שולחן ערוך, אורח חיים צ״ז: שלא יגהק ולא יפהק בשעת התפלה ובו ה סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

שלא יגהק ולא יפהק בשעת התפלה ובו ה סעיפים:
לא יגהק (מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו ריטי"יר בלע"ז) ולא יפהק (חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה) ואם צריך לפהק מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו בשעת התפל' דהוי דרך גסות הרוח (טור והרי"ף):

ב

אסור לו לרוק ואם א"א לו שלא לרוק מבליעו בכסותו בענין שלא יהא נראה ואם הוא איסטינס [פי' שאינו יכול לראות דבר מאוס] ואינו יכול להבליעו בכסותו זורקו לאחוריו: ואם א"א לזורקו לאחוריו זורקו לשמאלו אבל לא לימינו וכל שכן לפניו דאסור [הר"י פרק מי שמתו] והא דלקמן בריש סי' קכ"ג שהופך פניו לצד שמאלו תחלה שהוא ימין של הקב"ה י"ל הטעם כיון שמעולם לא ירדה השכינה למטה מי' א"כ אין השכינה כנגד המתפלל ולפיכך חלקו כבוד לימין דידיה ברקיקה שהיא בשעת תפלה אבל כשפוסע שלשה פסיעות האדם מרחיק עצמו ממקום תפלתו והוא כנגד השכינה ולפיכך נותן שלום לשמאלו שאז הוא כנגד ימינו של הקב"ה [ב"י בשם אביו]:

ג

אם כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסיר' שלא תתבטל כוונתו אבל לא יסירנה בידו: [הגה ודוקא בשעת התפלה אבל שלא בשעת התפלה יכול ליטול כינה ולזורקה בב"ה [א"ז] וע"ל סימן ד' סעיף י"ח:

ד

אם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו ולהחזירו אבל אם נפל כולו אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק:

ה

הנושא משאוי על כתפיו והגיע זמן תפלה פחות מד' קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל. ד' קבין מניחו על גבי קרקע ומתפלל:

א

ויזהר שלא להניח ידו על סנטרו וכן כל מה שנראה שיש גסות רוח יש לזהר ממנו בעמדו בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ומה שהחזנים כשמגביהים קולם מניחין ידיהם על הלחי אין בכך כלום כיון שאינם עושין ליוהרא ולגסות רוח אבל שלא בשעת זמר יש למחות בידם וגם אם יכולים לנגן ולא יצטרכו להניח ידם על הלחי טוב מאוד (לחם חמודות):

ב

זורקו לשמאלו. וי"א לימינו אבל לא לשמאלו וסברא ראשונה עיקר כי אין לדקדק בשעת הרקיקה לימין או לשמאל של הקב"ה כי אין לחשוב באותו הפעם כאלו הקב"ה נגדו (ד"מ) כנ"ל ע"כ:

א

יגהק. שמוציא רוח מפיו כריח המאכל שאכל. ולא יפהק. פותח פיו כמי שרוצה לישן:

ב

סנטרו. היינו לחי התחתון ומה שקצת חזנים עושין כן אינם מתכוונים לשם יוהרא רק לבסומי קלא אבל שלא בשעת הזמר אסור. ל"ח מ"א:

ג

לרוק. אפילו בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע הוה ליה כעומד לפני המלך. מ"א:

ד

נראה. דוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור תר"י. ובמדינתינו שלובשין פציל"ס אף שהרוק נראה מותר כיון שעשוי לכך. מגן אברהם וע"ל סי' צ"ב ס"ק י':

ה

לשמאלו. בב"י הקשה דכאן נותן מעלה לימין האדם ולקמן בדין ג' פסיעות חולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה ע"ש ותירצו אחרונים דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה כמ"ש בענין התכבדו וכו' ע"כ אזלינן בתר ימין ושמאל של האדם משא"כ בג' פסיעות שהרי משתחוה לשכינה על כן אזלינן בתר ימין דשכינה:

ו

דאסור. ואם א"א לו לרוק אלא לפניו או לימינו והוא מצטער בתפלה ע"י שאינו יכול לרוק מותר לו לרוק לפניו או לימינו. ב"ח וע"ת:

ז

כינה. ע"י בגד אז די בנקיון עפר. מ"א:

ח

ולהחזירו. אפי' נפל רובו. מ"א:

א

ברכות כד

ב

שם

ג

שם בפירוש רש"י

ד

שם בתוספות

ה

מציעא ק"ה

א

ס"א יניח כו'. כגי' רש"י ופי':

ב

ויזהר כו'. כגי' הרי"ף.

א

ס"ב אסור כו' ואם כו'. שם ובירוש' אבל אינו רוקק כו' רי"א אפי' רוקק כו' דכ"ע מודו אמנטולין דהוא אסור:

ב

מבליעו כו'. גמ' שם:

ג

ואם א"א לזורקו כו'. ירושלמי שם לפניו אסור לאחריו מותר לימינו אסור לשמאלו מותר וכ' תר"י דלמדנו מכאן דאם א"א לאחוריו מותר לשמאלו והרמב"ם וש"ע השמיטו כיון דבגמ' שלנו לא אמרו אלא לאחריו:

א

ס"ג אבל לא כו' ודוקא כו'. נזיר נ"ט א' וערש"י שם ד"ה א"ד כו' וכן כאן אמרו בבגדו:

א

[א] ולא יפהק וכו'. פירוש רש"י גיהוק שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה וריחה כריח המאכל שאכל פיהוק רצה לומר חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם שרוצה לישון או שעומד משינה, והרבינו מנוח פירש בכסף משנה גיהוק שהקים ופשט גופו למעלה, ומה שכתב ואם צריך לעשותן וכו' כן לשון הטור ומשמע דקאי נמי על גיהוק, אבל לשון השולחן ערוך ואם צריך לפהק:

ב

[ב] שלא יהא נראה וכו'. פירש עטרת צבי דהיינו שלא ירוק בבגד עליון שנראה בו הרוק, ועולת תמיד פירש שמבליע מעט מעט עד שאין הרוק נראה בכסותו. ונראה דאם יש לו כסות בפני עצמו כמו שנוהגים באלו הארצות יכול להניח שם הרוק אף שנראה על הכסות אך צריך שיכרוך הכסות שלא יהא הרוק נראה מבחוץ:

ג

[ג] ואם הוא אסטניס וכו'. פירוש שאין יכול לראות דברי מאוס ור"י פירש שאינו יכול לשהות עצמו עד שיבלענו בכסותו:

ד

[ד] יזרקנו לאחוריו וכו'. פירוש שהופך פניו לאחוריו או שזרקו בידו לאחוריו. כתב הכלבו שלא כלפי מעלה שנראה ככופר:

ה

[ה] ואם אי אפשר וכו'. כן כתב בית יוסף בשם רבינו יונה, אבל מטור ושארי פוסקים משמע דאחוריו ושמאלו שווין הן, וכן משמע בכלבו, ורוקח סימן שכ"ד הביא מדרש ויכלו זה לשונו ראה החילותי תת לפניך עומד בתפילה והגיע לו רוק רוקק לצדדין ויהא נוהג באימה ויראה והקב"ה משפיל שונאיו עד כאן לשונו, משמע דלכתחילה רוקק לצדדין, ומדרש הנזכר לעיל תמוה ובביאורי לתורה דרשתיו. כתב מגן אברהם דבתחנונים שלאחר תפילה דינו כמו בתוך תפילה כל זמן שלא פסע:

ו

[ו] לא לימינו וכו'. והב"ח פסק דאם אי אפשר לרוק בשמאלו ירוק לימינו ואם גם לימינו אי אפשר מותר לרוק לפניו, וכתב לבוש ואף על פי דגבי שלוש פסיעות אמרינן שיזהר כבוד לשמאלו ובסימן קכ"ג דרקיקה לארץ היא למטה מעשרה ואין השכינה למטה מעשרה אבל בהשתחוואה שהיא נגד השכינה צריך לתת כבוד לשמאלו שהוא ימין השכינה, עד כאן, עיין בבית יוסף וצריך עיון, ועיין במעדני מלך דף כ"ו. ודרכי משה תירץ מאחר שאסרו לרוק בתפילתו אם לא לאסטניס לא רצו להורות ברקיקתו שהשכינה נגדו כי אדרבה על ידי [יריקה] שכינה מסתלקת ממנו לכן ירוק לשמאלו כי אין השם נגד עיניו, והדרישה תירץ משום דבשעת רקיקה פונה עצמו מהשכינה כאדם המדבר עם חבירו, ובשעה שהוא רוצה לרקק פונה ממנו, ומגן אברהם תירץ והשכינה עומדת לימינו שנאמר ה' צילך על יד ימינך, מה שאין כן שלום משני צדדים להקב"ה נותן לימין ברישא:

ז

[ז] יכול ליטלה בידו. מפני שנגע בכינה כדלעיל בסימן ד' סעיף י"ח ודלא כמגן אברהם שכתב דדי בנקיון עפר כמו שכתב בסימן צ"ב, דבסימן צ"ב מיירי בשעת התפילה דוקא:

ח

[ח] יכול וכו'. לשון תוס' והרא"ש ור"י ממשמש ומתקנו שלא יפול מעל ראשו אבל אם נפל מעליו לגמרי וכו', וצריך עיון, ועיין לעיל סימן ח' סעיף ט"ו מדין ברכת ציצית בזה:

ט

[ט] אינו יכול וכו'. הוי הפסק גדול לבוש ומכל מקום עם עבר והתעטף בו נראה לי שאין צריך להתחיל מתחילת הברכה אלא גומר התפילה והולך וראיה קצת מהא דפסק לחם חמודות דף מ' במי שיצא ממקומו בתפילה דחוזר למקום שפסק, וכן משמע במעדני מלך דף כ"ו דדמי לה:

א

א) [סעיף א'] לא יגהק ולא יפהק וכו' ואם עשאו לרצונו הרי זה מגסי הרוח ואם צריך לעשותן מתיך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו, טור זב"י והוא מגמ' ברכות דף כ"ד ע"ב ופי' רש"י שם בע"א גיהק ריטיי"ר בלע"ז פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מתיך שובעו וריחה כריח המאכל שאכל, פיהק באניי"ר בלע"ז חיך מלקותיו פותח להוציא רוח הפה מלא כאדם שרוצה לישן או שעמד משינה, ויש שדורשים גיהק נוטריקון גו הקים שטריליי"ר פיהק פיו הקים עכ"ד. והביאו ב"י וכתב הנה לפי' ראשון גיהוק בלע"ז ריגולדא"ר פיהוק בוסטיזא"ר ולפי' שני גיהוק בלע"ז דיש פיריזא"ר ופיהוק כמו לפי' ראשון עכ"ד, ועיין פרישה או' א' ט"ז הק"ח א"ר או' א' ר"ז או' א' קיצור ש"ע סי' י"ח או' ט':

א

ב) שם, ואם צריך לפהק מתוך אונס וכו' בטור כתב ואם צריך לעשותן וכו' כמ"ש באו' הקודם ומשמע לבין לגיהוק יבין לפיהוק צריך להניח ידו על פיו אבל מלשון הש"ע שכתב ואם צריך לפהק וכו' משמע דוקא לפיהוק צריך הנחת יד מפני שפותח פיו ביותר אבל לא לגיהו"ק, וכ"כ א"ר או' א' מאמ"ר או' א' נו"ש או' א' מש"ז או' א' אבל הלבוש כתב ואם צריך לעשותן וכו' כדברי הטור וכ"כ הסי"ב במק"ח או' א' וכ"מ מדברי החיד"א בקש"ג סי' י"ב או' כ"ז, ובי"ע או' מ"ג וקיצור ש"ע שם. ונראה דהם מפרשים דמ"ש בש"ע מפהק לאו דיקא אלא דה"ה מגהק וחדא מנייהו נקט והוא ממה שהביא ב"י לשון הטור בב"י וכתב עליו ג"ז שם בגמרא ולא דבר עליו כלום משמע שמסכים לדבריו, ועוד עי"ש בב"י שהביא ראיה לטור מהירושלמי פ' מי שמיתו שא"ר חנינא אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש וניתן ידיו על פיו משמע בין לפיהוק ובין לעיטוש היה מניח ידיו על פיו, ועוד עיין בהרא"ש פ' מי שמיתו סי' ט"ל שלא היה גורס בגמרא וכשהוא מפהק היה מניח וכי' אלא רק והיה מניח וכו' וכ"כ מהרש"א שם דמשמע לכל היה ניתן ידו על פיו בין לגיהוק בין לפיהוק יבין לעיטוש וכן יש להחמיר:

א

ג) שם יניח ידו על פיו וכו' ואפי' שום אדם אינו ריאה מניח ידו על פיו מפני כבוד השם, תפארת שמואל על הרא"ש שם אות ט"ל:

א

ד) שם בהגה ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו וכו' היינו לחי התחתון ב"י וב"ח ועיין בדברינו לעיל סי' צ"ה או' ט"ו וכל שנראה שיש בו גסות הרוח יש להזהר ממנו בעמדו בתפלה לפני מלך מ"ה הקב"ה, ומה שהחזנים בארצות האלי כשמגביהים קולם כשמנגנים בזמר מניחים ידיהם על הלחי אין בכך כלים כיון שאינם עושים ליוהרא ולגסות הרוח כ"א לבעבור נשאות ולהרים קול בשיר אבל שלא בשעת הזמר ודאי שיש למחות בידם, וגם אם ינעמו ויבסמו קולם בענין שלא יריעו ייטיבו בשתים הא' שלא יצטרכו כלל להניח היד על הסנטר והשנית שלא יתגנו בפתיחת פיהם והנעת ראש וגנאי היא זה כמו שמצינו לרבי בפהקו לפירש"י ולהירושלמי וכבר שמעני שבארצות אחרות אינם מתנהגים החזנים בזמירתם כ"א בנעימת קול בלבד ולא בתרועה וצעקה, ל"ח על הרא"ש שם אות קכ"ב, והביאו מ"א סק"ח, עט"ז אות א' א"ר סי' צ"ה אות ו' סו"ב שם אות ב' ועי"ש מ"ש תוכחת מגילה ע"ז יעו"ש:

א

ה) [סעיף ב'] אסור לו לרוק וכו' דאמרו שם בגמרא הרק בתפלתו כאלי רק בפני המלך, והביאה ר"ז אות ב' ואפי' בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע הו"ל כעומד לפני המלך, מ"א סק"ב, א"ר אות ה' י"א בהגה"ט, ר"ז שם ש"ץ דק"י ע"א קש"ג סי' י"ב אות כ"ו, קיצור ש"ע סי' י"ח אות ט':

א

ו) שם ואם אי אפשר לו וכו' כגון אם מצטער בזה ויהא טרוד בתפלתי, ב"י מ"א סק"ג סו"ב במק"ח אות א' ר"ז אות ב':

א

ז) שם בענין שלא יהא נראה וכו' דוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור, חר"י על הרי"ף פ' מי שמיתו, מ"א סק"ד, ר"ז שם וכ"כ א"ר אות ב' בשם הע"ץ, אבל העו"ת אות ד' פי' שמבליע מעט מעט עד שאין הרוק נראה בכסותו, והביאו הא"ר שם, וכתב דאם יש לו כסות בפ"ע כמו שנוהגים באלו הארצות יכול להניח שם הרוק אף שנראה על הכסות אך צריך שיכרוך הכסות שלא יהא הרוק נראה מבחוץ עכ"ד:

א

ח) שם ואם הוא אסטניס וכו' פי' שאין דעתי סובלת שיהא רוק מובלע בכסיתו ור' יונה פי' שאינו יכול לשהות עצמו עד שיבליענו בכסיתו, ב"י עו"ת אות ה' מ"א סק"ה, א"ר אות ג' ר"ז שם:

א

ט) שם זורקי לאחוריו, ע"י סודר, ואם אין בידו סודר והוא אסטניס מליגע בו בידו זורקי בפיו לאחריו ב"י ונראה שצריך אחר שיגמור תפלתו לדורסו ברגלו או לכסותו בגמי מפני כבוד בהכ"נ כמ"ש לעיל סי' ץ' סעי' י"ג ועיין בדברינו לשם אות צ"ה:

א

י) שם זורקו לאחוריו, דעת מרן ז"ל כאן בש"ע כדעת הרמב"ם ז"ל דלא שרי אלא דוקא לאחוריו אבל לא לצדדיו לא שנא לימין ולא שנא לשמאל וכמו שפסק כן להלכה בב"י כיעו"ש אלא שהרמ"א ז"ל בהגהה פסק כדעת רבינו יונה דאם א"א לאחוריו זורקו לשמאלו וכו' וכ"כ הלח"י דף ח"י ע"א הלכה י"א על הרמב"ם ז"ל וז"ל ומ"ש לאחיריו כתב הב"י דלא שרי לדעת רבינו אלא לאחוריו אבל לא לצדדין ל"ש לימין ול"ש לשמאל וכתב שכן הלכה וכ"כ בש"ע ומשמע דאף בדלא אפשר לאחוריו אינו זורק לשום צד מהצדדין דאלת"ה הו"ל להזכיר תקנתא דצדדין בדלא אפשר וא"כ הרמ"א בהגהה שם הו"ל לכתיב וי"א דאם א"א לזורקו לאחוריו וכו' עכ"ל. ומ"ש הב"ח דהיכא דא"א שרי אף לימינו וכן לפניו שרי אם א"א גם לימינו כתב עליו הלח"י שם וז"ל דליתא לע"ד דלעולם אין תקנה חוץ מאחוריו לכ"ע או לשמאלו לדעת הטיר ודעמיה ז"ל עכ"ל והביאו הנו"ש סוף אות ג' והסכים לדבריו יעו"ש, אמנם הי"א במ"ב בהגב"י או' ב' הסכים לדברי הב"א יעו"ש, וכ"כ האחרונים כדברי הרמ"א והב"ח, שכנה"ג בהגב"י או' א' עו"ת או' ז' א"ר או' ו' סי"ב במק"ח סוף או' א' מש"ז או' ב' ר"ז או' ב' ש"ץ דק"י ע"א, וכ"מ מדברי החיד"א בקש"ג סי' י"ב או' כ"ה ואו' כ"ו, ועיין לקמן או' י"ד:

א

יא) שם בהגהה, זורקו לשמאלו וכו' ועכ"פ צריך להמתין כדי הילוך ד"א, ש"ץ שם, שע"ח, ועיין לעיל סי' צ"ב סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד:

א

יב) שם בהגהה, וזרקו לשמאלו וכו' כתב הר' יונה שאפי' אם יהיה בבהכ"נ תבן או גמי אין לו בשעת התפלה לרוק עליו ולומר שהוא כמו כסוי שאין התבן או הגמי מועיל אלא לענין ישיבת בהכ"נ בשעה שאינו מתפלל שכיון שיושב שם א"צ לשפשפו שהרקיקה עצמה מותרת ואפי' שפשוף א"צ אלא מדרך מוסר בלבד אבל בשעת התפלה שאסרו לרוק אין לו לעשות בשום ענין אלא כשהוא אנוס ולאחוריו או לצד שמאל כדכתיבנא עכ"ל, והביאו ב"י, עו"ת או' ג' ועיין לעיל ס' צ' סעי' י"ג ובדברינו לשם בס"ד:

א

יג) שם, זורקו לשמאלו וכו' אבל לא כלפי מעלה שנראה ככופר, כלבו, א"ר או' ד' פת"ע או' ו':

א

יד) שם, זורקו לשמאלו וכו' ותר"י כתבו לכאורה נראה דלאו שמאלו דוקא אלא ימינו שהוא שמאלו של הקב"ה כדאמרינן גבי ג' פסיעות, והב"ד ב"י יעו"ש, וכ"כ מהר"י מברונא סי' רל"ד והביאו שכנה"ג בהגב"י, וכן הסכים הרדב"ז ג"כ בתשו' ח"ב סי' תת"ל והב"ד היפ"ל ז"ל או' ד' וע"כ הרוצה להנצל מכל החששות יזמין לי מפה א' כדי שאם יבא לו רוק או צואת החוטם בתוך התפלה יקנח בה ולא ירוק לא לפניו ולא לצדדין ולא לאחוריו, ואף שלא בשעת התפלה אם יזדמן לו רוק ירוק בה ולא ירוק בבהכ"נ כמש"ל סי' ץ' או' צ"ג יעו"ש, וגם צריך לשהות כדי היליך ד"א אחר שרקק ואח"כ יתפלל כמש"ל או' י"א ובסי' צ"ב או' מ"א יעו"ש:

א

טו) שם, זורקו לשמאלו וכו' ואטר כיצד יעשה בזריקת רוקו אי זורקו לשמאל דידיה או לשמאל דעלמא, עיין להרב לשון חכמים אשכנזי ז"ל ח"א בהערה דצ"ד ע"ד שנשאל ע"ז וכתב דהוא פשוט ומבואר כאן ברמ"א ובמ"א דבזה הולך אחר שמאל דידיה יעו"ש, ועיין להפרמ"ג בא"א על מ"א סק"ו שכתב דנ"מ למי ששולט בב' ידיו או כהנך ספיקא דבסי' כ"ז סעי' ו' דלתירוץ הב"י הרשות בידו לאיזה צד שירצה כיון דשניהם שוים ולד"מ כה"ג ירוק בימינו יעו"ש והב"ד הפתה"ד או' ב' ועיין מש"ל באו' הקודם וכבר כתבני שם דהרוצה להנצל מכל החששות יזמין לו מפה לרוק בה יעו"ש:

א

טז) שם בהגהה, והא דלקמן בריש סי' קכ"ג וכו' עיון באחרונים שכל אחד לצרכו פנה לתרץ בזה ואצ"ל בזה:

א

טוב) [סעיף ג'] אם כנה עוקצתו וכו' ויזהר שלא יושיט ידו אל היתוש או אל הפשפש בתוך תפלתו אלא יסירנו בסודרו כי עלולים להוציא דם ויטנף ידו ואינו מוצא בעת ההיא ליטול ידיו, ועיין בס"ח סי' רב"ן אזהרות כיוצא בזה, רו"ח, ועיין בדברינו לעיל סי' ד' או' פ"ד:

א

חי) שם, אם כנה עוקצתו וכו' משמע אבל אם אינה עוקצתו כגון שהולכת על בגדיו ואירע וראה אותה אסור להסירה אפי' ע"י בגד, ונראה דאם עי"ז יהיה טרוד בתפלתו כגון שראה פשפש על בגדיו וחושש שמא יכנס לפנים מבגדיו ולעוקצו ולא יוכל להוציאו דמותר להסירו ע"י בגד:

א

יט) שם. אבל לא יסירנה בידו, אפי' היא במקום שאין מלמולי זיעא מפני שהוא מאיס וגנאי הוא אפי' אם יראנה אדם ק"ו כשעומד לפני בוראו ית' לבוש, ר"ז או' ג':

א

ך) שם בהגהה, אבל שלא בשעת התפלה יכול ליטול כינה ולזורקה בבה"כ ועיין לעיל סי' ד' סעי' י"ח, מבואר דכוונתו לומר דאם לא בשעת התפלה יכול ליטול כינה בידו ולזורקה בבה"כ וציין לסי' ד' סעי' י"ח לומר שצריך נט"י כמ"ש שם, וכ"כ הלבוש דיכול ליטלה בידו וציין לסי' ד' סעי' י"ח, וכ"כ המאמ"ר או' ג' לפרש דברי מור"ם ז"ל וכתב שהוא פשוט ועי"ש במה שהקשה על דברי מ"א סק"ז וא"ר או' ז' יעו"ש:

א

כא) שם, אבל שלא בשעת התפלה וכו' ואם היה הולך על הספר לא יגע בו יד משום מיאוס א"נ שלא יצטרך לנטילה אלא ינער הספר ויפול מאליו ואם לא יפול נוטלה ע"י בגד, יפ"ל או, ו':

א

כב) שם, יכול ליטול כינה ולזורקה בבה"כ וכו' ועיין להרו"ח שכתב אפס כיעז הדבר ותמוה בעיני דיזרוק כינה בתוך בהכ"נ אי מצד קדושת המקום ואי מצד מיאוס הרואים אפי' שיעשנו בהחבא וזה דרכו של הכינה שיכנס באדם אחר וכמו זר נחשב לעשות כזאת ואם אינו בשבת ויו"ט יותר טוב שיהרגנה ולא יזרקנה לבה"כ אלא יהיה יוצא לעזרה ויטול ידיו שם דאי רקיקה אסרו ק"ו לכינה דשורץ על הארץ ופורח בלבוש אדם אחר וכו' יעו"ש, וא"כ אם אפשר יש לזורקה לחוץ או להורגה שלא בפני שום אדם כדי שלא ימאסו וליטול ידיו רק אם הוא משורש קין ונזהר שלא להרוג אפי' פרעושים וכנים כמ"ש מהרח"ו ז"ל בשם האר"י ז"ל בש' רוה"ק דף יו"ד ע"א בהנד"מ עם פי' יראת ה' אז לא יהרגנה כ"א ישליכנה לחוץ ויטול ידיו:

א

כג) [סעיף ד'] אם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו וכו' אפי' נפל רובו, כ"מ בב"י סי' ח' מ"א סק"ח, ר"ז או' ד' ח"א כלל כ"ב או' ט' קיצור ש"ע סי' י"ח או' כי' שת"ז או' י"ג וצ"ע על סי' בי"ע בדיני תפלת י"ח או' נ"ד שכתב להיפך בשם המ"א יעו"ש:

א

כד) שם, אבל אם נפל כולו אינו יכול וכו' ומ"מ אם עבר ונתעטף בו נ"ל שא"צ להתחיל מתחלת הברכה אלא גומר התפלה והולך, וראיה קצת מהא דפסק ל"ח במי שיצא ממקומו בתפלה דחוזר למקום שפסק א"ר או' ט' וכ"מ מדברי הפר"ח או' ד' שכתב דאם נתעטף א"צ לחזור לתחלת התפלה ומדלא קאמר דחוזר לתחלת הברכה שפסק בה משמע שגומר התפלה כדרכו ממקום שפסק, ועיין לקמן או' כ"ו אמנם מ"ש שם הפר"ח וכשיגמור תפלתו ימשמש בו ויברך וכ"כ הח"א שם ובכלל י"ב או' ז' כבר כתבנו לעיל בסי' ח' או' נ"ח דבענין נפילת הטלית כולו מעל. גופו איכא פלוגתא אם צריך לחזור ולברך ונהיגי עלמא דלא לברך משום סב"ל יעו"ש וה"ה לכאן, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' כ"ה או' ע"ז:

א

כה) שם, אבל אם נפל כולו אינו יכול וכו' דלבישתו הוי הפסק גדול כתפלה ואסור אבל לתקן קצת שלא יפול לא הוי הפסקה, לבוש, סו"ב במק"ח או' ג' שת"ז או' י"ג, ומשמע מזה דה"ה אם נפל כולו מעל ראשו אלא שעדיין הוא מונח על כתיפו וגופו דמותר להחזירו על ראשו כיון שא"צ אלא תיקון קצת, וכ"מ בב"י שכתב בשם התו' והר"י והרא"ש וז"ל היה ממשמש בבגדו ומתקנו שלא יפול מעל ראשו אבל אם נפל לגמרי לא היה מתעטף בו דחשוב ליה הפסקה אם מתעטף כיון שנפל לגמרי אבל לתקן קצת שלא יפול לא הוי הפסקה עכ"ל משמע דכל שלא נפל לגמרי מותר לתקן ומ"ש שלא יפול מעל ראשו לאו לאפוקי דאם נפל מעל ראשו ונשאר על גופו דאסור לתקן דהא אמר דאינו אסור אלא עד שיפול לגמרי אלא כי כן דרך המתקן לתקן בתחילת הנפילה בעודו על ראשו כדי שלא יפיל לגמרי אבל ה"ה דאם אירע שנפל כולו מעל ראשו ונשאר על כתפו וגופו מותר לתקן כיון שלא נפל לגמרי, ומ"ש התוספות פ' מי שמיתו דכ"ד ע"ב אבל אם נפל מעל ראשו לא היה מתעטף וכו' היינו מעל ראשו וגופו וכמו שסיימו אח"כ כיון שנפל לגמרי וכ"כ בהרא"ש פ' הנז' אבל אם נפל מעליו וכו' ולא כתב מעל ראשו, וכן הוא ברבינו יונה שם ועיין יפ"ל או' ז' מה שרצה לדקדק מדברי התוס' הנז' ונראה שלא ראה בהרא"ש ובב"י שם דאלו ראה לא היה מדקדק כמו שדקדק יעו"ש ודו"ק:

א

כו) שם, אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק, אלא א"כ שהוא טרוד עי"ז ואינו יכול לכוין ר"ז או' ד' עמה"ש על קיצור הש"ע סי' י"ח או' ט"ו, וכתב דילבשנו כשיסיים הברכה ועיין בדברינו לעיל סי' צ"ו או' יו"ד:

א

כז) שם, אינו יכול לחזור ולהתעטף בו וכו' אבל אחר יכול לקחת אותה וליתנה על ראשו וגופו:

א

כח) [סעיף ה'] הנושא משאוי וכו' פחות מד' קבין מפשילו לאחריו וכו' ולא יאחזנו בידו על כתיפיו כדי שלא יהיה טרוד בתפלתו באחיזת המשאוי על כתיפיו בידו ולא יוכל לכוין כראוי, ועוד לפני מלך בשר ודם אין עומדין כן ק"ו לפני ממ"ה הקב"ה, ר"ז אות ה' ועיין בדברינו לעיל סי' צ"ו אות א':

א

כט) שם, ד' קבין מניחו ע"ג קרקע ומתפלל, מפני שהן כבידין ומטרידים אותו, לבוש, עו"ת אות ח' ר"ז שם, וצריך להסירו קודם שיתחיל להתפלל דבשעת התפלה אסור לעשות שום דבר כמש"ל סי' צ"ב אות י"ב, ועיין פר"ח אות ה' ומ"ש בשם הירושלמי עיין מ"ש עליו הפתה"ד אות ג' יעוש"ב:

א

סנטרו. היינו לחי התחתון ומה שקצת חזנים עושין כן אינם מתכוונים לשם יוהרא רק לבסומי קלא אבל שלא בשעת הזמר אסור (ל"ח):

ב

לרוק. נ"ל דאפי' בתחנונים שלאחר התפלה אסור דכל זמן שלא פסע ה"ל כעומד לפני המלך:

ג

א"א לו וכו'. כגון אם יצטער בזה ויה' טרוד בתפלתו:

ד

שלא יהא נראה. דדוקא בבגד התחתון אבל בבגד העליון כיון שהרוק נראה אסור (תר"י) וצ"ע במדינתינו שלובשין בחגורה חתיכת בגד שקורין פציל"ט אם מותר להבליעו בו כיון שהרוק נראה ואפשר כיון שעשוי לכך אין בו משום מיאוס:

ה

ואינו יכול. פי' שמאוס לו להבליעו או שאין יכול לשהותו בפיו עד שיבליעו:

ו

לא לימינו. והקשה בב"י אדרב' ימין דידיה הוא שמאל דקב"ה כדאית' בסי' קכ"ג וע"ש מה שתי', ובד"מ תי' דכשרוקק לא רצה להורות שהשכינה נגדו אדרב' ברקיקתו מסתלקת השכינה ממנו עכ"ל, ובש"ל כ' בשם הירושלמי לימינו אסור לשמאלו מותר שנ' ה' צלך על יד' ימינך עכ"ל וא"כ א"ש שהשכינה עומדת על צד ימינו ואסור לרוק לצד השכינה משא"כ כשנותן שלום משני צדדין להקב"ה נותן לימין הקדוש ברוך הוא ברישא:

ז

יכול ליטול. ואי משום נטילה די בנקיון עפר כמ"ש סי' צ"ב ס"ו או י"ל שנוטלה ע"י בגד:

ח

יכול למשמש. אפי' נפל רובה כ"מ בב"י סי' ח' ע"ש סט"ו:

א

(א) לפהק מתוך אונס – ה"ה דבגיהוק מתוך אונס ליכא איסורא ומה דלא נקטו אפשר משום דבו ליכא חיובא להניח ידו שאין פתיחת פיו רב כ"כ וגם הוא לזמן מועט מאוד משא"כ בפיהוק:

ב

(ב) סנטרו – היינו לחי התחתון וחזנים העושים כן בשעת הזמר מותר לפי שאינם מתכוונים לגסות אלא להנעים את הקול אבל שלא בשעת הזמר אסור:

ג

(ג) לרוק – וכל שאסור בתוך התפילה אסור אפילו בתחנונים שלאחר התפילה דכל זמן שלא פסע ה"ל כעומד לפני המלך:

ד

(ד) א"א לו וכו' – כגון שיצטער בזה ויהא טרוד בתפילתו ואחר הרקיקה ימתין כדי הילוך ד"א וכדלעיל בסימן צ"ב ס"ט:

ה

(ה) שלא יהא נראה – כגון בבגד תחתון אבל בבגד עליון כיון שהרוק נראה אסור ובמדינתינו שלובשין פאצילעס אף שהרוק נראה אפשר דמותר דכיון שעשוי לכך אין בו משום מיאוס כן כתב המ"א אבל שארי אחרונים כתבו שגם בזה צריך לכרוך מקום הרוק שלא יהא נראה:

ו

(ו) ואינו יכול וכו' – פי' שמאוס לו להבליעו בכסותו או שאינו יכול לשהותו בפיו עד שיבליענו או שהוא כסות נאה ואם נצריכנו שיבליענו בו יטרידנו ג"כ:

ז

(ז) זורקו לאחוריו – היינו שהופך פניו לאחוריו או שזורקו בידו לאחוריו אבל לא כלפי מעלה שנראה ככופר:

ח

(ח) וכש"כ לפניו – מפני שהמתפלל שכינה לפניו ומ"מ אם א"א לו לרוק אלא לפניו או לימינו והוא מצטער בתפילה ע"י שאינו יכול לרוק מותר לו לרוק לימינו ואפילו לפניו:

ט

(ט) י"ל דהטעם וכו' – והאחרונים תרצו בפשיטות דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה וכמש"כ בסימן ג' לענין התכבדו מכובדים וכו' ע"כ אזלינן בתר ימין ושמאל של האדם משא"כ בסימן קכ"ג דאיירי בהשתחואה שמשתחוה בסוף תפילתו להשכינה ע"כ אזלינן בתר ימין דשכינה:

י

(י) והוא כנגד השכינה – ר"ל שע"כ כונתו אז בעת השתחויה להשתחות נגד השכינה שהיא למעלה מעשרה כי הלא לא ירדה למטה:

יא

(יא) בידו – ואם עבר ונטלה ישפשף ידו בכותל או בד"א וכדלעיל בסימן צ"ב ס"ו:

יב

(יב) סי' ד' סעיף י"ח – דמבואר שם דהנוגע בכינה צריך ליטול ידיו במים מפני רוח רעה השורה על הידים וכ"ש אם הוא קודם התפילה דצריך ליטול ידיו במים מפני התפילה:

יג

(יג) יכול למשמש וכו' – אפילו נפל רובו:

יד

(יד) כולו – אפילו אם נשאר עדיין בידו העטיפה הוי הפסק:

טו

(טו) אינו יכול וכו' – ואם עבר והתעטף בו א"צ להתחיל מתחילת הברכה אלא גומר התפילה והולך וכשיגמור תפילתו ימשמש בו ויברך ועיין לעיל בסי' ח' סט"ו ובמ"ב שם. זקן שמשים בתי עינים שקורין ברי"ל אם הם רפויין בחוטמו שקרוב ליפול ע"י כריעות והשתחויות נכון להחמיר שיקשרם מתחלה בחוט [אחרונים]:

טז

(טז) דהוי הפסק – אם לא שהוא טרוד עי"ז ואינו יכול לכוין ילבשנו כשיסיים הברכה:

יז

(יז) ע"ג קרקע – דמשוי של ד' קבין אם הם עליו מבטלים כונתו:

א

דאסור עבה"ט. דאם א"א כו' מותר וכתב בש"צ דמ"מ יש לו להמתין אח"כ כדי שיעור הילוך ד"א כמ"ש הטור בסי' צ"ב בשם הירושלמי ע"ש ועיין בט"ז יו"ד סי' יו"ד סי' קע"ט וכ' בספר פרי האדמה זקן שמשים בתי עיניו בתפלת י"ח אם הם רפוים בחוטמו שקרובים ליפול בכריעות והשתחויות נכון להחמיר שיקשרם או יהדקם ע"י חוט והביאו בשלמי צבור ע"ש:

א

לא יגהק. שמוצא רוח מפיו כריח המאכל שאכל ולא יפהק פותח פיו כמי שרוצה לישן:

ב

זורקו לשמאלו. בב"י הקשה בשם אבוהב דכאן נותן מעלה לימין האדם ולקמן בדין ג' פסיעות שחולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה והשאיר בצ"ע ע"כ לא כתבו ב"י בש"ע כאן ולעד"נ דהכא בשעת רקיקתו מסלק ממנו כבוד השכינה וכמ"ש בענין התכבדו מכובדי' כו' ע"כ אזלי' בתר ימין ושמאל של האדם משא"כ בג' פסיעות שהרי משתחוה לשכינה ע"כ אזלינן בתר ימין דשכינה ותימ' על רבינו הגדול אבוהב והב"י שלא הרגישו בזה כי הוא נכון וברור: