שולחן ערוך, אורח חיים צ״ו: שימנע כל הטרדות כדי שיכוין ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

שימנע כל הטרדות כדי שיכוין ובו ב סעיפים:
כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו תפילין ולא ספר מכתבי הקודש ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו ולולב בזמנו מותר לאחוז ביד כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד בשבילו:

ב

מותר לאחוז מחזור תפלות בידו בשעה שמתפלל הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה לא טריד דומיא דלולב דמשום דלקיחתו מצוה לא טריד: הגה ומ"מ אם לא היה בידו קודם שהתחיל לא יחזיר אחריו בתפלה ליטלו אלא אם כן היה במקום מיוחד שהוא מוכן אז מותר ליטלו אפילו בתוך התפלה כדי להתפלל מתוכו (הר"י פרק מי שמתו):

א

תפלות כו' וטוב להתפלל מתוך הכתב כי הכתב מעורר הכוונה (תניא) ואף בחזרת הש"ץ תפלת י"ח יהי' סדור פתוח לפניו להיות אזניו פתוחות על מה שאומר הש"ץ ולא יפנה מחשבותיו אנה ואנה (תוצאות חיים):

א

תפילין. ובדיעבד א"צ לחזור ולהתפלל ט"ז ופר"ח דלא כב"ח ומה שנוהגים שהש"ץ מחזיק בידו הס"ת בשבת ואומר יקום פורקן וכו' נ"ל כיון שכוונתו אז להתפלל על לומדי תורה על כן מחזיק הס"ת בידו והוי כמו לולב בזמנו. ט"ז:

ב

קערה. דוקא הני שאם יפלו יש בהם הפסד או יזיקו לו אבל שאר דברים מותר לאחוז. רש"י ור"ן. והר"ר יונה כתב בשם י"מ דהני לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט וה"ה שאין ליטול שום דבר בידו בשעת התפלה אלא לולב בלבד עיין שם וכתב ט"ז ומטעם זה נ"ל דיש לזהר ג"כ למי שמתפלל מתוך הסידור שירשום תחלה כל המקומות שצריך להתפלל באותו תפלה ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל כי יפסיק עי"ז ולא יכוין יפה עכ"ל:

ג

לא טריד. נפל ספר על הארץ ולא יוכל לכוין מפני זה מותר להגביהו כשיסיים הברכה. ס"ח מ"א:

ד

להתפלל מתוכו. כתבתי לעיל בסי' צ"ג סעיף קטן ב' דהאר"י ז"ל היה מתפלל מתוך הספר כדי שיכוין מאוד ואף בחזרת הש"ץ תפלת י"ח יהיה הסידור פתוח לפניו להיות אזניו פקוחות על מה שאומר הש"ץ. של"ה:

א

ברכות כ"ב:

ב

תה"ד ורבי יונה

א

ס"א ולא ספר כו'. כמ"ש בפ' בתרא דעירובין שכל כתבי הקודש אם נופלים יש בזיון וה"ה לכל ספר כמ"ש בפט"ז דשבת שאף אותן שאין קורין בהן צריכין גניזה ואפי' קמיעין וברכות וכן אמרו שם בפ"ו ס"א ב' ת"ש היה כתו' כו' וכ"ש ספרים האידנא שקורין בהן ומצילין אותן מפני הדליקה כמ"ש הרא"ש פט"ז דשבת וא"כ לבו טרוד בהן:

ב

ולולב כו'. ספ"ג דסוכה:

א

ס"ב ומ"מ כו'. מהנ"ל דטריד:

א

[א] לא יאחוז ביד וכו'. ואם תפסן כתב הב"ח דצריך לחזור ולהתפלל. ולא נהירא דלשון לא יאחוז משמע דוקא לכתחילה, וכן משמע בכל הפוסקים וכן מבואר ברמב"ם פרק ה' מהלכות תפילה:

ב

[ב] תפילין וכו'. כתב רבינו יונה לאו דוקא נקטו הני והוא הדין שאין ליטול בידו שום דבר בשעת התפילה אלא לולב בלבד וכתב הנחלת צבי שכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב סתם ולא כלי עד כאן לשונו. על כרחך יש טעות סופר בדבריו דברמב"ם ליתא לשון זה אלא צריך לומר ולא כלים וכן הוא ברמב"ם פרק ה' מהלכות תפילה זה לשונו ולא כלים ומעות עד כאן. והיינו דמשמע לי מדנקט סתם כלים שאין ליטול שום דבר אבל אינה ראיה דיש לומר דכלים דומיא דמעות נקט שטרוד עליו וכן כתב לחם המשנה וכן משמע בספר צדה לדרך מיהו בסמ"ק סימן י"א ראיתי כדברי רבינו יונה וכן הסכים ט"ז:

ג

[ג] לא יחזור וכו'. ומטעם זה יש ליזהר שירשום תחילה כל המקומות שצריך להתפלל באותו תפילה ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל. נפל ספר לפניו על הארץ ואינו יכול לכוין מפני זה מותר להגביה כשסיים הברכה. ספר חסידים:

א

א) [סעיף א'] כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו תפילין וכו' פי' רש"י ז"ל תפילין וס"ת מפני שטרוד במחשבתו שלא יפלו מידו ויתבזו ואין דעתו מיושבת עליו בתפלתו, וסכין מתירא שמא יפול ויתקע לו ברגלו וקערה מלאה ומעות שלא יתפזרו, וכבר שאם יפול יהיה נמאס, ולפ"ז משמע שאר דברים שאין בהם הפסד אם יפלו מידו מותר להתפלל בעודן בידו, אבל הר' יונה כתב בפ' מי שמיתי דאית דמפרשי דסכין וקערה וכל הני דנקט לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט וה"ה שאין לו ליטול בידו שום דבר בשעת התפלה אלא לולב בלבד דמשום חבובי מצוה לא ימעט בזה כוונת התפלה עכ"ד, והב"ד ב"י ופרישה או' ב' ועיין ט"ז סק"ב שכתב להביא ראיה לדברי הר"י ומשמע שהוא מסכים לדבריו יעו"ש, וכ"כ א"ר או' ב' שבסמ"ק סי' י"א כתוב כדברי הר"י וכן הסכים הט"ז יעו"ש, וכ"כ ח"א כלל כ"ב או' ז' והגם שהמא"מר או' ב' והנו"ש והנה"ש או' א' כתבו על ראיית הט"ז שאינה ראיה וגם כתבו שם המא"מר והנו"ש דדעת מר"ן ז"ל כרש"י מ"מ יש להחמיר ואין לאחוז שום דבר בידו בעת התפלה, וכ"כ הש"ץ דקי"א ע"א והחיד"א בקש"ג סי' י"ב או' ל"ה דלא יאחוז בידו שום דבר כשהוא מתפלל חוץ מהמחזור, ועוד עיין לקמן או' ו':

א

ב) שם, לא יאחוז בידו תפילין וכו' דורשי רשימות אמרו סת"ם תפלתי סת"ם ר"ת ספר תפלין מעות מי שאוחזן בידו בשעת תפלה אין תפלתו נשמעת ס' קול בוכים בפי' מהר"א גלאנטי סוף דף נ"ט, מחב"ר או' א':

א

ג) שם, מפני שלבו עליהם שלא יפלו וכו' ואם אחז אחת מכל אלו והתפלל כתב הב"ח דצריך לחזור ולהתפלל יעו"ש, אבל הט"ז סק"א כתב נראה פשוט דאין זה אלא לכתחלה אבל בדיעבד א"צ לחזור ולהתפלל ותמה על הב"ח יעו"ש, וכן הפר"ח תמה על הב"ח וכתב דאפי' לא כוין ק"ל בסי' ק"א דא"צ לחזור ולהתפלל יעו"ש, וכ"כ העו"ת או' ב' דאין דברי הב"ח מוכרחים יעו"ש, והביאו י"א בהגב"י, וכ"מ מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מה"ת דין א' ודין ה' דבדיעבד אינו מעכב יעו"ש, וכ"כ א"ר או' א' סו"ב או' א' מאמ"ר או' א' וכתב וכן עיקר בלי ספק, ש"ץ שם, קש"ג שם, נו"ש שם, נה"ש או' א' ודלא כהער"ה ז"ל שהסכים לדברי הב"ח ומ"ש להביא ראיה מסי' צ"ד דאם התפלל מיושב דצריך לחזור ולהתפלל מעומד וכו' עיין בדברינו לשם או' ל"ד דגם שם כתבנו דא"צ לחזור ולהתפלל יעו"ש, ועוד עיין מ"ש עליו היפ"ל או' א':

א

ד) מפני שלבו עליהם שלא יפלו וכו' ה"ה שאסור להושיב תינוק לפניו בשעת התפלה ומ"ש התוספות פ"ק דחגיגה להביא קטנים בהכ"נ היינו שלא בשעת התפלה, ואם הם בשעת התפלה מוציאין אותם לחוץ, הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ס"א, ברכ"י או' א' בי"ע או' ה' ועיין לקמן סי' צ"ח או' י"ג:

א

ה) שם, שלא יפלו וכו' מותר להתפלל ובתי עינים בחוטמו, ומ"מ אם אינם על מדת חוטמו ונופלים מחוטמו אפשר דיש להחמיר לכן יזהר לקושרם או יעשה באופן שיהיו אדוקים בחוטמו שלא יפלו, פה"א ח"א פ"ה מה"ת, י"א מה"ב בהגה"ט, נו"ש שם, בי"ע או' ט' ש"ץ קי"א ע"א חס"ל או' א' רו"ח ובספרו כף החיים סי' ט"ו או' ט"ז שע"ת סי' צ"ז:

א

ו) שם, ולולב בזמנו וכו' אעפ"י שאם יפול אפשר שיפסל מ"א סק"ב בשם תר"י פ' מי שמיתו, וכתב הרו"ח דמנהגינו לאחוז הלולב בתפילת מוסף אפי' בבהכ"נ שאומרים ההושענות אחר ההלל, אלא שראיתי להרב ת"ק מר אהובינו כמוהר"א לאריד"ו נר"ו שלא אחז לולב בעמידתו במוסף כי כך מנהגם, ונראה דכיון דכבר יצאו י"ח וסילקו הלולב מידם לא נאה להם לחזור וליטול בשביל העמידה של מוסף בכונה מכוונת דומיא דכתב מור"ם ז"ל בסי' זה דאם לא היה בידו לא יטלנו בתוך העמידה ושב וא"ת עדיף כדי לכוין יותר בתפלתו עכ"ד, וכן מנהג בית אל יכב"ץ ופה עיר קדשנו ירושת"ו שאין אוחזין לולב בידיהם בתפלת מוסף כדי לכוין יותר בתפלה:

א

ז) שם, ולולב בזמנו מותר וכו' כתב המש"ז או' ג' צ"ע אם מותר ליקח בידו ס"ת ותפילין דמתיירא מפני הגנבים וכדומה ואפשר התירו לו עכ"ל, ועיין להנו"ש או' ב' דגם הוא נספלק בכיוצא בזה וכתב דהנה אין ספק דאם יש אדם יושב שם יפקיד אצלו אותו ס' או אם יש לו מטפחת יצרור אותו שם ויתלה אותו בחגורתו דליכא איסורא אלא אי איתיה בידיה אבל בחיקו וכיוצא באופן האמור דליכא חשש דנפילה אין חולק בזה דמותר הוי לכ"ע, ואם א"א באופנים הנז' מוטב שיניחנו בידו ולא על הספסל כיון שברי לו שדעתו מיושבת עליו כשאוחז כיון שהטעם הוא משום טרדת הכוונה ואם יניחנו על הספסל יש לו טרדא ביותר עדיף טפי שיאחזנו בידו עכ"ד ועי"ש שעשה סמוכות לזה יעו"ש, והב"ד הפתה"ד או' ד' ורו"ח וכת' שם הפתה"ד דכן מפורש בירושלמי פ' היה קורא לענין מעות יעו"ש, ועיין כף החיים להרח"פ ז"ל סי' ט"ו או' ט"ז:

א

ח) שם ולולב בזמנו וכו' וה"ה דמותר לאחוז ציציות בידו דטרוד במצוה כדאמרינן בלולב, הרוקח סי' שנ"ד, בי"ע אות ה' ועיין פתה"ד אות ב' ובדברינו לעיל אות ו':

א

ט) [סעיף ב'] מותר לאחוז מחזור וכו' וטוב להתפלל מתוך הכתב כי הכתב מעורר הכוו' ס' תניא ואף בחזרת הש"ץ תפלת י"ח יהיה סדור פתוח לפניו להיות אזניו פקוחות על מה שאומר הש"ץ ולא יפנה מחשבותיו אנה ואנה, תוצאות חיים, עט"ז אות א, וכ"כ השל"ה, וכ"כ האחרונים ועיין בדברינו לעיל סי' ל"ה או' יו"ד ולקמן סי' קכ"ד אות כ"ב:

א

י) שם מותר לאחוז מחזור וכו' נפל ס' לפניו על הארץ ואינו יכול לכוין מפני זה מותר להגביהו כשיסיים הברכה, ס"ח סי' תשע"ז, מ"א סק"ג ה"ב אות א' א"ר אות ג' סו"ב אות א' ר"ז אות ג' ח"א כלל כ"כ אות ז' ש"ץ דקי"א ע"א, בי"ע או' יו"ד, תס"ל או' ב':

א

יא) שם בהגה, אז מותר ליטלו וכו' נראה דמטעם זה יש ליזהר ג"כ למי שמתפלל מתוך הסדור שירשום תחלה כל המקומות שצריך להתפלל באותה תפלה ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל כי יפסיק עי"ז ולא יכוין יפה, ט"ז סק"ג, א"ר שם ר"ז או' ב' ח"א שם, ש"ץ שם, בי"ע או' ז' ואם התחיל להתפלל י"ח ונתבלבל מותר לילך למקום הידוע לו ליקח משם סידור, ח"א שם וכן אם נספלק באיזה דין איך יתפלל מותר לילך למקום מיוחד ולעיין שם בספר, ח"א כלל כ"ה או' ט' ועי"ש, מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' י"ח או' ג':

א

יב) שם בהגהה, אז מותר ליטלו וכו' וכן נהגו רבים מאנשי מעשה דנהיגי להתפלל מתוך הסדור לכוין כל האפשר וזימנין דבעו מימר איזה נוסח תפלה באיזה ברכה כגון ענינו באורך וכיוצא ואותו הנוסח כחיה בס' אחר רושמים קודם התפלה המחודשת ומניחין הס' בחיקם וכשמגיעין לברכה ההוא מיציאין הס' מחיקם ומתפללין בו אותו הנוסח, ברכ"י או' ב' ובספרו קש"ג סי' י"ב או' ל"ו ועיין לקמן בסי' קי"ט או' ה':

א

ולא קערה. דוקא הני שאם יפלו יש בהם הפסד או יזיקו לו אבל שאר דברים מותר לאחוז (רש"י ור"ן וכ"מ מל' הרמב"ם והטור):

ב

ולולב. אף על פי שאם יפול אפשר שיפסד (תר"י פ' מ"ש):

ג

מותר לאחוז. נפל ספר לפניו על הארץ ואינו יכול לכוין מפני זה מותר להגביהו כשיסיים הברכה (ס"ח):

א

(א) כשהוא מתפלל – בפמ"ג כתב דה"ה בשעת ק"ש ופסוקי דזמרה:

ב

(ב) לא יאחוז וכו' – ובדיעבד א"צ לחזור ולהתפלל אם לא שיודע שעי"ז לא כיון באבות. ומותר הש"ץ להחזיק הס"ת בידו בשבת כשאומר יקום פורקן דכיון שכונתו אז להתפלל על לומדי תורה ע"כ מחזיק הס"ת בידו ולא לשם שמירה והוי כמו לולב בזמנו וכן מותר להחזיק בשעה שמברכים החודש:

ג

(ג) ולא ספר וכו' – וה"ה כל ספרים שלנו:

ד

(ד) קערה מלאה – שלבו עליה שלא ישפך ממנה ובסכין שלא יפול לארץ ויתקע ברגלו ובמעות שלא יתפזרו ואף אם הם צרורין טריד שמא יאבדו אם לא שאוחזן באופן דליכא למיחש שמא יאבדו וכתב בברכ"י דה"ה דאסור להושיב תינוק לפניו בשעת תפלה:

ה

(ה) ומעות וככר וכו' – ודוקא הני שאם יפלו יש בהם הפסד או יזיקו לו אבל שארי דברים מותר לאחוז וי"א דהני לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט וה"ה שאין ליטול שום דבר בידו בשעת התפלה וכן הסכים הט"ז:

ו

(ו) מפני שלבו וכו' – צ"ע אם מותר ליקח תפילין וס"ת בידו היכא דמתיירא מפני גנבים דאפשר דהתירו לו [פמ"ג]:

ז

(ז) מותר לאחוז וכו' – נפל ספר על הארץ ואינו יכול לכוין מותר להגביהו כשיסיים הברכה שהוא עומד בה ואי לא"ה לא יפסיק וכ"ש שאין לקרוץ באצבע וכיוצא בשעת תפילה. אם התחיל להתפלל ש"ע ונתבלבל מותר לילך למקום הידוע לו ליקח משם סידור [ח"א]:

ח

(ח) לא יחזיר אחריו – מפני שמטריד וכתב ט"ז דה"ה דיש ליזהר למי שמתפלל מתוך הסידור שירשום תחילה כל המקומות שצריך להתפלל באותו תפילה ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל כי יפסיק עי"ז ולא יכוין יפה וכ"כ הברכ"י שכן נוהגין רבים מאנשי מעשה כשרוצין לומר תפילה מחודשת כגון ענינו או כגון ותודיענו כשחל יו"ט במו"ש:

ט

(ט) להתפלל מתוכו – ונמצא באחרונים שאף בחזרת הש"ץ נכון הוא שיהיה הסידור פתוח לפניו להיות אזניו פקוחות על מה שאומר הש"ץ:

א

קערה עבה"ט ולעיל סי' צ"ג כתב המג"א דהאר"י ז"ל היה מתפלל מתוך הספר כו' וכתב שבספר הכוונות כתב דפסוקי דזמרה ויוצר אור היה אומר מתוך הסידור אך תפלת י"ח היה אומר בעינים סגורות. וכתב מח"ב שכ"א ישער בעצמו אם יוכל לכוין יותר מתוך הספר או בע"פ וככה יעשה עפ"י מדותיו וכן מבואר שם במג"א והביאו בבה"ט. ומ"ש בט"ז שירשם תחלה עיין מ"ש לקמן סי' קי"ט בשם הברכי יוסף:

א

לא יאחוז בידו תפילין. נראה פשוט דאין זה אלא לכתחלה אבל בדיעבד אין צריך לחזור ולהתפלל ואפי' לדין התלמוד שכ' הטור בסי' ק"א שצריך לחזור בשביל חסרון כוונה באבות מ"מ כאן אע"פ שאחז ספר בידו אינו מן הנמנע שיוכל להתכוין ואם ברור לו שנתכוין ודאי יצא ואם לא נתכוין לא יצא אלא דחכמים אסרו לכתחלה לאחוז בידו ספר דקרוב שיבא לידי ביטול כוונה ויעשה ברכה לבטלה וזה פשוט לע"ד אלא שראיתי למו"ח ז"ל שכ' דאי עבר ותפס ס"ת או תפילין בידו צריך לחזור ולהתפלל וזה תמוה מאוד: ומה שנוהגין שהש"ץ מחזיק בידו הס"ת ביום השבת ואומר יקום פורקן ושאר דברים אע"פ שא"צ כוונה כמו תפלת י"ח מ"מ אנו רואים שנוהגים כן לכבוד אותן התפלות ובאמת אין זה הידור לפי דברי רז"ל גבי תפלת י"ח ולמה יעשה כן בשאר תפלות. נ"ל כיון שכוונת הש"ץ אז להתפלל על לומדי תורה בנוסח יקום פורקן וע"כ מחזיק הס"ת בידו הוה כמו לולב בזמנו ולא עוד אלא לפי הנראה דאם תופס ס"ת בידו בשעת תפלת י"ח כדי שיהיה מורא שמים עליו ואימת התורה ועי"ז יהיה לו יותר כוונה אין איסור בדבר דע"כ לא אסרו בגמ' אלא כשאוחז אותו לשמירה בעלמא כמ"ש ב"י בשם ת"ה רק לשמירה ולא לעשות בהן מצוה כו' אבל מ"מ אין להקל בזה בתפלת י"ח כיון שלא נמצא מפורש להיתר:

ב

מפני שלבו עליהם. בב"י כתב שמפרש"י נראה ששאר דברים שאין בהם הפסד אם יפלו מידו מותר להתפלל בעודן בידו והרר"י כ' בשם י"מ דכל הני לאו דוקא אלא אורח' דמילתא נקט וה"ה שאין לו ליטול שום דבר בידו בשעת התפלה אלא לולב בלבד כו' עכ"ל ונראה ראיה לזה מהא דאמרי' בס"ס צ"ז שמשאוי שהוא פחות מד' קבין צריך להפשילו לאחוריו משמע כל משוי אסור לטלטל לפניו:

ג

אז מותר ליטלו כו'. נ"ל דמטעם זה יש ליזהר ג"כ למי שמתפלל מתוך הסידור שירשום תחלה כל המקומות שצריך להתפלל באותה תפלה ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל כי יפסיק ע"י זה ולא יכוין יפה: