שולחן ערוך, אורח חיים קכ״ב: דינים השייכין בין י"ח ליהיו לרצון ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דינים השייכין בין י"ח ליהיו לרצון ובו ג סעיפים:
אם בא להפסיק ולענות קדיש וקדושה בין י"ח ליהיו לרצון אינו פוסק שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים שפיר דמי: הגה ודוקא במקום שנוהגים לו' יהיו לרצון מיד אחר התפלה אבל במקום שנוהגין לומר תחנונים קודם יהיו לרצון מפסיק ג"כ לקדיש וקדושה ובמקומות אלו נוהגים להפסיק באלהי נצור קודם יהיו לרצון ולכן מפסיקים ג"כ לקדוש' ולקדיש וברכו [ד"ע לפי' רשב"א שהביא הב"י]: מיהו הרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אם התחיל ש"צ לסדר תפלתו והגיע לקדיש או לקדושה מקצר ועולה ואם לא קצר יכול להפסיק כדרך שמפסיק בברכה של ק"ש אפי' באמצע:

ב

אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון אלא אחר סיום י"ח מיד יאמר יהיו לרצון ואם בא לחזור ולאמרו פעם אחרת אחר התחנונים הרשות בידו:

ג

הרגיל לומר ד' דברים אלו זוכה ומקבל פני שכינה עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך :

א

אבל במקום שנוהגין לומר תחנונים כו' וליתא כיון דבגמרא אמרי דתקנו יהיו לרצון אחר תפלת י"ח ע"כ נכון הדבר שלא להפסיק אפי' לקדיש ולקדושה קודם יהיו לרצון לכך נכון לומר יהיו לרצון תכף אחר תפלת י"ח קודם אלהי נצור כדי שיוכל לענות קדיש וקדושה כנ"ל וכן ראיתי בסידור של ר' שבתי מפרעמסל' וכנ"ל:

א

וברכו. וטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם. ל"ח וב"ח מ"א ט"ז ופר"ח:

ב

ועולה. דהיינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו ואם אין שהות לפסוע יאמר יהיו לרצון מיד ויענה. ד"מ:

ג

יהיו לרצון. זה הפסוק מסוגל לכמה עניינים תחלתו יו"ד וסופו יו"ד ויש בו אותיות מ"ב וסודו סוד גדול לכך צריך לאומרו בנחת ולכוין ויועיל הרבה לקבל תפלתו עיין ספר הכוונות:

א

תשובת הרשב"א

ב

שם

ג

שם ור' יונה פ"ד דברכות

ד

טור בשם הגדה:

א

ס"א אם כו'. דתפלה אריכתא היא כמ"ש בפ"ק כיון דתקינו רבנן וכמ"ש שם שאמר דוד אחר י"ח פרשיות ועוד מדאמרי' בפ"ד לא אמרן אלא שאינו רגיל כו' ש"מ דיל"ר אומר מיד דאל"כ הל"ל ל"ש אלא כשלא אמר יל"ר ואין להפסיק וז"ש בהג"ה ודוקא כו' רשב"א ספ"ב ותר"י בפ"ד:

ב

אבל במקום כו'. ואינו מוכרח דתחנונים אפילו באמצע התפלה מותר ובש"ת מותר לשאול כ"צ וכ"ש קודם יל"ר וכמ"ש בסי' קי"ט ס"א וכמ"ש תר"י בפ"ד:

ג

ובמקומות כו'. וכן מ' בספ"ב דקא' מר בריה דרבינא כו' יל"ר כו' מ' שאח"כ אומרה רשב"א ותר"י ואף שיש לדחוק שאומר אח"כ פ"א כמ"ש בס"ב וכמ"ש תר"י בפ"ד מ"מ פשיטא שמותר דלא עדיף מש"ת כנ"ל שם:

ד

ומיהו כו'. ר"ל אחר יל"ר אע"ג דלא עקר רגליו עדיין מ"מ אינה מהתפלה וכמ"ש בפ"ד שם ל"ש אלא כו' אלמא דהוי כעקר רגליו לענין חזר' ומ"מ יקצר כדי עקור רגליו ועמ"א:

א

ס"ב אין כו'. כנ"ל:

ב

ואם כו'. כנ"ל:

א

ולקדיש ולברכו – עיין במ"ב ואם התחיל לומר איזה תחנונים שאינו רגיל בהן ונזדמן לו לענות סתם אמן נ"ל דאסור כיון שלא אמר עדיין יהיו לרצון ואינו דומה למה שהתיר הט"ז בסק"א וכמו שכתבנו במ"ב באות א' דשם הלא מיירי אחר שכבר אמר יהיו לרצון ובדה"ח [בסוף דיני תפלה ד"ה במדינותינו באות א'] משמע דמותר ולא נהירא וא"ל דטעמו דבמדינותינו שרגילין לומר אלהי נצור קודם יהיו לרצון הרי דס"ל דמכיון שסיים הי"ח ברכות כבר סיים כל התפלה ע"כ דינו כמו במקום שרגילין לומר יהיו לרצון אחר יהיו לרצון דז"א דלא גריעא לכו"ע הפסוק יהיו לרצון שהתקינו חז"ל לאומרו אחר י"ח ברכות [וכמו שאמרו דויד אחר י"ח בקשת מזמוריו] משאר תחנונים שהרגיל בעצמו לאמרן אחר תפלתו דאמרינן דבמקצת דמיין לתפילה ואין להפסיק לאמן בין באמצען ובין קודם שהתחיל לאמרן וכמו שכתבנו במ"ב אות א' וה"נ דכוותיה:

א

[א] באלהי נצור וכו'. כתב ר' דוד אבודרהם אף על פי שטוב ורע מסורין ביד אדם הוא מבקש מאת השם לסייעו לעשות טוב, ולמקללי נפשי תדום כלומר לא מיבעיא שאני שואל שיזכני שלא אחרף לזולתי תחילה אלא תזכני לסבול קללתי, וזהו שומעין חרפתן ואינן משיבין, ונפשי כעפר, לרמוז כמו שעפר הכל רומסים אותן ברגליהם ועולה על ראשיהם וגם לסוף הכל צריכין לו כך המשפיל עצמו בעולם הזה יהיה לראש לעולם הבא. כתב בתשובת הר"מ מינץ סימן פ"ז שהיה אומר אלהי עד שלא נוצרתי וכו' אפילו בשבת. וכתב בתשובת רש"ל שהיה אומר יהי רצון שתצילנו מעזי פנים וכו', וזה לשון הטור נהגתי לומר אלהי נצור עד וקלקל מחשבותם מלכנו ואלהינו ורופא כל בשר יחד שמך בעולמך בנה עירך ויסד ביתך ושכלל היכלך קרב קץ ביאת משיחך פדה עמך שמח עדתיך עשה למען שמך וכו' עשה למען ימינך אם לא למענינו למען יחלצון ידידיך והושיעה ימינך וענינו יהיו לרצון, וכן נהג רש"ל:

ב

[ב] מקצר וכו'. פירוש באלהי נצור עצמה ואם אין שהות לפסוע יפסיק:

ג

[ג] ואם בא לחזור וכו'. ואנו אין מנהגינו לאומרו אלא אחר תחנונים, והב"ח כתב שהוא מנהג טעות אלא יאמר יהיו לרצון תיכף אחר תפילת שמונה עשרה וכן כתב לחם חמודות וכן כתב בסדר היום, ונראה שיחזור ויאמר יהיו לרצון, עד כאן, וכן כתב ספר תניא. משמע שיאמר יהיו לרצון אחר הפסיעות ולא משמע הכי להפוסקים וכמו שכתב הלבוש ריש סימן שאחר זה. ועוד קשה מש"ס ברכות דף כ"ט דקאמר הא דאמרן סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר רגליו, אבל לא עקר רגליו חוזר לעבודה, כי עקר רגליו מאי הוי הא עדיין לא אמר יהיו לרצון, ואפשר דבשעה שפוסע קאמר רש"ל דאומר יהיו לרצון, גם אפשר דלאו דוקא נקט וצריך עיון. כתב בסדר היום יהיו לרצון וכו' הוא מסוגל לכמה ענינים תחילתו יו"ד וסופו יו"ד תיבותיו יו"ד יו"ד יוד"ין, יש בו אותיות מ"ב וסודו סוד גדול, לכן צריך לאומרה בנחת ולכוין ומועיל הרבה לקבל תפילתו ולא ישוב ריקם. כתב בית יוסף טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מנביאים או מכתובים קודם שאמר יהיו לרצון המתחיל בשמו וסיים בשמו:

א

ז"ל הטור נהגתי לומר אלקי נצור עד וקלקל מחשבתם מלכינו ואלהינו רופא כל בשר יחד שמך בעולמיך בנה עירך ויסד ביתך ושכלל היכלך קרב קץ וכו' ע"ש וכן כתב רש"ל:

א

א) [סעיף א'] אבל בין יהיו רצון לשאר תחנונים שפיר דמי, ר"ל שיכול לענות קדיש וקדושה כדרך שמפסיק בברכות ק"ש וכמ"ש אח"כ, וכן מוכח בב"י שדין זה לקחו מרן ז"ל מתשו' הרשב"א דס"ל דאין להפסיק כלל י"ח בין ליהיו לרצון לא לתחנונים ולא לקדיש וקדושה ואפ"ה ס"ל דהאומר תחנונים אחר יהיו לרצון והתחיל הש"ץ לסדר תפלתו והגיע לקדיש או לקדושה מקצר ועולה ואם לא קיצר יכול להפסיק כדרך שמפסיק בברכות של ק"ש יעו"ש. והגם שהט"ז סק"א נתקשה בזה ולחלק יצא בין אם רגיל לומר תחנונים לשאינו רגיל כיעו"ש והחזיק בדבריו המש"ז פשט הדברים יותר נראים כמו שכתבתי וכ"מ מדברי הלבוש ור"ז או' א' וע"כ אין לחלק בין אם רגיל לשאינו רגיל ואין להפסיק באמצעם כ"א בדרך שמפסיק בברכות ק"ש. ואח"כ ראיתי שכ"כ בהדיא מט"י או' א' ודחה דברי הט"ז יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ב' מיהו נראה לי דיוכל לענות גם ימלוך בקדושה וגם יוכל לענות אמן אחר האל הקדוש וש"ת דכיון דיש פלוגתא בזם בק"ש בתחנונים יש להקל דלא חמירי כולי האי, עיין לעיל סי' ס"ו סעי' ג' בהגהה ובדברינו לשם אות ח"י ודו"ק, ועוד נ"ל דגם אמן של אחר ברכות יוכל לענות עיין לעיל סי' נ"ט סעי' ד' בהגהה רק אמן של אחר תתקבל ויהא שלמא ועושה שלים וב"ה וברוך שמו אין לענות משום שאינם אלא מנהג בעלמא כמש"ל סי' ס"ו אות כ"ג יעו"ש, ואח"כ ראיתי שכ"ב הקיצור ש"ע סי' י"ח אות ט"ו ובפאת השלחן דכל אמן מותר לענות וכתב שכ"כ ג"כ בס' שלחן שלמה יעו"ש, והיינו נמי דוקא דאמן דברכות יוכל לענות ג"כ אבל לא אמן דאחר תתקבל וכו' וב"ה וב"ש מטעם שאמרנו שאינם חובה, ואם כבר סיים התחנונים אלא שאינו יכול לפסוע מחמת אדם שמתפלל לאחריו יכול להפסיק ולומר גם ב"ה וברוך שמו, מאמ"ר שם, וכ"כ החס"ל או' כ"ה:

א

ב) שם בהגהה. ודוקא במקום שנוהגים לומר יהי רצון מיד וכו' הרב ב"ח כתב וז"ל דתקנת חכמים לומר יהיו לרצון בתר תפלת י"ח כמ"ש בפ"ק דברכות דף ט' ע"ב וכ"כ הרשב"א בתשו' דיהיו לרצון מכלל י"ת ואינו רשאי להפסיק בין סיום י"ח ובין יהיו לרצון באמירת תחנונים ומביאו ב"י ומסתמא כך היא דעת כל הפו' וכו' וכ"פ בש"ע ודלא כמ"ש בהגהת ש"ע דבמקומות אלו דנוהגים להפסיק באלהי נצור קודם יהיו לרצון מפסיקין ג"כ לקדיש וכו' דתלה הדבר במנהג דליתא דכיון דבגמ' אמרו דתקינו יהיו לרצון אחר י"ח מה לנו ולמנהג טעות שלא נהגו כן וכ"כ ב"י בסי' קכ"ג בדין שיפסע ג' פסיעות וכו' דמה לנו ולמנהג טעות יעו"ש עכ"ל. אמנם הר' יונה בפ' תפה"ש כתב דאפי אם יאמר יהיו לרצון אחר התחנונים אין בזה איסור שהרי בברכות עצמן אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין הברכה אומר ולא עדיף יהיו לרצון מהברכות עצמן עכ"ל, והביאו ב"י סוף סי' זה' ול"ח פ"ק דברכות או' נ"ד וכתב שם הל"ת דכן מנהיג ארצות הללו אלא שעל מה שכתב מיר"ם ז"ל דרשאין ג"כ להפסיק לענות קדיש וכו' כתב עליו הל"ח שם דאנ חוכך בדבר לפי הטעם שכתב הר"י יעו"ש והביאו שכנה"ג בהגב"י אות א' וכן הט"ז סק"ב הקשה על דברי מור"ם ז"ל שכתב שיכולין להפסיק יעו"ש, וכ"ף פהר"ח אות א' שאינם יכולין להפסיק יעו"ש וכ"כ הברכ"י אות ב' דכן עיקר דהנוהגים לומר אלאי נצור קודם יהיו לרצין לא יפסיקו לענות קדיש וכיוצא יעו"ש וכ"כ הגר"א, וכתב עו"ש הברכ"י דמ"ש הט"ז על עיקר המנהג ולחלק יצא בין מוסיף בברכה דרך עראי לתוספת קבוע אינו מחוור עכ"ד, וע"כ היותר נכון לומר יהיו לרצון קודם התחנונים כדי לצאת אליבא דכ"ע וגם כדי שיוכל לענות קדיש וכו' בתוך התחנונים אם יארע לו, וכ"כ הל"ח שם, שכנה"ג הגב"י או' א' עט"ז או' א' עו"ת או' א' ועין לקמן או' י"ב:

א

ג) שם בהגהה נוהגים להפסיק באלהי נצור וכו' ונוהגים לאומרו בשבת ויו"ט אעפ"י שמלשונו נראה שהוא לשון תפלה ותחנונים, וכתיב בפסקי ריקאנטי ז"ל סי' כ"ט אע"ג דק"ל שאסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת ה"מ שלא יעשה הוא תפלה ותחנונים מעצמו ויתפלל אבל טופס תפלה מותר הילכך אומר בשבת אחר התפלה אלהי נצור וכו' שכנה"ג בהגה"ט אות א' פר"ח או' א' ש"ץ דקצ"ה ע"ד ועיין זכ"ל ח"ג מע' הש' אות קמ"ה ואות קמ"ו מ"ש בענין זה:

ב

ג) יש נוהגים לומר בכל יום אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי וכו' וכתב מהר"ם מינץ סי' פ"ז אות ה' דיש לאומרו אפי' בשבת יעו"ש, והביאו כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות א' א"ר אות א' מיהו עכשיו אין נוהגים לאומרו כ"א ביוה"כ בלבד, ועיין פרישה אות ה' שכתב דביוה"כ צ"ל אלהי נצור אחר אלהי עד שלא נוצרתי יעו"ש:

א

ד) שם בהגהה באלהי נצור וכו' כתב הרד"א אעפ"י שטוב ורע מסורים ביד אדם הוא מבקש מאת השם לסייעו לעשות טוב, ולמקללי נפשי תדום כלומר לא מיבעיא שאני שואל שיזכני שלא אחרף לזולתי תחלה אלא תזכני לסבול קללתי וזוהי שומעין חרפתן ואינם משיבין, ונפשי כעפר וכו' לרמוז כמו שעפר הכל רומסין אותו ברגליהם ועולה על ראשיהם וגם לסוף הכל צריכין לו כך המשפיל עצמו בעוה"ז יהיה לראש לעוה"ב, א"ר אות א' ואחר וכל הקמים עלי לרעה יאמר פסוק יהיו כמו לפני רוח וכו' קבל רנת עמך וכו' עשה למען שמך וכו' למען יחלצון ידידיך וכו' ויכוין על ניצוצות הקדושה שיחליצו מן הקלי' וישוב הכל לאיתנו הראשון, חס"ל או' כ"ו ועיין שער הכוו' סוף דרוש ו' דעמידה וש"ץ דף קל"ד ע"ג:

א

ה) כתב בעל ס' החרדים דף ע"ד ע"א שכל בעל תשו' יאמר אלהי נצור לשוני בדמעה ובכונה גדולה, והביאו היפ"ל סוף אות ב':

א

ו) כתב בס' עשרה מאמרות י"ל קודם אלהי נצור שיר למעלות אשא עיני ואז יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה כשיאמר אותו ביראה גדולה ולא לצפות שים טובה חלילה, ש"ץ דקל"ד ע"ג, צפורן שמיר סי' ב' אות ל"א, ובשער הכוו' דף י"ד ע"ב כתב דבזמן המגפה ב"מ י"ל בכל יום אחר תפלת ערבית ומנחה ושחרית קודם אלהי נצור מזמור למנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו וכו' יעו"ש:

א

ז) שם מקצר ועולה וכו' דהיינו שמפסיק באמצע תחנונים ופוסע לאחריו דאין חובה לומר תחנונים בכל פעם, מ"א סק"ב, א"ר אות ב' מ"ב אות ו' ואם אין שהות לפסוע יאמר יהיו לרצון מיד ויענה, מ"א שם בשם הד"מ, ואע"ג דהד"מ לא כתב כ"א להנוהגים לומר תחנונים קודם יהיו לרצון עדיף טפי לקצר ולומר יהיו לרצון ואח"כ להפסיק מ"מ כתב אותו מ"א ז"ל גם לפי דברי מרן ז"ל דס"ל אומרים יהיו לרצון קודם דאם התחיל בתחנונים והגיע ש"ץ לקדיש ואין שהות לפסוע דיאמר יהיו לרצון מיד ויענה, וזהו ע"פ מ"ש בסק"א דטוב לומר יהיו לרצון קודם תחנונים ואחריהם יעו"ש, ועיין פרמ"ג א"א אות ב' ובאות שאח"ז:

א

ח) שם, מקצר ועולה וכו' ונ"ל היינו דוקא בשאר תחנונים אבל עשה למען שמך וכו' הכתוב בסעי' ג' זה לא יקצר מלאומרו כיון שעי"ז זוכה לקבל שכינה, וכן יהיו לרצון לא יקצר מלאומרו פ"ב אחר תחנונים כיון שהוא כמו סיום תפלה ובקשה שתתקבל תחנוניו ברצו אלא דאם אין שהות יפסוק לענות באמצע כמ"ש מרן ז"ל, ועיין לקמן אות י"ב:

א

ט) [סעיף ב'] אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון וכו' כבר נתבאר זה לעיל אות א' ועי"ש:

א

י) שם, קודם יהיו לרצון, כתב בסדה"י יהיו לרצון וכו' הוא מסוגל לכמה ענינים תחלתו יו"ד וסופו יו"ד תיבותיו יו"ד ועשרה יודין יש בו אותיותיו מ"ב וסודו סוד גדול לכן צריך לאומרו בנחת ולכוין בו ומועיל הרבה לקבל תפלתו ולא ישוב ריקם, א"ר אות ג' סו"ב אות א' ועיין בשער הכוו' סוף דרוש ו' דעמידה שכתב דהיודין אינם אלא בתשעה תיבות בלבד והם כנגד ט' יודין שיש בד' הויות של עסמ"ב אשר כל סודות תפלת י"ח תלוים בהם יעו"ש:

א

יא) שם, קודם יהיו לרצון. טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מן הנביאים או מכתובים קודם יהיו לרצין המתחיל בשמו וסיים בשמו. א"ר שם, וכ"כ בסדור נהורא השלם סגולה שלא ישכח שמו ליום הדין יאמר קודם יהיו לרצין פסוק המתחיל באות משמו ומסיים באות אחרון משמו עכ"ד ועיין קשל"ה אות הק' בענינ' גיהנם, ועוד עיין ברש"י מיכה על פסוק קול ה' לעיר יקרא וכו' שכתב מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו התירה מצילו מגיהנם ע"כ, והביאו היפ"ל בקו' יושר לבב או' ג' ועי"ש שהביא קצת מקראות לשמות יעו"ש וכתב קיצור ש"ע סי' י"ח אות ט"ו דהאומר יהיו לרצון ב"פ לא יאמרו אלא קודם יהיו לרצון השני יעו"ש. והוא פשוט כי כן הוא לפי דעת מרן ז"ל ודעמיה דס"ל דאין להפסיק בין י"ח ליהיו רצון בתחנונים שגם בזה הפסוק לא יפסיק אלא אומרו קודם יהיו לרצון השני אם אומרו ב"פ ולסברת מור"ם ז"ל דס"ל דמפסיקין גם בזה הפסוק מפסיק ואומרו קודם יהיו לרצון דלא גרע משאר תחנונים שמפסיק בהם בין י"ח ליהיו לרצון:

א

יב) שם, ואם בא לחזור ולאומרו וכו' וכתב הט"ז סק"ב דכן יש לנהוג לכתחלה וכ"כ הפר"ח אות ב' והב"ד י"א בהגב"י (ומ"ש הפר"ח שם להביא ראייה מן הגמרא עיין מ"ש עליו הברכ"י אות ג') וכ"כ המ"א סק"א דטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם, וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' טו"ב אות טו"ב, ר"ז אות א' ח"א כלל כ"ד אות כ"ד, מאמ"ר או' א':

א

יג) שם. ואם בא לחזור וכו' מי ששכח יעלה ויבא ונזכר אחר שים שלום קודם יהיו לרצון אשר מנהגו לומר קודם אלהי נצור ובתוך כך הגיע הש"ץ לקדושה יותר טוב שלא לומר היהיו לרצון ויכוין וישמע מהש"ץ הקדושה שאם יאמר קודם היהיו לרצון הוו"ל כהסח הדעת מהתפלה ודינו כאינו רגיל לומר תחנונים אחר התפלה ויצטרך לחזור לראש ולא מהני האלהי נצור כיון דהוי היסח הדעת, שואל ומשיב ח"ג סי' קס"ט יעו"ש והביאו פ"ת, פת"ע אוח ב':

א

יד) ואסור לרוק בתחנונים כמו בתפלה דכל זמן שלא פסע הרי הוא כעומד לפני המלך כמ"ש לעיל סי' צ"ז אות ה' יעו"ש:

א

מפסיק גם כן. ול"ח כתב דטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם וכ"כ הב"ח:

ב

מקצר ועולה. דהיינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו אין חובה לומר תחנונים בכל פעם (רשב"א) ואם אין שהות לפסוע יאמר יהיו לרצון מיד ויענה (ד"מ):

א

(א) שפיר דמי – היינו דמותר אפילו לענות סתם אמן וכ"ש אמן דהאל הקדוש וש"ת ואיש"ר וקדושה וברכו והא דמסיים בסוף הסעיף כדרך שמפסיק בברכת ק"ש ושם אינו מותר לסתם אמן וכנ"ל בסימן ס"ו שם הלא איירי ברגיל לומר תחנונים ע"כ עשאום עליו קבע ודמיין קצת לשמ"ע וברישא איירי במי שרגיל לומר לפרקים ע"כ אין להם דמיון לשמ"ע כלל ולפ"ז במדינותינו שאלהי נצור רגילין הכל לאומרו אין להפסיק בו לסתם אמן בין קודם שהתחילו בין באמצע:

ב

(ב) אבל במקום וכו' – ר"ל אפילו אם לא התחיל עדיין לאומרם ואפילו אם דרך האיש ההוא להחמיר לעצמו לומר יהיו לרצון תיכף אחר הח"י ברכות ואירע לו לומר איש"ר וקדושה קודם שאמר יהיו לרצון ואין לו שהות לומר היהיו לרצון מותר לו לענות ומ"מ לכתחלה יראה ליזהר שלא יבוא לידי כן כי יש מחמירין בזה:

ג

(ג) תחנונים קודם וכו' – וטוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם [אחרונים]:

ד

(ד) ולקדיש ולברכו – ועיין בסימן ס"ו הדברים שמפסיקין באמצע ברכת ק"ש וה"ה הכא. ואם כבר סיים הכל אלא שאינו יכול לפסוע מחמת אדם שמתפלל לאחוריו וכמ"ש לעיל בסימן ק"ב לכולי עלמא יכול להפסיק ולענות אמן ובמאמר מרדכי כתב בפשיטות דאפילו ב"ה וב"ש מותר אז לומר:

ה

(ה) ומיהו וכו' – גם זה מיירי המחבר בשכבר אמר יהיו לרצון דאל"ה לא היה המחבר מיקל דהוא ס"ל דבכל גווני אין להפסיק קודם יהיו לרצון והאי ומיהו אסוף דבריו דמקצר ועולה קאי ור"ל דאע"פ שאמר מתחלה דבין יהיו לרצון לשאר תחנונים שפיר דמי להפסיק מ"מ אם יכול לקצר כדי לעקור רגליו עדיף טפי דאע"פ שאמר יה"ל מ"מ כ"ז שלא פסע הוי כעומד לפני המלך:

ו

(ו) מקצר ועולה – דהיינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו דאין חובה לומר תחנונים בכל פעם ואם אין לו שהות לפסוע ולא אמר יהיו לרצון קודם אלהי נצור טוב שיאמר עתה יה"ל קודם שיענה עמהם:

ז

(ז) אין נכון – עיין בב"י וד"מ שכתבו דמדינא אין איסור דלא חמור קודם יהיו לרצון מברכת שומע תפלה דקי"ל לעיל בסימן קי"ט דיכול לשאול בה כל צרכיו רק דלכתחלה נכון יותר לומר יהיו לרצון קודם אלהי נצור:

ח

(ח) יאמר יהיו לרצון – כתב בסדר היום יהיו לרצון וכו' הוא מסוגל לכמה ענינים תחלתו יו"ד וסופו יו"ד תיבותיו יו"ד ויו"ד יודי"ן ויש בו מ"ב אותיות וסודו סוד גדול לכן צריך לאומרו בנחת ולכוין ומועיל הרבה לקבל תפלתו ולא ישוב ריקם. כתב הח"א נכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו וזרע זרעו ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי ה' באמת ושלא ימצא ח"ו פסול בזרעו וכל מה שיודע בלבו שצריך לו ואם אינו יודע לדבר צחות בלשה"ק יאמרנה אף בלשון אשכנז רק שיהיה מקירות לבו. וטוב יותר לקבוע תפלות על כל הענינים הצריכים לו אחר שסיים כל הי"ח מלקבעם בברכת שומע תפלה כדי שכשיצטרך לענות קדיש או קדושה יהיה יוכל לענות אחר אמירתו יהיו לרצון לכו"ע:

א

אבל בין יהיו לרצון כו'. משמע בכל גווני ש"ד ואח"כ סיים כדרך שמפסיק בברכה של ק"ש וצ"ל דתחלה מיירי במי שאומר לפרקים תחנונים ע"כ אין להם דמיון לי"ח ברכות כלל ע"כ מפסיק כמו שירצה ובסיפא דרגיל עשאום עליו קבע ודמיין קצת לי"ח ברכות ע"כ מפסיק דוקא כבברכת ק"ש:

ב

אבל במקום שנוהגים לומר תחנונים. כ"כ ב"י ונר' שאפילו כו' וקשה הא אי' בגמ' יהיו לרצון הוא מכלל התפלה כמ"ש כאן והיאך יש רשות לומר תחנונים שם ולהפסיק ואף ע"ג דגם ברכות י"ח יכול להוסיף מעין כל ברכה ובש"ת אפי' כל מה דבעי מ"מ היינו דוקא לפי שעה מה שצריך אבל לעשות קביעות ולהוסיף בכל ברכה בכל יום אין לנו ראי' להתיר בזה דהא לא אמרינן בגמ' אלא אם בא להוסיף בכל ברכה והיינו דרך עראי לא שיקבע לו מטבע אחר יותר ממה שטבעו חכמים וכן מ"ש שואל אדם צרכיו בש"ת היינו מה שיצטרך לו לפי שעה אבל לא לעשות לו בקביעות נוסח אחר מוסיף על תקנת חכמים וכן קשה במ"ש אחר כך שנוהגים להפסיק באלהי נצור כו'. למה באמת יפסיק בקביעות קודם יהיו לרצון שהוא מכלל י"ח וכ"כ בסמוך אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון כו' ע"כ נראה טוב ונכון לומר ב"פ יהיו לרצון א' קודם אלהי נצור וא' אחריו כיון שכתב אח"כ שהרשות בידו לעשות כן יש לנהוג כן לכתחלה בכל יום שעושין קביעות מאלהי נצור וכן בשאר תחנונים שהוא מוסיף כנלע"ד: