שולחן ערוך, אורח חיים צ״ט: דין שתוי ושכור לתפלה. ובו ג סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין שתוי ושכור לתפלה. ובו ג סעיפים:
שתה יין כדי רביעית אל יתפלל עד שיסיר יינו ואם שתה יותר אם הוא יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו תפלה ואם אינו יכול לדבר לפני המלך אם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו ואפי' אם עבר זמן התפלה משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג: הגה ודין ק"ש כדין תפלה אבל שאר ברכות יכול לברך אע"פ שהוא שכור (מרדכי ריש פ' הדר הגה' מיי' פ"ד מהלכות תפלה):

ב

דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין וה"מ כששתה רביעית אבל אם שתה יותר כל שכן ששינה משכרתו ודרך טורדתו וה"מ במהלך ברגליו אבל רוכב ודאי דרך מפיגה היין:

ג

כל אחד שהוא שתוי סגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפיג יינו: הגה ולכן אין נזהרין ביינות שלנו שאינן חזקים שמתפללים אע"פ ששתו רביעית ויותר (ת"ה סימן מ"ב) וכל שכן אם מתפללים מתוך סדור שבידו שאין חוששין לשכרות מעט כנ"ל:

א

אם עבר זמן התפלה משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג ואפילו התחיל לשתות אחר שהגיע זמן התפלה. וי"א אם התחיל לשתות אחר שהגיע הזמן התפלה יש לדונו כמזיד ואין לו תשלומין (ע"ל סימן ק"ח) אבל שאר ברכות יכול לברך אע"פ שהוא שכור אף שלענין צואה אין חילוק (מורי בב"ח):

ב

דרך מיל. דוקא במהלך ברגליו אבל רכוב אין מפיג את היין אלא ברוכב ג' מילין (עירובין דף ס"ד ב"י הגה"מ) ויש מי שכתב בשתה רביעית יש להקל אפי' רכב מיל מפיג את היין אבל באם שתה יותר מרביעית אז אין הדרך מפיגו בין הוא מהלך ובין הוא רוכב אפילו כמה מילין כן משמעות התלמוד וכנ"ל:

א

רביעית. דוקא כששתאו בבת אחת כתב סמ"ק סי' קל"ג יין שבתוך הסעודה אינו משכר וע"ס תע"ג ס"ב. די"א דגם לפני המזון אינו משכר עמ"א:

ב

תועבה. והוי כאלו עובד ע"ז ואם אינו מתפלל בשעת שכרות ניצל מכל צרה. ש"ס:

ג

שוגג. ואפילו התחיל לשתות אחר שהגיעה זמנה שהיה סבור שיהיה לו שעות אח"כ מיקרי אונס מ"א וכ"כ ע"ת ועיין ט"ז ולבוש:

ד

תפלה. והלבוש כ' דיש מקילין לק"ש:

ה

משכרתו. דוקא שינה מעט אבל שינה הרבה מפיגתו כ"מ הלכות ביאת מקדש:

ו

רוכב. ורוכב בעי ג' מילין עיין מ"א ובתשובות חות יאיר סי' קע"ז. ובתשובת הב"ח סי' ק"מ ובהלק"ט ח"א סי' קפ"ג ובתשובת יד אליהו סי' ח' פסק בתפלה אינו נאסר כ"א יין אבל שאר משכרין מותר אם לא שהוא כל כך שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך ע"ש. אלא שכתב סוף התשובה דכיון דב"ח בתשובה לא חילק בין התפלה להוראה וגם החמיר ביינות שלנו לכן אין להקל דאפי' שאר משכרים אסור מאחר שכבר הורה זקן אף שמן הדין יש להקל ע"ש:

ז

שלנו. ב"ח וט"ז מחמירין ע"ש:

ח

מעט. כתב ביש"ש פ"ב דביצה וביום טוב יכול להתפלל מנחה אע"פ ששותה קצת דא"א להמתין עד שיפיג יינו וכל שכן האידנא דבלאו הכי אין מכוונין כ"כ שאין להקפיד בשתוי כמ"ש בהגמ"י עכ"ל ולדברי ט"ז ס"ג אין להקל ע"ש:

א

עירובין ס"ד

ב

שם

ג

סמ"ק סי' י"א

ד

עירובין ס"ד

ה

אוהל מועד

א

סא כדי רביעית. עתוס' שם ד"ה שתה יש ספרים דגרסי כו' וכ"ה ברמב"ם וטור ואף תוס' מודו בזה:

ב

וצריך כו'. תוס' שם ד"ה שיכור וכנ"ל ס"ס ע"ו ור"ס צ"ב:

ג

ואפילו כו'. וראיה דדין אונס לו ממש"ש ט' א' דההוא זוגא כו' ובמזיד א"י להתפלל אחר ע"ה כמ"ש הרי"ף וש"פ שם:

ד

אבל כו'. ירושלמי ריש תרומות והביאו תוס' שם ד"ה שיכור והרא"ש בפ"ה דברכות סי' ט' וז"ל שתוי אל יתפלל כו' איזו שתוי כל ששתה רביעית שיכור ששתה יותר תמן אמרין כל שאינו יכול לדבר לפני המלך ר"ז בעי קומי ר"א שיכור מהו שיברך א"ל ואכלת ושבעת וברכת אפילו מדומדם לא צורכה דלא מהו שיקרא שמע וז"ש ודין ק"ש כו' לחומרא אבל נראה שט"ס שם בירושלמי דאמרו שם חד חסיד שאיל לאליהו מהו ערום שיקרא שמע א"ל לא יראה בך ערות דבר ערות דבור ותני חזקיה בין לקרות ובין לברך וכל זה אינו מובן דהא אמרו אפילו תרומה אין יכול להפריש משום הברכה וכן אפילו נגד ערות חבירו וגם ערות דבור אינו מובן דלמה לא אמר ערות דבר כפשט' אלא צ"ל שט"ס הוא וצ"ל שיכור מהו כו' וכן בר"ש פ"א דתרומות הביאו ולא כתיב מלת ערום כלל ועל שיכור קאי וחזקיה פליג ואמר שבין לק"ש ובין לברכה אסור ופליג גם על ר' אסי שאמר ואכלת כו':

א

ס"ב וה"מ במהלך כו'. גמ' שם והוא לשון הטור בשם בה"ג וכ"כ סמ"ג והשמיטו מש"ס דג' מילין בעינן ונראה דס"ל כדעת הגאונים כמ"ש בס"ג כ"א שהוא שתוי כו' ולכן לא קאמר ר"ג יטייל ג' מילין אלא עד שיפיג יינו וקרה שבג' מילין פג ועוד השמיטו מש"ש השתא דאתית כו' ואפשר שסוברים שדיחוי' הוא והרי"ף והרמב"ם ורא"ש השמיטו דין רכוב לגמרי והג"א שם כ' כל דברי גמ' שם:

א

ס"ג כ"א כו'. כנ"ל:

ב

ולכן כו'. כמש"ש ביין האיטלקי וה"ה להיפך:

ג

וכ"ש אם כו'. עד"מ:

א

במחבר סעיף ב' אבל רוכב. נ"ב עיין מג"א וט"ז ופר"ח וחמד משה ולפענ"ד צ"ע נמי מאי טעמא השמיט הרמב"ם בפ"א מהלכות ביאת מקדש הך דיין האיטלקי והא הרמב"ם מייתי כל הדינים וע"כ נראה דעל ב' תירוצי הש"ס קשה. על התירוץ הראשון קשה אי ס"ד דיין האיטלקי משכר טפי א"כ מאי טעמא אמר דלמדנו ממנו שרביעית יין האטילקי משכר הא אפילו יין דעלמא נמי משכר והוי ליה למימר דמשכר טפי. ועל תירוץ השני קשה אי ס"ד יין האיטלקי שוה לשאר יין רק רוכב שאני דגרע כמ"ש בס' חמד משה א"כ מאי טעמא אמר ר"ג כלום שתינו רביעית יין האיטלקי ואמאי נקיט האיטלקי דוק' מה לי הוא או יין אחר וע"כ נראה לפענ"ד עפ"י הקדמה שאני אומר מסברא דמה דקיי"ל בכריתות דבהפסיק בה ולא שתאה בבת אחת דאינו משכר כמ"ש המג"א סק"א היינו לענין רביעית אבל אם כבר שתה רביעית מצומצם בבת אחת שוב מצטרפין מה ששתה עוד להיות נידון ביותר מרביעית ועיין לקמן סי' קכ"ח סעיף ל"ח אבל אם לא שתה בבת אחת כלל אז אפילו שתה כמה חצאי רביעית אין מצטרפין לדונו כיותר מרביעית ועיין בכ"מ פ"א מהלכות ביאת מקדש הלכה ה' שחילק כה"ג לענין מזוג ע"ש. והשתא נ"ל דר"ג דדקדק לומר יין האיטלקי י"ל על ב' אופנים או משום דמשכר טפי ורצה להורות לתלמידים דמשום כן מצריך יותר ממיל. ולפי"ז יהיה דוחק בלשון הברייתא שאמרו למדנו ממנו שרביעית יין האיטלקי משכר דהוי ליה למימר דמשכר טפי או דנימא שר"ג שתה עוד יין אחר ובו לא הי' מסופק שבודאי לא היה רביעית אך בכוס יין האיטלקי היה מסופק אם הוה בו רביעית והוא שתה בבת אחת ונמצא מצטרפין האחרים להיו' נדון כשותה יותר מרביעית דלא סגיא ליה במיל ויפה אמרו שלמדנו ממנו שרביעית יין האיטלקי משכר עכ"פ הא אי לאו הכי לא היו מצטרפין האחרים ליותר מרביעית אבל אינו משכר טפי אפשר דגרע נמי מדהוצרך הוא ללמד זה ממנו והשתא כשהקשה המקשן מהך ברייתא הוי מצי לשנויי דר"ג יותר מרביעית שתה אלא דא"כ היה קשה הא דרך טורדתו ע"כ להשמר מזה נכנס בדרך דוחק לומר דיין האיטלקי משכר טפי ולא שתה יותר מרביעית והוה ס"ל דלענין זה לא חמיר שיהיה דרך טורדתו כיון דעכ"פ לא שתה יותר מרביעית ושוב כשהקשה דא"כ יהיה ביותר מרביעית נמי שדרך טורדתו ע"כ הוצרך לומר דרוכב כיושב בביתו דמי שממתין עד שיפיג יינו כל אחד לפי שיעורו ומסיק דהשתא תו לא צריך לחלק בין יין האיטלקי לשארי יינות אלא ר"ג יותר מרביעית שתה ורכב ואינו מטרידו. ומשום הכי השמיטו הרי"ף והרמב"ם חומרא דאיטלקי גם הא דרוכב דמי למי שיושב בביתו הן להקל שאינו מטרידו ביותר מרביעית וכן להחמיר שאינו מועיל בהילוך מיל בשתה רביעית. ומדוקדק בלשון ר"ג שאמר עד שיפוג יינו ולא אמר שום שיעור משמע שכל אחד ישער בנפשו. ואתי שפיר פסק הרא"ש והרמב"ם, ומיהו בעל הל"ג והטור והש"ע צריכין לדחוק ולומר אבל רוכב ודאי שדרך מפיג היין ולא רצה לומר אינו טורדתו כמהלך וממילא שמפיג באורך הזמן כמ"ש המג"א:

א

סעיף א' שתה יין וכו'. נ"ב הנה גרסינן בפ"ו דעירובין (דף ס"ה ע"א) אמר ר' חנינא כל המפיק מגן בשעת גאוה וכו' עד לבסוף מאי בינייהו א"כ דר"ש דר"ש מסר שינתיה לשמעיה מר אית ליה דר"ש ומר לית ליה דר"ש ע"ש. והנה רש"י פירש שם דמ"ד אעבורי בעי לית ליה דר"ש ואסור להתפלל עד שיעור מאיליו עכ"ל. והוא מחוסר הבנה דלמה למ"ד אעבורי בעי אסור לעוררו ומ"ד כל שאינו מגלהו מותר לעוררו. ונראה הכוונה דהנה זה ידוע דקום ועשה עדיף משב ואל תעשה ולכך עשה דוחה ל"ת וא"כ ה"נ למ"ד דהוי לישנא דאעבורי א"כ מוכח דמה שאינו מתפלל בעת שכרות נחשב לו כעשה מצוה בפועל וע"ד אמרם ז"ל ישב ולא עבר עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה. וא"כ ה"נ למ"ד לישנא דאעבורי מוכח דנחשב לו כעשה מעשה כפועל א"כ בשינה זו דבא להעביר השכרות נחשב לו כעושה מצוה ומה לי זה או מה שיתפלל ולכך אין זה דוחה את זה לכך אינו צריך להקיצו. אבל למ"ד לישנא דגלויי הוא דהיינו שאינו מגלה תפלתו א"כ מוכח שלא נחשב לו רק לשוא"ת שאינו עושה עבירה אבל לא נחשב לו לקום ועשה לכך עדיף טפי להקיצו להתפלל דהוי קום ועשה ודוחה לשוא"ת ואתי שפיר. מיהו קשה לי למה לא הזכירו הפוסקים דין זה הן אם ס"ל כפירש"י או כפירוש ר"ת דנ"מ מה יעשה טפי אם יהיה ישן או ילך כדרך עכ"פ הו"ל לבאר דין זה כמאן ס"ל וצ"ע ודו"ק היטב:

א

[א] כדי רביעית וכו'. ועיין סימן קכ"ח סעיף ל"ח דדוקא כששתה רביעית בבת אחת:

ב

[ב] כדין שוגג וכו'. והוא שהתחילו בשתיה קודם זמן תפילה, אבל התחיל לאחר זמן תפילה או אפילו סמוך לה מזיד הוי ואין לה תשלומין (לבוש). וכתב הנחלת צבי שדבריו סותרים דלקמן סימן ק"ח סעיף ח' פסק דאף התחיל אחר שהגיע הזמן הוי אנוס, עד כאן, וכן ראיתי תמיה זו בלחם חמודות דף מ' ולתשובת בית יעקב סימן ע' אשתמיט דבריהם. ולעניות דעתי לקמן מיירי שהתחיל קודם שהגיע הזמן אלא דאחר שהגיע הזמן אפשר ליה להפסיק ולהתפלל בקל ולא התפלל אף שראה שיש לחוש שימשוך העסק עד אחר הזמן אפילו הכי מיקרי אנוס כיון שהתחיל קודם שהגיע הזמן, וכן משמע לישנא שם מפני שטרוד בעסק וכו' אחר שיגמור אותו שהוא מתעסק בו, משמע שהיה מתעסק כבר ואף דהבית יוסף כתב שדברי נימוקי יוסף (שהם דברי השולחן ערוך ולבוש בסימן ק"ח) מוכיחין דהוא אונס, היינו ממה שהביא בית יוסף בסימן ק"ח שהביא ראיה לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה משמע דמיירי אף שהתחיל סמוך לזמן, אבל בשולחן ערוך אפשר שדעתו דאם התחיל כבר הוא דהוי אנוס ולא בהתחיל אחר שהגיע הזמן, גם דברי נימוקי יוסף אפשר לפרש באופן זה ודו"ק:

ג

[ג] ודין קריאת שמע וכו'. ויש מקילין דשאני תפילה שהוא בקשת צרכיו (לבוש): יכול לברך וכו'. דכתיב ושבעת וברכת רצה לומר שביעות אבל לענין צואה כתב הב"ח דכל הברכות דינם כתפילה ועיין בסימן קפ"ה הבאתי מספרי אליה רבה ליו"ד ומתוכו יתבארו דינים חדשים:

ד

[ד] אבל רוכב וכו'. כן כתב הטור בשם בעל הלכות גדולות והאריך הב"ח לתמוה דבש"ס פרק הדר קאמר דברוכב בעינן שלושה מילין וכן כתב הגהות אשירי ואמאי סתם בעל הלכות גדולות והטור לא כתבו ושגם בסמ"ג סוף סימן ש' כתב כדברי בעל הלכות גדולות בסתם ואפשר לטעות דמפיג בדרך מיל ומתרץ דפירוש הש"ס דלאו דוקא שלושה מילין אלא הפגתו יותר ממיל לפי מה שהוא האדם רך או קשה לפי מה שמרגיש בעצמו שהפיג יינו, עד כאן דבריו. ותימא גדולה שעיין בסמ"ג הלכות עבודה בסימן ש' ולא עיין בסמ"ג במקומו בהלכות תפילה בעשין י"ט זה לשונו הני מילי מהלך דרך ברגל אבל רכוב לאו דוקא דרך מיל מפיגה יין עד כאן לשונו הרי להדיא דאף ברכוב דרך מיל מפיגו ואפילו ביותר מרביעית וכן משמעות בעל הלכות גדולות שהביא הטור ואחרונים וצריך עיון, והש"ס נראה לי לתרץ לפי זה דדוקא ביין האיטלקי הוא דבעינן שלושה מילין להפגתו, אבל בשאר יינות אף שתה יותר מרביעית סגי במיל ברכוב דמפיג מהר מיין האיטלקי, ועוד חפשתי ומצאתי בבעל הלכות גדולות פרק אין עומדין זה לשונו והני מילי מהלך יותר ממיל דמשכרא ליה דרך רכוב לא משכרא ליה דרך, עד כאן לשונו. מדקאמר מהלך יתר ממיל משמע ליה בפשיטות דביתר מרביעית בעינן יתר ממיל רק במהלך יותר ממיל משכרא ליה אבל רכוב יותר ממיל מהני ליותר מרביעית, וזה יש לכוין לפירוש הב"ח ודו"ק. ולחם חמודות דף מ' האריך בענין זה וכן בתשובת חות יאיר סימן קנ"ה ולא ירדו לכל הדברים הנזכרים לעיל, גם הנחלת צבי לא עמד בזה גם לא הזכיר דברי לחם חמודות. ולענין הלכה ברביעית סגי אף ברוכב מיל כמשמעות כל הפוסקים הנזכר לעיל ורי"ף ורמב"ם והרא"ש שהשמיטו חילוק דבין מהלך לרוכב ודלא כהגהות אשירי דמצריך שלושה מילין, אבל ביתר מרביעית יש להחמיר עד שירגיש בעצמו שהפיג יינו ובתשובת ב"ח סימן ק"מ החמיר דאף ביינות שלנו אם אינו מזוג אם שתה רביעית אסור להורות ולהתפלל עיין שם:

ה

[ה] אף על פי ששתו רביעית ויותר וכו'. פירוש דאם שתה הרבה עד שהוא שיכור אף מיינות שלנו אסור להתפלל, מי שאינו מתפלל בשכרות ניצול מכל צרה, ש"ס. כתב ש"ס ביצה סימן ה' אפילו שתוי קצת יכול להתפלל תפילת מנחה ביום טוב:

א

שאר. אבל אין מצרפין אותו לענין עשרה ת' בי"ד סימן מ"ה. ולענין ג' לזימון אפשר דשרי ע"ש:

א

א) [סעיף א'] שתה יין כדי רביעית וכו' עיין לקמן סי' קכ"ח סעי' ל"ח גבי נ"כ שכתב דוקא אם שתה הרביעית בבת אחת אבל אם שתאי בב"פ או שנתן לתוכו מעט מים מותר, ואם שתה יותר מרביעית אעפ"י שהוא מזוג ואפי' שתאו בכמה פעמים אסור יעו"ש, ונראה דה"ה הכא לגבי תפלה, וכ"כ המ"א ומחה"ש סק"א, א"ר או' א' פרמ"ג א"א או' א':

א

ב) שם, שתה יין כדי רביעית וכו' פי' אף שהוא רגיל ביין שאם שותה הרבה אינו בסוג שכור אלא יכול לדבר בפני המלך ולא קרינן ביה אלא שתוי עכ"ז אם שתה רביעית חל יתפלל לכתחלה וכמו שביאר מרן בב"י דברי הטור שכתב שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך ומ"מ לכתחלה לא יתפלל אפי' אם שתה כדי רביעית יעו"ש בב"ח ודו"ק, ברכ"י או' א' זכ"ל או' ת' שע"ת או' א' מיהו אם התחיל להתפלל אינו מפסיק, א"ר סי' קכ"ח או' ס"ז:

א

ג) שם, כדי רביעית וכו' יין שבתוך הסעודה אינו משכר, סמ"ק סי' קל"ג, וי"א דגם יין שלפני המזון אינו משכר, ב"י סי' תע"ג, מ"א ומחה"ש סק"א, ר"ז או' ב', וכתב הפרמ"ג בא"א או' א' דהכל לפי מה שמבין ודעתי, ואם סעד סעודת שמחה כגון סעודת יו"ט אע"פ שלא שתה אלא בסעודה אין להורות, מ"א שם בשם הגהת סמ"ק, וכתב שם המחה"ש דהוראה ותפלה דיניהם שוה, וגם בזה כתב הפרמ"ג שם דהכל מה שהוא אדם, ועיין ביו"ד סי' רמ"ב סעי' י"ג בהגהה:

א

ד) שם שתה יין וכו' וה"ה שאר דברים המשכרים יראה דאסור להתפלל, פרמ"ג שם, ועיין ט"ז סי' קכ"ח ס"ק ל"ה שכתב וכיון שאין בזה שיעור מפורש כמו שיש ביין אסור לכהן לשתות כלל מידי דמשכר קודם נ"כ יעו"ש, וה"ה קודם תפלה יש ליזהר, ועיין בדברינו לשם בס"ד ובזה הסי' או' כ"א:

א

ה) שם, אל יתפלל וכו' אעפ"י שיעבור זמן התפלה, ר"ז או' א' ויש מקילין בשתוי שיכול לדבר בפני המלך אם זמן התפלה עוברת, חס"ל או' ב' ועיין לקמן או' כ"ג והחכם עיניו בראשו ואינו שותה יין או שאר דברים המשכרים קודם תפלה עד שידע שיש זמן להפיג יינו ולהתפלל ואם לאו אינו שותה או יתפלל קודם:

א

ו) שם, אם הוא יכול לדבר לפני המלך וכו' אם יכול לדבר לפני המלך נקרא שתוי ואם אינו יכול לדבר לפני המלך נקרא שכור, עירובין דס"ד ע"א, טור, ואינו יכול לדבר לפני המלך היינו שמגמגם בלשונו, חס"ל או' א' וכ"מ בתו' ברכות דף ל"א ע"ב ד"ה מכאן ששכור וכו' ומלך לאו דוקא אלא היינו שר או אדם נכבד וכמ"ש הברכ"י ביו"ד סי' קי"ג או' ב' לענין בש"ג יעו"ש, וכ"כ קיצור ש"ע סי' ח"י או' כ"ב:

א

ז) שם, ואם אינו יכול וכו' תפלתו תועבה, והוי כאלו עובד ע"ז. ברכות שם, ואם אינו מתפלל בשעת שכרות ניצול מכל צרה, עירובין ס"ה ע"א, מ"א סק"ב, וכ"כ האחרונים, ואפי' בזה"ז שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה תפלת שיכור תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, ב"ח, וכ"מ מסתמיות דברי הפו' ועיין לקמן או' ך' ומ"ש הפרמ"ג בא"א או' ב' דבשתה רביעית נמי הוי כאלו עובד ע"ז אינו מוכרח כיעו"ש בפר"ח ובגמרא שם ודו"ק וכ"מ מסתמיות דברי הפי' דלא אסרי בשתוי אלא לכתחלה ואי הוי כעובד ע"ז הוו"ל לאסור אפי' בדיעבד ועיין לעיל או' ה' ודו"ק:

א

ח) שם, תפלתו תועבה יין ושכ"ר א"ל תש"ת ר"ת ואם שתה כדי רביעית אסור להתפלל, תפלת שכור תועבה, טור, עו"ת או' א' וגם תש"ת ר"ת תפלת שתוי תפלה, פרישה או' ד' לבוש סעי' ג' ועיין יפ"ל או' א' שכתב דכ"ז היא כתוב בטור הנדפס עם ב"ח וממנו למדו פרישה ולבוש רק בטור הנדפס עם ב"י נשמט מסי"ד תש"ת ר"ת תפלת שתוי תפלה יעו"ש:

א

ט) שם, משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג, שאם היה חשיב כמזיד אין לו תשלומין כמ"ש בסי' ק"ח סעי' ז' ב"י:

א

י) שם, כדין שוגג, והוא שהתחיל בשתייה קודם שהגיע לזמן התפלה אבל התחיל לאחר שהגיע זמן התפלה או אפי' סמוך לה מזיד הוה ואין לה תשלומין, לבוש, והביאו א"ר או' ב' יעו"ש סו"ב או' ד' וכ"נ דעת הט"ז בסי' רל"ה סק"ד, מיהו מרן ז"ל בב"י כתב דאפי' התחיל לשתות אחר שהגיע זמנה אם היה סבור שיהיה לו שהות אח"כ להתפלל לא מקרי מזיד יעו"ש, וכ"כ העו"ת או' ב' מ"א סק"ג, מאמ"ר או' א' ח"א כלל כ"ב או' י"ח, וא"כ כיון דיש פלוגתא בזה יש להתפלל אותה בתורת נדבה ולחדש בה שום דבר ויתנה אם אני חייב בתשלומין תהיה בתורת תפלת תשלומין וא"ל תהיה בתורת נדבה, וכ"כ החס"ל בסי' ק"ח או' ד' בן א"ח פ' משפטים או' י"ד, ועיין לקמן סי' ק"ז או' ך':

א

יא) שם, כדין שוגג, ומדלא חולק מרן ז"ל בזה בין שתוי לשכור משמע שדיניהם שוה שגם בשתוי אם עבר זמן התפלה משלים אותה בתפלה שאחריה כדין שוגג, וכ"כ הנו"ש או' א':

א

יב) שם בהגהה, ודין ק"ש כדין תפלה, ויש מקילין דשאני תפלה שהיא בקשת צרכיו מן המלך וצריכה להיות יותר בישוב הדעת ובאימה מק"ש, לבוש, וכ"כ ב"י, א"ר או' ג' והפר"ח כתב דפסוק ראשון דבעי כוונה אם קראו בהיותו שכור לא יצא וצריך לחזור ולקרותו ומפסוק ראשון ואילך יצא דלא גרע ממתנמנם שנת' לעיל סי' ס' ג' סעי' ה' דיצא יעו"ש, ועיין באו' שאח"ז ואו' י"ד:

א

יג) שם בהגהה, אבל שאר ברכות יכול לברך אעפ"י שהוא שכור וכ"כ התו' בברכות דף ל"א ע"ב ד"ה מכאן ששכור וכו' והרא"ש פ' אין עומדין ול"ח שם. וכ"כ הלבוש, ב"ח, עט"ז או' א' שכגה"ג הגב"י או' ה' ט"ז סי' קפ"ה סק"א, סו"ב במק"ח או' א' א"ר שם, ברכ"י או' ב' ר"ז או' א' וכ"כ בזוהר פ' תרומה דף קנ"ג ע"ב, וכן פסק מרן ז"ל לקמן סי' קפ"ה סעי' ד' לגבי ברה"מ, ומילתא דפשיטא היא דאין לחלק בין ברה"מ לשאר ברכות דכיון דברה"מ שהיא דאורייתא שכור מברך כ"ש שאר ברכות שהם מדרבנן ודלא כהנו"ש או' ב, שרצה לחלק בזה ותמה על מור"ם ז"ל וכתב דמרן ז"ל לא ס"ל הכי דליתא והוא הפך מור"ם ולביש ול"ח וב"ח ועט"ז ושכנה"ג וט"ז וסו"ב וא"ר וברכ"י ור"ז דכולהו ס"ל דלא יש חילוק בין ברה"מ לשאר ברכות כנז' ומה שיש מקשים מדברי התו' פ' הדר בעירובין דס"ד ע"א דשם נסתפקו בשכור אם יכול לברך ברה"מ ושאר ברכות לדברי התו' בפ' אין עומדין בברכות שם דשם פשיטה להו דיכול לברך זה אינה קושיא דאפשר שהם תוספות אחרים, ואח"כ ראיתי שכ"כ החיד"א בשם הגדולים במע' הספרים ערך ת' או' ך' וז"ל אין להקשות מתו' שבמסכתא זו לתו' שבמסכתא אחרת אלא כאשר שני המקומות הם בשם ר"י או בשם ר"ת וכיוצא אבל כששני המקומות הם בסתם אין להקשות, דאין מופת חותך דמחבר אחד חיבר תו' השני המקומות, אמנם כששני המקומות הם בתו' מסכתא אחת אז היא קושיא וטעונה תירוץ, וזה פשוט עכ"ל, וכבר כתבנו דדעת הפו' כדברי תו' פ' אין עומדין וכן סתם מרן ז"ל בסי' קפ"ה סעי' ד' ומה שהביא מרן ז"ל בסי' קפ"ה סעי' ה' סברת התו' פ' הדר שנסתפקו בזה הוא כדי לחוש לה לכתתלה שלא יביא האדם עצמו לידי כך לשתות הרבה ולברך כשהוא שכיר כי כן דרך מרן ז"ל כשיש ב' הברות סברה הנראית לו להל' כותב אותה בסתם וסברה האחרת כותב אותה בשם יש אומרים כמבואר בדברינו לעיל סי' י"ג או' ז' והכי נמי סברת התו' פ' אין עומדין כתב אותה בסתם להלכה מפני שכן נראה פשט דברי הירושלמי וסברת תו' פ' הדר כתב אותה בשמם כמו שהיא כדי לחוש לה לכתחלה, וכ"ז כשלא הגיע לשכרותו של לוט אבל אם הגיע לשכרותו של לוט כיון דפטור מכל המצות אם קרא ובירך לא מיפטר בכך שהרי פטור היה באותה שעה וחייב לחזור ולקרות ולברך, פר"ח סוף או' א' וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' ג':

א

יד) שם. אבל שאר ברכות וכו' וברכות ק"ש דינא כק"ש עצמה, א"ר בסי' קפ"ה סוף או' ד' ועיין לעיל או' י"ב:

א

טו) שם, אבל שאר ברכות וכו' ולענין צירוף למנין עשרה כבר כתבנו לעיל בסי' נ"ה אות י"ד בשם תשו' בית יהודה סי' מ"ה דכל שלא הגיע לשכרוחו של לוט אעפ"י שאינו יכול לדבר לפני המלך מצטרף לקדיש ולקדושה ולברכו אבל אם הגיע לשכרותו של לוט הרי הוא כשוטה ואין מצטרף לכל דבר שבקדושה יעו"ש, ומ"ש האחרונים בשם בית יהודה היפך מזה כבר כתבנו שם עליהם צ"ע דהרי הוא בהדיא שם בבית יהודה כמו שכתבני, ומ"ש הא"א שבגליון הש"ע בזה הסי' אות א' בשם תשו' ב"ד ט"ס הוא וצ"ל תשו' בית יהודה כי לא נמצא זה בתשו' ב"ד שם כ"א בתו' בית יהודה וגם עליו יפול הצ"ע ודו"ק:

א

טז) [סעיף ב'] דרך מיל ושינה כל שהוא וכו' פי' או דרך מיל או שינה כל שהוא, רש"י עירובין ס"ד ע"ב וכ"כ הלבוש, עו"ת אות ד' יפ"ל אות ג':

א

טוב) שם, אבל אם שתה יותר כל שכן ששינה משכרתו, דוקא שינה מעט אבל שינה הרבה מפיגתו, כ"מ ה' ביאת מקדש פ"א דין ה' מ"א סק"ד, א"א אות ד' מחה"ש אות ד' ר"ז אות ג':

א

חי) שם, וה"מ במהלך ברגליו אבל רוכב ודאי דרך מפוגה היין, הנה בדין זה רבו הדעות והפירושים בדברי האחרונים ז"ל כיעו"ש בדבריהם, וע"כ אנחנו לא נכתוב אלא מאי דמשמע מפשט דברי הטור ומרן ז"ל שכתבו דרך מיל מפוגה היין בשתה רביעית ומשמע דלא יש חילוק דבין רוכב בין מהלך דרך מיל מפיגה רביעית יין, אלא רק החילוק הוא בשתה יותר מרביעית דאם הוא מהלך ברגליו דרך טורדתו יותר ואם הוא רכוב דרך מפיגה, והא דסתמו ולא כתבו כמה דרך צריך עד דמפיג לומר שהכל לפי כח היין וכח האדם ורוב שתייתו וכשמפיג אז יתפלל, וכ"כ הב"ח, וכ"פ א"ר או' ד' והברכ"י או' ג' וכתב הנו"ש או' ג' דכן הוא הסכמת רוב האחרונים יעו"ש ועיין נה"ש או' א' מ"ש על דברי המ"א סק"ה יעו"ש:

א

יט) שם, אבל רוכב ודאי דרך מפיגה היין, והרוצה שישקוט השכרות ישתה חומץ, גם ישקוט אם יאכל כרוב או שקדים המרים, שבט מוסר פי"א, והביאו פ"ע או' ו':

א

ך) [סעיף ג'] בהגהה, ולכן אין נזהרין וכו' זה קאי אשתוי שאין בו איסור אלא לכתתלה אבל בשכור שתפלתו תועבה ודאי יש ליזהר אפי' לדידן והמתפלל כשהוא שכור צריך לחזור ולהתפלל כמ"ש התוס' פ' הדר, ט"ז סק"ג, ר"ז או' ד' וכ"כ לעיל או' ז':

א

כא) שם בהגהה, ולכן אין נזהרין בינות שלנו וכו' אעפ"י ששתו רביעית ויותר וכו' פי' דאם שתה הרבה עד שהוא שכור אף מיינות שלנו אסור להתפלל, עו"ת או' ו' א"ר או' ה' וכ"ז לפי מ"ש מור"ם ז"ל מיהו הלח"י דף ח"י ע"ג כתב וז"ל נראה דכי היכי דרבינו ז"ל ודעמיה לא חילקו בשיעור רביעית בין יין סתם ליין החזק כיין האטלקי לחומרא כדכתיבנא שם ה"נ האידנא אין לחלק ולהקל ברביעית יין שלנו ודלא כתה"ד וכ"כ הב"ח בתשו' סי' ק"מ עכ"ל, והביאו הנו"ש או' ד' וכתב עיין רואה דדחויה ס' תה"ד וממילא לאו שפיר עבדי מה שאינן נזהרין ביין שלנו בשתיית רביעית וכ"ש אם ישתו יותר מרביעית דגם תה"ד גופיה לא התיר ודלא כמור"ם ז"ל שהקל בזה יעו"ש, ועיין באו' שאח"ז:

א

כב) שם, וכ"ש אם מתפללין מתוך הסידור וכו' ליישב המנהג כתב כן כמ"ש בד"מ או' ג' אבל מ"מ אין נכון לעשות כן, פרמ"ג א"א או' ו' ואף לפי המנהג שכתב רמ"א ז"ל אם מרגיש בעצמו שדעתו מבולבלת קצת לא יתפלל לכתחלה עד שתתיישב דעתו אם לא יעבור זמן התפלה כנ"ל:

א

כג) שם, שאין חוששין לשכרות מעט, כתב ביש"ש פ"ב דביצה סי' ה' וביו"ט יכול להתפלל מנחה אעפ"י ששותה קצת דא"א להמתין עד שיפיג יינו וכ"ש האידנא דבל"ה אין מכוונין כ"כ שאין להקפיד בשתוי כמ"ש בהג"מ עכ"ל, מ"א סק"ו, א"ר או' ה' ר"ז או' ד' ודוקא בשתוי יש להקל שלא יעבור זמן המנחה אבל שכור אסזר להתפלל כמש"ל או' ז' וכ"כ ר"ז שם ומחה"ש סק"ו, ועיין לעיל או' ה':

א

(ט"ז סק"א) הנץ החמה. מזה מוכח דשיכור אינו אונס והקשה ע"ז הב"י מדאמרינן בש"ס ההוא זוגא דרבנן:

ב

(סק"ב) טפי והאמר ר"נ ל"ש אלא ששתה פי' וכיון דיין האיטלקי הוי משכר טפי הוי דינו כיותר מרביעית ע' תשובת ב"ח סימן ק"מ:

ג

(שם) יין אלא ודאי דאיטלקי פי' דמש"ה הא דאמר השתא דאתית להכי כו' וא"צ לחלק בין איטלקי זה אינו להלכה אלא הלכה הוא כתירוץ ראשון:

ד

(מ"א סק"ה) ג' מילין וכ"כ ר"ן. לפום מאי דאמר השתא דאתית להכי:

ה

(שם) משמע דרכוב פירוש לענין דברביעית סגי במיל ברכוב כמו במהלך מדלא חילק ברביעית בין מהלך לרכוב ולא עוד דמשמע מהטור דעדיף רוכב ממהלך ביותר מרביעית ומהני ביה אפילו מיל לזה סיים המג"א ואפשר דמודה כו'. ומ"מ ק"ק איך אפשר דמודה למה לא כ' חילוק זה וי"ל בדוחק:

א

כדי רביעית. עסי' קכ"ח סל"ח דדוקא כששתאו בבת אחת כ' סמ"ק סימן קל"ג יין שבתוך הסעודה אינו משכר ועסי' תע"ג ס"ג די"א דגם שלפני המזון אינו משכר ובהגה' סמ"ק אם סעד סעוד' שמחה כגון סעודת י"ט אף על פי שלא שתה אלא בסעודה אין להורות:

ב

תפלתו תועבה. והוי כאלו עע"א [גמרא ברכות רפ"ה], ואם אינו מתפלל בשעת שכרות ניצול מכל צרה, [גמ']:

ג

כדין שוגג. הרב"י האריך לחלק וצ"ע שלא כ' מזה פה בש"ע ולכן נ"ל שחזר בו ודעתו שבניו של ר"ג לא היו שכורי' כלל אלא נמשך לבם אחר המשתה שהיו יושבים במשתה ולכן אינם אנוסים אבל שכור חשוב אנוס שלא ידע להזהר ולקרות וכ"ש למ"ד שאסור לקרות ובתפל' לכ"ע אסור וה"ל אונס ואפי' התחיל לשתות אחר שהגיע זמנה שהיה סבור שיהיה לו שהות אח"כ מקרי אונס כמ"ש סי' ק"ח ס"ח עב"ח וב"י עסי' פ"ט ס"ה:

ד

ששינ' משכרתו. דוקא שינה מעט אבל שינה הרבה מפיגתו (כ"מ ה' ביאת מקדש):

ה

רוכב. איתא בגמר' דרוכב בעי ג' מילין וכ"כ הג"א ול"ח פ"ח דברכו' סי' ל"ב וכ"כ הר"ן פ' הקור' עומד גבי נשיאו' כפים ובטור משמע דרכוב כמהלך דמי ואפשר דמודה דביותר מרביעית בעי ג' מילין:

ו

לשכרות מעט. כתב ביש"ש פ"ב דביצה ס"ה ובי"ט יכול להתפלל מנחה אף על פי ששותה קצת דא"א להמתין עד שיפיג יינו וכ"ש האידנא דבלא"ה אין מכוונין כ"כ שאין להקפיד בשתוי כמ"ש בהגהות מיימוני עכ"ל:

א

(א) שתה יין – ונראה דה"ה שאר משקין המשכרים וכפי מה שכתב הט"ז לקמן בסימן קכ"ח ס"ק ל"ה לענין נשיאת כפים ואפילו לדעת המ"א שם דמיקל בנשיאת כפים מסתברא דתפילה חמירא ואסור כמו ביין כ"כ בספר מגן גיבורים עי"ש ולפי דעת הט"ז לקמן הנ"ל לא בעינן בשאר משקין שיעור רביעית עי"ש ולי נראה דמ"מ בעינן שיהא בו כדי לשכר ברביעית יין:

ב

(ב) כדי רביעית – דוקא אם שתאו בבת אחת אבל בשני פעמים או שמזגו במעט מים מותר ואם שתה יותר מרביעית בכל גווני אסור עד שיסיר יינו מעליו וכדלקמן בסימן קכ"ח סל"ח. וכ"ז כשיכול לדבר לפני המלך דאל"ה אין שייך לענינינו דאיירי בתפלה שום חילוק בזה. כתב המ"א בשם הסמ"ק יין שבתוך הסעודה אינו משכר ועיין עוד שם וכתב הפמ"ג דכ"ז הכל לפי מה שמבין בדעתו:

ג

(ג) אל יתפלל – ואפילו אם עי"ז יעבור זמן תפלה פר"ח. ועיין בסוף הסימן בשם הים של שלמה דעכשיו שבלא"ה אין מכונין כ"כ בתפלה אין לחוש כ"כ להחמיר אם ע"י המתנתו יעבור זמן תפלה:

ד

(ד) עד שיסיר יינו – ואף אם רגיל לשתות הרבה ואינו שיכור כלל ברביעית אפ"ה לא יתפלל לכתחלה אם שתה רביעית יין [ברכי יוסף]:

ה

(ה) תועבה – והוי כאלו עובד עכו"ם ואם אינו מתפלל בשעת שכרות ניצל מכל צרה. ש"ס:

ו

(ו) כדין שוגג – ואפילו התחיל לשתות אחר שהגיע זמנה שהיה סבור שיהיה לו שהות להתפלל לאחר שיפוג מן היין המועט שהתחיל לשתות בדיעה מיושבת ואח"כ נמשך לב להמשתה ושכח על התפלה ונשתכר כ"כ עד שלא נשאר לו שהות להפיג את יינו טרם עבור זמן התפלה ג"כ שוגג מיקרי ומיהו ודאי אם הוא סמוך למנחה ויעבור הזמן ודאי אם ישתכר שלא יוכל להפיג את יינו בזמן קצר כזה מזיד הוי לכו"ע ואין לו תשלומין:

ז

(ז) ודין ק"ש – וברכות ק"ש ג"כ דינם כק"ש. א"ר:

ח

(ח) כדין תפלה – היינו דאף שתוי אסור לכתחלה בק"ש והלבוש כתב דיש מקילין בק"ש אף אם הוא שכור דשאני תפלה שהוא בקשת צרכיו וכ"כ בלקוטי הרמב"ן בסופו אכן בביאור הגר"א הרחיב לבאר דברי הירושלמי שיש בענין זה ולפי דבריו מסקנת הירושלמי לאסור שכור בק"ש ע"כ יש ליזהר לכתחילה שלא לבוא לידי כך ובדיעבד אם נשתכר אין לפטור את עצמו מק"ש משום זה וכעין שכתב המ"א לקמן בסימן קפ"ה לענין בהמ"ז ואם יפוג יינו עד שלא עבר זמן ק"ש יחזור ויקרא הפרשיות:

ט

(ט) אבל שאר ברכות – כלל בזה אף בהמ"ז שהיא דאורייתא ועיין לקמן בסי' קפ"ה ובמה שכתבתי שם:

י

(י) יכול לברך – אבל אין מצרפין אותו למנין עשרה ולענין ג' לזימון אפשר דשרי:

יא

(יא) שהוא שכור – עיין בביאור הגר"א ולפי דבריו יש להחמיר לכתחילה בשיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך אף בשאר ברכות וכ"כ הפמ"ג יו"ד סימן א' ס"ק ל"ה במשבצות זהב וכ"ז כשלא הגיע לשכרותו של לוט דאל"ה כשוטה יחשב לגמרי לכו"ע ופטור אז מכל המצות ע"כ אפילו בדיעבד אם קרא אז ובירך לא מיפטר בכך שהרי פטור היה באותה שעה וחייב אח"כ לחזור ולקרות ולברך. פר"ח ופמ"ג:

יב

(יב) דרך מיל – בין במהלך ובין ברוכב וי"א דברוכב בעינן דוקא שלשה מילין:

יג

(יג) משכרתו – דוקא שינה מעט אבל שינה הרבה מפיגתו [מ"א בשם הכ"מ]:

יד

(יד) אבל רוכב – שאין לו טורח כ"כ:

טו

(טו) מפיגה היין – והוא שרכוב ג' מילין ומ"מ הכל לפי רוב היין שאם הרבה לשתות מאוד אין דרך ג' מילין מפיגתו:

טז

(טז) ולכן אין וכו' – זה קאי אשתוי שאין בו איסור אלא לכתחילה אבל בשיכור שתפילתו תועבה ודאי יש ליזהר אפילו לדידן וצריך לחזור ולהתפלל. [ב"ח וט"ז]:

יז

(יז) שאין חוששין – היינו ליישב המנהג אבל מ"מ אין נכון. [פמ"ג]. כתב ביש"ש פ"ב דביצה וביו"ט יכול להתפלל מנחה אע"פ ששותה קצת דא"א להמתין עד שיפוג יינו וכ"ש האידנא דבלא"ה אין מכוונין כ"כ שאין להקפיד בשתוי:

א

רביעית עבה"ט ועיין בר"י פירושו אף שהוא רגיל ביין שאם שותה הרבה אינו בסוג שכור אלא יכול לדבר בפני המלך ולא קרינן בי' אלא שתוי מ"מ כיון ששתה רביעית לא יתפלל לכתחלה ע"ש:

א

משלים אותה תפלה. דחשיב כשוגג ובב"י הביא דברי הרא"ש על מעשה דבני ר"ג שבאו מבית המשתה א"ל לא קרינו את שמע א"ל אם לא עלה כו' דמשמע שאחר שע"ה אינם רשאי' לקרות ואע"ג דאנוס קורא עד הנץ החמה ותי' הרא"ש דבני ר"ג לא היו אנוסים אלא נמשך לבם אחר המשתה והאריך ב"י בביאור דבריו ותמהני אמאי לא פירשם כפשוטו שכל הלילה לא היו שכורים אלא שביטלו מחמת תאות המשתה משא"כ בזוגי דרבנן דריב"ל שהיו שכורים כל הלילה והוין אנוסים:

ב

אבל רוכב כו'. כ"כ בטור בשם בה"ג וי"ל ע"ז מסוגי' דפ' הדר דהכי אי' אמר רמי בר אבא דרך מיל ושינה כ"ש מפיגין את היין אר"נ ל"ש אלא ששתה כדי רביעית אבל שתה יותר מרביעית כ"ש שדרך טורדתו ושינה משכרתו ופרכי' ודרך מיל מפיג היין והתני' מעשה בר"ג שהיה רוכב כו' כיון שהגיע לכזיב בא א' לשאול על נדרו אמר לזה שעמו כלום שתינו רביעית יין האטלקי א"ל הן א"ל א"כ יטייל אחרינו עד שיפיג יינינו וטייל אחריהן ג' מילין וכו' ומשני שאני יין האטלקי דמשכר טפי והאמר ר' נחמני ל"ש אלא ששתה כו' ומשני רכוב שאני פירש"י דאין לו טורח הדרך השתא דאתית להכי לרמי בר אבא נמי ל"ק רכוב שאני פי' רש"י לרמי בר אבא דאמר דרך מיל והכא תנא ג' מילין ל"ק דרכוב שאני דאין לו טורח לפיכך אין מפיג כ"כ לפ"ז למדנו שברכוב יש קולא וחומרא דהיינו באם שתה רביעית יש חומרא ברכוב דלא סגי בשיעור מיל רק צריך יותר וזהו מה דאמר בגמרא במסקנא רכוב שאני ובאם שתה יותר מרביעית יש קולא ברכוב דבמהלך לא מהני כלל דרך וברכוב מהני וזה מ"ש בגמרא תחלה רכוב שאני וכ"כ בהדיא בהג"א שם וא"כ קשיא על הטור שני קושיות חדא דא"כ היה לו לכתוב דברביעית לא מהני שיעור מיל ברכוב שנית דביותר מרביעית היה לו לכתוב דבעי' ברכוב ג' מילין ולמה כתב סתם בזה דדרך מפיג ועל הרי"ף והרא"ש יש לתמוה יותר דהם לא כתבו הך חילוק דבין רכוב למהלך ברגליו רק כתבו חילוק בין רביעית ליותר דברביעית סגי בדרך מיל וביותר מרביעית לא סגי ולא זכרו כלום מרכוב ונלע"ד דה"ג ס"ל דאף על גב דלפי מה דאמרינן השתא דאתי' להכי כו' א"צ לן לומר שאני יין האטלקי דמשכר טפי מ"מ מוכח מדברי ר"ג בברייתא דיש חילוק בזה מדאר"ג כלום שתינו רביעית יין האיטלקי ולא אמר סתם יין אלא ודאי דאיטלקי חמיר טפי לפי האמת אלא דתלמודא אמר דלענין קושיא על רמי בר אבא א"צ לן בזה ומ"מ כיון דלפי האמת איטלקי חמיר טפי אפשר שהוא משכר יותר מיות' מרביעית סתם יין וכ"מ לישנ' דתלמוד' דאמ' דמשכר טפי ונכלל בזה אפי' מיותר מרביעי' וא"כ יש לנו לומר כיון דיש מעליות' ברכוב טפי ממהלך איכא למימר דדוקא באיטלקי הצריך ר"ג ברכוב ג' מילין אבל בסתם יין אפי' ביותר מרביעית ורכוב הסברא נותנת דסגי בדרך מיל כיון שהוא רכוב ואף שאין הדבר מבורר כ"כ כיון דספיק' דרבנן היא דהא בדיעבד יצא בשינה ע"כ אזלינן להקל וסגי ברכוב מיל אפי' ביותר מרביעית זו היא דעת ה"ג אבל הרי"ף והרא"ש ס"ל בהאי ספיק' לחומרא כיון דלא אתברר לן ענין יין האיטלקי אזלינן לחומרא ותפסי' משום לא פלוג בכל יותר מרביעית דלא מהני רכיב ולא מהני דרך כמו במהלך. והא דלא כתבו דיתר מרביעית מהני ברכוב בג' מילין כמו באיטלקי י"ל דיתר מרביעית לא הוה מילתא דפסיקא דודאי אם הרבה לשתות מאוד ביותר מרביעית חמיר טפי מאיטלקי ע"כ לא שייך למינקט בזה דמהני ג' מילין משא"כ באיטלקי דהוא דבר קצוב ברביעית וחזי' ביה דמהני ביה ג' מילין והפוסקים לא נקטו כלל דין איטלקי שאינו מצוי כלל בינינו כנ"ל:

ג

ולכן אין נזהרין כו'. זה קאי אשתוי שאין בו איסור אלא לכתחלה אבל בשכור שתפלתו תועבה ודאי יש ליזהר אפי' לדידן והמתפלל כשהוא שיכור צריך לחזור ולהתפלל כמ"ש התוס' בפ' הדר ורב"י כ' בשם המרדכי דהשתא אין נזהרין משום דבלא"ה אין אנו מכוונים כ"כ זה קאי אשאר מילי דשמעתן כגון הבא מן הדרך שלא יתפלל לדברי הגמרא וכן ר"י לא מצלי ביומא דרתח וכמ"ש ב"י אח"כ בשם הג"מ אבל לא אתפלת שכור שהיא תועבה וחסרון יש במרדכי וכבר הוגה במרדכי דפוס קראקא ומו"ח ז"ל האריך בזה דצריך לחזור ולהתפלל בזה וכבר הפליגו בגמר' בעונש מי שמתפלל בשכרות ואמרו שמי שנזהר בזה סוגרין הצרות בעדו וילפוה מקרא ומכלל הן אתה שומע לאו ח"ו ע"כ צריך לאזהרה יתירה בזה: