שולחן ערוך, אורח חיים ע״ב: דין נושאי המטה והמנחמים והמלוין ובו ה"ס: – עם 21 מפרשים

א

דין נושאי המטה והמנחמים והמלוין ובו ה"ס:
נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שהם לאחריה מאחר שלמטה צורך בהם פטורים ושאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהם חייבים:

ב

אין מוציאין את המת סמוך לק"ש שאין שהות להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן ק"ש ואם התחילו להוציאו אין מפסיקין כדי לקרות:

ג

העם העוסקים בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטים א' א' וקורין ומתפללין אין המת מוטל לפניהם הם קורין ומתפללין והאונן יושב ודומם:

ד

קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין וכל העם הולכין אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדין שם האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין אם יכולין העם להתחיל ולגמור אפי' פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו: הגה אם יש שהות ביום לקרא אח"כ (ב"י בשם הרמב"ן):

ה

העומדים בשורה לנחמו הפנימים שרואים פני האבל פטורים והחיצונים שאינם רואים פני האבל חייבים:

א

מאחר שלמטה צורך בהן פטורין ואע"פ שיש שהות לקרות בעוד שנושאין הכת השני אפ"ה פטורין מפני שלפעמים נמלכים ויש מי שכתב אותם שהם סמוך למט' בין שהם סמוך לפני המטה ובין שהם סמוך לאחרי' מאחר שהמט' צריך להם ודאי שהרי הם סמוכים לה ודרך הנושאי' שיתחלפו עם הסמוכי' להם לפיכך הם פטורים ושאר המלוין שהם רחוקים מן המטה ולא יגיע אליהם שישאו חייבים (מהררמ"י) וכל זה שאין נושאי המטה מיוחדי' אבל במקום שנושאי המטה מיוחדים שיש חבורות מזומנים לכך כמו בק"ק קראקא ובק"ק לבוב ועוד באיז' קהלות פשוט הוא אותן שהמה בחבור' של נושאי המטה ומזומני' לכך אפי' הם רחוקים מן המטה מקרי את שהמט' צורך בהם ושאר העם שאינ' נושאי המטה רק מלוין אף שהם סמוכים מקרי את שאין המט' צורך בהם כנ"ל (עיין בי"ד סי' שנ"ח):

א

בהם. פי' שיש חבורות מזומנים לכך. דלא כלבוש שפירש דהיינו הסמוכים למטה מג"א. וכ' ר"י אע"פ שיש לאחרונים לקרות בעוד שנושאים הראשונים אפ"ה פטורים מפני דלפעמים נמלכין ונותנין להם לשאת ולפיכך אין להם להתחיל. ע"ת:

ב

לק"ש. משמע דאפי' סמוך לק"ש של ערבית שזמנו כל הלילה נמי אין מוציאין. והר"י כ' דאין להחמיר בק"ש של ערבית. וכ"כ המ"א דאם לא יקברוהו היום יעבור על לא תלין. אם הוא מפלג המנחה ולמעלה יקרא ק"ש ויקברנו אח"כ עסי' רל"ה. מ"א:

ג

מפסיקין. ואפי' התחילו בתר דמטי זמן ק"ש אין מפסיקין. פר"ח:

ד

יתחילו. ויקראו מה שיוכלו. ב"ח:

ה

שהות. ואם לאו יקרא קריאת שמע קודם כיון שעדיין לא התחילו במצות תנחומין. מ"א:

א

ברכות י"ז

ב

לפירוש רמב"ם שם והטור

ג

שם בגמ' י"ט

ד

רבי יונה והרא"ש ע"פ הירו'

ה

שם בגמ'

ו

ור' יונה שם

ז

שם י"ז וי"ט

ח

הר"י אבוהב

ט

שם י"ז וי"ט וכת"ק

א

ס"א בין כו'. כפי' התוס' שם ד"ה ה"ג כו' וכ"ה בגי' הירושלמי:

ב

מאחר כו' ושאר כו'. כן פי' הרמב"ם:

א

ס"ב שאין שהות כו'. תר"י והרא"ש כמ"ש בירושלמי תני אין מוציאין את המת סמוך לק"ש אא"כ הקדימו שעה אחת או איחרו שעה אחת כדי שיקראו ויתפללו:

א

ס"ג ומתפללין כו'. אף ע"ג דבסיפא תני קורין ומתפללין וברישא ל"ק אלא קורין מ"מ ל"ד אלא דבסיפא בא להשמיענו היאך יעשו בק"ש והיאך בתפלה וראיה ממ"ש בתוספתא פ"ב ובירו' שם הסופד וכל העוסקים בהספד מפסיקים לק"ש ואין מפסיקים לתפלה ומעשה היה והפסיקו רבותי' לק"ש ולתפלה ומעשה רב תר"י וצ"ע דבירושלמי מסיים שם והתנינן אם יכולין להתחיל ולגמור מתני' ביום ראשון והא דתני תנא ביום שני אלמא דקאי אסיפא שאין מוטל לפניהם וע' טור וב"י וט"ז:

א

ס"ה הפנימים כו'. לשון הטור ור"ל מ"ש הרואה פנימה ר"ל פני אבל העומד פנימה:

א

אין מוציאין וכו' שאין שהות וכו' – ר"ל דהאי סמוך דקאמרינן הכא אין פי' כמו סמוך למנחה דבסימן רל"ב שהוא חצי שעה אלא פי' כדי שהות להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן התחלת ק"ש שהוא משיכיר את חבירו ברחוק ד"א [תר"י וב"י]:

א

נשמטין אחד אחד וכו' – עיין במ"ב. ולכאורה משמע דאפילו אם עי"ז יעבור בתוך כך זמן ק"ש ג"כ אין לחוש דהרי כבר התחילו לעסוק במצוה ופטורין מן המצוה אף שהמצוה השניה חמורה ממנה הרבה וכדמוכח בסק"ד במגן אברהם ועיין בפמ"ג שם ועיין בפר"ח וצ"ע:

א

קברו את המת וכו' אם יכולים וכו' – אע"ג דבס"ב איתא דאין מוציאין מת אא"כ יש שהות לקברו קודם איירי שחשבו מתחלה שיהיה שהות ואח"כ אין שהות והכי איתא בירושלמי:

ב

וכל העם הולכין אחריהם – יש לדקדק שהרי פסוק ראשון לכו"ע אסור לקרותו מהלך כמבואר לעיל סי' ס"ג ס"ג וא"כ היכי משכחת לה שיהא שהות לקרותו עד שלא יגיעו לשורה דהרי אע"פ שהוא רחוק קצת מ"מ הרי אסור לקרות בהליכה ובשלמא אם נאמר דמיירי בשאין שהות לקרוא אח"כ וכמו שנכתוב בסמוך ניחא אבל לפי מה שכתוב בהג"ה קשה אח"כ מצאתי קושיא זו בספר מאמר מרדכי וכתב ע"ז ושמא י"ל דר"ל אם הוא בריחוק קצת שטרם שיגיע האבל לשם יכולים לעמוד בפסוק ראשון ולהיות עם האבל לשורה ביחד וכגון שמשערים בהליכת האבלים שיגיעום טרם שיגיעו הם לשורה עכ"ל:

ג

אם יש שהות וכו' – ע' במ"ב מש"כ כיון וכו' כ"כ מ"א ועיין בפמ"ג שכתב דמשמע מזה דהעוסק במצוה אפילו במצוה דרבנן שוב אין לו לפסוק אפילו למצוה דאורייתא וצ"ע מנין לו זה עכ"ל:

ד

ביום לקרות אח"כ – עיין בהגהות מהרל"ח מה שכתב על הג"ה זו וגם בספר מאמר מרדכי מפקפק על הג"ה זו וכתב דמדברי הרמב"ם אין ראיה וגם מדברי הרבינו יונה לא משמע הכי שכתב לא יתחילו טעמא דמילתא דתנחומי אבלים מדאורייתא דבכלל ג"ח הוי ולפיכך אמרו דכיון שעוסק במצוה פטור מן המצוה ואע"פ שכבר נקבר המת לא יתחיל עכ"ל ודין עוסק במצוה הוא אפילו בדליכא שהות ועיין לעיל סימן ע' ס"ד בדין העוסק בצרכי רבים וסיים ע"ז שם דדין זה צ"ע למעשה. וברמב"ם בהלכות אבילות פסק דניחום אבילות הוא מ"ע מד"ס ולפ"ז הדין עם ההג"ה ועיין בפמ"ג סק"ד:

א

[א] מאחר שלמטה וכו'. הלבוש פירש דוקא בסמוכים למטה אבל בלחם חמודות דף י"ט פירש דברי הרמב"ם דהענין הוא שהיו בזמנים ההם ואפשר עדיין במקצת מקומות חבורות מזומנות לכך, ואם כן בין סמוכין בין אין סמוכין, עד כאן, וכן משמע בפירוש משנה לרמב"ם פרק מי שמתו. ומכל מקום במקום שאין חבורות נושאי המטה מזומנים אלא כל מי שרוצה הוא נושא דברי לבוש נכונים לדינא. כתב בית יוסף דאף שיש שהות לאחרונים לקרוא בעוד שנושאים כת שניה אפילו הכי פטורים שפעמים נמלכים שכת שלישית כשניה יסעו:

ב

[ב] קודם שיגיע זמן וכו'. וכתבו נחלת צבי ועולת תמיד ומגן אברהם מסתימת לשונו משמע דכן הדין בקריאת שמע של ערבית, עד כאן. וצריך עיון דביו"ד סימן שצ"ח כתבו רמ"א ולבוש שני דעות בזה, ולדינא נראה לי להקל בערבית וכן פסק מגן אברהם:

ג

[ג] מוטל לפניהם וכו'. אבל אין מוטל לפניהם קורין ומתפללין (טור) פירוש שהמת בבית אחר ויש מפרשים שנתון בצד אחד רש"י והביאו בית יוסף, ונחלת צבי פסק בפשיטות כיש מפרשים וכן משמע בעולת תמיד אלא שיש טעות סופר בדבריו, ולא ידעתי מנלן. וכהאי גוונא פסק הב"ח וש"ך ביו"ד סימן שד"מ לענין דברי תורה דכל החדר שהמת בתוכו הרי כארבע אמות:

ד

[ד] וקורין ומתפללין וכו'. עיין בלחם חמודות דף י"ט שהאריך ופסק דאין מתפללין כיון דתפילה מדרבנן וכן כתב הטור ביו"ד סימן שד"מ, וכן פסק הדרישה וראיותיו ארוכות:

ה

[ה] פסוק ראשון וכו'. כן הוא בש"ס ורמב"ם פרק ד' מהלכות קריאת שמע, וקשה דבפירוש המשנה וברטנורה כתב פרשה ראשונה:

ו

[ו] יתחילו וכו'. ויגמרו כולה (לבוש) וכן מצאתי בחידושי רשב"א פרק מי שמתו אלא שצריך עיון דביו"ד סימן שע"ו כתב הטור יתחילו ויקראו עד שיכלו משמע שמגיעין לשורה פוסקין:

א

א) [סעיף א'] נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן וכו'. כתב הר' יונה על חלופי חלופיהן ואעפ"י שיש שהות לאחרונים לקרא בעוד שנושאין הכת השניה אפ"ה פטורים מפני שפעמים נמלכים שאותה כת שלישית בשנים יסעו ומשום כך אין להם להתחיל. ב"י. פרישה אות א'. עו"ת אות א'. א"ר אות א'. מחה"ש אות א':

א

ב) שם מאחר שלמטה צורך בהם פטורים וכו' כתב הלבוש דה"פ אותם שהם לפני המטה וכו' כלומר אותם שהם סמוך להמטה בין שהם סמוך לפני המטה בין שהם סמיך לאחריה מאחר שהמטה צריכה להם ודאי שהרי הם סמוכים לה ודרך הנושאים שיתחלפו עם הסמוכים להם לפיכך הם פטורים ושאר המלוין שהם רחוקים מן המטה ולא יגיע עליהם שישאו חייבים עכ"ל. והביאו הל"ח בפ' מי שמיתו אות כ"ב וכתב עליו דאין פירושו מוכרח וגם א"צ לפירושו כלל דהענין הוא שהיה בזמנים ההם ואפשר עדיין במקצת מקומות ומדינות שיש חבירות מזומנים לכך ואם כן בין סמוכים בין אינם סמוכים פטורים עכ"ד, והביאו מ"א סק"א, א"ר אות ח', וכתב שם הא"ר וז"ל ומכל מקום במקום שאין חבורות נושאי המיטה מזומנים אלא כל מי שרוצה הוא נושא דברי לבוש נכונים לדינא עכ"ל. וכ"כ פרמ"ג בא"א או' א':

א

ג) [סעיף ב'] אין מוציאין את המת סמוך לק"ש וכו' ואין לחלק בין אדם חשיב לאחר. כן הוא דעת הרי"פ והרא"ש כמ"ש בב"י ויעו"ש הטעם וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל כאן בש"ע. וכ"כ הט"ז סק"א. ה"ב או' ב':

ב

ג) שם שאין שהות להוציא וכו' כלומר דהאי סמוך דקאמרינן הכא אין פי' כמו סמוך למנחה דקאמרינן לקמן שהוא שיעור חצי שעה אלא פי' כדי שעה להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן ק"ש. עו"ת אות ב':

א

ד) שם סמוך לק"ש וכו' כתב ב"י בשם הר' יונה וז"ל דלכאורה נראה דה"ה לק"ש של ערבית אין מוציאין את המת סמוך לה אבל אפשר שאין להחמיר בק"ש של ערבית כיון שזמנה כל הלילה עכ"ל. אמנם מסתמיות דבריו כאן בש"ע משמע דאין לחלק ואפילו סמוך לק"ש של ערבית אסור. וכן פירשו העו"ת אות ג' ומ"א סק"ב דברי מרן ז"ל. וכ"כ א"ר אות ב'. אבל המ"א כתב שם וז"ל ומ"מ נ"ל דיש להקל בשל ערבית כמ"ש תר"י דאם לא יקרבנו יעברו על לא תלין. ונ"ל דאם הוא מפלג המנחה ולמעלה יקרא ק"ש ויקברנו אח"כ עיין סי' רל"ה עכ"ל. וכ"פ א"ר שם דבק"ש של ערבית יש להקל כדעת המ"א יעו"ש. וכ"כ ר"ז אות ב'. וכתב שם דאף אם יוכל בלילה לקבור יעבור על מ"ע כי קבור תקברנו ביום ההוא אם לא יקברנו קודם שקיעת החמה עכ"ד. ונראה דהכל לפי הזמן והענין ואם אפשר אין לזוז מדברי מרן ז"ל. ועיין יו"ד סי' שנ"ח בהגהה סעי' ב':

א

ה) שם קודם שיגיע זמן ק"ש. ואם כבר הגיע זמן ק"ש יש להם להתאחר זמן שיוכלו לשער שכבר התפללו רוב הקהל. ב"י בשם הר' יונה. וכ"כ מור"ם ז"ל ביו"ד שם. עו"ת אות ג':

א

ו) שם ואם התחילו להוציאו אין מפסיקין וכו' ואפילי אם התחילו בתר דמטי זמן ק"ש אין מפסיקין. פר"ח אות ב'. י"א בהגה"ט. ר"ז אות ב'. שת"ז אות ג'. ומ"ש המאמ"ר אות ב' להקשות על דברי הפר"ח הנז' אינו מוכרח דמ"ש מהרמב"ם י"ל דה"ה אם התחילו בתר דמטי זמן ק"ש, וכן מ"ש מהירושלמי י"ל דה"ה דהוה מצי לשנויי הכי והא דלא משני משום דלא בעי למימר שעשו שלא כהוגן שהתחילו אחר שמטה זמן ק"ש. ומ"ש מדברי מרן ז"ב סוף סי' ע' י"ל דהכא שאני משום כבוד הבריות וכמ"ש הוא ז"ל יעו"ש ודו"ק, ועיין א"א אות ב':

א

ז) שם אין מפסיקין לקרות אותם שלמטה צורך בהם אבל אותם שאין למטה צירך בהם חייבים כמש"ל, וכ"כ ר"ז אות ב':

א

ח) [סעיף ג'] נשמטים אחד אחד וקורין וכו' שא"א שיקראו כולם כאן אצל המת משום לועג לרש, ר"ז אות ג', ועיין לקמן אות יו"ד:

א

ט) שם ומתפללין, וכ"כ בש"ע יו"ד סי' שד"מ סעי' י"ב. וכ"כ הלבוש. סו"ב במק"ח אות ב'. ר"ז שם. אבל הל"ח בפ' מי שמתו אות כ"ו כתב דדוקא לק"ש שהיא דאורייתא מפסיקין אבל לתפלה אין מפסיקין יעו"ש וכ"כ הדרישה אות ב'. וכ"כ הפר"ח או' ג'. א"ר אות ד' וכל זה דוקא בדאיכא שהות אבל אי ליכא שהות צריך להפסיק. פר"ח שם:

א

י) שם אין המת מוטל לפניהם וכו'. פי' רש"י שהמת בבית אחר והם מספידין אותו כאן ויש מפרשין שנתון לצד אחר עכ"ל. והביאו ב"י. הנ"ץ פסק כי"מ וכ"כ העו"ת אות ה'. אבל המרדכי דמ"ק כתב לענין ד"ת דכל החדר שהמת בתוכו הרי הוא כארבע אמות. וכ"פ הב"ח ביו"ד סי' שד"מ וש"כ שם אות י"א. וכ"כ דעת א"ר אות ג'. וכן יש להחמיר:

א

יא) [סעיף ד'] אם יכולין העם להתחיל וכו' יתחילו ויגמרו כולה. ב"י בשם מהרי"א. וכ"כ הלבוש, אבל הטור ביו"ד סי' שט"ו כתב יתחילו ויקראו מה שיוכלו יעו"ש. והביאו ב"ח ע"ז הסי' מ"א סק"ג. וכ"פ ר"ז אות ד' והטעם כתב א"א אות ג' כי זו מצוה עוברת וק"ש יש עדיין זמן אח"כ דבהכי מיירי יעו"ש. ועיין באות שאח"ז:

א

יב) שם הגהה. אם יש שהות ביום וכו'. ואם לאו יקרא קריאת שמע קודם כיון שעדיין לא התחילו במצות תנחומין, מ"א סק"ד, א"ר שם, שת"ז אות ו', ועיין א"א אות ד':

א

שלמטה צורך בהם. פי' שיש חבורות מזומנים לכך [ל"ח] דלא כלבוש שפירש דהיינו הסמוכים למטה ועבב"י בשם תר"י:

ב

סמוך לק"ש. מדסתם כאן ש"מ דס"ל דאפילו סמוך לק"ש של ערבית אסור ומ"מ נ"ל דיש להקל בשל ערבית כמ"ש תר"י דאם לא יקברנו היום יעבור על לא תלין ונ"ל דאם הוא מפלג המנחה ולמעלה יקרא ק"ש ויקברנו אח"כ עיין סימן רל"ה:

ג

יתחילו. ויגמרו כולה [ב"י בשם מהרי"א] אבל ביו"ד סי' שע"ו כ' שיקראו מה שיוכלו [ב"ח]:

ד

אם יש שהות. ואם לאו יקרא ק"ש קודם כיון שעדיין לא התחילו במצות תנחומין:

א

(א) וחילופי חילופיהן – אע"פ שיש שהות לאחרונים לקרוא בעוד שנושאים הראשונים אפ"ה פטורין מפני דלפעמים נמלכין ונותנין להם לשאת ולפיכך אין להם להתחיל:

ב

(ב) בהם – כגון בעיר שיש בה חבורה המזומנת לכך וכל בני החבורה מחליפין לשאת לפי שכולם חפצים לזכות בו כולם פטורים מק"ש לפי שהם טרודים טרדת מצוה ואפילו הרחוקים מהמטה ובמקום שאין חבורה המזומנת לכך הסמוכין למטה פטורין לפי שדרך לזכותם בהמצוה כשיכבד על הנושאים אבל הרחוקים מהמטה חייבין:

ג

(ג) חייבים – בק"ש [ואע"פ שהלוית המת הוא בכלל ג"ח וגמ"ח הוא מן התורה מ"מ הם אינם טרודים כלל ויכולין לקרות פסוק ראשון בכונה ובעמידה והשאר כשהם מהלכין] אבל פטורין מתפלה כמש"כ סימן ק"ו:

ד

(ד) אין מוציאין וכו' – ואם כבר הגיע זמן ק"ש יש להם להתאחר זמן שיוכלו לשער שכבר התפללו רוב הקהל. וגם שנושאי המטה כבר קראו והתפללו:

ה

(ה) את המת – אפילו אדם חשוב דלענין זה ליכא בזמננו אדם חשוב להקל עי"ז:

ו

(ו) שיגיע זמן וכו' – מסתימת לשונו משמע דכן הדין בק"ש של ערבית ולדינא הסכימו האחרונים להקל בשל ערבית לפי שאם לא יקברנו היום יעבור על לא תלין ואף שיוכל בלילה לקברו אחר שיקרא ק"ש ויתפלל עכ"פ יעבור על מ"ע כי קבור תקברנו ביום ההוא אם לא יקברנו קודם שקיעת החמה. ואם נזדמן שנשתהה הוצאת הקבורה עד שחשיכה ימתינו מלהוציאו עד שיתפללו הקהל מעריב:

ז

(ז) התחילו להוציאו – אפי' אחר שהגיע זמן ק"ש:

ח

(ח) אין מפסיקין – פי' העם הצריכין לשאת המטה אפי' אם יעבור עי"ז זמן ק"ש דקבורת מתים ד"ת אבל אלו שאין למטה צורך בהם חייבים לקרות תיכף אע"פ שיש עדיין עוד שהות:

ט

(ט) נשמטים – שא"א שיקראו כאן אצל המת משום לועג לרש:

י

(י) ומתפללין – והרבה פוסקים חולקין וס"ל דהקילו לענין תפלה במת מוטל לפניהם כיון שהתפלה הוא דרבנן ונראה דלענין חזן הספדן בודאי יש לסמוך להקל בזה שלא יצטרך להפסיק לתפלה דאפילו לענין ק"ש י"א דהוא פטור בזה עיין בטור וב"י:

יא

(יא) ודומם – ואין עונה אחריהם כלום מטעם שנתבאר בסי' ע"א:

יב

(יב) יתחילו – ויקראו כל מה שיוכלו:

יג

(יג) יש שהות – אבל אם יעבור זמן קריאת שמע יקראו ק"ש תחלה כיון שעדיין לא התחילו במצות תנחומין:

א

מג"א ס"ק ב' של ערבית אסור. ובש"ע יו"ד סי' שנ"ח בהג"ה הביא ב' דיעות בזה:

א

אין מוציאין כו'. בגמ' פרכינן והא ר"י אפקוהו סמוך לק"ש אדם חשוב שאני וע"כ חילק הרמב"ם בין אדם חשוב לאחר והטור כתב בשם הרא"ש שהוא לא חילק בזה וכן הרי"ף. וכב"י טעמו אפשר דלא שכיחי בזמננו אדם חשוב כזה שיהא ראוי לבטל ק"ש בשבילו ואני אומר אפילו דרך כלל בזה דכל מה שמצינו בגמ' לחלק בין אדם חשוב להחמיר לענין שיש חומרא באדם חשוב ודאי כל אדם יעשה עצמו חשוב להחמיר וכמ"ש הטור לקמן סי' תקנ"ד ארשב"ג לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח ויבטל ולא חיישינן ליוהר' אבל אם החשיבות גורם הקולא תהיה מה שתהיה אין בדורותינו שהוא חשוב כדי להקל דוגמא לדבר דלא קנסי עכשיו בליטרא דדהבא למבזה ת"ח כמ"ש באגודה וכן להתיר נדרים ביחיד וכה"ג ע"כ יפה עשו הרי"ף והרא"ש שלא חילקו בין אדם חשוב בדורותינו:

ב

העם העוסקים בהספד. בטור סיים בזה ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד אבל החזנים המספידי' פטורים ודוקא ביום הראשון אבל משם ואילך גם החזנים חייבים משמע מדבריו דין החזנים אפי' במקום שמפסיקין העוסקים בהספד א"צ החזנים לפסוק בהספידם וע"כ הוקשה לב"י למה אמרו בגמ' דהעם העוסקים בהספד נשמטים כו' והאונן יושב ודומם ומצדיק עליו הדין ואומר רבון העולמים כו' למה יאמר עכשיו יותר רבון כו' כיון דהחזני' אינם פוסקים מהספידם ותו דאיך יספוד החזן והקהל קוראין הלא יבטל כוונתם החזן ודחק עצמו לתרץ שהחזנים ג"כ שותקים בעת שקוראים העם אלא שאפי' הכי פטורים מק"ש כיון שהם טרודים להרהר בענייני הספד כו' ולזה הסכים גם מו"ח ז"ל אלא שדחק עצמו בפירוש דברי הירושלמי לפרשו דתרתי קאמר והביא דברי המקשן ג"כ לדרך אחר. ולע"ד נראה שדברים כהוייתן ופשוטן והוא דיש חסרון קצת בירושלמי שהביא הרא"ש גם ט"ס במ"ש פטורים מק"ש ואין מפסיקין לתפלה דמאי איכא בין פטורים [ולאין] מפסיקין ובירו' שלפנינו הנוסחא הכי תנא ההספד וכל העוסקין בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה מעשה היה והפסיקו רבותינו בין לק"ש בין לתפלה והתנן אם יכולים להתחיל ולגמור וכו' מתני' ביום הראשון ומאי דתנא תנא ביום שני וה"פ ההספד היינו חזנים העושים ההספד והעם העוסקים בהספד היינו השומעים כולם חייבים בק"ש שהיא דאורייתא אבל לא בתפלה שהי' מדרבנן מעש' הי' והפסיקו רבותינו גם לתפל' ופריך והא תנן אם יכולי' להתחיל ולגמו' יתחילו ואם לאו אל יתחילו ממילא אנו רואים דפטורים מק"ש ואם תפרש על אותם שאינם עוסקים אלא המלוין לכבוד המת דהיינו כמו שומעין בהספד פשיטא שיהא קשה על מ"ש דאפילו החזנים חייבים אלא ע"כ זה לא קשה על השומעים שהם באמת חייבים כמ"ש בראש הפרק שאותן שבאו לכבוד חייבים ולא פטר אלא העוסקין ממש כמו החזנים ודבר זה קיים הוא לפי המסקנא מ"מ קשי' חזנים אהדדי ומשני לחלק בין חזנים דיום ראשון לחזנים דיום שני נמצא שאין לחזנים קולא על השומעים אלא ביום ראשון ואין פי' שהחזנים יספידו אפילו בשעת קריאת השומעים ואז יהיו פטורים מחמת טרדא זה לא יעלה על הדעת אלא דקולא שלהן היא באם השומעים כבר קראו ק"ש והחזנים לא קראו עדיין לא יפסיקו בשבילם אלא יספידו אבל אם גם השומעים לא קראו עדיין ודאי גם החזנים יקראו עמהם וזהו עצמו פי' דברי הטור בלי צורך שום ביאור ובודאי גם לנוסח' הירוש' כמ"ש באשר"י שמביא ב"י גם כן יצדקו הדברים האלו וקושית המקשן תהיה על מ"ש מעשה היה והפסיקו לק"ש כו' אבל לפי נוסח שלנו יצדק יותר דלכ"ע חייב בק"ש גם החזן ביום שני גם דברי הרמזים שמביא ב"י א"ש וז"ל כל העוסקין בהספד פטורים מק"ש והחזנים הסופדים ביום הראשון פטורים מכאן ואילך חייבים. והרבה הב"י קושיות ע"ז ובאמת הכל ניחא דרישא קמ"ל דאפילו העם העוסקין בהספד פטורים דהיינו אותן שאינן נשמטים אלא נשארו כאן הם פטורים והיינו השורה הפנימית וכמ"ש ב"י גם בזה ממילא כ"ש החזנים המספידים וסיפא קמ"ל דאפי' החזנים אינם פטורים אלא ביום ראשון וכ"ש שאר העוסקים ומנחמין נמצא הכל ניחא בס"ד:

ג

הפנימים שרואים פני האבל. בגמ' איתא שורה הרואה את הפנימי פירש"י הרואה את פנימי חלל ההיקף אחורי שורה הפנימית והאבל יושב שם עכ"ל. לשון זה צריך ביאור ומו"ח ז"ל ביאר דגם שורה שאחר הפנימי' הכניס רש"י בכלל הפטור שהיא תוכל לראות את האבל דרך האויר שבין שתי כתיפות של העומדים בשורה הפנימית ואין חייב אלא היקף שלישית. וק"ל דא"כ למה אמרו שורה לשון יחיד הל"ל שורות ותו מאי הוצרך רש"י להזכיר חלל ההיקף. ונלע"ד דרש"י תיקן בזה ב' דברים האחד למה לא אמר שורה הרואה את האבל שנית אם השורה דרך ריבוע סביב האבל נמצא שיש ד' שורות רואות פני אבל ולמה אמר לשון יחיד ע"כ פי' דבפנים יושבת שורה אחד והאבל ביניהם ושאר השורות מקיפים בהיקף בעגול סביב אותה השורה. וזהו שכ' רש"י היקף אחורי השורה ר"ל שמקיפין השורה גם אחרים וכל שטח היקף אותה שורה מיקרי שורה א' אע"פ שהיא גם מאחוריים כנ"ל ליישב דעת רש"י:

א

שם בט"ז ואז יהיו פטורין מחמת טרדה כו' או שהם שותקין בעת שקוראין העם ואפילו הכי פטורין מחמח טרדה:

ב

(ס"ק ג') ר"ל שמקיפין השורה גם מאחריו וכל שטח כצ"ל:

ג

(שם) אע"פ שהוא גם מאחריו כצ"ל: