שולחן ערוך, אורח חיים צ״ג: קודם שיתפלל צריך לשהות. ובו ד סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

קודם שיתפלל צריך לשהות. ובו ד סעיפים:
ישהא שעה א' קודם שיקום להתפלל כדי שיכוין לבו למקום ושעה אחת אחר התפלה שלא תהא נראית עליו כמשאוי שממהר לצאת ממנה:

ב

לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה ולא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין של תורה כגון סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שכתוב בו רצון יראיו יעשה שומר ה' את כל אוהביו:

ג

אין עומדים להתפלל מתוך דין ולא מתוך הלכה שלא יהא לבו טרוד בה אלא מתוך הלכה פסוקה: הגה והיינו נמי כמו מתוך שמחה כי פקודי ה' ישרים משמחי לב (טור):

ד

העוסק בצ"צ כעוסק בתורה דמי פירוש לענין לעמוד מתוכו להתפלל שגם זו שמחה היא לו שעוסק בצרכי צבור וי"מ דהיינו לענין דאינו צריך לפסוק להתפלל:

א

לא יעמוד להתפלל כו'. אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין כו'. וכן נוהגין בשחרית סמוך ליציאת מצרים שהיא שמחה ותנחומין ובמנחה סמוך לתהלה לדוד ובערבית סמוך למקראות הסדורים לפניו כי לא יטוש ה' את עמו וכיוצא בהן וצריך לעמוד במקומו להכין עצמו לתפלה כשהתחיל החזן תהלות לאל עליון (מהרי"ל):
ומי שאינו רוצה לנגן עם הש"ץ ורוצה להתפלל עם הקהל ימתין בכאן כמו שעשה מהר"ם בענין הקרוב"ץ.

א

שעה אחת. תר"י הוכיחו מגמרא דאע"ג דבכל מקום דאמרינן שעה פירוש שעה מועטת הכא פירושו שעה אחת מי"ב שעות ביום ומיהו זהו לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת. מ"א:

ב

שיכוין. האר"י ז"ל היה מתפלל תוך הספר כדי שיכוין מאוד. והכל לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו. מ"א:

ג

פסוקה. דהיינו שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה אבל אם עסק בפלפול והתחילו הציבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט האידנא שאין מכוונין. כ"כ מ"א:

ד

להתפלל. נ"ל דדוקא בדבר שאין בו טרדא דומיא דהלכא פסוקה. מ"א:

ה

להתפלל. וא"צ להתפלל מנחה ב' כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין. מ"א ודרישה בי"ד סי' שמ"א ודלא כט"ז בסי' ק"ח ס"ק א' ע"ש:

א

ברכות ל'

ב

שם ל"א ורש"י:

ג

שם ל"א

ד

ירו' שם

ה

טור וב"י בשם רמב"ם וסמ"ג:

א

ס"ב באימה כו'. גמ' שם:

ב

והכנעה כו'. רש"י ד"ה כובד כו':

ג

לא מתוך כו'. שם לא א':

ד

ולא מתוך כעס כו'. כ"ה גי' הטור שם ועיין פ"ו דעירובין ס"ה א':

ה

כגון כו'. רש"י שם בברכות:

א

ס"ג והיינו כו'. תוס' שם ד"ה רבנן כו' וכ"ה בטור ע"ש:

א

ס"ד העוסק כו'. תוס' שם ד"ה ר"א בשם הירושלמי והרא"ש שם:

ב

פי' כו'. טור:

ג

וי"מ כו'. וכ"ה בתוספתא דברכות פ"ב כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ר' אומר כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק"ש ר"ח בן עקביא אומר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה אר"א בר' צדוק כשהיה ר"ג וב"ד ביבנה היו עסוקים בצרכי צבור לא היו מפסיקין שלא להסיע מלבן:

א

סעיף ג' אין עומדין וכו' אלא מתוך דבר הלבה פסוקה וכו', נ"ב הנה ראייתי בשו"ת תרומת הדשן (סימן מ"א) שהרגיש למה בתפלה אסרו חז"ל לעמוד אלא מתוך הלכה פסוקה ולמה לא אסרינן כן במרחץ שלא ילך אלא מתוך הלכה פסוקה. והנה מ"ש לתרץ דבמרחץ כיון דאין בו קדושה הוא עצמו לא אתי להרהר והביא ראיה ממ"ש בש"ס פ"ק דפסחים דאמרינן הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מיניה ע"ש. והנה במחכת"ה ראיה זו תמוה ולא דמי כעוכלא לדנא דשם מחזר אחר זה גופא לבערו ולא חיישינן שיעשה להיפוך מדעתו. אבל כאן אטו הולך למרחץ כדי שלא ילמוד זה ודאי אינו הוא הולך שם להנאתו ולא כדי שלא יהיה מעיין ואדרבא אם היה מותר גם שם היה מעיין וגם אטו בע"ה עסקינן הרי ת"ח יודע דאסור לעיין בתפלה ויותר פונה מכל מחשבותיו בתפלה מהליכה לבית המרחץ. אבל באמת אין התחלה לקושיא זו דבשלמא בתפלה אף אם יבוא לו באונס איזה עיון מ"מ יתבטל מן התפלה ומה מהני בזה טענת אונס אבל במרחץ הרי מפורש בש"ס זבחים ובש"ע דמחמת אונס מותר א"כ ממ"נ ברצון ודאי לא יעיין ואם ע"י אונס אין איסור בדבר. ועוד דבתפלה כיון דאין לו היכר שעומד בתפלה כלל ולכך חיישינן דאתי לעיוני וישכח שהוא עומד בתפלה אבל במרחץ הרי המרחץ לפניו ועומד ערום א"כ לא שכח שהוא במרחץ ואם יודע שהוא במרחץ ודאי יסיר העיון תורה ויסלקנו מלבו וז"ב ופשוט ודו"ק היטב:

ב

(שם) סעיף ד' העוסק בצרכי ציבור כעוסק בתורה דמי וכו'. נ"ב הנה מדברי התוס' בסנהדרין [דף י"ז ע"א] ד"ה והם כלים שכתבו שם על מה דאמרינן בפסוק אדוני משה כלאם שא"ל אדוני משה הטל עליהם צורכי ציבור והם כלים מאיליהם וכתבו שם התוס' פירוש נביאתם כלה דאין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה ע"ש. א"כ מפורש יוצא מהם דעסק צרכי ציבור נחשב עצבות ולא שמחה ובע"כ לא ס"ל כפירוש הפוסקים דהוי שמחה לו רק ס"ל כפירוש השני כדעת הי"א שהביא הש"ע בזה ודו"ק. עיין במג"א ס"ק ה' מה שהסכים להדרישה דלא כט"ז דגם אונס נחשב פטור ועיין בחבורי לאו"ח משנת תר"ט הלכות ר"ה סי' תקפ"ו מה שהוכחתי מדברי הרמב"ם הלכות פסולי המוקדשים פ"ג הלכה כ"ה שם הוכחתי דהרמב"ם ס"ל דאונס לא נחשב פטור רק נשאר בחיובו כדעת הט"ז ע"ש ועיין בחבורי לתורה משנת תר"י פ' וארא מ"ש ג"כ כן ע"ש ודו"ק היטב:

א

[א] ישהא שעה אחת וכו'. אבל לשון הטור ישהא מעט וצריך לומר דדוקא חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ולדידן סגי במעט, וכן כתב כסף משנה פרק ד' מהלכות תפילה ולחם חמודות דף מ' ולחם משנה וכן הדין באחר התפילה. והנה בלחם משנה שם דקדק מטור ורמב"ם דדוקא ישיבה מעט בעינן עיין שם. ולעניות דעתי משמע כרמב"ם פרק י"א מהלכות תפילה וטור סימן קנ"א דיישב לשון שהייה הוא ואפילו שוהא בעמידה קאמרי וכן כתב הב"ח, אך אפשר לחלק בטעמו דהכא ישיבה דוקא בעינן שעל ידי ישיבה מתיישב יותר לכוין ולאחר תפילה כשיושב אין התפילה עליו כמשאוי מה שאין כן בשהייה על ידי עמידה, אבל התם דטעמו שיעשה מצוה בבית הכנסת ובשהייה על ידי עמידה נמי איכא מצוה. כתב בסדר היום אם יכול להתעכב עד שלא ישארו עשרה בבית הכנסת טוב לו שלא יגרום הוא להסתלק השכינה שהרי נתעכב עד שלא נשתייר מקום לשכינה לנוח, ועוד כי הישיבה בבית הכנסת הוא מצוה בפני עצמו:

ב

[ב] לא יעמוד מתוך שחוק וכו'. פירוש דמצוה מן המובחר שאין עומדים אלא מתוך אימה והכנעה אלא כיון דאין כל אדם יכול ליזהר להכניס בלבו הכנעה ואימה על כל פנים לא יתפלל מתוך שחוק אלא מתוך שמחה של מצוה. כתב שיירי כנסת הגדולה אותם העומדים בבית התפילה ומראים עצמם כעייפים ואינן יכולין לעמוד עליהם הכתוב אומר לא אותי קראת יעקב כי יגעתי בי ישראל כל היום עומד בשוק ולא לעי ובשעת התפילה לעי:

ג

[ג] ולא מתוך הלכה שאינה פסוקה וכו'. וכן כשעוסק בצרכי ציבור בדבר שיש בו טירדא, אבל ליכנס לבית הכסא ולבית המרחץ מתוך הלכה שאינה פסוקה מותר ועיין בתרומת הדשן סימן מ"א האריך בטעמו. כתב מגן אברהם אם עסק בפלפול והתחילו הציבור להתפלל יתפלל עמהם:

ד

[ד] דאין צריך לפסוק וכו'. ואם עבר זמן אותה התפילה כתב הדרישה ביו"ד סימן שמ"א דאין צריך להשלימה בזמן תפילה שלאחריו דומיא דאבל שלא התפלל שחרית מחמת אנינות שאין צריך להתפלל מנחה שתים, והט"ז שם חולק על פסק זה, ובספר נקודת הכסף החזיק פסק הדרישה כיון שלא היה חייב מן הדין אין צריך להשלימה וכן פסקו מגן אברהם ותשובת בית יעקב סימן ע', ומזה קשה לי קצת על מה שכתבו מעדני מלך ולחם חמודות דף י"ד לדעת הרי"ף ורמב"ם דצריך לחזור אחר מים ארבע מילין אף שעובר זמן תפילה דצריך להתפלל מנחה שתים אם עבר זמן דמחשב כטעה שהרי אנוס הוא אמאי הא פטור מצד הדין, ואפשר לחלק וצריך עיון ועיין לעיל סימן ע':

א

א) [סעיף א'] ישהא שעה אחת וכו' הכי איתא במסכת ברכות ריש פ' אין עומרין דף ל' ע"ב חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, ושם בדף ל"ב ע"ב אמרו המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו וכו' יעו"ש, וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ד מה"ת דין ט"ז אלא שכתב שם קודם לזה צריך לישב מעט קודם תפלה כדי לכוין את לבו וכו' ומעט אחר התפלה, וכתב שם מרן ז"ל בכ"מ על דברי הרמב"ם הנז' דאע"ג דא"א לשהות שעה אחת כחסידים הראשונים מ"מ צריך לישב מעט עכ"ל, וכ"כ הלח"מ שם דלדידן די לנו שנלמוד מהם לזמן מועט יעו"ש, וכן פי' הפרישה או' א' דברי הטור וכתב דשיעור מועט היינו שיעור ב' פתחים דהוא כדי הילוך ח' טפחים כמ"ש בסי' צ' סעי' כ' יעו"ש, וכ"כ מ"א סק"א, א"א או' א' ר"ז או' א' ח"א כלל כ"ב או' ב' ל"ח פ' הנז' או' ל"ז ועי"ש במה שתמה על הש"ע שנקט שעה א' וכתב עוד שהשהייה תהיה בישיבה ולא בעמידה יעו"ש, וכ"כ א"ר אות א' ני"ש אות א' יפ"ל אות א' וכתב שם הנו"ש וז"ל האמנם מפשט דברי מרן הש"ע ז"ל לא משמע הכי אלא ס"ל דצריך שעה ממש ולא שנא ליה בין חסידים לשאר העם והסמ"ג ותהר"י גם הם לא חילקו בין חסידים לשאר אינשי וטעמם נ"ל מהא דאמרינן בגמרא שם דף ל"ב ב' אמר ריב"ל המתפלל צריך לשהות וכו' ואיתא נמי התם תנ"ה המתפלל צריך שישהה שעה א' קודם תפילתו ושעה א' אחר תפלתו וכו' ולא הוזכר שם דהחסידים היו עושים כן אלא אמרו צריך סתם משמע דכל אדם צריך וכ"נ שכן הוא דעת הרי"פ ז"ל והרא"ש ז"ל שהביאו הך מימרא דריב"ל שאמר צריך אחר הך דהחסידים הראשונים לומר דכל אדם צריך וכן סתם דבריו הטור בקיצור פסקי הרא"ש סי' י"א עכ"ל ועוד עי"ש במ"ש לדחות דברי הלח"י על הרמב"ם פ"ד מה"ת שכתב שעה א' דכתב הש"ע לאו דוקא אלא ר"ל מעט, וכתב שכ"מ מדברי הברכ"י אות א' שכתב וז"ל לרוב העולם סגי לשהות מעט וכ"כ מהר"ר ישי אלמולי דעת מרן ז"ל הובאו דבריו במרכבת המשנה עכ"ל יעו"ש, ועיין ר"ז שם וקשל"ה בדיני הנהגת התפלה והביאו היפ"ל שם, ומ"מ כיון דיש מפרשים דברי מרן ז"ל דשעה א' ממש קאמר ולכל אדם יש להחמיר היכא דאפשר, דהיינו מי שאפשר לו יבא ללמוד במקום שמתפלל כמו שעה א' קודם תפלת מנחה וערבית ובזה משתכר כפלים שקובע עתים לתורה וגם שוהא שעה קודם שמתפלל, ובשחרית בל"ה יש קודם תפלה סדר הקרבנות ופסד"ז ויוצר ששוהא בהם כמו שעה א' ואחר התפילה ג"כ אומרים אשרי וכו' וכ"כ ראשון לציון דזה יועיל לשעה א' קודם וכו' והביאו י"א במה"ב אות א':

א

ב) שם כדי שיכוין לבו וכו' ואם טוב לאחוז סידור בידו בעת תפלת י"ח או לעצים עיניו עיין מש"ל סי' מ"ט אות ט' ועוד יתבאר לקמן בס"ד בסי' צ"ו אות ט' ואות יו"ד:

א

ג) שם, כדי שיכוין לבו למקום, ואם לבשה האשה בגד איש ואח"כ לבש האיש אותו בגד אין תפלתו מקובלת, ס' הזכירה דף ט' ע"ב, רו"ח סי' פ"ט אות ג':

א

ד) שם, ושעה א' אחר התפלה וכו' ואם יכול להתעכב עד שלא ישארו יו"ד בבה"כ טוב לו שלא גרם הוא להרוס הבנין להסתלק השכינה שהרי נתעכב עד שלא נשאר מקום לשכינה לנוח, ועוד כי הישיבה בבהכ"נ היא מצוה בפני עצמה כדכתיב אשרי יושבי ביתך ומכאן סמכו שצריך האדם לשהות שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת אחר התפלה, אשרי יושבי ביתך לקודם התפלה, עוד יהללוך סלה לאחר התפלה, סדה"י א"ר אות א' ש"ץ דקנ"ח ע"ב, חס"ל אות ב' וכתב ומכ"ש שלא יצא ראשין מעשרה האחרונים שהוא עיקר הגורם לסילוק השכינה ע"כ:

א

ה) שם, שלא תהא נראית עליו כמשאוי וכו' החס"ל ה"ן בפיו תוכחות על כי הן רבים עם הארץ הרצים יצאו דחופים ממהרים לצאת אף קודם אמירת עלינו לשבח ואיסורא עבדי כיעיש"ב, וכתב בס"ח סי' ח"י אל יצא אדם מביהכ"נ עד שיסיים כל התפלה אלא א"כ צריך לנקביו או להקיא יעו"ש, יפ"ל אות ג' ועיין לקמן סי' צ"ח סעי' ג':

א

ו) [סעיף ב'] לא יעמיד להתפלל אלא באימה והכנעה אין ר"ל שיתעצב אל לבו דהא אמרו שם בגמרא דל"א ע"א לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא הכנעה שיש בה שמחה שיזכור אשר הוא עפר ואפר רמה ותולעה ואפי' הכי זכהו המקום ב"ה להתפלל לפניו אשר הוא רם ונשא גדול ונירא אש אוכלה מלא כל הארץ כבודו אשר כמה מלאכים קדושים מתאוים להקדישו ולהעריצו באימה וביראה בקדושה ובטהרה, והוא בן אדם עפר מן האדמה, נתן לו רשות לומר כמה שירות ותשבחות, ודברי תפילות, ועי"ז ירבו לו השמחות ולהתפלל מתוך קירות לבות, ולהסיר כל מחשבות הזרות, אשר מביאים לו הקליפות כדי לערבב לו התפילות, אלא צריך שתהיה עם התפלות הזכות והטהורות, אשר אין מעורב בהם שום מחשבות זרות. אלא מחשבת האל נורא עלילות, ובזה יזכה לזיכוך הנשמות אשר מכסא הכבוד נחצבות:

א

ז) שם אלא מתוך שמחה וכו' וז"ל שער הכוו' דף א' ע"כ אסור לאדם להתפלל תפלתו בעצבון ואם נעשה כך אין נפשו. יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפלה, אמנם בעת שמתודה הוידוי ומפרט חטאיו אז טוב להתעצב בלבר אבל בשאר התפלה נמשך לו נזק נפלא גדול ע"י עצבותו אבל צריך להראות לפניו ית' הכנעה גדולה באימה ויראה, אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה. ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה והשלמות והשגת רוה"ק תלויה בדבר זה, בין בעת תפלתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצות, וכמ"ש בגמרא ברכות דף ל' ע"ב מההוא דהוה קא בדח טובא וכו' ואמר תפילין קא מנחנא, ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאד עכ"ל, וכ"כ בהקדמת שעה"מ קודם פ' בראשית יעו"ש וכ"כ הסו"ב לקמן סי' צ"ה אות ג':

א

ח) שם, אלא מתוך שמחה וכו' ואותם העומדים בבית התפלה ומראים עצמם כעייפים ואינן יכולין לעמוד עליהם הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, כל יומא לא לעי ובעידן צלותא לעי כל היום עומד בשוק לפני הפקיד וכו' ואינו עייף ובשעת התפלה אינו יכול לעמוד ס"ח סי' י"ח כנה"ג בהגה"ט (וכתב החיד"א בפי' לס"ח אות כ"ה דנשמט מהכנה"ג ז"ל לומר דין זה משם ס"ח יעו"ש והביאי היפ"ל ז"ל סי' ל"ד אות א') א"ר אות ב' ש"ץ דק"י ע"ג קש"ג סי' י"ב אות ל"א, בי"ע אות י"ז, וכבר כתבנו באות הקודם בשם האר"י ז"ל כי לאו דוקא לענין תפלה בלבר צריך לעשות בשמחה מרובה אלא בכל המצות ות"ת, ולכן צריך שיזכור האדם תמיד בכל עת, ובפרט כשהוא עושה איזה מצוה כי הוא עומד ועובד לפני אש אוכלה ובוחן מחשבתו באיזה בחינת מחשבה הוא עובדו אם זכה וברה או יש בה צד פניה ומחשבה זרה ובזה יהיו כל מעשיו לש"ש ובהתלהבות ובשמחה מרובה ויזכה לחיי העוה"ב:

א

ט) [סעיף ג'] אין עומדין להתפלל מתוך דין וכו' דאף בד"ת אסור לחשוב בתפלה כמבואר בס"ח סי' תקמ"ו וז"ל ואל ישיאך לבך לאמר טוב שאהרהר בד"ת שאותו טעם שאני זוכר אם לא אהרהר אחריו אשכחנו כ"א תסיר ד"ת מלבך בשעה שאתה מתפלל הקב"ה ישלם לך תחת אחד ששכחת תזכור כמה וכמה דכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך עכ"ד, וכ"כ ש"ץ דף ק"ו ע"ד דאפי' להרהר בד"ת אסור כי זמן תורה לתוד ותפלה לחוד יעו"ש, והב"ד היפ"ל או' ו':

א

י) שם, ולא מתוך הלכה וכו' אבל ליכנס לבה"כ ולבית המרחץ מתוך הלכה שאינה פסוקה מותר. כנה"ג בהגה"ט א"ר או' ג' א"א או' ג':

א

יא) שם, אלא מתוך הלכה פסוקה, נ"ל דהיינו שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה, אבל אם עסק בפלפול והתחילו הצבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט האידנא שאין מכוונין כ"כ. מ"א סק"ג. א"ר שם סו"ב או' ג' ר"ז או' ג' ח"א כלל כ"ב או' י"ג, בי"ע או' ס"ח, ועיין לקמן סי' צ"ח ססעי' ב':

א

יב) שם, אלא מתוך הלכה פסוקה. כתב הר' יונה פ' אין עומדין שתהא בלא מחלוקת וגם לא תהא חמורה הצריכה עיון שלא יהרהר בה עכ"ל. והביאו ד"מ או' א' וכתב וכ"מ מפי' רש"י שם:

א

יג) [סעיף ד'] העוסק בצרכי צבור וכו' פי' לענין לעמוד מתוכו להתפלל וכו' נ"ל דוקא בדבר שאין בו טירדא דומיא דהלכה פסוקה, מ"א סק"ד, א"ר שם ר"ז או' ד' ומ"מ אין לבטל תפלת הצבור וכ"ש אם מתירא שיעבור הזמן דרשאי להתפלל א"א או' ד' ועיין באו' הקודם:

א

יד) שם ויש מפרשים דהיינו לענין דא"צ לפסוק וכו' הדין דין אמת לכ"ע שא"צ להפסיק ולהתפלל ובמכ"ש מק"ש שנתבאר לעיל סי' ע' סעי' ד', פר"ח, וכ"כ הברכ"י או ב' וכ"כ הגר"א או' ב' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

טו) ואם ע"י עסק זה בצרכי צבור עבר זמן התפלה א"צ להשלים אותה בזמן תפלה שאחרים פרישה או' ט' וכ"כ בדרישה ביו"ד סי' שמ"א או' ג' וכן הסכים הרב נקה"כ שם ודחה דברי הט"ז שם סק"ה שחלק על הדרישה, וכ"כ המ"א בזה הסי' סק"ה, א"ר או' ד' מאמ"ר או' ד' וכן הסכים י"א סי' ק"ח בהגה"ט ודחה דברי הט"ז שבשם סק"א יעו"ש, וכן הסכים הברכ"י בזה הסי' או' ג' ובסי' תרפ"ז או' א' ובמחב"ר סי' ק"ח או' ד' נו"ש בזה הסי' או' ד' ר"ז או' ד' ת"א כלל כ"ב או' י"ד:

א

(מ"א סק"א) כמ"ש סי' צ'. פי' דדי בשיעור ב' פתחים:

ב

(סק"ה) היה פטור. פי' דאין זה נקרא אונס שיהיה דינו להתפלל מנחה ב' שהרי מן הדין היה פטור:

א

שעה א'. תר"י הוכיח מגמ' דאע"ג דבכל מקום דקאמרי' שעה פי' שעה מועטת הכא פי' שעה א' מי"ב ביום זה לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת כמה שכתב סימן צ' סס"ך: כתוב בזוהר בראשית שיאמר ואני ברוב חסדך וגומר קודם בואו לב"ה:

ב

כדי שיכוון. האר"י היה מתפלל תוך הספר כדי שיכוון מאוד (הכוונות) והכל לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו:

ג

הלכה פסוקה. נ"ל דהיינו שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה אבל אם עסק בפלפול והתחילו הצבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט האידנא שאין מכוונין כ"כ:

ד

לעמוד מתוכו להתפלל. נ"ל דוקא בדבר שאין בו טרדא דומיא דהלכה פסוקה:

ה

דא"צ לפסוק. עססי' ק"ו עסי' ע' ס"ד וא"צ להתפלל מנחה שתים כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין (דרישה בי"ד סי' שמ"א) וכנ"ל דלא כט"ז:

א

(א) שעה אחת – תר"י הוכיחו מגמרא דאע"ג דבכל מקום דאמרינן שעה פי' שעה מועטת הכא פי' שעה אחת מי"ב שעות ביום ומיהו זה לחסידים ולשאר עם די בשעה מועטת שישהא קודם שיתחיל שהוא כדי הילוך ח' טפחים כמש"כ בסימן צ' סוף ס"כ עי"ש. כתב בסדר היום אם יכול להתעכב עד שלא ישאר עשרה בבה"כ טוב לו עי"ש טעמו גם כי הישיבה בבה"כ הוא מצוה בפני עצמה:

ב

(ב) שיכוין – האר"י ז"ל היה מתפלל מתוך הסידור כדי שיכוין מאוד גם שלא להבליע נקודה והכל לפי מה שמרגיש האדם בנפשו:

ג

(ג) באימה והכנעה – שנאמר עבדו את ד' ביראה היינו התפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה:

ד

(ד) לא מתוך וכו' – ר"ל דמצוה מן המובחר שאין עומדים אלא מתוך אימה והכנעה אלא כיון דאין כ"א יכול ליזהר להכניס בלבו הכנעה ואימה עכ"פ לא יתפלל מתוך שחוק אלא מתוך שמחה של מצוה [ב"ח וא"ר]:

ה

(ה) פסוקה – שאין בה עיון ולא מחלוקת כדי שלא יטרד עי"ז בתפלה ומ"מ אם עסק בפלפול הלכה והתחילו הצבור להתפלל יתפלל עמהם ובפרט עכשיו שאין מכוונים כ"כ בתפלה ולא הזהירו אלא לכתחלה שלא יעסוק בפלפול קודם התפלה:

ו

(ו) לענין לעמוד – ובלבד שיהא דומה להלכה פסוקה שלא יהא בה דבר של טרדה ומ"מ אין לבטל תפלת הצבור משום זה וכ"ש אם מתיירא שיעבור הזמן דרשאי להתפלל:

ז

(ז) לענין וכו' – וכן פסקו האחרונים:

ח

(ח) להתפלל – ואפילו אם יעבור זמן התפלה אם אין שם מי שישתדל אלא הוא ועיין לעיל סימן ע'. וא"צ להתפלל מנחה שתים בשביל תשלומי שחרית שכיון שבשעת חובתו היה פטור ממנה מן הדין א"צ לתשלומין כלל:

א

להתפלל עיין בה"ט ועיין בשערי תשובה לעיל ע' מ"ש בזה: