שולחן ערוך, אורח חיים קמ״ד: שלא לדלג בתורה מענין לענין ודיני ההפטורה ובו ד"ס: – עם 21 מפרשים

א

שלא לדלג בתורה מענין לענין ודיני ההפטורה ובו ד"ס:
מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת והני מילי בשני עניינים דחיישינן שמא תתבלבל דעת השומעים אבל בחד עניינא כגון אחרי מות ואך בעשור שהכהן גדול קורא ביום הכפורים מדלגין והוא שלא יקרא על פה שאסו' לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת ובנביא מדלגין אפי' בשני עניינים והוא שלא ישהא בדילוג בענין שיעמדו הציבור בשתיקה וה"מ בנביא אחד אבל מנביא לנביא אין מדלגין ובתרי עשר מדלגין מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו:

ב

נוהגין בשבת שיש בו חתן לומר אחר הפטרת [הפטרה י"א שהוא מלשון אין מפטירין אחר הפסח שענינו סילוק כלומר סילוק תפלת שחרית] השבוע שנים או שלשה פסוקים מהפטרת שוש אשיש וכשחל ר"ח בשבת וביום א' אחר שמפטירין ההפטרה בשבת אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן מחר חודש ואין למחות בידם. (וע"ל סי' תכ"ה סעיף ג' ובסוף סי' תכ"ח האיך נוהגין):

ג

אין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור ואם אין להם אלא ס"ת אחד והם צריכים לקרות בשני עניינים גוללים וידחה כבוד הצבו':

ד

אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה משום פגמו (פירוש שנראה כפוגם ומטיל דופי בראשון) של ראשון אבל שלשה גברי בשלשה ספרים כגון ר"ח טבת שחל להיות בשבת ליכא משום פגם:

א

אין מדלגין. פי' בשתי ענינים אבל בענין א' מדלגין. פר"ח:

ב

לתחלתו. פירוש למפרע אבל בנביא אחד מדלג מסופו לתחילתו כ"מ עיין מ"א ופר"ח כתב דאפילו בענין אחד אין מדלגין ע"ש:

ג

ספרי תורה. אפילו בשני ענינים עיין כ"מ וכנה"ג ופר"ח. ובמ"א כתב בשם הכ"מ אפילו בענין אחד וטעות סופר הוא והבאר היטב אשר לפני לא הרגיש בזה:

ד

ספרים. משמע דהראשון אסור לקרות בס"ת הג'. ב"ח. ומ"א מתיר ע"ש ועיין סי' רפ"ב:

ה

פגם. אפי' בענין אחד פר"ח עיין שם מי שקנה מצוה לשנה ומת באמצע השנה חייבים היורשים לשלם דמי המצוה ומה שיחסיר ישלימו לקהל ואם ימכרו ביותר הריוח ליורשים כנה"ג וע"ת חולק עליו ופסק דהריוח להקהל דאין משתכרין בצדקה ע"ש:

א

מגילה כ"א יומא ס"ט

ב

ב"י והטע' מבוא' שם

ג

יומא שם

ד

הריטב"א שם ובהגהות מרדכי דגיטין

ה

יומא שם

א

ס"א והוא כו'. ר"ל אע"ג דבכה"ג ביה"כ קורא ע"פ משום דלא אפשר כמש"ש בגמ':

ב

שאסור כו'. כמש"ל סי' קל"ט ס"ד:

א

ס"ב נוהגין כו'. עט"ז:

ב

ואם אין כו'. דדוקא במקדש כל ישראל ביחד כו':

א

משום פגמו של ראשון – ופשוט דדוקא כשהקריאה היתה תכופה אבל מי שעלה לס"ת בביהכ"נ במנין ראשון מותר לעלות עוד בביהכ"נ במנין שני אפילו בס"ת אחרת דהו"ל קריאה חדשה:

א

[א] מסוף הספר לתחילתו וכו'. פירוש דאסור לקרות למפרע בכל הנביאים וכן משמע בר"ן פרק הקורא עומד:

ב

[ב] שוש אשיש וכו'. הטעם בלבוש דלא משום הפטרה קאמר לה אלא משום זמר בעלמא לא הוי בכלל, עד כאן. בבית יוסף עוד טעם דבימי הש"ס כל הספרים היה בגליון כספר תורה אבל לדידן שהפטרות נכתבים בקונטרסים יכול לעשות סימן שימצא במהרה, ועיין לקמן במנהגים סעיף ג':

ג

[ג] גוללים וידחה וכו'. ואין נוהגין כתשובת הרשב"א שכתב דיקראו בחומש, וקשה לי דרשב"א גופיה סותר אהדדי דהא כתב הר' דוד אבודרהם דף י' בשם הרשב"א אף שכבר בירך בשחר חייב לברך למצות קריאת התקנות עזרא ואותה תקנה לא נתקנה אלא בקריאת הספר תורה, עד כאן. ואם כן ודאי אין התקנה בחומש, גם ראיה שהביא הרשב"א מדקורא כהן גדול אך בעשור בעל פה לאו ראיה לפי זה דשם אינה מצד התקנה, גם מגן אברהם תמה על שולחן ערוך מהא דכהן גדול ונדחק, ולעניות דעתי מיושב. גם אישתמיטתיה מה שכתב הב"ח בסוף סימן זה דבימיהם היה עומד ספר תורה חוץ מהבית הוא דאין יגלל, ולמאי דפירשתי בסימן קמ"ג ס"ק ג' דמיירי בחומש העשוי בגלילה כתיקון ספר תורה ניחא, אבל כתבתי שם דמשמע דמיירי בחומשין שלנו וז"ל, ועיין בט"ז ליו"ד סימן רע"ט כמה שהאריך ואישתמיטתיה דברי הגדולים הנזכרים לעיל. ונראה מדברי הגדולים הנזכרים לעיל שברכת התורה אינה אלא דרבנן וכו' מתשובת הרשב"א שהביא בית יוסף בסימן מ"ז בד"ה כתב וכו', וכן כתב בתשובת מנחם עזריה סימן נ"ט, ובספר באר שבע דף נ"ח השיג עליו באריכות דאף שכבר בירך בשחר הוא מן התורה, ואישתמיטתיה פוסקים הנזכרים לעיל. גם מה שדייק הכא מטור סימן מ"ז כתב דאותו ברכה ניתקנה ולא כתב תיקנו, עד כאן, ותימא עליו הא בטור סימן קל"ט. כתב בשם רבינו יחיאל לשון תיקנו גם בלשון פוסקים הנזכרים לעיל הוא אפילו על תקנת עזרא נתקנה, גם ראיה שהביא מש"ס ברכות דף כ"א מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא, לאו ראיה דנראה לי שהוא אסמכתא, וכן מצאתי מגילת אסתר דף ע"ט שפירש כן דעת הרמב"ם. ועוד נראה לי דכיון דר' אבהו ריש פרק שלושה שאכלו אמר מנין לברכת זימון דכתיב כי שם ה' אקרא וגו', אם כן לא סבירא ליה הך דרשה דברכת התורה:

ד

[ד] לאדם אחד בשני ספרי תורה וכו'. אבל ספר תורה אחד כגון שעלה לרביעי ואחד כיבדו לששי או אחרון, כתב הפרישה נראה לי דמותר, גם מדכתב הריב"ש בבית יוסף סימן רפ"ב לענין מפטיר אם יכול לעלות מי שקרא בתורה וצידד לאיסור מטעם שכבר שלמו החיובים והוי כברכה לבטלה, משמע דקודם לכן מותר, ואפילו שלא בשעת הדחק עד כאן לשונו. אבל הב"ח כתב בפשיטות דאפילו למפטיר מותר, וכן כתב במהרי"ל שהוא עלה למפטיר אף שעלה ללוי וצריך עיון. שוב עיינתי בדברי ריב"ש דמודה דעולה גם למפטיר אף שכבר עלו ולא מסתפק אלא באחרון שעולה למפטיר אי צריך לחזור ולקרותו לברך משום דליכא טעמא דחשש הנכנסים בזמן מועט כזה עיין שם, וזה מן התימא על הפרישה. מיהו לדינא אין להקל אפילו בשבעה קרואין עצמן לקרות שני פעמים אלא בשעת הדחק, וטעמא כתבתי בסימן רפ"ב ס"ק יו"ד בשם אור זרוע ודרכי משה משום ברוב עם הדרת מלך, ולפרישה אישמיטתיה מכל זה בספר תורה אחד דליכא פגם, אבל בשבת שמוציאין שתים או שלושה ספרי תורה אסור. ולכאורה נראה מי שעלה בספר תורה ראשונה מותר לעלות בשלישי דליכא חששא דפגם ראשונה כאן שלא קרא בשניה, אלא דמדקאמר הש"ס ביומא וסוטה התם תלתא גברי בתלתא ספרי תורה ליכא פגמא משמע דבתרי גברי נמי איכא פגמא, וכן משמע מסתימת הפוסקים, וטעמא דחיישינן שמא יודע עתה הפסול של ראשונה. וקצת קשה ממה שכתבתי בסימן קל"ה בשם בית יוסף גבי כהן דלא אמרינן שנודע עתה פגמו עיין שם, ויש לחלק. ועוד נראה לכאורה דדוקא כשאחרון עולה לספר תורה שניה אסור דומיא דכהן גדול שקרא לבד הכל, אבל כשאין קורא האחרון ליכא פגם, כיון דאחרון לא קרא בשניה. ובזה מתורץ תמיהת הב"ח על המנהג שקורין למפטיר בספר תורה שניה אף למי שעלה בראשונה עיין שם, דנראה דמנהגא לא היה אלא בשאר הקרואים ולא באחרון כנזכר לעיל. מיהו לדינא משמע מסתימת הפוסקים דאין חילוק, ומכל מקום יש בזה סניף לטעמים שכתבתי בסימן תרס"ט שיש להקל בשמחת תורה שמי שעלה בספר תורה ראשונה עולה נמי לחתן בראשית בספר תורה שניה עיין שם. שוב נדפס ספר מגן אברהם וראיתי שמקיל בזה גם בשאר ימות השנה, ולעניות דעתי אין להקל כל כך מטעמים שפירשתי:

א

בצבור. עמ"ש סי' תקע"ד סי' ג' בתשובת עדות ביהוסף:

א

א) [סעיף א'] מדלגין בנביא, ואין מדלגין בתורה וכו' פי' רש"י לפי שד"ת דברי אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעים וכשאדם יוצא ממשה לשטה אחרת אינו נוח להתבונן, פרישה או' ב':

א

ב) שם. ואין מדלגין בתורה וכו' כתב הכנה"ג בהגה"ט בשם מהר"ם מינץ סי' פ"ה דה"ה שלא לקרו' בשבת אחד בשני חומשין אפי' שאין שם דילוג כגון פ' פקודי ופ' ויקרא יעו"ש אבל הפר"ח או' א' כתב דאין בדבריו טעם לסמוך עליו ולכן הקורא בב' חומשין לא הפסיד עכ"ל, והביאו י"א בהגה"ט, וכ"כ לעיל סי' קל"ה או' ה' בשם כמה פ' דאם אירע שבטלו ולא קראו פ' פקודי דמותר לקרותה עם פ' ויקרא יעו"ש:

א

ג) שם כגון אחרי מות ואך בעשור וכו' ר"ל אעפ"י שהם מרוחקים זה מזה, שזה בפ' אחרי וזה בפ' אמור מותר כיון דתרווייהו מענין יוה"כ, ט"ז ומ"א סק"א, וזהו ג"כ הטעם שנוהגים בת"צ לקרות ויחל בפ' כי תשא ומדלגין לפסל לך משום שהם מענין אחד, ועיין א"א או' א' שכתב בזה עוד טעם אחר משום שקורין אותם תרי גברי עכ"ד, והנ"מ בין שני הטעמים דלטעם א' מותר להתחיל פסל אפי' מי שקרא ויחל אבל לטעם הב' אין לקרות ויחל אלא השני ואע"ג דכ"ג היה קורא שניהם היינו משום דלא אפשר דכל הקריאה מוטלת עליו אבל היכא דאפשר עבדינן הדילוג בתרי גברי והעולם נוהגים להחמיר כטעם הב' כמ"ש אמ"ל בדין שנים פשוטות ומעוברות או' ט' לד"א סי' יו"ד או' ט' יפ"ל או' א', ועיין מ"ב בשער הציון או' ג' שכתב דבתרי גברי מותר לדלג בב' ענינים והוא היפך מ"ש מרן ז"ל בבד"ה דבשני ענינים אין קורין בתורה בספר א' ומה שהתיר בסעי' ג' הוא דוקא בשעת הדחק כדי שלא לבטל תקנת חכמים כמ"ש בב"י:

א

ד) שם והוא שלא יקרא ע"פ וכו' ר"ל אע"ג שהתירו לדלג בענין אחד הוא דוקא לקרות בס"ת אבל בע"פ אסור והא שהיה קורא כ"ג ובעשור לחודש וכו' ע"פ שאני התם דלא אפשר דאין גוללין ס"ת בצבור. וגם אין מביאין אחר משום דאין קורין לאדם א' בשני ס"ת כמ"ש בגמרא שם ביומא דף ע' ע"א והביאה כ"מ פי"ב מה"ת דין ח' מ"א סק"ב:

א

ה) שם ובנביא מדלגין וכו' הטעם משום דבנביאים לא קפדינן אטירוף משום דלא נפקא הוראה משם, עו"ת או' ב' וכ"פ הלבוש, מאמ"ר או' א':

א

ו) שם והוא שלא ישהא וכו' פי' כגון בזמניהם שהיו רגילים לתרגם בין פסוק לפסוק או שהיה כתיב בקונטרסיס שיכול לסמן ולחפש מהר, מ"א סק"ג:

א

ז) שם אבל מנביא לנביא אין מדלגין, פי' בשתי ענינים אבל בענין אחד מדלגין, פר"ח או' א' מ"ב או' ז':

א

ח) שם אבל מנביא לנביא אין מדלגין, כתב הפרישה או' א' דהטור מפרש דהכל תלוי בכדי שלא יפסיק המתורגמן ואין מדלגין מנביא לנביא משום דארוכי' אבל בתרי עשר דזוטרי נינהו לא יפסיק התרגמן בשיעור הדלוג יעו"ש וכ"כ החה"ד סי' כ"ף שכן פי' המרדכי בשם ראבי"ה יעו"ש, ער"ה או' א':

א

ט) שם ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו, היינו דוקא בנביא של תרי עשר לנביא של תרי עשר אבל בנביא עצמו אפי' מסוף הנביא לתחלתו נמי שרי דלא גרע משאר נביאים, כ"מ פי"ב מה"ת דין י"ג, והביאו מ"א סק"ד, וכתב עליו דצ"ע דגם בשאר נביאים אסור לקרות למפרע וכ"כ בהגמ"נ בהדיא בסוף הספר ותירץ דס"ל להכ"מ בנביא אחד מותר לקרות למפרע עכ"ל, וכ"ה דעת הפר"ח או' א' דבנביא א' מותר לדלג למפרע ומסיק דהא דאסרינן בתרי עשר מנביא לנביא למפרע היינו אפי' בענין אחד יעו"ש, מאמ"ר או' ב' וכתב דהבאה"ט לא חש לדקדק בזה שנראה מדבריו דהפר"ח חולק על הכ"מ ואינו כן יעו"ש, וכ"כ באר שבע דף נ"ת ע"ב והביאו שכנה"ג בהגב"י או' א' אבל דעת השכנה"ג שם נראה כדעת המ"א דבכל נביא אסור לקרות למפרע יעו"ש, וכ"נ דעת הט"ז סק"ב, וכ"כ א"ר או' א' ומ"ש שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו כתב המש"ז או' ב' דל"ד לתחלתו ממש אלא לצד תחלתו, דלתחלתו ממש אפי' מתחלתו לסופו אסור דהוה כדי שיפסיק המתורגמן יעוי"ש ועיין תו' יומא ע' ע"א:

א

י) [סעיף ב'] נוהגין בשבת שיש בו חתן וכו' ובכנה"ג סי' רפ"ב בהגה"ט האריך במנהגם שמוציאין לחתן ספר שני וקורא ואברהם זקן וכו' עד ולקחת אשה לבני משם, ומיהו אם הוא יום שבלאו הכי מוציאין ב' ספרים קורא אותה בס"ת השני ואין מוציאין ס"ת ג' וגם מנהגם לתרגם הפ' הנ"ל ואפי' ש"ץ יכול לתרגמה ודוקא הנישא בתולה אבל לנישא אלמנה אין קורין, מ"א סק"ה מיהו בס' תיקון יששכר דף פ"ה כתב דמנהגם שאחר שבירך החתן על קריאתו בתורה קוראין לו פ' ואברהם זקן מתוך החומש, וכ"כ י"א במ"ב בהגה"ט סי' רפ"ב או' ח' דכן הוא מנהג א"י ודלא כמ"ש הכנה"ג יעו"ש, וכ"כ השומר אמת סי' ח"י אות ג' כי כן מנהג א"י יעו"ש, וכן עכשיו יש בתי כנסיות שנוהגין כן פה עה"ק ירושת"ו שאחר שעלה החתן ג' ובירך ברכה אחרונה של תורה קורין לו אחד מן הצבור או הש"ץ פ' ואברהם זקן ותרגומה בחומש המודפס שבידם, ונראה דהיותר נכון שלא לתרגם החזן כ"א דוקא איש אחר, ועיין לקמן סי' קמ"ה אות ד':

א

יא) שם שנים או ג"פ מהפטרת שוש אשיש, וכשחל ר"ח בשבת וביום א' אחר שמפטירין וכו' ואע"ג דהרי הם מדלגין מנביא לנביא הטעם כתב ב"י בשם תה"ד משום דטעמא דאין מדלגין היינו מפני כביד הציבור שלא יעמדו בשתיקה בשעה שגוללין מפ' זו לפ' אחרת והאי קפידא לא שייכא אלא בימיהם שהיו כל ספריהם כתובין כגליון ס"ת שלנו והיו צריכים לשהות בגלילה אבל לדידן שהפטרות שלנו כתובים בקונדריס ויכול לסמן שימצא מהר איזה הפטרה שירצה אין חשש בדילוג מנביא לנביא, וי"ל נמי לדידן כיון דלא נהגינן לתרגם בצבור לא חיישינן לטרוף דעת, והאי דקאמר תלמודא אין מדלגין היינו דוקא במקומות שהיו נוהגין לתרגם דגם בימיהם היו מקומות שלא היו מתרגמין, ואין זה דוחק לאוקמי בהכי דהא יהיב תלמודא שיעורא במתרגמין, דקאמר אין מדלגין אלא בכדי שיפסיק המתורגמן אלא איירי במקומות שמתרגם וכ' שטעמים אלו להיכא דנהוג אבל היכא דלא נהוג לא לנהוג כן מחדש, והר' מנוח תי' דכיון דשוש אשיש קרינן ע"פ לא שמיה דילוג, וכיוצא בזה כתב מהר"י בן חביב ז"ל בשם נ"י וז"ל שאני שוש אשיש דלאו משום הפטרה קאמרינן ליה אלא כזמר בעלמא עכ"ד, וכ"כ הלבוש בסי' זה ובסי' תכ"ה סעי' ג' כטעם הר' מנוח יעו"ש, ונ"ל דזהו נמי הטעם שנוהגים לימר אחר הפטרה פסוק גואלינו ה' וכו' משום דאינו אלא כזמר בעלמא לסיים בכי טוב וגם אומרים אותו ע"פ:

א

יב) [סעיף ג'] אין גוללין ס"א בצבור וכו' דהיינו דוקא ביום שאין מוציאין אלא ס"ת אחד אבל ביום שמוציאין שני ספרים יכולין לגליל הספר השני בעוד שקורין בס' הראשין, הר"י הלוי ז"ל בתושו' סי' פ"ט, כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"ו:

א

יג) שם אין גולילין ס"ת בצבור וכו' ואם הוציאו ס"ת שאינו פתוח בסדר היום, ועודנו עומד חוץ לארון נזכרו אין להחזירו לארון ולהוציא הס"ת שנגלל ונכון לקרות בו משום פגם הס"ת ויגללו זה שבחוץ ויכינוהו לקרות בו, הרב שמש צדקה א"ח סי' ל"א, מיהו הרב זרע יעקב סי' א' דעתו נוטה דאין כאן פגם ולא יגללו בצבור יעו"ש והב"ד המחב"ר אות א' ובספרו לד"א בקו"א אות א' ולא הכריע אבל המט"י בססי' רפ"ב כתב כס' השמש צדקה דיגללו זה שהוציאו לחוץ ויקראו בו יעו"ש, וכן הסכים הער"ה אות ה' יפ"ל אות ב' ועיין לעיל סי' קמ"ג אות ל':

א

יד) שם מפני כבוד הצבור, פי' שיהיו מצפים ודוממים לכך ב"י בשם רש"י, לבוש, ואם יכולין למחול על כבודם עיין בדברינו לעיל סי' ג"ן אות ל"ז וסי' קמ"ג אות יו"ד:

א

טו) שם ואם אין להם אלא ס"ת אחת וכו' וביום שמוציאין ג' ספרים ואין כאן אלא שני ספרים קורין קריאה ג' בראשונה שנגללת כבר ואינו קורא באותה שלפניו, ספר המפה ססי' תרס"ט, שכנה"ג בהגב"י או' ג':

א

טז) ובענין גלילת ס"ת נראה דאף שקורין באמצע הס"ת או בסופו צריך לחזור ולגלול לתחלתו ולא יפה עושין שמניחין הס"ת מגוללת במקום קריאה, הרב יעב"ץ בס' לחם שמים פ"ג דמס' ידים, מחב"ר אות ג':

א

טוב) שם ואם אין להם אלא ס"ת אחת וכו' כ"כ המרדכי וש"פ ודלא כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' והביאו מרן ז"ל בב"י שאסר לגלול והתיר לקרות במאורע בחושש וכו' ואין ספק אצלי דמ"ש הרשב"א ז"ל דקורין בחומש היינו בלא ברכה דהא הרב ז"ל ס"ל דאין לברך על החומש אפי' בשעת הדחק וכמבואר לעיל סי' קמ"ג ס"ג, מאמ"ר אות ה' וכ"כ הא"ר אות ג' דאין נוהגין כתשו' הרשב"א שכתב דיקראו בחומש יעו"ש, ועיין פר"ח אות ג' שהסכים לדברי הרשב"א אבל המנהג כהש"ע:

א

חי) שם והם צריכים לקרות בשני ענינים, כגון ביו"ט או ר"ח שחל בשבת שצריך לקרות ג"כ פ' המוספין ב"י בשם המרדכי ולבוש:

א

יט) שם. וידחה כבוד צבור, דמוטב שידחה כבוד הצבור ולא תדחה תקנת חכמים, ב"י בשם המרדכי ולבוש:

א

ך) [סעיף ד'] אין קורין לאדם אחד בשני ס"ת וכו' ואפי' בשני ענינים, כ"מ פ"ב מה"ת דין כ"ג ובבד"ה, כנה"ג בהגב"י מ"א סק"ח, פר"ח או' ד' ברכ"י או' ב' וכתב דכן הרשב"ץ ח"ב סי' ע"א דחה דברי המתיר יעו"ש, ועיין א"ר או' ד' שכתב דביום שמתת תורה יש להקל שמי שעלה בס"ת א' עולה נמי לחתן בראשית בס"ת שנייה וכ"כ בסי' תרס"ט או' י"א דיש נוהגים דאף מי שכבר עלה לתורה עולה לחתן תורה או בראשית יעו"ש וכ"כ מהריק"ש דנהגו במצרים להיות אחד מתחיל ומסיים בב' תורות והביאו י"א בהגה"ט יעו"ש אבל מדברי מרן ז"ל ודעמיה משמע דלא יש חילוק דאף בש"ת אין לקרות א' בב' תורות וכ"כ הרב עבודת ישראל דר"ח ע"א דלא כמקומות שנהגו לעשות בש"ת חתן מסיים ומתחיל באיש אחד יעו"ש והביאו פתה"ד או' ד' וכ"כ שכנה"ג סי' תרס"ט או' ז' וכן המנהג במקומות הללו דאפי' בש"ת אין אחד עילה ב' פעמים לא בס"ת אחד ולא בב' ס"ת ועיין כנה"ג ושכנה"ג שם בסי' תרס"ט בעניין מנהגי ש"ת:

א

כא) שם. בשני ס"ת וכו' כתב משפטי שמואל סי' ג' דאין מוציאין ס"ת ב' פעמים כגון שהתפללו כבר בבהכ"נ והציאו ס"ת ואח"כ באו אחרים להתפלל לא יוציאו ס"ת פעם אחרת והביאו כנה"ג בהגה"ט ובתשו' ח"ב סי' י"ב, סו"ב או' א' ברכ"י או' א' אלא שכתב שם הברכ"י דבארץ מצרים ושאר מקומות עיניו ראו שנוהגים להוציא ס"ת פעם אחרת למתפללים אחרים וקורין בס"ת בתיבה במקום שקורין בו תדיר, ונהרא נהרא ופשטיה עכ"ד, וכ"כ בספרו לד"א סי' א' או' ז' וכ"כ חנן לעיל בסי' ס"ט או' י"ד בשם הנז' יעו"ש:

א

כב) שם. אבל ג' גברי בג' ספרים וכו' משמע דבר"ח טבת שחל להיות בשבת לא שרי תלמודא אלא בתלתא גברי ואף מי שקרא בענינו של יום אינו קירא בשל מפטיר דהיינו של חנוכה משום פגמו של ראשון והרי אנו רואין שנוהגים דמי שקרא בתורה עולה להפטרה בס"ת שנייה ונראה דלאו מנהג הגון הוא ויש למחות בידם, מיהו בס"ת אחת כגון בכל שבתות השנה ש"ד דמי שעלה למנין הקרואים יכול לעלות להפטרה בס"ת אחת אעפ"י שקורא בשני ענינים ואין כאן משום חששא דטירוף הדעת כיון שאינו קורא בדיליג, ב"ח, עו"ת או' ג' מיהו המ"א סק"ט חלק אב"ח וכתב דאם אין שם אחר היודע להפטיר דרשאי מי שקרא בספר ראשון לקרות למפטיר אלא דיקא מי שקרא ז' לא יקרא למפטיר בס"ת אחרת אלא יגללו אתו הס"ת עד שיגעו לשם ויקרא בו יעו"ש וכ"כ הער"ה או' ו' מאמ"ר או' ו' אבל הא"ר או' ד' כתב על דברי המ"א הנז' דאין להקל וגם בס"ת אתת כתב לענין דינא דאין לקרות שני פעמים אלא דוקא בשעת הדחק יעו"ש, וכ"מ בסי' רפ"ב סעי' ה':

א

כג) שם. אבל ג' גברי בג' ספרי וכו' וה"ה תרי גברי בתרי ספרי, ד"מ או' ב' לבוש, ב"ח דרישה סוף או' א' מאמ"ר או' ז' ועי"ש שכתב דכ"ש הוא יעו"ש:

א

כד) שם. אבל ג' גברי בג' ספרים וכו' כתב הר"י הלוי סי' פ"ב דהא דאמרינן דתלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא ה"מ כשהענינים הם חלוקים אבל בענין אחד אפי' תרי גברי בתרי ספרי אכא פגמא זולת ביום שמחת תורה יעו"ש, והביאו כנה"ג בהגה"ט, בסי' זה ובסי' תרס"ט אבל הפר"ח או' ד' חלק עליו וכתב דתרי גברי בתרי ספרי בענין אחד ש"ד וליכא פגמא יעו"ש, ועיין ער"ה אות ו':

א

כה) שם בג' ספרי וכו' ואם חשבו שהס"ת היה מוטעה ולכן הוציאו אחר ולאחר שהביאו אותו אל התיבה הרגישו שהספר ראשון ג"כ הוא כשר ואין בו טעות יחזרו לקרות בספר ראשון ועוד יקראו עולה אחר בספר שהוציאו, ברכ"י אות ג' וכתב ואפשר דגם מהר"י הלוי יודה בזה דליכא פגם יעו"ש וכ"כ בספרו לד"א סי' ה' סוף אות מ"ט, ש"ץ דף רפ"ו ע"א, זכ"ל אות ס' (ותימה על הזכ"ל שהביא דברי הש"ץ ודברי הברכ"י שהרי דברי הש"ץ הם דברי הברכ"י אלא שהעתיקם בקיצור) ומ"ש הפו' בשם השכנה"ג בענין מי שקנה מצוה וכו' יתבאר לקמן סי' קמ"ז אות ט"ו בס"ד כי שם מקומו:

א

ש"ע סעיף א'. מסוף הספר לתחלתו. פי' לצד תחלתו דהיינו למפרע אפילו מעט:

ב

מ"א סק"ד פי' לנביא של ת"ע הכ"מ ס"ל דמ"ש הש"ס ובלבד שלא ידלג מסוף כו' לא קאי רק אדסמיך לי' ר"ל בתרי עשר מה שהותר בו לדלג מנביא לנביא לא הותר למפרע אבל בנביא א' שרי גם למפרע. והמג"א כ' וצ"ע וכו' ר"ל דמה שאמרו בש"ס ובלבד כו' קאי על כל הנביאים:

ג

(שם) דס"ל להכ"מ בפ' א'. קשה א"כ ממ"נ אי הא דאמר ובלבד כו' קאי על כל הנביאים ומצד הסברא מותר בפ"א הו"ל להכ"מ לחלק בין ת"ע לשאר נביאים ותו מאי חילוק יש הא מנביא לנביא בת"ע לאו חד פרשה הוא בה"ג בכל הנביאים אסור ואם האי ובלבד קאי את"ע ומצד הסברא אסרי' בשאר נביאים בב' פרשיות אכתי קשה עכ"פ קושיא השני': וי"ל דמ"ש המג"א בפ' א' ר"ל ענין א' והאי ובלבד קאי את"ע מנביא לנביא אפי' שהם מדברים מענין א' אבל ב' ענינים אסרינן מסברא בכל הנביאים:

ד

סק"ז ומ"ש סי' קמ"ג. ע"ש בסק"ד שכתב דלפעמי' היכא דא"א מותר לקרות בע"פ:

ה

סק"ח. בענין א'. דאלו בב' ענינים אפי' בס' א' אסור כמבואר בסעיף א' והכא קמ"ל דאפילו בענין א' דשרי בספר א' לקרות חד גברא בתרי ספרי לא יקרא עכ"ל: בדק הבית:

ו

סק"ט דלדבריו ה"ל לתרץ מאי דמקשה. הב"ח הקשה אלשון הטור שכתב בלשון הש"ע אבל ג' גברי בג' ספרים מותר והקשה דהל"ל ב' גברי בב' ספרים. וע"ז הקשה דה"ל לתרץ דקמ"ל הטור דב' גברי בג' ספרים דאסור:

א

אחרי מות ואך בעשור. דתרווייהו מענין יה"כ:

ב

שלא יקרא ע"פ. והא דכ"ג קורא ובעשור לחודש וכו' ע"פ שאני התם דלא אפשר דאין גוללין ס"ת כמ"ש ס"ג וגם למייתי ס"ת אחרת לא אפשר כמ"ש ס"ד (גמרא כ"מ):

ג

שלא ישהא. פי' כגון בזמניהם שהיו רגילים לתרגם בין פסוק לפסוק או שהיה כתובה בקונטריסים שיוכל לסמן ולחפש מהר:

ד

מסוף הספר. פי' לנביא של תרי עשר לא ידלג מנביא לנביא למפרע אפי' הם סמוכים זה לזה אבל בנביא א' מדלג מסופו לתחלתו מידי דהוי אשאר נביאים (כ"מ) וצ"ע דגם בשאר נביאים אסור לקרות למפרע וכ"כ בהגמ"נ בהדיא בסוף הספר וי"ל דס"ל להכ"מ בפ' א' מותר לקרות למפרע:

ה

שיש בו חתן. ובכ"ה סי' שפ"ב /רפ"א/ האריך במנהגם שמוציאין לחתן ספר שני וקורא ואברהם זקן וגו' עד ולקחת אשה לבני משם מיהו אם הוא יום שבלא"ה מוציאין ב' ספרים קורא אותה בס"ת השני ואין מוציאין ס"ת שלישית וגם מנהגם לתרגם הפ' הנ"ל ואפי' ש"ץ יכול לתרגמה ודוקא הנושא בתולה אבל לנושא אלמנה אין קורין:

ו

אין גוללין. ובשבת שקורין ב' יכולין לגלול אחר בעוד שקוראין הראשונה (ר"י לוי סי' פ"ט):

ז

וידחה כבוד הצבור. צ"ע דהא בכ"ג התירו לקרות ע"פ ולא התירו לגלול בצבור ש"מ דלא אמרי' ידחה כבוד הצבור אפי' היכא דלא אפשר בענין אחר וא"כ ה"נ יקרא ע"פ כמ"ש ב"י בשם הרשב"א וצ"ל דבשלמא במקדש היו כל ישראל ולא מחלו משא"כ בבה"כ דיש מתי מעט ומסתמא מוחלין על כבודם כדי לקיים קריאת המפטיר דשבת ור"ח ומפטיר די"ט דהוא תקנת הגאונים וע' במ"ס פי"א ומ"ש סי' קמ"ג ס"ד ועיין ב"ח שדבריו צ"ע וטעה בין ובעשור לאך בעשור דהא אנן קורין ובעשור ובזה אין מדלגין לעולם ע"ש ועב"י סימן קמ"ג וסי' נ"ג ס"ו מ"ש:

ח

בב' ס"ת. אפי' בב' ענינים (כ"מ):

ט

ג' גברי. משמע דהראשון אסור לקרות בס"ת השלישית ותימה דאנו רואין נוהגין דאף מי שקרא בתורה עולה למפטיר בס"ת שניה ונ"ל דלאו מנהג הגון הוא ויש למחות בידן עכ"ל הב"ח ולא ראיתי שום הוכחה לדבריו די"ל דאה"נ אם אין שם אחר היודע להפטיר דרשאי הראשון לקרות למפטיר (ועסי' רפ"ב ס"ה) אלא דהגמ' איירי כשיש שם יודעים ומשמיענו מנין הקרואין כדחשיב התם טובא במגילה דף כ"ט ועו"ק דלדבריו הל"ל מאי דמקשה לעיל מיניה למה נקט הטור ג' גברי דאתא לאשמועינן דהראשון אסור לקרות בס"ת השלישי ע"ש בב"ח ולכן נ"ל דשרי דליכא פגמא אלא כשקורא בשניהם זה אח"ז דאמרי' למה לא קרא בראשון אלא שחסר הפרשה בו אבל כשהפסיק בנתים ה"ל כקורא מחדש אך עכ"פ השביעי לא יקרא למפטיר בס"ת אחרת אלא יגללו הס"ת עד שיגיעו לשם כנ"ל:

א

(א) בנביא – היינו לפי מה שידוע דמדינא אין על הפטרה בנביא פסוקים מיוחדים רק שצריך להיות מעין הסדרא כדלקמן בסוף סימן תכ"ח בהג"ה ואשמועינן דמותר להמפטיר בנביא לדלג מפרשה זו לפרשה אחרת וכן המנהג בכמה הפטרות שמוסיפין להם פסוקים מפרשיות אחרות:

ב

(ב) ואין מדלגין בתורה – היינו בשני וחמישי דצריך מדינא לקרוא רק עשרה פסוקים לתלתא גברי או ביו"ט דצריך לקרות ה' גברי אין לקרותם לכתחלה בדלוג רק כסדר:

ג

(ג) שמא תתבלבל – לפי שד"ת דברי אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעים וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אינו נוח להתבונן משא"כ בנביאים:

ד

(ד) כגון אחרי מות ואך בעשור – ר"ל אע"פ שיש הפסק רב ביניהן שזה בפרשת אחרי וזה בפרשת אמור אפ"ה כיון דתרווייהו מענין יוה"כ מותר לדלג ולקרותם יחד וה"ה מה שנוהגין בת"צ כשקורין ויחל בפרשת תשא שמדלגין לפסל לך והיינו ג"כ מטעם שהם ענין אחד:

ה

(ה) והוא שלא יקרא וכו' – ר"ל דלכך התירו לדלג ולגלול הספר להפרשה השניה אף דהוא מנכר מילתא כדי שלא יבוא לקרוא השניה בע"פ וזה אסור:

ו

(ו) שלא ישהא וכו' – בזמניהם היו רגילין לתרגם בין פסוק לפסוק ואשמועינן שיהיו קרובים הענינים זה לזה כ"כ עד שלא ישהא הדלוג יותר מכדי שיפסוק התורגמן שאין כבוד לצבור שיעמדו בשתיקה וימתינו. וכתבו הפוסקים דבזמנינו שאין רגילין לתרגם נמי שרי כיון שכל ההפטרות כתובים בזמנינו בקונטרס בפני עצמן או בחומשין הלא יכול לסמן ולחפש מהר כל הפסוקים השייכים להפטרה זו ולא יהיו הצבור צריכין לעמוד בשתיקה עי"ז ולכן שרי ומטעם זה מותר בזמנינו אפילו כשהפסוקים הם משני נביאים ואפילו רחוקים זה מזה הרבה:

ז

(ז) אין מדלגין – דאיכא טירוף הדעת ביותר מדאי. ודוקא בשני ענינים אבל בענין אחד מדלגין [פר"ח]:

ח

(ח) ובתרי עשר – שהם חשובים כנביא אחד לענין זה מפני שהם קצרים:

ט

(ט) לתחלתו – ר"ל לצד תחלתו שהוא למפרע ואפילו הם סמוכים זה לזה. והנה יש דעות בין הפוסקים י"א דדוקא מנביא לנביא אין מדלגין בזה [ואפילו בנביא של תרי עשר] אבל בנביא אחד מדלגין אפילו למפרע אם הם סמוכין ולא יצטרכו הצבור לעמוד בשתיקה והמ"א מצדד וכן פסק בא"ר דאפילו בנביא אחד אין לדלג למפרע ועיין בפמ"ג שמצדד דבענין אחד בנביא אחד מותר לקרות למפרע:

י

(י) נוהגין וכו' – וטעם המנהג אף דכמה פעמים מתרמי שהוא מנביא לנביא משום דבימי התלמוד היו כל הספרים נכתבין בגליון והיו צריכין לשהות בגלילה אבל לדידן שההפטרות נכתבין בקונטרסים או בחומשין הלא יכול לעשות סימן שימצא מהר:

יא

(יא) אומרים פסוק ראשון וכו' – לזכר שלמחר הוא ר"ח:

יב

(יב) וע"ל סי' תכ"ה – היינו דשם נתבאר דכהיום אין נוהגין לדלג מנביא לנביא כלל:

יג

(יג) אין גוללין – ובשבת שקורין בשני ס"ת יכולין לגלול אחת בעוד שקוראין הראשונה [מ"א בשם הר"י לוי] ויותר טוב כמו שנוהגין עתה שגוללין ומחפשין בעת שאומרים הקהל פסוקי דזמרה וכמו שכתב בד"מ:

יד

(יד) מפני כבוד הצבור – שיהו מצפין ודוממין לכך:

טו

(טו) בשני ענינים – כגון בשבת של ר"ח או ביו"ט מפני המפטיר:

טז

(טז) גוללין וידחה וכו' – ר"ל ולא אמרינן דמשום זה יקרא פרשה של המפטיר בע"פ או בחומש דמסתמא הצבור מוחלין על כבודם כדי לקיים קריאת המפטיר כדין:

יז

(יז) בשני ס"ת – בין בענין אחד ובין בשני ענינים כגון בשבת ר"ח או ביו"ט דדינא הוא שקורין למפטיר בספר אחר הנגלל מכבר ומוכן לאותו מקום כדי שלא יצטרכו לגלול בצבור את הספר ראשון וכנ"ל בס"ג. אין לקרות למי שעלה באחרונה שיעלה הוא ג"כ למפטיר בספר השני אפילו אין שם אחר שיודע להפטיר דנראה כמטיל דופי בס"ת ראשונה מפני שהיא חסרה או שאר פסול אלא יגללו הס"ת ראשונה עד שיגיעו לשם. ואם ירצו לקרות למפטיר מהקרואים שקודם האחרון המ"א מתיר דאין שייך פגם אלא כשקורא בשניהם זה אחר זה דיאמרו למה לא קרא בראשון אלא שחסר הפרשה בו אבל כשהפסיק בינתים באיש אחר הו"ל עתה כקורא מחדש והב"ח אוסר וכן מצדד הא"ר לדינא מטעם דאכתי יאמרו דנודע עתה פסולו של הספר ראשון ולכך קרא באחרת ואך בשמחת תורה מצדד הא"ר דיש להקל בזה כהמ"א דמותר לקרות לחתן בראשית מי שעלה כבר בס"ת ראשונה מחמת דיש לו עוד סניפים להתיר שם:

יח

(יח) שלשה גברי בשלשה ספרים – וה"ה תרי גברי בתרי ספרים. ואם ירצה הראשון מהשלשה לקרות בס"ת שלישית למפטיר תליא בפלוגתת הב"ח ומ"א שכתבתי מתחלה:

יט

(יט) שחל להיות בשבת – שאחד קורא בענינו של יום והשני בשל ר"ח והשלישי בשל חנוכה למפטיר:

כ

(כ) ליכא משום פגם – אפי' בענין אחד [פר"ח] ועיין בפמ"ג:

א

(במ"א סק"ו) במקדש היו כל ישראל. נ"ב וקשה לדבריו אמאי הביאו הרי"ף והרא"ש האי שקלא וטרי' דפ' בא לו הא הוי הלכתא למשיחא והתי' הישר מה שהביא הגהות מרדכי בפ"ק דגיטין דהוי דבר שא"א והיינו טעמא דבקריאת ס"ת בזמן התלמוד שהעולה קורא בעצמו א"כ פשיטא דהוי דבר שא"א לקרות בע"פ כי מי יודע מי יעלה מפטיר ועכשיו שישראל מפוזרין ומופרדין זעיר שם זעיר שם מי יעמוד להם בכל כפר וכפר חזנים לומדים שיכלו לו' פרשה בע"פ. לכן אנן סהדי שמחלו הציבור על כבודם לקיים קריאת המועדים בזמנם ישראל אדוקים במצות ותו מ"ש המ"א על הב"ח סק"א שטעה בין אך בעשור לבעשור בחודש חלילה למשוייה לטועה. אך חסר שם בב"ח סק"א תיבה אחת וכצ"ל מיהו מה שמדלגין כשיעור מאחרי אך בעשור ע"ש:

א

כגון אחרי מות ואך בעשור באלפסי ואשר"י כתוב אע"פ שהן מרוחקין זה מזה וקשה דהא בגמרא אי' בכדי שלא יפסיק המתורגמן שהרי סמוכין הן וי"ל דהתם קאמר לענין הגלילה שאין רחוק לגלול מן אחרי מות לאמור אבל כאן מיירי שבס"ת הם רחוקים זה מזה כי אינה בפ' אחת ומו"ח ז"ל טרח בחנם לתרץ קושיא זו:

ב

מסוף הספר לתחלתו. פי' למפרע כ"פ רש"י:

ג

ואין למחות בידם. הטעם בב"י בשם ת"ה דבימי התלמוד היו כל הספרים נכתבים בגליון והיו צריכין לשהות אבל לדידן שהספרים נכתבים בקונטרסי' ויוכל לעשו' סי' שימצא במהרה:

א

בט"ז ס"ק ג'. היה כל הספרים נכתבים בגליון כס"ת והיו צריכים להשות בגלילה כצ"ל: