שולחן ערוך, אורח חיים צ״ח: צריך שיהיה לו כוונה בתפלתו. ובו ה סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

צריך שיהיה לו כוונה בתפלתו. ובו ה סעיפים:
המתפלל צריך שיכוין בלבו פי' המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאלו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל ק"ו לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שיתבטל המחשב' וצריך שיחשוב בדברי' המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמי' ולא יחשוב בדברי' שיש בהם קלות ראש: הגה ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלו' האדם ויסיר כל תענוגי האדם מלבו [הר"י ריש פ' אין עומדין] ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בב"ה כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא [בנימין זאב סימן קס"ג ואגודה פרק כיצד מברכין]:

ב

לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו ולא בשעה המבטלת כוונתו [טור בשם ר"מ מרוטנבורג הגה"מ פ"ד מהלכו' תפלה] ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה:

ג

יתפלל דרך תחנונים כרש המבקש בפתח ובנחת ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה:

ד

התפלה היא במקום הקרבן ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים ומעומד דומיא דעבודה וקביעות מקום כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו ושלא יחוץ דבר בינו לקיר דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו לכלי. וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כמו בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה ומ"מ טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות:

ה

אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי כיון שכיוונתי בתפלתי כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם (שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו) אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בחסדו ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו:

א

ושלא יחוץ דבר בינו לקיר וכן שלא יחוץ בינו לקרקע דומיא דקרבן (טור) מ"מ ליכא עכובא בדבר ולא אמר שלא יחוץ בינו לבין הקרקע אלא למצוה מן המובחר וכן נוהגין לשטוח על הקרקע ביה"כ עשבים יבישים וכן נוהגין לשטוח מחצל' בט' באב ועומדים עליהם ומתפללים (מורי בב"ח):

א

בלבו. כתב בספר הגן לבטל המחשבה רעה בעת התפלה יאמר ג"פ פי פי פי ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי רק בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה ע"כ. וכתב המג"א עליו ואינו נ"ל לעשות זה בתוך תפלת י"ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה בדוקה היא:

ב

הקטנים. בשל"ה קורא תגר על המביאים ילדים לבה"כ ע"ש שדבריו נכונים:

ג

שמבטל. כגון שכר חדש שמריח:

ד

המבטלת. כגון הבא מן הדרך:

ה

לקיר. בטור כתב עוד ובינו לקרקע. וכתב ט"ז דוקא ג"ט אבל בפחות מג"ט אפי' מצוה ליכא. וכן נוהגין לשטוח על הקרקע בי"כ עשבים יבשים וכן נוהגין לשטוח מחצלאות בט"ב ועומדים עליהים ומתפללים. ב"ח. אסור להתפלל בבריכה הלק"ט ח"א סי' צ"ד ע"ש:

א

ברכות ל'

ב

סמ"ק והטור

ג

סא"ח

ד

עירובין ס"ד

ה

ברכות כ"ט

ו

סימנתיו לעיל סימן צ'

ז

טור וסמ"ק

ח

ר"ה י"ג

א

ס"א המתפלל כו'. ל' ב' לעולם כו' ל"א א' ת"ר כו' וחנה כו':

ב

ויחשוב כו'. יומא נ"ב ב'. וערש"י שם ד"ה לשמאל כו' סנהדרין כ"ב א':

ג

ויסיר כו'. ערובין ס"ה א':

ד

ויחשוב כו'. שם ס"ד שיכור כל כו':

ה

וצריך שיחשוב כו'. כמ"ש אין עומדין כו' שוהים שעה:

ו

ויחשוב קודם כו'. שם שוהין כו' כדי כו' וכ' תר"י אין ר"ל בתפלה דא"כ הל"ל בתפלה אלא שיהיה לבם שלם למקום שיחשוב ברוממות ה' כו' ויסיח כו' וע"ז אמרו שם סימן לדבר תכין כו' והוא על טהרת האדם מתענוגי העה"ז שזה צריך סיוע מהמקום כמ"ש והכן לבבם אליך וז"ש סי' לדבר ולא אמר ראי' אלא מפני שפשטא דקרא לא על כונת התפלה אלא סיפא דקרא תקשיב כו' מורה ע"ז:

ז

ואסור כו' כדי כו'. ע' זוהר ח"א קל"ב ע"ב ות"ח דהא אוקמוה לא יצלי כו' בגין כו' לא ישוי כו' ע"ש:

א

ס"ב ועכשיו כו'. הג"מ בשם תוס':

א

ס"ג יתפלל כו' ושלא כו'. כר' אושעיא ורבנן דלכתחלה לכ"ע תרווייהו בעי. טור וב"י:

א

ס"ד התפלה כו'. כ"ו א':

ב

ולכן כו'. כמ"ש בס"א:

ג

כמו וכו'. כמ"ש לא יחשב:

ד

ומעומד. למ"ד א':

ה

דומיא דעבודה. רפ"ב דזבחים ויליף לה שם שנאמר לעמוד לשרת כו':

ו

וקביעות כו'. ו' ב' ז' ב':

ז

כמו כו'. פ"ה דזבחים:

ח

ושלא כו'. ה' ב':

ט

דומיא כו'. זבחים כ"ד א'. וערש"י שם ד"ה לא כו' ועתו' שם:

י

וראוי כו'. ברכות ל' ב' מציין כו' ושבת קי"ד א' מנין לשינוי בגדים כו':

א

ס"ה אל כו'. ברכות ל"ג ב' ועתוס' ד"ה כל כו' ור"ה ט"ז ב' ועתוס' שם ד"ה ועיון כו':

א

יתפלל דרך תחנונים וכו' – מה מאוד צריך האדם ליזהר בזה כי יש כמה פוסקים המצריכין לחזור ולהתפלל מחמת זה הלא המה הב"ח והא"ר וכן מוכח מהב"י והמאמר מרדכי ומגן גבורים הוכיחו מהרמב"ם [פ"ד מה"ת הלכה ט"ז] דסבר ג"כ הכי ולדעתי אין ראיה כ"כ דכה"ג מה שאמר שם לפיכך צריך לישב מעט וכו' בודאי הוא רק לכתחילה וכן הפמ"ג כתב דיש לחוש לחשש ברכה לבטלה ואין להחמיר דיעבד ועכ"פ לכתחילה מאוד יזהר בזה. עוד נ"ל פשוט דאפילו לדעת המאמ"ר ומגן גבורים אין לעיכובא רק באבות לבד ובשאר ברכות רק לכתחילה דהלא לדידהו עיקר הטעם משום כונה וכמו שהוכיחו מהרמב"ם וא"כ בשאר ברכות לא הוי לעיכובא דיעבד:

א

[א] צריך שיכוין וכו'. כתב בספר הגן לבטל מחשבה רעה בשעת התפילה יאמר שלוש פעמים פי ואחר כך ירוק שלוש פעמים ולא ירוק לגמרי אך בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה, עד כאן, ואפשר שזה פירוש הפסוק יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, מיהו במגן אברהם חולק דהוי הפסק ובקיצור של"ה כתב סגולה בכוונה להעביר מחשבת חוץ שקודם תפילה יעביר ימינו שלוש פעמים על מצחו ויאמר כל פעם לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, וכן אם בא לו מחשבה חוץ בתוך התפילה ישתוק מעט ויעביר ימינו על מצחו ויהרהר פסוק הנזכר לעיל. כתב בספר חסידים סימן קנ"ח אל תמהר להוציא דבריך מפיך ואם תצטרף לפרנסה אל תשים לבך רק לאותו ברכה לברכת השנים או אם יש לו חולה רק לברכת חולים מפני שאומרים עליך למעלה זה פלוני סבור שאינו צריך אלא זאת לכך תכוין כל הברכות ואל תשים לבך רק לבקשות שאז יהיה למעלה שוטנים שאומרים אין ראוי לקבל תפילתו שבכבוד המקום אינו חושש לבקש בכוונה שברצון נפשו מכוין ולא בשבח. אין לאדם לכוין כלל שמות ויחודים אלא היודע בעצמו שיכול בהם, ושיכול לכוין בליבא ורעותא ודחילא כמו שכתב בזוהר בשלח קט"ו, וזה לשון מגן אברהם יתפלל כפשוטו להבין הדברים, עד כאן, ומקרוב נדפסו שמות ויחודים ויד הכל ממשמשין בה ועל חכמי הדור למחות ועיין סק"א, ועיין לקמן סימן רל"ב מה שכתבתי בשם ספר חסידים:

ב

[ב] הקטנים וכו'. ובשל"ה קרא תגר על המביאים לבית הכנסת. כתב ר"ח שיש לכוין ביותר בברכת השיבנו:

ג

[ג] שיש דבר וכו'. שיש שם שכר חדש שמריח. בשעה וכו'. כגון הבא מן הדרך. ועכשיו וכו'. מכל מקום יזהר אדם בכל מה דאפשר (לבוש):

ד

[ד] ושלא תראה עליו כמשאוי וכו'. פירוש דלכתחילה בעינן תרווייהו בלשון תחנונים, היינו שמדבר בנחת כרש שמבקש רחמים על עצמו ושלא יהא דומה עליו כמשאוי פירוש שלא יתפלל במרוצה כמי שמתפלל מפני החיוב ומבקש לפטור ממנו אבל בדיעבד סגי בלשון תחנונים לחוד, ואם עבר ולא דיבר בלשון תחנונים אף שאין עליו כמשאוי אין תפילתו תפילה וצריך להחזיר ולהתפלל וכן משמע בבית יוסף וב"ח ולחם חמודות:

א

ויסיר. עיין תשו' הרשב"ם סי' קצ"ג חלוקים ואזהרות רבו' בענין זה ומה שיש בין ר"ה ליה"כ וכתב בס' החסידים אל תמהר להוציא דבריך מהר מפיך ואם תרצה לפרנסה אל תשים לבך רק לאותו ברכה לברכת השני' או אם יש לו חולי רק לברכת חולים מפני שאומרים עליך למעלה זה פלוני סבר שאין צריך אלא זאת לכן תכוין כל הברכות ואל תשים לבך רק לבקשות כו' ע"כ:

א

א) [סעיף א'] המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות וכו' כתב הרמב"ם בס"ס המורה בענין התפלה וז"ל אם כשתתפלל בתנועות שפתיך ואתה מסב פניך אל הקיר ומחשב במקחך ובממכרך לא תחשיב שהתפללת אבל תהיה אז קרוב ממי שנאמר בו קרוב אקה בפיהם ורחוק מכליותיהם עכ"ל, והב"ד ד"מ אות א' וז"ל הזוה"ק פ' מצורע דף ה"ן ע"א, מאי בלא שפתי מרמה, אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דצלותא דאפיק בר נש מפומיה סלקא לעילא ובקעא רקיעין ועאלת לאתר דעאלת ותמן אתבחנת ההיא מלה אי היא מלה דכשרא אי לא, אי איהי מלה דכשרא עאלין לה קמי מלכא קדישא למעבד רעותא, ואי לאו סאטין לה לבר ואתער בההיא מלה רוחא אחרא עכ"ל וכתב הרב בע"ח שער מ' פ"ב והב"ד לעיל סי' ס' אות ז' דתפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה יעו"ש ואע"ג דהרב מדבר על כונת השמות והספירות מ"מ גם כוונת פי' המלות תעשה איזה רושם, ועוד דבלא כוונת פי' המלות אלא מחשב מחשבות אחרות לא תצא התפלה זכה ונקייה, אלא כולה מלאה חלודה, וטוב ורע מעורבה, ממה שנתנה בה מחשבת זרה היפך ממה שצריך לעשות לה בחי' נשמה ולהעלותה כמו כלה כלולה, לפני מי שהכל ברא, ובוחן מסתרות לבא, ועיין עוד מש"ל סי' צ"ה אות י"א ולקמן אות ה':

א

ב) שם, צריך שיכוין בלבו פי' המלות וכו' וכן צריך לזהר בתיבות ובאותיות ובנקודות להוציאן כתקנן ובצביונן ושלא יחסר מהם שום דבר, וז"ל סידור נהורא השלם פי"ג דף י"ד ע"ב, על כן צריך האדם להזהר בכל התפלה וההרגל נעשה טבע להוציא מלין דכשירין בשלימותא ולא תחסר כל בה, כי הלא זה ידוע בזוה"ק שבכל אות ואות ובכל קיץ וקיץ תולין כמה אלפים רבבות עולמות עליונים קדושים ונעלמים כמבואר בזוה"ק פ' אחרי דף ע"ג ע"א וז"ל ת"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי אלף בית וכו' יעו"ש שהיוצא מזה כשהאדם מוציא מפיו התיבה כתיקונה מנענע כל העולמות התלוים בהם אך כשאין האדם נותן דעתו ולבו אל הרגשת המבטא היטיב מחליף תיבה זו בתיבה אחרת שאינה כלל בתיקון סדר התפילות וגורם פגמים גדולים ר"ל באותן העולמות הקדושים התלוים באותן האותיות של התיבה כנזכר בזוה"ק בכ"מ דבתערותא דלתתא תליא אתערותא דלעילא, לכן ירגיל א"ע בזה ובתחלת הרגלה יעשה כמ"ש בד"מ שיוציא התיבות ממש כאילו מונה מעוח עד שירגיש בעצמו שבודאי לא יכשל בזה ואז יוכל לדבר התיבות אף במהירות קצת עכ"ל ועיין עו"ש שהביא מעשה נורא ע"ז בחסיד אחד מפורסם בדורי ואחר שנפטר רצו להענישו עונש גדול מפני שלא היה נזהר להוציא האותיות והנקודות כתקנן יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ה' מ"ש בזה בס"ד, וע"כ צריך האדם ליתן לבו ודעתו תמיד חק נתן בכל זמן ועדן שמוציא אותיות ותיבות מפיו בלימוד התורה או בתפלה שלא יאבד מהן שום אות מראשי התיבות או מסופי התיבות כי יש אותיות אשר נבלעים בראשי התיבות ויש באמצע ויש בסוף, וגם הבני אדם אינם שוים במבטא שלהם כי כל אחד יש לו איזה איתיות שאינם יוצאים בטוב במבטא שלו וצריך להשגיח עליהם והמהירות מוכרח שתאבד איזה אותיות והוא לא ידע וכו' ובפרט צריך ליזהר כשמיציא איזה שם מפיו משמות הקדושים שיוציאו ברעדה בקדושה ובטהרה ובכוונה גדולה, והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים, וה' יזכינו ולכל ישראל לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם:

א

ג) כתב בזוה"ק פ' בשלח דף נ"ז ע"א וז"ל כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה בלבא ורעותא ודחילו בגין דיתברכון ביה עלאי ותתאי רמאן ליה צלותיה לבר וכלא מכריזי עליה לביש, וקב"ה קרי עליה כי תבואו לראות פני וכו' עכ"ל, והביאו מ"א ריש סי' זה וכתב שמי שאינו יודע בעצמו שיוכל לקיים זה אל יכוין כלל בשמות ויחידים רק יתפלל כפשיטו להבין הדברים בכוונת הלב עכ"ד והביאו ה"ב אות א' א"ר אות א' וכ"ש מי שאינו יודע סדר הכוונות בטוב שאסור לו לכוין כמ"ש בפ' תרומה דף קע"ח ע"א בסופו וז"ל מאי ובוזי יקלו דא הוא מאן דלא ידע ליחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא לאתר דיצטריך ולאוקיר שמא דמריה טב ליה דלא אתברי וכ"ש מאן דלא אתכוון באמן עכ"ל, וכ"כ החיד"א במחב"ר סי' רע"ד אות ב' וז"ל דמי שאין לו יד בקבלה אין לומר ולהזכיר או אפי' להרהר הסודות הכתובים בסידור האר"י זצ"ל או קצורים אחרים באין מבין שהוא קרוב להפסד יותר ושרי להו מארייהו למתפללים מתוך סידורי האר"י ז"ל ולא ידעו ולא יבינו דאם מכוונים איזה דבר טועים מאד ואי לאו אסור משום יוהרא ומשום גונב דעת עכ"ל והביאו בספרו קש"ג סי' י"ב אות י"ב ואות י"ג וכתב הא"ר דמקרוב נדפסו שמות ויחודים ויד הכל ממשמשין בה ועל חכמי הדור למחות עכ"ד, והביאו הפרמ"ג בא"א אות א', מיהו מי שיודע סדר הכוו' בטוב שלמד מפי סופרים ומפי ספרים ומכוין כל סדר התפלה בגילה ורעדה בלי שום מחשבה זרה אין קץ לשכרו כמ"ש בזוה"ק שם בפ' בשלח ובפ' תרומה וכ"כ מהרח"ו ז"ל בשער הכוו' סוף דרוש ד' מדרושי הלילה דף נ"ד ע"ד יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ס"א אות כ"ח ובתשו' רב פעלים ח"ג בקו' סוד ישרים סי' י"ג ודו"ק:

א

ד) כתב החיד"א בס' שמחת הרגל דף י"ז דהתפילות המסודרות לסדר קדש ורחץ ע"פ כוונת האר"י ז"ל אין לאומרם אפי' המקובלים כי מלבד טעיות הדפיס עוד זה כי הרמ"ז מיחה במוציא כוונה בדרך תפלה וכו' יעו"ש, ועוד עיין בספרו יוסף אומץ סי' מ"ד שהביא מס' אגרות הרמ"ז סי' ו' דף ד' סע"א שכתב וז"ל לא ישר בעיני כלל ענין התפילות שתקן מהרש"ב ז"ל חדא דכמה כוונות תלויות רק במחשבה ולא בביטוי שפתים, ועוד שעיקר הכוונה היא ברגע עשיית המצוה כגון ברגע תקיעת שופר, וא"כ איך ובמה יקדים לעורר הכוחות והאורות העליונות קודם העשות הפועל העיקר להם, ועוד שיש כמה וכמה שמות בתוך התפילות וממה נפשך אם מזכירם בפיו גדול עונו מנשוא ואם בכוונה בהם בלבד א"כ מה תועיל התפלה בבטוי והעיקר שהוא השמות יהיה במחשבה לבד זאת ועוד אחרת וכו' עכ"ל וגם אני שמעתי מפיו של מהר"ש שרעאבי קודם שנדפס ס' אגרות הרמ"ז הנ"ז ז"ל שיש לו יותר מהני טעמ שכתב הרמ"ז ראיות ברורות מיסוד תודת רבינו האר"י ז"ל, וגם אני ראיתי תשו' א' כ"י להרב כמהרב"א והסכים ע"י כמהר"ר ינו"ן למנוע בדרך תפלה וכו' והאריכו בפרשת נזיקין הנמשכין מזה עכ"ל, והב"ד הזכ"ל ח"ג בהלכות פסח סוף אות ק"ז ואות ק"ח:

ב

ד) וכתב בזוה"ק פ' ויקהל דף רי"ג ע"ב וז"ל ובעוד דפומיה ושפיותיה מרחשן לביה יכוין ורעותיה יסתלק לעילא לעילא ליחדא כולה וכו' וכתב שם בגליון וז"ל משמע דכל עיקר הכוונה בעודו רוחש בשפתיו ומדבר בפיו התפלה, ולא בשתיקה כלל א"ס עכ"ל וא"כ גם מזה משמע דהכוונה תהיה דוקא בעת שהוא עושה המצוה או אומר תפלה לא קודם לכן ולא אחרי כך וע"כ נוהגים המכוונים על פי דברי האר"י ז"ל להאריך בתיבות שיש בהם כוונה כדי שתהא הכוונה בעת אומרם התיבות:

א

ה) שם, ויסיר כל המחשבות וכו' כתב בס' אור הישר פי"ד דהאדם שאינו מכוין בתפלה משתתף עם רוח הטומאה ויבא גם השטן בתוכם ואוי לו ואוי לנפשו כמה רעה גורם לעצמו וזהו לכל אדם ק"ו לשליח צבור ודרשו דורשי רשומות כי ש"ץ העובר לפני התיבה יכוין כי ר"ת תיב"ה הוא תפלה ישרה בכוונת הלב יעו"ש, והביאו הרח"פ בס' כף החיים סי' י"א או' ה' וכתב בס' חומ"א במשלי סי' ז"ך דהמבחן לאדם אם הוא צדיק הוא כשמכוין היטב בתפילתו בלי שום מחשבה יעו"ש, והביאו כף החיים שם, והרב בתי כנסיות הביא דהמתפלל בכוונת הלב ניצול מחיבוט הקבר יעו"ש, והביאו החס"ל או' ב' כף החיים שם, ובספר המדות ערך ממון בח"ב או' יו"ד כתב מי שמקיים יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך עי"ז זוכה להתפלל בכוונת הלב יעו"ש, והביאו היפ"ל או' ב':

א

ו) כתב בספר הגן לבטל מחשבה רעה בשעת התפלה יאמר ג"פ פי פי פי ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי אך בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה עכ"ל והביאו מ"א ריש סי' זה וכתב דאינו נראה לעשות זה בתוך תפלת י"ח דהוה הפסק ומי יודע אם רפואה בדוקה היא עכ"ל, וכ"כ האחרונים דאין לעשות כן בתוך תפלת י"ח כמ"ש המ"א, ולי נראה עוד ט"א דאין לעשות כן בתוך התפלה מפני שהוא כעומד לפני המלך ואין דרך ארץ לעשות כן:

א

ז) כתב קשל"ה בדיני התפלה וז"ל שמעתי ממקובל גדול סגולה להעביר מחשבת חוץ בעת התפלה קודם שיתחיל להתפלל יעביר יד ימינו ג"פ על מצחו ויאמר כל פעם לב טהור ברא לי וכו' ואם נפל לו מחשבות חוץ בתוך התפלה במקום שאסור להפסיק ישתוק מעט ויעביר ימינו על מצחו ויהרהר פסוק הנז' בלבו ואז תיכף יוכל להתפלל בכוונה כי המחשבות בא לו מן השטן וחיילותיו שרוצין למנוע שלא יקיבל תפלתו ועי"ז הוא סגולה אמיתית להעבירו כי הבא לטהר מסייעין לו מן השמים עכ"ל. והביאו א"ר או' א' כף החיים שם או' ו':

א

ח) מצאתי כ"י של האלהי מהרמ"ק ז"ל שכתב וז"ל למדנו זקן אחד לבטל המחשבה יאמר פסוק זה הרבה פעמים אש תמיד תוקד וכו' ובעיני פשיט שזה הזקן היה אליהו הנביא ולרוב ענותנותו של הרב לא רצה לגלות, ע"כ יהא נזהר בזה במי שנפל בלבו מחשבת און או מחשבת הבל שיאמר פסוק הנ"ל הרבה פעמים, ונראה בעיני שיאמר ג"כ הפסיק סעפים שנאתי וכו' ויאמר אותו בהתעוררות גדול ויהיה גבור כארי, של"ה בשער האותיות או' ל':

א

ט) לבטל הרהורים רעים יכוין בשם קר"ע שט"ן, דבש לפי מע' ה' או' ט' ועיין בספרו צפורן שמיר סי' י"א או' קס"ב:

א

י) אם יבהילוהו הרהורים רעים יחשוב בגדולת שמו הגדול ובפרט בשם הוי"ה מנא יודין כתוב לפניו על קלף כשר וירגיל לקרוא פעמים הרבה פסוק אש תמיד תיקד וכו' ופסוק ויאמר ה' אל השטן וכו' ושחט אותו על ירך המזבח וכו' וכדומה להם, וקריאת פסוקי הפרשה עם התרגום בכל יום מסוגל מאד לטהרת המחשבה וכן קריאת פסוקי דזמרה עם שירת הים בקול רנה ותודה עם הקהל מסוגל לטהרה, שם אוריא"ל טוב להארת הנשמה ולטהר מחשבותיו, וטוב לת"ח להרגיל עצמו לומר תפלה זו ובפרט קודם פטירתו, רבין עלמין דאנת הוא מארי מלכין וגלי רזין יהא רעוא דילך לסברא מילין בפומאי לקיימא בי האי קרא ואנכי אהיה עם פיך דלא איעול בכסיפא קדמך ותורה מגינה ומצלה מכל מיתה משונה, מעבר יבק שפתי צדק פ' פ"ד, פת"ע או' א':

א

יא) שם, ויסיר כל המחשבות וכו' ואם תצטרך לפרנסה אל תשם לבך רק לאותה ברכה כמו לברכת השנים או אם יש לך חולה אל תשם לבך רק לברכת חולים מפני שאומרים עליך למעלה זה פלוני סבור שאינו צריך אלא לזאת לכן תכוין בכל הברכות שאם תכוין רק בבקשות אז יהיה למעלה שוטנים שאומרים אין ראוי לקבל תפלתו שבכבוד המקום אינו חושש וברצון נפשו מכוין, ס"ח סי' קנ"ח, א"ר או' א' א"א שבגליון הש"ע או' א':

א

יב) שם ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש, והטעם כמ"ש בתיקונים תיקון ע' ומאן דמשתמע קליה בין באורייתא בין בצלותא בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו וכו' וע"י שיחשוב קודם התפלה ברוממות האל ית' יבא אל היראה, וע"כ יש נוהגים לומר קודם התפלה פיוט אדון עולם כי הוא סיפור גדולתו ית' וגם בו מבואר הרבה דברים שמביאים את האדם אל היראה, והרמ"ק ז"ל כתב שטוב לומר תפלת אליהו הנביא ז"ל הנז' בראש התיקונים פתח אליהו הנביא ואמר רבון וכו' קודם התפלה, ש"ץ דקי"ב ע"א, יפ"ל או' ח':

א

יג) שם בהגהה, ואסור לאדם לנשק בניו וכו' עיין בשל"ה שקורא תגר על המביאין ילדים לבהכ"נ והביאו מ"א ס"ק א' א"ר או' ב' וכתב שם המ"א שדבריו נכונים, והיינו קטנים שעדיין לא הגיעו לחינוך, והטעם כי הילדים משחקים ומרקדים בבהכ"נ ומחללים קדושת בה"כ, וגם מבלבלים דעת המתפללים, ועוד גם יזקינו לא יסורו ממנהגם הרע אשר נתחנכו בילדותם להבזות קדושת בה"כ, אבל כשהגיע לחינוך אדרבא יביא אותו עמו לבה"כ וילמדהו אורחות חיים לישב באימה וביראה ולא יניחנו לזוז ממקומו. ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה יעו"ש סוף עניני תפלה וקריאת ס"ת, מחה"ש סק"א ח"ע על מ"א סק"א, וגם ילמדהו לברך ולהתפלל מלה במלה ביראה ובכוונה כדי שירגיל מנעוריו וגם כי יזקין לא יסור ממנה, ובזה יהיה לו נחת רוח לעוה"ב כי ברא מזכי אבא:

ב

יג) שם בהגה. כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ב"ה, ולכן ראוי לאדם שכאשר ירצה להתפלל שלא יסתכל בפני שום אדם ואפי' תינוק כדי שלא יבא לחשוב בענייני אותו האדם, אלא בשעה שהוא מתפלל יתקדש ויחשיב שאין לי ייחס וקורבה עם שום אדם אלא עם הבורא נשמתו לבדו וזה יהיה סיוע גדול לכוונה, ר"ח פ"ח משה"ק דקמ"ה ע"א, יפ"ל או' ט':

א

יד) [סעיף ב'] לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו וכו' דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, רבי חנינא ביומא דרתח פי' ביום שהיה כועס לא היה מצלי, רבי אליעזר אומר הבא מן הדרך אל יתפלל תוך ג' ימים. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אף המיצר. שמואל לא הוה מצלי בביתא דאית ביה שכרא מפני הריח שטורדו, רב פפא לא הוה מצלי בביתא דאית ביה הרסנא, טור, והוא מן גמרא עירובין דף ס"ה ע"א ותוספות שם ד"ה בצר שכתבו מן הירושלמי יעו"ש, ואע"ג דעכשיו אין אנו נזהרין בכל זה מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה כמ"ש הטור בשם הר"ם ופסקו מרן ז"ל בש"ע מ"מ לכתחילה יש ליזהר היכא דאפשר, כגון במקום דאיכא ריח חזק ואפשר לו להתפלל במקום אחר לא יתפלל במקום הריח, וכן אם בא מן הדרך לא יתפלל כל זמן שהוא עיף מן הדרך עד שינוח ותתיישב דעתו אם לא יעבור זמן התפלה, וכ"כ המחה"ש סק"ג. פרמ"ג א"א או' ג' בי"ע או' ד' ועיין באו' שאח"ז:

א

טו) שם, מפני שאין אנחנו מכוונים וכו' ומ"מ יזהר אדם בכל מה שאפשר כדי לעורר כוונתו לבוש, א"ר או' ג' פרמ"ג שם, וע"כ מי שנאנס ובא לו מחשבה באיזה ברכה מברכות י"ח לא יסיח דעתו מן השאר מפני שלא כיון באחת כי זה דומה למי שאבד מרגלית אחת התיסק אדעתין שיאבד כל המרגליות שיש לו מפני האחת שנאבדה אלא אדרבה הוא נזהר בתכלית הזהירות בכל מה שאפשר לו ליזהר כדי שלא יאבד עוד וכ"ש אם אבד פעם אחת ושתים שיזהר הרבה שלא יאבד עוד שום דבר, ולא בתפילת י"ח לבד צריך ליזהר בכך אלא בכל לימודו ובקשתו ותחנתו לפני המקום ב"ה. ויחשוב תמיד שהוא עומד ומדבר לפני מלך חי וקיים יודע מחשבות ואיך ידבר אתו ולבו כל עמו, ועיין ברו"ח מ"ש תוכחת מגולה למי שממהר בפסד"ז ואין אומרם בכוונה יעו"ש:

א

טז) [סעיף ג'] יתפלל דרך תחנונים וכו' ואם לא התפלל דרך תחנונים כתב הב"ח דאפי' בדיעבד לא הויא תפלה וצריך לחזור ולהתפלל יעו"ש וכ"כ א"ר או' ד' והמאמ"ר או' ב' אמנם העו"ת או' ג' כתב על דברי הב"ח דצ"ע לדינא וכ"כ הנו"ש או' ג' על דברי הב"ח דאינו מוכרח ובדיעבד תפילתו תפלה ודלא כהמאמ"ר יעו"ש, כ"כ הפרמ"ג בא"א או' ד' דצריך לחוש לברכה לבטלה, אלא ודאי לכתחלה יעשה מה שמוטל עליו ודיעבד אין חוזר ומתפלל עכ"ד, וכ"מ ממ"ש או' י"ט:

א

טוב) שם, יתפלל דרך תחנונים וכו' עיין מש"ל סי' ץ' או' ט"ן:

א

חי) שם, כרש המבקש וכו' כתבו גורי האר"י זצ"ל כשיגיע אל עוזר דלים ישווה עצמו כאלו הוא עני דופק ומבקש על פתח היכל המלך ואפי' הוא עשיר גדול יתן אל לבו כי הוא עני ממצות ומע"ט ואינו ראוי לשאול מן המלך כ"א יחנן עליו ברחמיו ובחנוניו, ועוד יחשוב כי אין עני כעניותו בקברו כי לא יקח עמו לא כסף ולא זהב ויתרקב כל מה שעליו באופן שישארו עצמותיו נקיות מכל דברי העוה"ז ועי"כ תעלה תפלתך עם תפלות עניים, והם דברי זוהר פ' בלק וז"ל למהוי בצלותא דעמידה תביר לבא עניא ומסכנא ולשוואה רעותיה לאתכללא גו מסכנא בתבירו דליבא במאכו דנפשא, עוד שם וז"ל ולית בכל צלותין דעלמא דקב"ה אצית מיד כצלותא דמסכנא כיון דחזא דוד עבד גרמיה עניא ומסכנא פשט לבישא דמלכותא ויתיב בארעא כמסכנא דכתיב תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני יעו"ש, סו"ב או' ב' מחב"ר. או' ב' ש"ץ דף ק' ע"ג שע"ת בזה הסי' ובסי' סו' או' י"ג ועיין בדברינו לסי' ס"ו או' מ"ו ובסי' מ"ח או' א' ד"ה העמידה מ"ש בשם הכוו' יעו"ש:

א

יט) שם, ושלא תראה עליו כמשא וכו' פי' אעפ"י שאומרה בלשון תחנונים אם אינו מחשב כמו שצריך דבר ובא לבקש מלפני המלך אלא שמתפלל מפני החיוב לצאת ידי חובתו זה אינו נכון, מ"א הק"ד, וה"ה איפכא אם היא אינה עליו כמשא אלא שאין אומרה בלשון תחנונים ג"כ אינו נכון, מחה"ש סק"ד:

א

ך) שם, ושלא תראה עליו כמשא וכו' הממהר להמזמר או לש"ץ שירוץ ורודף אחריו עבירה גדולה היא בידו ומלבד האיסור דצריך שיאמר בשובה ונחת כמונה מרגליות עוד הן בה דיבלבל מחשבתו של המתפלל ולא ידע מאי קאמר ודעתו בל עמו ולפעמים יגרום להחזן דיבא לו כעס בלבו והוא חוטא ומחטיא, ועיין להרב האלף ז"ל בסי' נ"א אות ט' דהאריך בנועם מוסרו בזה קחנו משם כף החיים להרח"ף ז"ל סי' י"א אות כ"ה, וכ"ש מי שעוזר להניח חזן ממהר שגדול עינו מנשוא והוא חטא רבים ישא שגורם לצבור למהר ולא ידעי מאי קאמרי רח"ל:

א

כא) שם ושלא תראה עליו כמשא וכו' ואחר שיעשה כל זה מובטח לו שתתקבל תפלתו, טור, לבוש

א

כב) [סעיף ד'] התפלה היא במקום הקרבן, דכתיב ונשלמה פרים שפתינו, וכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכי יש עבודה בלב אלא איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה, טור, לבוש:

א

כג) שם שתהא דוגמת הקרבן בכוונה וכו' כתב הגאון החסוד מהר"ר שלמה אפרים בס' עמודי שש וז"ל היקידה של אש שהיה בקרבן דוגמתו בתפלה כוונת הלב כאלו בוער באש כמ"ש חם לבי בקרבי וגו' וכ"ש שמחשבה רעה של חוץ לזמנו וחוץ למקומו שמפגלת הקרבן, וחוץ למקומו הוא כשעומד בבהכ"נ ומהרהר בעסקיו או בדברי הבאי אשר מחשבתו משוטטת חוץ לבהכ"נ בכל רחובות קריה, הוא עומד כאן ומחשבתו מפוזרת חוץ מן המקום אשר הוא עומד עכ"ל, והביאו הסו"ב אות ג' מחב"ר אות ג':

א

כד) שם וקביעות מקום וכו' עיין לעיל סי' ץ' סעי' י"ט ובדברינו לשם בס"ד:

א

כה) אין להתפלל בבריכה, הלק"ט סי' צ"ד יעו"ש, ועוד עיין לעיל ריש סי' צ"ה ובדברינו לשם בס"ד:

א

כו) שם, ושלא יחוץ דבר בינו לקיר וכו' בטור כתב ובינו לקרקע דוגמת הקרבן שחציצה פוסלת בינו לבין הכלי ובינו לרצפה ע"כ, והב"י תמה עליו וכתב ליישב אפשר שנתכוון למאי דאמרינן שלא יעמוד על מקום גבוה ויתפלל אעפ"י שלא מטעם חציצה אמרו כן אלא לפי שאין גבהות לפני המקום מ"מ כיון שכל שהוא גבוה פחות מג"ט מותר להתפלל בו משום דהוי כארעא סמיכתא אומר רבינו דאפשר לדמות ולומר דבגבוה ג' דאסור הוי טעמא משום דדמי לחציצה עכ"ל, וכה"ג תירץ הט"ז סק"ב וסיים וז"ל אבל מעולם לא עלה ע"ד רבינו הטור לאסור לעמוד על פחות מג"ט אפי' למצוה מן המובחר עכ"ל, מיהו הב"ח כתב דלא כתב הטור שלא יחוץ דבר בינו לבין הקרקע אלא למצוה מן המובחר שיהא דוגמת העבודה בבית המקדש אבל ליכא עיכובא בדבר וכן נוהגין לשטוח מחללות על הקרקע ביוה"כ ובט"ב ועומדין עליהם ומתפללים עכ"ד וסיים והכי נקטינן, והב"ד העט"ז או' א' שכנה"ג בהגב"י או' א' וכ"כ הנו"ש או' ד' ועי"ש מה שהקשה על מ"ש הפרישה בסי' ץ' דהטור דינא קאמר ואפי' פחות מג' ע"ג כלים אסור משום חציצה יעו"ש ועוד עי"ש מ"ש על הפר"ח ייעו"ש, ועיין בדברינו לעיל סי' ץ' או' ב' וכבר כתבנו שם באי' ג' דדעת האחרונים להחמיר ע"ג כלים אפי' בפחות מג' משום בעיתותא אבל במקום דליכא בעיתותא כמו ע"ג מחצלות ובדומה מותר, ועי"ש באו' ד' ודו"ק:

א

כז) שם, ושלא יחוץ דבר בינו לבין הקיר וכו' עיין לעיל סי' ץ' סעי' כ"א ובדברינו לשם בס"ד:

א

כח) שם, דומיא דקרבן וכו' ואחר שיעשה דוגמת הקרבן עולה לריח ניחוח למקום שהקרבן עולה והמלאך עושה אותה כתר לקינו, טור, לבוש:

א

כט) שם, ומ"מ טוב שיהיו לו מכנסיים מיוחדים לתפלה וכו' ומי שיש לו אומנות מכוער כגון קמצן ומצרף ועבדן יטהר גופו ויחלף שמלותיו ויתפלל, יפ"ל ח"ב או' ד':

א

ל) [סעיף ה'] אל יחשוב ראוי הוא וכו' וכאשר יתפלל אל השי"ת על צרכיו לא יהיה כוונתו שיתן לו עושר וכבוד וכל הדברים אשר הוא צריך בשביל הנאת גופו רק שיתן לו השי"ת כדי שיעבוד השי"ת בתורה ובמצות ואם יבקש על חייו לא יהיה כוונתו רק שיתן לו השי"ת חיים כדי שיעבוד ה' בתורה ובמצות, ואם מכוון להנאת גופו הוא תועבה, נתיבות עולם נתיב העבודה פ"ב, פת"ע או' ו':

א

(ט"ז סק"א) ככהנים. שהיו מהלכים בכבש עקב בצד גודל והקשה ב"י למה מביא זאת הא קי"ל בש"ס דידן כמלאכים דהיינו זא"ז ותירץ הט"ז דמהירושלמי אנו למדין דכוונין דמלאכים הוי זה אצל זה כיון דמ"ד ככהנים הוי עקב בצד גודל ע"כ כמלאכים היינו זה אצל זה:

א

כתוב בספר הגן לבטל מחשבה רעה בשעת התפלה יאמר ג"פ פי פי פי ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי אך בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה עכ"ל ואינו נ"ל לעשות זה בתוך תפלת י"ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה בדיקה היא: כתב הזוהר פ' בשלח ע' קט"ו כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדיש' ולא אתכוין ביה בלבא ורעותא ודחילו בגין דיתברכון ביה עילאי ותתאי רמי לה צלותיה לברא וכלא מכריזים עליה לביש וקב"ה קרי כי תבואו לראות פני וכו' עכ"ל לכן נ"ל שמי שאינו יודע בעצמו שיוכל לכוון לקיים זה אל יכוין כלל בשמות ויחודים רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכוונת הלב: בניו הקטנים. ע' בשל"ה שקור' תגר על המביאים ילדים לבה"כ כו' ע"ש שדבריו נכונים:

ב

במקום שיש דבר. כגון במקום שיש שכר חדש שמריח:

ג

בשעה וכו'. כגון הבא מן הדרך:

ד

כמשא. פי' אף על פי שאומר' בל' תחנונים אם אינו מחשב כמו שצריך דבר ובא לבקש מלפני המלך אלא שמתפלל מפני החיוב לצאת ידי חובתו זה אינו נכון:

א

(א) פירוש המילות – ואל יכוין האדם בשמות ויחודים רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכונת הלב אם לא מי שהוא בא בסוד ד' ויודע לכוין ביה בלבא ורעותא ודחילו דאל"ה ח"ו מקלקל בזה הרבה עיין מ"א בשם הזוהר ובתשובת רש"ל סימן צ"ח כתב באורך והעיד על הר"ש שאמר אחרי שלמד סתרי הקבלה שהוא מתפלל כתינוק בן יומו. ועיין בפני יהושע ר"פ א"ע שכתב דאלו הכונות המבוארים כאן בשו"ע א"א לכוין בשעת התפלה רק קודם ובתפלה צריך לכוין פירוש המלות עי"ש:

ב

(ב) ישתוק וכו' – ובספר הגן כתב לבטל מחשבה רעה בשעת התפילה יאמר ג"פ פי פי [הוא ר"ת פלטי יוסף דהם התגברו על יצר לבם וכדאיתא בסנהדרין דף כ"א ע"ב] ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי רק בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה וכתב המ"א ע"ז ואין נ"ל לעשות זה בתוך תפילת י"ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה בדוקה היא. ובספר א"ר הביא בשם קיצור של"ה וז"ל סגולה להעביר מחשבת חוץ שקודם תפילה יעביר ג"פ יד ימינו על מצחו ויאמר בכל פעם לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי וכן אם בא לו מחשבת חוץ בתוך התפילה ישתוק מעט ויעביר ימינו על מצחו ויהרהר פסוק הנ"ל עכ"ל:

ג

(ג) בניו הקטנים – בשל"ה קורא תגר על המביאים ילדים לבהכ"נ והיינו קטנים שעדיין לא הגיעו לחינוך מטעם כי הילדים משחקים ומרקדים בבהכ"נ ומחללים קדושת בהכ"נ וגם מבלבלים דעת המתפללים ועוד גם כי יזקינו לא יסורו ממנהגם הרע אשר נתחנכו בילדותם להשתגע ולבזות קדושת בהכ"נ אבל כשהגיעו לחינוך אדרבה יביאנו אתו לבהכ"נ וילמדהו אורחות חיים לישב באימה וביראה ולא יניחנו לזוז ממקומו ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה עי"ש בסוף עניני תפילה וקה"ת. ועיין בתנא דבי אליהו ח"א פי"ג גודל העונש שיש להאב שמניח את בנו לענות דברים של הבל ותפלות בבהכ"נ:

ד

(ד) שמבטל – כגון שכר חדש שמריח וכה"ג:

ה

(ה) בשעה המבטלת – כגון שאין דעתו מיושבת עליו מאיזה צער או כעס או מטורח הדרך:

ו

(ו) ועכשיו וכו' – ופשוט דמ"מ כשרוצה לעמוד להתפלל מתוך כעס וכדומה יראה להסיר מתחילה המחשבות המטרידות אותו וכדלעיל בס"א:

ז

(ז) אין אנו וכו' – ובפמ"ג כתב בשם הלבוש אע"ג שאין אנו מכוונין מ"מ מה דאפשר לעשות עושין ע"כ אין להתפלל בבית שיש שם שכר חדש או מי דבש וכ"ש ריח רע מעופש קצת:

ח

(ח) המבקש בפתח ובנחת – הוא ענין אחד ור"ל שיאמרה בנחת בלשון תחנונים כמי שמבקש רחמים על עצמו. וישים אל לבו שאין ביד שום נברא מלאך או מזל או כוכב למלאות שאלתו כ"א ברצונו ית':

ט

(ט) כמשא – פי' אע"פ שאומרה בלשון תחנונים אם אינו מחשב כמו שצריך דבר ובא לבקש מלפני המלך אלא שמתפלל מפני החיוב לצאת ידי חובתו אינו נכון ומאוד צריך ליזהר בזה ומ"מ בדיעבד אפילו אם לא אמרה בלשון תחנונים לא יחזור ויתפלל ועיין בבה"ל:

י

(י) בינו לקיר – בטור כתוב עוד ובינו לקרקע וכתב ט"ז דוקא ג"ט אבל בפחות מג"ט אפילו מצוה ליכא ויש אוסרין אפי' פחות מג' ומ"מ לכו"ע מותר לשטוח ביוה"כ על הקרקע עשבים יבשים ולעמוד עליהם להתפלל דבטל הוא לגבי קרקע. אסור להתפלל בבריכה:

א

בש"ע סעיף ג'. כרש המבקש כו' עיין לעיל בש"ת מ"ש תלמידי האר"י כשיגיע לעוזר דלים יחשוב בלבו שהוא עני ומבקש על הפתח ואפי' הוא עשיר כו' ובשמע קולנו יתודה וישים עצמו ויגמור להיות חסיד וברצה לשים גרמי' עבד. וכתב בש"צ שבמאמר מרדכי כתב בשם האחרונים שאם לא התפלל דרך תחנונים חוזר ומתפלל אע"ג דבשביל חסרון כוונה א"ח כמ"ש סי' ק"א התם הטעם שקרוב הדבר שגם בחזרה לא יכוון משא"כ בזה שיהיה אמירת התפלה דרך תחנונים בקל יוכל לומר בחזרה דרך תחנונים:

א

ומעומד דומיא דעבודה. בטור כתוב והשוואת הרגלים ככהנים בשעת העבודה וקשה הא אסקי' לעיל סי' צ"ה דכמלאכים בעי' ולא ככהנים דיליף לה מרגל ישרה דכתי' גבי מלאכים וכבר כ' בזה ב"י שם ולא עלה בידו לתרץ ונ"ל דודאי הכהנים בשעת הילוכן למזבח היה עקב בצד גודל כדכתיב לא תעלה במעלות וגו' ומזה יליף חד מ"ד לתפלה וא"כ גם בשעת עבודה היה עמידת הכהנים כן דתפלה במקום עבודה היא לכל דבר אבל אותו מ"ד דיליף לתפלה מרגל ישרה ש"מ שצריך להשוות' זה אצל זה ממילא גם הכהנים בשעת עבודת' ע"כ כן היה דתפלה במקום עבודה וע"כ צריך אתה לומר דכהנים בשעת עבודתן לא היו רגליהם כמו בעלייתן למזבח וע"כ כתב הטור כאן השוות רגלים ככהנים בשעת עבודה דודאי השווא' הכהנים בעבודה ענין חד הוא עם השווא' המתפלל לכל הדיעות למר כדאית ליה בעבודת כהנים ולמר כדאי' ליה בעבודת כהנים ולא בא כאן אלא להזכיר במה נשתווה התפלה לעבוד' כנ"ל נכון וברור:

ב

ושלא יחוץ וכו'. בטור כתוב עוד ובינו לקרקע. והוקשה לב"י מהיכן למד כן וע"כ השמיטו כאן בש"ע ונלע"ד דפשוט דעל גבוה ג' קאי דהא דומיא דחציצ' בינו לקיר קאמר דהוא דוקא בגבוה י' כדלעיל דהיינו בחציצה נגד גופו וכמו כן בחציצה שתחת רגליו שיש הפסק בגבוה ג' דפחות מג' כארעא סמיכת' דמי ואע"פ שבחציצה של רצפה הוי הפסק אפי' בפחות מג' התם לא שייך ארעא סמיכתא דאסור להוסיף על הרצפה אפי' כ"ש כדאי' ר"פ כיסוי הדם אלא דבזה הם שוים לענין אם לא מקרי ארעא סמיכתא כגון בגבוה י' בינו לקיר ותחת רגליו כשיעור ג' הוה כמו חציצה דרצפה אפי' בכ"ש וא"ל הא לעיל נתן טעם לאיסור בגבוה ג' משום שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך י"ל דרבינו הטור לא נתכוין כאן אלא ללמוד דיני תפלה מדיני עבוד' ולטעם זה חשיב כל מילי דשוים הם ע"כ חשב גם דבר זה מענין חציצ' ששוים הם אע"פ שיש לזה טעם בלא"ה כנ"ל נכון אבל מעולם לא עלתה ע"ד רבינו הטור לאסור לעמוד על פחות מג"ט אפי' למצוה מן המובחר: