיפטרנו בברכה על המשקין או שיברך על מעט צוקע"ר לפטור המשקין:

א

לפני המזון – ר"ל סמוך להמזון דבמופלג אין שייך לפוטרו לכו"ע וכ"מ מהלבוש עי"ש:

ב

יין הבדלה – מוכח מזה דבקידוש סובר דפוטר בכל גווני ואף דכמה פוסקים סוברים דלדעת התוספות ה"ה ביין של קידוש דוקא אחר נטילה לא רצה המחבר להכריע כן להלכה דבהבדלה גופא אין לנו להחמיר בזה רק לכתחלה:

א

וכן פוטרת יין שלפני המזון – אין דין זה ברור עיין ברמב"ן במלחמות פרק ע"פ ובר"ן דסוברים שם דבין ביין של קידוש ובין שאר יין שלפני המזון צריך ברכה אחרונה וכן דעת התוספות פסחים (דף קא:) סוד"ה ידי יין ע"ש ולפ"ז נראה שנכון לענין קידוש שלא לשתות רק כמלא לוגמיו אח"כ מצאתי שכ"כ בחיי אדם כלל מ"א ס"ג ואם שתה כל הכוס יכוין בעת בהמ"ז לפטור היין ששתה מקודם ויוצא בזה בדיעבד וכדלקמן בסימן ר"ח סי"ז. אכן לפי מה שמבואר בפוסקים [עיין בסימן ק"צ] דבמשקה יש דעות דמחייבי אפילו בכזית וכ"ש ברוב רביעית לכן הנכון שתמיד יכוין בבהמ"ז לפטור היין של קידוש:

ב

ואפילו לא היה לו וכו' – עיין מ"ב לענין שאר משקין ששתה לפני המזון שסתמנו לברך ברכה אחרונה בשם כמה אחרונים והוא דעת המ"א וברכי יוסף והגר"ז וח"א ומגן גבורים ואף שא"ר צידד לפסוק כע"ת והט"ז דשארי משקין שוה ליין לזה מפני שסוברים שהם גם כן מעוררים תאות המאכל [חוץ ממים גם הא"ר מסכים לאחרונים הנ"ל] לא ראינו לחוש לדבריהם מאחר שגם ביין גופא שסתם המחבר לפטור כדעת הרא"ש אינו ברור כמו שכתבנו מקודם וביותר לפי מה שמצאתי עתה בקו"א של הגר"ז שכתב שרוב הפוסקים חולקין על הרא"ש בזה וכעין זה מצאתי בנשמת אדם כלל מ"א [וגם בהגהת הגר"ח צאנזאר (שנדפס בשו"ע בדפוס זיטאמיר) הקשה על שיטת הרא"ש מתוספתא שהובאה בסימן קע"ז במגן אברהם סק"ו ע"ש ומחמת זה דעתו לדינא כהפוסקים החולקים על הרא"ש ולדעתם אף ביין ששתה לפני המזון צריך ברכה אחרונה] וע"כ די לנו שנפטור ביין שיין עכ"פ בודאי גריר תאות המאכל כמבואר בהרא"ש ולא בשאר משקין ואפילו אם לא בירך עד לאחר בהמ"ז יברך אח"כ [ח"א] ומיהו ביין שרף שגורר תאות המאכל בודאי שוה ליין לענין זה לפיכך אם שותה יי"ש קודם נט"י לעורר תאות האכילה א"צ ברכה אחרונה אף כששתה שיעור רביעית דבהמ"ז פוטרתו וכתב הח"א דאפילו במים אם הוא צמא הרבה ואינו תאב לאכול מחמת הצמאון ושותה מים לפני נטילה כדי שיתאב לאכול אח"כ ג"כ א"צ לברך ב"א דהוא שייך לסעודה. ודע דכ"ז שכתבנו למעלה דצריך לברך ברכה אחרונה על המשקין ששתה לפני המזון הוא דוקא כשאינו שותה משקין בתוך המזון אבל אם שותה גם בתוך המזון נשאר המ"א בסקי"ג בצ"ע אם צריך לברך ברכה אחרונה ע"ש וע"כ כתב שם דבאופן זה טוב שלא ישתה קודם הנטילה רק פחות מרביעית עי"ש:

א

ופת פוטרתם – דע דבזה יש חילוק דאם הוא קובע סעודה עכ"פ על הפת מברך עליו המוציא והמשקה הוא טפל להפת ואם הוא אוכל רק מעט פת כדי שלא יזיק לו המשקין אליבא ריקנא בלבד אזי אדרבא המשקין עיקר והפת טפל והיה ראוי להפטר לגמרי בברכת המשקין אלא משום שאוכל לפת תחלה קודם להעיקר וע"כ מברך על הפת הטפל שהכל וקאי הברכה על הפת ועל המשקין [כן הוא כונת המ"א בסקי"ב לכאורה וכן מתבאר בשו"ע הגר"ז ודלא כמחה"ש] והנה האבן העוזר תלה ליה דברי המ"א זה בדבריו שבסי' קע"ז סק"א ולענ"ד זה אינו דפה הוא טפל גמור שהפת אינו רק תועלת להמים שלא יזיקנו משא"כ התם נהי דאינו עיקר שיהיה יכול לפטור המאכלים עכ"פ טפל לא הוי להפסיד ברכתו הראוי ולברך שהכל ולפיכך לא מסתפק בזה המ"א שם בזה עי"ש:

ב

ויברך ע"ד לשתות וכו' – ודוקא אם הוא מתהנה עכ"פ מהמים ששותה אבל אם אינו מתהנה כלל אין כדאי לברך עליהן עיין בסי' ר"ד ס"ז ובמה שכתבנו שם:

ג

והמנהג וכו' – ואם יש לו יין טוב שיפטור אותם ע"י שיברך על היין בתוך הסעודה שפוטר כל המשקין [א"ר]:

א

וכן נוהגין – ומשמע מפמ"ג דהידור מצוה לית בזה [היינו אף דבעלמא היכא שאחד מוציא את חבירו יש בזה משום הדרת מלך] משום דלדעה ראשונה אסור לעשות כן והוא דעת רוב הפוסקים [והם רבינו אלחנן ורבינו יונה ורא"ש ומרדכי והגה"מ כמבואר בב"י וגם הרא"ה סובר כן והי"א הוא דעת רש"י לחוד] אלא שנהגו כן אף דהמעיין בשבולי לקט יראה דדעת ר"ה גאון ועוד כמה ראשונים דס"ל כרש"י וע"כ יש מקום להמנהג ואין למחות בם מ"מ הדין כמו שכתבנו דהידור לא שייך בזה:

א

במג"א ס"ק ט' כמ"ש התוס' דכשבירך. נ"ב עיין תשובותי:

א

(טורי זהב) אחר מחילת כבודו של הטורי זהב נלע"ד שלא דק בהעתקתו הדברים האלה שבמרדכי מבואר שזה דוק' בזמנינו שאין אנו קובעים על היין וכן הביאו הד"מ אות ד' וסיים על זה כתב הר"א מפראג דלפי דברי הטור אין חילוק בין זמן הזה לזמנם ושוב סי' הד"מ ועיין לקמן סימן רי"ג כיצד נקטינן הלכתא בהא וכן לקמן סי' רי"ג סעיף א' מבואר דגם היין מהני הסיב' לדידן א"כ לא קי"ל גם כאן כדברי המרדכי:

ב

וכן משמע בטור ואמנם אני תמה דהרי כוס שני של ד' כוסות בא לצורך מצוה ואין לצמאו וא"כ למה יגרע כוס של הבדלה מכוס זה:

א

[א] [לבוש] מפני חשיבתו וכו'. פירוש שמברכין עליו קדושה והבדלה ושאר ברכות, ויש מפרשים שכל שאר הדברים אין מזכירין בברכה שם האילן חוץ מיין:

ב

[ב] קבע עצמו וכו'. פירש באקראי, והא דנקט קבע היינו לאפוקי אם לא היה דעתו לשתות יין בתוך הסעודה דהוי נמלך (ט"ז) וכן מבואר בהרא"ש פרק ערבי פסחים דף קל"א:

ג

[ג] [לבוש] שהוא חשוב וכו'. כתב מלבושי יום טוב לא מן השם הוא זה אלא משום דבא גם לשתות, עד כאן. ולעניות דעתי דזה באמת כוונת הלבוש במה שכתב שהוא חשוב יותר משום דבא לשתות כמו שכתב קודם זה והוא חשוב יותר מיין וכו', והיינו דסלקא דעתך אמינא דקידוש גרע כיון שהוא למצוה קא משמע לן כיון שהוא נמי לשתיה כדמשמע בהרא"ש חשיב טפי:

ד

[ד] [לבוש] שאין אנו וכו'. כתב לא מן השם הוא אלא אפילו בימיהם שהיו מושכין ידיהם מפת יין שלפני המזון שפוטר את שלאחר המזון, וגם קשה עליו מלקמן סימן קע"ז סעיף ב' לכתוב לדברי הטור דאף בימינו מושכין הפת בסעודות גדולות. גם קשה על הטור שהשמיט הא דכתב הרא"ש דשבתות ובימים טובים לאו דוקא אלא תלוי בדעת אדם, עד כאן, וכן בלחם חמודות דף נ"ב תמה על הטור בזה. ולעניות דעתי לא קשה מדי דזה נכלל במה שכתב הטור בשם הראב"ד דבמקומות אלו שהיין מצוי אין חילוק בין שבת ויום טוב לחול, אם כן ממילא הכל תלוי בדעת אדם, וכן מבואר להדיא פרק ערבי פסחים ורבינו ירוחם דף קמ"ב דמאחר שכתבו דלאו דוקא שבתות וימים טובים וכו' כתבו וכן כתב הראב"ד וכו'. ודברי הלבוש נראה לי ליישב דמשום סיפא דיין שבתוך המזון פוטר לאחר המזון כתב הטעם זה דאין אנו מושכין ידינו מן הפת ובאמת דבסעודות גדולות שמושכין ידינו מפת ושותין יין אינו פוטר אלא יין שלפני המזון דתרווייהו לשתות הן. לשון הטור יין שלפני המזון פוטר שלאחר המזון, פירוש מי שירגיל לקבוע לשתות יין אחר גמר סעודתו לפני ברכת המזון, עד כאן. ונראה לי דהכי פירושו דזה על כרחך מיירי כשמושך ידיו הפת ושותה יין דאי לא מושך ידיו מפת אפילו יין שבתוך המזון פטור אלא דמיירי דמושך ידיו מפת, וקאמר דצריך שירגיל לקבוע לשתות יין אחר גמר סעודתו דאם אינו מרגיל אלא שאירע כן שמשך ידיו מפת ושתה יין ודאי אינו פוטר אם לא שדעתו כששתה לפני המזון שרוצה למשוך מפת לשתות יין כנזכר לעיל, ולאפוקי מבית יוסף שנדחק בפירוש דברי הטור ואינו עולה כלל למעיין:

ה

[ה] [לבוש] ולא יברך וכו'. נראה לי דהוא הדין שלא יברך עליו ברכה אחרונה קודם הסעודה מספיקא אם לא שנאמר דברכות מעין ג' שעל היין הוא דאורייתא, וצריך עיון מדברי הב"ח משמע להקל וכן משמע בט"ז ומגן אברהם סימן רצ"ט, אבל כשמכוין שלא להוציא ודאי צריך לברך ברכה אחרונה קודם סעודה, ומה שכתב המבדיל על השולחן פירש הט"ז לקמן דהיינו לאפוקי כשמבדיל בחדר אחר:

ו

[ו] יין של הבדלה וכו'. כתב הב"ח דלתוס' ומרדכי שגם כשותה יין קודם נטילה אינו פוטר, אבל בפרישה כתב ודוקא הבדלה שאינו לצורך סעודה קאמרי אבל בשאר שתיית יין אף שדרכם היה לשתות אחר נטילה מכל מקום אם אירע ששתה קודם נטילה פוטר, וכן פסק מגן אברהם וכן משמע בבית יוסף. וראיה לזה נראה לי ממתניתין ריש פרק אלו דברים בית הלל אומר ומוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין, ופירש רש"י מוזגין יין הבא לפני המזון ושותין אותו ואחר כך נוטלין לידים, עד כאן. ומשמע דקאי על מתניתין דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון ומתניתין מיירי בהכי ודו"ק. אך ממה שכתבו תוס' דף מ"ב ד"ה ורב ששת וכו' דלא גרע יין דהבדלתא מיין שלפני הסעודה דפטר עד כאן משמעות דברי ב"ח. עוד כתב הפרישה דמה שכתבו תוס' דהיום שותים יין שלפני המזון אחר נטילה לאו דוקא אלא רצה לומר אחר מוציא דהא אין מפסיקין בשתיית יין בין נטילה למוציא, ואף לגאונים דלעיל סימן קס"ו דמפסיקין היינו בדיבר אבל לא במעשה שתיה, עד כאן. אבל במגן אברהם כתב בשם הג"הת [מרדכי בפרק] ערבי פסחים ואם תאמר האיך שרי להפסיק ולהבדיל בין נטילת ידים למוציא יש לומר דלא הוי היסח הדעת כיון שדעתו לאכול, עד כאן. ולפי זה גם בשתיית יין בלא הבדלה יש לומר דמיירי בין נטילת ידים למוציא, וכן כתב הבית יוסף בשם הר"מ, וכן משמע בתוס' שם דהבדלה ושתיית יין מיירי בשוין, מיהו ממה שכתב הב"ח בס"ק ח' דמותר להפסיק ולברך אשתיה בין נטילת ידים למוציא כיון שעושה לשם מצוה להסתלק מן הספק דלקמן סעיף ד' משמע דבענין אחר אין להפסיק. ונראה דלכולי עלמא אם בירך אחר מוציא דפוטר ומהאי טעמא נראה לי דנוהגין בסעודות גדולות לברך על היין תיכף אחר המוציא קודם אכילה כדי לפטור היין שלאחר המזון וכמו שכתבתי בס"ק ד'. גם נראה לי ראיה לפרישה מש"ס דף נ"ב דקאמרי בית הלל לבית שמאי דאומרים נוטלין ואחר כך מוזגים את הכוס הא תיכף לנטילת ידים סעודה עיין שם, מיהו למה שכתבו תוס' פסחים דף ק"ו דמיירי ממזיגת מים חמין וצריך דקדוק שלא יחסר וכו' אין ראיה. ועיין בברכתא דאברהם דף ר"א דקשיא עליו מדברי תוס' הנזכרים לעיל, ודו"ק כי קיצרתי ועיין לקמן סוף סימן רי"א וסימן רל"א:

ז

[ז] נטל ידיו וכו'. לאו דוקא דהוא הדין אם קבע עצמו לסעודה, כן משמע בתוס' ד"ה בא להם עיין שם דאף על גב דלא נטלו אלא ידו וצריכין לחזור וליטול אפילו הכי פוטר, מגן אברהם. וקשיא עליו הא כתבתי שמחלק בין הבדלה לשאר שתיית היין, ותוס' שם מיירי בשאר שתיית יין, ועוד דאין ראיה מתוס' שם דלא קאמרי אלא שיפטר יין ששותה אחר נטילת שתי ידיו דהוי נמי לפני המזון וכיון שיין ששותה אחר נטילת שתי ידיו פוטר אפילו שלאחר המזון ודו"ק, ועוד דלשון המבדיל על השולחן משמע דקובע סעודה אפילו הכי קאמרי דבעינן נטל ידיו, ואף שכתב הט"ז בסימן רצ"ט דעל שלחנו לאו דוקא אלא רצה לומר באותו חדר, הא סיים טעמא דבדעתו לשתות אחר כך בסעודה שיאכלו אחר זה עיין שם, וכן משמע מלשון תוס' דף מ"ב שכתבו כיון דנטל ודעתו לאכול ולשתות וכו' משמע דכל שלא נטל אף שדעתו לאכול ולשתות אינו פוטר, ואפשר דקובע סעודה לא מהני עיין שם וצריך עיון:

ח

[ח] [לבוש] שקבע וכו'. בעולת תמיד דקדק מזה דאם קבע לשתות שאר משקין ושותה מעט יין לאיזה צורך אינו פוטר דדוקא שקובע לשתות יין בעינן ועיין לעיל סק"ב, ולמאי שפירשתי בס"ק ב' אפשר דאם רק דעתו לשתות סגי, וכן משמע באגודה פרק כיצד מברכין דתלי טעמא בנמלך, ודלא כהט"ז שכתב שצריך שיהא המשקין לפניו בשעה שבירך. מיהו בשיירי כנסת הגדולה כתב דאם שותה ארעי ואין שאר משקין לפניו אין היין פוטר עיין שם, ואפשר דמיירי נמי שאין דעתו לשתות עוד:

ט

[ט] [לבוש] אלא יניחנו וכו'. ואם הוא עצמו צמא ולא שתה ישתה בתוך הסעודה, מגן אברהם. ונראה דמיירי כשאין לו לשתות משאר משקין כלל, ועיין לקמן סוף סימן קצ"ז:

י

[י] אם כשבירך וכו'. פשוט דהוא הדין לענין אכילה כגון המוציא, כגון שקנה לעצמו לחם אחד לאכלו כולו ועל דעת זה בירך ואחר כך נתאוה לאכול עוד ושילח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא, אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואחר כך רוצה לאכול עוד אין זה נמלך דדרך אדם הוא כן, ט"ז, וצריך עיון ועיין לקמן סוף סימן קע"ז:

יא

[יא] [לבוש] זה אחר זה וכו'. משמע כשמושיבין לו בבת אחת אין צריך לברך על כל כוס וכוס, וכן מבואר להדיא בלבוש סימן קע"ט סעיף ד', ובספר אור חדש כתב זה לחידוש דין בשם הגאון מוהר"ר גרשון ממי"ץ. כתב הט"ז דהאידנא שיש מנהג שהרבה נותנין לו כוסות אין צריך לברך על כל כוס דמסתמא דעתו על כולם, עד כאן. ומשמע אפילו בזה אחר זה וטוב שיהא דעתו בשעת ברכה ראשונה על כל מה שישתו, ועיין לקמן סוף סימן קע"ט:

יב

[יב] [לבוש] שבתוך הסעודה וכו'. והב"ח דקדק מזה דיין שלאחר המזון כשמושך ידיו מפת צריך ברכה אחרונה, אבל הפרישה דקדק דפטור ודבריו נכונים וכן משמע בבית יוסף, מיהו שאר משקין צריכין ברכה אחרונה וקיצרתי כיון דהאידנא אין מושכין מפת כדלקמן:

יג

[יג] קודם נטילת ידים וכו'. עיין לעיל סק"ו ולכך פסק הב"ח לצאת ידי ספיקא בכך אחר נטילת ידים קודם המוציא עיין שם, וכן שמעתי נוהגין בירושלים וחברון. ואף שתה רביעית ויותר קודם נטילה כתב עולת תמיד דאין צריך ברכה אחרונה כמו ביין דסעיף ו', וכן פסק הט"ז דלא כמגן אברהם דכתב דדוקא יין שמושך תאות המאכל ולא שאר משקין. ולעניות דעתי מכל מקום פותחין הבני המעיים, ובכתבי מהר"י לוריא כתב דצריך ברכה אחרונה ובט"ז נדחק בדבריו והשיג, אבל בספר דרך חכמה כתב מיירי במים ולא בשאר משקין ועיין לקמן סימן קע"ז סק"ג. כתב הט"ז סוף סימן קע"ז דגם ביין שרף ששתה קודם אכילה אין צריך לברך ברכה אחרונה שגם הוא גורר תאות לאוכלה אחר כך ועיין במגן אברהם בסימן זה ס"ק י"א:

יד

[יד] [לבוש] אבל המנהג וכו'. כתב ארחות חיים בשם הגאון דמכל מקום אם יש לפניו יין ושאר משקין בתוך הסעודה יברך על היין תחילה וממילא פוטר כל המשקין ואז יוצא ידי כל הדעות, וכתב בס"ב דאם מביאין לפניו משקה או דבר שהפת פוטרתו טוב שיתן לברך לאחר כדי שיענה אמן:

טו

[טו] [לבוש] שמא יענו וכו'. לכן אני אומר שצריך לברך בלחש שלא ישמע חבירו ויצטרך לענות אמן, מלבושי יום טוב ועיין לעיל ריש סימן ק"ע:

טז

[טז] [לבוש] ואומרים אמן. ואם לא אמר אמן יוצא דשומע כעונה כמבואר בכמה דוכתי, ועיין לעיל סימן קס"ז ס"ק י"ג כתבתי שצריכין שיטעום כל אחד תיכף מהכוס שלא יפסיק בין ברכה דשמע לשתיה:

יז

[יז] [לבוש] אינו יודע למה וכו'. תימא דאישתמיטתיה דברי בית יוסף בשם שבלי לקט ריש סימן קס"ד, שפסק כרמ"א וכן כתב בספר תניא, והטעם מבואר שם דבפת רשות לאכול שאם רוצה שלא לאכול לחם אפילו בשבת הרשות בידו לכך נוטל רשות כדי שיסכימו כולם דעתן אבל יין קידוש והבדלה וברכת המזון שהן חובה אין מרשין ואומרים סברי כלומר תנו דעתיכם אל הברכה כדי לצאת ידי חובה וכן יין שבתוך הסעודה אין צריך ליטול רשות שאי אפשר לאכול בלא שתיה עיין שם. עוד כתב דמה שאומרים סברי בברכת היין לפי מי שהוא מחויב בדבר מיתה בבית דין היו משקין אותו יין כדי שתטרוף דעתו עליו, לכך אומרים סברי כלומר תנו דעתיכם להבין מה יין הוא זה שמא יש בו דבר של טירוף והם עונין לחיים, עד כאן. ומשמע דכל מקום שמברכין על היין אומרים סברי אפילו אינו בתוך הסעודה וכדברי רמ"א וכן כתב הב"ח, ואפילו בחופה וברכת אירוסין ונישואין ואפילו כשמברכין בבית האבל. כתב שיירי כנסת הגדולה סימן קס"ד דאומרים סברי עיין שם ובמדינותינו לא נהיגי כן בחופה ומילה וקידוש בבית הכנסת, ומגן אברהם כתב הטעם כיון שאין נוטלים רשות שם. וקשה הא גם בתוך הסעודה אין צריך ליטול רשות כמו שהזכרתי. ולי נראה משום דבבית הכנסת היה לגנאי כשהיה אומר להם סברי כלומר תנו דעתיכם דמסתמא מכוונים וכן בחופה, מה שאין כן כששותין יין בבית שאין מכוונין כל כך והם טרודין צריך לומר סברי כנזכר לעיל. גם נראה לי לטעם שני שכתבתי שאין יין של טירוף פשיטא דלא שייך בבית הכנסת וחופה של מצוה מה שאין כן בבית אף הקידוש והבדלה של מצוה, וכן הוא המנהג בכל מדינות אשכנז כשמקדשין בבית הכנסת השליח ציבור אומר סברי אמרינן כן משום לא פלוג. ולי נראה שאין בכך כלום משום דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה וכן כתב רש"ל. כתב בעל הלכות גדולות ראיתי לרב מהר"א שהיה נוהג לברך על היין שתה מעט ואחר כך היה אומר למסובין בשמחתכם וגומר לשתות משום שאין להקדים כבוד בשר ודם לכבוד שמים. ולי נראה שאין בכך כלום משום דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, וכן כתב רש"ל בהמתעטש וחבירו אומר לו אסותא יאמר בתחילה ברוך תהיו ואחר כך יתפלל לישועתך קויתי ה' ומכל מקום כשאני זוכר מנהגי כמהר"מ, ודברי רש"ל הם פרק החובל. ונראה דהתם כדקאמר טעמא משום דכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה. עוד יש לומר דשם משיב לבריות דהוי כבוד הבריות טפי שהוא מתחיל לומר לו:

יח

[יח] [לבוש] וברכה שעל ברכת המזון וכו'. לא ראיתי נוהגין לומר סברי בברכה זו:

א

א) [סעיף א'] יין שבתוך הסעודה וכו' ואין הפת פוטרו. משום דחשוב שבכמה מקומות מברכין עליו אעפ"י שאין צריכין לשתיה כגון קידוש והבדלה. ט"ז סק"א. וי"מ גורם ברכה לעצמו שפוטר שאר משקין. וי"מ גורם ברכה לעצמו שכל שאר הדברים אין מזכירין בברכה שם האילן המגדל אותם ועל היין מזכירין הגפן שיצא ממנו היין וי"מ גורם ברכה לעצמו שמברכין עליו בפה"ג ובענבים מברך ב"פ העץ. מט"מ סימן רצ"ח. שכנה"ג בהגב"י אות א':

א

ב) שם יין שבתוך הסעודה וכו' ואם ידיו מלוכלכות בתבשיל יקנח ידיו ואח"כ יברך על היין וישתה שנאמר שאו ידיכם קודש וכו' ס"ח סס"י כ"ח. יפ"ל אות א'. ועיין לעיל סימן קנ"ח אות ג"ן:

א

ג) שם ואין הפת פוטרו. משמע דאפי' כיון עליו בשעת ברכת הפת אינו נפטר וצריך לברך עליו וכ"כ מ"ב אות א' ועיין בצל"ח ברכות מ"א ע"ב שכתב לדעת בעל המאור שאם היה היין לפניו בשעה שבירך המוציא א"צ לברך על היין ההוא בתוך הסעודה יעו"ש והביאו הפת"ע אות ב' ואנחנו אין לנו אלא פשט דברי הגמ' והש"ע ודעמיה דמשמע בהדיא אפי' כיון עליו בשעת ברכת הפת אינו נפטר וכן המנהג פשוט לברך על היין שבתוך הסעודה ואעפ"י שהיה מונח היין על השלחן בשעת ברכת הפת וכבר כתבנו לעיל סימן טו"ב אות ב' דבמקום מנהג לא חיישינן לספק ברכות יעו"ש:

א

ד) [סעיף ב'] יין פוטר וכו' הטעם משום דשאר מינים טפלים לו. עו"ת אות ב'. וכתב הט"ז סק"ב מבואר במרדכי פ' כ"מ דוקא אם היו שאר המשקין לפניו בשעה שבירך על היין ואז פוטר היין אותם עכ"ל מיהו מור"ם ז"ל בד"מ אות ו' הביא דברי המרדכי הנז' ומסיים הטעם משום דבזה"ז אין אנו קובעים על היין ובשם הר"א מפראג כתב אמנם לפי מ"ש הטור דישיבה דידן כהסבה דידהו אין חלוק בין זה"ז לזמנם עכ"ל וסיים ועיין לקמן סימן רי"ג כיצד נקטינן הלכתא בהא עכ"ד. ור"ל דשם פסק הטור והש"ע דישיבה דידן חשיבה קבע כהסיבה דידהו לענין אחד פוטר את חבירו וא"כ ה"ה דחשיבה קבע נמי לענין לפטיר שאר משקין אעפ"י שלא היו לפניו בשעת ברכת היין ודלא כהמרדכי יעו"ש ודוק. וכ"כ הדג"מ על דברי הט"ז הנז' דלא דק ולא קי"ל כדברי המרדכי יעו"ש והביאו שע"ת אות א' וכ"כ א"ר אות ח' והנה"ש אות ב' וכ"כ המש"ז אות ב' דלפי מ"ש הטור ברי"ג דבזה"ז ג"כ יש קבע לשתייה א"כ הוי כסעודה ואפילו לא היו המשקין לפניי כשבירך על היין א"צ ברכה על המשקין לא ראשונה ולא אחרונה אפילו שלא בסעודה עכ"ל ומיהו אם אפשר יש לצאת אליבא דכ"ע דהיינו שיזמנם לפניו בשעת ברכה או שיכוין בברכת היין לפוטרם או לברך אח"כ על איזה דבר שברכתו שהכל ויכוין לפוטרם ואם לא אפשר כגון שלא היה בדעתו בשעת ברכה לשתות שאר משקין כדי שיזמינם אי לכוין עליהם וגם לא אפשר לו לפוטרם אח"כ באיזה דבר שברכתו שהכל אז יש לסמוך על הש"ע ודעמיה:

א

ה) שם יין פוטר וכו' כתב שכנה"ג בהגב"י סוף אות יו"ד היינו דוקא בשותה יין בקביעות הוא דפיטר כל המשקין אבל אם שתה מעט יין דרך עראי אינו פוטר אא"כ היו המשקין לפניו בשעת ברכה יעו"ש. אבל מדברי מרן ז"ל משמע דלא יש חילוק בין קבע לעראי אלא כל שיש יין לפניו ודעתו לשתות עוד והביאו לפניו שאר משקין אין לברך עליהם ברכה ראשונה רק אם כבר הסיח מלבו מלשתות עוד יין ואפילו עדיין לא ברך אחריו והביאו לו משקין מברך עליהם ברכה ראשונה אבל ברכה אחרונה אין לברך עליהם שנפטרין בברכה אחרונה דיין. ועיין א"ר אות ח' ובדברינו לקמן על סימן ר"ח סעיף ט"ז ודוק:

א

ו) שם יין פוטר וכו' עיין בתשו' ח"ס סימן מ"ז שמצדד לימר דגם הטפל למשקין כגון ששותה אחר היין קאוי ורוצה לאכול מעט צוקר כדי למתקו א"צ לברך גם על הצוקר יעו"ש ול"נ כיון דבעיקר הדין יש פלוגתא דלמרדכי בזה"ז אינו פוטר שאר משקין אא"כ היו לפניו בשעת ברכה כמ"ש באות הקודם אלא דאנן בתר הטור והש"ע אזלינן די לנו במה שפוטר שאר משקין ולא במה שנטפל להם ג"כ אלא על צד היותר טוב י"ל כשאוכל הצוקר יכוין שהוא רוצה לאכול מתיקה ולא בשביל למתק הקאוי לבד ואז יברך עליו או יש להניחו בתוך הקוי עד שנימס ואינו ניכר ולא יברך:

א

ז) שם הגה. אפילו מברכה ראשונה וכ"ה לקמן בש"ע סימן ר"ח סעיף ט"ז יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

א

ח) [סעיף ג'] אם אין לו אלא כוס אחד וכו' משמע דאין חילוק אימת בא הכוס דאפילו אם בא לפני המזון מניחו לבהמ"ז. ב"ח. ט"ז סק"ג. מאמ"ר אות ב':

א

ט) שם מניחו לאחר המזון וכו' בתשו' הרשב"א סימן שמ"ב כתב דלמ"ד ברהמ"ז אינה טעונה כוס רשאי לשתותו קודם בהמ"ז. והביאו מ"א סק"ב וכתב דהמחבר סתם כאן דס"ל כיון דפליגי הפו' כמ"ש סימן קפ"ב א"כ אם יש לו כוס מוטב שלא לשתות וכמ"ש ססי' קצ"ז דאין קפידא בשתיה אבל לפי מ"ש רמ"א שם דאינו חייב מדאורייתא לברך אם צמא ולא שתה א"כ ה"נ מוטב לשתות ובפרט שנוהגין עכשיו כמ"ד דאינה טעונה כוס ומ"מ אם אינו צמא כ"כ פשיטא דמחויב להניחו לבהמ"ז עכ"ד. וכ"כ המאמ"ר אות ג' דלדעת מרן ז"ל אם יש לו כוס לכתחלה צריך להניחו לבהמ"ז יעו"ש ונראה דהא דצריך להניחו לבהמ"ז דוקא אם יש ג' שמזמנין אבל אם לא יש ג' א"צ להניחו כמ"ש לקמן סימן קפ"ב סעיף א' דע"פ הזוה"ק והאר"י ז"ל אין לברך על הכוס פחות מג' יעו"ש. וכ"כ א"א אות ב' דבג' שיש זימון ונוהגין לברך בכוס דיברך על הכוס אעפ"י שצמא יעו"ש:

א

י) שם מניחו לאחר המזון וכו' ואם הוא כוס שכר לכ"ע שותה קודם בהמ"ז. מש"ז סוף אות ג' וכ"נ ממ"ש לקמן סימן קפ"ב סעיף א' דע"פ הזוה"ק אין לברך בהמ"ז אלא על כוס של יין יעו"ש וא"כ כיון שא"צ לבהמ"ז א"צ להניחו וה"ה לשאר משקין שא"צ להניחם ואפילו אם הם חמר מדינא:

א

יא) [סעיף ד'] אם קבע לשתות וכו' הא דנקט אם קבע לשתות לאו למימרא דבלא קבע אינו פוטר אלא בא לאפוקי אם לא היה דעתו תחלה לשתות אח"כ דהוה נמלך. ט"ז סק"ד. א"ר אות ב' וכתב וכן מבואר בהרא"ש פ' ע"פ יעו"ש. סו"ב אות ג' ר"ז אות ה' קיצור ש"ע סימן מ"ג אות ב' ולפ"ז הא דיין קידוש פוטר יין שבתוך המזון היינו דוקא אם היה דעתו בשעת ברכה לשתות בתוך הסעודה או אם הוא רגיל לשתות בתוך הסעודה דמסתמא אמרינן דעתיה עלויה אבל אם לא נתכוין בשעת ברכה וגם אינו רגיל לשתות בתוך המזון אם רוצה אח"כ לשתות בתוך המזון צריך לחזור ולברך משום דהוי נמלך. ועוד נ"מ לפי מ"ש מרן ז"ל סעיף ז' דבשאר משקין תוך הסעודה יש ספק אם יברך והרוצה לצאת ידי ספק יברך קודם סעודה ע"ד לשתות בתוך הסעודה יעו"ש וא"כ מי שאינו רגיל לשתות יין בתוך הסעודה כ"א דוקא כוס של קידוש ורוצה לשתות שאר משקין בתוך הסעודה צריך לכוין עלהם בפרטות או שיהיו לפניו בשעת ברכת היין דבזה יוצא כמ"ש לעיל אות ה' יעו"ש. אבל אם לא כיון עליהם וגם לא היו לפניו בשעת ברכה עדיין לא יצא ידי ספק וצריך לפוטרם בדבר אחר. ועיין לקמן סוף אות מ"ז ואות מ"ט:

א

יב) שם אם קבע לפני המזון וכו' משמע דאפי' אם בירך על היין קודם נטילה פוטר את היין שבתוך המזון וכ"מ ממ"ש יין של קידוש פוטר וכו' ויין של קידוש הוא קודם נטילה לדברי מרן ז"ל כמ"ש סימן ער"א סעיף י"ב יעו"ש. וכ"כ הב"ח דלדעת הרא"ש והטור אפילו קודם נטילה פוטר אלא רק דלדעת התו' והמרדכי דוקא אחר נטילה יעו"ש ואנו ק"ל כדעת הטור והש"ע דאפילו קודם נטילה פוטר. וכן כתב קיצור ש"ע סימן מ"ג אות ב' וכיון שפוטר אין לברך אחריו ג"כ דכל שפוטר יין שבתוך המזון בהמ"ז פוטרתו כמ"ש לקמן סעיף ו' וכ"ה בסימן רצ"ט ס"ח יעו"ש. וכן יין של קידוש אפילו שתה שיעור בהמ"ז פוטרתו כמ"ש סס"י רע"ב יעו"ש:

א

יג) שם א"צ לברך וכו' ומיהו דוקא כששותה במקום אחד אבל שינוי מקום צריך לברך תוך המזון. מש"ז אות ד' וכ"כ הר"ז אות ה' בד"א בסתם אבל אם היה בדעתו בפי' כשבירך על היין בחדר זה לפטור בברכה זו את היין שבתוך הסעודה שיסעוד בחדר אחר פוטר אפילו לכתחלה אם שני החדרים הם בבית אחד. ר"ז שם וכן אם שתה כשיעור שנתחייב לברך ברכה מעין ג' ולא בירך שאז יש אומרים שאין צריך לחזור ולברך יש לסמוך על דבריהם בדיעבד כמ"ש סימן קע"ח ס"ב בהגה. ואפי' באותו חדר אם יצא ממנו בנתיים וחזר הרי דינו כמחדר לחדר. ר"ז שם. ויתבאר עוד מזה בדברינו לסימן קע"ח סעיף ב' יעו"ש:

א

יד) שם א"צ לברך וכו' וה"ה דאם בירך לפני המזון א"צ לברך על יין שלאחר הסעודה קודם בהמ"ז אבל אם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על יין שבתוך המזון צריך לברך שנית על יין שלאחר הסעודה כי יין שבמזון בא לשרות המאכל ואינו חשוב לפטור יין הבא לשתיה. מ"א סק"ג. וכ"כ הט"ז סק"ד. ומיהו סיים שם המ"א ועיין סימן קע"ז ססעי' ב' שאין דין זה מצוי עכ"ד ור"ל דשם כתוב דאין אנו מסלקין עצמנו מן הפת עד בהמ"ז ולפ"ז הכל נקרא בתוך הסעודה ואפילו אם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על יין שבתוך המזון א"צ לברך עוד עד לאחר בהמ"ז כיון דהכל נקרא תוך המזון וע"כ לא כתב מרן ז"ל חילוק זה בין בירך לפני המזון או בתוך המזון משום דלא שייך זה אצלינו דאפילו אם בירך בתוך המזון פוטר הכל עד בהמ"ז כנז' וכ"כ המחה"ש סק"ג והלב"ש. מאמ"ר אות ד' א"א אות ג' ועיין לקמן סימן קע"ו אות ג'. ומיהו אם אמר הב לן ונבריך כבסימן קע"ט אפילו בירך על יין לפני המזון צריך לברך שנית דנמלך הוי. א"א שם:

א

טו) שם וכן יין של קידוש פוטר וכו' ולא נימא דקידוש הוא כמצוה בפ"ע. והבדלה הוי רבותא טפי דאינה שייכא כלל לסעודה כמו קידוש ואפילו הכי פוטר יין שבתוך המזון. ט"ז סק"ה:

א

טז) שם פוטר יין שבתוך המזון. וה"ה דפיטר גם יין שלאחר המזון. ט"ז שם. מ"א סק"ד. וכתב וכן עיקר. ור"ל לאפוקי מב"ח שהניח בצ"ע אם פוטר יין שלאחר המזון. ובל"ה כתבנו לעיל אות י"ד דלדידן הכל נקרא תוך המזון כיון דאין מסלקין עצמנו מן הפת עד ברכת המזון יעו"ש:

א

טוב) שם וכן המבדיל על השלחן וכו' לאפוקי כשמבדיל בחדר אחר ט"ז סימן רצ"ט סק"ה. א"ר בזה הסימן אות ה':

א

חי) שם וי"א שאין ברכת היין הבדלה פוטר וכו' משמע דוקא יין הבדלה כיון שאינו בא אלא לצורך מצוה ואינו צורך סעודה אבל כששותה לצמאו יין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון וכ"כ בתה"ד ואע"ג דיש חולקין גם בזה פסק הרב"י דלא כוותייהו. מ"א סק"ה וכתב שכ"מ ססעי' ז' יעו"ש:

א

יט) שם אא"כ נטל ידיו וכו' ל"ד דה"ה אם קבע עצמו לסעודה מ"א סק"ו. אבל הא"ר אות ז' חלק עליו וכתב אפשר קבע לא מהני אם לא נטל ידיו יעו"ש:

א

ך) שם אא"כ נטל ידיו וכו' וא"ת היאך שרי להפסיק להבדיל בין נט"י להמוציא י"ל דלא הוי היסח הדעת כיון שדעתו לאכול. מ"א שם בשם הגמ"ר פ' ע"פ ועיין בדברינו לעיל סימן קס"ו אות ב':

א

כא) שם יכוין שלא להוציא וכו' וצריך לברך תחלה ברכה אחרונה על היין ואח"כ נוטל ידיו לסעודה. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י אות ג' עו"ת אות ד' א"ר אות ה' ר"ז אות ו' ואם שכח ולא ברך לפני הסעודה ונזכר קודם בהמ"ז צריך לברך מיד מעין ג' ואם לא נזכר עד לאחר בהמ"ז א"צ לברך שבהמ"ז פוטרת מעין ג' על היין בדיעבד. ר"ז שם. ועיין לקמן אות ל"ז:

א

כב) שם ובדיעבד שלא כיון פוטר וכו' וכיון שפוטר יין שבתוך הסעודה א"צ לברך עליו ברכה אחרונה כמ"ש סימן רצ"ט סעיף ח' והגם שכתב מור"ם ז"ל שם בהגה סעיף ז' דצריך לברך כבר כתב שם הט"ז סק"ו דאין לברך משום סב"ל יעו"ש וכ"כ המ"א שם סק"י מש"ז בזה הסימן אות ה' ועיין מאמ"ר אות ו':

א

כג) שם ובדיעבד שלא כיון פוטר וכו' וכ"ש כשבירך על היין שלפני המזון קודם שנטל ידיו ולא נתכוין שלא להוציא יין שבתוך הסעודה דפוטר יין שבתוך הסעודה ואין לברך אחריו. ב"ח. שכנה"ג שם. והיינו אם רגיל לשתות בתוך הסעודה אבל אם אינו רגיל ולא נתכוון עליו בשעת ברכה הוי נמלך וצריך לחזור ולברך כמ"ש לעיל אות י"א יעו"ש. ולענין ברכה אחרונה אם צריך לברך על מה ששתה קודם נטילת ידים או נפטר בבהמ"ז עיין לקמן סעיף ו':

א

כד) [סעיף ה'] לא היה דעתו לשתות וכו' והיה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם אחד לאכלו כולו וע"ד זה בירך ואח"כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח"כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם הוא כן. ט"ז סק"ו. והביאו י"א בהגה"ט. סו"ב אות ה' וכן הסכים המאמ"ר אות ז' וכתב ודלא כהא"ר שפקפק בזה שכתב וצ"ע, וגם דלא כס' הלכה ברורה שחולק על הוראת הט"ז שאין דבריו נראים ונדחים יעו"ש. וכ"נ דעת המש"ז אות ו' ומיהו נראה ה"ד אם כששלח לקנות כבר אכל את כל הפת וגם לא היה בדעתו כשבירך המוציא אם לא יספיק לו בזה הלחם שיקנה עוד אבל אם נתן בדעתו בשעת ברכה שאם לא יספיק לו בזה יקנה עוד או אם נשאר לפניו מן הלחם עד שקנו לו עוד א"צ לברך וכמ"ש לקמן סימן ר"ו ס"ה יעו"ש. ואע"ג דיש חולקין גם בזה וכמ"ש שם בס"ד מ"מ אנן ק"ל סב"ל וכל שנשאר מאותו המין לפניו שהביאו לו עוד או שכיון עליו בשעת ברכה אין לברך שנית ובפרט שיש מפקפקין גם כן בדברי הט"ז כנז' אבל אם לא כיון בשעת ברכה וגם לא נשאר לפניו מן הלחם כשקנו לו עוד יש לברך עליו בפשיטות דלכולי האי לא חיישינן לסב"ל. מיהו לכתחלה יש ליזהר ולכוין בשעת ברכה וגם להשאיר לפניו מן הפת עד שיביאו לו אחר:

א

כה) שם הגה. וכן מי שבא לסעודה וכו' וכן הוא לקמן בש"ע סימן קע"ט ס"ד יעו"ש:

א

כו) שם בהגה. וכן מי שבא לסעודה ומושיטין לו וכו' כלומר אחר שבירך על הראשון הושיטו לו אחר. מ"א סק"ז. ומיירי שזה שבא אינו קובע עמהם בשתייה אלא שבא לשם דרך עראי כמ"ש הט"ז שם סק"ג דאל"כ אין לברך כ"א פעם א' כמ"ש בש"ט שם ס"ה יעו"ש:

א

כז) שם בהגה. מברך וכו' והאדנא שיש מנהג כשאחד בא אצל השותים כבר שהרבה נותנים לו כוסות מסתמא כשבירך על הראשונה דעתו על כל מה שיתנו לו עוד ודמיא לההיא דסי' קס"ט ס"ג דאם יש אדם חשוב בסעודה וכו' ה"נ יודע שיתנו לו עוד וא"כ א"צ לברך שנית על כוס אחר. ט"ז סק"ז. והביאו י"א בהגב"י סימן קע"ט וכתב וכן נוהגין. א"ר אות י"א. בי"מ אות ז' וכתב שם הא"ר דאפילו נתנו לו בזה אחר זה א"צ לברך אך כתב דטוב שיהא דעתו בשעת ברכה ראשונה על כל מה שישתה יעו"ש. וכ"כ החס"ל בסימן קע"ט אות ז':

א

כח) שם בהגה. וכן מי שבירך על כוס ברכת נישואין וכו' וכ"כ לקמן בש"ע סימן ק"ץ ס"ה. ומיהו כתב שם המ"א סק"ז דאם בשעה שבירך המברך נתכוין על כל אחד מהמסובין והמסובין נמי נתכוונו אם יגיע להם הכוס שיצאו בברכתו יוצאין בזה עכ"ל ואע"ג דכתב שם הא"ר אות ז' דמדברי הט"ז ססי' קע"ט מבואר דאין יוצאין בזה יעו"ש כבר כתבנו לעיל סימן קס"ט אות טו"ב דהאחרונים דחו דברי הט"ז הנז' ולא ק"ל כותיה יעו"ש. וכן עמא דבר כדברי המ"א הנז':

א

כט) סעודת קרואין למי שיש לו איזה שמחה שיש מנהג לבא אצלו בני אדם על השלחן ולהביא עמהם יין. בזה ליכא שום סברה לברך בפה"ג על כל יין שמביא כל אחד רק הטוב והמטיב מברך וכן ראינו גאוני עולם שעושין. הרב פרי אדמה ח"ד דף ג' ע"א. מיהו הרב מהר"ש אלאנייאדו ז"ל בס' בית דינו של שלמה האריך בענין זה והעלה דצריך לברך על כל יין שמביאין ודלא כפר"א אבל הרב ברכת המים בנו של הרב פר"א חא"ח דף ח' דחה בשתי ידים כל דברי הרש"א הנז' וקיים דינו של הרב אביו ז"ל שלא לברך יעו"ש. בי"מ אות ח':

א

ל) אם אחד אוכל ושותה בביתו ובא חבירו לבקרו ולא הביא עמו יין רק אחר שישב שלח להביא מביתו יין לפי שרואה שכלה היין הראשון בזה נראה דהוי כמי שכלה פתו ושלח לקנות מן השוק דצריך לחזור ולברך המוציא ה"נ צריך לחזור ולברך בפה"ג. הרב פר"א שם והרב בנו בס' ברכת המים שם. בי"מ אות ט' ונראה ה"ד שלא נשאר לפניהם יין מן הראשון כשהביאו השני וגם שלא נתכוין עליו בשעת ברכה אבל אם נתכוון עליו בשעת ברכה או שהביאו אותו בעוד שיש יין לפניהם אין לברך כמ"ש לעיל אות כ"ד יעו"ש:

א

לא) אם בא חבירו בתוך הסעודה והביא עמו יין כיון דבסעודת משתה נוהגין להביא י"ל ג"כ סתם כל אדם כשמברך דעתו לשתות כל מה שמביאין לו תוך הסעודה. הרב הנז' ובנו הנז' שם. בי"מ אות יו"ד:

א

לב) אפי' לא הביא חבירו יין עמו אלא שלא ערב עליו אותו יין ושלח להביא מביתו אע"ג דהוא לא ערב לו ואינו שותה כ"א אותו היין ששלח להביא מ"מ למסובין שם שערב להם הראשון כיון שעדיין הראשון לפניהם אפילו שלא היה דעתם ע"ז שהביא זה אח"כ לא מיקרי נמלך דפי' נמלך היינו שגמר בדעתו שלא לשתות כ"א אותו. היין לבד ואח"כ נמלך ובזה ודאי כל אדם שיושב לשתות דעתו על כל יין שמביאין לו תוך הסעודה. הרב הנז' שם. בי"מ אות י"א:

א

לג) [סעיף ו'] דבהמ"ז פוטרתו. והיינו טעמא משום דהיין בא לשרות האכילה וא"א לאכילה בלא שתייה והוי כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה ואף לפניו לא היה טעון ברכה אלא משום דגורם ברכה לעצמו אבל לאחריו ודאי נפטר מהאי טעמא ב"י בשם הרא"ש. מ"א סק"ח:

א

לד) שם וכן פוטרת יין שלפני המזון. דכיון שהוא בא לפתוח בני מעיים ולהמשיך אדם לתאות אכילה ברהמ"ז פוטרתו. ב"י בשם הרא"ש. מ"א סק"ט. ומשמע הא אם לא שתה היין לפתוח בני מעיים ולהמשיך תאות המאכל אלא משום רפואה או דבר אחר אין בהמ"ז פוטרתו וצריך לברך אחריו מעין ג' קודם נטילה וכמ"ש לעיל אות כ"א גבי יין הבדלה יעו"ש. ומיהו זה דוקא לכתחלה אבל בדיעבד כגון ששכח לברך עד שבירך בהמ"ז. בהמ"ז פוטרתו. כמ"ש לקמן סימן ר"ח סעיף י"ז יעו"ש:

א

לה) שם וכן פוטרת יין שלפני המזון. ואפילו אם שתה קודם נטילה ברהמ"ז פוטרת כמ"ש לעיל אות י"ב יעו"ש. אבל על כסנין שאוכל קודם סעודה יברך מעין ג' קודם נט"י ואם לא נזכר עד שבירך המוציא שוב לא יברך מעין ג' על כסנין רק יכוין לפוטרו בבהמ"ז. אבל אם אכל פירות או שתה משקין קודם הסעודה ושכח ולא בירך ברכה אחרונה יברך אפילו באמצע סעודה שאין ברהמ"ז פוטרת כ"א מידי דזיין ודברים הבאים בתוך הסעודה. חס"ל אות ג' בן א"ח פ' נשא אות ד'. ועיין לקמן אות מ"ח ובסימן קמ"ז אות ז' ובסימן ר"ח סעיף י"ז ודוק:

א

לו) שם ואפילו לא היה לו יין וכו' כ"כ הב"י בשם הרא"ש בפ' ע"פ יעו"ש אבל התו' שם דף ק"א ס"ל דצריך לברך מעין ג' לאחר יין שלפני המזון אם לא היה בדעתו לשתות יין בתיך המזון וכ"כ הרז"ה יעו"ש והראב"ד בס' תמ"ד והרמב"ן במלחמות שם הוסיפו דבהמ"ז אינה פוטרת יין שלפני המזון כלל אפילו שתה יין בתוך המזון יעו"ש. ער"ה אות ב'. ונראה דנפ"מ לדידן אע"ג דק"ל כדברי מרן ז"ל דבהמ"ז פוטרת יין שלפני המזון ואפילו לא היה לו יין בתוך המזון מ"מ לכתחלה יש להחמיר אם אפשר ואין לשתות לפני המזון כ"א פחות מכשיעור או שאין לשתות כלל כ"א לאחר ברכת המוציא כדי לצאת אליבא דכ"ע. וכן מנהג עיר קודשינו ירושת"ו כשעושין סעודות אין מתחילין לשתות יין כ"א לאחר ברכת המוציא בתוך האכילה כדי לצאת אליבא דכ"ע אמנם אם אינם קובעין על היין כ"א על שאר משקין יש לשתות פחות מכשיעור קודם נט"י ולברך עליו ולכוין לפטור את מה ששותין בתוך הסעודה משום דאיכא פלוגתא בזה אם יברך בתוך הסעודה כמ"ש בסעיף שאח"ז:

א

לז) שם ולענין יין של הבדלה וכו' עיין לקמן סימן רצ"ט ס"ח. ור"ל דשם כתב דאם הבדול קודם סעודה ולא בירך מעין ג' דסבור שיביאו לו עוד בתוך הסעודה ולא הביאו ובירך בהמ"ז י"א שצריך לברך ברכה אחרונה על כוס הבדלה יעו"ש והטעם דהכא סתם דפוטרת אפילו לא שתה בתוך המזון ושם כתב בשם י"א דצריך לברך כתב המ"א בזה הסימן סק"י משום דשאני הבדלה שאינה באה לצורך סעודה יעו"ש. וכ"כ שם הטור. ומיהו אנן ק"ל כסתם דברי מרן ז"ל שם דמשמע דאפילו בהבדלה ולא שתה בתוך המזון בהמ"ז פוטרת וגם כי כן פסק בסימן ר"ח סעיף י"ז דברכת ג' פוטרת מעין ג' יעו"ש ואם כן אם כבר בירך בהמ"ז אין לברך עוד מעין ג' דבדיעבד יצא אלא רק לכתחלה יש ליזהר לברך קודם נט"י וכמ"ש לעיל אות כ"א יעו"ש:

א

לח) [סעיף ז'] אם אין לו יין ושותה מים וכו' דאם יש שם יין הא ק"ל דיין פוטר כל מיני משקין ב"י. פרישה אות ג':

א

טל) שם דחשיבי כבאים מחמת סעודה וכו' ודוקא בשאר משקין א"צ לברך דחשיבי כבאים מחמת סעודה לפי שאין דרך לאכול בלא שתייה משא"כ ביין שרוף ואף מי שרגיל לשתותו תוך הסעודה בטלה דעתו אצל כל אדם. מט"מ סימן שס"ג. וכ"כ הלבוש סימן קע"ז ס"ב. והביאו הל"ח בפ' כיצד מברכין אות פ"ו וכתב דאם בירך על היין קודם ששתה יי"ש א"צ לברך דיין פוטר שאר משקין יעו"ש. שכנה"ג בהגב"י אות ז' עו"ת אות ו' ט"ז סק"י. מ"א ס"ק י"א. א"ר סימן קע"ז אות י"א אלא שכתב שם הא"ר דבס' מגדל דוד האריך לחלוק על הלבוש יעו"ש. והעו"ת שם כתב עוד תקנה להטביל בו תחלה מעט פת והביאו א"ר שם וכתב שכן כתב הנ"ץ משום דדמי לפירות וכתב ולפ"ז צריך לטבול בו גם בסוף כמו בפירות סימן קע"ז סעיף א' יעו"ש. והביאו המש"ז שם אות ד' יעו"ש ומיהו מ"ש בס' אור חדש בשם מהר"ר פייבש דאם היי"ש לפניו בשעת ברכת המוציא נפטר והביאו העט"ז ריש סימן קע"ז כבר דחה דבריו הא"ר שם יעו"ש. וכן דחה דבריו הנה"ש אות י"א. בי"מ אות י"ט. ומיהו גם בזה שמטבלין בו פת תחלה וסוף יש מפקפקין כמ"ש הבי"מ שם והמחה"ש סימן קע"ז סק"ג יעו"ש:

ב

טל) והר"ז בזה הסימן אות ג' לחלק יצא דאם שותהו כדי לעורר תאות המאכל הרי הוא טפל לסעודה וא"צ לברך עליו ואם שותהו כדי לחמם האצטומכא לעכל המאכל צריך לברך עליו והוא ממ"א שם. ובסידור כתב בד"א במדינות שאין דרכם לשתות תוך הסעודה אלא בשאר כל היום לחיזוק הלב ודינו כדין פירות אבל במדינות אלו שרגילים לשתותו תוך הסעודה א"צ לברך עליו עכ"ל. וע"כ נראה כיון דדבר זה מפלוגתא לא נפיק לכתחלה יש ליזהר לשתות מעט פחות מכשיעור קודם נט"י ולברך עליו ולכוין לפטור כל מה ששותה בתוך הסעודה ואם שכח לעשות כן או שלא הביאו לו עד לאחר שבירך המוציא אז יש לברך על מעט סוקא"ר ויכוין לפטור אותו או יטבל בו פת בתחלה ובסוף וכמ"ש הא"ר ז"ל אם א"א בענין אחר ועיין לקמן אות מ"ט:

א

מ) מה שנוהגים בסעודות גדולות שלאחר שמברכין בהמ"ז על כוס של יין מביאין עוד משקה הקאב"י כדי ליישב דעתו של אדם ממאכליו אין לברך על הקאב"י דחשיב דברים הבאים מחמת הסעודה. גו"ר כלל א' סימן אב"ג. אבל בס' בתי כהונה ח"ב חלק עליו וכתב דקאב"י שהביא בתוך הסעודה אחר ששתו יין אינו טעון ברכה ואם לא היה שם יין מברכין על הקאב"י ואם לאחר בהמ"ז טעון ברכה דאין יין של בהמ"ז פוטרה ועל צד היותר טוב יברך ברכה אחרונה על היין ואח"כ יברך על הקאב"י יעו"ש. והב"ד י"א מ"ב אות ה' דב"מ בהגב"י אות ד' וכן מנהג העולם לברך על הקאב"י אחר ברכה אחרונה של יין כוס בהמ"ז. ומיהו מ"ש דאם לא היה להם יין בתוך הסעודה דמברכין על הקאב"י אין נוהגין כן אלא נוהגין לברך שהכל על מעט סוקא"ר ומכוונין לפטור הקאב"י משום דמסתמיות דברי הש"ע משמע דבכל משקה איכא פלוגתא אם יברך בתוך הסעודה חוץ מן היין וע"כ נוהגין לפטור הקאב"י בתוך הסעודה אם לא יש להם יין או אם כבר גמרו מלשתות כדי לצאת אליבא דכ"ע:

א

מא) שם ואף יין לא היה צריך וכו' כתב הט"ז סק"ח דבשכר שלנו שעושין מתבואה גם לי"א שכתב בש"ע א"צ ברכה דהא כתב הרא"ש פ' אלו עוברין ומביאו ב"י לקמן סימן תמ"ב דשכר שעושין באשכנז יש בו הרבה יותר מכדי א"ף וא"כ זיין ופת פוטרו עכ"ל. מיהו מסתמיות דברי הש"ע משמע דאין חילוק בכל משקה איכא פלוגתא אם יברך בתוך הסעודה וכ"כ המש"ז אות ח' בי"מ אות ך'. וע"כ יש לברך קודם נט"י על מעט ממנו פחות מכשיעור. ולכוין לפטור כל מה שישתה בתוך הסעודה:

א

מב) שם כי שתית המים בסבת הפת וכו' משמע דוקא כשאוכל פת דיש לו קביעות סעודה פוטר שאר משקין אבל כשאוכל פת כסנין שהוא אכילת עראי ורוצה לשתות שאר משקין אינו פוטרן וצריך לברך עליהם וכ"מ מדברי מ"א ס"ק י"ב. וכן עמא דבר:

ב

מב) שם וי"א לברך על המים וכו' ל"ד דה"ה על שאר משקין כמ"ש בב"י וכן כתב הלבוש. מאמ"ר אות ט' ר"ז אות ג' ודלא כהסו"ב אות ז' ודע דגם למצריכין בש"ע לברך על מים שבתוך הסעודה ה"ד שהכל אבל בנ"ר א"צ דבהמ"ז פטרתו ודלא כהפרמ"ג כאן. לב"ש על מ"א ס"ק י"ד:

א

מג) שם ויש מחמירין לברך בכל פעם וכו' דוקא במים שאין שותה אדם אלא לצמאו הוי בכל פעם נמלך אבל שכר ומי דבש פשיטא דלא הוי נמלך. ומ"ש הרב"י בשם האגור דאף בשאר משקין צריך לברך בכל פעם היינו כמו לקרי"ץ ודומיהן שאין שותין כ"א נצמאו. מ"א ס"ק י"ג. י"א בהגב"י. סו"ב אות ח':

א

מד) שם והרוצה להסתלק מן הספק וכו' כלומר ובהכי מסתלק מן הספק שיוצא לדברי הכל. שאף לדברי האומרים שצריך לברך בכל פעם ופעם משום דנמלך הוי בכה"ג מודו דמהני דכיון דמברך ע"ד לשתות בתוך סעודתו כל פעמים שירצה תו לא הוי למלך. ב"י:

א

מה) שם ישב קודם נטילה וכו'. כלומר אבל לא בין נטילה להמוציא משום דהוי הפסק. ב"י בשם הרא"ש וכתב דלטעמיה אזיל שסובר דההיא דתיכף לנטילה ברכה אף במים ראשונים היא כמ"ש בסימן קס"ו וכתב וכן עיקר יעו"ש. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל דיש לברך קודם נטילה כמ"ש לקמן אות מ"ז יעו"ש. וכן כתב המ"א ס"ק י"ד. וכתב דלא חש לאותם שאומרים קודם נטילה לא פטר ועיין בדברינו לעיל אות י"ב וסימן קס"ו אות א' ודוק:

א

מו) שם במקום סעודתו וכו' כדי להראות שהוא קובע מקום לשתות כדי שע"י ברכה זו יצא י"ח בכל הסעודה. ב"י ויש ליזהר שלא לשנות מקומו או לצאת חוץ כמ"ש סימן קע"ח יעו"ש:

א

מז) שם ויברך על דעת לשתות וכו' וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשה"מ פ' עקב וז"ל טוב לנהוג לצאת ידי ספק שקודם שיטול ידיו ישתה מים פחות מרביעית (נראה דצ"ל פחות מכזית דהא י"א שיעור ברכה אחרונה בכזית כמ"ש לקמן סימן ק"ץ סעיף ג' יעו"ש) כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה ויכוין לפטור בברכה זו המים שבתוך הסעודה. ופעם א' שתיתי אני יותר מרביעית והסתכל מורי במצחי ואמר לי שתית מים ולא ברכת אחריהן ברכה אחרונה. ואם יש יין בתוך הסעודה א"צ לכל זה כי ברכת היין פוטרת כל מיני משקין עכ"ל וידוע שזו הנסחא אמיתית בשה"מ שהוא מח' שערים שסידר מהר"ש ויטל ז"ל מכתיבת יד הקודש אביו מהרח"ו זלה"ה בעצמו ועליהם יש לסמוך ולא זולתם ולפני הט"ז ומ"א נוסחא מוטעת נזדמנה להם וע"כ כתבו מה שכתבו וכן מ"ש י"א בשם נגיד ומצוה היא נוסחא מוטעת כיעו"ש וכ"כ הברכ"י אות ב' שע"ת אות ט'. ומזה אנו למידים דאם שתה רביעית צריך לברך ברכה אחרונה קודם נט"י ואם לא בירך עד שבירך בהמ"ז גם כן אינה פוטרתו דאי פוטרתו למה אמר לו שתית מים ולא ברכת אחריהן והא נפטר בבהמ"ז אלא צ"ל דאינה פוטרת בנ"ר של מים שלפני המזון. והטעם אע"ג דפוטרת יין שלפני המזון אפילו אם שתה. רביעית כמ"ש לעיל אות י"ב ואות כ"א י"ל משום דהיין הוא יותר צורך סעודה מהמים שפותח בני מעיים לאכילה ועוד משום דהיין מסעד סעיד ולכך נפטר בבהמ"ז כמ"ש סימן ר"ח סעיף י"ז משא"כ במים דלא סעיד ולא זיין כמ"ש בר"פ בכל מערבין יעו"ש. ועיין ט"ז סק"ט ומ"א ס"ק י"ד שהביאו פלוגתא בזה אם יברך ואנן ק"ל כדברי האר"י ז"ל דכנגד דברי האר"י לא אמרינן סב"ל כיון דרוח אלהין קדישין ביה. וכ"כ הברכ"י שם שע"ת שם. וכן הסכים הער"ה בהשמטות אות ג' יעו"ש. ומיהו זהו שכתבנו דאם לא בירך ברכה אחרונה על המים קודם נטילת ידים דמברך אחר כן ואפי' אחר ברהמ"ז היינו אם אינו מברך בהמ"ז על הכוס אבל אם מברך על הכוס א"צ לברך בנ"ר דברכם אחרונה של יין פוטרת ברכה אחרונה של מים כמ"ש לקמן סימן ר"ח סעיף ט"ז. ועיין בן א"ח פ' נשא סוף אות ב' שכתב דה"ה בסעודת שבת דאית בה קידוש נמי אם שתה רביעית מים קודם נט"י דצריך לברך בנ"ר לפי דברי האר"י ז"ל יעו"ש ועיין בדברינו לעיל אות י"א:

א

מח) במקומות שעיקר שתייתן הוא המים שרופים ומביאין אותו לפני המזון להמשיך תאות המאכל ובפרט בסעודות גדולות ואפילו בקטנות הנעשין לאורחין א"א בלא מים שרופין דבר מניה לא מיקרי סעודה הוי כיין שלפני המזון דאפילו בשתה רביעית אינו מברך אחריו ברכה אחרונה והאר"י ז"ל שאמר שלא לשתות כ"א פחות מרביעית לא אמרה אלא לשאר מקומות דלא נהיגי שיהא עיקר שתייתן המים שרופין או לא אמרה האר"י זצ"ל אלא בשאר משקין שאינם באים להמשיך כמים ודומה לו. הרב מהר"י ן' נאיים ז"ל בשו"ת זרע יעקב סימן יו"ד. מחב"ר בק"א זכ"ל אות ב' מע' ד' עיקרי הד"ט סימן ט' אות י"ד. בי"מ אות ט"ז:

א

מט) שם ויברך על דעת לשתות וכו' ובברכות רמ"מ כתב שיתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו. מ"א ס"ק ט"ו. ור"ל תקנה אחרת אי לא בירך קודם סעודה כמ"ש בש"ע יש לו תקנה שיתן לשתות לאחר שאינו אוכל ויברך האחר ויפטור להאוכל והאוכל יתכוין לצאת והאחר יכוין להוציאו. מחה"ש. ועוד יש תקנה אחרת אם לא בירך קודם נט"י או שאינו יכול לברך משום שאינו צמא ואין מברך על המים אלא לצמאו כמ"ש לקמן סימן ר"ד סעיף ז' יש לברך שהכל על מעט סוקאר ולכוין לפטור המים או המשקה ואם גם זאת אינו יכול לעשות כגון שאין לו סוקאר או דבר שיכול לברך עליו שהכל ולפטור אז יש לברך עליו בלבו כיון די"א אם בירך בלבו יצא כמ"ש בהרמב"ם פ"א מה"ב דין ז' יעו"ש והב"ד לקמן סימן קפ"ה אות ה' יעו"ש. וע"כ היכא דלא אפשר יש לסמוך ע"ז ולכן יש לברך אותה מלה במלה ובכוונה כאלו הוא מברך בפיו. ועיין לעיל סימן זק"ן אות יו"ד ודוק:

א

נ) שם הגה. והמנהג כס' הראשונה. וכ"כ הלבוש והב"ח ומיהו כבר כתבנו לעיל אות מ"ז דדעת האר"י זצ"ל כדברי מרן ז"ל וע"כ יש להחמיר וליזהר כדברי הש"ע:

א

נא) [סעיף ח'] כל אחד מברך לעצמו וכו' הגה דלא יכולין לענות וכו' זהו פי' על מ"ש בגמרא שאין בית הבליעה פנוי אבל הי"א שמביא רמ"א ס"ל דפי' אין בית הבליעה פנוי הוא שאין שומעין הברכה מחמת האכילה וע"כ מהני אם אמר סברי רבוני דיתנו לב לשמוע מיהו הר' אלחנן בתו' ברכות מ"ג ע"א דחה פי' זה וכתב דכיון דתקנו חכמים שיברך כל אחד לעצמו אינו יוצא כלל בברכת חבירו וגם שלא תחלוק בין פנוי לשאינו פנוי דאתי למטעי יעו"ש וכן הסכים הרא"ש והטור וכן דעת הר' יונה והרשב"א כמ"ש בב"י וכן הוא דעת מרן ז"ל כאן בש"ע. ונראה דרק מי שאינו יודע לברך יש לסמוך על י"א שכתב רמ"א ז"ל וצריך לבטל מאכילה ויכוין לשמוע ויענה אמן ותיכף יטעום מהכוס שלא להפסיק בין ברכה לשתיה כמ"ש המ"א ס"ק ט"ז ואח"כ חוזר לאכילתו. ועיין בדברינו לעיל סימן קס"ז אות ח"ן ודוק:

א

בנ) שם בהגה. ויענו אמן. ואם לא ענו אמן בדיעבד יצאו כמ"ש לקמן סימן רי"ג סעיף ב' יעו"ש:

א

גנ) שם בהגה ויאמר סברי רבותי וכו' הטעם לזה כבר כתבנו לעיל בסימן קס"ז אות ק"ח וק"ט וגם כתבנו שם שי"ל סברי מרנן משום שיש לזה טעם בסוד יעו"ש:

א

דנ) שם בהגה. וכן כל מקום שמברכין על היין וכו' כתב המ"א ס"ק י"ז דהאדנא לא נהיגי הכי יעו"ש וה"ד במדינתו לא נהיגי לומר סברי בחופה ומילה כמ"ש הא"ר אות י"ז אבל בשאר מקומות נוהגין לומר סברי מרנן בכל עת שמברכין על היין כמ"ש לעיל סימן קס"ז אות ק"ט וגם כתבנו שם שיש לזה טעם בסוד יעו"ש:

א

הנ) כתב שכנה"ג בהגה"ט אות ב' ראיתי למהר"א ן' שאנגו ז"ל שהיה נוהג לברך על היין ושותה מעט ואח"כ היה אומר למסובין בשמחתכם וגומר לשתות ושאלתי לו הטעם ואמר שאין מן הנאות להקדים כבוד ב"ו לכבוד שמים ולי נראה שאין בכך כלום ואדרבא ראוי להקדים לומר למסובין בשמחתכם ואח"כ לברך ולשתות משום דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה וכן כתב רש"ל דהמתעטש שאומרים לו חיים טובים ישיב תחלה לבריות יוסיפו לכם חיים ואח"כ יאמר לישועתך קויתי וכו' ומ"מ כשאני זוכר מנהגי כמהר"א ז"ל עכ"ל והביאו א"ר שם וכתב דאין ראיה מדברי רש"ל דהתם כדקאמר טעמא משום דכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ועוד י"ל דשם משיב לבריות דהוי כבוד הבריות טפי שהוא מתחיל לומר לו יעו"ש נמצא דדעת הא"ר כדעת מהר"א ז"ל וכמו שנוהג שכנה"ג ז"ל שמברך ושותה ואח"כ אומר בשמחתכם וכן יש לנהוג משום דכבוד שמים עדיף. ומיהו מ"ש שהמתעטש אומר לישועתך קויתי וכו' יש חסידים ואנשי מעשה שנמנעים מלאומרו משום דחיישי כיון שהוא טרוד בעיטוש לא יכוין יפה באמירת השם ויקבל עונש ע"ז כמ"ש בדברינו לעיל סימן ה' יעו"ש:

א

ונ) כתב הטור דאותו שמברך על היין שלאחר המזון הוא מברך על המוגמר. וכתב ב"י וכן הוא דעת הרמב"ם בפ"ז והר' יונה פי' בשם הגאונים דקאי אאותו שבירך המוציא ומיירי כשהביאוהו באמצע סעודה עכ"ל ועל המוגמר שמביאין לאחר בהמ"ז כתב הראב"ד דהגדול מברך אעפ"י שנתן רשות לאחר לברך בהמ"ז כבר עברה רשותו וחזרה להגדול אבל המאור כתב דאותו שבירך בהמ"ז מברך עליו. והב"ד מ"א ס"ק י"ז יעו"ש. וענין ברכת המוגמר שכתב הטור כבר כתבו הש"ע לקמן סימן רט"ז סעיף י"ב וסעיף י"ג יעו"ש. וכן בענין מ"ש הטור בברכת היין לדידן דלית לן הסיבה אחד יכול להוציא חבירו כתבו הש"ע לקמן סימן רי"ג סעיף א' יעו"ש:

א

ט"ז סק"ג דוק' אם בא אחר המזון כצ"ל:

ב

שם שם וכשגמרו סעודתן. משמע דאם בא הכוס תוך המזון הואיל ועדיין לא בא החיוב בהמ"ז גם לב"ה מותר לשתותו כך פי' הב"ח:

ג

שם על אותו כוס. כך ס"ד דהש"ס לפרש כן בדברי ב"ש ולא ששותהו כלו והטעם משום דמצוה בעלמא שיהיה כוס לבהמ"ז ולא חיוב ולכן להאי ס"ד פירש"י כך משום דאם בא בתוך המזון שותהו כולהו לב"ש משא"כ לב"ה שבהמ"ז טעונה כוס בחיוב אין חילוק אימתי בא הכוס:

ד

מ"א סק"ב ה"נ מוטב. ואע"ג דרמ"א שם לא כתב רק שיש לזהר לכתחלה לשתות מ"מ הא ברכת המזון טעונה כוס הוא ג"כ רק מצוה מן המובחר כמבואר רס"י קפ"ב:

ה

סס"ג שאין דין זה מצוי. ר"ל דמש"ה לא הביא המחבר דין זה דבירך על היין שבתוך המזון אינו פוטר של אחר המזון משום שאין אנו רגילים למשוך ידינו מן הפת עד בהמ"ז והוי הכל תוך המזון.

ו

מ"א סק"ה כששות' לצמאו. לא כ' המ"א יין קידוש משום דבהא כ"ע מודה דפטור כיון ששייך קידוש לסעוד' דאין קידוש אלא במקום סעודה ודוקא כששותה לצמאו קודם נטילה יש חולקי':

ז

שם וכן משמע סעיף ז' כצ"ל ע"ש במ"א סקי"ד:

ח

סק"ז כלומר בא ליישב לשון מושיטין לו הרבה דמשמעותו הרבה ביחד לכן כ' שאין כך הכוונה גם קמ"ל אע"פ שנתנו לו קודם ששתה את הראשון וכמ"ש המ"א בקע"ט סק"ו. ועיין ט"ז סימן ח' סק"י:

ט

סק"ח ועיין סי' קע"ז. כוונתו דשם ס"ב דאחר הסעודה אפילו מחמת הסעודה צריך ברכה לאחריו א"כ יין שלאחר המזון צריך ברכה לאחריו אלא שאין דין זה מצוי בינינו כמ"ש אות ה'. וגם בלא"ה כ' הב"י כאן בשם הרשב"א והתוס' דגם יין שלאחר המזון א"צ ברכה אחרונה ע"ש והובא ג"כ במ"א בס"ק שאח"ז:

י

סק"ט וגם יין שלאחר המזון. דלית ביה טעם הראשון מ"מ אית ביה טעם השני דסעיד:

יא

שם לא קבעו אינשי עלייהו משמע אי הוי כצ"ל:

יב

שם וכ"ש מים די"א דאפילו כצ"ל:

יג

שם בשם הרשב"א היינו מה שמביא בס"ק זה בשם הרשב"א כיון דסעיד:

יד

שם אין דין זה. היינו כמ"ש באות ה' ומש"ה אין חילוק בין יין לשאר משקין וכן סיימו שם התוס' בפסחים דף ק"ג:

טו

שם ונ"ל דבשאר משקין. פי' אע"ג שאין מברכין על המשקין מ"מ נפטר האנוס"י בברכ' הלחם:

טז

מ"א סק"י דשאני יין הבדלה. פי' מש"ה היכא שאין לו יין בתוך המזון צריך לברך ברכה אחרונה על הבדלה ולא נפטר בבהמ"ז. ועיין מ"א שם סקי"א שכ' כך וע"ז סיים ולכן מברך כו'. כלומר ולכן יש עוד גריעותא בהבדלה דהיכא דאינו פוטר צריך לברך ברכה אחרונה אפי' אם יש יין תוך המזון משא"כ בשותה לצמאו דא"צ לברך אפי' היכא דליכא כלל יין תוך המזון כמ"ש במ"א סק"ה וזה ג"כ מבואר שם ברצ"ט דכתב בש"ע כשפוטר וכו' מבוא' דאם אינו פוטר דהיינו למ"ד כן בס"ד צריך ברכה אחרונה:

יז

שם וכמ"ש ס"ד כצ"ל:

יח

ט"ז סק"ט אין לו צירוף. ס"ל להט"ז כיון דנתחייב לברך ברכה אחרונה צריך לברך מיד ולא להמתין עד אחר כל הסעודה ומש"ה אין לו צירוף וכו'. אבל המ"א סקי"ד משמע דלא ס"ל הכי ע"ש:

יט

שם אבל ודאי פי' שלא נתכווין לפטור מה שבתוך הסעודה:

כ

שם בין מה שבירך על המים שלפני המזון כצ"ל:

כא

מ"א סס"ק י"א כוונתו לפתוח משמע דר"ל דלא מברך באמצע הסעוד' כיון שבא לפתוח וכדעת התוס' אבל לאחר הסעודה כוונתו לעכל לכן יברך:

כב

ס"ק י"ב עסי' רי"ב ועיין סי' קע"ג במ"א סק"א:

כג

ס"ק י"ד ועיין מ"ש ס"ד. היינו במ"א ססק"ה:

כד

שם דלא צריך ברכה דע דמצריכי' בש"ע לברו על מים שבתוך הסעודה נ"ל דהיינו שהכל אבל בנ"ד א"צ דבהמ"ז פוטרו (ודלא כהפמ"ג כאן) וכ"מ ברא"ש ברכות דמ"א וכן משמע בט"ז סק"ט והשתא קאמר המ"א דבשלמא למ"ד צריך ברכה תוך הסעודה א"כ שתיה דקודם נטילה פוטרת מים שבתוך הסעודה והוי הכל שתיה אחד ובהמ"ז פוטר גם שתיה ראשונה ולכן אף אם שתה רביעית א"צ ברכה אחרונה (ולא ס"ל למ"א סברת הט"ז שכ' באות י"ט) אבל למ"ד דא"צ ברכה תוך הסעודה א"כ שתיה זו אינה פוטרת של תוך הסעודה ולא נחשב חד שתיה. אין שתיה ראשונה נפטר בבהמ"ז וצריך ברכה אחרונה וכמו בהבדלה ברצ"ט ס"ז דהיכא דאינו פוטר את של תוך הסעודה צריך ברכה אחרונ' ואע"ג דזהו דוקא בהבדלה כמ"ש המ"א סק"י וכמו שביארתי באות י"ז דיין שלפני המזון א"צ ברכה אחרונה אפי' אם אינו פוטר יין שבתוך המזון כגון שאין לו ע"ש. היינו דוקא ביין מטעם שביאר המ"א סק"ט אבל שאר משקין דליכא בהו האי טעמא דמיא להבדלה לענין דצריך ברכה אחרונה אם אינו פוטר את של תוך המזון ואמנם בעל המאור ס"ל בין בהבדלה (כמ"ש המ"א ברצ"ט סק"י) ובין בשאר משקין דאף אם אינו פוטר מ"מ כל ששותה גם תוך המזון הוי הכל שתיה אחד ונפטר בבהמ"ז. כ"ז הוא המשך דברי המ"א וכלל כוונתו דראוי שישתה פחות מרביעית דאם שותה רביעית לא הועיל להסתלק מספקו דאף על פי שהועיל לענין ברכה ראשונה מכל מקום הרי נופל בספק ברכה אחרונה וע"ז סיים דחשש אינו אלא כשאין לו כוס דבהמ"ז דבה"ג הוא דמצריכין ברכה אחרונה בהבדלה ברצ"ט ס"ח אבל אם יש לו כוס בהמ"ז א"צ וה"ה בשאר משקין דהא יין פוטר כל מיני משקין. ואם כן גם רביעית יוכל לשתות. ומכל מקום טוב יותר שישתה פחות מרביעית ואם אירע ששתה רביעית יסמוך אהר"ן והרמב"ן ונפטר בכוס בהמ"ז ויזהר שלא יצא קודם סעודה. זה המשך דברי המ"א. ומ"ש ומ"מ י"ש ישתה פחות מרביעית לא ידעתי מה חילוק יש בין י"ש למים ודומיהן. אולי כוונתו דכיון דבלא"ה דרך לשתותו מעט לכן יזהר בו שלא ישתה רביעית. ויותר נראה דתיבת י"ש מיותר אלא כוונתו דאף יש לו כוס מ"מ טוב יותר שישתה פחות מרביעית ויוצא לכ"ע:

כה

שם ולדעת בעל המאור שם כצ"ל:

כו

שם כשעשה ברכה אחרונה. וס"ל כבעל המאור דנפטר בבהמ"ז. או י"ל דכשבירך בנ"ר שוב בירך על מים שבתוך הסעודה והוי ברכה לבטלה לדע' א' שבסעיף זה:

א

ואין הפת פוטרו. משום דחשוב שבכמה מקומות מברכין עליו אף על פי שא"צ לשתיה כגון קידוש והבדלה:

ב

מניחו לאחר המזון. בתשובת הרשב"א סי' שמ"ב כתב דלמ"ד ב"ה אינה טעונה כוס רשאי לשתותו קודם ב"ה וב"ש סברי דמחוייב לשתותו קודם דושבעת זו שתיה וכו' ועוד מפרש בירוש' טעם אחר וכו' ע"כ והמחבר סתם כאן דס"ל כיון דפליגי הפוסקים כמ"ש סי' קפ"ב א"כ אם יש לו כוס מוטב שלא לשתות דהרב"י לשיטתיה אזיל שכתב ס"ס קצ"ז דאין קפידא בשתיה אבל לפי מ"ש רמ"א שם דאינו חייב מדאורייתא לברך אם צמא ולא שתה א"כ ה"נ מוטב לשתות ובפרט שנוהגין עכשיו כמ"ד דאינה טעונה כוס ומ"מ אם אינו צמא כ"כ פשיטא דמחויב להניחו לב"ה:

ג

אם קבע. וה"ה דאם בירך לפני המזון א"צ לברך על יין שלאחר הסעודה קודם ב"ה אבל אם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על יין שבתוך המזון צריך לברך שנית על יין שלאחר הסעודה כי יין שבמזון בא לשרות המאכל ואינו חשוב לפטור יין הבא לשתיה ועסי' קע"ז סס"ב שאין דין זה מצוי ע"ש:

ד

יין של קידוש. פוטר גם יין שלאחר המזון [ב"ח רשב"א] וכן עיקר:

ה

יין הבדלה. משמע דוקא יין הבדלה כיון שאינו בא אלא לצורך מצוה ואינו צורך סעודה וכ"מ בתו' אבל כששותה לצמאו יין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון וכ"כ בת"ה אף על גב שיש חולקין גם בזה פסק הרב"י דלא כוותי' וכ"מ סי"ז וכ"מ סי' תע"ד:

ו

נטל ידיו. ל"ד דה"ה אם קבע עצמו לסעודה וכ"מ בתו' בד"ה בא להם יין ע"ש דאע"ג דלא נטלו אלא ידו א' וצריכין לחזור וליטול אפ"ה פוטר וע"ש גבי אותן שקדשו בב"ה וכו' וכ"מ בב"ח וא"ת היאך שרי להפסיק ולהבדיל בין נט"י להמוציא י"ל דלא הוי היסח הדעת כיון שדעתו לאכול [הגמ"ר פ' ע"פ עסי' קס"ו מ"ש]:

ז

ומושיטין לו. כלומר אחר שבירך על הראשון הושיטו לו אחר:

ח

דב"ה פוטרתו. דהוי כדברים הבאים מחמת הסעודה כיון דבא לשרות המאכל [הרא"ש] ועסי' קע"ז:

ט

שלפני המזון. כיון שבא לפתוח בני מעיים להמשיך אדם לתאות המאכל הוי מחמת הסעודה [ב"י הרא"ש] ועוד הא מסעיד סעיד [ע"ל סי' תע"א] וגם יין שלאחר המזון פת פוטרו מברכה אחרונה כיון דסעיד ופריך בגמרא דליברך עליה ג' ברכות ומשני לא קבעי אינשי עלייהו אלמא אי הוי קביעותי' קביעות מברכין עליה ג' ברכות וכיון שכן כיון ששותיהו בתוך הסעודה של קבע מיגו דהוי קביעות לאכילה הוי קביעות לשתיה [ב"י רשב"א וכ"כ תר"י] וא"כ משמע דעל שאר המשקין אחר הסעודה צריך לברך ברכה אחרונה דלא עדיף מדברים הבאים מחמת הסעודה לאחר הסעודה וכמ"ש סי' קע"ז וכ"ש משקין די"א דאפי' תוך הסעודה מברך כמ"ש ס"ז וכ"מ בהג"מ ספ"ד בהדי' דכייל להו בהדי שאר דברים וכ"מ ברא"ש דדוקא משקין הבאים בתוך הסעודה פת פוטרתן וכ"מ בתוס' פסחים דף קי"ג דדוקא יין א"צ ברכה אחרונה וכונתן למש"ל בשם הרשב"א ומיהו אין דין זה מצוי בינינו וכמ"ש סי' קע"ז, כתב בש"ג האנוס"י שאוכלין אחר הסעודה למתק השתיה הוי כמו צנון וזית וברכת היין פוטרת עכ"ל. ונ"ל דבשאר משקין תוך הסעודה ברכת הלחם פוטרתן דהמשקה טפל ללחם והאנוס"י למשקה כמ"ש התוס' דכשבירך על פירות גינוסר פטרי למליח ולפת דהפת טפל למליח והמליח לפירות ועסי' רי"ב:

י

עסי' רצ"ט. דשאני יין הבדלה שאינה באה לצורך סעודה לכן מברך אחריה לי"א דלא פטר וכמ"ש ס"ז:

יא

לפי שאין דרך וכו'. משמע דיין שרף דאין דרך לשתותו תמיד לא חשיב כבא מחמת הסעודה וצריך לברך עליו, ואף מי שרגיל לשתותו תמיד בטלה דעתו [מט"מ ול"ח רש"ל] ואף אם שותה לפני המזון לעורר תאות המאכל לא עדיף מפירות שצריך לברך וכ"ש השותין אותו באמצע הסעוד' או אחריה שאינו בא אלא לחמם האצטומכא שיוכל לעכל אין זה נקרא מחמת הסעודה ומילתא אחריתא היא (לבוש סי' קע"ז) אבל בטור ססי' ער"ב כ' דמה שבא להמשיך תאות המאכל חשוב כבא מחמת הסעודה כמש"ל ס"ו וכ"כ התוס' פסחים ד' קט"ז וז"ל פרפרות היינו דברים הממשיכים האכילה כגון דגים קטנים ותמרים וירקא היו רגילין לאכול בין מאכל למאכל לפיכך פטר להו פת לפי שבא לצורך סעודה שעל ידי כן אוכל יותר וכ"כ הב"ח סי' קע"ו וכ"כ רש"י בגמרא ועסי' קס"ח ס"ח, וכ"כ המרדכי דמאי דאמרינן בגמרא יין נפטריה פת משום דמחמת כחו אדם מתאוה לאכול, והא דכתו' במרדכי ובהג"מ פ"ד פר"י דברים שאין באים מחמת הסעודה כגון פירות שאין באים להשביע אלא בא לעכל המאכל עכ"ל צ"ל דיש חילוק כשבא לעורר תאות המאכל הוי צורך סעודה שע"י כן אוכל יותר וא"צ ברכה משא"כ כשבא לעכל אין בו צורך סעוד' עתה ובעי ברוכי אבל בספר החינוך להרא"ה כתוב וז"ל אם אוכל תוך הסעודה זית מליח וכיוצא בו לפתוח תאות המאכל מברך לפניו ולא לאחריו עכ"ל, וא"כ ה"ה מי שאומכל לימוני"ש מלוחים בתוך הסעודה צריך לברך להרא"ה, ומיהו נ"ל לנהוג כהתוספות כמ"ש המרדכי פרק נערה דלעולם פוסקין כהתו' ע"ש, ובמהר"מ פדואה סכ"ה, ומ"מ נראה לי דצריך לברך על יין שרף ואם שותיהו לפני האכילה דאין כוונת רוב בני אדם לעורר תאות המאכל שהרי רגילים לשתותו בכל בוקר אף בלא סעודה ובעי ברוכי אבל באמצע הסעודה כוונתו לפתוח ולא בעי ברוכי ואחר סעודה כוונתו לעכל ובעי ברוכי ומיהו בשבת א"צ לכל זה דממה נפשך אם קידש על היין נפטר בזה כמ"ש ס"ב, ואם קידש על השכר נפטר בברכת שהכל כמ"ש ס"ד ועסי' קע"ז ס"ד וסי' ר"ו ס"ה וסימן קע"ו:

יב

בסבת הפת. ודוקא כשאוכל סעודת קבע אבל אם אכל פת מעט עסי' רי"ב:

יג

בכל פעם. נראה לי דוקא במים שאין אדם שותה אלא לצמאו הוי בכל פעם נמלך אבל שכר ומי דבש פשיטא דלא הוי נמלך, ומ"ש הרב"י בשם האגור דאף בשאר משקין צריך לברך בכל פעם היינו כמו לקרי"ץ ודומיהן שאין שותין כ"א לצמאו:

יד

קודם נטילה. דס"ל דלאחר נטילה הוי הפסק ועמ"ש ס"ד דלא חש לאותם שאומרים דקודם נטילה לא פטר. ומ"מ צ"ע אם שתה רביעית אם צריך ברכה אחרונה דלכאורה למ"ד דאין צריך ברכה תוך הסעודה א"כ צריך ברכה אחרונה מ"ד איין הבדלה כמ"ש סימן רצ"ט ס"ז דדוקא יין שלפני המזון שבא להמשיך תאות המאכל א"צ ברכה אחרונה וכמ"ש ס"ו אבל שאר משקין צריכין ברכה אחרונה וכ"מ בטור סי' תע"ג ועמ"ש סי' קע"ז ס"ג ולדעת בעל המאור שם א"צ ברכה אחרונה אם שותה ג"כ משקין בתוך הסעודה דב"ה פוטר הכל ואם אין לו משקין תוך הסעודה צריך ברכה אחרונה על שתיה שלפני הסעוד' עסי' רצ"ט ס"ח מ"ש, ואם יש לו כוס לב"ה אין צריך לברך ברכה אחרונה על משקין שלפני הסעודה דהא מברך ברכה אחרונה על כוס ב"ה שאין לנו הפסק שיהא קובע ברכה לאחריו כ"כ ר"ן והרמב"ן במלחמות ועסי' קע"ח ותע"ד מ"מ י"ש ישתה פחות מרביעית (מכזית) לפני הסעודה ובזה יסתלק מן הספק וכ"כ בכוונת האר"י ע"ש ומ"ש בכוונות שאם שותה רביעית ה"ל ברכה לבטלה נ"ל דהיינו כשעשה ברכה אחרונה, ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות ששותין לפני המזון יש לנהוג כמש"ל בשם הר"ן והרמב"ן עסי' קע"ט דיש ליזהר שלא יצא קודם הסעודה דהוי הפסק:

טו

ויברך ע"ד לשתות. ובברכות רמ"מ כתב שיתן לאחר שאינו אוכל לברך ויתכוין לפוטרו:

טז

אחר מברך לכלם. ולפמ"ש סי' קס"ז ס"י צריכין שיטעום כל אחד תכף מהכוס שלא להפסיק בין ברכה לשתיה ע"ש:

יז

כל מקום. ואפי' בחופה בברכת אירוסין ונשואין (ב"ח בשם מהר"ם שור) והאידנא לא נהיגי הכי ונ"ל דוקא במקום שנוטלים רשות אומרים על היין סברי במקום ברשות אבל בחופה ומילה שאין נוטלין רשות אין לומר סברי כלל, כת' הטור אותו שבירך על יין שלאחר המזון מברך על המוגמר שמביאין אחר הסעודה עכ"ל אף על פי שרגילין להביא המוגמר לאחר ב"ה מ"מ אם הביאו קודם ב"ה זכה בו אותו שבירך על היין אף על גב דאיכא עדיף מיניה כיון שהתחיל בברכות אחרונות גומרן (רש"י ותר"י) והגאונים פירשו אותו שבירך המוציא מברך על המוגמר שבתוך הסעודה אף ע"פ שרגילין לאחר האכילה קודם ב"ה ובאותו שעה היה אחר יכול לברך דכסעודה אחרת היא מ"מ כיון שהביאוהו תוך הסעודה אותו שניתן לו כבוד לברך המוציא ניתן לו כבוד ג"כ עד תשלום הסעודה (ואפשר דגם הוא מברך על יין שבתוך המזון) ואף על גב דאין יכולין לענות אמן מ"מ כיון שמריחין תיכף א"א להמתין עד שיברך כל אחד לעצמו שבתוך כך יהיו בלא ברכה לכן מוטב שיברך אחד לכולם אף על פי שלא יענו אמן עכ"ל תר"י, ונ"ל שכ"ד הראב"ד דלא כמו שנדחק בכ"מ ע"ש, ועל המוגמר שלאחר ב"ה הגדול מברך אף על פי שנתן רשות לאחר לברך ב"ה כבר עברה רשותן וחזר' להגדול כ"כ הראב"ד והמאו' כ' דאותו שבירך ב"ה מברך עליו ויש ללמוד מזה לדברי' כיוצ' באלו ועסי' רי"ג מ"ש:

א

(א) ואין הפת פוטרו – היינו אע"פ ששותה לשרות האכילה שבמעיו וה"ז כדברים הבאים מחמת הסעודה תוך הסעודה שנפטרים בברכת הפת כמו שיתבאר לקמן מ"מ הואיל והיין הוא חשוב אינו נחשב טפל לפת להפטר בברכתו ואפילו כוון בפירוש בברכת הפת לפטור כל מה שישתה בתוך הסעודה לא מהני ליין:

ב

(ב) יין פוטר וכו' – שהוא ראש וראשון לכל המשקים וכולם נטפלים לו [תוספות]:

ג

(ג) כל מיני משקים – ובלבד שיהיו לפניו על השלחן בשעה שבירך על היין [דאלו לא היו לפניו בשעת ברכה אף שהביאו המשקין לפניו בשעה שעמד עדיין היין לפניו לא מהני וצריך לברך עליהם] ויש מקילין אפילו לא היו לפניו ורק שהיה דעתו עליהם וכ"ז בשלא קבע עצמו לשתות יין ורק כוס זה בלבד אבל אם קבע לשתות יין הסכימו כמה אחרונים דפוטר אפילו המשקין שלא היו לפניו בשעת ברכה כיון שבאו לפניו עכ"פ בעוד שהיין לפניו [ואם באו לפניו אחר גמר שתיית היין צריך לברך על המשקין כ"כ מהר"מ בנעט בביאורו אם לא שהיה דעתו על המשקין קודם גמר השתיה] ולכתחלה טוב יותר לעולם שיהיו שאר המשקין לפניו בעת ברכתו על היין. ודע שאם קידש על היין והוציא אחרים בברכתו אם לא טעמו מכוס של קידוש ורוצים לשתות שארי משקין אף שהיו לפניהם בשעה שבירך על היין צריכים לברך על המשקין כי הטעם שיין פוטר הוא משום שכל המשקים טפלים לו וכשאינו שותה לא שייך טעם זה ועיין בבה"ל מה שכתבנו עוד בענין זה:

ד

(ד) אפילו מברכה ראשונה – ועיין לקמן סימן ר"ח סט"ז ובמ"ב שם לענין ברכה אחרונה:

ה

(ה) מניחו וכו' – דאפילו למ"ד בהמ"ז אינה טעונה כוס מ"מ מצוה מן המובחר יש בזה אם יוכל לעשות בכוס כדלקמן סימן קפ"ב ס"א ומ"מ אם הוא צמא לשתות ואין לו שאר משקין מוטב שישתה קודם כדי לצאת גם דעת המרדכי [שהובא ברמ"א לקמן סימן קצ"ג] שסובר דכשתאב לשתות אינו חייב מה"ת לברך בהמ"ז עד שישתה:

ו

(ו) אם קבע וכו' – כתבו האחרונים דל"ד קבע דה"ה אפילו אם שתה רק כוס אחד של יין קודם הסעודה דפוטר היין שבתוך הסעודה וכל זה אם דעתו לשתות גם בתוך הסעודה:

ז

(ז) שבתוך המזון – וה"ה דפוטר נמי יין שלאחר המזון קודם בהמ"ז [במקום שרגילין לשתות יין אחר גמר אכילתן או שהיה דעתו לזה בפירוש] אבל אם לא היה לו יין לפני המזון ובירך על היין שבתוך המזון צריך לברך שנית על יין שלאחר הסעודה כי יין שבתוך המזון אינו בא רק לשרות המאכל שבמעיו ואינו חשוב לפטור היין שלאחר המזון שבא לשתיה ולתענוג [ועיין בב"י שכתב דאם הוא צמא מחמת אכילתו אפילו נשתהא זמן הרבה אחר הסעודה אעפ"כ כל זמן שלא בירך בהמ"ז כיין שבתוך המזון דמי דבא לשרות המאכל וגם משמע קצת מדברי הרשב"א דאם הוא שותה מיד אחר האכילה ג"כ מסתמא כדי לשרות המאכל הוא בא] אך באמת אין דין זה מצוי בינינו שאין אנו מושכין ידינו מן הפת עד בהמ"ז וחשיב הכל תוך הסעודה ולפיכך ממילא יין שבתוך המזון פוטר גם יין שלאחר המזון דזה וזה לשרות:

ח

(ח) וכן יין של קידוש – קמ"ל דלא תימא דוקא יין קודם המזון דחשיב דבא לפתוח המעיים ולשתות פוטר בתוך הסעודה אבל יין קידוש דבא עיקרו למצוה אימא לא קמ"ל דפוטר. ונ"ל פשוט דבמדינתנו שאין אנו רגילין לשתות יין בתוך הסעודה אפילו בשבת אינו פוטר אלא א"כ היה דעתו לזה מתחלה וכמו שכתבתי מקודם:

ט

(ט) שבתוך המזון – וה"ה שלאחר המזון [אחרונים]:

י

(י) וכן המבדיל וכו' – ר"ל אע"ג דהבדלה אינה שייכא כלל לסעודה כמו קידוש אפ"ה כיון דהבדיל על השלחן ר"ל שהכין עצמו לסעודה שייכא לסעודה ומיירי כנ"ל שהיה בדעתו לשתות גם בתוך הסעודה:

יא

(יא) שאין ברכת וכו' – הטעם כנ"ל דאינה שייכא לסעודה כמו קידוש [שאינה אלא במקום סעודה] וע"כ ס"ל להי"א דבעינן עכ"פ שיטול ידיו לסעודה מתחלה דבזה בודאי אתחלתא דסעודה היא:

יב

(יב) יין הבדלה – כתב מ"א דדוקא יין הבדלה שאינו בא לצורך סעודה אבל ביין שלפני המזון דעלמא שבא לצורך סעודה לפתוח המעיים פוטר אפילו קודם נטילה יין שבתוך הסעודה ולהכי סתם המחבר בריש הסעיף ולא התנה דדוקא אחר נטילה:

יג

(יג) נטל ידיו – לאו דוקא דה"ה אם קבע עצמו לסעודה על השלחן [מ"א] ובא"ר חולק עליו וכן משמע מביאור הגר"א:

יד

(יד) קודם הבדלה – וא"ת היכי שרי להפסיק בהבדלה בין נט"י להמוציא י"ל דלא הוי היסח הדעת כיון שדעתו לאכול ואינו רשאי לאכול בלי הבדלה אבל להפסיק בשתיית רשות בין נטילה להמוציא אסור:

טו

(טו) יכוין שלא להוציא – ואז יברך ברכה אחרונה על כוס זה קודם הסעודה:

טז

(טז) בתוך הסעודה – ר"ל אפילו שלא בבת אחת:

יז

(יז) בברכה אחת – דמסתמא כשבירך בפה"ג על כוס האחד דעתו היה ג"כ על כל מה שישתה בתוך הסעודה:

יח

(יח) לא היה דעתו וכו' – ר"ל שהיה דעתו שלא לשתות אלא אותו הכוס ולא יותר אלא שאח"כ נמלך לשתות עוד וכתב הט"ז דה"ה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם א' לאכלו כולו וע"ד זה בירך ואח"כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא [והטעם דמעשיו מוכיחין דלא היה בדעתו לאכול כ"א הלחם שקנה דאל"כ היה קונה יותר אלא שאח"כ נתאוה לאכול עוד] אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח"כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם כן הוא דלפעמים בשעת ברכה חושב שיהיה די לו בחתיכה אחת ואח"כ כשרואה שאינו שבע בזה לוקח עוד:

יט

(יט) שבא לסעודה – היינו שאינו מן הקרואים אלא שבא דרך עראי לשם לכך אמרינן דהוי נמלך דבשעה שבירך לא היה יודע אם יתנו לו עוד וכדלקמן בסימן קע"ט סה"ו עי"ש במ"ב:

כ

(כ) ומושיטין לו – ר"ל שלא בבת אחת אלא בזה אחר זה:

כא

(כא) על כוס ברכת נשואין – שיש שם הרבה מסובין וכל כיוצא בזה:

כב

(כב) כ"א צריך לברך – דמסתמא אינו מכוון לצאת בברכת המברך מאחר שאינו יודע אם יגיע לו ועיין לקמן סימן ק"צ במ"א סק"ז ובמ"ב שם:

כג

(כג) אין לברך וכו' דבהמ"ז פוטרתו – כדין דברים הבאים מחמת הסעודה שנפטרין בבהמ"ז [כמש"כ בסימן קע"ז] דהיין מחמת הסעודה הוא חשיב דבא לשרות המאכל ואף דברכה ראשונה מברך על היין כנ"ל בס"א ברכה אחרונה לא:

כד

(כד) שלפני המזון – דכיון שבאים לפתוח המעיים להמשיך האדם לתאות המאכל הוי ג"כ כדברים הבאים מחמת הסעודה ופשוט דזה דוקא אם שותה סמוך למזון עכ"פ דהוי כאתחלתא דסעודה אבל בלא"ה לא:

כה

(כה) ואפילו לא וכו' – כצ"ל. ור"ל דאף דאז לא שייך לומר דהוא שתיה אחת עם אלה שבתוך הסעודה אפ"ה פוטר דהן עצמן בכלל סעודה הן וכנ"ל. ולענין מים ושארי משקין ששותה קודם המזון ואינו שותה בתוך המזון דעת הרבה אחרונים דצריך לברך עליהם ברכה אחרונה שאין בהמ"ז פוטרתן דמכיון ששתה אותם קודם המוציא אינם שייכים לסעודה כלל לבד יי"ש שוה ליין דהוא מעורר תאות המאכל ועיין בה"ל:

כו

(כו) וע"ל ס"ס רע"ב – ס"ז לענין קידוש דשם מבואר דגם בו ברכת המזון פוטרתו ועיין בה"ל מה שכתבנו בזה:

כז

(כז) ולענין יין של הבדלה – ר"ל דהם אינם באים לצורך סעודה ועיין שם שכתבנו דאם לא בירך קודם הסעודה לא יברך עוד ויפטרנו בברכת המזון. ולענין אם פוטר בהמ"ז היין ששתה אחר גמר הסעודה יש דעות בפוסקים י"א דאין בהמ"ז פוטרו בסתמא וצריך לברך על היין מעין שלש אם לא שכוון בהדיא בבהמ"ז לפטור גם היין דאז פטור בדיעבד כמבואר בסימן ר"ח סי"ז וי"א דאין צריך לברך ברכה אחרונה ובהמ"ז פוטרו בסתמא אף לכתחלה מיהו אין דין זה מצוי בינינו לפי המבואר לקמן בסימן קע"ז דאין אנו מושכין ידינו מן הפת עד בהמ"ז א"כ הוי הכל כבתוך הסעודה ובהמ"ז פוטרו [מ"א] ומיהו באמת לכתחלה טוב יותר שיכוון בעת בהמ"ז לפטור:

כח

(כח) אם אין לו יין וכו' – אסעיף א' קאי דאיין שבתוך הסעודה מברך ברכה ראשונה אף בתוך הסעודה משום חשיבותו אבל אשאר משקין לא דנטפלים להסעודה:

כט

(כט) כבאים מחמת הסעודה – בתוך הסעודה דמבואר בסימן קע"ז דאין מברכין עליהם דנפטרין בברכת המוציא:

ל

(ל) ואינם טעונים ברכה – לא לפניהם ולא לאחריהם ואפילו אם הם באים אחר גמר סעודה לדידן דאין אנו מושכין ידינו מן הפת וחשוב הכל כבתוך הסעודה:

לא

(לא) המים – אליבא ריקנא וה"ה בשארי משקין:

לב

(לב) וי"א לברך – היינו ברכה ראשונה דס"ל דדינו כמו פירות שאוכל בתוך הסעודה דצריך ברכה לפניה' אבל מברכה אחרונה לכו"ע נפטרין בבהמ"ז:

לג

(לג) המים – וה"ה לשאר כל המשקין ואע"ג דיין חשבינן ליה בא מחמת הסעודה [דרק משום חשיבותו צריך ברכה וכנ"ל] יין שאני דסעיד ליבא טפי וגם דבא להמשיך תאות האכילה משא"כ שארי משקין:

לד

(לד) בכל פעם דסתמא וכו' – ואף לדעה זו דוקא במים אמרינן דמסתמא נמלך הוא שאין אדם שותה מים אלא לצמאו אבל בשכר ומי דבש וכיו"ב לא חשיב בסתמא נמלך ובברכה אחת סגי לכו"ע אך לאקרי"ץ ודומיהן שאין שותין כ"א לצמאו דינם כמו מים לדעה זו [מ"א]:

לה

(לה) קודם נטילה – דלאחר נטילה אין לו להפסיק בשתיית משקין של רשות והבדלה דס"ד שאני משום דאסור לאכול קודם הבדלה:

לו

(לו) במקום סעודתו – ולא ישנה מקומו דבשינוי מקום צריך לברך שנית כששותה אח"כ וכמבואר בסימן קע"ח וא"כ לא תיקן כלום:

לז

(לז) ויברך וכו' – וכתבו האחרונים דיזהר לשתות פחות מרביעית דאם ישתה רביעית לא יועיל כלום בתיקונו דיכנס בספק ברכה אחרונה על המשקין האלו דאפשר דאין בהמ"ז פוטרתו דאין שייכים לסעודה מכיון ששתה קודם נטילה אכן אם יש לו כוס שכר לברך עליו בהמ"ז א"צ ליזהר בזה דברכת בנ"ר שיברך על הכוס יפטור גם את המשקין ששתה קודם בהמ"ז:

לח

(לח) על דעת וכו' – או שיבקש לאחר שאינו אוכל שיברך על המשקה ויתכוון לפוטרו:

לט

(לט) והמנהג כסברא הראשונה – והטעם כדלעיל לפי שאין אכילה בלא שתיה והוי כדברים הבאים מחמת הסעודה ולענין יי"ש יש אחרונים שכתבו דצריך ברכה בתוך הסעודה משום שאין שותין אותו מחמת צמאון האכילה כשאר משקין אבל המ"א כתב דבתוך הסעודה א"צ ברכה משום דאז בא לעורר תאות המאכל וחשיב גם זה מחמת הסעודה [וה"ה בפירות הבאים להמשיך תאות האכילה כגון לימני"ש מלוחים או זית מליח או אוגערקע"ס מלוחים וכיו"ב ולא דמי לשאר פירות שבתוך הסעודה שצריך ברכה] וכן העתיקו איזה אחרונים כדעתו ובאמת היה ראוי לנהוג בזה כעצת המחבר לענין שאר משקין [דיברך על מעט מהיי"ש קודם נטילה ע"ד לפטור מה שישתה בתוך הסעודה] מפני שיש דעות בזה אלא שהעולם נהגו להקל ויש להם על מה לסמוך. וכ"ז בתוך הסעודה אבל אם שותה את היי"ש אחר סעודתו דאז בודאי דעתו רק לעכל המזון לכו"ע צריך ברכה [אחרונים] מ"מ נ"ל דאם אכל מאכל שמן ולקח מעט יי"ש להפיג השמנונית שבפיו אם רגיל בענין זה הוא בכלל טפל להאוכל וע"כ אף אם הוא אחר גמר סעודתו א"צ לברך. כתב הח"א דאם שותה אחר גמר סעודתו קאפ"ע הוא רק כדי לעכל המזון ולא דמי לשאר משקין וע"כ צריך לברך ברכה ראשונה ואינו מוכרח ונכון שיברך מתחלה על מעט צוקע"ר לפטור את הקאוו"ע. וכל זה שייך רק לענין חול אבל בשבת ויו"ט בשחרית אין שייך כ"ז דהרי בודאי כבר קידש על הכוס וממ"נ אם קידש על היין הלא פוטר כל המשקין [ובאופן המבואר לעיל בסק"ג] ואם קידש על השכר וכיו"ב הלא מברך שהכל וממילא נפטר גם זה:

מ

(מ) אפילו הסיבו יחד – ר"ל ולא כמו דאמרינן בעלמא [קס"ז סי"א] דאם הסיבו יחד אחד מוציא כולם ועדיף טפי משום ברוב עם הדרת מלך אבל בברכה שבתוך הסעודה לא יעשו כן:

מא

(מא) לענות אמן – ואף דקי"ל בכל מקום דשומע כעונה ועניית אמן אינו מעכב כלל לענין לצאת בהברכה חיישינן שמא יענו אמן ויסתכן [רא"ש וטור]:

מב

(מב) משום דחיישינן וכו' – היינו משום דעוסקין אז באכילה ואין בית הבליעה פנוי ומבואר בפוסקים דלדעה זו אף אם יניחו מלאכול ויכינו עצמם לשמוע הברכה ולענות אמן ג"כ לא מהני דמ"מ חיישינן שמא לא יזהרו להפסיק מלאכול ויבוא לידי סכנה [פרישה]:

מג

(מג) ויש אומרים וכו' – דהם ס"ל הטעם דאין אחד יכול להוציא חבירו בברכת היין שבתוך הסעודה משום דטרודים הם לאכול ולא יתנו לב לכוון לשמוע ולצאת ולכן אם אמר מקודם שיברך סברי מורי ומניחים כולן לאכול ויכונו לבם להברכה שפיר דמי וגם משום סכנה ס"ל דאין כאן כיון שפסקו מלאכול:

מד

(מד) אחד מברך לכולם – וצריכין שיטעמו כולם תיכף מהכוס ולא יפסיקו בין ברכה להשתיה [מ"א]:

מה

(מה) ויאמר סברי רבותי – ר"ל בברכה שבתוך הסעודה כשאחד מברך ומוציא כולם לא יאמר ברשות רבותי [דלשון זה אינו אלא נטילת רשות לברך] אלא סברי רבותי דהיינו שיפסקו מלאכול ויתנו לב לשמוע הברכה ולצאת כנ"ל:

מו

(מו) כל מקום וכו' – ר"ל כשאחד מוציא חבירו כמו קידוש והבדלה וכה"ג. ובחופה וברית מילה שאין נוהגין לומר סברי כלל הוא משום דרק במקום שצריך נטילת רשות אומרים על היין סברי במקום רשות אבל בחופה ומילה שאין נוטלין רשות אין לומר סברי כלל:

מז

(מז) אין אומרים ברשות – פי' אף דהיה ראוי לומר יותר ברשות שהוא נטילת רשות מהמסובין שחפצים בו שיוציא אותם בברכתו אלא משום ברכת היין שבתוך הסעודה דמוכרח לומר סברי כדי שיפסיקו מלאכול נהגו לומר לשון זה בכל מקום שמברכין להוציא אחרים:

א

סעיף ב' יין פוטר. ע' בס' בתי כהונה ח"ב בכלל בית דין סי' ב' בארוכה והעלה דדוקא בשותה יין דרך שתייה שרצונו לשתות יין אבל בשותה מצד כוס של ברכת המצות כגון כוס בהמ"ז וכדומה אינו פוטר יין. וע' במג"א סס"ק י"א:

ב

ס"ד שלא להוציא ע' מג"א סי' תרל"ט ס"ק ט"ז וע' בתבואת שור סי' י"ט סקי"ג:

ג

ס"ז ויברך ע"ד. ואם אחר שבירך על הכוס נשפך הכוס. א"י להביא כוס אחר דאיך יעשה עם הברכה דשמא הפת פוטר משקים בתוך הסעודה ולא חלה הברכה זו כלל. וצריך לברך על הכוס ב' או דפת אינו פוטר וחלה הברכה על המשקים ההמה וא"צ לברך על הכוס הב'. כ"כ בס' תוס' שבת ססי' רע"א. וע' מחצית שקל שם חולק עליו דישתה כוס האחר בלא ברכה:

א

משקין עבה"ט ועיין בדגול מרבבה דלפי מאי דקיי"ל בסי' רי"ג דקובעין על היין אף לדידן אף שלא היו המשקים לפניו פוטר וכמבואר מהד"מ וכ"כ בפ"מ עפ"י הד"מ ע"ש ועיין במג"א:

ב

אחר עבה"ט ומהריק"ש למד מכאן כשהקורא מכוון לגמור עם העולה ושתק ואח"כ אמרו שיקרא להלן צריך העולה לברך שנית דהוי כנמלך ובגינת וורדים חולק על מהריק"ש ובפרח שושן ומחזיק בדעת מהריק"ש ובבר"י כתב בשם מז"ה שכתב לחלק דכוונת המברך על כל מה שיקראו לפניו כו' וגם בצירוף מ"ש גו"ר דש"ץ טפל לצבור ובתרייהו גריר וכן ראיתי בקהל רב כמה פעמים בפני חכמים לא הצריכוהו לברך ע"ש:

ג

שתיה. עבה"ט ועיין בשו"ת נחלת שבעה סימן למד הביאו ביד אפרים ע"ש:

ד

סעודתו עיין בה"ט ועיין בבר"י שהט"ז הביא נוסחא מוטעת וכן ביד אהרן מספר נגיד ומצוה והוא ז"ל הביא נוסחא האמיתית מכ"י מהרש"ו בנו של מהרח"ו זללה"ה בשער המצות פ' עקב כתוב שם בשם וזאר"י ז"ל שישתה פחות מרביעית ויברך בתחלה ולא בסוף ומהרח"ו כתב שפעם אחת שתה רביעית והכיר האר"י זצ"ל במצחו שלא בירך ברכה האחרונה עכ"ד ומזה מבואר כהמג"א דבמה"ז אינו פוטר שתיית רביעית ושאני יין שלפני המזון עיי"ש:

א

ואין הפת פוטרו. הטעם לפי שקובע ברכה לעצמו פירש"י בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע"פ שלא היו צריכין לשתות פי' דבריו שכתב בכמה מקומות כו' היינו בברכת קידוש כ"כ התו' דף מ"ג:

ב

) אפילו מברכה ראשונה. מבואר במרדכי פ' כ"מ דוקא אם היו שאר המשקין לפניו בשעה שבירך על היין אז פוטר היין אותם:

ג

אלא כוס א'. משמע דאין חילוק אימת בא אותו הכוס ובמשנה אי' בא להם יין אחר המזון אם אין שם אלא אותו כוס בש"א מברך על היין ואחר כך מברך על המזון משמע דוקא אם בא אחר המזון וכן פירש"י בהדיא בגמ' שם וז"ל ובתוך המזון לא בא להם וכשגמרו סעודתן בא להם לפני ב"ה כו' עכ"ל לק"מ דמשום ב"ש פי' כן שס"ל דמברך על אותו כוס בפה"ג וטעים ממנו ואח"כ מברך עליו ב"ה כדאי' שם בגמ' אבל לב"ה דס"ל מברך ב"ה תחלה אין חילוק באמת אימתי בא ולא כמו"ח ז"ל שעשה מחלוקת בין רש"י לש"פ בזה:

ד

לפני המזון וכו'. ופוטר אפי' יין שלאחר המזון קודם בהמ"ז שאותו יין הוא בא לשתות כמו היין שלאחר המזון משא"כ ביין שבתוך המזון אינו אלא לשרות המאכל ולא חשוב כמו לשתות ואינו פוטר היין שלאחר המזון והא דנקט אם קבע לאו למימר' דבלא קבע אינו פוטר אלא בא לאפוקי אם לא היה דעתו תחלה לשתות אח"כ דהוה נמלך:

ה

של קידוש. ולא נימא דקידוש הוא כמצוה בפ"ע והבדלה הוי רבותא טפי דאינה שייכא כלל לסעודה כמו קידוש ואפ"ה פוטר יין שבתוך המזון וה"ה ליין שלאחר המזון דקידוש והבדלה פטרו כיון דהוי כשאר יין שלפני המזון ולענין ברכה אחרונה קודם הנטילה עסי' רצ"ט ס"ז:

ו

לא היה דעתו לשתות כו'. פשוט דה"ה לענין אכילה כגון שקנה לעצמו לחם א' לאכלו כולו וע"ד זה בירך ואח"כ נתאוה לאכול עוד ושולח לקנות עוד צריך לברך שנית המוציא אבל אם יש לו בבית לחם וחותך לו חתיכה לאכול אותה ואח"כ רוצה לחתוך עוד אין זה נמלך דדרך אדם הוא כן כנ"ל:

ז

ומושיטין לו כוסות כו'. נ"ל דהאידנא שיש מנהג כשאחד בא אצל אותם ששותין כבר שהרבה נותנין לו כוסות מסתמא כשבירך על הראשונ' דעתו על כל מה שיתנו לו עוד ודמי' לההיא דסימן קס"ט ס"ג דאם יש אדם חשוב בסעודה כו'. ה"נ יודע שיתנו לו עוד א"כ א"צ לברך שנית על כוס אחר:

ח

ואף יין לא היה צריך כו'. וזהו דפריך בגמרא יין נמי תפטרי' פת ומשני הואיל וקובע ברכה לעצמו מפני חשיבותו כמ"ש בס"א והי"א ס"ל דדוקא על היין פריך שיפטרנו פת משום שהוא זיין אבל מים לא זייני ע"כ אין סברא שיפטרנו פת ונ"ל דבשכר שלנו שעושין מתבואה גם להי"א א"צ ברכה דהא כ' הרא"ש פ' אלו עוברין מביאו ב"י לקמן סי' תע"ב דשכר שעושין באשכנז יש בו הרבה יותר מכדי א"פ א"כ ודאי זיין ופת פוטרו:

ט

ישב קודם נטילה כו'. א"ל הא צריך לברך ברכה אחרונה אחר מה ששתה רביעית קודם ברכת המוציא דב"ה אינו פוטר ברכת בורא נפשות ולא ברכה א' מעין ג' כדמוכח בסימן קמ"ז בלאחר הסעודה שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ב"ה פוטר אותם וכ"כ ב"י סי' קצ"ז ד"ה כתב אחי כו' וכ"כ ב"י בסימן תע"ג בשם תשובת רשב"א שאין ב"ה פוטר מה שאכל קודם סעודה ואין מסייע לסעודה ושם קאי לענין בנ"ר וא"כ אין לו צירוף עם מה שישתה תוך הסעודה י"ל שמה ששתה קודם האכילה הוא בא לצורך מה שיאכל אח"כ כמ"ש בס"ו דב"ה פוטר היין שלפני המזון כיון שהוא בא לפתוח הבני מעיים ולהמשיך לתאות האכילה כמ"ש הרא"ש בפ' ע"פ ה"ה בשאר משקין וע"כ א"צ לברך ברכה אחרונה קוד' האכילה אבל ודאי מי שחייב כבר בנ"ר או מעין ג' אין ב"ה פוטר. ומצאתי בספר כונת האר"י וז"ל קודם האכילה ישתה מעט מים פחות מרביעית ויברך עליהם תחלה וסוף ויכוין לצאת י"ח מן המים שבתוך המזון ופעם אחד שתיתי יותר מרביעית הראו לי במצחי שהיתה ברכה לבטלה עכ"ל. ונראה שהוא לא תפס סברא זו שזכרתי בשם הרא"ש דיין שלפני המזון פטור מברכ' אחרונה וכיון שצריך ברכה אחרונה יהיה הפסק בין מה שבירך על היין שלפני המזון לבתוך המזון דע"כ הזהיר לשתות פחות מרביעית וקשה למה הראו לו ברכה לבטלה הא החטא בזה הוא שחסר ברכה הצריכה דהיינו ממ"נ אם בירך בנ"ר קודם סעודה ואחר כך בתוך הסעודה היה לו לברך שהכל על שתיית מים לפי דיעה הזאת של הי"א והוא לא בירך ממילא חיסר ברכה תוך הסעודה ואם לא בירך בנ"ר אז יש חטא מחמת חסרון ברכה ההיא גם מ"ש שבירך עליהם תחלה וסוף הא ברכה אחרונה אין מברכין על פחות מרביעית וכמדומה דהנך מילי לאו דסמכי נינהו ולא באו מפי קדוש דמוהרר"י לוריא זצוק"ל:

י

והמנהג כסברא ראשונה. מזה למדתי שהשותה יין שרף בתוך הסעודה שצריך לברך שהכל דע"כ לא פליגי הנהו תרי דיעות אלא בשאר משקים מטעם שא"א לאכילה בלא שתיה אבל ביי"ש כ"ע מודים דצריך לברך אבל משקה שקורין מע"ד א"צ דגם הוא בכלל שתיה לאכילה ודינו כשכר משא"כ ביי"ש שאינו לשתיה וכ"פ בלבוש סימן קע"ז מטעם דאין זה בכלל דברים שמחמת הסעודה:

יא

דלא יכולין לענות אמן. זה פירש על מה שאמרו בגמרא שאין בית הבליעה פנוי אבל הי"א שהביא רמ"א ס"ל דפי' אין בית הבליעה פנוי הוא שאין שומעין הברכה מחמת האכילה וע"כ מהני אם אמר סברי רבותי דיתנו לב לשמוע. ונ"ל אפילו לפי זה דמהני סברא היינו שיפסיקו לאכול באותה שעה שמברך דהא עכ"פ צריכים לחוש לשמא יקדים כו' אבל לדיעה הראשונה גם זה לא מהני דחושש שמא לא יפסיקו לאכול כנ"ל. ובסי' רי"ג כ' דעל היין. שלא בשעת הסעודה א' מברך לכולם:

א

במ"א ס"ק ה' וכן משמע בתוס' ר"ל דאע"ג דלדידהו גם בשותה נטל ידיו בעינן. מ"מ מבואר דהבדלה גרע דלפיכך כתבו שי"א דבהבדלה אף נטילה לא מהני ע"ש:

ב

(שם) פסק הרב ב"י דלא כוותייהו כו' וכן משמע סעיף זיין כו' כצ"ל ומ"ש וכן משמע סימן תע"ד היינו ממ"ש שם לענין כוסות הראשונים במ"ש שם על הרי"ף וראיתי בדגול מרבבה שהקשה דהבדלה הוי ככוס שני של פסח ע"ש ובאמת א"ש עפ"י מ"ש הסמ"ג הביאו הב"ח כאן דבליל פסח שחייב לקבוע עצמו לשתות ד' כוסות הו"ל קביעו' גמורה וכוס שני שמברך עליו קודם נטילה פוטרת היין שבתוך המזון כו' ע"ש:

ג

במג"א סק"ט וא"ת הא מסעיד סעיד כו' ר"ל וא"כ האיך כתב הרא"ש שבא לגרור תאות המאכל וגם דת"ל משום דסעיד ומיגו דמהני קביעות לאכילה וכמ"ש לקמן בשם הרשב"א ע"ז כתב המג"א עיין לקמן סימן תע"א ר"ל דשם מבואר דטובא מגריר גריר ופורתא מסעיד סעיד וא"כ הרא"ש שם דמיירי בב' כוסות הראשונים שלפני הסעודה וזה מיקרי טובא וכמ"ש המג"א סימן תע"א ולכך הוצרך הרא"ש ליתן טעם כיון דגריר תאות המאכל הו"ל מחמת הסעודה ובפורתא א"צ לזה כיון דמסעיד סעיד. ואח"כ כתב המג"א דגם יין שלאחר המזון פוטרו מברכה אחרונה כיון דמסעיד כו' דלאחר המזון גם בטובא לא שייך דגריר וכיון דסעיד אמרינן מיגו דהוי קביעות לאכילה כו'. ויש מגיהין ועוד הא מסעיד סעיד. ואין נלענ"ד. ויותר היה נראה להגיה שתיבות וא"ת הא הוא ט"ס וצריך להיות ופורתא מסעיד סעיד וקרוב ליפול טעות כזה מכתיבה אשכנזית כידוע ור"ל כמ"ש דהרא"ש נתן טעם שגורר טובא ופורתא א"צ לטעם זה דמסעיד סעיד וגם יין שלאחר המזון פוטר מהאי טעמא: