שולחן ערוך, אורח חיים צ״ד: צריך לכוין נגד ארץ ישראל ודין הרוכב או יושב בספינה ובו ט סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

צריך לכוין נגד ארץ ישראל ודין הרוכב או יושב בספינה ובו ט סעיפים:
בקומו להתפלל אם היה עומד בח"ל יחזור פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים היה עומד בא"י יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש ויכוין גם לבית קדשי הקדשים היה עומד אחורי הכפורת מחזיר פניו לכפורת:

ב

אם מתפלל לרוח משאר רוחות יצדד פניו לצד א"י אם הוא בח"ל ולירושלים אם הוא בא"י ולמקדש אם הוא בירושלים: הגה ואנו שמחזירין פנינו למזרח מפני שאנו יושבים במערבה של א"י ונמצא פנינו לא"י (טור וסמ"ג) . אין עושים מקום הארון וצד התפלה נגד זריחת השמש ממש כי זהו דרך המינים רק מכוונים נגד אמצע היום (הגהות אלפסי החדשים) ומי שרוצה לקיים אמרם הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים מ"מ יצדד פניו למזרח:

ג

מי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין לבו לאביו שבשמים:

ד

היה רוכב על החמור א"צ לירד ולהתפלל אפי' אם יש לו מי שתופס חמורו אלא מתפלל דרך הילוכו וכן אם היה בספינה או ע"ג קרון אם יכול לעמוד עומד ואם לאו יושב במקומו ומתפלל או אם היה הולך ברגליו מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו כנגד ירושלים אפי' שלא במקום סכנה כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרוד לבו ולא יוכל לכוין והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו וישוב דעתו ויש מחמירין לעמוד באבות וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה:

ה

היה יושב בספינה או בעגלה אם יוכל לעמוד במקום הכריעות עומד כדי שיהא כורע מעומד ופוסע ג' פסיעות: הגה אע"פ שיושב בכל התפלה מ"מ אם אפשר לו לעמוד יעמוד כדי לקיים הכריעות והפסיעות כדרכן (ב"י בשם ס"ח) ואם א"א לו כגון שרוכב על הבהמה יחזיר הבהמה שלשה פסיעות לאחריה ועולה לו כאלו פוסע בעצמו (הגהות אלפסי החדשים ס"פ תפלת השחר):

ו

חולה מתפלל אפי' שוכב על צדו והוא שיכול לכוין דעתו (ואם א"א לו להתפלל מ"מ יהרהר בלבו שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם) (ב"י בשם א"ח ופסיקתא):

ז

מי שהיו לו עכו"ם מכאן ומכאן ומתיירא שמא יפסיקוהו תפלתו או יפסידו מקחו ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו ואע"פ שצריך לעשות שלשה פסיעות בסוף התפלה יושב ומתפלל וכורע:

ח

יש ליזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחברו בשעת תפלה:

ט

מי שהוכרח להתפלל מיושב כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד ואינו צריך להוסיף בה דבר: הגה ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עכו"ם שלא יבלבלוהו בני הבית אבל אם א"א לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו יתפלל במלון באיזה קרן זוית (תרומת הדשן סי' ו' ב"י סי' צ'):

א

ואנו שמחזירין פנינו למזרח מפני שאנו יושבין במערבו של ארץ ישראל והיושב במערב יחזיר פניו למזרח כדאיתא בגמ' דברכות ע"ש וכל הארצות האלו אשר אנו מפוזרין בהן כולם הם כנגד מערבית צפונית של א"י ואינם מכוונים במערב א"י ממש לפיכך טוב ונכון הוא כשעושין ב"ה שיעשו כותל מזרחית שעושין שם ארון הקודש ומתפללין כנגדו שתהא נוטה קצת לצד מזרחית דרומית מהררמ"י ומי שרוצה לקיים הרוצ' להעשיר יצפין כו' היינו דוקא באם יושב בצד דרום הארון הקודש אז יכול להצפין וכן באם יושב בצד צפון יכול להדרים אבל לא להיפך משום שאז יהיה נרא' כהופך עורף ולא פנים כלפי הארון הקודש (כן נ"ל מדברי מטה משה) רק אז הופך פניו למזרח בלבד ודי לו בשחיות ששוחה בנטייה קצת (לחם חמודות):

ב

לעמוד באבות. אפילו ברוכב יעמוד באבות דרוכב כמהלך דמי:

ג

ופוסע ג' פסיעות כו'. יחזיר הבהמה ג' פסיעות או מחזיר עצמו לאחוריו ע"ג בהמתו כדרך שהיה נוהג באם בא להפטר מלפני המלך:

ד

אפי' שוכב על צדו וכן זקן שאינו יכול לעמוד ישב במקומו ויתפלל (כ"מ):

א

הכפורת. פי' במערבו של בית המקדש:

ב

רוחות. פי' במקום שמנהגם כך או שיושב על החמור:

ג

למזרח. עיין ט"ז שהעלה דאם שכח והתפלל לצפון או לדרום יהפוך פניו לצד המזרח ואם התפלל למערב לא יהפוך פניו לצד דא"כ יהיה פניו נגד צפון או דרום ומ"מ נראה דא"צ להפסיק ולעקור רגליו כדי להתפלל למזרח דבדיעבד יש לסמוך אמ"ד שכינה בכל מקום עכ"ל. ותשובת אליהו סימן א' חולק וכתב דצריך להפסיק ולילך להתפלל לצד מזרח והסכים עמו גדול אחד. אבל גדול אחר הסכים עם הט"ז ע"ש באורך. בה"כ שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום של העולם וכלם מתפללים נגד הארון הקודש שהוא לצד דרום יוכל להתפלל בצד מזרח אף שכל הקהל מתפללים נגד דרום ואין כאן משום יוהרא ולא משום איבה יד אליהו סי' א' וגדול אחד שם חולק עליו רק יתפלל לצד שהציבור מתפללין ע"ש:

ד

הארון. עיין בלבוש הציור להעמיד כותל מזרחי נגד קרן מזרחית דדומית של העולם וכתב בכנה"ג אפילו הארון קבוע לרוח אחרת צריך להחזיר פניו למזרח ועיין בס"ק שלפני זה:

ה

למזרח. ורש"י פי' איפכא דיצדד פניו לצפון או לדרום ועיקר עמידתו למזרח. ונראה יותר נכון לעשות כן ט"ז:

ו

דרכו. אבל אם קודם הוא להשיירא ויש לו מי שיאחז חמורו ירד למטה ויתפלל. וכ"ש כשמהלך ברגליו דהא בלא"ה צריך להמתין. מ"א:

ז

באבות. פי' שלא ילך או ירכב אבל כשיושב על הבהמה והבהמה גם כן עומדת שרי. תר"י מגן אברהם:

ח

הבהמה. או יחזיר עצמו ע"ג בהמתו. מ"א:

ט

מעומד. כ' ט"ז מעולם לא ראינו מגדולים שהתפללו בדרך מיושב שהתפללו שנית בבואם לביתם או למלון ע"ש נראה דגם כאן לא יתפלל שנית אלא אם הוא בטוח שיכול לכוין בתפלתו כמ"ש ס"ס ק"ז וכ"פ הרמ"ע מפאנו ושכנה"ג ופר"ח וכן הסכים בתשו' יד אליהו סי' א' וע"ש מה שתמה על הט"ז:

י

במלון. דאיתא בשבת דף קכ"ז דלא רצה ר"י ליכנס בתפילין לבית העכו"ם ק"ו להתפלל:

יא

זויות. ואם א"א לו להסתלק מן הדרך ובמלון לא ימצא קרן זוית תפלה בדרך עדיף. ומ"מ יראה אם יכול להתפלל במלון או בחצר ובבקעה או בגינה מוטב. מ"א:

א

ברכות ל'

ב

ר' יונה שם

ג

מהר"י אבוהב וסמ"ק

ד

שם

ה

שם

ו

תו' שם

ז

ר' ירוחם

ח

אהל מועד

ט

ספר ארחות חיים

י

מפ"ה מה' תפלה

יא

ספר ארחות חיים בשם רש"י

יב

הגה"מ פ"ה

יג

ברכות שם נ'

יד

ב"י ממשמעות התו'

א

ס"א ויכוין גם כו'. כן מפורש בהני מקראות שמביא גמ':

א

ס"ב אם מתפלל כו'. ב"ב כ"ה ב' הרוצה כו' דמצדד כו' ופי' סמ"ג שמצדד למזרח אבל רש"י פי' לצד דרום:

ב

ואנץ כו'. תוס' ברכות שם ד"ה לתלפיות כו':

ג

אין כו'. ב"ב שם א':

ד

ומי כו'. לפי' הסמ"ג כנ"ל:

א

ס"ד וכן אם היה כו'. שם השכים לישב כו' מ"ס תפלה מעומד כו':

ב

או אם כו'. תוס' שם ד"ה הלכה כו':

ג

כי אם כו'. רש"י שם ד"ה שאין כו'.

ד

והכל כו'. רי"ו:

ה

ויש כו'. אה"מ ותר"י וכמש"ש ל"ד ב' דשם בעי כונה:

א

ס"ה יחזיר הבהמה כו'. כמו שהיה עושה לפני המלך כמ"ש בפ"ה דיומא:

א

ס"ו חולה כו'. דלא גרע ממהלך בדרך וכמ"ש בפסיקתא והביאו הילקוט על פ' אמרו בלבבכם אמר הקב"ה אני אמרתי להתפלל בבית הכנסת ואם אין אתה יכול התפלל על מטתך ואם אין אתה יכול הרהר בלבבך שנא' אמרו בלבבכם כו' וז"ש אם כו':

א

ס"ז מי כו'. נלמד מהנ"ל וכמ"ש בגמ' שם לפי שאין כו':

א

ס"ח יש ליזהר כו'. עח"מ ס"ס כ"ח וממש"ש סי' י"ז ס"א:

א

ס"ט מי שהוכרח כו'. שם רב אשי כו' ועתוס' שם ד"ה מסמך כו' ועוד פי' הר"מ כו':

ב

שלא יפסיקוהו. שם ג' א':

ג

ולא כו'. עמ"א וערש"י פ' וארא ע"פ כצאתי את כו':

א

היה עומד אחורי הכפורת וכו' – עיין במ"ב דהיינו במערבו של בהמ"ק כן פי' המגן אברהם ולכאורה למה לא פי' כרש"י דהיינו בי"א אמות שבין הכותל מערבי ובין אחורי הכפורת ונלענ"ד דהיה קשה ליה להמ"א למה לא נקט השו"ע היה עומד במקדש יכוין לק"ק כדאיתא בגמרא וע"כ משום דעתה אסור לכנוס לאותו מקום דכולנו טמאי מתים וכדלקמן בסימן תקס"א וא"כ ה"נ בזה וע"כ פירש דשו"ע כולל בזה כל הצד שנגד מערב בהמ"ק ואף דזה לכאורה נכלל במה שאמר מתחלה היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש דכולל מסתמא בדבריו לכל רוחותיו י"ל דה"א כיון די"א בגמרא דשכינה במערב אין ראוי לעמוד באחוריו למערב ולהשתחות נגד מזרח והאי יחזיר פניו קאי רק אם עומד במזרח צפון ודרום קמ"ל דלא קי"ל הכי:

א

אין עושין מקום הארון וכו' רק מכונין נגד אמצע היום – עיין במ"ב והא לך לשון הלבוש ודע שכל הארצות האלו אשר אנו שוכנים בהם כולם הם כנגד מערבית צפונית של א"י ואינם מכוונים במערבה של א"י ממש לפיכך נ"ל שטוב ונכון הוא כשעושין ב"ה שיזהר שיעשו הכותל המזרחי שעושין שם הארון ומתפללין כנגדו שתהא נוטה קצת לצד מזרחית דרומית ואז נעמוד מכוון כנגד א"י וירושלים וב"ה וק"ק וגם עי"ז לא נחזיק ידי המינים שיאמרו אנו מתפללין נגד השמש כמותם. ובאיזה אופן נעמידנה באלו הארצות נ"ל שנעמידנה באופן שביום תקופת ניסן או תקופת תשרי או סמוך להן בו' או בז' ימים כשתזרח השמש בבוקר תהיה נכנסת בחלון שבאמצע כותל המזרח מן הבית כנסת ויכה הניצוץ כנגדה על הכותל המערבי נוטה הניצוץ מן האמצע כותל המערבי לצד דרום רחוק מן האמצע באופן שכמו חצי שעה או שעה אחר הזריחה תגיע אל אמצע הכותל ממש מול חלון המזרחי ובהכ"נ כזו ודאי היא עומדת ממש באלו הארצות נגד ירושלים ובהמ"ק אבל אם נעמידנה באופן שכשחוזרת החמה בימים הנ"ל בחלון המזרחי יכה ניצוץ השמש בכותל המערבי ממש נגד החלון באמצעו מיד בעת הזריחה זהו ממש כנגד מזרח וזהו חוקם לעשות כן וגם לא נשתחוה נגד ירושלים ובהמ"ק רק בצדם לפיכך לא נעמוד ב"ה באופן זה עכ"ל ועי"ש עוד וכתב הב"ח דכל דבריו נכללין במש"כ בהגהת שו"ע דמכוונים כנגד אמצע היום וכן משמע בפרישה ובמחה"ש:

א

מי שאינו יכול לכוין הרוחות וכו' – ונראה דטוב שיצדד פניו לצד אחד מצדדיו וא"כ אם הוא עומד נגד מזרח ממילא הצידוד הוא לצפון או לדרום ואם הוא עומד נגד צפון אם מצדד לימינו למזרח פשיטא דטוב ואם לשמאלו שהוא מערב עכ"פ לא הפסיד וכן בדרום להיפך כ"ז הוצאתי מספר שולחן שלמה:

א

היה רוכב על החמור וכו' וא"ל יושב במקומו ומתפלל – ע' במ"ב שכ' ובכ"ז יחזיר פניו לא"י אם אפשר לו הוצאתי דברי ממ"א בסק"ב שכתב ברוכב על החמור דצריך לצדד פניו לא"י ופשוט דה"ה ביושב בספינה וכ"ש הוא דהא בזה מחמיר השו"ע לכתחילה אם יכול לעמוד לא יתפלל בישיבה והנה ראיתי בתוי"ט פ"ד דברכות משנה ו' שכתב בהיה יושב בספינה דלהכי לא תנא יחזיר פניו דאפילו לעמוד אינו צריך אלא יושב ומתפלל וכמש"כ הטור סימן צ"ד ור"ל דבשלמא רוכב על החמור דקפסיק המשנה דלכתחילה צריך לירד לכן אפילו א"א לו לירד עכ"פ יחזיר פניו משא"כ ביושב בספינה דמותר לכתחילה להתפלל בישיבה ע"כ אין צריך להחזיר פניו ודבריו נפלאים אחד מה יענה להרמב"ם דס"ל ביושב בספינה דאם יכול לעמוד צריך לעמוד ועוד לדבריו ברוכב על החמור לרבי דס"ל אין צריך לירד אלא יושב במקומו אין צריך ג"כ להחזיר פניו והלא הרוקח כתב בפירוש להיפוך והביאו ב"י ומזה בודאי נובע דברי המגן אברהם בסק"ב אלא ודאי דלא תליא חזרת פנים בישיבה והא דלא תני יחזיר פניו לענין ספינה אפשר דסמך ארישא וכ"פ הגר"ז בשניהם דיחזיר פניו שוב התבוננתי דיש לתרץ דברי התוי"ט דס"ל דבמה שמקילינן בישיבה אין להחמיר בחזרת פנים [דתפילת ישיבה לגבי עמידה כמאן דליתא וכדמוכח מסעיף ט' ובלא חזרת פנים לא מצינו שום דיעה לעיכוב בזה] ומהרוקח אין ראיה דאפשר דס"ל כהרבינו יונה דאפילו לרבי צריך ג"כ לעכב הבהמה שתעמוד במקומה בעת התפילה ע"כ מחמירינן ג"כ בחזרת פנים משא"כ בספינה שהיא הולכת ולפ"ז לדידן דפסקינן ברוכב על החמור שאין צריך להתעכב בעת התפלה ה"ה דאין צריך לצדד פניו לצד א"י ודלא כמ"א בסק"ב וצ"ע:

א

בט"ז בציור מזרח עולם. נ"ב עיין תשובת חת"ס או"ח סי' י"ט:

א

[א] פניו וכו'. ובלבוש וכלבו משמע דסבירא ליה שני גרסאות בש"ס שיכוין לבו ויעמוד פניו נגדם ועיין בתוס' דף ל' ד"ה היה:

ב

[ב] ואנו שמחזירין וכו'. אפילו קבעו ההיכל בצד אחר יתפלל למזרח, כנסת הגדולה:

ג

[ג] נגד זריחת וכו'. עיין בלבוש הציור להעמיד כותל מזרחי נגד קרן מזרחית דרומית של עולם שטוב הוא וכן הסכימו כל האחרונים וכתב לחם חמודות דף ל"ו ואני רגיל לצדד למזרחית דרומית אם לא שאני מתפלל ואני עומד בצד דרום הארון שאז יהיה נראה כהופך עורף כלפי ארון שאז אני הופך פני למזרח בלבד ודי לו אז בשחיות שאני שוחה בנטיית קצת לדרום עד כאן. וזה לפי מנהגינו שכתב שם שמזרח בית הכנסת הוא לצד מזרח לחוד, אבל לפירוש הלבוש דנקטינן כוותיה שיעשו מזרח לצד מזרחית דרומית אז אין צריך לצדד כלל, ועל פי זה השבתי לשואלי בבית הכנסת חדש איך טוב לקבוע מקום הרב במזרח אם לצד דרום של ארון הקודש או לצד צפון. שוב ראיתי בספר חסידים סימן תשס"א שראוי להושיב הצדיק לימין הארון אם לא להסיר המחלוקת אל יקפיד. כתב הט"ז מי ששכח ומתפלל לצפון או לדרום יהפוך פניו לצד המזרח, אבל אם התפלל למערב לא יהפוך פניו לצד דאם כן יהיה נגד צפון או דרום, ומכל מקום אין צריך לומר להפסיק ולעקור רגליו כדי להתפלל למזרח דסמכינן בדיעבד אמאן דאמר דשכינה בכל מקום, עד כאן, וכן מבואר ברמב"ם ריש פרק ה' מהלכות תפילה. ונראה לי דטוב שיהפוך פניו לדרום דזה נמי נגד ארץ ישראל:

ד

[ד] יצדד פניו וכו'. והוא הדין דטוב לעשות איפכא שיעמוד למזרח ויצדד פניו לדרום (מגן אברהם), אבל מצאתי בפרישה דזה עדיף דמקויים עיני ולבי שם ולא העמדת רגליו:

ה

[ה] אפילו יש לו וכו'. שאם יאחר דרכו ולא תהא דעתו מיושבת לו בתפילה (לבוש), משמע שאם קדם הוא שיירא צריך לירד ודלא כר' יונה שהביא בית יוסף ומשולחן ערוך אין הכרע וכל שכן כשמהלך ברגליו דהא בלאו הכי צריך להמתין:

ו

[ו] לעמוד באבות וכו'. וברוכב יעמיד הבהמה והוא יושב ואפשר לכוין כן דברי לבוש, עיין שם:

ז

[ז] אם יכול להעמיד וכו'. פירוש מתנועת עגלה שהולכת בנחת ומבעותתא דמיא בספינה שהיא רחבה יעמוד ולא דמי לרוכב והולך בדרך דהכא אף שעומד אינו מתאחר דרכו כאן שהוא בקרון או בספינה ועיין לעיל סוף סימן פ"ט והא דמהני עמידת קרון או ספינה אף שהוא כמהלך תירץ כיון דלא הצריכו להתפלל אלא כדי שתהיה אימת שכינה עליו בזה מיקרי עומד ועיין לעיל סימן ב' סק"ד:

ח

[ח] יחזיר הבהמה וכו'. מחזיר עצמו לאחוריו על גבי בהמתו כדרך שהיה נוהג אם בא לפטור ממלך (ריא"ז):

ט

[ט] מכל מקום יהרהר וכו'. עיין בלבוש סימן ק"א סעיף ב' ועיין לעיל סימן ס"ב סעיף ד'. כתב ספר צידה לדרך שזה שאמר דוד יהיה לרצון אמרי פי כשאני בריא והגיון לבי כשאני חולה כתב כסף משנה זקן שאינו יכול לעמוד יושב במקומו ומתפלל, ואם יכול לעמוד במקום הכריעות שיהיה כורע מעומד יעמוד:

י

[י] צריך לחזור וכו'. כן כתב בית יוסף בשם תוס' ברכות דף ל' ד"ה מסמך וכו', ושם מבואר דהוא הדין אם התפלל בהליכה שצריך לחזור ולהתפלל מעומד, וכן פסק הבית יוסף בד"ה ומשמע וכו'. ואם תאמר למאי הוצרכה לומר לקמן סימן ק"י סעיף ג' גבי תפילה קצרה דחוזר ומתפלל, ויש לומר דהתם קאי אף כשהתפלל בעמידה וכו' דאם שכח לחזור ולהתפלל משלים בתפילה שאחריה כדלקמן, כל זה אני מפרש לדעת בית יוסף ושולחן ערוך, אבל הט"ז ומגן אברהם חולקים על עיקר דין זה באריכות וסיימו דמעולם לא ראו גדולים שהתפללו מיושב על העגלה שהתפללו שנית בעמידה, ואני מוסיף דעיקר כתירוץ ראשון דתוס' שם כי הרא"ש ורשב"א ושאר פוסקים הביאו ולא הזכירו מתירוץ שני, ועוד דהרמב"ם ריש פרק ה' מהלכות תפילה חשיב לה תפילה מיושב בהדיא שמונה דברים שאין מעכבין אלמא דאין צריך לחזור ולהתפלל, והט"ז נדחק להוציא דין זה ממשמעות הרמב"ם עיין שם. ולעניות דעתי מוכח הבינה פירושו, ומכל מקום נראה דרשות בידו להתפלל תפילת נדבה בלא חידוש. ואגב נימא בה מילתא דבחדושי הלכות הקשה שם דהוה ליה לתוס' להוכיח דמהלך מותר מרוכב, ולעניות דעתי לתרץ ברוכב יש לומר דמעכב הבהמה כמו שכתב רבינו יונה, והא דכתבו תוס' לעיל דאינו מעכב הבהמה למדו מכאן דמתפלל מהלך וכל שכן ברוכב ודו"ק:

יא

[יא] אם יכול וכו'. כן כתב בתרומת הדשן סימן ו' ומשמע שם דהיינו דוקא כשיוכל להתפלל מעומד וכן כתב הפרישה שם, אבל מגן אברהם כתב שם דאף שמוכרח להתפלל מיושב מוטב שיתפלל בדרך משיתפלל במלון בעמידה בלא כוונה שיבלבלוהו, ונראה לי להכריע דהיכא דחיישינן שיבלבלוהו יתפלל בדרך בישיבה אבל בתרומת הדשן מיירי דליכא הך חששא אלא משום דבמלון איכא גלולי בזה דוקא כשיוכל בדרך לעמוד הוא דעדיף טפי. ובזה מתרץ מה שקשה על רמ"א ולבוש דמשמע דהיכא דליכא חשש שיבלבלוהו יתפלל במלון ומתרומת הדשן לא משמע הכי אלא דמיירי רמ"א כשאין יוכל לעמוד בדרך ולא כמגן אברהם, וזה לא כמגן אברהם בס"ק י"ב שפירש דברי רמ"א באפשר לעמוד בדרך:

א

א) [סעיף א'] בקומו להתפלל אם היה עומד בחוץ לארץ וכו' והכי איתא בפ' תפה"ש דף ל' ע"א, ת"ר סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין לבו כנגד אביו שבשמים שנאמר והתפללו אל ה', היה עומד בחי"ל יכוין את לבו (התו' כתבו דל"ג את לבו ועיין ב"ח) כנגד א"י שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם, היה עומד בא"י יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת. היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד ביה"מ שנאמר והתפללו אל הבית הזה, היה עומד בביה"מ יכוין את לבו כנגד בית קה"ק שנאמר והתפללו אל המקום הזה, היה עומד בבית קה"ק יכוין את לבו כנגד בית הכפורת. היה עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו לפני הכפורת. נמצא עומד במזרת מחזיר פניו למערב, במערב מחזיר פניו למזרח' בדרום מחזיר פניו לצפון, בצפון מחזיר פניו לדרום, נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד, א"ר אבין ואיתימא רבינא מאי קראה כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו ע"כ. וכתבו התו' דהכי ק"ל וכן מסקינן ב"ב דף כ"ה ע"ב, וכ"כ הטור וב"י, וכתב רבינו יונה בפ' תפה"ש היה עומד בחו"ל יכוין את לבו כנגד א"י לא תימא כנגד א"י בלבד אלא כנגד א"י וכנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קה"ק, וכשעומד בירושלים א"צ לכוין כנגד ירושלים שהרי כבר עומד בתוכה אבל יש לו לכוין כנגד ביה"מ וכנגד בית קה"ק עכ"ד, והביאו מרן ז"ל בב"י וכך הם דבריו כאן בש"ע, וטעמא דכולהו משום ששם שער השמים שכל התפלות עולות דרך שם כמ"ש הרב ח"א כלל כ"ב או' יו"ד, ועיין בספרי ס' ואתחנן בפ' עלה ראש הפסגה שדרשו מכאן אמרו העומדים בחו"ל וכו' וכולא שמעתתא הלזו דברייתא דפ' תפה"ש יעו"ש, וכתב הרב ספרי דבי רב דאומרם מכאן אמרו היינו דלכאורה לא ידענו הטעם מה יתן ומה יוסיף הפיכת פנים לצד א"י כיון שהוא עומד חוצה לה, אבל מעלה ראש הפסגה למדנו הטעם, דכי היכי דמרע"ה אע"ג דהיה בחו"ל אהנייא ליה ראייתו מרחוק להוריד השפע והברכה בא"י ה"נ העומדים בחו"ל כשמתפללים צריכים להפוך פניהם כנגד א"י שאין השפע יורד מה"ש אלא בא"י ומשם יכול להתפשט התמצית בחוץ כמ"ש ארץ אשר ה' אלהיך דורש אתה וכו' וארז"ל ע"י הדרישה דורש שאר ארצות עמה ואעפ"י שזה המתפלל אינו רואה בעיניו א"י מ"מ ע"י כוונת לבבו והפיכת פניו כנגדה תיהני ליה במקצת יעו"ש, והרב מנחת אהרן ז"ל כלל ט"ו או' א' כתב דכיון דמחשבה פוסלת חוץ לזמנו וחוץ למקומו תיקנו להפוך פניו לשיהיה לי לסי' ויקיים שויתי ה' לנגדי תמיד יעו"ש, פתה"ד או' א':

א

ב) שם, אם היה עומד בחו"ל יחזיר פניו כנגד א"י ויכוין גם לירושלים וכו' משמע דהחזרת פנים תהיה רק כנגד א"י ולירושלים וכו' די בכונה בלבד אעפ"י שאין פניו כנגדם וכ"כ הפרישה או' א' אבל בכלבו משמע דגם העומד בחו"ל צריך להיות פניו נגד המקדש שכתב וז"ל וצריך המתפלל לכוין פניו נוכח המקדש, כיצד היה בחו"ל מכוין פניו נגד ירושלים, היה עומד בירושלים מכוין פניו נוכח המקדש ולבית קה"ק עכ"ל משמע דכל המתפלל באיזה מקום שיהיה צ"ל פניו למקדש ומ"ש היה בחו"ל מכוין פניו נגד ירושלים היינו ירושלים וביה"מ ומה שלא פי' סמך על תחלת דבריו שכתב וצריך המתפלל וכו' ומ"ש שם בגמרא היה עומד בחי"ל יכוין את לבו כנגד א"י וכו' היינו פניו וגם לבו, וא"י לא דוקא אלא כנגד א"י וירושלים וכו' כמש"ל באו' הקודם בשם רבינו יונה יעו"ש, וכ"כ א"ר או' א' דבלבוש וכלבו משמע דס"ל שני גירסאות בש"ס שיכוין לבו ויעמוד פניו נגדם יעו"ש, וכ"מ מדברי ח"א כלל כ"ב או' יו"ד:

א

ג) שם, ויכוין גם למקדש ונחשב בזה כאילו אנו עומדים בו ומתפללים וכמ"ש רבינו הטור ז"ל לקמן בסי' שאח"ז יפ"ל אות ג':

א

ד) שם, היה עומד בירושלם וכו' אם אנסוהו עכו"ם והכניסוהו לבית המקדש לעשות מלאכה והגיע זמן תפלה והיא עומד בין כותל המערבי ובין קה"ק יהפוך פניו אל קה"ק ככל שאר המתפללים ואף שאחוריו של כותל המערבי לית לן בה, הרדב"ז בתשו' סי' תרע"ח, י"א במ"ב בהגה"ט, ברכ"י אות א' ומ"ש הברכ"י אות ב' בשם תשו' פאר הדור להרמב"ם ז"ל כבר כתבנו בזה לעיל סי' צ' אות מ"א קחנו משם:

א

ה) שם, היה עומד אחורי הכפורת וכו' פי' במערבו של ביה"מ, מ"א סק"א דהיינו בכותל מערבי מבחוץ, יפ"ל אות ד' אבל בביה"מ אסור לעמוד בזמן הזה שכולם טמאי מתים שאין לנו אפר הפרה, ר"ז אות א' ועיין הרמב"ם ה' ביאת מקדש פ"ג ועכשיו שבית המקדש חרב ואין אנו יודעין באיזה מקום היה החיל ובאיזו מקום היתה עזרה בכל מקום מביה"מ אסור ליכנס ואפי' הוא טהור משאר טומאות ואין עליו כ"א טמאת מת בלבד, ועיין במשנה פ' בני העיר מגילה כ"ח ע"א ובמדרש שמות רבה פ"ב:

א

ו) [סעיף ב'] אם מתפלל לרוח משאר רוחות יצדד פניו וכו' הא דכתב יצדד פניו ולא כתב שיחזיר פניו לגמרי לצד א"י כתב המ"א סק"ב דמיירי במקום שמנהגם כך או שיושב על החמור, וכ"כ ר"ז אות ב' מיהו המאמר אות ב' פי' דמיירי במי שמתפלל לרוח צפון או לדרום כדי לקיים אמרם הרוצה להעשיר יצפין והרוצה להחכים ידרים ע"ז קמזהר שיצדד פניו לא"י וכו' יעו"ש, אבל הא"א אות ב' הקשה ע"ז דא"כ למה כתב זה הרב בהגהה והלא כ"כ המחבר יעו"ש, וכן הנו"ש אות א' לא ערב לו תירוץ המאמ"ר הנז' וכתב לתרץ תירוץ אחר דכאן מיירי ביש לו איזה סיבה שאינו יכול להתפלל לצד א"י לגמרי כגון אם כבר עמדו לתפלה הצבור ולא מצא מקום פנוי שיכול להתפלל לצד א"י וכיוצא בזה מש"ה קא מזהר מרן ז"ל שעכ"פ יצדד לצד א"י שדבר זה בנקל יכול לעשותו אבל בלא סיבה יש לו לעמוד לצד א"י ואם רוצה להצפין או ידרים יצדד פניו לצפון או לדרום עכ"ד:

א

ז) שם יצדד פניו וכו' כתב הט"ז הק"א שזה התיקון לא מהני אלא במתפלל צפון או דרום אבל מי ששכח והתפלל למערב נראה דלא יהפוך פניו לצד דא"כ יהיה פניו נגד צפון או דרום, ומ"מ נראה דא"צ להפסיק ולעקור רגליו כדי להתפלל למזרח דהרי אמרינן בפ' לא יחפור דאיכא מאן דס"ל דשכינה בכל מקום ובדיעבד יש לסמוך ע"ז ואין שייך כאן לומר כדו בר קיימת וכו' כיון שאין אחרים מתפללים באותה שעה למזרח עכ"ד, והב"ד הסו"ב או' ב' ר"ז או' ג' ח"א כלל כ"ב או' יו"ד, מיהו הא"ר או' ב' כתב דטוב שיהפוך פניו לדרום דזה נמי נגד א"י, והרב בעל יד אליהו סי' א' כתב דצריך להפסיק ולילך להתפלל לצד מזרח והסכים עמו גדול א' אלא שגדול א' הסכים לדברי הט"ז יעוש"ב, והביאו י"א בהגב"י, ש"ץ דק"ט ע"ב, אבל הרב מאמ"ר או' ב' כתב דדינו של הט"ז אינו מוכרע דשפיר י"ל דכל שאפשר לתקן מתקנינן וצריך שיהפוך עצמו ויעקור רגליו קצת וכתב ועיין לקמן סי' ק"ד בדין הליכה בעודו מתפלל דמשמע דכל שהוא לצורך שרי לעקור רגליו וכ"ש בנידון דידן שכמעט אינו זז ממקומו עכ"ד. ועיין בתיקונים תיקון כ"א שכתב וז"ל ובגין דא אסור לצלאה למערב דאיהו אחור. בגין דתמן אלהים אחרים וכו' יעו"ש, והביאו הרו"ח עי"ש, ומה שמתפללים לצד מערב אותם היושבים במזרח א"י מפני שיש כנגדם מקדש ובית קה"ק ששם השראת שכינה עד עכשיו כמ"ש בזוה"ק פ' שמות דף ה' ע"ב דלעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי של ביה"מ יעו"ש, וכ"כ במדרש שמות רבה פ"ב יעו"ש, אבל היושבים במערב א"י אסור להתפלל לצד מערב כמ"ש בתיקונים ואם אירע ששכח והתפלל לצד מערב צריך להחזיר פניו למזרח ואין בזה הפסק כיון שהוא לצורך וכמ"ש בסי' ק"ד רק אם בצפון או בדרום יש לשם צד א"י יחזיר פניו לשם וא"צ להחזיר למזרח דוקא וכמ"ש א"ר ז"ל, ואם לא נזכר עד שהשלים תפילתו נראה דא"צ לחזור וכמ"ש הרמב"ם רפ"ה מה"ת:

א

ח) שם הגהה, ואנו שמחזירין פנינו למזרח וכו' לפי שצריך להתפלל למזרח נהגו לקבוע היכל שס"ת בתוכו בכותל מזרחי, ומיהו אפי' קבעו ההיכל בכותל אחר צריך למתפלל להחזיר פניו למזרח, הר"ש חקאן הלוי ז"ל בתשו' כ"י, כנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' ג' מ"א סק"ג, א"ר אות ב' סי"ב אות א' ר"ז אות ב' ש"ץ דק"ט ע"ב:

ב

ח) ואם מתפלל בבית נכרים וגלולים עומדים במזרח אסור להתפלל לאיתו צד אלא לצד אחר אף שאינו מזרח, ח"א כלל כ"ב אות יו"ד, קיצור ש"ע סי' י"ח סוף או' יו"ד, ועיין לקמן אות ל"ו ולעיל סי' ץ' סעי' כ"ג:

א

ט) בה"כ שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום של העולם וכולם מתפללים נגד הארון הקודש שהוא לצד דרום יכול להתפלל לצד מזרח אף שכל הקהל מתפללים נגד דרום ואין כאן משום יוהרא ולא משום איבה, יד אליהו סי' א' וגדול אחד שם חלק עליו וכתב דלאו שפיר עביד אם מתפלל עם הצבור ויהפוך לצד אחר רק יתפלל לצד שהצבור מתפללים יעו"ש, והביאו י"א בהגב"י, ש"ץ שם, עמה"ש על קיצור הש"ע סי' י"ח אות ט"ז, חס"ל אות ד' וכתב שם החס"ל וז"ל הביטה וראה כמה שגו אותם העושים הארון לצד אחר משאר רוחות משום נוי בהכ"נ ואין זה נוי אלא גנאי להכנס בתגר זה והרוצה להתנאות במצוה יעשה הארון וכותל מזרחי נגד קרן מזרתית דרומית של העולם אם יוכל וזהו נויו וזהו כבודו של מקום ולא למראה עיני אדם ישפוט, וירצה לפני ה' ע"פ תה"ק זה כל האדם עכ"ד:

א

י) שם בהגהה, אין עושין מקום הארון וצד התפלה נגד זריחת השמש ממש וכו' כתב הלבוש וז"ל ודע שכל הארצות האלו אשר אנו מפוזרין בהן כולם הם כנגד מערבית צפונית של א"י ואינם מכוונים במערבה של א"י ממש ואריכות הימים והלילות יוכיחו זה למי שיודע מעט בצורת הכידור לפיכך נ"ל שטוב ונכון הוא כשעושין בהכ"נ שיזהרו שיעשו הכותל המזרחי שעושין שם הארון ומתפללין כנגדו שתהא נוטה קצת לצד מזרחית דרומית ואז נעמוד מכוון כנגד א"י וירושלם וביה"מ וקה"ק וגם לא נחקה המינים שיאמרו אנו מתפללין כנגד השמש כמותם אלא שזה צ"ע באיזה אופן נעמידנה באלו הארצות וכו' עי"ש שהאריך בזה והביאו ט"ז סק"ב עט"ז אות א' עו"ת אות א' סו"ב אות א' א"ר אות ג' ר"ז אות ב' פרמ"ג א"א אות ד' וכתב שם הפרמ"ג דכל מדינה לפי תחנותה יעמידו הבהכ"נ לפי דרכם, והביאו פת"ע סוף אות ב':

א

יא) שם בהגה, אין עושין מקים הארון וכו' וכתב בס"ח סי' תש"ס דצריך לישב הצדיק בימין הארון אבל בעבור שלום לא יהא שום צדיק מקפיד אנה ישב כי לא מקומו של אדם מכבדו וכו' יעו"ש, והביאו א"ר שם, פרמ"ג במש"ז אות ב:

א

יב) שם בהגה. ומי שרוצה לקיים אמרם הרוצה להעשיר וכו' בגמרא בתרא דף כ"ה ע"ב, וזהו דברי רבי יצחק אבל ריב"ל אמר לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר שנאמר אורך ימים בימינה וכו' וכתב הט"ז סק"ג דיכול לעשות ג"כ איפכא דהיינו שיתפלל למזרח ויצדד פניו לצפון או לדרום וזה נזכר בפרש"י שמביא ב"י ונראה יותר נכון לעשות כן כ"א יתפלל לצפון או דרום יהיה נראה כמו שחלוק מהצבור קצת משא"כ בדרך שזכרתי עכ"ל, וכ"כ מ"א סק"ה, ר"ז או ג' ש"ץ דק"ט ע"ב, אבל הפרישה או' ד' כתב דעמידתו לצפון או לדרום ויצדד למזרח עדיף דבזה יקיים נמי מ"ש והיו עיני ולבי שם דתלוי בעיניו ולבו שיהיה שם ולא בהעמדת רגליו יעו"ש, והביאו א"ר או' ד' פרמ"ג א"א או' ה' וכתב שם הפרמ"ג דאנו שעושין כפי דברי הלבוש בין כך ובין כך א"ש, והיינו אם רוצה להדרים א"ש במ"ש הלביש אבל אם רוצה להצפין לא א"ש במ"ש הלבוש שצריך חזרת פנים ועיין לעיל או' יו"ד ודו"ק:

א

יג) שם בהגה, ומי שרוצה לקיים אומרם הריצה להעשיר וכו' היינו דוקא באם יושב בצד דרום הארון הקודש אז יכול להצפין וכן באם יושב בצד צפון יכול להדרים אבל לא להיפך משום שאז יהיה נראה כהיפך עורף ולא פנים כלפי הארון הקודש, עט"ז או' א' בשם מטה משה, רק אז הופך פניו למזרח בלבד ודי לו בשחייה ששוחה בנטייה קצת, עט"ז שם בשם ל"ח פ' תה"ש או' ס"ח:

א

יד) [סעיף ג'] מי שאינו יכול לכוין וכו' עיין מש"ל ריש או' א' וסוף או' ז':

א

טו) [סעיף ד'] היה רוכב על החמור א"צ לירד ולהתפלל אפי' אם יש לו וכו' מפני שאם יאחר דרכו לא תהא דעתו מיושבת עליו ולא יוכל לכוין בתפלתו, לבוש, ומשמע הא אם קדם הוא את השיירא ועבר אותה וצריך להמתין להם אם יש לו מי שיאחז בהמתו ירד שהרי אינו קשה בעיניו עיכוב הדרך דבין כך ובין כך צריך הוא להמתין, וכ"כ המ"א סק"ו וכתב וכ"ש כשמהלך ברגליו, וכ"כ א"ר או' ה' ר"ז או' ה' חס"ל או' ה' שת"ז או' י"א, וזהו לפי מ"ש ב"י בשם רש"י והרא"ש אבל בשם רביני יונה כתב הטעם מפני שבירידה ובעליה תתבלבל מתשבתו ולא יוכל לכוין, וכתב עליו ב"י ולפי טעם זה אעפ"י שהוא צריך להתעכב ולהמתין השיירא לא ירד עכ"ד, וכתב א"ר שם דמש"ע אין הכרע אבל הפרמ"ג בא"א או' ו' כתב דמש"ע משמע דלא ס"ל כהר"י וכ"כ היפ"ל או' ה' יעו"ש, ולי נראה דגם להר"י שכתב הטעם מפני שבעלייה וירידה תתבלבל דעתו וכו' היינו דוקא אם יש חשש שקודם שיגמור תפלתו יגיעו השיירא אצלו וצריך לרכוב כדי לילך עמהם אבל אם יודע בודאי שלא יבואו אצלו כ"א אחר שיגמור תפלתו גם להר"י ירד ויתפלל דכיון שלא יש ירידה ועליה בתוך התפלה וגם מתאמת אצלו שלא יבא השיירא בתוך התפלה לא תתבלבל דעתו, ונראה שזהו כוונת מרן ז"ל שכתב והכל לפי הדרך וכו' ודו"ק, וכל זה ברכוב אבל במהלך ברגליו וקדם השיירא יעמוד ויתפלל דבזה לא יש בלבול דאף אם יבואו בתוך התפלה ילך עמהם כיון דלא יש עלייה וירידה:

א

טז) שם, אלא מתפלל דרך הילוכו וכו' ואם יכול יחזיר פניו ואם אין יכול יכוין לבו כנגד בית קה"ק, ב"י בשם הרוקח, ר"ז שם, פתה"ד אות ד' וכתב שכן הוא דעת מרן ז"ל יעו"ש:

א

טוב) שם. וכן אם היה בספינה וכו' אם יכול לעמוד עומד, ואע"ג כשהקרון או הספינה מהלכת הו"ל כמהלך בעצמו כמ"ש רכוב כמהלך דמי י"ל דכאן לענין תפלה לא הצריכו להתפלל מעומד אלא כדי שתהיה אימת שכינה עליו ובזה סגי גם עומד בקרון וספינה אף שלא מיקרי עומד מצד תנועת הקרון והספינה, ט"ז סק"ד יעו"ש, א"ר אות ז' ועיין מש"ז אות ד':

א

חי) שם, מתפלל דרך הילוכו וכו' כתב הרשב"א דלא שנא בין בעי למיזל באורחא רחיקתא ובין בעי למיזל אפי' קליל ואפי' בתוך התחום כדמשמע מההיא דתניא בסמוך השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע וכו' אלא דההיא איכא לדחויי במהלך חוץ לתחים וע"י בורגנין עכ"ד, והביאו ב"י, ועיין מאמ"ר אות ה' שלא הביא כ"א דברי הרשב"א הראשונים ולא זכר מ"ש לבסוף דאיכא לדחויי וכן הדב"מ הביא דברי הרשב"א ז"ל הראשונים ולא השגיח על מ"ש לבסוף יעו"ש ועיין מ"ש ע"ד הנו"ש או' ג' וסיים וז"ל ונראה בדור דלדעת מרן ז"ל יש לחלק בין הדרכים אם הוא רחוק או קרוב ממ"ש והכל לפי הדרך וכו' דמשמע דיש לחלק, וטעמו מאחר דהרשב"א גופיה דחה הראיה ממילא משמע כדאמרן וכן עיקר עכ"ל, ולא ידענא מהיכא יצא לו זה הבירור מדברי מרן ז"ל שהרי כתב מרן ז"ל והכל לפי הדרך וכו' ולפי יראתו וכו' ופעמים אפי' אם הוא בתוך התחים מתיירא כידוע שאין המקומות שוים אלא הנראה מדברי מדן ז"ל דאפי' אם הוא בתוך התחום אם מתיירא לעמוד מתפלל בדרך הילוכו ודו"ק:

א

יט) שם, ויש מחמירין לעמוד באבות וראוי לחוש לדבריהם וכו' בב"י כתב כן להלכה וכן הסכים הב"ח יעו"ש:

א

ך) שם, ויש מחמירין לעמוד באבות וכו' אכולהו קאי דבין ברוכב על החמור ובין היה בספינה או ע"ג קרון ובין היה הולך ברגליו צריך שיעמוד מפני שבאבות צריך כוונה ואם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל, ב"ח, והביאו מאמ"ר או' ו' יעו"ש, ועיין לקמן ריש סי' ק"א, ואבות היינו ברכה ראשונה לבד פרמ"ג א"א או' ז':

א

כא) שם, לעמוד באבות וכו' פי' שלא ילך או ירכב אבל כשיושב על הבהמה והבהמה ג"כ עומדת שרי, מ"א סק"ז, א"ר או' ו' ה"ב או' ג' א"א שם, ר"ז או' ה':

א

כב) כתב ב"י בשם אהל מועד שהיוצא לדרך ביו"ט שני ללוות המת או שיצא באונס אין מתפלל ז' ברכות של יו"ט אלא מעומד דלא גמרינן ז' ברכות מי"ח עכ"ל, והביאו ד"מ או' ב' וכתב דבמקום שהשיירה הולכת ויש סכנה בדבר יכול להתפלל כך בהליכה דלא עדיף מברכת אבות ואפ"ה אמרינן דבכה"ג אפי' באבות לא יעכב עכ"ל, ועיין פר"ת או' ד' ומ"ש עליו המאמ"ר או' ד' יעו"ש:

א

כג) [סעיף ה'] בהגהה, אעפ"י שיושב בכל התפלה וכו' פי' אע"ג שבכל התפילה לא העמיד משום ביעתותא א"כ ס"ד דמקום הכריעות עדיף לישב לזה אמר רו"מ וכו' לקיים הכריעות, מ"א סק"ח, וה"ה כשמהלך ברגליו יראה לעמוד קצת בשעת הכריעות ויפסע לאחריו ג' פסיעות, פת"ע או' יו"ד בשם מ"ב יש"ש:

א

כד) שם בהגה, ואם א"א לו כגון שרוכב על הבהמה יחזיר הבהמה ג' פסיעות וכו' או מחזיר עצמו לאחוריו ע"ג בהמתו כדרך שהיה נוהג אם בא להפטר מלפני המלך ד"מ או' ג' וכ"כ שה"ג בסוף פ' תה"ש בשם ריא"ז. פרישה או' ה' כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"ט, עט"ז או' ג' א"ר או' ח' ר"ז או' ו':

א

כה) [סעיף ו'] חולה מתפלל אפי' שוכב וכו' וזקן שאינו יכול לעמוד יושב במקומו ומתפלל ואם יכול לעמוד במקום הכריעות שיהיה כורע מעומד יעמוד. כ"מ פ"ה מה"ת דין ב' עט"ז או' ד', א"ר או' ט' ר"ז או' ז' וכן אם יכול יעשה הג' פסיעות מעומד כמ"ש בסעי' הקודם:

א

כו) שם, והוא שיכול לכוין דעתו, שאם לא כן טוב שלא יתפלל, כ"מ שם, רק קורא ק"ש לבדה אם אפשר לו לפי שכוונת ק"ש אינה אלא פסוק ראשון ובקל יוכל לכוין, ב"י, ר"ז שם:

א

כז) שם הגה, אם א"א לו להתפלל מ"מ יהרהר בלבו וכו' כתב ס' צל"ד שזה שאמר דוד יהיו לרצון אמרי פי כשאני בריא והגיון לבי כשאני חולה עכ"ד, והביאו א"ר או' ט':

א

כח) שם, מ"מ יהרהר בלבו וכו' כתב הפר"ח או' ג' מסתברא כשיסתלק האונס חוזר ומתפלל וכ"כ לעיל סי' ס"ב או' ד' לענין ק"ש יעו"ש. אבל הרב י"א שם בהגב"י חלק עליו וכתב דא"צ לחזור יעו"ש, וכ"כ המש"ז שם או' א' ובסוף סי' זה, קש"ג סי' י"ב או' ל"ב, סידור בי"ע בדיני תפלת י"ח או' ט"ז, וכ"כ אנן לעיל סי' ס"ב או' ח' לגבי ק"ש בשם כמה פו' יעו"ש, ועיין ער"ה סי' ק"א או' ג' ד"ה גם מ"ש הרב ובדברינו לקמן או' ל"ד:

א

כט) [סעיף ז'] מי שהיו לו עכו"ם מכאן ומכאן וכו' ישב במקומו ויתפלל וכו' שכיון שמתירא לעזוב מקחו אין דעתו מיושבת עליו ומתפלל יושב ופטור מג' פסיעות וכריעות כורע, שה"ל בשם רבינו האי, ב"י, לב"ש נו"ש אות ה' ואם אפשר לו יעשה הכריעות והפסיעות מעומד או הפסיעות לבד ואם גם זה לא אפשר לפחות יחזור עצמו לאחריו הוא ויושב כמש"ל אות כ"ד, וכ"כ הנו"ש שם:

א

ל) [סעיף ח'] יש ליזהר שלא לסמוך עצמו וכו' הטעם פי' הרב ב"י דלא חשיב עמידה כשסומך עצמו, ובהג"מ מפרש הטעם דצריך לעמוד באימה מ"א סק"י, וכתב המחה"ש דלטעם הרב"י דוקא אם סומך עצמו כ"כ עד שאם ינטל הדבר שסומך עליו יפול הוא דאסור, אבל להשען קצת מותר, אבל לטעם הג"מ דצריך להיות באימה אפי' להשען קצת אסור וכמ"ש מ"א לקמן סי' קמ"א סק"ב יעו"ש, וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות יו"ד יעו"ש, ועיין לקמן ריש סי' קמ"א ובדברינו לשם בס"ד:

א

לא) שם, שלא לסמוך עצמו וכו' חולה שא"א לו לעמוד בלי סמך אם בריא לו שכשעומד סמוך יכול לכוין כמו שיכוין אם מתפלל מיושב יעמוד ויסמוך ואם לאו יתפלל מיושב, הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו בתשו' כ"י סי' ק' ברכ"י אות ד' ובספרו קש"ג סי' י"ב אות כ"ט, ש"ץ דק"י ע"ג, זכ"ל אות ת' שע"ת בי"ע שם אות ט"ו:

א

לב) שם, שלא לסמוך עצמו וכו' ובתפלה דמיושב אל יסמוך לאחריו ולא יהא מוטה לצדדין מפני שהוא דרך גאוה ואל יפשוט רגליו ואל ירכיבם זה ע"ז שכ"ז דרך גאות אלא יושב וראשו כפוף שלא יראה פני היושב כנגדו חוץ לד' אמותיו, עט"ז לקמן סי' צ"ה, קש"ג שם אות ל', ש"ץ שם, חס"ל סי' צ"ה אות ב' בן א"ח פ' יתרו אות ט':

א

לג) שם, שלא לסמוך עצמו וכו' ומיהו מסתברא דבעל בשר שרי לסמוך וכדלקמן סי' קמ"א סעי' א' פר"ח אות ח' שת"ז אות ט"ז, פת"ע אות י"ג:

א

לד) [סעיף ט'] מי שהוכרח להתפלל מיושב כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל וכו' דין זה למדו מרן ז"ל בב"י מדברי התוספות פ' תה"ש דף ל' ע"א ממ"ש בשם הר"ם אבל הט"ז סק"ה האריך בזה וכתב שרש"י ותוספות ור"ח והרא"ש לא ס"ל כהר"ם ורב אשי שעשה כן דרך נדבה ולו היה נאה לעשות כן לפי שהיה לו כוונה בתפלה משא"כ אנחנו כמ"ש הטור סס"י ק"ז וכו' וגם הרמב"ם והטור לא זכרו כלל מזה ואלו היה ס"ל שצריך להתפלל שנית לא היו שתקו מיניה ע"כ יש לנו לחוש לספק ברכה לבטלה אם יתפלל שנית ומעולם לא ראינו מגדולים שהתפללו בדרך מיושב על העגלה שהתפללו שנית בבואם למלון או לביתם, ע"כ נראה דגם כאן לא יתפלל שנית אלא א"כ הוא בטוח שיוכל לכוין בתפלתו כמ"ש בהס"י ק"ז עכ"ד, וכ"כ הרמ"ע סי' י"ט והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ב' ומ"א ס"ק י"א יעו"ש, וכן הפר"ח אות ט' חלק על מרן ז"ל בדין זה וכתב דא"צ לחזור ולהתפלל והכי נקטינן יעו"ש, וכן הסכים מט"י אות א' וכן הסכים יד אליהו סי' א' והביאו י"א בהגב"י יעו"ש, וכ"נ דעת הפרמ"ג במש"ז אות ה' ובא"א אות י"א וכ"כ הברכ"י אות ה' דיש לחוש לדעת הרמ"ע והט"ז והפר"ח שלא להתפלל שנית וכן פשט המנהג בכל עוברי דרכים שמתפללים דרך הלוכם או יושבי קרונות ואינם חוזרים להתפלל שנית והכי נקטינן עכ"ד וכ"פ בספרו קש"ג סי' י"ב אות ל"ב, זכ"ל ח"א אות ת' וכן הסכים הנו"ש סוף אות ו' יעו"ש. ש"ץ דק"י ריש ע"ד, יפ"ל אות ו' וכתב ודלא כהער"ה סי' צ"ו שכתב דלא ק"ל הכי יעו"ש, חס"ל אות ו' ועיין בדברינו לעיל סי' ח"י אות ז' ולקמן סי' צ"ה אות ב' ודו"ק:

א

לה) שם בהגה, במקום שלא יפסיקוהו וכו' כתב הפרמ"ג בא"א אות י"ב דבת"ה סי' ו' מבואר דאם קרוב הדבר וכו' שלא יפסיקו עוברי דרכים טוב בדרך מבטלין עכו"ם אפי' ימצא חדר מיוחד שלא יבלבלו מ"מ מלא עכו"ם וכו' משא"כ אם אין בירור רק ספק שמא יפסיקו עוברי דרכים ובמלון יש עכ"פ קרן זוית שלא יבלבלו בני בית עדיף במלון דר"י נכנס לחורבה מבדרך יעו"ש ודברי הרב בהגה אינם בדרך זה כ"א דרך שלא יספיקו עוברי דרכים עדיף ממלון שמבלבלין בני בית הא ימצא חדר שם שלא יבלבלו מלון עדיף ואם יפסיקו בדרך מלון עדיף אם שמבלבלין בני הבית כי אפשר חצוף מאן דמצלי בבקעה ומ"מ צ"ע דבתה"ד אין זכר מזה וכאמור רק מטעם דמלא עכו"ם ועיין ב"י סי' ץ', ומלבוש סי' ץ' סעי' כ"ז הבנתי דברי הרב דהכי פירושא בדרך שקרוב לודאי שלא יפסיקו עוברי דרכים דרך עדיף ממלון שמא יבלבלו. ואם דרך ספק מלון עדיף כי שמא ימצא איזה חדר וקרן זוית שלא יבלבלו יעו"ש עכ"ד, ועיין באות י"ד שכתב שכל דברי המ"א מאו' י"ב עד או' י"ד היא מתה"ד ודלא כהגהת הרב יעו"ש. אמנם המאמ"ר או' ח' כתב דדברי הרמ"א והלבוש הם הן דברי התה"ד ומ"ש רמ"א ולבוש ולא יתפלל במלון של עכו"ם שלא יבלבלוהו בני הבית משום תרתי קאמרי דהוא מלון של עכו"ם ויש שם צלמים ועוד שלא יבלבלוהו בני הבית יעו"ש, ועיין לקמן או' ל"ז:

א

לו) שם בהגה. ולא יתפלל במלון של נכרים וכו' דאיתא בשבת דף קכ"ז ע"ב דלא רצה רבי יהושע ליכנס בתפילין לבית הנכרי קל וחומר להתפלל, מ"א ס"ק י"ג, סו"ב או' ד' ועיין ר"ז או' יו"ד שכתב ט"א יעו"ש:

א

לז) שם בהגה, אבל אם א"א לו וכו' יתפלל במלון באיזה קרן זוית, שלא יבלבלוהו בני הבית ואין לחוש לגלולים שכל תפלתם היה בעיירות מלאות גלולים, מ"א ס"ק י"ד ר"ז שם, מאמ"ר או' ח' שת"ז או' י"ט, ועיין בדברינו לעיל סוף או' ח':

ב

לז) ואם א"א לו להסתלק מן הדרך וצריך להתפלל מהלך או מיושב וגם במלון לא ימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו איזו מהן עדיף תפלה מעומד עדיף או בדרך עדיף דיוכל לכוין ביותר נ"ל דבדרך עדיף, ומ"מ יראה אם יוכל להתפלל במלון בבקעה או בחצר או בגינה מוטב ויקיים דברי שניהם, מ"א שם, סו"ב שם. ר"ז שם, מאמ"ר שם, וכתב מ"ש הא"ר או' י"א על המ"א הוא שלא כדת יעו"ש, וכן הסכים הנו"ש או' ז' ועי"ש שבדבריו מתורץ מ"ש הפרמ"ג בא"א סוף הסי' יעו"ש. שת"ז שם:

א

(ט"ז סק"א) לא מיירי דוקא מאותן שיושבים. דרמ"א לחוד מיירי מהני ולא המחבר ואי הוי המחבר נמי מיירי בהכי הוי כתב לרוח משאר רוחות חוץ למערב אבל כיון דמיירי סתם מכל המדינות א"כ הרי לאותן שיושבים בצפון של א"י צריך לכתוב חוץ לצפון ולהדרומים חוץ לדרום והיה צריך להאריך הרבה ע"כ כתב סתם לכל רוח ופירושו בכל דוח שיצויר בו נטיית פניו דהיינו כל שאינו בהיפוך ממש מהצד שצריך להתפלל כגון מערב למערבית וכן כולם:

ב

ש"ע סעיף ז' מקחו דכיון שמתיר' לעזוב מקחו אין דעתו מתישבת עליו מתפלל יושב ופטור מג' פסיעות והכריעות כורע עכ"ל ב"י בשם הפוסקים:

ג

(ט"ז סק"ה) תפלה מעומד עדיף היינו הך דס"ס פ"ט בהשכים לצאת לדרך להתפלל בביתו וק"ש יקרא בדרך כשיגיע הזמן משום דתפלה מעומד עדיף מסמיכת גאולה לתפלה כך ס"ל לת"ק ורשב"א ס"ל דיתפלל בדרך הליכה דמסמך גאולה לתפלה עדיף ואמרינן התם דאבוה דשמואל ולוי עבדי כת"ק:

ד

(שם) רב אשי מצלי בהדי ציבור'. שבשבתא דרגלא היה דורש באור הבוקר ולא היה מתפלל קודם הדרשה אלא באמצע הדרשה וכשהגיע זמן ק"ש היה לוחש הרבה למתורגמן ובעוד שהיה מתורגמין משמיע לרבים היה הוא קורא ק"ש ומתפלל מיושב שלא היה רוצה לצאת שלא לטרוח הציבור לקום מפניו ומשום שהתפלל מיושב הדר ומצלי מעומד בביתו ואמרי ליה רבנן לרב אשי וליעבד מר כאבוה דשמואל ולא להתפלל בביתו מעומד ולא תצטרך לב' תפלות א"ל לא חזינא לרבנן קשישאי מנן דעבדי הכי שיקדימו תפלה לק"ש וכיון דממתין לתפלה עד זמן ק"ש מצוה להתפלל אחר ק"ש כדי לסמוך גאולה לתפלה ולפי שהיה מתפלל מיושב הוצרך לחזור ולהתפלל נדבה:

ה

(ט"ז סק"ה) בטוח שיוכל. דאז יתפלל בתורת נדבה:

ו

(מ"א סקי"ב) שקרוב. רצונו דדוקא אם יוכל להתפלל בעמידה ואם לאו קרן זויות מ"מ במלון עדיף משום תפלה מעומד:

ז

(סקי"ג) דאיתא. זה תוספות טעם על טעמא דרמ"א והוא מתה"ד:

א

אחורי הכפורת. פי' במערבו של בית המקדש:

ב

אם מתפלל. פי' במקום שמנהגם כך או שיושב על החמור:

ג

ואנו שמחזירין. ולכן קובעין ההיכל במזרח ואפי' קבעו ההיכל בצד אחר יתפלל למזרח (כ"ה בשם ר"ש הקאן):

ד

כנגד זריחת. עיין בלבוש הציור להעמיד כותל מזרחי נגד קרן מזרחית דרומית של העולם:

ה

יצדד פניו. ורש"י פי' איפכא דיצדד פניו לצפון או לדרום ועיקר עמידתו למזרח:

ו

יקשה בעיניו. אבל אם קדם הוא להשיירא ויש לו מי שיאחז חמורו ירד למטה ויתפלל וכ"ש כשמהלך ברגליו דהא בלא"ה יהיה צריך להמתין:

ז

לעמוד באבות. פי' שלא ילך או ירכב אבל כשיושב על הבהמה והבהמה ג"כ עומדת שרי (תר"י):

ח

אף על פי שיושב. פי' אף על גב שבכל התפלה לא העמיד משום ביעתות' א"כ ס"ד דבמקום הכריעו' עדיף לישב לזה אמר מ"מ כו' לקיים הכריעות:

ט

יחזיר הבהמה. או יחזיר עצמו ע"ג בהמתו כדרך שהיה נוהג אם בא להפטר מלפני המלך (שם):

י

שלא לסמוך. הטעם פי' הרב"י דלא חשיב עמידה כשסומך עצמו ובהג"מ מפר' הטעם דצריך לעמוד באימה וערסי' קמ"א ע"ש:

יא

צריך לחזור. וכ"כ בש"ג ומ"ע כתב בסי' י"ט דדוקא בתורת נדבה הי' מתפלל רב אשי שנית ע"ש ומלשון רש"י משמע מפני שלא היה יכול לכוון בפעם ראשונה שהיה בשעת הדרשה לכן הי' מתפלל שנית ואפשר שעי"ז נהגו עוברי דרכים שאין מתפללין שנית:

יב

שלא יפסיקוהו. פירוש שקרוב הדבר לגמרי שיכול להתפלל בעמידה בלא הפסק':

יג

ולא יתפלל במלון. דאיתא בשבת ד' קכ"ז דלא רצה ר"י ליכנס בתפילין לבית העכו"ם ק"ו להתפלל:

יד

באיז' קרן זויות. שלא יבלבלוהו בני הבית ואין לחוש לגילולים שכל תפלתם היתה בעיירות מלאות גילולים (כ"ז בת"ה) וצ"ע אם א"א לו להסתלק מן הדרך וצריך להתפלל מהלך או מיושב וגם במלון לא ימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו איזו מהן עדיף תפל' מעומד עדיף או בדרך עדיף דיוכל לכוון יותר ונ"ל דבדרך עדיף דרש"י פי' הטעם דתפלה מעומד עדיף מפני שיוכל לכוון יותר והא קחזי' דבדרך יוכל לכוון יותר ומ"מ יראה אם יוכל להתפלל במלון בבקעה או בחצר או בגינה מוטב ויקיים דברי שניהם:

א

(א) בח"ל וכו' – פי' כשעומד בח"ל למזרחה של א"י יכוין פניו למערב שהוא כנגד א"י וכשעומד מצד מערב כמו במדינותינו יהפוך פניו למזרח וכן בכל הרוחות וכן הביאור במה שכתב לקמיה היה עומד בא"י יחזיר פניו וכו' היה עומד בירושלים יחזיר פניו וכו':

ב

(ב) כנגד א"י וכו' – שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם:

ג

(ג) ויכוין וכו' – ר"ל יכוין לבו אע"פ שא"א לו להחזיר פניו נגדם ור"ל שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים:

ד

(ד) כנגד ירושלים – שנאמר והתפללו אל ד' דרך העיר אשר בחרת:

ה

(ה) פניו למקדש – שנאמר והתפללו אל הבית הזה:

ו

(ו) אחורי הכפורת – פי' במערבו של בהמ"ק:

ז

(ז) פניו לכפורת – שנאמר והתפללו אל המקום הזה ויראה את עצמו כאלו הוא עומד לפני הכפורת:

ח

(ח) לרוח משאר רוחות – כגון שרוצה להחכים או להעשיר ואמרו חז"ל הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין או כגון שרוכב על החמור ואי אפשר לו להחזיר א"ע לצד א"י מ"מ יצדד פניו לקיים מה שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם:

ט

(ט) ואנו שמחזירין וכו' – ולפי שצריך להתפלל לצד מזרח נהגו לקבוע ההיכל שס"ת בתוכו בכותל מזרחי ואם א"א לו לקבוע במזרח יקבע בדרום ועכ"פ לא למערב שיהיה אחורי העם להיכל ומיהו אפילו קבעו ההיכל בכותל אחר צריך למתפלל להחזיר פניו למזרח:

י

(י) פנינו למזרח – ואם עמד לצפון או לדרום והזכירו לו אסור לעקור רגליו להפוך למזרח אלא יעקם פניו למזרח ודי בזה אפי' אם מתפלל עם אחרים שפניהם למזרח ואם א"א או שעומד פניו למערב יכוין לבו לק"ק ולא יעקור רגליו אך אם מתפלל בבה"כ דאוושא מילתא מצדד בפמ"ג לומר דיהפוך א"ע לצד הקהל וכן פסק בספר שולחן שלמה. בה"כ שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום העולם וכולם מתפללים נגד ארון הקודש הוא לצד דרום אף שהוא שלא כהוגן וכנ"ל בסק"ט מ"מ הבא להתפלל שם יתפלל לצד שהצבור מתפללין אך יצדד פניו למזרח:

יא

(יא) נגד אמצע היום – האי לישנא לאו דוקא אלא ר"ל בערך חצי שעה או שעה אח"כ שאז השמש כבר נדה הרבה ממקומה ומשערים כ"ז בעת שיחול תקופת ניסן או תשרי או שבוע אחת קודם לזה ועיין בבה"ל שהעתקתי את לשון הלבוש בזה. ועיין באחרונים שהסכימו כולם לדברי הלבוש דבמדינותינו שאין אנו יושבין במערבה של א"י מכוון רק נוטה ג"כ לצפונו שיעמידו כותל בהכ"נ נוטה קצת לצד מזרחית דרומית של העולם שאז תעמוד מכוון כנגד א"י ובהמ"ק וקדשי קדשים וכן כל מדינה לפי תחנותה יעמידו הבהכ"נ לפי דרכם ובספר לחם חמודות יישב מנהג העולם ומ"מ משמע מיניה ג"כ שטוב יותר לעשות כדברי הלבוש ואם מזדמן למקום שהכותל הוא כנגד המזרח הוא מצדד פניו נגד מזרחית דרומית עי"ש אך אם מזדמן לו שעומד ומתפלל בצד דרום אה"ק לא יעשה כן שאז יהיה נראה כהופך עורף ולא פנים כלפי אה"ק עי"ש בל"ח וכתב בפמ"ג דבמקומות שעושין הכותל ממש נגד המזרח טוב לעשות מקום הרב לצפון אה"ק כדי שיוכל להדרים ויחכים דבדרום א"א להדרים וכנ"ל ובמקומות שעושין כלבוש ראוי להושיב הרב לימין הארון אם לא להסיר מחלוקת אל יקפיד:

יב

(יב) יצדד פניו וכו' – ורש"י פירש איפכא שיעמוד למזרח ויצדד פניו לדרום או לצפון וכן מנהגנו ונכון הוא כדי שלא יהא חלוק בעמידתו מן הצבור. כתב הפמ"ג דבמקומות שעושין כלבוש (הכותל לצד מזרחית דרומית) א"צ להדרים דבלא"ה כן הוא גם א"א להצפין דנראה כהופך פניו מא"י:

יג

(יג) דרך הילוכו – מפני שקשה עליו עיכוב הדרך ואין דעתו מיושבת עליו עי"ז:

יד

(יד) אם יוכל לעמוד וכו' – ר"ל שאינו יושב אלא עומד על רגליו אבל מ"מ מהלך בתנועות הספינה והקרון שהולכין כדרכן:

טו

(טו) וא"ל יושב וכו' – ובכ"ז יחזיר פניו לא"י אם אפשר לו:

טז

(טז) ויישוב דעתו – ואם קדם הוא להשיירא וממתין עליהם ויש לו מי שיאחוז את בהמתו ירד למטה ויתפלל וכ"ש כשמהלך ברגליו שצריך הוא לעמוד ולהתפלל שבעמידה זו לא יטרד לבו כיון דבלא"ה צריך הוא להמתין על השיירא:

יז

(יז) לעמוד באבות – דבברכת אבות הכונה לעכובא וכדלקמן סימן ק"א ומהלך אינו יכול לכוין כ"כ וכן ברוכב על הבהמה יעמידה עד גמר ברכת אבות אבל א"צ לירד ממנה:

יח

(יח) בכל התפילה – מפני ביעתותא וא"כ ה"א דגם במקום הכריעות עדיף לישב קמ"ל וה"ה כשמהלך ברגליו יראה לעמוד קצת בשעת הכריעות ויפסע לאחוריו ג' פסיעות:

יט

(יט) יחזיר הבהמה – או יחזיר עצמו לאחוריו ע"ג בהמתו כדרך שהיה נוהג אם היה בא להפטר מלפני המלך:

כ

(כ) חולה מתפלל – וזקן שאינו יכול לעמוד ישב במקומו ויתפלל ואם יכול לעמוד במקום הכריעות כדי שיהיה כורע מעומד יעמוד שם:

כא

(כא) יהרהר בלבו – ואפשר דיוצא בזה בדיעבד וא"צ לחזור ולהתפלל אפילו אם הבריא בזמן תפלה מאחר שאנוס הוא עתה ועיין פר"ח ופמ"ג ועיין לעיל בסימן ס"ב ס"ד במ"ב ובה"ל שם ואם אינו יכול לכוין דעתו קורא ק"ש לבדה אם אפשר לו לפי שכונת ק"ש אינה אלא פסוק ראשון ובקל יוכל לכוין:

כב

(כב) שלא לסמוך וכו' – הטעם דתפלה צריכה עמידה כדלקמן בסימן צ"ח ועמידה שע"י סמיכה לא חשיבה עמידה ולפי זה סמיכה קצת דהיינו שסומך במקצת שאם ינטל אותו דבר לא יפול שרי וי"א הטעם דצריכה להיות באימה ולפ"ז בכל גווני אסור ובמקום הדחק יש להקל כטעם הראשון. ועיין לקמן בסימן קמ"א ס"א ובמש"כ שם:

כג

(כג) לעמוד – ולכן יזהר שלא יסמוך עצמו ע"ג שטענדער וכן בכל מקום שצריך עמידה כגון בשעה שרואה ס"ת נגדו וכל כיוצא בזה:

כד

(כד) בשעת תפלה – וחולה שברי לו שיוכל לכוין בעמידה ע"י סמיכה יעשה כן ואם לאו יתפלל מיושב:

כה

(כה) מיושב – וה"ה במהלך בדרך:

כו

(כו) כשיוכל – דהיינו שלא עבר זמנה:

כז

(כז) ואינו צריך וכו' – ר"ל דזה לא הוי כמתפלל בתורת נדבה דקי"ל לקמן בסימן ק"ז דצריך לחדש בה ולדינא הסכימו האחרונים שא"צ לחזור ולהתפלל שנית וכן המנהג שאין עוברי דרכים שהתפללו בדרך במיושב חוזרין ומתפללין שנית ומ"מ אם הוא רוצה יכול להתפלל שנית בתורת נדבה אם הוא בטוח שיכוין לבו בתפילתו כמש"כ ס"ס ק"ז וא"צ לחדש בה דבר דזה שמתפלל עתה בעמידה הוא כחידוש כ"כ בספר מגן גבורים ומדברי פמ"ג משמע שאין כדאי להתפלל היום נדבה:

כח

(כח) מן הדרך – לילך לצדדיו ולהתפלל שם בעמידה:

כט

(כט) במלון של עו"ג – שבודאי יש בו גילולים ותועבות ואין להכניס לשם דבר שבקדושה שהרי מרע"ה אמר כצאתי את העיר וגו' ולא רצה להתפלל במצרים לפי שהיתה מלאה גילולים:

ל

(ל) שלא יבלבלוהו בני הבית – צ"ל בסוף אחר תיבת קרן זוית ור"ל שלא יחוש רק למצוא קרן זוית שלא יבלבלוהו אבל לא יחוש לגילולים שהרי כל תפלתינו בעיירות מלאות גילולים. ואם בכותל מזרחי שם תלוים גילולים אל יתפלל לאותו צד אלא לצד אחר אע"פ שאינו מזרח. ואם א"א להסתלק מן הדרך וצריך להתפלל מהלך או מיושב וגם במלון יודע הוא שלא ימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו מוטב להתפלל בדרך מיושב או מהלך כיון שאז יכול לכוין יותר ומ"מ אם יכול להתפלל במלון בבקעה או בחצר או בגינה מוטב ויצא ידי שניהם ויתפלל במעומד ובכונה:

א

מג"א ס"ק י"א דדוקא בתורת נדבה. לפי מה דפסקינן לקמן סי' ק"ז דבשבת אינו יכול להתפלל נדבה נסתר זה דהא הך עובדא בשבתא דריגלא הוה:

ב

סעיף ט' מיושב כשיוכל. וכן בהתפלל מהלך. כ"כ המג"א לקמן סי' ק"י סק"ח. בנז"ש שם השיג ע"ז דהכא דוקא בהתפלל מיושב עיי"ש:

א

למזרח עבה"ט. ועיין בשו"ת פאר הדור להרמב"ם מי שמתפלל בביתו נגד א"י כראוי אף שאחוריו אל כותל ביתו שהוא כותל בה"כ אין בזה זלזול ואינו בסיג המתפלל אחורי בה"כ ע"ש והביאו ברכי יוסף: בש"ע ס"ח שלא לסמוך כו' וחולה שברי לו שיוכל לכוין בעמידה ע"י סמיכה יעשה כן ואם לאו יתפלל מיושב כ"כ בברכ"י בשם מהרי"מ ע"ש:

א

לרוח משאר רוחות. בב"י מביא בשם אבוהב וז"ל ותימה על מנהג שאנו נוהגין לצפון ולדרום ולא הי' לנו להתפלל אלא למזרח ונראה שיש לנו להחזיר הפנים בצד המזרח כשאנו מתפללים לצפון ולדרום כדאמרינן בפרק לא יחפור דמצדד אצדודי פי' מי שמתפלל לצפון ולדרום יש לו להטות פניו לצד א"י עכ"ל ונ"ל שזה התיקון של חזרת פנים לא מהני אלא במתפלל לצפון או דרום דאפשר בחזרת פנים למזרח אבל מי שמתפלל למערב לא מהני ליה חזרת פנים למזרח כי א"א לו להפוך פניו ממש לאחוריו לצד מזרח ולא אמרו בגמ' אלא מצדד אצדודי שנוטה לצד אבל לא לאחוריו וע"כ לא נקט מהרי"א אלא מתפלל לצפון ודרום אבל לא למערב ואע"פ שהש"ע כאן כ' סתם לרוח משאר רוחות איהו לא מיירי דוקא מאותן שיושבים במערב של ארץ ישראל שצריכים להתפלל למזרח כמו אנו אלא כ' דרך כלל שצריך להפוך פניו כנגד א"י לכל צד שיושבי' נגד א"י וע"כ כ' גם בזה דרך סתם לכל רוח דמהני ביה נטיית פניו לצד של א"י בדרך האפשרי וזה דבר שהשכל מחייב ונפק' לן במי ששכח ומתפלל לרוח אחרת אם הוא בצפון או בדרום יהפוך פניו לצד המזרח אבל אם שכח והתפלל למערב נראה דלא יהפוך פניו לצד דא"כ יהיה פניו נגד צפון או דרום ומ"מ נרא' דא"צ להפסיק ולעקור רגליו כדי להתפלל למזרח דהרי אמרינן בגמ' בפ' לא יחפור דאיכא מאן דס"ל דשכינה בכל מקום ובדיעבד יש לו לסמוך ע"ז ואין שייך כאן לומר כדו בר קיימא כו' כיון שאין אחרים מתפללים באותה שעה למזרח כנ"ל:

ב

נגד זריחת השמש כתוב בלבוש דארצות הללו הם נגד מערבי' צפוני' של א"י ע"כ צריך ליזהר כשבונין בה"כ שיעמדו כותל מזרחית שבו הארון נוטה לצד מזרחית דרומית דהשתא מחזיר פניו כנגד א"י וב"ה וקדשי קדשים אבל אם יעמידו כותל מזרחית כנגד זריחת השמש ממש יש בה תרתי לריעותא חדא דאינו מחזיר פניו לארץ ישראל כלל אידך דזה חוק המינים שמשתחוים לשמש ע"כ יש להעמיד כותל מזרחית כנגד מזרחית דרומית כזה והאריך בזה:

ג

מ"מ יצדד וכו'. ויכול לעשות ג"כ איפכא דהיינו שיתפלל למזרח ויצדד פניו לצפון או דרום וזה נזכר בפירש"י שמביא ב"י ונרא' יותר נכון לעשות כן כי אם יתפלל לצפון או דרום יהיה נראה כמי שחלוק מהצבור קצת מה שא"כ בדרך שזכרתי:

ד

וכן אם היה בספינה כו'. פי' בקרון או ספינה יכול לעמוד דאין העגלה מתנועע כ"כ במהירות והספינה היא רחבה הרבה דליכא ביעתות' דמיא כשהוא עומד בתוכה וי"ל מאי מהני ליה מה שעומד בקרון או בספינם כיון שהקרון או הספינה מהלכת ה"ל כמהלך בעצמו כמ"ש רכוב כמהלך דמי וא"ל דשאני יושב בקרון או בספינה מרכוב דהא בפ"ק דב"מ אמרינן לענין קנין של חצר מהלכת דספינה לא חשיבה חצר מהלכת דספינה קא נייח' ומייא הם דקא מסגי מתות' והקשו התוס' מ"ש מרכוב דהוי כמהלך ותי' דבאמת גם ספינה חשיבה כמהלכת לשאר מילי רק לענין קנין לא מיקרי מהלכת דה"ל כידו דנייח' והגוף הוא דקא ממט' ליה א"כ קשה כאן דלהוי קרון וספינה כמהלך ומה מועיל מה שעומד בתוכה וצ"ל דכאן לענין תפל' לא הצריכו להתפלל מעומד אלא כדי שתהיה אימת שכינה עליו ובזה סגי גם עומד בקרון וספינה אף שלא מיקרי עומד מצד תנועת הקרון והספינה כנ"ל:

ה

צריך לחזור ולהתפלל כו'. דבר זה למדו הרב ב"י מדברי התוס' פ' ת"ה בשם הר"מ דף ל' בפלוגתא דתנאי אי תפלה מעומד עדיף אי מסמך גאולה לתפלה עדיף דכתבו וז"ל משמע די"ח ברכות מותר להתפלל בדרך כשהוא מהלך וא"צ לעמוד וא"ת מ"ש מהביננו דמעומד דוקא וי"ל שאני הביננו שהיא קצרה ואין כאן ביטול דרך כ"כ ועוד פי' הר"מ דהכא כי הדר לביתיה מצלי מעומד כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב וכי הדר לביתיה מצלי מעומד ור"ת פסק כאבוה דשמואל ולוי ומיהו מדאמר רב אשי לא חזי' לרבנן קשישי מאן דעביד הכי משמע דאין הלכה כמותם עכ"ל. ותמיה לי טובא לפי' הר"מ צ"ל דרשב"א דס"ל התם תפלה מסמך לגאולה עדיף סבור דצריך אח"כ להתפלל מעומד כמו שעשה רב אשי א"כ מאי פריך תלמודא על רב אשי וליעבד מר כאבו' דשמואל ולוי כיון דרשב"א סבר כוותיה וכבר פליגי בזה תנאי וכי שייך למפרך על מאן דסבר כרשב"א למה לא יעש' כת"ק דרשב"א דהא יש לכל תנא טעם שלו דמ"ס מעומד עדיף ומ"ס מסמיך גאולה לתפלה עדיף אלא ע"כ דרב אשי עשה דלא כרשב"א ג"כ דלרשב"א ל"ל להתפלל אח"כ מעומד ע"כ פריך לי' כיון שאתה מצריך ב' תפלות כדי לחוש לתפלה מעומד א"כ למה לא אתה עושה כאבוה דשמואל ולוי דחיישי ג"כ לתפלה מעומד ועשו תקנה לזה שהקדימו להתפלל בשחרית וכן פירש"י בהדיא על קושיא זאת דלמה לו לרב אשי ב' תפלות משמע דרב אשי חידש דבר זה לחזור ולהתפלל מעומד לא כפי' הר"מ דגם רשב"א ס"ל כן גם מדברי ר"ח נראה פשוט דלא ס"ל כפירוש הר"מ דאי ס"ל הכי היאך פסקו כאבוה דשמואל ולוי דפסקו כת"ק דרשב"א כיון דרב אשי דהוא בתרא ס"ל כרשב"א ואפי' התוס' דמקשי על פר"ח לא הקשו אלא מלישנא דאמר לא חזינן לרבנן קשישי דעבדי הכי דמשמע דלא כמותם ואמאי לא הקשו ממה שעשה רב אשי הלכה למעשה בב' תפלות דהיינו כרשב"א לפי' הר"מ אלא ודאי דלא ס"ל כפי' הר"מ ואולי אותו תי' בשם הר"מ הוא הג"ה לא מדברי התוס' עצמם אלא נתוסף אח"כ בגליון בשם הר"מ גם מדברי הרא"ש מבואר דלא כהר"מ דכתב דהלכה כאבוה דשמואל ולוי דאפילו רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו אלא אמר דלא חזא כן לרבנן קשישי עכ"ל ואלו להר"מ דרשב"א ס"ל ממש כמו רב אשי ודאי פליג רב אשי על אבוה דשמואל ולוי דס"ל כת"ק דרשב"א אלא ודאי דרב אשי בא לעשות דבר חדש דהיינו להתפלל ב' תפלות ואין למדין מחדושו של רב אשי להלכה כי ר"א עשה כן דרך נדבה ולו היה נאה לעשות כן לפי שהיה לו כוונה בתפלת נדבה משא"כ אנחנו כמ"ש הטור ס"ס ק"ן וכמ"ש גם הב"י כאן אלא דאח"כ הבי' פי' הר"מ ועפ"ז פסק דכל המתפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל מעומד כשיוכל וכבר נתבאר שרש"י ותוס' ור"ח והרא"ש כולהו לא ס"ל כן גם הרמב"ם והטור לא זכרו כלל מזה ואלו הי' ס"ל שצריך להתפלל שנית לא הוי שתקו מיניה ע"כ יש לנו לחוש לספק ברכה לבטלה אם יתפלל שנית ומעולם לא ראינו מגדולים שהתפללו בדרך מיושב על העגלה שהתפללו שנית בבואם למלון או לביתם ע"כ נראה דגם כאן לא יתפלל שנית אלא אם הוא בטוח שיוכל לכוין בתפלתו כמ"ש בס"ס ק"ז: