שולחן ערוך, אורח חיים קע״ה: דיני ברכת הטוב והמטיב על היין ובו ו סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני ברכת הטוב והמטיב על היין ובו ו סעיפים:
הביאו להם יין אחר אינו מברך בורא פרי הגפן אבל מברך עליו הטוב והמטיב: הגה אע"ג שאין לו עוד מן הראשון (ב"י) ולאו דוקא הביאו להם מחדש אלא ה"ה אם היה להם מתחלה ב' יינות מברכין על השני הטוב והמטיב: הגה ודוקא שלא היו לפניו יחד כשבירך בורא פרי הגפן אבל אם היו ביחד אינו צריך לברך אלא בורא פרי הגפן כמו שיתב' סעיף ג' (ד"ע להשוות הטור עם מרדכי פ' הרואה) (ב"י):

ב

מברכין הטוב והמטיב על כל שינוי יין מן הסתם אפי' אינו יודע שהשני משובח מהראשון כל שאינו יודע שהוא גרוע ממנו: (הגה ואין חילוק בין שניהם חדשים או אחד חדש וא' ישן (ב"י בשם תוס' פ' הרואה וטור ותרומת הדשן סי' ל"ד) ואפילו שתה ממנו תוך שלשים יום. י"א דאם שתה תחלה יין אדום והביאו לו יין לבן אע"פ שהוא יותר גרוע מברך הטוב והמטיב לפי שהוא בריא לגוף יותר מן האדום (מרדכי פ' ערבי פסחים):

ג

הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד יברך מיד בורא פרי הגפן על הטוב ופוטר את הרע ולא יברך על הרע תחלה בורא פרי הגפן כדי לברך אחריו הטוב והמטיב כי לעולם יש לברך על העיקר ועל החביב תחלה:

ד

אין לברך הטוב והמטיב אלא אם כן יש אחר עמו דהכי משמע הטוב לו והמטיב לחבירו והוא הדין אם אשתו ובניו עמו אבל אם הוא יחידי לא:

ה

אם רבים מסובים בסעודה כל אחד מברך לעצמו הטוב והמטיב ולא יברך אחד לכלם דחיישינן שמא יקדימו קנה לושט כשיענו אמן: הגה אבל אם היו מסובים לשתות בלא אכילה אחד מברך לכלם (וע"ל ס"ס קע"ד):

ו

יין של שתי חביות והכל ממין אחד אם בתוך מ' יום לבצירתו שמוהו בשני כלים חשיבי כשני מינים ומברכין עליו הטוב והמטיב ואם לאחר מ' יום חלקוהו אין מברכין עליו הואיל והכל ממין אחד.

א

ואין חילוק כו' או א' חדש היינו אף ששותה תחלה החדש ואח"כ הישן אפ"ה מברך הטוב והמטיב לא בורא פרי הגפן אבל אם שותה תחלה יין ישן ואחר כך החדש אין מברך הטוב על החדש אלא אם יודע שהוא טוב כמו הישן:

ב

הביאו לו יין רע ויין טוב כא' יברך בורא פרי הגפן על הטוב ואם בדיעבד בירך בורא פרי הגפן על הרע יברך על הטוב. הטוב והמטיב (מורי בב"ח):

ג

אין לברך הטוב והמטיב אא"כ יש אחר עמו כו' ואין האורח מברך הטוב והמטיב לפי שאינו הטבה שלו רק הבע"ה יברך (כ"כ בהגהות מרדכי בשם הר"י) וב"י דחה דבריו ולא נמצא ברי"ף ובמרדכי ישן אינו וכ"כ ברוקח סימן קע"ח ונראה שאם הבעה"ב מיסב עמו אל יברך האורח אבל שני אורחים ואין בעה"ב עמהם פשיטא שיברכו הטוב והמטיב:

א

והמטיב. כתב מהרי"ל י"א שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות עכ"ל. וכתב המ"א ונ"ל שלא ישתה מב' מינין אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שנזכר בגמרא. אם בירך בה"מ על היין א"צ לברך הטוב והמטיב דהא כבר אמר הטוב והמטיב בבה"מ. מ"א:

ב

הראשון. וכנה"ג הביא פוסקים דס"ל דאין מברכין. והרדב"ז סי' קכ"ה הכריע דאם יש להם מן הראשון ולא רצו בו והביאו אחר מברך ע"ש:

ג

כשבירך. כתב זה לתרץ דברי ש"ע אהדדי דכאן כתב אם היו לו תחלה ב' יינות מברך הטוב והמטיב ובסעיף ג' לא כ"כ. ע"כ תירץ רמ"א דכאן קאי על הברכה דדוקא אם לא היו בשעת ברכה שניהם לפניו. דאם היו היינו סעיף ג' וב"ח פי' דבס"א איירי שעבר ובירך על הגרוע ע"ש. וע"ז פי' דבס"א מיירי בנסתפק איזה עדיף. וס"ג איירי בידוע שהוא גרוע יותר והעלה ומי שלבו נוקפו לברך ב' ברכות ביש ספק יסלק מן השלחן א' מהם ואח"כ יברך על א' מהם בפה"ג ואח"כ על השני ברכת הטוב והמטיב ובזה יצא לד"ה ע"ש. ועיין בשכנה"ג ובפרח שושן כלל א' סי' י"ב האריך והעלה כט"ז ע"ש:

ד

לגוף. ואם שתה לבן תחלה ואח"כ אדום שהוא משובח יותר מברך. ב"ח. ובסתם אינו מברך. מ"א ושכנה"ג וע"ת:

ה

עמו. כתב הל"ח ראובן ושמעון ששותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון כוסו לשתות צ"ע אם יברך הטוב והמטיב כיון שאין שינוי יין אלא לשמעון עיין מ"א. ובתשובת גינת ורדים כלל א' סי' מ' כתב אפי' יש אחר עמו ולא שתה מן היין הראשון ואח"כ בא להם יין אחר ורוצים לשתות שניהם גם יחד מן היין הב' אין לו לברך הטוב והמטיב דמטיב לאחרינא ליכא כיון שלא שתה חבירו מן היין הראשון. אמנם אם גם עתה אחר שבא לפניהם יין אחר גמרו דעתם לשתות גם מן הראשון מברך הטוב והמטיב ע"ש שכתב דבזה נפשטה השאלה של הרב ל"ח. ובתשו' פרח שושן כלל ד' סי' י"ב האריך והעלה דבין אם שתו ראובן ושמעון מהיין הא' ומהיין הב' לא שתה אלא אחד מהם ובין אם הוא בהיפך בכולם יש להסתפק ע"ש. וספק ברכות להקל עיין מ"א ס"ק ה':

ו

לא. כתב במרדכי ס"פ הרואה דהאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיון שאינה שלו ע"כ. ופי' הב"י דעתו שהאורח לא יברך רק הבע"ה והוא חולק עליו למה לא יברך על מה שהזמין לו הקב"ה מיני יינות לשתות אעפ"י שאינו שלו ע"ש. והב"ח כתב דהמרדכי ס"ל שהאורח לא יברך אלא הבע"ה מברך והאורח יוצא בברכתו וכתב דהכי נקטינן וכ"פ הש"ג. והמ"א חולק וכתב דספק ברכות להקל ולא יברך לא האורח ולא הבע"ה כשאין בשלחן אחד מבני ביתו. ומ"מ כתב דאם הבעה"ב נותן הקנקן על השלחן כמו שעושין בסעודות גדולות כולן שווין לטובה ומברכין הטוב והמטיב. ואם אין שותין כאחד רק כל אחד בחדר אחר פשיטא דאין לברך ע"ש ובתשובת פרח שושן כלל א' סי' י"ב האריך והרבה להקשות על המ"א והעלה דהאורח יכול לברך הטוב והמטיב וכן בע"ה השותה עמו וכן ראיתי נוהגים בפני גדולי הדור לברך האורח הטוב והמטיב וכ"כ הרב אור חדש דף כ"ט ס"ק ח' ונתן טעם משום דהוי כאלו נותן לו היין המובא כולו במתנה וכדידיה דמי ע"ש. לכן כדי לצאת מספק כשנותן הבע"ה לאורח לברך י"ל האורח לבע"ה או הבע"ה לאורח דבזה שנותן לו לברך הוי היין כלו שלו כדי שיוכל לברך הטוב והמטיב אליבא דכ"ע. או יאמר שהמחצית היין יהיה שלו שאם נותן לו את כלו שוב לא יוכל בע"ה לברך עליו הטוב והמטיב עיין בפרח שושן סימן י"ב שם:

ז

לשתות. עיין גינת ורדים כלל א' סי' מ"ד מ"ה וביד אהרן. הטעם שתקנו הטוב על היין ולא על הפת עיין לבוש ובכנה"ג ובס' שמע שלמה דף ל"א ע"א:

א

ברכות נ"ט

ב

שם בתוס'

ג

מרדכי שם בשם אבי העזרי

ד

שם בגמ'

ה

תוס' שם הרשב"א

ו

טור ורא"ש והמרדכי שם

ז

ר' פרץ בשם רבותיו

א

ס"א אע"ג כו' דלא כרי"ו. ב"י:

ב

ול"ד כו'. טור וכן מ' בירושלמי הביאו הרשב"ם בפסחים שם והרא"ש בברכות שם:

ג

ודוקא כו'. לתרץ דל"ת מ"ש המרדכי ובש"ע ס"ג. ד"מ:

א

ס"ב מברכין כו'. כפי' רשב"ם וכמ"ש בתו' בפסחי' שם ד"ה שינוי כו' ופי' רשב"ם כו' מיהו יש כו' ואף שהרבה חולקין כמ"ש בתוס' שם ובברכות שם וש"פ כ' ב"י דסוגיין דעלמא כרשב"ם:

ב

ואין חילוק כו'. ר"ל אע"ג דבירושלמי אמר דוקא חדש וישן ר' פליג עליה כמ"ש תוס' שם ושם ועוד כ' בברכות שם די"מ דההוא כו' אבל לא מצינו כו' וז"ש ואין חילוק כו' ר"ל בין בברכת בפה"ג ובין בברכת הטוב והמטיב:

ג

ואפי' כו' דלא כאגור בשם ר"ח. תה"ד וטעמו של ר"ח כמו כל הברכות דפ' הרואה שהן דוקא ללמ"ד יום כמ"ש תוס' נ"ד א' ד"ה הרואה כו' וטעם הרב דלא אמרו ל' יום אלא בברכת הראיה ואפי' בהן אברקים ורעמים מברך כל פעם ועמ"א סי' רי"ח ס"ק ה' וע' רא"ש שם:

א

ס"ג כי לעולם כו'. כמש"ש מ' ב' ואף ר"י ל"פ אלא בז' מינין ושם ל"ט א' כשברכותיהן שוות לד"ה חביב עדיף וע' תוס' שם ד"ה חביב כו':

א

ס"ד וה"ה כו'. שם ד"ה התם כו':

א

ס"ה אם רבים כו'. עתוס' מ"ג א' ד"ה הואיל כו' ור' יחיאל כו':

ב

אבל כו'. מתני' שם:

א

ס"ו אם כו'. דבזמן זה עדיין חדש הוא ומשתנה הטעם ובמ"ש בעדיות רפ"ו ועל כו' וכ"כ הרא"ש שם בשם ר"ח:

א

[א] אף על פי שאין לו עוד וכו'. ושל"ה דף צ"א החמיר משום ספק ברכות שאין לברך אם לא שייר מראשון וכן פסק מגן אברהם בשם רדב"ז, מיהו אם יש לו מראשון ולא רצו בו והביאו אחר מברך, ומכל זה תבין דמה שכתבו רמ"א ולבוש אף על פי שאין לו עוד וכו' יש לומר דרבותא קאי על ברכת הטוב כיון דיש פוסקים פסקו דאין מברכין. ומה שכתב השולחן ערוך ולאו דוקא הביאו לו מחדש וכו' רצה לומר שלא היה דעתו מתחילה לשתות, אלא אפילו היה דעתו לשתות אלא שלא היה מוכן לפניו וכמו שיתבאר בס"ק ג' וזה ברור, ולאפוקי מט"ז שפירש דבר דחוק וזר בדברי שולחן ערוך עיין שם ואין להאריך:

ב

[ב] [לבוש] לו ביין וכו'. שגה בזה דהא בעינן דוקא דאיכא אחרים בהדיה כדלקמן סעיף ג' ושם הפירוש הנכון כתב במגן אברהם אם בירך ברכת המזון על היין אחר אין צריך לברך דהא כבר אמר הטוב והמטיב בברכת המזון:

ג

[ג] [לבוש] על השולחן וכו'. כתב לחם חמודות דף ע"ב ולי נראה דכל שהיה לו היינות מוכנים לשתות עכשיו ואפילו אינם על השולחן אם דעתו לשתות משניהם אינו מברך הטוב והמטיב אבל בלא היה מוכנים לפניו ואפילו דעתו לשתות משניהם מברך, עד כאן. והנה מקור חילק הוא דעת עצמו של רמ"א ויצא לו כדי שלא יסתור השולחן ערוך במה שכתב כאן הוא הדין אם היה לו תחילה, נראה לי לפי מה שכתב בסעיף ג'. ולעניות דעתי מעיקרא לא קשה מידי דאף דלכתחילה מברך אמשובח מכל מקום אם עבר ובירך אגרוע קאמר הכא כשאין ידוע איזה משובח, וכן הב"ח השיג על רמ"א וכן מצאתי בספר זכרון להגאון ר' ישמעאל הכהן שכתב דמברך הטוב והמטיב אף שהיו לפניו מתחילה עיין שם:

ד

[ד] אחד חדש וכו'. כתב נחלת צבי היינו כששותה תחילה חדש ואחר כך ישן אבל כששותה תחילה ישן ואחר כך חדש אין מברך הטוב והמטיב אלא אם ידוע לו שהוא טוב כמו הישן לפי שמסתמא יין חדש אינו טוב כמו הישן, עד כאן, וכתב התשב"ץ סימן רצ"ו דכל שלושים יום של תסיסתו קרוי חדש, וכן כתב הכלבו:

ה

[ה] [לבוש] גרוע מן האדום וכו'. וכן כתבו רמ"א והב"ח כתב זה לשונו ושארי ליה מארי לרמ"א דדוקא לשיטת רבינו תם דמברך אפילו ביין גרוע לכך מברכין אפילו גרוע הרבה יותר מראשון, אבל לפי מנהגינו דביודע שהוא גרוע אבל בגרוע הרבה יותר מן הראשון אין לברך עד כאן דבריו. ונחלת צבי טעה מאוד בזה שהבין השגת הב"ח דאין לברך אלא דוקא כשאינו יודע שהוא גרוע, ולכן כתב עליו ואני אומר כיון דבריא לגוף הוי בודאי משובח, עד כאן. ולא דק דמודה הב"ח דאף ביודע שהוא גרוע מברך אלא דהשגתו על אם הוא גרוע הרבה יותר והוא ברור. ובעיקר השגת הב"ח נראה לי דלא קשה מידי דלא דקדק יפה בדברי רמ"א ולבוש שכתבו אף שהוא יותר גרוע ולא כתבו הרבה יותר עד שאין יכול לשתותו אלא על ידי הדחק שאין מברכין אבל לשון גרוע יותר לא הוי יותר מדאי עד שאין יכול לשתותו על ידי הדחק, אלא הוא גרוע כפשוטה ולשון יותר קאי אראשון ונראה לי שהוא גרוע יותר מראשון וכן משמע בשיירי כנסת הגדולה וכן מבואר בלשון המרדכי פרק ערבי פסחים למעיין גם דלא כט"ז עיין שם ואין להאריך. ואם שתה בתחילה לבן ואחר כך אדום שהוא משובח יותר כתב הב"ח דפשוט דמברך הטוב. וכתב שיירי כנסת הגדולה מספקא ליה אם אין ידוע אם הוא טוב מלבן אם יברך, ומסתברא דאין לברך, עד כאן, וכן פסקו עולת תמיד ומגן אברהם, ותמיהני שלא הזכירו דברי לחם חמודות דף ע"ב דפסק בפשיטות דיברך:

ו

[ו] ולא יברך וכו'. כתב שיירי כנסת הגדולה דאם מסופק איזה משובח יברך על אחד בורא פרי הגפן ועל השני הטוב, עד כאן. ונראה שאין צריך לסלק מלפניו, וזה מסכים למאי שפירשתי בס"ק ג'. כתב ס"ב אפילו הביא על השולחן כמה מיני יין מברך על כל אחד ואחד הטוב, ומכל מקום טוב כשמברך הטוב והמטיב על אחד מן היינות יסיר מעל השולחן היין האחר שרוצה עוד לברך עליו הטוב והמטיב, עד כאן. עוד כתב אם שנים שותין ואחר לא שתה מיין זה תוך שלושים יום, טוב שיברך הוא הטוב. כתב ארחות חיים מי שכבר בירך ברכת המזון או שלא שתה עדיין יין עם היושבין ושותין יין לא יברך הטוב והמטיב. עוד כתב אם הבעל הבית נותן לאורח לברך הטוב יאמר דיין יהא שלו כדי שיכול לברך הטוב, עד כאן. והיינו משום שהסכימו הב"ח ופרישה דהאורח לא יברך הטוב לדידיה כיון שאין היין שלו, וכתב הפרישה דהוא הדין באכסנאי שהוא משהא באכסניא זמן ארוך. ומגן אברהם פירש דאפילו בעל הבית לא יברך אלא אם כן יש לשתותו עמו חלק באותו יין כדלקמן סימן רכ"א, ואם בעל הבית נותן הקנקן על השולחן כמו בסעודות גדולות הוי כמו שיש לכולם חלק בו:

ז

[ז] אחר עמו וכו'. כתב עולת תמיד פירוש ושותה מאותו יין, אבל אם אינו רוצה לשתות מאותו יין לא יברך הטוב, כן נראה מצד הסברא וצריך עיון, עד כאן, ולא ראה בתשב"ץ סימן רצ"ח שפסק הכי להדיא. כתב בית יוסף ור' דוד אבודרהם כתב שיש אומרים שאפילו כשהוא לבדו דהא דאמרינן הטוב לדידיה והמטיב לאחריני אינו רוצה לומר שיפטור אחרים בברכתו אלא הואיל ואחרים שותים ונהנים גם כן מאותו יין קרינן ביה המטיב לאחרינא עד כאן לשונו. ולפי זה צריך לומר דהא דאמרינן בש"ס דאיכא בני חבורה דשתו בהדיא היינו לומר שאחרים שותין מאותו יין אף על פי שאינם ביחד עמו ואינו נכון, ויותר נראה לומר שנתערבו הדברים ולא כתבן ר' דוד אבודרהם כתקנן עד כאן לשון בית יוסף. ואשתמיטתיה שגם בתשב"ץ סימן רצ"ט בשם הר"ם כתב כר' דוד אבודרהם, וכן משמע בתוס' ברכות דף מ"ד, מיהו סיים התשב"ץ ולא נהירא לי כלל ומכל מקום שמעינן מזה דבעינן שישתו ביחד. כתב לחם חמודות מצאתי כתב נסתפקו אם ראובן ושמעון מסובין ושותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון את כוסו אם יברך הטוב והמטיב כיון שגם ראובן נהנה מזה היין או כיון שאין שינוי אלא לדידיה לא, עד כאן. ולעניות דעתי יש להביא ראיה מר' דוד אבודרהם הנזכר לעיל דיברך דהא כאחרים ששותין לא ידע שיש בהם שינוי וגם הבית יוסף לא חלק אלא משום שאינם ביחד עמו משמע דאם הם ביחד מברך ודו"ק:

ח

[ח] לשתות לבד וכו'. פירוש דקא משמע לן דאף למאן דאמר בברכת בורא פרי הגפן אינו מוציא אחרים דלא הוי קביעות ליין כמו שיתבאר בסימן רי"ג אפילו הכי בהטוב ומטיב פטור:

ט

[ט] [לבוש] ביבנה וכו'. ובתשובת בנימין זאב סימן שנ"א סיים שמברך הטוב והמטיב כדי שיזכור הרוגי ביתר ויזכור יום המיתה ולא ימשוך אחר היין. כתב בית יוסף מצאתי כתב בשם ר' קלונימוס הזקן שאין צריך לברך הטוב והמטיב עובר לעשייתן ואפילו אחר שתייתו מברך הואיל ואינו בא כשאר מצוות לברך אשר קדשנו במצותיו אלא לשבח בעלמא, עד כאן. והבית יוסף השיג עליו דמאי שנא משאר ברכות הנהנין, ולא קשה מידי דבכל ברכת הנהנין מברך על הנאתו מה שאין כן זה שהוא לשבח בעלמא ולשמחה, וכן כתב הפרישה וסיים וכתב זה לשונו מצאתי דומה לזה בכסף משנה עד כאן לשונו. ואם נזכר כשיין בפיו נראה דודאי מברך אחר שתייתו אף שכתבתי בסימן קע"ב דאין לנהוג כן בשאר ברכות:

א

הטוב. כשלא היה לו לקידוש היום אלא יין צמוקים ותוך הסעודה הביאו לו עוד יין פסק בתשובת בית יהודה סימן מ"ט דהברכה ראשונה אידחא לה דאין לך נמלך גדול מזה ומברך בפה"ג:

א

א) [סעיף א'] הביאו להם יין אחר וכו' אבל מברך עליו הטוב וכו' והטעם שמברכין על שינוי יין הטוב והמטיב ועל שינוי לחם אין מברכין. משום דיין משמח וסועד אבל פת סועד ואינו משמח. ועוד דלא אשכחן שירה אלא על היין. ועוד כיון דיין חשוב שקובע ברכה לעצמו ראוי לברך עליו הטוב והמטיב. א"נ הטוב והמטיב ביבנה תיקנוה הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה. ולפי שבצרו כרמיהם שבע שנים מדם הרוגי ישראל והקיפו כרמיהם מהרוגיהם תיקנו לומר על היין שהוא אדום כמו הדם. הרא"ש ברכות פ' הרואה ב"י סוף הסימן וכן כתב התו' בברכות נ"ט ע"ב ובפסחים ק"א ע"א מאלו הטעמים יעו"ש. והב"ד פרישה אות א' וזוהי נוסח הברכה. בא"י אמ"ה הטוב והמטיב. הרמב"ם פ"ד מה"ב. לבוש. ר"ז אות א':

א

ב) שם אבל מברך עליו הטוב וכו' אם קידש על יין צמוקים ואח"כ בתוך הסעודה הביאו לו יין צריך לברך עליו בפה"ג ואין לברך עליו הטוב והמטיב שהרי אין רגילות לשתות יין צמוקים בתוך הסעודה והו"ל נמלך. שו"ת בית יהודה סימן מ"ט. וכ"כ הברכ"י אות א' מיהו אם כיון בקידוש לפטור מים ושכר שבתוך הסעודה כתב שם הברכ"י דהגם דאין רצונו לשתות עוד מיין צמוקים בתוך הסעודה לא הו"ל כנמלך וא"כ גם היין הבא אליו נפטר מפה"ג וצריך לברך הטוב והמטיב אלא שסיים וצריך להתישב בזה יעו"ש. וע"כ נראה כיון דיש לצדד בזה אם אפשר יש ליתן לאחר שאינו מבני הסעודה לברך בפה"ג ויכוין לפטור אותם או שלא ישתו עד לאחר בהמ"ז כדי להסתלק מן הספק ואם לא אפשר כגון שנצרכין לשתייה אז יש להתיר ע"י שיברך בלבו ולסמוך על המתירין בזה וכמ"ש לעיל סימן ע"ד אות מ"ט יעו"ש וליכא בזה חשש ברכה לבטלה כמ"ש לעיל סימן זק"ן אות יו"ד יעו"ש:

א

ג) שם אבל מברך עליו הטוב וכו' כתב מהרי"ל י"א שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות עכ"ל והביאו מ"א ריש הסימן וכתב דלכתחלה לא ישתה מב' מינין אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שנזכר בגמרא בהדיא עכ"ד. ור"ל דאם הביאו לו מין אחר בין ראשון לשני שיוכל לשתות כמ"ש בסימן תע"ג סעיף ג. והוא תאב לשתות צריך לברך מאחר שברכת הטוב והמטיב נזכר בגמרא וכ"כ הרד"א בשם מהר"ם והטור סימן תע"ג דיכול לברך הטוב והמטיב בליל פסח ולא הוי כמוסיף על הכוסות יעו"ש. והב"ד המ"א שם:

א

ד) ואם אחר שברכו בליל פסח על כוס א' ראו שהיין גרוע יכולין לשלוח להביא יין היותר משובח לג' כוסות הנשארים לעשות מצוה מן המובחר ולברך הטוב והמטיב וליכא למיחש לי"א שכתב מהרי"ל דאין מברכין בליל פסח הטוב והמטיב חדא דרובא דרבוואתא פליגי עליה ועוד דשם הטעם שלא להרבות בכוסות אבל בנידון דידן לכוסות דוקא ותו לא וזה דבר פשוט. ברכ"י אות ג' יעו"ש. והביאו שע"ת אות א' וכ"כ הער"ה אות א' וכתב ודלא כבית יהודה סימן נ"ג שכתב דאין לברך משום דמצות לא ליהנות ניתנו יעו"ש. ומשמע שם בברכ"י דה"ד אם נשאר לפניהם מן הראשון אבל אם לא נשאר אין לברך הטוב והמטיב וכמ"ש לקמן אות ו' יעו"ש:

א

ה) שם אבל מברך עליו הטוב וכו' ואם בירך בהמ"ז על יין אחר א"צ לברך הטוב והמטיב דהא כבר אמר הטוב והמטיב בבהמ"ז. מ"א ריש הסימן א"ר אות ב' י"א בהגה"ט. ואע"ג דבבהמ"ז כיון דצריך לברך בפה"ג הו"ל כנמלך ובנמלך אין לברך כ"א רק בפה"ג כמ"ש לקמן אות ז' י"ל דהכא לכ"ע אין לברך כ"א בפה"ג יעו"ש ודוק:

א

ו) שם הגה. אע"ג שאין לו עוד וכו' כן כתב מרן ז"ל בב"י מטעמא דנפשיה. אבל הרדב"ז ח"א סימן קכ"ה כתב שאין מברכין אם לא נשאר מן הראשון כדברי רי"ו שהביא בב"י ושבעל נתיבות נסתפק בדבר והוא ז"ל עשה פשרה ביניהם שאם יש להם מאותו יין שהיו שותין בתחלה ולא רצו להביאו והביאו זה המשונה ודאי משום שינוי יין הביאו אותו ומברכין עליו הטוב והמטיב אבל אם לא היה להם יין מן הראשון והביאו זה אעפ"י שהוא משונה לא מפני שינוי הביאו אותו ואין מברכין עליו ובכה"ג מסתברא טעמו של הראב"ד עכ"ל. והביאו כנה"ג בהגב"י מ"א סק"א. א"ר אות י"א בהגב"י. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות י"ג שראוי לנהוג כדברי ר"י יעו"ש. וכ"כ הברכ"י אות ב' אפשר דאלו שמיע ליה למרן דסברת הראב"ד להיפך היה מורה ובא כדעת הראב"ד וסיים ונראה דיש לחוש לס' הראב"ד והרדב"ז שלא לברך וכ"כ מהריק"ש והשל"ה עכ"ד. וכ"כ זכ"ל אות ב' מע' ה' בי"מ אות א' קיצור ש"ע סימן מ"ט אות י"ב:

א

ז) מי שהיה יושב ושותה יין והסיח לבו מלשתות עוד ואח"כ הביאו לו יין אחר א"צ לברך כ"א בפה"ג ולא הטוב והמטיב. בית יהודה חא"ח סימן מ"ט. י"א מ"ב בהגה"ט אות ג'. מיהו הגו"ר כלל א' סימן מ"ה מסיק דבנמלך צריך לברך ב' הברכות וכן מסיק הרב פרה"א ח"א דף ג' ע"א יעו"ש אבל הער"ה אות ב' דחה דברי הגו"ר והסכים לבית יהודה יעו"ש והזכ"ל שם כתב כיון דדבר זה במחלוקת שנויה הנכון דבנמלך גמור שדינו לברך בפה"ג לא יכניס עצמו בספיקות ולא יברך הטו"ה רק בפה"ג לבד יעו"ש וכן עיקר:

א

ח) שם ולאו דוקא הביאו להם מחדש וכו' ר"ל שלא היה דעתו מתחלה לשתות אלא אפילו היה דעתו לשתות אלא שלא היה מוכן לפניו. א"ר אות א' וכתב וזה ברור ולאפוקי מט"ז סק"א שפי' דבר דחוק בדברי הש"ע יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות א' לישב לדעת רמ"א וכתב דהב"ח חילק בענין אחר ואינו נכון יעו"ש:

א

ט) שם הגה. ודוקא שלא היו לפניו יחד וכו' או שעבר ובירך על הגרוע בתחלה. מ"א סק"ב. וכ"מ בסעיף ג' דאפילו אם היו שניהם לפניו אם עבר ובירך על הגרוע בפה"ג יוכל לברך אח"כ על המשובח הטו"ה כמ"ש הט"ז סק"ד יעו"ש. וכן דעת הב"ח. וכ"נ דעת הא"ר אות ג' אבל העו"ת אות א' כתב טעם מור"ם ז"ל שכתב אבל היו ביחד אין צריך לברך אלא בפה"ג וכו' משום דכיון שהיו שניהם לפניו בשעת ברכת פה"ג הברכה חל על שניהם ולכך אין לברך הטו"ה וכ"כ באות ג' דמ"ש בש"ע סעיף ג' ולא יברך על הרע תחלה וכו' פירוש ויסלק הטוב מלפניו דאם שניהם לפניו הרי ברכת פה"ג חל על שניהם כמ"ש בסעיף א' בהגה עכ"ל משמע דס"ל דכל שהיו שניהם לפניו בשעת פה"ג אפילו בירך על הגרוע תחלה אין לברך עוד הטו"ה. וכ"נ דעת הלבוש. והל"ח פ' הרואה אות מ"ז כתב דכל שהיו היינות מוכנים לשתות עכשיו אפילו אינם על השלחן לפניו נפטרו בפה"ג ואין לברך הטו"ה משום דלא לאפושי בברכות יעו"ש. והביאו א"ר שם. וע"כ נראה כיון דיש פלוגתא בזה וק"ל סב"ל כל שהיו שניהם על השלחן בשעת בפה"ג או שהזמינם מקודם ברכה להביאם לשלחן אפילו בירך על הגרוע תחלה אין לברך עוד הטו"ה. וה"ד בדיעבד אבל לכתחלה אם היו שניהם לפניו צריך לברך על המשובח קודם כמ"ש סעיף ג' יעו"ש:

א

י) [סעיף ב'] מברכין הטוב וכו' נראה פשוט כיון דמברך להשי"ת על הטבה צ"ל בו שיעור שתייה ולפי שיש פלוגתה בשיעור שתייה להתחייב בברכה אחרונה כמ"ש לקמן סימן ק"ץ סעיף ג' א"כ אין לברך הטו"ה אא"כ שתה מן הראשין רביעית בב"א וגם מן השני ישתה רביעית בב"א. ועיין לשם בס"ד. ואח"כ ראיתי שכ"כ מסגרת זהב על קיצור הש"ע סימן מ"ט אות א' ועיין א"ח אות א' שכתב בשם א"א מהגה"ק דאפשר בכדי מלא לוגמיו סגי יעו"ש אבל אין נ"ל להקל כגז':

א

יא) שם מברכין הטוב וכו' אומרים הטו"ה בבית האבל אבל בין המצרים הנוהגין שלא לומר שהחיינו יש למונעם שלא ישנו ביין כדי שלא יברכו הטו"ה הלק"ט ח"ב סימן קע"ה זכ"ל שה. חס"ל אות ו' או יש להביא שניהם יחד על השלחן ולברך על המשובח תחלה בפה"ג כדי שלא יתחייבו בהטו"ה כמ"ש סעיף ג' יעו"ש. ונראה כי כן יש לנהוג בכל הסעודות כדי שלא יכנסו בספק ברכת הטו"ה משום שיש הרבה סברות בענין ברכת הטו"ה כאשר יבואר באות שאח"ז ובסימן זה:

א

יב) שם על כל שינוי יין מן הסתם וכו' זהו דעת התו' בפסחים ק"א ע"א אבל הרשב"ם שם כתב דאין לברך הטו"ה אא"כ דוקא אם השני משובח מן הראשון. וכ"כ בה"ג והב"ד התוס' שם. וכ"כ רש"י בברכות נ"ט ע"ב. ומדברי הרמב"ם פ"ד מה"ב נראה שדוקא כשהשני ממין אחד כגון שהיו שותין אדום והביאו שחור או ישן והביאו חדש מברך הטו"ה אבל אם שניהם ממין א' אעפ"י שהשני משובח מן הראשון אינו מברך הטו"ה כמ"ש בב"י. והאגור כתב שר"ח פי' שינוי יין כל שלא שתה ממנו תוך ל' יום. וכ"כ בתה"ד סימן ל"ד שיש נוהגים שלא לברך אלא על היינות המופלגים לשבח גם נוהגים שאפילו ביינות המופלגים אם שתה ממנו תוך ל' יום לא היו מברכין וכתב עו"ש בתה"ד דכיון דפלוגתא דרבוותא היא אין לברך אא"כ הוא משובח מן הראשון. וכ"ז הביא בב"י וכתב ולענין הלכה סוגיין דעלמא לברך על כל שינוי יין כל שאינו יודע שהאחרון גרוע מראשון וכך הם דבריו כאן בש"ע. וכ"פ בב"ח וכתב וכן נוהגין שכנה"ג בהגב"י אות ז' מיהו החס"ל אות ז' כתב דבכל כי הא הרוצה לחוש לא יברך ברכת הטו"ה לעצמו אלא יאמר להמסב עמו שיכוין לפוטרו עכ"ד. ונראה דה"ה הרוצה לחוש לספיקא ולא יברך כלל רשאי כיון דברכות דרבנן. ומ"מ נראה דיש לברך בלבו. ועיין לעיל סימן קע"ד אות מ"ט:

א

יג) שם על כל שינוי יין וכו' ואם שתה יינות הרבה מברך על כולם הטו"ה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וזה פשוט והסברא מחייבת אותו דכיון דהוא צריך לברך על השני הטו"ה למה לא יברך על הג' ועל הד' וכן בכולם כיון שיש כאן שינוי יין וכ"ש אם עולה במעלות שהשני יותר טוב מהראשון והג' מהשני וכן ע"ז הדרך. שכנה"ג שם אות א' והיינו כשנשאר מן הראשון בעת שהביאו השני וכן בעת שהביאו הג' וכו' וגם כשלא היה אתד בעת שבירכו ברכת חבירו או בעת ברכת היין כמש"ל אות ו' ואות ט' יעו"ש:

א

יד) שם על כל שינוי יין וכו' אם ערב יין הבא מחדש בתוך יינו אם הרוב מיין הבא מחדש יברך הטוב והמטיב ע"ד כפסק מרן סימן ר"ח וסוף סימן רי"ז הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סימן ע"ח. ברכ"י אות ד' מיהו השע"ת אות ב' פליג וכתב דאין זה תלוי ברוב אלא בטעם המשובח ואפילו אם הוא מעט יעו"ש אבל דעת האחרונים כמהר"י מולכו. חס"ל אות ה' בי"מ אות ו' והמערב ב' יינות גם שהיה מהמשובח מיעוט דמיעוטא ואח"כ שותה החשוב בפ"ע א"צ לברך הט"וה שמ"מ נהנה קצת תחלה מהמשובח. א"ח אות א' בשה א"א מהגה"ק מסגרת זהב על קיצור הש"ע סימן מ"ט אות א' ולפ"ז הקונים יין מהחנות שיש חשש שמערבין היין אין לברך הטו"ה על יין המשובח שקונים אח"כ דשמא היה מעורב ממנו ביין הגרוע שקנו מקודם כדי להשביחו:

א

טו) יין בינוני ואחד גרוע וע"י דבש וכדומה הוא משובח מהבנוני אין לברך על שום אחד מהם הטו"ה. אבל המשובח ע"י ענבים וצמוקים ששרו בהם כאלו משובח מעצמו ומברכים עליו הטו"ה. א"ח שם:

א

טז) יין מבושל כיון דק"ל דהו"ל שינוי ע"י בישול לגריעותא כששותה אח"כ יין שאינו מבושל נראה דיש לברך הטו"ה. א"ח שם. מסגרת זהב שם:

א

טוב) שם כל שאינו יודע וכו' משמע הא אם יודע שהוא גרוע ממנו אפילו מעט אין לברך עליו הטו"ה. וכ"כ הט"ז סק"ב דהמחבר סתם כהטור דאפילו גרוע מעע אינו מברך הטו"ה ודלא כר"ת דמחלק בין גרוע מעט לגרוע הרבה יעו"ש. וכ"כ הר"ז אות א' קיצור ש"ע סימן מ"ט אות יו"ד. וגם בידוע ששניהם שוים אין מברך הטו"ה כ"א בסתם. מש"ז סוף הסימן ועיין לעיל אות י"ב:

א

חי) שם הגה. ואין חילוק בין שניהם חדשים אי אחד חדש וכו' היינו אף ששותה תחלה החדש ואח"כ הישן אפ"ה מברך הטו"ה ולא בפה"ג אבל אם שותה תחלה יין ישן ואח"כ החדש אין מברך הטו"ה על החדש אלא אם יודע שהוא טוב כמו הישן עט"ז אות א' וכ"כ א"ר אות א' בשם הנ"ץ ר"ז אות ב' זכ"ל אות ב' מע' ה' וכתב התשב"ץ סימן רצ"ו דכל צ' יום של תסיסתו קרוי חדש. וכ"כ הכלבו. א"ר שם. וי"א ארבעים יום. זכ"ל שם. ועיין לקמן אות כ"ט:

א

יט) שם בהגה. ואפילו שתה ממנו תוך ל' וכו' לאפוקי ממאן דס"ל דאם שתה תוך ל' מיין זה אין חביב עליו כ"כ ולא יברך עליו הטו"ה כמ"ש בב"י ט"ז סק"ג. ואם שנים שותים ואחד לא שתה מיין זה תוך ל' יום טוב שיברך הוא הטו"ה. א"ר אות ו' ועיין לעיל אות י"ב ודוק:

א

ך) שם בהגה. אעפ"י שהוא יותר גרוע וכו' אבל אם הוא גריע הרבה מן האדום אין מברך לדידן שכנה"ג בהגב"י אות ג' ועי"ש. או"ת אות ב' מ"א סק"ג. א"ר אות ה' ר"ז אות א' זכ"ל שם וכתב ודלא כהט"ז. בי"מ אות ז':

א

כא) ואם שתה יין לבן והביאו לו יין אדום משובח מן הלבן מברך הטו"ה. ב"ח ט"ז סק"ב שכנה"ג שם אות ד' עו"ת שם מ"א שם א"ר שם י"א בהגב"י. ר"ז אות ב' ואם מספקא ליה אם הוא חשוב מן הלבן או לא לא יברך אלא אם כן שידוע שהאדום בודאי הוא משובח מן הלבן. שכנה"ג שם אות ה' עו"ת שם מ"א שם מיהו הל"ח פ' הרואה אות מ"ט פסק דיברך. והביאו א"ר שם. אבל דעת האחרונים כשכנה"ג דאם אינו יודע שהאדום משובח מן הלבן לא יברך י"א שם. א"א אות ג' ר"ז שם. בי"מ שם. חס"ל אות א':

א

כב) [סעיף ג'] יברך מיד בפה"ג על הטוב וכו' משמע דאם עבר ובירך על הגרוע בפה"ג יוכל לברך אח"כ על המשובח הטו"ה אלא דלכתחלה לא יברך בפה"ג כ"א על המשובח וממילא פטור מברכת הטו"ה. ט"ז סק"ד. ומיהו כבר כתבנו לעיל אות ט' די"א כיון שהיו שניהם לפניו בשעת ברכת בפה"ג אפילו בירך על הגרוע תחלה אין לברך עוד הטו"ה יעו"ש:

א

כג) [סעיף ד'] אין לברך הטו"ה אא"כ יש אחר עמו וכו' כתב המרדכי בסוף פ' הרואה האלפסי פסק דאכסנאי והאירח לא יברך הטו"ה כי אין זה הטבה כיון שאינו שלו עכ"ד. מיהו הב"י דחה דבריו וכתב שאעפ"י שאינו שלו למה לא יברך על מה שהזמין לו הקב"ה מיני יינות לשתות יעו"ש. והב"ח כתב דר"ל שהאורח לא יברך כיון שאינו שלו אלא הבה"ב מברך והאורח עונה אמן ויצא וכן כתב הדרישה אות א' אבל המ"א סק"ד כתב דגם הבעה"ב אינו מברך דהיאך יאמר המטיב לאחריני דליכא הטבה לאחריני שאינה שלו יעו"ש. וסיים ומ"מ אם הבעה"ב נותן הקנקן על השלחן כמו שעושין בסעודות גדולות א"כ כולם שוין לטובה והוי כיש להן חלק בו ומברכין הטו"ה. ואם אין שותין כאחד רק כל אחד בחדר א' פשיטא דאין לברך עכ"ל. והביאו א"ר אות ו' וכן כתב קיצור ש"ע סימן מ"ט אות י"ד. ובס' אור חדש דף כ"ט אות ח' כתב דהמנהג מעשים בכל יום כשבה"ב יש לו אורחים מסובים על שלחנו נותן לאחר לברך הטוב והמטיב. ואפשר כדי לקיים המנהג דהוי כאלו נותן לו היין המובא כלו במתנה וכדידיה דמי. ואפשר לומר דגם הרי"פ לא קאמר שאין אורח מברך אלא כשירצה האורח לברך מעצמו אבל כשבעה"ב מכבדו לברך ש"ד כנז' וכדי לצאת מידי ספקא כשנותן הבה"ב לאורח לברך יאמר לי האורח לבה"ב או הבה"ב לאורח דבזה שנותן לו לברך הוי היין כלו שלו כדי שיוכל לברך הטו"ה אליבא דכ"ע עכ"ד. אבל הרב פרח שושן כלל א' סימן י"ב כתב דבין האורח ובין בה"ב מברכין הטו"ה דא"צ שהאורח יהיה לו חלק ביין אלא דהמחמיר לעשות כאו"ח לומר לו האורח לבעה"ב או בעה"ב לאורח שהיין כלו שלו תע"ב יעו"ש. והב"ד הבי"מ אות י"א וכתב דהמחמיר צ"ל שמחצית היין יהיה שלו שאם נותן לו את כלו שיב לא יוכל בעה"ב לברך עליו הטו"ה עכ"ל. ונראה כיון דיש פלוגתא בזה אין לברך לא בעה"ב ולא האורח כ"א בנותן הקנקן על השלחן במתנה לכל המסובין וכ"כ קיצור הש"ע סימן מ"ט אות י"ד. ועיין עט"ז סוף הסימן שכתב דבשני אורחים ואין בעה"ב עמהם פשיטא שיברכו הטו"ה יעו"ש. ונראה שזה ג"כ כגון שנתן להם בעה"ב את היין במתנה או ששותין משלהם:

א

כד) שם אא"כ יש אחר עמו. ובתשב"ץ כתוב שאם הוא שותה היין השני לבדו י"א שלא לברך וי"א שיברך יעו"ש. ובמרדכי משמע דאינו מברך וכן עיקר מ"א סק"ה. מאמ"ר סוף אות ו' קיצור ש"ע שם אות י"ג ועיין לקמן אות כ"ו:

א

כה) מ"כ בהגהות שבקיצור ב"י נסתפקתי אם ראובן ושמעון מסובין ושותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון את כוסו אם יברך הטוב והמטיב כיון שגם ראובן נהנה מזה היין או כיון שאין שינוי אלא לדידיה לא ע"כ. ל"ח פ' הרואה אות מ"ח. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ה' מ"א סק"ד. מיהו הא"ר אות ז' כתב דיברך אבל המאמ"ר שם כתב דלא יברך וגדולה מזו כתב דאפילו גם שמעון נותן מיינו לראובן דאיכא שינוי יין לתרווייהו אפ"ה אין להם לברך הטו"ה משום דבעינן שינוי אחד לתרווייהו יעו"ש. וכ"כ שם הזכ"ל דאין לברך משום סב"ל. ועיין מחה"ש סק"ד:

א

כו) שם אא"כ יש אחר עמו. ואפילו אם יש אחר עמו אם לא שתה מיין הראשון ואח"כ בא להם יין אחר ורוצים לשתות שניהם גם יחד מיין השני אין לו לברך הטו"ה דמטיב לאחריני ליכא כיון שלא שתה חבירו מיין הראשון אמנם אם גם עתה אחר שבא לפניהם יין גמרו דעתם לשתות גם מן הראשון מברך הטו"ה. גו"ר כלל א' סימן מ' ועי"ש שכתב דבזה נפשטה השאלה של הל"ח יעו"ש. אבל הרב פרח שושן חא"ח כלל א' סימן י"ב האריך בענין זה וכתב דבין אם לא שתו ראובן ושמעון מהיין הראשון ומהיין הב' שתו שניהם ובין אם הוא בהפך שמהראשון שתו שניהם ומהשני לא שתה אלא אחד מהם בכולם יש להסתפק ובפרט בחלוקה הב' שצריך שישתו שניהם מהשני רדי שיברכו ואם א"א סב"ל יעו"ש. והב"ד י"א בהגב"י. בי"מ אות יו"ד וכ"כ לעיל אות כ"ד יעו"ש:

א

כז) י"א דהטו"ה הואיל ואינו בא אלא לשבח בעלמא אין צריך לברך עובר לעשייתו ואפילו לאחר שתייתו מברך אבל הב"י דחה דבריהם וכתב דאין לברך כ"א קודם הנאה ולא אח"כ יעו"ש. ועיין א"ר אות ט' שכתב דאם נזכר כשיין בפיו נראה דודאי מברך אחר השתייה והא"א אות ה' כתב כשיש עוד יין בקנקן מברך על מה שיש לו עוד יעו"ש. ולי נראה כיין דברכת הטו"ה אינה אלא משום שמחת רוב מיני יין עיקר השמחה אינה אלא בתחלת השתייה אבל אחר שכבר שתה אין כ"כ שמחה ואין לברך עוד ואפילו נשאר בקנקן וכמו ברכת שהחיינו דאם לא בירך באכילה א' אין לברך עוד ואפילו אם רוצה לאכול עוד וכמ"ש מ"א ומחה"ש סימן רכ"ה סק"ט יעו"ש וה"ה לכאן:

א

כח) [סעיף ה'] אם רבים מסובים בסעודה וכו' מכאן נראה דאפילו בלא סעודה כל שקבעו לשתות מברך הטו"ה אבל מדברי רש"י שכתב שינוי יין שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון אין צריך לברך בפה"ג משמע דדוקא בסעודה אבל שלא בסעודה אפילו בקביעות אין לברך הטו"ה והכי נקטינן דשב ואל תעשה עדיף. מהר"א הלוי ז"ל כלל א' סימן מ"ד אבל מהר"י הלוי שם בסימן מ"ה ומ"ז חלק עליו וכתב דאפילו באקראי מברך הטו"ה וריב"ה והתו' ורש"י לא פליגי יעו"ש והב"ד י"א בהגב"י. וכ"פ בתשו' בית יהודה ח"א חא"ח סימן נ"ג בפשיטות יעו"ש אבל בספרו מט"י סימן קע"ט אות ג' חזר מדבריו וכתב וכן עשינו מעשה לחוש לספק ברכות יעו"ש. והער"ה אות ב' הסכום כמהר"י הלוי וכתב ודלא כהמט"י יעו"ש. והחס"ל סוף אות ז' כתב דבכל כי הא הרוצה לחוש לא יברך הטו"ה לעצמו אלא יאמר להמסב עמו שיכוין לפוטרו יעו"ש. וע"כ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה יש לחוש לספק ברכות ושב ואל תעשה עדיף. ועיין לעיל סוף אות י"ב ודוק:

א

כט) [סעיף ו'] אם בתוך ארבעים יום וכו' מפני שכל אחד תוסס בחבית שלו ואין טעמו של זה כטעמו של זה משא"כ לאחר ארבעים יום הרי כבר תססו יחד וטעם אחד להם ומין אחד הוא. לבוש:

א

מ"א סק"א שלא להרבות וכו'. סי' תע"ב מבואר דמותר לשתות בין הכוסות כמה שירצ' באופן אם א"צ לברך בפ"ה אבל כל שצריך לברך מיחזי כמוסיף על הכוסות ואהא קאמר דגם כשצריך לברך הטוב והמטיב מיחזי ג"כ כמוסיף:

ב

שם שלא ישת' פירש דוקא לכתחיל' הקפיד אבל דיעבד אם הביאו לו לא יבטל הברכה:

ג

ט"ז סק"א דכאן קאי על הברכ'. נ"ל להגי' דכאן לא קאי על הברכה פי' דמ"ש אם הי' להם מתחילה אין פירושו בשעת הברכ' אלא אחר כך וע"ז הוקשה לו מה שכתוב לאו דוקא הביאו לו מחדש הא ודאי הובאו מחדש דהא בשעת הברכה לא הי' ולכן פירש אחר ששתה כנ"ל:

ד

שם שזהו רבותא. רבותא דרמ"א דאע"ג שאין לו עוד מן הראשון כלומר דאעפ"כ לא יברך בפ"ה אבל לענין הטוב והמטיב יותר מסתבר לברך כשאין לו מן הראשון. מיהו המעיין במקור דינא דרמ"א בב"י מבואר דהרבותא הוא לענין הטוב והמטיב.

ה

שם וכאן חזר בו. מדהביא שניהם:

ו

ט"ז סק"ב דממנו הוא גרוע פירוש שאינו יודע וחושש שמא גרוע הוא ממנו אבל אם חושש שמא גרוע עד שאין שותין וכו' דלא יברך:

ז

שם גרוע מעט כשיודע שגרוע וזהו פסק הש"ע דדוקא שאינו יודע שהוא גרוע ממנו אבל כשיודע לא יברך ומדסתם משמע אפילו גרוע מעט:

ח

שם אפי' יותר גרוע לשון יותר גרוע משמע ליה להט"ז גרוע הרבה וחולק על מ"א סק"ג:

ט

שם לדעת ר"ת דבשאר יינות לא מיקרי גריעות אלא גרוע הרבה ממילא בלבן אפי' גרוע הרבה:

י

מ"א סק"ג דבסתם אינו מברך שאינו יודע אם האדום משובח או גרוע דבה"ג בשאר יינות מברכין מכל מקום הכא כיון דלבן בריא לגוף אין לברך על האדום אא"כ בודאי משובח:

יא

ט"ז סק"ד בתחלת שתייתו. פי' בשעת הברכה:

יב

שם דהטור קאמר. פי' דבמחבר צריכים לדחוק כיון דהביא בס"ק דינא דהמרדכי אבל הטור שלא הביא הך דהמרדכי מפרשינן כפשטי' חולק אהמרדכי:

יג

מ"א סק"ד כל אחד בחדר אחד. דאז אינם שותפים כלל:

יד

שם כל אחד לעצמו. היינו דין המבואר בס"ה לאפוקי מיש מפרשים דברכת הטוב והמטיב אחד מברך לכולן כיון דהמטיב היינו לאחריני משמע שמוציאים וע"ז הביאו ראייה דשייך המטיב לאחרינא אפילו כל אחד הוא בפ"ע ואינו שומע כלל ברכת חבירו אבל היינו דוקא כשהם שותפים בדבר אחד:

א

כתב מהרי"ל י"א שאין מברכין הטוב והמטיב בליל פסח שלא להרבות בכוסות עכ"ל, ונ"ל שלא ישתה מב' מינין אבל אם הביאו לו מין אחר צריך לברך מאחר שנזכר בגמרא להדיא ועסי' תע"ב ס"ז ובטור שם, ואגודה כתב וזה חומרא יתירה וכ"כ אבודרהם בשם מהר"מ וכ"כ בטור סימן תע"ג שיברך, ונ"ל כשבירך ב"ה על היין אחר אין צריך לברך הטוב והמטיב דהא כבר אמר הטוב והמטיב בב"ה: שאין לו עוד. וכ"ה כתב שהראב"ד ורי"ו ס"ל דאין מברכין ובעל נתיבות מסתפק בדבר, ורדב"ז סי' קכ"ה הכריע דאם יש להם מן הראשון ולא רצו בו והביאו אחר מברך ואם אין להם כלל מראשון א"כ לא מחמת שינוי הביאו ואין מברכין עכ"ל:

ב

שלא היו. או שעבר וברך על הגרוע תחלה:

ג

יותר גרוע. אבל גרוע הרבה מן האדום אין מברך לדידן ומיהו אם שתה לבן תחלה ואח"כ אדום שהוא משובח יותר מברך (ב"ח) משמע דבסתם אינו מברך:

ד

אין לברך וכו'. כתב הל"ח מ"כ ראובן ושמעון שותין כל אחד מיינו ושוב נתן ראובן לשמעון כוסו לשתות צ"ע אם יברך כיון שגם ראובן נהנה ממנו או כיון שאין שינוי יין אלא לדידיה לא יברך עכ"ל כתו' במרדכי ס"פ הרואה וז"ל האלפסי פסק דהאכסנאי והאורח לא יברך הטוב והמטיב כי אין זה הטבה כיון שאינו שלו עכ"ל ופירש הרב"י דעתו שהאורח לא יברך רק הבע"ה והוא חולק עליו והב"ח פסק כמרדכי וכ"פ הש"ג פ' ע"פ ולענ"ד קשה למה נקט האכסנאי והאורח הל"ל האורח לחודי' ונ"ל דאכסנאי פי' הבע"ה כמ"ש התוס' פ"ב דע"א והרי"ף לשיטתיה אזיל דכת' הטור סי' רכ"א בשמו דאין מברך על הגשמים אא"כ יש לו שותף באותה שדה הא לא"ה מברך שהחיינו אף על גב דאחרים נהנים ג"כ מהגשמים מ"מ בעי' שיהיו הוא וחבירו שותפין באותו דבר ה"נ בעי' שיהיו שותפין ביין משא"כ באורח שאין לו חלק בו אף הבע"ה אינו מברך דהיאך יאמר המטיב לאחריני דליכא הטבה לאחריני שאינו שלו וכן משמע מלשון הגמרא דקאמר כגון דאיכא בני חבורה דשתי בהדיה משמע דוקא בני חבורה ואשתו ובניו נמי כיון שחייב במזונותיהן הוי כאלו יש בהם חלק בו כנ"ל ולכן יש להחמיר דהא פסק בסי' רכ"א כהרי"ף ע"ש (עמ"ש שם ס"ה) ובפרט בספק ברכות אף על גב דאפשר לומר כשנותן לו ה"ל כאלו יש לו חלק בו מ"מ יש להחמיר דמ"מ אותו כוס שהוא שותה אין לחבירו חלק בו משא"כ בשותפין דקיי"ל אין ברירה מ"מ נ"ל דאם הבע"ה נותן הקנקן על השלחן כמו שעושין בסעודות גדולות א"כ כולן שוין לטובה הוה כיש להן חלק בו ומברכין הטוב והמטיב ואם אין שותין כאחד רק כל אחד בחדר אחד פשיטא דאין לברך ומ"ש התוס' דף מ"ג דכשאמ' ליה ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב אף על פי שאין אשתו עמו היינו משום שהם שותפים בדבר א' דהיינו הבן משא"כ הכא דיין ששתה האי לא שתה האי לכן בעינן שישתו בחבורה א' רק שהתוס' מביאין ראיה מזה דמברך כל אחד לעצמו ע"ש:

ה

הטוב לו. ובתשב"ץ כ' שאם הוא שותה היין השני לבדו י"א שלא יברך וי"א שיברך ע"ש, ובמרדכי משמע דאינו מברך וכן עיקר:

א

(א) יין אחר – ר"ל שמתחלה בירך על יין שבתוך המזון ואח"כ הביאו לו עוד יין אפילו הוא ממין אחר אפ"ה נפטר בברכה ראשונה ועיין לעיל בסימן קע"ד ס"ה:

ב

(ב) הטוב והמטיב – ומברך אותה בשם ומלכות והוא הודאה על ריבוי היין שנזדמן לו [ועוד כתבו הספרים טעם לנוסח זה כי ידוע שהאדם צריך למעט בתענוגי העולם ויין הלא מביא לידי שמחה ויכול לבוא לידי קלות ראש לכך סידרו נוסח זה של הטוב והמטיב שידוע שברכת הטוב והמטיב שבבהמ"ז תקנו על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה ועי"ז יזכור יום המיתה ולא ימשך אחר היין הרבה]. ודוקא על יין שבתוך המזון [או שהיו מסובין לשתות בלא אכילה ואח"כ הביאו להם יין אחר וכדלקמיה בס"ה בהג"ה] אבל על כוס של בהמ"ז א"צ לברך עליו ברכת הטוב והמטיב אף שהוא מין יין אחר דהא כבר אמר הטוב והמטיב בבהמ"ז [מ"א]. בלילי פסח טוב לכתחלה שלא לשתות עוד מין אחר של יין בתוך הסעודה כדי שלא יצטרך לברך עליו הטוב והמטיב ויהיה נראה קצת כמוסיף על הכוסות אך אם הוא צמא וחושק לשתות ממנו יכול לברך עליו הטוב והמטיב [אחרונים]:

ג

(ג) אע"ג שאין לו וכו' – עיין במ"א בשם פוסקים שיש דעות בזה וע"כ הכריעו לדינא דאם יש להם מן הראשון והביאו השני כדי שיטעמו יין אחר משונה מן הראשון מברכין עליו הטוב והמטיב אבל אם אין להם כלל מראשון א"כ לא מחמת שינוי הביאו אלא מפני שכלה הראשון אין מברכין עליו שאין בזה ריבוי טובה כ"כ:

ד

(ד) ולאו דוקא וכו' מחדש – ר"ל שהביאו להם עתה בבית אלא ה"ה אם היה להם מתחלה שתי יינות בבית ודעתו לשתותם אלא שהיין השני לא היה מוכן לפניו על השלחן בשעת ברכת בפה"ג וכדלקמיה [לבוש] ודעת הל"ח דכשהם בביתו בשעת ברכת בפה"ג ודעתו לשתותם כמונח לפניו על השלחן דמי וא"צ לברך ברכת הטוב וספק ברכות להקל:

ה

(ה) שלא היו לפניו וכו' – או שעבר ובירך על הגרוע תחלה צריך לברך ברכת הטוב על היין השני:

ו

(ו) אלא בפה"ג – ר"ל על היין המשובח וממילא נפטר היין הגרוע מכל וכל וכן פסקו האחרונים:

ז

(ז) שאינו יודע שהוא גרוע – אבל אם יודע שהוא גרוע אפי' מעט לא יברך עליו אף שהוא מין אחר [אחרונים]:

ח

(ח) ממנו – כתב הט"ז דוקא אם הוא מסתפק שמא הוא גרוע רק ממנו אבל אם הוא מסתפק שמא הוא גרוע מאד עד שאינו ראוי לשתות אלא מדוחק לא יברך עליו ברכת הטוב:

ט

(ט) ואין חילוק וכו' – היינו בין לענין ברכת בפה"ג שאין צריך לברך אפילו מחדש לישן ובין לענין ברכת הטוב שצריך לברך אפילו כששניהם חדשים [הגר"א] והטעם דכיון שהובאו משני כלים חשיבי כשני מינים וכדלקמן בס"ו:

י

(י) או אחד חדש וכו' – ודוקא מחדש לישן אבל מישן לחדש בסתמא לא אא"כ ידוע לו שהחדש ההוא טוב כמו הישן [עט"ז וא"ר וש"א]:

יא

(יא) תוך שלשים יום – לאפוקי ממאן דס"ל דאם שתה תוך ל' מיין זה אין חביב עליו כ"כ ולא יברך עליו ברכת הטוב קמ"ל:

יב

(יב) יותר גרוע – ר"ל גרוע קצת אבל אם הוא גרוע הרבה לא יברך:

יג

(יג) יותר מן האדום – ומ"מ אם שתה לבן תחלה ואח"כ הביאו לו אדום מברך עליו ברכת הטוב אם יודע שהאדום משובח יותר אבל בסתמא לא מפני שהלבן בריא יותר לגוף ונחשב אדום לגביה כגרוע ממנו:

יד

(יד) על הטוב וכו' – ואם מסופק לו איזהו טוב ואיזהו רע מותר לו לכתחלה לברך בפה"ג על האחת וברכת הטוב על השני אף שהובאו לפניו לכתחלה שניהן כאחת וזהו מדינא ומ"מ טוב להדר כשיש לו ספק איזהו טוב שמתחלה יסלק אחת מן השלחן ואח"כ יברך בפה"ג על האחת ואח"כ יברך ברכת הטוב על השני ויוצא בזה ידי כל החששות. כתב בא"ר דכן אם רוצה לברך על כמה יינות יסירם עכ"פ מהשלחן בשעת ברכה ראשונה ואח"כ כששותה אפילו כמה יינות מברך על כ"א ברכת הטוב:

טו

(טו) עמו – ושותה מאותו יין אבל אם אינו שותה אלא הוא לבדו או ששותה רק חבירו לבדו אין מברכין ע"ז ברכת הטוב גם בעינן דוקא שיהיה לחבירו שותפות באותו היין אבל אם הוא רק אורח בעלמא שבעה"ב נתן לו לשתות לא יכול לומר ברכת הטוב וכתב המ"א דגם הבעה"ב לא יכול לומר ברכה זו באופן זה אם לא שהבעה"ב העמיד הקנקן על השלחן לשתות מי שירצה הוי כשותפות ויכול אף האורח לברך ואשתו ובניו כיון שצריך לפרנסן הוי כאלו יש להם חלק בו. גם בעינן שישתו בחבורה ביחד ולא זה בחדר זה וזה בחדר זה. גם הסכימו כמה אחרונים שאין לברך ברכת הטוב אלא כששתו שניהם משתי היינות אבל אם שתו שניהם רק מיין הראשון ומיין השני שתה רק אחד או להיפך אין לברך. כתבו האחרונים בברכת הטוב יכול לברך בדיעבד אף שכבר שתה ונזכר כשהיין בפיו שבולעו ומברך אח"כ אבל אם נזכר אחר שכבר שתה אין כדאי לברך ומיהו כשיש עוד יין בקנקן לכו"ע יכול לברך דדמי למי ששכח לברך המוציא ונזכר קודם גמר סעודה [פמ"ג]:

טז

(טז) חשיבי כשני מינים – דכיון שכל אחד היה תוסס בחבית בפ"ע בשיעור זמן זה עדיין חדש הוא ויכול להשתנות כל אחד בטעמו משא"כ אחר ארבעים יום הוא בכלל יין ישן ואין משתנה טעמו ומין אחד הוא ואין זה בכלל שינוי יין:

א

ס"א הטוב והמטיב רבינו בחיי בס' כד הקמח אות ס' כ' ומפני שחייב למעט בשמחת עולם תקנו חכמינו ז"ל לברך על שינוי היין הטוב והמטיב דהרי במקום שמשנים היינות אין ספק שיש שם רבוי שמחה. וכדי למעט השמחה ההיא לזה תקנו הטוב והמטיב שהוא ברכת האל והוא שתקנה ביבנה על הרוגי ביתר:

ב

מג"א סק"ב או שעבר. כדמשמע סעיף ג' ע"ש:

ג

מג"א סק"ד לדידיה לא יברך עכ"ל. ע' תשו' גנת וורדים חא"ח כלל א' סי' מ'

א

והמטיב עבה"ט ובבר"י כתב דרבים פליגי על מהרי"ל עיין בטור סי' תע"ג ובמאמר חמץ להרשב"ץ כתב שיכול לברך הטוב והמטיב וכתב הר"י בעובדא שבליל פסח אחר כוס קידוש ראו שהיין גרוע ונסתפקו אם לשלוח אחר יין משובח מחמת שלא ליכנס בספק ברכת הטוב והמטיב והשיב דודאי חובת גברא לעשות מצוה מן המובחר וראיי' משו"ת ח"צ סימן מ"ה עיין שם. וכתב דבהא גם מהרי"ל מודה שהרי אינו מרבה בכוסות דהא מיבעי ליה לכוסות של מצוה והרי יש להם מהראשון ושפיר יכולין לברך הטוב והמטיב אליבא דכ"ע ומשמע קצת דאם לא היו להם מן הראשון אפשר שאין להביא מחדש בכדי שלא ליכנס לבית הספק בענין ברכת הטוב והמטיב ונראה דמ"מ דמשום מצוה מן המובחר שפיר דמי להביא מן המשובח דחביבה מצוה בשעתה אף שלא יברכו הטוב והמטיב מחמת הספק וכמ"ש בבר"י שם שכן דעת הראב"ד והרדב"ז שלא לברך ויש לחוש לדבריהם וכ"כ מהריק"ש ושל"ה ע"ש:

ב

הראשון עבה"ט ועיין בס"ק שלפני זה שספק ברכות להקל וכ' בר"י בשם מהר"י מולכו אם עירב יין הבא מחדש בתוך יינו אם הרוב מהיין הבא מחדש מברך הטוב והמטיב ע"ר שפסק בש"ע סי' ר"ח וסי' רי"ז ע"ש ולפענ"ד צ"ע בזה שעיקר ברכה זו על שטועם עכשיו טעם משובח יותר מבתחלה אין זה תלוי ברוב ומיעוט אלא במשביח ואינו משביח ואם טועם עתה טעם יין משביח אף שהוא על ידי תערוב' המיעוט יש לברך ודעת לנבון נקל לחלק בין ההיא דסי' זה וסי' רי"ז. ועיין לקמן סי' ר"ב לענין יין מבושל שנתערב ביין שאינו מבושל:

א

ודוקא שלא היו לפניו כו' כת' זה לתרץ דברי ש"ע אהדדי דכאן כ' אם היו לו תחלה ב' יינות מברך הטוב ובס"ג לא כ"כ ע"כ תי' רמ"א דכאן קאי על הברכה דדוקא אם לא היו בשעת ברכה שניהם לפניו דאם היו היינו סעיף ג' וא"כ מ"ש הש"ע לאו דוקא הביאו לו מחדש פי' אחר ששתה כל יין הראשון דאפילו אם הביאו לו השני בעוד הראשון לפניו אחר שכבר בירך עליו. ואע"ג דכת' רמ"א בהג"ה אע"ג שאין לו עוד מן הראשון ש"מ שזהו רבותא התם אמר לענין פטור מברכת בפה"ג וכאן אמר לענין חיוב ברכת הטוב ובב"י עשה באמת פלוגתא בין הך דס"א לס"ג וכאן חזר בו ועמ"ש בס"ג:

ב

שהוא גרוע ממנו. משמע דממנו הוא גרוע אבל הוא אינו גרוע עד שאין שותין אותו אלא מדוחק וכ"כ ב"י דבזה כ"ע מודים דאינו מברך הטוב בזה אלא שכת' עוד חלוקה דהיינו אם הוא גרוע ממנו מעט או הרבה דמדברי הטור משמע אפי' גרוע מעט אינו מברך הטוב ולא כר"ת דס"ל לחלק בין גרוע הרבה או מעט וכאן סתם כהטור וביין לבן כת' רמ"א שיש לברך אפילו יותר גרוע והוא מהמרדכי פרק ערבי פסחים לדעת ר"ת שבלבן יש מעלה אפילו ביותר גרוע משא"כ בשאר יין שאין מעלה אלא בגרוע מעט וע"כ הקשה מו"ח ז"ל על רמ"א כיון דאנן נוהגין אפילו בגרוע מעט אין מברכין אם כן בלבן מברכין דוקא בגרוע מעט אבל בגרוע הרבה לא ולק"מ כיון דדבר זה סברא הוא דיש מעלה מצד הבריאות אמאי לא נפסיק כר"ת בזה. וכתב מו"ח ז"ל דאם האדום משובח מן הלבן ושתה תחלה את הלבן יברך הטוב על האדום ולא מהני בזה מעלת הבריאות:

ג

תוך ל' יום. לאפוקי ממאן דסבירא ליה דאם שתה תוך ל' מיין זה אין חביב עליו כל כך ולא יברך עליו הטוב כמ"ש ב"י:

ד

ועל החביב תחלה. משמע דאם עבר ובירך על הגרוע בורא פרי הגפן יוכל לברך אחר כך על המשובח הטוב אלא דלכתחלה לא יברך בפה"ג כי אם על המשובח ממילא פטור מברכת הטוב וכ"נ דרמ"א מיישב סעי' זה עם ס"א אבל משמעות הל' שכת' הטור וש"ע בס"א לא משמע כן כפי' רמ"א שהרי כתבו אלא היה לו מתחלה ב' יינות כו' משמע בתחלת שתייתו ורצונו לשתות. ומו"ח ז"ל פי' דס"א מיירי שעבר ובירך על הגרוע בפה"ג שיברך אח"כ הטוב על המשובח וכל זה הוא ליישב דברי הש"ע שלא יהיו סותרין זה את זה אבל לעד"נ דהטור קאמר גם לכתחלה יברך בפה"ג על הגרוע ומ"ש מס"ג שהוא המרדכי דהא חביב קודם אין זה קושיא דבמקום שאין שם שבח להקב"ה אלא פעם א' אז ראוי לסדר אותו על החביב משא"כ כאן שיש ב' שבחים להקב"ה אחד על בריאת היין וא' ברכת הטוב ודאי עדיף לתת לו ב' שבחים ותחלה יברך על הראשון מה ששייך לו וזה בעצמו חביב לו לאדם שיעשה כן ותדע לך דבר זה ממ"ש בסי' רי"א ס"ג דאם הביאו לפניו דבר שברכתו בורא פרי העץ ודבר שברכתו שהכל בורא פרי העץ קודם והא י"ל הא קי"ל למעוטי בברכות עדיף כדאיתא ביומא פרק בא לו משום ברכה שאין צריך וא"כ היה לנו לומר דיברך שהכל ויהיה פטור מן בורא פרי העץ אלא ע"כ כיון שבורא פרי העץ היא ברכה מיוחדת חשובה לא נמעט אות' ואין זה בכלל ברכה שא"צ הכי נמי לענין הטוב זהו לדעת רשב"ם שמביא הטור דברכת הטוב הוא דוקא אם יודע בבירור שזהו טוב יותר. אבל לדעת התו' שמביא אח"כ דאפי' בסתמא מברך הטוב והיינו מטעם שבח על ריבוי יינות כמ"ש הב"י בשם התוס' אלא דבודאי גריע אין לתת שבח זה אבל מספק מהני שבח זה דריבוי יינות פשיט' דלא קשה מידי מדברי המרדכי על הטור דהטור וש"ע ס"א מיירי ממסתפק איזהו עדיף וא"כ תכף שהביאו שנים לפניו יש עליו שני חיובים האחד ברכת היין עצמו והשני ריבוי יינות. וא"כ יברך על אחד מהם ברכה עצמו של יין ועל הב' ברכה רבוי יינות. אבל המרדכי בס"ג מיירי בידוע שהוא גרוע יותר נמצא שלא חל עליו תחלה מחמת רבוי יינות רק ברכת עצמו בזה יברך על הטוב תחלה וממילא פטור מן ברכת הטוב וכן נ"ל נכון דעת הש"ע ולהלכה דיש חילוק בין ספק לוודאי בזה ומי שלבו נוקפו לברך ב' ברכות ביש ספק יסלק מן השלחן א' מהם ואח"כ יברך על אחד מהם בפ"הג ואח"כ על השני ברכת הטוב ובזה יצא דברי הכל כנ"ל: