שולחן ערוך, אורח חיים פ״ח: בעל קרי מותר בק"ש. ובו ס"א: – עם 21 מפרשים

א

בעל קרי מותר בק"ש. ובו ס"א:
כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מכלל הטמאים ואסרו בין בד"ת בין בק"ש ובתפלה עד שיטבול כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין ואח"כ בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בד"ת ובק"ש ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין וכן פשט המנהג: הגה יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר (הגהות מיימוני פ"ד) וי"א שמותרת בכל וכן עיקר (רש"י הלכות נדה) אבל המנהג במדינות אלו כסברא הראשונה. ובימי ליבון נהגו היתר ואפילו במקום שנהגו להחמיר בימים נוראים וכה"ג שרבים מתאספים לילך לבהכ"נ מותרין לילך לב"ה כשאר נשים כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספין והן יעמדו חוץ: (פסקי מהרי"א סי' קל"ב):

א

וכן פשט המנהג והיינו במקום שאין שם טינוף כלל אבל במקום צואה או מטונף אסור לקרות בין ק"ש בין שאר ד"ת מ"מ מי שרוצה לנהוג כתקנת עזרא צריך לטבול במ' סאה אפי' שאובים כולם כשרים או ט' קבין בנתינה שישפוך עליו דוקא אבל לא בטבילה והני ט' קבין מצטרפין אף מג' כלים. רק שישפכן רצופין זו אחר זו שישפוך מן השני קודם שכלה מן הראשון ומן ד' כלים בכל ענין אין מצטרפין (ב"י) ויכול לטבול חציה ולרחוץ חציה אע"ג דתקנת עזרא ליכא האידנא נפקא מינה מי שמקבל עליו לנהוג כתקנת עזרא (ב"י) שיעור תשעה קבין הוא לערך ט' מדו' וחצי מער"הריש כן נ"ל:

א

המנהג. ואף הנוהג טבילה זו דוקא בריא או חולה ששימש מטתו. אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור. ב"י רמב"ם. וכן אם ראה מים חלוקים לא גזר עזרא. ומ' סאה מים שאובים כשרים לטבילה זו. מ"א ופר"ח. והטור סימן רמ"א כתב ויש חסידים ואנשי מעשה שמחמירין על עצמן וטובלין וחומרא יתירא הוא דל"ד טבילה אלא רחיצה בט' קבין עיין שם ומבואר בב"י שדין ט' קבין הוא אפילו במים שאובים ואפילו מג' או ד' כלים ובאופן שלא יפסיק משפיכת כלי אחד עד שיתחיל השני אבל מד' ולמעלה אין מצטרפין כלל והנך ט' קבין צריך שישפוך עליו אבל לא לטבול בתוכן בין אם הם בכלי או בקרקע וכן יש לנהוג באותם שנוהגים להטהר בער"ה ועי"כ ע"י ט' קבין. ט"ז. ושיעור ט' קבין הוא ט"ז קווארט פולי"ש. עיין סי' תר"ז ס"ד. והרמב"ם כ' שמימיו לא ביטל טבילה זו:

ב

נדה. כתב רי"ו יש טועין לומר שהנשים יולדות לא יכנסו לב"ה עד שעבר מ' לזכר ופ' לנקבה. ומנהג טעות הוא וצריך למחות בידם. ע"ת:

ג

השם. וברכת המזון תשמע מאחרים ואי ליכא אחר תברך בה"מ בעצמה בלחש וכ"ש קידוש דהוא מדאורייתא ובבנימין זאב סימן קנ"ג כ' שלא נהגו רק שלא ליכנס לב"ה ולא לראות ספר תורה וגם כשמתפללין אינה עומדות בפני חברותיה ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל וכן עיקר. מ"א:

ד

נוראים. ומיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג. מעגלי צדק. וכתב מ"א ונ"ל כיון שמותרים לילך לב"ה מותרים ג"כ להתפלל וה"ה אם משיאה בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכים לב"ה אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אע"פ שהיא נדה עכ"ל ועיין תשובת באר עשק סי' ל"ו:

א

הרי"ף והרא"ש מהא דברכות כ"ו

ב

שם ובדף כ"ב ובב"ק דף פ"ב

ג

ברכות כ"ב וחולין קל"ו:

א

ס"א קורין כו'. כ"ב א':

ב

וקורין כו'. ממ"ש במתני' זב שראה כו' הא לא"ה מותר וכן משטבל לקריו:

ג

חוץ כו'. שם ושם ועבה"ג:

ד

כדי כו'. שם:

ה

ובק"ש כו' ובלא כו'. דלא כמ"ש הרי"ף בשם א"ד דוקא לד"ת אבל לק"ש בעי וכ' בשם ר"ה גאון בט' קבין אלא כס' ראשונה שם וראיה ממ"ש בירושלמי פ' בתרא דיומא השתא ברחיצה אסור בתשמיש המטה לא כ"ש ר"ל דאסור להתפלל ומשני במקום שאין טובלין אלמא אף רחיצה א"צ שם:

ו

וי"א שמותרת בכל כו'. כמ"ש במתני' שם ונדה כו'. כנ"ל ואף ס' ראשונה לא כתב אלא לחומרא בעלמא ועי"ד סי' רפ"ב ס"ט ועמ"א:

ז

בימים כו' כי כו'. כמ"ש בפ"ב דחגיגה כדי לעשות נחת רוח לנשים כו' ואע"ג דקרוב לעבודה בקדשים כ"ש כאן:

א

וכן פשט המנהג – עיין במ"ב מש"כ דאותן הנוהגים בטבילה אפ"ה חולה לאונסו פטור מכלום. קצת נראה דחולה נקרא לענין זה מי שהוא חלוש וראיה לזה מברכות כ"ב לענין ת"ח עי"ש ברש"י ד"ה אפשר. ודע עוד דמה שמסתפק בשע"ת לענין חציצה בטבילת בע"ק מצאתי בספר האשכול שזכינו עתה לאורו שכתב בהדיא דאין פוסל חציצה בזה. אך ביש חציצה ברוב גופו משמע שם דפוסל גם בזה:

א

בהג"ה סעיף א' עיין רמב"ן פרשת ויצא על פסוק כי דרך נשים לי. דראייתה ודיבורה ועפר רגליה מסוכנים ואומות העולם היו מרחקין אותה ע"ש א"כ דינא הוא שלא תלך לבית הכנסת ולא תתפלל משום הקריבהו נא לפחתך כדלקמן סי' רע"ב ובמג"א שם ס"ק י' ע"ש וק"ל:

ב

(שם) במג"א ס"ק א' לענין תרומה נ"ב ע"ש מ"ש הוא ז"ל באו"ח לקמן סי' תר"ו סק"ח:

ג

(שם) במג"א ס"ק ג' הואיל והותר. נ"ב ע"ש דף ז' ע"ב. ואין הנדון דומה לראיה דהתם כניסה אחת היא בשתי ידיו אלא שיש בו ב' איסורים והואיל והותר לאחת היינו לצרעתו הותר נמי לקריו וכן גבי ביאה דוקא בביאה אחת עושה ב' איסורים והואיל והותר איסור אשת אח הותרה נמי אחות אשה אבל לומר הואיל והותר לכנוס לבית הכנסת הותר נמי להתפלל לא שמענו. והנה שם בתוס' ד"ה ואמר עולא יש ללמוד מדבריהם דהואיל והותר ביאה במקצת היה ראוי להתיר ביאת כולו וכן מבואר לקמן סי' סס"ח סעיף ה' הואיל והותר לבצוע על הפת של גוי הותר לכל הסעודה ובמרדכי יליף ליה מהש"ס יבמות הנ"ל והיינו דומיא למה שכתבו התוס' הנ"ל הואיל והותר מקצתו הותר כולו אבל מכל מקום אינו אלא איסור אחד איסור ביאה למקדש או איסור אכילה אבל להתיר מכניסה לבית הכנסת להתפלל לא שמענו ועיין ח"ס או"ח סי' ס"ח:

א

סעיף א' כל הטמאים וכו'. נ"ב עיין בט"ז ס"ק א' מדין הטלת ט' קבין. והנה גרסינן בפ"ב דגיטין (דף ט"ז ע"א) בעי ר"פ חצי' בנטילה וחצי' בטבילה מהו ופירש"י כנטילה של ט' קבין. דהנה מדלא מבעיא אם הטיל ט' קבין על חצי' ואח"כ ט' קבין על חצי' השנית מוכח מזה דבזה פשיטא ליה דמהני כיון דהוי כולו בנטילת ט' קבין ולהיפוך מה דלא מבעיא ליה אם הטיל פחות מתשעה קבין על חצי' ואח"כ עוד פחות מט"ק על חצי' נראה דפשיטא ליה דזה לא מהני דבעינן הטלת תשעה קבין ביחד ולא בהפסק ומה דלא מבעיא ליה בטבילה עצמה אם טבל חצי הגוף וחזר וטבל חצי הגוף השני אם מצטרפין מוכח דפשיטא ליה דבזה אין מצטרפין רק דמבעיא ליה בבעל קרי כיון דהקילו עליו דדי בתשעה קבין א"כ בזה די אם הטיל על חצי הגוף תשעה קבין ועוד על חצי הגוף תשעה קבין ולכך מבעיא ליה אם הוי חצי' בטבילה כיון דהוי שינוי למעליותא מכ"ש דדי או נימא דבעינן כולו בטבילה או כולו בנטילה ומוכח מזה כמה דינים ע"ש ודו"ק: הנה כדין אם פוסל חציצה בטבילת קרי [כבר כתבנו מזה במקום אחר בעזה"י] וכעת נראה ראיה דכשר ביה חציצה ממה דגרסינן במס' יומא (דף ל"א ע"א) טבילה זו חוצץ או אינו חוצץ א"ל כל דתיקון רבנן כעין של תורה תיקון וקשה למה לא מבעיא ליה בשאובין אם כשר שאובין בטבילה זו או לא. ואין לומר דבשאובין פשיטא ליה דכשר בזה דא"כ [אמאי] אמר ליה כל דתיקון רבנן כעין של תורה תיקון הרי שאובין יוכיחו דכשר ביה וא"כ להס"ד דמבעיא ליה חוצץ או לא הו"ל למבעי' נמי אם כשר שאובין מזה מוכח להיפוך דשאובין פשיטא ליה דפסולין ומבעיא ליה רק בחציצה. וי"ל דמזה יהיה ראיה להסוברים דכולו שאוב מן התורה פסול דאל"כ למה פשיטא ליה יותר בשאובין מחציצה ובע"כ דבחציצה הוי רק דרבנן במיעוט המקפיד ויש לומר דהם אמרו והם אמרו בדרבנן הקילו אבל בשאובין רמן התורה פסול ודאי אף בזה פסול, מיהו בזה לא הונח דאכתי הו"ל למבעיא ברובו שאובין אם פסול בזה ובע"כ מוכח יהיה מאיזה טעם שיהיה דשאובין גרע מחציצה דבשאובין פשיטא ליה ובחציצה מספקא ליה וא"כ בטבילה זו ששאובין כשרה כמ"ש הב"י [סימן זה] והמג"א הלכות יוה"כ מכ"ש דחציצה כשר בזה וז"כ ונכון ודו"ק:

א

[א] כל הטמאים וכו'. אפילו זב ואסמכוה אקרא הלא כה דברי כאש, מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה (לבוש). והקשה הנחלת צבי דבש"ס לא למד מפסוק אלא בעל קרי, אבל שאר טמאים למד מוהודעת לבניך, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דפסוק והודעת בעינן לאידך דר"י [דר' יהושע בן לוי] סבירא ליה דלומד עם בן בנו הוא כאילו קיבלו תורה מהר סיני כדאיתא סוף פרק מי שמתו [ברכות כ"א ע"ב], וכן בבית יוסף וכן מפורש פרק ה' מהלכות קריאת שמע, מבואר דכל הטמאים למדינן מקרא דהלא כה דברי כאש, וכן מצאתי בראב"ן סימן ק"ס. ובזה ניחא כל התמיהות והשגות שהשיג מעדני מלך על הלבוש עיין שם כי קיצרתי:

ב

[ב] ואחר כך בטלו וכו'. משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה וכן פשט המנהג בכל העולם, אך יש אנשי מעשה שטובלין לקריין, ואם קשה עליהם שופכין עליהן תשעה קבין והוא שיעור ט"ו קווארט פולניש, ואינו מהני אלא כשמשפיכין אליו אבל לטבול בתוכה לא מהני בין הם בכלי בין הם בקרקע ארבעים סאה מים שאובין בקרקע טובלין בו אבל לא בכלי ועיין לקמן סוף סימן תר"ו נתבאר ביותר:

ג

[ג] בימים הנוראים וכו'. פירוש מיום ראשון של סליחות. כתב מגן אברהם כיון שמותרין לילך לבית הכנסת מותרין גם כן להתפלל. עוד כתב נראה לי דהוא הדין כשמשיאה בנה או בתה או שהיא יולדת. עוד כתב דלעולם תברך ברכת המזון וקידוש, ואי איכא אחר תשמע מאחרים, עד כאן. ואומר אני אף שיש לפקפק בקצת דבריו מכל מקום שומעין בזה שאינו אלא ממנהגא להקל ועיין תשובת באר עשק סימן ל"ז:

א

א) [סעיף א'] כל הטמאים קורין בתורה וכו'. ואפילו בטומאה היוצאה מגופם כגון זבים וזבות נדות ויולדות ואסמכוה אקרא הלא כה דברי כאש וכו'. מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה. ב"י. לבוש. א"ר אות א'. ר"ז אות א':

א

ב) שם חוץ מבעל קרי וכו' כדי שלא יהיו ת"ח וכו'. טעם זה הוא מהרמב"ם פ"ד מהלכות תפלה דין ד' והטור כתב הטעם משום שהקרי בא מקלות ראש וכתב ב"י דהכי מוכח בפ' מי שמיתו יעו"ש. ואמנם הטעם שכתב הרמב"ם הוא ג"כ מן הגמרא ברכות דף כ"ב ע"א יעו"ש. ועיין פרישה אות א' ודו"ק. והא דבחר לו מרן ז"ל לכתוב בש"ע טעם הרמב"ם ז"ל ולא טעם הטור נלע"ד בס"ד כדי לרמוז בו ג"כ שצריך שיהיו הת"ח נזהרין שלא יהיה מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים כיון שפני כך היתה התקנה שאעפ"י שנתבטלה התקנה של הטבילה מ"מ עיקר הדין שלא יהיו הת"ח מצויין וכו' עדיין במקומו עומד כמ"ש בטור וש"ע ריש סי' ר"מ עי"ש ודו"ק:

א

ג) שם ואח"כ בטלו אותה וכו', ואע"ג דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמניין וא"כ היאך יכול לבטל תקנת עזרא שאני הכא דלא פשטה התקנה בכל ישראל לפי שלא היה כח ברוב הציבור לעמוד בה ובטלו אותה מעצמן, וכמ"ש שם בגמרא א"ר נחמן בר יצחק נהוג עלמא כתלת סבי וכו'. כרבי יהודה בן בתירה בד"ת. משמע שמאליהן נהגו ובטלוה. כמבואר כ"ז בכ"מ פ"ד דק"ש דין ח' יעוש"ב. ועיין מ"א סק"א:

א

ד) שם ואח"כ בטלו אותה וכו'. וכתב הטור בסס"י רמ"א וז"ל ויש חסידים ואנשי מעשה שהיו מחמירין על עצמן וטובלין לקריין להתפלל וחומרא יתירא היא זו שאף להרי"פ שכתב שיש מצריכין טבילה לתפלה לאו דוקא טבילה אלא רחיצה בתשעה קבין ואני כתבתי למעלה שא"צ לא טבילה ולא רחיצה והמחמיר תע"ב עכ"ל והביאו ב"י בזה הסי'. ואמרו שם בגמרא א"ר ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה וכל המחמיר בה על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו ופי' רש"י שמקילין בה במרחצאות או בנתינת ט' קבין שמחמירין בה בארבעים סאה עכ"ל ועיין עוד בדברינו לעיל סי' ע"ו אות כ"א ומי שנהג לטבול לקריו קודם תפלה ושוב נחלש גופו וא"י צריך התרה. רו"ח בשם הפו':

א

ה) והוי יודע דהני מ' סאה שהתקין עזרא לבעל קרי אפי' כולם מים שאובין כשרים וכדתנן במס' מקוואות ריש פ"ח מקוואות העכו"ם שבחוצה לארץ כשרין לבעלי קריין אפי' נתמלאו בקילון וכן פי' שם הרמב"ם והר' שמשון. ובפ' מי שמיתו תניא בעל קרי שנתנו עליו ט' קבין מים טהור בד"א לעצמו אבל לאחרים כלומר ללמד לאחרים מ' סאה רבי יהודה אומר מ"ס מ"מ ואפליגו אמוראי במילתיה דר"י ח"א לא שנו אלא בקרקע אבל בכלים לא וח"א אפי' בכלים נמי ופריך בגמרא בשלמא למ"ד אפי' בכלים היינו דקתני ר"י אומר מ"ס מ"מ אלא למ"ד בקרקע אין בכלים לא מ"מ לאייתויי מים שאובים אלמא דלכ"ע מים שאובים כשרים אלא דמר מכשר אפי' לטבול בעודם בכלי ומ"ס שאעפ"כ בעינן מיהא שיהיו בקרקע כעין טבילה. וגרסינן בפ"ב דגיטין דט"ז ע"א א"ר פפא הרי אמרו בעל קרי החולה שנפלו עליו ט' קבין מים טהור. בעי רב פפא וחציו בנתינה מאי תיקו. ופי' רש"י ב"ק וכו' טהור לד"ת דעזרא תיקן טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה והקלו על החולה בנתינת ט' קבין אפי' שאובין במס' ברכות אבל לטהרו ליכנס למקדש בעינן מ"ס. וחציו בטבילה שנכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו נתן ט' קבין שאובין ע"כ. וכתב ב"י וז"ל וכיון דמידי דתקנתא דרבנן הוא נקטינן לקולא ואע"ג דתקנת עזרא ליתא האידנא כתבתי זה משום דנ"מ למי שקיבל עליו לנהוג כתקנת עזרא עכ"ל. ועוד נ"מ מש"ל סי' ע"ו אות כ"א בשם האר"י ז"ל דטומאת קרי מתגלה במצח האדם תמיד כ"ז שלא טבל אבל אם טבל אינה מתגלה כ"א דבר מועט באותו היום וכתב החיד"א דמסורת היא שהרואה קרי וטובל ביום ההוא דוקא ומתודה כראוי נמחק המזיק של קרי יעו"ש. וא"כ מי שא"א לו לטבול במקוה יטבול במ"ס מים שאובין או בשפיכת ט' קבין על ראשו וגופו כאשר יבואר לקמן בס"ד. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ע"ו אות כ"ב שכתבנו דמי שא"א לו בטבילה יעשה נטילה של ארבעים פעמים יעו"ש. וזה אם א"א לו לא בטבילה במקוה ולא במים שאובים ולא בט' קבין אז יעשה הטבילה הנז' ומיהו טוב ונכון שבכל מקום ומקום יכינו להם מקוה מים חמין כדי שיוכל כל אדם לטבול בו לתשמישו ולקריו ועי"ז יהיו כולם טהורים ותעלה תורתם ותפלתם בקדושה תמיד:

א

ו) ותשעה קבין שאמרו דוקא כששופכם עליו אבל לטבול בתוכם לא מהני מידי בין אם הם בכלי או בקרקע. וצריך לשופכם עליו מכלי אחד או משנים או משלשה אבל מד' וה' אין מצטרפין. ואם הם משנים או מג' כלים צריך להתחיל לשפוך השני קודם שיפסוק הא' כמבואר בב"י, וכ"כ הט"ז סק"א. עו"ת אות ב', עט"ז אות א', מ"א סי' תר"ו אות ט', מאמ"ר בזה הסי' סוף אות ד' וכתב דבט"ז כתוב מג' או ד' מצטרפין והוא ט"ס והבאה"ט נמשך אחריו ולא הרגיש יעו"ש. וכ"כ א"ר סי' תר"ו אות י"א יעו"ש, וכתב שם הט"ז דכן יש לנהוג באותם שנוהגין להטהר בערב ר"ה ובערב יוה"כ ע"י ט' קבין עכ"ד, ועיין בהגהה סי' תר"ו סעי' ד' ובמ"א שם:

א

ז) וזה סדר שפיכת ט' קבין בתחלה ישפוך מים על פס רגלו מתחת העומדת בארץ כדי כשיבואו אח"כ המים על גופו ועל פס רגלו ממעל יהיה חיבור עם המים שעל פס רגלו אשר מתחת ויהיה כאלו על כל גופו באו המים אפי' מתחת רגליו שנוגעות בקרקע ואח"כ יבא אחר ויתפוס לו המים או יניחם במקום שאפשר שישפכו עליו מאליהן והוא יהיה עומד וידיו יהיו מוטות מצדדיו זה מצד זה וזה מצד זה עד אצל הירך אבל לא דבוקות בגופו כדי שישפך עליהם המים מכל צדדיהן וישפכו לו המים על ראשו ויורד על גופו ועל ידיו עד פס רגלו ואז יתחבר עם המים אשר על פס רגלו מתחת העומדת בארץ ויהיה הכל בחיבור אחד ונמצא שבאו המים על כל גופו ובזה יוצא נתינת ט' קבין כתקנה, ועיין מש"ז אות א' וביו"ד סי' קצ"ח סעי' כ"ח ודו"ק:

א

ח) ושיעור ט' קבין כתב ב"י בסי' תר"ו בשם התשב"ץ שהם רי"ו ביצים וכ"כ א"ר שם אות י"א יעו"ש, וכ"כ המש"ז בזה הסי' אות א' ובסי' תר"ו אות ו' יעו"ש. ושיעור הביצה הוא כלי שמחזיק י"ח דרה"ם מים כמש"ל סי' פ"א אות ג' בשם הרמב"ם ז"ל יעו"ש, וא"כ רי"ו ביצים יעלו לחשבון שלשת אלפים ושמנה מאות ושמונים ושמנה דרה"ם מים:

א

ט) שם הגהה. יש שכתבו שאין לאשה נדה וכו', כתב רי"ו בנתיב כ"ו ח"ג שראה אנשים ונשים טועים לומר שהיולדות צריכה ליזהר מליכנס בבה"כ עד שיעברו מ' לזכר ופ' לנקבה ומנהג בטעות הוא וצריך למחות בידם עכ"ד. ב"י. עו"ת אות ג':

א

י) שם בהגהה. או להתפלל או להזכיר השם וכו'. כתב מ"א סק"ב צ"ע דהא י"א דנשים חייבות בברכת המזון דאורייתא וא"כ איך יוכלו ליפטר ממ"ע דאורייתא במנהג שאין לו יסוד לכן נ"ל דעכ"פ תשמע ברה"מ מאחרים ואי ליכא אחר תברך ברה"מ בעצמה בלחש וכ"ש קידוש דהוא דאורייתא דהא אפי' בעל קרי בזמן הגמרא היה מברך ברה"מ ע"י הרהור. ובב"ז סי' קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא ליכנס לבית הכנסת ולא לראות ס"ת וגם כשמתפללים אין עומדות בפני חברותיה ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל, וכן עיקר עכ"ל המ"א. והביאו א"ר אות ג'. סו"ב אות ב'. ר"ז אות ב'. ועוד עיין בהגמ"י פ"ד מהלכות תפלה אות ג' שלא כתב כ"א שנהגו שלא לילך לבה"כ וכשמתפללות אין עומדות בפני חבירותיהן יעו"ש. והביאו ב"י וכתב עליו והשתא נשי דידן לא נהוג להמנע כלל מליכנס לבה"כ עכ"ד ועוד עיין בש"ע יו"ד סי' רפ"ב סעי' ט' שכתב כל הטמאים אפי' נדות מותרים לאחוז בס"ת ולקרות בו והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות עכ"ל וא"כ משמע לפום דינא דכ"ש דמותר להם לראות בכתיבת הספר תורה בשעה שמראין אותו לעם ולשמוע הקריאה מפי הש"ץ. ועיין באות שאח"ז:

א

יא) שם בהגהה. או להתפלל או להזכיר השם וכו'. כתב הפר"ח הך סברא לאו מיחוורא כלל דהא גרסינן בהדיא בפ' מי שמיתו הזבין והמצורעין ובאין על נדות מותרין לקרות בתורה ודוקא בעל קרי לא יקרא ואיכא מ"ד התם דאף מציע את הגמרא ובלבד שלא יאמר הזכרות שבה מכלל דשאר טמאים אפילו בהזכרות ועוד תנן נדה שפלטה ש"ז והמשמשת שראתה נידה צריכין טבילה משום ראיית הקרי וכדמוכח בהדיא גבי הא דאמרינן דקסבר רבי יהודה בעל קרי מותר בד"ת וכיון שזה מוכרח מהמשנה ומדין התלמוד ומוסכם מהפוסקים שנדה חייבת להתפלל מי הוא זה שיוכל לחלוק בזה ולפטור הנשים בימי נידותן מתפילה ולכן חייב כל איש ואיש להזהיר בביתו על כך שלא ימנעו מלהתפלל בימי נדותן שרשאות וחייבות להתפלל והשומע בזה ישא ברכה מאת ה' עכ"ל. והביאו שת"ז אות ג'. וכ"כ ב"י בריש סי' זה דכתבו הרי"ף והרא"ש דמהא מתניתין שמעינן דזבין וזבות נדות ויולדות כולהו חייבים בתפלה דדייקינן טעמא דזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע הוא דצריכי טבילה הא זב שלא ראה קרי ונדה שלא פלטה ש"ז א"צ טבילה לד"ה וכן הלכה עכ"ל. ולפי מ"ש הפו' דבטלה תקנת עזרא וא"צ טבילה מן הדין לבעל קרי ומותר לקרות בד"ת ולהתפלל א"כ אפי' זב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז מותר להם לקרות ולהתפלל מן הדין. וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל בש"ע. נמצא דנדות ויולדות מותרים בד"ת וגם לראות כתיבת הס"ת בשעה שמראין אותו לעם ולשמוע הפ' מהש"ץ. ובתפלה וברה"מ וקידוש חייבות מן הדין ואינם יכולות לפטור עצמן. רק בהגמ"י כתב דיש מקומות שנהגו שאין הולכות לבה"כ בימי נדותן וכתב מרן ז"ל ע"ז דנשי דידן לא נהוג להמנע כלל מליכנס לבה"כ כמ"ש באות הקודם. ומ"מ יש להזהירן בשעת שהדם שותת יפסיקו הקריאה וגם להחליף המטלית שיהא נקי בעת התפלה כל מה דאפשר. וכ"כ השת"ז שם וכן יש להזהירם שלא יכנסו בבית הכנסת בעת שידעו ששותת מהם דם מפני הכבוד:

א

יב) שם בהגהה. ואפי' במקום שנהגו להחמיר בימים נוראים וכו' נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מקרי ימים נוראים לכל כה"ג. מעגלי צדק. והביאו מ"א סק"ג. וכתב כיון שמותרים לילך לבה"כ מותרים ג"כ להתפלל ע"כ. סו"ב או' ג' א"ר או' ג' ר"ז אות ב' ח"א כלל ג' אות ל"ח. ועיי' סי' תקפ"א סעי' א' בהגהה אימתי עומדין בני אשכנז לומר סליחות יעו"ש. וכתב שם הח"א דבמדינתו נוהגין היתר לעולם ומברכות ומתפללות ע"כ. וכתב עו"ש הח"א דלבית הקברות לא יכנסו עד שיטבלו:

א

יג) שם בהגהה. בימים נוראים וכה"ג וכו' וה"ה כל כיוצא בזה כגון שמשיאה בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכין לבה"כ אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אעפ"י שהיא נדה. מ"א שם. סו"ב או' ד'. א"ר שם. ר"ז שם. וכבר כתבנו לעיל דבלאו הכי במקום שלא נהגו שלא ליכנס הם מותרים. ובכ"מ בתפלה וברה"מ ובקידוש חייבים. וכל הזהיר וזריז במצות מאריך חיים:

א

ואחר כך בטלו. משום ביטול תורה ומשום ביטול פ"ו ואף על פי שאין ב"ד יוכל לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמ' ובמנין ש"ה דתקנ' זו לא פשטה ברוב ישראל ואף הנוהג טבילה זו דוקא בריא או חולה ששמש מטתו אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור [ב"י רמב"ם] ומ' סאה שאובים כשרים לטבילה זו ועיין פ"י דמקואות אם ראה מים חלקים טמא משום קרי ונ"ל דזהו דוקא לענין תרומה אבל עזרא לא גזר על זאת לענין ד"ת ותפלה:

ב

להזכיר את השם. צ"ע דהא י"א דנשים בברכת המזון דאורייתא וא"כ איך יוכלו ליפטר ממ"ע דאורייתא במנהג שאין לו יסוד לכן נ"ל דעכ"פ תשמע ב"ה מאחרים ואי ליכא אחר תברך ב"ה בעצמה בלחש וכ"ש קידוש דהוה דאוריית' דהא אפילו ב"ק בזמן הגמ' היה מברך ב"ה ע"י הרהור, ובב"ז סי' קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא ליכנס לב"ה ולא לראות ס"ת וגם כשמתפללים אין עומדת בפני חברותיה ומשום מנהג כבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל וכן עיקר:

ג

בימים נוראים. נראה דמיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג (מעגלי צדק) ונ"ל כיון שמותרים לילך לב"ה מותרי' ג"כ להתפלל רמז לדבר דאמרי' בריש יבמות הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו: ונ"ל דה"ה כל כיוצא בזה כגון שמשיאה בנה או בתה או שהי' בעצמ' יולדת שהולכים לב"ה אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אף על פי שהיא נדה ועיין במשנה סוף פ"ג דברכות:

א

(א) כדי וכו' – וגם כי הקרי בא מקלות ראש וד"ת צריך להיות באימה ויראה ברתת וזיע כמו בעת נתינתה:

ב

(ב) ואח"כ בטלו – ומ"מ מי שירצה לנהוג ולטבול תע"ב ודוקא אם עי"ז לא יעבור זמן ק"ש ותפלה ואפשר דאפילו אם עי"ז יתבטל מתפלה בצבור ג"כ אין נכון להחמיר בזה:

ג

(ג) אותה תקנה – שהיתה גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה ובטלוה משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה:

ד

(ד) המנהג – ומ"מ יש אנשי מעשה שנוהגין בתקנה זו וטובלין א"ע לקריין ואם קשה עליהם הטבילה רוחצין א"ע בט' קבין. וכתבו האחרונים שארבעים סאה מים שאובים כשרים לטבילה זו וכן הט' קבין הוא ג"כ במים שאובים ואפילו משלשה כלים. ובאופן שלא יפסיק משפיכת כלי א' עד שיתחיל השני אבל יותר מג' כלים אין מצטרפין לשיעור ט' קבין. והנך ט' קבין צריך שישפוך עליו אבל לא לטבול בתוכם בין אם הם בכלי או בקרקע דכל שהוא דרך טבילה בעינן דוקא ארבעים סאה ובקרקע כשאר טבילות ומ"מ אם נכנס חציו למקוה ולא הרכין ראשו לטבול חצי גופו אשר בחוץ רק שפכו עליו מלמעלה ט' קבין מועיל לטהר. כתב בספר מטה אפרים דבעת שפיכת הט' קבין על האדם יש לו לעמוד זקוף ושתי ידיו מונחים נגד לבו ולא ידחק אותם בחיבוק הרבה רק בריווח קצת כדי שיבואו המים גם שם ויזהיר לשופכים עליו שישפכו כנגד גופו ממש. ושיעור ט' קבין עיין בבה"ט שהוא שיעור ט"ו קווארט פוליש עיין בספר מטה אפרים הנ"ל שכתב דבקווארט שלנו צריך כ"ד קווארט לשפיכת ט"ק ובשעת הדחק שאין הכלים מחזיקין כ"כ יש להקל בי"ח קווארט. וכן יש ליזהר בכל זה אותם שנוהגים להטהר בער"ה ועיו"כ ע"י ט' קבין. כתב במ"א דאף הנוהג טבילה לקרי דוקא בריא או חולה ששמש מטתו אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מכלום ואין לו רק לרחוץ אותו מקום שלא יהיה מלוכלך מש"ז וכן בריא שראה מים חלוקים פטור מכלום דלא גזר עזרא ע"ז לענין ד"ת ותפלה ורק לענין תרומה טמא משום מים חלוקים:

ה

(ה) נדה – כתב רבינו ירוחם יש טועים לומר שהנשים יולדות לא יכנסו לבהכ"נ עד שעברו מ' יום לזכר ופ' לנקיבה ומנהג טעות הוא וצריך למחות בידם:

ו

(ו) או להתפלל וכו' – ובבנימין זאב סימן קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא לכנוס לבה"כ ולא לראות ס"ת וגם כשמתפללת אינה עומדת בפני חברותיה ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל וכן הסכימו האחרונים דצריכה להתפלל בביתה ולברך כל הברכות ובפרט ברהמ"ז וקידוש שהוא מן התורה וע' במ"א:

ז

(ז) אבל המנהג וכו' – ובמדינותינו נוהגין היתר לעולם ומברכות ומתפללות ומ"מ לא יסתכלו בס"ת בשעה שמגביהים אותה להראות לעם [ח"א] עוד כתב שלא יכנסו לבית הקברות עד שיטבלו:

ח

(ח) נוראים – ומיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג וה"ה אם משיאה בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכין לבה"כ אחר ד' שבועות שרי אע"פ שהיא נדה וכיון שמותרים לילך לבה"כ שרי ג"כ להתפלל בכל זה לכו"ע:

א

מג"א סק"א ומ' סאה שאובים כשרים. בקרקע. מג"א סי' תר"ו סק"ט:

ב

מג"א ס"ק ב' וכן עיקר. ע' לקמן סי' רס"ג במג"א סק"ו:

א

המנהג עבה"ט. דשאובים כשרים ועיין בל"ח ברכות דאפי' חמין כשרים לטבילה זו מדאמרינן אפשר במרחצאות ע"ש ועיין בשו"ת מאמר מרדכי סימן א' וסימן ב' שכתב דאין חציצה פוסלת בטבילה זו של בעלי קריין דהא ט' קבין מהני אף על פי שרגליו בארץ ואין המים מקדימין והראי' מסוף יומא משפשוף דקרי שפי' משום חציצה י"ל דההיא בתקנת טבילה אתמר ע"ש וכן המנהג שבטבילת אנשים אין מדקדקין וצ"ע:

א

וכן פשט המנהג. ומי שרוצה להחמיר ולהטיל עליו ט' קבין מבואר בב"י שדין ט' קבין הוא אפילו במים שאובין ואפי' מג' או ד' כלים באופן שלא יפסיק משפיכת כלי א' עד שיתחיל השני אבל מד' ולמעלה אין מצטרפים כלל והנך ט' קבין צריך שישפוך עליו אבל לא לטבול בתוכם בין אם הם בכלי או בקרקע וכן יש לנהוג באותם שנוהגים להטהר בער"ה ועי"כ ע"י ט' קבין:

ב

לילך לב"ה כו'. כתב רש"ל בביאור סמ"ג שתזהר שלא לראות בס"ת בשעה שהחזן מראה לעם: