שולחן ערוך, אורח חיים ע״ר: לומר משנת במה מדליקין. ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

לומר משנת במה מדליקין. ובו ב סעיפים:
נוהגים לומר פרק במה מדליקין והספרדים אומרים אותו קודם תפלת ערבית והוא הנכון:

ב

יש שאין אומרים אותו ביו"ט שחל להיות בע"ש ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה: הגה ואין נוהגין כן בחנוכה ובשבת של ח"ה אין אומרים אותו (מנהגים) וכן בי"ט שחל להיות בשבת אין אומרים אותו (מהרי"ל הלכות סוכה):

א

במה מדליקין. כדי שאם איחר לבוא לבה"כ יסיים תפלתו בעוד שאומרים אותו ולכן א"א אותו בשבת חוה"מ שאין מאחרין כ"כ דאין עושין מלאכה כ"כ מנהגי מהרא"ק. וכתב הב"ח שיאמרוהו אחר הקידוש דעיולי יומא מקדמינן וכ"מ בטור. מ"א:

ב

בשבת. וכן בי"כ שחל בשבת א"א אותו. שכנה"ג:

א

טור

ב

ב"י

ג

טור

ד

מהר"י אבוהב בס' הא"ח בשי"א

א

ס"א נוהגין. שבה דיני הדלקה ושלשה דברים שצריך כו' וז"ש והספרדים אומרים כו' והוא הנכון דלאח"כ מנ"מ:

א

ס"ב יש שאין. דל"ל עשרתם. טור:

ב

ויש. משום פיסול שמנים שמותר בחנוכה:

ג

ואין. דמ"מ לשבת אסור לצורך היום:

ד

ובשבת כו' וכן כו'. דעיקר נתקן משום המאחרים ולא שייך כ"כ:

א

[א] [לבוש] משניות דפרק במה מדליקין וכו'. פירוש פרק זה עיין בכלבו ואבודרהם, ומסידור הטור ושולחן ערוך ולבוש מבואר דאומרים במה מדליקין אחר קידוש וכן כתב הב"ח דעיולי יומא מקדמין וסיים והעולם נוהגים לומר תחילה במה מדליקין והוא טעות ויש למחות בידם, עד כאן. וכן מצאתי בכלבו ואבודרהם ורוקח סימן נ' להדיא, וראיתי שכתב בתשובת רש"ל בסימן פ"ה זה לשונו ראוי לומר קודם קידוש שהרי במה מדליקין הוא נגד הנר ונר קודם לקידוש היין, עד כאן, ותימא עליו מגדולים הנזכרים לעיל, ועוד הא אין טעם אמירת במה מדליקין משום מצות הנר כלל אלא להודיע לפרוש משמנים ופתילות הפסולים, ועוד דבתשובת רש"ל סימן ס"ד משמע נמי שאומרו אחר קידוש. ונראה לי דלא כתב אלא וראוי לומר וכו', אבל באמת אין המנהג כן וכהאי גוונא כתבתי בסימן רס"ז ס"ק ח', והנה בעולת תמיד כתב בשם רש"ל וכדומה שנתחלף לעולת תמיד רש"ל בב"ח שהבאתי מהיפוך. (בגן נטע הביא בשם ספרי אליהו זוטא רש"ל שהביא עולת תמיד וטח עיניו מראות מדברי לא די שלא הביא מה שאני חולק על זה אלא מביא משמי והרבה מכשולים אירעו לו בזה מבלי דעת לו):

ב

[ב] [לבוש] שיש עוד וכו'. וראב"ן סימן מ"ב כתב זה לשונו שידעו לפרוש לשבת הבא ואם תאמר יאמרו לפני מנחה כדי שישמעו ויתקנו מיד אין רוב העם בבית הכנסת, עד כאן. והכלבו כתב כדי להמתין מאן דלא מצלי משום סכנת מזיקין. הר"ם בר יוסף אמר אחר במה מדליקין תניא אמר רבי חנניא חייב אדם למשמש בבגדיו ערב שבת עם חשיכה שמא ישכח ויצא, אמר ר' יוסף הלכתא רבתא לשבת ואחר כך יאמר אמר ר' אלעזר וכו' (כלבו ושל"ה). ורש"ל סימן ס"ד שרגיל שלא לומר אמר ר' אלעזר וכו' כלל דטעמא דאמירתו משום שהוא דברי אגדה שיאמרו קדיש אחריו ואנחנו נוהגין לומר עלינו קודם קדיש אם כן אין אנו צריכין לומר וטוב לדלגו כדי שלא יאחר מלשמוע קדיש בפרט מאחר שהציבור ממהרין לסיים במרוצה:

ג

[ג] [לבוש] שאין יכולין וכו'. שאין מעשרין ביום טוב ויש שאין דוחין מלאומרו שהרי בשעה שאומרו אין עת לעשר (שבלי הלקט ותניא). ומזה ראיה לפסק רש"ל וב"ח וכנסת הגדולה להנהיג לאומרה לעולם, והט"ז כתב טעם אחר דמתוך כך ידעו הדין שאין מעשרין ביום טוב ואשתמיטתיה מה שכתב אבודרהם זה לשונו, נראה בעיני שאין למנעו ושאין לומר שמא יבואו להגביה תרומות ומעשרות ביום טוב כשיבנה בית המקדש שאין האנשים טועים בזה, עד כאן. ולדינא אף שאין לשנות מנהגינו מכל מקום יחיד בפני עצמו יש לאומרו חוץ מיום הכיפור שחל להיות בשבת:

א

א) [סעיף א'] נוהגין לומר פ' במה מדליקן. לפי שיש בו דין הדלקה וג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה. כ"כ הטור וכתב ב"י נראה מדבריו שהיו נוהגין לאומרו אחר תפלת ערבית וכן נוהגין אשכנזים והמוסתרעב ויותר נכון לאומרו קודם כמנה"ג בני ספרד שע"י קריאת פ' זה יזכור הג' דברים שצ"ל בתוך ביתו ויזהיר עליהם אבל אחר תפלת ערבית מה תועלת יש לו שיזכור הרי אין בידו לתקן מעתה עכ"ל. מיהו הב"ח כתב דאין טעם אמירת במה מדליק הוא כדי להזכירו הג' דברים ולהזהיר לבני ביתו אלא לפי שמקדימין להתפלל ערבית מפלג המנחה ואחר יציאת בהכ"נ עדיין יום הוא ולא ישב לסעוד ולומר קידוש עד שחשכה ע"כ נהגו ללמוד בשעה שהוא פנוי ולא ראו ללמוד פ' יציאות השבת או פ' אחר אלא פ' ב"מ דמדבר בדין הדלקה ובג' דברים השייך לליל שבת כדי להזכירו אגב לימודו שאם הדליק בשמנים ופתילות האסורות להדליק בהם שאסור להשתמש לאורן. וכן אם לא הפרישו מעשר שלא יאכלו אותם פירות. ואם לא עירבו ע"ח שאסור לטלטל בחצר וכן בע"ת שלא ילך חוץ לתחום עכ"ד. וכתב עוד הב"ח דצריך לאומרו לאחר קידוש בהכ"נ דעיולי יומא מקדימין ליה. והביאו מ"א סק"א. אבל רש"ל בתשו' סי' פ"ה כתב שראוי לאומרו קודם קידוש יעו"ש. והביאו כנה"ג בהגב"י. ומיהו הא"ר או' א' הסכים כהב"ח וגם כתב דאין המנהג כרש"ל יעו"ש. ומ"מ נראה דכיון דאינו אלא מנהג בעלמא ואין לו טעם בסוד נהרא נהרא ופשטיה:

א

ב) שם. במה מדליקין וכו' אמרו הגאונים דתקנו לאומרו כדי להמתין מאן דלא מצלי משום סכנתא דבי שמשי דשכיחי מזיקין. א"ח דף ס"ב ע"א. ברכ"י או' א':

א

ג) שם. קודם תפלת ערבית וכו' וכ"כ הרד"א. וכ"כ בביאור הגר"א דהוא הנכון. וגם הגאון מהר"ר יעב"ץ ז"ל במחזור שלו עמודי שמים דשל"ח ע"ב קאי בשיטת מרן ז"ל ואודי למנהג ספרדים יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ל"ד או' י"ב דמנהג בכל ישראל שאו' אחר קב"ש קודם תפלת ערבית פ' ב"מ והטעם עיין בש"ע סי' ע"ר עכ"ל. ומיהו כבר כתבנו לעיל כיון דאין לו טעם בסוד נהרא נהרא ופשטיה:

א

ד) שם. קודם תפלת ערבית וכו' ולא נתבאר בדברי מרן ז"ל באיזה מקום או' אותו ויש נוהגין לאומרו קודם קב"ש ויש אומרים אותו אחר קב"ש אבל בין מזמור לדוד הבו לה' ובין מזמור שיר ליום השבת לא יפסיק שם לאומרו כי לפי סודם של דברים צ"ל מזמור לדוד הבו ובאי כלה ומזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות תיכף זה אחר זה כמ"ש לעיל סי' רס"א או' כ"ח וסי' רס"ב או' ל"ב יעו"ש. מיהו מה שמפסיקין לומר פיוט לכה דודי בין מזמור לדוד הבו ובין באי כלה אעפ"י שלא נזכר פיוט זה בדברי האר"י ז"ל ואין לו טעם בסוד מ"מ נראה כיון שהוא מדבר בענין קב"ש דלא הוי הפסק. אמנם חסידי בית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל אין נוהגין לאומרו:

א

ה) וכתב ב"ד סי' רס"ד יו"ט שחל בשבת שמעתי שאין אומרים לכה דודי משום דנראה כביוש ליו"ט שאומרים פני שבת נקבלה דמשמע ולא פני יו"ט ונראה דאין להקפיד דשבת א"צ קידוש ב"ר וממילא קא אתי הילכך צריך לצאת לקראתו לקבלו כיון שהוא בא אלינו מעצמו אבל יו"ט שבא אלינו ע"י קידוש ב"ד נמצא שאנו מביאין אותו וא"כ אין שום ביוש בזה דהא עדיף ההבאה של יו"ט מקב"ש ועוד הביא ראיה שם דלא חיישינן לביוש יו"ט יעו"ש. ומ"מ בליל יוה"כ אין לאומרו וכ"כ לעיל סי' רס"ב שאין מקבלין שבת בליל יוה"כ יעו"ש. שע"ת או' ב':

א

ו) שם. קודם תפלת ערבית וכו' ובשער הכוו' דף ס"ו ע"ד כתב דאחר קב"ש יקרא ד' פרקים ראשונים של מסכת שבת ויכוין כי הם כנגד ד' אותיות הוי"ה, להאיר אל ד' אותיות אדני) כי הם סוד תכשיטי הכלה העליונה עכ"ד. ואם אינו יכול לאומרם שם יאמר אותם בתוך הסעודה כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' י"ב:

א

ז) [סעיף ב'] יש שאין אומרים אותו ביו"ע וכו' והטעם כתב בטור מפני שאין יכולין לומר עשרתם. וכתב ב"י ואעפ"י שאין טעם זה כדאי אפשר דטעמא דידן משום דביו"ט אין טרודים בשום דבר כ"א בבישול והדלקה הילכך מבע"י עבדו להו וא"צ להזהירם כמו בשאר ע"ש עכ"ד:

א

ח) שם. יש שאין אימרים אותו ביו"ט וכו' והרד"א בסדר ערבית של ליל שבת כתב שגם בצרפת נהגו שלא לאמרו אבל בספרד נהגו לאמרו וכתב שכן נראה בעיני יעו"ש. וכ"כ הב"ח בשם רש"ל שיש לאמרו לעולם יעו"ש. וכבר כתבנו דבדבר זה נהרא נהרא ופשטיה:

א

ט) שם. ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה. כ"כ מהרי"א ז"ל בסוף הל' חנוכה בשם א"ח. וכתב שם הטעם לפי שמזכיר שם פיסול שמנים שאסור להדליק בהם בשבת משא"כ בחנוכה ע"כ. והביאו ב"י וכתב ולא ראיתי שנמנעין מלאומרו יעו"ש. והאידנא נהוג עלמא בארץ הצבי שלא לאמרו. והרב ברכת הזבח בספרו תפארת שמואל בהגהות על הרא"ש דמ"ז ע"ב כתב שהוכיח בראיות ברורות לאומרו בכל פעם עכ"ד ונהרא נהרא ופשטיה. ברכ"י או' ב':

א

י) ביוה"כ שחל להיות בשבת המנהג שלא לאומרו. שכנה"ג בהגב"י או' ב' עו"ש או' ב' א"ר או' ג' ש"ץ דקצ"ב ע"ד:

א

יא) בבית האבל אין אומרין אותה. ב"י ביו"ד סי' שצ"ג בשם הכלבו. תו"ש או' א' מיהו הפתה"ד או' ג' כתב מדלא העתיק מרן ז"ל זה כאן בש"ע דדעתו לאומרו יעו"ש:

א

יב) שם הגה. ובשבת של חו"ה אין אומרין אותו וכו' והטעם כתב בלבוש משום לא פלוג. מיהו השכנה"ג בהגב"י או' א' כתב דבשבת של חו"ה הם נוהגין לאמרו וכן ביו"ט שחל להיות בשבת נוהגין לאמרו יעו"ש. והביאו הרו"ח וכתב דמזה נמשך בק"ק פורטוגל יב"ץ דאומרים במה מדליקין וקדיש דרבנן אחר סיום פרקא ומה שאין נוהגין בשאר ב"כ ולא בבתים שמתפללין כ"א מעט מזער משום דעל הרוב חפצים בקצרה ולמהר לצאת יעו"ש. ונהרא נהרא ופשטיה:

א

מ"א סק"א וכ"מ בטור ובש"ע. שהקדימו הקידוש בסי' רס"ט ואח"כ במה מדליקין בסי' זה:

א

מג"א ס"ק א' וכ"מ בטור ובש"ע. מדסדרו תחלה דין קידוש ואח"כ דין במה מדליקין. וע' לעיל מג"א רסי' קפ"א. ובא"א הביא בשם פרישה דהמנהג לומר בכל מקום קודם. ע"ש:

א

בשבת עיין בה"ט ועיין בשלמי חגיגה בשם בית דוד שב' שמעתי שאין אומרים לכה דודי ביו"ט שחל בשבת משום שנראה כביוש ליו"ט שאומרים פני שבת נקבלה דמשמע ולא פני יו"ט ונראה דאין להקפיד דשבת א"צ קידוש ב"ד וממילא קאתי הלכך צריך לצאת לקראתו לקבלו כיון שהוא בא אלינו מעצמו. אבל יו"ט שבא אלינו ע"י קידו' ב"ד נמצא שאנו מביאין אותו וא"כ מה צריך לצאת לקראתו לקבלו וא"כ אין שום ביוש בזה כו' ע"ש ונראה דמ"מ בליל יוה"כ אין לאומרו וכ"כ לעיל סי' רס"ב שאין מקבלין שבת בליל יוה"כ שאין שם נשמה יתירה ומשמע דביו"ט שפיר מקבלין שבת וכדברי הב"ד:

א

פ' במה מדליקין. לפי שיש בו דין הדלק' וג' דברים שצ"ל בתוך ביתו עם חשיכ' ובי"ט שחל בע"ש א"א אותו מפני שאין יכולים לו' עשרתם כ"כ הטור וכתב ב"י שאין טעם זה כדאי ול"נ שהוא כדאי שפיר דהכונה בזה שאין הכל יודעים שאסור לעשר בי"ט ובזה שלא יאמר הפרק במה מדליקין ירגישו וישאלו מה נשתנ' ע"ש זה וישיבו להם הלומדים משום עשרתם ובזה ידעו הדין ומזה הטעם א"א גם בח"ה כמ"ש רמ"א דמשום י"ט אנו עושין כן גם בח"ה שהוא קצת י"ט והכל הוא להזכיר דין איסור עישור בי"ט גם בי"ט שחל בשבת ג"כ נכלל בזה כיון דעכ"פ יש י"ט בזה היום בערב יהיו נזכרים לדי י"ט בע"ש כנ"ל:

ב

בשבת של חנוכה. לפי שמזכיר שם פיסול שמנים שאסורים בשבת מה שא"כ בחנוכה:

א

קודם תפלת ערבית. כדי שידעו במה מדליקין וצ"ל דלפי שלא נהגו להדליק במדינות אלו בשמנים ובפתילות אלו אין חוששין לזה ומה שאומרים אותו כתב במנהגי מהרא"ק כדי שאם איחר לבא לבהכ"נ יסיים תפלתו בעוד שאומרים אותו ולכן א"א אותו בשבת ח"ה שאין מאחרין כל כך דאין עושין מלאכה כל כך עכ"ל, וכתב הב"ח שיאמרוהו אחר הקידוש דעיולי יומא מקדמינן וכ"מ בטור ובש"ע ע"כ:

א

(א) פרק במה מדליקין – לפי שיש בו דין הדלקה וג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשכה:

ב

(ב) קודם תפלת ערבית – שבמקומותם מקדימין להתפלל ערבית וע"י קריאת פרק זה שיקרא מקודם ידע במה מדליקין ויזכור הג' דברים ויזהיר עליהם וע"כ כתב השו"ע דהוא הנכון דלאחר תפלת ערבית מאי נ"מ. ובמקומות שנוהגין לאמרו אחר תפלת ערבית כתב במנהגי מהרא"ק הטעם כדי שאם יאחר אדם מלהתפלל יהיה לו שהות להתפלל בעוד שיאמרו במה מדליקין ולכן אין אומרים אותו בשבת חוה"מ לפי שאין מאחרין כ"כ לבוא לבהכ"נ לפי שאין עושין בהם מלאכה. כתב הב"ח שיש לומר ב"מ אחר קידוש דעיולי יומא עדיף ומקדמינן ליה ובמקומותינו המנהג לומר במה מדליקין קודם וכתב בפרישה הטעם דנר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף וכדלעיל בסימן רס"ג:

ג

(ג) שחל להיות בע"ש – לפי שאין יכול לומר עשרתם שאין מעשרין ביו"ט וכן ביו"ט שחל בשבת משום לא פלוג:

ד

(ד) של חנוכה – מפני שנזכר בה פסול שמנים שהם אסורים בשבת ולא בחנוכה:

ה

(ה) בשבת – וכן ביוה"כ שחל בשבת אין אומרים אותו [אחרונים]: